' y ___________ ■ ־־׳■V '•־׳ • - , Z• j■! / <*ít t'Af-e’é’-cp/* v' ys%3 r Z <- ^ 5 r : :: J :״• :־י־"•* ושנים: טו והיו למאורת ברקיע השמ:ם להאיר על־ האהל ויהי־מ: טז ויעש אלהים את־שני המאחז הנהלים את־הטאור הנרל לממשלת היום ואת־המאור הקטן לממשלת הלילה לאת הכוכבים:•< ולתן אתם אלהיט ברקיע השמים להאיר על־הארץ: יי׳ ולמשל בלום ובלילה ולהבדיל בין ך,אור ובין החשך ולהא אלהיט כי-טוב: •טרהי-עלב רהי־בקר לום רביעי: פ־ ולאמה אלל,ים לשרצו המלם שרץ;פש לק־, ועוף לעופף על־סארץ 3' רבתי. על 4 בראשית א ב 8ל־?נל רקיע השמים:־» הברא אללים את־התנינם ועדללם ואת כל־נפש החיה 1 הרמשת אשך ?ירצו המים למינהםואת כל־עיףבנף למינהווירא אלד,ים בי־טוב: ־נ ויברך; אתכם אלהים לאטד ?רו ירט ומלאו את-המים בלמים והלוף ירט בארץ: »ויהילעךברהי־בקך לום חמישי: פ ־י ולאמה אלהיט תוצא הארץ נפש הלה למינחבהמהוךמשוחלת1-^רץל0:™.^;?! 5 ?׳35* אלהיט את־חיתהארץ למינה ואת־הלרמה למינה ואת בללהמש האדמה למינהו ולהא אלהיט פי־טוב: ־:ולאמי־ אלהיט נעילה ארם ?צלמנו פרמותט הרת בדגת הלם ומנוף השמים ובבהמת ולבל־האדץ ולבל-לדמש ך,רמש "על־האךץ:=< ויברא אלהיט 1 את-חאהם בצלמו ?צלם אלהיט ברא אתו;כך ונקבה ברא אתם: ־״ ולברך אתם אלד,ים ויאמר להם אלהיט פת ורבו ומלאו את־ הארץ וכבשה ורדו בךנת הלם ובעוף ד,שמלם ולכל־ הלך, הרמשת ״עלהאךץ: == ויאמר אלהיט הנה נתתי לכםאת־כל־עשבוורעירעאשר על־פנלכל־הארץ ואת" לי-העץ אשר־לו ?ת־עץץדעזרע לכם יהלה לאפלה: לולכל־הית הארץ ולכל־עוף ר,שמלם ולכל יחמש על־ האךץאשר־בו נפש הלה את־כל־לרק עשב לאכלה ויהי־ כן:* .גירא אלהיט את־כל־אשר ,עץייח והנד,־טוב מאד דהי-ערב 1ךהי־בקר לום הששי: פ ב » רפלו השמלם ןד,אךץ!פל־?באם: בולבל אלהיט ביום השביעי מלאכתו אשך ?שה וישבת בלום השביעי מכל־מלאכתו אשר עשה: ־ ויברך אלהיט אודיום השביעי הקרש אתו כיבו שלח מכל־מלאכתו אשר־ברא אלהיט לעשות: פ «י י אלה ?ולרות השמלם והאיץ ?י,בראם ביום עשות להודי, אלהיט ארץ לשמלם: י,;כלו שיח השרד,;טרם תלך, ?ארץ(בל־עשב השדה ?רם לצמח כי לא המטיר ה׳ הרד* . ך> בראשית ב ג יהוד, אלהים על־הארץ ואדם אין לעבד אידו»י־טה: י ואד !עלה מן־הארץ והשקה את־כל־טנ: האךמה: ז וייצר יהרה אלד,ים את־־האדם עפר מן־־האדמה ויפת ־־־־• T T T T | T V • VJ T $ V י jT I:־ T T ן י• -* באפיו נעמת ה;ם ויהי האדם לנפש דדה: ח ויטע ירידי אלד,!ם!fip-j מקדם דשם %t את־האדם W־ :?ר -= הצמח ירוה אלהיט מדהאךמה. פלמהן נהפך למראה !טוב למאכל ועץ המים בתוך הנן ועץ הדעת טוב ורע: -ונהר יצא מערן להשקות את-הנן!“®ם :?.יי ומד לארבעה ךאשים: יא שם האודה פישוץ הוא הסבב• את כל־ארץ החדלה אשר־שסהזהב: יב״וזהב הארץ ההוא טוב שם הבהלה ואבן השהם: יג ושם־הנהך העוני גיהוץ הוא הסובב את כל־ארץכוש: ייושם־הנהר השלישי הדקל תא ההלך קדמת אישור והנהר הרביעי הוא פרת: טורקה יהוד, אלהים את־האדם וינחהובגן-עהן לעבדהולשמרה": »דצו יהוד, אללים_על-האךם לאמיר מכל עץ־הנן אבל תאבל: יי ומעץ הדעת טוב ודע 6* תאכל ממנו בי ביום אכלה מקנו מות המות: י״דאמר יהות אללים לא־טוב היות האדם קיבדו . : JT :״.■ * Q י ITTIT I :.־י׳ אעשה־לו עזר כנגדו:יטדצריהוד, אלד,ים מץ־האדמת כל־חית השהה ואת כל־עוף השמים דבא אל־האדם לראות מה״קרא-לו וכל אשריוקדא־לו האדם ימוש חיה הואשמו: שלישי כ ויקרא האדם שמות לכל־ הבהמדה ול?וף דשלדם ולכל ח!ת’העוךה ולאדם'לא־ מצא עזר כננהו: »דפל ידוה אלהיט 1 תרהמדר על־ האדם ויישן ויקה אחת מצלעתיו דסנד בשר תדותנה: ==ד'בן!מהד אלהיט 1 אודהצלע*!שר־לקח מן־דיאבם לאשהיהבאד. אל־האדם: «דאטה זראדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת.יקרא אשה כי מאיש לקחה־ואת: כי.על־בן!עזב־איש את־אביו ואת־אמו מ׳ל. ירכק 6 בראשית ב ג ודפק ?אשינו והר לבער אחך: ־י ויד,ך שניהם ערומים האדם ואשתו ולאהבששו: ג א והנחש היה ערום מכיל ד!ןתהשדה אשל עשהיהוה אלהיםויאמראל־האלזה אף כי־־אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן: ב ותאמר האשה אל־הנהש מפךי.ןנץ-הנן נאכל! נ ומפרי' העץ אשר בתוך־הגןאמר אלוהים לא תאכלו ממנו ולא תנעו 13 פךעמתון: יראמר הנדוש אל־האשה לאימות המתון: יפי ידע אלוהים כי כיום אכלכם מטנו ונפקחו עיניכם וה״תנם כאלה,ים;דעי טוב ורע: י ותקא האופה פי טוב העץ למאכל לכי קאוה־מא לעירם ונחמד העץ להשכיל ותקף מפתו ותאכיל וחתן נם־לאישד, עמד, ויאכל: ■והפקהנתעינישניהסוידעו כי עירטםי־הם ויתפרו עלה תאנה רעשו להם זלונרת: " "וישפעו את־קול יהוה אלהיט מתהלך בנן לרוח ר,;ום רתחבא האדם ואשתו מפיני יהווה אלד,ים ?תוך'עץ הנן,: ־'ויקרא יהמה אלוהים אל־האךם ויאמר לו איכה: י ויאמר את־קלך שמעתי בנן ואירא כי־עירם אנכי ואחבא: יא ויאמר מי הניד לך כי עירם אתר, ך,מךהעץ’אשר צויתיך לבלתי אכל־מטנו’אכלוה: ינראמר האדם האשד, אשר נתחה,עמך הוא נתנה־לי מתוןךן,ואכל: ’־ראמריהוה אלהים לאשת מהתארד עשית ותאמר ראשה הנחש הביאני ואכל: יד ויאמר ירוה אלהיט 1 אל־הנהש כי/עשית זאת ארור אתה מכל־ הבהמה ומכיל הית השידה על־־גחנך תלך ועפר תאכל כל־ימי דויןך: טי ואיבה 1 א&ית בינך ובין ראשה ובין זרעך ובין זרעך הוא ישופך ראש ואתה תשופגו עקב: ם ® אל־האשה אמד הרבה ארבה עצבונ ך וחתך בעצב תלדי בדם יואל־אישך תשוקתך והוא .ימשל־בך J ס י־ ולארם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן־העץ אשר צויתיך לאמד לא תאבד* ממנו ארורה האדמה בעבורו־ בראשית גד ז* ,N$1 תא?&רי ?ל מ לסי:הקיז 3להי תגנטיחלך ואכלת ™עשב השדה: ־ט?זעת אפיןד תאכל לחם עד שובך אל־האדמה כי ממנה לקחת כי־ עפר אתה ואל־עפר תשוב: כ ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתד אם י־כל־חי: כא ויעש ידוה אלך,ים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם: פ רביעי בב ויאמר 1 יהוד, אלך,ים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה 1 פךשלח” יחהקלגם מעץ החיים ואכל והי לעלם: ע וישלחהו יהוד, אלהיט מגן־ עדן ללכד את־חאדמה אשר לקח משם: ני דנרש את־ האדם וישכן מקדם לגן־עדן אודהכרבים ואת להט ) AT.T T I•• : י. V I V ״ :-V I V I : ״ ־־>“ החרב המתהפכות לשמד את־דרך עץ החיים: ם - .... 1- I I >*•*('•• v - •ן . ד א והאדם ידע את־חוה אשתו ותהר ותלד את־קין ״ : T T TJT־־V V ־ A : * JT .־־.*•V V J ־ |• I ותאמר קניתי איש ארדלהוה: ב ותסף ללדת את־אחיו את־הבל רהי-הבל דעה צאן• וקלן היה עבד אדמה: נ ויהי מקץ ימים דכא קין מפרי האדמה מהד, ליהוד,: י והבל הביא גם־הוא מבכירות צאנו ומךלבהן וישע יהוד־־, אל־הבל ואל:מנהתו י: י׳ ואל־קין ואל־מנחתו לא שעה ויחד לקין מאד ויפלו פניו: י ויאמריהוהאל־־־קין המה חדה לך ולמה נפלו פניך : י הלוא אם־תיטיב >J IV T ) , r TKT I T . ,TJT T.T . ד• > י ", ׳״ * ; שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל־בו: ח ויאמר מין אל־־הבל אחיו,־ ויהי בחיותם בשךדחדקםקלן אל-הבל אחיו דהתת : =ךאמד יהוה אל־קלן אי הבל אחיך ויאמר ?א,ידעתי השמד אחי אנכי: י ויאמר מד־, עשית קול דמי אחיך צעקים אלי מן־האךמה:'» ועתה ארור אתה מן־האדמה אשר פצתדהאת־פיה לקחת אתז«י אחקימ,7ד• ׳־בי תעבד את־האדמה לא־תסף תת־כחח לך נע מר תהיד, כארץ: ■נ עאמר.קלן אלץהוה ןךול עוד מנשוא: הו 8 י ^ בראשית ד n ■י הן pfa אתי דמם מערי פני האדמד־ו ימפנלך אסתר ויייקתעונד כארץ והדה כל־מצאי והתני: "י!;אמר לו ירוה לכן כל־הדנ קץ ש?עת;ם ;קםרשםיהוהלהץ אות לבלתי הטדדאתו כל־מצאו:׳ טי דצא .קין מלפני יהוד.וישב בארץ־נודקךמת־עדן:: ייוידעקוץ את־אשתו ותהר ותלד את־הנוק ויהי בנה עיר הקרא שם העיר כשם תו תוך: יח ויולד לחנוך את־עירה ועירה" ילד את־מתיאל ומתיאל :לה את־מתושאל ומתושאל ילד את־למך: חמישי יט הקח־לו למךשתי נשים שם האחת ערה ושם השנית צלה: כ_ותלדזעךה ארדיבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה: כא ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל־ תפש כנוף ועוגב: כב וצלה גם־הוא ילדה את־תובל קין לטש כל־חדש נחשת ובךול ואחותי תובלקץ נעמה: "י־־ ויאמר למך לנשיו קרה וצלה שמען פלי נשי'למך האמה אמרוץ כי איש הרגתי לפצע• וילה להכרתי: ני בי שבעתים יקם;קין ולמך שבעים ושכקח: נהוירע אהםע1האת-אשל1 !הלדבןותקרא את־שמו שתכי׳שת■ ליאלהיסזרע אחר תחת מל ללד?י,לולן♦ מולשת 3ם־ הוא;לד־בן וקרא את־שמו אנוש או הוחיל לקרא כשם ולוה: םה»והםפר תולרת ארם כיום כראיאלהים ארם כךמות אלהיסקשה אתו: ־ וכך ונקבה"כראם ויברך אתם וקרא את־שמם ארם כיום הבו־אם:'־ וידך אדם שלשים ומאת שק־! ויולד ברמותו כצלמו ויקרא אוד־שמו שת: יותוו ימי-אדם אחת הולידו את־שיח שמינה מאת שנה תלד כנןםובנות: חוקיו כל־ומיאדם אשה־תי תשע מאות שנה ושלשים שנה'וימת: ם י ויחי־ שתWM שנה תלך את־אנוש: ׳.ולדדות אלת הולידו את־אנוש שבע שנים ושמנה מאות שנה ;יולד בנים ובנות: "!;היו ?לתעי-שתשקיס,עשרה שנת ",ל• ותשע בראש״ת ה ח ותעע מאות ענה וימת: ס ט.וידוי אנוע תעעים ענה ויולד אתהןינףי ולחי אנוע אהה הוליךו אתזקינן לומע עערהיענה ושמנה מאות ענה ויולד בנים ובנות: יא ההיוכל־ומי אנועחמע עלים ותעע מאות ענה וימת: ם י־ דחי קינן שבעים שוןה יולדאת־מהאך: ־יהי מינן אסדיירוליךו אודמרללאל ארבעים שנח ושמנה מאות שנה דולר נינים ובנות: יי ו־ל,יו כל-יטי קינן עשר שנים ותשש מאות שנה דמית: ם טי ויחי מרללאל חמש שנים וששים שנר, ויולד את־זירד:« ויחי מהללאיל אהד הולידו את-ירד שלשים שנה ושמנת מאוה י™ דולר בנים ובנות: יי ויחיו כל-ימן מרללאל לוטש ותשעים שנדר ושמלה מאות שנה דמת: ם " דחי-ירד שידם וששים שנר ומאח ש;ר דולר את־חנוך: י־ וירי־דד אהלל ך,ולידו את-חנוך שמלך, מאות שנח ויולד בנים ובנות: נ וידיו כל־ימי־ירד שתים וששים שצד, ותשע מאות שנר ךמת:'ם־»ויחי חנוך'רמש.וששיםשנרדולדאת-מתושלח: ־כ ויתרלך וונוך את־ראלךים אררירוליךואת־ מתושלח שלשימאות ישנה דולר' בנים ובלות: “ גיד פליטי חנוך חמש וששים שנה ושלש מאות שנר: ־י ויהל,לך חנוך אודראלרים ואיננו בי-לקח ארו אלרים: ם שמי נה דחי מתושלח שבע ושמנים שנח ומאת שנח דולר את-למך:» ויחי מתושלח אללי הוליד את־למך שתים ושמונים שצד, ושבע מאות שנר דולר בנים ובנות: ט ויהיו כיל־־ימי מתועלד! תשע ועעים שלה ותשע מאות שנהדמתל״ם ני׳ויהי־למך שקום ולזמנים שנה ומאח שנר דולה 3! $« דקרא אר־שמו נח לאטד זה ינלמנו ממעשנו ומעצבון ילינו מן־האלמה אלך אדלר יהויה: ל דרי-למך אחרי ך,ולילו את־נדו חמש ותשעים שנר וח^ש מאת שלח דולר בדם ו3(ות: ל» דרי כלץמי־ ימעים תגדיש קורס תתלשא, ל9ך 10 בראשית ד, ו נח למך עבע ועבעים ענה ועבע מאות ענה רמת: ס לב ויהי־נח בז־חמע מאות ענה ויולד נח את־עם את־ חבש!ואת־יפת: ־ ו א ויהי' בי־ההל־1 האדים לרב על־פני האדמה ובנות ילדו להם: נ ויראו בני־האלהים את־ IV T V.:e X VT. AT T-:1T ־״: > ץ: •• .V 4 . * V:JT בנות האדם כי סבת הנה וימחו להם נעים מכל אער : T T |T J ׳< ) ••T < I I TA *־ ז־ * ( . ״;.V :־ -( בחרו: ג ויאמר:הוד, לאךדון רוחי באדם לעלם בענם הוא בער והיו ימיו מאה ועשרים ענה: דיהנפלים היו »n ממים דדם ונסאחרי-כן אשר:באו«: האלהים אל־בנות האדם וילדו להם המה הגברים אש־ר מעולם : 4 T $«• rtV T V : IT: T TIT • ־ • •« :־ v T V אנשי דשם: g ״£«־״!: רא:הוד כי רבד רעת האדם בארץ ובל:יצל מהשבת לבו רק רעבל־ה;’ום: ;׳ועהם PT ביהנש;ה את־דאדם כארץ רו1עצב אל־לבו:, ראמר ידוה אמחה את־־האדם אעו—בראתי מעל פני האדמה מאדם עד־בהמה עד־רמע ועהץוף השמ:ם ?' נחמתי כי עשייתם: ח ונח מצא חן בעיני יהוד,: פפם ט אלה תולדת נח נח איע צדיק תמים היה בדריתיו את-האלהים דתהלך־נח: י ויולד נד שלשה מים את־שם את־הם ואתעפת: יא ותשהה הארץ ל?נ: האלהים ותמלא הארץ המם: -־ ההא אלהים את־הארץ והנה נערותה כי״העהית כל־בשר את־דקכו על־הארץ:ס יג ויאמר אלהיט לנח קץ בל־בשיר בא לפני כי־מלאה הא רץ חמס מפניהם והנני מעחיתם את־הארץ: ייעשה, לך הבת עצי־גפד קנים תעשה את־התבה וכפלת אתה מבית ומחוץ בכפר: טיוודה אשר תעשה אתה עלע מאות אמה ארךיהתבה המשים אמה'להבה ועלשים אמך, קומתה: ט! צד,רו תעשה להבה ואל־אמד, תכלנה, מלמעלה ופתח התבה' בצדה תשייט תחתים'עליכם ושלשים תעשיה: יי ואני הנני מבילאת־המבול מלם עלה,ארץ לשחת בל־בשיר אשר־בו” רוח חיים מתחת השמים בראשית ו ז נח apfr פל *®ר-3ארץ יןהנ: <״ והקמתי את־קריתי w ובאת אלסמי׳ מיז ימיו WW9W אתך: יטומכל-החי מפל־בער עדם מפל תביא אל־ הלבה להקית אתך זפת תקפת יל,יו: ־ ימך,לוף למינהו ומךלקהמר, למינה מכל רמע האדמת למינהו ענ:ם מפל:באו אלך להךיות: נא ואתה קה־לך טפל־מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לוד ולהם לאכלה: כברעש נה ככל אשך צוה אתו אלהים כן עשה: שני ץ א ויאמר יהוד!'לנח בא־־אתה וכל־ביתך אל־התבה כי־אתך ראיתי'צדיקי לפני בדור הזה: ב מכליו הבהמה הטהורה תקח־לךשבעה שבעה איש ואשתו ומן־הבהמה אשד"לא טהרה הוא שניכם איש ואשתו: ג נם מץוף לעמלם עמה עמנה זכר ו?קבה לחיות זרע'.על־?5 כל־הארץ : י כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על־ הארץ ארבעים יום וארבעים לילה ומחיתי את־כה־ לדקום אשד,עשיתי מעל פך האדמה: הרעש נח ככל אשר־צוהו:הוה: יונח בן־שש מאות שנה והמבול היה מים על־הארץ: י ויבא נח ובניו ואשתו ונשי־בניו אתו אל־התבה מפני מי המבול:n מן־הבהמה הטהורה ומן־ הבהמה אשך איננה טהרה ומן־העוף וכל'אשר־רמש על־האדמה : ט שנים שנים באו אל־ניח אל־התבהזכך ונקם־; כאשך צוהאלהים ארדנדו: י דדך לשבעת הימים ומי המבול הןועל־האלץ: 'א בשנת שש־מאות שנה לחיי־ נח בחדש השני בשבעהךעשר יוכם לחדש ברם הזה נבקעו כל־־מעינות ’תהום רבה וארבת השמלם נפתחו: •נ'ויהי הנשם' ןנל־לארץ ארבעים יים hm* לילד,■ 5 ע בעצם היום הזה באנה ושם־וחם ויפת בני־נח ואשת JT V - < - . V V : e - : ••ן : r •AVT JT • יי . J . נח ושלשת נשי־בנך אתם אל־התבה: יד הטה ובל־הדויה למינה וכל־לבל^ "למינה ן^־למ«לו^י -על־ 12 ננראעוית 1 ח נח ל,ארץ למינהו ופל-העוף למינת כיל צפוי !ל־כנף: סו ויבאו אל־־נח אל־התבה שנים שנים מבל־־־הבשר אשר־־בו רוח חיים: טי )ר,באים זכרי ונקבה מכל־בשר באו כאשר צורך irts אלהים וער לוזה כעדו: שלישי י! ויהי המבול ארבעים יום על־הארץ וירבו המים נלשאו את־דהבה ותרם מעל ר,ארץ: יה ויגברו ־רב ולרבו מאד על-הארץ סתלך התכהעל־פני דמים: « והמים נבח ?אד ?ואך על־הארץ ריפגפו כל־דךדים הנבחים אשר־ההת כל־ד,שמ:ם: כ חמש עשרה אמה מלמעלה'נכרו ד,מלם ולנסי ®crj :־־» וי?ע כל־בימרו הרמש על־חארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל־ל^לץ השרץ על־הארץ ובל ?ארם: ־נ בל אשר נשמודחח חלים באפיו מכל אשר בחרבה מתו: ננולמח את־כל־ לתקום 1 אשר 1 על־פנל ?אדמה מאדם עד־בהמדז -עד־ רמש ועד־עוף השמלם וימחו מן־?ארץ ולש,אר אןד־ניח ואשר אתו ?ועבר,: ־י ולנבח המים על־הארץ המשים ומאת לום: ח אולובד אלהים את־נח ואת בל־ההיד־ו ואת-כל־הכהמה אשר אתו בתבה ולעבר אלהים רוח על־־־הארץ וישבו המים ן נ וימכרו מעינית תהום וארבת השטים ול?לא ה$שם מן־השמים: ל ולשבו ה,מלם מעל הארץ הלוף ושוב ולהפרו המים טקצהיחמשים ומאות יום: ד.ותנה התבה בחדש השביעי בשבעה־עשר רכב ל?ךש על לגלי’אררט':,י■ והמים ד,יו הלוך והפור י עד ה?ךש ?עשירי בעשירי באחד לחדש.נראו ראשי הדרם: יולדו מקץ ארבעים יום ולפתח re את־דולוז תעבה אשר עשה: י השלח את־העדב ויצא יצוא ושוב עד־לכשת הסלם מעל האהץ: ".וישלח את־היונד, מאתו לךאותל&לו המים מעל ?ני האדמה:־ולא־מצאדת היו;המנוה לכף־תלד, ותשב אליו אל־התבה בי מלם .re .nei'inp בראשית n ט t כל־הארץ רשלח :ח רקדוהרבא אתה אליו אל־הותבה: ■רחל עוד שבעת;מים אחרים ועף שלח את־היונה מךהתבה: יא_ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה־וית טרף י בפיהוידע נח כי;קלו המלים מעל הארץ': יב וייחל עור שבעת ימים אחרים וישלח את־ היונה ולא־יספה שוב־אללו;עור: ע ולחי באחת ושש־ מאות שנה' בראשון באחד י לחדש חרבו' המים י מעל J J|T V -T V : I MT . TT - -ע• .. .j הארץ ולסר נדו את־מ?נםה התכה וירא והנה חרמ ?נ: האדמה: יד ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ: ם רביעי טי וידבר אלהים אל־נח לאמיר: »צאמךחתבה אתהואשתך יב?ןךו?שי־בנ:ךאתך: י! בל־החיח אשר־אתך מבל־בשה בעוף ובבהמה, ובכל־ הרמש'הרמש ?ל־הארץ הןצא אתך ושרצו בארץ'ופח ורבו"על־הארץ; ־״ רצא־נח ובנך ואשתו ונשךבנך אתו: ׳־־כל־התה כל-הרמש וכל־העוף בל חמש על־הארץ למעז?חתיהם ;צאו מן־התבה: נ רבן נח מעה ליהוד־; ולקח מכל 1 הבהמה הפנהרה ומכל העוף הטהור.ויעל עליתבמזבח::'כא״דלח ייהוד, את־ריחהניחה ויאמרלהוד, אלי־לבו לא אסף"להלל עודיאת־האדמה בעבור האדם בי;צר לב האדם רע מנעריו 1לא:אםףץודל6?ות את־ כל־דך באשר עשיתי:« עד כל-ימי הארץ !"רע ורןציר וקד. וחם וךןיץ וחרף רום ולילה לא;שבתו: 3! "ויברך אלד,ים את־נח ואת־בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו :VT. ,V $- AT T V : - ( V • v״ : V . : > , * • : ( את-הארץ: נ ומוראכם וחתכם r־m על בל־דדת הארץ ועל בל-עוף השמים ?כל אשר תךמש האדמי׳.’??לדגי הים בידכם נתנו: ג כל־רמש אשר הוא־הי לכם : ••V V T. | T * ).' : V : . VT" J :־ V ־־ T -'( יהיה לאבלה בירק עשב נתתי לכם את־כיל: י אך־בשך בנטשו דמו לא תאכלו: ה ואך את־המכם לנפשתיכם אדרש מיד כל־חיה אדרשנו ומיד האדם TT|T J- • AV :XV VT " T J- • V ; יזיצא נך. כצ׳ל ס״ש . מיך 14 בראשית ט גד! מיד איש אחיו אדרש את־נפש האדם: ו שפך דפ האדם ?אדם דמו.ישפך כי ?צלם אלד,ים:,נשה את־ האדם5 ■ואונם ?ח וךבו שרצו כארץ וףמ־כה: ם חמישי ח ויאמר אלהים אל־נדו ואל־בניו אתו לאמיר: טואני דנני מקים אודבריתי אתכם ואת־זדעכם אחריכם: י ואת לאפש קדרה אשריאךכם בעוף ??המה וככלה" הא רץ אלנכם מכל :צאי התכה ?כל חלת הארץ : יא והקמתי את־בריתי אתכם ולא־יכרח כל־בשר עוד Sró'w ולא-יהיה עוד מכול לשחת הארץ: יב האמה אלהים ואח אות־הבדיח אשר־אני נתץ'ביני וביעכם וכין כל־נפש דרה אשך אתכם לרדת עולם: ינאת־קשת;נתתיכענ,ן תיתה לאות ברית ?y ובדן ליארץ:יי ומי■ w,»w wsi nem m ym ־י וזכרתי את־?ךיתי אשר כיני וביניכם ובי! !ל־נפש היד בכל־־בשר ולא־יהיה עודדמלם למבול לשחת כל־ כשר fi׳. והיתר,הקשיח 'כענן ועאיחיח ל!כר ברית עולם כין אלהים וכץ כל־נפש ח:ה ?כל-בשר אשר .על־ ודארץ: יי ויאמר אלך,ים אל־נדו זאת אות־הברית אשר רקמתי כיני ו?ין כל־כשך אשרעל־חארץ: פ w יי׳ רהיו בני־נח התנאים מן־התבד, שם וחם ירפת וחם הוא אבי כנען:׳= שלשה אלה ?3י־נח ומאלהנפצה כל״איץ! כ ויחל נח איש האדמה ויטע כד□: כא וישת מך־הייל וישכר ויתנל בתוך אדלה: כב וירא חם אבי כנעץ את ערות אביו וינה לשני־אחיו בחוץ: כג ויקה שם ויפת את- •..; -T# j יי־׳ ־ך״*< 1• I | - 1T •• I•• S• ־־״ 1( •י .V VVT השמלה וישימו.על־שכם שניהם וילכו אחרנית ויכפו את ערות אביהם ופניהם אחדנית ועחת אביהם לא ראו: ני עקץ נח מתו וידע את אשר-עשה לו כנו ד,3ןטן: ני. ויאמר ארוך מען ע?ד עבדים לך,ה לאחיו: ני ויאמר ןך1ך לחות אלקי #ם עדך כ;ען עבד למו: מיפת אלמם ליפת בראשית ט י גח ח ליפת ויעזכן באהלי־עזם ויהי כנען עבד למו: כחוידומדו אחר המכור שלש מאות שנה וחמשים שנןח: ־0ויהי כל־יטי־נח תעה מאות שנה והטשים שנה רמת:' b י* ואלה ותולדת בנדנה שם חם רפת ויולדו להם מים אחר המבול: נ בר יפת נמר ימגוב יטייוינז W ’JW1 ותירס: :וכר נמר אשכנז וחפה ותנךמה: יומ,י IS אלישה ותרשיש בתים והדרם: י■ מאלה נפרדו אייהנרם בארצתם איש ללשנו'למשפחתם בנויהם: י ובר חם כוש ומצרים ופוט וכנען:< ובר כוש סבא וחדלה וסבתה ורעמה וםבת» יכי רעמה שבאי ודדן י: " ןכוש':לד את־נמרד הוא החל להיות נבד כארץ: ט הוא־היה נבר־ ציד לפר יהוהעל־כןייאמר ממרד נבור ציד לכך ודוח: י ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך,ואכה וכל™ ?ארץ שנער: ■אמן־הארץ ההוא;צא אשור רבןאת־נינ״והואת-רחבת עיר ואת־כלח: ■־ תנתהסן בין נינוה ובין כלח הוא העיר הנדלה: י: ומצחם;לד את־לודים ואת־ענמים ואת־להבים ואת־נפתהים: יי ואת־פתרסים ואת־כסלהים אשר יצאו משם פלשתים ואת־כפתדים: ם « וכנען ילד את־ציךן' כבדו ואתיהת ®ואת־היבוסי ואת-קאמדי ואת הנדןשי: י ואת-החוי ןאת-העךךי ואת־הפיני; ".ואתהחארודי ואת־הצמויי ואת־דהמתי ואחר נפצו משפחות הכנעני: יטויהי נבול הכנעני מציק באכה נרדהעהעוהיבאכה קודמה'ועמדה ואדמה וצנרם עה לשע: ־ אלה בני־חם למשפחתם ללשנתם כארצתם כנדהם: ם נא ולשם ילד נם־הוא אכי כל־בר־עבר אחי ;פת הנחל:« בר שם.עילם ואשור ואדפכשר ולוד ואי® נ: וכך ארם עוץ הול ונתר ומש! ני ואדפכשדילר איי שלח ושלח;לד את־עבד: ני ולעבר;לך שך בנים שם האחד פלג כי כימיו נפלנך, הארץ ושם אחיי :לו©: q’13p יך • יקמ נידקטן:לד את־אלמודד ואת־שלף ואת־חצרמות ואת־ :רח: ם ואת־קדורם ואת־אוזל ואת־דקלה: נ" ואית־עובל ואת־אבימאל לאת־שבא:« .וארדאופד.ואת־דןוילה ואת־ יובב כל-אלה 19: :קטן: ל ויהי מועכים ממשא באנה ?פרה הר הקדם: לא אלד, בני־שם למשפחתם ללשינתם בארצתם לגדרם: לב אלדה משפחת בני־נח להולדתם ?!וידם ומאלה:פדהו הנוים בארך אחרי המבול: "פ שניעייאאקהי כל־הארץ«פד, אהת ודברים אחדים: נ ויקי 3נ?עם מקדם דמצאו בקעה בארץ שנקר וישבו שם: נ ויאמרו אישאל־דעהוהבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה וקחי להם הלבנה לאקן' 'והחמד ה:ה'לדם לחמר: מיאמרוהבהונבנה־לנו עיר ומנדל וראשו בשמ:ם ונעשה־לנו שם פן־נפוץ $ל־פ1: כל־הארץ: הדקה:ולה לדאת את-העיר (את־המנדל אשר בנויבגי האדם: י;יאמר יהוח הן עם אחד ושפה אחת לבלם ווה ההלם לעשות ועתה לא־יבצר מלם כל אשר"יומו לעשות:! הבה נרדה ונכלה שם שפתם אשד לא ישמעו איש שפת דעהו: "::פץ יהוד, אתם משם על־פנייכל־ קארץ דקרלו למת העיר: ־־.על־בן קרא ישמח בבל1 בילשם כלל ימה שפת כל־הארץ ומשם הפיצם ’לולה על־פנל כל־הארץ: פ ־ אלה תולדת שם שם בן־מאת שנה ויולד את־אדפבשד שנרדם אהד המבול: יא ויחי־ שם אחרי הוליד־ו את־׳ארפבשד המש מאות עונה ויולד בנים ובנות: ם יב וארפכשד היחמש ושלשים שנה ויולד את־שלח:עויחי אךפכשדאחדי הולידו את־עזלדזשלש שנים וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות: ס יי ושלה הי עלעים, 0טה ויולד את־עבר: טי ויחי־&לח אחרי הוליהו את־עבר שלש שנים וארבע מאות שנה דולר בנים עננות: ם=ידקי־עבד אךכע ושלשים שנה דולה בראשית יא יבש ט את־פלג: ייויחי־עבר אחרי הולידו את־פלג שלשים שנה וארבע י מאות שנהדולד בנים"ובנות: סייח ויהי־ פלג שלשים שנד־־. דולה את־רעו: ים ויחי־פלג אחרי הולידו את־רעו תשע שנים ומארדם שנה ויולד בנים ובנות: ם כ דחי רעו שתים ושלשים שנה ויולד את" שתג: בא דחי רעו' אחרי הולידו את־שרוג שבע שנים ומאודם שנה.ויולד בנים ובנות: ם’33 דחישדוג שלשים שנדלויולד את־נחור:' בגויחי שלוג אחרי הולידו אח־ I T V V (- ATT ן ־: *J : ־׳:־•*? V ) • I . נחור מאתים שנה ויולד בנים ובנות: ס כי ויחי נדוור T ( T ־־J~ AT T •J ך * T J• V I T 1• T י תשע ועשרים שנה ויולד את־תרח; כי׳ ויחי נחור אחרי . • • : *T V V V— AT T • V|־ ־־: •T J -ן :־•• הולידו את־תרח תשע־עשרה שנה ומאת שנה ויולד כנים״ובנות: ם מ דחי־תרח שבעים שנה ויולד את־אברם את־נחור ואת־־הרץ: כי ואלה תולדת תרח תרח הוליד את־אברם את־נחור ואת־הרן והרז הוליד את־לוט: V ־ : V . J* I (T T J I ATT V : ( T V • T ) נח וימת הלן על־פני תרח אביו בארץ מולדתו באור -I TT TJT ץ : •*JV V־ II VVV : A• T ־: V : ; בשדים: מפטיר כט וירה אברם ונחור להם נשים שם אשת־ אבדם ctóinto אעזת־נחור מל־ה פת־הדן אבי־מלכה ואבי יסבה: ל ותהי שרי עמדה אין לה ולד: לא ויקה •1!:• ׳/ י : r . >• : - IT- ) :־ r• At| T |י IT. T (T י -•*־I תרח את־אברם בנו.ואת־לוט בן־הרן בן־בינו ואת שרי בלתו אשת אברםיבנלויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו.עד־חרן' וישבו שם: לב ויהיו ימי־תרח "חמש ישנים ומאתים שנה 'וי מת'תרח בחרן:'פ פ פ יב *ויאמר יהוה אל־אבלם לך־־לך מארצך־ וממולדתך ומבית אביר אלהארץ אשר אראך♦ ב ואעשך־ לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך־ והיה -ן t||V ן I : *vív י :t J • -ן;- I í vjt -ן:־־: Jav : vt ./•ן :••eV ברכה: ג ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך־ כר מעפחתהאדמה: יהלך אבדם כאעזר דבר אליילמי׳ הלה אתו לוט ואכרם בן־חמע ענים ועכעים ענד- —•( A V • |V : ־ T - • : • . T •JT V •ן T ז׳ C מאד,: טי ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל־פרעה ותיקח האשד בית פרעה: ט« ולאבירם היטיב' בעבורה ךלי־לו׳צאן־ובהר והמלים ועברים ועפרות"ואתנח וגמלים: יי וינגע ידוה 1 את־פרעה נגעים גדלים ואת־ביתו על־דבר שרי אשת אבדם: יה ויקרא פרעה לאבדם ויאמר מה־־זאת עשית לי י4מה לא־הגרת לי כי אשתך הוא: יטלמה אמרת"אחת׳־הוא ואקח.אתה לללאשתי ועתה הנר־, אלזחך _קח ולך: נויצועליו פרעה אנשים וישלחו אתו ואת־אשתו ואת־בל־אשר־לו. יג א רעה אבדם ממצרים, הוא ואשתוזןכי4־אשר־לו ולוט עמו הנגבה: ב ואברטבבד מאד במקנה בכסף ובזהב: גילך למפעיו מנגב ועד־בית־אל עד־המקום אשר־היה שם אחלה בהחלה בין בית־־אל ובין העי: י אל־מקום רמזבה אשר־עשה שם בראשנה רקרא/ם אכרם בשם יהוה: בראשית יג יד לך י שלישי הוגבם־ללוט ההלך את־אברם היה צאן־ובקר ואהלים: יוליא־נשא' אתם הארץ לשבת" יחדו כי־היה רמשם רב ולא־עלו לשכת:חדו:< ויהי־ריב 3ך רעי מקנה־אכרם ובןןרע:מ?ןנה־לוטלהמ?ניוהיחי או ישב בארץ: ח ויאמר אבדם אל־לום אל־נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רעי. ובין רעיך כי־אנשים אחים אנחנו: םה?א כל־הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם־השמאל ואימנה ואם־הימין ואשמאילה: •:רשא־לוט את־עיניוררא את־ כל־ככר חירדן כי כלח משלןח ל?ד!שחת להוה את־ סדים ואת־עמדה כגן־יהוה כארץ מצרים באכה צער: יאויבחר־לו לוט אתיכל־ככד הירדן דסע לוט מקדם ויטרידו אקע מעל אחיו: יב אברסידעב כארץ־כנעןולוט :שב מזרי הכבר דאהל״עד-סדם: יג.ואנשי סדים רעים וחטאים ליהוד, מאד: יידהוה אמר אל־אברם אחרי הפרד־לוט מעמו' שא נא עיניך וראה מן־המקום אשר־ אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה: טיבי את־כל־הארץ אשר־אתה ראה לך אועננה ולוךעךער־עולם: - ושמד את־ז-עך כעפר הארץ אשרו אם־יוכל איש לטנות את־ עפר הארץ נם:וךעןי:מנה: יי.קום החיילי mfrrto ולרחבה כי לך אתננה: יח ויאחל אבדם ויבא וישב באלני ממרא אשר בחברון ויבן־שם מזבח ליהוד,: פ •״י יד א m .כימי אמרפל מלך־שץער אדיוי «לי אלסר ?דרלעמך מלך עילם!0ךעל מלך נרם: נ.עשו מלחמה את־ברע מלך סדם ואת־ברשע מלך עמיה • : V V T T ־ . IVJV : י י: J ‘ . V ־!.*. I VJV . ־.־ T* שנאבו מלך אדמה ושמאבר מלך צביים ומלך בלע • ! JT י T I VJV, י : kV IV 1V • : | v J V V.•• : V - היא־צער: ג כל־אלה חברו אל־עמק השדים הוא ים המלח: י שתים עשרה שנה עבדו את־כדרלעימר ושלש־ - V|־־ : ••> 5 , V AT : ,T : Vq V: |T TT •• : V ן עשרה שנה מדדו: ה ובארבע ,עשרה שנה בא בדף^עמד והמלבים אשר אתו רבו את־רפאים בעשתדית np éra. " קתים 20 rrotna יד לך קרנלם ואת־הזודם ?הם ואת האימים בש_וה הדוקים: יואת־ההדי בהררם שעיר עד איל פארן אשד על־ למדבר: ■רקזבו רפאו אל־עין משפט הוא קדש ויפו את־כל־שדה העמלקי ונם את־האמדי היש? בחצצן תמר: n ויצא מלך־בדם ומלך ונמרה ומלך ארמה ומלך צביים ומלך בלע הוא־צער ויערכו אתם מלחמה בעמק השרים: = את בררלעמר מלך עילם ותדעל מלך נרם ^יי W שנער ואריוך מלך אלסר ארבעה מלכים את־ההמשה: ■ ועמק השדים באריות בארית המר וינסו מלך־סרם .ועמלה ויפלו־שמח' והנשארים הרה נסיו: * [יקהו את־בל־רכש סדים ועמדה ואת־בל-אבלם וילבו: •נ רקחו את־לוט ואת־ךבשו בן־אחי אט־ם וילכו והוא ישב בסדים: יג הבא הפליט דגר לאברם העברי והוא שכן באלל ממרא האמדי אחייאשכליוואחי על והם כעלי ?רית-אברם: יי רשמע אכרם כי נשבה אחיו ררק את־חניביו ילידי ביתו שמנה עשיר ושלש מאות וידריך פד־דן ־י ויחלק עליהם 1 לילה הוא ועברו רכס וירדפם עד־חובה אשק ,משמאל לדמשק:.” דשם אח כל־ הרכש ונם את־לוט אחיו וחבשו השיב ונם את־הנשים ואת־העם::< רצא מלךטדם לקראתו אחרי שובו מחכות את־כדרלעימר ואת־הטלקים אשר אתו אל־עמק שוה הוא עמק המלך: "ומלבי־צדקמלך שלם הוציא לחם רן ותא כחן לאל עלרן: י־■.ויברכהו ראמר ברוך אבדם לאל עליון רעוה שמום וארץ: ־ וברוך אל עליון אשר־מנן צריך בידך ויתן־לו מעעזר מכל: » ויאמר מלך־בדם אל־אברם תן־לי לגפש והרכש קח־לך: ־נ ויאמר אכרם אלימלך םה'ם דרמתי':די אל־והוה אל עליון קנך, שמים וארץ: כנאם־מחוט ועד עורוךעעל ואם־אקח מכל־אשר־לך ולא תאמרי אני יביים קד• ‘ J העשרתי בראשית יד טו יא העשרתי את־־אבדם: ני בלעדי רק א עד אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכל וממרא הם : •• 1T 1 V :־ 1 : IT )■.’ • T ״ •'־׳ זי־• J e. V. ־ : •• יקהו חלקם: ם טו א אחר 1 הדברים האלה היה הבר־ יהוד, אל־אברם במהזה"לאמיר Tאל־הירא אבדם אנכי : V • T ־־ . T l V I ״ A ־ * T : - , JT. דן •( מנןלךשכרןדהרבה מאה:נראמר אבדם אלד;דיוי■ מה־תתן־לי ואנכי הול ך ערירי ובדמשק ביתי הוא דט® אליעזר:י־ ו־אמד אבל£ ד.ן לי לא נתחורידע והנה בן־ביתי יורש אתי: ד והנה הבר־יהוה אליו לאמיר לאקרשןל^- כי־אם אשד^צא־ ממעיך Wt/nh♦ ה ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט־נא השמימה וספיר הכוכבים אם־תובל לספיר אתם ויאמר"לוי בה יהיה !רע!י: י והאמן ביהוהייחשבה לו צדקה: w ז ויאמר אליו אני יהוד, אשר הוצאתיף■ מאור כשדים לתת לןד את־הארץמאת לרשתה: n ויאמר׳ארד יה|ה כמה ארע כי אירשנה: ־ ויאמר אליו גון הה לי ענלה כשלשת,ועי משלשת ואיל משלש ותר וגוזל: י ויקח־לו את־בל־אלר, ויבתר אתם ™וזי דהן איש־בתרו לקראת'רעהו ואת־ הצפר■ לא בתר: י» הרה העיט'על־הפנרים’וישב אתם אבהם: ■ירהיהשמש לבא ותההמה נפלה על־אברם והנה אימה הושבה נהלה נפלת עליו: ■־ ויאמר לאברם ירע תדע כי־נך 1 יזדך, והעןי בארץ לא להם ועבחם וענו אתם אקבע מאות שנה: יי תם את־הגוי אשר.יעבדו הן אנכי ואהרי־ס.יצאו ברכש’גדול: טי״ואתה תבוא אל־ אבתיק בשלום''הקבר בשיבה טובה:"טי ודור רביעי 'י:שומ הנה"כי לא־שלם עוןיהאמר׳י' עד־הנדה: מ ויהי T ,־•׳T 1 * S* T •־׳כ 1 V V:|T ־, -T1 : ־: •> השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האליה: יח ביום ההוא'ברת יהוה'את־ אבדם ברית לאמד לורעקנתתי את־הארץ הזאת מנהר ;מצר:ם עה־הנהה הגהל גהר־פדת: יט את־הקיני ואת־ - ’ n’ * ‘T ’ הקשי 22 בראשית טו טז יז לך הקנז-י ואת הקדמני: כ ואת־ההתי ואח־הפרזי ואת־ דולפאיט: » ואת-האמל: ואת־לבנעני ואת־לנרנשי ואת־ליבופי: ם טז א ושלי אשת, א?ד0לא:לדי׳ לו ולה שפחד, מצרית ושמה דנר: ב ותאמר שרי אל־אברם V : • >T • ,T J :« ־י׳ T:T» ־. *V ▼ ~ ־•־ ; ־ : T . הנדי־נא עצרני יהוד. מלדח בא־נא אל־שפחתיאולי אבנדת ממנה לשמע אברכב לקול שרי; נ!הרןח שיי׳ו אשת א2לםב את־דגך המצרית שפהתד מקץ עשר שנים לשבת אבלם בארץ מען ולהן אתה לאכרם אישה לו לאשה: י ויבא אל־הגר ותלד ותהא כי הרתה ותקל גברתה'בעיניה:’ ה ותאמר שירי אל־אברםחמפי עליף אנמ נתתי שיפחתי בהיקך ותהא כי הרתה ואקל בעיניה ישפט לדידך, ביני רביניף־: י וייאמר' אברם אל־שרי הנה שפחתך בירך עשי־לה הטוב בע;;יך ותענה שרי ותברח מפניה: י וימצאה מלאך יחוה על־עיןהמים במךבי על־ ד.עין בדרך שור: ח ויאמר הגר שפחת שרי אי־מזת באת ואנה תלכי ותאמר מפני שרי נברתי אנכיברחת: ט ויאמר לדו מלאזד להוד. שובי אל-נברתך והתעני תחת לריח: י ראמרילה מלאך ידלה הרבה ארבה את־זךעך ולא יספר מריב: יא ויאמר לה מלאך להורי הב ך הרה וילדה בן וקראת לומולשמעאל כיי־שמע ידוה אל־.# •נ והוא ;ה:ל, פלא אדם;11 בבל לד כל בו ועל־פך כל־ אחיו לשכן; י! ותקרא שם־יהוה הדבר אליה אחה אל ראי בי אמרה לגם הלם ראיתי אחלי ר*י:יי.על־כן קרא לבאד באד לחי ראי לנה כין־קדש ובין בלל: ־יוותלד הנך לאבדם בן לקרא אבלם שם־בנו אשרץלדה לנד ושמעאל:=. וא?ךם בן־שמנים שנה ושש שדם בלדת־ הנך את־:שמעאל לאבקם: ם יז» ויהי אכרם בן־תשעים שנה ותשע'שנים ללא,יהוד, אל־אכלם לאמו־ אליו אד־ אל שלי להללך לפך וה;ה חמים: ;ואתנה בליתי ביד נקוד על י' בהל*. ובינך בראשית יז יב ובינ ך וארבה אוקי במאה ?ואך: י ולפיל אבדם -על־פרו וידבר אתו אלהים לאמה: י אני הנה בריתי את ך והיית • לאם המון נהם: י.ולא־ו?ןרא עוד את־שמך אפרם והיה שמך אברהם פי אפ-המון נולם נתתיך: י והפרתי אתך במאה מאדיונתתיןד לנוים' ומלכים ממך;צאו: r»-< והלמתי את־פריתי 3יני31ינןי וכין!ך?1י'אהריף לררתם לפרית עולם, ל.?נית ?ג ?.אלל,יט W אחריך: י׳ונתוזי לך 1?;ךע־ אחריך אתו ארץמנריף ,את כל-ארץ פצען לאחזת עולם והייתי להם לאלהים: 6 .;יאמר אלהים אל־אברהם ואתה את־פריפי תעזמר אתך, וזרעך אחריך לללדתם: י זאת פליתי אליך תש?™ ביני וביניכם וכין זרעך אודריך לטול לכם כל־זכר: יא ונמלתם את בשל ערלתכם וחית לאות ברית בינן וביניכם: ׳3 ובן־שמנת ימים ןמ1ל לכם כל־זכר לדדתיכם לליד פלח ומקנת־כםף מכיל בן־נכד' אשל לא מזלעך הוא: -נ המול ולמול לליד ביתך ומקנת כספך והיתדת בריתי בבשרכם לברית עולם: יי לערל 1 זכר אשר לא־ למול את־פשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיד, את־ בריתי הפר: ם סי ויאמר אלהיסאל־אברהם שרי אשתל לא־תקרא את־שמה שרי בי שרה שמה: ־י.ופרפתי אתה ונם נתתי ממנהלך פן וברכתיה להלתה לגולם מלכי עטים ממנה יהיו: -י ויפל אברהם על־פניו ולצדוק ולאמת פלכו הלבן מאה־שנה יולד ואם־שרה הבת־תששם שנה תלך: "ויאמר"אפךהם'אל־ותאלהים מלשמעאללחיהלפ?:ך: י־ ויאמר אלוהים אבל שרה אשתך ילדת לך 3! לקהאה את־שמו יצחק והקמתי את־בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו: נ וללשמעאל שמעתיך הנהו פרפתי אתו והפריתי אתו' והרביתי'אתו במאה מאד שנים־עשר נשיאם יוליד ינתותיו'לנוי לרול: » ואת־בריתי אקים את־לבחק אשל ‘ 1 1 תלד 24 בראשית יז יח תלד לןי ?ירה למועד ח;ה 3שנךי ך,אחרת: נבויבל . לדקר אתו רעל אלחים מעל אבו־קם: « רקח אברהם אח־:שמעאל בנו ואת כל־־ילידי ביתו ואת כל־מקנת כ?פו מלידס־'?אלמי. בית אברהם רמל 'אח־^ר ערלתם בעצם היום הזה כאשר לבת אתו אל לים: מפטיר כי ואברהם בץ־תשעים ות5עענה בהמלו בשר ערלתו: בה וישמעאל יבנו בץ־שלש.עשרה שנה בהטילו את בשר ערלתו’:« tufa 'ח:ום nirí נמול אם־חם וישמעאל מנו: נזןכל־אןשי מיהו לליד מלת ומקנת־בסף מאת פן־נבר נמלו אתו: פ פ פ יח א וירא אליו יההז באלני ממרא והוא ישב פתח- י !**1> ■ •״ T • T . : ••ן A•• : - V : י , ; IV - י האהל כחם היום: ב נישא עיניו וירא ותה שלשה אנשים ניצבים י עליו וירא וי רץ לקראתם : í; JT־ T • . * T ״) AT T T T|:0\. [ T«T- Í , מפתח האחר וישתהו ארצדח: נ ויאמר אדני א—־נא מצאת' חןמעינל'ל-נאת?בדמעלעמדק:י.קח־נא wm מלז» m* "מיקסר׳ פות־לחם וסעדו לבכם אחר תעבדו כי־על־כן עכרתם על־עמרכם ראמרו כן ה?שח כאשר חכרת: י.ולמהר אברהם חאקלת אל־שרח,ויאמר מחר' שלש מאים קמח סלת לושי ועשי נננות:. ואל־חברך רץ אברהם וקח 19 בקר רךזוטוב ויתן אל־־הנער וימהר לעשות אתו: ה רקח חמאה ולולב ובךחבקר אשר עשיר, וקן לפניהם [לייא־ עמר עליהם תחת זקץ ויאכלו: ־ראמחאליו אידי, שרה אשתןד ראמר ח3הב»נהל: י וייאמר שוב אשוב אלי[י כערי חיי וחנדי־בן לשרת אשתק ושקרי שמעת פתח האהל והוא אחריו:׳» ואברהם ושרה ומים באים בימים חדל לדלות לשרה ארח כנשים: י־ ותצחק שרה מי-בח לאמד אחלי בלתי חיתה־ליפדנה.ואדני זק!: י־ ויאמר ;חוח אל־אפרהם לטח זח צחקה שרה לאמה האף אמנם enp. נקוד על איו שבאליו. 1 אלך בראשית יח וירא יג אלך ואני וקסעי! ך הפלא טיהור, מך למועד אעוב אליך כעת ח;ח ולשרה בן: «י« וועכהש שרה ולאמד לא צחקת: כי 1 :ראה ייאמר 1 ^ ? *i m " משם' האנשים וישקפועל־פנן סרים ואברהם הלך.עטם לשלחם: מ וירוה אמך הסבכה אני מאברהם.אשר אני עשה: ■י׳.ואברהם הלוהלה לנוי נחי ועצום.ןנברבדבו כל נח הארץ: •־כי ידעתיו למען, אשי יצוד, את־כני״ו ואת־ביתו אחריו ושמרו דרך יהודה לעשווה מזןיז ומשפט למען הביא ירוה על־אברהם את אשר-רב!־ עליו}“ נראמר יהווה ועקרת 9ךם ועמררד יימ!־י וחטאתם כי כבדה סאה » אךךדה־גא ואראה הכיצעקתה.הבאר־, אלי עשו ו כליה ואם־לא אדעה: ננירפנו משם האנשים וילכו מרמה ואברהם עודנו עמד לפניי ירוה: ננולנש אברהם ויאמר האף תמ|ה צדיק עם־ירשע: נר אולי יש'המשים צדיקם בתוך העיר האף תספה״ולא־תשא למקום למען המשים הצדיקם אשר בקרבה: ני, חללה לך מעשית 1 כרבך הזה להמית צחק עם־רשע וידה כצדיק כרשע חללו-, לך ך,שפט כל־ הארץ לא ייעשה משפט: ני ויאמר להור, אם־אמצא ב?וךם המשים צדיקם'כתוך העיי W!3? W31= בעבורם: ס רען אברהם ויאמר הנה־נא הואלותי לדבר אל־אדיני ואנכי עפר ואפר: נ" אולי לחסרון דומשים הצדיקם חמשה ך,תשחית בחמשה את-כל-קעיר ויאמר לא אשחית אם־אמצא שם אךבעים וחמשה: נ־וייסף עוד לדבר אליו ויאמר אולי לטיצאון שם ארבעים ויאמר לא אעשה בעבור הארבעים : לויאמראל־נא לדור לאתי יאך^ה א,יימצאו, שם שלשים ייאמר י* אעשה אס־אמצא ’שם שלשים: 0! ויאמר ך,נד,־נא חאלחי £לבך י אל־אדני אולילטצאון שם עשקים ויאמר לא אשחית בעבור העשרים: לב ויאמר אל־נא יחד ׳- .־( : ״ ־1:־ V •|T t : •ן ן T •>- לאדני ואדברה אד־הפעם אולי ימצאון עזבם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור העשירה ן ילג וילדיה כאשר ־..*•* J . ־ S ״ . ־1:־ .T V|:־ T : ÍVJ•— ITT ן ־1:־ JV כלה לדבר אל־אברהם ואברהם שב למקמו: • J T - ק«. V ץ ״ : AT T : ־־ : T<״VT . )VT ״ : | , שלישי יט א ויבאו שני המלאכים קדמה בערב ולוט ישב בשער־סדם וי_רא־ל1ט_וי.־קם לקראתם"וישתחו אפיכם ארצה: נ״ראמר קנה ןא-אתי פורתאאל־פדת עפד?ם ויינו והחצי תליבם וקעכמתט והלכתם לדך?ט= ויאמרו לא פי בך־חדב נלין: גדפצר־בם מאד רפת אליו ויבאו אל־ביתקויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו: י טרם'.ישכבו ואנשי העיר אנשי סדם נטבויעל־הבית מנער וערתקןבל־קעם מקצהi הוקראו אל־לוט ;־אמרי לו איך, האנסים אער־באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונרעה אתם : יויצא אלהם לוט הפתחה וקהלת סנר אחריו: ז ויאמר אל־נא אחי תרעו: ח הנה־נא לי שתי r:־A- . - IT -ץ . JT ־־ -T V * I" T V . : • : בנות אשר לא״ידעו איש אוציאה־נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם רק לאנשים האל אל־תעשו דבר כי־על־כן באו' בצל קרתיי: י 5 ויאמרו 1 !ש־הלאהדאמרו האחד בא־לגוך וישפט שפוט.עתה נרע לד מהם ויפצרו באיש בלוט"מאד וינשו לשבר הדלת: י וישלחו האנשים את־ידם ויביאו את־לוט אליהם הביתה ואת־הדלת סגרו: |T T V. V יא ואת־האנשים אשר־פתח הבלת הבו בבנורים מקטן ועד־נדול וילאו למצא הפתח: יב ויאמרו האנשים אל■ : . AT ״ : י ״ :: < -,IT ־ ־־!.:• ־יו,*.־ T ״ V , לוט .עד מי־לןי פה חתן ובנך וקנתך וכל אער־לוי בעיר הוצא מן־המקום: יג כי־משחתים אנחנו את־המקום הזה ?יעילה צעקתם את־?5נ להוה העלתו יהוה לשחתה: יי הצא לוט וידבר! אל־קתניוו לקחי כניתיו ויאמר קומו צאו מן־המקום הזה כי־משחית יהוד, את־ העיר ויהי כמצחק ?נעיני קתניו: טיועמו״העחר .עלה חגו׳ןבדנש. חול. הלט׳דדגושח. ר,צ' דגושה. ייאיצו האיצו הטלאכיס בלוט לאטד קום קח את־אשתך ואת־שתי, בנתיך הנמצאת פן־תפפה בעון העיר; « ויועמד,מה 1 !!הזיקו האנשים בידו ובד־אשתו וביד שתי בניתיו בהטלת להודה,עליו ויצאהו דנחהו י טחוך לעל: י■!!הי בהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט על־נפשך אל־תביט אקרילי!אל־תעמד פכל־הככר ההרה חטלטןז׳ תספר,: יי׳ ויאמר לוט אלהם אל־נאאדנתי־הנה־נא מצא עמיך חן"בעיניך!והנהל הטל אשר עש'ת.עמדילהדדוח את־נפשיואנכילא אובל להטלט ההרהןלדדהבקניהרעה ומתי: ב הנה־נא העיר הזאת קרבה לנום שמה והוא מצער אמלטה נא שימה הלא מצעליהו* ותהי נפשי": י־יעינאהאמר אליו הנה נשאתי פניףי ננ= לדבר' הזך. לבלתי ה?בי את־העיר אשר הברת: ־־ מהר המלט שטה פי לא אוכל לעשות דבר עה־באך שמהעל־כן קרא .שם־העיר צוער: « השמש:צאעל־הארץ!לוט בא צערה: ־י ההוד, המטיר על־סדם!על־עמדה נפלית ואש מאת יהוד, מן־השמים: ני. ההפך את־הערים האל ואת כל־הככך ואת כל־ישבי הערים וצמח האדמה: כיותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח: מוישכם ( • > < •• -1 :־־־*V׳ : ” : •1 : •< IV - -: אברהם בבקר אל־המקום אשר־עטד שם את־פנילהה: "׳!ישקף על'־פד בדם .ועטרה!על כל־פני ארץ הבכר ו!ךא והנה עלה קיטר האךץ.כקיטד הכבשן: ־־!יהי בשחת אלד,ים את־ערי הכפר הופך אלהיט אה־ אברהם השלח את־לוט מתוך ההפכה בהפך את־ הערים אשר־ישב בהן לוט: ל רעל' לוט מצוער חשב בהר.^תי בנתיו .עמו כי :רא לשבת בצוער רשב במערה הוא ושתי מתיו: לא ותאמר הבכירה אל" הצעירה אבינו!.קן,ואיש אין בארץ לבוא עלינו בדרך כל־הארץ: ל־ לכה נשקה את־אבינוקן ונשכבה, עטו 28 בראשית יט כ וירא ונחהמאבימןרע: לנ.ותשק^את־אבהןךןבלילההוא ותב* הכבירה ותעכב את־אביה ולא־:דע בעכבר, ובקוטר: לי וירי ממחרת.ותאמר הבכירה אל־הצעירה ר[־ע3ב9י אמש את־אבי נעמו לין נם־הלילה ובאי עקבי ?נטו ™ך, מאבינו ירע:'ל",q3,lpí>a בלילה ליליוא את־אבהן "ן ותקם הצעירה ותעכב עמו ולא־ ידע בשכבה ובקמה: ליותררין,עף!,יבנות־לוטמאבירן: ליוועלד הבכירה בן ותקרא עמו מואב הוא אביי־טואב עד־הךם: ל" והצעירה נם־הוא ז;לךה בן ותקרא עמו בן־ עמי הוא אבי בק־עמון עד־דיום: ם כ א ויפע מעם אברהם ארצה העב רעב בין־קדע ובך עוררנר בינרר: נראמר אברהם אל־ערה אעתו אחתי הוא וישלח אבימלך מלה הר רקח את־ערה; ג ר?א אלהים אל־ אבימלך בהלום הלילה ראמר לו ה?ך מת'עלהאשה אער־לקהת והוא בעלת בעל: יואכימלך לא קרב אלה ויאמר אדני מוי נם־צדיק תהת: י, הלא הוא אטר־לי אחתי הוא והיא־נם־הוא אמרר אחי הוא בתם־ לבבן וכנקך בפן ?עדוי ואת: י ויאמר אליו האלהים קהלם נם אנכי ירעה!’ כי כתם־לבבך עשית זאת וארעה נם־אנכי אותך מחטו־לי על־כן לא-נתקיך לננע אלה: ׳וערה העב אעת־האיע כי־נביא לוא ויתפלל בעדה וחיך, ואם־אינך מעיב דע כי־מות תמות אתה וכל־אער־ לך: " רעכם אכימלך בבקר הקרא לכל־עבו־יו וידבר את־כל־הךברים האלה באזנירם הראו האנשיםמאד: • רקרא אכימלך לאברהם ויאע־ לו מד,־עשית לנווטה־ חטאתי לך כי־הבאת עלי ועל־ממלכתי חטאה נדלה מעשים אשר לאקיעשו עשית עמדי:־ויאמר אבימלך אל-אבררם מד, ראית כי עשית את-הרברהור: י«ויאמר אברהם קי אמרתי רק אין־וראת זנללים במקום הזה נק-רעלס. en־*' , ־ ות־גוני שית כ כא וירא ט7 והרגוני על־־דבך אשתי: יב וגם־אמנה אחת/בת־אבי הוא אך לא בת־אמי ותהי־לי לאשר,: ינ ויהי כאשר התעו ארי,־ אלהיט מבית אביזואמר לד, זך, חסלך אשר תעשי עמדי אל כל־המקום אשר נבוא שמה אמרי־לי אחיהוא:"׳י הקר אבימלך&^ ועבדים rtfct הוזן לאברהם השב לו את שרה אשתו: « האמה אבימלך הנה ארצי לפנלך כפוב בעינלך שב:־־ ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הגה הוא־לך בסות עינלסלצל אשר אתך.ואת כל וננחת: •י הו־!פללאברהם אל-האלהלם הךפא אלך,ים את־אבימלך ואת-אשתו ואמהתיוהלח: ׳"כי־עצר עצר לתה בער כל־רחם לבית אבימלך על־דבך שרה אשת אברהם: ם בא - הרוה פרך את-שרה כאישה אמר העש יהודה לשרה 5א?»ר הבה: ־ותהה ותלד שרה לאברהם בך קקנלו לטועד אש,-הב- אתו אלהים: נ ולקרא אברהם את־שם־בנו הנולד־לואשהילדה־לו שרה לאחק: והמל אברהם את־לצחק בנו בן־שמנת ;מים כאשך צור אתו אלתים: ™י י, ואברהם בךמאת שנדי בהילה לי m m ns י י;תאמר שרה צחק עשה לי אלוהים כל-השמע לצחק־ לי: ! ותאמר מי מלל לאברהם היניקהבנלם שהם 3:־ :לדתי בךלזקנלו: "ותהל תלה הנמל.העש אברהם משתה נדוליבלום הנמל את־יצחק:« ותהא ?לי׳ איל בן־הגך המצרית אשה־ללהח לאברהם ?וצחק: י ותאמר לאברהם 3הש האמה הזאת ואת־בנה בי לא לירש בן־ האמה הזאות עם־בני עם־לצחק: יא דרע הדבר מאד בעיני אברהם על אוהדת בנו: ׳"האמה אלך,ים אל־ אברהם אל־ירע בעיניך על־הנער ועל־אמחך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כי בלצ״ק ?I? [רע: -נ;נם את-כן־תאמה לגוי איימנו כי יר?1ל ליא! וישכם 30 ס־־אשית פא וירא יי השכם אברהם 1 בבקרוקח־לדום וחמת מעם דתן אל־הגר שט על־שבמד, ואת־הילד' וישלחה ותלך I V j•• - T *V : - v V V - VJ »T : • - X T T T ותתע במדבר באר ^בע: טי ועלו חמים מן־החמח ותשלך' את־חילדיתחת אחד השיחם: טי ותלך ותשב 'לה' מנגד הךדוקכ$טהך^זת כי אמרה אל־אראה במוח הילד; ותשב מ3גד.ותשאיאת־קלי׳ ותבך: י! וישמע אלחים את־קול הנער ויקרא מלאך אלהים 1 אל-תר מדדשסים ויאמל לד, מד-לך דנר־ אל־תיראי כי־שמע אלד,ים אל־קולהנער באשר חוא־שם: יחקומי שאייאת־תער ודימייקיאת־ילך S ?'־לנוי ולול אשיימנו; יט ויפקח אלד,ים אודעיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא — :־> |( :/•י •. V ״ *AT J*• : V(•• - T V V | ־־: - ••> אח־החמת מים ותשק את־חנער: כ ויהי אלד,ים אתהנער ויגרה וישב במדבר ויחי רבה קשת: כא וישב ?מךבר פארן ותקת־לו אמו אשק מאודן מצבום: פ ששי כב ויחי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכיל שר־צבאו אל־אברהם לאמד אלהיט עמל בכל אשר־אתח עשר,: כג ועתה השבעה לי באלהים חנה׳אם־תשקר לי ולניני ולעדי כדסד אשתדנשיתי nton .עמדי וןם־הארץ אשר־־נרתה בה: כי ויאמר אברהם אנכי אשבע: בה והוכח"אברהם את־אבימלך על־אדות באר המים אשר נזלו.עבדי א?ימלןי: מ ויאמר אבימלל לא ידעתי מי עשה את־הרבר הזה ונם־אתה לא־הגדת לי וגם אנכי לא שמעתי בלתי דיום: כ׳ וי קד אברדם צאן ובקר ויקן לאבימלך רכךתוישניידם ?ו־ית: נח רצב אברדם אתי שבע ?בשית דצאן לבךדז: .ץ. ויאמר אבימלך אל־ אברדסמד ד,נד שבע ?בשת דאלד אשר ד,צבת לבדנד: ל ויאמר.?י את־שבע ??שת תקד מידי מעמר ותד;ד■ לי לערד ?י תפרתי את־דבאר ד,זאת: לא _על־ב; ?רא למקום דדוא באר ש?'ע פי שם נש??ו שדדם: ל־ ויכרתו כריה בריר! בבאר שבע רקם אנדמלך ופילי“ ?יר-צבאי רעבו אל-ארץ פלשתים: * ניטע אשל בבאר שבע וקךא־שם?שם יהוד, אל עולם: ליוינר אביהם ?אלץ פלשתים ימים רבים: פ שביעי כב א דרי אהד הדברים האלה והאלוהים נפה את־אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני: נ ויאמר קח־נאאת־מך אודיו׳ילוי אשי: אהבה את־פנדוק ולך־לך אל-ארץ המד:ה להעלהו שם לעלה על אחר ההרים אשר אמה אליה: ג וישכם : י T|V J- - -< , T|• :־ IV ; ־/״ •••■1 II : : אברהם בבקר ויהבש את־חמירו ויקה ארדשני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עלה ו;קם \־לןי־ _ אל-המקום אשר־יאמר־לו האלהים: יב;ום השלישי רשא אברהם את עידו וי״רא את־המקום מרחק: ה ויאמר אברהם אל־ נעריו שברלבם פה עם־ההטור ואני והנער נלכה ערכה ונשתחוך, ונשובה אל;בק : י רקח אברהם את-עצי העלה וישם _על;יצחק בנו רקח בידו את-האש וארי־ המאכלת וילכו שניחם וחדו:« ויאמר _לאחק אל־אברהם אביו ויאמר אכיראמר הנני כני ראמר הנך־, האש והעננים ואיה השד-, לעלה: n.ויאמר אברהם אלהיט יראה,-לו השה לעלה'בד וילכו שניהם וחדו: פרבאו אל-ך,מקום אשר אמר־לו ך,אלך,ים רבן שם אברהם את־הטובח ויערך את־העצים רעקד את-קנחק בנו רשם אתו על-ד,מזבח ממעל לעצים:-וישלח אברהם את־ל־ו רקח את־המאבלתילשחט את־בנו:-» ויקרא אליו מלאך ידוה מן-ךשמןם ראמך אס־הם! אברהם ויאמר הנני: יב ויאמר אל־תשלח לדףי אל־הנער ואל־תעעו לו מאומה ביועתך, ידעתי’ביי-ירא אלהיט אתה,ולא חשכת איי: בנך את־יחידך ממני: •גוישא אברהם או־דעיניוריא והינו־דאול אחר נאחו בסבך בקרניו רלך אברהם רקח אודך,איל רעלהו לעילה קהת בנו: -י הקרא אברהם הנו ן חב׳ ברנש . ‘“י* שם 82 בראשית כב מ וירא שם־הטקום התא ידוה 1 יראה אשר לאמר תום פדך יהוך, .יראה: « ויקרא מלאך יהוה אל-אכררם שנית מן־השמים: =< ויאמר בי נשבעתי נאם־יהוה מ.יען אשך עשית את־הדבך תה ולאיחשכת־את-בנך את־יחידןי: -.בי־ברך אברבך והרבה אי™ את־״־עך ??ולבי השמים ובהול אשר על־שפת תם וירש זרעך את שער איביו: ׳״ והתבךט בזרעך כל נדי האלץעקבאשר שמעת בקלי: י־ ולשב אברהם יאל־זעריוולקמו וללבו יחדו אל־באר שבע וישב אבךהםקבאר W * י*יי כולהי אחרי הדברים האלה רנד לאברהם לאמיר הנה ילדיה מלכה גם־הוא בנים לנהור איחיהי: כא את־ערץ בכדו ואודטז אחיו ואת־קמואל אבי ארם: בב ואח־ בשד ואת־חוו ואת־פלךש ואח־יךלף ואח בתואל: « ובתואל ללה את־רבקה שמנת אליי,'לדי׳ מל™ לנתר אחי אברהם: ני ופילגשו ושמה ךאומה ותלד 03־ הואאת־טבח ואת־נחם לאת־תזחש ואת-מעכה: פ פ פ כג "ויהיו תלישרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע ־' י שנים שנל תך שרה: ; נ לתמת שרה ?קרלת ארבע הוא־חבך!! ?ארץ כנען ולבא אברהם לספר לשרה ול?3תה: מיקס אברהם מעל פנל מתו וידבר אל־??.;־ הת לאמד: י גר־ותושב אנכי עמכם תנו לי אתת־קבר עטכם ואקברה מתי מלפני: י, רענו ?ני-חת את־א?ךים לאמרי לו: י שמענו 1 אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו במבחר'קברינו' יקבר'אח־מתך איש מטנו את־ק?ךו לא-לכלה' מטך מקבר מתך: . ר קם א?ךהם רעותחו לעם-'הארץ לבני־חת: י׳ נלדבך אתם לאמיר אם־.;ש את־ נפשכם לקבר את־מתי מלפני שמעוני ופנערלי בעפרח בין-יצחר: ט ולותן־לי אודמערת המקפלה אשר־לו אשך בקצה שדת ?בסף מלא למנה לי ?ת1?בבב לאיית־ נ'ף ועיר*. קבר בראשית כג כד חיי ף ,קבר! י,ועפרון ישב פתוד כני-דות ויען ,עפרון הדותי את־אברהם באונן בני־חת לבל באי שער־עיךו לאטד! ■*לא־אדנן שמעני השדה, נתתי לך והמערה אשר־בו לוי נתתיח לעיני בני־עמי נתתיוה לזד מבד מתך: ’נ_רשתחו אברהם לפנן עם־הארץ: יגךךבר אל־עפרון באזל ענם־הארץ לאמיר אך אם־אתה לו שמעני נר.!־־ כסף היעדר, .קח ממני ואקברה את־מתי;זעמהן’י׳ו־ען עפרון את־אבההפלאמה לו! «אדק שמעני ארץ ארבע מאתשקל־כםף ?7 ובינך מה־הוא ןארו־מועך קביל «ךיעטעא5ךך0 אל־עפרון וישקל אכרהם ,לעפרן את־הכקף אשר הבר באזנן מי־חת ארבע מאות עקל כסף עברלסחר: ׳־־־ ־׳.רקם 1 שךהעפרון אשך במכפלדה אשר לפדמקרא השדה והמערה אשר־־בו וכל-העין אשר בשיה אשרבכאבלו םביב־.־י׳לא5ךהם למק™ לעינן בני-ח״ת בבל באי שעו״עירו: « ואחרי־בן קבר אברהם את־שרה אשתו אל־מערת שידר. המכפלה על־ W היא m ?ארץ ?נען7 ־ רקם rffjh והמערה אשר־בו לאברהם לאחזת;קבר מאת בני־חת: ם כד » ואברהם וקן בא בימים וירזה ברך את־אבו־הם בבל: נ ראמר אברהם אל־עבדו זקן ביתו המשל בבל־ אשר־לו יעים־נא:דך תדוח ירכי: ־ ואשביעך ביהוה אלהי השמןם ואלדד הארץ אשר לא־־תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו: ד כי אל־ארצי 1אלןמולךתיתלךולקךר!**ד■ לקני'ליצחק: הראמר אליו העבד אולי לא־תאבה קאשה ללכת אחיי אל־ הארץ הזאת קהשב אשיב את־בוך אל־הארץ אשה :צאת משם: י האמה אלץ אברהם השמה לךפן־תשיב את־בני שטה: י ידדה 1 אלדן ד,שטןם אשר לקחני מבית אכי ומאקץ מולדתי ואשר ל־בר־לי וא^ר נשבע־לי לאסו־ 34 בראשית כד חיי לאמיר לזרעך אתן את־הארץ הזאת תא;־שלח מלאכו לפניך ולקהת א nf ל«: משם : חואם־לאתאבה האימה ללכת אחריך ונקיה מלזבעתי, יאת יק את־ בני לא תשב שמה: = וישם העבר את־ידו תחת י רך אברהם אדניו וישבע לו עה־־הדבר הזה: שלישי י וילה העבד עשרה גמלים מנמלי אדניו וילך וכל־ מזב אתר בית רקםו־לך־אל־ארם ־נהריים אלתיר נחור: יא ויברך הנמלים מחוץ לעיר אל־באר המים לעת ערב לעת צאת ד,שאבת: יבויאמרו יהות אלד,י ארע אברהם הקרה-נא לפנן היום ועשה-יהסד' עם ארע אב־הם: ■נהנה אנכינצב על־עין המ:ם זבנות אנשי_ העיר,יצאת ללזאב מלם: ■י ותה הנער אשר אמר אליה הטי־נא כדך ואשתה לאמרה לעתה. ,ונפץמליך אשקה אתך, הכלת לעבדך ללציד, ובה אדע פי־ן!שית הסד עם־אדני: ®וידך־תאטרבם כלה לדבר לחנה .רבקה יצאת אשר ןלדה לכתואל בן־מלכה אשת נהלך אחי אט־הם לכהה על-שכמה: ®להנעה טבת ומךאה מאד בתלה ואיש לא,ידעה וקרה תעלנה וךמלא כדה ותעל: י■.הקץ העבד לקראתך, האמרה,נמיאיני נא מעט מלם מכדך: יח ותאמר שתה אדני.ותמהר ותרד בדה על;יךה תשקרו ל יט ותבל להשקתו ותאמר נם לגמליך אשאב עד אם־כלו לשתת: כ'ותמהר ותער כדה אל־ ה&קת ותרץ עוהיאל-הבאהלשאט ותשאיבילבלי-נמליו: כא והאיש משתאה לה מחריש לדעת הרצליה יהודה : V T T », ־1 :־ • < T־.־ ־1• :,•ז - : . T, דרכו אם־א*: כב ויהי כאשר כלו הנמלים לשתות הקת האיש נזם זהב קקע משקלו ושד צמידים על־ידיה עשירה זהב משקלם: « ויאמר ?תמי אך הגידי נא לי הלש בית־אביך מקום לנו ללין: ־י ותאמר אליו בת־ קתזאל אנכי בן־מלבהאשה ;לדי־,לנחור: נהלתאמה הנערה קרי. והנערה נדי. אלץ אליו נם־ותבן נבדטמפוא רב ונמנונם־םנןום לליו: ,<ימ האיש וישההי ליהוה: יניעי מ ויאמר בחך.יהוה אלהי אדני אברהם יאשר קיא/עוב לומדו.ואמתו מעם איי אנכי בדרך זנהני יהוה בית אחי אתי! ני׳ ותלך הנער ותגר לבית אמה כדברים האלה: כט ולרבקה אדן # לבן הרץ לבן אלי־ך,איש'החוצה אל־העל:^?1 כראת את־הנום ואודד,צמדים "על־ירי אהתו וכשמעו את־דברי רבקה אחיהו לאסיר כה־דכר אלי האישויבא אל־האיש ותה עמד על־הגמלים.על־העין:זלא ויאמר בוא ברוך יהוד, למה תעמד בהוץ ואנכי פניתי הבית ומרום לגמלים: לב ויבא האיש הביתה'ויפתח הגמלים I V,T ־ י ־ י׳ , -T . < T • , ־י־ : T התן תבן !ממבוא לנמלים ומים לך^ץ. רגליו ותלי קאנשים אשר אתו: לי ויישם לפניו לאבל ויאמר לא אכל עד אם־דברתי דברי ויאמר דבר: לקויאמר עבד אברהם אנכי: לי׳ וידווח ברך את־אדני מאד ויגדל ויתד ליו'צאן ובלןךוכסף וולבועבדמושפהתונמלים והמריס: לו ותלד שרה אשת אדני בז לאדני אחרי זקנתה ויתד לו את־כל־אשר־לו: לז וישבעני אדני לאמיר לא־תרח אשה לבניי מבנות הכנעני אשר אנכי ישב בארצו: לח אם־לא' אל־בית־אבי תלך ואל־־משפחתי ולקחת אשד, לבני: לט ואמר'אל־אדני אלי ־ לא־תלך האשת אחרי: מ ויאמר אלי יהוה אשר־הקהלכתי לפניו:שלח מלאכו אתך והצליח דרכך ולקחתי' אשה לבניי ממשפחתי ומבית אבי: מא אז תנקה מאלתי כי תבוא אל־משפחתי ואם-לא״יתנוליך־והייתנקי״מאלתי׳: ־־ואבא היום אל■ העיןואמר להוה' אלדי אדני אברהם אם־יעךגא מצליח דךכי אשר אנכי הלך יעלןה: ־־ הנה אנכי נצב ,נל-עין המים והיה העלמה ה,יצאת לשאב ואמרתי אליה T : -|T .־* T ־־־*: ; • ••( : ־ •V באים: סי ותשא דפקה את־עיניה ותרא את־יצחק ותפל מעל הנמל: ™ותאמר אל־ה?נבדמי'־האךש הלוה ההלך בשדה לקראתנו ולאמה העבד הוא אדני ורקח הצעיף ור״כם: סי ניספר העבה ?לצחק את כל-הדם־ים אשר ;־ודי י בנה הקטן ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרנך: ־־ תתה מ קימע בלליזקום כרה־לך אל־לבן אורי הרנה: טירשכת עמו;מים אהדים ער אשר־השוב וישתחוו קח• חסך המת אחיך: מה_עדתזוב אף־אחיך ממך ושכח את אשר־ עשיתלו ושלהת■ ולקחתיך משם למה אשכל נכדשניכם יום אחד: מי ותאמר רבקה אל־־יצחק^צתי בדו" מפני בנות דות אם־לקח יעקב אשה מבנות־הת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים: כח א רקרא י^חקאל־יעקב ויברד אתו ויצור,ו ראמר לו לא־תקח אשד, מבנות כנען: נ קום לך פרנה ארם ביתה בתואל אבי אמל וקה־ילןד משט אשר, מבנות לבן אחי אמך: !ואל שרי יברך אד1ךויפרך ויךבך ודלת לקהל.עמים: יךתן־לך את־בו־בה אברהם לך ואדעך אתך לדשתך אר־דארץ מנריך אשר־נתן אלהיט לאברהם: שביעי י-וישלח יצחק את־יעקב וילך פתה ארם אל־לבן בלבתואל הארמי'אחי רבקה אם יעקב ועשו: י ר רא.ע&ו כי־ברך תנחק את־ועקב ושלח אתו פתה ארם לקחת־לו משם אשה בברכו אתו ויצו עליו לאמיר לא־תקח אשה מבנות כנען: מפטיר ז וישמע יעקב אל־אביו ואל־אמויו־לך'פתה ארם: י׳ וירא עשיו בי רעות בנות כנען בעיני מקק אביו:וירךm אל■ לשמעאל רקח את־מחלתו ברדןשמעאל בן־אברהם אחות נביות על־נשיו לו לאשח: ססם י ויצא יעקב מבאר שבעירלך הרנה:׳»ר?נע במקום רלן שם בי־בא השמש ויקה מאבד המקום וישם מראשתיווישבם במקום ההוא: ינרחלם וחנה סלם מצב ארצה וראשו מניע ד,שמימה והנה מלאכי אלד,ים עלים ־־ v I T t ן T ’*"יי • • '.ס • י x לך אתננה ולוךעך: <יןה:ה ודעך בעפר הארץ ופלאי! :מה וקךמהעפנה תנכה ונתרבו בךבל:משפחת האדמה ובזרעך: טי והנה אנכי עמךושמרותיך בבל אשר־תלך והשבתיך אל־האדמה הזאת בי לא אעןבך.עד אשר אם־ p, ועיר*. הרי פעמי. עשיתי 44 בראשית כח כט ויצא עש־יתי אתאשר־דברתי לך: טעייקץ יעקב מעונתו ויאמר אכן.יש יהוד■ במקום הזך• ואנכי לא:דעתי: י! ויירא ויאמר מה־נורא המקום תה אך זה כי אם־בית אלד,ים וזה שער השמים: יח וי״שכם "יעקב בבקר ויקה את־־האבןאשר־ שם מראשתיו וישם אתה מצבה ויצק שמןעל־ראשה: יט ויקרא את־שם־המקום ההוא בית־אל'ואולם לוז שם־ העיר לראשנה: תלילר יעקב. נדר לאמדיאם־יהיות אלהיט ?טדי ושמרני 3ירןי הזה אשר אנכי הולןד ונתן־ לי לחם לאבל ובנד ?לבש: כ» לשבתי בשלום אל־בית אבי לחיה יהוד, לי לאלה,ים: ־נ והאבן הזאת אשר-שמתי מצבה;היה בית אלהים לכל אשר חתן־לי עשר אעשירנו ל1י.!B3״יא ת|אועקיבחליודלןיארצה בני-קדם : נ וירא והנה באך בשדה והנה־שכם שלשה עדרי־צאן ךבצים עליה כי מךהבאר ההוא.ישקו' העדרים והאבן נדלה-?ליפי הבאר: ךונאקפו-שטה בל־העדרים .יבללו את־האבן מעל פי הבאר והשקו את־הצאן והשיבו את-האבן על־פי הבאר למקמה:'י ויאמרילחםלעקב אחי מאך אתם ולאמת מחר! אנחנו: י, ויאמר להם'הידעתם את־לבןבךנחור ויאמרולרענו: יולאמרלחם השילום לו ולאמת שלום והנה רחל בתו באה עם־הצאן: י ויאמר קן יעיד הלום נדול לא-עת ד,אסף' המקנה'השקו הצאן ולכי רעו: "ולאמת לא נוכל עד אשר לאספו כל־העדרים .וגללו את־האבן מעל פי הבאר' והשקינו הצאן:= עודנו מדבר עמם לרחל ובאה עם־הצאן אשר לאביה כיריעה הוא: י ויהי כאשר ראה לעקב את־רחל בת־לבן אחי אמו ואת־צאן לבן אחי אמו וינש;עקבועל אודחאבן' מעל פי הבאר ולשק את-צאן לבן אחי אמו: יא וישק לעקב לרחל ולשא את־קלו ולבר: יב ולנד לעקב לרחל כי אחי אביה תא ובי בן־רבקה הוא ותרץ ותנך לאביה: ויהי בראשית כט ויצא כג kjp =ק>מ.עלבז ׳£$'=rotfNro ליזראתי ולחקק־לו 1ו$ק-לוגיביאמ אל־ביתו ויספר ללבן את ?ל־הדברים האלה: יי.ויאמר לו לבן אן עלמי ולשרי אתה רשב עמו הרע:מים: טי ויאמר לבן לועקב דיני־ אחי אתה ועבךתני חנם הטדה לי מה־טשבךתן: « וללבן שתי בנות שם דלדלה לאה ושם הקטנה רחל: יי ועינן לאה רבות ורחל היתר, יפת־תאר ויפת מראה: שליש• ״ ויאהב יעקב את־רח״ל לאמה אעבן־ק שבע שנים ברחל לתן הקטנה,: ■טראמר לבן טוב תתי אתה לך מחתי אתר, לאיש אחר שבה עמדי: כ ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויחיו בעיניו כימים אחדים באהבתו T , -JV l•• T •ל׳ —ו : > : ״.J* T : ,T :־ T • . : -ן T ע אתה: כא ויאמר יעקב אל־לבץ הבהאת־אשתי כי מלאו ימי ואבואח אליה: כבויאפיף לבז את־כל־אנשי המקום ויעש משתה: כג ויחי בערב ויקח את־לאה בתו ויבא אתה אליו ויבא אליה: כי דת לב לח את־־ולפה שפחתו ללאה'בתו'שפחה: כה ויחי בבקריוהנה־הוא לאח ;ויאמר אל־לבן מח־זאת ?שית לי 1הלא־ בלחל עבדתי עמן ולמר, רמיתני: "ראמר לבן לא־לעשה כן בטקומנו לתת ד,לעירה לפט ר,בכירה: "מלא שבע זאת ונתנה לן גם־את־ואת בעבדה אשר תעבד עברי עוד שבע־שנים אחרות: ס! רעש יעקב כן וימלא שבע זאת ויתן־לו את־רהל בתו לו לאשר: כט דתן לבן לרחל בתו''את־בלהה'שפחתו לה לשפחה: לדב*[םאל־ דלל ויאהב נם־את־רחל מלאה ויעבד עמו עוד שבע־ T •״ ־rv;|V ־ f\1 •• )• T V IV V. •• J -:1 - שנים אחרות: לאדרא הוח כי־שנואה לאח ויפתח את־ רתמה'ורחל עקרה: ^ ותר,ר לאה .ותלד בן יתקרא שטו ךאובן בי אמרה בי-ראה ;הוה בעד בי עתות יאהבני אישי: *.ותרד עוד ותלד בן ותאמר בי־שטע ;הוד. בי־שנואה אנבי .הר1ךלי נם־אה־נה ותקרא שמו שטעון 46 בראשית כט ל ויצא 1במעון: לי ותהה עור ותלה בן ותאמר.עתה הפעם ילוה איש1 אלן wb:y לו שלשת «ים-עי־.?ז ?3*־W לוי: לה וחרר עור ותלה בן ותאמר הפעם אורה את" יתד, על-כן קראך, » ירודר ותעמד מלדתניל » ותרא רחל 3; לא,ילדת ליעקב ותקנא רחל באחותך ותאמר אל״עקיב רבר־ל: בנים ואם־אין מתר אנכי: נ וירר־אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אנכי אשר־מנע ממך ־־"-־•־•־'־*אמר ר־ר אמתי בלרר בא אליר ותלי על־ברכי ואבנר נם־אנכי ממנר: י ותתן־לו את־בלרר שפחתך לאשר רב* אלתר ושקב: תתררבלרר ותלד ליעקב בן:! ותאמר רחל רנני אלרים ונם ®.?"נ ?לולי ויתן־לן בן על־פן קראו־ז « ־דן: יותרר עוד ותלד בלדר שכרות רחל בן שני ?:עקב: n ותאמר רחל נפתולי אלריסונפתלתי עם־אחתי נם־ןכלתק ותקרא במו נפתלי: ט ותהא לאה כי עמדה מרדת .ותקח אח־ !לפה שפחתה ותתץ אתה ליעקב לאביה: י ותלה זיפה שפחתלארליע־קבבןי׳אות^ירלארבנד ותקרא אתבמו נך:יב ותלד !לפה ביפחת לאה בן בני ליעקב: ע ותאמר לאה באשרי כי אבדוני בנות ותקרא את־במו אבר: רביעי ייוילה ראובן בימיקציר־דוטים וימצא דודאים בבדה _ ויבא אתם אל־־לאה אמו ותאמר הקל איל־־לאה תני־נא לי מדודאי בנ ה: טי ותאמר לה המעט קהתה את־ א^י״ולקחת נם את-דודאי 3?יותאמרך6ל לכן'ישכב עטךרלילר תחתדוךאי בנך:™רבארנקב 1 מן־רשדד׳ בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי בכיר שיברתיק בקוראי בני וישכב עמה בלילה הוא:ל וישמע אלד,ים אל:לאה ותדר ותלד ליעקב מ המישי: יח ותאמר לאד, נתן אלרים שכרי אשר־נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר:« ותרדי עוד לאר ותלד בן־שעוי ל:ןקב: כצ״ל הב' בצירי. א״ת. ותאמו־ בא גד קרי. בראשית ל ויצא כד ־ ותאמר לאד ובמי אלד,ים 1 13! "nk טוב הפעם!ובלני אישי כי־:לךתי לו עשה בנים!תקרא את־ש?ו ובלון: נ»ןאדר;לדה בת ותקרא את-שמתרינה: ננוץ3ד אלד,ים את־רחל וישמע אליה אלהיםרפתח את־רחמה: כג ותדר ותלד בן ותאמר"אסף אלד,ים אח־חרפתי: כי ותקרא את־שמו יוסף לאמד יסף יהוד, לי בז אחר: כה ויהי כאשר ילדה רחל אתייוסף ויאמר יעקב אל־לבן שלחני ואלכה אל־מקומי ולארצי: כי תנהאת־נשי ואת־ ;לדי אשר עבדתי אתן־• בהן!אלכה כיי אותה ידעתי את־ עברתי אשי 1,WW "!**י אליי ל?! א=־נא מצאתי חן ?.עידן־־ נחשתי .ויברכני ידית ג=נלל1ז,: m נ״ ויאמר נקבה שברו־י עלי ואתנה: בט ויאמר אליו אתה;דעת את אשר עבךתיןי'ואת אשר־ה;ה מקנןי אתי: לכי ?עט אשר־רדה לץ לפני!;?רע ללב לב,לץ ;הוה אתץ לרנלי ועתה מתי אעשה נם־אנכי לביתי: ל» !יאמר מה אתן־לץראמר!עקב לא־תתן־לי ?אומה אם־קעשה־ לי הדבר חוה אשובה אלעד, צאנץ אש?ד: * אעבד בנבל־צאנןי היום הםרמשםבל־שהונקד וטלוא וכל־שדד חום בכשבים וטלוא ונקר בעזים }היה שכרי: למענתה־ בי צדקתי ב;ום מרור כלתבוא על-שכריילפדץ כל אשד־ איננו נקר וטלוא בשים וחום בבשבים גנוב הוא אתי: לי'ויאמר לבן הן לו יהי כדברה:" לה ויסר ביום ההוא ~( V ן JT- | |V T e : • )• : ( Ia•• I |T T- ־, את־התישים העקרים והטלאים ואת כל־העדם הנקרות !הטלאת כל אשר־לבן בו וכל־חום בכשבים ויתן ביר־ ?דו! לי!;שםדרץ שלשתיימים' בינו וב;ן!עקיב דעקב רעה את־צאן לבן הנותרת: לז ויקח־לו יעקב מקל לבנה לח ולוו ועלמון ל^ליבהן פצלות לבלות מהשף הלבן אשד ״על־־המקלות: לח דצג את־המקלות אשך פצל ברהטים לאמתות הפדם אשר תבאן הצאן לשתות לנכה הצאן 48 בראשית ל לא ויצא הצאן ויחמנה צבאן לעתות: *רחמו הצאן אל־המקלות ותלדן^דצאןעקךםנרןדיםוטלאים: םןד?עבים הפריד !עקב דתן פני'הצאן אל־עקד וכל־הום בצאן ל9 מקיף לו עדרים לכדו ולא שתם״על-צאן לבן:« !היה ?כלוחם הצאן המקשרות ועם "יעקב את־הטקלות לעינן הצאן ברהטיםל!חמנהבמקלות: סבובהעטיף הצאן לא;שים והיה העטפים ללבן,והקשרים ליעקב : « ויפרק ?,איש מאד מאד״ויהי־לו צאן רבות ושפחות ועבדים ונמלים והמדים: לא»וישמע ארדדברי בנן־לבן לאמי לקח :עקב את כל־אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל־ הכבר ה?ה: 3 דרא "יעקב ארדפנן לבן, לקנה איננו עטו בתמול שלשום: !!;אמה:הוה אל־״יעקבשובאל־ארן אבותיך ולמולוץעך ואה:ך, עמך! י וישלח יעקב ייקרא לרחל וללאה השרה אל־צאנו: י׳ ויאמר להן ראי׳ אנכי את־פנן אביכן ?’־איננו אלי ?קמל שלשם !אלה’ אבי ך,;ך, עמדי: י ואתנה ידעתן כי ?כל־בחי,עבהקי את־ אביכן: . ואביכן התל ?י והחלף את-מעברתי עשרת מנים ולא־נתנו אלהים להרע עמדי♦ ח אם־כד, יאמר {קרים יהרה עכרך ו;לךו כל-הצאן נקדים ואם־כח יאלר עקרים ;היה שכרך וילדי כל־הצאן עקרים: ־ דצל אלד,ים אודמקנה אביכם דתן־לי:■ ויהי ?עת;חם הצאן ואשא עי?; ואן־א ?חלום וקנה העקרים העלים על־הצאן עקרים נקדים וברדיט: י* ויאמר אלי מלאך האלחים בחלום ״יעקב ואמר הנני: יב ויאמר שא־נא 8ילך יראי׳ כל-העקדים העלים "על־הצאן עקרים נקרים ובררים ?י ראיקי את כל־אשר לבן עשה לך: ינ אנכי האל בית־אל אשר משחת שם מצבה אשר נדךתלי שם נדר״עתה קום צא מן-הארקתאת ושוב אל-אר׳ן מולדתך: ’י״ותעןרחל ולאה!תאמרנה לו העוד לנו חלק ®?ף ?בית אבינו: fűn בדגש אחר צורי • V8 . הליא טי הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל נם־־־אכול את־כספנו': ט׳ כייכל־העשר איבר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינוועתה בל אשר אמר אלהים אליןי ?שה: ׳־־י ”"רהב יעקב רשא אה־בניו ואת־נשיו על־הנמלים: " ו:נהנ את־כל־מקנהו. ואת־כל־רכשו אשר רכש מקנה קרנו אשררכשבפהן ארםלבוא אל־ז^סין$!3יי אךצדי כנען: « ולבן הלך לנזז את־צאנו נתננב רחל *רי־־ התרפים אשר לאביה: ־רגנב יעקב את־לב לבן, הארמי על־בלי הניר א כי בדה הוא: כא ויברח הוא !בל־אשר־לו רקם רעבה את־הנהר רשם את־פנץ הר הנלער: נ־ רנה ללבן בלם השלישי בי ברח ועקב: ננרקח את־אחיו עטו וירהף אחריו דרך שבעת:מים וידבק אתובהרהנלעך: נורבאאלדוםאל־לבן האי«י בהלם הלילה ראמר לו השמה לך פן־תלבר עם־״יעקב מטוב עד־רע! כה וישג לבן את־ועקב העקב תקע אח־ אהליו בהר ולבן ת קע את־אחיו ברר הגלעד: ני ראמר לבן ליעקב מה,עשית api את־לבבי ותנהג את־בנתי בשכיות דולב: ם למה נחבאת לברת ותנגב אתי ולא־ הנדתלי ואשלחך כשימחה ובשרים כתף ובכנות נ" ולא נטשתג: לנשק לבג: (לקצת: עקה הככלת ?שו! נם:שלאל:די לעשות עמכם רע ואללי אביכם אמשו אמר אלי לאמיר השמה לך מהבר עם־יעקיב מטוב עד־רע: ל ועתה הליך הליכה כי־נ?ם'ף נכספתה לבית אביך למה ןנבת את־אלהי: *רען תקב ויאמר ללבן כי:לאתי כי אמרתי פ ן־תנזיל את־בנותיך מעטי:* עם אשי תמצא אה-אלליך לא:חיה,ננד אחינו הכר־לך מהעטלי 1קח־ לך ולא־:דע יעקב בי רחל גנבתם: *::בא לבן כאליל: ועקיב 1 ובאהל לאה ובאהל שתי קאמהת ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל: לי ורחל למחדה אח־ ־ l T גימל ; ( I" T V fcp מ׳ק. JT I :|T התרפים 60 בראשית לא ויצא התרפים ותשמם 132 הנמל וקשב עליהם את־בל־האהל ולא מצא: לי, ותאמר אל־אכיהאלדחר בעיני אדר כי לוא אוכל לקרם מפניך■ כי־דרך נעים לי toini ולא מצאאת־התרפים: *1m ליעקב.ררב בלבן רען יעקב!:אמר ללבןמה־פשעי מד. קטאתי בי דלקת אחרי: ל׳ כי־מששת את־כל־כלי מד,־מצאת מכל כלי־ביתיך ׳מים כה,ננך אתן ואחיך ויוכיחו בין עדנו : לי זח עשרים עונה אנכי עמק החלוק וערק לא עוכל! ואילי צאנקילא אכלתי: ל־! טרפה לאf,באתי אליך אנכי אחטנה נקדי תבקשנה גנבתי יום וננבתי לילה: ־־לדתי ביום אכלני חרב וקרח כליללי^דל 9 Wחו• י* ויד ליי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבעהעשרה עונה בשתי בנסיך ושש שרם טצאנק ותחלף אח־מעוכרתי עשרת מנים:' =3 לולי אלה אבי אלהי אברר,ם ופחד יצחק היה לי בי עתה הקם שללזתר את־עניי ואת־יניע בפי ראה אלד,ים ויוכח אמשנשניע- ־־ רעןלבן ייאמר אל־ יעקב הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני וכ־ל אשר־ אתה ראה לי־הוא ולבנתי מד,־אעשה לאלה היום או לבניהן אשר :לדו: ־י ועתה לבה נלקתה ברית אני ואתה !היה לער ביני ובינקנקייויקח!עקב אבן מימה מצבתי:« ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים רקחו אבנים ויעשיו-נל ויאכלו שם על־הגל: ־׳ רקרא־לי לבן ינ1 שד,התא העקב קרא לו גלעד: סח ויאמר לבן הנל הזך, עד ביני ובלק היום על־כן קרא־שמו גלעד: °= והמצפה אישר אמר:צף:חוה ביני ובינך כי נפתר איש מר׳ןהו: נ אבדתענד, את־בנתי ואם־תלןדו נשים על־גננתי אין איש עמר לאה אלך,ים<ןך'ביני ובינך: ־- ויאמר לב! לועקב הגה ודגל חזה וחגר, המצבה אשר:ריתי ביני ובינך־ ־נ עד הגל הזה וערר, המצבה אם־אני לא־אעבר אליך את־הנל הזר, ואם־אותה לא־תעבר אלי את־הנל תה ואת־המצבה הזאת לרעה:* אלת אברהם ואלת נתר :שפטו בינינו אלת אביהם וישבע !עקב בפחד אביו יצחק: ני ויזבח יעקב ופח בהר ויקרא לאחיו,לאבל־ לחם!;אבלו לחם ויתנו בהר: “'י לבא נ!שכם לבן בבקר וינועק לבדו ולמותו ויברך או!הם.ו.ילןד השב לבן:למקמו: נ העקב,הלך לדרכו ויפןעו-בו מלאכי אלהים: י ויאמר !עקב כאשר ראם מחנה אלהיט וה (• V: ן :־- T T JV ־1:־ ויקרא שם־המקום ההוא מחנים: פ פ פ יו?שלח!עקב מלאכים לפלו אלקעשו אתו ארצה שעיר שידה אהום: ה ולצו אתם לאמה כה תאטרון לאדני לעשוי כה אמך !עמקי לעקב.עם־לבן נרתי ואחרעד־עתה: יויהי־לי עזור וחמור צאז ועבד ושפחה ואשלחה להניד לאדני למצא־ח־ז בעיניה: : * :י T״( T : . : V |T . : ־־ *J. .־lAV . : • • I < : ־• I IV • ׳וישבו המלאכים אל־יעקבלאמד באנו אל־אחיךאל/ע^ו וגם הלך לקראתך וארבע־מאות איש עמו:'חדירא יעקב מאד ויצר לודחץאת־העם אשר־אתו ואת־הצ^ץואת־הבקר והנמלים לשני מחנות * ט ויאמר אם־יבוא עשיו אל־המחנה : V י : r ־1 :־־ 1 • ^ V 9T •• J T-I :־ •••;. האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה: י ויאמר יעקב אלת אבי אברהם ואלת אבי יצחק יהודה האמה אלי שוב לארצןד ולמולדתןי ואיטיבה !נטך : יא קטנת מכל החסרים וטכל־האמת אשר עשיק את־׳גכנד?, ?בקת אח-היההן הזח הנתח תיתי לשני מתוח: יכ הצילני נא מיה את מיה עשו כי־ידא אנכי אתו פן־ - • J- • c t. • 9r ״ זק •ן lv • it .<”T :בוא והכני אם על־בנןם: י: ואתה אמרת היטב איטיב עטך ושימת את־והעקיבתל הים אשר לא-:פפר מרב: «׳ ■י הלן שם בלילה התא ויקח ?W בידי מנחה לעשו אחיו: טי עדם מאתים ותקעים עשרים רחלים 9אעם'ן8יליםעשרים:® נמלים מידקותוןיניהםשלשים תל השמש קדש ותל. יד׳ ט־ש ווו־ם . T I I AT : • J• T <" ®רות ברות ארבעים ופדים עשרה אתנת עשירים וע:קם עשירה: יי דתן ב״יד-עבריו עדר עדר לבדו ולאמר אל־עבדיו עברו ?פני ורוח írón בין עדר ובין עדר! " ולצו את־הראשון לאמיר כילפנען־ עעזו אחי וקזאלןי לאטד ?מי־אתה ואנה תלןי ולמי אלה לפנןד : " ואמרת ?ע?דןד ?ועקב מנחה הוא שלוחה לאדני רעשיו והנה גם־הוא אחרינו: כ ויצו {n את־השנקגם את־השלישקנם את־־כל־־ההלכים אחרי העדרים לאמיר כדבר הזה תדברוז אל־עשיו במיצאכם אתו כא ואמרתם 1ם הנהעבךןד^קב אחרינו כלאמר אכפרה פניו במנחה ההלכת לפני ואחרי־כז אראה פניו - : J . T T : VJV |~ T ; • - T T JT ־1 :־" *• T T . JV : V I אולי יעזא פני: כבותעביר המנחה על־פניו והוא לץ בלילה־ ההוא במחנה: כג וי קם 1 בלילה הוא״דקח את־שתיינשיו ואת־שתי שפהתיו ואת־אחד עשר ללדיו ויעביר את מעבר • V' ־ : ’*־J ץ • :• י ״T״ י ״ V ־ ־-־־-/' ATT : VT rT ־ “־*):־ ••V ־ -ן:- -J יביק: כי ולקחם ולעברם את־הנחל ויעבר את־אשר־לו: כה ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחיר: כיולרא כי לא יכל לו ויגע בכף־ירכו ותקע כף־ירך יעקב בהאבקו עמו: מ ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם־ברכתני: כח ויאמר אליו מה־שמהי ויאמר לעקב כט ויאמר "לא יערןב לאמרי עוד שמך כי אם־ישראל כי־שיריח עם־אלהים ועם־אנשים ותוכל: V וישאל יעקב ויאמר הגידה־נא שמך ויאמר למה זך, תשאל לשמי ויברך אתו שם : שלישי לא ויקרא לעקב שם המקום פניאל כי־ראיתי אלהיט פנלם אל־־פנים ותנצל נפשי: לניולןרח־לו לשמש כאשר עבר את־פנואל להוא צלע ״על־לרכו: לג על-כץ לא־לאכלו בד־לשראל את־גיד תשה אשר על־־כף הירך עד הלום הזה כי נגע בכף;ירך לעקב בגיד תשה: לג א דשא לעקב עיניו וירא והנה עשו בא'ועמו"ארבע מאות איש ויחץ את־הילדים יעל■ לאה ועל־רחל ועל שתי' השפחות ן ב וישים את־־השפחות ־* T ~ I T *״ : -ע V ־־ ־. 9 T • - V VST- | T חע׳ בשו׳א. ואת בראשית לג לד וישלח מ ואת־ילדירן ראשנה ואת־לאד, וילדיה אד־ורנים ואת־רהל V I ־ :״* **T V T 1• <7 '• V : AT |• I I ־,:־ • : V י T •*׳ ץ ואודיוסף אחתים: ג והוא.עבר לפניהם השתהו ארצה שבע פעמים עד־נשתו עד־אהיו: י דו־ץ עשו" לקראתו ויחבקהו ויפל עלי צוארו"וישקהו"ויבכו T ה'דשא את־עיניודרא את־הנשים ואת־הללדיבם ויאמר מי־ אלה לך ויאמר הילדים אשר־הנן אלהיט את־עכךך: רביעי! ותגשן, השפחות הנה דלדיהן ותשתהדן,: ז ותגש גם־לאה וילדיהיוישתדווו ואחריננשיוסף ורחל וישתחוו: ח ויאמר מי" "לזד כל־המחנדה הזה אשר’"פגשתי ויאמר ־ T V I : )• V י ־ ־1 :־־•( -V) :־ VT T JV׳ : * ־ :v I למצא־חן בעיני אדני: ט ויאמר עשו יש־לי רב אחי יהי לך אשר־לך: י ויאמר יעקב אל־נא אנב־נא מצאתי הן ?עיניך זלקלזת מ;חתיגדדי בי על־כן ראיתי פניך כךאת פני אלהים ותרצני: יי׳ קדדנא את־בהבתי אשר הבאת לך כי־חנני אלהיבם וכי י״ש־לי־בל דפצר־בו דקה: יב ויאמר נטעה ונלכה ואלכה לנגדך: יג ויאמר אליו״אדיני ידע כי־הילךיפרכים והצאן והבקר,עלות ענלי ודפקום יום אחדי ומתו כל־הצאן: ידייעבר־נא״ארנ״י לפני עברו ואני אתנהלה לאבי לרגל המלאכרד אשר־לפני'ולרגל ׳1:־■ . V : -ן:- v v: • • : JT . ־ : .T T> :־ T : V־ :JV •••• הילדים עד אשר־אבא אל־אד" שעירה; טי ויאמר.עשו אעינה־נא עמך מן־העם אשל אתי האמה למה ר א?צא־ דון בעיני אדני: טי השב ביום ההוא עשו לדרכו שעילה: ׳-'העלב נסע סבתה הבן לו ביתיולמקנףעישהסכתי2ל־ בן קרא שם־המקום סבות: ם " הבא ועקב שלם עיר שכם אשך בארץ כנען ?באו מפדן ארם החן את-פני העיר: י־- הקן את־הלקת השדה אשר נטה־שם אה־לו מידבני־המור אבי שכם במאההשיטה:: הצב־שם סובה ויקרא־לו אל אלה' ישראל: ם ה=יש’ לר - ותצא דינהבת-לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ: נ1!ךא אקר שבם כן־חמורהחוי נשיא הארץ הךןח אתה צואריו קרי. נקוד על וישקהו. וישכב לשכב אהה דע™: .rp־p נפשו ?רי;ה ?ה־״יעקם דאהבאה־הנער וידבר על-לב ה?ער: ידאמר עצם אל־חמוראביו לאמה קח־לי את־דולדה הזאת לאשה: י ויעקב שמע בי טמא את־הינהבתו ובנד היו את־מקנהו בשדה והחרש יעקבעד־באם: י דצאהמור אבי־שכם אלדיעקב לדבר אתו: <ובנן יעמב באו מן־השדה ?שמעם התעצבו האנשים דהר להם מאד כי נבלה עשה ?ושואל לשבב את־בת-יעקב וכן לא יעשה: .ידובר המור אתםלאמדש?ם?ני חשקה נפשו בבתכם תנו נא אחה לו לא#ה: ט והתחתנו אתנו בנתיכם úrin- לפניכם שבו וסחרוה יהאהוו בה: ’אהאמר שבם אל-אביה ואל־אוריח אמצא־חן ?עיניכם W תאמרו אלי אונן: י־ הרבו עלי מאד מדר ומתן ואתנה באשר תאמרו אל; ותנו־לי את־הנערלאשה: י־ דענו ?ניהנקב אח־ שכם ואת־המוראביו במרמה וידברו אשר טמא את דינה אחתם: ימיאמרו אליהם לא נוכל לעש־ות הדבר הזה לתתיאת־אהתנו לאישאעזר־לו ערלה כי־חרפדה T י* V ־.־ ” V J ;־ JT : V .|• AT . T J V ; הוא לנו: טי אך־בזאת נאות לכם אם תהיו במינו להמר לכם״פל־זכר: י« ונתנו את;בנתינ1 לכם ואת־מתיכם נקדדלנו דשבנו אתכם ונהיינו לעם אחד: מ ואם־לא תשמעו אלינו להמוליולקיחנו אה־׳בתנו תל?נו:'׳״ דיטיכו ה?ריהם ?עינן המור ו?ע?ן שכם בן־המור: " [לא־ אחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת־דנקב והוא נכבד מבל בית אבד: ג.דכא המור ושכם פנו אל־שער עירם וידברו אל־אנשי עירם לאמה: ־א האנשים האלה שלמים' הם אתנו וושט בארץ,['?סדי אתה יל!אח מף רהבת־ידים לפניהם את־בנתם נקח־לנו לנשים ואה־ בנתינו p להם: ננאך־בואת:אהולנו האישים לשמר IV T I/• הגערה קרי. אתנו בראשית לד לה וישלח , בוז אתנו ; ־־־ V • •• ץ חלמתי חלוס עוד והנך, השמש.והירח ואחה עשר כוכבים משקחוים לי: ׳.ויספר אל־אביו״ואל-אחיורנער־ בו אביוראמר לו. מה. החלום חיה אשר חלמת ייבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתהות לך ארצה: " ויקנאו־ £ אחיו ואביו שמך את־חהבר: *י ע הלכו אחיו לרעות את־צאץ אביהם בשכם: יגויאמר ישראל אל־יוסףהלוא אחיך דלים בשפם לבה ואשלחך אליהם ויאמר״לו ־ *.* ן י• : t ; v : ,(t : ) v|:־*j :־ -« v ) הנני: ייראמר לו לך־נא ראה את־שלום אחיך ואת־־שלום הצאן והשמי דבר.וישלחהו מעמקחברון ויבא שכמה: טי וימצאהו איש וחנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמד מה־תבל)ש: טי ויאמר את־אהי אנממבקשהנהדלנא לי איפה הם רעים:/;יאמר האיש נמנו מזה כי שמעתי אמרים נלבה ההינה .וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדתן: יח ויראו אתו מרחיק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אתו להמיתו:י= דאטתאיש אל־אחיו זעדח בעל’החלמות הלזה בא: כ ועתה 1 לכו ןנהדגהו ונשלבהו כאהד הבירות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה־יהיו"חלמתיו: רשמע׳ראובן רצלהו נרדם ויאמר לא נבנו נפש ן ו^ד«ל». ויא^ר 60 ננ וייאמר אלחפו ראובן אל־חשפברדם הוליכו אתו אל־הבור 'הזה אשיר במחבר רך אל־תשיל־י־בו למק הציל'אתו מידם להשיבו אל-אביו: «״־י ננרהיכאשר־ רק אין בוי np: נ״דשם לאכל-לחם רשאו עיניהם ויראו' ורנד, ארחת לשמעאלים בארו«לעד ונמליקם נשאיםנכאתוצריולטחולכים להוריד מצרימה: מ.ךאמר יהודה אל־אחיו מח־בצע כי נהרג את־אחינו וכפיני אח־ דמו': מלט ונמכרנו לישמעאל־ים(,ידנו אל־תהי־בו כי־ אחינו בשירנו הוא וישמעו אחיו: ^.ויעברו אנשים מר:ניפ בהריס'וימשכו רעלואת־יוםף מן־הבור וימכרו את־יוסף לישמעאלים בעשרים כסף הביאו את־יוסף מכךימר", •י & 'וישב ראובן' אל־הבור והגה אין־יוסף בכור רקרע אודבנדיו: לחשב אל־אהייו.ויאמר הילד אי;ננו.ואד אנה אני-בא: ל«וקחו את־כתנת יוסף קשקטו שעיר עזים ויטבלו את־הכהנת בדם: לנוישלהו את־כתנת הפכים ויביאו אל־אביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר־נא הכתנת בנך הוא אם־לא: לנ.ךכיךד, ויאמר כרזנת מי היה יעי׳ אכלתהו טרף טרף יוסף: ליךקרעיעקבשמלתיו^רשם לזק־במתנץ ויתאבל על־בנו;מים רבים:,לי■ רקמו לבניו וכלי־בנתיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר קי־ארד אל־בניי אבל שאלה ויבך אתו אביו: לי וחמדנים מכךו אתו אל־מצרים לפוטיפר סרים פרעה שר הטבחים: פ יב* לח א רהי בעת הל,וא רדד יתדה מאח אחיו ניט עד־איש עדהימי ושמו הירה: ב רךא־שם יתדח בת־ איש י כנעני" ושמו שוע רר,הה רבא אליה: גותהרותלד בן וקרא'את־שמו ער: י,וקדר זנוך ותלד בז יתקרא את־שמו אונן:' י. ו1עםף עוד!?גלד 3! נתקרא את־שטו * י 1 שלוז <$לך והלהבכויבבלךתד, אך1: ירקח לד,ודד, אשד, לער ככוח ושמה תמר: מ;ל\ ער בכוך לד,ודד, דל ?78' יהירי ויטווהו יהוד,: י דאמך להודה לאונן 3א אל־אשת אהלך ויבם אתך, ור,ךןם ורע לאחיך: »דך8 אי?! ?י ל* לי, יהיה תורע והלהאם־בא אל־אשת אחיו ושחת ארעה לכללי נתן;1לע לאקיו: ידרע ובעיני להוד, אשר,עשד־, ולמת נם־ אקו: ׳״ ולאמה יהודה לתמר.כלתו עבי אלמנה בירת־ אביך_עדץגדל עלה בני כי אמר פן־ימות נם־הוא כאחיו ותלך תמרי ותעב בית אביה; יג ויךבו הימים וחמת 5ת־ עוע אעת־יהודה וינחם יהודה ויעל על־נוזי צאנו הוא ,וחידה רעהו העדלמי תקנתה: ינדנד לתמר לאמי »ה חמיך עילה המנתה לנו צאנו: יי ותמר כנולי אלמנותה מעליה, ותכם'כצעיף ותתעלף וקשי כפתח.?ניכלם יאשר על־דרך המנתה כי ראתה כי־נהל שלה להוא לא־נקנה לו לאשת: ־י ולהאה להודה דולושכה לזונה כי כפתה פנלה: «דט אליה אל־הדרך ויאמר הבה-נאאבוא אללך כי לא לקל כי כלתו תא ותאמר מה־תתךלי כי תבוא אלי־ יייויאמר אנכי אעלה גדי־עזים מן־הצאן ותאמר אם־תתז עדכון עד שלחך: קידאמר מה העדכון אשר את!־?ך ותאמר תיתמך ופתילך ומקך אשר כלרך ולקן־לה י’,בא אללה ותהרילו: « וקקם ותלך וקפל ?!י׳יי־ ממיד ותלבש בנדי אלמנותה: ־ולשלח ■להודה את־נדי העלים ב:דרעת העדלמי לקחתהערבון מיד האשד, ולא מצאה: כא ויעאל את־אנעי מקימה לאמד איה ההרעה הוא בעינ;םעל־ד,דרך'ו;אקר!לא־ה;תהםך,קךשד,:נ=ו:שב אל־יהודה ויאמר לא מצאתיה וגם אנעי המקום אמרו לא־היתהכוהקקשה:־נדאמרלד?ה'תקח-^,ינה:ה לבוז הנה שלחתי הנהי הזה ואתה לא מצאתי, ־ ניגיקי 1 קטללשךדע!יםו^ד ליהודה לאטד זנתה המי 3?0ך 62 בראשית לח vb וישב ונם הנך, דרה לזנונים לאמר,ír״ הוציאוה והשרף: נ״הוא מוצאת והיא שלחה אל־חמיד, לאטד לאיש אשר־ אלה לו אנכי הרה נתאמר הכד־5א למי החתמתיהפהילים והמטה האלה: כי רכך יהודה ויאמר צדקה ממני מ־עיל־ ננן לא־^תיה לשלה מי ולא־לטף עוד לדעתה: ״ יקי בעת לךתה והנה האומים ?בטנה: כ" ויהי בלדתה ויתן־ :ך ותקח המילדת והקשר על־לדו שני לאמי יה לצא האשנה: יט רהי 1 כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה־ פרטת עליך פרץ ויקרא שמו ®־ץ: ל ואחר:צא אחיו על־לת השד!:קרא שמהרה: ם ״־״י לט * ויוסף הורד מצרימה הקנהו פוטיפר טרים פרעה שר הטבחים איש מצרי מלד הלשמעאלים אשר הורדהו שמה: ב ויהי :הוד, את־יוסף ויהי איש מצליח ויד,ייבמה אדניו המצרי': נ הלא אתיו בי יהוה אתו וכל אשר־הוא עשה להור, טצללח בלדי: קהמצא יוסף חן בעידו .וישרת'אתו גיטקרהו _ על־ביתו וטל-לש-לו נתן בידה י• רד,י מאז ל,?קיר אתו בביתו. ועל כל-אשר לש־להלברך להוד אה־ וכיה המצרי בנלל יוסף ולחי ברבה תור, בכל אשרלש־. לו בבלה יבשלה: י ויעוב כל־אשר־לו ביד יוסף ולא-לדע אתו מאומה כי אמרר,לחם אשר-הוא אוכל ויהי יוסף יפה־תאר ויפה מראה:«< רהי אהר הדברים האלה ותשא אשת־אדדויאת־עיניד, אל־יוטף ותאמר ש?בה עטי: ״וימאן 1 ויאמר אל־אשת אדניו הן אדני לא־יהע אהי מד,־במת וכל אשר-לש־למתן. בידה ט איננו גדול בכית הזה ממני ולא־חשןי ממני מאומה כי אט-אותף באשר אה־אשתי ואיך אעשה הרעה הנד^ר׳ הזאת וחטאה' לאלהיס: י ולד,י כדברה אל־יוטף יום 1 וום ולא־שמע אליה לשבב אאלה להיות עמה:'<« ויהי כהלום סלה ולבא המתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי ngu שם כבית: ינו1זתפע|ה1 ma לאטד שככה?מי דעזב בנח בהד,דנם ויצא החוצה: 'נ.ולליי כראותה פי-עזב בנח בידה דנםהחוצה: '!ותקרא לאנשי ביתה ותאמר להם לאמיר .ראו הביא לנו איש עבהלצחק בנובאאליזלשכבעמי ואקרא בקול גדול: > : •ע : -t AT .| Vj> - ־־. • : -VJT • • J : |זע . : ׳ \ ( זיו : • טי ויהי כשמעו כי־הרימתי קולי ואקרא וייעזב בגדו אצלי •T : J : ^ •ן :־• ( • ן •ע V : * <“:1— ATI: VIT : .״ וי נם ויצא החוצה: m ותנה בגדו אצלה עד־בוא אדניו -T 1 - y •— t^T ־.-AT : V <: • J .־־ v *. "*־ע אל־ביתו: יז ותדבר אליו כדברים האלה לאמיר בא אלי העבר העבח בשר־קבאת לנו לצחק כי: m ויהי ?החמי קולי ,ואקרא דעזב m א־נלי דנם החובה: ־־ויהי כשמע אדניו את־רברי אשתו אשר הכרח אליו לאמה ברברים האלה עשח׳לי עכרץויחר אפו: ־ דקה אדני יוסף אתו ויתנהו אל־־ביתהפהר מקום אשר-אסורי המלך אסורים רהי־שם בבית הסדר:־ כא וידי ידוה אח-יוסף וים אליו חסד״ויתץ'חנו 'בעיני שיר בית־דסדר: ,—VAT (T •• y י ו ״ . : ״•1 -I : I J כב ויתן שיר בית־הפדרביד־יוסףאתכל־האסירםאשר בבית הסהר ואת כל־אשר עשיםעזם הוא הה עשה: 2: אין 1 שר בית־דסהר' ראה את־בל־מאומה בידו באשך ידוה אתו ואשר־הוא עשה הוה מצליח: פ ש-ש מ א וידי אחר הדברים האלה חטאו משקה מלך־ מצרים וחאפח לאדלחם*מקי מצחם ־: נ דקצף פרעה על שני םחםיו.על שר המשקים ועל שר האופים: גויתץ אתם במשמר בית שר הטבחים אל־בית הסדר מקום אשר יוסף'אסור שם ל י ויפקד שר לטבחים את; יוסף אתם וישרת אתם ויהיו ימים במשמר: ה ויחלשו הלום שניהם איש חלמו כלילה אחר איש כפתרון חלמו המשקר, והאפר, יאשר למלך מצחם בשר בסורים בבית הסהר: ידכא אליהם יוסף בבקר דרא אתם והנם זעפים: ידשאל את-טחסי פרעה בשר אקו 64 בראשית מ מא וישב במעומד בית אדניו לאמד מדוע פניכם רעים היום: <ךאמךו אליו סילום חלמנו ופתר אין אתו ויאמר אליהם יוסף הלוא לאילהים פתרנים ספרו־נא לי־: טי ויספר עזר־המעזר,ים את־חלמו'ליוסף ויאמר לו בחלומי והנה־ גפן לפני: י ובנפן שלשה שדינם להוא בפדחת עלתה נצה הבשילו אשכלתיה ענבים: יא ובום פרעה בידי ואקח אית־הענבים ואשחט אתם אל־כום פרעה.ואתן את־הכום על:כף פרעה ן יב ויאמר לו יוסף זה פתרנו שלשת השרנים שלשת ימים הם: יג בעוד ושלשת ימים ישא פרעה את־ראשך והשיבךעל־טךונתתכוס־ פרעה בידו כמשפט הראשון אשר היית משקהו: יי כי אם־לכךתני אתך כאשר ;יטב ילך לעשית־נא עמדי הסד להלכרתני אל־פרעה והוצאתני מן־הבית הזה: טי בי־ ננב ננ?תי י מארץ העברים וגם־פה לאקעשיתי מאומה כי־שמו אתי בבור: טז וירא שר־האפים כי טוב פתר ויאמר אל־יוסף אף־אני בחלומיוההשלשהסליהיי על־ראשל: י־ ובסל העליון י מאכלי ©חנה מעשה אפה להעוף אכל אתם מן־הפל מעל ראשי: יח רען יוסף ויאמר' זה פתרנו שלשת הסלים שלשת למים הם: יט בעודו שלשת ימים ישא פרעה את־ראשך מעליך ותלדי m .על־עץ ואכל m : מפטיר כ ויהיו ביום השלישי יום הלדת את־פרעה רעש משתה קיכל־עבדיו וישא את־ראש 1 שר המשקים ואת־ ראש שר האפים בתוך עבדיו: כא וישב את־שיר המשקים על־משקהו ויתן הכום על־כף פרעה: כב ואת׳שר האפים תלה ?אשרפתר לדם יוסף: מולא-וכר a&krié את־יוסף וישכחהו: פ פ פ טא» !;יהי מ?ןץ שנחים:ט;ם ופרעה חילים ותה עמד על־ הואר: נןהנך, מן־הלאר עלת' שפע פרות לפוח ™V בראשית מא מקין & מראה ובריאת בשר קתרעינה באתו: ג והנה שבע פרות אהרות עילות אהריהןמן־היאררעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל י הפרות על־שיפת היאר: י ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המדאה ןהבריאתריקץ פקעה: יי דישן ניהלם'שנית תנהו שבע שבלים עילות'בקנה אחד בריאות וסיבות: י והנה שבע שבלים דקותושדופת קדים צמהות אחריהן: י תבלענה השבלים הדקות אתשבע השבלים הבריאות והמלאות קליקץ פרעה והנה הלום: ח ויהיבבקר תפעם רוחו ולשלח ויקרא את־בל־חרטמי מצרלם ואת־כל־ חכמיה ויספר פרעה להם את־הלמו ואין־פותר אתכם לפרעה: טוידבר שר המשקים את־פרעה לאמך את־ וחטאי אני מןכיר הלום: י פרעה קצף על־עבדיוולתן אתי במשמר בית שר הטבחים אתי"ואת שר" האפים: <ונחלמף חלום קלילה אחר אני והוא איש"'כפתרון הלמו חלמנו: יבושם אתנו נער עבריעבד לשר הטבחים ונספר־לו ולפתר־לנו את־הלמתינו איש כחלמו פתר: עויהיכאשר פתר־לנוכן היה אתי השיב על־בדיואתו תלה: יי ולשלח פרעה ולקרא את־יופף ולריצהו מן־הבור ויגלח ויחלף שמלתיו 'ולבא אל־פרעה:־'ישני טו ויאמר פרעה אל־יוסף חלום חלמתי ופתר איין אתו ואני שמעתי עליך לאמד תשמע חלום לפתד אתו: טז רען" יוסף את־ פתנה לאמיר בלעדי אלהימ״יענוה את־של־ום őri-, : מויךברפךעהאל-יוםף בחלמי הנני עמד־ על־שפרח היאר: יח והנה מן־היאר עלת שבע פרות'בריאות בשיר ויפת תאר ותרעינה באחו: יטתנהשבע־פרות אחרות עילות אחריהן דלות ורעות תאר מאד יורקות בשר לא־ ראיתי כיהנה בכל־ארץ מצרים לרע: י- ותאכלנה הפרות הרקות והדעות את שבע הפרות הך־אשנות הבריאת: ותבאנה 66 בראשית מא מקץ "ותבאנה אל־קדבנה ולא נודע בי־באו אל־קו־פנה ומראה,ן רע באיבר בהחלה וא;קץ: ־ וארא בתלמי והנה 1 שבע שבלים עלת בקנה אחר מלאה ובבה: ט והנך, שבע שבלים צנמית ד־ות שרפה קדים צמחות אחריהם': ני ותבלען השבלים הרקת את שבע השבלים לבבות ואמר אל־החרבמים ואין ממד לי • נה ויאמר יוסף אל־פרעהחלום פרעה אהד הוא את אש,ר לאלהים עשה הניד לפרעה: :י שבע פרית רטבית שבע שניםהנהושבע השבלים הטבת ש<־ע שמם הנה חלום אחד הוא:־< ושבע לפרוח לדקות והרעת העלה אחריהן שבע שנים הנה ושבע לשבלים הרקות שהפות לקדים יהיו שבע שנן לעב: ™ הוא לדבר אשר דברתי איד־פרעה אשר האלהים עשה הראה את־פחנה: 0־ הנה שבע שמם באות שבע נחל בכל־ארץ מפחם: ל וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשבל כל־לשבע באלץ מצרים ובלה לרעב אית־הארץ: ל« ולאחרע לשבע,?אדן מפנן הרעב להוא אחרי-בן בי־בבדהוא מאר:לנ ועל לשנות החלום אל־פרעה פעמים בי־נכוןהדבר מעס לאלהיט וממהר האלהיטלעשלו: * ועתה.ירא פלעל איש נבון ולבם וישיתהו על-ארץ מצחם: לי ועשר. פךעדי ןי1קד ?קלים על־הארץ ולטש אה־ארץ מצחס בשבע שני לשבע: לה ויקבצו את־כל-אבל השנים הטבות הבאת האלה דננבדו־בדיתחה והפרעה אכל מנריס ושמרי: לי וליה לאבל לפקחן לארץ'לשבע שנן הרעב אשרתלוין, בארץ מצחם ולא־תברת הארץ ברעב! לי מיטב לדבר בעיני פרעה ובעינן בל-עבדיו: לח לאמה פרעה אל־ עבחו־^ »ה איש אשי חח אלהיט בו: "*י ל=י ראמר פרעה אל־יוסף אתרי חחע אלחם אוסף את־בל־זאת אין-ק?1ן וחכם במוף: ־אולה קלייה ?ל- ביתי בראשית מא מקץ לד ביתי ויגל־פיד.ישק 9ל־ע9י,לק 5» P5ל 199־,: « ויאמר פרעה אל-יוסף ראה נתתי ™1-?ל ?ל־ארץ מצרים: מבוער פרעה את־טבעתו מעל ידוויתן אתך. על־יד יוסף"וילבש"אתו י בגדי־עזש וייטים רבד הזהב -J.V J -־־:*•> . • :** •• -T T- )• y : V»T׳: על־צוארו: מג וירכב אתו במרכבת המשנה אשר־לו דקלאו לפרו אבלו ונתון אתו על כל־ארץ מצרים: טמיאמר פרעה אל־יוסף אני פרעה ובלעדיך לא־ירים איש את־ימואת־רגלו בבל־ארץ מצרים: מה ויקרא פרעה שם־יוסף צפנת פענח ויהן־לו את־אסנת בת־פוטי פרע כהן אןלאשהו־צאייוסףעל־אלץ מצרום:«ויוסף בן־שלשים שנה בעמדו לפני פלעה מלךמצרום ניצא יוסף מלפר פרעהניעכיר בכל־אלץ מצלןם: ®ותעש הארץ משבע שוי השבע לקמצים: =יי ויקבץ את־בל-אכלו שבע שנים אשר ל,יו בארץ מצרים.ויתן־אכל בערים אכל שלד,־ד,עיר אשר בביבתיה נתן בתוכה: ם־רצבר יוסף בר בחול ה:ם הרבה מאד עד כי־חרל לספר בי־אין מספך: ־וליוסף,ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר:לדר,-לו אסנת בת־פוטי פרע כהן און: "ידקרא יוסף את־שם הבכור מנשה כי־נשני אלך,ים את־סל־עמלי ואת כל־בית אבי: ־נ ואת שם השר ,קרא אפרים בי-הפלני אלהיםכארץ,ערי: יניל « ותבלינה שבע שר לשבע,אשר ד,:ך, בארץ מצרים: ־י והחלתה שבע של הרעב לבוא כאשר אמר.יוסף להי רעב בכל־הארצות ובכל־אלץ מצרים היה לחם: ני, והרעב כל־ארץ מצרים,ויצעק העם אל־פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל־מצרים לכו אל-יוםף אשר־יאמר לבס 1*5^ : ני והרעב היה ?ל כל-פמהאלץויפהחיוסף את־כל-אשר בהם לשבד למצדם דחוק הרעב ?אלץ מצר:ם:'־י ובל־האל? 5,אי מצרימה לשבר אל־יימ"?'־ 68 בראשית מא מב מקץ הוק הרעב בכל־הארץ: .מבי־.נירא.יעקב ?: יש־שבר במצרלם תאמר:עקב ?בניו למה תתראו: ־ [יאמר הנה שמעתי בי;ש־שבר במצרןם רדדשמד־, ושברו־לנו משם ונחיה ולא נסות: נ דדח אחי־רםף עשרה לשבר בר ממצרים: י ואת־בדמין אחייוסף לא־שלח ועקב את־אחיו כי אמר פן־וקראנו אסון: י־ דכאו' בר ושהאל לקובה בתוך הבאים כי־היה הרעב בארץ בנינן: י ויוסף הוא השליט על־דיאו־ץ הוא המשביר לכל־עם הא"ץ ויבאו אחי יוסף רשתחוו־לו אפים ארצה: ז וירא יוסף את-אחיו דברם מתנכר אליהם וידבר אהבם קשות ויאמר אלחם מאץ באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר-אכל: ח דבר יוסף את־אחיו והם לא הברת: ט ידובר ייוסף את ההלמות אשר חלם להם דאמר אלהםימרנלים אתם לראות את־ערות הארץ באתם:; ויאמרו אליו לא אדר ועבדיך באו לשבר־אבל: " בלנו בני איש־אחד נחנו בדם אנחנו לא־הץ עבדיך מרנללם: יבדאמר אלחם לא בי,־,ערות הארץ באתם לראות:-נ דאמרו שדם עשיר עבדיך אחים! אנחנו בני איש־אחד בארץ כנען ורנה רקמן את־אבינו היום והאחד איננו: יי ויאמר אלחם יוסף הוא אשר דברתי אלכם לאמיר מרנלים אתם: « מאת תבחנו חי ברעה אם־תצאו מיוה בי אם-בבוא אחיכם רקמן הנר:: ט■ שלחו מכם אחדי ויקה את־אהיבם ואתם האפרו דבהני דבריצם האמות אתכם ואם־לא חי פרעה בימרנלים אתם: ׳1 דאפף אתם איל־משמר שלשת;מים יי׳דאמריאלהם ייוסף ביום תשלחנה ואת עשו וחד את״האלהים 'אני ירא: . VJJT • • 0.1 V . • I •) •, «ך..ן חמישי יט אם־כנים אתם אחיכם אחר ואסר בבית משמרכם ואתם לכו הביאו שבר תנבח בתיכם: כואת־אחיכם הקטן תביאו אלי האמנו דבריכם ולא תמותו ויעשו־־כץ: ויאמרו בראשית מב מקץ לה בא ויאמרו איש אל־אהיו אבל אשמים 1 אנלונו על־אהיניו אשר ראינו" צרת נפשו בהתחננו אלינו’ולא שמענו" על־־ *.־,T . • T V ־< ־: I V ״ J ־1 Í ( ״*q״״í l ןT (T J : ן . כן באה אלינו הצרה הזאת: כבויען ראובן אתם לאמיר הלוא אמחתי אלי?ם 1 לאטד אל־תהטאו ?;לד ולא שמעתם יגם־לטו לגד, נלרע:« והם לא;דעו כי שמע יוסף כי המליץ בינתם 5 ני יפ'= מוי &»ב אלהם וידבר אלהם ויקה מאתם את״שמעון ויאסיר אתו לעיניהם: כה ריצו יוסף וימלאו את־כליהם בר ולהשיב כספיהם איש אל־שקו/ולתת להט צדה'לדרך!;עעי להם p : כי וישאו את־שברם על־חמדיהם וילכו משם: כי ויפתח האחד את־־שקו לתת מספוא לחמרו במלון וירא את־כספו והנר,־הוא בפי אמתחתו: כיח ויאמר אל־ אחיו הושב כספי וגם הנה באמתחתי רצא לבם ’ויחרדו J- . t v ־י : ־ :.־) • ••j ; - : ־ : •A —״••ív- r • j״•־: אישאל־אחיו לאמיר מה־ז-את;נשיה אלהים או: כט ויבאו אללעקב אבירם ארצה כנען'וימת לו'את בל־־הקירת אתם לאמה: ל לבר האיש אדר הארץ אתנו רןשורת דתן אתנו כמרגלים את־הארץ! *ונאמד אליו בדם אנחנו לא היינומתלים: ל=שנ;ם;עשד אנחנו אחים?ד אבינו ך!אחך איננו ןד,ד,טן הלם את־אבינו בארץ ?מן: לג ויאמר אלינו האיש אדני הארץ בזאת אדע כי בניכם אתם אחיכם האחד הניחו אתי׳ואת־רעבו! בתיכם קהו ולכו: לי והביאו את־אחיכם הקטן' אלי ואדעה כי לא מתלים אתם כי בידם אתם את־אחיכם אתן לכם ואיד הארץ תסחרו: לי׳ ויהי הם מריקים שקיהם והנה־איש T : * I V” : * •1-1 ־״•1 V : • •• צרור־כספו בשקו ויראו את־צרדות כספיהם המה ואביהם וייראו: לו ויאמר אלהם "יעקב אביהם אתי שיבלוט יוסף איננו לשמעון איננו ואת־בדמן תל,דוי עלל ה;1 כלנה: לז דאמר ראובן אל-אביו לאטד את־שד בד ותמית אם־לא אביאנו אליך מך, אתו על-;ךי ואד אשיבנו אליך 7u בראשית מב מג מקין אליק: לח ויאמר לא־״ירד בני עמכם כי־אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אם1ןבוילך«ר תלט-כד,ןהורךי!ם את־שיבתי מנון שאולה: מג א והרעב בבד בארץ: נ ויהי באשר בלו לאביר את־-דשבר אשר לביאי ממצתם ויאמר אליהם אביהם שבו שברו־לנו מעט־ אכל?'ג ויאמר אליו יהודה לאמה העד העיד בנו האיש לאמיר לא־תףאו״פני בלתי אחיכם אתכם: י אם־ישןד משלח את־אחינו om> נרדה ונשברה לןי אכל: ה[אם: אינה משלת לא נרד כי־האיש אמר אלינו לא־תראו פני בלתי אתיכם אתכם: י ראמר ישראללמה זתקיעתם לי להניד לאיש העוד לכם אח: י ויאמרו שאול שאל־ האיש ?נו למולדתנו לאמיר העוד אביכם חי זדש לכם אח וננד־לו/על־פי הדברים האלהיתתע נרע'כי יאמר הורידו את-אחיכם: ח ויאמר יהודה, אל־ושךאל אביו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה ולא נמות נס־ אנחנו נם־אתה נם־טפנו: = אנס אעו־בנו מיה תבקשנו אם־לא הביאתיו אליך והצנתיו לפנין־י וחטאתי ל|י ?ל" ה:מים 1 י ? לולא התטהמוזגו בי־עתה ש«חף ???,לם * יא ויאמר אלחם ישראל אביהם אם־כז 1 אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחת מעט צדי >ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים : יבוכסף משנת קחו בתכם ואת־הכסף המושב קפי אמתחתיכם תשיבו בידכם אולי משנה הוא : יג ואת־ אחיכם קחו " וקומו שובו אל־האיש':' יי ואל שת ייתן לכם רחמים לפני האיעז ושלח'לכם את־אחיכם אחר ןאת־בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי: טי ויקחו האנשים אח־המנדות הזאת ומשנה־כסף לקחו 5:דם ואת־ברמן רקמו רקדו םירים רעמת לפני יוסף: ששי טי ררא יוסף אתם אודבנימין.ויאמר לאשר על־ביתו הבא הבא את־האנשים הביתה napi טבח' !?־׳?ז ?י אי!' :*?לי האנשים בצדדים: י. העיב האיש פאשראמריוםףרבא האיש את־האנשים ביתה ;וסף: ־״ היראו האנעים ל הובאו ביח יוסף ויאשרו על־דכך הכסף השב באמתהתינו בתהלה אנחנו מובאים להתנילל עלינו ולהתנפל .עלינו י וליקחת אתנו לעבדים'ואת-לזמדינו: יט ותשו אל־־האיש אשר על־ביתיוסף וידברו אליו פתח הם;ת: /ויאמרו בי"אדל:רד:רךנו'בתחלהלע-בר־ אכל : כא ויהי כי־־באנו איל־המלון ונפתחה את־ אמתחתינו וחנה כסף־איש בפי אמתחתו כספנו במשקלו ונשב אתויבלהנו: ננ וכסף אחרי הורךנו בידנו לשבר: אכל לא ידענו מי־שכס כספנו באמתחתינו: כג ויאמר שלום ‘'לכם איל־תיראואלדלכם ואלד; אביכם נתן לכם מטמון באמתהתיכם כספכם בא אל; ויוצא אלחם את־ שמעון:'ני רבא האישי את־האנשים ביתה יוסף רתן: מים וירחצו רגליהם ולרנן מספוא לחטדיהם: כהרכינו את־המנחה עד־בוא יוסף בצהרים כי שמעו בי־שם יאכלו לחם: ני ויבא יוסף הביתה רביאו לו את־הטנחה אשר־בידם הביתה!!שתכווו־לו ארצה: "!;שאל להם לשלום וייאמר השלום אביכם הו.קן אשר אמךתכם העודנו חי: כ״דאמרו שלום לע?הןי־ לאבינו עודנו הי רקהורשתהר: ־־!;שא עיניוו!ךא את־כנימין אחיי כ!־ אמו ויאמר יקוד, אחיכם הקטן אשר אמרתם אל; ויאמר אלחים יחנריבני: שביעי ל וימהר יוסף כי־נכמרו רחמיו אל-אתיו !יבקש לבכות רבא ההדרה רבה עטה־ לא וירחץ פניורצא ויתאפק ויאמר שימו לחם : לב וישימו לו" לבדו }לרם'לברם ולמצרים רוכלים אתו לברם כי' לא י;ובלון המצרים לאבל את־העבדים לחם כ;־ ונועבההוא למצר;ם: *!;שם לפניו הבכר כםכ״תו י" -------- י והצעיר *' דנושח. רשתחוו נן־י. 72 בראשית מג מד מקץ והצעיר כצערתו ויתמהו דאנעים *י® אל־רעהו: לי דשא משאת מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימץ ממשאת כלם המשילות רשתו ו^כת עטו * מד א ריצד את־אשר' על־ביתו לאמיר מלא את־אמתהת האנשים .V :־ *•'J ־ ” ן - - ׳• V ־ ; : > T-:|T י אבל כאעזך tor! עואת נש'ים כסף־איש ?פי אמתחתי: ב ואת־גביעי נביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן ואת כשף שברו רעש כן־בר יוסף אשר חבר: ג הבקר אור והאנשים שלחו המד. וחמדיהם: דחם יצאו את־העיד , T1" : .% J* T-;1T י־| 1־ T v J : 1T . •• . IV •• I • לא הדחיקויןיוסף אמר לאשר על־ביתו קום ךך'ף אחרי האנשים והשגתם ’ואמרת אלחם למה׳שלמתם רעה T| :־ T •י־׳ : • ־ ; T ן :T>#־: 1 ) JT־ ״* TyT V . ,* ־• : *.*/., VT T תחת טובה: י. הלוא זד. אשר ישתה אדני בו והוא נחש ינחש בליהרעתם אשר עשייתם:' ירשגם וידבר אליהם : - -I יי :־••ן V) :־־ :־ • IV •־־־ •••* ־:־ "J :־ •• V . את־הדברים האלה: י ויאמרו אליו למד־,. ידבר אדני כדברים האלה הלילה'לעבדיך ’מעשיות כדבר הזרה: יזה! כסף אשד מצאנו בפי אמתתתינו העזיבנו אליןד מארץ כנען ואיך <גנ3 מבית'אדניף■ כסף או זהב: ־ אע!ר !מצא אתו במגבךיך ומת ונבדאנהנו נדדה לאד? לעבלים: י ויאמר גם־עתה כדבריכם כז־הוא אשר ימצא אתו יהיה־ לי עבד ואתם תרדו' נקע: יא רמדרו ויורדו איש את־ אמתחתו’ארצה ויפתחו איש אמתחתו: יב ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא הגבי״ע באמתחת בנימן: יגרקרעו שמלתם’ויעמם״ איש על־חמירו וישבו העירה: יי רבא !דודה ואדיו ביתד יוםף/וד1א עודנו עט ו!?לו לפניו ארצה: מפטיר טי ויאמר להם יוסף מה־המעשה הזה אשר עשיתם הלוא ידעתם כי-נחש ינחש איש אשר כמיני: ט? ויאמר.יהודה מה־גאמר לאדני מה־נדבר ומה־ עטדק האלהים מצא את־לנון ??בדיך ה%' ננבךים לאדני גם־אנחנו גם אשר־נמצא הגביע בידו: יז ויאמר חלילה לי'מעשיות ואת האיש’אשיר נמצא'הגביע בידו TJ»T • ••>:־ > T 2 “ • T T ; • V T p*o pap , »ך 3י הי*" הוא בראשית מד מה וינש לז הוא ידיד,־לי עבד ואתם עלו לשלום אל־אביפם: ם ם ם "{יג& אליו’;הורה'ויאמר בי אדני ידבר־נא מחי דבר באזד אדני [אל-לחר אפןי בעבדןי כי כמיד כפלוגה:« אך;י שאל אתהנבדיו לאמד ודש־לבם אב או־אח:־ ונאמראל־אדני "יש־לנו אב וקן דלדוקנים קט! ואחיו מת ויותר תא לבדו לאמו ואביו אהבו: כא ותאמר אל־׳עבדיןל הודדד! אלי ואעדמחעיני/עלד: ננונאמר אל־-אדד לא-יובל תער לעזב ארדאביו qgg את־אביו ומה: מ ותאמר אלהנבדיך אם־לאויד אחיכם דקטן אתכם לא תספון לראות פג:: ־י וידיי כי עלינו אל־מדף! אבי וננר־לו את דכיי אדןי: נה האמה אבינו שם שבלי־ לנו מעט־אכל: ט ונאמר לא נוכל לרדת אם־יש אחינו 1 ) - VT( ז• : ־ זי 1. , -י T ••• ■ V,fSTT • הקטן אתנו וירדנו כי־לא נוכל לראות פד האיש ואחינו הקטן אתו א^ו ! נ. דאמרעבדןי אכי אלינו אתם:דעתם כי שנים:לדה־לי אשתי: נח ותא האחר מאתי ואמי אך טרף טיף ולא ראיתיו עד־הנה: נם ולקחועם גם־את־וה מעם פד וקרהו אסון והורדתם את־שיבתי ברעה שאלה: ל ועתה כבאי אל־עבדד אבי והנער איננו אתנו ונפשו קשורה בנפשו': שני ^והיה כראותו כי־אין תער ומת והולידו ןנבדיף את-׳פיסת עכרןן אבינו ב;נון ש?6לף ’ ל־ בי עבד- עלב את־הנער מעם אבי לאמה אם־לא אביאנויאליד וחטאתי לאבי כל־הימים: לג ועתה ישב- :- ״ ••־ *V״.• ן : T <* T : • • *r r .“■י,י : - r •״VI נא _עברר תחת הנער עבד לאדני והנער.יעל עם־אחיו: 3 בי־איך אעלה אל־אבי והנער איננו אתי פץ אראה ברע אשר ימצא את־אבד: מה אולאעכל יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו דהרא הוציאו כל־איש מעלי ולא־ ?מר איש אתו פדרוודע יוסף אל־אחיו:־ דתן את־קלי בבכי וישמעו מצרלם וישמע בית פלןנה: נ ויאמר יוסף אל-אחיו' אע יו5ף ה?וד אקי׳וון ולא־יכלו אחיו לענות rop ם*^ דלית אתו 74 בראשית מה ויגש אתו כי נבדלו מפרו: יראמר יוסף אל־אחיו ושרגא אלי ועשו לאמו■ אני יוסף אחיכבם אשר-מכלתם אתי מצרימה: ה רעתה 1 אל־תעצבו ואל־ץחר בעיניכם כי־ מכרתבם אתיידנת פי למימי, שלחני אלהים לפניכם: י 3יךיד שנתיבם ירעב כקרב הארץ ועוד חמש שנים אשר אידחריש וקציר: י וישלחני אלהים לפניכם לשום לככם שאריח בארץ ולתלות לכם לפליטה נדלה: שלישי ח ועתה לא־אתם שלחתם אתי הנד*. כי האלהים׳ ץ :־ C Ve- 1 ( T ־ : A* VJ1T C :T” f • >•• J•• V ולפהאוטר־נתן לבן ללאה בתו "תלד את־אלה לנעקב vp עשרהםש: ״ בד רחל אשת:עקב יוסף ימומן! נ ויולד ליוסף בארץ מצרים אשר ילדה־לו אפנת בת־ פוטיפרע בהן א: את־טנשה ואת־אפרלם: נ» ובג, בדמן בלע ובכר ואלזבל נרא ונעמן אחי וראש מפיס הכ-ים וארד: ־נ אלה בד רחל אשרןלד ל:עקב, בל־נ=ש ארבעה ?שר: ־־ובני-דן וחשים: ני ובד נפתלי וחפאל וגוני ן:צר ושלם: נהאלה בר בלהה אשד־,™! ל=1 לרחל בתו וקלה אתיאלה לועקב בל־נפש שבעה: ניבל־ הנפש הבאדה ליעקב מצרימה יצאי לרבו מלבד נשי בד־:עקב בל־נפשששים ושש: מ ובנן'יוסף אשר־ילד-לו ב«צר:ם נפש שדם בלהנפש לביתהנקב חבאח מצרימה שבעים: ס ששי כח ואת־יהודה שלח לפניו אל־ יוסף "להורת'לפניו נשנה ויבאו ארצה /של: כט״ויאסד יוסף מרכבתו־ ויעל״לקראת־ישראל אביו נשנה וירא אליו ויפל על־צואריו גיבןי על־צואריו קוד: לראמר :שראל אל־יוסף אמותה הפעם אחה,ראותי את־פדך בי ?ורף הי: לא ויאמר יוסף אל-אחיו ואל־נדת אביו אעלה ואדהר, לפרעה ואמרה אליו אחי ובית־אבי אשר בארץ־כנען באו אלן: לנהאנשים רעי צאן בי-אנשי מקנה היו וצאנם ובקרם ובל־אשר להם הביאו: למהיר. כי־יקרא לכם פרעה ואמר מה־מעשיכם: לי ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד־עתה נם־אנחנונם־ אבתינו ?עבור 1עשמ בארץ נשן־כי־תועבת מצרים פלי־ רעה בראשית מו m ויכש th רעה צאן: טז« רבא יוסף ך3ך לפרעו4, ויאמר אבי ואדוי וצאנם ובקרם וכל-אשר לר,ם באו מאלץ ?נ»ז והנם בארץ נשן: נ ומקצה אחיו לרך המשך, אנשים kot לפניפרעה: ־ויאפר פךעד,אל־אחיו מד,-מעשיכם ויאמרו אל־פרעה רעה צאן עבדיך 3—־אנחנו נם־ אבותינו: י ויאמרו אל־פחנה' לנוד בארץ באנו פי־אין מרעה לצאן יאשר ???ריק כי-?בד הרעב בארץ ??IS ועתה :שבו־נא עבדיך בארץ נשן: ה ויאמר פךעהאל־ יוקף לאטד אביך ואחןך עאו אליך: י ארץ מצרים לפנןך הוא במיפב הארץ הושב את־אביך.ואת־אחיך :שבו בארץ נשן.ואם־העת רש־כם אנשי־הול ושיטתם שדי מקנה עד־אשר־לי: !הבא יוסף אודיענןב אמו רעמדהו לפר פרעה ויברך :עקב את־פרעה: "ראמר פרעהאל־ועקיב במה:מי שנן דוךך: «ךאםר:עקב אל־ פרעה ימי שנן. מניד שלשים ומאת שנה בעט העים היו ימי שני חיי ולא הישינו את־ימי שני ח:ן אבתי בימי מנוריהם: י'ויברך:עקיב אודפךעה ויבא מלפני פרעה: ™י ׳» ויושב יוסף את־אביו ואת־אחייו רתן להם אחיה בארץ מצרים במיטב הארץ ?ארץ רעמםם כאשר צור, פרעה: י־ ויכלכל יוקף את־אביו ואת־אחיו ואת בל-בית אביו לחם לפי הטף: י־ ולחם אין בכל־הארץ כי־כבד הרעב מאד'!ותלדו מצהם וארץ כנען מפנן דרעב• יירלקט יוסף את־בל־חכסף הנמצא בארץ־־מצרןם ובארץ מען בשבר אשר־הם שברים רבא יוסף אתל,כסף ביתה פרעה:« רותם ד,בסף מארץ מצרים ומארץ כנען־ רבאו כל־מצרים אל-יוסף לאטד הבדי'לני,?ד|ם ולמה נמות ננרך בי אפם בסף: נ״ראמר יוסף הבו מקניכם}אתנה' לכם במקניכם אם־אפם כםףנ״רכיאי את־מרגיקם אל-יוטף ך!תן להם יוסף לדום בפוסים 1 T ונטקגה ובמקנה ptip ובמקנה הבקר ובתמרים וינהלםבלה=נ בכל־מקנהם בשנה ההוא:\ח נתתם השנה ההוא ויבאר אליו כישנה השנית ויאמרו לו לא־נכהד מאת; כי אם־תם הכסף"ומקנה הבהמה אל־אדני לא נשאר" לפני אתי ־ J V V • : |״V (T •• : “ r ־.־ •A > • : . ־ : ••J :־ץ • ן בלתי אם־גויתנו ואדמתנו: ים למה נמות לעיניה נם־אנחנו ןם-אדמוזנו'קנה-אתנו ואת־אךמתנו 3לחם ונהיה אנהנו ואדמתנו עברים לפרעהותןתרעונהיהןלאנמותוהאדמד׳ לא תשם: בדקן יוסף אורבל-אלמת מצתם לבלעה ?'־מכרו מצרים איש עולתו נני־חוק עלהסיהרעב W הארץ לבלונד,: m ואת־הונם העביר אתו לערים מקצה נבול-מצרים לעד-קצהו: ־־ רק אן־מת הכהדם לא,קנה כי חק לכדגים מאת ברעה ואכלו את־חקם אשר נת ן להם פרעה על־כן לא מכרו את־אז־מתם: ־נ ויאמר יוסף אל־העם הן, קניתי אתכם היום (את-ארמהכם לפרעה הא-לכסורע מרעתם את־האדמה:,ני ןה:ה בתבואת ונתתם חמישית לפרעה וארבע לידת רדה לכם לזרעיהשרהיולאקלכם ולאשר כבתובס ולאבל לטפכם: מפטיר כה ויאמרו ההיתנו נמצא־חז בעיני אדני : ־ : H T : • *T • v: |V V : I- . |V ־* q:. I" ״*J י.־ץ * והיינו עבדים לפרעה: 13 וישם אתה יוסף להק עד־היום הזת על־ארמת מצרי.ם לבלעה לחמש רק אדמת הברנים לבדם לא ר,יתר לבקעה: ־׳רשב ועויאל ?אל׳ז מצתם בארץ נשן ויאחזו בה מבת רך12 באר: ״ ולחי יעקם בארץמצרום m עשרה שנה ויפי ומיעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה: נם ויקרבו ומי-לשראל למות ויקרא 1 לכנו ליוסף מאמר לואם־כא מצאתי'חן בעיניר שים־נא;לק'תחתיורכי ועשית עמלי חסר ואמת אל־נ4ף 3מצרים: ל ושכבתי עם־אבתי ונשאתני ממצדלם וקברתני בקברתם (יאמר אנכי אעשה' כךברך:' ל» לאבר השכעח לי וישבע לו וישתהו לשראל על־ראש המטה : פ מח א ויהי אחד הדברים האלה ויאמר ליוסף ה?ה אביך חלד• רקח את־שך בניו עמו את־טנשה ןאת־אפרים: נ וונד לועקב וייאמר הנה ?נך יוסף בא אלוף ויתחזק ושראל וישב על־המטה:־ ויאמר ועקב אל־יוסף אל שדי נראה־ אלי ?לוז ?ארץ מען ויברך •אתי: י ויאמר אלי מג; מפרך וחרביתך ונתתיך לקלל עמים ונתוזי אוח-הארץ הזאת לזרעך אחריך אחות עולם: י■ ועתה שנךבניך הנולדים לך ?ארץ מ?רלםעד-?אי אלד מאדמה ליחס אפדם ומנשה ?ראובן לשמןנון יהיו־לי: י ומולדתך אשר־הולדת אחריהם לך ידו על שם אחיהם ליויאי ?נחלתם: •ואנין?באי מפדן מתה ,עלי רחל ?ארץ בנען ?דרך ?ן!וד ??רת־ארץ לבא אפרתה ואקבדה שם ?דרך אפרת הוא בית לחם $ י׳ יירא דפראל אח־ ?ך יוסף דאטר מי־אלה: ־־דאמר יוסף אל־אביו ?נ; הם אשר־נתן־לי אלהים בוה ויאמר קחם־נא אלי ואברכם: "י י נעיד.ישראל ?בדו מזקן לא יוכל לראות דנש אתם אליו וישק להם ויחבק להם: ■א דאמר לשיראל אל־יוסף ראה פניך לא פללתי והנה הראה אתי אלהים נם אתדרעך: יב ויוצא יוסף אתם מעם ?vjn משתחו לאפיו ארצה: יג ויקה יוסף את־שניהם את־אפרים בימינו משמאל ישראל;1את-לנשה ?שמאלו מימץ .ישראל תש אלץ: יי וישלח .ישראל את־ימינו רשת.על־־ראש אפרים'והוא הצעיר ואת־שימאלו על־ראש מנשה שכל את־יליו י כי בנשה הבכור: טוווברך,את־יוםף ויאמר האלהים אשד התהלכו אבתי לפניו אברהם ללבחר! האלהים הריעה אתי מעודי עה־־היום הזה: טז המלאך הנאל ארדמכל־רע לברך ארדתעדיבתלרא בהם שמי api אבתי אברהם דצחק דרנו לך? בקרב חארץ: 80 בראשית מח מט ויחי שלישי יי וירא יוסף כי־יעזית אביו יד־ימינועל־ראש אפרים וירע בעיניו ויתמך יד־אביו'להסיר אתה מעל ראש־ אפרים על־ראש מנשה: יח ויאמר יוסף אל־אביו לאי כן אבי כהה הבכיר שים ימינןד "על:ראש1 \ יט וימאן אביו ויאמר :דעתי בני:רעתי גם־הוא יהיה־לעם ונם־ ייא ידל ואולם אחיו הקטן יה ממנו וורעו היה מלא־הנולם: נ ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ושראה, לאמיר ישימך אלה,ים כאברים וכמנשה השכב את־אפדםלפנימנשה: » ולאמר לשראל אל-יוסףהנה אנכי מת והלה אלהיט .עמכם והשיב אתכם אל-ארץ אכתיכם: « ואני נתתי לך שכם אחר על־אחיך אשר לקחתי מה האמלי כחרכי וכקשותי: פ יניעי מט א ויקרא !עקב אל־בנלו ויאפר האפפו ואנהה לכם את אשר־ קרא אתכם באסרית רלמים: נ רקפצו ושמעו ב?: שקב ושמעו אל־לשךאל אביכם: נ ראובן בכדי אתה כהי וראשית אוני.קר שאת ויתר עו: י פחו כסלם אל־תותר כי עלית משכבי אביך או חללות יצועי עלה: פ י שמעון ולוי אחים כלי חמס משרתיהם:! בסדם אל־תבא נפשי בקהלם אל־תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצינם עקרו שור: י ארור אפם כי עו־ ועברתם כי קשתה אחלקם בועקב ואפיצם בישראל: פח הורה אתה יידיזי *רד:711 19* •rm לימחי,?1? ?5 אבי1י: = ניר אדה הורה מטרף בני עליק כרע רבץ באדיי וכלביא מי יקימנו: ילא־לפור שבט טיהורה ומרקק קבל הללו ער כי־לבא שילה ולו לקהת עמים: יא אסרי לנפן עירך, ללשרקה כנל אתנו בכם כללן לבשו ובדם־ ענבים פותה:« הפלילי עינלם נדלן ילבן־שדם מחלב: פ ע וכולן לחוף למים לשכן והוא לחוף אנית ררכתו "על־ עידן:' פ' -י.יששכר חמד נרם רבץ בין המשפתים ו הל-רפה. מלאו׳. בראש עסוד פי' בי׳ה שטו. עיוו קר. פותו קרי. וירא בראשית מט נ דחי מא ".הלא מנחה קי טוב ואת־הארץבי נעמה יט ׳?כמיל־8* דהילטם־עבך : ם ־־־רן;דין עמו באחד שבטי יעזראל: יז יחי־דן נחש עלי־דךק שפיפן עלי־^רח הנשק עקבי־ סוס ויפיל" רכבו אחור: יח לישועתק קויתי לחוד,': ם חמישי יט גד גדוד יגורנו והוא לגד עקב: ם ב מאשר ?זמנה לחמו והוא לתן מעדני־מלק: ס.כא נפתלי אילה שלחה דנתן אמרי־שפר: ם כבבן פית יוסף בן פרת עלי־עיץ בנות צעדה עלי־שור: מ דמח־־חו ורבו דעזטמהו בלנלי חצים: כי ותשב באיתן קשתו ויפז-ו זרען ידיו מידי אביר יעקב משם רעה אבן לשראל : ך מאל אביק ויעודה ואת שדי ויברכי ברבת שמים מ7נל ברכת 1תחום רבצת תחת ברכת שחלם ורחם: כי ברכת אביק !בח על־ בלכת חורי עד־תאות גב?ת עולם תהי:ן לראש יוטה ולקלקד נזיר אחיו: פ ׳ייי ־< בנימין זאב לטרף כ3יןר,יא=ל ער ולערב:תלק שלל: ־"כל-אלר׳ ?ימי W עיבר וזאת אשר־רבר להם אבילם ■;בלי אותם איעז איבד בברכתו.ברך אתם: נטויצו אותם דאמל אלחם אנינאסף אל־עטי קברו אתי אל־אבתי אל־תמערה אשר בשרה עפרון התווי: לבמעךתאשרבשדה תטכפלה אשר־על־פני ממלא בארץ מען אשר קנה אברהטאת־ השלוה מאת עפרן הלתי לאחזרדקבר: לא שמה,קברי את־אברהם ואת שרה אשתו שמה קבלו את־תנחק לאת לבקר אשתו ושמה,קבלתי את־לאת: ל־ מקנת חשדה ולמערת אשר־בו מאתבני־חת: ל־ ויכל יעקב לבות את־ בלו לאסף לנל״יו אל־תמטה וינוע ויאסף אל־-עטיו: נ א ויפל יוסף על־פני אביו דבק עליו דשק־לו: ב רצו יוסף את־עבדיו את־חרפאים לחנים את-אביו ו?חנטו חתואים את־ישראל: ג דמלאדלו ארבעים יום כי כן למלאן ימי החנטים דבבו אתו מצר:ם שבןגים יום: ד דעיכת ,ימי ? 4״ WM .*m rap בכיתו וידבר יוסף אי^־בית פלעד, לאמיר אם־נא מצאתי חץ בעינילם י דברו־נא באזני פקגה לאמד: ה אבי הטביעני לאמיר הנה אנכי מח בקברי אופר כריתי לי ?ארץ בנען עטה תקברני התה אעלה־ נא ואקפיד, את־אבי ואשובה: י ראמר פמנה עלה יקבר א1ת־אכיך,כאשר השביעך,: י רעל לסף לקבר את־אביו רעלו אתו, כל-עבדי. ברעה וקד ביתו ובל וקני אהךמארים: "לכל ב:ת יוסף ואהל ובית אביו רק טפם וצאנם ובקרם עובו בארץ דמן: °רעל עמו נם־ רכב נם־פרעים ויהי המחנה' בבד מאד:’ רכאי עי־ |1ץ האטד אשר בעבר הירדן רספח־שם מספד נמל ובךך מאד רעש לאביו אבל שבעת;מים: י»ררא לשב הארץ הןנעניאת־האבל בדרן האטד ויאמרו אבל־כבד וה למצרלסעל־בן קרא שמד, אבל מצרים אשר בעבר ה!ךדן: י־ רעשו בדו לו כן כאשר צום: י־וישאו אתו בניו ארצה כנען ויקברו אתו במערת שדה המכפלה אשר הנה אברהם את־השדה לאחזת־קבר מאת עפרן V T T : ~ t|T JV "I ־י 1 VT:־ \ ־ V I V-t ן ••••ע ״.* :.׳> I החתי על־פני ממרא: יד וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל־העלים אתו'לקבר את־אבלאחרי קברו את־אבית טי הראו אחי־יוסף בי־מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו אתכל־הרעהיאשר גמלנו אתו': טי ויצוו . T <** T * ן • יי • ••/ •ז• « • אל־לטף לאטד אביך צוה לפני מותו לאטד: -י כה־ תאמרו ליוסף אנאישא נא פשעי אחיך וחטאתם כי-רעה נמליך ועתה שא נא לפשע עבקי אלה: אנךךרבך לסך בדברם אליו:־״ רלכו נם־אחיו ויפלו לפניו ראמרו הננו לך לעבדים: « ראמך אלחם יוסף אל-תיראו כי חקחת אלוקים אך: ־ ואתם חשבתם עלן רעה אלהים השבה לטבח י למען עשה כרם הזה להחית עם־רב: ^ביעי״״כאיועתה אל־תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת־ • ־ T •יי פעמי, r it• ד* ״־ ן •/ /•; v : vv חגו׳ז חב' מו*ח. טפכס טפבסנינהם אותם ולדבר על־לבם: כברשב יוסף במצרלם 'הוא ובית אביו ויחי״ייוסף מאה ועשר שנים: מפטייכג_וירא יוסף"לאפרים בני שלשים גם בד מביר בךמנ#ה'ילקו על־ברבי יוסף: כי ויאמר יוסף אל־אחיו אנכי מת.ואלד,ים פקד T5V אל״3ם והעלי־׳ אהבם מךהארץהזאתאל־האךץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב: כה וישבע יוסף את־בני ישראל לאמיר פקד יפקד אלהים אתכם והעלתם את־עצמתי מזה: מ וימת יוסף" בן־מאה'ועשרישנים'רחנפו אתו 1ויישם בארו במצרים: " |T : • : I I T|- סכום פסוקי דספר בראשית אלף וחמש מאות ושלשים וארבעה • איך ליד סיסן: וחציו ועל חרבך החי- . ופרשיותיו ייב • זה שמי לעולם סימן: וסדריו מיג ידידיה סימן. ופרקיו נ׳ י,' חננו לך קוינו סימן. מנין הפתוחות שלשה וארבעים. והסתומות שיזנה וארבעים. הכל תשעים ואתת פרשיות. צא אתה וכל העם אשר גרנליך. סימן s שמות א שמות א א ואלה שמות בד ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו: בראובן שמעון לוי ויהודה: ג יששכר זבולן ובנימן: י רן ונפתלי גד ואשר: הויהי כל:נפש יצ?דיךך־דןקב שבעיסנפש ויוסף היהבמצרים: ו וימת יוסף וכל־אדויו וכל הדור ההוא: ז ובד:שראל פרו וישרצו י וירבו" ויעצמו במאה מאד ותמלא הארץ אתם: פ י׳ויקם מלךהדש על־מצרים אשרלא־:דע את־ יוסף: פ ויאמר אל/עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו: ;הכה נהחקמה לו פך:ך|ה ודלה כי-׳תקראנרד מלחמה ונוסף נם־הוא "על־שנאינו ונלהם־בנו ועי־ה מן־ הארץ: <דשימו.עליו שרי מיפים למען.ענהו בסבלתם נ;בןערימםבנותלפךעהאת-פתםואת-רעמםס:’נ וכאשר W לענו >לתו כן ירבה וכן יפלץ נ’י,צי 319 ?5 ל¥ראל: ;־ולעבדו מצרלם את־בנל לשראל בפךך: ייולמרדואת־ חייהם בעבדה ,קשה בתמר ובלבנים ו?כל־עבךה בשדה את כל־עבדתם אשר־עבח בהם ?פלד!“-י’א?׳ו «ו מצרים למילות העברית אשר שם האחת עפרה ועם השנית פועה; <לאמה בילדכן את־העברלתוראיתן על־האבנלט אם־בן הוא ודמןתן.אתו ואמלבת הוא וחיה:־זותיראןיהמילדת את־האלהים ולא,עשו כאשר דבר אליהן מלך'מצרים לתזתללן, את־דללדים : «■ ■ח ויקרא מלך־טצללנם למללדרת ויאמר להן מריע עשיתן ך,רבד הודה לתהלין, את־הללדים: ע ותאמרן, המילדת אל־פרעד, ניי לא כנשים המצרלח העברלח בי־חלות הנה בטךםר1?וא »לסז המללרית מת 5 : דיטם אלהים לסללהית דדם ה,עם ולעצמו מאד: ם־ ללחי פי;לךאו'ד,מללךת את־האלהיםדעשלהם,?ווים:"??י פרעה לכל־עמו לאמיר בל־הבן הילוד תיארה תשליכדו ובל־הבת החלון:6*0 הלך'איש מבית לול דקה את־ מדמי: נ ותרד האשד, לותלד בן לתרא אתו בי־טוב הוא והצפנה! שלשה ירחים: ־ ולא־לכלך, עוד הצפינו ותאחלו'תבת נמא לתחמח־ז בחמר וכופת לתשם ?ה את־ הילד ותשם בסוף על־שפת היאה: י לתתצב אחתו מרחיק לרעיה מר,־יעשה לו:'י, לתדר בת־פרעד, לרחיץ.על־ ותלאה לנערתיה הלכת על-לך הלאר ל!תרא את־דתבדה בתוך הפוף לקשלח אח־אמתת לתקחה: י לתפתח ותראהו את־הללד לרנד,־נער ביכר, לתזלומיל עליו לתאמה מילדי העברים זך,: י ?תאמר אחתו אל־בת־פרעה האלך וקךאלד'ילך''א^ד1 מינקת מן דעברירת.ותינק לך ארת־ ד,ללה: י׳ לתאמר־לת בת־פל-עה לכי להלך העלמה יתקרא את־אם הילד: ־!תאמר לד, בת-פל־עה היליכי את־עלד JT V S ־־ ־5 ׳• • • v את־ידי והכיתי אח־מצרים בכל נפלאתי אשר אעשה V V : V ).• בקרבו ואהרי־כץ ישלח אתכם: כא ונתתי אח־חז העם־הזה בעיני מצרים והיה כי תלכו? לא תלכו ריקם: כב ושאלה אשר. משכנתה ומנרת ביתה כלי־ - 1T : . I |T:־ T • *T : V : • . משה במרץ לך שב מצרים בי־מתו בל־האנשיבם : • : JT T •• r • •-,AT: • J*. U•• I T:־T • המבקשים את־נפשך : כ וירה משה ארדאשתו ואת־ 3ליו הרכבם על־החסד ויעב ארצה מצרים וקח מעה את־מטה האלהים בירו: בא ויאמר יהוה אל־משה v V :.VJ- . | T : . V V:| T . . בלכתך לשוב מצרימה ראה כל־המפתים אשר־שמתי ?:רף״ועשיתם<0#< «יאסק את־לכי [ל* ושלח את־העם: ננןאמלרן אל־פרעה כה אמר ידוה בני בכדי ישראל: כגואמר אליך שלח את־בני רעבתי ותמאן לשלחו הנהאנכי ה־רג את־בנך בכרך: "כד ויהי בדרך במלון ויפגשהו ידלה.ויבקש המיתו': בחותר,n צפרה'צר והכרת את־ערלת בלה ותנע לרגליו ותאמר כי התן־ דמים אתה לי: כעירף ממנו או אמרה התן דמים למולית: פ כ! ייאמר להור. אל־אהרן לך לקראת משה המדברה רלךרפגשהו בהרהאלהים רשק־לו: בחתך טשה מסה לאחרן את כל־דעלי לתך, אשר ?ולחו ואת כל־ האתת אשר אות: ־־ הלך משד. ואהרן ולאם® את־ בל־זקנל בנן לשראל: לוידבר אהרןאח כל־הרבריט אשר-הבר לתה אל־משה ולעש האתת לעיני העם: ל* ו; אמן העם וישמעו כי־פקד להור, את־בנן ישראל לכי ראה את־ענלם ולקח וישתחוו: שפיה ה« ואחר באו משה ואהרן' ויאמרו אל־פרעה כד־אמרלתד, אלת לשר^לל שלה את־עמי ויחנו לי במדבר: ב ראמר פרעה מי יהוד. אשר אשמע בקילו לשלחאת־לשךאלילא לרעתי' אח־ ירוה ונכם את־לשךאל לא אשלח: נראמרו אלת העברים נקרא עללנו נלכה־נא הרך שלשת,ימיט במחבר ונלבחך, ליתחאלהינו פן;יפנענ1בךבראו בחרב: י ולאמו־ אלחם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את־תגם ממעשיו לכו לסבלתיכם: ה ויאמר פרעה הן־ רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מבבליתם: ו ויצו פרעה ביום ההוא את־הנגשיים בעם ואת־שטריו לאמיר: י לא תאבפץ "לת־ת תק“לעםזללבן האבנים כתמול שלשסהם ללכיוקששו להםתבן:" ואת־מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם לא תנרעו ממנו כי־נהפים הם על־כן הם׳ציעקים לאמה נלכדה נלבהה לאלהינו: <־ תכבד העביה על־האנשים העשר בה ואלץשעובךברי־שמר: ',ויצאו נגשי העם ושטריו ויאמרו אל־העם לאמיר בה אמר פרעה אינני נתז" לבם הבן: " אתם לכו קחו לכם ותבן מאשר תמצאו כי אין ננרע מעבדתכמדבר: י־ הפץ העם בכל-ארץ מצרלם לקשש_קש לתבן: ע והננשים אצים לאמה כלו מעשיכם יברליום ביומו כאשר בהיות התבן: ידרכושפ-י ?J לשראל אשר־שמו עלהם נגשי פרעה לאמיר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם נם־ועמול נם־היום: ויבאו 90 שמות ה ו שמות טי ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל־פרעד, לאמד למה תעשה כדי ליעדיף■: ■$ré'R׳ÍW ?מחי״למם אמרים לנו עשו .והנה עבדללך מכים וחטאת ?מך: ויאמר נרפים ארס נרפים על־כן אותם אטריף נלכו־ו ני?פה ליהודי: ־״ התה לכו קן* ותכן לא־לנתן לכם ותכן לבנים התנו: יטויראו שטרי בניץשראל אתם בדעלאמד לא־ הגר^ו מלבניבם רבר־־יום ביומו: כ ויפגעו את־משה;ואת־ אהרן ניצבים לקראתם בצאתם מאת פתנה: כא ויאמרו אלל,ם.ירא יהווה 'עליכם השפם אשר ה3אףיותם את־ ריחנו בעיר פרעה ובעיר עבריו לונת־חרם מלט לחתנו ס™ ־נ השב משה אל־יהוך, ויאמר אתי למך, הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני: ־ג ומאז באתי אל־ פרעה לדבר כשמך הרע לעם הז!־׳ ויצל לא־לצלת את־עמך: ן» האמה להוה אל־משה ®תה תךאה אשר אעשה לפרעה בי מד חורך, ושלחם ומי סיירי לנרשם מארצו: ם ם ם נ וידבר אלך,יםאל-משה תאמר אל:ו אני להור,: נ ואלא ' ׳. אל־אכרהם אל־יבחין.ואלךףין? ?אל עיי: ושמי ירוה לא נודעתי להם: י ונם הקמתי את־בריתי אתם להתלהם את־ארץ בנעל את ארץ מגריהם אשר־ נרו בה: :ה ונם 1 אנך שמעתי את־נאקחבנל ושהאל אשר מצרים מעבדים אתם ואיבר ארת־פריתי: י,??I ,אמד לבנל־לשראל אך יהוד, והוצאתי אך,כם מתחת סבלת מצרלם והצלתי אחכם מעבדתם ונאלח’ אחכם בזתע נטרה ובשפטים נדלים: ׳ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים ויד,עתם כי אך לתה אלהיכנם למוציא אתכם מתחת סבלות מצרלם: " והבאתי אחכם אלד,ארץ אשר נשאתי את־לדי לתת אחל לאברהם ליצחק וללעקב ונתתי אתה לכם מורשה אך לקוה: םולדבר משה שמות ו וארא מו כן אל־בר ושראל ולא שמעו אל־משה מקצר ריס ומעבדהקשה: פ׳וידבר יהוהאל-משהלאמד: י» בא דבי־ אל־פךעה מלןי מצרלם ויעילה את־ב!ךושךאל מארצו: יב וידבר משד, לפני יהודגלאמד הן בני־ישראל לא־שגץגו אליואיך_ישמעניפרעד ואני ערל שפתים: פ יג וידבר יד,ורד אל־משה ואל־אהרן ויצום איל־בני ישראל ואיד־פרעח מלך. מצרים להוציא את־בני־ ישראל מארץ מצרים: ס שני יי אלה ראשי בית־אבתם בני ראובן בכד ישראל חנוך ופלוא חצרן וכלמי אלד, משפחת.ראובן: מאובני'שמעון ימואל למין'ואחד. ויכין וצרור ושאול בן־הכנענית אלה משפחת שמעון: טי ואלה שמות בני־לוי לתילדתם גרשון ומחת ומדדי ושני חיי לוי שבע'ושלשים ומאת עינך,: ־זבניינךעיון לבני ושמעי למשפחתם: ■י׳ וקני קקתעמרם הצהר [לבד•; ™־אי ושני חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה: יט ובני מררי מחלי ומושי אלד, משפחת הלוי לתלדתם: כ ויקח עמרם אה־יובבר דדתו לו לאשר, נתלה לו את־אחרן ואת־משד׳ ושני ח״ עמרם שבע ושלשים ומאת שנה:־» זבני לצדך קדח ונפנ 011־': נבימי עזיאל?ישאל ואלצפן [סעדי: « וקח אהרן את־אלישבע כת-עטינדב אחות נחשון לו לאשה ותלד לו את־נדב ואת־אביחוא את־אלעור ואת- ; * AT ־־•/¥ V : TT .V ;־ • V ; (T T ; V V איתמר: ־י1ב;י קדח אפקואלקנה ואביאסף אלה מקופחת דקךחו: ־"ואלעור בן־אחרןלקח־לו מבנות פוטיאל לו לאשת והלה לו את־פינחם אלה ראשי אבות הליהם למשפחתם:' ני הוא אההיןי״ומשתאשה'אמר יהוה להם הוציאו אח־בנו ושראל מארץ מאדום על-צבאתם: ט הם המרברים אל־פרעה מלך־מצרים להוציא את־פנךושראל ממצתם הוא משת ,ואהרן: ט׳ ההי איום דקר;הוה אל-מקית בארץ בקנתם: ם וידבר 82 שמות ו ז וארא "לך־<־ ילני ןה1ה אל-משד׳ לאמי אני מד! מסד אל־פךעה מלל מצדם את כל־אשר אני דבל אלוף־: ל ויאמר משה לפני יהוד, לן אני_ ערל שפתלם ואיך לשמע אלי פרעה: a ז»ראמר להוה אל־משה ראה נתתיך אלד,ים לפרעה ואר,ךןאהיך.יה;ה?ביאך: 3 אתר, תדבר את כל־אשר אצוךךאהרן אחיך ידבר אל־פרעד, ושלח את־בנן־לשיךאל מארצו: מאני אקשה את־לב פרעה והרביתי את־־אתתי ואת־מופתי בארץ מצרים: מלא־ ישמע אלכם'פרעה ”ונתתי"את־ירי במצרים והוצאתי ״ : ״V•* ־־: 5 יין״* •< V ( ן VT : • : VT.* : ן •• . את־צבאתי את־עמי בני־לשראל מארץ מצרלם בשפטים נדלים: י,רד?ו מצריםמ־יאנילהוהבנטתי את־״יריפל־ מצרלם והוצאתי את־בנן־לשראל מתוכם: ירעש משה ואהלך כאשר צוהיהוה אתם בן^שמיוטשה בן־שמנלם שנה לאהרן בן־שלש ושמנים שנהכרברם אל־פתנד,: פ רביעי ח ויאמר להודה אל־משה ואל־־אהר! לאמד: ט כי ידבר אלכם פרעה לאמיר תנו לכם מופת ואמרת אל־ אך,ק קה־את־מפך וה<פל ך ׳ לפני־פרעה ידוי־ לתנין: ירכא משח ואל,רן אל־פרעהרעשו כן כאשר צוד, יהיה וישלך אהרן את־מטהו לפני פרעה ולפני עבריו ויהי — : •• r I :־ I •••< ־ " : • : ־: % :־ T r) ־:ץ•, לתנין : יא ויקרא גם־־־פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם־הםחרטמי מצרלם בלהטיהם כן: '3!"ישליכו איש מטהו ויהל לתנינכם !לבלע־ מטה־אהרץ את־מטתם : י־ רחוק לב פרעה ולא שמע אלחם ביאשרדבר,יחול: ם ר״ראמר יהוד, אל־משה בבר לב פרעה מאן לשלחהץם: טולך אל־פרעה בבקר הנה יצא המימה ונצבת לקראתו על;קיפת הלאר והלמה אשר־נלפך לני5» תלד ביר: טי ואמדת אליו!הוהאלהי העברים שלחני אליך לאמיר שלח את־״עמי ־רעבתי במדבר.והנה לא־שמעת עד־ בה: יי בה אמר ייהו'ה בזאת ותדע בי אני יהודה הנד־! אנכי אנכי מפה 1 במפה אשר־פלדי על־המים אסר £9ר ונהפכו לדם: ״והרגה אשר־ביאר תמות ובאש היאר ונלאו מיצרים לשתות מ:ם מן־היאר :q יט ויאמר יה׳ודה אל־מלטה אמד אל-אהרן.רןח מטק ונטה־ידק'על־מימי מצ1־לםעל־נהרתםו על־יאהיהם ועל־אנמיהם ועל כל־ מקוה מימיהם"הוהיו-דם תלוה 'ךמפכל-ארץ־מאדם ובעצים ובאבנים: נהעשרכן משהןאלדןננאשרוצוה יהיה הרם במטה רך את־המים אשר ביאר לעיני פרעה ולעיר, ?בדיו הה&פו, כל־הטלם אשר־ביאר לדם: נא והדנה אשר־פיאד מתה הבאש ריאה ולא־יבלו מצרים לשתות מלם מן־קיאר ויהי קךם'?כל־אךץ מצרלם: נב ולעשו־כן חי־טמי מאריס בלטיהם החזרן לב־פרעה ולא־שמע אלחם כאשר הפר ירוה: «הפן פרעה הבא אל־ביתו ולא־שת לבו גם־לזאת: כי.ויחפרו כל־מצרים סביבת" היאה מלם' לשתות פי לא יכלו’לשתת ממימי היאתנה ולמלא שבעתימים אחרי1הפות-יהוה אתת,לאר:פ ני ולאמה לרות אל־משהד בא אל־פרעה ואמדת אליו בה אמר יהוד שלח את־עמי ולעבדני: כ־ ואם־מאן אתה לשלח הנה אנכי טף אודפל־עולק בצפרתנים:־" ושרץ הלארצפךקעים ועלו ובאו בביתק !בחדר טשפבןלועל־ מטתק ובבית עבהיק ובעמק ובתנוריק ובמשארותיק: נ= ו?כה וטעטק ובכל־עבדיק לעלו הצפההעינב ח»האמר להור אל־משה אמדאל-אהקנטה את־לקק במטק על־הנהרת על־הלארים ועל־האנמים והעל את־ הצפרדעים על-ארץ מארלם: ־ ולט אהרן את־לדו על מימי מצרים.ותעל הצפרדע ותכם את־ארץ מצרים 1 נ העשו־בן החהטמים' בלטיהם העלו את־הצפרדעים על־ארץ מצרלם: י ה^ןרא פרעה למשה ולאהרן האמה הזהירו אל־;הוה הטה קצפההעים ממני ומעמי ואשלחה 94 שמות ח וארא את־־העם רובהו ליהוה: ה ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי 1 אעתיר לך ולעבדיך ולעכך להכריה הצפרדעים ממך ומבתיך רק ביאר תשאדנה: ’(;אמד למהר ויאמר כדברך למען תדע כי־אין כיתור אלהינו: חמישי י וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך רק ביאר תשארנה: ח ויצא משדר ואהרן' מעם פרעה ויצעק משה אל־יהודר על-דבר’הצפרדעים אשר־שם לפרעה: "ט רעש יהודר בדבר משדר וימתו הצפרדעים מן־הבתים ’מךהחצךת ומן־השךת: י ויצברו'אתכם המתם הטרם ותבאש הארץ:" י יא ויראי פרעה" כי היתר, הדוהה והכבד את־לבו ולא שמע אלהם כאשר T T :1T T J |T : ־ T ) :^ • V ־) ...:־ •• I AV ־1:־ W דבר יהוד,: ם -2 ויאמר ירוה אל־משדר אטד אל־ אהתיטה את־מן־ך והך 'אודעפר ngr ודיה לכ?ם בבל-אהך מצהוב: ■נ ויעשו־כןויט אהרן את־ידו במטהו רך את־עפה הארץ ותהי הב3ם בארס ובבהמה כל־ עפר הארץ ודה כנים בכל-ארץימצךים: '-י ויעשיו־בן ההרטמים בלטיהם להוציא את־הכנים ולא יכלו ותהי הכינם באדם ובבהמה: סי ויאמרו ההדטממאל־פרעה אצבע אלהים הוא רחוק לב־פךעה ולא־שמע אלהנ= באשך דבר ירוה: ם « ויאמר ירוה אל־משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנדר יוצא המימה ואמרת אליו כה אמר .יהרה שלחעמיגרעבתי: יי בי אם־אינך משלח את:עמי הנדמשליח בך ובעבדיך ובעמך ובבתיך את־הערב ומלאו בתי מצרים את־הערב וגם האדמדר אשר־־הם עליה: יח והפליתי ביוכם ההואאת־ארץ1שן אשר עמי עמד,עליה לבלתי הות־שם ערב למען תדע כי אני יהוד בקרב הארץ:1 =- w«?!קי פרת בין עמי ובין עמך למחר לה;ה האת ה!ה: ־ ו.יעש ידה כן הבא ,ערב כבד ביתה פתנה ובית עבדיו ומל־ארץ מצהם תשהת הארץ שמות ח ט וארא מח T,0 W<=,: "דקרא nina אל-משה ולאהרן האמה לכו irat לאלהיכם בארץ: ננראמר משהילא נכון לעשות כן בי תועבת מצהם נובח ל:הוך, אלהינו הן מכה את־תועכת מצרים לעיניהם ולא רם־קלגר! ־־.ירך שלשת;מים נלך כמחבר וזבחנו ליהוה אלהינו כאשי יאמר אלינו: ניראמר ?רעה אנכי אשלח אתכם וובהקם ליהוד, אלד,יכם במדבר'רק הרחק לא־תדדויקו ללכת העתירו בעדי: ני"אמר מסה הנה אנכי יוצא מעמך והעתךת; אל־יהוה וסך הערב מפהננד,1 מעבדיו ומעמו. מהר רק אל־יים ף פרעה התל לבלתי'שלה את־העם לובה ליחוך,: ני ויצא משה מעם פרעהרעתה אל־יהוה: נ׳ רעש יהוד כרבך משהויסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו לא נשאר אחד: ־״רכבך פרעה את■ לבו נם בפעם הזאת ולא שלחאת־העם: פ ט« ויאמר .יהוד, אל-משהבאאל־פרעה ודברת אליו כה־אמריהוה אלת העברים שלח ארדעמי רעבתי: נ כי אם־מאן אתה לשלח וץודך מחזיק בם:־ הנה:הורוה הרה במקנך אשר בשלה בסוסים בהמדים בנמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאה: י והפלה:הוה בין מקנה ישיראל ובך מקנה מצרים ולא ״ימות מכל־לבד.ישךאל ך־בר: " וישם ידוה מועך לאמד מחר :עשה יהוד הדבר הזה בארץ: י רעש יהוד, את־ההבך הוה ממחרת רמת כל מקנה מצרים וממקנה בני־:שךאל לא־מת אחר: י וישלח פרעה והנה לא־מת מממנה ישראל ער־אחר רבבה לב ?רעי■ ולא שלח אודהעם:' פ " ראמר ידוה אל־משה ואל־אהדן־קחו לבם מלא חפניכם פיח כבשן והקו משה השמימי׳ למיד פתנה: ט והיה לאבק על כל־ ארץ מצרים והיה על־הארם ועל־הבהמה לשחין פרד! מבעבעת בכל־אךץ מצרלם: י רקחו את־פיח הככשן ויעמדו רעמת לפני ©־ער ויורק אתו משר רשמימר וירי ?if אבעכעת פרדו באךםוב?ךמר: י׳־ולאץכלו רדוךטטים לעמד לפני מער מפר חעחין בי־תר רעריזפקרממם ובכל־מצרים: ׳= וירוק ירוד, את־לב פרער ולא שמע אלחם כאשר דבר ירוך, אל־משר: ם יג ראמר לרות, אל־מעיר רעבס בברך ורתלצב לפר פרעה ואמרי! אליובר-אמרילתך אלרירעברים שלך את־עטי רעבדני: יי כיו בפעם הזאת אני שלדו את־כל־מנפתי אל־לבןד ובעבדיך ובעמך בעבור וזרע בי אין במר בכל־ריאר? ־י בי'.עותר'שלחתי את־;ךי ואך אותך ואר־עטך בדבר ותברך טן־ךארך : ־< ואולם בעבור ואת ך,עמדתיך בעבור דראקך את־בזתי ולמען בפך עמי בכל־רארץ! שמי מעודך מטתולל בעטי לבלתי שלחם: יי׳ תך ממטיר בעת מחר ברד בבד מאד אשר לא־ריר במרו במצרים למן־ריום רוטרר ועד־עתר: ■־.ועתר שלח רעו את־מקנך ואת בל-אעך לך בערר בל-ראדב ורברמד־י אשר־יטצא כשדר ולאיאטף חביתררררעלרמרברד ומתו: ־מלא את־רבר ירוד מעבדי פךעך ר,רם ארז־ עבדיו ואת-מקנת אל־רבתים: » ואשר לא-שם לבו אל־דבך ירוד, ולעזב את־עבדיו ואת־מקנרו בעורר: פ נב ויאמר ירוד אל-טלור נטר את־יךך על-רעמים וילל ברד בכל־ארך מצתם _על־ך,אךם,געל־רבדזמדת ועל בל־עשב ד,עךרבארךמצרים: ־ירט משר את־מטרו על־רשמלם ויתר נתן קלת וברד וותחלך־אש אךצרי ולמטר לרוך ברד על-ארץ מצתם: ־י וירי ברד ואש מתלקחת ברוך רברד בבר מאד אשר לא-תך כמ» בכל-ארץ מצרלם מאו תקר לנוי: ־י׳ ולך רברד ?כל־ ארךמצרלם את בל-אשר בשדך מאדם וער־ברטרר ואת בל־עשב רשרח ך,בך ד,ברד ואת־בל־עך ד,שדד׳ עפר 5 ־י.רק פאוץ נעיז אעה:עם ?5 לקילאל ל* מדי ברד; "ולעלח §ךעה ,ולקרא למעה ולאהרן ויאמר אלחם רוטאת'הפעם:מה הצדק ואני ועטי הרשעים: כח העתירו אל־להוד־ז לרב מהית קלת אלהים וברד ואשלחה אתכם ילל* תספון לעמד: כטראמר אליו משה בצאתי את־העיראפרש את־כפי אל־יהוה המלות יהדלון והברד ל’א יהיה־שד ?1מען תדע כי ליהוד! הארץ. ל ואתה ועבדיך :דעתי כי טרם תיראון מפנק יהוה אלהיט: לא להפשתה להשערה נכתר, כי השערה אביב והפשתה גמנל: לב והחווה להכפמח לא נכו כי^אפילת הנה: מפטיר לגויצא משה מעם פרעה את־העיר ויפרש כפיו אל-יהוה .גיתילו' הקלוח!הפרה ומטר לא־נתך ארצה: לי־ ירא פרעה כי־חדל המטר והברד להקלת ויסף לחטא ויכבד לבו הוא ועבדיו: לה ריחוק לב פרעה ולא שלוז את־כרלעראל באשה הטה להוהב!ר־מעה:פפפ י» דאמר להוה אל־מ^ה פא אל־מרעה כי־אני הכפרתי את־לבו!את-לפ?!3ר'1 למק עתי אתתי אלה בקרבו: ־ ולמען תספר באוני ב?ןי ובן־פנןד את אשר התעללתי במצרים ואת־אתתי אשר־שמתי בם וידעת,ם כי־אני!תה:,:הבא מעה ואהרן אל־פהעה ולאמריאליו בה־אמרלהוהאלהי העברים ער־מתי מאנת לענת מפר שלח עטי דעבהני: י כי אם־מאן אתה לשלח את־עמי המי מביא מחר ארבה <יםלןד: י. לכסה את־עין הארץ ולא יוקל לראת את־הארץ, ואכל 1 אומתה הפלטה־. הנשארת לכם סן-הבההואבל את־כל־העץהצמח לכם «í7Wt: י^לאי ?תיןי ובת! כל־עכדרובי): כל מצרלםאשרלא־ראו אבתיןי ואבות אבסיר מיום היותם עלקהאהמח ער ה;ום רוך, הפן.ויצא מעם פרעה: יראמרו ?*דישךעה אץיועד־ממןמהןהלנו למוקש שלח את הא 1 האנשים האנדים ויעבדו את־יהוה אלהיהם הטרם תדע כי אבדה T -:JT • ״ I V: JT : V * •י*׳ !JVV • י ־ . IT : |T V מצרים: ת ויושב את־טשה ואת־אהרן אל־פרעד. ויאמר אלהם לכו ע?ךו אח־לחוהאלהייכם מי ומי' ההלכים! ־ויאמר משהבנערינוובזקנלנו נלךבבנלנו ובבנותנובצאננו ובבקרנו נלך בי חנ-יהוה לנו: י ויאמר אלהפלהי כן להוה עטכם כאשראשלח אתכם ןאת־טןכם ראו כידעה מד פניכם:- לא כן לכו נא הנכרים וע?ךו את־להוה כי אתה אתם מבקשים ויגרש אתם מאת פני פרעה: ם «י י־ ויאמר.יהוד, אל־טשה נטהלךךעל־ארץ מצדלט כארבה ולעל.על־אדץ מצדלם ויאכל את־כל־עשב הארץ את כל־אשר השאיר הברד: יג דט משה את־מטהו על־ ארץימצרלכם ולחוד, נךונ ךוח־קדים בארץ כל־חלום ההוא וכל־הלילה הברך היה ורוח הקדים נשא את־האךבה • יי רעל האךבדה״על בל־ארץ מצרלנם רנה ?כל נבול מצרלם כבד ?אד לפניו לא־הלה כן א-בדה כמהו ואחריו לא להלה־כן: ־> ולכם את־עין.בל־הארץ.והלושך הארץ ויאכל את־כללעשב הארץ ואת כל־?לי העץ אשר הותיר הברד ללא־נותר כל:לךק בעץ ו?עשב העזדד־. בכל־ארץ מצרים: ־< ולמהר זרעה לקרא למשה ולאהרן ויאמר חטאתי ללהלל אלה,יכם ולכם: ■■ועתה ישא נא חטאתי אך הפעם והעתירו ליהוה אלהיכם ולסר מעלי רק את־המותהזה: יי׳ויצא מעם פרעדעלעתר אל־להוך,: יט ויהפיך יהודה רודדים חזק מאדוישא את־הארבה ויתקעהו m פוף לא נשאר ארבה אחד בכלי נבול מצרלם: נ ויחזק יהוה את־לב פרעה ולא שלח אהבני ישראל: פ ־-־ויאמר יהוד, אל־משה נטה לרך על־ השכולים ויחי חשך על־ארץ מצרלם ולמש חשך: ־־ ולט מעזה את־לדו על־רשמלם ולה; חשך־אפלה. ?כל־ארץ מצרים שלשת ימים ♦ כג לא־ראו איש את־אחיו ולא־קמו I* T V ) I I3-T : • T איש שמות ייא נ« נ איש מההתיו ?לשת ;מים ולכל־כך.ישראל היה אור כטישבתם: שלישי ני ויקרא פרעה אל־מ?ה'ויאמר לכו עכרו את־יהוה רק צאנכם וכקךכם יצנ'3ם־טפ?ם..ילד עמכם: כי ראמר משה נם־אתה תתן בידנו זבחים ועלית ועשינואהוהאלהינו: ״ ונם־מקננו ולך עטנו לא תישאר פרסה כי מטנו נקה לעבר את־יהוה אלתנוואנחנו לא־ נדע מה־נעבד את־להוה ער־באנו שטה: כיוידוזק יהוה את-לב פרעה ולא אבה לשלחם: ־"ראמר־לו פרעה לך מעלי השמרלךאל־תםףךאות פני כי כיום ראתך פני תמות: נ־־ויאמר משה כן דבלת לא-אסף עוד ראות פניך: פ יא« ויאמר יהוה אל-טלוה עוד נגע אחד אביא על-יפרעה ועל־מצרים אהרי־כן ישלח אתכם מזה כשלוזו כלה יגרש ונקש אתכם מזף:נדכר־נא כאמיהעסרשאלו איש ומאת רעהו ואשר, מאת רעותה כלי־כסף וכלי והב: ־ ויתן וחוח את־חן העם כעיני מצרים נם 1 האיש מ?ה נרול מאה כארץ מצרים בעינן עבדי־פרעה ובעיני העם: ם ימי י האמה מ?ה כה אמר להוד־, כחצת הלילה אני יוצא כתוך מצרים: ה ומת כל־ככור בארץ מצרים מבכור פרעה ד,ישב על־כסאו״עד בכור השפחה י אשר אחר הלושם וכל ??וי בהמה: יוהיתר, צעקה נדלה ככל־אדץ מצרים אשר כמהו לא נחיתה וכמהו לא הסף:- ולכל 1 כני לשלאל לא:חדץ־כלב לשונו למאי׳ש ועהכהמה למען תךעון אשר ופלה ותה כין מצרים ובילישראל: ך רךהו כל־עכתך אלד, אליוהשתהוו-לי לאמה צא אתה ובל־העם אשר־ברנליך ואהלי־כן אצא ויצא מעם־פרעה כחרי־אף: ם ט ויאמר ירוה אל־משה לא־ושמע אליכם פרעה למען ךב׳ות מופתי כארץ 0צךןם: י ומשה ואהרן עשו את־כל־הטפתים האלה לפר פרעה ויחזר! ,יהוד. את־<כ פךעד. ולא־עזלח את־ 100 שמות יא יב בא ב:י:יש-אל מאמנו: ם, יב» ואמר יד,וה אל-משה יאל־ אהרן ?ארץ מ?ך;ם לאמיר: ־ החדש הזך, לכם יאש הרשים ראשון הוא לבם לחדשי השנה: ג דברו אל־ כל־ mi ישראל לאמד בעשר לחדש הזה רקחו להם איש לבית-אכת n^nfr: י ואם־ימעט ה3ת־ מהרת משיה וילקה הוא ושכנו הקרב אל־ביתו במכסת נפשת:איש לפי אכלגתכפו על־השה: ה עד, תמים יזכך בן־שנה הה לכם מן־הכבשיים ומן־העדם תקחו: י והה לכם למשמרת עד אךבעה עשר יום לחדש הזה ושמטו אתו כל קהל זגדודישראל בין הערבים: ז ולקחו מך הדם ונתנו _על־שתי המווזת ו״על־המשקוך >על הבתיכב אשר־יאכלו אתו־ בהם:V ואכלו את־הבשר בלילה הזה צלי־אש ומ^ות.עהמרדים יאכלהו: טאל־תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם־צלי־אש ראשו על־כרעיו AT “ «V T • : j” T , T• ״e : •J ” , * ״ ” VTTJ ועל־קר?ו; י• ולא-תותית מטנו עד־בךך והנתר ממנו עד־בקר באש תשרפו: יא וככה תאכלו אתו מתגיכם חנרים נעליכם ?מליכם ומךלכם ?ירכם ואכלתם אתו בחפוון פסח הוא ליהוד,:1ינועברתי בארץ־מאללם בלילה חוה והכיתי כל־בכור ?ארץ מ?ר:ם מאדם מד-בהמך, ובבל־אלהימצךום אעשה שפטים אני ימי־׳• ’?ימה הדם לבם לאת על הכתים ןאשר אתם שם וראיתי את־ הדם ופסחתי ננלכם ולא־יהיר, בכם,ננף למשחית כהסתי בארץ מצךום: יי והיר, היום ד,זה לכם לוכרון!תנחם אתו ת3 ל;הוך, לדדתיכם ח5ןת עולם תתנהו : ־־י ש?עת;מים מצות תאכלו >אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כיוכל־אכל המץ ונכדתדה הנפש ההוא מישראלי מיום הראשן עד־יום השבעי: וביום הראשון מקרא־קדש וביום' השביעי מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכה לא־ נעשות ?הם.אך אשר;אכל לכל־נפש הוא לביי •יעעיה לגס שמת יב בא נא לכם: מ ושמרתם אודה,מצות כי בעצם היום הזד, הוצאתי את־צכאותיכם מארץ טצרלם ושמרתם'את־הלום מדי לדוקיכם הקת עולם: ’"בראשן כאךבעה ,עשר ;ום לחדש בלהב תאכלו מצת עד יום האחר!,עשרים לחדש כערב: י־ שמעת:מים שאר לא לטצא במתיכם כי ו ?ל־ אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדתלשראל בנר ובאזרח הארץ : = כל־־מחמצח לא תאכלו בכיד מושביתיבם תאכלו מצות: ם חמישי כא ויקרא מעזה לכל-זקני'ישראל1 האמה' אלחם משכו וקהו לכם י צא! למשפחתיכם ושחטו הןסח: ־ ולקחתם אנדת איוב וטבלוזם בדם אשר־בסף והנעתם אל־הפשקוף לאל־ שתי המזוזת מן־הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח־כיתו עד־כקר: ״ ו?בך להוה לעף את־מצרלם וראד־ו את־הדם על־ר,משקוף ועל שתי המזוות ופסח "חוה על־הפתח ולא F־mWn לבא אל־בתיכט ל?נ'ף: ניושמדתם את-הדקר ד,זה לחק־לןיולבנלןדעד־ עולם: ני, וקלח כי-תבאו אל־הארץ אשי לתל למת לכם כאשר דבר ועזמרתם את־העבדה הז#ת: מוהיה כייאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם: מ ואמרתם | : < י ;־ •• ftv : *.־ד . T 9T|:־ f ( - 9 JT ד IV -ן:- - : v ר. זבח-פסח הוא ליהודה אשר פסח על־בתי בני־ישראל במצרים בנגפו את־מצדים ואת־בתינו הציל ויקד העם וישתחוו:nV'וילכו ויעשו בני״ישראל כאשר צוה ירוה — : *־| '.־ | : ( —|:־ > : ”A•• T : • J ־1 :־* yT e: ST • V ארדמשלה ואהרן כן ץשו: ם <״י = ויחי 1 בחצי חלללח ולחוד, הבד, כל־בכור בארץ מצללם מכבד ברעה חישב על-פמאו עך בכור השבי אשד בבית חבור ולל ??יי ברמה: ל רקם מרעד, לילה הוא ו?ל־?בךו וכל־מצרלם !קהי צעקה ?דלה כמצרלם כי־אין כלת אשי *orr מת: לא הקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוןד עכוי ?ם־אותם גם־בק לשךאלולכו ע׳בדו׳את־להור, כדברכם 1׳ תזעח. 102 שמות יב יג בא כדברכם ן לב גם־צאנכם גם־בקרכם מחו כאשר דברתם : - V : 1 - IV : V ־־ : ־ 1: *•־׳ :h י5 ו -ן:- •••( : • - : V) ולכו וברכתם גם־אתי: לג ותחזק מצרים על־העם למהר לשלהם מן־הארץ כי אמרו ?לנו מתים: לי ויעזא העם את־בצקו טרםלחמץ משארתם צררת ?ש?לתכ= _ע<־ שכמנם : ל" !?ד־ושראל1,עש! כךבר משד, !ישאלו ממצרים כלי־בסף וכלי זהב ושמלת: לי דחוה נתז את־־ חץ העם בעיני מצר:ם דשאלום ינצלו את־מצרים: פ לזדסעו בנךלשראל מרעמםם סבתה כשש־מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף: לח לגם־ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד: לם ויאפו את־הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי־גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהכוה וגם־־צדה לא־עשו להם: מ ומושב בד ישראל אשר:שבו במצרלם שלשים ישנה וארבע מאות שנה: מא ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאוח שנה ויהי'בעצם היום הזה יצאו בל־צבאות ייהוד, מארץ מצרים: מב ליל שמדיכם הו>$ ליהוד, להוציאם מארץ מצרים הוא־הלילה הזה ליהוד, שמרים לכל־בני:שראל להדתם': פ מג־ראמר יהוהיאל״משה ןאהרץ' זאתיחקת הפסח כח־בן־נכר לא־יאכל בו: מי וכל־עבד איש מקנת־כסף ומלתה אתו אז:אכל בו: מה תושב ושכיר לאךאכל בו ן ’שבבית אחר.יאכל לא־תוציא מן־הבית מץ־הבשר' חוצה ועצם לא תשבררבו: 5מז כל־ערח ישראל״יעשו אתו:פח'וכי־:גור אתך גר ועשה פסח ליהודי הטול לו כל־וכר ואז וקרב לעשתו והלח ?אזרח הארץ זכל-ערל לא-לאכלכו: rrrenm אהת;ל,;ה לא!רח ולנר הנר ?תו?כם: ־ רעשו ?ל־?ני לשראל כאשר ציה ידוה את־משה לאת־אהר{ כן ?שו: ם « ויהי ?עצם הלם הזך, הוציא יחווה את־בנ״י ישראל מארץ מצרלנם על־ צ?אותם: פענחי יגאולדכר להווה אל־טשוה לאמד: שמות יג בא נב ־.קדש־לי כל־בכורןטר כל-ךחםבבנ: ישראל באדם ובבהמה לי תא: נ ויאמר מעזה אל־העים זכור את־היום תה אשר יצאתם ממצחם מבית עבדים כי בחוקיך הוציא מעה אתכם טור, ולא.יאכל חמץ: יתום אתכם תנאים בחרש האביב: ה ותך, כי־יכיאך יהודה אל־ארץ קכנעניקקחתי וקאמרי וקרוי והיבוסי אשר נשבע לאבקיך לתת לך ארץ זבת קלב ודבשהןבדת ארה־ העברה ד,זאת בקרש תך,: י שבעת:מים תאכל מצה! וביום קשביע; קג ליהוה: י מצות יאבל את שבעת תמים ולאקראה לך. קמץולא:יךארד”לך שאד בכל־ נבלך: י׳ וקורת לבנך ברם קהוא לאמיר בעבור זדה עשה יהוד, לי בצאתי מטצתם: =ותרה לך לאות על־ :דך ולזכרו! בין עיניך למען תתה תורת לועדה''בפיך כי כ:ך תקר, הוצאך יהוד, ממצרים: י ושמרת את־קקקה ד,זאת למועדהמ;מים:מימה: פ יא והיה כי-יבאך יתר, אל־ארץ תכנעני כאשר נשבע לך ולאביתיך ונתנה לך: י־ והעברת בל־פטר־ךקם ליתד, וכל־פטר 1 שני כקמה אלזר:תך, לך המרים ליהוד,: ך וכל־פטר חמד תפדה כשה ואם־לא תפדה וערפתו וכל ככור אדם בבנ:ך תפדה: יי והיה כיקשאלך בנך מחר לאטד מד,־ואת ;ואטךת אליו בתק יד הוציאנו יתדה ממצרים מבית עבדים:.=» ויהי כי-הקשה פקעה לשלקנו״רהרג יהווה כל־בכוך בארץ מצרים מבכר אדם ועד־בכור בהמה על־כן אני י5ק ליקוק כל־פטרדהם קזכריסוכל-בבור בנן אפקה:m ותך,לאות עלקדבה ולטוטפת בין עיניך ..כי בחוק :ד הוציאנו יהוד, מטצתם: ם ם ם ח ויהי כשלה פרעה את־העם ולא־נקם אלוהים דרך אלץ ?לשתים כי קרוב תא כי 1 אמר אלהיט פן־ :!חםקעם ם־אתם מלד$ה ושבו מצרימה: ייזרפב אלהים 104 שמות יג יד בשלח אלהים 1 את־העם דרך המךפר !ם־סוף וחמעים ?לי ?ך־ושךאל מארץ מצרןם י ״מד !"*ח יוסף עמו כי השבע השביע את־בני ישראל לאמיר פקד יפקד אלוהים אתכם והעליתם את־עצמתי מזר, אתכם: נ ו;פעו מסכת דתנו ?אתם בקצה המךבר: “ נידזוה הלך לפניהם יומם ?עמוד ענן לוחתם הדרך ילילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה: כב לא־ \״~ < ״T • V |״JT VIV T AV T . J ן T :IT T | ;מיש_עמור הענן יומם ועמוד האש לילה לפך העם: פ יד א וידפר' יהוד־,' אל־משה' לאמיר: נדבר אל־בך ןעוךאל׳ךעזבו'ו!חנו לפני פי"ההיהת בין מנחיל ובין הים לפני בעל צפן נכהו תחנו על־ה;ם: נ ואמר פרעה לבני ושהאל נ?כים חם?ארץםנר עלהם המדבר: ן וחזקמי את־לב־פךעהורדף אחריהם ןאכבדה בפךעה,ו?כל־ חילו דתנו מצרלם ?י־אנ;יהוה רעשדבן: n דנה למלך מצדם בי ברה ל,עם ויהפך ל?ב פרעה!עבו־יו אל־ העם ויאמרו מה־זאח עשינו כי־־שלדונו את־ישראל מעבדנו': יי ויאפר את־רבבו ואת-עמו ללח עמי: ׳!.ילה שש־מאורז רכב בחור לכלי ר?ב מצילם ושלשם ?ל־ בלו: י׳ דח?ק יחודו אוו־לב פרעה מלך מצרים ויררף אחדי בני ישראהובני ישראה יצאים ביד רמה: -I ;־־••) T : • yi•• I ••ה/י : ••Te: • J ״• | ; •) ( ני JT T JT שני ט וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם הנים על־הים כל־סום רכב'פרעה ופרשיו לחילו.על־פי החירת ל?ך בעל צפן: י ופתנד, לקריב דשאו מלדעיראל את־ עיניהם ולגר, מצדלפונסע אחריהם ו;יךאו מאד ויצעקו בני־ישראל אל־להוה: יא ויאמרו אל־משה המבלי איד קברים במצרלם לקחתנו'למות במרבדי מה־זאת עשית לנו להוציאנו ממצרלם: יבהלא־זה הדבר אשר דברנו אליך'במצרלם לאמיר חדל ממנו ונעברה את־־מצרלם כי טוב לנו עבד את־מצרלם ממתנו במךבר: יג ויאמר משה שטות יד בשלח נג משד, אל־העם אל־תיראו הוד^בו וךאואודישועתלד1ה אשר־יעשהלכם היום כיי אסר ראיתם את־מצרים היום :־* r V:־ A IV T >V • די v TT ללבאו בנך ,ישראל ?תוך דים ?!?שת; -!!אני תני מחזק את־לב מצרלם דכאו אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל־חילו ברכבו ומןרשיו: "ד^ו מצרים ?י־אני ידוד בדכבלי ?פרעה ברכבי ובפרשיו 1« ולפע מלאך דאלדים דדלך לפני מחנה ישראל וילך מאחרידם ויפע עמוד דענז • : •• . r :־ ־״1“ ” |VV— T : • J :־״•־ AV ־* ־ - > 4 ttjv' מפניהם ולעמד מאחריהם: = ניבא בין 1 מדנך מצרלם ובין מחנך, .ישראל וידי ך,ן1נן[ח,הלוך דאו־את-דלללה[לא־ קרב זה אלדה כל־הלילה: כא וים משה את־ידו על־ חים ויולד ידודואודדים ברוח קדים ?זד ?ל־הלללה דשם׳אתהיבם לחרבה ויבקש רמים: ־־.??אומי־ לשראל בתוך הלם בעשה וחמלם לחם חומה מימינם ומשמאלם: מ וירדפו מצרים ויבאו אחדיחם כל סום פרעה רכבו ופולטיו‘'אל־תוך חלם: ני דדי ’?א“שמרת הבקר דשקף ידוה אל־מחנך מצרלם ?!נמוד ÚRI דדם אה מחנה מצרלם: « ויסר אה אפן מרכבהיו ולנדנךו בכבדה ויאמר מצרלם אנוסה מפנל לקזראל כי לדוד נלחם לדם במצרלם: פ ימי ט.ולאמו■ יחוד אל־ מל?ד ’נטה את־ידלעל־חים ישבו חמלם על־מצרלם _על־ רכבו ועל־פרשיו: מ גלט טלןח את־לדו על־דים וישב דים לפנות בקד״לאיתנו ומצרים נסים לקראתו/ולנער ידוה את־מצךלם בתוך הלם: נ" דשם חמלם ויכפו את-ררכב ואת־ד&רשים לכל חיל פ!־עד, הבאים אתריהם בים לא־ ;שאר ?דם עד־אהד: נם ובר לשראל דלים בלבעידר e •vet wra owst״ בי״ח «*י • 3תוך 106 שמות יד טו בשלח קתוך הים ;והמ:ם להם חמה מימינם ומשמאלם: לי ויושע ידוה ביום ההוא את־ושראל מיד מצרים רדא ישראלאת־מאהםמת.על־שיפתדזים: לאויהא־ישהאל את־־היך הגדלה אשר עשה'להוד, במצה□ וייראו העם את־יהוה ויאמינו ביהוהיובמשה עבדו:"’פ טו א או ישיר־ !AT q(*־:־ • V♦• : T |- r ־ : I ( ן • T JT •| משה ובני ישראל את־השירה הזאת ליהוה ויאמרו לאמיר אעירה וארממנהו: ג יהוד! איש מלחמהיהוה שמו: :r V .T J•• v:־1 : V|: ן : a. : AT T : • j• VT : ן י מך?בת פרעה וחילו ירה m ומבקר שלשיו טבש 5!ם-םוף: "תדמת ?mm במצולה?מו־אבן: י,ימינן׳ יהוד, נאדרי בכק ימינן׳ יהוה ועךעץ ארב: י וברב !או3ןדת5ךס,קמיןי העלה הרנל ןאכלמו : "יבריח אפיק נערמו *0 נ?מ?מו־נך נוליסקפאו ההמת ?לבים : ט אמר אויב ארדה אשיג אהלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי: י נשפתי ברוחה כפמו ים צללו כעופרת במים אדירים: יא מי־כמבה באלם יהוד, מי במכה נאדר בהן־ש נורא תהרה עשר,־פלא: « נטית ימינק תכלעמו" ארץ: י׳ נהיה, בחפחל ?“'!י !אלת ?.חלה מחי אל־?נדי wrj W »ז= מיז חיל אחז ישבי פלשת: « או נבהלו אלופי אדום אילי מואב ןאחומוירעד'!מינו כליישבי כנען: ״ והפל עליהם אימתח!פחד ב?דל זרימי מ ?rag זייז^י m יהוה עד־יעביר עם־זו קנית: ייתבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת יהרה מקדש'אדני כוננו ידיף•: ״ יהד, 1 ימלןי לעלם ועד:י־י בי בא בום פרעח ברכבו ובפרשיו 3;ם רשם ידוה ?להם את־מי דים!בי ישראל הלכו ביבשה בתוך הים: פ נותקה מהם הנביאה אודות אדךן'את-דתף טדד,1ותצאן,בל־ד,!שים חג׳ ינוקה. אחריה שמות טו no בשלח נד בתפים ובמחלת: ־א ותען להם מרים עזילי ליהוד כי־־גאה נאד, סוס ודבבו רמזה בים: סכבויפע מעזה ארדישראל"מים־־סוף י!יצאו "אל־מדבר־שור הלכו שלשת־ימים״במדבד ולא־מצאו מים: :נ ויבא) מרתדה 1. | T. V •י • : (1T : ;T . í )(T• ־־T T T JT ולא יכלו לשחת מים ממרה כי מרים הם על־כז קרא־ שמתמרד, כי וילנו העם על־משה לאמיר מה־ינשתה: : 9T T S ITT (T י V . ;V ־ ״ : IV: כה.ויצעק אל־להוה.ויורהו יהווה עץ. וישלך אל־המים וימתקו'המים י שם שם לו"הר, ומשפט ושכם נסהו: ני ויאמר אם־שמוע תשמע לקול 1 יהוה אלהי־ והישר בעיניו ותעשה }האזנת ’למצותיו ושמלת ?ל־חקיו כל־ מ^ילד■ Vfgrtjfe בנוצרים לא־אקוים ,עליך בי אני יהוד, דפאך: ם חמישי כי ויבאו אילמה ושם שתים עשירה עינוה' מיבם ושבעים קמרים ויחנו־שם על־המים : טז א ויטעו מאילם ויבאו כל־עהת בני־לשךאל אל־מדבר-סין אשיר בין־אלים ובין' סיני mnfora יום לחדעי השני לצאתם מארץ מצרים: ב וירינו בל־עדח בד־ !שהאל' על;משה'|על־אבח במן־בר t ; ויאמרו אלהם בני ישךא<ד מי־יתץ מותנו בידקהוה בארץ מצרים בשבתנו‘.על־סיר _ הכשיר" באכלנו"להם"לשבע כיד,וצאתם אתנו"אל־המדבר"הזה להמית את־־״בל־הקהל הזה ברעב: ם ד ויאמר יהוד, אל־מש״ה הנני ממטיר "לכם -) T ן T T| ->(־•* : yv T .y• : - • : 1• V , V T לחם מן־רשמים רצא העם ולקטו דבר־רם ביומו למען אנסנו הילד בתורתי אם־לא: יי והיה ביום דששי והבינו את אשר־יביאו והיה משנה על אשר־ילקטו יום 1 יום: **J :־ T V יר׳ ץ : V : • .:-TT -( :־ V • ::!.ן> ׳ 1; I יראמר משה ואהרן אל־בל־בד.ישראל ערב וידעתם בי יהוה הוציא אתכםמארץמצהם: ■ובקר וראיתם את־בבוד הוד. ?שמעו את־תלנתיכם עלדעל' m מה בי תלונו,עלינו: ח!יאמר משה ?תת יהוק לכ= בערב בשר לאבל ולהם בבקר לקוב? ?שמע יהוה את־ הלוגי נך • ״ל’״ יך • תליגתיכם 108 שטות טז בשלח קלמעיכם אשר־אתם מלינם ,עליו ונדונו מד־! לאקעלינו תלנתיכם כיעל־יהוה: ־דאמר מעזה אל־אהרן אמר אל־בל־עדת ®5 ’?והאל קרבו לפ;י ידוה בי #טע" את קלןוזיכם:־דלי ביבר,אהרן אל־קל־עדת בנן־ועזראל הפנו אל־המדבר והנה קמר יהודה' נראה בענן: פ ׳» י» הדבר ידוה אל־טשד, ?אמד:׳3 שמעתי את־תלונת בג: לעזראל דבר אלה,פ לאמה בין הערבים תאכלו ב#ר ובבקר ועעזיבעדלחם וידעתם כי אני ידוה אלהיכס: ינדוד בערב ותעל השלו ותכם ארע־המחנח ובבקר היתה ש??ת הקל סביב למחנה: יי ותעל שכבת הטל וחנה על־פני, המדבר דק מחספס דק ככפר על־האוהן: ® דראו בנךשראל ויאמרו איש אל־אחיומן הוא כי לאיךעומה־הואךאטר משהאלהם הוא הלחם אשד נתן ידוה לכם לאקלה:• זך. הדבר אשר צוד, יהוה לקטו מטנו איש לפי אכלו עמר לנלגלרע מספר נפשת־כם איש לאשר׳כאהלוותקחו: י! דעשו־כן בני.ישראל דלקטו המרבה והממעיט: יי׳דטדו בעמה ולא העדיף המרבה והממעיט לא.קל9יר איש לפי־אכלו לקטו: י־ ויאמר משה אלחם איש אל־יותר מטנועד־בקר: נ ולא־שמעו אל־משד־ז ויותרו אנשים ממנו עד־בקר וירם תולעים הבאש ניקצף ?להם משדה: «וילקטו אתו ?בקר בבקר איש כפי אכלו.וחם ה#מש ונמס;־3 ויהיו בדם חששי לקטו לחם משנה שני העמד לאחד דכאו כל־ נשיאי העדה דנית למשה: 3נךאמר אלחם הוא אשר דבר ידוה שבתון שבת-קהש ליהודה טהר את אישר-תאפו אפו וארע אשר־תבשלו ב#לו וארע כל־הערף הניחו לכם למשמר<עדרהבקר: 3י ויניחו’אתו״׳עד־ לבקר כאשר גנוה משה ולא הבאיש והמה לא־היתה בו: 33ויאמר משה אכלהו היום כי־שבת היום ליהודה v . < I • . ־ •ן ־־ V - JT -ן r>T דגש אחר שורק. השליו פף. ap׳| בדק. פתח באחגח . היוס היום לא תמצאהו בשדה: ט ששתימים תלקטהו וביום השביעי שיבת'לא ןהיה־ב1: כ׳ויהי״ביום השביעי יצאו מן־העם ללקט ולא מצאו: ם נח ויאמר;הוה אל־משה עד־אנה מאנתם לשמיר מצותי ותורתי: כטראוכי־־להוה ?תץ לקים השית על־כן הוא נתץ׳לכם ביום"הששי לחם יומים שבו 1 איש תחתיו אל־יצא איש ממקמו ביום משביעי: ל וישבתו ד,עם ביום ד,שביני: * ייקראו בית־ לשראל את־שטו מן/והוא כור<3ר לבןוטעמו כצפיחת ברקש: לב מאמר משד, זך. הדבר אשר צוד, יהוד, מלא העמד ממנו למשמרת לדרתיכם ?מען 1 לךאו את־ה?חם אשר האכלתי אמכם במך?ר.?הוציאי אמכם. מאיץ טצרלם:* ויאמר טשי■ אל־אדדן,קח צנצנת אהה ותן־ שמרה ?ולא־הץמה מן וה3ה אתו לבנן להוה למשמרת לרדתיבט:* כאעזר צור, להוה אל־משה a״״ אלך! ל?נל הערת למשמרת: ל״וכע ליבראלאכלו את־הטן ארבעים שנה״עה־באם אל-ארץ נ3#1ת את־הטן אכלו ?ר־ב!<םאל־לן!3ד,ארץכנען: * והעטה ?שרית האיפה הוא: t שביעי ין א רסעו כר־עדת בנן־ישראל ממדבר־ סין למסעיהם על־יפי יהוה ויהנו בירפידים ואין'מלם לשתת העם: ב וי רב העם עם־משה.ויאמרו תנו־לנו מים ונשתה ויאמר להם מסה מדדתריבון עמדי מה־מפון את־יהוה: ג ויצמא שם העם למים דלן העם על־־משה ויאמר למר, זה ה?ליחנ1 טמצרלם להמית אתי ואה־בני ואת־מקני בצמא: י מצעק מ™-, אל־יהוך, לאטד מיל npstt לעם הזה <נור מעט ובקלני: ה ויאמר יקוה אל־ משוה ?בד לבני ד,?ט וקח אקןי מזקנל לשראל ומבן? אשר הבית בו אתןחיארקח ?וחי והלכך: י המי עמד לפניןד שם 1 על־הצור בחרב והכית בצור ויצאו מטנו מים ['שוןהקעם ולעש בן מישי׳ ?™יזין;' W! ימ* שם המקום מפה ומריבה על-ריבו בנילשראל מל נסתם את־להוה״לאמד הישירה בקרבנו אם־אין: פ ״ רפא ?מלק וילחם עסלשראל ברפידם:= ויאמר משה אל־להושע בחר־לנו אנשים ובא הלחם בעמלק מחר אנכי נצב על־ראש ריבעה ומטה האלהים בידי: ’ רעש להושע באשר אמר־לו' משח להלחם בעמלק ומשה אהרן וחור.עלו ראש הנבער,:* והיה באשר לרים משה ידו ונברלשראל וכאשר לניחלך1 ונבר ?מלק:וידי משד, כבדים רקחראבן ולשימו תחתיו ולשב עליל, ואהרן וחור תמכו בידיו מוך, אחד ומוח, אחד ויהי לדיו אמי,™ עה־בא השמש: ׳!החלש להושע את־עמלקואתהנטי לפי־חרב: פ ם™ ׳״ ויאמר יהוד, אל־משה בתים זאח וכדון בכפ־ ושים באןע להושע קי־טחה אמחה את-זכר עמלק מתחת השמים: סי ללבן משה מוכח ויקרא שמו יהוד,ונפי: 0׳ ויאמר ביקר על־כם לה מלחמה ללהוה בעמלק מהדהד: פ פ פ יח» וישמע לתרו כהן מדין'חתן. משה את כל־אעור "י־ עשה אלהיט למשה ולישראל עמו כי־ הוציא ידוה את־ישראל מטצוללם: נ ויקה לתרו חתן משיה את־צפךה אשת משה. אחר שלוחיה: ך לאת שני בנלה אשר שם האחד נרשם כי אמר נר דליה: ?05 נכריה: י לשם האחד אליעור כי־אלה אבי בעזרי ויצלני מחרבפתנד: ה ויבא:תרו חתן משד. עניו ואשתו אל־־משךאל־דמדבר אשר־דוא חנך, עזם דר דאילדים: ו ויאמראל־משך אני חתנך יךך1 בארליך ואשקך ושני בניד'עמד: ז ויצא משד לקראת חתנו וישתחו דשלו־לו ולשאלו איש־לרעהו לשלום ולבאו האהלה: ".ולכפר משה לחתנו את כל־אשרעשך, ידוה לפרעה ולמצרלם על אורת לשראל אתכל־לתלאה אשר מצאתם ב1ךך י ׳ תל5 שמות יח יתרו נו רצלם לתך!: ־דחך.יתרו,על כלהטובה אשר־עשה לדוה לישראל אסר הצילו מיד מצרים: י ויאמר יתר! ןךוך יהוחאשר הציל אתכם מיד מצרימומיד פרעה אשר הציל את־העם מתחתה־מצרים: י«:עתה ידעתי ל־נלול יהוה מכל־האלהים בי בדבר אשר ורו עליהם: ’- מ־ה:תרו חוזן משה עלה וזבחים לאילהים ולבא אהרן וכל 1 וקנן ושראל לאכלללוזם עם־חתן משו־, לפני האלה,ים: *י ■נ רת ממחרת רשב משו־,.לשפם את: העם רעמה העם על־מ לוה מן־חבהר ער־הערב: יי וירא חתן מעזה את בל־אשר־הוא עשה לעם וייאמר מהרד,דבר הוד, אשר אתה עשה לעם מדוע אתה יושב לבדך ולל־העם נצב עליך מן־בקרעהערב:S ויאמר משה לחתנו כי־״יבא אלי העם לחרש אלהיט: טי בי־ ;היה להם דבר בא אלי.ושפטתי בין איש ובין״רעהו והודעתי אתהקיהאלהים ואת־תורתיו: ייראמר חתן משה אלין לא־טוב הדבר אשר אתה עשה: " נבל,ת&ל נם־אתה נם־העם הלה אשר עמך בי־כבר מטך הדצר לא־תוכל עשת לבדך ביט.עתה שמע בקלי אייעצך ויהי אלהים עמך תה אתה לעם מול האלהים והבאת אתה את־הךברים אל-האלהים: כ.והזהרתה אתרום את-החקים ואת־התורת והורעו! להם'אתהדרך ילכו כה ואת־המעשה אשרועשון:« ואתה תחזה מבל־העם אנשי־תל וראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע ושמת עלהם שרי אלפים שרימאות שרי המשים ושרי עשרת: עוש?®את־העםבכל־עתוהיה כלה,דבר הנדל'יביאו אליך ןכל־הדבר הקטין ושפטוהםוהקל מעליך ונשאו אקך: מאם את־הך^הוח תעשה וצוך אלהיט דבלת עמר ונם ?להעם הזה על־מקטו יבא בשלום: ״*יי ני רשמע מ?זה לקול תעו ירעש כל אשר אמר: 112 שמות יח יט יתרו בה ויבתר משה אנשי־חיל מכל־ישראל דתן *אתם ראשים על־העם שרי אלפים שרי" מאות שרי המשים ושדי 8שלת": ״'וקזפטו' את־העם ?כל־עת את־הדבל ל#ד׳ יטיאו! אל־משה וכל־הלבר ה5ןטן ישפוט! הם: נ■ וישלח משה את־חתנו וילך לו אל־ארצו: פ רביעי יט א בחדש השלישי לצאת בנךןש'ךאל מאלץ מצרים ב;ום תד־ו באו מדבר סיני: ב ויבינו מרפידים ויבאו מדבר סיני דתנו במדבר ויחלשם ;קוראל נ נד ההר 1 ! ומשה עלה אל-האלהים הקרא אל;ו יהודה מך־ההר לאמי.?די תאמר לבית;$3p ותמר לבנן.ישראל: י אתם ראיתם אשר קשיתי למצרים ואשא אלבם.על־ננפי נשלים ואבא אתכם אלי: י׳ ועתה אם־שמוע תשמעו בקלי T •• V.• : V V T|T| : -י T * T >< ־* • . : : : : I " ושמרתם את־בריתי והייתם לי סגלה מבל־העמים בי- : -:.A• • : V tv •ן : • V . •> : •י JT T • T- • • לי כל־־הארץ: י ואתם תהיו־לי ממלכת כד,נים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל־בני.ישראל: ™ י ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל־הדברים האלה אשר צוהו ידוה: ח דענו כל־העם וחדו ויאמרו כל אשר־דבר חוה "נעשה וישבמשה"את־ךבךי'העם אל־יהוה♦ ט ויאמר יהוד, אל־משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור.ישמע ד^ים בדברי עמךוגם־?ך.יאמינו לעולם דנך משה את־דברי,:העם אל־יהוה: י ויאמר :־הוד, אל-משה לך אל־העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלתם: יא והד נבנים לדם השלישי כי 1 ביום ד,שלשי ירד יהוד, לעיני'כל-ד,עם על־הר פיני: יבוהגבלת אח־ חנם סבים לאמה השמח לכם ?בלות בהר ונגע בקצד׳ו כל־הננע בהר מות יומח: יג לא־תנע בו;ד כי־סקול יסקל או־חה.יירה אם־בהמה אם־איש לא חיה במשך היכל המה:עלו בהר: יי ד רד משה מן־ההך אל־העם ויקדש את־העם דכבסו שמלתם: טו ויאמר אל־העם היו 334י9 עימות יט ב w נז נכנים לשללות;מים אל־תנשו אל־אשד: « וידי/ביום דשלי<עי'בל:ת לבלר דל\ קילת וברקים וענן כבד על־ ד,דר וקל עפר דוכן מאד ו״ידךד ?ל־דעם *עד במחול: י!יובא מעה את־דעם לקלאת מולדים מן־למידנה גיתיצבו בללהית לדר: -ח ודך סיני,עשן כלו מפני אשר :דד ,עליו ירוד באש דעל עיבנו ככעזן לכבשן רדרד ?ל־דדר מאד: י־־דלי קול לעפר דולל ודוק מאד משד :דבר ודאלדים «י כקיל ז ׳יי ־ ו:רד 'HP על־לך סיג: אל-ראש לדך דקרא ירוד למשך. אל־דאש ההר רעל משה: בא ויאמר יהוד, אל־משה רד העד בעם פך:דךםו אל־ודות לראות' ונפל ממנו רב“ ונם לבלגים לנגעים אל־ןדוה :תקדשו פן־ופרץ בדם !דוה: «ו:אמר משד אל־תוד לאתכל דעם לעלה אל־הר סיני כי־אתה הערתה בנו לאסיר ‘י'( ■ T • J א •ן - T ץ -T , T < •• I ן •• . לנבל את־דדך וקדשתו: ־י ויאמר אל:ו:דוד לך־רי ועלית אתדואדדן עמל!לכדנים העם אל;ידרםו לעלת אלדלוד פךיפרץ־3ם:נהךךדטשד אל-ד,עם ויאמר אללם: 0 כ»ךדבר אלד,ים את כלהךברים דאלדר ?אקי! ם נ*3י ומד׳ #לסזי $ת1. tpw מאלץ מער:ם מב;ת עבדים• ‘*ן® לןי אלדים אדרים ?ל־®:.: י לא-תעעוד לןן פםלווכל-למונד אשר בשמים 1 ממעל ואשר כארץ מתלת ואשר במיקומתלת לארץ! הלא־תשתדווה להם ולא־־תעבדם כי אנכי יהוה אלהיזד י♦ : .V • JJV .,I p י: T A" ; T|T J| ״ :־*־>. :1 V V אל קנא פקד עוץ אבת על־בנים על־שלשים ועל־רבעים לעז?א:: י ועשר, דוםד לאלפים לאלבי ולשמרי מצותי: ם י ?* m את־עם־ידוד אלדיך לשוא כי לא:נקיי יל" את אשר״ישא את־שמו לש.וא: פ ח זכור את־יום השבת לקדשו: = ששת:מים תעבד,ועשית כל־מלאכתך: 'ויום לשביעי שבתו לרעה אלדיןד לא־תעשה כל־ 114 עזמות כפא יתד! מלאכה אתה 1ימך ובי־ך.ע?ךןי ואמתך וכלמתך 131־71 אשר בשעריך: ■» כי ששוהמים עשה יהוה ארז־ ד,שמ:ם ואודהאו־ץ את־תם ואת־בל־אשר־בם רנה ביום השביעי על־כן ברך יהוה אתך1ם השבת והרשהו:'ם ■נ בבר את־אביך ואת־אמך למען.יארמן,ימיך ,על האלמה אשר־יהוה אלהיך נתן לך: םיי־ לא תרצח: ם לא תנאף: ם לא ת3נב: פלא־תענה ברעך עד שקר: ם יי לא תלמה ב:ת רעך. ם לא־תחמד אשת רעך ועברו ואמתו ושורו והמרו ובל אשר לרעך: 'פ ®יעי =י וכל־לעם ראים את־הקולת ואת־הלפידם ואת לול.השפר ואת־לדר לשן וירא הענ= רנעו רעמת מרחק:«ויאמרו אל־משה דבר־אתה עמנו ונשמעה ואל־ירפר עמנו אלהים פן־נמות: י! ויאמר משה אל־ העם אל־תיראו בי לבעבור נפות אתכם בא האלה,ים A* V:| T <. T V 5 V J » • I • • ובעבור תליה .יראתו על־פניכם לבלתי תחטאו: ׳.י רעמה לעם מרחק ומשח ננש אל־הערפל אשר־שם האלה,ים: ם ==™ ׳= האמה יהוד, אל־משה ביה תאמר אל־בד ושראל אתם ראיתיכם בימן־השנלם הברתי עמכם: ־לא תעשו! אתי אלהי כסף ואלהי והב" לא תעשו לכם:־» מזלה אדמה תעשה־לי וובחתעליו את־ עלתיך לאת־שלמיך את־צאנך ואת־בקרך בכל־הטקום' אשר אןביר את־שמי.אבוא אל:ך ובהבליך: ־־ ואם־ מן?ח אבנים לעשה,־לי לא־תבנה אלזהן נדת פי חרבך הנפת עלה.ותחללה: מ ולא־תעלה?מעלית.על־מובחי אשר לא־־תגלדי.עדותך־ עליו: פ פ פ כאץאלה ד,טשפסים'אשר תשים'ל?רד,ם: ־ בי תקנה עכל עברי שש שדם ועיבד ובשבעת יצא לחפשי חנם: ־ אם־בנפו:בא ?נפו יצא אם־בעל אשד, הוא דצאה אשתו עמו: י אם־אדניו:!ען־לו % דללה־ 'לו'ז שמות כא משפטים נח לו בנים או בנות חאשה וילדיה תהיה לאדניה והוא יצא ׳- T .V T I•, JT • |T AT J (• T •| :•.־( -|י r- •• . v : T V בגפו: ה ואם־אמיר יאמר העבד אהבתי את־אדני אח־ אשתי ואהדבדלא ?!צא תנשי: י והנישו אתיו'אל־ האלהינם והניעו אל־דודלת או אל־הטוווה ורצע אתיו את־אונו במרצע ;עבדו לעילם': ם < וכי־ימ״כר איש' את־ בתו לאמה לא תצא'?צאת העבדים י: ״ אם־ךעה בעיני אתלה אשר־לא ליעךה והפרה לעם נכרי לא־וטעל למכרה כמדו־בה: טואם־לבנו״עדנה כמשפט הבנות :עשהרלה: יאם־אחרת..יקח־לו שארה. כסותהתננתה לא לבילע: י» ואם־שלש־אלה לא תשה לה רצאה חנם אין כסף: ם יב מכה איש ומת מות יומת: יגואשר לא צלה. והאלהים אנה w■ושמתי לך'מקום אשר שם שמה: ם ייוקיתד איש על־רעהו להרנו בערמה מעם מזבחי תקרעו למות: ם טי ומכה אביו ואמו מות יומת: ם טי וגנב איש ומכרו ונמצא בדך־ו מותייומת: םיז ומקלל אביו ואמו מות'יומת: 'סיחוכי:יריבן אנשים והכהראיש את־רעהו ?אבן או ?אגרף ולא'זימותונפללמשכב: יט אם־לקום והתהלך בחוץ על־־משענתועקה המכה דק קצבתולתן ורפא ירפא: ס שניב וכי־לכיה איש את־ ע?הו או את־אמתו בשבט ומת תחת:ח נקם עקם: כאאךאם־לום אויומים :עמר לאיקטכי כספו הוא: ס כב וכי־לנצו’אנשים ךנןפר אשה הרה ולצאו ילדיה ולא יהיה אסון,ענוש .:,ענש כאשר :שית ,עליו בעל האשה ונתן ?כללים: כגואם־אםון לחלה לנתתה נפש תחת נפש: 3:עין תחת עין שן.תחת שעה תחת יד רגל תחתרגל: כהכרח תחת בולה פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה: סכו וכי־לכה איש את־עין עבךלאו־את־עין אמתו ושקתהלחפשילשלחנו תחת.עינו: מ ואם־־שןעבדו א-ןןן אמתו _י£יל לחפשי לשלחנו nnri שנו: פ כח וכי־ * T• יגח 116 שמות כא כב משפטים לגח עזור את־איש. או את־אשה ומת סקול לסקל השוד ולא.יאכל את־בשרו ובעל ר,שור נקי: כט ואם שור הוא מקמל שלשם והועד בבעליו ולא לשמרנו והמית איש איו אשת לשור לסקל' וגם־בעליוייומת: לאם־ כפר יושת עליו ונתן פדין נפשו ככלאשר־יושת עליו: לא או־בן לנה או־בת לנח כמשפט הזה יעשה לו: לב אם־ עבד לנח לשור או אמת כסף ושלשים שקלים לתן לאדניו ודשור לסקל: ס לג וכי־יפתח איש בור או כי־ יכרה איש בר ולא לכסנו ונפל־שמה שור או חמור: לי בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמתי להיה־ לו: ם להוכי־לנף שור־־איש את־־שור רעהו ומת ומקרו את־לשור^לחי וחצו את־כספו.וגבם את־המת יחצוץ: א או נודע כי שור ננח הוא מתמול שלשם ולא לשמרנו בעליו שלם לשלם י שור תחת לשור והמת להיה־לו: ס ל? כי לגניב־איש שור או־עזה וטבחו או קוברו חמשה בקר ישלם תחת לשור וארבע־צאן תחת לשה: כב א אם־במחתרת ימצא לגנבי והכה ומת יאיץ , לוחמים: באם־זךחה השמש ,עליו דמים לו שלם לשלבם אם־אין לו ונמכר בגנבתו: גאם־המצא תמצא בידו לגנבה משור ע'ד־חמור_עד־שה חיים שנים ישלם: ם שלישי יי כי לבער־איש’ שדה או־כרם ושלח את־בעירה ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו'לשלם: ס הכי־תצא אש ומצאה קצים ונאכל גדישי או לקמה או לשדה שלם ישלם המבער"את־הבערה: ס ו כי־לתן איש אל־רעהו כסף או־כילים לשמד וגנב מבית האיש אם־למצא הגנב ישלם שנים: ז אם־ס* ימצא הגנב ונקרב בעל־לבית אל־האלהים אם־־ל* שלח ידו במלאכת רעהו: יעל־כל־דבר־פשע על־שורעל־חמורעל־שה על־שלמה על־כלי־אבדה אשר יאמר כי־הוא זה עד הג׳ נקס׳ן. ’חל'nn. ’ נדרו קרי. ׳" האלהים שפת כב כג משפטים נט האלה,ים לבא ךבר-׳?זניהם אער לךשיען אלדיםלשלם שנים לרעהו: ם ט כי־יתץ איש אל־רעהו חמור אדשור »fW^!ar לשמך יומת או־נעפר'אי־נ?יבריאין ראה: י'שכעת להוד, וזלדה בין aW אם־לא עלח״רי במלאכת'רעהו [לקח בעליו ולא יעלם: יא ואם־גנב יןנב מעטו לשלם לבעליו: -3 אם־טךף יטרף יבאהו עד הטרפה'לא לשלם: פ •נ לכי־לשאל איש מעם רעהו ולשיבה אדמת בעליו אין־עטו שלם לשלם: יי אם־ןעליו עמו לא לשלם אם־שכיר הוא בא בשכרו: ם טי וכי־ לפתה איש בתולה אשר לא־^רשה ושכב עמה מהל למהתה לו־לאשה: ט־אם־מאץ ימאן אביה לתתי־ V כסף לשקל במחר הבתולה: ם י! מכשפה לא תחיה: יח כל־שבב עם־בהמה מות יומת: ם יט ובה לאלהים לחרם בלותי ליהוד, לבהו': נ ונך לא־תונה ללא תלחצני בי-נרים תליתם בארץ מצרלם: נאבל-אלמנד׳ ו״ים לא תענון: 33 אם־ענך, תענדי, אתו בי אם־צעק לצעק אלי שמע אשמע צעקתו:V וחולה אפי ןדזריגותי אתכם בחלב והלו נשיכם אלמנות ובניכם יתמים: פ ניאם־כסף 1 תלווי, את־$ה m לא־תלייי׳ V כנש!־׳ לא־ תשימון עליו נשך;: ־י, אם־חבל ותחביל שלמת העק ?יבא השמש תשיבנו לו: 3י כי הוא כסותה לבדה הוא שמלתו" ?יעדו במה לשכב והלה כי־יצעק אלי ושמעתי ?'־חנון אני•): םימי« אלהיסלא מזייא Hm לא תאר: ני׳ מלאתך להמעך לא תאחר כבור בנלך תתך לי: 3־ כן־תעשה לשרך לצאנך שכעת למים ל,הדי עם־ אמו ביום השמיני תתנו־לי: לואנשי־קדש תהלון ל' וכשר בשדר, טרפד, לא תאצלו לבלב תשלכון אתו: ם ע» לא תשא' שמע שלא אל-תשתלהך עם־לכע לדלת עמ׳מם: נל^הד אתלי־רכים לרעת [לא־תענך, על־ מ*לב1יוי.מ**. ככותו np. *)ומי הספר. ר3 . רב לנטית אתרי רפים להטת: נ ודל לא תהדר בריבו: ס י כי תפגע עור או תמרו תעה השב תשיבנו לו: ם ה כי־תו־אה חמור שנאף רבץ ותחת משאו וחדלת מעיב לו ,עזב תעוב !נמו: ם "־י־י י לא תטה משפטיאבינד בריבו: י מףבר־שקר תרחק ונקי יצדיק איל־תהת כי לא:אצדיק רשע: י׳ ושחד לא תקח בי ד,שחדיעור פקחים ויסלף דברי, צדיקים: «מך לא תלחץ וארס !רעתנם את־נפש ד|ר כי־נרים תיתם בארץמצרים: י ושש שנים תזרע אה־אתנף ואספת אח-תבואתה : ’"והשביעת תשמנטה ונטשתה ואכלו אביט עמד ויתרם תאכל תו: חשדה פן־תעשד, לכךמף לזיתף: ’לששת :מים תעשה מעש־יף וביום השביעי תשבית למען ינוח שורף וחמוקי הנפשי ידאמתף' וחנך: י יי ובכל'אשר־ אמךתי אליכם תשמרו ושם::לחים אחרים י לא תזכירו לא :שמע על־פיף: ’ישלש תלים תת לי בשנה: טיאת־חג המצות תשמר שבעת :מים תאכל מצות באשרצויתף למועד חידש האביב כי־בו יצאת ממצרים ולא:יר88ו פני ריקם:« וחג הקציר בכורי מעשייף יאשר תזרע בשדה לחג האסף בצאת השנה באספד אח־ מ$ש:ף מן־השדח: יי שלש פעמים בשנה.יראה יכל־ !?יחי אל־פני האדן 1 יהוחזיי׳ לא־תזבח.על־חמץ דם ־ובחי ןל>8־:לין חלב־תי עהכקר: " ראשיה בטרי אדמיתף תביא בה יחוד. אלתף לא־תבשל נדי כחלב אמו:' פ !- מן• _ י_י״<)! -u השמה מפניו ושמע בקלו אל־תטר בו כי לא!שא לפשעכם כי שמי בקרבו: נב כי אם־שמוע תשמע במלו' ועשית כל אשר ארבר.וא:בת; את־איביף!צרח• אית־צדריף:V כי־ילף מלאכי לפניף ,והביאף אל־האמירי וההתי והפרד והכנעני שמות מכד משפטיים ם [הכנעני רמי והיבוסי לההד־לתיו: ־י לא־תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם כי הרם תהרסם ושבר תשבר מצבתיהם j כה ועבדתם את יהוד, אלהיכם וברך את־להמך ואת־מימיך והסרתי מחלה מקרבך: ס*י " לא התך, משבלה־, ועקרה בארצך את־מספר :בדך אמלא: מאת־אימתי אשלח לפניך והמתי את־כל־העם אשר וקבא בהט ונתתי את־כל־ איביך אליך עדף: נ" ושלחתי את־הצרעה לפרך ונרשה את־קחך את־הבנעני ואת-החתי מלפניך: « לא אנרשנו מפלך בשנה אחת פן-קהיח הארץ שממה ורבה;עליך חות השדה: ל מעט מעט אנן־שנו מפריך עד אשר תפלה ונחלת. את־הארץ: לא ושתי את־נבלך מום־םוף ועד־:ם ?לשתים וממדבר עד־הנדד ביויא® בידכם את ושבי האךץננרשתמו מפלך: ל= לא־תכרת להם ולאלהיהם כרית: ל! לא :שבו F™־ ידוחטיאו אתך לי כי קעבד את־אלהיהםכי־יה:ה לך למוקש: פ בד» ואל־ משה אמר עלה אל־יהודר אתה ואהרן נדב ואביהוא 1®3?'= «יק3י :®האל ןחשתהויתט מרתק: נוננש משה לבדו אל־יהוה והם לא תשו והעם לא יעלו עמו: ־.ויבא משר, ויספר לעם,את כל-דברי יהודה ואת כל־ המשפטים רען כל־העם קול אחד תאמרו כל־הדברים אשר-דבר,יהוד, נעשה: י נוכתב משיה .את כל־דברי והוד, רשבם כבקר רבן מוכח תחת ך,ה1־ ושוהים עשרה מ?בה לשרם עשר שבטי ישראל: הוישלהאת־ניערי « י.שךא'ל רעלךעלת רובהו ןבחים שלמים'לןהודה ?דים: ירקח משה חצי הדם רשם rám וחצי הדם 3הק על־המזכח: י רקח ספר הכרית רקרא באמי לועס ;אמרו כל אשר־דבר יהוה נעשה, ונשמע: ח רקח משה את־הך־ם רןרק.על־העם ויאמר הנה דם־הברית אשר 120 שמות כד כה משפטים פרת יהוד עטכם על בל־הדברים ד,אלד,: “.ויעל מעזה ואד,רן נדב ואביר,וא ושבעים מיקניךשראל! י ויראו אח אלתי לשדאלותחת תליו במעשה לבנת ד,ספיר וכעצם השמים לטהר: ־א ואל־אצילי בע לשיו־אל לא שלח ידו ויחוו את־האלהים' ויאכלו וישתו: ם י־ ויאמר יחוד, אל-משה עלה אלי החרה והיד,־שים ואתנה ל|י את־לחת האכן והתודה והמצור, אשר פתבתי להורתם: ,גרקסמשהויהושע משרתודעל משה אל-הר האלהים: ייואל-הלקנלסאמר שבו־לנו מהעד אשר־נשום אליכם והנה אהרן וחור עטכם מי־בעל דברים לנש אלחם: ־־™ ״ולעל משדר אל-הורר ולכם הענן את־ההר: ®וישפן במד-יהוהעל־דך סיני ויכפהו הענן ששת למים ויקרא אל־משה ביום השביעי מתוך הענן: ייומו־אה כבוד להוד, כאש אכלת ?ז*?י ימי ל«'3,י.W : יי׳ ולבא משה פולזוך הענן ולעל אל־זרהר ולחי משה כהר ארבעים יום וארבעים לילה : פ פ פ בהי• וידבר להוד-, אל־משה לאטד: נדבר אל־בנל י ; ישראל ויקחו־לי תרומה מאת כל־־איש אשר ידבנו לניו‘ תקחו י את־תתמתי:״ וזאת' התרומה אשר תקחו מאתם'זהב וכסף ו:חשת: י ותכלת'ואדנמן ותולעת שני ושש ועזים: ה ועדת אילם מאדמים ועקת תחשים ועצי שטים: ישמן למאר בשמים לשמן המשחה וליקטדת הסטים:! אבני־שדד ואבני מלאים לאפר ולחשין': ״ ועשו לי טקד״ש ושלמתי בתוכם : ם ככל אשר אני מדאה אותך,את תבעת RW יאיה תבנית כל־כליו וכן תעשו: 0 '.;עשו אדון עצי שיטים אטתים וחצי ארבו ואמה והצי רחבו ואימה וחצי קימתה י» וצפית אתו זהב טהור טבלת וטהרן'תצפנו ועשיית ?ליי זך' וקב‘ם?יב: ינרצקוע לו אך3ע ®עעת זהב וניעזר־1 ***י * .ע; nwn w ; יג ועשית בדי עצי שטים וצפית אתכם זהב: יי והבאת את־הבדים בטבעת על צלעו־ת האדן לשאת את־הארן בהם : טי בטבעת האח יהיו הבדים לא יסדו ממנו: טי ונתת אלי־הארן את העדות אשך אתן: אליך: ^ועשיתי בטדת זהב טהור אמתם והצי אךכה ואמה ורוצי רחבה : ״ וגנשית שנים כרבים זהב מקשה תעשה אתם משני:קצותהבפדת:’יט'ועשה ברוב אחד מקצה מזה וכרוב־אחד מקצה מזה מך הכפית תעשו את;הכרבים על־שני קצותיו: י כ ותיו הכךבים פרשי כנפים למעלה סבכים בכנפיהם על־ הכפית ופניהם איש אל־אחיו אל־הכפדת״יהיו פני הןרבים: כךו;תת את־הבפרת על־הארן מלמעלה !אל-האק תתןיאת;העךת אשר אתן אליך: כב ונועדתי לך שם ודברתי אתך מ^ל הבפדתמבין שני הכרכים אשך על־ארון הערת את כל־אשר אצוה אותך אל־בני ישראל: ם כמעשית שלחן;עצי שטים אמתים ארכו ואמה רקבו ואמה וחצי קימתו: כי וצפית אתו זהב טהור ועשית לו זך זהב סביב: כי-ועשית לו מסגרת טפח סביב וזעשית זר־זהב למסגךתו סביב: כי ועשית לו ארבע טבעת זהב ונתת את־הטבעת »על ארבע הפאת אשר לארבע הליו: "לעמתהמקגךת תהייןהטבעת לבתים לקדים לשאת את־השלחן ♦ כחועשית את־הבדים עצי עזטים וצפית אתם זהב ונשא-קם את־השלחן: ״ ועשית קערתיו וכפתיו וקשותיו ומנקיתיו אשר יפך בהן זהב טהור תעשה אתם: ל ונתת על־השלחן לחם פנים לפני *מיד: פ שליש; לאועשיתל^רת 'זהב' טהור" מק?2וה #יעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתחה ופרחיה ממנה יהיו: לב לששה קנים ,קנאים מצריה' שלשה 1 קני וק׳תושת. ™1- 11"‘־ ואו מנרה מנלח מצדד האחד ושלשה קנן מנלה מצדד, ד,#ני: & #לשה נבעים משקרים כקנח האחד כפתר ופרח ושלשה נמלים משקדים כקנה האחד כפתר ופרח כן לששת הרנים היצאים מדהמנירה; לי ובמנירה ארבעה נבעים משרדים כפתריה ופרחיה: לה וכפתה תחתוני הקנים ממנה וכפתר" תחת" שני הקנים י ממנה וכפתר ת^<הקנים ממנח לששת הקניט#א'= הד ך,מניד: ליכפהדיהם וקנתם ממנה יקי! כלך, טקשד-ז אחת וחבטהור: למעשית את־נרסוק,י?י5עיי,וד:עלד־׳ אח־נרתיך וחאירעל־עבר פניות: ל" ומלקחיה ומחתתיה והב טהור: ל־ ככר והב טהור דגשה אתה את ?להכלים האלה: מ וראה ועשה בתבניתם אשר־אתה מראה בהרי: סכו א ואת־הטשכן תעשה עשר יריעת שש משור ותכלת ואתמן ותלעת שני כרבים מעשה חשב תעשה אתם: נ ארך 1 היריעה האחת שמנה ועשרים באמה, ורחב ארבע באמה קיהעח האחת מיי׳ אחת לכל־היריעת: נ חמש חיריעת תהי/חכרת אשד, אל־אחתה וחמש יריעת חברת אשדה אל־אהתה : י ועשית ללאת תכלת על שפת היריעח האחת מקצה בחברת וכן'העשה בשפת ההלה חרןצונה במקלדת השנית: י. המשים ללאת תעשיה ביריעה האחת וחמשים ללאח תעשה בקצה היריעה אשר במחברת השרית מקבילת הללאת אשר, אל־אחתך: י ועשיר! קמשים קרפיוהם נקברת את-היריעת אשר, אל-אחיתה בקרסים והה המשכן אחד: ! ועשית יהעית עיים לאהל על־ המשכן "עשתי־״עשרה היעת תעשה אתם:"ארך! היריעה האחת עזלעזיבם באמה ורחב ארבע באמה היריעה האחרת ־מחה אחת למתי מלה יר^יף: 0 וחברת את־חמעז הידעת לבד ואת־עזעז הריעת לבד וכפלת v שמות ט תרומה סב וכפלו! את־לייריעך, הששיחאל־מול פני האייל: י ו<5ק4ית חמשי׳םיללאת על שפת היריעה האחרת הקת™ בחברת 'והמשיט ללאת.על שפת היהעה הדוברת השנית! יא ועשית קרמל נדושת המשיט והבאתיו־1: הקרסים כללאתוהכרחאה-האהלהלה אחר: 'נ,ו?ר" העלה ביריעת האהל הצי הידןה העדפת תשרה על אחרי המשכן: ע והאמה מזה האמה מזה בעדף ?ארןי יריעת האהל יהיה מלוח על־צרי המשכן מזדה ומזה לכפתו':" יו ועשית מכסה לאהל ערת א’ל= ממם ומכסה עירית תחשים מלמעלה: פ ימי פי;עשית אות־ ההרשיפ׳למשכן עצי שטים למדים:« עשר אמות ארןי הקרש ואמה וחצי האטה רהב הקרש האחד: י׳ שתן ידות לקדיש האחד משלבת אשד, אל-אחתה בן תעשה לכל קרשי המשכן':'י" הנשית את־הקרשים למשכן עשרים' קרש לפאת ננכה תימנה: « וארבעים אךני־כקף תעשה תחת עשרים' הקרש שני אדנים קחת־רקרלז האחד לשתי ולתיו ושני אדנים מ>ימ13לי* ממד לשתי יליתיל: < ולצלע המשכן השבת לפאת צפון עשרים'קרש: נא וארבעים אדנלהם כסף שנל אדנים תחת הקרש האחד ושב אדנים תחת הקרש האחד: ל־ ולירכתי המשכן :מה תעשה ששה קרשים:« ושב קדשים:תעשה למקצעת' המשכן בוךכתום: W תאמם מלמטה ויחדו להיו תמים על־ראשו אל־הטבעת האחת כן' יהיהילשנלהם לשנל הטקצנןת ליוו: ני׳ודיי, שמי™ קלשיפואתיהם כפף ששה עשר אהבם שב אדיבם תחת הקדש האחד ושנל אדנים וזחתהקרש די,אל!ד: ייועשית בריתם עצי שטים חמשה לקרשל צלע־הטשכן האחד: ניי וחמשה בריחם לקרשי צלע־המשכן דישנלת וחמשה כקיסם לקרשי צלע הטשקן ללן־כתלם ימה: י' ״־ 1 והבריח ־"ןחקריחדחיכן מתוך הקרש;ם מקרח מן־חקצה אל; חקצה:_ נטואת־הקךשים תצפה זהב ואח־טבעתיהם ותעשה ןך,ב בקיט לבריחם וצפית אח־ד,בריחם זהב: ל נרקמת את־המשכן כמשפטו אשר הראית בהר: ם ™יי לא ועשית פרכת תכלת וארנ«ן ותולעת שני ושש משוך מעשה חשב ועשה אתה כרבים: ל־ ונתתה אתך, על־ארבעה עמודי שטים מצפים והב .וויהם זהב על־ ארבעה אךנ;־כםף: ל, ונתתה את־הפרבת תחת הקרסים והכאת שמה מבית לפרכת את ארון קערות והבדילה הפרכות לכם כין הקדש ובין קדש הקדשים: לי ונתת את־תכפדת על ארון הערת בקרש הקדשים: לי ושמת את־השלחז מחוץ לפרכת ואת־המנדה נכח השלחז על צלע המשכן'תימנו־,;והשלדון תתן ?ל־צלע צפון: לי ועשית מסך לפתח האהל תעלת ואתמן ותולעת שני ושש משוך מעשה רקם: ל, ועשית למסך חמשה, עמודי שטים וצפית אתם והב וויהם זהב רצחת להם חמשה V T JT | : -| T : ATT V.V ••|T T T T אותם על־־סל אחד והקרבת אתם בסל ואת־הפר ואת ‘שק האילם: יואת־אהח ואת־?ניו תקריב אל־פתח אהל מועד ורחצת אתם במשב; י-ולקלות את־הבנדים והלבשת את־אהרן את־הכתנת ואת מ$יל האפר ואת־ האפר ואת־ללשן לאפלת לי באב האפר: י ושמת המצנפת על־ראשו וקהת״ את-נור הקדש על־הטצנפת: -ולקהת את־שמן ד&שחה רצקת על־ראשו ומשחת אתו: י׳ואת־בניו תקריב והלבשתםכתנת: טוהנרת אתם אבנט אהלן אי1ותאת לאמנבעת,יהיתה לא ?הנך, להקת עולם ומלאת יד־אהק רך־קנר: י והקרבת את־הפר לטק אהל מונק■ וסטך אהרן ומלו את-ידיהם על־ראש חפר: יא ושחטת את־הפר לפני יהוד: פתח אתל מועך: יי ולקלות מרם הפך ונתתה על־קתת ד&!בל באצבעך ואת־כל־הךם תשפןדאל־יםודהמןבח: ע ולקחת את־בל־החלב המכסה את־־הקרב ואת הייתרת על-הכבד ואת שקי תכלית י ואת־החלב אשר עליהן ותקטלת הטזבחה: ייואת־בשר הפר ואת־עדו וארז" פו־שו תשרף כיאש מחוץ למחנה חטאת הוא: טי ואח־ האיל האחד תקח וסמכו אחת ובניו את־ידיהבמיעל־ 1“ : T : I AT• VT V |T •J“ T :־» V V V j*T T I ־ . האש האיל: « ושלטת, את־תאלל. ולקהת את־רמו jrpnri על־המובח סביב: י-ואת-האול ותנתח לנתחיו ורחצת שמות כט תצוד. סד. לרחצת קרבו וכרעיו ונקות .על-נתחיו ועל־־ר8שו : י" והקטלת את־כל־האילהטוקחח עלהחוא ללחוך, ריח ניחוח אשה ליהוד. הוא: חמישי יט ולקחת את האיל השני וסמך אלדן ובלוי אתץריהם על־ראש מל! נÍWJ את־חאלל ולקחת מדמו בתתה.על־תנוך און, אהרז הי־ תנוך אזן בניו ד,למרת ןעל־בהן לדם הימנית ועל־בד,ן דגלם חיממת ו ורקת את־חדם על־הטןבח סביב : ־»' ולקחת מן־הדם אשר .על־המובח ו?׳?93! לחזית.עסןחרן. מל Hír ועל־?נ:ו מל־בנלי ברי אחי וקדש הוא ובגדיו וקרו ובגדי ברו אתו: ־־ ולקלוי!.9ד הא:ל החלב וחאליך, ואת־הלולבו קטקפה אתלד&רב לאת >חרת הבקר ואתו שקל ד,בלית ואת־הדולב אשר עליהן לאת שוק הלמין כי איל מלאים קוא:» וכבר לחם אחת וקלת לחם ?ומן אחת ורקיק אחד מפל המצות א?וח לפני יהלך,: ני לשמות הכל "על כפי אהרן לעל בפי'בניו וחנ^אחס קנופח לקנן יחוח:־י■ ולקח", אתם מידם להקשחת המזבחח על-קעלה לריח ניחוח לפנל לחוה אשד, הוא ליחות:« ללקקת את־חחיר׳ 9א:ל הטלאים אשר לאול,רן והנפת אתו ותנופה ל?ר,TIT׳ והיה לך לטנק • נ. וקדשת את וקוד התנופה ואת שיין התרומה אשר הקף.ואשר הורסמאיל המלאים מאשר לאל,דן ומאשר לקקו: נ״וה:הלאהרן_ולברולחק־עולם מאת כר ;שהאל כי תחומך, ל,1א ותחומה;ך,;ח מאת קנך ;שהאל מזקחי שלמיהם ותרומתם ליחוך,: נס וקנדי הקדש אשל לאל,רן לול,;ו לקניו אחריו למשחך, קהם ולמלא־בם את־יחם; ל שבעת;מיס;לבשם הכהן תחתן! מבניו אשר לבאיאל-אהל מועד לשרת בקדש: ׳יי•!את איל הטלאים תקח ובשלות אה-כשהו קמקס קרש! ל־(אקל #!ל,ךן וקלו את־קש־ ד,א;ל!את־הלחם אשי־ 5סל 130 שמות כט.ל תצוד. כפל «nr אתל מועך:* ואכלו אתם אשך בפך בהם למלא אתץדם לקדש אתם תר לא-יאכל כי-קדשהם: לי ואם־יותר מבשר הטלאים ומן־הלהם עד־הבקר ושרפת את-הנותר' באשי לא יאכל כי-קדש הוא : 'ליייועסית לאהרן ולבניו ככזה ?כל אשד־צו״י את=די שבעת ימים תמלא ירם: לי ופר חטאת ותעשה ליום על- ,:־׳• f : *TT ~ VT י* * ^־ . . . הכפרים וחטאת על־המזבח בכפרך, עליו ומשלות אתו לקדשו: ל שבעת ימים תכפר_על־המובח וקדשת אתו והיה י המזבח קדש קדשים כל־הנגע במזבח:קידש: ם w לח וזה, אשך ותעשה על־הטזבח מקים מ־׳מי־ז שנים לתם ותמיר: יל־ את־הפבש האחר תעשו־, ב3ר!ר ואח הכבש השני ותעשה בין. הערבים: ־ ועשר! סלת בלול בשמן כותית רבע ההין .ו;םך ךביעת הדיין,ס לכבש האחד: ־» ואת הכבש השני ותעשה בי^העךבי-ם כמנחת הבקר ובנמכר תעשר-,-לד, לכיה ני״ה אשדר ליהוד,:־נעלת ותמיד לררתיצם פתח אהל-מועד לפך ירוה א*£ר אועד לכם ובמה לדבר אליך ש,פ: תעדתי שמה י לבך ושהאל ונקדש בעבדי: מי וקדשתי את-אהל מועד ואת־המזבח ואת־אהךן •את־בניז אקדש לכך,ן לי: ־"־וקמחי בתוך בך ושהאל ודי״י לד= לאלהים: סי וידעו כי אני יהוד, אלהיהם אשר הוצאתי איתם מאלץ מצלום לשמך בתוכם אני יהוד, אלהיהם: פ «י ל " ועשיית מוכח מקטר קטדת עצי שטים תעשה אתו: ־אמה ארבו ואמה רחבו רבוע יהיה ואמקום קמחו ממנו קרנתיו: ! וצפית אתו זהב טהור את-ננו ואת-קח^ פביביואת-קךנתד ועשית לו ז״ר זהב סביב.: י ושתי טבעת זהב תעשיה־לו 1 מתחת לזרו על שתי צללתיו ותעשד״על־שד'צדיו וה:ה לבתים לבדים לשאת אתו בהמה: ה ועשית את־הבדים עצי שטים וצפית אתם f ז י י זד.כ שמות ל תצוד. סו זהב: יונתתי, אתו לפג:הפרכת אשר עא־לן ייעדר* לפני הכפית אשר על־העדתאשר אועד קז שמה: י הקטיר,עליו אהרן קטרת סמים ככרך ככרך כהיטיכו את־הנרת יקטירנה: מפטיר חובהעלת אהרן את־הנרת כין הערבים וקטירנד, קטרת תמידלפנללהוי לדרסי??.: = לא־תעלו ,עליו קטרת זרה ועלה מת לנסר לא תסבו עליו: י וכפר אהרן על־קרנתיו אחת בשנה מדם חטאת הכפרים אהת בשנה יכפר עליו לד־רתיכם קדש־ ר,השים הוא ליהוד,: פ פ פ יאוידבר ירוה אל״משדה ילאמיר: יבבי תשא את־1־ יי׳ ראש בני־:שךאל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו ליהוה בפקד אתם ולא־לדיד בל!ם B.J• אתם: ינ זה 1 יתנו כל-העבר על־הפקדים מחצית השקל בשקל הקרש עשרים נרה ה#קל,מהצית השקל תרומה ליחות! יי כל העבר על־ד&קדים מפן עשרים שנה״ומעלר״יתן תרומת ןה1ה: סי העשיר לאיירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את־תחמת יחלה לכפר על־נפשתיבם: טז ולקחת את־כסף הכפרים מאת בני ישראל ונתת אתו על־עבדת אהל מועד ומד׳ לבני ישראל לזכרו) לפני ירוה לכפר על־נפשתיכם: פ יירדבר יהוה״אל־משה לאמיר: ^ועשית פורנחשח וכנו נחשו<'לרחצה ונתת' אתו בין־אהל מועד ובין המזבח ונתת שמה מים: יט.ורחצו אהרן ובניו ממנו את“ ידיהם ואתהגליהם: כ בבאם אל־אהל מועד ירלוצד מים ולא ימתו אוי'בגשתם אל־המזבדו לשרת להקטיר אשהלידה: כאורהצוהיהסולנליהם ללא:מהל למדדי להם הק-עולם לו ולזרעו להירתם: פנבוידבי,,™ אל־משה לאמיר: מ ואתה קח־לך בשמים ראש מר*־ הדור חמש מאות לקנמן־בשם מחציתו המשים ומאתלם י ומה 32 שמות ל לא תשא וקנה־בשם חמשים ומאתלם: יי לקדה חמש מאות בשקלי הקדש' לשמן דת תך! נה לעשיר! אתו שמן משחיז־ קדש רקח מרקחת nfcgp קקח שמן משחת-קדש לתלת:'ש ומשחת בו את־אהל ממי יאת ארז 0*3״ 5 מיואת־תשלחן לאת־כל־כליו לאת־ד,מנירה לאת־כללד לאת מזבח ד,קטלת: כי׳לאת־מלבח ד,ן!לה ואת־פל־בליו ואת־תכיד לאת־בנו: לקדשח אתם לחץ קדש קדשים בל-תננע בחם לקדש:' ל ואת־אסרן לאת-בנלו תקשח לקדשו* אתם לכהן לי: ל» ואל־שני לשראל חדבר לאמי שמן משחת-קדש לתלת זת לי לדרתיכם: לנעל־בשד אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמדו קדש הוא קדש לתלת לכם: לאיש אשרירקח כמלי-י^רK מטנו על־זך לנערת מעמיו: ם לי ויאמר.יתור, אל־משה .קח־לןד םטים'נטףו1שחלת לדולבצה סמים ולבנה וכה כד עבד יתיך,: לי, "!שית אחת קערת רקח מעשה רוקח ממלח טהור קדש: לי ושחקת ממנת הדק לנתתהממנה לפנל ד,עקת באהל מועד אשר אועד ל.ןו שמיי קקש ,קדשים תחיה לכם: ל להקטרת אשר ק?שה במקכנתה לא תעשו'לכם קדש תקלח לןי ליחות: לי איש אשר־ יעשה'כמות לד,ריח בד, לנערת טעמיו: ם לא» ולדבר יתור,אל־משת לאמיר: = ראך■,,קראתי בשםעצלאל בך אורי בן־חור למטת.יהודה: נ ואמלא אתו רוח אלד,ים בחכמות' ובתבונת 'ובדעת ועכל-מלאכד־,: ילחשב מחשבת לעשות בזהב ובכסף ובנחשת: "ובהרשת אבן למלאת ומחדשת עץ לעשות פכל־טלאכד׳ 5 ייואני תנה נתתי אתו את אהליאב ןן־אחיםמןי למטה־ דן'ובלב כל־חכם־לב ןתתי תעמד, לעש! את כל־אשר צויתןז: י אתו אחל מועדלאת-חארן לעדתלאת-חעפרת אשר,עליו ואת כל־ב<י האהל: "ואת־ד,שלחן ואת־ שפות לא לב תעז» פז כליו ואת־הטנדה הטהרה וארדבל-כליך לאת מזבח הקפדת: ־■ואת־מזבח רעיל!־׳ ואת־פל־בליו לאת־הב;ור ואת־טו: -לאת בנדי השרד ואת־בנלי דקלש לאדדן הכהןואת־בנדי בנץ לכהן: ■־־ואת שמן הטעחח ואח־ קטלת הסמים לקדש ככל אער־צויתץ.יעשו: פ-ב ויאמר ימה אל־משד, לאפוד: -מאתהדבר אל־בעושראל לאמה אך את־עזבתתי תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם לדהתיצם לדעת כי אני ימה מקדשכם:יי ושמרתט את־השבת כי קדש הוא לכם מחלליך- מות יומת כי כל־העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש הקיא.קל!3 עמיה: טו ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קדש לימה כלהעלזה מלאכה ביום העברת מות יומת: ־־■!שמלו בנךלשראל את־השבת לעשות את־השבת ללריתם ברית עולם: יי ביני וכי! מי״יעראל אות מא לעלם פי־ששת ,ימים ,עשת ימה את־ השמים לאית־האלץ וביום השביעי שבת!•נפש: מ שני’״ דתן אל־מלוה ככלתו ללבד אתו’ בהר סיני שנן לחת העדתי לחת אבן כתבים באאבע אלמם • לב,“ברא הלם כי־בשש משה לרלח מן־ההר ויקהל העם עלל אהרן לאמרו אליו קוםועשה־לנו אלמם אשר;לכו לפנינו כתה 1 משה האיש אשר העלנו מארץ מצמם לא,ידענומה־קיר,לו:נלאמר אלחם אלא 1רקי נ!“, הזהב אשר כא!נ; נשיכם כניכם ומתיכס והביאו אלי: <לתפרקוןל'-מנם את־נןמי הזהב אשר באונילט ויביאו אמ׳־אהלן: ירקה ט;לם ד צר אתו בהלם דעשהו ענל מפכה ויאמרו אלה אלמל:שלאל אשר ק,??יי מח מצמם: ״ ד לא אהרן רבן ram לפרו דקראאהרן לאמה הנאמר, מחך: י לעכימוממהרת ויעלו עלת דנשו שלקדם לעב הלם לא;ל ועתו לקטו לצחק: פ ויהד 134 שמות לב תשא ■וידבר ידוה אל־משה ל|י-רדפי אשר העלית מארץ מצריט: "פרו מהרמדליונד m• צויתם עשו להם עגל מפכד, וישתחודלו ויזבחו־לו ויאמרו • ״ • T׳ J ״AT VI” ,V T -• : ־1:- . — : : -J : אלה אלהיה ישראל אשר העלוה מארץ מצרים: ••>T : • I V v: v ״ :־,׳.•/ x •*ן:JT ; • I • V JV •• I ( V • ט ויאמר יהוד, אל־משה ראיתי את־העם הזה והנה עם־ -AV V V.T : V V י T • • /־.ן v - JT T : • •־׳ - . קשה־עדף הוא: י ועתה הניחה לי ויחר־אפי בהם ואכלם ואעשה אותןד לגוי גמל: יא ויחל משה את״פני להוד. אלהיו וייאמר רימה:הוד, :חרה א?ך ?עמןי אעזר הוצאת מארץ מצרים בבה נדול וביד חורןה: •ב למה :אמת מצרלם לאמיר ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלוזם מעל ?מ האדמה ?זוב מר׳רוז'א|ןד'ותסם?ל־ הרעהל.עמןי: י■!כד לאלרדים ?PW ימלאי ??TÍ אשר נשבעת להם בך ותלמד אלך,ם ארבה אתץרעכם ככוכבי השמים וכל־הארץ הזאת אשר אמרתי אתן : ן ; *T - VÍ דת• : I v T T T - :־־ 1 •• v • . : - T JV לזרעכם ונחלו לעלם : יי וינחם יהוה על־הרעח אשר רבר לעשות לעמו: פ טי ויפן וירד משה מ ־ההר ושני לחת הערת בידו לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה הם כתבים : ט! והלהת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלמם הוא חרות על־הלהת: י! וישמע יהושע את־קול העם ברעה !ייאמר אל:משה קול מלחמה במקנה: "ויאמר אין קול ?גנות ובורה ואין קולץגנות חלושה קול ענות אנכי שמע: יטויהי כאשר קרב אל־ המחנה וירא את־העגל ומחלת ויחר־אף'משה וישלה מידו את״הלהת וישבר אתם תחת ההר: כ וקח את־ הענל י אשרעשו וישרף באש ויטחןיעד אשר־הק תר ?ל־פני המים השק את־בני.ישראל • נ־־ראטר משה אל־ אהרן מד,־,עשה לך העם וזה כי־הבאת ?ליו, חטאה נהלו-,: ננראמר אז־,רן אל־הר אף אדני אתה :דעת את־העם כי ?רע תא: ננראמרו לי ?שד,־לנו אלהיס גרעו V' . מידיי ידי אשר שפות לב לג תשא סח איל־ ילכו לפנ:» כחך,! משה האיש אשר העלנ1' מאלץ מצחם לא :חנט מד,־היה לו; ־י ואמר להם למי יל׳ב התפרקו ויתנו־לי ואשלכהו באש נמ* מי מה• "פרא משה את־העם כי פרע הוא כי-?רעל אלח לשמצה בקמיהם: ני ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי ליהוד. א§ ראספו־אליו כל-בני לוי:« ראמר לל= כה־יאמר וחד, אלדד ישראל שימו איש־הלכו על-ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והתו איש־את־אחיו ואיש את־רעהו ‘ואיש את־קריבו: כחי ויעשו בנן־לוי כךבר משה ויפל מז־העם ביום'התא בשלשת אלפי איש: נס ראמר משה מלאו ולכס היום ליחוך, כי א:ש בקנו ובאחיו ולתת עליכם היום?רכה: לרח ממחרת ויאמר משד, אל-העם אתם חטאתם חטאה ודלה ועתה אעלה אל־לולה אולי אכפרה בעד הטאתכם: ל»3ישכ משדה אל־יהוה ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה ;דלה רעשו להם אלד,י והב; לנ ועתה אם־תשא הטאתבם ואם־אלן מחני נא מפפרןי אשרי בחכת: לנראמך להוד, אל־משי׳ מי אשר הטא־לי אמהנו מכפרי; לי ועתה לך 1 נחה את־ העם אל אשר־רבדתי לך הנך, מלאכי ולך לפניך ומום פקדיופקדתי עלהם חטאתם: לי, ויניף יהוד, את־העםעל אשר עשו את־הענל אשה״עשה אהרן.: ם למוידבר וחוח אל־משה לך עלה מזה, אתה והעם אשי י׳עליל׳ מארץ מצרים אל־האו־ץ אשר ימהי לאליל® ממק וליעקב לאמד לזרעך אתננה: נ ושלחתי לפנלך מלאך ונרשתי את־לכנעני האמרי ולהוש :הקחי.החך והיבוסי: נאל־איץ,!לק.30= ידלש לי לא m* לקרלוי לי עם־קשה־עדף אתה פן־אכלך בדרך: יחךמעלעם אתל,דבר קר? הזולוותאבלו ולאישתו איש,עחו עליי! י׳ ויאמר יהוד, אל־מקןה אמיר אל־כני־ישראל אתם עם־ י 1 כשה 136 שמות לג תשא קשה־עדף רנע אחד אעלה בקךבך ן?ליתיך ועתד-, תכי *הד קזליו ?!יייממילי בני־ישראל את־עדים מהרחורב: י ומשה לקח אוד־ ח&דל ונטדרלו 1 מחק לטחנה הרחק מן־המחלה וקרא לו אהל מ1עדוהיה קל־מבקש ידה, יצא אל־אחל מקד אשר׳מחוץ"לממד. : .״ הדה כצאת משה אל־חאד4 יקומו כל־העס ונצבו איש פתח אך,לו ה,בלטו אחה משה עד־באו האהלה: ם והיה כבא משה האהלה:רד עמוד העלן קמרי יפתח האהל הברעם־משה: ■ [ראה כל-העם את־עמודהענן עמד פתח האהל וקם כל־העם והשתחוו איש פתח אך,לו:י« והכה יהוד, אל־משה פרם אהפנים כאשד,ידבר איש אל-רעחוושב אל-המלזלה ומשרתו יהושע בן־נון נעך לא;מיש מתוך האהל: פ עלי«- •ב ויאמר' משה אל־להוה דאה אותה אמד אלי העל את־העם הזה ואתה לאידהערוני אתי אשר־תשלחיעמי ואתה אמדת ידעתיך בועט ונם־מצאתחן כעיני: ע ועתה אם־נא מצאתי חן בעיניך ך,העני נאאת־דךבך ואדעל למען אמצא־חן בעינלך וראה כי עטך הנוי הזך־, : יי ויאמר פני ללבו והנחתי לך: ־!!:אמר אללו אם־אין פניך, הלצים אל־תעלנו מזה: ־"ובמה ולרע אפוא כי־ מצאתי חן. בעיניך אני. ועמך הלוא בלכתך עטנו ונבלינו אד ועמך מכד״העם אשר על־פני האדמה : פ רביעי -י. ויאמר להור, אל־משה נם את־הךבר הזה אשר דברת אעשה כי־מצאת חן בעיני ואהעך בשם; " ויאמר הראני נא את־כבדך: ■ט ויאמר אני אעביר כל־טובי על־פניך'וקראתי בשם יהוך, לפנלך והנתי את־אשר אחן ורחמתי את־אשר ארחם: נ ויאמר לא תוכל. לראות את־פנל כי לא־לךאני הארס וחי:»ו;אמריהוה הנה. <-1קום אתי ן;צבת על־רפוור: נני,דיי,רי קעבד כבד ו^סהיך שמות לג לד תשא מט לשמתיך בנקרת דוצור ד^פתי P" עליך עד־עכלי: « ודסרתי את־כ|י וראית את־אחרי ופני לא •גחן 5 פ ״«י לד» ולאמר לועות אל-משד, פסל-לך שני-לרות אבנים כראשנים וכתבתי על־הלהת את־ר,דברים אשר דיי'על־הלחת ההאשנלם אסר ועברת: נותיהנטז לבקר ועלית בבקר אל־הר פיני ונצבת לי עם ?לירא® ההר: נואיש לא־לעלך, עמך ונם־איש אל-לרא בכל־ ההר נם־הצאן והבקראל־לרעו אל־מול ההר ההוא: מיפסל שנל־לתת אבנים כולאשנים ולשכם מעה בבקר ולעל אל־הך סיני באשר צור, להור, אתו רקת בידו ענל לחת אבנים: הרוקד להור, בענן״ולתלצב עטו שם י<י!רא כשם יהוד,: !רעבה יהוד,ועל־פניו.הלולא 1יהוה אל רחום וחנון ארך אפלם ורב-תקד ואמת: < נצי לסי לאלפים'נשא עלן ופשע וחטאה ונקה לא ינקריפיוי 1 עון אבות על־בנים ועל־בנל בנים על־שלשים ועל־ דמדם: ח וימהר מעזה ויקד ארצה ויעזתחרן טוי^מר אם־נא מצאתי ta אמי ולתא אתו ?קרנני וי ?נם־קשה־עדף הוא וסלחת לשננו ולחטאתנו ונחלתנו: w יראמו־ הנך, אנכי־ כרת פרית,נגד כל־עמך אעשה נפלאת אשר לא־נבראו ככל־הארץ ובכל־דעולם וראלי ננל־העם אשר-אתה כקרבו את-מעשל, להלז-ז כי-נורא הוא אשר אני עשה עמן!■: יא שמר־לןי את אשי ^3: כצוןדהלום הנק נדע מפניך אודה,אמרי והכנעני והדתי והפרד ודחוי להלבוסי: י־ השמה. לך פן־תכרת כריח ליושב לארע אשר אקח פא עליה פן־להלר, למוקש כקדכך:ע בי את־מזבחתם חתצ1ןןאת-מצבתםחשברון ואת־אעוליו תכרתון: יי בל לא תשקהוך, לאל אחר ב; להוד, קנא שמו אל קנא הוא:« פדתכרת ברית ליושב הארץ וזנו 1 אחרי אלהיהם וזבחו לאלה,יד,ם וקרא V נו׳ן רבתי• בראש עבד בי׳ת שמי פימן. ר׳ רבתי. ואכלת 138 שמות לד תע1א ואכלת מזבחו;« ולקחתמבנתיו לבדך וזנו בנחיו אחד אלההן והונו את-בניראתרי אלהיהן: יןאלהימפבזד לא תעשה־לך; •ח את־חג המצות תשמר שבעת זימים תאבל "מצולת אפוה צויתך למועד הדש האביב כי בחדש האביב יצאת ממצרים: " כל-פמר רחם לי וכל־ מקנך תזכר פטר שור ושח: ־ ופטר חמור תמרה בשח ואם־לא תפדה וערפתו בל בכור בניך תפדה ולאץראו פני ריקם: כל ששת ימים תעבד ובלם השביעי תשבות בחריש ובקציר תשבת: ע וחג שבעת תבעוה לןל בכורי קציר חטים וחל האסיף תקופת העונה: בג שלש פעמים בשנות.יראה פל־וכורך את־פד האדן 1 יחוח ?!לחי ושראל: ־יכי־אוריש נוים מפניך והרחבתי אתדללןי ולא־יחמד איש ארדאךצך בעלתך לראות ארדפני W א'ל1ליןד'שלש פעמים בשנה: כה לא־תשחט _על־חמץ דםתבחי"ולאקלק לבקר זבח חג הפסה: כיראשירת בכולו אדמתך תביא בית וחוח אלהיך לא־ר״כשל נדי בחלב אמו: פ שביעי מ ויאמר יתור אל־משה כתב־לןד את־חדברים האלה בי על־פי 1 הדברים האלה פלחי אתך ברית ואת־ישראל: נ" דחי־שם עם־יחוה ארמנים יום וארבעים לילה לחם לא אבל ומים לא שתה ויכתב על-חלחת את דברי חברית עשרות הדברים: ־־־וירד פרדת משות מחר סיני ושני לחית הערת בזד-משדח ברדתו מן־חהר ומשה לא-;ךע בי קרן,עור פניו בדברו אתו: ל וירא אהרן וכל-בד.ישראל את-משה להנחיןס ננור פדו היראו מנשת אלך: ל» ויקרא אלחם משה וישבו אליו אהרן ובל-ה?שאים בערה לדבר מ«ר אלחם: לנואחלי-כן:tó בל־בד .ישראל יצום אחכל־ אשר דבר ידוה אתו בהר סיני: מפטיר לגויבל משה מדברי אתם דתן על־פניו' מסוה: לי ובבא משה לפני שמות לד לה תשא ע תת להפר אתו;סיר את-ד,טםוה עד־צאתוךצא ודבר אל-בני :שראל את אשך m : * תאו בני-יש-אל את־פ;י מ#ר, כי,קרן ז!ור ?ני משה ותשיב « את־ 'הטסת על־פניו עה־באו לדבר אתו: ם ם ם לה * ויקהל משה את־גל־זגךת ?ד ישראל ויאמר ׳־‘י" אלהס אלה הדברים אשר־צוך, יהיה לעשת אתם; יי ששת,ימים ונעשה מלאכה ומום השביש תת לכם קדש שבת שבתון לתת בל-העשי׳ בי מלאכה יומת: נלא־הבעח אש בכל משבתיכם ?:ים השבת: a י ראמר משה אל־כל-עדת פנך:שראל לאמיר זה הדבר אשר־צוך, תוך, לאמיר: הקהו מאתכם תרומה ליהוד, כל נדיב לבו יביאה את תרומה והוד.'זהב W.1RR י^ליי&ף* ושש ושים: •ועדת אילם ?ואךטים ועדת תחשים ועצי שטים: ח ושמן למאור ובשמים לשמן המשחה ןלר,טדת הסמים:' ט׳ואבני־״שהם' ואבר מלאים לאפוד ולחש!; י וכל־חכם־לב בפם:באו רעשו את כל-אשר ציה יהיה •• "אתתמשכן את־אהלו ואת־מכסהו את־קרסיו וא? קרשיו את־בריחו אית־עמהיו ואת-אתץ: יכאת־האח ואודבדייו את־הבפרת ואת פרכת המסך: יג את־השלחן ואת־פדיו וארדפל־כליו ואת לחםהפנים: ־יואת-קנדת המאור ואודכלת ואת־נךיתת ןאת שמן המאור: טי ןאת־ מזבח הקטרת ואת־בךיו ואת שמן המשחה ואח קטלה הסמים ויאת־מפןי הפתח לפתח המשכן: ט! אתו מיבה העלה ואת־מכבך הנדושה אשר־לו את-קדיו ואת־בל־ בלייו את־הביד ואת־בנו: י! ,את קלעי החצר את-עמדיו ואת־אדנת ואת מסך שער החצר: י" את־תךת המשכן ואת-תךית הקוצר ואה־מיהריהס: ■ם את־מדי השרד לישרתיבקדש את־?נדי הקדש rjjtf הכהן ןאת-?נךי נתחיו np , בניו 140 שמות לה לו ויקהל בניו לכהן: כ ויצאו כל־עדת בני־ישראל מלפני משה: שניבא ויבאו כל־איש אשר־נשאו לבו וכל אשר נרבה ן -1• T p . T :־* V י : J T ) ״ י׳. י!ן :־ V ■דן: T , רוחו אתו הביאו את־תרומת יהוה למלאכת אהל מועד ולכל־עבדתו ולבגדי' הקדש:Tכב ויבאו האנשים עלהנשים כל 1 נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל-בלי זהב וכל־איש אעיר הניף תנופת זהב ליהודה: נ־ וכל־איש' אשך־נמצאיאתו תכלת ואתמן'ות1לעתשנן ושש וערם ועדת אילם מאדטים ועדת תחשים הביאו: כיכל-מרימ תרומת בסף ונדושות הביאו את תרומת ורות ובל אשר נמצא אתו יעצי שבינם לכל־מלאכת העבדה הביאו: בי. וכל־אשה ווכמת־לב בידיה טוו T|:־ T| ״ ( : T< ״ JT ־ : *״A T T JVT : V ויביאו מבור את־התבלת ואת־האהנמז את־תולעתהשני ואת-השש: סובל-הנזשיבי^הנשא לבןאתנה' כדו?™ טוו את־העוים: מוהנשיאם הביאו את אבני השהם ואת אבד המליאים לאפוד ולקושן: ואת־הבשם ואת־השטז למאור ולשמן המשחה ולקטדת הפמים: כט כל־איש ואשה אשר נדב לבם אתם להביא לכלי־ד,מלאבד, אשר צוד, להוה לעשות ביד־משה הביאו כני״ישראל נך™. ליהוהזפשלישי שני מחיביי1 ל ויאמר משה אל־בני ישראל ךאו״?ןרא ןהוה בשם בצלאל ©־אלי בן־חור למטה והורה : לא וימלא אתו רוח אלהיבם בחכמה בתבונדה ובדעת ובכל-מלאכה: לב ולחשב מחשבת לעשת בזהב ובכסף ובנתלת : ל־קחרישת אבן למלאת ובלרשתעץ לעשות ?כל־מלאכה מהשבת: לי ולהוריה נד! 3לבי הוא ואהליאב ןן ־*וזימטןד ?■מטהרה!: לי מלא אתם חכמת־לב לעשות כל־מלאכה חרשו וחשב וררןם בתכלת ובאתמן בתולעת השני ובשש ואת עשי בל־ מלאכה השבי מלושבת:ילו :־ • V MJT V : T : ״ y'f •* IT ST וחשקיהם זהב ואדניהם חמשה נהשת: פ לץ א רעש r:־ I J ) (T • JV •• : AT T IV. I ••!X ־• Z r : —$- בצלאל את־הארז עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה : ( ־ :,*־יג .U1|T V :־••A* • J ־ T ־ • T * T : : ־ T> והצי רחבו ואמה וחצי למתו: ב ויצפהו זהב טהור מבית 5מך!זץbi לי/ריזהב סביב: ־*ק לו ארבעטבעתזהב על ארבע פעמתיו ושתי טבעת״על־צלעו האדות ושתי טבעת על־צלעו השנית: ד רעש בדי ?בצי שטים ויצף אתם זהב: י׳ ויבא את־הבדים בטבעת על צלעית האדן לשאת את־ הארץ: יו רעש בפרת זהב טהור אמודם וחצי אלכה ואמה וחצי רחבה: ז רעש שני כרבם זהב מקשה עשה אתם משד קצות הכבדת: ח כרוב אחד מהצד. מזה וקרוב-אחה מקצה מזה מךהכפרת עשה את־הכרבים משני קצוותו: ,ט רהיו הכלבים פרשי כנפים למעלה סבכים בכנפיהם על־הכפדת ופניהם איש אל־אחיו אל־הכפדת היו פני הכלבים: פ י'רעש" אודד,שלדון עצי שטים אמתים י ארכו'ואמה רחבו ואמת “וחצי t T JT ־ J קמתו: ף רצף אתו זהב טהור .ומגע לו זך זהב סביב: י־ ומנעלו מסנךתטפח טביבויעעזך־זהב לטירתו םביב: יג רצק לו ארבע טבעת זהב דתן את־הטבעת על ארבע הפאת אשך לארבע רגליו: יד לעמת המסתת היו הטבעת בתים לבדים'לשאת את־השלחץ: טורעשאת־הבהיםעצי שטים רצף אתם זהב לשאת את־השלחץ♦ ט! רעש את־ הכלים ואשר על־השלחן את־יקערתיו' ואת־כפתיו.ואת מנותיו ואת-הנ%ת^ער יפך' בהן׳זהב טהור: פw ־"יק ™!ת יי ויעעאת־הטנרה והב טהור מקער. <ןעה *ולד,טנדר,;לכהיוקלה ?ב יעיהכפתדיה ופרהולימ?דויל קצותיו קף. וששה יח ובדמים הגאים מצייד, שלשרת 1 קני קנדד׳ מציל׳ האחד ושלשה קנימנדה מצדד, ד,שני: יט שלשה ?מרם משקדים בקנה האחד כפחד ופרח ושלשה 3מים משקדים בקנה אחד ככתר ופרח כןלששת הקנים היךאים מךהמנרד,:כובטנדהאךבעד, [נבעים משקדים?פחדיה ופרחיה: נא וכפתר תחת שני דקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת־שני הקנים ממנה לששת הקנים חיצאים ממנה: כב באתריהם וקנחם ממנה דדו כלה מקשה אחת והב טהור: מרעש את־נרתיה ש^ד׳ ומלקחיה)מחתתיה זהבטהור: כי ככר זהב טהור עשיר׳ אתה ואת כל-כליה: a כי׳ רעש את־מזבח הקטרת עצי שטים' אמה ארכו ואמדה רחבו רבוע ואמרדם קמתי ממנו היו קרנותיו: מי רצף *אתו זהב טהור את־ננו ואת־ על:שניצדיו"לבתים לבדים לשאת אתו בהם; ני רעש את-הבדים עצי שטים' רצף אתם זהב: כט רעש את־ שמן המשחה קדש ואת־קטרת הסמים טהור מלקי־־ז דקר ♦ ס שביעי רביעי נשהז ™21ל לח א רעש את־מזבח העלה עצי שטים חמש אמות ארכו וחמש־אמות רחבו רביע ושלש אמות קמתי: ב רעשיקרנתיו על ארבע פנתיו ממנו היו קרנותיו" רצף אתו נחשתזגרעש את־כל־כלי המזבח ארדהסידת ואת־דדעים ואח־המזרקת את־ המזלגת ואת־המחתת כל־כלר עשה נחשת: ירעש למזבח מכבר מעשה רשת ™שת תחת כקכבו מלמטה עד־חציו: י׳ ויצק ארבע טבעת בארבע הקצות למלבר הנחשת בתים לבדים: ירעש את־חבדיםעצי שטים רצף'אתם נחשה: ירבאאת־הבדים בטבעת על צלעת ד,מזבח"'לשאת אתו"בדם נבוב לחית %np אתו: ם ־■ • • ** t " ויעש שניות לח ויקהל עג ה רעש את הכיור;חשת ואת בנו נחשת במראת הצב^ת אשך צבאו פתח אהל מועד: ם ט רעש את־־הדוצר לפאת 1 .נגב תימנה כןלעי החצר שש משור מאה באמה: י עמודיהם .עשרים ואדניהם עשרים נחשתה העמודים יחשרןהם כסף: יא ולפאת צפון מאה באמה עמודיהם עשרים ואדניהם עשרים נחשתרי העמודים וחשקיהם בסך: יב ולפאתץם קלעים המשים באמה עמודיהם עשרה ואדניהם עשרה ווי העמדים והשוקיהם כסף: יג:ול?אתקךמהמןךד1הקמשים אמה: יקקלעים חמש־ עשרה אמה אל־הכתף עמודיהם שלשה ואדניהם שלשה: * ולכתף השנית מזה ומזה לשער החצר קלעים לזמש עשרה אמה עמדיהם שלשה ואדניהם שלשה:=» כלךקלעי החצר סביבשש משוך:.- והאלעם לעמדים נחשת ווי העמודים והשוקיהם כסף וצפוי ראשיהם בסף וחם מחשקים כסף כל עמך החצר: ם־™" ומסך שער החצר מעשיך, רקם תכלת ואתטן !תולעת עמי ושש משיר ומשהים אטה ארך וקומה ברחב חמש אמות לננמת קלעי החצר: ״(*fenj ארבעה ואדניהם ארבעה !חשת ורחם כסף וצפוי ראשיהם ייזשקיהם כסף: נ ובל־הותהר! למס! ולחצר סביב נחשת: ם ס ם °י אלה ?קודי למשכן משכן. הערת אשר פקד.על־פי משה עבדת הלחם בור איתמר בן־אסח לכהן: “!בצלאל בן־אורי בן־חור למטה והודה עשה את כל־אשה־צוה ירוה את־משה:« ואתויאהליאבבן־ אחיסמך למטה,-דן הרש וחשב ורקם בתכלת ובאתמן ובתולעת השר ובשש: ם כי כל־הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקרש ההיו זהב התנופה'תשע ועשרים ??י וש« מאות ושלשים שקל ב?ןקל דיקלש! ™!כסף «ף ©קודי 146 שמות לח לט פקודי ?קורי העדה ?ואת ככר ואלף ושבע מאות nstom ושמים שקל בשקל הקדש: ־י בקע לנלנלת WP" השקל ?שקל ד,הןדש לכלד,ע5רי.על־ך&קדים m עשרים שנה ומעלה לשש־מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות!המשים: ימי ויהי מאת ככר הכסף לצקת אתי אחיי הקדש ואת אז־ני דפדכת מאת אדמם למאת הכבר ככר לאדן: נ״ואת-האלף ושבע המאות וחמשה ושבעיסעשה ורם לעמודים וצפה ראשיהם והשק אתם: נסונהשח התנופה שבעים ככר ואלפים ואךסדמאות שקל: ל רעש בה את־אדני פתה אהל מועד ואת מזבח הנחשת ואת־מכבר מחשה אשר־לו ואת כל־בלי הטובח: לא ואת־אדד קהצר סביב ואת-את; שער החצר ואת כל־ותךת המשכן ואת־כל־יתךת החצר סביב: לט א ומן־התכלת והארגמן ותולעת השני m בנדי־ שרד לשרת בקדש רעש־ את־בנדי הקדש אשר לאחרן כאשר צוה ירוה את־משה: פ ש:י חמישי כשה! מחיביין ברעש את־האפד זהב תכלת ואירנמז ותולעת שני ושש משזר: T| ל> T T : '־$ IjlTT : -gyí V : ־/- ן IT : T /;• : A• VA ג ררקעו את־פחי הזהב וקצץ פתילם לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן ובתוך תולעת השני ובתוך השש מעשה חשב:Vכתפת עשו־לו' הברת 1על־שני קצוות! חבר: י-וחשב אפדתו״אשר עליו ממנו הוא כמעשהו׳ זהב קבלת ואןנמן ותולעת שני ושש משזר כאשר צור, יהוה את־־משה: ם ורעשו את־אבני השהם מסבת משבצת זהב מפתחת פתוחי חולם על־שמות בני ישראלי: י ירשם אתם על כתפית האפד אבני י זכרון לבני ןשראל כאשר צוה להוהאת־מעןה: פ חרעעואת־ החשן מעשיה העב ?מעשה אפה זהב הבלח ואתמן .ותולעת שד ושש משזר: = רבוע ה:ק בפזל עשל אח־ הדושן,זרת ארבו וזרת רחבו בפזל: י וימלארכו ארם™ קצותיו קרי. טורי טורי אבן טור אהם פטדה ובלרןת הטור ד,אהר : והטור השר נפך ספיר ויהלם: >נ והטור השל’®, לשם'®בו ואחלמת: ינ.וד,טור הרביעי תך®,® ®הם רשפה, מוטבת משבצת ותבבמלאתם: יי ולאבנים.מל־ שרשרת נבלת' מעשה עבת זהב טהור:י' ®רעשיו שתי משבצת זהב ועתי טבעת זהב ויתנו את־שתי הטבעת על־שני קצות החשץvJ ויתנו שתי העביתת הזהב על־ שתי'הטבעית על־קצות החשן:'יח ואת שתי קצות שתי העב־תת נתנו "על־שתי המשבצת ויתנם.על־כתפת האפה אל־מול פניו: יט ויעשו שתי טבעית זהב וישימה.על־שני קצות החשן על־שפתו אשראיל־עבר האפד ביתה: כויעשו שתי טבעת זהב ויתנם _על־שתי כקפת האפד מלמטה ממול פניו לעמת מחבלתו ממעל לחשב האפד: כאיוירכסו את־החשץ' מיטבעתע אל־טבעית האפר בפתיל קבלת להיית על־חשב האפר ולא־מח החשן מעל האפד כאשר צור. יהוה את־משה: פ שלישי ששי כשה, טחיביי, כב ויעש את־מעיל תאפה מעשה את כליל הכלת:« ופי־בטעיל ?תוכו בפי תחרא שפה לפיו סביב לא י3ןרע! ־ירעשו $ל־ש1לל המעיל המוני הכלת וארנטן ותולעת ש? ??זיר: ־י■ רעשו פעמני זהב טהור ומנו את־ה&עטנים «יו לרמניס על־שול: המעיל סביב בתוך ררטנים: ־י פעמן ורטן פעמן והמן.על־שולן המעיל סביב לשרת באשר צור, להור, את־משה: ס ־!רעשו את־הפתנת שש מעשה ארג לאה,רן ולבניו: נח ואת המצנפת שש ואת-פאר׳ הטנבלת'שש'זאת־מכנםי הבד «ן® משזר: ־פ ואתר,אבנט שש משור ותכלת ואהנמן ותולעת שני מעשת qf ?אשר ?וך, ;הוך, אח־מןןת 5 0 ל רעשו אונ- את ?f ניי־חקדש והב טד,ור הכתבו ??1יו מבתר פתוחי חותם קרעו ליהון־ת:*< התנו ?ליו פתיל תכלת לתת ?ל״חמצנפת _ מלמעלה כאשר צוה יחידו אח־ משח•, P ל־ווזכל כל־עבדת מסבן *חל מועד העשיו ?ע :?האל ןכלא?זרצוהיהוחאת־משחכן?שו':פ י־יעי *הביאו את־חטעוכן אל־מיעה, את־חאהל ואת־כל־ באו קרםיי קחפיו ?ריחו ועמדיו ואדמו: לי ואת־מכסה עורת האילם המאדימים ואת־מכסת ערת התחשים ואתפרכת המסך: לךאח־־אר-ץ ד,?דת ואת־בדיו}אות הכפרת : ליאת־השלחן.את־כל־כליו ואת לחם הפנים: * את־הקנרה ה^הדה את-נדתיה נדת המערכה ואת־ כל־כליה ואת שמן המאור: לח ואח מזבח הזהב ואת שמן המשחת ואת קטרת הסמים ואת מם ך יפתח האהל: לט את 1 מזבח קנהשת ואת־מכבר הנחשת אשר־ לו את־בריו ואת־כל־כליו את־הכיר״ואת־כנו: מאת .קלעי החצר אודעמדיה ואת־אתיה ואת־המסך לשער החצר אודמיתך־יו ויתהתיה ואת כל־כליעבחת המשכן לאהל מועך: מאאת־בגרי השרד לשרת בקדש את־ בגדי חקדש לאחרן חכחן׳ואת־בניי בניו לכהן:«־ בבל *שהצוח;חוח את־משה כן ?שיו בני דעדאל את בל־ חעבדח: « הרא משה את־כל־המלאבה הנח עשו *חח כאשר צוח הה כן עשו ויבלןי אתם משה': פ ח0'ש'שנ’ע'”"ז”״ני’1מאוהבר יחוד, אל־משח לאמיר! ־ כיום־חחדש חדאשוןכאחח לחדש תקים את־משכן *חל מועד: נ ושמר! שם את ארון העדות וסכת על־ תאיץ את־חפריכת: י הבאת *ת־השלחן וערבת,את■ ערכו הבאת את־חטנדה העלית את-נרתיח: י. ונחתת את־מןבח חהב לקטרת לפני ארון ח?דת ושמת אח־ מקך ח$חח לטשןן: יונתתחאתמןבח רעילה ל?3י גריחיד קרי • 0הח שמות מ פקודי קד. §ןח מש3ןאדל־טועד:זונמתאת־הכיר פין-אלל מועד וכץ. המןבח ונתית נ$ם מלם: "!?ימות את־הדוצך סביב ומנוע את־מסך שערהותצר:. ולקחת את־שמן המעידות ומשחת אתה:,משכן ואת־כל־אשר־בו וקזיעזותאתוואת־ כל־כליו והיה קדש! -ומעיחת את־מזבח העלה ואתכל־כליו והרשת את־המובח והיה המזבח קדשלךשים: יא ומשחת את־הכיר ואת־כנו והרשת אתו; יב והה,הבת אח־אדדן־ואת־בניו אל-^ח 4,ל מועד ורחצתיאת5 -ן;־ 1: T JS : “ ITJ A" V J -eV/. V T T, V) 3מי.ם: ינ.והל3שתאת־אהרן את בנדי הקדש ומשלת אתו וקדשתאתו וכהן לי! יי ואת־כנץ תקריב וללכשת אתם כתנות: טי ומשלות אתם קאשר משלתאת־אביהם ובמו לי והיועה להית לדם משחתם לכתת עולם לדרתם: ט! רעש משד, ככל אשר צוה;דוה אתו g עשה: ם ׳» יי דד,י בחלש הראשון כשנה השנית באחד לחדש הוקם המשען: יח רקם מנעה את־המשכן רתן את־אתיו וישם את־קליעיו ו?!ן את־בריתיו רקם אודעמודיו: -= רפרש אה־חאהל״על-רמשכן רשם את־מכסה האהל עלץ מלמעלה כאשר צוך, והוה את־משה: ם נ רקה רתן את־העךתאל־הארן רשם את־הבדים על־האר[ רקן את־הכפדת על־חארן מלמעלה: י״רבא את־הארן אל־למשכן וישם את פרכת למסך רסך על ארון העלית כאשר צוד, והוד, אח־משה: סננרתן את־רישלהןבאהל מועד על";רל"למשכן צפנה מחוץ לפרכת:» רעריך עליו ערך לחם ל$; יהוד, כאשך צוך, יהוד, את־משתם כי וישם את־המנירה באהל מועד נכח השלחן על ירך -v v - ־־ \ : v )V >- Iát ן המשכן נגבה: כה ויעל הנדת לפני יהוד. כאשר ציה יהוד. את־משדת: ם מרעים את־מוכח הזהב כאהל מועד לפני לפרכת: מ רקנ$ר עליו קטו־ת ממים כאשר צור, ,יהוד. את־מקזה: ס שביעי כה דשם את־מסך הפתח למשכן: T״ " ואת י כט ואת מזבח תגלה עזם פתח משכן אהל־מועד!יעל עליו את־העלה ^את־המנחה כאשר Jצור־־, יהודה את־ T) (T V T T י : T • - V ־־1:־ ••־ע ן * T : ZT) משה: ם ל וישים את־הכיר בין־אהל מועד ובין המזבח וייתן שמה מים לרחצה: לאי ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו את־ידיהם ואת־רנליחם: לב בבאם אל־אהל מועד V : kV : V AT T ובקרבתם אל־המובח ירחצו באשר צורה יהודה את- : V yT T :1 t “ • : ״*ATe : • “ k ”!:־( 9V * ־־־ ־ • משה: ם לג וי קם את־־החצר סביב למשכן ולמזבח ויתן את־מסה שער החצר ויכל משה את־המלאכדה: פ rv* T IV -J- Jk~ T V ־: -V kV . J ־ : ז. T| , מפטיר לד ויכם ד,ענ ן את־אהל מועד וכבוד ירוה מלא את־המשכן: 'לה״ולא־יבל' משה" לבוא אל־אהל מועד בי־שכן עליו הענן וכבוד יהודה מלא־ את־המשכן: לי ובהעלות ד,ענ מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל : ••T|V < Ti״1t. •• —״» “•: V A” T : • J•• k : * I T מטעיהם: לז ואם־לא!עלה העג ן ולא לסעד עד־יום העלתו: לח כי ענן יהוד, על־המשכן יומם ואש תהיה לילה בו'לעיני כל־בית־ישראל בכל־מסעיהם: ח ז ק סנום פסוקי דספר ואלה שמות אלף ומאתים ותשעה • אר׳ט סימן: וחציו אלהים לא תקלל , ופרשיותיו אחר עשר, אי זה,, בית אשר תבנו לי סימן: וסדריו עשרים ותשעה , ולילה ללילה יחוה דעת סימן: ופרקיו ארבעים , תורת אלהיו בלבו סימן: מנין הפתוחות תשע וששים. והסתומות חמש ותשעים. פך הבל מאה וששים וארבע פרשיות, ישלח עזרך מקדש ומציון יסערך סימן! דקדא א ויקרא א“*)ויר,רא אל־משה וידבר יהוה איליו מאהיל מועד לאמיר: ב דבר אל־בדלשראל ואמרת אלחם אדם כי־יקריבמכם קרבן ליהוד, מדד,בחמדה מדד,בקר T T •|. ־־ J |״I • AT r IkT ;|t yV • J - : י" I T Ty- 1 • T ומן־הצאן תקריבו את־קרבנכם: ג אם־עלה קרבנו מן־ הבקר זכר המים יקריבנו:אל־פתח אהל מועד יקריב אתו לרצנו לפני יהודה: ד וסמך ידו על ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו: ה ושהם אח־בן הבקר לפני יהוד, J ק•: T : .|T T )•• k VT ׳?ן AT ! J” : * | -,V.TT- \ ,V. V והקריבו בני אהרן הברנים את־הרם וזרקו את־הרם •) יגיח ד׳ שימין פנויות ויתחיל פתחלת שיבה ה׳. *' זעירא על על־המובח סביב אשר־פתח אהל מועד: ו והפשיט את־ העלה ונתח אתה מתחיה: י ונתנו בניי אהרן הכהן אש על־המןבח וערכו.עצים על־האש: ח וערכו בני אהרן הבחנים את ‘הנתחים את־הראשוארדהפדר על־העצים אשר על־האש אשר .על־המובח: ט וקרבו וכרעיו FITT במים והקטיר הכהן את־הכל המובחרת עלה אשה ריח-ניחוס'1 להוה: ם - ואם־מךהצאן *#'&־־ ד,?שבים או. מן־העדם ?$r וכך תמים נקריבנו: יא ושחט אתו על הך המןבח צפנה ?$;' יחוד, וורקו ?3: אחרן הכתים את־דמו .עלהמזבח סביב: ׳3 ונתח אתו לנתחיו ואת־ראשו ואת־פדרו וערך הכהן אלם ?ל־העצים אשר על־האש אשך על־דמובח: ינודקרב וד,ברעים ורחץ במלם והקריב הבחן אח־־הבל1 והקטיר המובחר. עילה הוא אשד. ריח ניתח ליהוד.: פ ®י ך ואם מן־חעוף עלה קרבנו להור,' והקריב מן-דתךיםאומן־בנקהיונהאת־קךבנו: "והקריבו הכהן אלה,מזבח וטלק את־ראשו והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קה המזבח: "והקיר את־מראתו בנצחה והשליך אתה אצל המןבח קדמה אל־מקום הדשן: ’י ושפע אתו בכנפיו לא .יבדיל והקטיר אתו הבחן המובחר, על־העצים אשר על־האש עלה הוא אשה ריח {יחדו להוד,: פ ב» ונפש בי־תקריבקרבן מנהר,’ליהוד, סלת הדה קרבנו דצק.עליה.שמן וסתן״עלה לכנה: 3 והביאה אל־בנן אהרן הבחנים וקמץ משם מלא קמצו מפלתה ומשמנה על בל־לבנתה והקטיר חבהן' אה־ אוקדקה !,®פחה אשה ריח נהה ליחוך,: ג הנותרת ק־המנחה לאהרן ולבנך קדש קדשים מאשי לרה: ס י ובי תקרב קרבן טהר, מאפר, תנור פילח חלות מצח ?תלת בשמן וךקלקי מצות משחים בשמן! ם n ואם־ 152 דקרא ב ג ויקרא מנחת על־חמחבתקר«ךםלת בלולת בשמן מצד־, rnp-,:< פחות ארח פתים רצקת ?ללה עמןמדוה הוא: ם של"'<לאם־מנחתמרחשתקרבנ,ןד מלח 3שמ! ותעשר,:n והבאת את־הפנדוה אשי Hto מאלי׳ ליהודי והקריבה אל־הבהן והניעה אל־המזבח: פ והרים הבה; טךהמנחה את־אזברתה והקטיר המזבחה אשד, ריח ניחדו ליחות: י והנותרת מן־הטנחה ?אדיח יל«:ו קיש קדשים מאשי לתה בל־חמנחד, אשרדלוריכי יודיד׳ לא תעשת חמץ כי כל־שאר וכל־ףבש לא־תקטירו ממנו אשד, ליהוק:« קל-בן ראשית תקריבו אתם ליהוד לאל-המלבס לא־לעלי ?ליס מהי " מלזמג מקמי במלח תמלדו ולא תשביח מלח ברית אלדייד מעל מנחחק על כל-קךמןי' תקריב מלח: ם ’יןאם־תקריב מנחת בכורים ליחות אביב קלוי באש גרש בלמל תקריב את מנחת במריך: ®rra עליה שמן ושקרן עליך, לבנה מנחה הוא: טי והקטיר הכהן את־אןכרתה מנרעזר, 'ומשמנה על כל־ילבנתה א™ לןה1ך׳: פ ימיג־־לאם־זבח שלמים קרבנו אם מן־הבקר הוא מקריב אם־זכר אם־נקבה. תמים ״יקריבנו ל®: יהות : נ וסמך ירו על־ראש'קרבנו ושחטו פתח אהל מועד וזרקו בר אד,p הכד,רם את־הדם על־המובת סביב: i והקריב מזבח השלמים אשר, ליתר, את־החלב המלמד אית־הקרב לאת כל־ד,דולב אשר על־דקרבג מאי‘ W הפלית לאת־החלב אשר ?להן אשר ןנל־הכסלים ואת־ תחרת על־הככר על־הכללות לסירנה: י והקטירו אתו בר־אררן המובחד, על־העלה אשר "על-העצים אשר על-חאש אשר, ריח נידות לתור,: <ם י לאם־מן־הצאן קרבנו" לזבחי שלמים לירות וכר אי נקבה תמים ירריקנו: ,אם־כשב תא־מקריב את־קרבנויהקריב ־' אותו אתו לפנן להוד,: י׳ לממך את־לדו על־ךאש יןר3ני erfi אתו לפך אהל מועד חרקו ?ני אהרן את־דמיו.על־ המזבח סביב: ט והקריב מזבח השלמים אשד. ליהרדז ללבו האלה למימיה לעב" העצה יסירנה ואת-החלב המבפוה את-הקרב ואת כלה,חלב אשך על־לקו־ב: ץאת עזלי הכלית ואת־החלב אלוה עלה! אשר-על־ לבסלים לאת־הילךת על־הכבדעלהבללת לםירנדח: '״ יהקטיךו הכהן הטלבחה לחם אלוה ליהוד,: פ ואם־ עזקךבנו והקריבו ל?ני להוך,: -־לסמך אח־ידויעל־ ראשו ושחט אתו לפך אהל מועד לזרקו בני אהרן את־ דמו על־המובח סביב: -!והקריב טט5ו יךפנואעירה ליחוך! את־החלב המנפה את־הקרב ואת כל־החלב אשר על־הקרב: טי ואת שתי הפליית ואת־־החלב אשד • י• ־ —vl 1V - : ״ • — • .v • . T . - •• ... — ... עלה! אשר על־הכפלים 'ואת-היתרת על־הכבד על־ לבלה לסירנה:» להקטירם הבל,ן המזבחה לחם אשר, לריח ניחוח בל־חלב ליהוה: -המת עולם לרריתיצס בבל מושבהיבס׳בל-יחלב וכל־דם לא תאכלו: פ י°'שיד» ולדבר ידוה אל־משה לאמה: נ דבר אל־בני ישראל־ לאטד נפש צי־תחטא ?שננה מכל מצות'יהויח אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה: ג אס״הםהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר T, ■ל ׳ «!:•.־ V T - J- •I: • : AT T J- : - : T- T : V ־ ־ S” : • - . J, ti/- ל JT- .,V יצק א^־יסוד המזבח: י ואת־החלב ואת־הכלית ואת־ • : • ו- . : V היתרת מן־הכבד מן־הדוטאת הקטיר המובחר. כאשר צוהלהוה את־משה: י» ואת־הבשר ואת־העור שרף באש מחוך למחןה: יב וישחט את־העלה וימצאו בני אהרן אליו את־הזים דודקהו .עה־המזבח סביב: •נ ואת־העלה' המציאו אליוילסתחיה ואת־הראש וקטר על־המןבלז: יירךחץ את־הקרב ואת־הברעןם וקטר על־העילך, המזבחה: »_ ויקרב את קרבן העם דקה את־שיעיר החטאת אשר לעם וישחטהו ויחטאד\כראשון: טי ויקרב את־העלדה־דעשד, כמשפט:־ שני יי י ויקרב את־ המנחה וימלא כפו ממנה ויקטר על־חמןבח מלבד עלת הבהר: יח וישחט את־חשור ואת־האלל זבח השלמים אשד לעם וימצאו בד אהרן את־הדם אליו לןרקהועלי ח,מזבח סביב * יט ואת־החלבים מן־השור ומן־האה1 האליה והמכסה והכלית ויתרת הכבר:" כ וישימו את־ : t I VJV •• V V ״ : ־ • •1 : 1VT J •ין •י׳■ ( והייתם קדשים כי ר)ךוש אני: מי זאת תורת הבהמה ןהע1ף וכל'נפש התה הרמשת בנדם ולטל־נפש השרצת על־ך,ארץ.: ף■ להבהיל בן! מעא ובין הטחה ובין התה הנאשלת ובין התה אשר לא תאכל: פ פ פ יב » וידבר לה!ך, אל־משה לאמה: ך הבה אל־בנן :שהאל לאמה אשה בי סורי? לילרה !?ר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דוחה תטמא: ג וביום השמתי:מול בשר קהילתו: י ושלשים יום ושלשת ימים . השב בךמי טחהתיבבל-קהש לא־תנע לאל־המקהש לא תבא .ער־מלאת.ימי טהרה: ■זלאם־נקבןה הלה וטמאה שבשם כנהתה וששים יום וששת;עים תשה.על־ ועי עח^ה: י ובמלאת 1 יעי עהרה לבן־ או <3ת השיא !y דנתן חצי החורת באותעת וחוייו 4 von כבש •־; : . vT כבש בן־שנת לעלה ובן-יונה או-תד לחטאת *b-פתח אלל־מועד אל־דכלן: ז ולקליבו לפני, להוד, וכפי עלית וטהרד, ממקד דמיה ואת חולת חיללת לעך או לנקבה: י׳ ואט־לאתמצא;דד, די עיי׳ ולקפד־' W־ תלים או שני בג; יונח אחד לעלה;אחד ?חטאת ובפר ?ליה הכהן וטהרה:פיס וידבריהוד, אל־משה ואל־ אהרן לאמיר: נאךבפכי-להיד־, מנור־בשרו שאת או־ טפלת או בהרת ותל בעוד־פשלו לנגע צרעת והובא אל-אחרין הכהן או אל-אחד מבנך הבלנ;ם: נ;ראך, לבלן ואת-למע בעותד,בשל ושער בנגע הפל לב! ומלאה ד,נגע עמק מעור פשרו נ נע צרעת הוא וראהו הכהן וטמא אתו: י ואם־בללח לבנה הוא בעור בשרו ועמק אין־מלאל מן־העור ושערה לא-הפך לבן_;ה?ניר ד,כד,ן את-לננע שבעת ;מים: "וראהו הכהן ב;ומ לשביעי ולנח לנגע עמד בעיניו לא־פשה והנגע3ש1 והסנירו הכהן שבעת ימים שנית: שני ו וראה הכהן אתו ביום •השביעי שנית והנה כהה הנגע ולא״פשה הנגע בעור וטהרו הכהן מספחת הוא וכבסי מריו וטדי. ז ואם־פשיה תפש־ה המספרות בעור אחרי הראתו אל־ לבלן לשללחו';נלאח שנ;ת אל-לכחן: "ולאד, לכד,ן והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן צרעת הוא: פ ט נ נע צרעת כי תלת ?אדם ולובא אל־לכלן: יוראה לכל,ן ולנר, שאת־לבנה בעור והיא לפכות שער ל=ן ומחית בשר חי בשאת: יא צרעת נושנת לוא 3ע1ד משירו וטמאו’הכהן'לאי יסנרנו כי טמא תא:-נ ואם־פרול תפרח לצרעת'בעור וכפתר, לצרעת את כל־עור לנגע מראשיו ועד־לגליו לכל-מראד, עיני לכהן: י־ וראה ד,פד,ן וד,נל כפתר, לצרעת את־כל־בשלו וטהר את־ לן נע בלו לפך לבן טהור תא: יי וביום לראות בו בשר יקיא sn תזריע פה חי יטמא: פי.וראה הכהן ארדהבשיר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא צרעת הוא: =׳ או כי;שוב הבשר החי ונהפך ללבן ובא אל־הכהן: י! וראהו הבודן והנה נהפךהננע ללבן וטהר הכהן את-הננע טהור היא: פ יי׳ ובשר 3י־.יך,יה בו־?עךו שחין ונרפא: ■ט והיה במקום השחין שאת לבנה או בהרת לבנה אדמדמת ונראה אל־הכהן: ־ ודאה הכהן והנה נוראה שפל מן־העור ושערה הפך לבן וטמאו הכהן ננע־צרעת הוא בשחין פרחה:« ואבו וךאנה הכהן והנה אין־בה שער לבן ושפלה אינ נח מן־ העור והיא כהה וימירו הכהן שבעת;מים: בג ואם־פשה תפשה בעור וטמא הכהן אתו נ נע הוא:« ואם־תחתיח קעמד הבהרת לא פשתה צרבת השחין הוא וטהרו הכהן: ס רביעי(שני כשהן *™•ס כי או בשר כי־יהיה בעדו מכות־אש ןה;תה מלדת הפכוה בהרת למח׳אךמימוז או לבנה: <״ [דאת אתה הכהן והנוח נהפך שער לבן בבהרת ומראה עמק מן־העור צרעת הוא במכוה פרהה וטמא אתו הכהן נ נע צרעת הוא: ני ואם 1 יתאנה הכהן והנה אין־בבהרת שער לבן ושפלה אכנה מן־העור והוא כהה והסגירו הכהן שבעת ןמים: כי וראהו הכהן מום הטביעי אם־־פשז־! תפשידה כעור וטמא"הכהן אתו(גע צרעת הוא: כח ואם־תחתיה״תעמד הבהרת לא־פשתה כעוד והוא כדי,ה ע\את הממה הוא וטהרו המחן כי־צרבת המכרה הוא: פ חמישי כט ואיש או אשה כי־יהיד־י. כוי נ גע בראש או בזקן: ל וראה תכהן את־הננע והנה מראהו עמק מן־העור ובו שיער צהב הק וקטא אתו הכהן' נתק הוא צרעת הראש או הזקןהוא: לאוכיקיראה הבהן את-?נע הנתק יל<ךת אץ־מראהועמק מן־העור ושער שחר אין בו והבניה הכהן את־ננע הנתק שבעת;מים: לב וראה הכהן את־הננע כלם השביעץהנה לא־פשה הנתק ולא־ הלה בו׳שער צהב ומראה הנתק אין זענ<קמן־מנוד ♦ לג והרזןלח ואת־הנתק לא לגלח והסקר הכהן את־הנתק שכעת ימים 4בנית: לבוראה.הכהן את־הנתק ביום השביעי והנה לא־פשה הנתק בעור ומראהו איננו זעמק מן־הע1ר1טהר את1 הכהן וכבס בגריו וטהר: לה ואם־ פשה לכשה הנתק בעור אחרי טדךתו: זלי'וראהו הבלן והנה פשה הנתק בעור לא־עקך הכהן לשער הצהב טמא הוא : לי ואם־׳־בעיניו זעמר הנתק ושער שדוד צמח־בו נרפא הנתק טהור הוא וטהרו' הכהן:5ם לח ואיש או־אשה כי־יהיה בעו!—בשרם בהרת בהרת לבנת: A וראה הכהן.והנך, בץור־בשךם בהךית כהות לבנת בהק הוא פרח מנור טהור הוא: ם ששי (שלישי כשח; מחיבייס מ ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא: מאואם מפאת פניו ימלט ראשו נבח הוא טהור הוא: ־נ'ןמ;יהיה בקרחת או בנבחתעעלבן אדמדם צרעת פדחת הוא בקרחתו או בנבהתו: ע וראה אתו הכהן והנה שאת־הננע" לבנה אדמדמת בקרחתו או בנבהתו כמראה צדעת עור בשיר: =- איש־צרוע הוא טמא הוא טמא .יטמאנו הכהן כראשו ננעו: מה והצרו? אשר־בו הננע נכדיו'ידיו פחמים וראשו יהיה פתע ועל־שפם .יעטה וטמא 1 טמא לקרא: סי כל־למי אשר הננע 13 יטמא טמא הוא בהה לבב מחוץ למחנך, מושבו: ם ־״ והבנה כי־להיה בו נגע. צרעת כבנה כמר או בבנה פשתים: או בשיתי או בערב לפשתים ולצמר אי לעור אי ??ל־מלאכת עור:« והיד, הנגע ירקרק 1 או אדמדם בבנה או בעור או־בשתי או־בערב או בכל־ כלי־עורננעצרעת הוא והראה את־הכהן: נוראה הכהן .sgFf&r והעיר את־הננע שבעת למים : נ» וראה אה־ .,^ע ביום השביעי כי־פשה הננע בבנה או־בשתי או■ * ־ ־ בערב ג׳ רבתי . ויקרא יג יד תזריע פו בערב או בעור לכל אשדעןשר, העור למלאכד. צלעת ממארת הננע טמא והוא: נבושרףאת־הבנד או ?ת׳ השתי! או את־העלב בצמר או כפשתים אואת־כל־ פלי העור אשר־להיך, בו ה?נע כי־צרעת «מאךת הוא באש תשרת:!: ואב£ יראה ז;כהן והנה לא־פשה הננע בבנד או־יבשתי או בערל או בכל-כליהנור: ־י ™ הפל,ן וכבסו את אשר־בו דג נע והטנירו שפעתעמיט שנית : ־ שביעי(רביעי כשה! מחיבייס גה ה יאח הכהן אחרי 1 רכבם את״הנגע והנה לא־הפך הנגעיאתקעינו והנגע לא־פשה טמא הוא באש תשרפנו פחות די.וא בקרחתו או בגבחתו: ני ואם ראה הכהן והנה כהה הנגע אחרי הבכם אתו‘וקרע אתלמן־השגה אומן־הדור או מן־השתי או מן־הערב: מפטיר נז ואם־תראה עור בעגה או־בשתי או־ בערב או בכל־כלי־עור 'פדחת הוא באש תשרפנו את אשר־בו הנגע: 'נח והבגד או־השתי או־ הערב או־כל־כלי העור אשר תכבס וסר מחכם הנגע וכעס שנית!טהר: נס זאת תורת נגע־צרעת בגד הצמר i או הפשתים או השתי או הערב'או כל־כלתנור לטהרו או לטכיאו: פ פ פ יד אוידבר ירויה אל־משה לאמיר: נ זאת תהיה תורת ־,־ ״, המצלע ביום טהרתו והובא־ אל־הכהן: ג ויצא הכהן אל־מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נךפא נגע־הצרעת מךהצתע: י וצור הכהן ולקח למטהר שתי־ צפרים חיות טהרות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב: ה וצור הכהן ושחט את־הצפור האחת אל־כלי־יחרש על־מלם ח:ןם: י את־הצפד החיה וקח אתה ואת־־עץ הארז ואת־ שני התולעת ואת־האזב וטבל אותם ואת 1 הצפר החיית בהם הצפר השחטהיעל המלם החץם: י והזה על המטהר'מן־הצרעת שבע פץמיכב^וטההו^ ושלח את־ הצפר החיה על־פנ; השהה: ח ובכם המטרה את־בגדיו וגלח 172 ויקרא יד מצורע וגלח את־כל־שערו ורחץ במום' וטהר ואחר יבוא אל־ המחנה ו;שב מחוץ לא־,לו שכעת,ימים: « והיה בלם ד,שביעי לנלח את־כל־שערו את־ראשו ואת־וקנו ואת נבת.עיניו ואת־בל־שעךו יגלה וכבס את־בנך־יוורחץ ארדבשרו במים וטהר: י וביום השמיני;קח שני־כבשיים תמימם וכבשה אחת' בת־שנתה תמימה ושלשה' עשירנים מלת מ^ד״ה בלולה בשמן ולג אהד שמן:"יא והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואתם לפג; יהוד פתח אהל מועד: יב ולקח הכהן את" הכבש האחד והקריב אתו לאשםןאת־לנ השמן והניף אתם תנופה לפני יהוד,: שגי ע ושחט את־הכבש במקום אשר :שחט את־ההטאת ואת־העלה במקום הקדש כי בחטאת האשם הוא לבלן קדש ,קדשים הוא: ייללקה הכל! מדסי׳האשם ונתן הכהן על־תנוך אזן המטהר הימנית ועל־בהן ירו הימנית ועל־בהן .חילו הימנית: טי ולקח הכהן מלג השמן:ויצק על־כף הכהן השמאלית: טיוטביד הכהן את־אצבעו הימנית מן־השימן אשר.על־כפו השמאלית והזה מן־השמן באאבעו #in פעסיס לפני יהוד.: ומיתרי השמן אשך על־כפו ;תן הכהן על־תנוך אזן המטהר הימנית ועל־בהן:דו הימנית ועל־בחן תלו קימניח.על'ייס האשם : " והנותר כשמן א#ר עיל־בף הכהן וקן על־־ךאש המטהר וכפר על;ו הכהן לפנ״י יהווה : יט ועשה הכהן ארדהחטאתוכפר "על־המטהר מטמאתו ואהה‘:שחט ארדהעלה: כ והעלה הכהןאתי־העלה ואח־המנחדה המזבחה לכפר .עליו הכהן וטהר: ם שלישי(חמישי 3™1 ™יבייו) כא ואם־דל הוא ואין ידו משגת ולקה כבש אחד אשם לחנופה לכפר עליו וע#רון'םלת אחד בלול בשמן למתה ולג שמן: כנ ושתי תריס או שני בר יונך, אשר תשינתו והיד, אחד חטאת נקאחי עליי: והביא כגןהביאאתם ביום השמינל לטהרתו אל־הכהן אל־ פתח אהל־מועד לנ יחוח: כי ולקח הכהן את־כבע\ האשם ואת־לג ד,שלמן והניף אתם הכהן תנופה לפני לדה: כי ושהם את־כביש האשם ולקח הכהן מדם האוטם ונתן על־תנוך אזן־המםהר המנית ועל־בהן לדו הימנית ועל־בהן.מלו הלמנית: מ ומן־השמן .יצק הכהן.על־כף הכהן השמאלית:3! והזה הכהן באצבעו הימנית מך השמן אשרעל־כפו השמאלית שבע פעמים לפני יהוד,: כח ונתן הכהן מן־השמן 1 אש- על־כפו על הנך און המטהר ד,למניה ועל־בהןילדו הימנית ועלייבהן רגלו הימנה.על-מקוםדיםהאשם: כטוהנותרמן־השמן אשר על־כף הכהן לתן על־ראש המטהר לכפר זעליו לפני ידוה: ל ועשה את־האחד מן־התירים או מן־בני היונה מאשר תשיג לדו: 1לא את אשר־תשיג ידו את־האחד חטאת ואת־האחד עלה על־המנחה וכפר הכהן SV המטהר לפני'ימה: לב ואת תורת אשהבו נ^גע צרעת אשד לא־תשיג יד1 בטהרתו ן q ’רביעי (ששי כשה! מחוברי!) י־ ולדבר להור אל־משר ואל־אהרן לאבי,ד: לי פי 30* אל־ארץ ?נען אשר אגן נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צריגת בכית ארץ אחותכם: לה ובא אשר־לו ד,בית והגיד לכהן לאמד כנגע נראה לי בבית: לו וצוד, הכהן ופנו את־ חבלת בטרם יבא הכהן לראות את־הננע ולא יטמא כל־ •אשר כבירת ואחר בן ;בא הכהן לראות’את־ריכלות: "וראהאת־מנע.ורנה הנגע בקירו! הכלת שקערורית ,ירקרקת או אךמדמת וסראירן bm מךהקיר: לי רצא 085 מן־הבלת אל־פתחד^ת1הם.יר את־רכלת שבעת למים: לט ושב הכהן בלום השביעי וראה והנה פשה הנגעבקירת הבית: מוצוד, הכהן וחלצו"את־האבניבם !!שר ןק הנגע והשליט אקל,{ אל־מחוץ לעיר אל-טקום טמא 174 ויקרא יד טו מצורע טמא:« ואת־הטת !קצי! מטת סביב ושפט את• ד,?פר אשר הקצו אל־טהוץ לעיר אל־מקום טמא: « ולקחו אבנים אררות והו ניאו אל־תהת האטים ו,עפר אחר!5ןח;וטח את־הקלת: נ:ואם־;ש1ב הננע ופרח בבית אחי ל׳<ץ את־חאבנ״יט,ואחרי הקצות את־הבית ואחרי הכוה: מי ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבלת צרעת ממארת הוא בבלת טמא תא: טי׳ ונתץ את־ה3:ת אתי אבניו ואת־עציו ואת כל־נ3פ:ר הכלת והוציא אל־מהוץ לעיר אל־־־מקום טמא :'מי והבאאל-הבלתבל־ימי הסגיר *תולקמא _עד־העךב: מיוהשכבבבלת יכבסיאת-בנריו והאבל כבית יכבס ארדבגדיו: מח ואם־בא יבא הכהן תאהוהנה לא־־פשה הנגעבבית אחרי הטיח את־הבלת וטרד הכהן את־הבלת כי נרפא הנגע: מט ולקח לחטא את־הטת שתי צפרים'ועץ *רו ויעני תולעת ואוב: :ושחט את־חצפיך האחת אל־פלי־חרשעל־מים רוקם: ",ולקח את-עץתדארז ואת •האוב ואתו שק התולעת ואת הצפר התת וטבל ארים ברם הצפר השחוטה ובמים חיתים והזך, אל־חבית שבע פעמים: ע וחטא את־ הכלת בהם הצפת ובמים ד תלם ובצפד התה ובעץ האוד ובאוב ובשני התולעת: ע ושלח את־הצפר התה אל־מחוץ לעיר אל־פני השרה וכפר על־הבית וטהר: חמישי ני זאת התורה לכל־ננע,הצרעת ולנתק ן נח ולצרעת הבגד [לבית: ני ולשאת ולתפחת ולבהרת: ״ להורת בלום הטמא וביום'הטרד \את תורתי הצרעת: פ טו א ולדבר לתה אל־משה ואל־אהרן לאשר: כדברו אל־בנל לשראל ואמרתם 8להם איש איש כי.יתהיזב מבשרו זוכו טמא הוא: נ וזאת תתה טמאתו בדובנו רר בשרו את־זובו או־החתים בשרו מזובו טימאת הוא: י כל־המשכב אשר לשכב ?ליו הזב לקמא וכל־הכלי השי,[ רפת. א':;ף ?!שר-לשב rfo לטמא: י. ואיש אשר ;!ן! במשכבו יכבס בנדיו ורחץ במים וטמאונד־ה^רב: י והישב על־דבליי אשר־ישב עללו הזב.יכבס מדיו.ורחץ במים לטטא עד־ הערביטוהננע בבשר הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא ®״הערב: " וכי;יךק הזב בטהור ןכ3ם מדיו ורקץ במלם וטמא עד־הערב: =.ו3ל־המר33אשה לרכב,עליו הזב לטמא: יוכל־הננע 33“ אש־ יהלך, תחתיו לטמא ?ד־העי־ב והנישא אותם לכבסימדיוורדוץ במים וטמא עה־הערב: יאו3ל אשר לנע־מוהזמ רדיו לא־שטף במלם ובכם מדיו ורחץ 'במלם וטמאעד:הלל3': ינוללי-חרש אשר-לגעלמוהזט ישבהובל־בלי־עץ לשטף מטיפי ימבי־ לטהר הזב מזוט וספר לו שמעת ימיט לטהרתו וכבם : ־> - JV • : 1. T1:|T : T : • - T : • T״ פגריו ורחץ בשרו במים חיים וטהר ן יד וביום השמיני לקח־לי שתי תריב אי שנל בני יי™ ובאולטנ: להיד׳ אל־ פתח אהל מוער ונתנם אל־הכהץ: טי ועשה אתם הכהן אחד חטאת והאחר עילה לכפךיעללו רבד,! לטנל לדיר מדובנו: ם ששי(שביעי 3«p מחיבייסטי ואישבי־תצא ממנו שכבת־ ידעי ורחץ במלם את־כל־בשח וטמאעד־הץריב:'מיובל־ ןנד וכל־עור אשר־להלה ,עליו ש?בת־וךע לכבס במים לטמא עד־העו־ב: -ה ואשד, אשרלשכב איש אתה שעבת־ זרע ורחצו במים וטמאו עד־הערב: ט " ואשוח בי־ י!היה”זבה ים יהיה'זבה בבשרה שבעת למים תחיה ?.ניסה וכל־הננע בך, לטמא עד־תנלב: נ ובל אשר י׳שבב עליו מדתה וטמא וכל אשר־תשב,עליו יטמא: " וכ^־הננע במשכבהיכבם מדיו ורחץ במים לטמא ?ד־הץרב: ־־.וכל-הנגעבבל-כלי §!שר־קשבזעל;ויכ3ם ?נהיו ורחץ במם וטמא עד-ךעדב: « לאם על־הטשכב "יא אי על־דבלי אש,־־תא ישבת־״עליו בננעו־בי וטמא ?י־סעךט: ני ואם שכיב לש?ב איש אתה ותהי נויתה עליז חני ו»ר. מ׳ל n. ?ליו וטמא שטעה :מים ןכל;הטש?ב swrm &י י?2מא:_ס כהואשד. כי־יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת־נדתה או בי־תזוב על־נךתהכלץמי״ווב טמאתהכימי נידתה תהיה טמאה הוא; מ כל־המשכב אשד־תשכב עליו בל-ימי זוכה 3מ^33 נהתך, יהיה-לה וכל־הבלי אשר השב עליו טמא :היה כטמאח נדתה: ני.וכל" הנוגע 03 לטמא ובבס בנריו ורחץ במלס וטמא.ער־ הערב:«״ ואם־טהרה מזוכה ספרה לה שבעה :מיס ואחר תטהר:«׳$׳ כט וכלום השמיני תקת־לת שתי תרים או שנל בני יונך, והביאה אתם אללהכהן אל־פתח אהל מועך: ל ועשה הכהן את־האחר חטאת ואת־האחד עליי וכפר עליה הכהן לפני יהודק מזוב טמאתה: מפטיר ל» והורתם את־בנל־לשראל מטמאתם ולא;מתו ?טמאתם בטמאם את־משכני אשר בתוכם: לב זאת תודת הזב ואשר'®נא ממנו’ש?בו!ץךע לטמאה־בה: ל־ והדווה ב:ךתת והזב את־זובו לזכר ולוקבה ולאיש אשר:שכב עם־טמאה: פ פ פ טזי׳דדבר להוד, אל-משידר אלורי מות שר «י אהלן בקרבתם לפני־יהוה וימתו: ב ויאמר יהוד. אל־משה דבר אל־אהרןאחיןד ואל־יבא בכל־עת אל־ הקדש'מבית לפרכת אל:פני הכפדח אשר על־הארן ולא למות כי בענן אראה על־הכפדת: ־ מאת לבא אל,רן אל-לקהש m■ בךברך לחטאת לא:ל לעלה: י כתנת׳ בד קדש ולבש ומכנסי־בד להד על־בשרו ובאבנט בד לח^ר וקמאנפתבד יצניף בגדי־ר^ש'הם ורחץ במלם את־בשירו ולבשם: ה ומאת עדת בנל ישראל יקה שני־ שעירייעולט'לחטאת ואליל איחה לעלה: ז והקריב אהרן את־פר החטאות אשר־לו וכפר בעדו ובעד ביתו: !’ולקח את;ש:: השעירים והעמיר אתם לפני יהוה פתה אהל ויקרא טז אחרי פט אחל מועך: "ונתן אהלןעל־שד ד,שעירם נדלות נורל אחד ליהוד, ונורל אחד לעזאזל: « והחריב אהא את־ השעיר אשר עלה עליו הגורל ליחות ועשת חטאת: י והשעיר אשר עלה עלד חנודל לעזאזל יעמד־הי לפה י1ןח לכפר >יעליו לשלח אתו לעזאזל המךברד־•: " להקריב אהרן את־פר החטאת אשר־לו וכפר בעת ובעד ביתו.ושחט את־פר החטאת אשר־לו: _יב ולקה מלא־המחתה /הלי־אש מעל המזבח מלפני יהוה ומלא חפניו קטדת במים דקה והביא מבית לפרכת": יג־ונתץ את;הקטךת.על־האשלפני להוד, וכפה §נן הקטדת את־ הכפרית אשר על־העדות ולא למות: יר ולקה מדם הפר ול,זך,' באצבעו על־פד ר,כפ;רת.קךמה ללפנל הכפלת יזה שבע־פעמים מז־הדם באצבעו: טי ושחט את־שעיר החטאת אשר 'לעם}'תביא את:המו אל:מבלת לפרכת ועשה את־דמו כאשר עשה לרם הפר והזה אתו על־ \T < V |- T V JT *T״ J- : T ־ T :,ידי 9 ־ ( הכפ:־ת ולפני הכפרה: ־״ וכפרעל-הקדש מטמאת פד'ישראלי ומפשעיהם לכתחטאתם לכן תנשי־,‘לאחל מועד תשכן אתם בתוך טמאתם: י! וכל־אדם לא־לחלחו באך,ל מועד בבאו' לכפר'בקדש עד־צאתו לכפר בעדו ויבער ביתו ובעד כל־קהל לשראל: שני ".;יצא אלד,מזבח אשך לפנל־להוך, וכפר עליו ללקח מהם קפר ומדם השעיר ונתן על־קרנות המזבח סביב: יטוהזת ?ליו מן־הדם סיימנו שבע rm וקך־שו מטמאת בני ישראל: כ וכלת מכפר את־הקדש ואת־ אהל'מועך לאח־חמלבת להקריב את-ד,שע;ר חחי: נא וסמך אהרן את־שתי ידו על־ראש השעיר החי והתודה »?יו את-כל-עונת בד W ואת־כל־פשעיהם לכל־ חטאתם ונתן אתם על־יראש השעיר לשלח בזד־איש עותי ך^ה3ך'ח: ע לקעא השעיר עליו את־כלהנונתם אל־ יייי ?יי• *r 178 ויקרא no יז אחרי ארך נזרה ושלה את־לשעיר במך3ר: «!N3 אהרן אל-אה6 מ1עד ופשט את־מדי הבד אשר לבש בבאו'אל־חהדש והניחם שבב: ני ורחץ את־בשרו במים במקום קדוש ולבש את-בנדיו רצא ועשה את־ ונילוש ואת־עלת העם וכפר בעדו ובעד העם: שלישי(,״;י י,"־, ™!!דז כה ואת הלב החטאת:קטיר ד,?זב־־ * ט והמשלח את־השעיר לעזאזל יכבס «די ורק< אוי־ בשלו בט:ם'.ואחרי-כן,יבוא אל־לטחנה: ט ואת פר החטאת ואתו שיעיר החביאה אשר הובא אה־דמם לכפר בקדש יוציא אל-מחוץ לטחנה ושרפו באש את־ערהם ואת־בשרם ואת־פו־שם: נח והשרף אתם יכבס בנדיו ורחץ' את־בשרו בתם ואחריי-כן :בוא אל־הטחנה: ־ם ־והתה'לכם להקת עולם בחדש לשביעי בעשור לחדש תענו אודנפשתיכס ובל־מלאכה לא תעשו האזרח והנר הגר בתוככם: ל בי־יביום הזה:כפר עליכם לטהר אתכם־ טבל חטאתיכם לפני יהווה תטהרו: לא שבת שבתון היא לכם ועניתם ארדנבשתיכם הקתעולם: & וכפר הכהן אשר-ימשח אתו ואשר :מלא אהלדי לכהן" תלת"אביו' ולבש את-מדילבד בנדי חקדש: Á וכפר את־מקדש לקדש ואת־אחל מועד ואת־חמזבח יכפר ועל לבד,נים ועל־כל־עם הקהל ו?יר: *■mi ואת לכם להקת 'עולם לכפר על־בנ:.ישראל מבל־ חטאתם" אחת בשנה רעש באשר צוד, ידה את-משה: פ ין יניע■ א וידבר יהוד, אל־משה לאמיר: נ דבר אל־אהרן ואל־בניויואל כל־בד:שדאל ו^רין אליקם 1די יףי?ר אשהצוה ייהוד, לאמיר:! איש איש מבית:שלאל אשר ישהט שור או־כשב או־עז במחנה או אשר:שחט טהוץ למחנה: י ואל־פתח אהל מועד לא הביא] ?ייקר־ ,הבןילההלפנ: משבן ;לוה דם יחשב לאיש ההוא T|־ י קפץ נז׳ק. ים ויקרא יז יו/ אתרי צ דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עטו: ה למען אשר :ביאו1?.ני ישראל את־ןבחיהם־ אשר הם וכהים על־פני השדה והביאם ליהוה אל־פתל אהל מועד אל־הכהן' ולבהו!?חי שלמים ליהוה אוהב: י וירק הבהן׳יאה-הרם על־מובח:חוה פתח אהל מועד והקטיר החלב לריח ניחח ל:הוה: י ולא־וובחו עוד את-ובחיהכם לשעירם אשך הם ז;ים אחריהם הקת עולם תהיה־זאתלרס לדרתם י ח?ישי(שלישי נשהז מחוביי0 י ׳.ואלהם תאמר איש איש מ?ית :ישראל ומן־הנך אשר־עור י בתוכם אשרקיעלה עלה או ובת: ט ואל־פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו <יהוך! ונכרת האיש ההוא מעמיו:' - ואישי איש ?ובירת ישראל וטן־הנר הגר ::תוכם אשר'יאכל כל־ הס ונתתי פני בנפש האבלה ;את/הרם "והכרתי אתה מקרב עטה:." ?י נפש הכשל כרם הוא ואני נתתיו לכסעל־הטובח לכפר "עלרפשתיכס כי־הרנב הוא בנפש יכפר: -בעלקכן אמחה לבני ישראל כל-נפש מכם לא־תאכל רם והנר הנר בתוככם לא־יאכל רם: י־ ואיש איש מכל :שלאל ונ׳ן־הנר הנר בתוסס אשר :»ל *Tö T׳ אשל יאכל ושפך את-רמו וכפהו בעפר: יי ?י-נפשכל־בשר רבו בנפשו״הוא ויאמר לבני .ישראל רם כל־בשר לא תא? לו כי נפש כל־ב״שר רמו הוא כל־אבליו:כרת: « וכל:נפש אשר תאכל נבלדה וטרפה באזרח ומר ובבס מ ־יי ירחץ במים ו?מא עד־ הערב וטהר: ואם לא י?:ם ובשרו לא ירחץ ונשא עונו:ם,יח» רדפר;הוה אלי משה לאטד: נ'דיבר אל־ ?;י ישראל ואמךת אלחם אני ירוה אלהיכם: נ כמעשה 180 ויקרא יח אחרי בהםאנייהוך אלחיכט: הושמךתם את־חקתי' [את־ משפטי אשר.יעשה אתם האדם וחי בהם אני יהוה: ם w י איש איש אל־בל־שאר בשלו לא תקרבו לנדות עויוהאר;לוות: ם/עקות אכיקועתתאקק לא תנלה אמק הוא לא תגלה עירתה: ס״עתת אשת־אביק לא תנלה ערות אביר הוא: ס = ערות אחותה בת־אביר או בת־א|ק מולדת ri]á או מולדת חוץ לא מלה עדיי![! ם - ערות בת־בנק או בת־בתך תנלד, ערות[ 3' mnt הנה: ם ",עדות בת־אשה אביק מולדת אכיף אחותן? הוא לא תנלה עדותה! סיב ערות אחית־אביף ?אמיד■ שאר אביך הוא : ם < עקות אחות־אטק לא מלה כשאר אטד הוא: ם ■י ערות אחי־אביק לא מלה אל־ אשתו לא תקיים דהתק הוא ן ים- עדות כלתק לא תנלך אשת בנק הוא לא ושלך, עדותה: ם ט■ עחת אשת־אחיק לא מלה ערות אהיקחוא: ם ■יערות אשד■ ובתה, לא תגלה את־בת־בנה ואת־בת־בתד, לא תקח לנלות עדותה"שארה חנה ומה הוא: י" ואשה אל־ אחיתה לא חקה 'לאדר לנלות עדותה עלה ?חקה: י« ואליאשרד בנרת טמאתה לא תקרב לגלות עלותה: ־ ואל-אשת עטיתק' לא־תתן'שכ?תק לורע לטטאדד ?!י,: נא ומזדעק לא־תתן להעביר לטלק ולא תחלל את־^ם אלליד אל יר1ת J שביעי (רביעי כשהן מחובי'[) כב ואת" זכר לא"תשכב משכבי אשה תועבה הוא♦ כגובכל־ בהמה לא־תתן שכ?תןי לטמאה־בד, ואשד, לא-תעמך לפניבה^ה לרבעה תבל הוא: ניאל־ת?ז?׳אי מל־ אלת ויי בכל־אלה נטמאו הנדים אשר־אד משלח מפניכם■ נהותטמא הארץ ,ואפקד ®ני■ חאוך א,:־ישבית: נו ושמרתם m את־דלויזי לאתי משפטי ולא תעשו מכל לתועבת האלה קאוקח והנר הגר ויקרא יחיט אחרי צא l,«9W TP ""?י את־כל-הוווועבת האל,עשו אנשי־ תאלץ אשר לטמטם ותטמא ד,אלץ: מפטיר נח ולא־תליא תאלץ אתכם בטמאכם אתהכאשר לאת את־הנוי אשר לבניכם: כט כי כל־אשר.;עשה מכל התועבת האלה ונכרתו הנפשות העשת מקרב עמם: ל'ושמרתם את־ משמרתי לבלתי עשות מתלות מתועבת אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בתם אדלהוה' אלתיכם:'פ פ פ יט אדךבך ירוה אל־משה לאמר: נדבר אל־כל־ עדות בני־ישראל ואמרת אלהם קדשים הריו כי לדוש אני ירודריאלריכם: ! איש' אמו ואביו תיראו ואת־שבתתי תשמרו אני ירוהו אלד,יכם: ר אל־ תפנו אל־דאלילם ואלד) מפכה ־לא תעשו לכם אני יתור, אלהיכם: י■ וכי תזבחו זבח שלמים לירוה לךצ?כם תוכחתו: י כלס זללכם יאכל וממחרת והנותר עד-לם לשלישי כאש.ישתף: !ואם תאכל:אכל בלם השלישי פנול ולא לא.;רצות: "ואבליו עונו :עוא בי־את־קדש לתוך, דולל ונ?ךתה הנפש ההוא מעמית: ט ובלצויכם את־ לציר ארטכפלאתכלה פאתשךלללןצירוללט 5|לח?לא תללט: י וכלמך לא תעולל ופרט כלמך לא תללט ל?5 ולנר ותעוב אתם אני יתור אלהיכם:;« לא «נם ולא־ לבחשו ולאדעשללו איש כעמיתו:׳= ולא־תשכעו בשמי לשלד ןחללת את־שם אלחיך א;י לתות: ע לא-תעשל את־רעןי ולא תנזל לא־0?'1,1W ■nMI־ m .עד־ ?לול: W??T קדי» ולפני עור לאתת! מעשל וילאת מאלהיר אני יהוה ♦ שני (חמישי כש~ מחוברי!) טו לא־ 5 T V T < *< • • ״׳•*יי T í P “I : I| • ן ך תעשי,עול כמשפט לא־תשא פני־דל ולא תהדר פנל נדול ?צלל ?!שפטעמיתך: ־< לא־תלך רכיל בעמך לא תעמל על־דם רעך.אני ירוה: יזלא־תשנאאת־ אחיך כלבבך תוכח תוכיח את־עמיתך ולא-תשא,עליו 182 ויקרא יט קדושים קמא: "לא־תקם ולא־תטד את־בנלעטך ואהבת לרעך כמוך אני לתה: ’טאת־חקתי תעמדו בהטתך לא־ תו־ביע כלאים שדד לא־יתורע כלאים ובגד כלאים שעמנו לא לעלה ,עליך: = ואיש בי־יעכב את־אשה שכבת־זרע להוא שמחדר נהדפת לאיש .והפיה ’לא נפדתה או חפשה לא נתן־לה בקרת תהיה לא לומתו כי־לא חפשה: «להביא את־אשמוליהוח אל־פיתח אהל מועד איל אשם: « וכפר,עליו הכהן באיל האשם למש להוי־. על־הטאתו אשד חטא ונסלח לו מחמאתו אשך חטא: פ •14« וכי־תבאו אל־הארץ ונטעתם כל־ עץ מאכל וערלתם ערלתו את־פריו שלש, שניט יהיה לכם ערלים לא יאכל: מ־ ובשנה הרביעתיהלה כל־ פריו קדש הלולים ליהוד.: בי ובשנה החמישת תאכלו את־פךו להוסיף לכם תבואתו אנל לתה אלהיכם: ־י לא תאכלו על־הדם לא תנחשו ולא ושעוננו: ב■ לא תקפו פאת ראשכם ולא תשחית את'פאת זקנך: בי! ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתבת,קעקע לא תתנו בכם אני לחוף: ־« אל־תהלל את־בתך להונותה ולא־תונה הארץ ומלאה הארץ ומק: לאת־שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אנל להור.: ל» אל־תפנו אל־האבת ואל־הידענים אל־תבמשו לטמאה בהם אני ידוה אלד,יכם: * מפני. שיבה תקוסוהדרתפנ: יקיז ויראת מאלהיןד אני יהוד: ס רביעי(ששי כשה! מהיבייס לג וכי־יגור אף1ףי נרבאךצכם לא תונו אתו : לי באתה מכם" היה לכם תרו תר אתכם ואהבת לו במוך בי־נרים הייתם בארץ מצרלם אנל לתה אלהיכם: לי לא־תעשיו עיל במשפט במרה במשקל ובמשורה: לי מאוני צדק אבני־צז־ק איפת צדק לרין צדק להלך, לכם אני לתה אלהיכם אשר־ הוצאת אתכם מארץ מצילם: ל׳ ושמךתם את־כל־ הה׳א רפה . כצ״ל בלי יי׳י • מ׳ש • דיט׳ם דנו׳־!ח • °’ש • חקקי חמתי ואת־כל־משפטי ועשיתם אתם אני hit : פ חמישי ב א וידבר יהוך־^אל־משה לאמיר: ב ואל־בני ישראל תאמר איש איש'מבני ״ישראל ומן־הנל 1 הנר ביקוראל ?!עור י® מזךינו למלןד מות יומת עם ליארץ ותמהו כאמ: מאני אתן את־פני כאיש ההוא והכרתי אתו מך,רב עמו כי מזרעו נתן למלך למען טמא אח־ מך,השי/ולהלל את:שם'ךהשי: י ואם העלם יעלימו'עם הארק את־עיניהם מן־האיש ההוא בתתו מזרעו למלך לבלתי י המית אתו: יישמתי אד את־פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אתו ואת 1 כל־הזנים vאחריו לזנות אסרי המילןי מעןהכ עמם! יוהנפשיאשר תפנה אל־האבת ואל־־־היהענים לונית אחריהם ונתתי את־פני בנפש ההוא •: k ־1:־־ <: ־יו־ והבלתי אתו מקרב עמו: ז והתקדשתם ולליתם קדשים כי אך להוה אלהיבם ♦ ששי(שביעי כשה! טחיבייס ח ושמרתם את־חקתי' ועשיתם'אתם אנייהוה מקהשכם: טכי־איש ־-־, \ I־* ץ -ן;- • VT : )• -: AT . (V : ־1* : IV ״ *J איש אשר לקלל את־אביו ואת־אמו מות יומת״אביו ואמו קלל דמיו בו: י ואיש אשר ינאף את־אשת איש אשר לנאף את־אשת רעהו מות־יומת הנאף להנאפת: יא ואישי אשר ישכב את־אשת אביו ערות אביו נלחמותיומתו שניהם למיהם בם: יב ואיש אשך לשכב את־כלתו מות יומתו''שניהם־ תבל עשו י דמיהם יבם: יג ואיש אשר ( V : I :,״• T JÍ : ( • T V )/ AV| : • :־ V לשכב את־וכר משכבי אשה תועבה עשו שניתם מות יומתו דמיהם בם: יי־ ואיש אשרלקח^את־אשה לאת־ אמה זטה הוא באש לשלפו &תו ואתהן ולא־תהיהיזמה בתוככם:« לאיש אשרי לתן שכפתו;' בבהמה מות יומת ואת־דבהמה תהרינו: טי לאשת אשר תקרב אל־כל־ בהמת־ לרבעה אתה והרגת את־האשה ואת־הבהמה מות יומתו דמיהם בם: יי לאיש אשר־יקח את־אחתו בת־אביו אדבת־אמו וראה את־עתתה ןהיא־תלאה את־ 7יר< 182 ויקרא כ כא קדושים עתתו חסד תא [לבךתו לעת 33; עטם,ערות אחיתו גיל־ עונו ישא: יה ואיש אעזר־ישכב את־אשה דוה ונלך, את־ עלותה את-מקדהיהעךד.'והוא'נלתדאת־מרזור״זימיר׳ ונכו־תו שניהםמקרב עטם: "ושרות אחות אמך, ואחות אביה לא תגלה כי את־שארו הערה עונם ישאו: כ ואיש J | • T :ץ ־ ••a •$ ״.־. : " ,ך T V:|V > :־ IT • yT : • אשר ישכב את־דדתו עחתדדו גלה חטאסישאו ערירים ימתו: בא ואיש אשר יקה את־אשת אחיו נדה הוא ערות אחיו גלה ערירים יהיו: כב ושמרתם את־כל־הקתי ואת־ כל־מיעזפטייועעזיתםיאתם ולא־תקיא יאהבם הארץ אער אני מביא אתכם שטה לשבת בה: ״ניעי« ולא תלכי בתקו! הנוי אשר־אני משלח מפניכם כי את־כל־אלה עעיו ואקץבם: ־י ואמר לכם אתם תירשו' את־אךמתם ואני אותננה לכם לרשת אתה ארץ זבת הלב וד=ע א?, יהודה אלהיככם אשר־הבדלתי אתכם מז־העמים: : V •• I v: JT . ״ V •:־־<:• V•• : V . ־ I :ל1־ יו מפטיר כי׳ והבדלתם בין־הבהמה הבהרה לטמאדה ובין־ העוף הטמא' לבהיר ולא־־תשקצו" אח־־נפשתיכם בבהמה'ובעוף:SS3 אשרתרימש האדמה אשר-הבדלתי לכם לטמא: כי והליתם לי קדשים כי קדוש אני ייהוד, ואבדיל אתכם מךתעמים לתות לי:'מיואיש או־איטד, בי-;תה בהם אוב או:דעני מות יומתי ?אב! ירנמו אתם דמיהם בם: פ פ פ כא« ויאמר:תה'אל־משיה אמר אל־הכהניט בד אהלן [אמדת אלהם ל3פש לא-יטמא בעמיו: ב כי אם־לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו.ולבנו ולבתו ולאחיו: ־ ולאחיתו הבתולה הקרובה אליויאשר לא-לדתה לאיש לה :טמא: י לא יטמא בעל בעמיו לההליו: י,<א־:קךחד, קרחה בראשם וטאת זקנם לא יגלהו ובבשרם לא .ישרטו שרטת:. י קדשים :דייו לאלתר,ם ולא יהללו שם אלהיהם בי את־אשי:תה ג׳ פעמים. יקךחו נך . לחס ויקרא כא כב אמור צג לחם אלקיהם קם מקריבם ודיו קדש: זאעזהונה וחללה לאלקחו,ואשד. גרושה מאישהלאיקחו כי־קדש הוא לאלהלו: י׳ןקישתו כי־את־לחם אלהיל הוא‘מקריב קדש להלה־לל בי קרוש אני יחוד־, מקדשכם: ־ וכת איש כהן כי תחל לזנות את־אביה היא מחללת באש השרף: סי והכהן הגדול מאחיו אשר־יוצק .על־ראשוו שמן, המשחה ומלא את־״ילו ללבש את־הכנדים את־ ראשו לא יפרע ובגדיו לא:פרים: יא ועל בל־נפשת מת לא :בא לאביו ולאמו לא יטמא: י -י ומן־המקדש לא ודא ולא וחלל את מקדש אלהיו בי נזר שמן משחת אלהיו עלן! אני ידוה: י: והוא אשה בבתוליה יקח: יי אלמנה קרושה וחללה זנח את־אלה לא יקחכיאם־ בתולה מעמיו:קח אשה: <־י ולא־יחלל !רננו בעמיו כי אני יהוה מקדשו: ם®י® ולדבר להוה אל־משה לאמרי: י. דבר אל־אהרן לאטד אישמון־על לדדחם אשד;היה בו מום לא יקרב להקריב להם אלהיו: -ה פי כל־איש אשר־בו מום לא יקרבאיש עור או פסח או חרם או שרו_ען « או איש אשר־יהיה בו שלל חל או שבר יך: ׳־ אוי-נבן אי־דק * חבלל בעינו או נרם או ללפת אי מליל1 W : » כל־איש אשר־בו מום מזרע אהרן הכהן לא ינש להקריב את־אשי לחה מום בו את לחם אלהיו לא לנש להקריב: מ לחם אלה,יו מקדשי הקדשים ומן־הקדשים יאכל: =נ אל אל־חפרכת לא לבא ואל־המזבח לא ינש בי-מום « ולא. יחלל את-מקרשי כי אני:הוויה מקדשם : ני וידבר משה אל־אקח ואל־בניו ואל־כל־בנל.ישראל: פ כב» וידבר לקוח אל־משה לאמה: ברבר אל-אהרן !אל־בניו.ולנוח מקדשי מל־לשראל ולא יחללו את־שם קדשי אשר חם מקלשלים לי אני יחול,: ־ אמד אלחם לדרר״יכם בל־איש 1 אשר־לקרב מכל-זרעכם אל־ גג׳לבמקף • ם*׳י • הקרעים 186 ויקרא סב אמור הקז־שים א . < ־1:־ I . כה ומיד בן־נבר לא תקריבו את־לחם אלד,יכם מכל־ אלה כי משחתם בהם מוכב בים לא ירצו לכם: ם ט וידבר יהוד, אל־משה לאמיר: כז שור אדכשב או־עז V" - I • ־*־ V ־ *׳ 1 I •.י •ן • , כייולה והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשד, ליהודה: כחושוראו־שך, אתו״ואת־ קנו לא תשחטו"ביום אחד: כט וכי־תזבחו זבח־תודה ליחוך, לרצנכם תזבחו:’ליביום ההוא.יאכל לא־תותירו ממנועד־בקר אני הוד,: לא ושמרתם מצותי.ועשיתם אתם אנן יהוד, ־. לב ולא לחללו את־שם .קדשי ונקדשתי בתוך ?3: :שהאל אני יהוה 9קךש3ם: * המוציא אתכם מאלץ מאהנם להיות לכ= לאלהימאני יד;יךה: פ י-עי כג » וידבר יהוד, אל־משה לאמה: בדבר אל־ ברלשיאל ואמרת אלהם מועדי נד\ה אש־-תרךאיאתב מקראי קדש אלה הם מועדי: ג ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא־קדש בל־ מלאכה לא תעשו שבת הוא"ליחות בכל מושבתיכם": פ לאלה מועדי נה|ה מקראי קדש אשר-תקלאו אתי־נ במועדם: ה בחדש חדאשך:באה3עה,עשה לחדש בין הערבים פסח ליהוד,: ו ובחמשה עשר יום לחדש הזה חגיהמצות' ליהוד, שבעת ימים מצות תאכלו: י ביום הראשוןמקרא;קדש יההלבם 3ל־9לא?ת עבדה לא תעשו: ח והקרבתם אשד לידות שבעת ימים ביום לשביעי מקדא־קדש כל-מלא־ת עבדה לא תעשו־: פ ־וידבר;דוה אל־טשה לאטל: יך־בי״אל־־בי’ישראל ואשרת 183 ויקרא בג אמור ואמרת אלדזם כי־־תבאו אל־הארץ אשד אני נתן לכם : T) ־ ; JT ;־ •• I V T T V u T |• V :־ •••> :־ • ••v T | J וקצרתם את־קצירה והבאתם את־עמר ראשית קציךכם אל־הכהן: יא והניף אח־העמר לפני, יהודה לךצנכם ממחרת השבת .יניפנו הכהן: יבועשיתם ביום הניפכם ^זי לעלה ליחוי׳: ינימי* שני ?שתים פילת בלולה־ בשמן אשר, ליהוך, ריח ניחר׳ ונסבה יין רביעת ההין: יי ולחם וקלי ום־מל לא תאכלו עד-עצפ!'הלם הזהעהחנדאצם את־קרבן אלהיכם הלול! עולם לררתיכם בכל משבתיכם; ם טו וספרתם לכם ממחרת י השבת מלם הביאכם את־עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהילה: ט! ער ממחרת השבת השביעת תספרו המשים יום'והקרבתם מנחה הדשה ליהוד"; • : : .V :־ , • *0 A f J: ״ :T : •e •yV : -I( י :־,lT.e I- ( T T יז ממושבתיכם תביאו ולהם תנופה שתים שני עשרנים • ן :.*••.־ T VJV J* T . ל * ; י J ’.־ ל פלד. תהיינה תמך קאפינה בבורים ללהוה:•" והחרבתם על־הלחם שבעת ?בשים תטימם בנן שנה ופר בן־ברר אהד ואילם ש־נלם ;תו עלה ללהוה וטלהתכם ונכביד,ם אשד, ריה־ניהח ליהורד; ים ועשיתם שעיה־עזיס אחד לחמאת ושב כבשים'בד שנה לובה שלמים : נ והניף הבחן 1 אתם ?ל להם ח?כךים תנופה לפנל יהוד, ?ל־שד ?בשים קדש יהד ליהוד, לכהן: ־» וקראתם בעצם׳ הלום הוד, מקרא־קדש לד,;ך, לכם בל־כלאכת ננבדה לא תעשו חקר. עולם פכך־מושכיתיכם להרחיבם: ־'־ ובקצרכם' את־קציר אךבבם ל־״־ה־לי' m #זי בקצרך ולקט קצידך ל* תלקט ל%' ולנר תעוב אתם אני להוד אלד,יכם: פ ״־י* « ולהבה להוה אל־משה לאטד: ני דבר אל־בנל לשראל לאמיר בחדש ד,שביעי באחד לחדש יהלך, לכם שבתון וכדון תרועה, מקרא־ קדש: <ח כל מלאכת עביה לא תעשו להקרבתם אשר, ליהוד,: ם מ ולדבר ידעוך. אל־משה לאמר:מאך בעשור וגסכו קרי. א׳ דנושה. לחדש לחרש השביעי הזה י1ם הכפרים הוא מקרא־קדש ;היה לכם ועניתם את־נפשתיכם" והקרבתם 'אשד, ליהודה: ״־" ........ ־״ ־* : |•*. •־י־׳ : • : 1” : yV ־ - — — פ״’וכל;ג8לאכר, 16 í־tóá?עצם ודום הזר y יוםיכפרים הוא לכפר עליכם לפני;הוד, אלד,יכם:06 כי כל-הנפע א ער רא־־העודת ?עצם היום ה!ה ונכרתה מעמיה: ל וכל־הנפש אשר תעשה כל־מלאכה בעצם הרם הזך׳ וד,אבך1תי את־הנפש ההוא מקרב עמה: * כל־מלאכה לא תעשו חפןת4 עולם לדחתיכם בכל משבתיכם: לבשבת שבתון הוא לכם ועניתם את־נפשתיכם‘בתשעה לחדש בערב מערב עד־ערב תשבתו שבתכם:" פ - T V ־.• V ״• V V - VJV . ״ : : ) ־־ ־ : I V ששי לג ולדבר יהודה אל־־משה לאמיר: לד רבד אל־בני ;שראל'לאמיר־ בחמשה זעשיר יום לחרש השביעי' הזרה חג״הפכת שבעת ־;מלם ל;הוה: לה ביום הראשון מקרא־ קדש" כל־מלאכת עבדה "לא תעשו: "לי שבערתי ימים י׳ |v r: : t v :־ r ) vt:־t q J-: • lp *, תקריבו אשר, ליהוד. ביום השמיני מקרא־קדש יהירה ־. w • H:t < -ן - j. ,־־ : • • • |v: 1•. *•*I t לכם והקרבתם אשד, ליהוד, עצרת הוא כל־מלאכת V • V : : V T> ־1 T :־V : T •. VJV( עבדה לא תעשו: לי אלה מועדי יהודה אשר־תקראו ;־ r ) vt:־ 1 . >*e t . : j*v: 1 vv :־# ••• • :1: ג אתם מקראי קדש להקריב אשה ליהוד, עלה ומנחרת T) • : |ד ״*I* J*•• : ־־ :V • *I ־1 . ז ^ yT : • st זבח ונסכים דבר־יובם ביומו: לח מלבד שבתת יהוד־־, *.־;־ ן : V T ז ־# I : . j . ־ : -ז< ־* : j ץ : AT .* ומלבד מתנותיככם ומלבד כל־נדריכם ומלבד כל־ :.־J : ־ : yT ) ־־ í Qe נדבתיכם אשך תתנו ליהוד,: לט אך בחמשה עשיר יום לח;לש השביעי באספכם את־תבואת'הארץ תחנו את־ חג־יחוך, שבעת ימים ביום הראשון שבתון־וביום השמיר שבתון": ך ולקחתם לכם "ביום הראיון פרי עץ הדר כפת תמרים ־וענף עץ־עבת וערבי־נחל ושמחתם לפני להוה אלד,יכם שבעת ימים: מא וחגתם אתו חג להוד, שבעדת ;מים בשנה הקת עולם" לדירתיכם בחדש השביעי ותחיגו אתו: מבבפכית תשבו שבעת ימים ןל־האזרח בישראל;שבו בסכת: מג למען":ךעו דירתיכם בי t כי בסכות הושבתי את־בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ירוה אלהיכם: י פי וידבר משדה את־מעדי I v: )T : 1• ־: ירוה אל־בני ישראל: פ כף שביעי א וידבר ירודה א : r I • C• : V AT״ ••I . ־:־V V T ; X, ,*• X משד, לאמר: נ צו את־בנן לשראל דקה; שמן זית זך שתית למאור להעלת נר תמיד: ־ מחיץ לפרכת ייעדר* ?אהל מועד יעריך אתו אהרן מ?רב <,ר־ביץלפנןיחוח תמיד ח5ןת עולם לררתיכם: י על המנדה הטרדה יערה את־הנרות לפני יהודה תמיד: פ ה ולקהת סלת ־1:־> I* T . a : J•• : • A•• - . v I ו י. : v JT : 1-1T . ואפית אתה שתים עשרה חלות שני עשרנים ידלה החלה האחת: י ושמת אותם שתים מערכות שש המערכות 1 :־־ •זש■ / • 1• • I . ״ : 9 * /T . ׳־ -J" « V * ÍI ~ ־1;־ m וי- על השלהןך,טהך לפני.ידוה: ז ונתות_על־המעך3ת לבניי זכה והיתד, ללחם לאזכרה אשה ליהוד,; ח ביום השבת ביום השבת ־יעדכנו לפני יהוד, תמיד מאת בני־ישראל -ן־.* V- ץ ״ : *‘י : VT, y . ; ••ן • : t "ע ברית עולם: ^ והיתד לאהרן ולבניו ואכה הו קמקוכם הדש כי קדש קדשים הוא לו מאשי יהוד, הרן מולם: ם י ויצא בן־אשה ישראלית והוא בן־איש מצרי' בתוך בני .ישראל וינצו^במהנדה בן־ הישראלית ואיש הישראלי: יא־רקב בךהאשדה הישראלית־ את־השבם ויקלל־'ויביאו אתו אל־משה לשם אמו שלימית בת־דברי למטה־דן: יב ויניחהו במשמר לפרש להם על־פי יהוד : פ יג וידבר יהוך, אל־משה לאמיר: יי הוצא ארדהמקלל אל־מהוץ למהנה וסמכו כל־השמעים את־ידיהם־על־ראשו ורימו ־ -T $ : l T : V I ־ T: - ( V . V V : I| : - אתו כל־העדה: טי ואל־בני ושהאל תדבר לאמיר איש איש כי־יקלל אלהיו־ ונשיא חטאו: טי וניקב שם־יהוד־ז •9 •1• :־|•/ :X J I". |«»t: I : ••• >T T : VT v מות יומת רגום לתמדבו כל־העדה כנר כאזרח בנקבו שם יומת: יי ואיש כי לכה כל־־נפש אדם' מות יומת: r|T , ATT Vjv T XV - V* • : iT X•• יי, ומכי, ?*■־?המה ושלמנה .נפש תחת נפש: <ואיעז כי־לתן מום ממיתו ?אשר ?שיה ÍPVTM :'־ 8מי תחרת שבר.?גןן תחת .עלן שן הדת שן באשר ןתן ממם 1 r כאדם דקרא כד כה אמור צו פאדם ?I .?,סן 13; «יי « ומפה ?המוז יעזלמנה ומכה אך='׳'ד־: ־כמשפט אחד;דרה לכם פגר כאזרח יהיה כי ?וני, יההת אלד,יכם:» וירפד מעזוה אידי־־בני ;קוראל ויוציאו את־המקלל אל־מחוץ למחלה וירגמו אתו אבן ו?גי-;שראיל קשיו כאשר צוה ייהודה את־משה: פ פ פ ׳ י" כה» וידבר הוד, אל-מק־ה בהר סיני לאמיר; נ דבר , אל־?נ: ושיראל ואמרת אלחם בי תבאו אל־הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת ליחוך,; נ שש שנים תזרע שדף וששי שינים תזמר בלמד ואם?ת את־תבואתה: י ובשנה'השביעה שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליחה שדף לא תזרע וכרמך''לא ךןנ־ד: ה את כפיה קצירף לא הקמור יא־דענבי נוירף לא תבצר,שנת שבתון היה ל'ארץ:'-'ה,'ת'ה שבה ךארץ לבם ?אכלה לף ולעמדף. ולאמתף' ולשכירף ולתושכף הגרים.עמד:< ולבהמתף ולחיה אשר ביארצף ועהה כל־תבואתה לאבל: ם " וספרת לף שבע שבתה שנים שבע שנים שבע פעמים היו לף יעד שבע עזבתת השנים תשע וארבעים שנה: כהעברת שופר תרועה בחדש ד,שבעי בעשור לחדש' ביום הכפרים תעבירו שופר בכל־אדצכם: י וקדשתם את עונת החמשים |נה וקראתם דךור בארץ לכל-,ישבה יובל היא יזחיה לכם ושבתם.איש אליאחיתו ואיש אל־משפחתו תשבו: ־» יוכל הוא שנת הךמשיים שנה תהה לכם לא תירעו לא הקאת את־כפיחיה ולא תכ?ירו את־נוךיה: יב כי ובל הוא קדש תהיה לכם מךהשרה תאכלו את־ תכואתה: ע בשנת היכל הזאת תשבו אישיאל־אחזתו: ^ יי וכי־תשכרו ממכר לעמיתך או קנה מ!ך עמיתך אל־תינו איש את־־אחיו: טי במספר שנים אחר היוכל־1 הקנה הךןצדה מאת עמיתך במספר עד־תבואת ימכר-לך: טי לפי 1 רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו ב; מספד תבואת הוא מכר לך: יז ולא תונואיש את־עמיתו ו;ךאת. מאלדין!־ כי' אני יהודה״אלהיכם : יח ועשיתם את־הקתי ואת־משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על״הארץ לבטח: שלישי(שני =ש־; ™יגייס יט ונתנדה האח פריה;אכלתם לעזבע ויעובתם לבטח ?ליה: כ וכי תאמרו מה־נאכל בסנה העוביעת הן לא נודע ולא נאסף את־תבואתנו: כא וצויתי את־ברכתילכם בשנה השישית ועשת את־התבואה לשלש השנים: כב וזרעתם את השנה השמינת ואכלתם מן־־התמאה:שן עד וירשנה'התשיעת עך־בוא תבואתה תאכלו ישן: כנ והארך /א יתמכר לבמתת כי־לי הארץ כי־גרים ותושבים אתם עמדי: כי ובכל ארץ אחותכם ןאלה ^נולאךץ: D רביעי כה כי־ ימוךאחיך ומכר מאחזתו ובא גאלו הקריב אליו וגא^ את ממכר אחיו: בי ואיש כי לא יהיה־לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו: כ! וחשב את־שני'ממכרו’והשיב את־העלף־לאיש אשד מכר־לו ושב לאחותו: ב" ואם לא־מאאה:דו דיי השיב לו/ והיה'ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל דצא ביבל ושב לאחותו: ם חמישי(שלישי כשהן ™יגייס כט ואיש כי-ימכד בית־מושב עיר חוסה ודדתח ?אלתו'.עד־תם' ימנת ממכרו;מים תהיה נאלתו: י ואמ לא־עאלעד־מלאת לו ענה תמימה י3ןם הב;ת אעזר־בעיר אער־לא חמה לצמיתת לקנה-, אתו לרלתיו לא יצא בלבל: ל- ובתי החצתם אלור אין־להם המה סביב 2ל־עדההארץ.י,חעב גאלהתהיה-לו ובלבל יצא: לב ;ערי הלוע,בתי ערי אחותם גאלת עולם תלדה ירחם: ל־ ואימר;(אל מךהלרם רצא ממכר־נדת ועיר אחותו ביבל כי בתי,ערי הלו-ם הוא אחותם בתוך בד ־,־-־־ י י ישראל לו קרי. ויקרא כה בהר צז לקידאל : לי(&ה מנחש שדיהם לא יטכר כי־אחזרז עולם הוא להם: ם לי׳ וכי־ימוך אחיך ומטר, יך1 עמך והחזקת 13 נך ותושם והי י עטך: ליי אד־תלת מאתו נעז!ד ותרבית רראת מאלחיך וחי אחיך עמך: ל׳ את־פםפך לאותת! לו כנשך ו?מך3יח לא־תתן אכלך: ל" אני וחוח אלהיכם אלוך־הוצאתי אתכם מארץ מצהם לתת לכם את־ארץ ?נע! להיות לבנם לאלחים: ם w (רביעי כשי.! ®׳יגייס לט וכי־ימוך אחיך עמך ונמכר־לך לא-תעבד בו עבדת זעבד:זמ כשכיר כתושביהיה עמך עד־ 4שנת העל .יעבד' עמך: 'מא ויצא מעמך הוא ובעועמו ושב אל־משפדותו ואל־אחזת אבתץ:שוב:« כי־עכרי הם אשר־הוצאתיאתםמארץ מצךום לא:מכרו ממכלת עבד:«לא-תרחחבובפרך יראתמאלחיך: =יועבדך ואמתך אשר יהיו־ל ך מאת חנוים אשר םביבודכם מהם תקנו עבד ואמה: מה וגם מבני התושבים הנדים עמכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם וחף לכם לאחזה:V ול,הנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה לעלם בהם תעבדו ובאחיכם בני־ישראל איש שאחיו לא־תדדה בו בפרך: משביעי מי וכי י תשיג..יד גר'ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לנד תושב עמך או לעקר משפחת נר: טח אחריי נמכר נאלח תחיח־לו אחד מאחיו וגאלנו: מט או־דיו אויבך דדו עאלנו^ו־משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או־השיגה ;דו ונגאל: נ וחשב עם־קנחו משנת תמכרו לו עד שנת העל'והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שביר יח:ה עמו: נא אם־עור רבות בשדם לפיהן;שיב גאלתו מכסף מקנתו: נב ואם־מעטנשאר בשנים עד־שנת העל וחשב־ ? ?פי ש|יו:שים אתץאלתו: « כשיכיר שנה בשנה נלגי־יע?! ?®דך ל?י3;ך: ני יאם־לא:!א,ל טית כאלה 194 ויקרא כד. כו בהר באלה ויצא בשנת חיבל הוא ובניו עמו: מפטיר נר. כי־לי בני־ישראל עבדים עבדי הם אשר־הוצאתי אותם מארץ מצרים אני יהוד, אל״היכם: כלאלא־תעשיו לכם אלילם • : AT• ;־ •« : י V - I V: )T! . . ־ן *.־ # V: V T * ״ j ופסל ומצבה לא־תרןמו לבים ואבן משכית לא התנו בארצכם להשתהות עליה כי אני יהוד, אלהיכם: ב את־ שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני יהוד,: פ פ פ נאם־בחקתי תלכו ואת־מצותי תשמרו!עשייתםאתם: י ונמתי :שסיכם ?עתם ונתנה הארץ יכולה ’ועץ השדה לרנן פריו: ה והשיג לכם דיש אח־בציר ובציר לשיניאת־זךע ואכלתם לחמכם לעיבע וישבתם לבטח ?ארצכם: *י י ונתתי שלום בארץ ושכבתם לאין מחריר והשבתי חיה תנה מן־הארץ והרב לא־תעבד בארצכם: ? ורדפתם את־איביכם ונפלו לפניכם לחרב: ח ורדפו י מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבת ירדפו ונפלו איביככב "לפניכם לחרב: ט ופניתי אליכם" והפריתי I : ••• •י5 • ; •• J T VIT V k V • :־ •• V : •נ- אתכם והרביתי אתכם והקימתי את־בריתי אהככם: שלישי(חמישי כשה! מחוביי0 י ואכלתם ישן נושן וישן מפני הדש תוציאו: יא ונתתי משכניי'בתוככם"ולא־תגעל נפשי אתכם: יב והתהלכתי בתוככם ודדיתי לכם לאלהים *אתם תהיו־לי' לעם: יג אני יהוד, אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצר־לם מהי־תילהם עבדים ואשבר מטת עלכם ואולר אתכם קוממיות: פ יי ואם־לא תשמעו לי ולא תעשו את בל־המצות האלה:« ואם־בהקתי תמאסו ואם את-משפטי תנעל נפשכם לבלתי עשיות'את־כל־ מצוותי לה?ךכםאת־?ריתי:־<אףדאר אעשה־זאת לכם והפקדתיעליכםבהלחאת־השחפת ואת־הקדהת מכלות עירם וקדיכת נפש יןרעתם לריק זרעכם ואכלהו איביכם: י ונתתי פני בכם חופתם לפר איביכם ורדו בכם שינאיכם ונסתם ואץ־ררןץ אתכם: יי׳ ואם־עד־אלה לא תשמןנו לי ,c.r ״ 1 ’’“י‘־ דפפתי'ללפרה אתכנם שבעעל־הטאתיכם: " וסברתי את־ןאון ננןכם ונתתי את־שימיכם כ?ךול ואת־אךצכם כנחשה: כ ותם לריק כחכם ולא־תתז ארצכם את־ ;כולד, ועץ הארץ לא :תן‘ פריו: י ־» ואם־תלט w לך ולא תאבו לשמע לי ויספתי עליכם מכד־! שבע : ( .t: ) A‘ - J : • V|- :, •> :־־ •• V ־ T ץ V.V ־ קחטאתיכם: בב והשלחתי בכם את־חית השדה ושכלה אתכם והכריתהאת־בהמתכים והמעיטה אתכם' ונשמו V : V : * ; • ן1“ T : nv : v , T : V : : V • . v T דרכיכם: כגואם־באלהלאתוסרו לי והלכתם עמי הרי: כיי והלכתי אף־אניי עמכם בקרי והכיתי אתכם'נם־אני שבע על־חטאתיכם: כה והבאתי עליכם חרב נקמת נקם־ברית ונאספתם אל־עריכם ושלחתי דבר י בתוככם : ־־ ; ••V ונתתם ב:ד־ארב: כי בשברי לכם מטר,־לחם ואפו עשר נשים לחמכם י בתנור אחד והשיבו לחמכם"במשקל ואכלתם ולא תשבעו: ם כז ואם־בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי: כחוהלכתי'עמכם' בחמות־קרי ויכלתי אתכם אף־־אני שבע על־חטאתיכם: כט ואכלתם בשר"בניכם ובשר בנתיכם תאכלו: ל והשמדתי' אתבמתיכם והכרתי את־חמניכם ונתתי את־פגריבם על־פגרי V • V • -|T : V "JT - V • - : • : V •• | T -ק • ,;•••ע נלוליכם ונעלה נפשי אתכם: לא ונתתי את־עריכם חרבה והשמותי את־מקדשיכם ולא אריח בריח ניחהכם: r:־ • •1. ••• • :1: •• ־••^ : t j• (.־ , :•••> ־: • 1 :־ •••1 לב והשמתי אני את־הארץ ושממו עליה איביכם הישבים '!:־ • •- ~ • 1 T V ,T < :•IT : I VAT T V , I:״ - I : •ו כה: לג ואתכנם אזרת בנויים והריקתי אחריכם חרב והלתך־ו אר?כם שממה;עריכם להץ חךבה: לי או ו!ךצה הארץ את־שבתתיה פל ימי השמה ואתם בארץ אעיכם או תשבת הארץ והרצת את־שבתיתיה: * פל־ימי השמה ל.ש?ת את אשר לא־שסתה בשבתתיכס.?שפתכם ?ליה: 6 והנשארים בכם והבאתי מרך ?לבבם ?ארצית אלפיהם ורדף אתם ?ול,עלה נדף ונפו מנסת־חרב ינפלי ויון רדף: ל■ וכשלו איש־באקיו פמפגי־מ־ב(יסי BF יימי׳ן תומת. ס״*. ילא ולא־תתך, לכם תקוכוה לן3: א:כיכם: לי׳ואבךוס במלם ואכלה אתכם ארץ איביכם:ns והנ^אדיס 53ם ימקו כינונם כארצית איביכם ואף כינונה אבתם אתם יימקו: ־ ודתות'את-עונס ואת־עון אביתם ןמעלם אער טעלדבייואף אשר־הלכו עטי כיזרי: « אף־אני אלו עטם כללי והבאתי אתכם כארץ א:בהם או־או.יכנע לבכם הינרל לאי ירצו את־עונם: « וזכרתי את־כריתי יעקוב ואף את־כתתי :צחק ואף את־כתתי אמ-הט אזכר והארץ אזכר: « והארץ קיגזב מהם לתרץ את־ שבתודה בהסטה מרם והם ירצו את-עונם :עז ון:ען במשפטי מאסו ואת־דוקתי נעלה נןשם: סי ואף-נם־ זאתיבהיותם כארץ איןיהםלא־מאןתים ולא־נעלתים לכלתם להפר בתתי אתם ?’ 38' מ!־! אלסל!ם: סי. וזכרתי להם כתת ראשנים אשר הוצאתי-אתם מארץ מצתס לשע המים לתורתי להם לאלהים אני ירוה: '« אלה החקים והמשפטים והתורה אשר נתז יהיה כינו ובין כני ישראל ןהר סיר ןיהמשה: פ רביעי'(ששי נשה! מחיניי!) כז א וידבר יהוד, אל־משה לאמיר: ־ הכר אל-כנל :שראל" ואמרת "אלהם איש כי.יןלא נדר כערכף נפשת ללהוה: י והי" ערוף הוכר מבן עשרים־'עמה'וינה בן־ששים שנה והיה ינף־ך המשים שקל ככף כשקל הקדש: י ואם־נקבר היא ימה ורוו שלשים שקל: י. ואם מכן־תמש שנים וער בן־עעירים ה!כ!ר המשה שקלים 9=ףול3קכה’ערכ1שלשה שקלים'כסף: -ואם מכן־ששים שנה ומעלה אם־ זכר והיה עהכף חמשה עשר .@ל ולנקבד עשרה שקלים:יי ואם־מזי הוא מ?ןרוו ור?“,״1 ?W הקו-ף דגושח. ם*ש . 01ין הכד,ץ והעריך אתו הכהן על־פי אשר תשיג יד הגליד :עריכנו'הכהן:ם ם ואם־כהמה אשר .יקריבו ממנה קרבן ממה בל אשר לקן w לימה למה־קךש: י לא :הליפנו ולא־ימיר אתו טוב ברע או־רע בטוב ואם־המר ימיר'בהמה בבהמה והיה־הוא ותמורתו"יהיד־דקדש: T •> י : ־• 11 V : 1• 1 T I : , 9 T | T T : • T•• יי־ ואם בל־בהמה טמאה אשי לא־לקרים מטנהל11ז, לימה והעמיד את־הבהמך, לפני הטלל,ן:* והעריך הבד,ן אתך, בין טוב ובין רע בערכך ד,בהן בן למה: ואם; נאל לנאלנה ויסף ולומישתו על־ערקך: יי ואיש בי־וךדש אתךביתו קדש ללמה והעריכו הבהןי בין טוב וב;ן רע באשר לעמך אמהבהן בן;קום: סיואם־הטקדישלנאל את־ביתו הסף חמישית בטף־ערבך עליו היה לי • חמישי(שביעי כשה! טחיבייס טי ואם 1 משדה אחזתו יקדיש איש ללמד, למה ער?ך לפמרעו״ורע המר #רים בחמשים שקל בסף: יאט־משנה דיבל לקדיששההי ב$ר3ך ;קום: -הואם־אחר היכל.יקדיש שדהו וחשב־לו הבה; את־הבםף על־פ; השנים הנותרת עד שינת מטל לנגרע מערבך: ואכדנאל לנאל את־השהח המקדיש אתו ל;םף ךמשיה ??ף־ערבך כללווקטלו: ־ואם־לא יגאלאת־ השדה ואם־מכר את־השדה לאיש אחר לא־יגאל עוד: השרה בצאתו ציבלקדשליר,וה'כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו: ששיכב:ואםאת־שהה מקנתו אשר לא משרה אחזתו'יקדיש ליחוך,: כג ודושב־לו הכהן את מ?םת הערבך יעה שנת מכל ונתן את-העךטך ביום ההיא קדשלןמה: כי בשנת מובל;שוב השדה לאשי קנהו מאתו לאשר־לו אמת הארץ: ־י, יכל־ערקך;מה ??-לול הקדש עשרים נהה למה השקל: ט אך־טכור אשי י??ר לימה בבהמה לא־לקדיש איש אתו אם־שור אם־שה ליהוד הוא: ט ואם כ־בהמה הטמאה ופדה בער1ך ויסף 193 ויקרא כז בחקתי המשתו עליו ואם־לא יגאל ונמכר בערכך: בח אך כל־חרם אשר יתרם איש לירות מכל־אשר־לו מאדם T "•••, ־׳:־• :• •י • ז. :־ ••• , ••|T,.T> ובהמה ומשרה אחזתו רא ימכר ולא יגאל כל־הרם קדש־קהשים הוא־ לירות:'W כט כל־דורם אשד יחרם מז־האדם לא יכהה מות יומת: ל וכל־מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ ליהוד, הוא קדש ליהוד׳: לא ואם־ גאל יגאל איש ממעשרו המשיתו יסף עליו: מפטיר לבוכל־מעשר בקר לצאן כל אשר־יעבד תחת השבט העשירי יהיה־קדש ליהוד,': לג ל^ יבקר ביז־טוב לרע ולא ימירנו־ ואם־המר ימירנו והיה־הוא ותמורתו יהיה- : nr e: V • ! J•• T .• : A V J • : j־ t $ : ן T ל •ן :V קדש לא יגאל: לי אלה המצות אשר צוה יהוד׳ את־ T • > vU ••ן . ••v J ־ ־ : :־ V JT : ST • V משה אל־בני ישראל בהר סיני: חזה T : • J■• : V IV י י־ : ־1 IT י ׳ י ׳■״׳| סבים פסוקי דספר וירךא שמנה מאות וחטשים ותשעה נטף סימן: וחציו והנוגע בבשר הזב. ופרשיותיו עשרה בא גד סימן, וסדריו כ״ג ובתורתו יהגה יומם ולילה סימן. ופרקיו כ״ן !אהיה עטך ואברכך סימן. מנין הפתוחות שתים וחמשים והסתומות ששה וארבעים סך הנל שמנה ותשעים פרשיות דודי צח ואדום סימן: ---6X385— במדבר א במדבר א א וידבר יחוד, אל־משה במדבר מיני מאהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים "לאמיר: ב שאז את־ראש כל־עדת בניישראל למשפחתם לבית אבתבס במספר שמות כל־ זכר לגלנלתם: ־מבן'?שרים שנה ומעלה כל־ייצא צבא בלשראלתפקך אתם לצכאתם אתה [אתר!: י יאתבם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית־אבתיו הוא: תיואלרד שמות וש!נ#ים'אער;ע?וח'אתכם'לךאובן אליצור בז־שדיאור: י לשמעון שלמיאל בן־צוךישךי: ׳'לןהוךה נחשון בן־עמינדב: ח ליששכר ?תנאל בן־צוער: ־ לזבולן אליאב ננן־סלן! י לבר יוסף לאפרים אלישמע בן־עמיהור למנס- גמליאל בךפךהצוד:״לבדמן 8כיךן מ־נךעני: יב לדן אדויעזר בן־עמיעדי: ■נ לאשר פנעיאל בן;עכרן: יי לנד אלים!־ בן־קעואל: ־י לנפתלי אהירע בן־עינן: ט־ אלת קריאי העדה נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל הם: יז דקה משה ואהרן אה האנשים האלה אשך נקבו בשמות: יח ואת בל־העדה הקהילו באחד לחרש השני ויתיילדו על־משפחתם לבית אבתם ?מספר עמות מבן ע׳לרים ענה ומעלה לנלולתם: « באער »n ידוה את־מעה דפקרם?מךבר?יני:ם ש:י ב ויהיו בני־ראובן בכד ישראל תולדתם למשפחתם . - •1 : > . : "T,: • J : I •• S I ״ .JT I ל ׳ : זיו לבית אבתם במספר שמות לגלגלתם כל־וכר מבן עשרים שנת ומעלה כל יצא צבא: כאפקדיהם למטה ראובן ששח וארבעים אלף וחמש מאוית : פ כב לבני שמעון תולדתם למשפחתםלבית אבתם פקדיו במספר עמות לנלנלתם פל-וכר מבןעעהיט ענה ומעלה כל יפא צבא: « פסליהם למטה עמעון היפעה והטעים אלף ועלע מאות: פ ני לבני גד תולדתם למעפחתם לבית אביתם במספר עמות מבן.עערים ענה ומעלה בל יצא צבא: ־י פקריהם למטה נד קמעה וארבעים אלף ועע מאות והטעים: פ יי לבד יהודה קולדתם למעפחתם לבית אביתם במספר עמית מבן עערים עדי, ומעלה כל יצא צבא: ־■ פקדיהס למטה יהודה ארבעה ושבעים אלף ושש מאות: פ כח לבני לששכר תולדתם למשפחתם לבית אביתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא:כטפקדיהם למטה יששכר ארבעה וחמשים אלף וארבע מאות: פ ל לבך ןבולן תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמת מבן ?נשרים שנה.{מעלה בל י יצא צבא: לא פקדיהם למטרה זכולן שבעה ודומשים אלף וארבע מאות: פ לב לבני יוסף ־1:־ ברואי p־1. 200 במדבר א במדבר יוסף לבני אפרים תולדתם למשפחתם לבית אבתם ?מספרי שמת מבן' עשרים שנה'ומעלה כל תנא' צבא: ליג פתחיהם למטה אפריים ארבעים אילף וחמש מאות: פ לי לבד ?ונשר, תולדתם למשפחתם ??״ מ= מיו שמות מבן עשרים שנה ומעלו־, פיל יצא צבא : לה פקדיהם למטה מנשה שדם ושלשים אלף ומאתלם: פ לי לכד בדמן תולדתם למשןחתם ?5" D=S= מיד שמית מבן עשרים שנד, ומעלה כל יצא צבא: ליפקדיהם למטה בדמן המשה ושלשים אלף וארבע מאות: פ לח לבני דן תולדתם למשפחתם לבית אביתם במספר : * 1 T Jי J JT I I * : י: T) ; : ״J ▼י/ í • שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא: לט פקדיהם למטה דן שדם וששים אלף ושבע מאות: פ מ לבני אסר תולדתם למשפחתם לבית אביתם במספר שמת מבן עשרים שנה'ומעלה כל1 יצא צבא:זמא פקדיהם למטה אשר אהל־וארבעים' אלף המש מאיות:"פ מב בני נפתלי תולדתם למשפחתם לבית אביתם במספר ••T j • ן : J•• : . kTe : : • )/T :־ J- : • : ב%יב^ én» אולם איש איש על־עבדתו ואל־משאו: כ ולא־יבאו לראות •( •< - :-T U ע : I T - V : ן s T • : ל כבלע את־הקדש ומתו: פ פ פ כא וידבר יהוה׳אל־משה לאמה:33 נשיא את־ראש בני גרשון’ נם־הם לבית אבתם למשעחיתם: כג מבן שלשים שנה ומעלה ער בן־המשים שנה תפקד אותם כל־הכא ל*בא צ$א לעבד עבדה ?אהל מועד: כד ואת עבדת משפחת הגרשני לעבד ולמשא : 1- ( > :־ ־ • . : : 1 -ץ״•!: \ tv ־1:“ .V • : ־ זו :1 נה ונשיאו את־וריעת המסכן ואת־אהל מועד מכסהו ומכסה התחש' אשר־עליו'מלמעלה ׳ ואת־מסןי פתוה אהל מועך: ־י ואת קלעי החצר ואת־מסך 1 פתחו שער החצר אשר על־המשכן געל־המזבח סביב ואת מיתריהם ואת־כל־ כלי" עבדתם לאת כל־אשר יעשה להם ועבדו: : e> r• : q T . V:־ T /• : *t, T i :־ SV י״|7 I r T :; .V T% כי _על־פי אהרן ובניו תהיה כל־עבךת בני הגרשני לכל־ משאם ולבל עבדתם ופקדתם עלהם " במשמרת את ־ 7 T : ) :־ AT T I ־1: *•*•י :־. •־ V V V : • : V . כל־משאם: כח זאת עבדת משפחת בני הנרשני באהל j: >IT T - T :־ י־ ״ : J• : ••( - ••|:י .־ •) : v J מועד ומשמרתם ביד איתמר בן־־אהרן הכהן: ם "נ־ ־ך בנן מרדי למשפחתם לבית־אבתםתפלך אתם: ל מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן־ךומשים ש;ךז תפקדס תפקדם כל־דובא לצבא לעבד את־עבדת אהל מועד: ליאיויזאת מהזמרת משאם''לכל־עבדתם באהל מועד ץ • : .׳.־VJ ־ A••, q v J ; (T T I T : T T קדשי המשכן ובריחיו יעטילדיי יאדנץ: f ועמודי החצר סביב ואדניהם ויחדתם ומיתריהם לכל־כליהם ולבל עבדתם ובשמת תפסלו את־כלי משמרות משאם: :־ , J •• át T •,: ן V ••) ן • : T - VJV זן . לגזאת עבדת משפחת בני מרדי לכל־־עבדתם באהל J :־ י- ״ :• : : ”v J : ,I : V •• • :י : J ־.י:|ז A- V J : f |T T אשר פסה משה ואהרן על־פי להור. ביד־משה: ס לח ־ ופקודי בני י גרשון י למשפחותם"ולבית אביתם: לט מבן שלשים שינה ומעילה' ועד בן־קמשים שנה כל־ הבא ־ לצבא'לעבדות באהל' מועל:' מ ויהיו פרדיהם למשפחתם לבית אבתם אלפלם ושש מאות ושלשים : «א אלה פקוד מקופחת ?ני גלשון כלהעיבד תאהל מועד אשר פקד משה ואהרן על־פי יהוד,: מב ופקודי משפחת בני מרדי למשפחתם לבית אבתם: מג מבז שלשים שנה" ומעלה ועד בן־חמשיםשנה כל־הביא לצבא לעבדה באהל מועד: מי ויהיו פקדיהם למשפחתם • T T -ן:- V.V. -| f. ; J : I•- v J : (T : * : :י AT שלשת אלפים !מאתים: סי. אלד■! ?קודי בוש בדות מרדי אשר פהד משה ואהרן על־פי יהוה ביד־משד,: םייכל־הפקרים אשר פקד משה ואהרן תשיאי לשדיאל את־הלוים למשפחתם ולבית אביתם: מי מכן שלשים שנה ומעלה ועד בן־חמשים שנה כל־הבא לעבד עבדת עבדה'ועבדתי משא באד4"מועד: מח ויהיו פקך־יהם שמנת אלפים וחמש מאות ושמנים: מט על־פי ר>׳ 208 במדבר ד ד. נשא יהוה פקד אותם כת־משת איש איש.על־עבדתו ועל־משאו ופקדיו א־שר־צוך! ’nirí את־משת: פ ״1״־י ה» וידבר יהודק אל־משה לאטד: ב.צ1 אוז־בד ;שראל וישלחו מךהמחנך, כל־צתע לכל־וב וכל טמא לנפש: נ מוכר עד־נקכת תשלחו אל־מחוץ לטדונזת תשלחום ולא יטמאו. את־מהניהם אשר אני שכן ?תוכם: י ויעשו־לן 3נן:שדאל וישלחו אותם אל-מהוך למהנח כאשר ך3ך'.nyr אל־מ nf פן;נשו m ,ישראל: פ ה.וידכר ירוה אל־משה לאמד: י ויער אל־3נ; :שלאל איש או־א&ח כי ועשו מכל-חטאת האלם למעלי מעל ביהוד, ואשימה הנפש ההוא: י והתירו את־הטאתם אשר עשו״והשיבאח^שמו־בראשו וחמישתוייסףעליו'ונתן לאשך אישם לו: "ואם־אין לאיש נאל. להשיב האשם אליויהאישם המושב ליהוך, לכהן מלבר,איל הכפלים אשר'יכפל-בו עליו: ־וכל־תרומת לכל־קרשייבנך ישרוד■ אשרליקךיבו לכהן לו יהיה: י ואיש את־קדשיו לו ;הר איש אשך־יתן לכהן לו;היה: פ ימי" וידבר יהוהיאל־משה לאמיר{ -ביבר אל־כני ישראל ואמרת אלחם איש" איש כי־תשטת אשתו ומעלו־! בו מעל: י: ושכם איש אתה שכבת־ורע ונעלים מעת אישה ונסתרח והיא נטמאה וער אין בה והוא לא נתפשה: יי ועבר יעלו חדדקנאה וקנא את־אשתו והוא נטמאה או־עבר ?לני רוח־קנארק וקנא אודאשתו והיא לא נטמאה:® והביא האיש את־אשתו אל־הכהן ;הביא את-קרבנד: ,עליח עשירתהאיפהקמח שערים לא־תיקעליו לזמן ללא־ ייתן עליו לבנה כי־מנחת קנאת הוא מנחת וכויון מוכוית עון:'rá תקריב אתה הכהן'והעמדה לפני והוהנ״ןלקח הכהן מ:ם קךשים בכלי־חרש ומן־העפד אשך והנך. בקרקע המשכן וקח דבהן (נקן אל־הפום: " והעמיר י דגהן במדבר ה ו נשא קד, הכהן את־האשי׳ לפט וקור, ופלע את־ראש האשד, לנתן על־כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא וביה הכהן יהיו מי המריםהמאךךים.;יט'והשב;ע אתה הכהן ואמר אל־האשה אם־לאשכב איש אתך ואם־לא שטית טמאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה: כ ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת ויתן איש בך את־ שכבתו מבקערי אישך: « והשביע הכהן'את־האשדה בשבעת האלה ואמר הכהן לאשה יתן יהוד. אותך לאלה ולצבעה ?תוך jjgé ?תת יהוד, את־ירכך נפלת ואח־ בטג ך צבח: כנ ובאו המים המאררים האלה ?מעיך לצבות בטן ול?פלזירך ואמרח האשדה אמן'אמן: ־־וכתב את־האלת האלה. הכהן ?ספר ומחה אל־מי המרים: ־י להשקה את־האשה את־מי המרים המאררים ובאו בה ה,מ:ם המאררים למרים: כה ולקח הכהן מיה האשד, את מנחת הקנאת והגיף את-הטנחה לפט יהוד, והקריב אתה אל־המזבח: כי וקמץ הכהן מן־המנחה את־אוכרתה יהקטיר המובחר, ואחר.ישקה את-האשה את־הפדם: כז והשקה את־המים והיתה אם־נטמאה ותמעל מעל באישה ובאו בה המלם המאררים למרים וצבתה ?טנה תפלה ורכזי, ןהיתה האשרה לאלה' בקרב írás: נ״ואם־לא נטמאה האשד, וטהרה הוא ונקתה תודעה .זרע: ־־ ואת הורת ר,קנאת אשר תשטה אשלר תחת אישה ונטמאה: ל או איש אשר תעבד'?ליו חח קנאה וקנא את־אשתו והעמיר את־האשר, לפניי ןה1ח וכשוד לה הכהן את בל־התורה ה;את: לא ונקה האיש מעון חאשה הלוא תשא את־עתה: כ־ ו "'וירכך'ייהוד, איל־ משח לאמד: נדבר אל־בניושראליואמרת אלהם איש או־אשה כי ופלא לנהר נדר נזיר להזיה ליהוה: נ?ש ושכר נזיר חמץ.:ון וקמץ ש?ך ל* ושתה וכל־ הרי׳ש בחטף קמץ. 'משרת־ משרת ענבים לא ושחד, .וענבים לחים ויבשים לא יאכל,: Szn ימי נזרו מכל1 אשר ה!י.ן מקרצנים ועד־־זג לא יאכל: "בדי״ימי נדר נורו תער לא־יעב־ על־ראשי.עד־מלאת ד,עדם אשר־ ;דר ליחות קרש;היה נרל״פרע שער ראשו: י כל־ימי הדרו ליחוך, על־נפש מת לא;בא:■ לאביו ולאמו לאחיו ולאחת! לא־יטמאלחם במתם בי נ זר אלהיועל-ראשו: "כל !מי נזרו,קדש ך,וא ליחוך,: ם וביבמות מרת עליו בפתע פתאם וטמא ראש נזרו וגלח ראשו ביוסטהרתו • • j C* * : : • J • ;י׳ ! • ־> * t.t: 1T J : j ביום השבמני יגלחנו: י.וביום השמיני יבא שתי ת־רים או שני בני יונה אל־הכלן אל־פתח אהל מועתיא ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעלה וכפר ?ליו מאשר חטא על־־הנפש וקדש את־ראשו ביום ההוא: יי-והדר ץז')•' : • I ׳ • •' ) ~ * ־ I : • י.~ ל;הודד את־ימך טרו והביא כבש בן־שנתו לאשם והימים הראשנים יפלו כי טמא טדו: ע ולאה תורת הנדר ביום מלאת ימי נזרו יביא אתויאל־פתח אהל מולנה: יי־ והקריב את־קןבנו ליהוד, כבש בך־שנתו תמים אהד לעלה וכבשה אחת בתישנתה תמימה לחטאת ואיל־ אחד תמיסילשלמים: טי וסל מצות פילת חלת בלולת ב#ן ורקיקי מצות משהיבם בשמץ ומנחתם ונסביר,ם: טי והקריב הכהן לפניי יהוד־, ועשה את־חטאתו ואות־ עלהו : - ואח־חאיל;עשה ז3ח שלמים ליד,(ה על סל המצות ועשה הבלן את־מנחתו ואת־נסכו: יח וגלח הנזיר פתח אהל מוער את־הא־ש'נורו ולקח את־שיער ראש נזרו ונתן.על־האש י אשר־תחת זבח השלמים': יט ולקח הכהן את־הזלע בשלה מץ־האלליוחלת מצה אחת מן־ הפל ורקיק מצה אחר ונתן על־כפי הנזיר אחר התגלחו את־נזרו: כ והניף אותם הכהן 1 תנופה לפני ירוה 'קהש הוא 'לכלקעל חזה התנובה ו_על שור, התרומות ואדור * יי 1 ״ * • •1“ “ J AT J “ J V במדבר ו ז נשא קו לש־תה הנזיר יין: כא זאת תורת הנזיר אוצר ידיר קרבנו ״ : •\< י J . le|T. I*T ־T - J• :־ T :| T, • JV - ליהוד. .על־נזרו מלבך אשר־תשיג ידו כפי נהרו אשר ידד כן:עשה על תורת נורו: פ בבןלדבר ידוה אל־משה לאמיר: ‘בג דבר אל־אהרן ואל־בניו לאמיר'כה תברכו אררבני ישראל ־ אמור להם:""ם כי יברכך ייהודה רשמרך: ם כי■,יאך יהוה 1 פנ;ו אליך ויחנך: ם כי לשא להודה 1 פניו אליך וישם לך שלום : ס כז ושמו אח־־שמי עד1־־־בני ישראלי ואני אברכם: ם חמיך ז א דחי ביום כלות משד _ להקים את־המשכן ולמשה אתו ויקדש אתו ואת־כל־כליתאת־המןבח ואת־ כל־כליו וימשחם ויקדש אתם: ב ויקריבו נשיאי'ישראל ראעי/י־ת א'בת= הס נשיאי דמי™ דם 'ה׳נטדים על הפקדים: ג ויביאו את־קרבנם לפני יהוד. שש־עגלת צב ולל עשר בקר ?נלךעל־שנו' הנשאים' !®ר ’לאחד הקריבו אותם לפני המשכן: י ויאמר יהוד־־. אל־משה לאמיר: הקח מאתם והיו לעבד 'את־עבהת אהל מועד ונתתה אותם אלהלרם איש כפי עבדוזו: ירקח* את־הענלת ואת־הבקר jgn אותם אל־הלרם :•אתו שתי הענלות ואת אךבעתה?קר נתן לכנינרשון כפי עבדתם: ״ ואת 1 ארבע הענלת ואת שמנת הבקר נתן לבנן מדרי כפי עבדתם כ״יה איתמר בן־אדח חכה!: ט ולבני קהת לא נתן כי־עבדת הקדש עלהם בכתף לשאו: י ויקריבו הןשיאים את חנכת המזבח ביום המשה אתו ויקרים הנשיאם את־קרבנם"לפני המזבח': יא ויאמר יהוד, אל־משה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריבו את־קךבנם להנבת המוכה: ם יב רדי המקריב כיום הראשון אח־קהבל נחשון בן־עטינדב למטה להודה: 'נןקרכנו.קערת־כסףאחת שלשים ומאה משקלה מורק !נהו־ כסף שבעים שקל כשקל הקדש ש3יהם 1 בלאיס סלת סילתכלולח בשמן למנחה:ך?ף אחת ?נעזרה ודי? ?ל™ קטדת: * פר אחד בן־בקר א?ל אחד כבש-אחרכך שנתו לעלה: « עזליר־עזיט אחד לחטאת: י׳ולזבח השלמים בקד שנים אילם חמשה עתורים חמשה ?בשים בהשנה' חמשה זח קרבן'נחשון בן־עמינךם פ י" ביום ד,שני הקריב נתנאל בן־צועך נשיא ?ששכר: -= לקרב את־קך3נו.קערת;ןםף אחת שלשים׳ומאה משקלה מןיךק אחד ןםף 0W עול 1לעוול ה5די» שניהם 1 מלאים פילת כלולה בשמן למנחה: כ כף אחת לשרה וחב ?לאה ק?ולר?: ס־ פך אחד״בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה: בב שעיר־־עזים אחר לחטאת: מ ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתיים חמשה ??ש?ם ?:?־שנח חמשה זח קרבן נתנאל בן־צוער: פ יי ביום השלישי נשיא לבני ובולז אליאב בך־חלן: ני. קלב? קערת־כםף י אחת שלשים ומאה ?שקלה מורק אחד כםףש?עים שקל ?שקל רקד® שניחם 1 מלאים סלת ?לולה בשמן למנחה: ־י כף אחת עשרה זהב מלאה מטרת: מפר אהד בז־בקראיל אחר כבש־אחד בן־שנתו לעלה: בחשעיר־עזים אהד לחטאת: כס ולזבח השלמים בהר שנים אילם המשה ־-ív: . עותרים חמשה ??שים ?:?־שנה חמשה זה קדם! אליא.3 בן־חלן: פ ל ביום הרביעי נשיא לבני ראובן אליצור בן־שריאור: ל" קרבנו קערח־בסף אחת שלשים ומאח משקלה מ!יק אחח כםף׳ש?עים עקל, ?עקל ליקר® שניחם 1 מלאים מלת בלולה בשטן למנחה: * כף אחת עשרה זהב מלאה קטדת: ל! פיר אהד מ־ברר איל אחר כבש־־אחד בן־שנתו לעלה: לי שעיר־עזים אחר לחטאת: לה ולזבח השלמים בהר שנים אילם |T ־־ vT V JV : . חמשה עתרים חמשה ?בשים ?3י שנח המשה זה קרבן אליצור . אליצור בן־שדיאור: פ לי ביום החמישי נשיא לבני שמעון שלמיאל בן־צוקישד;: ל. קרבנו;קערת־כסיף אהק שלשים ומאד, משקלה מזרק ארד בסף שבעים שקל בשקל לקדש שניהם 1 מלאים סלוד בלולות בשמן למנחה! לח כף אחה ?נשרה והב מלאה קטדת: לט פר אחד ?ן־בקר אדל אהד בבש־אהד בדשניזו ???דר : ם שעיר־עזים אחד לחטאת: מא ולזבח השלמים בקר שנים אילם המשה עתרים חמשה כבשים בנן־שנה המשה זה'קרבן ’שלמיאל בן־צורישדי: פ W* כיום חששי;שיא ?« גי 8?:=1י 3דלעןאל: * קי?נו{®m■ בסף אחרה שלשים ומאדה משקלה מזרק אחד כקף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם! מלאים פלת בלולה בשמן למנחהנ״־י כף אדר! ■?שרה והב מלאה קטי־ת: מה פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד ב ־שנתו לעלה: מי ש^יר״שים אחד לחטאת: מז.ולזבח השלמים בקר שנים אילם המשה עתדים המשה כבשים בני“ שנד־, חמשה זה קרבן אל;םף בן־דעואל: פ ם" ביום השביעי נשיא לבנן אפרלם אלישמע כן־עמיהוה : מט קדשנו קערת־כסף אחרה שלשים ומאה משקלה מורק אהד כסף שקעים שקל ?שקל הקוהע שניהם 1 מלאים מלת בלולה בשטן למנחה: ־ כף אחת ?שרדה והב מלאה קמרה:» פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־ אחד בן־שנתו לעלה: ־־ שעיר־עדם אחד לחטאת: נג ולזבח השלמים בקר שקם אילם חמשה עתדים חמשה כבשים כנן־שנה חמשה וה קרבן אלישטעבן־ עמיהוד: פ ־י ביום השמיני נשיא לנבני מנשה נמליאל בן־פדהצור: ™קרבנו קערת־בסף אחת שלשים ומאה משקלה מורק אחד כסף שקעים שקל כשקל הקדש שניהם! מלאים סלת בלולה בשמן למנהה: ני כף אחת 214 במדבר ז נשא אהת עשרה זהב מלאה מטירת: « פר אהד בדברור איל אחד כבשי־־אהד בן־שנתו לעלה: נחשיעיר־עדם אחד לחטאת: נט ולזבח השלמים ברר שנים אילם T V) י : ־־ ־*־JV Í • I־ ־־ : I |uTT * T ־• י* •> למשה 6^6 למשה כבשים בר־ענד W• זד׳ מ־& נמליאל בן־פךלצור: פ ־ ביום התשיעי נשיא לבני מים! י אב:< כד?ךעני: * רןך3כו.;קברת-בסף אהת ובלשים ומאד, משקלה מןרק אחד בבף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם! מלאים םלו־1 בלול!־־. בשמן למנקה,: ־בכף אחת ?שרד, והב בלאה קטירת:־־ פר אהד בן־בקר איל אלד כבשי-אחך ?!־שנתו לעלף: סי שעיר־עזים אחד לחטאת: סי׳ ולזבח השלמים בקר שמם אילם חמשה עתדים המשה ?בשים בני־שנה למשה זה קךבןיאביךן בן־נךלני פ « ביום לעשירי נשיא לבנן דן אחיעוך בן־עטישדי: ט קךבנו קערת־ בסף אחה שלשים ומאה משקלה מורק אחד ??ף שבעים שקל בשקל הקיש שניחם! מלאים פילת בלולה בשטן למנחה: ־הכף אחת ?שרה זהב מלאה קטדת: =™ פר אחד בן־בקר איל אחד כבש־אחד בן־שנתו לעלה: v שעיר־עזים אחד לחטאת: עא ולזבח השלמים בקר שנים אילם למשל ?תריס למשה כבשיים בנן־שנה למשה זח קרבן אליעזר בן;עמישדי: פ ע־ ביום עשתי ?שר יום נשיא לבני אשר פן?יאל כך?כרן: * ל!?ני קערת־כםף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד בסף שבעים שקל בשקל הד,!־ ש שניהם!מלאים סלה בלולה, בשמן למנהל':' עי כף אלת ?שרה והב מלאה קטדת: עי, פר אלד בן־בקר איל אחד כבשי־אחד בד שנתו לעלה: ע! שעיר־עזים אחד לחטאת: « ולזבל השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים חמשה - : I JTT * T : ־־* •* *> :־ * T • J• - T כ?שים מרימי למשה זך. קרבן פנעיאל כן־עכיז •* ביום ע״ fara שרם נדבר יום נעזיא ל«י 3®k' *מרע נד עינן:ro רןרבנו.קעלת־כםף אחת שלשים ומאד משיולד■ מןדק אחד כסף, שבעים שקל כשקל הקדש שנידם 1 מלאים סלת בלולה בשמן למנחת:« בף אחת עשרה זהב בלאה קטדת:« פר אחרבן־בקר איל אחד !כשאחד בן־שנתו לעלד־ן: פב שעיר־עזים אחד לחטאת: פג ולזבח ד,שלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים :.JTT • T : - -JV | : ־• י* •> ־.־ • T - .י •J לטשה כבשים בר־שנח חמשה זה קךבן אחירע בךעינן: פ ®יעי פי זאת 1 חנכת המזבח ביום חמשת אתו מאת נשיאי ןשראלרןערתכםף שתים עשרה מןרקי־כםף שרפלעשי כפות זהב שתים עשרה: פה שלשים ומאה הקערה האחת כסף ושבעים המזרק האחיד כל כ!ף הכלים אילפןם וארבע־מאות בשקל הקדש: פי בפות זהב שתים־עשירה מלאת קסדת עשרה עשרה הכף בשקל הקקש ?לזהב הכפות .עשרים ומאה: מפטיר פזכל־הבקר לעלה שקם עשר פרים אילם'שנןם־עשר כבשים בני־שנה שנים עשר ומנחתם ושעירי עדם שנים עשר לחטאת: פח וכל בקר 1 זבח השלמים עשרים וארבעה פרים אילם ששים עתדים ששים כבשים קד־־שנך, ששים &ת חנכת המזבח אחרי המשה אתו': פט״ובבא משה אל־ :־ •• - ־,:—) • ...T ־' 7 , . V V. אהל מועד לדבר אתו וישמע את־הקול מדבר אליו מעל חכפדת אשר על־אהין ד,?דת מני! #j מדנים וידבר אליו: פ פ פ ח״דדבר יהוה אל־משזה לאמך: נדםראל־אדרן ואמרת אלץ בהעלתף את־־הנרת אל־מול פני המנורה:אידו שבעת הנדות: ג ויעש כץ אהרן אל־ מול פני המנורה העלה נריתיה כאשר צוד, יהוד, את־ ; ••T j •••ן:•.■ 17 "T AT 7 I ־,:־ י■■; . ■17 : T.< משה: ד וזה מעשה המנדה מקשה זהבעד־ירכד, עד־ פךחה מקשה הוא במראה אשרהראך, ידוה את־משה 216 בטדבר ח בהעלותך מ עשה את־המנרה: פ ה וידבר להוד. אל־משה לאמר: ו'קדו את־הלהם מתוך «יישראל ןטדךת אהם :< וכדי־ תעשר, לדם לטהרם הזה עליהם מי הטאת ןהעביח תער על־כל־בשרט וכב® מדיהם והטהרו: ח ולקחי פר בן־בקר ומדתו מלת כלולה כשמן ופר־שני בן־ כקד תקח לחטאת: ־ והקרבת את־הלוים לפר אהל מועד והקהלת אוד־כל-עהת כנן לשראל:- והקרכת את-הלהם לפר יהוד, וסמכו כנללשראל את-יהלדם זי־ הלהט:-» והניף אהרן את־הלהם תנופה לפר ידוה מאת בני ישראל והיו לעבד את־עבדת יהוה: יב והלוים יסמכו :•־V I T : A”. T : • J :־ P־( : IT : ־!<:•* " )1 : ^ את-ידיהם _על ראש הפרים ועשה את־האחד דטאת ןאת-האחדעלד, לידוה לכפרעל-הלרם: ■נוד,עמךת את־הלהם לפני אהרן ולפני בניו להנפת אתם תניפך־ז ללהוה: יי והבהלת אודהלהם מתוך כל לשראל והיו לי הלהם: ״־'» ואחרי־כן :באו הלהט לעבד את־אליל מועד וטרדת אתם והנפת אתם תנופה: טי כי נהנים נהנים י המה זלי מתור' בני ישראל תחת פטרת כל־רהם ־־יי ־ל «~לשךאל^ת* אתם לי:־" ביילי׳־ל-בכור בבני ישראל באדם ובבהמה ביום הכתיכל־בבור בארץ מצדים הקדשתי אתם לי: ".ואקדואת-הלולם תחת כל־בכור במי:שהאל: ״.®מך• את־הלוים נקנים 1 לאהרן, ולבניו מתוך כר ישראל לעבד את־עבדח ?ד ישראל באהל מועד ולכפר על־בל לשראל ולא יהירה בכר .ישי־אל צנף בנשת מי־ישראל אל;הקךש: ־ רעש משלוה לאהרן וכל־עדת בר־ושךאל ללהם בכל אשר־ צוד, יהודה את־משה ללוים כך?שו להם בני לשהאל: נ» ולתדטאו ק,להם ויבבטומהיהם הנף אהרן אתם תנופה לפר יהוד־, ויכפר עליהם אהרןלטהרם: ־־ ואדרי־כי באו הלהט לעבד את־עבדתם באהל טועה לפני א־ר! ולפני במדבר ח ט בהעלותך קט ןל?נ: ביי כאשר צוד, להוהאת־טשהעל־הלוים W p להם: ם « מדבר להוה אל־משד, לאטד: ני זאת אשר ללרם מבן חמש ועשרים שנה ומעלה לבא לצבא צבא בעברת אהל מועד: ני• ומבן המשים שלה ישוב מצבא העבדה ולא. ועבד עוד:« ושרת את־אחיו באהל מועד לשמד בש?!ךת ועבדה לא;עבד ככה תעשה ללרס במשמרתם: פ,״1,1,״' ט» וידבר לחוד, אל־משה במדבר-סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמי: נרעשו?נ;־לשראלאת־הןםה ?מועךו:נ?ארבעה עשר־יום בחדש הזה בך הערבלם תעשו אתו ?מעדו בכל-חקתיו וככל-משפביו תעשו אתו: י וידבר משה אל־בני ישראל לעשת הפסח: " רעשו ־ אה־הפסח כראשי! בארבעה עשר לום לחדש בך הערבים במדבר כמל בכל אשר צוד, לחות את־משה כן ע® בני ישראל : י ויהי אנשים אשר הלו טמאים לנפש אדים ולא־לכלו לעשת־הפקח בלופחהוא ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא: י ויאמרו האנשים החמה אליו אנחנו במאים לנפש אדם למר, נגרע לבלתי הקדים את־קךבן להוה ?מעדו בתוך ?ני ישראל: " ויאמר אלהם משה עטה ואשמעה מד,־!צוד, לחוד, לכם: פ = וידבר .יהוד, אל־משה לאמיר: - דבר אל-?5; ישראל לאמך איש איש פי-להיר, טמאו לנפש או בדרך רחקה לכם או. לדחתיבם ועשה פסח ליהוד,: י« בחדש השני בארבעה עשר לום קך הערבים;עשו אתועל־מצות ומרדים לאבלהו: -נ לא-ישאירו מטנו עד־בהר ועצם לא ישבדו־בו בכל־חהת הפסה יעשו אתו: י, להאייע אשר־הוא טהר'ו?דלך לאהל־ והדל לעשות הפסח ונ?ךתד, הנפש ההוא מעמיד, כין קרבן לד<ה לא 0קדיכ ?מעדו סבאו;שא האיש ההוא: נגזר על ודא. וכי 218 במדבר ט י בהעלותך 'י 1כי־:נ1ר אתכם 6־ ועשה פסח' nb’b כתקת הפסה וסמשפטו כן!עשה חקה אהת;היה לכם 1«ד ?מלח הארץ: ם ימי ־־י וכיום הקים: את־המשכן כסהר הענן את־הטשכן לאהל הערת ובערב ;הה ?ל־המשכן ?W7- WW18 :=. כן יה;ה תמיר הענ,ן יכפני ומהאח־אש לילה: -,ולפי העלות הענן מעל האהל ואחרי כן !סעו מ; ;קוראל ובמקום אשר ליסכן־שם הענן שם יחנו בני ישראל: יח על־פי יהוד־! יסעו בני ישראל ועל־פי!הודה!הנו כל־ימי אשר!שכן הע3 ן על־ המשכן'!חנו: " ובתאריך העלן על־המשכן':מים רכים ושמרו בנ;־!שראל את־משמרת.יהוד, ולא!פעו: נ ויש אשר;הרה הענ,ן;מים מספר על-הם?'® ינל־פ; !הווה יח;ו.1.על-|’ יהודה;פעו: נא!!ש אשר יהיה. הענן מערב ער־בקר ונעלה הענן כבקר ונטעו או יומם:לילדה ונעלה הענן ונסעו: ננאו־ימיםאו־חךשאו־;מים ?האריך הענן על־הכשכן לשכן עליו !חנו. מך!שראל !לא יפעו ובהעלתו.יסעו: כג_על־־פי יהוד, יחנו.;על־פי יהודה .יפעו את־־משמרת יהוד־־. שמו־לעל־פי יהוד־. ביר משה 1 פ • T T . T : Y«V J ־" . */ : V J- : VT|. י י א וידבר יהוד־־, אל־משה לאמיר: ב עשד*. לןי שתי הצוצהת כסף מקשה תעשה אתם :ללי ל1י W9 העדה ולמסע את־המהנות: ג ותקעו בהן ונועדו אליך כל־העדדה אל־פתח אהל מועד: י ואפדבאהת יתקעו ונועדו אליה הנשיאים ראשי אלפי ושהאל: ה ותקעתם תרועה ונסעו המהנות התנים קרמה: י י ותקעתם'תרועה שנית ונסעו המחנות התנים תימנה־־. תרועדה לתקעו לימפעיהם: י ובהקהיל את־הקהל תתקעו ולא תריעו: " ו?ננ: אקוץ הכקנים י:תק,7!ו בתצצרות למי לכם מ!?ןר* עולם לדךתיכם: ט ובי־תבאו מלחמה באו־צכם על־הצר הציר אתכם והרעתם בהצצרת ונוכרתם לפני למר אלהיבס !לד,יכם ונושעתם מאיביבם: - וביום ש?וההבט עטמנדיכם וכראשי דוז־שכם ותקעתם בחצצךית על עלתיכם !?,ל י•?? שלמיכם והיו לכם לוכרון ל?ד !להיכםאנילהוי׳ ידיי?® פ חמישי יא ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחהש נעלה העלן־®{ל מעכן ר,?דת: ינ^ויבנו־וקיראל למסעיהנם ממדבר סינן דעכן הענן במך3ר ,?ארן: עוןפעו ם־־אשנה על־פי יהווה ביד־משה: •י ויפע מל מחנה בד־יהודה בדאשנהלצבאהם ועל־צבאו נחעון בךעמינהב: צייעל־צכא'מטה־מ מנזשכר "נא־ בן־ צוער: =י1על־צ3א מטו-, בני ומלן אליאב בן־חלן: י. והורד המשכן ונסעו כני־נדשון. וכני מרדי 7W המשכן: " ונסע מל מלונה ראובן לצכאתם נעל־צבאו אליצור בך־שריאור: יט דעל־צבא מטח בני שמעון שלמיאלבן־צומשרי: נלעל-צבאמטהלני-נך אליסף כךדעואל:« ונסעו הקהתים נעא• המקדש והקימו את־ המשכן,עד־באם: כב ונסע מל מחנה כנךא?ר;ם לצכאתם ועל־צבאו אלישמע בן־עמיהוד: » מל־צבא מטה בד מנשה גמליאל בן־פדהצור : ני ועל־צבא מטה בד בדמן אבירן בן־נרעוני:־״ ונסע מל מחנך, בני־ךן מאפף צבא מטה בד נפתלי אחיד? בן־עינן: נ" אלה מבעי בנן־ !שראל לצבאתם דם ?1: ם נ8דא?ה משה לחבב פך ךדאל הממני חתן משה ן«נים 1 אנחנו אל-המקום אשר í I t ; - — v V י * ':1 - ־ * • אל־ארצי ואל־מולהתי אל[י־:לא,ויאמר אל־נא =®n אקנו בי 1 על-כן;דעת חניתד במרבד ה;ית לנו לעידם: ל־ ו0;ך,?י-תלך עמנו וחדי, 1 הטוב ד»א אשר.;יטיב;מד, עמנו עטנווהטבנו לך: ל־ ושנו מהר יהיה דרך שלעת ימים וארון בהית־יתהypj לפניהם יחי שלשת,ימים לתור להם מנוחה: ליתנן יהודה ?ליורם יומם?R$= “זד,מהנה : ם « ) * ויהי בנם? האדן ויאמר מעה קומה 1 להוד, ת־צו איכיך רנפו משנאיך מפני״ך: לי וקנחה יאמר עובה יהוד, רכבות אלפי ושהאל:t & יא« ויהי הע= כמתאננים רע באת יהוד, וישמע יתד, ויחד אפו ותביני־ בם אש יתד, ותאבל בקצה המחנה: כ רצעק העם אל־ מעה ויתפלל מעה אל-יתה ותשקע האש: נ ולקרא עם־המקום ההוא הבערה בי־בערה בם אש יהוה : יוהאם?םף אשר בקרבו התאוו ותאור, ולשבו וי?מ נכם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר: ה זכרנו את־רדנר אשר־נאכל במצרים חנם את הדשאים}את האבטהים ואת־החציר ואת־ד,בצלים ואת־השומים: י ועתיד, נפשנו לבשה אין בל בלתי אל־המן עינינו; , והמן כילע-נד הוא ועת בעיןהכךלח: " שטו העם ולקטו' ומקנו בדתם או רבו במדבר, ובשלו בפרור ועשו אתו עגות וחיך, טעמו בטעם לעזר רשמן ט וברדת הטל על־רמחנך לילד. ירד דמן עליו: יוישמעמשראת־רעם בכרלמשפחתיואיש לפתח"אד,לו ויחר־אף ירור״מ^ר ־ ובעיני משר רע: "ויאמר משד, אלקהוה למה הרעת לעבדך ולמי׳ ?אמצתי הן בעירך לשום את־טשא כל-העם היה ?לי: ׳3 האנכי התת-״את בל־העם הזה אם־אנכי ילךתית כי־ תאמה אלי שאת ?חיקך קאשר יעא האמן את־הינק על האדמה אשך נשבעת לאבתו: י1 מאך לי' בשר לתת לבל־העם תך, בי:יבבו עלי. לאמה תךדלנו בשר ונאכלה: יי לא-אוכל אנבי לבת לשאת את־כל־העם הזך, בי בבד'ממני: ®ואם־ככהואת־עשהילי ת־נני׳נא ד,רנ אכב־מצאתי חן בעירך ואל־אךאה ?,לימי: B בטדבר א בהעלותך קיא טי ויאמר יהוד. אל־משה אפפה־לי שבעים איש מזקני :?יראי מ־:דעה כי־הם י qRi W וישטריי ולקחמ אתכם אל־אהל מועד והתיצבו שכם עמד: יי וירדתי ד x‘J>׳' ... •• דע ״ דו! , :1-r- : • ודברתי עמד שם ואצלתי מן־הרוה אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא־תשא אתה לברך • יח ואל־־העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם! בשר כי בכיתם באזני יהוד. לאמיר מי יאכלנו בשר כי־טוב לנו במצך:םונתן:rm לכם בשר ואכלתם:« לא,יום אחר ךאכלון ולא יזמים ולא 1 תמשה :מים ולא עשרה :מים ולא עשרים יום: נ עד 1 חדש ימיסעד אשר־יצא מאפכם ידדה לכם חרא יען בי־מאבתם את־יהוה אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמד למהוהי;צאנו ממצרים: נאויאמר משה שש-מאות אלף הלי העם אשר אנכי בקךבו ואתה אמרת בעור אתן להם ואבלו חדש;מים:« הצאן ובקר ושחט להם ומצא להם אם את־כל־ךנן הים.לאסף להם ומצא להם: פ ני ויאמר והוד, אל-מלוה היה.ידוה תקצר עתה תראה ה:קרךךברי אם־לא: ני ויצא משה וידבר אל־העם את הבלי יהוהיראםף שבעים איש מזקני העם רעמה אתם סביבת האהל: בי■ וירד ירוהו בענן וידבר ^ליוהאצל מן־הרוח אשך,עליו התן על־שמגים איש הזקנים ״ויהי כנוח עליהם הרוח התנבאו ולא יספו: <השאךו'שק־אנשים i במחנה שם האחד.אלדד ושם השני מידה ותנה עלהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה התנבאו י במחנה: מהרץ הנער הנד למשרד ויאמר אלדד ומידה מתנבאים במחנה: בחויק.יהושע בן־לון משרת משה מבהריו ויאמר אדני משה כלאם: כט ויאמר לו משיה המקנא אתר. לי ומי ימן כל-עס^יהוה לביאים כי־לתז יהוד. את־רוחו עליהם: שביעי ל האסף משה *ל־־המכונה הוא ’ווקע לשו־־אל: לא ודוח נסעו מאת יהודה וינז 222 במדבר יא יב בהעלותך רגז שלוים מץ־חיםויטש .על־המהנה כדרך יום כד. וכדרך יום כד, סביבות דמלונו׳ ?VW* על־^הארץ: לב רקם העם כל־היום ההוא וכל־הלילה וכלו יום -T > T T JtJT ־ : - ״; T -: ז־ :j J המחרת ויאספו את־השלו הממעיט אסף ?שדהחמר:? וישטחו להם שטוח סביבות המחנה; לג הבשר עודנו ־־•:;> . l • : - T VT-----v T t - . IV-.V י ב:ן שניהם טרם יכרת ואף יהוד, חרה בעם רך יהוה ב^ם מכה רבה מאה לי ויקרא את־שם־חמקום ההוא קברות התאורה כי־שם קברו אח־העם’המתאדם: לה מקברות התאוהנסעו העם חצרות ויהיו בחצרות; פ • •5:1 , i:־T ,t| : ן Vrr>e ;־.••I— a : > ־ו;־-ז יב» ותרבה מרים ואהרן במשה על-אדות האשד־ן הקשית אשר לקת כי־אשה כשית לקח: נ ויאסרי ללק אך־במשה דבר והוד, הלא נם־בנו דבר .וישמע יהרה; ג והאיש ־ משה ענו"מאדי מכל האדם אשר על־פני VV >* T I ר T TJT . • ( : JTT . :־ IV ־ האדמה; סי ויאמר יהוד, פתאם אל־משה ואל־אהרז T |;־ I :1 V : <••* V : • T : V - . | T T ואל־מרים .צאו שלשתכם אל־אהל מועד ויצאו שלשתם: ידירריהוה בעמוד ענן ויעמד פתח האהל לקלא אלרן ומרים ויצאו שניהם; ו ויאמר שמעו־נא דברי אם־יהיה, נביאכם יהוד, במראה אליו אתוהע בחלום ארבר־בו: -לא-כן עבדימשך, ב־ל־^תי נאמןהוא: "פחיאל-פה אדבר־בו ומראה ולא בחידת ותמנת יהוד, .יביט ומדוע לא יראתם להבה בעבהי במשה':' פ וידור־אף ידוה בם הלך:- !הענן פר מעל האהל והנך, מרים מצרעת בשלג ויפן אסלן אל-מרים ומי מצי™• W" אקחאל־ משה בי אדני אל־נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו; יב אל־נאתהי במת אשך בצאתו מרחם אמו.ויאכל חצי בשרו; יג ויצ״עק משדי אל־יהוה לאמיר אל נא רפא נא לח; פ מפטיר יי ויאמר.יהוד, אל־משה ואביה;רקלרק קפלי הלא תכלם'שבעת;מים תפנה שבעת;מים מחוץ למהנה ואחר הנאסף:« וועפנך מך;ם «יי קרי. מחוץ מחוץ למחנד,שבעת;מים והעם לא נסע עד־דאסף מרים: ״ ואחר נטעו העם מהצרות רחנו במדבר פארן: פ פ פ יג» וידבר יהוה אל־משח לאמד: נ שלודקד אנסים רךר1_את־אחץ בנען אעור־אני נתן לבג; ישראל איש אחר איש אהד למטה אבתיו תשלחו בל ?שיא בהם: נ!;שלח אתם משה ממדבר פארן על־יפי יהוה פלט אנשיכם ראשי ?נלישראל המה: "י ואלה שמותם למטה ראובן שמוע בן־וכור: יי למטה שמעון שפט בן־חורי: י למטה וחורה בלב בן־יפנה: - למטח .יששכר באל בן־יוסף: n למטה אפרלם הושע בן־נון: ־למטה מימן פלטיבן־רפוא: ’למטה ומלן נריאיל בן־סוך למטה יוסף למטה מנשה'גרי בן־סוםי • ע למטה הןעמיאל בן־נמלי: ע למטה אשל פתור בן-מיכאל: ’י למטח נפתלי נחביבן־ופםי: «י למטה נד נאואל בן־מכי: ™.אלה שמות האנשים אשר־שלחמשה לתור את־הארץ.רלןרא משה להושע' בן־נון יהושע: י וישלח אתם משה לתור את-ארץ בנען !;אמר אלחם עלו זה בננב ועליתם את־הדך: י" וךאיתם את-הארץ מה-הוא ואת־העם חישב עליה p!m הוא הרפה המעט הוא אם־רב: יטומה הארץ אשר־הוא ישב בה חטובה הוא אם־חעה ומה הערק אשר-הואישביבתה הבמחנןם אם במבצרים: כ ומה הארץ השמנה הוא אם־חה תיש־בה עץ אם־אין והתהזקתם ולקחתם מפרי הארץ וחמים ומי בבודי ענבים: נ» !!עלו רתח את־ הארץ ממרבר-צן עה־רחב לבא חמת: ־נ ויעלו בננב !:בא עד־חברון ושט אחימן ששי' ותלמי יליוך העני! וחברון שבע שנים נבנתה לפנ?צעןמצך!ם: נ־רבאו עד־נהל אשכל!יבךתו משם;מורח ואשבול ענבים אהד !!שאהו במוט בשלב ימן־הרממם ומן־התאנןםניכדלמקוס גצ׳ל בטתג. ההוא ההוא קרא נחל אשבול.על אמת האשכול אשר־כדתו משם כני לשראל: ־ה דשבו ממר הארץ מקץאךבעים ן1ם: » וילכו דבאו אל־משה ואל־אהרין ואל־כל־עדת בנן־לשראל אל־מךבר פארן רןדשה וישיט אתם דבר ואת־כל;ל,עדה רראום את־פרי הארץ,: נזויספת־לו ויאשרו באב אל־הארץ אשר שלחתנו.ונם ובת הלב ולבש הוא וזה־פמה: ־״ אפם ט־עז העם הישב בארץ והערים ממת נדלוז שאד ונם־ולדי הענק ראינו שם: ־־־עמלק יושב בארץ ה? נבוקחתי;היבוסי ותאמרי יושב בהר והכנעני יושב על־מם ועלול הירדן: לדהם כלב את־העם אל־משה. ויאמר עלה נעלה [:רעמו אתה כי־ יכול נוכל לה: ל* והאנשים אשר־עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל־העגם כי־חוק הוא ממנו: לבויציאו דב־״ז הארץ אשר תרו אתת אל־כני :קוראל לאמך הארץ אשר עבלנו בה לתור אתה ארץ אכלת לשביה הוא וכל־העם אשר־ראינו בתוכה אנשי שלות: ל־ ושם ראינו את־הנפילים בני ענק מלה,נפלים ונהי בעינינו כחנבים וכן הלנו בעיניהם : יד« ותשא בל־העלה דתנו אח־ קולם ויבכו העם בלילה ההוא: כ דלנו על־משה ועל־ ןק%ן ביל בני :שלאל ויאמרו אלהם כל-העדה’לד מתנו בארץ מערים או בטלבר np לו־מתנו: ־ ולמה יהוד, מביא אתנו אל־הארץ מאת לנפיל בחרב נשינו וטפנו והיו לבו הלוא טוב לנו שוב מצרימדה: ד ויאמרו איש אל־אחיו נתנהראש ונשובה ’מצרימה: ־1 . V 'T : • A• T # V J• ^ I . א TJ ׳ T : |T : • T הדפל משה ואללן על־ןניהם לפני.כל־קהל עדת בני ישראל: י ויהושע ®־נון וכלב ®־:פנה מן־התרים את־ הארץקלעו בנמקס:- ויאמרו אל־בל-עדת בנלו׳שלאל לאמיר האלץאשרעברנו בד, לתור אתהטובה האלץמאד ?ואד: שלישי ח אם־חפץ בנו יהוה והביא אתנו אל-הארץ ל*י an״r אץ כאן ם׳ רבתי. הזאח במדבר יד שלח קיג הזאת ו?תנוי, אי ארץאעיר־הוא זבת חל= ימ»? 6 אך ביהודח אל־ת?ורדו ואתם אל־תידאו את־עם הארץ כי לחמנו הם סד יצלם מעליהם ויהוה אתנו אל־תיראם: Í ״ T . • JT A”) I$ ״1:־ •* 1T • )T |- *V ־־ •1 I*. T . יויאמרו כל־־העדה לרגום אתם באבניבם וכבוד יהיה "| דץ JT T״T í J : . A• T |T (T . f : T נראות באהל מועד אל־כל־בני ישראל: פ יא ויאמר להור, אל־מ׳םה עד־אנה לנאצני העם הזר. ועד-אנה׳לא-יאמינו בי בכל האתות אשר עשית’ בקרבו: יב אבנו כדבר ואורשנו ואעשה' אתך לנוי־נדול'ועצום ממנו: ע ויאמר מעזה אל־להוד, ושמעו מצדלם בי-העללת בכהך, את־העם הזה מקרבו: יי ואמרו אל־יושב הארץ הזאת שמעו כי־אתה יהוד, בקרב העם הזח אשר־?לן בעין נראהו אתה להוהועננך עמד ?לה= ובעמהענן אתרה הלך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה: טי והמתה את- • : ״• T v : - ( ••)י T.:|T : •ף * f* העם הזה כאיש אחד ואמרו הגולם אשר־שמעו את־ שמעך לאמרי: טי מבלתי״יכלת להוד. להביא את־העם הזרה'אל־חאל׳ז sjfarW להם ולשדוטם במדבד: יי ועתה יגדל־נא כיח אדני כאשר דברת לאמיר: יחלהיה ארך אפלים ורב־דוסד נשא עוין ופשעונקה לא ינתח פיקד עוין אבות "על־בנים על־שלשים ועל־דבעים: יט כלה־ נא לעון העם הזה ?גדל חקדך וכאשר נשאתה לעם' הזה ממצרלם וער־הנדה: כ ולאמד יהוה סלחתי כךבדך : באואולם חי־אני ולמלא ?בור־להוה את־כל־האךץ: כב כי כל־י־ה,אנשים הראים את־כבדי ואת־אתתי אשר־ עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אתי זה יעשר פעמים ולא * • :•:־> • - -;י- t : v jv .*.•< • j • : י- שמעו בקולי: כג אם־יראו ארת־הארץ אשר נשבעתי לאבתם לכל־מנאצי לא לראוד.: ־י ועבדי ב?ב עקב היתד, רוח אהררת. עטו ולמלא אחרי נהביאחיו אל־ הארץ אשר-בא זעמה לזרעו לורשנו־ז: ־י■ ךך:?מללןי להבנענל יושב בעמק מחר ?נו 1םעו לקם ר,מךבר ילך י־ י«ךד« י9 226 במדבר יד שלח ים־פוף: פ רביעי נו וידבר יהוד אל־משה ואל־אהח לאמיר: כי עד־מתי לעדה הרעה י הזאת ^ אשד המה " . f I ־ f - T ״ TIT : - : V• : ־1 :־••V •• I•• J •־ V ־׳ V, אחריהם: מ למען תזכרו ועשייתם את־כל־מצותי והייתם קרשים לאלהיכם: מא אני יהוד. אלהיכם אשר הוצאתי ! V• I ץ י• I״• V| . :־ • : V •• I V: JT :־ V •־> * אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהיבם אני VJV •• V : V | • : - . •ן : ( I” tv T •יא V יהוה אלהיכם: פ פ פ ®“.ויפדו קדח בךלכהר בן־קהת בן־לולוז־תן ואביר? בני אליאב ואון בהפלת בני ראובן: ברקמו לפני משה ואנשים מבני־ישראל המשים ומאתים נשיאי • :••j ־־ן:־ t •( • : -ן • : t ••ע :־ • ״•t j עי־/• : ־ "( ערה קראי מועך אנשי־שם: גרקהלו על־משה .ועל־ אהרן ויאמרו אלהםרב־לכם כי כל־־העדה כלם קדשים ובתוכם יהוד, 'ומדוע תתנשאועל־קהל יהוד,: לרשמע משהויפל על־פניו: ״ וידבר אל־קרה ואל־בל־עדתו לאמד בקר וידע’:■חוח את־אשר־לו ואת־הקז־וש והקריב אליו [את אשרללחר-בו "יקריב אלץ: י ואת עשו קחו־ לכם מהתות קרח וכל־עך־תו ן ז ותנו בהן 1 אש ןשימו עליהן! קברת לפני ידוה מחר והיה י האיש אשר־יבחר להוד, הוא הקדוש רב־לכם 39' לון: " ויאמר מ?זרי אל־ קדח שמעו־נא קני לוי: ט המעט מכם כי־המייל אלהי ישראל ■אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו • :v : V <•• .T ץ**1:“ ~AT •• kV : V j>\ : - • T : • j לעבד את־עבהח משכן להווה ולעמד ל?ני העדה לשרתם: יולקרבאקןי ?את־קל־אחיף־.?3ללוי אי}!י ובקשותם נם־כהנה:׳» לכן אתה [כל־עדתןי הועדים על־ יהוד־־, ואהרן מר,־הוא כי תלונו עליו: יב רשלה משדה ?1קרא לחתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלדה í המעט כי העליתנו מארץ ובת הלב ודבש להמיתנו במדבר ?,;־תשתרר עלןנו נם-השתרר:-־־- ייאף לא אל־או־ץ ובת הלב ודבש הביאתנו .ותתדלנו נקלות ׳#‘דה ״ברם רעיני האנשים ההם ועקר לא נעלה : יד״יך • ויחר 230 במדבר טז שלח טי ויחרלמשה מ^ד ויאמר אל־יהוהאל־תפז אל־מנחתם "לא חמור אחד'מהם נשאתי ולא הרעתי אית־אחד מהם: ־< ויאמר מ@ה אל־קדח אותה וכל־עדתך היו לפני יהוח nm והם ואסרן מחר י• וקהו 1 איעז מחתתו ונתתם ?גליהם קטדת והקרבתם לפר יהודה איש מחתתו ךומשים ומאתים מחתת ואתה ואהרן איש מהתר,1: "רקחו איש מחתתו דתנו עליהם" אש וישימו עליהבם קמרה רעטח פתח 'אהל מועד. ומשה ואהרן: "הקהל ?גליהם קרח את־כל-דעדה אל־ פתח אהל מועד ררא כבוד־להוה אל־בל־דועדדת: ם שלישי כ וידבר להודה אל־משדה ואל־אהרן לאמיר: נא הבדלו מתוןד\העדה הזאת ואכלה"אתם ןרנע: ננ ולפלו.על־פנלקם ויאמרו אל אלקי הדורות לכל־בשר האיש אהד יחטא ועל כל־העדה ותקצף: ם « וידבר להודה אל־משה ?אטד: ני דבר אל־חעדה לאמה העלו מסביב למשבן־קדח דתן ואבירם: רקם משה וילך אל־דתן ואבירם וילכו אחריו זקני ישראל: ני וידבר אל־קעדה לאמד סורו נא מעל אחלי האנשים ררשעים האלה ואל־תנעו בכל־אשר להם פן־הפפו בכל־חטאתם: ־< ויעלו מעל משבן־קרת דהן ואבירם מסביב וךתן ואבירם לצאו_ נצקים פחה אהליהם ו?שיהם ובניהם וטפם: כח ויאמר משה בזאת תדעוץ כי־להוה שלחני לעשות את כל־המעשים האלהכי־לא מלבי': : r • - t:־ t ץ - -ן:־ . t ••יי ••• • י v * • .זך. * כט אם־במות בל־האדם ימתוז אלה ופקדת כל־הארם לפקד עליהם לא יהוה שלחני: ל [אם־בריאה וברא להוד ופצתה האדמה את־פיה ובלעה אתם ואת־כל־ אשר להם וירדו חיים שאלה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את־יהוה: לא ויהי ככלתו לדבר אתכל־הדברים האל!-,'ותבקע האדמה אשר י תחתיהם: לב ותפתח הארץ במדבר פזז ת קרח קטז הארץ את־פיה ותבלע אתם ואת־בתיהם ואת כל־ האדם אשר לקדה ואת בל־הרכוש: לג וירהו הם וכל־ אשר להם זדללם שאלה ותכם עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל: לי וכל־לשראל אשר סביבתיהם נסו לקלם כי אמרו פן־תבלענו הארץ: לי׳ ואש;:יאה מאת יעדה ותאכל את הקמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת: ם יז א וידבר יעה אל־משה לאמרי: ב אמד'אל־ אלעזר בן־אהרן הכהן דדם את־המחתת מבין השרפה ואת־האש זרה־הלאה כי וקרשו: ג את מחתות החטאים האלה בנפשתם ועשו אתסךקעי פחים צפוי למובח כי־ הקריבם לפנל־להוה ולקדשו דהלו לאות“למי ‘ישראל: י ויקה אלעזר הכה^את מהתות הנחשת אשר הקריבו העזרפים וירקעום צפוי למזבח: ה'וכדון לבד לשראל למען אשר לא־לקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפדלעת ללא־להלה כקרח וכעדתו כאשר הבר לעה ביד־משה לי: 0 י ויליד כל־עדת ?ד־לשראע ממחרת על־משה ועל־אהרן לאמדיאתם קמתם ארת־עם יעה: ! ולחי בהקהל העדה על־ משה ועל־אהרן ויפנו אל־אהל מועד והנה בפרו ה^ן וירא בבור;הוה: ח ויבא משה ואהרן אל־־פני אהל מועד.; ם רביעי ט ולדבר לעה אל־מישה לאמר: י הדמו מתוך העדה הזאת ואכלוה אתם כרגע ילפלו על־פניהם: יא ראמר משה איל־זאהרך_קח את־המחתה ותעעליה אש מעל המזבח ושים קטרח והולך מהרהאל־העדה וכפר עליהם כי־יצא 'הקצף מלפנק יעה החל הנגף: יב ולקח אהרן כאשר 1 דבר משהולרץ אל־תוך הקהל והנה החל הנגף בעם ולתן את־ הקטרת ויכפרעל־העם: יג ולעמד בין־המתים ובין החילם ותעצר המגפה: יי ויהיו המתים במגפה ארבעה ‘עשר י r WT* 232 בפרבר יז יח קרח אלף ושבע מאות מלכד המתימעל־דבר־קרה: טי וישב $ך,רן אל־מוטה אל־פתח אהל מועד והמנפה נעצרדתפ "־יי • וידבר יהוד, אל־טשה לאטד • י זיבךו אל־פני ועיו־אל גלח מאתם, מ§ה 9טה לבית אב מאת כל־ נשיאתם לבית ;אביתם שנים עשר מטות איש את־שמו תכתב על־מטהו: ".ואת שם אהרן תכתיב על־מטה’לוי בי'מטרד אחד לראש בית אבותם: ־יטוהנחתם באהל מועד לפני העדות אשר אועך לכם שמחד) כ והיה האיש אשר אבהך־בו מטהו.יפרח והשבתי מעלי את־תלנוח בנן:שראלאשר הם מלינם עליכם: כאדדבר משה אל־ ?נד.ישראל דתנו אליו וכל־נשיאיהם מטה לנשיא אחד מטה לנשיא אחד לבית"אביתם שנים עשר מטות ומטה אהרן בתוך מטותם: כב וינה משה את־המטת לפני יהודיו ?אהלהערת: נ־ויהי ממחרת דכא מבהאל^הל העדות ןה3ה פרח מ®־,־אהרן לבית לוי דצא פלח רצץ ציץדנמל שקדים: בי ויצא מיטה את־כל־חמטית מלפני יהוד־,' אל־כל־בני לשראל ויראו רקחו איש מטהו:'פ "י־" ויאמר יהוה אל־משה ד,?עם את־מטה אהרן לפר העדות למשמרת לאות לבני־מרי ותבל תלונתם מעלי ולא,ימתו: ני רעש משד,כאשר צוד, ידוה אתו כן,עשה: פ מ ויאמרו בני ושראל אל־משה לאמיר הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו: כל כיל הקרב 1 הקרב אל־משכן יהוד, ימות האם תמנו למע: ם יח«דאמר יהוה אל-אהרן אתוח ובנך ובית־אכקד ארוך תשאו את־עון המקדש ואתדה י33ד «#־ תשאו,א»־ע1ן ?הנתבבב: נונסאת-אחיק מטה לד שבט אביך הקרב אי<|י גיליי ?לי!, WT1 ואתה ובניד אתןי לפני,אהל הערת: נ ושמרו משטרתןי ומשמרת כל־האהל אך אל־כלי הקדש ואל-המובח לא יקרבו ולא־ימתו גם־הם נם־אתם: י ונלוו עליך J\ T : T| : • j ־ I V ▼ J : • X IV - - f ף חזי הנסי גממ־קי8 . !wr *ורד סלאפו״ם 1't חססורח . ושמרו ושמרו את־משמרת &הל מועד לכל עבדת האהל וזר VT: V A.T J- ־: U ״ , V J W : • V I IT : לא־יקרב אליכם: ה ושמרתם את משמרת הר,דש ואת jpj VJ. . • i . . 1 • . ^ I • l . ־ VI : ־־1 משמרת המזבח ולא־יהיה עוד קצף על־בני ישראל: • : ,VJV ־ .•,:••י*/- ץ : I •ן:•••; /1• I v.| vי : • : T ••ן י ואני הנה לקחתי את־אדויכם הלגיים מתוך מי,ישראל לכם מהנה נהרס להוד, לעבד את־עבדת אהל מועד! ז ואתה ובניד אתר תשמרו את־כתתכם לכל־דבר המזבח ולמבית לפרכת' :עבדתם עבדת מתנה אתן'את־ כהנתכם והזר הקרב יומת: פ ח וידבר.יהוד. אל־אהרז ;אני תה נתתי לך ארדמשמרת תרומתי לכל־קדשי קני־ ישראל לך נתתים למשחה ולבניך לחק־עולם: ט זדה והיה לך מקדש: הקדשים מן־האש כ^רבנם לכל־ מנחתם ולכל־חטאתם ולכל־אשמם אשר ישיבו לי הדש J• T JV ־: T T ־: T I ,קדשים לך הוא ולבניך: י בקיש הקהשים חאכלנו כל־ !כר יאכל אתו קדש;היה־לך!’» ווה־לך תרומת מסלם לכל־תנופת ?נ: :שראל לוי י??3ו ולועזי אתך לחק־עולם בל־טהור בביתך יאכל אתו: יב כל חלב לצדך ןכל-דזלב'תירוש' ודנן'ראשיתם'אשרלתנו ליהוד־. לך נתחים : ע בכורי כל־אשר בארצם אשר־ :ביאו ללהוה לך;היה בל־טהור'כביתןי,יאכילנו: יי כל־ חרם משראל לך;קלה: « כל־פטר רהם לכל־כשר אשך־לקריבו ליהוה בארם ובבהמה;היה־לך אך 1 ?דיי תפדה את בכור האדם ואת בכור־־הבהמד־ו הטמאה ........ : I V- : T TIT ) J י- : •־. JT ־ ־ ־־ - תפדה: ־■ ופדרו מבן־חדש תפדה בערכך כסף חמשה שקלים בשקל הקדש עשרים נרה,?יא: י אך בכור־ שור או־בכור כשב או־בבור .עז לא תפדה קדש הם את־זימם תזרק ־על-המ-בה ןאת־חלבם תקטיר אשר־. לריח ניתח ליתר,: יח ובשרם יהיר,־ל ך כחזה התנופה ובשוק הלמין לך תת: " כלו תרומת הקדשים אשר ;הימי בנן ־לשךאל ליחות נתתי לך ולבניך ולבנתיך אתך לחק 224 במדבר יח יט קרח לחק־עולם ברית מלח עולם הוא לפני יד,וה לןי ולזרעןי אתך: כ ויאמר להור, אל־אהרן בארצם לא תנהל והלק לא-להיה לןי בתוכם א?; תלקק ונחלתןייבתוך בני לקזראל: ם שביעי » 1ולבב לוי הנוח נתתי כל־מעשך בלשיאל לנחלה הלף עבדתם אשר־הם עבדים אח־ עבדת אהל מועד: בג ולא־יקרבו,עור בנל לשראל אל־ אהל מועך לשאת חטא למות: ב: ועבד הלוי הוא את-עבדת אהל מועך להם לשאו עונם הקת עולם לרריתיבם ובתוך כד’?האל לא לנהלו,נחלה: ־י בי את־טעשר כנן־ישךאל אשר;דימו ליהוה הדומה נתתי ללויכם לנהלה על־כן אמרתי להם בתול 39 לשדאל׳לא לנהלו נחלה: פ ני, וידבר יהוה אל־משד, לאמד: ני ואל-הלרם תדבר ואמדת אלחם כי־תקחו מאת בני-ישראל את־ המעשיר אשר נתתי לכם מאתם בנהלתבסהךמוזם ממנו תרומת להור, מעשר טן־המעשר: מ ונחשב לכם תרומתכם כדנ ן מן־הנדן וכמלאה מן־הלקב: ני כן תרימו נם־אתם תרומת ירוה מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת ?ע לשראל ונתתם ממנו את־תרומת יהיוה לאהרן הכהן: נ־ן מבל מתניתיכם תרימו את כל־תרומת להוה מכל־הלבו את־מקדשו מטנו: =™ ל ואמרת אלחם בהרימכם את־חלבומטנו לנחשב ללוים כתבואת נדן ובתבואה,לקב: ,לי• ואכלתם אתו בכל־מקוםיאתם וביתכם כי־שכר הוא לכם הלף עבדתכם באהל מועד: * !לא־חשאו,עליו חטא בהרימכם את־הלבו ממנו ואת־ קדשי בנידשראל לא תהללו ולא תמותו:'פיט פ יט י• וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמד: נ זאת י ,הקת התורה אשלר־צוך, להוה לאמיר דבר 1 *ל־?3וקל«יממ «T ?לה אדמה תמימה אשר אין־ בד, מום אשר לא־עלה,עליה על: < ונתתם אתה אל־אלעזך הכהן במדבר יט npn קיח הכהן והוציא אתה אל־מהוץ למחנה ושהם אתה לפניו: י ולקח אלעזר" הכהן מדמה באצבעו"והזה אל^כח פני אהל־מועד מרמה שבע פעמים: ה ושלף את־־הפרה לעיניו את־עיר״ה "ואת־בשרה״ואת־דמה על־פרשה יש־רף: י-״ת׳ה־״עץ’ארז’ואיו־תולעת וד#ך 'אל: תוך עזרפת הפלדה:- ובכם מדיו הכתן ורחץ בשרו כבו;ם ,ואדור ;־א אל־ד&חגדז מבוא הכתן עד־הערב • ח והשרף אתה יכבס בגדיו במום ורחץ בשרו במים וטמא עד־הערב: ט ואסף 1 איש טהור את אפר הפרה והניח מחוץ למהנה במקום טהור והיתד, לעדת בני־ ישראל למשמרת למי נדה חטאת הוא: י וכבס האסף • : VT - V.T.* J•• J V*»V I * : T י! : ״ V ״ 1” • IT את־אפר הפרה את־מךיו,וטמא"עד־הערב והיתה לבנן ליבראל ולנר הנך בתוכם לח5ןת עולם: ■« הנגע במת לכל־נפע אדם וטמא ?בעת ;מים: ע הוא.יסחטא־בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר ואם־לא יתחטא ביום - s ן ־ : ־ •9 - T ” : • p. . •I AT : • V • : - V ־ q S השלישי וביום השביעי לא וטהר: יג בל־הנגע במת בנפש האדם״אשר־ימות ולאי ותחטא את־משכן יהוד, טמא ונכרתה הנפש חהוא״מוש־ראלכי מי נדה לא ־ורק זעליו טמא״יהיח עוד טמאתובו: יי ואת התורה אדםבי־י״מוח V. V : |• -1" T ״.• ; 1 ) T( י . > ן־ j T |• (T;T T באהל כל־חבא אל־האהל וכל־אשר באהל יטמא שבעת ימים 1 טי ובל כלי פתוח אשר אין־צמיד פתיל ;ילק טמאי הוא: טי'וכל'אשר־יגע על־פניהשך־ה בחלל־ חרב או במת או־בעצם אדם או בקבר יטמא שבעת ;מים:י ולרןחו לטמא מעפר ?;רפת החטאת מת! ?ליי מים חקם אל־כלי * שגי "ולקח אזוב וטבל במום איש טהור והזיה על־האקל ועל־כל־הכלים ועל־הנפשות אשר קידשם ועל־הנגע בעצם או בחלל או במת או בקבל: יט והזח ד,טהר על־הטמא ביום השלישי ובלם השביעי וחטאו בלט השביעי"וב3ם־ בגדיו ורחץ במום וטהר בערל בערב: ־ ואיש אשך־לטמא 61! לתקטא ונכרתה תפיג־ ההוא מתוך הקהל כי את־מקדש להוד, טמא מי נדה לא־ ודק,עליו טמא m : נאוהלתה להם להקת עולם ומזה מי־הנדהיכבם בגדיו והננע כמי הנדה לטמא עד־הערב: נב וכל אשר־לנע־בו הטמא לטמא והנפש מנעת תטמא עך־הערב: פכ»ךבאו בנל־ישראל בל־העדה מדבר■ צן בחדש הראשון ולשב העם בקדש ותמה שם מדים וותקבר שם:3 ולא־קיה, מלם לערה ולקה,לו על־משה ועל־אההן: נ ר רב העם עם־משדי דאמרו לאמד ולו גרענו בנוע אחינו לטנל להוד. :.י ולמה לזבאתם את-קהל להוד, אל-חמהבר ד,?ה למות שם אנחנו ובעירנו: ה ולמה העליתנו ממצרים להביא אתנו אל־המקום הרע י הזך־, לא 1 מקום לרע ותאנה־. ונפן ורמון ומלם אלן לשועות: י ולבא משה ואהרן מפני הקהל אל־פתח אל,ל' מועד ויפלו על־פניהם וירא כבוד־יהוה אליה□: פ שלישי («׳־«״!«״ניז><וידבר יהוהאל־משה לאמד: "קח את־ המטה והקהל את־העדה אועה ואהרן אחייך ודברתם אל־ הסלע לעיניהם לנתן מימיו להוצאת להם מלם מן־הפלע והשקית אח־העהה ואת־בעירם: ־ ולקח משה את־המטה מלפנל יהודי כאשר צוהר: ;!לקהלו משלה ואהרן את־ הקהל אל־פנל הסלע ולאמר להם שמעו־נא המרים המן־ הסלע ד,!ה נוציא לכם מים: •» !לרם משה את־לדוללך את־הפלע במטהו פעמלם ולצאו מלם רבים וקשת העדה ובעירם: ם ■3 ולאמה לועה אל־משה ןאל־אדיסז לא־ האמנתם בי להקדישני לעינל בני ושהאל לכן לא תביאו את־הקהל הזה אל־הארץ אשר־נתתי להם: /המה מי מהיבה אשר־רבו בנל־ישךאל את־להוה ולקדש בם: ם היט במדבר כ כא npn מצאתנו: טו וירדו אבתינו מצרלמד, ונעזב במצרים;מים רבים ולרעו לנו מצרלם ולאבתינו: ט! ונצעק אלץהוה וישמעקלנו וישלח מלאך 'ויציאנו ממצרים והנד. אנחנו כקדש עיר קצה נטלך:- נעברה־נא כאלצך tó נעבר בשרה !ככרם ולא נשתה מי באר הרך המלך נלך לא נטה ;מין ושמאול ננד אשר־נעביר נבלך: "האמה אליו ארים לא תעבר 3; פן־בתלב אצא לקראתך: י־!;אמרו אלך בהישראל במפלה נעלהואם־מימיך נשתה א:; ומקני(נתתי מכרם לק אידדבר בינלי אעברה: ־האמה לא תעבד!יצא אמם לקיא? m כבד!!״החזקה: ־« !;מאן ואדום נתן את־ושלאלזנבד בגבלו וים ישראל מעליו: פ חמישי(שלישי כשה! מחיבייס כבולסעו מקדש ויבאו בני־ישראל כל־חעדח הד הדד: כג ויאמר ומה אל־משה (אל־אהרן בקר הדר ?ל־נמל אי7 אדום לאמה: =י.;אםף אהרן אל־עטיו כי לא;בא אל־ הארץ אשר נתתי ל?ני .ישראל על אשר־מריתם את־ פי למי מריבה: נח קרו את־אלח ואת־אלעןך בני והד אתם הד ההר: ני והפשט את־אהרן את־בנליו והלבשתם את־אלעזך בנו ואל,ךןי.יאםף ומת שם : " רעש משה באשר צוד. ידוה ויעלו אל־הד דהר לעיני כל־העדה: =| - V JT,■ (V --ן:־ T T J _,V , ..ה••) T,"|T T| נ" הפשט משה את־אהרן את־כנליוהלבש אתם את־ אלעזל בנו המת אהלן שם בראש ההר וירד משה ואלץזר מן־ההר: נ־ הראו כל־העדה כי Ü9 אלת לבכי את־אהרן שלשים יום כל בית ישראל: ם כא א וישמע הכנעני מלןהנהה ישבמנב '5' בא ;שלאל הרך האתרים וילחם טשראל השב וממנו שבי: נ הרך ;שהאל.נהה ליהוד האמה אם־נתן תתן את־העם הזה טדי והחרמתי את־עריהם: נ השמע יהוד כקול ושהאל הקןאת-הבנשד ההלם אהרם ואתהןריהם הקרא שם־ /המקום המקום הרמה: פ י ריסס מהד ההר דרך י_ם״םוף לסבב את־אדץ ־אדום ותקצר נפש־העם בדרך: י־ וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר בי אין להם ואין£ם ונפשנו קצה בלחם הקלקל: י וישלח יהודה מנם את הנחשים השרפים וינשכו את־ מנם וימת עם־רבמןשךאל:־}יבאהעם אל־משה ויאמרו חטאנו בי־דבתו ביהודה ובך התפלל אל־יהוה ויסר מכלינו את־הנדזש ויתפלל משה בעד העם : ח ויאמר יהוד, אל־משה עשהילך שרף ושים אתו'_על־נס והיה כל־הנשוך וראה אתו וחי: ט.רעש משה נחש לחשת וישמהי על־הנם היה אם־נשך הנחש את־איש והביט אל־הש הנחשרת וחי: ששי י וימך בר ישראל1 י ויחנו כאבת: יא וימנו מאבת ויחנו בעיי העברים במדבר אשל על־פני מואב ממורח השמש: ל משם נסעו ויחנו בנחל ורד: יג משם נסעו'ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר היצא מ?בל ר,אמדי פי ארנון' ?בול מואב ?ין מואבובין האמדיי: ■י.על־כן יאמר בספר מלחמת ירוד, את־והב בסופה ואת־חנחלים ארנון: טי ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשק ל?בול מואב:«ומשם בארה הוא הבאר אשר אמר יהוד, ?משה אסף את־דועם ואתנה להם מן0 : ם יי א;;שיר.ישראל אתה,שירה הזאת עלי באר.?!נדלה : יי׳?אר ספרור, שה0 כרוה נז־יבי bot במחלק במשענתם וממדבר מתנה: יט וממתנה נחליאל ומנחליאל במות: ל ומבמותהגיא אשר בשלה מואב ראש הפמה ונשקפה על־פני הישימץ: פ שביעי(רביעי כשה,־ מחוביץ) כא וישלח ושראי־1 מלאלינב אל־פיחין מלך־האמדי לאמו־"‘: ני אעברה ?אך?נף ל* נסק ?שדה ובכרם קי* נשתה מי ?אה בדרך מלן• גלך .עד אשי-נעבד ז ״ ןלאץתן פיהן את־ושראל ננ?ד ?נבלו ויאם'ף'םיהן את־כל־עמו ויצא לקראת ישראל1 ד,מדברה ויב$< יהצה וילחם בישראל: כי ויכהו ישראל לפי־חרב ויירש את־ ארצו מאןנןעהיבק עד־$ני עמון כי.עז נבול בנקעמון: כה ויקה ישראל אתכל־הערים האלה וישב ישראל בבל־ ערי האמריבהשבון ומלTrór,: ״בי 7?iWn םיחן מלך האמדיהוא והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקה את־בל־ארצו מיהו עד־ארנן':'כז על־כץז,ןאמרו המשלים באו חשבון תבנה ותכונן יעיר םי־חון ן כח כי־אש :ציאה! מחשבון להבה בקרת פיהן אבלה ער מואב בעלי במות ארנון: כט אוי־לך מואב אברת עם־כמוש נתץ ברו פלי׳טם ו?נ'תיו בשבית ?1מלן אמדי'םיחון':'ל וברם אבד חשבון עד״היבן ונשים עד־נפח אשר עהמידבא: לא וישב י ישראל בארץ האמדי: לב וישלח משהילרנל את־ועזך וילבח ?נפילי-ררעאוז־ר:אמדי.^ר־?95! לי ויפנו מלו ירך דבשן ויצא עוג מלךהבשן לקראתם הוא וכל־עמו למלחמה אדרעי: למפטיר לי ויאמר יהודה אל־משה אל־תירא״אתו ’כיי בידך נתתי אתו ואת־כל" עמו ואת־ארצו"ועשית לו באשר עשית לבדחן מלך האמה אשר יושבבחשבון: להיויבו״אתוואת־בניו ואת־ בל־עמו עד־בלתי השאיר־לו שריד ויירשו את־ארצו: 35 א ויטעו בני' ישראל ויחנו בערבות מו£ב מעבר “ ־־ • : V* T • J•• : I> ו:־ : ־ : V V••• T J לירדן ירחו: ם ם ם ־ ודא בלק בן־צפור את כל־8שר;עשה ;שראל לאמרי: נ!:נר מואב מפנן העם מארבי ר? הוא וי קץ מואב מפני בני ישראל: י וי^מר מואב אל־ זקנן מקין עתה ילהט'הקהל את־בל־בביבתינו 1בלחיך השוד את ירק השדה ובלק בן־צפור מלך למואב בעת ההוא: הרשלח מלאכים אל־בלעט בן־בעור פתורה 'אעך על־הנהר ארץ בני־עטו לקרא־לו לאטד הנה עם :צא ממצהם הנה כסה את־עין הארץ להוא יעיב ממלי: י ועתה לכה־נא ארד־לי את־העם הזה כי־ עצום הוא ממני: אולי אוכל נכה־בו ואצרשנו טן־הארץ כי,:דעועי את אשר־ותבכך מבו־ך ה$ר תאר יואר ג < וילכו זקני מואבתקנ: מך:ן וקסמים ?:דם הבאי אל־ בלעם וירקרו אלך דקרי בלק:n ויאמר אליהם לינו פה הלילה והשבתי אתכם רבר כאשר ידבר יהוד, אלי ־ ־1 T T . V *. V <• )• -•|- T ־1־.־ V* : ־ ? AT •* (T : V וישבו טרי־מואבעם־בלעם: ט ויבא אדהים אל־בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך:” • ראמר בלעם אל־ האלהינם בלק בן־צפר מלך מואב שלח אלי: -א הנה העם היצא מטארלם ויכם את־עין הארץ עתה לכהיקבה־ לי אתו אולי אוכל להלחם בו ונרשתיו: י־ ויאמר אלהיט אל־בלעם לא תלך עמרם לא תאר את־העם כי ברוך הוא: שני(ושישי כשהן •™יגייסיג"רקם בלעם בבקר ויאמר אל־שרי בלק לכו אל־אךצכם כי מאז ילודה לתתי להלך עמכם: יי!:קומו שלי מואב רבאואלי־בלק ויאמרו מאז בלעם הלך עמנו: טי ויסף עור בלק שלילז שלים רבים ונכבדים מאלה: טירבאו אל־בלעם ראמרו לו בה אמר בלק1 בן־צפור אל־נא תמנע מהלך Jאלי: יי כי:כבך אכבדך מאד וכל אשר־תאמר אלי אעשה ולכה־נאקבה־לי את העם הזה: "דק בלעם ויאמר אל־עקדי בלק אם־:הןךל: בלק מלא ביתו כסף וזלג לא אוכל לעבד אח־פי.ירוהו אלד,י לעשות קטנה או נחלה: יט ועתה ישבו נא בזה נם־־אתם'הלילה' ואדעה מה־יסף יהוה דבר עמי: נרכא אלהיט 1 אל־בלעם לילדה ויאמר לו אם־לקרא לך באו האנשים קום'לך אותם ואך את־חךבר אשר־אהבר אליך אתו תעשה: של® » ר קם בלעם בבקר ויהבש את־אתינו וילך עם־ שרי מואב: כב רחר־אף אלהיט כי־הולך הוא רתיצב קמין במן. ׳ טלאך' מלאך ;הוה בירך לשטן לו והוא ר£ב_על־אתנו ועיי נעריו עמו: ״ ותהא האתון אודמלאך. :הוה נצב בדרך והרבו שלופה מדו וותט האתון מן־הךרך ותלך בשדה רך בלעם את־האתון להטתה הדרך: ־י רעמה מלאך :הוה במשעול הס־מים נהר מוך, ונדר מוך,: כה יתיא האתון את־מלאך יהוה ותלחץ אל־הקיר ותלחץ את־ רנל בלעם אל־הקיר רסף להבלות: ט רופף’מלאך־ ;הוה עבור רעמה במקום צך אשר אין־ךרך לנטות :מין ושמייול: =' !®־א האתון את־מלאך :הוה ותרבץ תחת בלעם רחר־אף בלעם רך אח-האתון במקל: " ר?תה;הוה את־פי האתון ותאמר לבלעם מה־,עשיתי לך כי הכיתי זה שלש רגלים: ראיטר בלעם לאתון ?י התעללת בי לו יש־חרב בידי בי עותה הרגתיך: ל ותאמר האתון אל־בלעם הלוא אנכי אחנך אשר־ רכבת עלי מעוךך,עה־היוםד1ה ה,הסכן הסכנתי לעשות לךכהראטר לא: לארנליהוה את־עייבלעם״ררא ■את־מלאך:הוה נצב בדרך, וחרבו שלפוה'ב:ךו רקד רשתהו לאפיו: לג ראמר אליו מלאך יהויח על-מה הכית את־אתנך זה שלש ךנל:ם הנה אנכי;צאתי לשטן ביי־ ירט הדרך לטרי: לנ.ותךאניהאתוןותט לפי יזה שלש רגלים אול;;טתה מבי כי עתה נם־אתכך, דרגתי ואותה החי;תי: לי ויאמר בלעם אל־מלאך:הוה חטאתי כי לא ;רעתי ?י אתה נצבלקראקי בדרך ועתה אים־רע בעיניך אעזובה לי: לי-ניאמר מלאך יהודי אל־בל^ם לך ן[ם־ האנשים:אפם את־הי^יאשר־אדבר אליך אתו תדבר ילך בלעם עם־שהי בלק: לירשמע בלק כי בא בלעם רצא לקראתו אל־עיר מואב אשר על־נבול ־נ־דנן אשי בקבה הנקל: לן ויאמר ?לק איל־ בלעם הלא שלח שלחתי אליך לקרא־לך למה יא לא במדבר כב כג בלק לא־הלכת אלי האמנם לא אוכל כבדך: לח וי#מד בלעם אל״בלק הנה״באתי אליך _עתה היכל אוכל דבר ?ואומד, ד,ך?ר איפר:שים אלוהים בפי אתו אדבר: וניע,(«» ™י ־״יני'<) לט וילך בלעם עם־בלק ויבאו קדית קצות: = רובה בלק. ברך וצאן ולשלח' לבלגים ולשרים אשר אתו:מא ויהי בבקר המח בלק את־בלעם ויעלהו במותבעלרלא משם קצה ל,עם: כסלאמר בלעם אל־כלק בנד,־לי בזה שבעד, קובלת והכן לל בור, שבקה פרים ו,שבעה אילים: נ רעש בלק באשל דבר בלעם רעל בלק ובלעם פר ואלל במזבח: ־ ויאמר בלעם לבלקהללצב על־עלתך :אלכה אולי יקלל :הווה לקראתי ודבר מד,-:לאני והנדהי לך וילך שפי: ירקד אלד,ים אל־בלעם ראמר אליו את־שבעת הטובחת ערבתי ואעל פר,ואלל בטובה: ה רשם יהוד, דבר בפי בלעם ראמל שוב אל־בלק וכה תדבר: ירשב אליו ודגל נצב על־עלתו הוא לכל-שלי מואב: י והבא משלו ויאמר מן־ארם:?חני בלק מלך־מואב מהררי־קדפלכד, ארד,־לי:עקב ולכה ועמה:שלאל: יז מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא ועם להול: ם בי־מראש צרים אראנו ומ?בעול אשורנו הן־עם לבדד ישכן ומולם לא יתחשב: • מי מנה עפר יעקב ומספר את־ריבע:שלאל למת נפשי מות לשלים ולד,י אחריתי במד,ו:’» ראמר בלק אל־ בלעם טרה "ע«:ית לל לקב איבילקלתיך ללנה ברכת לרך: י־ ויען.ויאמר הלא את אשר:שים יהוה בפי אתו אשמר לדבר: ח־״־י-!ויאמר אליו בלק לך־נאאתיאל־ מקום אחר אשל הראנו משם אפם קצהו קראה וכלו לא תראה לקבנדלי משם: -י ולקולוהו שדד, צפים אל־ ראש הפמהויבן שבעה מזבחה רעלפרואלל במזבח: « ויאמר אל־בלק התלצב בה על־עילתך ואנכי אקרה ?ה:®הרד ,יהודי אל־בלעם וישם דבךבפיו האטד עזוב אל־בללן וכהתדבר: מהבא אליו והנו נצב על־ ?לתו לשרי מואב אתו האמה לו בלק מה־דבך יהוד־,: " י־?יא בשלו ויאמר קום בלק ושמע האוינה,עלי בנו צפד: יטלא איש אל ויכז-ב ובן־ארם ויתנחם ההוא אמר ״ : 1• i* J ־•״ T < “ . ATV Í •J ITT ÍV ־ ו|א!עשה ולבר ללא יקימנה: נ הנה בקי לקחתי ובד! 1ל* אשימה: “לא־הביט און מעקב ולא-ראד ?מל ??!־אל ידוה אלד,יו עמו ותרועת מלך מ: ננאל מוציאם ממצרים כתועפת האט לו: כג בי לא־נחש ?עקב ןלא;קםם משראל כעתיאמר ליעקב 1ל:שךאל מדי־פעל אל: כי הן־עם בלביא יקום וכארי.יתנשא לא לשבב עד-יאכל טרף ודם־חללינם ישתה: כיי ויאמר ללק אל־בלעם ?=־קב ־לא תקבנו נ־־״ברך לא תברכנו,: « יען בלעם האמה אל־בלק הלא לבלתי אליך לאמה בל אשר־ילבו• יהוד, אתו אעשה: ששי(שביעי כשד! ™״r> כי ויאמר בלק אל־בקגם לכוה־נא |קלוך אל־מקום אחר״אול; י\ש־ר בעינן האלדיסיוקבתו ?,’ משם: כי הקת בלק אח־בלעם האש הפעור הנשקף על־פני הלשימן: m האמה בלעם אל־בלק בנר,־לי בזל, ?בעדי מןבחת ורבן לי בודי שבעה פרים ושבעה אילם: ’!לעש בלק באשר אמר בלעם העל פר ואזל במוכה: כד״הרא בלעם כי טוב בעינן ירה לברך את־לשראל !לא־רילך כפעםןבפעם לקראה נחשים השת אל־ סמך־בר פניו: ב וישא בלעם את־עיניו וירא את־ישדאל &\ לשבטיו !ועדוי עליו רוחאלהי־ם: י ־ השיא' משלו אמר נאם בלעם מ1 בעד ונאם הנכר שתם העלן: ?אם שט? *?’־:־אל אשר מדווה שדי יחזה נפל ינליי •*1־מם : ה מח־טבו אחליק יעקב משבניתיוד ישראל í '??תליטנטייBT&'mwm עלי־מים: <וזל״מים מךליו וזרעו במים רבים דרים מאנג מלבו ותנעזא מלכתו: י׳ אל מוציאו ממצרים בתועפרת ראם לו יאכל נדם צדין ועצמתיהם ינ,י.ם!ימיי m : ם כרע עכב כארי וכלביא ?י יקימנו מברכיך בריד וארריך ארור: י רדור־אף בלק אל־בלעט ויספק אוד־ כפיויראמר בלק אל־ננלעם לקב אלם קראתיך והניד ברכה בלך והוישלש פעמים:'•*ועקר כרח־לך אל־ מקומך אמרתי בבד אכבהך והנה מנעך להוה מבכור: ■ב ד,אמר בלעם אל־בלק חלא נם אל־מלאכיד איליי; שלחת אלי דברתי לאמד: י! אם־ותן־לי בלק מלא ביתו בסף חהב■ לא"אובל לעבר את־פיילהוה 'לעשות טובה או רעה מלבי אשר-;דבך יהוךה אתו,אדבר: "מי יי ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשך ועשה העם הזה לעמך באחרית הימים; ®דשא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בעד ו!אם הגבר שתם העין: ־׳נאים שמע אמרי-אל וידע דעת עליון מחזה שדי יחזה נפל ונלוי,עירם: •׳אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב ייו בוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר בל־בני־שת: " והיה אדום ירשה והיה יישר■׳ שעיר איביו וישראל עשה חיל: יט וירד מיעקב והאביר שידיד מעיר: כ הקא אח־עמלק דשא משלו■ ויאמי ראשית גדם עמלק ואחריתו'יעדי אבדr כא וירא ארי הקיצי דשא משלו ויאמר איתן ?W ושים בסלע קנך: נ־ בי אם־;ה;ה לבער ,קין עד-מה אשוך תשבך: בג וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל: כי וציגל מיד 1'בתים וענו אשור וענו־עברייוגבב־הואיעדי אבר’* ™רקם בלעם ־וילך י דשב' למקמו ונם־בלק תלו לדרבו: פ כה א וישב ושהאל בשטים דחל העם לזנוח אל־בנות מואב: נ ותקראן, לעם לזבחי אלהיהן י:א?ל njrjpfcafc לאלהיהן: גויצמד לשראל לב?ל «ג1ר ויזזר־אף למוך, בישראל: י ו־אמר להוה אל־משה,np את־כל־ראעזי הננס להקע אותם ללדוה נ נד השמע [ישב חרוז אף־יהוה מישראל: ה ויאמר משה אל־שפטי לשיאל הךגו איש אנסה הנצמדים לבעל פעור: י והנה איש מבני ישראל בא הקרב אל־אחיו את־־המךינירז לעיני משה ולעיני כל־עדת בני־ושראל והמה בכים פתח אהל מועד:™ י וירא פינחס בץ־אלעזר בן־אהדז הבתן ר:הןם מתוך העדה ר5ןחךמח פדו: ח!לבא אחד איש־ץשראה אל־הךבה וידקר אח־־שניהם את איש ישראל ואת־האשה אל־קבתה ותעצרי המנפה •T | t: V (**> • |T v : •• T : • J זי*׳ '•יול ־ -- ־*־ ©על בני ישראל: ט ויהיו המתים במגפה ארבעה -V : ••ע • : t ••ן -•1: . - ” v r : - at זע ועשרים אלף: פ פ פ ' דדבר.ידוה אל־מישה לאמד! יא פ״נדום ?תאיר וזי ׳ אד,רן הבדן השיב את־חטתי מעל בנל־לשו־אל ?קנאו את־קנאתי ?תוכם ולא־כליתי אח־לני־לעראל ?קנאתי: ■נ לבן אמיר דנני נתן לו אות־בריתי שלום: ’Jוהיתר, לו ולזרעו אחריו ברית בחנת עולם תחת אשר :T:^r . . : ״*ז j -ן:- qKT V : T ( ־ ־־ ;־* ,v* ן קנאלאלהיו ויכפר על־בנן ישראל: יי ושם איש [שראל הטבה אשר הבדת את־הטדעית זמרי ןךםל1א'נשיא ?'ידאב לשמעני: « ושם האשד, הטבה המדעית ימבי . ?ת־צור ראש 'אמות בית־אב במדין'הוא: פ ט! וידבר יהוהד אל-משה' לאמך: ף צרור את־המדינים והכיתם אותם:■״ בי צדדים הם לבם בנכללהם אשר־נ?ל! ל“ על־דבר־פעור ועל־דבד מבי בת־נשיא מדין אחתם ד׳מבה ביום־המגפה על־דבר־פעור^כו א וידי’ אחרי ד«נפהפ• ולאמה ידוה אל-מעה לאל־אלעוך כז־אהר! 1?ר,ן לאמיר: נשאו את־ראשובל־עךתבני־ישראל «?! ?שהים שנהזומ?לה לבית אבתם פל-יצא צבא ר קפיעא. פסקא באטצע פסוק. כישראל י׳ תירא. 246 במדבר כו פינחם ?רלדאל: י_ךר?ר משר, ואל?ןזך ד,כד,ן ónk מנדבו־! מואב ןנאריז ירחו לאמך: י מכן עשרים ?י™ ימעלה כאשר צור, ידלה את־טשח ובני.ישראל היצאים טאדןן מצרים: «י:י׳ראובן.?כור ללראל מ;ךאובן חני\ משפחות חחנכי לפלוא משפחת הפלאי: י להצרן משפחת החצרוני לכרמימשפחת הכלמי: ייאלה משפחת חראובני החיו פלחיילם שילשה־־! לארבעים‘אלף ושבע מאות ושלשים: ח ובני פלוא אליאב: ט ובני אליאב נמואל ודת ז ואבירם ד,וא־רתן ’ואבירם קריא' העלוה אשר הצו על־משהועל־אהק בערת־קדחבהצתם על■ יהוד.: י ותפתח הארץ את־יפיה ותבלע אתם לאת־ילןירח במות העדה באבל האש את הומשים ומאתים איש ויהיו •ן J*• T J .| AT 1 * J :־ • •> T ־*״V. !1•- • - *C ... לכם: יא ובני־קדח לא־מתו: ם ינ בני שמעון למשפחתם לשמואל משפחת תמואלי למין' משפדות חימיה לבין מישפחת היביני: ע "לזרח משפחתי הזרחי לשאול משפחת תשאולי: יד אלדה משפחת השמעני שנים ועשרים אלף ומאודם: ם« ?גי נד למשפחתם לצפון משפחת הצפוני לחני משפחת החני לשוני משפחת השוני: טי לאדני משפחתיהאוני לערי משפחת העדי: יי לאהוד משפחת חארודי לאראלי משפחת האראלי: יי׳ אלה משפחת ??־גן־ לפלדיהם ארבידם אלף וחמש מאות: ם״ ?3: לד,ודוח ער.ואונן רמת ער לאי?, ז ?10S ?R3•.־״־׳:’ ??־והידה למשפחתם לשלה משפחות השלני לפרץ משפחת חפרצי לזרח משפחת ה,!החי: כא וילדו בני־פריץ לחצר משיפחת חחצריני לחמול משפחת חחמולי) כב אלה משפחת יחודח לבדיחה ששה ושבעים אלף וחמש מאות: סכנבניילששבר למשפחתם תולע משפחת התולש לפוח משפחת הפוני: כיי לשוב משפחת'הישבי לשמרן'משפחת'השמרני': קריא־'?יי • י‘ 1 אלה «י אלד, משפחת יששכר לפקדיהם ארבעה וששים אלף ושלש מאות: ם מ בני ןבולץ למשפחתם) לפריה מישפחת הפרדי לאלון 'משפחת האלני1 ליךולאל־1 משפחת היהלאלי: ם אלה משפחת חזבולני לפקדיהם ששים אלף המש מאות: ם נח בנן יוסף למשפחתם מנשה ואפרים: כט בני מנשה למכיר משפחת המבירי ומכיר הוליד את־נלעך לנלעד משפחת חנלעדי: לאלה בנן גלעד איעזר משפחת האיעזרי לחלק משפחת החלקי: לא ואשריאל משפחת האשראלי ושכם משפחת'השבטי י: לב ושמידע משפחת השמיו־עי והפר משפחת ההפך: לג וצלפחד בן־חפר לא־היו לו בנים כי אם־בנות ושם בנות צלפחד מלולה ונעה חגלה מלכה ותרצה: לי אלה משפחת מנשה ופקדיהם שנלם וחמשינם אלף ושבע מאות: ם לי. אלה בנן־־אפרים למשפחתם לשותלח משפחת השתלדזי לבכר משפדות הבלחי לתורן משפחתי התחני 1 לי ואליה 'בני שותלה לערן משפחת הערני: לי אלה משפחת בני־אפרים • T י •; : ״ T 1-T •ן ••5 • V J ••ן v :■־־־• לפקדיהם שמם ושלשים אלף וחמש 9אות א?1"׳ «ן־ יוקף למשפחתם: ם ל״במ ?ממן למשפחיתםלבלע משפחת הבלעי לאשבל משפחת האשבלי לאחיך־ם משפחת חאחירמי: י לט לשפופם משפחת השופמי לחופם משפחת החופמי: מ ויהיו בני־בלעארד ונעמן משפחת חארדי לנעמן משפחת הנעמי: מא אלה בני־ מימן למשפחתם'ופקדיהם חמשה י וארבעים אלף ושש מאות: ס מב אלה בני־דן למשפחתם לשוחם משפדות השוחמי >!לח משפחת חן למשפחתם: מג כל־ ?שפלות השוחמי לפרןדיהם אךנ?ה !ששים אלף וארבע ז מאות: ס מי בנן אשר למשפחתם המנה משפחת המנה לןשוי משפחת הןשוי'לכריעה משפחת הבריעי 246 במדבר בו פינחס חברמגי: מה לבני בליעה לחבר משפחת החברי למלכיאל משפחת חמלכיאלי: מוושם בת־אשר שירדו: מי אלה משפחת בנן־אשך לפקדיהסי^^ח^^יט ^ח ואךבע מאות: סמח בד נפתלי למשפחתם ליהצאה משפחת 'חיחצאלי לגוני משפחת י חנוני: מט ליצר משפחת היצרי לשלם משפחת השלמי: נ אלה משפחת נפתלי למשפחתם ופמדיהם חמשה וארמךם אלףיואתיע מאות:"־« אלה'פקודי בע':שךאל שש־מאוח אלף ואלף שבע מאוח ושלשים: פ w « וידבר ;תך, אל־משה לאמך: ע לאלה תהלל הארץ בנחלה במקפר שטות: ־י לרב חרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו איש לפי פקחו ;תן נחלתי: ני. אך־בנורל ;חלק. את־הארץ לשמות מטות־אבתם ;נחלו: ־׳.על-פי הנוהל תחלק נחלתו בין רבלמעט: ם 0 ואלה פקודי הלוי למשפחתם לגרשון משפחת תרשני לקהת משפחת ;ד,קהת; למדך,משפחת חמרת: נח אלה 1 משפחת לוי משפחת חלבני משפחת ההבריני משפחת ד,מחלי משפחת חמושי משפחת הפןרחיוקהת הוליד את־עמרם: י נט ושם 1 אשת עמרם יוכבד בת־לוי אשר ילדה $ה ללוי במצרים ותלד לעמרם אתאדרן ;את־משה ואת מתנם ™!ם: ־ ויולד לאהרן את־נדב ואת־אביחאאת־אלננוך ואת-איתמר: ־אדמת נדב ואביך,וא ?חקרי?ם אש-!ךח לפני יתה: ־נדתי פקדיחם שלשה וןגשרים אלף שלדבר מבן־דודש ומעלה כיו לא התפקדו בתוך בד;שהאל כי לאדתן להם נחלה ?תוך ?ני, ;שהאל: ־־אלה פקודי משה ;אל::;־ ד,?ך,ן אשר פקח את־?נ: ;שהאל ?8ךבת מואב על ירדן ירחו: םי1?אלה לא־היה איש מפקודי משה ואלרין הכהן אשד־פקח את־בנ: :שהאל ?מךבר סיר: במדבר כו כז פינחס קבת סה כי־אמר ירוה להם מות ימתו במדבר ולא־נותד מהם איש י בי אם־בלב' בן־יפנה ויהושע בן־נון: 'ם כז א ותקדבנה מוח בלפחר בן־חפר בךנלער בך מכיר בץ־מנשה למשפחת מנשה בן־יוסף ואלה שמורת בנתיו מחלה נעה והגלה ומלכה ותרצה: ב ותעמדנה לפני משה ול^ני אלעזר'הבלן Mהןשיאם וכל־תנהה פתח אהל־מוער לאמיר: נ אבינו מת במחבר והוא לא־ היה בתוך הערה הנועדים על־יהוה בערת־הרח כי־ בחטאו מת ובנים ליא־היו לו: דילמה ינירע שם־אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנדדלנו אחזה בתוך אחי אבינו: הגיקךב משה את־משפטן לפני יהוה: פ רביעי י ויאמר להור- אל־משד. לאמה: ז כן בנות״צלפחר דברת נתן תתן להם אחזת נחלה בתוך אחי אביתם והעברת את־נחלת אביהן להן: ח ואל־בני ישראל תחבר לאמיר איש בי־ימות ובן אין לו והעברתם את־נחלתו לבתו: טואם־אין לו בת ונתתם את־נהלתו לאחר: יואם־איןילו אחים'ונתתם ’ את־נחלתו לאחי אביו: יא ואם־אין אחים לאביו ונתתם את־נחלתו לשארו הקרב אליו ממליפחותודרש nirmrirttל?ןי *98 לחל!ת משפט כאשר צור. ירוה את־משה: פ יב ויאמר ירוה : T : ־1:־ ־••לן •T/ ן : T. : <-, |V V 1T אל־משה עלה אל־הר העברים הזה וראה את־הארץ 1־ ”ל V ־< T|;־ V• T ־ T T V *• AV ] אשר נתתי לבני וקזראל: -! וראיתה אתה ונאספת אל־ עמיך נם־אתוה כאשר נאסף אהלן אחיך: T?אעיר סריתם פי במו־בר־צן במריבת העדה להקדישני במים ?עיניהם הם'מי*י?ת 5ןךש מךבר־צן: b סי וידפר מסד. אל־יהוה לאמד: 0< יפי־ד יהוד, אלהי הרוהת לכל־ 3שר איש *העדה: ל אשרלצא לפנידם ואשר יבא לפניהם ואשר לציאם ואעור יביאם,ולא תה״יל 8דת ;תה כצאן אשר אין־להם רעד,: ״ ויאמר ;הווה אל־ «• ח״י משה 250 במדבר כז כח פינחם ב&עה קח־לך את־הושע בן־נון איש אשהרוח 13 Tar*mn ״mm** ??ני אל?יר הכתן ולפ3: פל-העךד,.ןצויתה אתו לעיניהם• =-m מך,וךך .עלץ למען.:שמע1 בל-עדת 39 ל׳זיאל! " מל אל,עןך הכהן לעמד ושאל לו ?משפם האורים ל«י להודי .על־פיו .יצאי הגל־פיו:בא! הוא וכל־בני־לשראל אתו ובל-העדה: ־נרעש משה כאשר צוה יהודה אתו ולקח ארת־יהושל! ולעטדהו לפני אלעלך הכהן ולפני קל־העדה: ־עיםמך את־הי״נליו ויצור! כאשר דבר להור־, כיד־משה: פכד! א והבו־ יהודה אלי־משה לאמך: ־צו את־מי לשראל ואמרות,אלהם את־קדבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמח להמך־יב לי במועדו; ג ואמרת 'להם זהיחא&ה יאשר תקריבו •1 : I ;־ I ץ : T| ־ : í V • IT V< V T JT ״•' :|״1. ליהודה כבשים בנל־שנדה תמימם שנלם ליום עלה תמה: יאת־הכבש אחד תעשו־, בבקר לאות הכבש השני תעשה בין העו־בלם: ה ועשירית האיפה סלת למנחה ?לולה?שמן כחיתרביעת ההין: יעלת תמיר העשה בדר פיני לריח ניחח אשד, להוד,:׳ ונסכו דמעת ההין לכבש האחר בקדש הפך נסך ש3ה להור,: "ואתדבבש השני ותעשה בין הערבלם כמנחת ר,בקר וכנסכו תעשה אשד, ריח ניהחלהוה: פ ט וביים השבת שנל־כבשיםכנל־שנך, תמיטם ושנלננשרנים סלח מנחה בלולה'בשמן יונמכו: י יעלת שבת בשבתו יעל■ עלת התמיד ונסכה: פ ■» ובראשי חדשיכם תקריבו עלך, ליהוה וי״ W W39= ,יא:ל אדוד ׳59 ÓWF־ שנה שבעה תמימם: יב ושלשה.עשיתים סלת מנהרה בלולה בשמן לפר האחד' ושני עשיתים סלת מנחה בלולה בשמן לא:ל האחד: ׳נהנשו־ן עשרוןםלתמ;הה ?לולה בשמן לכבש האחד עלה רה ניחח אשה לה׳ בסדבד־ כח בב5 őrire קט ליה־ך,: t ונקוכיהם ךוצי ההין' &דז לפר ובליעת ההין.לאלל וו־ביעת ההין לכבש ״j זאת עילת חרש בחךשו לחרשי השנה : טי ושעיר עדם אחד לחטאת ליהודה .על־עלת התמיד לעשה'ונסכו:'ים w ־< ובחדש הרא*ן בארבעה עשר לום לחרש פסח ליהוה: מ ובחמשה עשר לום לחדש הזה חנ שכעת למיס מצות:אכל: " ביום הראשון מקרא־קדש יכל־ מלאכת עברוה לא תעשו: ׳» והקרבתם אשה עלה ליהוה פרים ?ני-בקר שנלם ואיל אחד ושבעה ?בשים מל שנה תמימם להלן לכם: נ ומנחתם סלת כלולה 1 T> י • T ו ־1 :־ v ־•.•••T VI׳•-• T״ : • : ה! -rtf ™. <־ ושעיר חטאה אחד לכפר עליכם: « מלבד עלת הבקר אשך לעילת התמיד תעשו את־אלה: '־י כאלה תעשו ליום שבעת למים לחם אשד, רידו־ניחח ליהוה על־עולת התמידלעשה ונסכו: כי, וביום השביעי מקרא־ קדש יהיה לבם כל־מלאכת עבדה לא תעשיו: ם ־י ו?לום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה ליהלה בשבעתיכם מקרא-קדש יהיה לכם כל־טלאכת עבדה לא תעשו: -י והקרבתם עולה לריח ניחיח ליהוד, פרים כני־בקרשנלט אלל אחד שבעה כבשים'בנן שנה: ־״ ומנחתם מלת בלולה ?שמן שלשה לשרנןם לפר האחד שנל עשרנים לאיל האחד: ־ט ?שרון עשרון ?כבש האחד לשבעת הכבשים: יי שעיר עזלם אחד לכפר עליכם: * מלבד עלת התמיד ומנחתו תעשו תמימם יהיו־לכם ונסכיהם: פ כט א ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא־קדעז י,הלה לבםכל־מלאבת עבדה לא תעשו. לום תרועה יהיה לכם:־ !עשיתם עלה לריח 3יהח ?לקלה ?ר ?!־בקר אחד איל אחד ??שים יבב־ •י"■ שנח שנה שמנה ף!מימם: ־ ומנחתם סלד, ?לילדי =#»ז שלשה עשרידם לפר שניעשרידם לאיל: י ועשרון אחר"לכבש האחד לשבעת הכבשים: ה ושעיר־עז-יים אהד חטאת לכפר עליכם: י מלבד עלת החדש ומנחתה ועילת התמיד ומנחתה'ונסכיהם כמשפטכם לריח יניחה אשד, ליהוד,: ס v בעשור לחדש השביעי הזה מקרא־ קרש;irn לכם ועניתם את־נפשתיכם 3ל־?לא?.ה לא תעשו:n והקרבתם עלה ליהוהרים ?״ל1 י־ WR אחד איל אהד כבשים בני־שנה שבעדה תמימם יהיו T V ) ־J• י•-־ T : • T T I•' : <• r T . AT ז : • •ע •|י: J ץ לכם: ט ומנחתם סלת בלולה בשמ שלשדה עשרנים לפר שני.עשרנים לא:ל האחד: יעשרון עשרון לכבש האחד־ לשבעת הכבשים': יא שעיד־עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפרים ועלת התמיד ומנחתה ונסכיהם: ם שביעי יב ובחמשה עשר יום' לחדש השביעי כקרא־קךש יהיה לצם כל־מלאכת עבדה לא תעשו‘ודעתם י חג •ן : j ) VT V y: : T V T JV., ־־!ד ץי> : ־ ־•• (־.« ( ליהוד, שבעת ימים: ע והקרבתם עלה אשה ריח ניתח לייהוד! פרים בנלבקר שלשה עשר"אילם שדם כבשים בני־שנדה ארבעה־, עשר תמימםיחיו: יי ומנחתם כלת : 4 JT T : - *T T י VT T : *.ץ T T J • # 1:1• r ן ' •־ בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר האחד לשלשה עשר פרים שר עעורנים לאיל האחר לעוני האילם: i 'ועשחן' ?שחן לכבש האחר לאר3?ד,עשר ?בשים: טי ושעיר־עזים אחד חטאת מלבד עלת התמיד מנחתה ונסכה: ם'י וביום השני פרים בני־בקר שנים עשי אילם שדם כבשים כנן־שנח ארבעה עשר ועמימם: יח ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים כמספרם כמשפטי: ייט ־ ושעיר־עזינב אחד חטאת מלבד י עלי התמיד ומנחתה' ונסכיהם: *ם כ ובלם השלישי פריב£ עשתי-?שר¥לם ?ונים'?בשים ?ניה?נה'ארב?רי תמימם: כא ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים ‘ 1 י! JT T : .מל וא״ו npj V "JT : ־ : T •« 5מס6רה במדבר כט ל פינחס קכז במספרם כמשפט: כב ושעיר חטאת אחד מלבד עילת התמיד ומנחתה ונסכד,’:", ס כגזוביום זהךביעי פריט עשרה אילם" שנים ?בשיים בני־שנךז ארבעה עשר ועמימם: כי מנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפם: יכה ושעיר־עדם אהד חטאת מלבד עילת התמיד מנחתה ונסכה: ם ט וביום החמישי פרים תשעה"איל□ ישנים י כבשים בני־שנה ארבעה עשר • :Tt ״״ *T : J י>• : pS• T <ן: •| T T,• . ־ : VT T /T T תמימם: מ ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים : • •| • : JT T :•;״־.״ - V T : $• ••IT •T במספרם כמשפט: כח ושעיר חטאת אהד מלבד עלות התמיד ומנחתה ונסכה: ם כט וביום חששי פרים שמנה אי״לם שנים" כבשים בני־שנד־י, ארבעה עשר תמימם: : T )T T STT l*e : p S*p T *. •AT״1T : • ", ל ומנחתם מסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט: לא ושעיר חטאת "אחד מלבד עילת' התמיד מנחיתה ונםכיה:ים לב וביום השביעי פרים שבעה אילם שינים כבשים בני־שנה ארבעה עשר תמימת: לג" ומנחתם ונסכהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפטם: 1*5 • •' - T •T|•* •$ : ״ : T •<י # : * : ITT : • : ; (TT לי ושעיר חטאת אחד מלבד עלח התמיד מנחתה ונסכה: ס מפטיר לי. ביום השמיני עצרת תדדה לכם כל־ מלאכת עבדה לא תעשו: ל וחמרבתם עלה אשד, ריח nri'j<יהוהפר W- ועמימם: לי מנחתם ונסכיהם לפר לאייר ולכבשים במספרם כמשפט: ליח ושעיר חטאת אחד מלבד" עילת התמיד ומנחתה ונסכה: לט אלד־! תעשו ליהוה-(ימועז־יכמ' ’לבד 'מ5ךדיכם ננרבתיבם' קיעלתיפט ולמנחתיכם ולנסכיכם ולשלמיכם: ל » ויאמר מעה אל־®: ד*־אל מל״אער־צזה יהוד את־משה: פ פ פ נ וידבר משה אל־ו־אשי המטות ל®; ;עזראל לאטד ‘ זך, הדבר אשר צוד, ידוה: ג איש כי־ידר נדר ליהוד, או־־השבע שבעה לאסיר אסר על־נפשו לא יחל דברי 254 במדבר ל לא מטות [יבלו ככל־הייצא מפיו מ3ק!ה: מאשה פי־תהד נדר ליהוה ואסרה אפר ?בית אביה בנגריה: י• ושמע אביה את־נךרהואסרה אשר אפרה על-נפשה 'והחריש לה אביה וקמו כל־נךריה וכל־אפך אשר־אפרה על־נפשה ;קום: י ואם־הניא אביה אתה בלם שמעו כל־נדריה .ואסריה אשה־אפהה _על:5פשה לא :קום ההוד! יפלח־ לה כי־הניא אביה אתה:< ואם־הל תהה לאיש ונדריה עליה או מבטא קזפתיה אשר אפרה .על־נפשה : ";שמע אישה בלם ש?עו והחריש לה וקמו נדריה ואפרה אשר־אסרה על־נפשה :קמו: =ואם בלם שמע אישה הא אותה והפר את־נהרהיאשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר א?ךה על־נפשה !ידוה יפלה־לה: י ונדר אלמנה ונרושה בלאשר־אסרה על־נפשהרקום עליה: " ואם־ביח אישה,נדרה או־אסרה אפי על־נפשה בשבעה: ■נ ושמע אישה ןההרש לה לא הניא אתה וקמו בל־נהריה ;כל־אפך אשר־אסרה על־נפשה :קום: -! ואם־הפר:פר אתם 1 אישה בלם שמעובל־טוצא שפתיה לנדריה ולאפר נ?שה לא :קום אישה הפרם ויהוה :בלח־לה: -יבל-נדר וכל־שבעת אפר לענית נפש אישה יקימנו ואישה יפתו: טי ואם־החרש יחריש לה אישה מיום' אל־יום והקים את־פל ־נדריה או את־ כל־אפריה אשר עליה הקים אתם בי־החירישילה בלם שמעו: =׳ ואם־הפר:פך אתם אחרי שמעו ונשא את־ עונה: י■ אלה הדוקים אשר צור, להוד. את-משה בין איש לאשתו בין־אב לבתו כנערית בית אביוה :' פ «׳ לאארךבר :הות אל-משה לאמה: נ נקם נקמת בנן:עוראל מאת המך:?:ם אחר האפף ■אל־עמיןי: ־ וידבר משה אל־העם לאמה ההלצו מאתכם אנשים לצבא ההיו על-מל! לתת נקטרךיהוה במדןה י אלף ל?טוז למטה אלת למטה לכל מטות ישר^לתשלחו לצבא: ״ «מיי W '?דאל אלף למטי־׳,אלף הלוצי צבא:/י נ־לזלה אתם מסה אלף למטה לצבא אתם ואת־פינחם בן־אלעור הכה לצבא וכלי הרדש והצהרות התרועה ביד7:1רצכאו על־מךין כאשרצוה יהוה את־משה ויהרגו כל־זבר : ח ואת־מלכי מדין הרגו על־הלליהם את־אוי ואת־רקם ואת־צורואת־הור ואתרבע חמשת מלכי מדין ואת בלעם בן ־־בעור הרגו בחרבי: ט וישבו' בני־ישראל את־גשי מדין ואת-טפם ואת כל־בהמתם ואת־כל־מרניהם ואת־כל־חילם בזזו: 2 ” ST : V I T י 2 T V . *•*׳י 2 T . V *י TT (T| י ואת כל־עריהם במושבתם ואת כל־טידתם שרפו 2 •ס T T ן ’• , T : J : v ; . . : ••ע T . •ן 1T AT: « באש: יא וירהו את־כל־השלל ואת בל־המלקוח באדם ובבהמה: יב ויבאו אל־משד־י. ואל־אלעזר הכהן ואל־ עדת בני־ישראל את־השבי ואת־המלרוח ואת־השלל í־־ V e V •• T J • : J ITT- V J “ I 9 : אל-המחנה אל־ערבת מואב אשר על־ירדן ירהו: ם שלישי(שני נשי.! םחינייו) יג ויצאו משה ואלעזך הכהן וכל-?שייאי הערה ל?ןךאתם אל־מהוץ'למלונה: 'י1^צף משה על פרודי החיל שדי האלפים ושרי המאות •AT V J•״ I : T ״> 1T;־ T הבאים מצבא המלחמות: טי.ויאמר אליהם משת החייתם כל־נרבה טזיהן הנה היו לבני'ישראל בדבר בלעם למסר־מעל ביהוד,.על־רבר־טעור ותהי המגפה בעדת יהוד.: יי ועתה הרגו כל־זכר בטף וכל־אשה יודעת איש למשכב וכר הרגו: יח וכל הטף בנשים אשר לא-ידעו משכב וכר החיו לכם: יט ואתם חנו מחוץ'למחנה שבעת;מים כל הרג נפש וכל 1 נגע בהלל תתחטאו ביום השלישי )ברם השביעי אתם ושביכם:/ וכל־בגד וכל־ בליאור וכל־מעשה עדם וכל-כלי-עץ תתחטאו : ס כא ויאמר אלעוד הכהן אל־־אנשי הצבא הבאים למלחמה ואת חרת התורה ’אשר־צוה יהוהאת־משה: י• r |j-V <. ftTTJ די 1v V ▼.״•• > ־1 :־ : I תלחמו כי אינני בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם: • jt:־ v: •• r : ״.־ר׳ : *1“ : • j:jt «•: •• •ו מג ואדבר אליכם ולא שמעתם ותמרו את־פי יהוד. ותזדו V —: IT :־־ •• j : (V ץ : “ : •־־ ־ך : V T - T : J• V ץ ותעלו ההרה: מי ויצא האמירי הישב בהר ההוא 1 '.*י*׳ • : V ץ • : . : V •• I v: JT ;־ V |T מצוד, אתכם: ג עיניכם הראת את אשר־עשדה יהוד, בבעל 'פץור כי כל־האישיאשר הלך אפריזבעל־פעור השמידו יהוד, אלהיך מררבזד: י ואתם הדברים ביהוד, אלהיכם חיים כלבם היוגב: שניה ראהו למדתי אתכם הקים ומשפטים'כאשר צוני יהוה "אלהי לעשות כן \ • \ • I .־ * ־1:״ V/ * ־)• : AT V: JT ־1:־ J •־I במרב הארץ אשד אתם באים שמה לרשתה: :VTWT V|jv | ־.־ . ; ! “ T »V ־; (T : •J. T VT| י ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעו! את כל־־ההקים האלה ואמרו רק IT ־ •6 :־ T.: V •• T I J• •. |- T • J V| ; >־־ I עם־הכם ונבון הנוי הנחל תך,: !3' מי־נוי נחל אשד־ לו אלחם קרבים אליו כןהוהיאלךינו 4=י־רךא" אליו: ח ומי נוי נדול אשר־לו הקים ומשפטים צדיקם כבל התרה הזאת'אשר־ אנפ נתן'לפניכםהיום: פ רק השמד לך ושמד נפשך מאד פן־תשכח את־ הדברים אשר־ראו עירך ופן־,יפוח מ?ב?|י ?ל,'למי דקי והודעתם לכרך ולבר בנלך:,־יוםא»ר m לפני יהוד, אלהיד בחרב באמיר יהוד, אלי הקהל־לי את־העם ואשמעם את־דברי אשר ילמדו? ליראה אתי כל־הימים אשר הם הויםעל־האדמה ואת־בניהם ולמדון: יא ותקו־בון'ותעמדון תחת ההר"וההד ביער באש עד־ לב ח^זמלם חשך ענץוערפלר יימידבר הוד, אליכם מתוך האש קול דברים אתם שמעים ותמונה אינכם • I < A- T I J . :־*־*< ־ 5 : I J--Vי . : T־ < •*I : •( דאים זולתי קול: יג רנד לכם את־בריתו אשר צוד, אתכם י לעשות עשרת הדברים רכתיבם על:שני לחות אבנים: לואתייצוהוהוה בעת ההוא'ללמד אתכם הקים ••IV ס. A* T J : *־! ) \ V.: ומשפטים‘לעשךכם'אאם בארץ אשר אתם !גברים שמה לרשתה: טין?שמךתםמאד לנפשתיכם כי לא גתרע ולא מרש. מ׳ע . ראיתם 64- דננרים ד ואתחנן ךאיתם כל־תטונה בייום דבר יהוך, אליכם בחרב מתוך האש: ='!ן־תכוחתון.ועשיתם לכם פסל תמונת בל־ סמל תכנית זכר או נקבה:." תכנית כל־בהמה אשר בארץ, תכנית כל־צפור כנף אשר תץויף בשמים: ■״ תכנית כל־רמש כאדמה תבנית כל־דנה אשר־כמים מתחת לארץ:■0 ופן־תשא עיניך חשמלמה וראית אתר,שמש ואת־-הדח ואת־־הכוכבים כל צבא השמלם ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר ח׳לה יהודה אלהיך אתם לכל חכמים תחת כל־השמלם: כ ואתכם לקח להוה ניוצא אתכם מכוח חברול מטצרלם 'להיות לו לעם נחלה ביום חזה: « ולהוה חהא?ף־כי על־ דבריכם וישבע לכלת; עברי את-הירדן ולכלתי־כא אל־הארץ הטובה אשר ידה אלחיך נתן קי נחלה: נבכי אנכי מת בארץ חואת אינני עבר את־ההדן ואתם לבדים דרשתם את-חארץ חטובה הזאת: «השמת לןם פן־תשכהי את־ברית להוח אלהיכם אשר כרת עמכם ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוןי ׳חוה אלחין־־: ני כי יהוה אלחיך אש אכלה הוא אל קנא: פ נ״כי־תואדבנים ובע בנים ונושנקם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני יחוח אלהלך להכעיסו: ־! העידתי" בכם חלם את־־חשמים [™־h&r כי־־אבד תאבחן־ מהר מעל הארץ אשר אתם וגברים את־ה!ךדןשטה לרשתה לא־תאריכן למיס ?’ KW? 5 W ירוה אתכם בעמים ונשאךותם מדני מכפר בגולם אשר לנהג יהודה אתכם שמח: ני׳ועבךתם־שם אלהים מעשה יחי ארם עץ ואבן אשך לא־וךאון ולא לשמעון ולא :איכלוז ולא יריחן• “ובקשום משם את־יחוה אלהידומצאת9י תדרשנו ככל־לבבך וככל־נןשך: ל בצך לך ומצאוך ........... *״־־ ׳?ל חב׳ בפתח . מ׳ש. דט־ים ד ואתחנן קרח כל הדברים האלו־! באחרית הימים ועזבת עד־יחה אלהין־י ושמעת בקלו: ל»'כי אל רחום'ימה אלליך לא לךפך ולא .ישחיתך ולא לשבח את־בחת אבתיךאשר נשבע להם: לנכי עואל־נא ל;מים ראשניםאשר־היו לפניך למן־חום אשר ברא אלהים'! אדם על־הארץ ולמקצה השמוט ועהקצה השמלם הנחה כדבר הנחל הזה או הנשמע כמהו: לג השמע,עם קול אלחם מדבר מתוך־האש כאשך־שמעת אתה ולח: לי אח הנפח אלחכם לבוא לקחת לו נוי מקרב נוי‘במפת באתת ובמופחם ובמלחמה וביד חוקה ובזרוע נמלה ובמוראים ודלים בכל אשר־עשה לכם יהוד, אלחכם במצרים לעיניך: לי אתה הראת לדעת בי לחה הוא האלחם אין עוד מלבדו: ליטן־השמים השמלעך את־קילוליפרך ועל־האךץ הךאך את־אשו הנחלה וךבריו שמעת מתוך האש: לי ותחת כי אד,ב את־אבתיך ולבחר בזרעו אחריו ויוצאך בפח בכח הנדל ממצחם:' לח לחריש נושם ?דלים וע־נמים ממך מפדך להביאך לתת־לך את־ ארצם נחלה בלום הזה: ל= וידעות היום והשבחאל־ לבבך כי לחה הוא האלהים בשמלם ממעל ועל־ הארץ מתחת אין עוד: = ושמרת את-חקיו ואת־ מעותיו אשר אנם מצלך חום אשר ייבב י ילך ולבנלך אחריך ולמען' האריך ,ימים עלי־האדמזת W- יהוה אלחך, נר,ן' לך ביל־חמןם :’ פ ־לי®’ <* אז.יבחל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש: מג לנם שמה רוצח אשר ירצח את-רעה בבלי-דעת והוא לא־שנא לו מתמל שלשם ונם אל-אחתמן- הערים האל וחי: עאת־בצרבמדברביארץהטישר לךאובני ואת-ראמת בנלעד לנח ואת־נולן בבשן לטנשי: סי וזאת התורה אשר־שם néó לפני יכני י•״׳ :r 276 דברים ד ד. ואתחנן ;שהאל: ־״ אלה הקדת והלוקים והמשפטים א*בר דבר משה אל־בר :שראל בצאתם מטצרלם: סימלו־ הדדן בניא מול בית ?עור בארץ שיחון מלך האמרי אשר יושב בהשבין אשר הבה משה ומי:שראל בצאתם ממצהם ! « הדשו את־אךצו ואת־ארץ 1 <גונ מלך■ יבש! שני מלכי תאמרי אשי בעבר ר,ךדן מורח שמש: טח מערער אשר על־שפת־נהל ארנן ועד־הר שיאן הוא חרמון: מטוכל־הערבה עבר הירדן מזרחה ועד ם הערבה תהת אשדה הפסגה: פ ה רביעי א ויקרא משיה אל־כל־לשו־אל ";יאמר אלהם שמע לשראל את־ הדומים ואת־המשפכנים אשר אנכי דבר באזניכם היום ־1 .־ •- V : I . ־ • : I v SV • T •ע : ־*־:•״.A - IV ולמדתם אתם ושמרתם לעשתם: נ יהוה אלהינו ברת : ־ : T JV : ־ : •.V . ־1:־ T | י. : T •• v: JT עמנו ברית בחרם ; ג לא את־אבתינו קרת להודה את־ הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים: יפנים! בפנים דבר ירוה עמכם’קהר מתוך האש: י■ אנכי עמד בין־דוך, וביניכם בעת ההוא להניד לכם את־ךבר דוה בי יראתם מ?נ; האש [ל^-עליתם בהר לאמה: ם י אנכי ידוה אלהיך אשך הוצאתיך ?אךץ?צך:ם מביהקבהים: < לא־דיה לך אלהים אחהימעל:?!’; "ליל תקשה קי ו פסל בל־המונה אשר בשמם ממעל.ואשר בארץ מתחת ואשר במיםומתהח לארץ: טלא־ I VITT • ז״־״ -I:- •.׳ני- -><••... • 1 VITT « | תשתחרר. להם ולא תעבדם כי אנכי ירוה אלהיד אל j•• I V . v: /׳ דכריס ה ו ואתחנן כל־המצוה והחגים והמשפטים אשר תלמדם ועשו בארץ יאשר אנכי נתן להם לרשתה: :כט י ושמרתם לעשות באשר צוה יתה אלהיכם אתכם לא הסח,ימין לבכל־הדלץ אשה צוד, יתד, אלהיבם אתכם תלכו למען תתיון וטוב לכם והאלבהם ימים בארץ אשר תירשון: ו א וזאת המצוד, החל,ים והמשפטים אשר צוה יתה אלד,יכם ללמד אתכם לעשות בארץ אשר אתם ןקלים שמד־. לרשתה: נ למען לדרא אה־יתה אלהין־י לשמד את־בל־חקתיו ומצותיו אשראנכי מצוץ אתה ומץ ובן-ב?ץ כל ימי חלץ ולמען;ארכן;מיץ: נ ושמעת:שראל ושמלת לעשות אשר;יטב לץ ואשר תרבון מאד באשר דבר יתה אלדד אבתיץ לץ אלץ זבת הלב ולבש: פ ״י י שמע ’שלאל יהוד, אלהינו יהוד, 1 אחד: יי ואהבל את להוד, אלהיץ בכל-לבבץ יבכל־נפשץ ובכל־מאדץ: י והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוץ היום על-לבבץ: ■ושמהם למיץ ולבלת בם לשבתץ בביתץ ובלכתץ בהלל .ובשעבץ יבקומץ: " וקשלתבם לאות על־:רץ ורדו לטטפת בין עינלץ: = ובתבתבם על־מזזות ביתץ ובשעייץ: ם ■ורדה בי־לביאיץ 1 יהוד, אלהיץאל׳ליאדץ אשר נש-בע לאבתיץ לאברהם ליצחק וללעקב לתת לץ,עתם :דלת וטבת אשר לא־מית: ■א ובתים מלאים כל־טוב אשר לא־מלאת וברה חצוכים אשל לא־ חצבת בלמים ולתים אשר לא־נטעת ואכלת ושבעת : ■בהשמה לץ פן־תשבח את־יהוה אשר הוציאץ מאלץ מצולם מבית עבליס: ■נאת-להוה אלהיץ תירא ואתו תעבד ובשמי תשבע: ■י לא תלבון אחרי׳אלהים אהלים מאלדד העמים אשל בביבותיכם: ־■ בי אל קנאותה אלהיץ בקלבץ פן־לחךה אף־יתה אללדץ כץ יהשמידץ מעל פני האלמה: ם ט■ לא ת:פו את־לתה'אללדבם יי׳ יגחי ׳ כא׳נןר דברים ו ז ואתחנן קט כאשד נסיתם במסה: י! עמוד תשמרוןאת־מצות יהוד, אלהיכם ועדתיו ןחל,יו אשר *V : יחגעשית היער והטוב בעני,יהוד־, למען ;יטב לך ובאת וי רשת את־האדץ הטבה אשר־נשבע להוה לאבתיך:' יט לך!ךף את־כל־ איביך מפדך כאשך דבריהוה: סככי־ישאלן! בנן! מהר לאמד מה הערת וההר,ים והמשפטים אשר צוה יהוה אלהינו אתכם: כא ואמרת לבנך עבדים הלנו לפרעה במצרים ויציאנו ןהוה)ממצך:םביךח;קה: כב ויתץ הוד. אותת ומפתים ןדלים ורעים 1 במצרתב בפרעה עכל־־ביתו לעירנו: מי ואותנו הוציא משם־ למען הביא אתנו לתת לנוי את־הארץ אשר נשבע לאבתינו: כד ויצונו ;הוד. לעשות את־כל־החהים האלה ליראה את־להוה אלהינו־ לטוב לנו" כלהימיםלחייתנו כהיום הזה: כה וצדקה תהיה־לנו כי־־נשמד לעשות את־כל־ מאף U ל?3י למה.' אלהתי כאשר צונו s ס «־״י ז»כי יביאך ימה אלד,קי אל־האךץ אשר־אתד-ו בא־ישמד־, לרשתה ונשל נולם־רבים 1 מפניך החוזי והנתשי •האמ-י והכנעני והפחי והחיי והיבוסי שבעה נרם רבים ועצומים ממך: ־ ונתנם ימה אלהיך לפניך והכיתם החרם תחרים אתם לא־תכרת להם בהית ולא תחנם: נ ולא תתחתן בם בתך לא־תתן ילבנו'ובהו לא־ ת5ןהלםנך:יכי-;סןראתיבנךמאהריועםתאלהים אחרים ודד־ אף־למה בבס נהשמיהך מחה: הכי אכם־כד תעשו להם מ־בחתיהם תתצו ומצבתם תשברו ואשירהם תגרעון ופסיליהם תשרפון באש: ו'בי עם קדוש אתה לימה אלהיך ;םך ?חך ויהוה אלהיך להיות לו לעט סגלה מכל העטים אסור $ל־פנל האדמה: י לא מרבכם מבל־רגנכדם חשק למה בכם ויבחר בכם כי־אתנם המעט מבל־העטים: ״ כי מאהבת ימה אתכם ומשמרו - 5 1• it t • v • ״ r ך ־ ; v • v $ v r , > החי״א בל• פתג. ro את 280 דברים ז ואתחנן את־השבעה אשר נשפע לאבתיכם הוציא ;תור אתכם ביך ת: רף ויפךף־ מבית ?בדים מיד *T־ מיד מארלם: «־״• ־ויהעת כי-י-ד- אלה-ך הוא האלהים האל הנאמן שמר הברית והחסד לאהביו ולשמרי מאותו לאלף דור: - ומשלם לש?איו אל־פנלולהאבית לא יאחר לש!או אל־פניו ישלם־לו: ;« ושמרת את־ המצור, ואהדהחרןים ואת־הטשפטים אשר אנכי מצוף הלם לעשותם: פ פ פ יב'ןה;הועקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם 'אתם ושמר יהוה אלהיך לך'את־ הברית ואת־ההסד אשר נשבע 'לאבתי[־: ינלאהבל וכרבןי להרבף וברך פרי־בבנף ופרי־אךמתף מנד ותיראי ויצהך!י שנר־אלפיר ועשתהת צאנך עיר האדמה אשר־נשבע לאבתיף לתת לך: יי ברוך תה:ך, מכל-העמים ליממת ?1* 58י!מד ימל־ממי : ־מהסיר להוה מאף כל־חלי וכל-מךוי מאריס הרעים אשר ;רעת לא ;שימכם ב!י ונתנם : ט! ואכלת את־כל־העמים אשר יהוד, אלהיך נתן לך לא־תחום עינך עליהם ולא תעבד את־אלהיהם כימוקש הוא לך: ס יי כי תאמר בלבבך רבים הגולם האלה ממני איכה אוכל להורישם:'"לא תירא מהם T •• •AV V V T< ־) ץ: I ״ AV - (T • . v . |t זכר תן3ד את אשר־עשה יהוה אלהיף לפרעה ולכל־ מצרים: יט המפית הנהלת אשר־ראו שניך והאתית והמפתים ור,;רהחזרןהוה;דע ח^ויה אשר דיוצאןליידיוד׳ אלהיף כץלעשה ;רוך, אלהיף לכל־העמים אשר־אתה ירא מפניהם:3 ונם את־הארעה לשלח ירוה אלהיד בם ער־אבה הנשאריכם והנסתרים מפניף':'־» לאתעךץ מפניהם דיה8־ן «״זו טקךבף אל גחל ונורא: ע ונשל ;היה אלהיף את־הנדם האל מפניך מעט מעט סבותיו נך • ממא דברים ז ח עקב 6< תוכל בלתם מהר פן־תדבה עדיף חית העידה: "ונתנם ידה אלחיך לפ?:ך' והמם ?חומה נדלה עד השמדם: כיונתן מלכיהם 3יךך.להא?דת את־שמט מתחת השטים לא־.יתיצכ איש בפניך עד השמדך אתם: ־י.??:ליאלהיל,? תשרפון באש לא־תחמד כסף תחב עליהם [לקחת לך פן ת1כןש 13 בי תועבת יהוה אלהיך הוא: « ולא־תביא תועבה אל־ביתך 1ח:ית חלם במה! ש?ןץוחש^צנו לתעב 1 תתעבנו בי־חרם הוא: פ ח« בל־ המצויה אשר אויבי מצלך הלום תשמרון לעשיות למק תליון ולבית? ובאתם ללדשתם את־הארץ אשר־נשבע ידוה לאבלדכם: נ דבלת את־כל־הךךך אשיר הוליכך' לתה. אלהיך זה אלבקם #n במדבר למען־ענתך לנפחך ללעת את־אעזר בלבבך התשמד מצותו אס־ לא: ־ויענךללעבך ויאכלך את־המן' אער,לא־י,יעת ולא,:לקן. אבתיך למען הודיעך כי לא על־חלחם לבדו הלה ,האדם בי.על־בל־מוצא פי־יחוח יחיה האדם • י שמלתך לא בלתה מעליך ותלך לא בצרןה זה ארבקם שנה: י׳ דלעת עם־לבבך בי. כאשר לפך איש ־־י׳ VT VT T : • V/V T I ו ן ס. :/I V. v; %JT מביאך אל־אלץ טובה ארץ נחלי מלם עי״נת ותהמה לבאים בבלעה ובהר: " אלץ חטה ושערה וגפן ותאנה ללמון ארץ־ולת שמן וחבש: = ארץ אשר לא במסכנת תאכל-בה לחם לא־תחסר כיל בך, אלץ אשר אבנה בלול ומהרריה. תחצב לחשת: י לאבלת לשיבעת וסלבת את־יהוה אלהיך על־האךץ חטבה אשך נתן־לך: "• יא לשמר, לך פן־תשכח את־יהוה אלהיך לבלתי שמד מצותיו ומשפטיו והקתיו אשד אנכי מצוןד היום: r פן־תאכל לשבעת ובתים טבים לבנה וישבת:« ובהלך ־־......־־ ?°r וצאנך מצותיו קרי, 282 דברים ח ט עקכ וצאנך לךבין ,וכפף וזהב ורנדילד, 1=’ל jrw ירבה: ’יורם לבבן!■ ןשכךת את־יהוה אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים : a ל,מוליכך במדבר והנדל והנורא נחש 1 שרף ועקרב וצמאו! אשר אין־מים המוציא לך מים מצור החלמיש: ט■ ד&אכלןך מן במדבר אשר לא;יךעון אבתיך למען ענלך ולמען נפתך להיטבך באחריתך: ׳■ואמרת בלבבך כהי ו&ם,יף עשה'לי אח־לחלל הזה: ־"!זכרת את־יהוה אלהיך בי הוא הניתן לך כלו לעשות הלל למען דקים את־בריתו אשר־נשבע לאבתיף־ כיום הזה: פ יטודדד. אם־שכדו תשכח אח־ יהוד, אלהיך והלכת אחרי אלהים אחריב 'ועבדתכם וחשתקוית להם העדתי בכם היום בי אבד קאבתן: נכנוע אשר יהוד, מאביר מפניכם כן תאבדון״עקב לא תשמעון בקול יהוך, אלהיכם: פ ט- שמע ושראלאתה עבר היום את־הדדן לבא לרשת נדם נדלים ועצמים מטך ערים *דלת ובצרה בשמלם: נ עם־נדול ורם בנל ענקים אשר אתה.:דעת ואתך, שמעת מי והוצב לפנל פניי ענק: מלדעת היום כי להוד, אלהיך הוא־העבך לפניך אש אכלוה הוא .ישמידם להוא וכניעם לפניך וךודשתנם והאבךתנם מהר כאשר דבי יהיד׳ לך: ,׳*׳י י אל־ תאמר בלבבך בך,דף להוד, אלהיך אתם 1 מלפניך לאטד בצדקתי הביאני להוד, לרשת את־חארץ הזאת וברשעת ד,נדם האלו-, להוד, מורישממפנלך: י׳ לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את־ארצם בי ברשעת 1 ד,נדם האלה להוד, אלך,’ך מורישם מפניך ולמען דקים ז.ת־ד,ךבר אשר נשבע להוד, לאבתיך לאברהם לוצחק ולועקב: י דדעת בי לא בצדקתך לחות אלהיך נתן לך את־הארץ רטובה הזאת לרשתה בי עם־קשה־עדף אתה: יוכר אל-לשכה את אשר־הקצפת ’את־יהודת אלהיך דברים ט עקב קמב אלהיף בטךבר למן־היום אשר־תנאתו מארץמצרים_עד־ באכם עד־המקום הזה ממרים הייתם עם־יהודה: ח וכהדב הקצפתם אתץהו<ויתאנ ף יהוד, בכם להעמיד אתכם: ט בעלתי ההרה לקחת לוחית האבנים לוחת השרית אשר־ברת יהוה ;גמכם ואשב בהר אךבעים יום וארבעים לילה להם לא אכלתי _ומים לא שתיתי: י וייתן יהוד, אלי את־שני מחת האבנים כתבים באצבע אלהים !עליהם מנל־הךברים אשר דבר יהוד, עמכם בהר מתוך האש' ביום הקהל: :א ויהי מקץ ארבעים יום וארבעים לולה נתן' יהוה אלי את־שד לחה האבדם לחות הברית: יב ויאמר יהוד, אלי קום רד מהר מזה כן* שחת עמך אשר הוצאתי ממצרים סרו"מהר מן־הדרך אשד צויתם עשו להם מסכה:1ע ויאמר יחוד, אלי לאמרי ראיתי את־העם הזה'והנה "עם־קשדדעדףהוא:Jיי הרף ממני!אשמידם ואמחהאת־שמםמתהתהשמלם ואעשה אוקך לגוי־עצום ורב ממנו: טי ואפן וארד מץ־ההר וההר בער באש ושני לוחת הברית על שתי זיךי: טזוארא והנה חטאתם ליהוה״אלהיכם עשיתם לכם'עגל "מפכה : • ••> :־ V . T ־1 .,v: JT | ׳־ V t JV • V ״\.* - •• סרתם מהר מן־הדרך אשר־צוה יהוד, אתכם: יז ואתפש בשני ר,לחת ואשלכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם; • : ••J ־ \r T .q : , ״•־T ATT J*\: V!:־ - :V, : •• •.ן יח ואתנפל לפני יהוהכראשנה ארבעים יום וארבעים .VT-;-- • : - ן : T . T ״J* T. : - : V T : - T I ן לילדת להם לא אכלתי ומים לא שתיתי ער בל־ הטאתכמ אשר חטאתם לעשות הרע" כעיני להת־ת לרבעים!: «ן תדועי מפד האף והחמה. אשר רןצף יחוד, עליכם להשמיד אתכם וישמע ידוה אלי נם בפעם ההוא: ־ וכאתר! התאנ,ף ןה1ה מאד להשמידו ואתפלל נם־בעראהרן בעת ההוא: נ»ואת־חטאתכם אשר־ עשיתם את־הע3ל לקתתי ואשרף אתו ובאשואכת אתו טחון היטב עדאשר־דק לעפר ואשלך את־עפרו אל־ הנחל 284 דברים ט י עקב הנחל תדדמן־ההר: כב ובתבערה ובמפה ומוגרת התאוה מוצפים ת;תם את־יתך־ו: « ובשלה י יתדה אתכם מקדש בתע לאט־ עלו ורשו את־הארץיאשר נתתי לכם ותמרו אוז־פי יהוד, אלהיכם ולא האמנתם לו ולא שמעתם ?קלו : ני ממרים תיתם עם־יהוה מיום דעתי אתכם: ־ייואתנפל לפ3: ותה את ארבעים היום ואת־ ארבעים הלילה אשר התנפלתי ?'־אמר יהוה להשמיד אתכם: ני ואתפלל אל־יהוהואמר אתיתוהאל־תשחת ?מק ונחלתק אשר פדית בנדלק אשר־הוצאת ממצרים ?:דלוקה• =יןכר לעבדיק לאברהם ליצחק וליעקב אל־תפן אל־קשי העם הזה ואל־קשעו ואל־הטאתו: נה פתאמרו הארץ אשר הוצאה? משם מ?לי יכלת יהווה להביאם אל־הארץ אשר־רבר להם' ומשנאת אותם הוציאם להמתם ?מקבר : כ־׳ והם עמק ונהלתק אשר הוצאת בכתק הנדל ובזרעק'הנטויה: פ י־•־' י, א בעת ההוא אמר יהוד, אלי פסל־לק שני־לוחת אבנים פראשנים ועלה אל; ההרה ועשיית לק ארון עץ: ב ואבתב על־הלחת את־הדברים אשר היו על־הלהת הראשנים אשר שבקת ושמתם בארון:’נואעש ארון עצי שטים ואפסל שר־להת אבנים בראשנים ואעל הדרתוש?הלחתביתי: ידכתבעלתלהתכמכתב הךאשון את עשרת הקברים יאשר דבר ותה אליכם בלה מתוק האש ביום הקהל ויתנם לתך, אלי: יה ואפן וארד .מן־רדה ואשם את־הלחת בארון אשר עשיתי ותיו שם W צונייתה: י'ובני ושראל נסעו מבארת ?ני־תקן מופרד, שם מת אהרן הקבר שים ויכהן'אליעור בנו תחתיו: ׳משם נסעו הנדנדה ומן־הנתדה יטבתה ארץ נחלי-תם: " בעת התא הבדיל יתר, את־ישבט תלד לשאת את־ארון ברית־תוך, לעמד לפני ותה לישרתו דברים י יא עקב קנזג לעדתו ולברך בשמו עד היום הזה: » על־כן *!־היה ללוי חלק ונחלה עם־אחיו להוה הוא נחלתו כאעך דבר לחוף אלד,לך. לו: ץאנפיעמדתי בהר?;מים הראשנים ארבעים יום וארבעים לילה וישמע יהוד, אלי >3_םבפעם ההואלא־אבה יהוההשהיתןד: יאהאמריהוד, אלי קום לך למסע ל?נל העם ויבאו לליךשו"את-ה^רץ אשר־נשבעתי לאבתסלתת להם: פ ינועתה לעראל מה לך,וה אלהיך שאל מעמך פי אכם־ללראה את־להוה אלד,לך ללכת ככל־דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את-להוך, אלהיך ?כל־לבבך ו?כל־נפןוך: -נ לשמר את־מעות להוד, ואת־חקתיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך: ■י חן ליהוה אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל־^ר־בה: ־י רק באבתיך חשק להוך לאהבה אווזם ויכחד ביךעם אחריהם בכם מכל־העטים ?לום הזה: ט־ ומלתם את ערלת לבבכם י?ך?כם לא תקשו ןז1: קבילהור, אלהיכם חואאלהי האלהים ואת; האתלם האל הןךל הנבה והנורא אשר לא־ישא פנים ולא י5ןה שהה: יח עשה משפט יתום ’ואלמנה ואהב 1ר לתת'לו לחם לשמלה: יט ואהבתם את־הנר כי־גרים הי\תם בארץ מצרים: כ את־יהוה אלהיה תירא אתו תעבה ובו תהבק ובשמו תשבע: כא הוא תהלתה והוא אלהיה אשר־עשה אתך את־הןדלת ואת־הנוראת האלה אשרראועינלך: « בשבעים נפש ;רדו אבתיך מצרלמה ועתה שמך להוד, איהיך ?כוכבי השמים לרב: יא« ואהבת את לחות אלהיך ושמרת משמרתו וחקתיו ומשפטיו ונוצותיו כל־הלמים: נ וידעתם היום כי 1 לא את־בניכם אשר לא־ לרעו ואשר לא־ראו את־מוסר להוד, אלהיכם את-נדלו את־לדו החןקר, 1יזיתנו הנטויה: נואת־אתתיו ואת־מעשיו אשר עשה ?תוך מצרים לכרעיה מלך־מצרלם ולכל- ארצו: י יאשר ;נשה לחיל מצלם לסוסיו ולרכבו אשר הציף את־מיום־סוף.על־פניהם ברדפם אחריכם ויאבדם יהוה עך היום חזה־ רואשר,עשד\לכם במדברלל באכם עד;הטקום הזה: י ואשר ?נשה לדתל ולאבירם בר אליאב בן־ראובן אשר פצתה הארץ את־פיה ותבלעם ואת־בתיהם ואת־אהליהם ואת בל־היקובם אשר כרנליהם בקרב בל־ושראל: ■בי שניכם הראות את כל־מעשה ידוה הןךל אשר עשה: " ושמרתם את־ כל־המצוה אשר אנכי מצור היום למען תחזקו ובאתם וירשתם את־הארץ אשר אתם ?נלהם שמד,'לרשתה־ ט ולמען תאריכו ימים על-האדמה אשר נשבע ידוה לאבתיכם לתת להם ולזרעם ארץ זבת חלב ודבש :’ ם יי; בי.הארץ אשר אלה בא־שטה לרשתה לא בארץ מאדים הוא אשר :צאתם משם אשר תזרע את־ירעף■ והשקית ברנלןי בנן הירק: - והארץ אשר אלם עברים שמיי לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה־ מים: ינ ארץאשר־יהוה.אלהיף דרש אתה תמיד עיני ;חוה אלהיף בה מרעדת השנה וער אחרית שנה: פ ע;היה אם־שט^ תשמעו אל־מצותי אשר אנכי מצור. אתכם היום לאהבה אתץהוה אלהיכם ולעבדו בכל-לבבכם וככל־5פשכם: ןיתתתי מטר־ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנה ותירשןי דצדרןד: =ץנתתי עשב בשךףלבהמתף ואכלת •שבעת:־; לשמת לבם פן־ןפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחריכם ןהשתהויתם להם: -"וחרה אף־יהוה בכם ועצר אח־ השמים ןלא-;דדה .מטר ;האדמה לא חתן את־יבולה ואברהם, מהרה מעל הארץ הטבה אשר יהוד, נתן לכם: ■״ ;שמתם את־דברי אלדה על-לבבכם ועל-נפשכבם וקשרתם אתם לאות על;יךכם וליו לטוטפת בין עיניכם: ולמדתם חפי *' , דברים יא יב עקב קמד ־0 ולמדתם אתם את־בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ו3לכתך בךרןד וכש?בך ובקומך: ־ וכתכתט על־ מזוזות ביתך ובשעריך:» לסע! ורבו וטיבם. וימי בניכם על׳ האדמה אשר נשבע יהוה לאביוךכם לתת להם כי“' השמים על־־הארץ: ם שביעי ומפטיר כב כי אם־שמד תשמרון את־בל־הטצוה הזאת אשר אנכי ?וצוה ארזכם לעעיתה לאהבה אתץד1ד, אלהיכם ללכת םכל־י,י?'ו ?דמיי בו:" לד,וריש ותוך, את־כל-הנו;ם האלהת טלפנוכט וירשתם גויים נדלים ועצמים מכם: ני כל־הטקום אשר תדרך כף-רנלכם בו לכםיחלה מן־ד,מדבר והלבנון מך הנהר ?הר־פרת ועד הלם האתי־ון,והיד, גבלכם:נ.ה לא־ לתיצב איש ?פניכם פחדכם ומוראכם לתן ויהוה אלהיכם על-־פנל כלי־-הארץ אשר תדךכו־־בה 5אשר דבר לכם:ם ם ם ־י ראה אנכי נתן לפניכם הלום ?חז/מללך!« את־ הברכה אשך tttffli אל־מאות ידוה אלהיכם אשר אנכי ?וצלה אתכם היום• ני׳וד,ך,ללה אם־לא תשמעו אל־מצוית והוד, אלהיכם 1םך1ןם טן־הדרך אשר אנכי מציה אתכם הלום ללכת אך- אלך,ים אחרים אשר לא־ודעתם : ם » והיה בי לביאך להלך, אלהיך אל-ה,אךץ אשר־אתה בא־שמה לרשתה לנתתה את־ הברכה עלידך נרדם ואת־הקללה על־הר עיבל: להלא־המה .?עכר הלךדן אחרי,דרך מבוא השמש בארץ הכנעני קישב ?ערבה מול הנלנל אצל אלתי מרה: * כי אתם ןנ?רים את-ר,לךךן לבא לרשת ארת־ הארץ אשר-להוז-ז אלהיכם .™1 לכם ולרשתם אתה וישבד״ם־פה: ל־ ושמרתם לעשות את כל-החלן’0,ואת־ המשפטים אשך אנכי נתן לפניכםהיום: יב"אלוה להקים וד,משפטים א#ר תשמרו! לעשות בארץ אשר nmn. ם"■. נח| 288 דברים יב ראה נתן יהודי אלהי אביתיק לק לרשתה בל־הימים אעיר־ אתם חקם על־האז־מה: נ אבד תאבדון את־בל־המקמות אשר עבת־שם הנדס אשר ארים ירשים אתם אח■ אלהיהםעל־ההרים הרמים ועלהנבעות וקהת כל-עץ רענן: < ונתצתם את־מיבחתם ושברתם אח־מצבתם ואשריהם תשקפון באש ופסילי אלהיהם תנרעון ואבדתם את־שמם מן־הטקום ההוא: ילא־תעשון בן ליהודה אלד,יכם: ה בי אם־אל־הטקום אשר־ןבחר להוה אלהיכם מכל־שבטיכם לשום את־שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה:יוהבאתםופמהעלתיכםו[בהיכם'ואתמעשרתיכם ואת תרומת הכס ונדריכם ונךבהיכם ובכרת בקרבם וצאנכם: י ואכלתם־שם לפני ידוה אלד,יכם ושמחתם בכל מעילה יךכם אתם ובתןכם אשר ברבןי יירוה אלה,יק:" לא תעשון בכל אשר אנחנו עשים פה היום איש בל־השר בעירו: = בי לא־באתם עד־עתה אל־ חטנוהה. ואל-הנחלה אשר־יהוה אלהיק ™ז לך: י ועברתם את־מ־ח לעיבותם בארץ אשר־יהוה אלהיכם מנחיל אתכם והניח לכם מפל-איביבם מפביב וןשבהם־ בטח: ’« והיה המקום אשר־יבחר יהוד! אלהיכם בו לשכן שמו #ם שמה תביאו את כל־אשריאנכימצוה אתכם עולתיכםןןבחיכםמעשךתיכם ותרמת ירכם וכל מבחר נדריכם אשר תהרו ליהוד,: י: ושמחתם לפני ידלה אלהיכס' אתם 'ובניכם' ובנתיכם 'ועבדיכם ואקהתיכם ותלוי אשר ?שעריכם כי אין לו הלק ונחלה אתכם: י־ העומר לק פקקעלה ;:לתיק בכל־מקום אשר תראה: -י בי אם־במקום אשר־יבחד יהווה באהד עיבטיק שם תעלה עילתיק ושם קעעוה בל יאשר אנכי מצוק: ־ירק בכל־אות נפשק תובחן ואבלת בשר ?ברבת ןהוךי אלהק אשר נתן־לק בכל־שעריק הטמא והטהור דברים יב ראה קפד, והטהור ןאבלנו כצבי.וכאיל: ־"רק ד,דם לא תאכלו על־הארץ תשפכנו בבוס:. י< לא־תוכל'לאב^ Hm מו מי W! 3 V ן■ : ST : -IT :ז|־|: T :,T ־ : T) ־• V V: <•• • : r נכון הדבר נעשתה התועבה. ת-אתעקרבך: •מדי תכה את־ןשבי העיר ההואלפי־חרב ל,ךךם *קי־ וארי כל־אשר־כה ואת-בהמתה לפי־חדב: י! ואת־כל־עללד, ה^אל-^הה=ל:ושה«!באשאת-העיהןאת-כר שללה כליל ל:תה, אלהיד ןהיתה תל עולם לא תבנה נגור:-״ ולא־לדברן ביךןי מאומה מן־התיס לכ״ען:שוב מי■ המית מיהמ־יו. ממג להרבו־ עאער נשב?! לאבתיןי:-= כי תשמע בקול יתד, אלד,יןד לעמד את־כל-טצותיו אשר אנכי ?tp תום לעשות תער בעי?; יתר, אלתק: ם ימי יד« כלם אה= לימד׳ אלד,יכם לא מדיו, ולא־תעיטי ןן־קת כין שניכם למת: ־?י ?g ,קיוע m .למד־ איסו ילוימי יתיר, לתות לו לעם סנלה מכל העטים אשי על־פני האדמה: סנ לא תאכליכל־תועבה: תאתהבהמה אשר תאכלו עור שה כעבים וער, עזים: י,א:ל וצבי ויחמור ואקו ותשן ותאו וזמר:. ילכל־בהמת מערסת פרסת ושפעת שסע שתי פרסות מעלת גדי בבימה אתי׳ תאכלו: ז אך את־זי לא תאכלו ממעלי יגרד, וממפריסי הפרסה ישסועי את־הגמל ואת־יאתבת ואת־־השפן כי-ימעלך, נרה המת ופרסה לא הפריסו טמאים: הם לכם: ״ ואת־התיר כן־מפרים. פרסה הוא ולא נרה טמא הוא לכם מכערם לא תאכלו וכנכלתם לאתנעו: ם = את־וה ותאכלו ככל אשר 3מןם כל אער־לו סנפיר וקשקשת תאכלו: יוכל אשר אין־לו כנפיה וקערעת לא תאכלו טמא הוא לכס: ם יי כל־צפור טהרות תאכלו:'יב וזה אשר לא־תאכלו מהם תשר והפרס ־VVV : ־ VkV יהעזגיה 292 , ברים יד טו ראה !״írje : ע והראה ואת־האיה והד■!־, למינה: יי ואת כל־ ערב למינו: טי לאת בת היענה ואת־התחמם ואת־השחף ואת־־הנץ למינה,ו: טי את־־הכוס ואת־הנשוף והתנשמת: יי והקאת ואת־הההמה ואת־השל ןד: יח והחסידה והאנפה למינה והדוכיפת !העטלף: יט וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא:אכלו: כ כל־עוף טהור תאכלו:כאלא תאכלו כל־ ?בלה לגר אשר־בשעריף תףנ3ה ואכלה או מכד לנכדי כי עם קרוש אתה לילדה אלהיףלא״תבשלגדי בהלבאמו:פ . חמישי 33,עשר תעשר את כל־תבואת ורעף היצא השדה שנה שנה: בג ואכלתי לבדו יהוהאלהיף במקום אשר־ יבהר לשכן שמו שכם מעשר דגנד תירשד ויצהדהי י^די־ כקרך וצאנך למק תלמד לוראה ארת־יתת אלתך כל תתמיבם: ני ןי:־וךכה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו כידו־חק מטך המקום אשר יבחר יהודה אלהיך לשום שטו שם כי יברכך יהוה'אלחיך:־״ ונתתה ככסף וצרת הכסף בידך והלבח אל־ה־קום אשרי ובהר והוד, אלתך בו:« ונתתה הכסף ככל אשר־תאוה נפשך בבקר ובצאן וביון ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שבם W והוד, אלוהיך ושמחת אתה וביתך : יי והלך אשר־פשעריך לא תעזבנו בי אין לו חלק ונחלה עטך: ס בי מקצהו שלש שנים תוציא את־כל־מעשר הבואתןל בשנה ההיא ותחת בשעריך:־־ ובא הלך כי אין־לו חלק ,ונחלה עטך ותר והיתום והאלמנה אשר כשעתך ואבלו ושבעו למען יברכך יחוד. אלחיך ככל־ מעשהירף אשר תעשה: ם ששיפו א מקץ שבע־שניבס תעשה שמטה: בוזה דבר השמטה שמוט כל־בעל משה הו אשר :שה ברעהו לא־יגש את־רעהו ואת־ אחיו כי־קרא שמטה ליחוך!: ־ את־תכרי וענש ואשר ;תה לך את־אחיך תשמטךדך: יאפס כי לא וה;ד,-בך אביון דברים טו ראר, קמי אביון כי־ברך יבל?ןי ימה בארץ א™־ ימך׳ אלדיי3 נתן־לך נחלה לרשתה: הרק אם־שמוע תשמע בקו־מ יהוה' אלהיןי לשמד'לעשיותאתךבל־המצוה הזאת אשר אנכי מצוך ההם: יבי־יהוהאלהיך ברבך באשר דביל ד והעבטת נהם רבים ואתה לא תעבט ומשלת בנהם רבים ובך לא למשלו: ם יכי־לחיה בך אביון מאחר אחיך באפי־ vw «ר%?מייזי*י• ומר הז V לא תאמץ את־לבבך [לא תקפץאת־יגר W האבלון:n בי־פתח תפתח את;לךך לו והעבט תעביטנו די מחסרו אשר להטה לו:« השמד לך פן־יהלה דבי עם־לבבך' בללעל לאמה ,קרבך שנת־השבע שנת ד,שמטוה ורעה עינך באחיך האנוון ולא תתן לו ולןרא עליך אל־להויח וחיה בך חטא:• נתון מתן לו ולא-ירע לבבך 'בתתך לו בי בנלל 1 החבר הזה יברכך למך אלהיך בכל-מעשך ובכל משלח ךף: *ממך אביון מקרב הארץ עליכן אנכי מעוך לאטד פתח תפתח את־״לחך לאחיך לעני,ך ולאבלך ?מי! ° ינכי-למכר לך אחיך העברי או העבייה ועבדך ?ש שנים ובשנה השביעות תשלחנו חפשי מעמך: ינוכיך לשלחנו חפשי מעמך לא לשלחנו ריקם: יי הענ:ק תעניק לו מצאנל ומנתך ומיקבך אשך ברעך לחוה אלמד תתן־לו: =י וזכרת בי עבה חלית בארץ מארלם ויטךך לתה אלהיך על־כן אנכי מצלך את־הדבר חזך,,הלום: • והלוח כי-יאמר אליך לא אצא מעמך בי אהבך ואח־ ביתך בי־טוב לו עטך: י! ולקחת את־ל&רצע ונתתז־ו באזנו ובדלת לחיה לך עבה עולם ואף לאמתך תעשה־ כן: ■"לא-לקשה בעינך בשלחך אתו חלשי מעמך. כי משנה שבהישביר ?בדך ש,® W° מד=ר למדי אלמר בכל אשר תעשה: פ שביעי ים בל־־הבכור אשר .יולד ! 1 ד י' 'י'י י בבקרך 3מ־,חי ולצא3ד ת3ר תקדיש ליהוד, אלתק לא תעבד בבכר שורך ולא תגז בכור צאנך: כ לפני יחוד, אלד,יוד , תא?לנו ךונה''?עקה ?מקום אער־ל?סר"לדיוךז'’אתד־׳ וביתק: » ו?יץה:ה בו מום פפח או עור כל מום רע לא תן?לוני'ליהוה אלהיק: ננבשעריקתאכלנו׳הטמא והטתה :דודו ?צבי וכאיל: ־נ רק את־דמו לא תאכל על־הארך תשפכנו כמוס: פ טז» שמור את־חדש האביב הנשית ?סח ליד,ודר אלהיקכי ?חדש האביב תציאק יתר, אלהיק ממ?ך:ם לילה: נוזבדי! פסח ליהוד־, אלהיק צאן ובקר במקום אשר לבתר להורת לשם שמויןזם: ילא־חאכל "עליו חמך שבעת;מים תאכל־,עליו ?צות לחם עיני כי_ ?דופזון:צאת מארץ מצדלם למען תוכר את־לום צאולוק מארץמצרלם כל למי הי:ק: יולא:;ראד, לק שאר ?כל־ןבלק ש?עת:מים ןלא־:לין טךה?ךזר אשר תזבח ?ערב ביום הךאשון לברך: הל^ תובל לוביח את־הפסח באחד שעריך אשרץתה׳אלה^לתז לק: יי כי אס-א-ר?,מקוםאשר־ יבחר יהוד, אלחיך לשכן שמו שם תזבח את־הפבח בערב'?בוא השמש מועד צאתקממצתם:<ובשלת ואבלה במקום אשר י?הר ירוה אלהיק ?ו 1פנ:ת בבקר ןהד?ת לאה,ליק: י׳ ששת :מיס תאכל מצות ו?;ום ד,ש?יעי עצרות לןתה אלד,יק לא תעשה מלאכה: ם ס ש?עד, ש?עת ר.ב?י־־רק מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעת ך1בעות: ’.ועשיר, דונ שבעות ליהודה אלד,יק מפת נקבת,לקק אשר תתן כאשר יברבקיח!!־׳ אלהיק: יא ובמלות לפרו יהוד, אלהיק אתה ו?נקו?תק ועבקק ואמתק ותלוי אשר ?שעריק והנר ודותוט והאלמנה אשך ?קקבק במקום אשר :?תר :np אלד,יק לשכן שמו שם: ע וזכריות בי;ע?ד הקת ?מצרלם ושטרת רבדים טז מ ראה קטון לצמרת וע&י־ת את־־החקים האלה: פ מפטיריגחג הסכת BPl'rpfa'H?'rÍW י$% ימ.'לןב1י.•• יי ושמח״ ?י1ך אתה ומך וביל ו»בי1י ואמת!י ויילד והנר וה;תום והאלמנה אשר בקשךיך: « שבעת:מים תחל ל,יהי" אלייך,במקום אשר-לבדך וחוד־. כי,יבי?ד :חור, אלייך בכל הביאיך יקבל ט?שה;ליןן m אך שמח: ־׳שלוש פעמים! בשנת.":ראה כל־זכודך את־פנ: 1 יהוד, אלהיך במקום אשר:בחר בחג הקצוח וקחג השקעות יבקג הסכות ולא.:ראה ?3rn מד׳ ריקם : r איש ??"ךעזללו בברקתלהוה מלל!? אשר נתן־לך: ם ם ם '"שפטים ישטריס תתן־לד ק?ל־שןןריך אוסר ;חווה אלחץ נתן לך לשבטיך 1שקטו את־העט משפט־צדק: י־ לא־תטה משפט לא,תכיר קנים ולא־ תרח שחד כי השחה יעוד עיני חכמים ויסלף דברי ^'יקם־־־צלק צדד תרלף למען תהיה וירשתאת־ ך,אךץ אשר־ןהוה אלהיך נו!ןלך: ט«לא־הטע לך אשרה בל־עץ א!נל מזבח יהוד, אלהיך אשר tori!־׳־ לך: ־י ולא;סקים לךמצבר,אשלW להווה אלייך:P ין» לא־תזכח ליהוד, אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום בל דבל יע לי תועבת יהוד, אלהיך הוא: 0 3 כי־ :מצא בקך?ך באחד שעליך אשר־;הוהאללןך נתז לד איש או־אשה אשר nto ,איזלללע 1WOT m לעבר בריוזו: < וילך העבד אלך,ים אחרים רשקחהלהם ולשמש 1 או לילדו או לכל־צבא קשמ״ים אשר לא־ צךתי:יוד,נד־לך ושמעת ודלשוע היסב והנך, אמת נבון הדבר נעשתה התועבה הזאת בישראל ן ה וחוצאת את־ האיש ההוא׳או את־האשה ההוא אשך עשיו את־הדבר הרע הזה אל־שעךיךאת-האישאו את־האעזה וסקלתם המה בז׳ק. כאבנים באבנים זומתו: י על־פי 1 שנים עדים או שלשה עדים יומת המת לאיומת_על־פי עד אחד: ז יד הערים תהיה־ בו בדאשנה להמיתו גיד כל־־העם' באחרנה ובערתי הרע מקרבך: פ ;ח כי יפלא ממה הבד למשפט בין־דם 1 ללב ?!JT לדין, ובין נגע 'ל;» רבךיריבת בעעייך וקמת.ועלית אל־המקום אשר ובהד יהוד-, אלהיך בו: ט ובאת אל־הבקנים הלרם ואל־השפט אשר:היה בימים ההם והרשת והניח לך את דבר המשפט: יועשית עלפי הדבר אשר ,יניחו לך מן־המקום ההוא אשר יבחר יהוד, ושמרת לעשות כבל אשר יורוך: יא על:פי התורה אשד יורוך ועל־המשפט אשר־ןאמרו לך תעשה "לא שם את־יהוה אלהיך או אל־־השפט ומת האיש 'ההוא ובערת הרע מישראל: יגוכל־העם ישמעו ויראו ולא יוידון עוד: ם שניידכי־תבא אל־הארץ אשר יהווה אלהןך נותן לך וירשתה רשבתדה פה’ואמרתי אשימה עלי,מלך בכל-הנוים אשר סנךבתי: טי שום ותשיים עליך מלך *בר לבדך יהיה אלה;ך 13 מ5ןךב אהיך תשלים ?גליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא־אהיך הוא: טז רק לא־יתיה־לו סוסים ולא־ישיב את־־העם' מצרימה למען הרבות סוס ויהיה אמר "לכם לא תספון 'לשוב בדרך הוד, <נוך• <ולא;ירפה-לו נשים ולא;סור לבבו לכסף רהב לא לךבה־לו מאך: "ודורך. כשמתו על כסא ממלבתו וכתב לו את־משנה התורה הזאת על־ספר מלפני הבחנים ־ הלויבב: יט ולדתה עמו. וקרא בו כל־ימי ק::ו למען:למד ליראה אתלהוה אלד,יו לשמיר את־כל־דברי התורה הזאה ואתה,הקים האלה לעשיתכם: כ לבלה רום־לבבו ír m:r 5 ״ T : I <* J ׳ מאחיו דברים יז יח שופטים קכט מאליו ולבלתי פור מן־־המצוה ימין ושמאול למק!אריך •מיבנ על־ממלכתו הוא'ובה בקרב :שראל: מ ׳־ל"־■ יח« לא־לתה לכינים קלוים כל־שבט לוי חלק ונחלהע=״שךאל אשי'היד., ונחלתו יאכלון: נ ™ליז לא־לתדדלו כקרב אחיו להוה הוא נחלתו .קאשר ד/בר" לו: ם ג וזה יהיה משפם הברנים מאת העם מאת ובתי תכה אכם־שור אם־שה ™ן לבאן תרע והלחקבב וי,קבה: י ראשית דגנך תירשך, ללצהרך וראשית נו !p0 תתן־לו: ה כי מ בתך ומדי 8יקזי יהמו לעמר לשרת כשנם־והוה חוא ובניו כל־חימים: ם יביע־ יוכיקבא ד,לוי מאחד שעריך מכל־לשראל אשר־ הוא נדי שם ובא כבל־אותנפשו אל־המקום אשר־ובהר יתר: ׳ושית כשם ירוה אלהיו ?כל־אחיו חלו?נ= העמדים שם ל«י יהווה: "הלק ןחלק יאכלו לבד ממכריו על־האבות: סט כי אתה בא אל־חארץ אשר־ ירוה א־להיך נתל לזד לא־תלמה לעשיות כתועבה -נדם ההם: •לא־למצאבך מעכיר מו־ובתו כאש קסם קסמים מעת! ומנחש וקכשף: יא וחכר חבר ושאל אוב וידעני וריש אל־המתים: יב בי־תועבת יהוה בל־עשה אלה ובגלל התועבה האלה להור אלליך מותש אותם מפנלןד: י: תמים תחלה עם להוה אלהין־י: ■י בי 1 הנדכ= האלה אשר אתה יורש אותם אל־טלנננים לשמעו ואתה. לא כן. נתן לך יהלך, אלהיך: ־י נביא מקרבך מאחיך כמני,:קים לך לתהר אלסר א$י תשמעון: ® ככל אשר־שאלת מעם ירוה אלהיך כחרם בלבני הקהל לאמיר לא אפף לשמע את־קוליהוה אללי ואת־האש הנהלה הזאת לא־אראה עור י ולא אמות י! ויאמר ירוה אלי היטיבו אשר ידברו: ״ נביא T ן -( : AT •• VT •• •ע • •' T : V • אקים להם מקרב אחיתם כמוך ונתתי ךבריבביו ורכה בסן נז׳ק אליה? 298 דברים יח יט שופטים אליהם את פל־אשר אצת: « והיד, האיש אשר לא־ ישמע אל-קבת אשר ירכך ?שמי אנכי אקדש מעטו: כ אך הנביא אשר ידיד לדבר דבר בשמי את אשר לא" צויתיו״לדכר ואשר ירכה ?שם אלד,ים אחרים ומת הנביא ההוא:"™ וכי תאמר בלבבק איכה נדע את־ הדבר אשרלא-רברו ירוה: כנ אשר ירכך הנביא בשם יהוד, ולא-תיה הדבר'ולא :בא תא הדבר אשר לא-דברו ירוה בזדון דברו יהנביא לא תנור מטנו: ם יט« כי-יכרית יתד, אלד,יק את־הנרם אשר יתד, אלריןי נתן $ את-ארצם דרשתם וישבת בעריהם ובנותיהם־ שלוש ערים תבדיל לך HW,1W אלד,יק נתן לק לרשתה: ותכין לק הררקושלשת את־ נבול ארצן־• אשר:נחילק:תך, אלתק והיה לנום שמה כל-רצהני ווה רבד הרצח אשר־יטם שטה וחי אשר יכה אות־רעהו'בבלי־דעת ותא לא־שנא לו מתמל שלשם: י, ואשר יבא את־רעהו בתר לחטב עצים ונדחה ידו בנרן{ לכרית העל ונשל הכחל מן־העין ומצא את •העת ומת תא :נום אל-אחת הערים־האלה והי: ייפן־ירדףנאל הרם אחרי הרצח כי:חם לבבווישיני כי-ירבה הררק והכת'נפש ולו אין משפט־מות כי לא שנא הוא לו מתמול שלשים $ י ??'5!? II?י ?1?ד לא“'ר שלש ערים תבדיל לק: n יאם־:ךחיב יתד, אלהיק את־ נבלק כאשר' נשבע לאבתיק ונתן לק את־כל־הארץ אישר דבר לתתילאפעיק: ־■כי-תשמדאתכל-המצוד, הזאת לעשתה אשר אנכי מצוק תום לאהבה את-;תה אלהיק וללכת בקרתו ?ל־תמים דננפת לק עוד שלש ערים על השלש ד,אלה: י ולא לשפק רם נקי m־= ארצקאשר יהות, אלתקנתן לק,™יד ומרי,VZ דמים:'פ-- וכי-יתך, איש <א לךעה1 ואהב לו Pgj ז *• * ’ xho עליו והכהו נפש ומת ונם אל־אחת הערים האל: V T : A•• T . Vvv • : T T ־ ־> T T|V ••ן יב ושלחו זקני עירו ולקחו אתו משם ונתנו אתו ביר גאל : I: |T : . • J~|: • : |T ׳• .ST * V׳ . : J :1T : -« הדם ומת: יגלא־תחום עינה עליו ובערת רבנ-הנקי מישראלי וטוב לך: ם ששי יי לא" תפיג נבול1 רעך אשר נבלו ראשנים בנחלתך אשר תנחל בארץ אשר יהוד, אלהיך נתז לך לרשתה: ם טי לא־־יקום עד אחד באיש לבל־עוז ולכל־חטאת בכל־חטא אשר יחטאעל־פיו : T : T - T : | T •‘ע: :־־ J• AT V:|Y JV שני עדים או על־פי שלשה־עדים יקום דבר: ט! בי־ יסם" ער-המם ־ פא^ש לענות פו'םר^; ז■ ועטת <מי־ • / 1 1 • ' • י י• ׳ - •־! • ץ האנשים *שר־להם הריב לפך :יהוךת לפך חכמים והשפטים אשרvít ?;מים ההם: " יירשו השפטים היטב והנה ער־שקר הער שקר ענה באחיו: יט ועשיתם לו באשר ומם לעשות לאחיו ובערת הרע מקרבך: ־| :־ T >V ־1 ־1:־ A• T : J .ץ •1“: IV :1 • * ,ITT , J T | כ והנשארים לשמעו הראו ולא־יספו לעשות עוד כדבר יי; מדי ?קיוד*'«!$«ti,*m % vp °vp כעץ שן ?שן :ך פיך רנד1 פתל: ם כ * פי־תצא למלחמה על־איכזד וראית ם1ם ודפכ עם רפ מטר לא תירא מהם פי-יהוה אלייך ?!מך המעלך מארץ מצתם: נ והיה ?כןך?כם אל-המלחמה תנש,יכין ולבד אל־ העם: ג ואטד אלחם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על־אתיבם אל־ירך לכככם אל־תיראו ואל־ תחפזו ואל־תעתנו מפניהם: י כי ירוה אלהיבם ההלך עמכם להלחם לכם עם־איכיכם להושיע אתכם: ה וקברו השטרים אל־העם לאמיר מי־האיש אשד 5נה בית־חדש ולא חנכו ילך רשב לביתו' פרימות במלחמה -|• J : T T :־ A ** ! g J T : 11”•• T ץT I V • י: J T ואיש אחר יחנכנו: י ומי־האיש אשר נטע כרם ולא : •; • ן ־ ״> ־־ : : *•ו ך •1 T * ( :־ J : V V W )- r. V חללו ילך וישב לביתו פרימות במלחמה ואיש אחר יחללנו: זומי־האיש אשר ארש אשה/ולא'לקלח ילך ישיב ל?יתו פך:מ1ת כמלחמה ואיש אחר;?)הנה: " ים® השטריס 300 דברים כ כא שופטים השטרים לדבר אל־העם ואמת מי־דואיש מלאי ורך הלבב ילך דשב לביתו ולא ימם אר־דלבב אחיו כלבבו: ט והיה כבלת השמרים לדבר אל־־העם ופקדו שרי צבאות בראש העם: ם שביעי י כי־תקרב אל־עיר להלחם עליה' וקראת אליה לשלום: 'יא והיה אם־שלום : • t jt\t ; t trt wt .t״ ־• t : t vv ן : דדי • j t » תענך ופתחה ל ך והיה כל־העם הנמצא־בה יהיו לך למס ועבדוך: יב ואם־לא תשלים עמך ועשתה־, עמך מלחמה סגרת עליה: יג ונתנה יהוד, אלהיך בידך והכית את-כאכורה לפי־חרב: יי רק הנשים והטף ןק?המה וכל אשר;תה כעיר כל־שללה תבז לך ואכ?ת אי7 שלל אלביך אשר נתן לתה אלהיך לך: טי כן תעשה לכל־הערים הרחקת ממך טאד אשר לא-מעה הגוים־ האלה הנה: « רק מערי העמיס האלה אשר:in!־׳ אלהיך נתן לך נחלה {# תחלה ?אשמה: ׳■כי־החרם תחרימם החוזי ה,אמדי הכנעני להטדזל החך והלבוסי כאשר צלך.לתה אלהיך ׳"למען אשר לא-ללמת אתכם לעשות ככל תו_עבתם אשר עשו לאלהיהם וחטאתם לירות אלד,יכם: ם -« כי-חצור אל־עיך למים רבים להלחם עליה לתפשה לא־תשהית את־עצד, לנדה עליו וחן'' כי מטנויתאכל ואתו לא תכרית כי האלם,FÍ השרה לבא מפנלך במצור: נ רק עץ אשרדדע כי מר עץ מאכל הוא אתו תשחית וכרת ובנית מצור על־העיר אשר־הוא עשהעמךימלחמהעהותרתה:פכא«?,יומצא הלל באדמה אשר להור, אלהיך נתן ל|י לרשתה נפל כשרה לא נודע מי הכהו: ־ ולצאו זינלךישפכיך ומהרו אל־הערים אשי סביבת ההלל : נ והלך, העיר הקרבה, אל־החלל ולקחו וקני העיר ההוא עולת כלי אשר לא־עבר בה אשך לא-משפה כעל: י להורת זקני העיר ההוא את־הענלה אאחל איתן אשר לא־יעבה דברים כא שופטים קנא פו ולא pe-mn ö את־ד^לך, מחל: י• מנעי הבחנים בני לוי כי בם בחר.יהרה אלהיק לשרתו ולברק בעזים יהוה לעל־פיהם יהיה כל־־ריב וכל־נגע: י וכל זמני : -j : די׳. • #fr T ív:!• ■ v :ד ץזי : . •:ו- העיר ההוא הקרבים אל־החלל ירחצו אודידיהםעל־ העגלה הערופה 'בנחיל : 'מפטיר ז ועינו ואמרו' ידינו לא o )VT ; •••|T זן:־ T< ־.T : v*T: -|T| : י־׳ q'-T ן > ! שפכה ארדהדם הזה ועינינו לא ראו; ח בפר לעמק וקזראל אשד־פחית חל[^3 °i W1קי m*W ישראל ונכפר להם הדם: ט ואתה תבער הדם הנקי ׳ : T ”י׳ T ~ : |T - V.Y T V ~ • I : ־ ~ V T - VT | מקרבך nwre הישר בינינן וחוח: ם ם ם י כי־תצא לדלד?!ה-על־א:5יד יחי חדי,אליו!י ?TB ושבית עמו: יא וראית בשמה אשת יפת—תאר וחשקת בל, ולקחת ל|ילאעח: י־ והבאתה אל-תוך ביתך ןנלךוה את־ראשה ועשתה את־־צפךרדז: יג והסירה את־־שמלת שביה מעליה וישבה בביתר וביכתה את־אביה ואת־אמדערח^מים ואחר בן'תבוא אליה ובעלתה והיתד, לר לאשר,: יי והיה אם־־לא -J: . JT>:It : . T : - e: TV ). : • ד| : זד • s הפצת בה ושלחתה לנפשה ומכר לא־תמכתח בבקף לא־־תתעמך בד, תחת אשר עניתה: ם טי כי־תהליג לאיש שתי'נשלם האחת אהובה והאחת שנואה וילדו־ לו בנים חאיהובה וח,<נואה לחיה חב! חבכד 'ל#יאה: » והיה ביום הנחילו את־בניו את אש־־ל־דה לו לא יובל לבבו־ את־בן־האהובה על־פל בךהשנואה .הבכר: •י כי את־הבכד בן־השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר־קימצא לו כי־־הוא ראשית אנו לו משפט הבכירה: ם יחפי־יהיה לאיש בז סורר ומורה איננו - IT ן •1 : J” I -< • : . JV . •ך - V- שמע בקול אביו ובקול אמו ויפרו אתו ולא :שמע אליהם:' יט ותפשו בל אביו ואמו' והוציאו אתואל־זיקני עירו ואל־שער מקמו: כ ואמרו אל־זקני עירו בננו זה סורר ומרה איננו שמע בקלנו זולל וסבא: כא ותמהו שפני!ך 3ל 302 דברים כא כב תצא 'כל־אנ׳שי עירו !;אבנים ומת ובערת ד,רע מקלבך וכל־ ישראל ישמעו ויראו: ם שני כב וכי־יהיד. באיש חטא משפט־מות 'והומת ותלית אתו על־עץ ::נג לא־תלין • : ~) VVT י: M T J* T : AT ץ ־ ״» I • T / ; I נבלתו על־העץ בי/קבור תקבלנו בעם התא כי־קללת אלהים תלי' ולא‘תטמא את־אך«הו,?*ער ימד׳ אלה,־ ניתן לך נחלה: ם י ב א לא־תלאה את־שור אחיך או את־שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאקיןד: ־ ואם־לא קלוב אחיך אללך ולא ודעתו. ואספתו אל־ תוך ביתך והיה עמך עד ללש אחיך אתו _ול,שביתי ?f: : וכן תעק[ל, להטלו וכן ותעשה לשמלת ובן. תעשה לכל־אברת אחיך אשל־תאבל ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם: ס י לא־תראה את־חמור אחיף או שורו נפילים’בזירה והתעלמת מהם הקם תקים עמו: ס ה לא־יהיה כלי־־־גבר על־אשה ולאקלבש נבר שמלת אשד, כיי תועבת'לדוד, אלהיך י בל־עשל, אלה: פ י; בי לקרא קךצפולו לפניך בהלך בכל־עץ! או.ער־האר׳ו אפרחים או ביצים והאם רבצת על־ך,א?ר'חים או על־ ־ הביצים לא־תקה האם על־הבנים: ? שלח תשלח את־ האם ואת־הבניס תקח־לך למען' .;יטב' לך לחאר?ת ימים: ם «ל«י " כי תבנרר בלת חלש ועשית מעקר־, מנךולא־תשים דמים בביתך כי־יפיל הנפל ממנו: = לא־יתזרע בלמך בלאלם פדתקדש המלאה הורע אשר תורע ותבואת הכרם: סי לא־תסךש בשור־ובחמר יחדו: ־"*Í6 תלבש"שעטנז צמר 'ופשתים' יחדו: ים ׳נ״נללים תעשר,־ל ך על:אךבע בנפות כסותך י אשר תכפה-בה: סיגכי־יקחאיש אשה ובא אליה ושנאה: יי ושם לה עלילת דברים והוצא עליה שם רע ואמר את-האשה הואי־ לקקתי 'ואקךבאליה (לא־־מצאוז" לה בתולים: » ולקה אבי הנעל לאמה והוציאו את־ הנעלה f־, • 13ןולי דברים סב כג תצא קנב בתול; הנער אל־־וקנ; העיר השערה: ®ואמר אבי הנער אל־הקנים^את־בתי נתתי 'לאיש הורת לאשה השנאה: -יוהנה־הוא שם עלילת דברים לאמד לא■ מצאתי לבתך בתולים ואלה'בתול; בתי ופרש! השמלה לפג: זקני העיר: "ןללןח1 זקנן העיתההוא את־האיש רפת אתי: 'טיע?שו אתו מאה כפף ונתנו לאבי הנערה בי הוציא שם רע על בתולת ישראל ולרתהיה לאשת לא־יוכל לשלחה בל־״ימיו: פנואנם־אמת דיות הדבר הזך־, לא־נמצא! בתולים לנער: » והוציאו'את־הנער אל־פתח בית־אביה וסקלוה אנישי עיקר באבנים ומתה בי־עשתהנבלה בישראל לזנות בית אביה ובערות ך,רע מקרבך: ם ט־פי־יפצא איש שבב 1 עם־אשה בעלת־בעל ומתו נם־שנידום האיש השכב עם־האשהיוהאשה ובערת הרע מישראל: ם־ננכילהןה נער?תולהמארשהלאןש ומצאת איש בעיר ושכב עטה: ני והוצאתם את־שניהם אל־שער והעיר ההוא וסקלתם אתם באבנים ומתו את-הנער על-דבר אשר לא־צעקה בעית ואת־האישעל־ רקד אשר־ענה את־אשת רעהו ובערת הרע מקר?ך: ם ני ואם־בשרה ימצא האיש את־הנער המארשה והחזיק־ בה האיש ושבביעמהומת האיש אשר־שכבעמה לבדו: ־;ולנער לא-תעשח דבר אך לנער הטא מות בי באשר ;קום איש על־בעהו ורצחו נפש בן הדבר הזה: ־־בי !שבב עמה ונמצאו: נ־ ונתן האיש השבב עטה לאבי תער המשים בסףולו־תהיה לאשר, חהת אשר ענה לא־יובל שלחה כל־ימיו: ם כגאלא־יקח איש את־ אשת אביו ולא ינלוה בנך אביו: סנלאקבא פצוע־ דכה וברות שפכה בקהל לתה: ם ־ לאקיבא ממור תערהנךי. לנערה קרי. הנערה קרי. נערה קרי. הנערה קרי, ילוערה מדי לנערה פדי הנערה פרי. נערה קרי. תער!־, קף• בקהל בקהל לחוד,.?ם דור עשירי לא־לעא לו בקחל לחוף: ס י לא־לבא עמוני ומואבי בקהל.יהוד, 3ם דור עשירי לא־ :בא להם בקהל ’הוד. עד־עולם: ".על־דבד אשר לא־ קדמו, אקכם בלחם ובטלם בדרך בצאתכם מטצרלם :אשר עזבך עליך את־בלעם בן־בעוך מפתור ארם נהרלם לקללך:, י ולא־אבה יהיה אלהיך לשמע אל־ בלעם ההפך ידוה אלהיך לך את־דקללה לברכה בי אהבך יהוד, אלהיך:■ לא־תדרש שלמם ןטבל*ם. ?ל־למיף לעולם:םרביעיחלא־תתעבאדמי כי אחיך הוא לא־תתעב מצרי כי־נר היית בארצו': ט בנים אשר־יולת להם דור ... ...--- . - . . 9• T ד J 1V T ) : |T• V I : - : T r T V #להעי יבא להם בקהל יהוד.: ם י כי־־תצא מהנה על־ <יביה ונשמרת מכל דבר רע: יא כי־יהיה בה איש אשר לא־יהידה טהור מקרה־לילה ויצא אל־מהוץ למחנה לא יבא אל־תוך המחנה: יב והיה לפנות־ערב ירחץ במלם ובבא השמש לבא אל־תוך המהנה: י! ולד תהלך, לך מחוץ למהנה ולצאת שמה חוץ: יי ולתד תללד׳ לך על־אמיך לחלה בשבתך, חוץ לחפךתדר בה ושבת וכפיר, את־צאתך: ־יבי,להור, אלהיךמקהלךובקרב מקנך להצילך ולתת אלביך לפלך והלה מהניך קדוש ולא־יראה בה ערות דבר ושב מאחריה: ס ט! לאתסגיר עבד אל־אדניו אשר־עצל אליה מעם אדניו: י, עמך לשב בקרבך במקום אשר־יבחר באחר לזעריך בטוב לו לא תוננו: ם יי לא־תיהלה הדשה מבנות ישראל ןילא־להיה' קדשי מבני לשראל:-־ללא^ביא אתנן' וונז־ וקחיר כלב בית להלך אלהיך לכל־נדר כי רנועבת להלך, אלהיך נם־שניהם: ם י לא־תשיך לאחיך נשך כפף נשך אכל נשך בל־דבר אשר ישך: מ־ לנערי תשיך ולאחיך לא תשלך למען יברבך להלדת אלהיך בגל משלח לדך על־הארץ אשר-אתה בא־שמח לרשתה: ם ל־ דגושה. כ'׳3. כי דברים כג כד תצא קנג נ־כי־תדר 3ךר<יהוהאלהיק לא תאחר לשלמו כי־ ההש יח־שנו;הוד, אלהיקמעמךודרך, טק חטא: כגובי תחדל לנדר לא־היך, בן■ חטא: ני מוצא שפתיק תעמד הנשית באסה נדדת ליהוה אלדוןדנמהאשררפ,ר9 בפיק: ם ■ימן תבא טכו־ם דלק ואכלת ענבים כ־פעק שבעק ואל־כליק 16 «ןן? ם־יכ/תבא בלןטר* דעק וקטפת מלילת פיהק ןחךט» לא, מיף.«ל,קמלז תנק: ם כד » כידקח אישאשה ובעלה והיה אם־לא תטצא־חן בעיניו כי־מצא בה,עדות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתץ בידח ושלחת מביתו: ב ויצאה מביתו והלכה והיתד, לאיש־אחר: ג ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי : t ־ ר t •״>־.* : *. .* :t־j a •• • vt : • : tt : 1j •ב- ימות האיש האחרון אשר־לקחה לו לאשר,: י לא־יוכל בעלה הראשון אשר-סלההילשובילקתתה להיות לו ליהשה אתרי אשר הטמאה, כי־תו״עבה הוא לפני יהודה ולא קתטיא את-הארץ אשר והוד, אלהיק נתן לק 3הלמ » י, כי־יקה איש אשה הדשה לא.יצא בצבא ולא־ :עבר עיליוילכל-דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמה את־אעתו אשר־לקח: י לא־הבל רהיט ורכב כי־נפש הוא חבל: ס ז כי-ימצא איש נינב נפש מאחיו מבני וישראל והתעמד־בו ו״מכרו ומת הגנב ההוא ובערת הרע מקרבק': 0 "השמד בננע־הצרעתילשמרמאד ולעשות ככל אשר־יורו אתכם הכהניכב הלוים כאשר צויתם תשמרו לעשות: :ם זכור'את אשד-עשיה"יהודה אלהיר למרים בדרך בצאתכם ממצתם: ס י כי־תשת ברע^ משאת מאומה לא־תבא אל־ביתולעבם עבטו: יא בחוץ העמד והאיש אשך ׳ אתה נשה בוי יוציא אליך את־ העבוט החוצה: יבןאם־איש עני הוא לא תשכב בעביטו: י: השב תשיב לוי את־העבוט בבוא השמשי ושכב כשלמוזו T דברים כד כה תצא כשילמתו וברכך וילך תלדה צדקה ל?ני ודווה אלד,יןד: ם שביעי יי לא־תעשק שכיר עני ואביון מאחיהי או מגרד אשר באן־צ" בשעריף: טי ביומו תת[ שכרו ולא־תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את־נפשו }לא־ קרא עליןד. אלץדלה היה בקן חטא: יםט־ לא־לומתו אבות על־בנים ובנים לאץומתו על־אבות איש בחטאו יומתו: ם יז לא תטה משפט נר יתום ולא תחבל בגד אלמנה: יח וזכרת כ; עבר היית במצרים ויפדןד להרה אלהיקי משם על־־כן אנכן מצוןד לעשות את־הדבר הזה: ם יט בי תקצר קצידדפשדף־^־כחתעמר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ל;תום ולאלמנה ;לדה לטק, יברכך יתד. אלדדן־י מל מעשה:ךיןד: סנפיתחבט דתך לא תפאר אסריןדלגךל:תוםולאלמנך.ידוה: « בי ת?צד כךמל לא תעולל אהריך לנר ליתום ולאלמנה ידדה תכלת כי־עבד ל:;ת ?אלץ מצרלם על־כן אנכי מצ;וןן לעשות את־הדבר הזה: ם כה א כי־ קלה ריב בין אנשים ונגשו אל־המשפט ושפטום והצדיקו את־הצדיק והרשיעו את־הרשע: בוהיה אם־בןהכות הרשע והפילוהשפטוהכהו'לפניו כדי רשעתו במספר: גארבעים לכנו לא יסיף פן־יסיף להבתו על־אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיני־: דלא־תהסים שור בדישו: ם ה כי״י־שבו אחים "יחדו ומת אחד מהם ובן אין־לו לא־ תלדה אשת־המת החוצה לאיש זר,יבמה יבא עליה ולקחה לו-לאשה ולכמה: י וה:ה הבכור אשר תלד:קום על־־שם אחיו המת ולא־למהה שמו מישראל: זואם־לא קפץ האיש לקחת את־יבקתו ועלתה־,:במתו השערה אל־הזקנים .ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה קמי: ה קראו־לו זקנקעלדר קברו אליו ועמד ואמר לא הפצתי לסלזתה: טןנגשה :במתו riS* דברים כה כו תצא קנד אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלי מעל n$ דרקי׳ ?®יי וענתה ואמרה ככה ועשה לאיש אשה לא־ומד׳ ארז־ בית אחיו: י ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל: ם יא כי־ינצו אנשים זיחדו' איש ואחיו וקרבח אשת האחד להציל את־אישה מיד מכהו ושלחה ידה והחזיקה ITV«V:|V : TT JT ; U : A•• - J- • a • V V - : במבשיו: ־ב וקצתה את־בפה לא תחום עינך: ס ׳(לא־ % ילך ב?י?ך m י 1א?1’|ר1'לח וקטנה'• יי לא־והיה לך בביתך איפה ואיפה נחלה וקטנה: “'אבן של™ וצדק יהיה־לך איפה. שלמה וצדק והיה־לך למען ואהבו:מיך.על ד,אךמד, אשר־יחה אלהיך נתן לך: =• בי תועבת יחד, אלחך כל־עשד, אלה כל עסה עול: פ 0»י י• וכור את אשר־״עשה לך עמלק בהדך בצאתכם ממצרים: "אשר קהך בהדך גיונבבך בל־חחשליס אחריך,ואתה ןנ;ף הנע ולא;הא אלחם: ■ם והיה ?הניח יחהאלהיך 1 לך מבל־איביך מפמב בארץ אשר יתיר אלהיך נתן לך.נהלה לרשתה ועמחה אח־זבר עמלק מתחת השמים לא תשבח: פ פ פ * ־)- ־,IT : • ( •AT T : י י י . כו» וה;ד, נך־תבוא אל-הארץ אשר יהוד, אלחך נתן לזד נחרדה וירשתה וישבת בה: ב ולקהת מראשית 1 בל־טח האדמה' אשרי תביא'מאך?ך'אשר וחת אלחך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל־הטקומ אשר ובתי לתלי W7 שמו שם : נ ובאת אל־ הכהן אשריחה חמים ההם ואמךת אליו הנדתי היום ליחה אלהיך כי־באתי אל-הארץ אשר נשבע יחה לאבתיט לתת לט: י ולקח הבזק הטנא מ:ךך והניחו לטני מןבח יהוך, אלחך: י וענית ואמךתלטטו יהודה אלד,ך ארמי אכה אבי וירד מצרימה, הנר שכב במתי מעט ויח־שם לנוי נחל עצום ורב: י הרעו אתט המצרים ויענ1טהתטזעליטעבדה,.קשה,:!ונצעק אל־ןהוה אלוקי בפנדל חזיי'!. ס׳ש • אבהיגו אבתיני וישמע יוךז את־קלנוךרא אודערנו וארדעמלנו [אח־להצנו: חויוצאנו יתר, ממצרים 3:ד חורך, ובור? נטויה ובמירא גדל ובדתות ובמפתים: טויבאנו אל־ הפוקוס ח?ה רתן־לנו את-הארץ הזאת,אלץ'זבת הלב ודבש: י ועתה הגה הבאתי את־ראשית פרי האדמה • T lT , • "> ...... י••.".•, : •T J|;־T T ■ אשר־נתתה לי יהוה, והנחתו לפני ידוה אלהיך והשתחוית לבנייהוה אלה?: י» וקמהתבבל־הטוב אשר נתן־לןי לתה אליו? ולבהתך אתה והלה והנר אשר בקרבך: ם שני יב כי תכלה לעשר את־כל־מעשר תבואתך בשנה ר,שלישת שנת המעשר ונחתה ללוי לנר ליתום ולאלטנך, ואכלו בשעריף"ןשבעו": :נואטךת לפני יהוד, אלהיך בערתי הקדש מן־הבלת וגם נחתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל־מצותך אשר צויהני * í ־־ ״ -T : J T| ־ : Í|1 : 1 T T T | ) :־ ,AT * • JV)• לא;עבףתי ממצותיך ולא שכחתי: יי לא־אכלתי באני ממנו ולא־בערתיי ממנו בטמא ולא־נתתי'ממנו למת שמעתי בקול להוד־! אללי עשיתי ככל אשר צויתני: טי השקיפה ממעון קדשך Tמן־ד,שמיכם ־ וברך ׳ את־ $?? את־;?!ךאל ואה האדמה אשך נקתדה לני כאשר נלזבעת לאבחת אך? זבת חלב וךבע: ם שלישי טי היום הזה להוה אלהיך מצוך לעשות את־ ה,הקים האלה ואת־ד,משפטים ושמרת ועשית אותם T ; • “ . V : V (•• T . I »• • I •ר> : 1T־; 1> :ז • ז T בכל־לבבך ובכל־נפשך: ייאת־יהוה האמרת היום להיות לך לאלהים וללכת בררכיו ולשמיר הקיו *1: J • VJV T . • I" I t ־י T״ IST/. : * t ומצותיו ומשפטיו ולשמע בקלו: יח וירוה האמירך היום להיות לו לעם סגלה כאשר רבר־לך "ולשמיר בל־ מצותיו: יט ולתתך עליון על בל־הגוים אשר עשיה לתהלה ולשםולר.?ארתןלתחןי£ם;קר? ליתח אלה? כאשר רבה: פ רביעי כז א רצו משה מקני ושיראל את־העם לאמיר שמר את־בל־המצוה, אשר אנכימצוד,’אתכם היום: ־ V JV : ״• V ־ ן והיה נ וה:ר, ביום אשר תעברו את־חרדן אל־דזארץ אשר־ להוד, אלהיןי נתן ל ך והקמת לןי אבנים גדלת ושדר! אתם כשיד: נ וכתבת ?לידן את־כל־דברי התורה,'הזאת בעכרןי למען אשר תבא אל-הארץ אשר-.יהודי אלהיף־ 1 י® ל!י ארך זבת חלב ודבש כאשר דבר יהוה אלהי־ אבתין לך_: יןה:ה בעברכם את־הנדדן' תקימו אח־ האבנים האלה אשי אנכי מצוד, אתכם דרום בהר עיכל ושדת אותם בשיר: ה ובנית שם מזבח ליהוד". אלדדזד מןבחאבנים לא־תניף עליהם בחל־־יאבדם שלמות תבנה את־מובח יהוד, אלהיןי והעלית,עליו עולת ליהוה אלהיף: יתבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפדיהוך, אלחין!■: ה!כתבת על־האבנים אררכל־דברי התורה הזאת באר היטב: ם0.וידם- משה והכמים ד,לדם אל־כל־ישראל לאטד הפכתו ושמע ישראל היום הזה T ? : ־ T י > ־ : *•> : ־־. • : T ׳• - > . - V נדדת לעם ליהוד, אלהיןד: 'ןשמער! בקולייהוהאלהף [?שית אח־מצותוואת־חקיואשר אנכי מצוןי היום: ם חמישייא רצו משה את־העם ביום ההוא לאמיר: יב אלה ;עמדו לברןיאת-ד,?ם על־הך נחים ??ברכם אח־ ל,!דדן שמעון ולוי ויד,ורד, ויששכר ויוסף ובדמן: ■!ואלה ;עמח על־חקללה בהר עיכל ראובן נך ואשר ודברילן דן ונפתלי: ■י וענו ד,לרם יאמת אל־כל־איע־ ושיאל קול רם: סטי ארור האיש אשר ועשה פסל ומפכה תועבת יהוד, מעשה ידי חרש ושם T§a וענו כל־לעם ואמת אמן: ם * ארור מקלה אביו ואמו ואמר בל־העם אמץ: ם י! ארור מפיג נבול רעהו ואמר כל־העם אמ : ם יח ארור מש™«ל $דלןי לאמי־ כל־העבם אמן: ם יט ארור מטה משפט נר־יתום ואלמנה ואמר כל־־העם יי \ י • V T 1” V : ־ V, T T T J- T : AT T אמן: נאחר שכבעם־אשת אביו בי גלה טף אביו !אמר בל־העם א^ן: ס ־*ארור שכב ?ם־כל־בהמה סבותיו קרי. ואסר 310 דבי״ים כז כח תבא ואמר כל־העם אמץ: ם כי ארור שכב .עם־אחתו בת־ אביו או בת־אמו״ואמר כל־העם אמן: ם » אדור שכב עכדחתנתו ואמר כל־העם אמן': ם נד ארור מכה רעהו בסתר ואמר כל־העם אמן: ם כה ארור 0ח שחד להכות נפש דם נהי ואמר כל־העם אמן": ם ט ארור ’אשר לא־ ימים את־דברי התורה־הזיאת לעשות אותם ואמר כל־ ן v • : •'( ־־ זן , ־1 ־־ו:־ t : yvr j -ןי t העם אמן: פ כחא וך,:ה אם־שמוע תשמע בקול יהוח אלתיך לשמר לעשות את־בלימצותיו אשר אנכי מצ1 חלום קתנך:תוך, אלהיך נגליון על כל־גייל.ליארץ:^ י3אי עליך כל־ה?ךכות האלהוהשינ״ך כי תשמע בקול יהוד, אלהיך: נ ברוך אתה בשר וברוך אתה ?שדד■: י בדיך קרי־?«|־ י?ד Hm י9לי ?ורמתך שנר אלפיך ועשתרוות צאנך: ה ברוך טנאך ומשאדתך: י ברוך אתה ??אך וברוך אקח ?צאתך: ״יי׳.'19 ודוד■ ™־ איביך הקמים ,עליך ננפים לקרך בדרך אחד .'צאי אליך ו?ש?עח ךך?ים;נוסו לפניך: ה וצו יהוהאקך את־חברכח באסמיך ו??ל משלח:דך 1בר?ך ?איץ אשרץהוך,אלהיךנתןלך: ־■ וקימך יהוד, לו לעם קדוש באשר נשבע־לך בי תשמר את־מאות:חודר אלתיך והלכת ?דרכיו: ■וראו כל־עמי הארץ. בי שם למדי נקרא.עליך 1,יךאו מטך: ■א לחותדך להוד, לטובה בפרי ?טנך ובקרי ?חמתך ובקרי אחמחך,על האדמה אשר נשבע יחוד, לאבתיך לתת לך: ■3 לקתה יהירי. 1לך אה־ אוצרו הטוב את־השמים לתת מטר-אדצך בעתו ולברך את כל־מעשך, :דיך וקלו״ נרם רבים ואתה לא תליה׳: י־ ונחנך יהוה לראשזולא לזנב ןר,:ית רק למעלי׳ ללא תמך, למטה בי־תשמע אל־מצות I י™ אלד,יך אשר אנכי מצוך היום לשמד ולעשות: ■י ולא תסור מקל־ ל,ך?רים י אשרי אנכי מצוד-, אתכם ל,;יט:מין ושמאול ללכת ללכת אהרי אלהים אחרים לננכךם: פ « והיי׳ אם־לא תשמע במול להוד, אלד,יד לשמד לעשותיאת־כל־מצותיו וחקתיויאשר' אנבימצוך הלם ובאו עדיף■ כל־ה^לות האלה והשיגוך:« ארור אהד,‘בעיר ואחר אתה בשדה: יארור' טנאך ו0<ארהןל־:' י"ארור”פרי־בטנןל'ופרי אךמתך ?!נר אלפ:ך ועשהךתצאנך:־טאךוךאתדה בבאך ואחד אתה בצאתך: כ ישלח יהודה 1 בך את־ המארה' "את־המהומה ואת־ד,מנערת בכל־־משלה ידך ־ : ־• V : T : - V -1:- T ,־: jr •: • ן :־ ץ••־ הפץ יהוד, באפו ובחמתו: « ואמת כל־דגהם על־מת עשה יהוה בכה לארץ'הזאת מה חרייהאף הנדול הזה: ניואמחעל אשר עזבו את־ברית ידוה אל1ץ אבתכם אשר ברת עטם בהוציאו אתם מארץ מבדים: נירלכו העבדו אלהים אחרים וישתחוו להם אלהים אשר לא־ :רעום ולא הלק להם: ״החר־אף יהווה בארץ ד»א להביא עליהאת-בל־הקללה מימד■ מיי מחן =י ויתשם יהוה מעל אךטתם באף ובחמה וב לןצף ודיל השלכם אל-ארץ אחרת ב;ום ה,זך,:m חנסרנריז ?,ír• ומרס קף. ל׳ w. אלהיוו 316 דברים כטול נצבים אלדדנו והנגלה לנו ולבנינו’ עד־עולם ליפשות את־כל־ דבלי התורה הזאת: רביעי שני(^-\1ro״v> פלא והיה כי־ יבאו״עליך כל־ההברים האלה ק?ר?ה והקלל?לאשר נתתי לפרך והשבת אל־ל?בך ??ל־הנוים א#־ מימי ימה אלהיך שמהך־!ש?ת עד־ימה אלהיןי ושמעי? ?קלו ?כל אשהאנכי מצוך מם אתה ובניך ככל־ לבבך ו?כל־נפשך: נ לשב יהוד, אלהיך את-שטתך והסמך ושב וקמיך מכל־העמים אשר הפיצך להוות אלהיך שטה: יאם־להלה נדחך כקצה השמים משם לקבצך ימה אלהיך ומשם לקהך: ולהםיאךלהוהאלהיך אל־לארץ אשה־השו אבתיך וירשתה והיטבך והי־בך מאבתיך: י ומל ימה אלהיך את־לבבך לאת־לבב ורעך לאקבה את־למה אלהיך כבל־לבכך ובבל־נפשך למען ךןייף־: חמישי שלישי(כש־ו 0"־"■ין) ז ונתן יהוה אלהיף את כל־ האלות האלה "על-איכיך ועל־שנאיךיאשה ההפוך: ה ואתה תשוב ושמעת בקול יהיה ועשית את־כל־מצותיו אשר אנכי מצ!ך היום: = והותירך ימה'אלהיך בכל 1 מעשה;דך ב?רי ב??ך ו??ךי ?רמתך וכ?רי אךמתך לט?ה פי 1 ;שוב ימה לשיוש "עליך לטוב כאשר־שש על־ אבתיך: - כי תשמע בקול;מה אלתיך לשמר מצותיו והקתיו הכתובה' בספר התורה הוה כי תשוב אל־יהוה אלהיך ככל־לבכך ובכל־נ?שך: ס׳יי -» כי המצודה רואת אשר אנכי מצוך מום לא־נפלאת הוא ממך ולא־ רחקה' הוא: ללא ?שמים הוא לאמיר מי יעלה־לנו השנדמה רקחה לני;;שמענו אתה ונעשנה:f ולא־מעס־ לים מא לאמיר מי מנ?ר־לנו אל־ע?ר מם דקחה לנו !;שמענו אתה ונעשנה: יי כי;קךוב אליך היכר מאד ?פיך ובלבבןד לעשתו: ם שביעי ומפט־ר(רייעי בשה! מחובייס טי ראד־ו נתתי' לפניןי היום את־החיים ואת־הטוב ןאת־המות ןאת*־ י׳» נ?־ רות • הרע' הרע: ־׳ אשר אנכי מצוך־ היום לאל,בד־, את־יהוד־. אלחך ללכת בדרכיי ולשמר מטותיו וחקתיו ומשפטיו וחלת ורביתוברכך לחהאלהיך בארץ אשר־אתה באשמה 'לרשתה: י! ואם־יפנך, לבקך ולא לשמע וניל׳?* והשחחית לאלהים אחרים ועבךתם:'" הנדותי לכם חום כי אבד תאבחן לא־תאחכן;מיסעל-האימד־׳ אשר אתה עיבר את־חרדן לבוא שטה לרשתה: ׳'= העדתי בכם חום את־השטלם ואודך,ארץ _החי!ם והמות ינתח לפניך הברכה והכללה ובהלת בחיים למען תהיה אתה וזרעך: נ לאהבה את־לחה אלהיך לשמע בללו ולרוחבו כי m חיך(ארך:מיךלשבה על-האהמה אשר נשבע יחד, לאבותיך ?אברהם ?:™יו וליעקב לתת להם: פ פ פ לא» וילך משה וידבר אוח,דברים rjm אי־.?ל־ ־" ישראל: 3ויאמר אלחם בן־מאה ועשריס שנה אלכה חום לא־אוכל עוד לצאת ולבוא ויחד, אמר אלי לא תעבד את-חרדן הזך,: ג יחי■ איד־ לייא 1 עיבר לפניך הוא-לשמיד את־הנוים האלה מלפניך וירשתם להושע הוא עיבר לפניך כאשר יבי ידך׳: w י ועשה ייהוד, להם כאשר עשה לסיחון ולעוג מלכי האמרי ולארצם אשר השמיד אתם: ייונתנבויהוה לפניכם ועשיתם להם ככל־המצוה אשר צרתי אתכם: יהזקו״ואמצו אל־היראו זאל־תערצו מפניהם כי! לחה אידו »א הינד,1, wz .W^ ם *"־•("ם-® י™"! ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעינל כל־ישראל חזק ואמץ כי אועהיתבוא את-יהעפהוהיאל■ הארץ אשר נשבע יחה לאבתם לתת להם י" תנחילנו•, אותם: חרחר, הוא 1 ההלך לפי־ ייא:דיי עמך לא לרפך ולא לעזבך לא תירא ולא תחת: ם ניכתב תב׳ רפת. 818 דס־־ים לא וילן מעזה את־התורד־ז הזאת ויתנה אל־הכהנים בני לוי הנשאים את־אמז שלית יהודה:ואל־3ל־זקני ישראל: רביעי י ויצו משה אותם לאמיר מר,ץ 1 שבע שנים במיעד שנת השמטה בחג הסכות: יא בבוא כל־־ישראל לראות • VT M J •׳: \ T : • T j: I *• » ״TI את־פני יתד, אלהיף במקו□ אשר לבהר תקרא את־ התורה הזאת עד כל־לקראל כאןניהם: ע הקהל את־ הונס האנשים ותשים והטף ונדף אשר בשעריןד למק לשמעו ולמען ללמדו הראו את־יהוך, אלתכם ושמרו לעשות את־פלתכרי.התורה הזאת: ׳־ובניד,נם אשר לא־ידעו ישמש ולמדו ליראה את־יהוה אלד,יכם כיל- י!: ( : : : ו '< •י: : v: ,jt ן ” t הימים אשר אתם חיים "על־הארמה אשר אתם עברים את״הירדן שמה לרשתה« פ חמישי(ששי נשהו טחיבי’0 יי ויאמר ידוה'אל-מ<ער, הן,רךבו למיל למות.קרא אה־יהולוע והתלצטבאהל מועד 1אצונו.רלןדמשה ויהושע ולתיצבו באהל מועד: ®ולבא לחודבאהל כעמוד/p ולעמד עמוד הענ,ן על־פתח האהל®ולאמה להור, אל־משה הנף שבם עם־אבתיף וקם העם הזר,.וזנה ואהרי ואלהי נכר־הארץ אשר הוא בא־שטה כקלט ועובני והפה את־ בריתי אשר בדתי אתו: •יוהרה אפי בו טום־ההוא ועזבתים והסתרת; פנל מקם ותלה לאבל ומצאתו רעות רטת וצרות ואמר בלוט ההוא הלא על כי־אין אלת בקרבי מצאוני הרעות האלה $ " ואנכי הסותר אסתיר פני בלום ההוא על כלת,רעה אשר עשה כי פנה.אל-אלהים אחרים: ים דעתה כתבו לכם את־השירה הזאת ולמדה את־כנךלקזראל שימה בפיהם למען תהיה,־לי השירה !*,?3K לעל 33^ י^אל: ששי (שביעי כשהן מחוברי!) כ כי- אטאנו א־ל־האךמד,! אשהנקפעתי לאבתיו זבת חלב ודבש ואבל ושבע ודשן ופנה אל־ונלהים אחדיםועבדום ונאצונילהפך את־בריתי:נאלהיה כי־תמצאןאתו תגות רבות דברים לא לב דלף קם לכות וצרות וענתה השידה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו. כי:דעתי את־ץצרו אשר הוא עשה היום בטרם אביאנו אל־הארץ אשר נשבעתי: כב לכתב משה את־השירה הזאת ביובם ההוא וילמדה את־בני לשראל: בג לצו אהיהושע בן־נון לאמר הזק ואמץ כי אתה תביא את־5נ: לשראל אל־הארץ אשר־נשבעתי להם ואנכי אהה עמך: כי ויהיו ככלות'מ#ה לכתב את־דברי דתורה־הזאת על־ספר עד תמם: שביעי כה ויצו מ?זהאח־הלףםנ?ז?<י ארון ?ךית־יהוה'לאמה: נילקח את ספר התורה הזה ושמתם אתו מצד ארון ברית-;הוד, אלד,יבם וד,;ד,־שם 5ןי'לעד! ־יפי. אנכי ידעתי את־מך;ןי ואת־ערפןי תקשה TJW? B חי עמכם דיונם ממרים דור,ם עם־יהוה ואף בי־אדורי מותי: ־־־־•י ״ הקהילו. אל; את־בל־ןקני שבטיכם י וסטריכם ואדברה באוניהם.את הדברים האלה ואעירה בם את־ ד,שמ;ם ואת־הארץ:« בי;דעתי אחרי מותי כי־העזהת תשתהון ום,ךתם מן־חדדןד אוצר »יתי אתכם,וקראת אתכם הרעדה באחרית הימים בי-תעשו את־הרע בעיני. ;הוה לה?עיםו במעשה יריבם: ל ויחכה מוצה באיל כל־ קהל;שהאל את־דכרי השירה הזאת עדתמם: פ פ פ לב» האזינו השמ:ם!אדברה ותשמע הארץ אבריפי: נ וערף במטר לקחי ת!ל בטל אמרתי ;שעירם עלי־דשא וכרביבים עלילעשב: ג בי שם;הוה אקרא הבו נדל לאלוקים: י הצור תמים פעלו בי כל־ דךכ;ו משפט אל אמונדה ואין עול צדיק דשההוא: י שהתלו לא מיו מומם דור עקש ובתלתל: ;.הליהוה רנמלו־זאת עם נבל ולא חכם חלוא־הוא אביך קנף ר,וא עשןד דכננןי: "־־יןכד;מות עולם בינו ?ונוח רד־ודד שאל אביף וינדף ןקניף דאמרדלןי: " בה:חל עליון גולם ואעירה בראש עמור בי״ה שט׳ו ס־פן. הל רגישה . א׳ת • בהפרידו 71 רבתי וודא תיבת בפני עצטח. הקוף דגושה. ס׳ש. 320 הברים לב האזינו בהפרידו בני אדם יצב נבלת עמים למספר בד ישראל: «3: חלק ;הוהעטו;עקב חכי נחלתו:- ;מצאה! בארץ מך3ר ומזהו ילל :שמן ןם?ב?הו יכוננהו ל^נחו?איע!וז עינו: יא כנשר ;עיר קנו.על־נווליו ירחף יפרש כנפיו יקההו ישיאהו על־אברתו: יב ייהוד. בדד ינחנו ואין' עמו אל נכר: שלישי יג ירכבהו על־במותי ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דב<ע'מסלע ושמן מחלמיש צור:; יי חמאת בקר וחלב צאן עם־־חלב כרים ואילים בד־בשן ועתודים עם־חלב כלרת חטה ודם־ענב תשתח־חמר: טי רשמן לשרון'ויבעט שמנת׳עבית כשית ויטש אלוה עשיהו וינבל צור ישעתו: טז יקנאחו'בזרים כתועבת'יכעיסהו: יי יזבחו לשדים לא אלה אלחים לא ידעום חדשים מקרב באו לא שערום אבתיסם‘: יל צור "ילדה'תש" ותשכח אל y י : k r :־ | •• V I- : • - • *V kJ :1T : ) IV מחללף: יביעייטררא יחוה וינאץ מכעס בדו ובנתיו: כ ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפכתהמה בניםלא־אמן בם: נא חם קנאוני בלא־אל ן?םוני קהקליהט'ואני ''אקניאם\?לא;נט מר נבל אכעיסם: כב כי־אש זקךחדח באפי ותיקח עד־שאול תחתית ותאכל ארץ ויבלה ותלהט מוסדי הרים: כגאספח עלימו רעות חצייאכלדדבם: כי מזי' רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן־בהמת אשלח־בם ?nprro זסל: מד: כה מחוך תשכל־הדב ומחדרים אימז־־, נם־בחור נכס־ • . J ; ־ V V V ;־ T •) ״• AT ־־ T בתולה יונק עם־איש שיבה:» אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש• ןכרם• ם לולי בעם אויביאנור 'פן־ינכח צרימו פן־יאמרו ידנו רמה ולא לרוך. פעל בלךאח " ?י־ניי אבר .עצות הטה ואין בחם תבונח: י™ ־־ לו חכמי :שבילו ואת:בינו לאחריתם: לאיכה .ורדף אחר אלף ושדם:ניסר רבבה אם־לא כי־צורם מכרם דחוה הקנירם: לא כי לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים: לנ כי-מ3פןםרם יתירו', קטץנדק. חול. י׳ זעירא; רול•■ גפנם דברים לב האזיגו קפא גפנם ומשדמת עמדה ענבמו ענבי־רוש אשכלת מרירת למו: 6 תמוד ותנינם יינם 11־tóü ?תרם h!?S * הלא־ הוא פטם/עטדי חתום ?אוצרתי: לי. לי נקם לעזלם לעת ותטנט תלם כי ר»כלם אידם ותעו עתרת למו: לי3י־ :דין יהוד. .עטו געל־עכדיי ותנחם כי .יראה פי־אזלת:ד ואטם עצור ועזוב: למאמר אי אלהימו צות הםי1.?ו: 5יאשר חלם זבתיטו יאכלו רעתו "ן 5םיכם ;קומו רעזרכם יהי עליכם סתרה: ל= ראו 1 עתה 3; אע אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל: ששי מ כי־אשא אל־שמים ידי ואמרתי ; ••׳» T • A*T •( . T V VT) V I * . (,T* I • חי אנכי לעלם ן מא אם־שנותי ברק חלבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ןלקש?אי אשלם: מב אשכיר'חצי מדם וחרבי תיאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב: מג הרנינו" נדם.עמו בי דם־עבדיו.יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו: פ שביעי מד ויבא משה"וידבר 'את־כל־דברי' השירה־הזאת קאןד העם הוא והושע בן־נון: מי■ ויכל משדד לדבר את־כל־ הדברים האלהאל־כלץשראל: מי ויאמר אלחם שימו לבבכם לכל־הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את־בניכם לשמד לעשיות את־כל־ך־ברי התורה הזאת: מ־״בילא־דבר דק הוא מכסבי־הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו:מים על־האהמה אשר אתם עברים את־הירדן שמה לרשתה: פ מפטיר מת דהבר יהוד, אל־משה ־בעצם היום הזה לאמיר: מט עלה אל־ הר העברים הזה הר־נבו אשר' בארץ מואב אשר על־ פד ירחו וראה את־ארץבנעץ אשר אד נח! לבניישראל לאחזה: נ ומתבהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל־ עמיך כאשר־™ אהל!,אדזיך קהד ההר W* אל־ עמיו: גא על אשר מעלתם בי בתוך קני ישראל קמי־ m מ״ק מריבת 322 דברים לב לג האזינו מריבת קד£י מךפר־צן על אשר לא־קרשתם אותי yra כך .ישראל:, נ־ כי מננד תלאה אח־הארץ ושמה לא תבוא אל־הארץ.אשר־אני נתן לכר .ישראל: פפ'פ לג» וזאת הכרכה אשך כרך משה איש האלהים את־ כך.’.שלאל לפך מורנו:־ לאמרי יתור, מפיר בא לרה משעיר למו הופיע מהר פארן ואליה מרבבת קדש מימינו אשרת למו: נאף חיבב עמים כל-קדשיו בידך והם תט לרגלך לשא מדכרתיך: !תולה יצווה־ לנו משזה מורשה קהלת לעקב: י־רהי בישדון מלך בהתאסף ,ראשי עם לחד שבטי.ישראל: יולי ראובן ואל־״ימת ויהי מתיו מספר: ם י וואת' ליהודה ויאמר שמע יחוד, קול להודה ואך־ער‘ תביאנו לריוי״רב לו.ועור מצריו תללה: פףניי׳וללויאמרתמיך ואוליך לאיש הסירך אשר נפיתי במפה תליבהו על־מי מריבה: ם ד,אמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת־אחיו לא הכיר ואת־בנו לא ידע כי ש;מרו אמרתך ובריתך לנצרו: - יורו משפטיך ?W !"מקי ללשראל,ישימו קטורה באפך ובליל על־מןבחך:-» ברך להור, חילו ופעל ידיו'תרצה' מהץ מתך.ם קמיו ומשנאיו מן־לקומון: ם ■= לבנימן אמר ידיד להוד, לשכן לבטח עליו חפף עליו כל-ה-וס *fi כתפיו שכן,:.ס«**וליוסף אמר מברכתיהוך, ארצו ממניה שמים מטל ומתהום רבצת תחת: יי וממגד תבואת שמש וממנד נרשיירחים: 'טי ומראש הלדי־קרם וממנה גבעות עול=: ™ ומטנל m ומלאה ורצון שיכך סנה תבואתה לראש יוסף ולקרקר נדר אחיו: -!בכיור שורו הדר לווקרך .ראם קרניו' בהם עמים יננח יחדו אפסי־ אלץ 91= רבבות אפדלנם והם' אלפי מנשך־,': ם יניע- ״ ואכול ן אמר שמח !בולן בצאתך' ולששכר בארליך: ■ט עמים הרליקראו שם .יובחוובחי-צדק ט נ׳ מילין קרי. נגיו קף ״ yzy דברים לג לד וזאת הברכה . קסב שפע _ימים יינקו ושפני טמוני חול : ס כ רלנך אמד בחך מרחב גך כלביא שכן ־ וטרף זקמג אף־רןךיןך: כאוירא ראשית מ בי־שם חלקת מחקק ספון ויתא ראשי זעם צדקת יהוה ^עזה ומשפטיו עםקשראל:,ל חמישי כב ולדן אמר רז גור אריה 'יונק מז־הבשץ: ־בג ולנפתלי אמר נפתלישבע רצוןיומלא בך?ת ותך, :ם ודתם ירעה:,ם ט־ ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וטבל בשמן" רגלו: כי׳ בחל ונחשת מנעלךי ובימיך דבאך: ט אין כאלישרון רכב שמים בקרך ומאותו עהרןם: w ם ק׳ענד־י אלדד,קךםומר!התזרלת עולם W אויב ויאמר השמד! נח וישכן ושהאל בטח בדד עין יעקב אל־אתן תן ותיריעי אף-שמיו.שךפדטל: ט» אשריך.ישראל מי כמוך עם נושע ביהוד מנן עורף, ואשר־הךבנאותןי ויכחשו אשיף לך ואתה ?גללבמותימו תדרך: ס שביעי. לד א רעל משה מערבת מואב אל־חך נבו' ראש הפסגה אשר על־־פני ירחו רראח יהוד, את-כל־הארץ את־תלעה עה־רן:V ואת בל־נפתלי״ואח־ ארץ אפחם ומנשה ,ואת כל־ארץ להודה ער תם האחרון: ג ואת־הנגב ואת־הכבר בקעת לרחו עיר התמרים עד־צער: י ויאמריהוה אליו ואת הארץ אשר נש?עקי לאברהם לשחק'ולתקב לאמי״לגי-# mt הראיתיך מעיניך ושטה לא תעבר ! י, רמת שם משת עבד־יהוה ?ארץ מואב על־פיותך! י רקבה אתו בל בארץ מואב מול בית ?עור ולא־:ךע איש את־קברתו עד היום הזה! ז ומשה בן־מאה ועשרים שנה במתו'לא־ כהתה עינו ולא־נם לחה! י׳ רככו'בני" ישראל את־משה בערבית מואב שלשים יום רתמו ומי בבי אבלי משת: ט ויהושע בן־נון מלא חח חכמה כו־סמך משיי אוז־:דיו עליו לקימעו אליו בנ;ץשראל רעשו כאשר צוד,:דייה nt< את־משה:• ולא־גןם נביא עוד ?"?יראל כמעה אער יתנו .יהוד, פנים אל־פנים: יא לכל־־האתת והמופתים אשר שלחו יהוד, לעשות בארץ מצרים לפרעה ולבל־ עבדיו ולכל־ארצו: יב ולכל היה החזקה ולכל המורא הנדול אשד:?שד, מ#ה ?WTsí:־ ומק נשלמו חמשה חומשי תורה. תר,לה לאל גדול ונורא: סכום פסוקי דספד דברים תשע מאות והמשיט וחטשה הנץ סימן: וחציו. ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך. ופרשיותיו אחד עשר אסרו חג בעבותים סימן: וסדריו עשרים ושבעה יפיח אמונת יגיד צדק סימן: ופרקיו שלשים וארבעה אידה ה׳ בכל לבב סימן: מנין הפתוחות שלשים וארבעה והסתימות מאה ועשרים וארבעה הכל מאה וחטשים ושמנה פרשיות וכסא כבוד ינחילם סימן: סכום הפסוקים של נל התורח חמשת אלפים ושמנה מאית וארבעים וחמשה ואור החמה יהיה שבעתים סימן; וחציו. וישם עליו את החשן ויתן אל החש; את האידים ואת התמים: מניין פתוחות של בל התורה מאתים ותשעים יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו סימן: והסתומות שלש מאית ושבעים ותשעה או אסרה אסר על נפשה בשבעה סימן: נמצאו מניין כל הפרשיות פתוחות וסתומות שש מאות וששים ותשעה לא תחסר כל בת פיק: ־•Se5^, - . ־ I V V : ־. דר: rvt - : •ן--: ox כי על־כל־השרים ועל־כל־העמים אשר בכל־־מךינות המלך אחשורוש: ־י־ כי־יצא דבר־המלכה על־־כל־ הנשים לקמות בעליהן בעיניהן באמרם המלך אחשורוש אמר להביא את־ושתי המלכה לפניו ולא־באה: יח והיום - : *S ־ ־ : TT 1 * VT) : ) ▼1▼ הזד, תאמרנה 1 שרות פרם־וטדי אעיר שמעו את-זיבך המלכה לכל עזרי המלך וכדי בדון^צף: יט אם־על־ . המלץ טוב!צא ךבר־מלכות מלפניו רכתטכרתי פרם־ ומדי ולא !,עבור אעיר לא־תבוא נשתי לפני המלך אחשורוש ומלכותה!תן המלך לרעותה הטובה ממנה: ־ ונשמע פתגם המלץ אע!ר־!עשה ככל־מלכותו כי רבה ?'א 1^9" W ללוי ?בעליל־ למגדיל 1sn$1 : « ריטבהה?ר ?עיט המלץ והשרים רעש המלך כךבר ?!סיכן נך• 31130[ 326 מגלת אסתר א ב ממוכן: כב ויעזלח ספרים אל־כל־מךינות המלך אל־ מתנה ומתנה ככתבה ואל־עם ועם כלשונו לדדות כל; איש עורר בביתו ומדבר כלשון עמו: ם ב א אהה הךבריםהאלה כ&ך סמתהמלךאחשיךושזכראת־ ושתי ואת אשר-,עשתה ואת אשר־ננזר ,עליה: נ האמת נערי־המלך משרתיו עקשו למלך נערות בתולת טובות מראה: ג ויפקד המלך פקידים בבל־מדינות מלכותו ־־ : •יד ן :־•:•• P IVJV - I : •| ״ J ,• : T - : וקבצו את-בל־נערת־בתולה טובת מראה אל־שושן הבירה אל־בית הנשים אל־וך הנא מליט המלך שמר הנשים ונתון תמרקיהן: י והנערה אשר תיטבי בעיר המלך תמלך תחת ושתי וייטב הדבר בעתי המלך רעש כן: ם י■ איש יהודי תה בשושן הבירה ושטו מרדכי בך :איר בן־שמעי בןקיש'איש.ימיני; י אשר רגלה מירושלים עם־דגלה אשר הגלתה עם ימיה טלןדץד,וךה אשל הנלה נבוכתצך מלך בבל:. רהי אמן את־סדפה היא אסתרבת־דדו כי איןלה אב ואם והנערה ופת־תאר וטובת מראה ובמות אביר, ואמה לרןהר, מךך?: לו לבת: י׳ ולהי בהשמע יכר־המלך,;דתו ובדקבץ נערות רבות אל־שועזן הבירה אל־יד הגי ותל קח אסתר אל" -(1. .־•AT•• J- V . Uw ־ • I T ״.־:•• '•*< בית המלך אל־נד הגן שמר הנשים : ט "ותיסב הנעדר, בעיניו !תשא חסד לפרו גיכהל את־תמרקיה ואת-מנותה לתת לה ואת שבע הנעלות הראיות לתת, לד, מביתהמלךרשנה ואת־נערותיהלטוב ביתהנשים: ילא-הנידד, אבתה את-עמד, ןאת־טולדתה.כי ?«PT צוד, עליה אעזר לא־תניד: יא ובכל־יום ויום מרדכי מתהלך לפך הצי בית-הנשי? לדעת את־שלום אמהר ומד,;יעשה בה: « וביניע תה נעהה ונערה לביאי אל־ המלך אהשורוש מפןץ היות לה כדת הנשיים שנ:מ עשר חדש בי בן:מלאו ימי מרקיהן ששה חדשים ככיס־ בשמן המד ועשה חדשים בבשמים ובתמרולן הנעים: « ומיה הנערה באה אל־הטלך את כל־אשר תאמר ינתןילד, לבוא ?מה מבית הנעים ?ד־ביתהמלך: ?■בערבו היא באה ובבקר היא עבה אל־בית הנעים עציי׳אל-יך'שעשנו. סרים המלך שמר ד&ילןשים לא־ תבוא עור אל־המלך בי אם־הפץ בה ממו ינל1(־אלי בעם: ־*ובל,ניע וער־אסוער בת־אבידךלו דד מו-דכי אשר לקהלו לבת לבוא אל-המלך לא בקעה דבר ביאס את-אער'יאמרהניסךי0-המלךשמך ד,נש;ם ותהי אסתר נשאת &ן בעיני כל-ראיה:0׳ ותלקה אסתר אלי-המלך אהשורוש אל־בית מלכותו בחרש זלונשירי הוא־חדע טבת בשנת־עבע למלכותו! מלאהםהמלך את־אסוור מכל-הנשיס ותשא־הן.וחסר לפנך מבל־ הבתולות דשם בתר־מלכות ?ראשה וימליכה ותחת ושתי: ■ח רעש המלך משתה נדול לכל־שהו יעבךי את משתה אסתר והנהר, למדינות ?שה ויוון משאת כיה המלך: « וכהקכץ בתולת שנה ומךךכי ישב בשער־המלך: כאין אטהר מנדת מולךתד, ואת־עמה כאשר צוד, ?ליה מרדכי ואת־מאמר מדלכי אםךר עשה כאשר היתר, באמנה אלו: 0«ממים ל,הם ומרדכי ירעב בשער־המלך קצף מתו ותלש שני־ סריסו למלך משמרי הסף.לבקשו לעלה יי 3ט?ך אחשורש: ננדודע הדט־ למר־יבי לנר לאסתר המלכה ותאמר אסו!ר למולך בשם מךלכי:« לבקש הדיבר וימלא ויתלו שניהם.על־עץ לכתב בספר ילה הימיים לפני המלך: ם ג א אדור 1 הדברים האלה ודל 328 מגלת אסתי לל«1 3’־םןצ1!-ו-ל1 המלך ומךך?י קיא יכרע;ולא ישתהוה: נ ויאמרו ??די המלך אשר-בשער הצלך למרדכי מדוע _ אהה עבר את מצות המלך: י ויהי באמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם ויגידו ללמןילראות היעמדו דליי מךך?י כי־דגידלדם אשי־ הוא יהודי: י׳.וירא המן כי־אין מרדכי כרע ומשתהוה ל1 וימלא המן־״חמה: ידבו בעיניו לעולה;ד במרדכי לבזיו כי־הגיח לו את־עם מרדכי ויבקש המן להעמיד : - •! • v v f ־!_ at : : t .־־: —•Itt I j : ; •ז את־כל־היהודים אשר בכל־מלכות אהשורוש עם מרדכי: ז'בחדש הראשון הוא־חדש ניסן בשנת שתים עשירה למלך אחשורוש הפיל" פור הוא הגורל לפני ; •• ־־ I ,AV :־“:•* j.. ; . T - J* * . A המן מ;וםו ליום ומחדש לחדש• שנןפקעשר הוא־הדש אךר:'ם״דאמר חמן למלך אחשורוש.ישנו ?ם־אחד מפיך ומפרד jjp העמים ?כל מדינות מלכותך ודתיהם שנות מכל־עם ואת-דתי המלך אינם עשים ולטלך איך שוה להניחם: טאם־על־המלך טוב יכתב לאבדם הנשלה אלפים ככר־כפף אשקול על־ידי עשי המלאכה להביא אל־ננזי המלך: - ויסר המלך את־טכעתו מעל ידו mm ללמן בן־דמדתא האנני צדך היתרים: ■» ויאמר המלך ללמן הכסף נהון לך והעם לעשות בו כטוב ?עירך: -נ דקראו ספדי המלך בחדש הראשון בשלושה עשר יום 13' ויכתב ככל-אשר־צוך, דמן אל אחשההפני-המלך ואל־הפחות אשר 1 על-מלינה ומדינה ואל-שלי עם ועם מדינה ומדינה־,.??תכה ועם ועם כלשונו ?שם המלך אחשורוש נ?ו!כ ונחתם בטבעח המלל: •לונשלוה ספרים ב:ך הרצים אל־בל־מדינוח המלך להשמיד להרג ולאבד את־כל־היהודים מנער ועד־זקן טף ונשים ‘גדום אחה בשלושה' ^שר לחדש שנים־ןגשך הוא־חדש אדר ושללם לבוז: יד פר1שנץ כאמדם <ךי i הכתב הכתב להנתז דת בכל־מדינה ומדינה נלוי לכל־העמים - : 1 : t T ffT • : JT • : T : . T IV ־IT * T|T IV : > : י בדבר,המלך והדת נתנה ?עושן הבירה והמלך והמן, ישבו לעתות והעיר עושן נבוכה: ם ד« ומדרבי ידע את־כל־אשר נעשיר, ולקרע טךך5י את־בנדיו.וילבש שק ואפר גיצא ?תוך העיר וילעק ועקדה ?דולה ומרה: : ויבוא עד לפני שער־המלך בי אין לבוא אלשער המלך בלבוש שק: ג ובכל־מדינה ומדינה מקום אשר דבר־המלך ודתו מגי״ע אבל גמל ליהודים וצום וקכי ומקפד שק ואפר.יצע לרבים: י ותבואינה נערות אסתר' ום־יסיה ויגידו לה' ותתחלחל המלכה " מאד ותשלח בגדים "להלביש את־מרדכי ולהסיר W מעלץ ולא קבל: ה ותקרא אסתר להתיך מס-יסי המלך אשר העמיד לפניה ותצור,ו.על־מרךכי לד״עת מה־זה ועל־מה־זה: י ויצא התך אל־מרךכי אל־ רחוב העיר אער לפני" שער־המלך: ■'דגד־לו מדרצי את ?ל-אשר קרהו ואתו פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול על־ננד המלך ?;הודיים לאבלם: ," ן™־ פתשנן ?תב־הדת אשר־נתן ?עושן להעמיךם נתן לי להראות את־אסתר ולהגיד לה ולצוות עליה לבוא אל־ המלך להתחנן־לו ולבקש מלפניו' עלי־עמד,:’ ט דבוא התך דגר לאסתר את ד?רי מקרכי: ■ותאמר א?תר להת ך לתצוהו אל-מרדכי: ן ?ל־ע?ה; המלך לעם מדינות המלך ידעים אשר כל־איש ואשד, אשר־יבוא :״ . .־?>*•' *••S| . I •ן :־ T, JV ״T. • : J :־.J T V אל־המלך אל־החצר הפנימית אשר לא־יקרא אחרת דתו להמית לכד מאשר דשיט־לו המלך את־שרביט הזה? וחת־,לאני לא נקראתילבוא אל־הטלך זה שלושים יום: יב ויגידו למרדכי את דברי אסתר : יג ויאמר 0ךךכ; להשיב אל־אכוקר' אל־תדטי' '?נ?שך להמלט יתיז■ י׳• בית־המלך מכל־היהודים: יי־כיאם־החרעז תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית־אביך תאבדו ומייייודע אכדלעת כזאת הנעת למלכות: טי ותאמר אסתר להשיב אל־מרדכי: ט! לד “ץ־ : ן ?נום את־כל־היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל־תאכלו ואל־תשתו שלשתיימים לילה ויום נם־״אני : - . 1 : : ־ • :״ : > t • י t .- :־: y ונערתי אצום כן ובכן אבוא אל־דטלך אשר לא־כדת וכאשר אבדתי אבדתי: י! ולעבד מרדכי רעשי ?בל אשר־צותה עליו אסתר: ה א״ולהי 1 ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות" ותעמד בחצר בית־המלך הפנימית ינכה בית המלך והמלך ישב על־כסא מלכותו בבית המלטת נכת פתק דבלת: נ ולד,י בראות דמלך ארז־ אסתר דמלכד עמדת בחצר W״׳ w!a p ויושט דמלך לאסתר את־שרביט דזדב אשר בידיו ותקרב אסתר ותנע בראשדשרביט: נראמר לדדטלך מוז־ לך אסתרידמלבד ומד־בקשת1י“$ד־הצידמלטת ולנתן לד: י ותאמר אסתר אם־על־דמלר טוב יבואהמלד ודמן דיום אל־דטשתד אשר־עשיתילו: הויאמר דמ׳לך מקרו את־דמן לעשיות י את־הבר אסוך רבא דמלק ודמן אל־דמשתד אשר־עשתד אטרך: י ויאמר דטלך לאסתר במשקד תלין מד־ש־אלתך ולנתן לך ומדר בקשקךעד־קצי דמלכות ותעש: יותען א?תך ותאמר שאלתי ובקשתי: י* ״“י “""ו" " אם־מצאתי חן בעיני דמלך ואם־על:ד&לןי טובלסתיאת־שאלתיולפשוח אודבקשתי יבוא דטלף ודמן אל־ר&שתד אשרא?«די לדם ומחר אעשדכךבך דמלך:־<רצא דמן ?יום דדוא שמח וטוב לב וכראות דמן את-מוידכי בשער דמלך ולא־קם ולאדע ממנו וימלא דמן על־מרדכי חמדה: יולתאפקיקטן רבוא אל־?יותו וישלח רבא את־אקביו ואת מגלת אסתר ד, ו קמו ואת-ורש אשועו: יא הספר להם , ד,מן את־בטד,ע?לו ורב בנץ ואת כל־אשר גךלו המלך ואת 1fS־ Wí על־דשריםועברי המלך: ■נויאטר המן אף לא־הביאה אסתר המלכה עם־המלך אל־הטשתה אשר־עשתה כי אם־אותי ונם־למחר אני,קחא־לה עם־דיטלך: ■ימי־ זה איננו שוך, לן בכל־עת אשר א9 ראק אוז־מךיבו היהודי יושב בשער המלך: -י ותאמר לו ורעו אשתו וכל־אהביו' .יעשידעץ נכה המשים אמדו ובבקר 1א?י למלך דתלו את־מרהבי ?ליי יבא ?WTO אי־ המשתה שמה ריטב הדבר לפני הטן רעש העץ : ם ו» בלולה ההוא נהרה.שנת המלך ויאמר להביא את־ ספר הערנות דברי, הימים ךה;ו נקראים ל?ני ייטלו • נ וימצא כתוב אשר הניר מררבי על־בנתנא וחרש שני בריסי'המלך משמרי הסף. אישר בקשללשלח יד בטלו אהשוחש : נ ראמר המלך מהרנעשה י,קר, יידילר׳ לטרדכן על־זה ויאמרו נערי המלך משרתיו לא־נעשה עמו דבר: י ראמר המלך מי בחצר והמן בא לחצר בית־המלך החיצונה לאמיר למלך לתלות את־מדדכי על־העץ אשר-ה־ין לו י: ה ויאמרו נערי ייקלו אליי מי׳ הטן עמד בחצר ויאמר המלך,יבוא: י רבוא המן ראמר לו המלך מה־לעשות באיש אשר המלך חפץ ?יקרי ראמר המן בלבו למי זהפץ המלך לעשות ירך יותר ממני: <ראמך דמן אל־המלך איש אשר המלך חפץ ביקרו: י! יביאו לבוש מלכות אשר לבש-בו חמלו יבים אשך רכב,.עליו המלך ואשר נתן כתר מלכות בראשו: ט ונתון הלבוש והמסעל־יד־איש משרי המלןיהפרתמים והלבשז־את-האיש אשר המלך חפץ ביקרו ןלרכבת על־הפוס ברחוב העיר וקראו לפניו ככדי.ל,ןשדי ?*יש אשר המלך דשץ ביקרו: י ויאמר המלך לדמן מכר י!ח סלעיל. פתח באתגה. הל׳ n»\n • את את־הלבוש וארדהפום כאשר דבו־ת ועשה־כן למרדכי היהודי היושב בשעה המלך אל־תפל דבר מכל אשר דברת:'» דקההמן את־ללבוש ואת־הפום וילבש את־ מרדכי ררכיבת בךחוב הדר הקרא לפניו בכהתנשה לאיש אשר המלך חפץ ?:קד י־ וישב מרדכי אל־ שער המלך והמן נךחף_ אל־ביתו אבל והפר ראש: י־ ויספר חמן לזרש אשתו ולכל־אהביו את כל־אשר קרהו ראמרו לו חכמיו וורש אשתו אם מורע היהודים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו לא־תוכל לו כי־נפול הפול לפנץ: יי עודם מדברים עטו וסריס! המלך הניעו דבל,א להביא את־המן. אל־המשתה אשה־״עשתדה א?תך: ז«רבאהמלך והמן לשתות עם־אסתר המלכה: נ ויאמר המלך לאסתר גם ביום השני במשתה היין מה־ שאלתך אסתר 'המלכה ולנתן לך וטה־בקשתךעד־ חצי המלכות ותעש: נותק אסתר המלכה ותאמר אם-מצאתיה'! בעיניך למלך ואם־על־המלך טוב לנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי: י כי נמכרנו אני ועמי להשמיד לחרב ולאבד Jnjj לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי בי אין הצר שור. בנזק המלך: פה האמה המלך אחשודוש ויאמר־ לאסתר המלכה מי תא זה ואירה הוא אשר־מלאו לבו לעשות כן: י\תאמר'אםף1ר איש צר ואויב המן החג לוה והמלנבעת מלפנייהמלך ולבלבה': <ולמלך;קם בלמתו ממשתה לידן,אל־ננת לביתן והמן עמד לבקש.על-נ?ש1מא?תההמלכהמראהכי־כלתה אלך הרעה מאת למלך: י׳ והמלך שב מננת הביתן אל־ביתומשתה קין והמן נפל על־למטה אשר אסתר עליה האמה המלך הנם לכבוש את־למלבה עמי בבית לדבר תנא מפי למלך ו?ני המן חפו: = ויאמר חרבונה אחד מן־הפריסים לפני למלך נם לנה־העץ אשר־עשה רטן הל' דגושה. מגלת אסתר ז ח קסז המן למרדכי fg דבר־טוב ?ל־המלץעמדכב״הט! נבל המסים אמד, האמה המלך חלדו ?ליו 5 י ויתלו את־ המן?ל־העץ אשר־קכין למךץכ: והמת המלךעבכה: ם ח» כיום התא נתן המלץ אחשורוש לאסתר המלכה את־כית דמן צרר היהודיים ומרדכי כא לפני המלץ כי־הנידד, אסתר מה הוא־לה: נ הסר המלץ את־טכעתו אשר הןביך מהמ| ויתנה למרץכי ותשכב אסתר אה־ מרדכי ?ל-כית המן! ם י ותוסף אפתה נתלכד ל«י המלץ ותפל לפר תליו ותבץ ותתהנךלו להסביר את־ רעת הטן האנני ואת מחשכתו אשד השם _על־ל,יהודים: !הושט המלץ לאסתר את שרבט הזהב ותרןם אקתר ותעמד לפר המלץ: י, ותאמר אם־״על־המלץ טוב ואם־ מצאתי חן לפרו וכשר הדבר לפר המלץ וטובה אני כעיניו לכתב להשיב את־הפפלים מחשבת המן ?1־ המדתא האנני אשר כתב לאבד את־היתדים אשר בכל־מדינות המלץ: י כי איככר, אובל [,ראיתי 3ר?רי אשר־ימצא אודעטי ןאיככה אוכל וראיתי כאכדן מולדתי: ם■ ויאמר המלץ אחשורש לאסתר המלכה ולמרדכי ר,להודי הנה בית־המן נתתי לאסתר ואתו תלו על־העץ על אשר־שלהזיךו ביהודיים: ח ואתם כתבו על־ היהודים כטוב בעיניכם' בשם המלך וחתמו בטבעת המליץ כל־כתב אשר־נכתב בשם־המלץ ונחתום כטב?ת המלץ אין להשיב: ס הקרא! ספרי־המלץ כעת־ההיא בחדש השלישי הוא־חדש פיון כשלושה השרים 13 ולכתב ככל־אשר־צוה י מרדכי, אל־היהודים [אל האחשדרפנים והפחות ושרי המהינות אשרו מהדו ועד־ כוש שבע'ועשרים ומאה מדינה מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם בלשנו ואל־היהודים ככתבם וכלשונם: יויכתב כשם־המלץ אהשורש ולהתם ?טבלתי המלץ וישלה יתיר י׳ י ספרים 334 מגלת אסתר ח ט ספרים ביד הרצים בסוסים רכבי הרכעז האח#תרנים ־;• תרמכים: * אשי נתן המלך ?יהותםו אשרו בכל־ עיתועיר להרןהל ולעמד על־נפשם! להשמיד °להרנ ולאבד את־כל־חיל עם ומדינה הצרים אתם טף ונשים ושללם לבוז: י־ בלפאהד בכל־מדינות המלךאח&רוע בשלושה ?!שד לחדש שניב־עשר הוא-חדש אדר : י־פתשןן הכתבלהנתן דת בכל-מרינה׳ומדינה''נלוי לכל־העמים ולהיות היהודיים עתורים ליום הזה להנקם מאיביהם: •י הרצים לבבי הדבש האחשתרנים :צאו בכתלים והחוטים; בדבר המלך והדת נתנה בשוש; הבירה: ם « ומרדכי;צא 1 מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת ותור ועטרת ,זהב והולד, ותכריך בוץ ואתמן והעיר שושן צהלה ושמחה: ™לתורים היתר,'אורת [שבחה,ושישן וירך: י׳ובכל־מדינה ומרינה יבכל־עיר ועיר .מקום אשר דבר־סמלך:התו מגיע שימחה וששון ליהודים מעזתה ויום טוב ורבים מעמי הארץ מתיהדים במפל פחה־היהוהים עליהם:טיא ובעזניםעעזר הלש הוא־הדעז אדר בשלושה זעשר יום בו אשר הגיע דבר־ המלך ודתו' להעשות ביום אעזר שבח איבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר :שלטו היהודים המה בשינאיהם: ב נקהלו היהודים בעריהם בכל־מדינוח המלך0אחשורוש לעולה:ד במבקשי רעתם ואיש לא־ זעמך בפניהם כמפל פחדם על־כל־העמים : נ וכל־ עזרי המהינות והאחשדרפנים והפחות ועשי המלאכה אעזך למלך מנעזאים את־היהודים במפל פחהמרהכי עליהם: י כמדול מוךךכי קבית המלך ושמעו הולך בכל-המדינות כי־דאיש מךךכי הולך וגדול: יי בטי היהודים בכל־איביהם מכת־הדב והרג ואבדן ויעשו בשנאיהם כרצונם: י וקשושן הבירה ההינו היהודים ס׳א ולהרג. יתיר י׳. עתודים קרי. ס׳א לפניהם . ואבי מגלת אסתר ט ־ קפח ואבד המעז מאות איש: יואתופרשנדתא ואתו דלפון ואתו אספתא: ח ואתו פורתא ואותואדליא ואתו J- J ־; TIT : ס (j•• : T *T . ־.־ - : 1T .־ ”( ארידתא: טואתופרמשתא ואתו אריסי ואתו אההי • זן oT :<)••> - : ־ץ • J” : T :־־ ־ :־• ־> ואתו התא: •rrjto בני המן בן-הטלסא צדד ?להידים הרגו ובבזה לא עלהו את;יךם: ■א ביום ההוא בא מספר הקרמים בשושן דבירה לפ5;הטל1י: ’נניא?ר המלך לאסתר המלבה בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת בעזרת בני־המן בעזאר : ־ ״ :־ -$ . *• J י : •* :־ VJV ( : ״•T : • l.T T I׳S מדינות המלך מה עשו ומר,־שאלתך לינתן לך ומה־ ב5ןשתך זנוד ותעש: ■נ ותאמר'אסתר אם־על־המלך טוב מתן נם־מחר ליהודים אשר בשושן לעשות בדת חלום ואת ?שרת בנךהטן יתלו על־ה$ך: ’י ולאמי' ??לוי,לק??'״ $ 59 rrs$ m rero m 1m־ המן תלו: סי וימהלו היהוריים אשד־בשושן גם ביום ארבעה עשר לחדש ארר דהרנו"'כשושן שלש מאוח איש ובמת לא שלחויאתקךם: טז ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו i ועמר על-נפעזם ונוח מאיביהם והרוג ?ש;איהם המשה ושמים אלף ובבד׳ ?*W את־ידם: י! ביום־שלושה עשר לחדש אדר ונוח VJ i (T T. JT : |TT ;־VT׳ : בארבעה ;גשר בו ועשה. אתו יום משתה ושמחה: ייח והיהודיים אשר־־בשועזן נקהלו בשלושה/עשר בו ובארבעה עשר' בוי ונוח בחמשה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה: יט על־כן היהודים הפרוזים השבים בערי הפרוות'עשיט את יום ארבעה;גשר לחדש אלד שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו: כ וייכתב מרדכי את־הדברים האלה וישלח ספרים'אל־־ בל־היהודים ־ אשר״־בכל-מךינות ־ המלך אחעזורוש הל,רובים והרהורים: כא לקים עליהם להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש'אלד ואת יום־חמשה עשר ־, ־: V J : T T קס־־י' : מתוך היהודים וזכרם לאץסוף מזרעם:סנט נתכתב אסתר המלכה בת־אביחןלז' ומדךכי״היהודי את־יבל־ תקף לקים' את־אנרת הפרים הזאת ׳ השנית: יל רשלח ספרים' אל־כל־היהודים אל־שבע' ועשרים ומאה מהינה מלכות אחשורוש דברי ’שלום ואימת: לא לקים'את- ־ :q■ י:־ ־ : ״•vqv:1Y ( T # y”: • . ,a| י . :ך ו- ימי הפרים האלה בזמניהם כאשר קים עליהם מרדכי feWW■־ על־נפעםהנל- [רעם ד?רי הצומות ווערזתם: לב ומאמר א?וןך Pb דברי דפרים האלה ונכתב בפפר: ם י א רעום המלך אהעדרעוו מסונללהארץ ואץ ה:ם: ־ וכל־מעעוך תל,® בכורתו ופרועת «-לת מרדכי דא?ער גדלודמלך הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי מדי — — - . .. .......... - • : j•• וקנ£ כך. ת, רבתי. אחשורוש קרי, r t v: ופרס ופרם: נ כיו מרדכי היהודי משנה למלך אחעזורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו דרש טוב לעמו ודבר : T ♦ ־: ״ ן :7' 5 I 7* AT V JJ ( T שלום לכל־זרעו: T : l T ־: I סכום פסוקי רפנלת אסתר מאח וששים ושבעח. וסימן כבדני נא עד זקני עמי ופרקיו עשרו וסימן בא גד. וחציי ותק אסתר ותאמר• וסדריו חמשת. וסימנו וזח גב המזבח; שיר השירים א ב » שיר השירים אשר לשלמה; נ:שקני מנשיקות פיהו כי־ טובים הדיף מקן: ג לריח שממך טובים שמן תורק שמך על־כן עלמות אהכוןי: י מקכק אחי? נימק הביאני המלך הדריו נמלה ונשמרה בך נזכירה רד? מלן מישרים אהב?; י• שחורה אני ונאוה מות ?ושלם בא-לי קר- כיריעות שלמהר אל־תראני שאני שחרחרה ששזפתני השמש בנן אמי נחרדבי שמני נטהר־■ אה־ הכרמים בהמי. שלי לא נ?ךועי: .הנידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה חךביץ בצההם שלמה אה? ????, על עדך לזכר?: ״ אם־לא תך? ?rmi בנשים צאי־לך בעקבי הצאן והעי אח־נדית? על משכנות הרעים:־־ לטסתי ?רכבי פרעה המית? רעיתי: ינאוו לחי:ך בתורים צוארך ?חרוזים: ׳»תורי זהב נעשה־ לך עם נקרות הכסף: ינעד־שהמלך במסכי גרדי,נתן ריחו: -נ צרור המה 1 הורי לי כין שדי,ילין: יי אשכל הכפר 1 דודי לי בכרמי עין ןך: טי הנך:פה רע:תי הנך:פחעינ:ך יונים:«^:פה הורי אף״נעים אף־עלשנו רעננה,: •1 קרות ?חינו אחים רחיטנו כרותים:,ב» אני חבצלת השרון שושנת העמקים: נ ?שושנה ב:ן החוחים כ! רע:תי בין הבנות: ג כתפוח ?עצי ה!ער כן דוה בין הבנים בצלוהמדתירשכתי ופריו «׳ רגתי. רהיסנו rp , 338 שיר השירים ב נ ופרץ מתוק לחכי:,-הביאה אל־?יתהין.ותלוללי אהבה: ה סממני באעזדמות רפדוני בתפוחים כי־חולת י * ** • • «ו. \ • • > • ־ ־־ V׳ •ן -J אל,בה אני: י שמאלו תחת לראשי .וימינו תחבקני: ז ההבעתי אתכם כנות יחשלם בצבאות או באילות השדה אם־תעירו 1 ואם־תןנוךךואת־האהבד,עד עתחפץ: "קול דוחי לנה־וה בא מדלג.על־חהריםמקפץ?ל־ הנבדות: ° דומה דוחי לצבי או לעפר הא;לים הנח" זה עומד אחר כתלנו משניה'מן־החלנותימציץ מך הלרקיםניענהדוךיואמרלי קומיילך רע:תי :פתי ולכי־לך: כי־הנה לכתו עבר הנשם הלףהל|י לו: « לנצנים ?!־או בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע באךצני • ־נהתאנח ח;טה פניה והנפדם סמדר נתנו ריח קומי לכי רע:תי:פתי ולכי לך: •י דנתי כחנו: הסלע בסתר המדרגה הראיני את־־מראיך השמיעני את־ קולך כי־־קולך ערב ומךאקי' נאוה: י ־י אחזו־לנו שעלים שעלים קטדם מהבלים כרמיכם וכרמינו סמדר: ־׳,דודי לי ואני לו הדעה כשושנים: - ,־ה ש:פוד־ו ליום ,ונסו לצללים סב דמה־ לך רולי לצבי או לעפר האילים על־הרי בתר: ייאעל־משככי בלילות ?קשתי את שאהבה 'נפשי כקשתיו ולא מצאתיו: ,ב אקומה נא ואסובבה בעיר פשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה W בקשיתיו ולא מצאתיו: ! מצאוני השמרים הסבכים בעיר את שאדזבה נפשי ראיתם: י במעט שעברתי ’מהם עד שמצאתי את שאהבה. נפשי אהזתיו ולא ארפנו עד־ שהביאקיו אל־ביתאמי(אל־חךר הורתי: ל השבעתי אהבם בנוח הושלם בצבאות או באילות השדה אם--תעהו 1 :אם־תונוררו את־האהבהעהשתחפץ: י טי ואת יעלה מן־המדבד כתימרות עשן מקטרת מר ולבונה קמץ נז׳ק. ושתיו קרי; לך קרי. יתיר י׳. א׳ נתח. מכלי שיר השירים ג ד דז קע מכל אבקת רוכל: ז הנה מטתושלשלמד^ששים נכרים סביב לה מנכרי ישראל: ח כלם אחזי הרב מלמדי מלחמה איש חרבו על־ירכו מפחד בלילות: טאפריון ע׳מה״לו המלךיעזלמדמעצי הלבנון: ק'עמודיו שעז־. כסף רפידתו והב מרכבו ארנמן תוכו רצוף אהבך, מבנות:רושלם: יא צאתה 1 ו־אעה מות צ;ון במלך שלמה בעטרה שעטרה־לו אמו ביום חתנתו וביום : * -ן:- V TT|•^ :יז־ > • J : y . :־ .־ T : ע. עומדות לבו: ד א הנה יפה רעיתי ד,נ זד יפה עיניה יונים «0י ?W שערך בעדר העויםשגלשו מהרגלעד: ב שרר כעדר החצובות שעלו מן־הרחצדה שבלבם מתאימות }שכלה אין בהם; ג כחוטי השני שיפתותיך ומךבר־ך נאוה ?פלח הרמון רקתך מבעד לצמתןי: ד כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הנבודים: ה שני שדיר" כשני' עפריבב V : * V TT -־ •| : ••( 1• K-T •ץ .־ץ״״< .:V*T T תאומי צביר, הרעים בשושנים: ו עד שיפוח היום ונסו הצללים אלה י* אל־הר הבור ואל־נבעת הלבונה: י בל לער רעיתי ומום אין ניך; י׳ אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי 1 מראש אמנה מראש שניר וחרמון מטענות אריות מהררי נמרים: טלבבתניאהתי בלה לבבתני' באחד מעילך 'באחד ענק מצורניץ: י מד,־:פו דדיך אחותי כלה מה־טבו דדקי מוין וריח שמנ:ך מכל־בשמים: -» נפת תטפנה שפתוחוך בלה רבע והלב תחת לשונך וריח שלמתיך כרית לבנון: ינ נן 1 נעולאחוץ בלה ^ז^ל־^^ום: ל שדחיךפרדם המונים עם פדי מנדים כפרים עם־נרדים: יי נרד 1 [בהלם,קנה וקנמון עם בל־עצן לבונה מד ואהלותיעם כל-ראשי בשטים: ®מעי ן נצים באר מים חיים וצולים מן־לבנון:™ עודי צפון ובואי תימן הפיחי׳נך:ולו בשמיו ;בא הודי לגנו ויאבל §רי <נונךיו: ה א כאת־ לנני אתתי סלה mc שדי! כלה אריתי מורי עם־־בשמי אכלתי.'?די עם־דבשי שתיתי'.ייני עם־חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים: נ אני.לשנה ולכי ער קולו דודי דופק י פתדוי־לי'אתתי רע;תי;ונתיתטתי שראשי נמלא־טל קוננתי ךםיםיל;לה: ־פשקתיאת־כתןתיאיככהאלבשנד,'רחצתי אח-תלי איככה אטנפם: י דודי שלח ידו מן־החור ומעי המו עליו: הקקועי אני לקתה לדודי דדינטפרמור ןאצ?עתי מור עבר על כפות המנוול: י פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי' יצאה בדברו בקשתיחו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני: י מצאני השמרים הסבבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את־רדידימעלי שמדי החמות: ח השבעתי אתכם בנות ירושלבם אם־תמצאו את־דודי מה־תגידו V : : * • •AT T I: J. • - ־ •- לו שחולת אהבה אני: טמה־דודך מדוד היפה בנשים מה־־דודך מדוד שככה השבעתנו: י דודי צח ואדום דגול מרבבה: יא ראשו כתםז'פז קוצותיו תלתלים 1 •ר: *T ־ :. ־ שחירות כעורב: יב עיניו כיונים על־אפיקי מים ךחצוח בחלב;שבות על־מלאת:' יג לחיו כערוגות הבשם מגדלות מלקחים שפתותיו שושנים לטיפות מור עבר: יי ידיו $לילי והב ממלא;ם 'כתרשיש' מעייל עשת ש? מעלפת ספירים: טי שוקיו עמודי שש מיפדים על־אדני־ פז מראהו כלבנון בחור כארזים; טי חכו ממתקים וכלו מחמדים זח דודי וזה רעי בנוח ירושלם: : v V -ן:- - •v .a> • ״ jvs ־* • : t 1: v ־דן• . ן « .אנה ד,לןי דודןי ה;פה משיט .אנה פנה דודןי ונבקשנוןןטך: נדודי';רדי לנניו לערוגות הבשם לרעות בגנים' וללקט שושנים: ־ אנ.י לדוךייודודיילי הרועה בשושנים: קיפח את רשתיכתלצה'נאוה בירישלט אימה בנדגלות: " ד&בי עינלף מנגדי שהם. הךהיבני שערןי בעדר העזים שגלשו מן־הנלעד: ישנ;ןד בעדר הרחלים שעלו מן־הלחצה שבלם מקאיטות ושבלה איי ►nrun הר׳ עדר השירים ו t ח קעא אין בהם: י בפלח ךרטון רקתך מבעד לצמתך: ה עושים הטה ?לבות ושמינןם פילגשים ועלמות אין מספר: ט אחת היא ןונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולךותה האוח בנות ראשרוה'?לכותי ופילגשים ויהללוך,:.’ מי־ואת ?,?שקפה ?מו־שחר :פה כלבנה כדה כחמה אימה כנתלות: יא אל־־גנת אגוז ירדתי לראותי ?אבי' הנחל י לראות הפרחת"הגפן' הנצו הרמנים * יבלא:דעתי נפשי ש־מתני מדכבות עטי נדיב: ז א י שובי שובי השולמית שובי שובי1‘ונחזה־בך ימה־ תחזו בשולמית כמחלת המהנים:1 ב מה־יפו"פעמיך בנעלים ברדנדיב חטיין, !דמךי במו חלאיסימעשה ידי אמן:־ שדרך אנ ן הכוהו־ אל־:ךםר המזג בטנך ערמת חטים סונה בשושנים: י שני שך:ך בשנן עפרים תאמי צמה: " צוארך במנהל השן עיניך ברכות בחשבון על־שער בת־רבים,אפך במנהל הלבנון צופה'פני דמשק: י ראשך עליך בכרמל תלת'ראשך"פארנמז מלך אסור ברהטים: י מהקיפית. ומח־נעמת אהבה בתענוגים: "ואת קומתך דמתה לתמר ושריך לאשכלות: ט אמרתי אעלה בתמר אך:־ במנמיו רהידנא שדיך כאשכלות חנפן וריח אפך בתפוחים:- וחכך ביין הטוב הולך'לדודי למישריטדובב שפתי ישנים: -«אני לדודי ועלי תשוקתו: י־ לכה הודי נצא השדה נלינה ??פרים: י־ נשבימה לכרמים נראה אם־פרחה חנפן פתח הסמדר לזנצו ההמונים שם אך! את־דודילך: -״ הךוךאים’{ך!נו־ ריח ועל־פתחינו כל־מנדים חדשים גם־ישנים דודי צפנתי לך:.ח״^יתנך באת לי יונק שדי אט1■“ אמצאך בחוץ אשקך נם לא־עזו לי: ־ אנהנך אביאך אל־בית אמי הלמתי אשקך מקן הרקה מעסים רטינן: ־ שמאלו תחת ראשי וימינו ךךפקני: י השבעתי אסכם בנוח ירושלם Sw ־ ״? מתרפ|™ דודי" תחת התפוח עוררתיך שטה הבית־ אמך שמר, חבלד, ילדתך,:, י שימני כחוסם"על־ל|ף'כהותם ?ל':וח?נ1י'מעזה כמות אל,?ה ר,שה כשאול קנאה ךשפיהלשפי אש שלהבתיה:> מים רבים לא יוכלו לכבות את־האהבד־, ונהרות 'לא ישטפוה, אסלת! י איש את־כל־הון' ביתו באהבה בוו:בווו לו: י׳ אחות לנו קטנה ושדים אין לך, מד,־נעשה לאחותנו ביום שידבר־בה: ם אם־הומההיא נבנה' ,עליה טירת כסף אם־דלת היא נצור,עליה לוח ארו: י אני חומה ושדי במנדלות,אז תיתי בעיניו כמוצאת שלום: ■>׳ ברם תר, לשלמה בבעל המון נתן את-ד,ברםלנטךים איש יבא בפריו אלף כסף: ■נ ברמי שלי לפד האלף לק שלמה ומאתים לנטרים את־פתו: יג היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני: יי ברחו דודי ולמר,־לק לצבי או ל?פר ה%לי0 על הרי בשמים: 1• T i <"T r מלח חרא. סכום פסוקי דשיר השירים מאה ושבעה עשר. ופימנו וחכך ביי! הטוב הולך לדודי: ושוקיו שסוכה. והרמז ננילח ונשמחה בו , וחציו נרד וכרכום: רות א א א ויהי בימי שפט השפטים,קהי חןב מיה וילק איש מבית לחם :תדר, לנוד בשלה מואב הוא ואשתו ושר ינק:3 ושם לאילו אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שר־ברו ומלולון וכליון אפרתים מבית לחם :תרד,דכאו שדי־מואב דהיו־שם: י רמת אלימלך איש נעמי. והשאר היא ושר בדה: י דשאו להם ?שיבם מאביות שם האחת ערפה ושם השרת רות וישבו שם רדת * ל«3 ?עשר שנים: "רמתו נם־שניהם מחלון ובללן ותשאד האשד, מ^-ני ילדיה ומאישה: י ותקם היא וכלתיהוותשב משדי מואב בי שמעה ?שלה מואב כילפקה להוה את־ ונמו לתת להם לחם: ׳והבא מן־הטקום אשר היתת־ שמה ושתי כלתיה עטה ותלכנה בדרך לשוב אל־ארץ יהודה: " ותאמר נעמי לשרך כלתיה לכנה שבנה אשד, לובית אמד, .יעשה יהוד, עמכם חסד כאשר עשיתם עם־ המתים ועמדי: פית ן יהוד, לכם ומצאן, מנוחה אשדה בית אישך, תשק להן ותשאנה קולן ותבכינה: י ותאמרנה לד, כי-אתך נשוב לעבת: ־« ,ותאמר ?ענל שכנה בלתי למה תלכנה,,עמי העוד־לי בנים ?מעי והיו לבם לאנשים: ינשמד, כנתילכן,ביזק?תי מהיות לאיש 3: אבדתי:»־ לי הקוד, נם ה;יתי ד,לולה לאיש ונם ילדתי בנים : י־ הלה? 1 תשכלנה עד אשך שדלו הלחן. תעלנה לבלתי ך,;ות לאיש אל מתי כי־מר־לי מאד מכם כי-;צאה בי וך־יהוה: יי ותשנה קולן ותבכינה עוד !תשק ערפת לחמותדי, ורות דבקה־בה: טי ותאמר הנה שבה יבמתך אל־״עטה ואל־אלדרר, שובי אמרי יבמתך:,־־׳ ותאמר רות אל־תמנעי־כי לשכך לשוב מאחריך כי אל־אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עטי ואלהיךאלהי • יז באשך תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה יהודה לי A** 1 T V VT : וכה יסיף כי המות .יפריד ביני ובלנך: " ותרא בי־ מתאמצת היא ,ללכת אתה ותחדל לרכך אליה,: י־! ותלכנה שתיהם עד־בואנה בית לחבב דחי כבאנה בית להם ותהם ?ל־העיר עליהן ותאמרנה לין*™,!׳B: כ ותאמר אליהן אל־תקראנה לי נעמי קראן לי מריא כי־המר שדי לי מאד: בא אני מלאה הלכתי וריקם השיבני יהוח למה תקראנה לי נעמי ריהרה^נז־־י בי ועזזלי הרע־לי: כב ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה wr קרי. קמ׳ן בז׳ק. חפר *' במקום ת,. השבה 44§ רות א ב השבהמעיך מואב לדומה באו בית לידום בהחלת קציר שעדים ז ב א ולנעמי מידע לאישה איש נבור היל ממשפחת אלימלך ושמו בעז: ב ותאמר תת המואביה אל־נעמי אלבדרןא השדה''ואלקטה בסבבים אחר ?<שיל אמצא־חן בעידו ותאמר לה לכי בתי: נ והלך יהבא ותלקט בשדה אחרי הקברים חקר מקרה ח?.קתהשדה לבעז אשר ממשפחת אלימלך: י והנה־בעז בא מבית להם ויאמר לקוצרים לרוך, .עמכם יאמרו לו יבר?ך יהוד: י ויאמר בעז לנערו תצב על־חקוצרים למי הנערה הזאת: ו ויעז הנער הנצב על־הקוצרים ויאמר נערך־, מואכלר, היא לשבה עם־נעמי משדי מואב: ■ותאמר אלקטשנא וא??־הי קעמרים אחרי הקוצרים ותבוא ותעמוד מאז הבקר ועד־עתה זח שבתה הבית מעט:n ויאמר בעז אל־רות חלוא שמעת בתי אל־תלכי ללקט בשדה אחר ונם לא־תעטרי'מזה לבה תךבקיז עם־נערתי:= עיניך בשדה אשר־לקצדון והלכת אחריהן הלוא צויתי את־חנערים לבלתי ננעך וצמת והלכת אל־ הבלים וששה מאשל לשאכ1ןה?עשם':: ותפל על-פניה ותשתהו ארצה ותאמר אליו מרוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי נכריה': יא ויען בעז' .ויאמר לה הנד הנד לי כל אשר־עשיתיאת־חמותך אתרי מות אישך.ותעןבי אביך ואמך וארץ מולדקך ותלכי אל-עם: אשר למידעה תמול שלשם: יב ישלם יהוה פעלך ותהי משכרתך שלמה מעם להור אלהי ישראל אשרי־באת להסות תחת־ כנפיו: ■נותאמראמצא-חן בעירך אדני כי נהמתני וכי דבלת על־לב שפחתך ואנכי לא אשה 3אחתש?התיך: ■י ויאמר לד, כעז לעת קאכל נשי הלם ואכלת מן־חלהם וטבלת פתך בחמץ ותשב מצד הקצרים דצבט־להרןלי ותאכל ותשבע ותתר: טי ותקם ללק,ט ולצו בעז אתעעריו מודע קרי. ח' רפה, לאמר חח ב נ קע; לאטד נם בין העמרים הלווןט 861 תכלימוה: « ונם של־תשלו לה מךהעבתים ועזכתם ול5ןטהץלא תנערי־ בה ן יז ותלהט בשדה עד־הערב ותהבט את אשר־לקטה I )•— : ~ IT ־ T7 ^ IV T״־^ : • **J ;־ V •••| » ויהי באיפה שערים: יח_רתשא ותבוא השה ותהא חמותה את אשר־לקטה ותוצא ותתז־לה את אשר־הותרדה משבעה: יטותאמר לה חמותה איפה לקטת' היום ואנה עשית יהי מכירך ברוך\תנך לחמותה• את אשר־עשתה עמו ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום מגז: כ ותאמר'נעמי לכלתה ברוך הוא ל^ה אשר לאי־עזב חסדו את־החיים ואודדמתים .ותאמר לה נעמי ר!הב לנו האיש מנאלנו הוא: כא ותאמר רות המואביה נם 1 בי־אמך אליעם־הנערים אשר־לי תדבקין עד אם־כלו את כל־הקציר אשר־לי: כב ותאמר נעמי אל־רוח כלתה טוב בתי כי תצאי עם־נערותיו ולא יפנעו־בך בשדה אחר: כג ותדבק בנערות י בעז ללקטעד־כלוות קציר־השעדים וקציר החטים ותשב אח־חמותה: ג א ותאמר לה נעמי'המוחה בה; % אבהןש־לך מניה אשר ייטב־לך: ב ועתה הלא בעז מדעתנו אשר דדית את־נערותיו הנד,־הוא"זרה' את־גדץ השעירים' הלילה: ־ורהצת!.וסכת ושמתי WW ??לוונס־הי מרז אל־ והודע; לאיש עד בלתו לאבל ולשתות: י ויהי בשכבו וידעת את־המקום אשר:שכב־שם ובאת וגלית מרנלתיו ושכבתי0 והוא יגיד לך״אתיאשר״תעשין: יי! ותאמר אליה כל אשר־תאמדי000 אעשה: י והרד הנדן ותעש ככל אשר־ y :־ V v:! v r : I V| ־־ ־•Vv ץ -l VA •־ ־* .- :.,V :־ V צותד, המוזזת: י ויאכל בהו רשת וייטב לבו ויבא לשבב בלןצה' הערמה הבא בלט' ומל'מךנלתיו ותשכב נ י׳ דרי בחצי הלולה רוזרד האיש וילפת ללעה אשת שבבת מרנלתיו: ט ראמר מי־את ותאמר אנכי רות אמתך ופרשת כנפ[ד.על־אמתף■ בינאליא^ה: יוייאטר יש• ?־י יל* . כךוכה יזיד n ברוכה את ליהידה בהי היטבת הסדך האהרון מן-הראעון לקלתי־לכת אהר;'הבהוךים אם־דלואם־ ?עיר: יא ועתה בתי אל־תיראי בל אשר־תאמרי אעשה־ לך $ יורע פל-עערי עסי פי אעתיתיל את:"- ועתה כי אמנם פי אם נ^לאןכי וגס :ע נאל קרובימטנייי־ליניו הלילה וד\ה בבקר אכךינאלך טוב האל ואם־לאיהפץ לנאלך תאלתיך., אנכי חי־יוזוה עכב; .עד־הבקר: 'י יתעכב מדנלוהו עד־הבקר והקם בטרום יכיר איש אודרעה;האמר אל־״יוהע י פי־באדד' האעדד הנדן: = ויאמר הבי הפטפהת *עך־עליך ואחוי־בה ור״את בה המך עע־עערים העת עליה הבא העיר:® ותבוא אל־חמותה וך.אמר מי־את בתי ותנה־לה את פל־אער עעה־לד, האיע: " ותאמר עע־העעדים האלה נתן לי ב; אמר..," "אל-תבואי״רי״קם אל־דומותך : יה ותאמר עבי בתי עד אער תךעין איך :פל הבר פי לא.יעקט האיש בי־אם־בלה הדבר העם: ד» ובעז עלה השער העב > - :I־• ■זי1ו ־•:: .11 ־1:-, I ( מ ויאמר פעו תקנים וכל־העם.עדים אתם היום פיקדתי את־פל־אער לאלימלך ואת כל־אער réWStf מיד נעמי:- ונם את־רות המואבידה אשת מקלון קניתי לי לאשה להקים שם־הטתעל-נהלתו ולא־וכרתשם־ הטח ayo אחיו ומשער מקומו ערים אתם הלם: ־» ויאמרו ’כל־רעם אשר־בשער ורומנים עדים יתו״יהוה את־האשה הכאה 'אל־ביתך ברחל i וכלאה אשר בנו שתיחם את־פית ושהאל, ועשה־היל פאפרתה וקרא־שם ?בית לדום: ק וירן ביתך כבית, פרץ אשר־ילדד׳ תטי לירודה מן־רורע אשר:תן ירוד, לךמן־רנערה רואת: יג ויקה בעז את־חת ותהי־לו לאשיה ויבא אליה דתן יהוד, לה ררלן ותלד פן: יי ותאמרנה, הנשים אל־נעמי ברוך יהוד, אשר לא,השבית לך גאל הלם הקרא שמו 5שיאל: ־"וריד, לך למשיב נפש ולכלכל איז־שיבוזך כי כלתך אשר־אהבתך ילדתו אשך־היא מוכרי לך משבעה כדם:־» וקקח נעמי את־דילד ותשתהו בתיקה ותהי־לו לאמנת: י! ותקראנה לו השכנות שם לאמיר ללד-כן *עמי; "ותקראנה שמוי עובד הוא אבי־לשי אבי דוד: ״ואלו־. תולדות פרץ , פרץ הוליד את־הארון: יט והארון, הוליד את־״רם ורם הוליד את-עמינדב: ב ןעמינךב הוליד את־נחשון ונחשון הוליד את־שלמה: כאי ושלמון הוליד'את־בעז יובעו הוליד את־עובד: כב ויעבד הוליד את־ישי וישי הוליד את־־דיוד: : •• •T V J• v* •: T • V J •ן קפץ בז׳ק • בבום הפסוקים של ספר רות שמונים וחפשה ופידניזובע; . ופרק•־* ארבעה והרמז אבא בגבורות. יזזגיו ותאמר רות המואביה גם כי אס־ אלי: א» איכה ויעבד בדד העהרבתילם חתה ?אלמנה _ רבתי ?נרם שרתי במדינות וזיתה למס: נ בכו תבכה בלילה הטעתה על להד אץ־לה מנוזם מ?ל־אקביהכל־ר׳גיה בנח בה היולהלא:בים: גיגלתה יהודה מעני ומרב עבדה היא:שבה בנוים לא מצאה מנוח כל-רדפיה השיגוה בין המצרי= : י הרבי' צלו אבלות מבלי באי מועד בהשערה שוממין בדניה נאנחים בתולתה נוגות והיא מר־לה: ההיו צריה לראש איבה שליוכי־ןהוה הונה על-רב פשעיה ןגולליההלכו עבי לפני צר:1ויצאמן־כת־צןון בל־הדרה היו שריה באילים לא־מאאו מרעה וילכו כלא־כח לפני רודף: ־ זכרה הושלם ימי עמה ומרודה ביל מחמדיה אשר היו מימי,קדם מפל עטה כה־צר ואין עוור לה ראוה צרים שסקי על־משבתיה: ״ חטא חטאה הושלט על־כן לנידה חתה כל־מבבדיה הדלוח בי־ו־או עדותה נם־ היא נאנחה וותשב אחור: ט טמאתה בשוליה'לא זכרה אחריתה ותרד פלאים אי! מנחם לה ראההוה את־עניי כי הנחיל ארב: י הו פרש צר על כל־מחמדיה ביראתה נוים באו מקדשה אשר צרתה לא־יבאובההל לך: ■אכל־עמה נאנחים ?׳בקשים להם נתנו מחמודיהם באבל להשיב נפש ראה יחה והביטה כיי היהיי זוללה: יבלוא אליכם בלקעברי דרך הביטו וראו אם־יש מכאוב ?מכאבי אשר עולל לי אשל הונה:דוח ביום הרון אפו: * ממרום שלח־אש בעצמיות’ והדנה פרש.חצית לרגלי השיבני אחור ?תגני שממה כל־חום דוה:'יד נשקר על פשן$י בידו:שתרנו,עלו על-צואח הכשיל בהי נתנני אדני בידי לא־אוכל קום: » סלה כל־אבירי 1 אדני בקרבי קרא ,עלי מוננד לשבר בחווך,נת הרך אדני מבת נך • יתיר י׳ 4 ל׳ זעיר* נ לבתולה' לבתולת בתץהודה♦ טז על־אלה 1 אני בופה.עיני 1 עיני ידדה מים כי־רחר, ממני מנחם ’משיב נפשי"היו בני j: ־י : ־״ •1 T ־ע V • I־ -T *- T 1: ST :|T ATT JT • : I V) יך ד. יח צדיק הוא ידוה כי־פיהו מריתי שמעו־נא כל־;עמים וראו" מכאבי־ בתולתי"ובחורי הלכו־ בשבי:" יט קראתי למאהבי המה דמוני בקני וזקני בעיר!מנר' כי־בקשו^כל למו וישיבו את־נפשם: כ ראה ידוה כי־צר־לי מעי חמרמרו נד,פך לבי בקרב; כי מרו מריתי מחוץ שכלה־ חרב בבית כמות: בא שמעו כי נאנחה אני אין מנחם לי W V ץ ־ * ־ V|T י I • T JT TV: |V V ::IT ; : בל־אלבי שמעו דעתי ששו כי אתה עשית הבאת יום-TO מיי 5* *«Sn» כל־ךעתםלפרףי״מ^ל, קיטו כאשר עוללת לי על כל־פשעי פי-רפות ?Timi ולפי י• ־׳ y 'י ־ ־ • AT T . <•! * ־ •: "I V • מ דר: ב» איכה ,יעיב באפו 1 אתיאת־פת־צק השליך משמים ארץועפארת ישראל ולא;וכר הדם־רנלףביום אפו: = פלעאהר:ל* חמל.את כל־נאותיעקב הרם בעברתו מפערי כת־יהודההמע לארץ, חלל ממלכה ושריה: נ נדע פחרי־אף כל.קרן.ישראל השיב אחור ,ימינו מפ;י ארב!יפער פועקב כאש להבח אפלה סביב: י דרך, קשתו פארב נצב ומינו כצר ויהת כל מהמרי־ עין כאהל פת־צרן שפך כאש חמתו: nהיה אדני,1 כאויב בלע.ישראל בלע כל-ארמנותיך, שחת מבצריו וילבבפת־הודה תאנה ואנה: י רחמים כנן שפו ישחת מעדו שפח הוד, 1 כציון מועך ושבת.וינאץ פזעט־אפו מלךוכזקן: •זנח אדרומזבחו נאל מקדשו המיר כוח־ אויב חומת ארמנותיה קול נתנובבית־יהוהכיום מועד: י השב הוה 1 להשחית חומת כת־ציון נטה קו לא־השיכ הו מבלע ראבל־חל וחומה וקהו אמללו:= טבעו כארץ שעריק אבד ושבר בריחיה מלכה ושריה מרם אין העמיס 5ךי: «ץט׳׳ק. יל»«ך. n יעי!־*• הןרק י 350 איכה ב ג תורה גם־נביאיה לא-מצאו ד,ןוןמיהודי: י.ר?מ לארץ .jap! vif ?תתלו! ^,עפר עדראשם BWnS הורידו לארץ ראובן בתולת יחשלם: יאכלו בדמעות עיני המרמרו מעי נשפך לארץ ?בדי על־שבר afro׳ בעטף עולל ויונק ברחבות קריה: יב לאמתם יאמרו איה דגן די ן 3ך1;ע9פםבחל;ל ברחבות עיר בהשתפך נ^־ם אל־חיק אמיתם: ע מה־אעודך מה אדמה־לך הבת יתשלם מה אשוה־לך ואנחמך בתולת בת־ציון בי־ גדול כים״שברך מי ירפא־לך: יי י נביאיך הוו לך שוא לתפל ולא־גלועל־עונך להשיב שביתךר חוו ל:ך מביאות שוא ומדוחים: טי ספקו 3$ך כפלם כלהגברי דרך שרקו וינער ראשם על־בת ירושלם הזאת העיר שיאמרו כלילת :1 •*T T I: V-. - T JT-e־ 1-ץ J* : . : ,IV * T . ־ יפי משוש לכל־הארץ: טי פצו עללך פיהם כל־איביך שרקו ויחרקו־שז" אמרו בלענו אך זדה היובם שקוינהו •1: I JV o|j- • , I : IT J I •• | : -| ־« V. •I •)V מצאנו ראינו: ייעשה יהור, אשר זמם בצע אמרתו אשר ■ T׳ T . I* T״T » : T :־ T : • TT JV . ;־ JV צור, מימי-קדם הדם ולא חמל וישמח עליך אויב הרים ,קדןצךיך: "צעק לבם אל־אדד חומתבת־ציוןהורית כנחל דמעה יומם ולילה אל־תתני פוגת לך אל־תדבם בת־עינך: יט קומי 1 רני" בליל0 לראש אשמו־ות שפכי במלם לבך נכח פנל אדני שאי איליו בפלך על־נפש עולליך העטופים' ברעב"בראש כל־הוצות: כ ראה ן די-1 . 1T:־ *T J : vT T : J י . | : ••>( להיזה והביטה למי עוללת פה אם־תאכלנה נשים פרים ע'ללי'טפד='אכ=;יהר'נ במקדש אתי כהן*לנ=יא: כ* שכבו לארץ חוצות נער ווהן בתולתי ובחורי נפלו בחרב התת סוס אפך טבחת לא חמ׳לת: ־ל תקרא כיום מועד קגורי מסביב ולא הלה בלום אף־להוה פליט ושריד אשר־טפחתי ורביתי איבי כלם: ר א אני הגבר ראה עני בשבט עברתו: ב אותי נהג וילך חשך ולא־ אור: ג אך בי ישב יהפך ידו כל־היום: י בלה בשרי | ~t- 9\ T V |j:־ ( 1 T (T ־ T : י.״S •ו •• •1 ט ר ממאה,דאו למו סורו סורו אל־תגשכי נצוגם ־נעואמרו בנדם' לא יוספו" לגור: טז פני יהוד, ׳ חלקם לא יומין? להביטם פני כדגים לא נשיאו" 0זקנים לא חננו:'v עודינה הבלעהעינינו אל־!תנו הבל בצפיתנוצפינו אל־נוי לא יושי_ע: יח צדו צעדינו מלכת בדחבתינו קרב קצנו מלאו ימינו כי־בא קצנו: יטקלים היו רדפינו מנשרי שמן= "על־הההים ךלקנו בפרבר ’אלם לנו:V רות אפינו משית.יהוד, נלכד 'בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נהיה בנדם: כאזשישי ושמחי בת־אחום יושבתי באו־ץעוץ נםקעליך־ תעבר־כום תשכרי ותתערי: כב תם־עונך בת־ ציון לא יוסיף להגלותןי פקדיעונךיבת־ארום נלך, על־ חטאתיך: ה א זכר יהוד, מה־היה לנו הביט0 וראה את־ חרפתנו: ב נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים: ג יתומים היינו °אין אב אמתינו כאלמנות: י מימינו בכסף שתינו'.עצינו במחיר יבאו:' ה על צואתו נרדפנו ייגענו °לא חונח־לנו:־ וי מצרים נתנו'יד אשור לשבע להם: זאבתינו חטאו °אינם0אנחנועונתיהם' סבלנו: ח עבדים משלו בנו פירק אין מיחס: ט בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר: י עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב: יא נשים בציון ענו בתלת בערי יהודה: יב שרים בירם נתלו פד וקנים לא נחרדו: י־ בחורים טחון נשאו ונערים בעץ כשלו: ■י זקנים משער שבתו בחורים «נינתם: טי שבח משוש לבנו נהפך לאבל מחולנו: ט■ נפלה עטרת רא#נו אוי־נא לני כי חטאנו: יי על־זה היה יוד׳ לבנו על־אלחר חשכו עינינו: יחעלחר־ציו ששמם • •• - x Vן • ן .. ..ן 1 V I .. בל קרי . קמץ מ׳ק . וזקנים קרי. עודינו קרי. יתיר י'. שיעלי□ nwan קרי, י*ץ <ךי. יל* קר ואים קרי . ואגחט־ ק- . קבץ כזיק . שועלים הלכו־בו: יט אתה יהוד. לעולם ת^ב tjtto3 לדור'ודור: נ למר, לנצח תעזבנו ?*ץ ימים: כאהשיבנו יהוד, 1 אליל ונעזוב0 חדש ימינו ככןךם: כב כי אם־־מאם מאסתנו קצפת/עלינו עד־מאד: השיבנו ;הוד, אליך ןנסזובד, ח.רצ ימינו' כר,ךם:=’=1 יתק״ק וניסובה קרי. סיום פסוקי איכה מאת דחטשים וארבעת. וסימן טוב ויחיל ודמם לתשועת ח׳ ופרקיו תמשה והרמז p בג בג אומר לפומ צערא אנרא, וחציו לדכא תתת רגליו: מגלת קהלת א א» דברי קהלת פן־דוד מלך בקתשלם: נ הבל קמלים אמר קהלתקבלקבלים ר3להבל:נמהץתךון לארוס בבל-עמלו שהמלזזחתקשמש: ידור הלך והר בא והארץלעולם עמדת: י■ וזרה ד,שמש ובא השמש ואל־ מקומו שואף זורח הוא שם: י הולך אל־ררום וסובב אל-צפון סובבו סבב הולך הרוח.ועל־סביבתיו שב הרוח: יכל־הנחלים הלכים אל־הים והים איננו מלא אל־מקום שהנהלים הלצים שמהם שבים ללבה: "כל־הךברים ??ים לא־יוכל איש לרבו• לאתתשמנ שן לראות ולאץתמלא אזן משמי?: פמה־שהה הוא שיתה ומה-שנעעוה הוא שיעשה ואץ פל־חרש תחת השמש: ?ש דבר שיאמר האהדה ודרש תא ?בר הה לץלמים אשר תה מלפנינו: ף אין וברץ ללאשניסונט לאקרנים ש:קי1 לאקיתה להם ובהון ?ם ש־תולאחרנה: -נ אני קהלת תיתי 9לך?לךשךא? ביחשלס: ■נ'ונתתי את־לבי לה־וש ולתור בחכמה על בל־אשר נעשה הקת קשמים תאו ער ן רע נתן אלהיט לבנן האדם לענות בו: יי ראיתי את־כל־המעשים עזנעשו תחת השמעז והנך. הכל הבל ורעות רוח:« מעות לא־יוכל לחד! קהלת א ב י קעדו לתקן ודזסרון לא־יובל להבנות: טי דברתי אני עם־לבי לאמיר'אני הנה הגדלתי י והוספתי הכמה עלכל־אשר־ היה לפני על־ירושלם ולבי ריאה הרבה חכמה ודעת ג T : vT T־V ־־ ץ :1 T T y• •. : •AT T< . : ז l:,TT >T • T יי ואתנה לבי לדעת חכמה גדעת חללות ושכלות;דעתי שגם־וד־ז הוא" רעיון"רוח: " כי ברב הכמה רב־כעם ויוסיף דעת יוסיף מכאוב: ב א אמרתי אני בלבי לכה־ נא אנפכה בשמחה וראה בטוב והנה גם־הוא הבל: ב לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מהרזה עשה: י• תרתי בלבי'למשוך ב<ן את־בשרי ולבי נדג בח?מדי,ו7,אקי בסכלות עדואשר אראה אי־ח־, טוב לבר האדם א«ר לעשו תחת השטלם מקפר למי תליתם: י מדלתי מעשי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים: החשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל־פרי: י עשית; לי ברכורת מלם להשקות מהם לער צומח עצים: י קניתי ?כלים ושפחות ובני־בלת הלה לי נם מקנה בקר וצאן הליבה היה לי מכל שהיו לפנל ביחשלם: " כנסתי לי גם־בסף ווהבוסנלת מלכים והמדינות;נשיתי לי שרים ושרות לתעננות בני האדם שרד, ושרות: ־» ונדלתי ןהוספתי מכל שהלה לפני בירושלס אף חבטתי ננמדר׳ ?י!'!3ל אשר שאלו עייני לא אצלתי מהם לא־מנעתי את־לבי מבל־שמהה ־בי-לבי שמה מכל-?מלי ווה-היר, חלקי מכל-עמלי:-« ופניתי אני בכל־מעשי שעשו לדי ובעמל שעמלתי לעשות והנה הכל הבל וךעותרוח ואין לקה! תחת תשמש: יב ופניתי אני לראות הבמה והוללות וסכלות כי 1 מת האדם שיבוא אסרי המלך את אשר־ כבר עשוהו: י! וראיתי אני שלש לקךה,לק?נמדיטד הסבלות ביתרה האור מן־החשך: t החכם עירו בראשו והכסיל בחשך הולך וידעתי נם־אני שמקרה אחד לקרר׳ את־בלם: ־י ואמךקי אני בלבי בטקח־, הכסיל נם־אר ,35 קהלת ב ג ן5ןרני ולמה חכמתי אני או יתר וד5רתי =ל1י nraw חבל:=< כי אין וכרך לחכם עם־ה?םיל לעולם כעכבר הימים הבאים הכל נעזבה ואיך;מות חחכסעם־הכסיל: יי ושנאתי את־הח־יים בי רע ]עלי המשנח'שנעשה תהת השמע;כי־הכל הבל ותנות חה: "ושנאתי אני אה־ כל־עמלי שאנן עמל תהת השמש שאניחנו לארבב שיהיה אחרי: י־ ומי יורע החכם יה;ה או סכל רשלט ככל־עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש נם־זה הבל: נ וסבותי אך ל;אש את־לבי על כל-העמל שעמלתי תחת השמש: נא כי־יש אדם שעמלו בחכמה ובדעות וככשרון ולאדם, של* עמל־פו והננו הלקו נפדה הבל ורעה רבה: ף כי מה־הוה לאדם בכל־עמלו וכרעו! לבו שהוא עמל תחת ד,שמען: כג כי כל־ימיו מכאבים וכעם עמנו 3ם:בלולה לא־שככ לבו נכבדה הבל הוא: ני אך־טוב בארם £'אכל ושתה והראה את־נפשו טוב בעמלו נם־וה,ראיתי אני כי מוך האלהים היא: ני, כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני: כי כי לאדם שטוב לפניו נתז העמה ודעת ושמחה ולהוטא נתן ענך לאסף ולכנוס לתת לטוב ל?מ האלהיבב נכבדות הכל ורעות רוח: ג« לבל זמן ועת לכל־חפץ רחת השמים: נ עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע: געת להרוג ועת לקפוא עת:לפךוץ ועת לבנות: י עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועתי הקור: העת להשליה אבנים שת יכנום אבנים עת לחבוק ואת לקהק'מחבק: יי עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך: י עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר: ח עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועתשלום: ט מה־ותרוזהעושיה באשר הוא עמל:'י ראיתי'את־רעדן אשר נתז אלך,ים לבני האדבם לענות בו: יא את־־הכיל עשה יפה בעתו נם את־רעלם T |T V -c- A • ; JV T ן V • J V:|V • VJ|T בי איעזנכרי יאכלנו זה הבל וחלי רע הוא: ג אם־יוליר •ל •q: | <• : Tp j /•ה! J* / I w KT J• T:|T fv*v י איש מאה ועזנים רבות יחיה ורב 1 עזיהיו ימי־עזניו ונפעזו לא־תעזבע מן־הטובה וגם־קבורה לא־היתה לו אמרתי טוב ממנו הנפל: לבי-בהבלבא ובח9ןי..ילךובחעזך wלכסה: ה נם־עזמעז לא־ראה ללאהע נחת לזה מזה: י ואלו חיה אלף עזנים פעמים וטובה לא ראה ך,לא:אל־ מרןום אחד הכל הולך: ז כל־עמל הארס לפיהו וגם־ הנפש לא תמלא: ח בי מה־יותר לחכם מן־הבסילמה- ראות ש־י. רעני 10)3 קהלת ו ז לעני יולע להלך ננד ההךם:=טוב מראה *יניס מהלך־ נפש נבדה הכל ותנות חח: י״מה־שהיה כבר נקרא שמו,ונודע אשר־הוא אדם ולא־יוכל לדין עם שהתקיף מטנו: ■א כי.יש־ךבחם הרבה מרבים הבל מד,-'תך לאדם: •נ כי מי־יודע מה־טוב לאדם בחיים מספר ימי־ חין הבלו רעשם כצל אשר 9רוןיי ®ידמה אחריו תחת השמש: ז א טוב שם משמן טוב רום המות מיום זחולז-ו: נ טוב ללכת אל־מת־אבל מלכת אל־ בית משתה כאשל הוא פוף כל־האדפיוהחי׳ןתן אל־ לבו: ג טוב כעם מעזדזוק כי־ברע פנים ייטב לב: י לב חכמים במתאבל ולכ כסילים כמת שמחה: " טוב לשמע נערת חכם מאיש שמע שיד כסילים: י כי כקול הפירים תחת הפיר כן שחק הכסיל'ונם־וה הבל: 1 כי pró והוללחכםויאפדאת־לב מתנה: לטוב אחרית דבר מראשיתו טוב ארך־ךודו מנבה חח: = אל־תבהל ברוחך לבעוט כי כעם בחיק כםיל;פ:נוח:- אל־תאמר מה דדה שהימים הראשנים היו טובים מאלה מ לא מחכמה שאלתעל־זה: יא טובה הכמה עם־נחלה'ויתר לראי השמש: י־ כי כציל החכמה כצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחיה כעלה: ■נ ראך, את־מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו: יי מום טובת היה בלוב ומום ירעה יראה נם את־זה לעטת־זה עשה האלחים על־ידברת שלא'ימצא האדם אחריו מאומה: טי את־הכלךאיתי מטי הכלי.יש צדיק אבד כצדקו רש רשע מאריך ברעתו: ט׳ אל־ךךד צדיק הרבה ואל־ תתחכם יותר למה תשומם: יי אל־תרשע הרבה ואל־ תהי סכל למה תמות כלא עתך: ל טוב אשד תאחז בזה ונם־מוה אל־תנחאתךדך כי־ןראאלהים יצאאת־ כלם: ■ט החכמה ותעו לחכם מעשרה שלימים אשר ועי חספר בפסוקים; יתיר יי׳. «׳ רבתי. ך,ון קהלת ז ח ttop קלי ?עיר:־ כי אדם אין צדיק 3ארץ אע!ר.יעעזה־טוב ולא.יחטא: כא גם לבל־ההברים אשר ידברו אל־תתן לטף אשר לא־תשמע את־עבדןד־מקללך: כב כי נם־ ?:נמים רבות:דע ־לבר אשר גם־את0 קללת אהריכס: מ כל־וה נסיתי בחכמה' אמרתי אחכמה והיא־ דחוקד־ז ממני •' כיי רחוק^ה עמק' מי ימצאנו: ני׳ סבותי אני ולבי לדעת ולתור ובקש חכמה והשיבוץ ולדעת רשע כסל והסכלות הוללות: כי ומוצא אני מר ממות את־האשדה ־ אש־ר-היא מצודים וחרמיכס לבה T • |T, , :־ V • . : י •r. s:־1T ■ T אסורים ידיה טוב לפני האלהיבס ימלט ממנה וחוטא ■ ן •- V : TV ■ J•• T • * V: I T • , T ÍVT :רכה בה: בז ראה זה מצאתי אמרה קהלת אחת לאחת למצא חשבון: כח אשר עוד־בקשה נפשי ולא מצאתי אדם אחד מאלף מצאתי ואשד. בכל־אלה לא מצאתי: כס לבד ראדדז־ה מגיאתי אשר עשה האלהים את־האדם I ־ : י• • t T J* • י*.־ v T T | T . V *• V:|T ST T V ישר והמה בקשו השכנות רבים: ח א מי כהחכם ומי יודע פשר דבר חכמת אדם האיר פניו ועז פניו ישנא: ב אני פי־מלר שמד ועל דברת שבועת אלהים: ג אל־ :־ * * I V JY ץ :ן. :־. • :־) : 1• V: r ן תבסל מפניו סלך אל־תעמד בדבר רע 3י כל־אשר !הפץ ״יעשיר,: י באשר־דבר־מלך שלטון ומי !אמר־לו מה־תעשיה! "®ומר מצוד; לא!דע דבר רע ועת ומשפט ידע לב הכם: י כי לבל-הפץ יש עת מזיו האדם רבה ״עליו: . כי־אענו ידע מה־ש;היה כי כאשר יהיה מי "יגיה לו: ח אין אדם שליט בדוח לכלוא את־ הרוח ואין שלטון ביום המות ואין משלחת י במלחמה ולא־ימלט רשע את־בעליו: ט־ארדכל־זה דאיתי}נתון את־לבי'לכל־מעשיה אשר נעשה תחת השמש עת אשר : T ־1:- VAT q- -J- H VT -:1- /V -• V , •ז- :־.,V שלט האדם באדם לרע לו: י ובבן ראיתי רשעים קברים ובאו וממקום "קדוש;הלכו!!שהכהו בעיר אשר פן־״עשי 5ם-וה הבל: -אאשר אין־נעשה פו!נם מעשהדר?!־׳ ™הקף. א ימקיסה׳. ר^ן מהרה 362 קהלת ח ט ?והרה על־בץ מלא לב בני־האדם בהם לעשיות רע: '3 אשר חטא עשה רע מאת ומאריך לו בי נם־יודעאני אשר יהידדטוב ליראי'האלהים אשר ייראו מלפניו: יג וטוב לא־ילדהלרשע ולא־יאריך זימים בצל אשר איננו ירא מלפני אלהיט: יי:ש־הבל אשר נעשה ;על־הארץ אשרו לש צדיקים אשר מניע אלחם במעשיה הרשעים ויש רשעים ש? ניע אליהם במעשה הצד י לןם אמרתי שגם־ זה הבל: טי ושבחתי אני' את־השמהה אשר אין־טוב לאדםתחת השמש בי אם־לאבל ולשתותולשמוח והוא ולוני ?עמ^וימיה״ו^שר-נתךלוהאלוץםתחת השמש: « כאשר נתחי את־לכילרעת חכמה ולראות את־העדן אשר;עשה על־חאךץ ?י נם כיום ומללה שנה 3*י?יו איננו ראה: י!וראיתי־ את־כל-מעשח האלהים בי לא יוכל הארס לקצוא את־המעשה אשר נעשה תחת־ השמש בשל א^ר יעמל האדם. לכיש ולא ;מצא ונם אסקאמר הרוקם לדעת לא יוכל למצו.: ט א בי את־ בלדה נתתי אל־לבי ולבור את־בי־;זה אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם ביד האלהים נם־אהבה גם־שנאת אין ייודע׳ האדם הבל לפניהם: כ הבל באשך לבל מקרה אהד לצדק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא ולזבח ולאשר איננו זבה בטוב בחטא הנשבע באשר שבועת ירא: ג זה 1 דע בכל אשר־נע״שח תחת השמש בי־מקרה אהה לכל ונם לב בני-הארם &לא¥ע והוללות כלבבם בהי״יהם יאחריו אל-המחים: י כי־מי אשר יכהה אל בל־הדדם.יש בטחון בי־לכלבהי הוא טוב מץ־האריה המת: ה בי החיים קרעים שיטתו והמתים אינם יודעים מאומה ואיךעוד להם שכה כי נשכח וכרם: י נם אהבתם נם־שנאהם נם־קנאתם כבר אברה וחלק אין־להם עור לעולם ככלאשר־נעשהותחת ה^ש: ילך אכל כשמחה יחבר נך « לר»ך קהלת ט י קם־נ לחמן!■ 1«np ?לב־טוב.יינך כי ביר רצה האלהים את־ קמוץ: ״ מל־ן״;די מדר ימים wr* m אל־ץחסר: ט ראה ח?ים עם־אשה אשר־אהבת מל־ימי חךהבלך אשי נתךלך תהת ה#טעכר ימיר־לד?, הוא הלקךבהיים 1?עמלך אשר־אתה עמר תחת השמע: י כל אשר תמצא ירך לעשות ?כחך עקה ?י אין מעקה וחשבון ורעת וךו?מה ?שאול אשך אתה הלך שמה: יא שבתי וראה תהת־השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לנבוריםהמלחמה וגם לא'לחכמים לחם ולפלא לנבנים עשר תם לאי"ליידעים חז כי־עת ופגע יקרה *את־כלם: • q: jj־« . • ץ “1: ״> ) ”VV T ; • . * I A ן • :IT .. JVI יב כי גם לא־יד־ע האדם את־עתו כדגים שנאחזים במצודה ך?ה וכצפרים הארוזות בפח בהם ןוקשים בד האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאם: ע נם־וה ראיתי חכמה תחת השמש וגדולה היא אלי: יי עיר קמלה ואנשים בה מעט יבא־אליה מל|י דיל י9מ אתה m ,עיולי מצודים !דולים: טי ומצא בה איש מסכן חכם ומלם־ הוא'את־העיה בחכמתמאדם לא זכר את־האיש המסכל ההוא: טי ואמרתי' אני טוקהיחכמה מגבורה וחכמות המסכן בזויה'ודבריו אינם נשמעים: יי'דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים: יח טובה חכמה מעלי קרב וחוטא אחר יאבה טולה הרבה: י« זבובי מות:?איש יביע שמן רוקה:קר מחכמה מקבור סבלות מעט: ב לב הכם לימינו ולב כסיל לשמאלו: נ וגם־ בההך כשהסכל הלך לבו דקר ואמר לבל ’סכל היא: ד אם־רוח המושל תעלה^ייןי מקומןדאל־תנה כי מרפא יניח חטאים גדולים:היש רעה'ראיתי תחת השמש -J e J• T R - V •ן •*vrr - -J- .* V.• T T T J כשגגה שיצא מלפני השליט: י נתן הסכל ממרומים לבים ועשירים בשפל ישבו: י ראיתי עבדים על־סוסים ושרים ?,לבים ??ברים על-מןךץ: " חקר' בו י8ל 71 w . דג׳■ אתר pw . ו«רץ 264 קהלת י יא דפרר־ץ ןךר.ישכנו נ%: ט מסיע אבנים יעצב בהם בוקע .עצים.יסכן בם: י אם־קהה הברזל והוא לא־פנים ר,לקל וחיילים יגבה ויתרון הכשיר הכמה: יא אם־ישך הנחש בלוא־להש ואין'יתרון לבעל הלשון: יב דברי פי־הכבכ הן ושפתות כסיל תבלע׳נו: יגתהלת הברי־פיהו ככלות ואחרית פיהו הוללות רעה: יד ‘והסכל "ירבה הברים mtir ידעי האדם מה־שיהיה ואשד יהיה‘מאחריו מי יניד לו: .« עמל הכסילים תינענו אשר לא־ידע ללכת אל־עיר: ; ק-, י- ; .. :־ ••( ן T -T •••<-. טז אי-לך ארץ שמלכך נער ושרק־ בבקר יאכלו: י! אשריך ארץ שמלכך בן־הוךים ושריח‘בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי: יחבעצלתים ימך המקרה ובשפלות :דלם’ידליף ה״ת': ■־ ל&ח1ק עעיםלהםר'יןו״י^הה״ם והכסף :ענה את־הכל: כגם במדעןדמלד אי־־ר׳ לי-ובחדרי משכבה אל־תקלל עשיר כי עוף השמים יהי" את־הרול ובעל הכנפים'יניד הבר: יא א שלח להקך על־ניני המים כי־־ברב הימים המצאנו: ב תן־חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא תדע מה־יהיה דעד־ו'על־הארץ: גאם־יבלאו׳העבים גשם על־האלץ:דיקו ואם־:פ1ל עץ בדרום ואם בצפון מקום שייפול העץ שם.יהוא: י שמר תח לא מרע זוראה’רעבים 6< וקצור:n כאשר אקל יודע מה־ךרך הרוח כעצמים בבטן המלאה ככה לא תרע את־מעשה האלהים אשר ועשה את־הכל: ו בבקר זרע את־זדעך ולערב אל־תנח ידך כי אשך יודע אי זה וכשר הזה או־־זד, ואם־שגיהם באחד טובים: ז ומתוק האור וטיוב לעיהם לראות את־השמש: ח בי אם־שגים חרבה'.יחיה"האדם בבלם ושמח הזכר את־ימי החשך כי־הרבה יחץ כל־שבא הבל: ט שמח בחוד בי״לדותך הטיבה לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמלאי0 עי^יך ״־־ע כי על־כל־אלה יביאך האלהיבם במשפט: 1 יתיר ח׳, ונוןראה <ךי, והסר י והסד כעם מלבף־ והעבר רעה מבשר- כי־הילחח והשחרות הבל יי יאוזכר את־בוראיך בימי בהרותיד עד אשר לא־זיבאו ימי הרעה והגיעו'שנים אשר'תאמר אין־לי בהם חפץ: 'כעד אשר'לא־תהשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם: ג ביום‘שיזעו v**r- : ־ . t •י> : ז> T,V - v!t - j- - T1V.׳• שמרי הבית והתעותו אנשי החיל ובטלו הטחנות'כי 1 :: "J ־ ־ 1 : * : 1 ־ ; "T V.T V J, . ־,ן,:־ . -J מעטו וחשכו הראות בארבות: י וסגרו דלתים בשוק כשפל קול הטחנה ויקום לקול הצפוף וישחו כל־בנות השיר:V■ גם מגבה.ייראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד רסתבל החגב ותפר האביונה כי־הלך האדם אל־ביח 7נלמו וסבבו בשוק הסופדים: י עד אשךלא־;רחקחבל הכסף ותרץ גלת הזהב ותשבר כד על־המבוע ונרץ הגלגל אל־הבור: י וישב העפר על־הארץ כשהיה והרוח תשוב אל־האלהים אשר נתנה: ח הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל: ט ויתר שהיה קהלת חכם עוד למד־דעת את־העם ואז• ז וחקר תקן משלים הרבה: י כקש קללת למצא דברי־חפץ וכתוב ישר דברי אמת: דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים: בעלי אספות נתנו מריעה אחד: ■נ וייתר מהמה בני תדר עשות קפרים הרבה אין קץ ולהג הרבה לגיעת בשיר: יג פוף ידבר הכיל נשמע את־האלהים ירא'ואת־־מצותיו .< VT T I ־ V:|T V AT • • J •> .ז V T ״ : J T י שמור בידח כל־האדם: יי כי את־־בל־מעשה האלהים : ״ r i v •< |T T|T T tv;־ V;| T V ״< יבא כמקופט על כל־נעלם אם־טוב ואם־רע: פוף דבר הכל נקטע את האלהים.ירא ואת מטותיו #מור כי זה 3ל האדם : סיטן יתק״ן t זזז ם׳ רבתי. יחתp קרי. סכום פסוקי ספר קהלת באתים ועשרים ושנים . וסמנו מר. שהיה כבר נקרא שמו. וגם חציו סח שתית כבר נקרא שמו. וסדריו ארבעת. וסימני אבא בם אורת יה. ופרקיו הם שנים עשר וסימנו כי ןך) כל האדם. «אר דיא i'ltoftft‘*. רען טען האט יעיין כילל גיווען דיא ס״ת זאנט מען דיא ברכה: בחד אתה יי/אלהינו מלוי העולם, אלטר בחר בנביאים טובים'/ורצה בדבריהם הנאמרים באמת: t 71 ברוך אתה ",הבוחר בתורה ובמשה עבדו, ומשראל עטו,'ומביאי האמת |צלק:• באץ ייא הפטרה זאג= טען ד-א ברכות : ?רוך א?וה", אלהיוו מלך העולם,צור כל העולמים, צדיק ב?ל הדורות. האל הנאמן לאומר וע^ה, המדבר ומקומי, נשר־נשב?תי לאבקם לתת להם: ■רק תיק ואמץ מאה לש«־ לעשות 1?ל: להורה אשר צוך משה ?בדי אל־תפור מטנו ימי;ושימאול למעןתשיביל בכל אשר תלך: יילא־למוש ספר'התורה לןד',גופיך והניקברומם ולולה למק תשמר לעשות בכל־ הכתוב בו כי־אז תצליח את־דרכד לאו תשיכיל יי« סלוא צרתיקלוזקואמץאל־וןערץואל־תחתכי?טף■ להור, אלהיןי מל אשר תלק: י ולצו להושע את־שברי לעט לאמה: יא ?ברו ובקלב הטחנה וצוו את־ל,?ם לאמר הבינו לכם צדה בי בעוד 1 שלשת ימים אתם ?ברים את־ ל,!רדן חיה לבוא'לרשת את־הארץ אשר'להור,' אלימם נקן לבם לרץזתח:י־ ולראובני [לנח ולחצי שבט המנשר׳ אמר להושע לאמר: יג זכור את־הדקר אשר צוד, אתכם משלה עלחלהוה לאטד להוד, אלד,יבם מניח M ל|בםאתהארץד,ןאת: יינשיבסטפכם 1טק2יבם לשבו בארץ אשר נתן לכם משה 3עמ מל־דן לאותם ותעברי »ושים לפנל אסיבסקלנבורי החלל ועוליתם אוקם: ־יער א<$זד־לניח לחוד,1 לאחיכם בכם ררשו נם־המה את-הארץ אשר־להוה אלהיכם לזן להם ושלותם לאלץ לרשקכם ?r־ngp אותה אשרו נתן לכם משה עבד להוד, בעבד mno, סל* י׳ קפ׳ן q״# הירדן 4 יהושע א ב מלררן מזרח ל,®מעז:« דעני אודןת?8 לאמר כל אער־ צייתני נעשה ואל־כל-אער לשלחני;נלןי: י. ככל אשר־ שמענו אל-משה פן נשמע אליך רק;חלד, לדייר אללחי W כאשךחלחעם־משהניחפל־אישאשר־ימרהאת־פין!־ ללא־ .’?!טע אה-ץ3ךיךלכל אשר־פציני יומתרקלזקיאמץ: ב א רשלח להושע בץ־נוץ מן השטים שנים אנשים מתלים חרש לאמהלכו״ראו את־הארץ ואת־לריחו וילכו ויבאו בית־אשה זונה ושמד, רהב וישכבו־שמה: ב ויאמר למלה 4 I V vv : - TJ— . T IT : : — V.T T p;T : *T . JT • יריחו לאמר הנדה אנשים באו הנה הלילה מבני ישראיד JT> » • T-: j•• • ,S •• eV • J ן "T - TS .״ :••ע • : V• T . לחפר את־הארץ: ג וישלח מלך יריחו את־רחב לאמר הקניאי האנשים הבאים אללך אשר־פאו לביתך פי לחפר ארז־כל-יהארץבאי: יותקח ראשה את־שני האנשים יתקפנו וועאמך כן באי אליהאנשיפולא לדעתי מאץ המה: הויהי השער לטנור בחשך והאנשים שאו לא לדעתי אנה הלכו האנשים י רדפו מהרי אחריהם כי תשיגום: י והיא העלתם הנני׳יתרונם ??שפי העץ הערכות לה על־ה!נ; .ןהאנשים ךךפ1 אסליהס דלך הלךדן ?S הטעברירע והשער סנרי אהריבאשרלצאו הךךפיםאהורירם: "!,קמר טרם.לשככין יחיא יץלתה עליהם ״על־חננ:« ותאמר אל־ האנשים לדעפי כמתן והוה לכס את־הארץ וכי־נפלור אימתכס ?!ליני וכי נמנו כקלישבי הארץ מפניכם:לבי שמענו את אשר־הוביש יהוה את־מי ים־סוף מפניכם בצאתכם ממצרים ואשר עשיתם לשני מלכי תאמרי אשר כעבר הירדן לפיהן וילעוג אשר החרקתם אותם: ׳־־.ונשמע וימס לבבנו ולא־רןמה:גור רוח באיש מפניכם כי להוה אלד,יבם הוא אלד,ים בשמים ממעל ועלי־האדץ מתיחת: ־יב'ועתת השבעו־נא לנביחות בי־עשיתי עמכם יחסה ועשיתם נסיאתםעם־בית אבי חסד ונתתם לי אות אמת: * והחיתם את־אבי ואת־אמי ואת־אחי ואת־אחותי ואת I -ן ז־ • V s • • V : j• T V JS - ־ V I ־• : - VI קטץ מ*ק. קטין מ«ק, אחיותו קרי. כל יהושע בג ג כל־אשך לדם.והצלתם את־נפשתינו ממות: •יוחמרו לה האנשים נפשנו תחתיכם למות אם לא מיח את־ הכרנו זך, והיה ?סת יז!ה לנו *r$®rrt ועשינו עמן דוםד ואמת: ־י ותוההם כחביל בעד החלון כי ביתה בקיר החומה ובהמה היא יושסת: ־■ותאמר להם ההרה לכו פן;י?געו בסם חךךפים(?חבתם שטה ?בלשת;מים ער שב ךז-ךפים ואחר תלכו לרףבכם: י■ ףאנ*רו אל;ת האנשים נקלם אנחנו משבעתך הזה אשר דישכעתנו: י" חנה אנחנו באיםבאךץאת־תקותח1ט השני הזה תקשרי בחלון אשר הורךותנ1 בו (את־אכיך ואת־אמךואת־אדדך ואת כלבית אכיל תאספי אליך חכתה:« ודיה כל אשתיצא מדלתי ביתך החוצה דמו בראשו ואנחנו נקים וכל אשר ;היה אתך ככת דמו ?ראשנו אם־;ך תדיה־בו: ־ ואם־ מירי את־הברנו וה(ליינו נק;ם משכעתך אשר חשכעתנו: נא ותאמר כדבריכם כן־הוא ותשלחם רלכו ותקשר את־ תקות השניכחלון: ־־!;לכו דבאו הלרה!^בלשם שלשת ;מים עה־ש? הרךפים!יבקשו הרדפים בכל־היריך ילא מצאו: מ לשבו שק האנשים וירהו מההר דעברו ויבאו לתל־ותושע בן־נון ויבפרדלו את כל־תמצאות אותם: ־י ו;א'מח'אל-!הושע כי־נתןןהוך, ב;ךנו את־כל־הארץונם־ נמנוכל־;שביהארץבפנינו: . , , נ א וישכב יהושע בבקר רים?גר בהשטים ויבאו עך־הירדן הואובל־יב;' :שלאל הלנו שם טרםיעבדו': ־ולקוי מקצה שלשת;מים דעבח חשטרים בקרב הטתה:מיצוו־את־ העם לאמה כךאתכם את ארון כדית־ץהוה אלהיכם והכהנים ד,לדם נשאים אתו ואתם תבעו טטקומכם אשך קלמ-לד, בי לא עבהתם מיךך מותמולישלשם : 6 יהושע ג ד ה !;אמר ותשע אל־העם ללקדשז כ; מחי -!!שה יהודי כקרככך נפלאות: י ויאמר ותשע אל־לכדינים לאמיר שאו את־ארון ה?רית ועבת לפ.נ; לועס!ושאו את־אחן לכלית דלס לפנ,י העם: י ויאמר ;זעה אל-יהו^ע אם ל,!ה אחל!ילך פעיל כל־.ישךאל אשר ירעו! כי כאשר לעלי עם־משה אלוה עטך: "ואתה לצוהאת־לכהנים נשאי ^לון־לכתת לאמה ?כאבם עד־קצה מי ת!־ר! כולדן תעמדו: = ויאמר ותשע אל־כל ושהאל נשו הנה ושמעו את־חברי;תה אלהיכם: י וי אמר יהושע כזאת תלעון, כי אל לךפקלככם והורש יוריש מפניכם אל־ הכנעני ואת־החתי ואת־ללל ואת־לפרזי;את־הנרנשי וקאמרי;ליבוסי:« לך, אתן הכרית אךון כללהאלץ עבר לפניכם כירדן:« !,עתה קחו לכם שני,עשר איש משבטי ;שלאל איש־אחד איש־אחך לשבט: יו!תה כנוח כפות לנלי לפולנים;שאי ארון ותה אדיז ול־לאלץ כמי לולד; מי לולדן יכרתון המ;ם לןרדים מלמעלה רעמת נך אחד: -״ ויחי כ;סע העם מאהלילם לעביר,את־הירדן וד,כדינים נשאי לאלון לפלית לפג; דיכם: ־י וכבוא נשאי הארון יער־ חוללן ולגת לכלנים נשאי הארון ם?לו כקצה וחט;ם ולולדן מלא על־כל־ןתתיוכל;מי קציר: ט■ רעמת למום הילדים מלמעלהקמו נד־אקך ללחק מאד כאדם העיר אשר מצד צלתן והילדים על;ם ריער5ךיי,ם־לטלחתמ1 נכרתו ול?,ם עבלוננך;לילו: "לעמלו ריפהנים נשאי קיארון בריותתד׳ כחרבה פלוךתלין הכןוכל־ישלאל ונבלים כחרבה עד אשר־תטוכל־הנוי לעבור את־תלדן: ך אללי כאשר־תמוכל־לגוי לעכור את־תלדךויאמר ;לוה אל־ךושע לאמר: ־ קלו לכם מן־העם שנ;ם עשל אנשים איש־אחד איש־אהד משבט: ג וצוו אותם לאמר שאו־לכם מזה מתוך לירדן ממצב ל;לי' לכללם הכין מאדם קרי, פנ*פ■ שהים יהושע 1 ד ttftffgpp אבלם והעברתם אותם ?0313$ והנחום אותם במלון אשר־ללינו 13 הל:לה: יתקרא:#1.1 אל־שנןם העשר איש אשר הכין מבני^ראל איש־אחי איש־א״ר משבט:התאמרלד,ם והושע עברו לפני ארוןיקוהאלחיכם אל־תוך מרדן והרימו לכם איש אבן אחת ?נל-שכמו למבטה שבטי בני־ןשראל: י למען תהיה ואת אות בקרבכם 3י־:שאל1ן בניכם מחר לאמו־ מה האבנים האלה לכם:. ואמרתם להם אשק נ?ךתי מימי ה!ךדן מ?3' בני־לשראל באשר בזה והושע נישאו שתי־עשרה אבנים ?fin מהדן באשר הבר ןה|ה אל־והושע למסטר שבטי בני־ישראל תעבדום עמם אל־המלו תנחום שם:=ושתים ן!שלה אבנים חקים למשעבתוך מרלן'תחת מצב'ר3לי הבחנים נשאי ארון הברית תהיו שם עד היום הזה: ; והכסניסלשאל הארון ןגבדים ?תור הגרדן׳עד־תם כל־ הדבר אשר־צוהוהוה את־והושע לדבר אל־העם ככל אשר־צוה משה את־יהושעתמחלו העם תעברו: ’'■רדי' כאשר־קם כל־העם לעבר תעבר׳אךון-והוה והב«:ם לפת העם: ■נתעבר!בני־ראובן ובני־נד וחצי שקט המנשר, המשים לפני בני ישראל כאשר דבר אליהם משדה: ~ • יג .־ - - : A" T : • ■I•• V -ן :r ״ י JV ״ ■ t IV . ,V כארבעים אלף חלוצי הצבא עברו לפני יהוד, למלחמה אל ערבות;ריחו: יי ברם ההוא נדל;הוה אתךהושע בעיני כל־ישראל ויראו אתו באשר יראו את־משה כל־ימי חייו: <* ויאמר יהוד, אל־יהושע לאמד: ט׳ צוד, את־הכהנים נשאי אדון העדות תעלו'מןגה!רדן:ל תצו להושע את־הכחדם לאמה עלו מן־הללדן: " תל,י בעלות הבחנים נשאי ארון ברית־יהוה מתוך מרדן נתקו בטות רגלי הבחנים אל החרבה תשבו מי־מרדן' למקומם תלכו כלמל־שלשם נעלות קרי, על על־כל־נרותיד. -« והעם,עלו מךדירח «מיר.לוזל» הראשון'החנו כנלנל בקצה מזרח;ריחו: ג ואת שהים עשרה האבנים האלה אשר לקחו מן־הידדן רלו? יריו|* ««ל: «האמה אל־פד:שהאל לאמה אשר:שאלון פניכם מחר אודאבותם לאמו־ מד־, האבנןם האלה: á והודעתם את־שניכם לאמה ביבשה עבר:שיאל את־ מרדן הזה: נגאשר־הוביש:הוד, אלד,יכם את־מי מרדן מפניכם עד;ע?רכם כאשר עשה w אלהיכם לנם־םוף אשר ־הוביש מפמו עד־עברנו: ני למען דעת כל־עמי הארץ אודיך:הוה כי עקה קיא למען:ראתם את־:הוה אלד,יכם כל־ממים: יהוהאת־מימך.דןמפד?נלישךאלעד־עשר\רמםלבבם ולא־היה בם עוד רוח מ3נ: פנן־ישראל: ב כעת ההיא אמר יהוה אל־יהושע עשה לןי הרכות צרים מיג 9*!ym :שראל שנית: ־ העש־לו:הושע הרכות צרים המל אהבני:שראל אל־נקעת לערלות: י ווזה ל,ךבר אשו״מל יד.וישע כל־העם ליצא ממצרים לזבלים כל 1 ^שי המלחמה מתו במדבר בדרך בצאתם ממצחים ה כי־מלים היובל־חעם חיצאיםןכל־חעם לילדים במלכי בילד בצאתם ממצרים לא־מלו:וכיו ארבעים שנה הלט ?ני־ :שלאל" במדברעד־תם כל־לגוי אנשי למלחמה ליטאים ממצר:ם אשי בקול :י5י W5 :יוק ללב לבלתי לראותם את־חארץ;אשר נשבע וקי לאביקם לתת לנוארץ זבתחלבוךבש: ז ואת־5ניך,ם הקים תדזתם אתם מל יהושע כי-ערלים ליו בי לא-מלו אותם בידך: ח ויהי באשמתמו בל־לנוי לחמול.וישבו תחתם במלנה עד חיותם: ט ויאמר יחול אלץהושע מיום נלותי את- " ־ ---- י 1 חרפת ערם קרי. יהושע הו מ חרפת מצרלם מעליכם.וקרא עיט המקום ההוא נלול ?ד הרם ל,!רת ■ רחנו ?ני-לשךאל בגלגל רעשו את־הפסח בארבעה ?שר דם לחדש בערב בערבות וריחו: -*.ויאכלו מעמר הארץ ממחרת הפסח מצות קלוי ?עצם הדם הזך,:* משכת חמן ממחרת ?א?לם מעמד האח(לא־ דדה עור ל?נן לשךאל מן ראכלי מתבואת ארון כנעןבשנד׳ ההיא: -י ויהי כהיות יהושע ביליחוירשא עיניו ותא והנה־ אלנו עמד לננדו תך<שליפדי ?:די ולך apft אליו ראמר לו הלנו אקח אם־לצרינו: -יראמר 1 לא כי אני שר־צ?א־;הוך, עתה ?אתל רפל להושע אל־פנך ארצה וישתחו ויאמר לו מה אדני מדבר אל־עברו: סי ויאמר שלצבא להוד, אל־יחושע של'נעלךמעל רגלך כי המקום אשר אתה עמד עליו קדש קוא רעש להושע כן: ו ־׳ויריחו מנדת ומ?|ךת מפנן ?נילשראל אלן יוצא ואלן פא: נולאמר להוהאל־להושע דאה נחתי בידך את־לריהו ואת־מלכה נבוך, החלל: ל וסבתם את־העיר כל'אנשי המלחמה הקיף אודהעיר פעם אחת כה תעשה לעשות ;מים: י ושבעה כדגים ישאו שבעה שופרות היובלים לפנן הארון וביום השביעי תסבו את־העיר שבע פעמים והכה,נים לתקעו בשופרות: י• ולדה במשךובקרן היובל ?שמעכם את־קול השופר לריעו ?ל־העם תרועה נחלה קולח חומת העיר תהתיה ועלו העם איש ?יו: '.וקלא* ;הושע בן־נון אל־הכהינים ויאמר אלחם שאו את־ארון ה?רי־ת ושבעה כהלים לשאו שבעה שופרות יובלים לפני אדון להוה: תאמרו אל־העםע?ךו וסבו את־הןירוחהליץ נעבד לפנל ארון;הוה: "יילד ?אמר ;הושעאל־העם יש?®-־, ה?הנים נשאים ש?עח שופרות הלובלים לפנל להוד, ע?רו ותקעו בשופרות וארון, ברית להודה הלך אהדתם: ־ תחלוץ הלך לפני ד־,?הנים ותקעו השופרות קמץ ברק. כשמעכם קרי. ויאמר קרי, תקעי קרי. והמאסת ׳10 יהושע 1 ויימא&ף הל!י אליי קאריזלי^יף w$ יואר העט צור, ;הושע לאמר לא תריעו ולא־תשמיעו את־קולבם ולא־יצא מפיכם דבר עד ;ום אמרי אליכם הריעו והריעתם: יא ויסב אךוןץהוה את־העיר הקף פעם אחת ד?או חמחנח דלינו' ?טחנה: «ngto ;חושע כביד, W3 הבד,נים אודאחן יהוד,:*npfl רכלנים נשאים שבער, שופרות לדבליים לפני ארון יהוד, הלכים קמי ותקעו בהפרות והחלק הלך לפניהם וחמאפף הלו אחרי ארון יהוד, חולו ותקוע בשופרות: יידסט אתל,עיר 3:ום השני'פעם אדות דשבו המחנה בה עשו עשת ימים: טו ויהי 1 ביום השביעי וישלמו בעלות השחר הסבו *את־העירכמשפט הזה שבע פעמים רק ביום הלוא ם5בו את־העיר שבע פעמים: « ולהי בפעם השביעית תקעו הברנים בשופרות ויאמר;הושע אל־העם הריעו כי־נתן ;הוה לכם את־העיר: יז והלתה העיר הרם היא וכל־אשר־ בה לידןהרק חחם הוונה תדדה היא וכל-אשר אתה 53ה בי החבאתה את־ד,מלאכים אשר עלהפ: " ורק־ אתם שטח 'מן־החרם פךועחרימו ולקהקם מן־החרם ושיטתם את-מחנר, ;שחאל־לחרםועכלתסאותו: "וכלו בסף'וזזה,־ וכלי. נחשה(םד!ל קלש קואליד,וד,אוצר מדי :בוא: ־דרעהעסדדקעו בשופרות וןל,י כשמע. ל,עם את־ קול השופר ויריעו העם תרועה גרולח ותפל ההומה ל,ח1עיל, דעל ל,עם לעירה איש בדו גילבלו את־דעיר: ®ויחחימו את־בל־אשר בעיר מאיש ןעד־אשהמנער!עד־ :מן יועד שור ועוד, והמור לפי-חרב: נ־ ולשנים האנשים לטוןלים את-ל,אחץ אמר;ר,*ע באו ביהדחאשה הזונה והוציאו משם את־קאשה [את־בל-אשר-לה כאשר נשבעתם לך,: בג ויבנהו הנערים המרגלים ויציאו את־רחב ואוביל ןאת־אטי■ן^אלזידןאת-?ל-אשר-להואה הלוך ברי. כעלות ?רי. יהושע ו ז ו פל־משפחותיה הוציאו ויניחום מחוץ למחנה ישראל: ני והעיר שךפו באש וכל־אשר־בה חקו הכסף'יחזחב וקלי הנחשת והבהול נתנו אוצר ביה־להוה: נחואת־רהב הזונה ואת־ביח אביק ואת־כל-אשר-לה החיה ;הושנג .ותשב בקרב;שהאל _ער היום הזרה כי החביאה את־ המלאכים' אשר־שלה להושע לתל את־להייהיו: =־ השבע יהושע בעת ההיא לאמיר ארור האיש לפני ירוה אשיר יקום וכנה את־העיר הזאת את־ורילו כבס־ו ייפרנה ובצעירו :ציבה'לת'הי.=ו'הי;ה1האתקה1ש1!;ה’%?כל-תא!חץ: ז» ולמננלו מיץקזראל מעל בחרם דקה יעכן בן־כךמי בך־זבדי בךז_רח למטה;הורה מן־ההרם רחר־אף;הוה כב.נילץזךאל: נ העולה והושע אנשים מיריחו העי אשר עם־בית און מקרם לבית־אל האמה אליהם' לאמיר עלו ־ירכלו את־הארץ העלולהאנשים ולמלו את־הקי: נ השרי אל־ןהושע ויאמרו אליו אל־יעל כל־העם" כאלפ:ם איש או ?htiby אלפים א<יעלו ר3ו את־העיזאל־ת^ שמה את־ כל־העם כי מעט המה ♦. י העלו מן־העם שמה כשלשת אלפים איש דנסו ל$ני אנשי רעי: י■ ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה אישויררפום לפני השער עד־השברים הכום כמורה וימס לבב־העם ויהי למים:! ויקרע יהושע שמלתי! הפלעל־פניו ארצה לפני אלון להור, ער־הערב הוא ווקנל לשהאלהעלו קפר.על;רא'שם: ־ויאמר להושע אלה ואח״הוה למה העברת העביר את־העם הזה'את־ הירהן לתת אתנו ביך האמרי להאבירנו ולו הואלנו.ונשב fflS-ה!ךךן י. n בי אתי מה אמי אליי אשי לי1ד לשראל ערף לפה אלביו:« ויזועו הכנעני ובל ישבי לאלץ ונסבו ?ליני להכריתו את־שמנו מן־הארץ ומה־תעשה לשמד לגלול: ׳האמה להור, אל־יהושע קם לך למה זה אתה 15,ל $ל־|3לך: י« חטא!עלו־אל ונם עברו את־בריתי אשר מיתי 12 הושע ז צדתי אותם ונ״ם *V מךתחלם ונם ננס ונם' קסשו וגם שמו בכליהם: י־ ולא עלו ?;י:קוראל לקום ל?נ: א:3יהם ע״לף :?נו לפני אןבילם כי לדו לחרם לא אוסיף ללוות עמכם אם־לא תשמידו 3,חלם מקרבכם: עקם קדש את־תעם ואמלל הלקרשו למחר ?י כר. אמר ;ותור, אלקי:שלאל חרם כקרכף:שלאל לא תוכל לקום לפג; א:ביףעד־הסירפם החרם מקלבפם: ייונקר?תם בבקר לשכביכם והיד, ד,שבט אשר-ילכלנו:הוד, וקרב למשפחות וד,משפחת אשר־ילבדנה יהוד! תקרב לבתים - • י T J< | ־־ • : 11• T ! T |T V V.- , A•• T : ־• • : I שמעו את אוטר־עשה להושע ליריחו ולעי: י רעשו'נם-המה בערמה וילכו ויצמידו ויקהו שקים בלים לחמוריהם ונאדות י״י בתים ומבקעים ומצררים: ה ונעלות בלות וממלאת ברג^ילם ושלמות בלות.עליהם וכל לחם צירם יבש היה נקדים: י וילכו אל־יהושע אל־המחנה הגלגל • ־J r T) v •ץ •־ < r I » ־־״•|: « ־•־# « ; .•י־ ־•־ -; nx רא?רואליו ואל־איש לשךאלמארץךחוקה באנו ועתה ?רתו־לנו ברירת: ׳ויאמרו איש־לשראל אל־החך אולי ?קרבי אתה יושב ואלך אכרות־לך ברית: י׳ ולאמו־’ אל־ להושע עבדיך אנחנו ויאמר אליקם להושע מי אתם ומאלן תבאו:= ולאמרו אליו מארץ רחוקה ?אד באו עבדיך לשם להור, אלהיך בי-שמענו שמעו לאת בל־אשי ??!ה ויאםר <ך. יתיר י', גטע־יק 16 ית־שע c במבדם :- ואת 1 בל־אשך עיצה ליצני מלכי האמרי א f“ כעבר קריז לם״ון מלך חשבון ולעוג סלןי־הכעין אשר בעשתרות: יא ויאמרו אלינו זקיכינר ובל־ישבי אךצנו לאמר,קחי ?;ךכם צידה לדךך ולכו ליראתם;א«ךפם אליהם עבדכם אנחנו ועתה כרתו־לנו כרית: יב יי׳ 1 לחמנו דום לצפרלנו אתו מבתינו ביום צאתנו ללכת אליכם ועתה הנה ;בש היה נקדים:< ואלה נאדות היין אשך מלאנו חדשים והנה לתבקעו ואלה שלמולינו ונעלינו בלו מהם הדלך מאד: יי הקהו האנשים מאידם ואה־ןי הוך, לא שאלו:10רעש' להם;הושע שלום ויכרית להם ברית לח־ותם יי»כע1 להם נשיאי העדה:« !:המלצת'שלשה :מים אחלי אשר־כךלו להם בלית וישמעו כי־קרבים הם אליו וננקךבולם:שבים: "רבעו בל־.ישראל ויבאו אל-עריהם ב:1ם השלישי ועליהם נבעון הכפירל ובארות וקרה;עלים:״ולאד,פוםבנ:.ישראלכי-נשבעוללםנשיאי העלה, בהה אלהי ^ל ללנו כל-העדה על־הנשיאים: •־־ יאמרו כלהנשיאים אל־בלהעהה אנלנונשבענולהם בהול, אללי.'?ראל ועלה לא נובל לנגע בהם: ־ואת נעשה להם וד,לה אותם ולאעדה עלינורןצףעלהשבועה ^ד־נשכענו לד,ם: ף־ יאמרו אליהם הנשיאים הל והיי חטבי עצים [שאכי-מ:ם לבל־הערה כאשר לבדו לה== הנשיאים: בירהרא להם יהושע וידבר אליהם לאמר - : •q ר , ־•,:|V.T. . 5 T לעי ולמלכך, וכי השלימו ישבי נבעה את;^ראל המי בקרבם:־ ייראו מאד כי עיר נהולהנבעון כאחת ערי הממלכה [?י היא ודולה מן־העי וכל-אנשיק נברים: ־ ולשלח אתי־צדק מלך;הושלם אליה,והם מלךחלרין ואל־פךאם מלך־להטותואל־לפרנמלך־לביש ואלזיהיר מלךענלון לאמה: יעלראלי ועורני ונכה אודנמגון ?ל השלימה את־,יהושע ואת־־מי.ישראל: ה ולאספו העלו המשי! ומלכי האמרי טלהורישלם, «לךח3רו!מ?1י:־ והמות מלך־לכיש מלךעולון הם וכללמוהניהט החנו על־ גבעון וללחמו עליה:.! וישלחו אנשי גבעון אל־להושע אל־ הטתה הנמלה לאמראל־תרף:דיךי מעבדיך עלה אלינו מהרה.והושיעה לנו ועודנו פי נקבצו אלינו כל־מלכי חאמל? ,ישבי ההר: יהעל,יהושע מן־חנלנל הוא וכללעט המלחמה עטו וכל גבולי לזחיל: חדאמר יהרה אר־יהושע אל״תיר^ מרס כי בלדך נתתים לא־תמד איש מהם ?פניך: ־ הבא אליהם להושע פתאם כל־דמלהעלהמךהגלנל: ■הד,טם להודה לפה ישראל ולכם מבךרנדולה ?נכעון ולרךפם הלך מעלה בית־ח;ורן_ ולכם עד־עוקה ועד־מקרה: החי בנוסם 1 מפה לשראל הם במודה בית־חורין ההוד, השליך עליהם אבנים נדלות מן־השמים עד־עזמה וימתו רבים אשר־מתו ?אבה הבלה מאשל הרה בני ישראל בחרב: ־־ או להבה,יהושע ליהוד, ביום ותת להוד, את-האמהי לפה ?ה לשהאל ולאמה 1 ?!עיה לשלאל,שמש בנבעון דום הרח בעמק 18 < יהושע י בעמקא;לון: יג דדם#5משךךח עמד ער;יפןםנויא:כיו חלא־היא בתוכה על־ספר הישר רעמד ח#מש 3םצי השמים ולא־אץ לבוא כיום תמים: יי ולא היה כיום ההוא לפרו ואחריו לשט? יהוה׳בקול איש יהוד־! נלחם ל:שךאל: « דשם;הושע וכלךשראל עמו אל־המחנה הנמלה! ־־יתסו חמשת הפלכים האלה דהבאו במערה במ?ןרה: יי וינה ליהושע לאמר נמצאו חמשת המלכיב נחבאים במערה במקדה: "!;אמר :הושע נלו אבנים גדלות אל־פי המערה והפהידו עליה אנשים לשמרם: יט ואתם אל־תעמדו רדפו אחרי איביכם וזנבהםאותם אל־ I ־. * ־־ 1־1־.־ ן ״ 1: “1 V «• : I J--S :״־ : AT (V תתנום לבוא אל־עריהם כי נתנם יהוד. אלהיכם בידכם: . T •vT#T : $• V V .) T q׳-. :IV ! V : ( / •• I V כ ההי בכלות יהושע ובני ישראל להכתם מכה גדלה־מאד : : : ..־ -י■( T; . J..J ... : ־ ד< ־,IT : JT : ) עד־תטם והשדרים שררו מהם רבאו אל־ערי המבצר: « לשבו כל־העם אל-המחנה אל־להושע מקדה בעלים לא־חרץ לבג: :שלאל לאיש את־לשנו: נבראמר.יהושע פתחו או־דפי המערה והוציאו אלי את־חמשות המלכים האלה מן־המערה: ע רעשו כן ויוציאו אליו את־חמשת המלכים האלה מקהמערה אתו מלך;ךושלם את־מלך הברון את־מלך ;רמות את-מלך לכיע אף־מלו.«לון: =י רד בהוציאם את־המלכים האלה אל־והישע מקיא ,יהושע איל־־כל־איש. .ישראד‘ ראמר אל־קציני אנשי המלחמה ההלכוא אתו לןךבו שימו את-רגליכםעל־צואךי המלכים האלה הקרבו וישימו את־רגליהם על־־צואריהם: כה ה^מר אליהם:הושע אל־תיראו ואל־תחתו חזקו ואמגנו כי ככה יעשר, :הוד, לכל־א;ביכם אשך אתם'נלחמים אותם: מ ויכם:הושע אחרי־כץ המיתם ויתלם על חמשה עצ;ם וידו ועלוים על־העצים ער־הערב: מ ר,הי לעת 1 בוא השמש שה:הושע רדתם מעל העצים רשי^יכם אל" המערה אשך נחבאו״שם ותומו אבדם נחלות על״פי יהושע ד־ומערה .עד־עצם היום ד־־,זה: בחואת־מקדה לכד ןהו&2 כאשר עשה למלן;ריחו: ־™ יהושע ו־ל^ראל עמו מטקדד,ל?נך,רלהם?גם־לבנה:ירהןוהוה נם־אותה ?יי.ישךאל ואודמלכה דכה לפי־חרב ואת־כל־הנפש אשך־בה לא־השאיר בה שליד רע® ז9ל?יי m *W למלך ;ריחו: * ולעברלהושע וכל־לשראל ?נמו מלכנך, לבישה דחן,עליך, דלחפבה: לב ולהן להור, את־לכיש ביר לשךאל דלכז־ה בלם השני ולבה לפי־חרב ואת־כל־הנפש אשר־בך, ככל אשר/עשה ללכנה׳: ל־ אי ?גלה הרם מלך נזר לעזר את־לכיש ולבהו להושע ואת־עמוער־בלתי זלשאיר־לו שריר: לי ולעבר להושע וכל־ישךאד1 עטו מלכיש ענלנה ולחנו,עליה דלחמו עליך,: להדלכדור, בלום ההוא ויכוה לפי־הרב ואת כל־הנפש אשר־בה ביום ההוא -T. J ן 5 V V : ״ . J - T Vp : VJV - T - ) . החריסככל אשר־עשד, ללכיש: לידעל יהושע וכל־לשראל עמו מעגלונה הכהונה וללחמו עיךח;ל«ךלכהוה ולכור׳־ לפי־־הרב ואת-מלכה ואת-־כ<4־עףך, ואת־כל־הנפש ^שר־בה לא־העזאיר שליד ?נל אשר־עשה לעגלון ולחרם אותך, ואח־כ4־הןפש אשר־בה: ל" דשב להושע _ןכ4־ץשךאל עמו דבריה ,וללחם _על!:ה: ל־ וללכדה ואת־מלכה ואת־בל־עךיה דכום לפי־חרב ולחרימו את־כל־נפש אשך־בה לא השאיר שריה כאשר עשה לחכךון כן־עשה לךברד, ולמלכה וכאשר M* ללבנה ולמלכה: מ דכה יהושע את־כל־האדץ ההר והנגב והשפלה והאשדות ואת כל־־מלכיהם לא השאיר שריד : - : •• V : . T׳:־ T ־ T (• :, • J V. ” J •יו , ואת כל־הנשמה החרים כאשר צוד.יהוד, אלהי ישראל: ן•• T : • j•• V: (T J T ■ ולכם להושע מ5ןהש כ;ךנע ועד־עיך, ואת ?OP, ויזו ועה־נכעון: טבואת כל־המלכים האלה ואת־ארןום לכה יהושע ;הושע פעם אחת כי;הוד, אלוד »&ל{לחם ללע*ר$ןל: ־־רשבןהושע ובל־ועזראל עטו אל״המלנההנלנלה: יא»m?'W :?י! מלךחצור ולפלח אל־יובבמלןי מדון ןאל;מלך שמרון ואל־מלך אכשף: בןאל־המלכים אשר מצפון בהר,ובערבה ננב מרות ובשפלה וקנפות ךורמ;ם: נ הכנעני, ממורח ומים והאמלי והרות’ והפרד וך,;ב!םי ההר והרווי וזחת חרמון בארץ המצפה: י רצאו הם וכל־מחניהם עמם עם־רב כחול אשד על־שפת־הים לרב ומום ורכב רב־מאד: י׳ ויועדו כל המלכים האלה ויבאו ויחנו יחדו אל־מימרום להלחם עם־ישיראל: י ויאמר —ד —ן:־> ־: T s ff* • T • : •• J’*« VM T •ין - " V ף־ןך, אל־ןהושע אל־תירא מפניהם כי מחר כעת הזאת אנכי נתן את־כלם בוללים לפני ןשראלאת:ם1םיהם im ןאת־מרכבתיהם העורף כאש: י רבא;רושע וכיל־עם ממלחמה עטו עליהם על־מי נדום פתאם!;פלו כחם: ח גיתנם.יהוד, בדד־נשראל ויכום וירדפום עד־ציךון רבה ן_עד משךפות כדם געד־בקעת מצפה מזרחה רכם עד־ בלתי השאיר־להם שריד: ט ויעש' להם יהושע כאשר ! •< «- 5 -I ־1 IV ־1-1 • ->- V T : י י־ - -I :־־ JV אטר־לו;הוד, אודסוםיהם עקר, ואת־מךכבתיהם ש?ף באש: י וישב.יהושע בעת ההיא ונלכד את־חצור ואת־ מלכה הכה בחרב כי־חצור לפנים" היא ראש כלל־ ־־ : T) ן • VAT V JT •|ק T ( • ) • T : J T הממלכות האלה: יא ויכו את־כל־הנפש אשר־בה לפי־ לרב לקרם לא נותר כלעשמה ואת־חצור שרף ?אש: ■נ ואת־כל־״ערי הטלכים־האלת ואת־כל־מלכיהם לכד ף■,ושע רכם לפי־חרב החרים אותם, כאשר צוהמשה עבד יו$ך,: -נ רק כל-לעלים העמדותעל־תלם לא־שרפם ישראל זולתי את־חצור לבדה שרף יהושע: יי וכל שליל הערים האלה והבהמה בזזו להם בני ישראל רק את־כל־ האדםל?1לפי־חרב עד־השמדם אותם לא השאירו כל־נשמה: מי כאשר צוה ,יהוהאת־משה״עערו כן־צזה I* T (V T יהושע יא יב יא מעה אתץהושע וכן עשה;הוסע לא־הסיר ויכו• מכל אשר־צוהןהוה את־משה: «פקח ;הושע-את־כל־לאלץ הזאת ההר ןאתיכל־הננב ואת כל־ארץ משן ואת־לשפלה ואת־ד,?רבהואת־קר:עראל ישפללד׳• ייטן־לילך די״לק העלה עןנירועקכעלןד ?בקעת הלבנוןההתלךהךמח ואתכל־מלכיהם לכד רכם וימיתם: יחימים רביפ^שה יהושע את־כלההמלכים האלה מלחמה: "לא־היתה עיר אשר השלימה אל־בד לשראיל בלתי קמי ד53־ rey את-הכל לקחו כמלה™: נ?1 Wמסיי לקלן את־לכם לקראת למלחמה את־ושהאל למען קסרימם לכיפתי הרת להם ון1חנר, כי למען השמ;ךם כאשר צוה לד,וה את־משה: ני■ דכא להושע כעת ההיא לכרת את־ הענקים מן־ההר מךהקרון מן־לכר מן־ענב ומכיל הר ;תרה ומכל הר ושראיל עם־עריתם החרימם,יהושע: =־ לא־נותך ענקים בארץ בד ,לשראל רק בעזה כנח ובאשדוד נשארו: נמלקה להושע את־כל־הארץ ככל אלצרדכר להוהאל־משה ולחנה להולצע ?נתלה לל^האל כמהקקתם לע?טידמ_והארש שקטה מטלהמה: יב« ואלה! מל?; האח אשי ל« לדושואלבדעו את־ארצם כעבר הירדן מורחה השמש מנחל ארנון עד~ הר הרמוז ובל״הערבדה מזרחה: ב םיחוןמלךהאמךי חישב בחשבון משל מערער אשרעל־שפת־נלל ארנון ותוך הנחל וחצי הגלעד יעדלבק לנחל נבול מי עמון: ־ןדמרבה עד־״ים מרות מורחה ועד ע לערבה ™מלח מזרחה דקי בית הישמות ומתימן תחת אשרות הפםןה: ילנמלעונמלך לבשן״מיתר חךפאים ליושב בעשתרות ובאדרעי: י׳ ומשל בהר הרמון ובמלכה ובכל־־הבשן עד־ ,נטל משוקי ולמעכתי ויעל הנלערנבול שיק טלך לשבץ: י משל ע^ד־;ר(ך, ובד:שלאל לכוס מקנה משל ושפלתו קרי. עבד 22 יהושע יב יג nfra יר<§ך, לךאובני ולגדי ולתצי ש?ט דמנייי׳ •• י ואלה מלכי הארץ אשד הכד, ,יהושע ומי.ישךאל ?.?3ר הלדן;מה מבעל נד בבקעת הלבנון ו״עד-ההד החלק העלה שעיךה ההגה;הושע לשבטי וקיבול מי־■ כמחלקתם: ח בהר ובשפלה ובערבה ובאשדות ובמדבר ובנגב החתי האמרי והכנעני הפתי החוי והיבוסי: ט מלך -VAV -ן • • v: (T • : - : -ן:־ • - : • • -ן ••):-: •ן IV J1 ;ריחו אחד מלך העי אשר־מצד בית־אל אחד ’ מל־ ;הושלם אחד מלך חברון אחד: ■א מלןתרמות אדוד מלך לכיש אהה: יב מלך עגלו אחד מלך גזר אחר: יג מלך ך?ר אחד מלך נדר אהה ■י מלןיחךמה אחד מלך,ערד אחד: ־־ מלך לבנה אחד מלך עדלם אחה.־־־ מלך מקדה אחד מלך ביודאל אחד: ן מלך תפוח אחד מלך ה?ר אחד:״ מלך אפק אחרמלך לשתן אחה f מלך מדי! אחר מלך חצור אחד: ־ מלך שמחן מדאון אהד מלך אכשף אהה « מלך תענך אחך מלך m אחי: ננמלך ך, דש אחד מלך;יק?עם לכרמל אחר: ־־ מלך דור לנפת דור אחד מלך-גךכב לגלגל אחד: =י מלך תן־צח אחד כל-מלכים שלשים ואחד: * יג "ויהושע זקן בא בימים דאמר;הל, אליו אתה קנתה באת עמים והארץ נשארה חרבה־מאד לרשתה: נ זאת הארץ הנשארת כלץלילות הפלשתים וכל־משוךי:; מן־ השיחור אשר 1 על־פג; מצרים ו״ער נבול עקרון צפונה לכנענ; תחשב חמשת 1 טח: פלשתים העזת; וחאשדודי חאשקלוני חגתי;העקרוני והעויט: י מתימן ?ל־לזרץ תבנעני ומערה אשר לצידנים.עד־אפקה עד טול ח^מדי: י !■ והארץ העלי וכל־חלבנון מורח השמש מבעל נד תחתחר־חרמוןעד לבוא תמת: י כלקשבי תחר מ!־ הלבנון עד־משרפת מ;ם כל־צידנים אנכי אורישם מפני ?להלאל דקי הפלח לר?ךאל בנחלה כאשר צייתיך: יהושע יג יב < ועוזר, חלק את־הארץ סזאת מסלה לתנועת דועובטים נחמהשבט המנשר: ה עטו חראובנן והנהי לקחו נחלתם אשר נתן ללוב משה קעבר חיךךן«רחה כאשר נתן להם משה עבר להור,:= מעהועו־ אשר ער־שפת־נסל ארנון והעיר אשר'בו1וןד-ד,נהל וכל־הטישר מיךבא 8ר-דיבון: י וכל ערי ?יחון מלך האמרי אשי 9* ?1W0 .עד־ןביל בנל־עמון: -» והנוער ונבול דזנשורי והמעכתי ובל הך חרמון וכל־הבשן ער־מלכה: ■נ כל־ממלכות עוג בבשץ אשר־מלךבעשתי־ות ימזמי קיא מ»י מהי קופאים רבם משה וירשם: יג ולא הורישו בני ישראל את־הגשורי ואת־המעכתי וישב נשוך ומעכת בקרב לשראל עד הלום הזה: ,יירק לשבט ד,לוי לא נתן נחלה אשי להור, אלהי לשךאל הוא נהלתו כאשר זיבר־לו: ־י ולתן משה למטה בני־ךאובן למשןחותם: =<ךהי להם הנבול מערוער אשר על־שפת־נחל ארנון והעיר אשר בתוך־הנחל ובל־ המישר על־מידבא: י־ חשבון וכל־עריה אשר במיגור ריבון ובמוות בעל ובית בעל מן!ון: יח גיהצה וקדמת ומפעת: יטוקריתים ושבמה וצרת השחר בהר העמק: כ ובית פעור ואשרות הפםגה ובית הישמות: כא וכל ערי המישר/וכל־ממלכות סיחון מלך ד,אמרי לנשי מילד בחשבון אשר הכוה משהאתווואת־?®’?!' מד:ז.א״־אה ואת־ךקם ואת־צור ואת־חור ואת־רבע נסיכי ?יחון לשבי m * ננגאת;?ל׳?ם ידמיך m= קחי מדזקיראל בחלב איל־חלליקם: מ ולזהי נבול מי ראובן סירקן קבול ואת נחלת קנללראוב! למשפהותם ד;,ערים וחאריהן: ־י ולתן משה למטר,נד לבטנה למשפחתם: ־י ויהי להם bnp יעוך וכל־ערי הנלעד וחצי!ארץ בט עמון $ה־ ערוער אשר על־מי רבה: •מ ומחשבון עך־רמת המצפה ובטטם וממסטם עדץכול לך?ר: ־■ ובעמק בית הרם חצי הספר בפסוקיה ובית 24 יהושע t t ופית נמרה;סבות וצפון";תד• ממלכות פימן מלך חשבון מרדן ועל עמלןצהום־כנךת עפר מ1־ךן מולדוה: נ" ואת נחלת בד־גך למש?חתם לעריכם ודוצריהם: נ־״וותןמשה לקצי שפט טנשה״וולי לחצי מטה בד־מנשה למשפחתם: ללחי נטלם ממחדםכל־הפשן כל־ממלמתו j» מלץ־ח^ן וכל־לות,י$ךראשר בבשן ששים עיר: ל« וחצי תלעד ועשתרות ואךרעי ערי ממלכות ?נוב פפשן לפני מכיר פך?ונשדז לחצי פד־מכיר למשפחותם: לנאלה אשר־נלל משה nmg מואב מעפר לגייז וריחו מזרחה: ל־ ולש® תלוי לא־נתן משה נחלה:חוה אלמ וקזראל ן**"נחלתם כאשר דפר להם; , יד« ואלה אשר-נחלו בד־ושראל כארץ כנען אשר נחלו אותם אלעזר הכהן ויהושע בן־נון וראשי אבות ל,מטות לפי ושראל: יפנורל נחלתם באשר צוד,'וחוח טד־משח לתשעת המטות"וחצי המטה: ג נד־נתן משה נחלת שד למטות'וחצי המטה מעבר לירדן וללוים לא־ נתן נחלה בתוכם: יפי־ח:ו פנ״י־יוסף שד מטות מנשה וא?ר;ם ולא־נתנו ללק ללדת פארץ פיאם־״ערים לשפת וטנרשיהם למקניהם ולקדנם: י כאשר צוד, .ימה אחמשה כן עשו כד.ישראל יסלקו את-ליארץ: ימשו פד■ ומדהאל-להיש?«?ל «ר,א1י,ולב «זיד• יהודה בירושלם עד היום הזה: סז אידצאהנורל־‘ לבני יוסף מהדן.יריחו למי יריחו מזרחה המדבר עלה מיריחו בהר בית־אל: ב ויצא מבית־ אל לוזה ועבר אל־נבול הארכי עטרות: ג וירד ימהאל" T: T» A l״ -י# J : V י r : - |T :־. V T T -T: I T נבוה היפלטי.עד־נבול בית־חרון תחתון ועד־נזר והיו תצאתו ימה: י וינחלו בנליוסף ’מנשה ואפרים:‘ה ויהי גבול בני־אפרים למשפחתם ויהי נבול נחלתם מזרחה 2 .AT # : 1 • : • (- 2 V ־: • :> ( T •T: e rT T ír עטרות אדר עד־בית חרון עלן־ון: ידצא הנבול הימה הטכמקת מצ1£ן ונפק דם1ל מורחה קאנת שלה ועבר אותו ממזרח ינוחה: יוירדמינוחה עטרות ונערתה ופנע לריחו רצא הירדן: ח מתפוח ילך הנבול:מה נחל זקנד 28 יהושע טז r ומימיו חמח ואת נסלח מטה «.:־-אפוץם למשפחתם:= והערים המבדלות לבני אפולכם ?תוך נחלת ?ני־מנשה בל-הערים וחאריקן: י ולא הורישו את־ ס?נענ; היושב בנזר וישב הןנע;י בהךב אפרים ער־ היום הזה ויהי למם־עבד: יז» הרי הנוהל למטה «נשהבי־הוא ?בור יומך למכיר ?בור מנ^ה אבי הנלעך כן לוא ל:ה איש מלחמת ויל1'" לו הנלעד והבשן:נהל,י לבני מנשה הנותרים למשפחתם ל?ני א?;עזך ולבני-חלק ולב? אוריאל [לבני-שכם ןל?ני-חפר ולבני שמידע אלה בה מנשה בן־יוסף המרים למשפחתם! נ ולצלפחד בן־חפר ?ךנלעך ?ן־מכיר כ!־ מנשדלא־דיו לו בנים כי אם־בנות ואלד, שמות בנתיו מהלך, ומ!ה חנלה מלבה ותךצה: י ותלךמה ל?ני א^עזר הבחן ולפה 1 חושע ?ן־נון ולפני»ס?שיא;ם לאמה.יהודי צוד׳ את-טוצהלתת־לנו נחלה ?תוך אחינו התן להסאל־פי והיד׳ נחלה ?תוך אחי אביהן: ה ויפלו חבלי־מנשה ?שרדי לבד מארץ הנלעד ןה?שץאשך מעברילרך ן! ׳ביבנותמנשה נחלו נסלח ?תוך בדו וארץ הנלעדללסה לבני־מנשח הנותךים: יהדי נבול־מנשה מאשר המכמתת אשר על־ פני שכם והלך דינבול אל־הימין אל־ןשבי עיןתפוס: יי למנשה חתה אלץ תפוס ותפוח אל־נבול מנשה לבני, אפך:ם: ־ הרד הנבול נסל ,קנה ננ?די לוסל ננרים האלה לאפרים ?תוך,ערי מנשה ונבול מנשי׳,מאפון לנחל!,'ל תצאתיו לפה; ׳ננבהלאפרום וצפונה למנשה -מי מם גבולו ובאשר ופ|?י| מצפון ו?וששכר,ממןוןה: 'א הדיי למנשחבוששכך ולאשר ביח־שאן ובנותיח מל;עם ובינותיל ואת־ןשבי דאה ובנותיה וןש?י עין־ךיר ובנותיה השבי תענך ובנתיה השבי מנהו ולנועה שלשת הנפה: י3 ןלא,יבלו ?ך מנשה׳ להוריש את־לעלים לאלה הואל הכנעני יהושע מ יח טו ה?נעני לעכוז כארץ הזאת: יגולל!' כי חוקו 33: .ישראל ולתנו את־הפנעך למס והורש לא הורישו: יי וידברו בך יוסף את־יהושע לאמה מרוע נתתה לי נחלה נורלאחד וחבל אחד ואני עם רב עד אשר־עד-כד, כרמי להוד,: * ויאמר אליהם להושע אם־עם־רב אתה עלה לד היערה ובלאו! לך שם כארץ הפרד והרפאים ?'־אץ $ הר־ יתפרלס: :־"!;אמרו כד יוסף לא־יטצא לנו ההרורם? ?תל ככל־הכנעני הי?3$ כארךהעמק לאשרכבית-שאן ובנותיה ולאשר כעמק לזתנאל! ראמר:הושע אל־?" יוסף לאפרים ולסנשה לאמו־ "עם־רם אותך, וכה!רול לך לא־;היך, לך נוהל אחר: יי׳ כי הך:הי״ה־לך כי־לער הוא ובראתו לד,;ה לך מנאתיו כי־תוריש את־הכנעני כי רכב ברול לו כי חי- הוא: י יח« ולקללו' כל־ערת כני־לשראל שלה ולשכינו שם את־אהל מועד והארץ ??כשה לבניהם! ־ ולותת ?33: לשךל8ל אשר לא־חלקו את־נחלתם שבעה שבטים: ־!:אמר להועוע אל־בני ישראל עד־איה אתם מתרפים לבוא לרשרז את־הארץאשר נתן לכם להוה אלהי אבותיכם: י הבו לכם שלעוה אנשים לשבט ואשלחם רקמו ולתהלכובארץולכהבו אותה לפן נחלתם ך?אי אליי יהההלקו אתה לשבעה הלקים להודה לעמך על־נבולו מנגבובית יוסף לעמדו על־נמלם מצפון: י ואתם תכתבו *ילהארץ שבעה הלקים והבאתם אלי הנה הריתי לכם נודל פה לפך לרוח אלהינו:-ביאיןדזלק ללולם בקרבכם ?י־בהנת ידדה נהלתו ונד וךאובן תהצך שבט דסנשה ?קחו נחלתם מעבר ל!ררץמןךחהאש^תן להם משח עכריהוה: "רקמו האנשים וללכו ולצו ,יהושע את־ ההלכים לכתב את־הארץ לאמר לס והתהלכו בארץ וכתבו אותה ושובו אלי ופר אשליך לכם גורל לפני;רוך, נשלה, 30 יהושע יח כעלה : ־ ולכו האנעים ולעכרו בארץ ולכתבוה לוןר׳ם לעבעה דולפים על־ספר ויבא• אל־להועע' אל־־הטחנה עלה: י ומולך לדם להועע נוהל כעלה לפד יהוד, ולחלק־ עם;ה1ע$ את־קארץ לבד לעראל כמחלקתם: יא ויעל נוהל מנוה ?ד־בדמן למשפחתם ולצא נבול נורלם כין קד,יתדה ובין כני יוסח: י־ 1-זדי להם תבול לפאת צפונה מן־־תקדןתלה, מבול אל־@תף;ריחו מצפון ועלה כהר תה ווהיה וקצאתיומהכרה בית און: *ועבר מעם תכול ילווה אלתתף לוזה ננכה קיא בית אלררה מכויל עטרות אדר על־ההך אשר מננב לבית־חדון סלותון: יי לתאר תבול תסב לפאתקים ננכה מן־ההר אער' _על־ ?ני בית־חרון ננכה והיד־, חצאתיו אל־קרנת־כעיל היא קרית לערים ן!יר כד להודה ואתפאת־ים: טיופאת־ננכה מקצה קולת;נרים רצא תכולתה־ ולצא אל־מעין מי נפקוד!: סידרה מכול אל־קצה ההר אערעל־פניניכן־ תם אער כעמק,רפאים צפונה דרה ני הנם אל־כתף הלכתי ננכה דרה עין תל: יי ותאר מצפון דצא,עין עמע דצא אל־גלילות אער־נבח מעלה אדמים דרה אבן בהן בן־ךאובן: ■הועבר אל־כתף מול־הערבה צפונה דרה הערבונה: י=;עבר תתל אל־כתף, בית־תלה צפונדה והיך,ותוצאותיו הנבול אל־לשקים־המלח צפונה אל־קצה מרדן ננכה יה נבול ננב־ ־ והלרלן ככל-אתו ”לפאת־ .קרמה ואת נחלת בני בדמן לנבולתיה סביב למשפחתם: =» וליד $רים למטה כי כדמן למעופתוניהם;ריחו וכית־ מלך, ועמק קציץ: =־ ובית הערבה וצמהם ובית-אל: « וקעדם והפרה ;עפקה: ני ובפר העמוד והעפנל ונבע ערים עזתים־עערה להצדיקן: ־י נבעון.והרמה תארוה: ני והמצפה והכפירה והמצה: ני ורקם לרפאל יתראלה: כח ובלע האלף והיבוסי ל׳יא;תשלם ן^עת קי־ית ערים יהושע ידו יט m אךפע־?ענךה ;חצריהן זאת נחלת. 39־מ?® frWfr* יט »רצא תורד השני לשמעון למפר, בני־־שמעץ למשפחותם רהמחלתם בתוך נחלתימיץהודה: נויהי ללם בנחלתם ?!!-r:r ושבע ומולדה: ־וחצר שי8ל ובלה ועצם: י ואלתולד ובתול לחךמה: י וצקלג ובית־ המלבבת וחצר סוסה: י ובית לבאות ;שרוחן ערים שלש״עשךה לדעד־יקן: <£! רמי! ועי"־ יעשן ?לים ארבע והאריה;: י׳;בל-החצרים אשר בביטת העלים האלה עך־מנלת באר האמת ננב זאת נחלת מטה מי־ ש«!ון למשפחתם: ־ מחבל בני יהודה נחלת בד W! ט־-תח חלק בטלהודה רב מלם רנחלו בני־ שמזנו! בתוך נחלתם: י רעל הנוהל השלישי לבד זבולן למשפחתם ויהי גבול נחלתם עד־שיריד: יא ועלה גבולם 1 לימה ומרעלה ופנע ברבשת ופנעאל־הנחל אשר על־ פד:קנעם: י־ ושב משךיד,קךמה מ!ךח השמש על־ נבול כבלת ועבד ן;צא אל־הךבךת ועלה עי?:* ומשם עבר _קךמה מזרחה נתח חפר עתה ,קציז רצא רפיון המתאר הנעה: יי;נסב אתו הנבול מצפון הנהן והיו הבאתיו ני עתה־אל: ־י וקטת ונהלל ושמרון רראלח ובית לחם,ערים שתים־עעזרה והצחיח!: ־־׳ זאת נחלת בך־דכולן למשפהותם הערים האלת והברית!: י! ליששכר:צא לגורל הרביעי לבך;ששכך למשפחותם: •״תזהי נטלםךרעאלה.ורכסלותושונם• ■טוחפךים ושיאו! נאנחלת: ־;וחרטת וקש;ון;ואבץ:־ךורטתועי־ךנךםוע,ין הרד, ובית פצץ:== ופגע הנבול בתבור ושחצומה ובית שמש ;תיו תצאות נטלם דורך! ערים עזשהנשרה יהצריהן: ־נ זאת נחלת מטה מיץששכך למשפחתם הערים ודוצריהן: כי ויצא הגורל החמישי למפה בני־ אשך למשפחותם: ״.ויהי גבולם ná’O &י m ושדזצים" 5די• ואכשף 32 יהושע ייט וא?עף:» ואלמלך ועקעד ומעזאל ופנן ?ם־מל תמה ובעיחור ל?נת: מ ועב מזרח העטע בית תן ופנע מבולן ובני י«ןומןל צפונה בית העמק ונעיאל רצא אל-כבול מעמאל: " ועברן ורחב והטון וקנה עי צייו! רבד׳: “(ע? מבול הרמהועד־עיר מבצר־צד ועב תבול הסה ויזהיר תצאתיו הימה מהקל אמיבה: ל ועמה ואפק ורחב;ערים עערים ועורם וחצו־יהן:* זאת נחלת מטה בד־אער למעפחתבם הערים האלה וחצליהץ: ל־ לבד נפתלי,יצא מורל העעי ל?נ: נפתלי למעפחתם: ל־ דקי גבולם מקלף מאלון ?צעננים וארמי הנקב ויכ?אל עהלקוסרהי תצאתיו מרדן: לי ועב מבול;מה אמות תבור דצא מעם חקקה ופגע בוכלון מ3;ב ובאערפנע מ:ם וביהודה מרדן מזרח העמע: לי וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכנרת: לי ואדמה, ודימה והצור: ל. וקרע ואדרעי ועין הצור: ל" ה־און ומדל־ אל חרם ובית-ענת ובית עמע זערים קעע-עערה וחצריהן: ל־ זאת נחלת מטה בד־נפתלי למעפחתם הערים והצריהן: ם למטה ?ני־דן למלזפחתס;צא תורל העביעי: ־» ו;הי נבול נחלתם צרעה ואעתאול [עיר 30ועעלבין וא;ל1ן רתלה: ־יואילון ותמנתה ועקרון: =י ואלתקה ןג?תון ובעלת: ־יי■ ויהי ימי־מ׳יו ונת־רמון: סי ומי הירקון ודרקון עם־מבול מול ;פו: לייצא^ביל בני-דן מד^יויעלו ?ני-דן רלחמו עם־לעם וילכדו אותה‘וויכו אותה לפי־חרב הרשו אותה ויעזבו : VV • ! JT . , S -7, . JT J ־•1: > T בד,;;קראו ללעם דן ?עם דן אביהם: =״ זאת-נחלת מטה טיק למעפחתם ה?דם mrm *m “מגלי לנחל את־הארץ לטולתיה 1;מו,?ני־יעראל 3חלק ליהושע בן־נוץ בתוכם: נעל־פי להוד, נתנו לו את־העיר • .*V — •ס* 1)1 • • I ־־ 1 * JT• • * אער עאל אתרתמנת־םרח בהר אפרים ויקנה את־סעיר וחיו קרי. קם ק נז׳ק. וישב יהושע יט כ כא יו $1ב בד,: נאאלד, הנח^תאשר־נחלו אלעזר דכדזוויהושע ?ן ־נון וראשי תאבות למטות כני־ישראל 31גורל 1בשלח ל?נילעה פתח אהל מועד ויכלו מחלל! את־ריאת: כ» ולדבר לדור, אל־יהושע לאמת: ב ד?ך אל־־כר לשךאל לאטד קנו לכם את־ערי המקלט אשר־רפרחי אליכם בלה־משה: !לנום שמה רוצח מבר,-נפש ?שננה ??לי־דעת והלו לכם למקלט מנאל הדם: יונם אל־ אחת ומהערים האלה ועמדיפתח שער הקיר ודבר ?אוד וקנל קעיר־ההיא את־ך?ריו ואספו אתו העידה, אליהם ונתנו-לומקוםולשבעטם: י.ןבי.יךדףנאל דדם אחריו ולא־לםנרו את־הרצח כלהו כי כבלי־דעת הכה את־רעהו ולא־שנא הוא לו מתמול שלשום: י ולשבו כעיר הל,יא עה״עמהו לפניי דעדד, למשפט עד־מות הכהן הנדיויל אשר יהלך, בלמים הדם או ולשוב והרוצח ובא אל-עירו ואל־ביתו אל־העיר א?ר־נם משם: י!לקדשו אודלקדש בנליל ?הר נ?תלי ואת־שפם ?דך אפרים [את־קךלת ארבע היא הבר•; ברה לחורה: יי ומעבר לירדן יריחו מורחה נתנו'ארת־בצר במךבך ?מישר ממטה ךאו?ן ואת־ראמות ?נלעך ממטרונה ואת־נלון??שן ממטח מנשה: ־ אלה חיו ערי דמועהר, לכל 1 ?ד לשלאל ולנר הנך בתוכם לנום שמה בל־מבה־נפש ?שננה ולא למות ?:ה נאל דדם ער־עמהו ל?נל העךךי: , , , , כא» !ינשו ראשי אבותהלולם אל־אלעור הכהן ואל־ ;הישע ?ן־נון ךאל־ראשי אבות המטות ל?נל לשראל: נולדברו אליהם ?שלה ?ארץ כנען לאמיר להוד, צלה ?יד־משה לתת־לנו ערים לשבת וט!ךשיהן ל?המתנו: ־ ולחנו ?ני־לשראה ללרם מנחלתם אל־פי לועה אח־ קערים האלה ואת-מנרשלך,ן: י!לצא.תורל למשגיח חקרתי ולחי ל?3י אסרן דכה,! מךהלוים ממטה, להוויה ייל! קיי• וממטה 34 יהושע כא וממטה העמלני וממטה בדמן בגולל ערים שלש עשרה: י■ ולבני קהת הנותרים ממשפחת מטה־אסרץם וממטה־ דן ומחצי מטה מנשה בגורל ערים עשר: י ולבד גרשון ממשפחות מטדה־יששכך וממטה־אשר וממטה נפתלי ומחצי, מטה מנשה בבשן בגורל ערים שלש עשרה: ז ל33י 1113' 1631931 131X11333 311E3331־163013113, 1ב1'לןןנ1יםש3!יםעע1ר1: ״1:11 בנילשלאל ללוים את־ חעלים לארחואת־מנלשיל! כאשר צוח,’1(1 ?נד־מעה 11133 :a ויתנו 1393 בני יד,13931111 בני שמעון את לעתים האלח אשר-^לאא™ בשם: -להילב3: "אמא ממשפחות תללתי מבנן לון בי ללב 1ד11נ11ל1אישנ1: ׳» מתנו ללםאת־קריתאלבע אבי לענוק ליא חבלל בלי יד״ידחואת־מט־שר, בביבתיל,: יג ואת־שלד, 1,עיר ואת־ מבליל נתנו לכלב בן־ןפנה באחותו: -נ,ולבר׳ אדיח חבר,! נתנו את־עיר מרןלט לרצח אודלבלון 1את:מנרעיר׳ ואת־לבנך,!את-מנרשיל:ייואת־ותרואת־מנרשל ואת־ אשתמוע ואת־מנלשה: «י ואת־חל! ואת־מנרשל ואת־ לבך ואת-מנרשה; » ואת־־ען! ואת-מנר^מ!אה־ ןט1, ואת-מנךשל את־פית ששש ואת־מ3ךשר,זעךים תשע מאת שני השבטים האלה: -י וממטר, בנ;מין את־גבלו! 1את־מ?רשה את־ןבע ואת־מט-של: " את־־ננתות ואוך ממשל ואת־עלמון ואת-מנלשמ ־נרים ארבע: י־ בל־ עלי ?ני-אלרן חבלנים שלש־־נשרר, עלים ומנלשילן: כ ולמשפחות בני־קהת הלרם הנותרים מבני קהת ויהי : -ן ; r I -ן:•• ־ | ( ־1 1- AT I : ) J•• : • f C: • ערי גורלם ממטה אפרים: נא ויתנו להם את־עיר מקלט T: Í - • T T I J•• T|• ־ ״ : S- I : • • V V T לרצח את־שכם ואת־מנרשה בלר אפרןם ואה־ןיר יאה־ ממשה• ננןאת־ק?צים ואת-מנלשמ ואת־בית חרון !את-ממשח עלים אלבע: ־־ !ממטה־ד! אה־אלה־א ואת־מנרשה את־נלתוןואת־מנרשד,: נדאת־אילון ואת־ ראשונה נך. מגרשה V : (• T V : t. יהושע כא יח מנך™ $Wrnrt ערים ארבע: ״ וממחצית מטה מנשה את־תענך ואת־מנרשה ואת־נת דמון [את־מנרשדה ערים ׳?ורם: ט כל־,ערים עשר ומגרשיהן למשפחות בנן־קהת הנותרים: ני ולמי גךש1ן ממשפחת הלוים מחצי מטה מנשה את־עיר מקלט הרצח את־גלוןבב׳?ןואת־מנךשה ואת-בע׳?הךהואת־מנךשח עריםשת:ם: נ" וממטה.יששכר את־קשןון ואת-מרשח את-הברת ואת־מנרשה: נ־ את־המות ואת-ממהעה את־ עין גנים ואת-מנרשך ערים ארבע: ל וממטה אשר את־ משאל ואת־מנרשה אודעבדון ואת־מנרשח: ל" את־ חלקת ואת־טנרשה ואת־רחב ןאת־מנרשה ערים ארבע: לב וממטה נפתלי את־עיר 1 מקלט הרצח את־קדש בגליל ואת־מנר׳פה'ואת־המת דאר^אות־מנךשה' ואת־קךתן יאת־מנרשה,ערים שילש: *כל־ערי W15. למשפחתם שלש־עשהוה עיר ומגרשיהן: ל! ולמשפחת בנן־מררי הלוים העותרים מאת מטה ומלן את־;ק?עם [את־מנךשת את־קרותה ואת־מנו־שה: לה את־דמנה;את־מנ-שה את־ נחלל ואת־מנו־שה ערים ארבע: לי •(וממטה ראובן את־ עיר מקלט הרצה את־בצר במרבר ואת־מנרשת את־ :הצה ואת־מנו־שה: לי את־קדמוה 1את־מ3ךשר. 1את־ מיננעת ואת־מנךשה ערים ארבע): ל" וממטה נד את־ עיר מקלט הזרמה את־רמת בנלעך ואת־מנרשד׳!את־ מחמם ואת־מנרשה: ל־יאת־חשמן ןאת־מנרשיד את־ ;ע!ך,ואת־מנךשה פל־ערים ארבע: ־ כל-העךיסלמי מררילטשפחועם הנותרים ממשפחות הלו־פויהי נוךלם עדים שועים עשרה:« כל ערי ד,לרם בתוך אחזת בר; ושד?«ל ערים ארבעים ושמנה ו«ךשיהן: סב תה::נדז הערים האלה עיר עיר ומגרשיה מביבותייד׳ S לכל־ הערים האלה: « ניתן יהוה לושראל ארת־כל־הארץ 5•יל! ?'■ *שני כתובים האלה לא נמצאים בפברים רכים אך הם ח־״ה א׳ סי' ר ועט״ש־ ^ר נעבעלתח לאטפם agaWH בה: ־י יינח להוד, להם מסביב ?כל אשר־נשבע לכבותם 1לא־?מד איש בפניהם מםה־איביהם את בל־איביהם נתן יהוד, ביהם: טה לא־נפל דבר מכר הדבר הטוב אשר־דבר יהוד■ אל־ביית ישראל הכיל בא: | 1V* T : • J•• V (T ־ JT T v ־: 35"» אז ;קותרניייהוסע לראובנל ;לןדי ולחצי מטה ?נשה: נ ולאמו־ אלילם אתם שמרתם את כל־־אשר גנוה אתכם משה עבר יהוה ותשמעו במולי לכל אשר־ -1 -#V . ••• J- : AV- j (י : V V . • :־־) : IV f •• I V: JT י ועתה קניה להור, אלד,יכם לאחיכם כאשר דבי לח= ועתה פנו ולכו לכם לאהליכםאל-ארץאת!תכם אשרו נתן לכם משה עבד להוד, ?עכר הלרדן: י, רק ושמלי ?אד לעשות את-המצור, ואת״-התורה אשר ציה אתכם משה ע?ד-;הוה לאקבה את־להוהאלהיכם וללכת ??לדר?:1 ;לשמד מצותלו ולדקקה־בו ולעקרו ?כל־לבקכם ו?כל־נ?שכם: י ויברכם,יהושע.וישלהם קלט אל■ אהליהם: ־ ולחצי 1 שבט המנשר נתן משה בבשן ולחצל נתן;הושע עם־אליהם ?עבר ה*ךךן,ימר,,:נם כי שלחם ;הושע אל־אהליהם ויבךבכם:י״ויא?ר אליהם לאמד ?5??ים רבים שובו אל־אהליכם וב?קנה רב־?אד בכסף ובזהב ובנחשות ובברזל ובשלמות הרבה־, מאה חלמו ) h : J•• :H- שלל א;ביכם עם־אהיכם: 6 רשבורלכו בנ;־ראובן ובני נד וחציו שבט המנשר, ?את'בני ישראל ?שלד, אשר־ T ־J • ♦׳/יו : - V ♦ • י- * ; • < ־ ־ V . I ( ?ארץ ?נען ללכת,אל־אךו לגלעד אל־ארץ אח»?ם אשר נאחוו־בה על־פי ירוה ביר־משה: י ויבאו אל־ !לילותיהיךרן אשך ?אריץ ?נעךרב? «י־!-א1בן ו?ני:נד וחצי שבט המנשה שם מי?ה על־היררן מובל 3ךול למראד־ו: יא וישמעו בני־ישראל לאמר הנה־בנו בני־ 1 ־־: IV כעבר ץ*י -• : : j : • ן • ; y t ־• fi ־ •יו ▼ J■ : ••ן ראובן יהושע כב ךאובן.וממד וחצי עבט המנשר, את־הטזבתאל־מול ארץ?נע!אל־?לילות הירדן אל־עבר ב?; נעךאמינחעמ^ 33; לעראל ילרןסלו בל-עדת כהלשלאל שלד לעלות ?ליחס לצבא: ־־רעלת םנל־.ישךאל אל־3ד־ראו3ןואל־ בני־נד ואל־סצי #npfns אל־ארץ דנלער את-פינדום בן־אלנגזך לבדן: •י ועשבי, נשאים עטו נשיא אהד נשיא אדור לבית אם לכלי מטות ל^רא-ל ואיש ראש בית־ אבתב המה לאלפי;שראש1: ־י דכאו אל־בני־ראובן נאל־בני-נד ואל־ךוצי שבט־ב??"־! אל־ארץ' חנלמד ולהבדו אתם לאמד:« כה אמרו כל 1 עחעלדוה מהד,מעל הזה אשר מעלתם באלהי לשראל לשוב היום מאתרי;הוד,בבנותכם לכם מן3ח למדדכם הלום ביהיה: י■ המעט־לנו את־עון פעור אשר לא־חטהרנו מטנו עד היום הודה דהי הנגף בעדית יהוד,: יח ואתם תעזבו av - :j ־: J vr••“ r ־ןך״־ע : rj•. t . v |T היום מאחרי יהוד, והיה אתם תמרדו היום ביהוד, ומדור ן -| :־ ־•) T T : AT J • ־ *. •::>(־ -| ,T T T אל-כל-?דת לשראיל לרןצף: -= !אך אם־טמאה ארץ אחיתכם עברו לכם אל־אלץ אחזת יהוד אשך ®m3 משכןלהודודאהוו בתוכנו ובידור, אל־תמרדו ואותני אל־ תבררו בבניתכם לכם מלבד מבלעדי מלבה לדוד אלדיינו: ־ הלואועכן בןדרחמעל מעל בחרם ועל־כל־עדלרת לשראל היהךצף והוא איש אחד לא נהג בעינו: ®ילעני כנל־ךאיבן ובנתר וחצי שבט המנשר, ולדברו את־ראש; אלפי.לשראל: נ־ אל 1 אלהיט 1 לדוח אל 1 אלרים 1 לריר׳ הוא ידע [לשראל הוא לרע אם־במרר ואם־במעל בידוד אל־־תושיענו היום הזה: כג לבנות לנו מזבח לשוב מאחרי להוד לאם־לדעלות עליו עולה ומנחה' יאם־לעשות ?ליי !בחי שלמים יהוד הוא לב3ןש: ני ואם־לא מדאנה מדבר עשינו את־זאת לאמה מהר יאמרו בניכם לבדנו לאפוד מד־לכם ללידוך אלחיילשראל: ני■ ונבול נתן־ידוהביננו ו5?מ 38 יהושע כב בג «’3’9= «B*T ו?2י־נד את־הלריז אידלכבם קלק ביהוד. ובביתו בניכם את־מיר לכלוהי ללא את־להוה: ני ונאמר מנשדדנא לנו למות את־המובה לא לעולה ולא לזבח: ני בי עד הוא בימנו וביניכם ובין דרותינו אללורינו' לעבר את־עבדת להוד, לפניו' בעלותינו ובזבחינו ובשלנןיד ולאץא?ורו בניכם מחר לבדנו אין־לכםחלק ביחוח: ניי ונאמר וחלה בי-ןאמרו אלינו ואל־ךדיקינו מחר ואמרנו ךאו את־ועמית מזבח לחוד, אשר־עשו אבוהינו לא לעולה ולא לזבח בי מנד הוא בינינו וביניכם: נם חלילה לנו ממנו למרר ביהוח ולשוב חיום' מאחזר'.יר,וח'לבנות מזבח לעלה למנחה ולזבח מלבד טובח לחודה אלדוינו אשרלמי מעזכנו: י ולשמע פינחס הכל,ן משיאי העדה וראשי אלפ; ישראל אשר אתו את־הךכרים אשר דברו ?נן־ראובןוכני-נך וכמנשה.וליטב,מןיניקם:ל» ולאמו־ פינחס בן־אלעזר הבחן אל־מי־ךאובן ואל־בני־נד ואל' ?ד עונשה חלום:רעד בי־בתוכנו;חוח אשר לא־מעלתם ביהוחחמעל חזך, אז הצלתם את־בנל לשראל מלחלחות: ל־ ולשב פינחס בךאלעזר הבחן 1 והנשיאים מאת בר־ ראובן ומאת בני־נד מארץ חנלעד אל־אלץ כנען אל־בד לשראל ולשבו אותם דבר: * וליטב החבר בעיני בר לשךאנל ולברכו אלהים בד לשראל ללא א?ח לעלות עליהם לצבא לשחת את-חארץ אשר בני־ראוב! ומינך:שבלם בה: לי1:קראו מי־ראובן וכני־גך למלבח בי־ עדד,ואבינםי»בילחוחד,אלחים: , כג א ויהי מלמים רבים אמדי אשר-הניח לחלח ללשראל מכל־אלביהם מפמב ויהושע וקן בא בלמים: = ולקרא להושע לכל־לשךאל לזקניו' ולראשיו ולשפטלו ולשטריו ולאמה אלחם אני זקנתי באתי בלמים: < לאועם קאיתם את בל-אשר עשה לדוח אלך,יכם לכלחהנקם האלה &פניכ5 יהושע כג כ מפניכם פי להוד, אלד,יכם הוא תלחם לכם י ואויד&ליזי לכם את־תוים הנשארים האלה ?נחלה לשבטיכם מך הורה? וכל־הנרם אשר הכרתי והים הגדול מבוא השמש: י־ וייהוד. אלהיכם הוא יהדפם מפניכם והוריש אתם מלפניכם וירשתם את־ארצם כאשר דבר ייחוד, אלהיכם •ן• AV ך • : V ; - . V V -ן ;־ X JV* *••׳5 : v: VT ן •• .V) לכם: י וחזקתם מאד לשמר ולעשות את כל־חכתוב ?ספר תורת משה לבלתי סור ממנושדן ושמאל: זלבלתי־ בוא בנוים האלה הנשארים האלה אתכם ובשם אלד,יחם . - (•T) J ״• V ־ •.: V: •• J AV : • . V(•• T f >• T | •• ••־> לא־תוכירו ולא תשביעו ולא תעבדום ולא תשתחוו להם: ח כי״אם־ביהוח אלך,יבם תדבקו כאשך ?שיותם עד ׳דרום חזך,: ט רורש .יחווה מפניכם נוים ךלים ועצומים ואתם לא־עמד איש בפניכם עד חרם הזח: - איש־אחה מכם יךדף־אלף פיו ידוה'אלהיכם הוא הנלחם לכם כאשר דבר לכם: יא ונשמרתם מאד לנפשתיכם לאהבה את־־יהוח אלהיכם: יב כיי ו־אם־שוב J • J■ IV ״ I: V: 1T : 1 ץ (T,-: : nV ״ I :.: ־ תשובו ודברתם ביתר הנדים האלה הנשארים האלה ) V)(•• T J• T : • - V •• T J• - v V : v|:- : T אתכם והתחתנתם בהם ובאתם בהם והם בכם: יגידוע t |V T J•• : . (V Te J■ T 9v T r jv : Xq • : .av : • תך־עו פי לא יוסיף יתר, אלד,יכם להוריע את־תוים האלה מלפניכם והיו לכם לפח ולמו.קש ולשטט טגדיכם ולבטים ?עיניכסעד-אבךכם מעל האדמה הטובה,תאה אשד נתן לכםוהוהאלדעם: ;!ותה אנכי הולך היום m ?להאיץ וידעתם ?כל-לכמם ובכל־נפשכם כי לא־נפל דבר אחד מכל והדברים הטובים אשר דבר VV S - S • : ;תה אלסי?ם?נליכם תיל באו לכם לא-נפל ?מנו דבר V ־: אחת־יותה כאשר-בא עליכם פל־הדבך הטוב אשך דבר יהוד, אלד,יכם אליכם כז יביא יהוד, עליכם את כל־ י : V •• | V• ;,T) :־ •• T, : 9 ■ T.I" AV ״ T "< V , היברך,ךע עד-ישגדהו אור!כם מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לכם יתה אלהיכם: « 3ע?ך?ם ארך ?דית ועד, אלד,יכם אשך צוך, אתכם והלןתם תבך0= אלהיס 40 יהושע כג כד אלהים אחרים [השתקוקם לדם וחרד, אף־תת, 03ם ואמרתם מרדד מעל הארץ הטובה אשר נתן לכם: י כדי» ראםף:הושע את־ביל־שכטן ישראל ?ימי׳ ,יקרא לקני.ישראל ולראשיו ולשפטיו ולשטתי רלצבו לפנן דאלדים: ב ויאמר :הושע אל־כל־דעם ?"־אמר :דוד אללי ד^לאל שעמר תדר:שט אבותיכם מעולם רדד יאט אברהם ואבי נדור, רעבת אל?,ים אחריס: נ ואקח את־אטכם את־אברהם מעבר הנהקואולך אותו בכל-ארץ ?נעןיואךב" את־!רעוואק־לו,את־ישחרףיגא3!,ז ליצחק איתעקיב ואח־עשו ואתן לעשו את־ליר שעיר לרשת אותו ן:ענןב ובדו:לדו מצר:ם: "ואשלח את־ משח ואת־אדרן ואגףאת־מצד:ם באשר עשיוזי שקר?1 ואחר הוצאתי אתכם: י ואוציא את־אםקיבם ממשלם ותבאו תמרי רות® מצרים אקרי אבותיכם ברכם ובפרשים:ם־סוף: ׳ ויצעקו אל־תוה ו;שם מאפל ביניכם! ובין המצרים ויבא על:ו את־תם רכטחו!תראינה עיניכם את אשר־עשיתי במצרים ותשבו במחבר:מים יבים: י׳ ואביאה אתכם אל־אתן האמיר; היושב ?עבר הלח ללחמו אתכם ואתן אותם בידכם!תקשו את-א1?= ואשמידם מפניכם:= רקם בלק בן־צפור מלך מיאב רלדום ב:שראל ו:שלח וקרא לבלעם בן־?ער,לק?,! אתכם:- ולא אביתי לש?ע לבלעם !;ברך ברוך אתכם ואצל אתכם מתו: •א ותעברו אתת,קרן ותבאי אל־ תיתו/רלהמו בכם פעלי־תיחו האמת 1ח?לי קבנעני והדתי וחנתשי הדור והיבוסי ואתן אותם ?ידים׳•-.ו,אשלד לפניכם אתת,צרעת ותג ר ש אותם מפניכם שנן מלכי האטת לא בתרבןי [לא בקשתך: י־ ואתן לכם ארץ׳ אשר לאלנעת בה _ וערים אשר לא־בנקם !תשט בהם ברמים וזיתים אשר לאקטעקם אתם אבלים: וארנה ש־י. יתיר ח', ועלה יהושע כד כא ’י ועתה יראו אודיתך, ועברו אתו בדמים ובאמת והסירו את־אלהים אעיר ע?ת אבותיכם בעבר תדור ובמצרים ועבת את־,ידוה: ־יי ואם רע בעיניכם לעבד את־יהוה עתרו לכם תום את־מ: תעברו! אם את־אלהים אעיר־ «כךו אביהיכם אעיר בעבר תדור ואם את־אלהי האמת אעיר אותם הניבים בארצם ואנכי וביתי נעבד את־הוה: « רען העם ויאמר חלילה לב מעיב את־והוך, לעבד אלהים אחרים: יי כיהה אלחינו הוא המעלה אתנו ואת־אבתינו מארץ מצרים מבית עבדים ואעיר עשה i ךנו< ־% אתבל-^ם ואתהאמדי יועיבהארץ מפנינו גם־אנהנו נעבד את־יהוה פי־הוא אלהינו: ׳= ויאמר ,יתעיעאל־העם,לא תוכלו.לעבד אתהה כי־אלהים מדעיים הוא הא. לא־ועיא לפעיעככם ולהטאותיכם:ףכיתעןבו אתץתהתבךתםאלתנט־ ושב והרע לבם וכלה אתעאסרי אעיר־היטיב לכם: ־» ראמר העם אל־יהועיע לא כייאת־ההד נעבד: נ־ ויאמר יהושע אל־העים עדים אתם בצב כי־אתם בחרתם לכם אתךהוה לעבד אותו ראמרו עדים: כי ועתה הסירו את־אלהי תכך אשר בקרבכם הטו את־לבבכם אל־וחיהאלת.יעיראל: ־י ויאמרו העם אל־יהושע את־ הוד, אלהינו נעבד ובקולו נשמע: ־ה רכרת יהושע ברית לעם ביום ההוא רעים לו דוק ומשפט בשבב:'ני לכתב הועיע את־הךברים האלה בספר תורת אלך,ים רקח אבן גדולה !וקימת שם,תחת ך,אלה אעיר במקדש ותה: °!׳אנה ןד,ועזע אל־כל־העם הנה האקן רואת תהית בנו לעהר כי־תא שמעה אתכל־אמרי והה אעיר דבר עטנו ותודה בכם <#ךה פן־תבחעיון באלחיכם: נ" רעילה »' nru . מעבר נך. סלא ר • p־;yty לרקפת אותו #מל נחלתו קתמנת־סךת אשך 3דר־ אפרים מצפון לדר־געש: *־ רעכד לשךאלאתץתוה כל ימי יהושע וכל 1 ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי להושע לאשר.ידעו.את פל-מעשה, להוד, אשך nto ליבראל: לנואת־עאמות יוסף אשר־העלו מי״שראל 1 מטצללם ךןפךו פשכם' קדולקת ך,שדד, אשר.קנך, ועקב מאת פני-קמור אכי־שכם פמאה קשיטך, ולהר ?#ליוסף לנחלה: לו לאל%ך פן-אסךן מת רקפרו אתו מקעת פינהם #ו אשר נתן־לו פלך אפרים: סנוס הפסוקים של ספר יהושע שש מאות וחמשים וששה. וסימנו ותרן לשון אלם. וסדריו י״ד, היתוז עלי יד ה׳ סימן. ופרקיו עשרים וארבעה, וסימנו כד הקמה לא תכלה. וחציו וסחשבון עד רמת המצפה: —esess— שופטים א. א א ויהי אחרי מות ;הו&זע גישאלו בני:שראל ביהוד. “ * לאטד מי־יעלה־-לנו אל־הכנעני בתחלדה a • -ן:- V ST V ן - : -1:- y ־ : • T) להלחם בו: ב ויאמר יהוד- יהודה יעלה הנה נתתי אתהארץ מדו: גיראמר.:ד,וךך, לשמעון אחיו עלה אתי מדלי ונלקטה פקנעני וחלקתי נס־אני אתך פנורלך רלך אתי שמעון: י.רעל לתרח רקן לתר, את-הקנעני ["?לקמ^ש ךכ!ם ?#זק עשרת אלפים m* :y'i5״ את־אדנן בזק פקוק!ללחמו מ רפו אתה,##ן ואת־ ר,פחי: י רנם אתי מק רחיפו אחריו ראחף אותו ולקצצו את־פהנות;דיו ולנלל: י ראמראדני־כוק שפעיסומלמס פחנות לדיל,ם ולנליהם מקצצים תו מלקטים תחת שלחני פא#ל Trtrá פן שלם־ל; אלתםךמאחויתשלם ׳וימת שם: ח וילחמו בני־יהודה בירושלם וילכדו אותה -1T — |T TJX:־ > : •ר $ T J • T — ־• : T J I ויטה שופטים א כב ועור, לפי-דורב ואתמיד #ifi באש: <־ ואדור ,',[־״ בע להודיה להלחם ®3P יושב ל,לד והמבןי',??לדי: • הלך להודה אל־הכנעני ד,לעב כחכרון ועם־חברון לפנים מלת ארבע ולכו אודששי ואת־אחימן ואת־תלמי: י« הלך מ#ם אל-לעבי,דביר ןעם־דביר לפנים קיניי־ כפר• ■נ האטה כלב א?ך לכר, את־קךלתספר ולברר׳ ונתותי לו את-עכסה בתי לאשך,! י־ וילכדה עלניאל בן־ קצו אחי כלב הקטין מטנונלתן־לו את־עכםה בתו לאעה: יי ויהי כבואה ותסיתהו לשאל מאת־אביר, העדה ותצנח מעל החמור ויאמר־לה כלב מד,־לך: ®ותאמר לו דברי' לי בלכה כי ארץ והננבצתותני לנתתהלי נלתמלםוליי" לה כלב,את נלת עליית לאת נלת תלותית: « וכני קיני חתן מלכה עלו מעיר התמרים את־בנל להורדה מהכר להודה אשר במב עולה הלך ולעב את־והעם: ■י רלך:הוךד׳ את־שמעון אחיו ולכו את־הכנעני יושב צפת ולחרימו אותה ולקרא'ארד?ם־ך,עיר חרמה: יי׳ וללכד להודה, את־עיד׳ ואת־נכולה ואם־אעקלח ואםםם?ד [אם־,?קדז ואם־ נמלה,: י־ ולחי להוד, את-יהודה וידע את־ההר ?י לא להוריש את־לשכי והעמק כי־רכב 3ךזל להם: י- ולקנו לכלב את-הבדון כאשר הבר משדה דורש משם אם־ ?לשדה בני הענק: נא ואת־ך,יבוסי ישב לתשלנם לא הורישו בצי בנלמן ולשב הלבוסי את־בנלבנלמן בירישלם עד היום הזך,: בב העלו בית־יוסף נם־הם בית־אל ולהוה עמם: נג התירו בית־יוסף בבית־אל ושם־העיר לפנים לוז: ־י ולויאו השמרים איש יוצא מן־העיר ויאמרו לו הראנו נא את־מכוא העיר ועשינו עטך והסד: ני•'ולראם את-מבוא העיר ולבו אודהעייר לפירההכ ואת־האי׳ני [אם" כיל-משפחתו שלחו: ני הלך האיש ארץ החתים ולב! עיר דקרא קמה לוז הוא קמה עד היום הזה: כיולא־ פתח נאתנח , ־ קטן p*u . הוריש 44 שופטים א 2 הוריש ש3?ניה את-3ןת־׳?אןואת־?נ1ו!יה ואת־תענןי ואת; =““ זי״: דוי־ rnWn$l ואתתשבל יבלעם ואת־פנתיה לאתתשבי טנדו ןאת־בנותיה ויואל הכנעני לשפת בארץ הזאת: " גלל,י פי־ח;ק :שלאל לשם את־ הכנעני למם והוריש לא־הורישו: ב־ ואפרים לא הוריש את־המעני היושב מור ולשב הכנעני'בקרבו מזר: ל זבולון לא הוריש אתקיושבי קפרולואת-לשכי נהלל ולשב הכנעני בקרבו ויהיו למם נ לא אשר לא הוריש אה־ לשבי ?פו לאהתשפי צידון לאת־אחלב ואת־אבזיב' ואה־ הלבה ואת־אפיק לאת-ךחב: לב ולשב האשריפקדב 1 : V : הפנעני לשבי הארץ פי לא הורישו: י־ נפתלי לא־הוריש אתךש5.י בית-שמש ואתךשמ בית־ענת השב בקרב הקנענן לשבי הארץ רשפיבית־שמש וקית עסה הל להם למם: לירלסצו האמדי את־פני־רן ההרה' מ־לא נתנו לרדת לעמק: לה הואל האמדי לשפה פהו״חהם פאילון וקשעלביט ותכפר לך בית-יוסף ויהיו למם: לי ונבול קאמרי ממעלה עקרבים טהפלע ומעלה■: . י , ב״ג?ל,8לאןיץהוה מךהנלנל אל־הבכים ויאמר אעלה, אתכם ממארלם ואביא אתכם אל־האלץ אשר ?שפעתי לאבתיכםואמר לא־אפר בריתי אתכם לעולם: נואתם לא־תפךתו פרית לןשבי הארץ הזאת'מובהותיהם תתצין [לא־שמעתם בקולי מה־ואת עשיתם: נ ונם אמרתי לא־אנרש אותם מ?נ;כם והלו לכם לצרים ואלהידם יהיו לכם למוקש: י ויהי פרפר מלאך להור, את־ההברים והאלה אל־פל־פנל לשהאל ולשאו העם את-קולסירבכו: ה וקראו שם־המקום ההוא בכים ויובחרשפיליהוה: י ולשלח להושע את־העם וילכו בנךלשויאל איש לנחלתו לרשת את־הארץ:,־ רעבת העסיאת־להוה בל ימיי להושע וכלולמי הקנים אשר האריכו למים אלורי להושוע אשר ישבי קת . פתח בארבה. פסקא באמצע פסוק . מלא ו', ראן ׳ שופטים ב 30 ראו את כל-מעשה להוד, הנדול אשר עשה לושךאל: "המת ;הושע ?ן־נון עבד ף־,והכן־מאההנשרשנים: ־ ולקברו איותו ?נבול נחלתו ?תמנת־הרם ?דך א?ר:ם מ?פוןלהךתעש: ;ונם כשהדור קהואנאב® אל־ אבותיו רקם דור אחר אחריהם אשך לא;יךעו את־לד|ה ונם את-המעעוה אשר עשה ללשלאל: ״tel בני־ ישראל אח־הרע ?עיר להודה ולעברו את־רבינליט: •־ ולעוט את־.יהוהואלהי אבותם המוציא אותם מארץ, מצרים הלכו אחרי 1 אלהים אחרים מאלדד העמים אשר בביבותידם השתחוו להםה?עםו אתךהוח: ■ג העזבו את־ להוה נל??ךו לבעל ולעשיתרות: יירחחאף ידוה ?לשראל ויתנם ביד שפים השפו אותם ולמסלים ביר אויביהם מפביב'ולא־לכלו עוד לעמד לבל'אולביסם: י ־; ?כל 1 אשר תנאו לד־לדדה היתד,־בם לרעה כאשר דבר להוד, ובאשר ?שבע. להוד להם הצר להם מאד:«עקם,.יתד■ 2 -•;־ v< - ;־־<•; nv T tT ־•/־.־ 1» •) |V/T t | • T שפטים ויושיעום מיך שפיהם: י! וגם אל־שפטיהם לא שמעו בי'ונו אחלי אלהים״אחרים ‘ולשתחוו' להם םך־י מהר מן־ההךך אשך הלכו אמתם לשמע. מצות־להוה לא־עשו כן: י״ וכי־הקים לרדד, 1 להם שבמים והלה יהוד, עם־השפט והושיעם מיה איביהם כל ימי השופט כי־ לנחם להוד מנאקתם מפנל למנידןם prühi: ״ומד■! ?מוח השופט לשם השחיתו מאבוחם ללכת אחר: אלהים אחרים לעבדם ולהשתלוות להם לא הפילו ממעלליהם ומדךכםהקשה: ־ ההר־אף להוה ?לשראל ויאמר .יען אשר עמיו הנוי הזה את־בליתי אשר צרתי את־אבותם ולא שטנולקולי: « נם־אני לא אוסיף להוריש אישי מפניהם מץ־הגוים אשר־עזב להושע וימית: « למען נפות בםאת;לשראל השמרים הם את־ךרד,יהיר■ ללכת בם כאשך שמרו אמתם אם־לא: ־נ ולנח;דדה את־ הטיס 46 שופטים בג הנוע האלה לבלהי ר,ורישם מהר ולא נתנם ?יי ידייעזע• גייואלה הנוים אשר־הנידו להור, לנפות בםאת־לעיראל את פל־אשר לא־:,ךע1 את ?ל־מלהמות כנען: ב רק למען .רעת דרות פני־לש־אל ללמדם מלחמה רק אשר-לפנים לא לרעום: ־ חמשה 1 פרד פלשתים וכל־הפנעני והצילני והחול ישב הר הלבנון מהר פעל הרמון עד לבוא חמת: י גלול,יו לנפות פם אתץקוראל לרעתהלשמעו את־מצות להוד, אשר־צוה את־אבותם פלז״משה: ה ובנל לשראל לשבו ברןרבהפנעמהחתיוהאמרי והפחי והחול והיבופת י רקחו את־פנודדהם להם לנשים ואת־בנותיהם נקנו לפנלחם רעברו את־אלהיהם: י רעשו בנל־לשראל את־ הרע בעיני.יחוד. וישכחו את־־יחוה אלחיחם רעבת את־חבעלים־ ואת־חאשרות:י' ח ויחר־אף ירוה בישראל ולטפלם פיר פוש! רשלסלם מלך'ארם נהרלם ולעבדו פנל־ .ישראל את־פושן רשעתים שמנה שנים: = רועקו בנך .ישראל אל־להוהרקם להוד. מושיע לבנן לשראל נלושיעם אתעתניאלבן־קנו אחי בלב הקטן םמ3י:.’!ההי?ללו רוח־להוה נישפט את־לשראל ולצא למלחמה ולתן להור, ®n את־פישן רשעתלם מלך ארם וויןעז’לדו על כישן רשעקלם: ־־־.ותשקט הארץ. ארבעים שנה רמת קתניאל פךקנז:ל־ רם® « ישראל לעשווי mm ותר! ולחוק להוד, את־ענלון מלך־מואם על־לשראל על פי־עשו פעיני להוה: י־ ראסף אליו את־מי.עמון ועמלק וילך 1ויך את־ישראל ויירשו את־עיר החברים: יי ויעבדו פנלדשךאל את^לון מלך-מואב שמונהעשידרשנה: «י!לחנקו מךישיאל אל־להוה רקם להור, להם מושלע את־אהור פן־נרא פןלהלמיני איש אפך לד״מינו ולשלחו פנל־לשךאל פלחו מ;חד, לעללון מלך מואב: "רעש לו אחוד חרב ולה שני פיות נמר ארכה ויחניר אותר, מתחת 9T l V V ;••<״• AT : T V J I-J- * . T < 1 ־ למדיו שופטים ג ד למדיו על ״ך ימינו: מ דקרב את-ןהמנחה «* מואב ועגלון איש בריאמאד: -"דד,יבאשך ?לד, להקריב את־חמנחה ולשלח את־העם נשאי המנחה:׳= והוא עזב מן r,?פילים אשר את־הנלנל ויאמר דבר־פתר לי אליך המלדדאמר הם ולצאו מעליו בל־הלמרים עליו;־ ואהורו בא אליו והוא ישב בעלנת המקרה אשר־לו לכדו ולאמה אחודדבר־אלהים לי אליךדקפמעל הבפא: ־א ולשלח אהוד את־יד שמאלו ויקה את־החרב מעל ירך ימינו ויתקעה בבטנו: כב ויבא גם־הנצב אחר הלהב גימד החלב בעד הלהב בי לא שלףהחרב מבטנו ויצא הפךשדנה: כג ויצא אהוד המסדרונה _ויםנד דלתות ך,עליה בעדו ונעל: כי והוא יצא ועבדיו באו'ויראו והנה 1T:־ * 9T ־־1:־־) ן :TT| ן i יי .X JT X -J- T T ; ; ־ "< דלתות הוגללה ?עלות ויאמרו אך. מפיך הוא את־תליו בהדר המקרה: כה דחית עך־בוש והנה איננו פיתח דלתות העליה ויקחו את־המפתח ויפתחו והנה אדניהם נפל אהבה מת: ־י וארור נמלט ער התמהמהם והוא עבהאית־חפפיליםולמלט השעירתה: יי ויהי בבואו ויתקע בשופר בהר אפרלפדרח עטו בני־לשראל מךוההר יהיא לפניהם: ־" דאמר אלול,ם רדפו אחרי בי־נתן לרוח.את־ אלביעם את־מואב ב:ךבם רדהו אחריו וללבח איל־ מעברות הירדן למואב ולא־נתנו איש לעבד: 0= ולבו את־מואב בעת ההיאבעעזלת אלפים איש בל-שמן ופל־ איש חיל ולא נמלט איש: ל ותבנע מואב ביום ההוא קהתה.ישראל 1תץזקט הארץ שמונים שנה: לא ואחריו היה שמנך בן־ענת _עןי את־־פלשתים שש־־־מאוה איש במלמד הבקר ויושע נם־הוא את־־ישרא^: : ־.<: ־1( - 1 - ; lATT - ׳ - ) I" T : • V ד» ויפפו ??י.ישראל לעשיות הרע בעינן להור ואהוד מת: ־ דמ?ך0 ןה1ה בלד:בק <מלך־?נען אשר מלך ?חבור ושיר-צבאו ?יברא והוא יושב בוהךשת הגולם: pyy 48 עזופטים ד ־ולצעקו מישראל אל-יתה כי הלוע מאות רכב־בךול לו והוא לחץ את־קנן ;שךאל בתקה עשרים שנה: י וךבורה אשה נביאה אשת לפידות היא שפטה את־ .ישראל בעת ההיא: ה9והיא יושבת תחת־תמר דבורה בין הרמה ובין בית־אלבהר אפרים ניעלו אליהבנן ישראל למשפט: י ותשלח ותקרא לברק בי־אביניעם מקדש נפתלי,ותאמר אליו הלא־צוהדהוה אלהי־לשראללך ומשכת בהר וקבור ולקהת עמל עשרת אלפים איש מכך נפתלי ומבט ובלון: < ומשכתיאליראל־נחל קישון את־סיסרא שהאבא ,;בין ואת-רכבו ואת-המונו קתתיהו כ;ךך: " ראמר אליה ברק אם־תלכי ?!מי והלכתי ןאם־לא תלכי עמי לא אלך: ־ ותאמר הליך אלך עמןי ,אפם כי לא תחיה, תפארתךעל־הדרך אשר־אתה הולך •י— te,ץ.17! י?" י• ׳-!*ץ ■ד;,7v-- ™! U“!1 '•> K קדשה רעל כתליו עשרת אלפי איש ותעל עמו הבורה: י» וחבר הקיני נפרה מקלן מפנן חבב חתן משה רק אהלו "?האלון בצענןם אשר אתקדש: ׳:וינק לסיפרא' כי עלה ברק בן־אבינעם ההתבור: ע ויועק סיסרא את־ כל־־רלבו קשע מאות רכב ברול ואת־כל־העם אשר אתו מחרשת תרם אל־נהל ?לשון: ■י.ותאמר דבריה אל־ברק קום כי וה היום אשר נתן,לתה את־םייסרא 3:הך הלא לתה יצא לפנ״יך הרד ברק מהר תבור ועשרת אלפים איש אלוהו: ־י ויהם לתה את־סיםרא •אהב" הרכב ואהכל־הטתה לפי־חרב לפר ברק.עריה פיסרא מעל הטךכבהרנם כתליו: ־י וברק, רדף אחרי הרכב ואהרן המהנה עדהךשת הגרם ויפיל כל־מחנה פיפרא לפי-חרב לא נשאר עהאחד: קוסיפרא נם ?מליי אל־ אהל;על אשת קבר הקיע כי שלום כקיקןן מלך־־סצור בצענים קרי. וכץ שופטים ד ה כד, ובין בזית חבר לקיני:״ !לצא "יעל לקראת סיטרא!תאמר אליו סיבת אתי סורר. אלי אל־ודרא דפר אליה האהלה ותכסהו בשמיכה: יטויאמר אליההשקיני־נא מעט־מים כי צמתי ותפתח את־נאוד החלב ותשקהו ותכסהו: = !:אמר אליה עמד פתח לאהל לד,:ה אים־איש יבא ושאלך !אמר ליש־פהאיש לאמךל אין: » וקקחתל אשת־חבר את־יתד האהל ותשם את־המקבת בידה ותבוא אליו בלאט ותתקע את־היתד ברקתו ותצנח בארץ והו־א־נרדם ויעף וימית‘: כב והנה ברק רדף את־סיסרא ותצא יעל לקראתו ותאמר לו לך ואראך את־האיש אשו-אתה מבקשרבא אלילולנה סיסרא נפ5 מת ודיה,ד ?"רקתו: ־גולכנעאללים ב:ום ההוא את:בין«לך?נ?ן מגן ?5 לקידאל: ני .ותלד גד«י־ו«יראל הליו ויז^יה ננל:בין מלך־כנען עד אשר לבריתו את ״יבין מלך־ןנען i ד,» ותשר לבורר, וברק בן־אבינעם בלום להוא לאמד: נ בפרע/רעות בלשראל'בהלנדב dg בלבו יהוה: ; ש«נו מלכים האזינו תנים אנכי ללהוה אנכיאשירק אזמר ל׳יהוה אלהי,יי׳!ךאל:,י להוד, בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה נם־שמלם״נטפו נם־ עבים נטפו מלם: י. הרים נזלו מפני לד,וה זה סיני מעני יהוד, אלהי ישראל: י בימי שמגר בז־ענת בימי יעל חדלו אדחות והלכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות: י חדלו ?"חון בלשראיל הדלו עד שקטתי דבורה שקמלי אם בלשךאל: " לבלר אלהים לדשים אז לחם שערים מנן אם;;ראה ורמה בארבעים אלף בלשראל:= לב: לח;ק&י לשראל למתנדבים בעם בלבו יהוה: י דבבי אתנות בחדות:שקל על־מדץ!ר,לש על־דרך שיחו: י» מקול מחצצים בך משאבים שם יתנו צדקות.יהוד, צדקת פרזונו שלשראל או;ךךו לשערים עבדיהוך,: יל עורי עורי' דבורה »׳*פ ניטל 60־8 . עורי írr חסד זד. יתד־ ר. 50 ־ שופטים fi ׳ניר!ניד דברי־שיר קום ברק ועזבה פךאבינ5ם; י! או ירד עזריד לאדירים עכב יהודק.ירד־לי מטרים: -י מל אפיים י ÍRF Tm >-%a בע««יד מני מביר;קרו מחקקים ומ?טלן מעוכים בעזבם ם?־: ־י ושרי ביששכר עם־ךבדד, רששכר כן ברק בעמק עזלח ברגליו בפלנות ראובן נדלים הקקי-לב: ־"למה:שקה בין המשפתלם לשמע שרקות ?דרים לפלנוו־נ יאים! גדולים חקרי־לב: -< נלעד בעבר הנידן שם! [י! נ שלל צבעים רקמה.צבע רקמתים לצוארי שלל: לא בן יאבדו'כל־איביך יהוד, ואד,ביו בצאת השמש בגביתי ותשקם ך,ארץ אךבעים שנה: קמץ ברק. גצ׳ל ט״׳ש רעשו שופטים ן כו ו א !w בני־ישידאל הרע בעיני :דווה ו:תנם להוד, 1:2“ מדי! שבע שנים י: י־ ו§עז;יד־מך:ן עלזעזריאל מפני«ךין ?שילדם 1 בג! :י?וךאל את־הטנהרות אשר בהרים ואת־ המערות ואת־המצךות: ג וה!ך, אם־ורע:שלאל [?ליי : VT T J ן— p I. וז • ן ( r v i« • * ן ־• *ס ושה ושור והמור! י. בי הם orrom !עלו ואהלילם יבאו כדי־ארבה לרב ולהם ולגמליהם אין מקפל יבאו בארץ לשחתה: .יהל!שהאל מאד מפי מהן יועקו בני־ושראל אל-יהוה: ■יהי כי-ועקו כני־:ק!ךאל אלץהוהעל אלות מל;!: "לשלח :הוה איש נביא אל-בר !שהאל ייאמר להם בד,-אמר;הוה 1 אלה! :שהאל אנכי ל;,עליתי אתכם ממצהם ואוציא אתכם מבית עבדים: ־ואצל אתכם מ!ך' מצרים ומיד כל־לדוציפם !אנדש אולם מוגיכם ואתה לכם את־ארצם: ;ואמרה לכם אני:הול, אלדייכם לא תיראו את־אלהי האמה _ אשר אתם;ולובי,ם =אךצ= ולא שסעותס בקולי: י-יבא מלאך:הוה ישב תחות האלה אשר בעברה אשל ליואש אבי היעלכי ITO .?ני היבם חטיסבנת להניס מפני מד;ן: ■־ ו!ךא אלי מלאך ידוה יאמר אליו;הוה עמך נבור החיל: י־ יאמר אל;ו נלעון בי אדני יש:הוה עטנהלמה מצאתנו |לתאת ואיו׳ כל־נפלאתיו אשר ספרו־לנו אבותינו לאמר הלא ממצריסהעלנו' :זהרה ועתה נטשנולר W1 ם5ו ?CT] ’י יפן אליו:הוה יאמר לך כ?סןיזה והושעת אתלשלאל מ?ף מהן הלא שלחתיך: ־; יאמר אליו בי אדני במה אושיע אודישראל תה אלפי הדל במנשה ואנכי הצ?יר כבית אבי: m יאמר אליו:הוה כי אל,:ך, עמך והכית את־מהן כאיש אחד: י־ יאמר אליו אנדנא מצאסי מ כעינ״יך ועשית לי אות שאתה מדבר עמי: •י׳ אל־נא תמש יבאו קרי, השי: כ3קן . מזה 52 שופטים ו מזה עתבא־ אליך והצאתי’ את־מנחתי והנדותי ÍWP׳ ויאמר אנכי אשבעתשובך: יפונדעון באדעשנך־עזים ואיפת־ממדת מצות הפשר עם בפל והמרק שם נפריד ויוצא אליו אל־תהת ראלהרנש: נ ויאמר אליו מלאך קאלהים קדו את־הבשר ואת־המצות והנח אל־ל&לע הלו ואת-למרק, שפוך רעע^כן; » רעלת מלאך יהוה את־קצה המשענת אשר פלדוולנעפבשר ובמצות ות?ל האש' מן־הצור ותאכל את־הבשר ואת־המצות ומלאך יהוה הלך מעידו) נ־ רךא גדעון קי-מלאך״יחוד׳ ראמר גדעון אהה אדני יהוה פי־על־פן ראיתי מלאך להוד, פנים אלי־פנים : ״ויאמר לו להוד, שלו? V *ל־ תירא לא תמות: =י ולבן שם גדעון מזבח ליהוד, ולקרא־ לו״הוך, שלום עד הלום תה עודנו בעפולה אפי העורי: ני, 'ויהי" בלילה ההוא ויאמר לו יתד, קח את־פ־־הש־ר אשדילאב-ץ ופך ד,שני שבע שנלגם והרקות את-מןהח הפעל אשר לאביך ואה־האשולה אשתעללו הברת: ט זבניות מזבח ללחוך אלתך על ראש המעוז תך, במערכך ולקהת את־ה&ר ד,שני לד,עליך עולה 3עצ: האשרה אשר תכרות: " רקח גדעון עשרי׳ א5יל'= מעבדיו ולעש באשר דפר אללו להוד, נלזהי באשר לרא את־ בית אביו ואודאנשי זהלשניך מעשורתיומם!!to ?ילה) כי רשבימו אנשי העיר בבקר ךגך נתיק מלבה הבעל והאשרה אשר־עליו ברההילאה הפך השני העלה -על־ הטובה הבנוי: ־־.ולאמח איש אל־רעהו מי ןגשההדבר הזך,ו:ךךשוךבקשו1לאמרו גדעון בךיואש עשה הדבר הזה: ויאמרו אנשי ך,עיר אל־יואשהוצאאת־בנך ולמה בי׳ נתץ את־מזבח קבעל לבי ברת האשרה אשר־עליו: ליראמר יואשלכת אשר־עמך עליו האתמו הריבון לבעל אם־אתם תושיעון אותו אשר;ריב לו יומת עת הר׳ בקט׳ן. פתח נס״פ. הר׳ נקמ׳ן. הבקר שופטים ו ז מ הבקר אם־אלהים הוא י:רב לו פי נתץ את־מובחו: ל" דקלא־לו ב;ום־הך,וא ויבעל לאטד,;רב בו הבעל ןי נתץ את־מיבחו:* וכל־מדן ועמלק ימקקדם נאספו חי! דעביויחנו»°P .י!ךינאל: לי וחדו;הוד, לבער, אידנדעון יתקע בשופרדועק אנקור אחרית לי ומלאכים קולח ככל־מנשה דועק. נם־הוא אחריו ומלאכים עלה ?אשר יבןכלון ובנפתלי יעלו לקראתם: לי יאמר נתנון אל־האלהים אפדושך מועזיע ב:ךי את־ושראל כאשר חברת: לי הנהאנעי מציג את־נזת הצמר בנדן אם'טל1 ;חהעל־המה לבדה 1על־?ל7וארץ חרב דו־עתי כי־ תישי? בידי ארחשראל כאשר הכיח: לי׳ ויהי־כן ו״ישכם מטהרת דור את־הנוהדמץ טל מן־הנוח מלוא הספל £ים:ל־דאמר נךעון אל־האלהים אל״חר אפך 'כי ואיברה אך הפעם אנםה־נא רק־הפעם בנוה;הי־נא הרב אל־הנוה לברה,תנל־כל־חארץ;חה־טל: נידעשאלהים ?1 בלולה ההוא ו;ל,י־ח1ב אל־ד,?!ד, לבדה ועל־כל־ הארץ ה;ה טל: , ז» השכם;יבעל הוא גדעון ופל־העם אסור אתו דתנו 2ל־עין חרר ומס.™ ?,ס מיללו מצפון מבעת המוקה ?עמק: ־דאמר ;הוה אל־נדעון רב העמי אשר אל.ך W את־מד;ן בתום פןדתפאר עלי.ישראל.לאמיר;די יישיעה לי: נ ועתה קרא נא באוד העם לאמד מי;יךא W fá י העם רב הירי **£ אל-דמום יאצלפנו 54 x שופטים ז לציוני אשרליכרע עהבךכיו לעתות: י דל,י מספר המלאים בידם אל־פיהם שלש מאות, ^ ו?ל וי"* העם בך® על־?ךכיהם לעתות מים:- ויאמר יהודי אל־ גדעון כשלש מאות ד,א;ש המלקקים אושי.ע אתכם ונתתי ™^,בןדןדלפל־ד^םילט איש למקמו: "גיקחי את־ צלה העם ב;דם ואת שופךדדל,ם1את בל־איע ישראל שלח איש לנהליו ובשלש־מאות האיש החדק ומהנה מדין היה לו מתחת מןמק:= דל,י בלילה ההוא דאמר אליויהוד, קוסרדבמלגה כי ®תיו ?;דך:י ואם־;רא אלה לרדת רד אתה ופרה. נעלך אל־המלנה: יא ושמעת מה־ידברו ואחר תחזקנה ידיך וירדת במחנה וירד הוא ופרה נערו אל־קצה החטשים אער במותנה: •־ ומדין ועמללק "וכל־בני-קדס נפלים כעמק כארבה ללב ולגמליהם אן! מספר כחול שעל־שפת דדם לרב: ינ דכא גדעון והנה־איש מספר לרעהו חלום ויאמר הנה חלוב ללמתי ולגד, בלול לדום עיערים מללפך י כמחנה 'מדין ויבאעד־האהל דעהו הפל דהפכהו למעלה ונפל האהל: ידרעןרעהו.ויאמר אין niii בלתי אם־חרבגד^ון בן־ייואש איש ישראל נתץ האלהים בידו את־מדיזואת־כל־המהנה: טי ויהי בשמע גךעוןאת־מםפך החלום ואת־שברו השתהו וישב אל־מחנה ;שראל לאמה י קומי ?IPT .יתד■ ?ידכם את־מחנה מדל: ־■ רחץ אח־-עלע-מאורת האיש שלשה ראשים ויתן שופרות ביד־כלם וכדים ריקים ולפדים כתוך לכדים:"׳. ויאמר אלילם־ממני־תראו וכן תעשו והנה אנכי בא בקצה למקנה והיה באלול" אעשה כן ותעשו!: י" ותקעתי כשופך אנכי ןכל־אשר את' ותקעתם בשופרות גם־אתם סביבות כל־המחנה ואמרתם : -|j״T | - V ־ - T • S p V ־ (r :־ AV : - ~|- V ליהוד, ולגדעון: י= דכא גדעון ומאד־,־איש אער־אחו בקצה לטחנה ראש האומרת לותיכו/ה אך הקם הקימו צליל קי' • אר, שופטים t ח כח אודהשמריסרתקש בשופרות ונפוץהכדים אשרב:ךם: כ ותקעו שלשת הראשים בשופרות וישברו הבדים דחדקו בוד־שימאולם בלפדים וביד־יטינם הסופרות לוקקוע ויקראו יחרב ליתד, ולנחגון:=״ רעמת איש תלוותיו סביב למלונך, רלץ כל־המחנה דריעו דלפו: רתקעו שלש־מאות השופרות רשם,יתד, את־חרב איש בלעת ובכל־המהנד, דנם המחנה,.ער־בית לשפת, צו־רקה עד עופת־אבל מחולה על־טבת: "!.יצעק איש־ושראר, מנ?תלי״ומךא?5ר ומן־כל־מנשך, ררלפו אלות מח:1,: מ־ ומלאכים עולת גדעון בכל־הר אפרים לאמיר רדו לקראתמך:ן ולכדו לחבאת-חמיבעד ביתברה(את־ הד־דן ויצעק כל־איש אפרים רלכדו אתת,מום נגד בית ?רה ואת־היךךן: כי• רלןת שני־שלי מתן את־עדב ואת־ !אב דהרנו את-עולב בצור־עורבואת־ואב הךנותקב-זאב וירדפו אל־מתן וךאש־עדב וזאב הביאו אל־נךעון מזנבי לירלן! ח » דאמרו אליואיש אפתם מר,־הדבר הזד, עשיות לנו לבלתי קראות לנו כי הלכת להלחם ?מדל! ולייביז אתו בחזקה: :ויאמר אליהם מדרעשיתי.עתהככם 5לא טוב ןנללותאפתםמטניד אביעור: נ בתכם נתןאלהים את־שרי מתן את־עדב ואת־ןאבומתיכללי עשיות קכם V רמתה רוחם מעליו בדברו ר,דבר ך,זה: ידבאנך^ון דללדנה עקך הוא ושלש־מאות האיש אשר את שפים ־ח־פים: י, ויאמר לאנשי מכות ךנו־נא ככלות לחם לעם אשד בתלי כימניפים הם ואנכי רדף אלות זבחןצלמגן! מלכן מתן: י ויאמר שרי מכות לכף.זבחוצלנעעעתה ?לדך כי־נתן לבבאן־ן לחם: י. דאמר נלעון לכן בתת ותך, אתך3ה ואת־צלמנעתת והשתי את־בשרכםאת־קוצי המדבר ואת־־הברקנים: ה_דעל משם ?נואל רדבר אליהם מאת ׳‘ IT : י יתיר ו', וינוסי קרי. יתיר ר. הב׳ רפת, 66 שופטים n כזאת וענו אותו’ אנשי פמאל פא ער זענו אנשי סבות: ט ויאמר גם־לאנשי פגואל לאמיר בשובי בשלום אתץ את־פמנדלהזה': י■ ןזבח'ןצל?)מנפ5ןךקד ומפדהם m ?המשרת ?שיר אלף כל הנותרים מכל מפנה 1ra3= ול,3?לים מאה (עשרים אלף איש שלף חרב: f רעל ט־עון. דרןיפשכור באהלים מקהם לנכה רנכההרך את־ מ!מי־ וממי מר׳ tg״ : ינס*י%יי Ws מ־רזי אלריהם וללכד את־ש;י 1 מלש מדין את־זבח ואת־צלמנע ובל-לטלנה החריר: ע רשם נןהנון בךיואש מן־ד&להמה מלמעלה החרם: יד וילכד־נער מאנשי סכות וישאלהו הכתב אליו את־שרי מכוח ואת־זהניה שבשם ושבעה איש: טי ויבא אל־אנשי סכות ויאמר הנה זבח וצלמנע אשר חר?לם אותי לאמיר לכף rá ןצל'מ3?.עי1ה ?ft כי נתן לאנשיך השפים לחם: « רקח'את־זקנ; העיר ואת־קוצי המדבר ואת־הברקנים ידע כפם את אנשי סכות: יי לאת־מנדל ?נואל.נתץ רהרינאת־אנשי העיר: "!יאמר אל־ובח !אל־צלמנע איפה האנשים אשר פרנתם ?תבור רא?מ כמוך כמוהם אפר ?תאר כל המל|י: יט ויאמר אחי בני־אמי הם חי יהרה לו החיתם אותם לא הרגתי אתכם ל ויאמר ליתר בבורויקום הרג אותם ולא־ שלף תער הרבו כי ירא כי עודנו נער: נא ויאמר זבח [צלמנע קום אתר, W391?׳ כאיש |3?óMT ?העיז רך,ר'נ אתפכח ואת־צלמנע רקח את־לשהרנימ אשר כצוארי נמליפם: ־נ ראמרו איש־לשיראל אל־נחנון משל־ בנו!מ־א$פ נמן־כנך. נם בך?נ ך כי הושעתנו מ!ד מפן: «ראמר אללםגדעון לא־אמשל אני?כם ולאלמשל ?נ! בכם יהוך,!?ושל בכם: ני ויאמר אלפס 4דעין אשאלה מכם שאלה ותנו־לי איש נום שללו כי־נןמן זהב להם כי !שמעאלים הם: כי, ויאמרו נתון נתן רפרשו את־לשמלה וישליכו עזופטים חט כט כשליט. #ד, איי®.נזם עוללו: ני ויהי משקל נומי הזהב אשר שאל אלף ושבע־מאות זהב לבד מך ד,שהדנים והטיפות ובנדי קאךןמן שעל מלכי מחולביטדק^וף אשר בצוארי גמליהם; כי רעש אותו גדעון לאפוד ויצג אותו מניירו' בעפרה רז?ו ?^ץעזרא,ל אחריו 'עזם כליי לג!ה!ון ולביתו למוקש: ־י וי3נ?נמד:ן לפני בר לעזראל ולא;?® לשאת ראשם ®?יקנו הארץ ארבעים שנה ?ימי גל^יז: “ גילך.ירבעל בן־יואש רשב בבירתו: ל יל;ךעון היו שבעים בנים שאי ירכו בי-נשיםרבות היו לו: ל» ופילנשו אשר בשכם;לדדרלו נם־היא $ן רשים את-שטואבימלך: ל־ רמת גדעון בן־יואש בשיבה טובה רקברכקבר יואש אבין ?;נפרה אבי העזלי: ל־רלי באשר מת גדעון רשום בר לשראל רונו אחרי הב?נל;ם וישימו להם בעל ברית לאלהים: לי ולא זכרו בני ישראל " T : • J" : : IT . < : |• |" (• : -J- , *V T $• T- את־־יהוה אלהיהם המציל אותם מיד כל־איביהם מסביב: ־ ; v; VT ן ". nv ~ ל 1* T . XV) ; I * i: לה ולאהןשו חופר עם־בית ךבעל נךונון ככל־חטובד־ו אץזר$שהעם־.ישראל: , ט »וילןדאבימלך בן־ירבעל שכטה אל־אתי אמו גידבר אליקם ואל־בל־משפחתבית־אקי אט;לאמך: נ רברו־נא באור כל־מולי שכם טודטוב לכם דבושל ??ם שבבים איש בל בר ך$3ל אם־בשל בכם איש אחד וזכרתם כי־עצמכם ובשרכם אני: ג וידברו אחי־ *המו עליו באזני כל־בסלי שכם את כל־הדברים האלה ״ *r'K י ':.ך’: '•־ •ן, ן' : IV "יין• .......־.......-?בעלי שכם את ב - 3® לבם אחיי אבימלך בי אברו אושר ל.וא: יויחנרלו שבעים ?סף מבית בעל ברית רשיבד בהם אביטלןי אנשיפג ריקים ופיחוים רלט אחריו: הרבא כית־אכיו ?פרקה רחת את־אחיו ברךרבבל שבעים איש.על־אבן אח״תרוחר, יותם בן־ךבעל הלש! בי ?הפא: י ראקפו בל־ ??לי שכם יבל-בית בלוא רלט רמ<יכו את־אבימלןי לטלך 5b שופטים to למלך עם־אליז?«= א?י m ׳ דנת ליותם וילך העמד פראש הרתרדםהשא קולו הקרא ויאמר להם שמעו אל: בעלי שכם הועמו! אליכם אלהים: " הלוך הולכו העצים למעה עליהם מלך האמת לזית מלוכה עלינו: ־ האמר להם הדת החרלקי את־ד־עוכי אוער-כי ־יכפךו אלך,ים ואנשים והלכתי לנוע על־העצים: : האמת ךעצים לתאנה לכי-את מלכי עלןנו:י«וךאםר להם לל!אנד׳ ךחהלתי את־מונקי ואת־הנוטתי המוכה והלכתי לנגעעל־ העצים: ■נ האטת העצים «פן לכי־אק מלוכי עלינו: יג וקאמר להםהנפן הקהלתי את־קירושי ה?ושימח אלהים ראנשים והלכתי לנוע על־קעצים: יי האמת כל־העצים אל־האטךלך אתה מלך־עלינו: ־י ויאמר יןאטל העצים אם כאמת אקט משחים אתי למלך עליכם כאו חסו פצלי לאם־אין תצא אש מן־האטר ותאכל את-אתי הלכנון:־״ ועתה אם־כאמת וכתמים עשיתם ותמליכו את:אבימלךואם-טובהעשיתםעם־יךפעל ועים־פיתו ואם־ כנמול;היו עעזיתם לו: י! אשר־נלחם אפי עלעםרשלך את־נפשו מננך הצל אתכם נדד מתן: " ואקט "קמתם על־נדת אבי היום ותררנו את־כנך שפעים איש על־אכן אחת ותמליכו את־אבימלך פן־אטתו על־פעלי שכם 3' אתכם ך,וא:׳= ואם־באמת וסתמים עשייתם עםדךבעת ועם־פיתו ה;ום תה שימחו באבימלך השיטה נם־הוא בכם: נואם־אין ושנא אשמאבימלך ותאכל את־בעלי שכם ואת־בית מלוא ותצא אש מפעל' שכם ומבית מלוא ותאכל את-אבימלך:« ענם יוקם הברח הלך בארד■ השב עזם מ?נ: אפימלך אחיו: ־נ השר אפימלך על־ ;שהאל שלש שנים: » השלח אלהיט רוח רעות פין אבימלך ובין פעלי שכם הפקד בעליקשכםבאבימלך: נילבוא חמם שפעים בניץרפעל ורמס לשום על־אכימלך אחיהם אשר הרג אויט 81* ®wnw °?f, V אף־ :דיו לחת את-^ו: ני. תשימו לו כעלי שכם 0'?1S9 "?ל לאשי דוהרים תגזלו אח כל-אשרתנבד ?ליקם בדל1י תנךלאבימלןי: ־יתבא נעל 3ךעכד ואחיו תע5ך1 3לזכם תכטחרבו בעלי שכם: ־- חצאי השדה ממת את: ?דמיהם תדו־כותעשיו חלולים תבאו בית אלדדהם תאכלו ג־שתו'תהללו את־א3ימלך.: ני ויאמרו נעל ®־עכי ?י־ אממלןיוקיחטכפ-םינעלתו הלא 3ך;ך?עליז3ל 1לןירי !נכדו אח־א(?$י חמור אבי שכם ומדוע m ־־ ומי.יוזן אורד,עם תה כידי ואסידל׳ י™ £?י£ל!י יא9י לאבימלך רכה צבאך וצאה: ל תשמע;כל ק- העיר את־ 1כרי 3על כךעבד תחר אפו; ל»תשלה מלאכ;םאל־ אכימדך ?תוימה לאמר דגה נעל כן־עכד ואליי 1ףים שצמר. וחןם ארים אודהעיר <גליך: לי ;עותה י|ום לילל אתה והןנם«שר־אתך וארב כשדה: למהתבביך מלח השלש תשכים ־nayp על־העיר והנד,־הוא והעם אשר־ אתו תנאים אליך ;!!שית לו כאשך תמצא ידך!יי4;יום אבימלך וכל־העם אשך־עטו ללח דארבו.על־שככם או־כעה ראשים: וי ויצא נעל בן־עכדתעמד פתח ש;נר הננלרלם אבימלך;העם אשר־אתו מךחמאיכ:*מ־א־ נעיד1 את־ה^ם ויאמר אל־ןב4 תדדעם יורד מראעזי דוהרים ויאמר אליו ובל יאת צל ההרים אתך. ראך! ?אנשים: ל־ ויסף עוד נעל לדבר ויאמר רנה־^ם יורדים 9?ם מכור הארך 1ךאש-אחר בא מדרך אלוןמןנ1ננים: ל"ויאמר אליו זבל איה אפואפיךאשה תאמר מי אכימלך ?י נעצרנו הלא וה העםאשר־מאסתה 13 צא נא.עתה והלחם 13: ל־ תננאנעל לפך צ?לי שבם וילחםכאבי?!לד: ־ תררפהו אכימלך דנם מפרו תפלו חללים רכים עד־ והה דיש$ר:־» תש־ב אביכלך כאר^די-יףבעי ז3ל את- ...■י byi ה3׳ נ8גל, 60 שופטים 0 י נעל ואת־אחיו משבת בשכם: מבויהי ממחרת ויצא ד,עם ד,®דר,!!נח לאבימלך:«ngn אודרעם והצם לגלעדי רידעים ו!אךב ?שרד, ו!ךא לד,נד, רעם יצא «ן־העיר-:’,לןם .?לידם רכם: ־־-.ואבימלןי הראשים אשר עמו פשטו !יעמדו פתר שער דעיר וש;י דראשים פשטועל־כל־ אשרבשדך,"!׳בום: פי.ואבימלך נלרםבעיר,בלחום ל,הוא וילכד את־רעיר ואת־רעם אשך־בר ררנרתץ אוד לעיר ו!ןרעךמלח:« גישמעו בל־בעליבערל שכם ויבאו אל־צרית בית אל ברית:« רנד לאבימלןדבי רתקבצו בל־בעלי מגדיל־שכם: מח ויעל אבימלך הר־צלמוז הוא וכל־העם אשר־אתו וירה אבימלך את־הקדדמות בידו ויברתשוכת עצים וישאה וישם על־שכמו ויאמר אל־העם — ; * -W- VV.T- T. V T) •- • •• J • : ו־׳ ־ JTT V V( אשר־עמו מה ראיתם עשיתי מהרו עשו כמוני: מט ויכרתו :־־ •• • ׳, v • : ניש: =-ראמר ׳??ועיון בלחי דדמור המור לומרתלם בלחי החמור הכיתי אלף איש: י! ויהי ככלתו לדבר נננשלךהלחי™לקרא למקוםההוא'רמתילחי:mr* £אד' ויקרא אלץהוה ויאמר אתה נתת ביד־עכדך את■ התשועה הנדלה הזזאת ועתה אמות בצמא ונפלתי בנד הערלים: יט!נבקע אלהים את־המכתש אשר:בלחי רצאו ממנו מים רשת ווזשב רוחו ויחיעל־כןוקרא שמה עין הקורא אשר בלחי עד היום הזה: כ וישפט אתץשראל בימי פלשתים עשרים שנד: טז«ו;ל'ך'ש?ושון.עותדדךא;שם א<ןה זולהרבא אליה: ־ לעיתים ולאמה בא ש?ושון הנך, .ויסבו רארברלו כל-הלילה בשער העיר ויתחרשו כל־הלילה לאמיר עד־אור הבקר !i:mm וי.שבב''ש?וש1ן ער־ם/י דלילה רקם I בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער־העיר ובשתי המוזות ־־! :־ •J ( ־ -: V:|V—• T : ־ : > ־1 ־ T *. ( ין : ״J ־ ; זיפעם עם־הבריח וישם על־־כתפיו ויעלם אל־ראש ההר אשר על־פני חברון: יויחיאחדי־כן ויאהב אשד, בנחל ׳שיורק ושמה דלילה: ה ויעלו אליה סרני פלשתים ויאמרו לה פתי אותו וראי במה כהו גדול ובמה נוכל לו ואסרנוהו לענותו;אנחנו' נ0ךלןי איש יאלף ומאה כטף: ;׳ותאמר דלילה אל־שמשון הנידה־נא לי במה כחד גדול ובמה תאפר לענותך: ז!נאמר אליה שמשון אם<יאםתי בשבעה ׳יתרים לחים אשר לא־חירבו וחליתי והייתי כאחד האדם: V T J ך - ״״) :־־ J » • (* T : • V T : ATe J JV ־ TT|T J| ״ ויעלדלה פדני פלשתים שבעה יתרים לחים אשר לא־ -ן*.־ T ־־ : ”5 J • : • * :.־י׳־ I "י י' י(־*): ־.־ ״•*I J יחרבו!תאסרהו בהם: ט והארב ישב לה בחדר ותאמר ־הליו פלשתים על;ף שמשך הנתך'את־ודתרים כאעזר ;נתק פתיל־הנעדת להריחו אש ולא נ1ךע כהו: י ותאמר דלילה סי עוופטים טז ףלילה הנה התלת פי ותדבר־ אל; מביט עתה הנידה־נא לי במה האפר: יא ויאמר אליה אם־אפור לאפחני מממים ס^יפ^זר לא־נ?שה בהם ?לא'™ וחליתי וה:יתי כאחד האדם: יב ותקח דלילה עביתים !ורסיס'ו3!אםרהו בהם וותאמר אליו פלשתים ?ליל שמשו! והארב י#ב בחדר רנתרןם מעל ורעת;ו כהוט: ינ ותאמר דלילה אל־שמשון עד־הנה התלת בי ותהבו• אלי כזבים הגידה לי במה תאפר ראמר אליה אם־תאדגי את־שבע מחלפות ראשי עם־המפבת: יי'ותתקע ביתד ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון וייקץ משנחו רפע את־חיתד הארג ואת־המפכת: טי ותאמר אליוי איך תאמר אהקתיך ולחןי אין אתי זה שלש פעמים התלת בי ולא־ הגדת לי במה כיחןי גדול: ט־ רד,י כי־חציקח לו בךבריד׳ כל־הימים ותאלצהו ותקצר נפשו למות: יי וינד־לה את־ כל־לבו ראמר לה מורה לא־עלדה על־ראשי כי־נדר אלהים אני מבטן אמיזאם־גלהת0םר ממני כהי וחליתי והייתי ככל־האדם: יח ותרא דלילה בי־הגיד לה את־ 5 1> T (• Tך ITT ק - ••VJ , : ן• T •ן • •J י T ־••: כל־לבו ותשלח.ותקרא לסרני פלשתים לאמיר עלו הפעם כי־חגיד לה את־כל־לבו ועלו אליה"סרני פלשתים ויעלו חכסף בידם: יט ותישנהו על־ברכיה ותקרא לאיש ותגלח אודשב!מתלפות ראשו ותהללענות! רסלפחו מעליו: כ ותאמר פלשתים עליך שמשון רמץ משנתוויאמראצא כפעם'בפעם ואנער והוא לא :דע כי־לחוח פרימעליו: כא!:אחזוהו פלשתים וינקרו את־עינר ויורידו אותועזתה ראסרוהו בנחשתיםדחי טוחןבביתהאסירים:כברחל שיער־ראשו לצמח כאשר גלח: כג וסתי פלשתים נאספו לזבח זבח־־נדוה להגון אלהיהם ולשמחה ויאמרו נתן • : $ (־־ (IV־־ . VJ * J T l j»T | ״ AT : • : (V ־U-.T > I J אלהינו נדרינו את שמשון אויבנו,: =י הראו אותו העם רהללו את־אלהיהם בי אמרו נתן אלהינו. בגדינו את- לי קרי. האפורים קרי. אויבנו , «*115ם re * אויבנו ואת מחדיב ארצנו,ואשר דך™ את־הללינו: בההקי ?י־טע לכם!:*?"־!.קראי ל^עייז,וי״וסק־לני p־*?ng» jW!?V האסירים רבהק לפניהם רעמידו אותו בין העטורים:ףיראמר שמשון אל־הנער המחזיק בןחיהניחת אוך1י והיט#'את־קעטךים אסר הבית״נכון עליהם ואשזגן ׳גליהם: ־י והבית מלא האנשים והנאים ושמה בל סדני פלשתים געל־הננ בשלשת אלפים איש ואשר, הראים בשחוק שמעו;: נחרקרא שמשוןיאלךהוח ויאמר ארנן תות זכרני נא ותק?: נא אך הפעם ה,!ה האלדדם ןאנקמה ?קם־אחת משתי עיני מפלשתים: ־־ רלפת שמשון את־ענןו$מזהי התוך אער המת נכון ן2ליהםו;םמך8לןהםאחה ממינו ואחהבשמאלתוראמר שמשון תמת נפשי עם־פלשתים וים בכדו ויפל ד,בןת על־ הפרצים ועל־כל־העם אשר־בו ו;ה;ו' ר,מתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בער: לא וירדו' אחיו וכל־ מת אביר,ו רשיאו אתו ושלו וויקברו אותו מן צרעה ובק אשתאול■1 בקבר מנוה אביו והוא שפט אחץשראל עשרים שנה: יז א וןהי־אישמדר־אפךלםושמו מיביהו: נראמרלאטו אלף ומאה ר,כםף אשר לקח־לך,ואתי אלית ונם־אמרת באוני הנה־הבסף אתי אני לקחתיו ותאמר אמו ברוך מן ליהוד,: מישבאת־אלף־ומאה הכםף׳ לאמו ותאמר אמו הקיש הקדשתי את־הבסף ליהוד, מרי לבני לעשות פסל ומסבה ועתה אשיבנו לך: י רעב את־הבסףלאמו ותקח אמו מאתןם כסף ותתנהו לצורף ויעשר,ו פמל1 ומפכות קהי בכ;ת מימה,ו: י׳,והאיז» מיכה לובית אלהים רעש אפוד ותרפים וימלא את־יד אחר מבניו ויהי־ לו לכהן: י ממים ההם אך מלך משךאל אייל הישר בעינך %iHp ׳רהי־נער מבית לחם י,רוקה ממשפחת כסוב ק־י האסורים קרי וחמיעגי p־' חתי״י רפח. ואת קרי, יחורך; 1 72 שופטים יז יט ;הודו־,והוא לוי והוא נר-שם: "הלךהאיש מהעירmás1 לדום;הורה לנוד באשי ןמצא הבאהר־א?ךים_עך־בית מיפה לעשות דרכו: ט ויאטר־לו מיפה מאין תכוא ויאמר אלת לוי אנפימנלת להם יהודה ואנכיה'1ןד לניר באשר א?צא! ־ ויאמר לו מיכה ש?ה עמדי וה:ודלי לאב ולכהן ואנכי א^ךלן־י ?שרת כסף ל;מים;עלך ?נדים יממי הלך הלה: ׳» הואל הלו; לשבת את־האיש דחי הוער לו כאחד מבניו: יבדמלא מיכה את־יד הלוי ויהי־לו הנער לכהן הלץ ?כיה מיכה: ■נ האמר מיכהייננתדה ;דעתי כי-ליטיב np4 לי כי הלה־לי הלה לכה!: ירו« בימים ה,לם א;ן מלך בישראל וב;מים ההם עבט הדני מב?ןש־לו נהלה לשבת כי לא־נפלה לו ערתשום ההוא ?תוך ש?טי;ישראל ?נחלה: יב וישלחו ?ני;0! מטשפחותם למשה אנשים מקצותם אנשים בני־דדל מצרעה'ומאשל&ל למל את־האדץ ולחדןלה 'האםי־ו אליהם לכו לונךו את־הארץ ויבאו הר־אפרים ?ד-בית מיכה הלינו שם: !המה עם־ביתמיכה והמה הכירו אתמול הנער הלוי ויסורו עזם ויאמרו לו מי־הביאר הלם J \ ־־)־־ - •••T J T- a . “> : •ן :1• v ן:־.|ג :־־ ומדראתה עשה בזה ומה־לוד פה: ד ויאמר אליהם כזה וכזה עשה לי מיכה ויש־ברני ואהי־לו לכהן: ה ויאמרו לו שאל־נא באלהים תדעה לתאלח דרכנו אשך אנחנו זללכים,עליה:-האמה להם הכהן לכו לשלום נכח;היה דך?כם אשהךלכו-3ה:-הלכו ךמשת האנשים הבאו ללשה הךאו את-העכם אשר־?קךבה יושבת לבטיה כמשפט ציךניםשך,טו ובטח ואין־מכלים דבר ?ארץ יורש עצך ורהורןם דמה מצתים;רבד אין־להם עם־אדם: ח ויבאו אל־אחיהם צרעה ואשתאל ויאמרו להם אחיהם (V ) >V T J I- AT: V : (TIT # v V T- מה אתם: ט ויאמרו קומה ונעלה עליהם כי ראינו את־ הארץ' '!הנה טובה מאד ןא5ט מחלזים אל־^י ד t jv״ n r• 1 r at׳r j האלהים בשלד.: "”יט א ויהי בימים ההם ומלך אץ בישראל דהיואיש לוי.3ר בירכתי הר־אפריבם רקח־לו אשד, פילנש מבית לחם יהודה! פ וותונהעליו פילנשו ותלך מאתו אל־בית אביה אל־בית להם:תדדה וותהי-עום :מים ארפעק חדשים: ג רקם אישה רלך אחריה לרבך על־לבה להשיבו ונערו עטו וצמד המדים ותביאהו 5ית אביך, היראה! אבי הנערה וישמח לקראתו: י רמק־בו ד׳הנו אבי הנערה רעוב אתו י?לשת:?!ים ראכלו רעותו דלינו שם:הךהי?:וםקרהיעיו:ע־כימו בברך רקסללכת ויאמר אבי הנערהאל־חתנו סעד לבך פת־לחם ואחר תלכו: -:?שבו ראכלו שניהם:קדו ו:שךו ויאמר אבי תערה אל־ האיש הואל־ןא ולץ ו:יקב לבך: - רקם לאיע ללכת ויפצר־בו חתנו וישב ו י לן שם ן ח ויש?ם 5בקר ביום החמישי ללכת ראמר 1 אבי מערה סער-נא לבבך והתמהמהו עד־נטות היום ויאכלו שניהם: ט וי הם האיש לל^ היא יפילנשו ונערו ראמר לו" התנו אבי' הנערה רטש אתר שורק. גו״ן תלויה. לחשיבה קרי ־ הנה שופטים יעז לח הנה־נארפה היום לערוב לנדנא הנה חנות היום לק פה וייטב לבלף־ וקקזכמתס מחי' £־!־??== Cl???! לאחלף: יולא־אבה האיש ללון רקם רלך רבא קד־נכח ;בום היא;רושלם. וקמו צמד קומוריס המשים ופילגשו עמו: יא הם עם־יבום והיום רד מאד ויאמר הנער אל־ אדניו לבה־נא ונםוהה אל-נניה־לבובי הזאת ונלין לח: י־ האמה אליו אדניו לא נסור אל־עיר נכרי אלה. לא־ מבנן:לראל קןהוקבךנו קד־נבעה: י! האמה לנערולןי ונקרבה באחר המק™ ולנו«בעח אי קהמח: יי,רעבת הלכו!הבא להם ק|־מש אצל הובעה אשר לבנ:מ! 2 טי ויסרו שם לבוא ללון בנבעה ויבא וישב ברחב העיר ואין איש מאסף־אותם חכ״ה. ללי!: ®ותהו איש.זקן בא מן־מעשהו מן־השדה בערב והאיש מהר אפרים והיא־ןך בנבעה ואנשי המקום ביי יבמי: י׳ 1;לא £יניי וקרא את־האיש הארה ברחוב קעיר ויאמר האיש חיקן אנה תלך ומאלן תבוא: ־״ ויאמר אליו קברים אנקנו מבית־ לדטיהוךה קד־גרכוך הר־אפרים משם אנכי. ואלך קד־ קית־לחם;הודה ואת־בית;הוד, אני, הלך ואין איש קואפף אוקי המתה: ים ןנםהבןנם־מםפוא!ש לחמורינו ונסלחם M י״ש-ל; ולאמתק ולנקר קם־קבדיףי אין מקסור קל־ ךכד: כ ויאמר האיש הזק עזרום לך רק כל־מחסורך ?־לי ךק ברחוב א^־תלךכא ויביאהו לביוזו לחמורים מלהצו רגליהם ויאכלו וישקו: כב המה מיטיבים את־לבם והנד*. אנשי העיר אנשי בני־־בליעל נסבו את־־ה^ת 2תךפרןם על:הךלת ויאמרו'אל־האיש יבעל הבית הזק} לאמרהוצא את־האיש אשר־בא אל־ביתרונדענו: 32 ויצא « •• V JT V . *• T )V ן: - |V TI-: () : I J אליהם האיש בעל הבית ויאמר אלהם אל־־אחי אל־תרעו ק- t • ־J־, - - • -V j( :־•••.- -> ־ זיז■ 2א אחלי אשר־בא האיש הזה אל־ביתי אל־תעשיו את־ הנפלה הזאת: בי הנה בתי הבתולה ופילגשהויאוציאה־ 76 י שופטים יט w נא אותם. ועןו אויזם ועשו להם הטוב בןרניכם ולאיש הזה לא תע?» דבר הנבלה הזאת:.־הל6דאבו האנשים לשמע לו גיהוק האיש כפילגשו ויצא אליהם חחוץ וידע! אותהו^עללו־בה?ל־הלילהעד-הבקרויסלחוה בעלות השחר: ני.והבא האשד. לפנות הבקר ותפל פתח בית־ ?איש אשר־אדורה שם עד־האור:נ.ויקםאדניח בבקר רפתה דלתות הבת ויצא ללכת לחרבו והנה האשד. פילנשו נפלת פתח הביתרדיה.על-רפף:נ״ראמר אליה קומי ונלכה ואין ענדה רקחהעל-החמור רקסהאלש רלו למקמו: נ־ ויבא אל־ביתו רקח את־המאכלת רחוק בפילגשו רנתחה לעצמיל. לשלם עשרנדחים וישלחה בכל ןבול;שראל: ל_ןה;ה בל־הראה ואמר לא-נחותה ולא־נראתה בואת למיום עלות בנ-״ג-אל מארץ מצרים עד חיום הזה שימרלכם עליה עצו ודבת: ,3,* .ויצאו בל:בר.ישראל ותקחל העדה באיש אחד למדן ועך־באר וארץ הגלעד אל־יהוך, המצפה: נ רתיצבו פגות כל־העם כל שבטי ישראל בקהל עם האלהים אךבעמאותאלף איש דגלי שלף חרב: מושמעו מי ברמן ?'־עלובר־ושראל המאפחראמהובנן:שראל דברו איכה נחותה הרעה הןאת:ייר_ען האיש הללי איש קאשה הנקצהה ראמר הנמנתה אשר לברמן ?אתי אני ופילגשי ללון: ה,רקמו עלי בעלי הגבעה רסבו עלי את־חמת לולה אוקי דמו להרג ואת־פילנשי ענו ותמה:! ואחז בפילגשי ואנתהה ואשלחה בכל־שדה נחלת ושהאל בי עשו ומה ונבלה ?ושהאל:,. הגה כלבם בר לשראל הבו לכם דבר ועצה חלם:" רקם בל־הענם כאיש אחד לאמיר לא נלך איש לאחלו ולא נסור איש לביתר: <ת$ח זח הדבר אשך מנשחלנמגה 7נליח שנורל: י ולקחנו גנשרח אנשים למאה לכל 1 שבטי ישראל ומאח נעלות קרי י י לאלף , שופטים 3 לט לאלף ואלף לךבבד, לקחת צדה לעם לעשיות לבואם בדמן בכל־חנבלד, אשר,עשה ב!שראל: י»!'אםף כל־איש ושהאל אל-העיר כאיש אחד הברים: "מירי שבטי:שהאל אנשים בכל־שבגל בדמן לאטהםה׳ לדעה■ הזאת אשר נחיתה, בכם:ף ועתה תנו את־דאנשים בנך בלועי אשר מבעה ונמיתם ונבערה רעך, מושראל ולא אם “* בדמן לשמע בקול אחיהם בני־ושראל: •יתאספו בד־ב3:מן 9!7<'= קובעתה לצאת למלחמה עם־בד ושהאל; « התפקדו בני בדמן מוט ההוא מהערינם עשרים. ,ושישה יאלף איש שלף חלב לבד משבי הנבער, התפקדו שבע מאות איש בחור:=: מכל 1 העם הוד, שבע מאות איש בחור אטה.יד־,ימינו כל־וה קלע באב; אלד,שערה ולא ״טא: " [איש ושהאל התפקח לבד ממימן ארבע מאות אלף איש שלף חרב כל־וך, אש מלחמה: "רקמו העלו בית־אללשאלו באלהיפדאמרו בני ושהאל מי יעלה,־לנו כקחלת למלחמת עם־בד מימן האמה יחוד, והודה בקהלה,: •= הקומו מי־ושךאל בבקר לחנו על־־דינגנעה: כ ויצא איש .ישראל למלחמדה עם־בהמן ושלבו אתם אישץשראל מלחמה אל־הנבעה: כא ויצאו בנן־בנימץ מן־הנבעה השחיתו בישראל ביום ההוא שנים וינשריים אלף איש ארצה:.־־ הוזחזק העם איש ושהאל ויספו לערך מלחמת במקום אשר ערכו־שם מום לראשי!: 33.העלו בני־ושראל הבט לפד־יהוה עד־הערב משאלו ביהוד-, לאמיר האוסיףלגשת למלחמה עם־בני בקמן אחי האמה והוד עלו אליו: ־י הקרט מי־ושראל אל־בד בדמן מום. לשני: ־י, הצאמימן,ו לקראתם מ!־ הגמגה בהם השני השחיתו בבני:שהאל עור שמנת ••( נערה שתולה אשר לא־ידעד, איש למשכב וכר י,־באי אותם אל־הטחנה שלה אשר ?ארץ ?נען: ■ג רשלחו בל־ והערה הרקח אל־בג: ב;:מן אשך ?סלע רמי!,TOI להם שלום: יי וישב בנימן בעת ההיא ויתנו להם הנשים אשר חיו מנשי יבש גלעד ולא-מצאו להם כן ׳: ־י והעם נחם לברמן כי/עשה יהוה פרץ ?שלטי ושראל: ם־ראמח ולר העדה מה־נעשה לנותרים לנשים בי־נשמדה מברמן אשה: י! ויאמרו ידעת פליטד. לבנימז ולא־ימחה עבט מישראל: " ואנחנו לא־נובל לתת־להם נשים מבנותינו “־;שבעו בר״ב-אח לאמי אחר הן אשיי ל=;:?!ז: « האמרו הנהחג־ןהודה בשלו מ;מיםו י,מימרה אשר מצפונה לבית־אל מורחה השמש למפלה העלך, מבית־ אל שכמה ומנגב ללבונה: כ ויצו את־בני בנימץ לאמיר להבו וארבתם בכרמים: כא וראיתם והנה אם־יצאו בנות־ ־ — : 1• T : - W... י: • V :•״: • "1: ; : I שילו להול במחלות ויצאתם מן־הכרמים וחטפתם לכם איכי אשתו מבנות שיילל והלבתם ארץ ב?:מן: ־־ והיל כי־יבאו אבותם או אחיהם לרוב אלינו ואמרנו אליהם •ן J T .:־ T ן :־־ •• J* T V •• •• : ־• ־־4: : •• • חנונו אותם בי לא לקחנו איע אשתו במלחמה כי לא T J J• T J T־J• J | J ״ J AT)T : • - l í> אתם נתתם להם כעת תאשמו: כג ויעשיו־ב בני בנימז ־־ ־.-<• : ־־ T ) JV •••ע IT : V V-.T ״ f ך-1:־ *״י : "י- • : 1 \ T וישיאו נשים למספרם מז־המחללות אשר גולו וילבו ־ • :< > { T • ן : • I • T T ( ־1: ATT J • : : < : I —ר : וישובו אר־נחלתם ויבנו את־הערים וישבו בהם: -V T.( ־־V T ( : |•— . * TJV f)V ; T T “ÍJ| כי ויתהלכו משם בניץשראל בעת ההיא איש לשבטו ולמשפחתו ויצאו משם איש לנחלתו: כה בימים ההם אין מלך ב^ראל איש הישר בעיניו לרנ:ר, סכום הפסוקים של ספר שופטים שש מאות ושמונה עשר. וסימני אברתי״ה בירקרק חרוץ. וסדריו י׳ד. 211”2 שפתי ישנים סימן. וחציי וירעצו וירצצו את בגי ישראל. והקפיפולין נ״א. וסימנו א״ף טוב לישראל. —ex*e— שמואל א i t א 11דהי איע אדור מן־הרמתים צופים מהר אפרים ועמו אלקנה ןן־לךחם ?ן־אלי״א מ־ציף אפרתי: ־ ולו עתי נעים עם אחת חנה ועם השנית פננה ויפי לפננה,ילדים ולחנה אין,ילדים: ־ ,;עלההאיע ההוא מעירו מימים ,ימימה להעתחות ולזבח ליהודי ?מאותפעלד,!עם עני בני־עלי הפני ופנחס בחנים ליותת י ויהי רדום הבה אלרןןך, ,ונתן לפננה אעתוולכל־בנה, ומותיר, מנות: " ולחנה לתן מנך, אחת אפלם פי את־הנה אהב ויתד, םנך רחמה: יוכעסתה צרתה נם־כעם בעבור חרעמר, פיךסנר ;תך, בעד רחמה:. לפן לעשה ענה 5ענה מת עלתה בבית להור, פן חעעם™ ותלןדי־יל^^??: ח ויאמר לה אלקנה איעה חנה למה, תבפי ולמה לא הא??י ולמה.לרע לבבך הלוא אנכי טוב לך מעערה ענים:= 1חקפ חנה.אחרי אפלה בעלה ואךורי עתה ועלי הכהן ישב על־הבםא_על־מזוות היכל יהוה: י והיא מרת 5פש_ותזפלל .עלרתך, ובפח תכפה • <1ךהר נדר ותאמר ותה צבאות אם־ראה תראך, 1 בעני אמתך ווכרחני ולא־ העפת את־אמתך ,ונחתה לאמתך דע אנעים ועעהיו קיהוה כל־:מי חייו ומורה לא־יעלה על־ראשו: יב והיה כי הרבתה להתפלל לפני יהוה״ועלי שמר את־־פיה: * וחנה תא םדברת.על-לבהרקעפפיהמותוקולה?א "־מ? ויחשבה עלי לעפרה: יי ויאמר אליה עלי עד־ : (• “ T/V : I העחפרין.הסית את־הנך מעללך: טיותען חנה ותאמר לא אדני אשה קשת־רוח אנכי ר_ייץ ושכר לא שתיתי ואשפה את־נפשי' 'לפני ידווה: טזאל־תתז את" . A ״ y v \j : V|T ־ T : J”• • C| - ••״v I המתה לפני בת־בליעל כי מרב שיחי וכעסי הברתי עד־ דונה: יירק עלי ראמר לכי לשלום ואלדד לשראל.יתן ^ת־שלתך אשר £אלת ??,עמו:" ותאמר ועמצא שפחתןי ׳ חן ■ חר, נדנ׳י . חיי - 82 עזמואל א א ב חן בעירך ותלך האשד, לדרכה,ותאכל ופן" לא־דייי־ לח עוד:« וישכימו בבקר רשתחוו לפני יחוד, רשבודבאו אל-ביתם הרמתה וירע אלקנר, אר־חנח אשתו דוקרח וחוח:־ ויחי לתקפות ח;מים ותרח חנה ותלד בן ותקרא את־שמו שמואל כי מיהודיו שאלתיו: בא העל האיש אלקלך, וכל-ביתו לובח ליחוך, את־זבח הןמים ואת־?ירו:, ־־ והנוח לא עלתה בי-אמדוח לאישה ?העמל תער וחביאתיו תראה,את-פד וחוח רשב שם עד־עולם! » ויאמר לח אלקנח אישה עשי חטוב בעינלך שבי עד־ נמלך אתו/אןהקם יחוד, את־ךבךו ווושב האשד, ות:נק את־בנה עד-נמלח אתו: ני.וךעלחו עמת באשר ?מלתו בפרים שלשה ואיפה אחת קמח ונבל גין וךבאחו בית־ יהוד, שלו והנער נער: כה וישחטו את־הפד ויבאו את־ תעראל־עלי‘: ני'ותאמר בי'אתי הי נפש- אתי אני האשת ?מך- מל- לתתילל אידתוי•,=׳ אי־ תער חוזה התפללתי 1m וחוד־, לי את-שיאלתי אשר שאלתי מעטו:«! ונם אנכי קשאלתיהוליהוה בל־הימים אשר הייה הוא שאול ליהוד. וישתחו שם ליהוד.: ״ AT. T ) ( T . . J TT JV ••:־/. ,T) ־1: 1T ר א ותתפלל חןח ותאמר,עלץ לבי ביהוד,רמח״קתי ביהוד, רחב ?י על־אלבי ל שימחתי בישקעתך נאיז־ קחש כיחוך, כי-אין בלהך,ואין צור באלחיפ: נ אלחתרבו תדברו ?בחח נבחה.יצא,עתק מפיכם כי אלדעותיחוה [לא נתקנו עלילות; יקשת גברים חתים!;?שלים אורו קול: ה שבעים בלחם נשברו ורעבים חדלו עד־עקרד, ילדה שבעה ולבת בנים אמללה: י [חוח ממית ומתה מוריד שאול רעל:,-;דוה מוריש ומעשיר #-?יל אף: מרומם: יימקיס מעפר חל מאשפת :ריס אבק להושיב עם־נדיבים וכפאכבוד:™לסביליתר,קצקיאךץ רשת עליהם תבל: טחלי קסידוושימרוו־שעיםבחקךויטי ולו קרי. חסידיו פרי. כי שמואל א ב <־0, מב כי־לא בכדויגבר־איעז: י ידווה יחתו מריבו זעלוי בשמים גרעם ;nih :לין א?םי־אר< ו%עו'למלט ’גירם לול! משיחו: יא רלך אלר^ה הרמתה על־ביתי ומער. פדי מעלת את-להוה את־פני עלי הבלן:׳3 ובל עלי בד בל:על לא:רעו אתץהוה: י־ ומשפט הכל,נים את־העם כל־אניש ngi זבח ובא נער הכהן כבשל הב^ר והמזלג שלש השנים בידו: יד והבה בכיור או בדוד או בקלחת או'בפחר'בל־אשר-.יעלד-. מן&ג זז*מ.?י5£יז !עשו לבל־ישראלה הבאים שם בשלה: טי נם בטרם :קטרון' אח־החלב ובא ונער הכהן ואמר לאישי הזבה הנה בשר לבלות לכקן 7m אם־חי: טי ויאמר אליו האיש קטר ימטרון ביום החלב וקח אי כאשר W W ואמר 1 לו כי.עתי׳ תתן ואם־ לא לקחתי בחזרך.: יי.ותהי חטאת הנערים נדולה מאד את־פד יהוד, כי נאצו האנשים את מ,נחת יהוד, י: •י׳ ושמואל משלח את־פני:הות נער תנור אפורכך:'“!?*?יל,קט! קעשה־לו אמו והעלתה לו מ:מים 1 ימימה בעלותה את־ אישה לזבח אודזכח ה;מים: ־ וברך עלי אור־אלקור׳ ואת־אשתו ואמר ישם להוד. קך זרע מן־האשה הזאת .תחת השאלה אשר שאל ל:הוה!הלכו למקומי:« כי־ פקד יהוד. את־חנה ותהר ותלד שלשה־בנים ושתי בנות מיל משק שמואל עטקהוך־,: 33.ועלי:.ק! מאד ושמע אית כל־אשר;עשון בניו לכל־:שךאל ואת אשר־ושבבן את־הנשים הצבאות פתח אהל מועד: כג ויאמר להם ?®ד, תעשיוןפךברים האלה, א#ר אנכי שמע את־דמריכם רעים מאת כל־העם אלה: ־י אל בד בי לוא־טובה ד,שמעד, א^ר אנכי שמע מעברים עם־,יולד,: ״ אם־יחטא איש לאישופללו אלד,ים ואם ליהוד, ;חטא אישמיותפלל■ לו ולא:שמעו לקול אביהם ?'־50ץ ופדי להמיתם: •י־יביי קרי. ״קוברי. ידי. והגע־ 48 שמואל א ב ג כי והנער שמואל הלך וגדל;טוב^ם עם־להוה ונם ?גם־ אנשים: ט דבא איש״אלדדם אל-עלי.ויאמר אליו כה אמר והוד־־! הנגלה נגליתי אל־בית אביך בהיותם במצריםלביתפרעה:mובחד אתומבל־שכטי ישרא^ לי לכהן לעלות על־מזבחי" להקטיר קטדת לשאת"אפוד לפנמאהנה לבית אביך את־כל־אשי בנךישראל: בטלמה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון ותכבד את־בניך ממני להבריאכם מראשית בל־מגחת ישראל לעמי: • v : ־ : •1 :־ V״. ••!•״ •׳נ T..f • : .•:־*־ •־) <:- •1 ל לכן נאם יהוהאלהי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית *?יד ■״׳*» ל1־: עי־עילם m %־ץהיה fm בי־מכבדי אכבד ובד,;קלו: ל» דנה;מים באים ונדעתי את־זרננק לאת־ןרע בית אביק מהיות זין ?ביהד: ל־ והבטת צר מעוןככל אשר־רטיב את־ושדאל ולא־;ח:ה זקןבביתק כל־הימים: לי ואיש לא־אכרית לק מעם מזבחי לכלות את־עידק ולאריב את־נכשק וכל־מר?" ?ניתק:מותו אנשים: לי ווה-לק האות אשר:בא אל-שד בניק אל-חפנן ופינחס כיום אהד:מותו שניהם: לי והקמתי לי כהן נאמן כאשר בל?םי!כנפשי תשה ובדתי לו ב:ת נאמןוהתהלק לפנ;-משיחי כל-היטים: ליוד,:ה כל-הנויד בביתך יבוא להשתהות לו לאגורת כסף וככר־לחם ואמר ספרוני נא אל־אחת חכהנות לאבל פת־לחם: ג א תנער שמואל משרת את־יהוה ל?נ: ?ל; ורסר ;הוד,ה:ה:קרב:מיםההםאיןחזוןנ?רץ;בידיי נלם ההוא .תגלי שכב במקומו ועינו החלו כהות לא יוכל לראות: ג ונר אלהים טרם :כבה ושמואל שכב בהיכל :דוה אשר־שם ארון אלהים: י!:קרא ידווה אל־שמואל ראמרהנני: ה ררץ אל־עלי דאמר הנני כתקראת ל' ויאמר לא־־קראתי שוב שכב וילך וישכב: י ויסף יהוד, קרא עוד שמואל ד.קם שמואל דלק אלזגליראמרהנני מיניו ץ-, • כי עוסיאל אגר מג כי קראת לי!:אמר לא־קראתיבני שובשכב: - ושמואל ?רם:דע אתץהוה וטרם:ןלה אליו זיברדתח• י" וי'9ף ;הוד, קךא־שטואל בשלישת "דם ל:ל? אל־עלי ויאמר תלכי קראת לי רבן עלי פי:הוד, קרא מער: ־ ויאמר עלי לשמואל לך שכב:היה אם-:קרא אלין!• ואמרת רכר :הוד, כי שמע עברך רלך שמואל רשכב במקומו: - רבא :הוד, ךת!צב ולקרא כפעם־כפעם שמואל 1 שמואל ראמר שמואל דבר כי שמע עבדך: יא ו&מר יד-וה אל־שמואל הנה אנכי עשה דבר ?:שיראל אשר כל־שמעו קצלינה שתי אונך : י־ בלום ד,הוא אקים אל־עלי את כל־אשר רבךותי אל־ביתו הרול ובלה: ע ומדתי לו כי-שפט א;י את־כיתועד־עולםבעון אשר-לדע כי־מקללים להם כניו ולא כהה 03: ■י ולכן ?שבעתי לקית.עלי אכהתכפר עין כית־עלי בזבח ובמנחה עד־עולם: טי דשכב שמואל עדר,לקר !:קתה את־רלתות ב׳ית־יהוה ושמואל ירא מהמר את־המףאה אל־עלי: « ויקרא עלי את־שמואל ויאמר שמואל'בלראמרהנני:׳■ויאמר מה'הרבראשרדבר אליך אל־נא תכחד ממני פד, יעשר,־לך אלד,ים וכה יוסיף אם־קכחד ממני רבר מקל־הךבראשר־רפר אליך: ייי דנד־לו שמואל את־כל־הדבדים ולא כחד ממנו ויאמר יחוד. ז¥א חטוב בעינו יעשה: יט ויגדל שמואל ויחוד. היה עמו ולא־חפיל מכל־דבריו ארצה: כ וידע כל־ישראל מרן'ועד־באר שבע'?י־נאמן' שמואל לנביא ליהוה: « ויסף ירוה להלאה בשלד, כי-קלה יהוך, אל-שמואל ?שלו בדבר :חור,: ד,» קהי ךבך-שמואד1 לכלדשראל ויצא :שךאל1 לקראת פלשתים למלחמה !:חנו על־הא?ן והעור ’??שתים un כאפק: נ רינרט פלשתים לקראת:שראל נהטש המלחמה W1 ישראל ל??י ?לשקים !!?ו nrw nprrn 86 שמואל tt ד במערכה ?שלה כארבעת אלפים איש:! הבא העם אל־למחנה האמת זקנן .ישךאל למה ?{?ןנו יתה הרם. לפני פלשתים נקהה אלינו משלה את־ארון ברית יהוד, הבא בקרב״.!:שיענו מ?ף איבתו : י השלח העם שלח רשאו משם את אתן בריתךהוה מבאות ישב הכרכים ושם שרבני-עלי עם־אתן כרית האלהים הפני ופינחס: ה ולחי ?בוא אתן ברית־יהוה אל־הטדונה ותעו בל־ לשראל תרועה(חולה ור!הם האיץ: י!:שמעו פלשתים את־קול התרהנה האמת מה קול התרועה הנתלה הזאת כמחנה העברים וירעו ?י אתן ידוה בא אל־הטחנה: ׳ויראו הפלשתים כי אמרו ?א אלה,יבם אל־מודונה ויאמרו אוי לנו כי לא היתר, ?זאת אתמול שלשם:n אוי לנו מי למילנו מלה האלהים האדירים האלה אלה 0= האלהיםהמ?יםאת־מצתם ב?ל־מ?ה בטך3ר:־׳ל,תחזקו ותו לאנשים ?לשתים ןן ה_עכדו לעברים ?אשר גן?ת לכם והייתם לאנשים ונלחמתם: י וילחמו פלשתים ויננף לשיאה תנסו איש לאהליו ותהי המ?ה נתלה מאה ולבל מילשראל.שלשים אלףאלי: יא ואתן אלהים5לרןחו?.ע בני־עלי מתו הפני ופינחס: י־ררץ איש־כ!ימןמהמערכה ויבא עולה ביום ההוא ומריו קרעים ואדמה על־ראשו: יג ויבוא והנה עלי ־ישב ע»5םאיךררך מצפה כי־היה לבו חרר על אתן האלהים ו'האיש?א למיר בעיר״ותזעק ?ל־העיר: יי ולשמע.עאאת־קול הצעקה ויאמר מה קול קהמון הןה והאיש מהר ניבא רנה לעלי: " ועלי כן-השעים ושמ1?ה שנה ועיקו קמה ולא לכול להא": « ויאמר האיש אל־עלי אנכי הבא מן־למעהבה ואני מן־ למערבה.^הי תום ראמרמה-תה הה?ר בני: ■־ ויען ׳למבשר ראמרנםלשראל לפר פלשתים וגם מנפל, גדולה עוןה «q ו3ם־?עי מתו לופני ו?'(חם^לך האלתם שמואל אדה מד נלקחה:;"להי כה;כיךו 1 את־ארון האלהיםר?ל.*®ל־ הכסא אחדנית בעד 1 יך השער ותשבר מפרקתו.דמית ?gr האיש וכבד לדוואשפט אודלשראל ארבעים 6נמ ׳= וכלתו אשת־פינחם הרה ללתחתשמע ארדהשמועוה אל־ללקח ארון האלדםי1מתחמיה1אי:שה ותכרע ו&לד כמהפטעליה צריה: נ וכעת מותה והרבתה מצבות ?ליה אל־תיראי כי־בן:לרה ולא ע?תיי ולא־שתה לבה: כא ותקרא לנער אי כבוד לאמיר גלה כבוד מישראל אל־ הלקח"אתן דואלוהים.ואל־חמיה ואישה: נב ותאמר נלה כבוד מישראל פי נלקח ארו! האלהים: ה» ופלשותים לקחו את ארון האלהים ויבאהו מאב! ה!ג!ר אשדודה: נ רקחו פלשתים את־ארוןהאלהים רבאו אתו בית הגון רצינו אתו אצל הנון: ג רשכמו אשהון־ים ממחרת והנה רינון נפל לפניו ארצה לפני ארון יהרה רקחו את־הנון לשבו אתו למקומו: י לשכמו בבקר ממחרת, וועד, דלו! נפל'לפניו ארצה ןלפגי ארח יחיד !ראש הנון ושתי 1 כפות;דיו כרתות אלה,מפת! רק ינו! נשאר עלה: ייעל־בן לא־ודרכו כהני הנון וכל־הבאים 8mwלמ0ו m ידידיה הים,מדי.5;ימי יד־יהוה אל־האשהודים וישמסויך אתם בעפלים את־ אשדוד ואת־ניכוליה:< רראו אנשי־־אשהוה כי;־!., ואשל לא־לשב ארון אלווי.ישראל עמנו כיקקשתה;דו,עלינו ועל הגון אלהינו: ח וישלחו ויאספו את־כל־סרני פלשתים אליהם ויאמרו מה־נעשה לארון אלדד ישראל ויאמרו גת לפב אתן אלהי!שהאל רפבו את-ארון אלהי;שדאל: ־ דל,י אחתוהפכו אתו ותהיד־יהוה כעיר מהומה נתלה מאד רץ את־אנשי העיר מקטן ועד־ןחלרשיזרי לד= ;נפלים: י וישלחו את־ארון האלהים עקרון ויהי כבוא ארק האלהים,עקרון תעקו העקרנים לאמה לסבו אלי את־ארון אלתי לש־אל להמיתני ואת־עטיי• ’* מלחי ויאספו את־כל־םרני פלשתים ויאמרו שלחו את־ארוץ אלול ושךאל רשת למקומו ולאלמית אקיןאת־עמיכי־ היתד, מהומת-מות פכל־העיר פקדה מאד יך קאלהים שם: יב והאנשים אשר לא־מתו הכו בעפילים ותעל שועת T |T : |T • ד־ X •• JV ) ־־ : *A ע - - : -J העיר השמים: ’ ן» אתןדהוה בשרה פלשודם שפעה חרשים: ב ויקראו פלשתים לכהנים ולקסמים לאמיר מה־נעשה לארוז יהרה הודענו במה נשלחנו למקומו: ג ויאמרו אם־ משלחים את־ארון אלה: :שראל אל־תשלהו אתו ריקם כי־השב תשיבו לו אשם אז'תרפאו ונודע לכם למה לא־ תסור :דו מכם: יראמרו מה האשם אשר נשיב לו ויאמרו מספר פרד ולשתים קמשה עפלי זהב וחמשה עכברי זהב כי־מנפה אחת לבלם ולם־רניכם: ה ועשיתם - :(••VT - - |• f 0 AT#T j-מ : .**־*־> : ־: ״״ IV < ־!:־ ״• V צלמי עפליכם וצלמי עכבריכם המשחיתים את־הארץ ונתתם לאלהי ישראל כבוד אולי יקל את־ידו מעליכם ומעל אלד,יכם ומעל ארצכם: י ולמה תכבדו את־ •• -v: . J ן •• V) ״r ־ : : T«T : IV : ־. • ן ץ לבבכם כאשר כבדו מצרים ופרעה את־לבם הלוא כאשר התעלל בלם וישלחום וילכו: י ועתה קחו־ועשו ענלה הדשה אחת!שתי פרות נ!לותאשר לאהילת 5ליהם על ואסרתם את־הפרות בעגלה והשיבתם בניהם מאחריהם הביתה: ח ולקחתם את־ארון יהוד, ונתתם אתו אל־העגלד, ואת 1 כלי הזהב אשר השבתם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אתו והלך: ט וראיתם אם־דרך גבולו יעלה בית שמש הוא עשה לנו את־־הרעה הגדולה T < I.־ VT T|T V. T )T JT < )V V ) J•• ^ V ־ : T) הזאת ואם־לא ידענו כי לא:דו נגעה בנו מקרה הוא היה ־ T : • : A־־־ : ( ••T:JT ▼* < J״ T י !•.•ע ) TVT לנו: ירעשו האנשים כץ רקחו שתי פרות עלות ראסרום בעגלה ואת־בניהם כלו בבית: יא וישימו"את־ארוץ יהוד, T|:־T - T (V : V : ATT|•( ־T :1 J-: V. 9• T) אל־העגלה ואת הארגז ואת עכברי הזהב ואת צלמי T J•• : ATT-JIT|־J I- •• 1 T J״TT- J : -ע ־־ : •:✓ כפחרים כך . סחרי קרי. פחריכס כך • 0חריד«5 טחדיקם י njrfn31 הפרות פירו על־דיןי פית wefe במםלהאהתלילט ללו־מעי [לא־™"קיקיסאול וםר3נ פלשתים הלכים אחריהם ®־־גבול בית שמש: ■נ ובית שמש קצרים קציר־חטים בעמק דשאו את־עיניהםדראו את־האחן תקומתו,לראות: ,יי והעגלה באה אל־שדה ,יהושע בית־השמשי ותעמד שם ושם אבן גדולה!יבקעו את־עצי העגלה ואת־הפרות קעלו עלה ליחות: יי לקללם הורידו ואת־ארון יחוד, ואת-הארגו אשר־אתו אשר־בו כלי־זהב רשמו אל־האבן מהולה וא?שי בית־שמש העלו עלות תבהו זבהים בלם ההוא ליהוה: ־"וחמשהסרני־ פלשתים ראו תשבו עקרון'ב:1ם ההוא: ""ואלה טהרי היקב אשר השיבו ?לשתים אשם ליהוד, לאשדוד אחד לעזה אחד לאשקלון אחד לגת אחר לעקרו! אתה: ־"■עכברי הזהב מספר בלקערי פלשתים לחמשת הפרגים מעיר מבצר ועדי בפר הפרה ועדו אבל מהולה איטר ל,דחו.עליה,את ארון יהוה,.עה היום הזה בשרה והושע בית-השמשי:,’־■ גיל באנשי בית-יטמש בי ראו בארון והוד, תך בעם שבעים' איש המשים אלף איש ויתאבלו העיט.בי־לבה ,יחוד בעם מכה גדולה: ־ ויאמרו אנשי ?ית-קימש בד יובל לעמד לפני והוד, האלהים הקלוע הזד־, ואל־מימלד־, מעלינו: "*!ושלחו מלאכים אל־ לשבי קך_ית־יעךים לאמיר ד,שבו פלשתים את־ארון ומד,ךדוחעלו אוב אליכם:, ז ״ דכאו א?שי 1 קמת יערים ויעלו את־אחן יהוד, לכאו אתו א^־בית אבינדב טבעה "ואת-אלעזר בנו קד» לשמד את־אחן ידוה: = נודד מיום שבת קארון בקמת וידים הלט ממים דמו עשרים שנה דנה,ו בל?" .מוראל.אמרי יהוד,: ־.ויאמר שמואל אל־כל־טת .ישראל ?אטד אם־בבל־לבכבם אתם שבים אל־והוה ד&יח 90 שמואל א ז ח הסירו את־אלקימכךמר1ו?כםוה%ר1ךות1הנינןל5?5ם אל-לתוה ועבדתי לבת לצל אלכם מ!ך פלשלים: מיסית פני לשלאל את־ל,בעלים ואת-לעשתלת רע?ת את־יתד, לבדו: "ראטר שמואל קבצו את־כל־לשראל הטצפתה ואלפלל בעדכם אל־להוה: י רקבצו המצוקה וישאבו־מים וי&פכו 1 לפני יהוה ויצומו ביום ההוא ויאמרו שסהסא3ו'ליה1ה!<שפ0 שמואל את־כנל ישראל במצפה: '1לש«נו פלשלים בי־ר,תקבצו בנל-לשראל תטצפתת רעלויסלנךפלשתים אל־לשלאל ולשטעו בני לשלאת הראו מפני פלשתים:יי האמת בידשראל אל־שמואל אל־תחרש מטנו ממנק אל-להוך, אלהינו וישענו מיד פלשתים: ט רקח שמואל טלה חלב אחד רעלה עולה כליל ליהוה תעק שמואל אל־להוד, בןדושראלרענהו יתד,: י ויהי שמואל1 מעלה העולה ופלשלים ננעוו למלחמה בלשראל וללעם להור,ובקול־נדול בלם ההוא על־יפלשלים ויהמם רננפו לפני ישראל:;י-ולצאו אנשי ישראל מץ־המצפה וירדפו את־פלשתים הכום ער־מתהת לבית בר: י־ ירקח שמואל'אבן אונת רנןים בין־המענפה ויבין ד,#ן רקרא את־שמה אבן העזר ויאמר עד־הנה עורנו ירוה: -נ רפנעו הפלשתים ומרלפפו עוד לבוא בנבול ישראל!תתלד;להוהבפלשריםכ'ללמישמואל:'יוקשבנה קערים אשר לקחו־פלשליט מאת לשראל 1 ללשרא^ מעקלון'ועד־נת ואת-נמלן הציל לשלאל מיה פלשתים .ולועי שלום ביז:שהאל ופין ק*לי5 « ג־שפט שמואל את־לשראל כל לטי חת: « ותאי מדישנד,בשנה וסבב בית־אל וחנאל לד,מצפת ושפם את־לשראל את כתל,מקומות לאילת : ■־ ולשכתו לרמתה, כי-שם ביתו ושם שפט את־לשלאל רבן־שם מופת ליחוך,: ח מיתי כאשר ור,ן שמואל וה$'ם ™W #?ים דמלחו ftf 1ío np . לישראל שמואל א ח מו לוק^ראל: ־.ול,י עם־ןנו הבטריואלועם מעזנף אמה עז?טיפב?אר שבע: נולא-הלט בניו בדרכו ולטו אחת הבצערקהו־שחדדטו משפם: יי רתקבצו כל זקני ישראל רבאו אל־שמואל הרמתה: ה ויאמרו אליו הנה אתה P4™ ימיך לא הלכו בךרכיך שדה שימד־לנו «ל1י ישפטנו כבל־הנולם: י הרע הדבר בעינן שמואל כאשר אמרו הנה־לנו מלך לשפטנו התפלל שמואל אל־להוה: ׳האמה להורדאל־שמואלשמע בקול העם לכל אשר־ :אמרו אליך כי לא אקך מאסו' בי-ארד מאסו #לך 8ליהם:״ בכל־המעשיים אשר־עשו מיום העלהי אותם ממצרים לעד־הלום הזה העןבני העבת אלך,ים אחרים p דמה עשים נם־לך:־ ועתה שמע בקולם אך כי־העד העיד בךם להנךוד להם משפט המלך אשר למלך עליהם: ■ולאמרשמואל אתבל-דברי להלך, אל-העםהשאלים w מלך: "מאמר 1יי;מיי,?יש®* המלך 8שד ו9ל'ך עליכם את־בניכם לקח לשם לו במרבבתו ובפרשיו ורש לפנל מרכבתו: ■־ ולשום לו שקי אלפים לשרי המשים ולחדש חרישו ולהצר מצירו ולעשות כלי־מלחמתו וכלי 1: j 1: • : j•• : ♦ רכבו:;! ואת־בנותיכם ;קח להקהות ולטבחות ולאפות: ך לאת־שחתיבם ואת־כרמיכם וויתיכם הטובים ;קח ונתן לעבדיו:« ל1ךעיכם לברמיכם לעשר לנתן לסריסיו ללעבלליו: "׳ ואו־דעבדיכם לאת־־שפחותיכם לאת-בחוריכם הטובים לאת־םמדיכם יקח לעשה למלאכתו: י צאנכם .עשה לאתם ותך,ידלו לעבדים: יי׳ וזעקתם בלום ההוא מלבכם אשר ?הקודם לבם ללא־לענהלהוה אתכם בלום ההוא:׳= וימאנו העם לשמע בקול שמואל האמת לא כי אם־מלך יהיה עלינו: כ וחיינו גם־אנחנו ככל־חגוים ישפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את־מלחמתינו:=א רשמע עזמו^ל את כל־מנרי חננם רדברם ?אוד יחוח: כב ויאמר בדרכיו קרי. קמץ ברביעי. הל' דגושה ך,׳ 92 שמואל א ח ט למה-אל־שטואל שמע בריפוד;מלכק להם פלך נוי“־ שמואל אל־אנשי.ישראל לכו *דש לדרי:, י ט א ויהי־איש מבן־ימין ושמו רןיש בךאביאל בן־־צךור בן־בכורת בן־אפיח וךאשיניגי נטר סול: 2ולימי׳ בן ושמו שאול בדוור וטוב ואין איש ממי לשראל מ3 ממנו משכמו.ומוגלה!בר, מכל־העם: נ ותאבדנה האתנות לקיש אבי"שאול ויאמר קיש אל־שאול 159 רןדדנא א1ן!ך את־אח־ד מהנעלים וקום לך בקש אודך,ארגנת: י ולעבד בהר־אפךלם;!לעבד בארץ־שלשר־, ללא מצאו ולעברו בארץ־שעלים ואלן ולעבד ?ארץ־למינן ללא מצאו: ה המה באו כארץצוף ושאול אמר לנערו אשר־עמו לבה לנשיבי פן־ידודל אבי מן־האתנות ודאג לנו: י ויאמר לו הנה־נא איש-אלהיביבעיר תאת והאיש נכבד כל אשר-ידבר בוא יבוא עתה נלכה #פאול למר לנו את-ה-מי אשר־הלבנו עליה:’! ויאמר שאול לנערו והנך, נלך ומה־נביא לאיש כיי הלחם אזל מכלינו ותשורה אין־להביא לאיש יאללגים מה אתנו: י! וליפף הנער לענות את־שאול ויאמר הנה נמצא מרי רבע שקל כםף/ו(ת1ע' לאיש האלהים להניד לנו את־דרכנז:=לפנים 1 בלשראל כד,-אמר האיש כלכתו לדרוש אלחים לט ונלכה עד־הראה כי לנביא היום לקרא למלם הראה: י ויאמר שאול לנערו טיב יביס לכה 1 נלכה וללבו אל־העיה אשה-שם איש האלתים: " הטה עליכם במעלה העיר!הטה מאאו מנרות לצאות לשאבמלם!לאמרולהן קלש בזך, הראה: י־ וולוענלנה אותם ותאמרנה.יש הנך, לפניך מקר ועתה כי חיוב בא לעיר בי זבח הדם לעם בבמה: י־ כבא־סהעיר בן תמאאון אתו בטרם לעלה חכמתה לאבל כי לא-יאכל ה׳גם עד־ ia כי־הוא לברך הזבחאחרי־כן;אבלי ייקךאים ל?פי׳ עלו כי־אתו כהיום וזמצאיון אתו: יי רעלו העירהמד, י קת ! 1 באים שמואל א ט י י מז באים בתוך זועיר והנה שמואל ייצא לקראתם לעלות הבמה: "1,יר|הןלהאת־אןןעמואליום אחדלםניטא־ שאו?־1 לאמד: טז כעת ומהר אשלח אליך איש מארץ בנימן ומשחתו לנגיד על־עמי.ישראל והושיע את־עמי מ:;ד פלשתים כי ראיתי את־עמי כי באה צזגקתו אלי: י! ושמואל ראה את־־שאול רהוה זענהו הנה האיש אשך אמרתי אלידוה יעצ־דכעמי: יח רגש שאול את־שמואל כת1ך השעל ראמר ™נא ^ אידה בית היאה ? יט ויעץ שמואל את־שאול ויאמר אנכי הראה עלה לפני הכמה ואכלתם' עמי היום ושלךתיך בבקד יכל אשר כלבבךאניד לך: נ ולאתנות האבדות לןדהיום על׳מת דומים אל־תשים ארת־לכך להם כי נמצאו ול“' ?ל־ חמדת-לשראל הלוא לך ולכל בית אביך:« רען שאול וי אמר הלוא בץ־ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל ומשפחתי הצעדה מכל־משפחות שבטי ברמן ולמה הפרה אלי כדבר הזה: כב רקח שמואל את־שאולואת־נערורביאם לשכתה רתן להם מקום בראש הקרואים ודמה כשלשים איש7כג ראמר״שמואל לטבח תנה את־המנה אשר נתתי לך אשר אמרתי אליך שים אתה עמך: ־י והם הטבח את־יהשוק והעליך, רשם 1 לפר שאול ויאמר הנה הנש־אר שים־לפנןך'אכל כי למועד שמור־לךלאמיר העם קראתי ;יאכל'שאול עם־שמואלביום ההוא: כה וירה מהבמה רעיה וידבר עם־שאול.על־ה3נ: ני וישבמו ולזהי בעלוה רסרר ויקרא שמואל אל-שאול ה3נ לאמד קיומה ואשלחך רקם שאול דצאו שניהם רוא ושמואל רחוצה! ° המה יורדים בקצה תגיר ושמואל אמר אל-שאול אמד ’לנערירעבר לפנקו רעבד ואותה ?מד 3רםןאשמי?ך את־דבר אלהים: א רקח שמואל את־_פןד השמן רצק״על־דאשו משקהו ודגה ןדי. ויאפו fin ל3?וי: י-^מיג היום מעמדי ומצאת שני אנעים עם־קמרת רחל בנמל מימן בצלצח ואמרו א?יך נמצאו האתנות אשר הלכת לבלש ולגר נטש אביך את-דברי האתמת ודאג,לכם לאטד מה אעשה למי: נ והלפת משם ורלאה 1באת.עד־ אלון תבור ימצאוך שם שלשה אנשים עלים אל־ראלהים בית־אל אחד נשא ושלשח גדיים ואחד נשא שלשת כיכרות להם ואחר נשא נבל־״ן: י ושאלו לך לשלים!נימי לד שתי־לחם ולקחת מידם: י׳ אחר בז תבוא אל־גבעת לחללים אשר נצמפלשת5. וילי ?באך#םהעיך ופגעת הבל נכאים ;הריס מלבטל ולפניהם גבל ותף וחליל.וטור והטה מתנבאים: י וצלחה עליך רול להודי ולתנבית עמם ונהפכת לאןש אחי : י 01״ <=’ תבאינד׳ האיתות האלהלךע?$ה, לך אשר־למצא:רןי כי האלהים עמך:חךרךתלפניהנלןל ולנד־, אנכי ידה אלך להיכלות עי-ות לזבח זבחי שלמים שבעת;מים תוחל.עד־בואי אליך והודעתי י לך את אשר ל?שה :ט ולדה כלפנתו שכמו ללכת מעם שמואל ההפך־לו אלהים לב ארך ויבאו בל־חאתוח האלה ביום ההוא: ידבאו שם לנבעתה תנה הבל־נבאים לןראתו,!הצלח % ריס אלחים ויתנבא בתוכם: יא דחי בל־דחעו מאתמול שלשם ויראו וחנה עם־נבאים נבא ויאמר ‘העם איש אל־רעהו מה־זה היה לבץ־קיש הגם שאול בנביאים: יב רען איש משם האמה ומי אמרם על-כן הלה למשל ל,נם שאול בנבאים: יג ויכלמחתגבות ויבאחכמה: יד ויאמר דוד - : • •1 4- , •ר • : - ־"■־ > י ת:! •; < שאול אלו ואל־נערו אן ללכתם ויאמר לבלש את-האתנות ונראה בי־און ונבוא אל־שמואל ־ פי האמה לד שאול חנידה־נא לי מה־־־אמר לכם שמואל: טעיאמר שאול A T ־;•| V T J- T . [ |T, • JT T! : "|. ־> T V אל־דודו הגד הגיד לנו כי נמצאו האתנות ואת-דבר המלוכה מו*ר * . A ־S1T { | l שמואל א י יא כוח המלוכה לא-הנידלו אשר אמרי שמואל: י! רצעק שמואל את־ת!ם אל־והוה המצפה:יי׳ ראמרואל־מ: לשראל ?ה־אמר להוד, אלהי לשראל אנכי העליתי את־לשראל 1 • 4 • י•* - ( • • *1 • y ji• • ׳-( * • . * . v ממצרים ואציל אתכם מיד מצרים ומה כל־דממלכות הלהצןם אתכם: י־האתם היום מאסתם את־אלריכם אשר־חוא מושיע לכם מכל־רעותיכם וצך־תיכם ותאמרו לו בי־מלך תשים עלינו ועתה ד,תוצבו לפני יהוד לשבטיכם ולאלפיכם:3רר,רב שמואל את כל־שישטי:ש־ראל וילכד שבט ברמן: נא ויקרב את־שבט ברמן למשפחתו ותלכד משפחות המטרי וילכד שאוה בן־קיש.ויבקשהו ולא נמצא: כב רשאלו־עוד ביהוד הבא 7גוד חלם איש • ויאמר וחוח חנדרחוא נחבא אל־הכלים בג וירצו רקחחו משם גיתיצב בתוך העם וינבח מכל־חעם״משכמו'"ומעלה: כי ויאמר שמואל אל־כל־חעם הראיתם אשר בחר־בו :חוה כי אין כמהו ?כל־חעם ררעו כל־העבן־ריאסדו יחי המלך: נח!:דבר שמואל אל־העס^ת משפט המלכה גיכתב בספר וינח'לפני יחוד, וישלה שמואל אחדכל־י ; v - j --> •(:־•?AT:: J--T V 9- : S« העם איש לביתו: מ ונם־שאול הלך לביתו גבעתה וילכו .W החיל אשר־ןננע אלתים בלכם: ם ובנן בל!על אמרו 9הץש.ענו והרבות ולא-הביאו לו מנחה m ?־!הליש: יא» רעל נחש העמוני רוזן על־־יביש נלעד ויאמרו ?ל־אנשי:בתו אל־נח׳צ ?רידלנו ברית ונעלדת ־ ראמר Wp VQ) sm בזאתאכרת לכם מקור לכם 3ל־ .?ך,ימך ןשמתיה הרפה (!ל־כל־ושךאל: ג ויאמרו אליו !קני:כיש 1רלף לנו שבעת :מים ונשלחה מלאכים בכל ^סל:שראל ואם־איץ מושיע אתנו!יצאנו אליך: י רבאו המלאכים נבעת שאול וידברו הדברים באור העם וישיאו -יזי -V J ־ r1 A : J• ll» - T - : : • T V T » • J—* TJ “י TJ ן ויובחו־שם זבחים שלמים לפני יהוד, וישמח שם שאול : J• T : yT ן : T )T - : — AT : J- : • (• T ע וכל־אנשי:שהאל עהמאד: T ’יב א ויאמר שמואל 'אל־כל־ישראל הנה שמעתי בקל|1= לכל - V9 a?h vm נ ועתה הנה־המלןדן מתהלך לפניכם ואנייז_ק?תי ושבתי ובד הנם אל!כם ואד התהלכתי לפניכם מנערי 2ד-ה;ופ הווה: נ ה?ני ?נו בי ננדלהוהוננך משיהו'את-שורומי לקמדוחמור מי לקחתי ואת־מי עשקתי את־מי רצותי ומיד־מי לקחתי כפר ואעלים עיני בו ואשיב לכם: י ראמרו לא ?שקתנויוליא רצותנו ולא-לקחת מע״איש מאומה: ד. ויאמר אליהם עד;הוה בכם ועד משיחו הלם הזה כי לא :־ כחם קרי. שמואל א יב מט לא ?וצאתם מדי מאומד, האמה עד; י ויאמר שמואל אל־העם,ידור, אשך עשה את-משה ואת־אהרן ואעיר ד,!לה את־אכוהיכם מארץ מצדם:. ן_עתה. הועצם ואשפטה אתכם לפ;י יהוד. את כל־צךקות;הוה אער־ !שה אתכם ואת־אבתיכם: " ?אער־בא מנקב מצדם רזעקו אבתיבם אלץהוה וישלח להוד, את־משה ואת־ גההוץ ויוציאו את־אבותיכם ממצרים רשמם במקום הזה: ־ רש?ה1 אתךהוה אלהיהם רמכד אתסמר סייסרא ש־-צבא הצור ו?_יד;?לשתים וביד מלך מואב רלדומו נ:ם:- רועקו אלדהוה ךא?ה חטאנו כי עזבנו את-יהוה ונעבד את־הבעלים ואת־העשתרות ועתה הצילנו מיד ניקינו ונעבדך: <ו.ישלח;הוה את־זרבעיל ואת־ברן [את־ לפתה ואת־שמואל רצל אתכם מזר איביכם מסביב ותשבו פטה; י־ ותראו כי נחש מלך בנךעטון בא עליכם ותאמרו לי לא כי־מלך יבולך .,עלינו.ויהודה אלד,יכם מלככם: י־ ועתה הנה המלך אשר בחךתם אשך שאלתם והנה להוד עליכםמלך: יי אם־־תיראו את־־יהוה ועבדתם אתו ושמעתם בקולו ולא תמרו את־פי יהוד, והיתם נם־ אתם ונם־המלך אשר־מלך עליכם אחר יהוד, אלהיכם: "ואמלא תשמעו בקול יהוד ומדתם אודפי׳יהוה והיתד לד־להוה בכם ובאבותיכם: טי נם־עתה התיצבו וראו את־ הךכך הנהול.דעה אשך יך|דה עשה לעיניכםr ך,לוא קציד־חטים היום אקרא אל־;ה1ר, וימן קלות ומטר ורננו 7או כי־רעתכם הכה אשך עשייתם.כעיני והוד, לשאול לכם מלך: י" הקרא שמואל אל־יתה מ לתך■ קלות ומטך בלום ההוא ולירא כל־העבם מאד את־להוך, ואת־ שמואל: יט ולאברו כל־ד־^ם אל ־שמואל התפלל בער־ עבדיך אל־יהוה אלהיד״ואל־נמות כי־יספנו על־בל־ חטאתינו תגה לש*אל לנו מלך: כ ויאמר קזמואל אל־ ייאטיי קיי. י העם 93 שמואל א יב יג והעם אל־תיראו אתם צעיתם את כל-הרעה חואת אך אל־תסורו מאחרי ותך, ועבדתם את־ךוח ?כל־לבבר? נא ולא תסורו כי 1 אחרי התתו אשר לא־יועילו ולא יצילו כי־תחוירטה: ־ב כיי לא־יטש יהוה את-עטו בעבור עמו הנדול |י הואיל וחול לעשות אתכם לו לעם: כג3ם אנכי חלילה לי מחטא לידך, מהלל לד ־ TT ן • : ~J | :״VT :־ 41• AT>T JV ־;ז< לא־דלתה מכה בפלשתים: לא ויכו ביום ההוא י בפלשתים ממכמש' אילנה ויעף העם מאד: לב רעש העם אללשלל מקהוצאן ובקר ובני בקן רשקטו ארצהויאכל העם מל־ךדם: לג וינידו לשאול לאמיר הנה העם חטאים ליחוך, לאכליעל־הדם ויאמר בגדתם גלו אלי״היום אבץ גדולה': ליראמד שאול פצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שיורו ואיש שיחו ושחטתם בזה ואכלוס ולא־תחטאו ,j* : L . י :•• 4 : - :ץ־.־> v:r vt : ״•״ : •1 י• • * להוד־,לאבל אל־הדם רגשו כל-ד/עם איש שורו בדו לילילד. נישחטרשם: וי■ רבן שאול טובח ליהוד אתו החל לבנות טובח ליהוד: * ראמר שאול נרדה, אחרי פלשתים לילה ונבזה בהםו$ר-אור הכרךןלא־נשאר בהם איש יתארנה ®־י. ■הנס נךי. השלל קרי • ויאטרו 102 עמו־אל א t #5יי51630 Wnyroepקר5ך, סלם אל־האלהיס: * דליאל שארה, באלהים ד,אלד אחרי פלשתים התתנם בניך.ישראל ולא ענהו ביום ההוא: לח ויאמר שאול נשו הלם כל פנות העם ודעו וראו במה ־J T VJ :־ ATT J • V # : י ץ־ T היתר, החטאת הזאת היום: "ט כי חי־יהוה המושיע את־ Je | - V - >T — |— J J*T l|T ־ V r- • - Ti .יקוראל כי אם־״ישנו ?;ונתן בני ?המות:מות חין ענהו מבל־העם: ־:;אמר אל־כל־ושראל אתם תהיו לעבר »חר ואני ויונתן בני נהיח לעבר אחד לאמת העם אל־ שאול הטוב בעיניף* עשהו: מא ויאמר שאול אל־יהוה אלהי רלדאלדובה תמים;ילכד':ונתן;#ול והעם:צאי: מ־;יאמר שאול הפילו ביני וסין,יונתן ןני1ולכד;ונתן,: « האמה שאול אל-לנתן הגירה לי מה עשיתה.גיןד־לו ;־ונתן ויאמר טעם טעמתי בקצה המטה אשר־בירימעט לבש!הנני אמות: סי ";יאמר שאול ב1די<נק!ה אלהיט וכה יוסיף כי־מות תמות יונתן: מה ויאמר העם אל־שאול הלנתן:מות אשך עשה הישועה מהולה הואת'בושראל חלילה חי־והוה אם־:פל משערת ראשו אלצה כי־עם־ אלחש עשה'היום הזה ו% העם אתץונתן ולא-מת: ®רעל שאול מאחרי פלשתים ופלשקים הלכו למקומם: ־־;שאול לכה המלוכהעל־נשראלרלחםסביב 1 בכל; 5<יביו במואב 1 ובמךעמון ובארוס ובמלכי צוברה ובפלשתים ובכל אשהיפנה ירשיע: סח רעש חיל וי ך את־עמלק ועל אתלשראל מיה שפת ם־ ו:ך,יו'משאול ;ונתן רשוי ומלבישוע ושם שזתי קנתיו שם הבכירה מרב ושם הקטנה מיכל: /ושם אשת שאול אחינעם בת־איחימעץ' ושם שר־צבאו'אבינר בן־נר דודי שאול: » וקיש אבי-שאול ונר אבי-אלנר בן־אביא-ל: ־: והחי המלחמה חזקה על־פלשתים בל;מי שאול:ראה שאול בל־איש גבוה וכל־פן־חיל גיאפקהו אליו: פסקא באמצע פסוק. ראס־ עומואל א טוי י נב טו א ויאמר שמואל אל־שאול אתי שלח יהודי, למשחך למלך עלדנטו על־לשמזלגעתד, ?וסע לקול ך3רי'יתה: ־ כד, אמר יתד, מ?אות פקדת את א?"“עשר, גנמלר! לישראל אשר^ם לו ברקי מעלת ממצרלם: נ עתך, לך והכיתה את־עמלה והחרמתם את־כל״אשר־לו ולא תחמל עליו והמתה מאיש עד־אשה מעולל ועד־יונק ) I" T • - -*•••> T - I•• : . AT T ״ :־(. ״ I משורועד־שד, מנמלועד־חמור: י ולשמע שאול את־ ab מקום ממלאים מאתים אלף רנלי ועשרת אלפים ארדאישיתדה: הרמאשאולעד־עיךעמלק והב מנחל: י ויאמר שאול אל־הקיד לכו סרו רדו מתוך עמלקי פן־ אספךעמו ואתה זעשיתה הסד עם־כל־בר:שךאל בעלותם ממצהם דפר ק:נן מתוך עמלק: ’ !י ך שאול את־עמלק מחוילה בואך שור אשר_על־שני מצהם: ח ויחפש את־ אגג מלך־עמלק חיואת־כל־דועם החרים לפי־חרב: ט לחמה שאול והעם על־אגג ועל־מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל־הכרים ועל־כל־הפזוב ולא אבו החרימם וכל־המלאכה נמכור ונמס אתה החרימו: י ויהי דבר יהוד. אל־־שמואל לאמיר: יא נהמתי כי־המלכתי את־שאול למלך כי־־שב מאהלי ואת־דברי לא הקים ויחד לשמואל ל!עק אל-יתח מל-תתלד: .bfh שמואל לקראת שאול בבקר וינה לשמואל לאמיר כא־שאול ד,כרמלה והנה מציב לו ידרפבויעבד וירד הנלנל: ע ויבא שמואל אל־שאורל האמה לו שאול ברוך אתה ליהוד הקימתי את־ךמריתד: ■תיאמר שמואל זמר,קיל־דצאןהזד, ?אור וקול הבקר אשר אנמי שמע: ־י ויאמר ׳?אור «?מלקי ל,מיאוס אשר חמל העם על־מיטב הצאן הבקר למען זבח לןתה אלהיףלאת־תוקך החלמב: "גימד £«אלאל-שא<ר,רף לאנידר, ?לאת אשר דבר ידויי אלי ד,להד,!;אמרו לו דבר: תראמר שמואל הלוא אם־ 104 . שמואל א טו te, שי׳«vb ו#® w ד«ד8ל שי■ nw "ידי למלך על־!?ךאל: "!!?לחך ןך,וך, בדרך !יאמר לך ודןחרמותה את־חחטאים את־עמלק ונלחמת, בו, עד־ בלותם אתם: '־»ןלמהלא־שמעת בקול יד!ה!תעט אל־ חשללתעש הרע בעינן !חוה: נ ויאמר שאול אל־שמואל אלך■ שמע7 בקול ך1הואלך בדרך א?ר־?לחני לריר׳ ואביא אח־אננמלך?מלק!את־ננטלקהחךמוזי: נ» וי5ןח העם מהשלל צאן וברך ראשית החרם ללב" ל,ירידי אלחיך בנמל: נ־דאמר שמואל החפץ ל:ר!ח ?עלות וובחים בשמע בקול יודח חנך, שמע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים:« בי חטאת־קטם' מרי ואכן וקרפיט דטצר יען מאסת את־ךבך ,יחוד, ו!מאםך ממלך: ־י!יאמר שאול אל־שמואל חטאתי כיקעבךתי את־פיץחוה ואת־ךבריך כי:ראתיאת7,עם ואשמע?קולם: נירעתה שא נא את־ ושוב עמי!אשתחוך, ליחוך: « ראמר שמואל אל־שאול לא אשוב עמך בי מאסתר, את־דבר !הוד־, גיטאקך !היה מלדות מלך <5ל־ל?ראל: « 1!םב שמואל ללכת י!ח!ק ?כנף־טעילו ו!קרע:־״ !;אמר אליו שמואל ,קרע!חוה את-ממלבות!שלאל מעל!ך חי״ום ונתנה לר?ך הטובממך: כט וגם נצח ישראל לא ישקר ולאעהם כי לא ארפ^וא לחנתם: ל ויאמר ד^אתי עתה בבתי נא עד־וקנן עמיבנד !?ראל ושוב עמי והשתהדתי ליחוך׳ אלחיך:ל«ךשב שמואל אחרי שאיל!!שחרי לנראמר שמואל הנישו אלי את־אננמלךעט?ק י!לך אליו אנג מעדנות!יאמראנג אכן, סר מר־הטוות: ל־!:אמר שמואל כאשר ש?לה נשים חרבך כן־תשבל מנשים אמךדשפף ?«אל את-אנגל«י יהוך, בנלנל: *:;לך שמואל הרמתה ושאול עלה אל־ביתו נבעת שאול: 1 T : # TAT TIT V י V JT T ••( ) ״ : -ע I •T לה ולא־יסף שמואל לראות את־שאול עד־יום מותו כי■ פתח בסוף פסוק. התאבל שמואל * i. no ito התאבל שמואל אל־שאול ויתור, נדום כי־ךמ^יך את־ שאול ןגיל־ישךאל: טז א ויאמר להוד, אל־שמואל עד־מתי אתה מתאבל אל־שאו״ל ואני'מאסתיו ממלך עלקישראל מלא"הןרנף* 1W ול!י אישורך אל־.יש;'3ית־הלהמי כי־ראיתי בבנך לי מלך: ־ האמה שמואל איך אלך ושמע שאול והתני • לאמה והוד, עןלת פקר ת3ןח?:ךך ואמרת לובה ליהודי 8ת 'אשר הבה:Sri ניבא בית לחסירחרח^נל ה?יר לקראתו ויאמר שלם בואך: ה!יאמר 1 שלום לובה ליהוד. באתי התקדשו ובאתם אתי בזבח ויקדש את״ישי ואת־בניו ויקרא להם לזבח: י ויהי בבואם וירא את־ ,אליאב תאמר אך ננד ותך משירו: ; ויאמר והור אל־ שמואל אל־־תבט אל־־מראהו ואל־־נביה קומתו כי יסתירו בי 1 לא' אשך וראה ־האדם כי ראדם וראיה לעירם וירוה, וראו-, ללבב: "וקרא ושי אל־אבינדב נ!ע?ךד,ו לפג: שמואל!יאמר נם־בוך־, לא־בחר' והוד,: ° רעבה ושי שבה ראמרנם־מה לא־בחר;היה: :מט. שי שבעת בניו לפני שמואל ויאמר שמואל אל־ישי לא־ י • : -TT v) % : : ר•'־׳ ־> ••• v י ” י••* נ״•־־ 1 ?חד יהוד. באלה: יא ויאמר שמואל אל־ישי דהתמו ל׳??דים'זראמר יעוד שאר הקטן והנה רעה בצאן ויאמר שמואל אל-שי־שלהר׳וךןהנו־ללאנםב עתבאו פה נ יכישלח ניביאהווהוא אדמוצי ?!ם־יפה עינים וטוב ראי " !!אמד יהוד. קום משחהו כי־זך. הוא: יגניקח שמואל את:ךןרן ה#מ'ן וימשח אתו־בךןרב אהל ותצלח חח־יזשה ידל־הוה מה;1ם ההוא ומעלה רךןם שמואל וילך ךרמתה: דירוה יהוד סרה מעם שאול ובעתתו הוח־רעה מאת לידיה: טי ויאמרו עבה־שאול אליו הנה־נא תח־אלהים . prct txa»- Hp» רעה iöő שסואל *t hm , רעה מבעקך: « ;אמר־נא אך?נ1 ?=T3 "לוד, איש ידע מנגן בכנור לחה בהיות,עליך חח־אלדיים הנד׳ לננןבידו וטוב לך: י !;אמי־ ?י»י ^ל־עבכיי ךאי$* לי איש מיטיב לננן והביאותם אלי: "יען אדודטלימני־ים ויאמר הנה ראיתי בן ללעד בית הלחמי ידע ננן וגביר מל ואיש מלחמה ונבון לבך ואיש תאר דהוה עמו: " וישלח שאול מלאכים אלן־לשי,ויאמר שלחיי,אלי אי■־ דוד בנך אשך בצאן: ־ njan .ישי ךמ1ר לחם ונאי -T ונרי עזים יאחר ישלח בלד־דוד ב?ו אל־שאול: נ» רבא דוד אל-שאול ויעמד לפרו ראהבהו מאד דליי־לו נשא כלים': ננדשלחשאול אלץש,ילאמדיעמךהא דוד לפני בי־מצא חן בעינן: ־נ ןה:ה ?ך:ות ךוח־אלהים אל-שאול ולקח דור את-המור ל?גן בידו ורוך לשאול [טוב לו וסרה “?ללי ön קר™ : , , , , יז» ויאספו פלשתים את־מדוניךם למלחמה ויאספו שוכרי אשי לייחודח ולחנו ביז־שו=ד׳'WP באפס דמים:= ושאול ואיש־לשראל נאספו!.יחנו בעמק האלך, ויערכו מלחמה לקראת פלשתים: נ ופלשתים עמדיכם אלי־ההר מזח ללשראל עמדים אל־ההר מזח להניא ביניהם: י' ויצא איש־דחבנים מטחנות פלשתים נל:ת עומו מגת נבחו' שש אמות תלת: ה לכובע נחשת על-ראשו ושרה קשקשים הוא לבוש ומשקל השריון חמשת־אלפים שקלים ?חשת: י ומצחת ניחשת על־רנליו;?ידון. ?חשת ביןבתפיו:'.ןחץ חניתו במנוד אדנים ללהבת ם?יתו שש• מאות שקלים בחל לנשא הצנה הלך לפרו: " רע_מך ויקרא אל-מערכת לשראלראמר להם למה תצאנלעד! מלחמה הלוא אנכי ליפלשתי!אתם עבלים לשאיל ?יי־ לכם איש ולדר אלי: ־ אם־יוכל לךלחם אחי וחב?י והלנו לכם לעבדים ואם־אני אוכל־לו וליביתיו והלתם לני ועין קרי. קמין בז׳ק. לעבדיס שמואל א יז נד לעבדים ועבדתם אתנו: - מאמר רייל^י אל vm את־מערטת'ישראל הדם הזד, הנדלי איש :ונלהמה;הדת ’“ולשמע שאול וכל־לשראל את־דברי הפלקוזי ד,אלה נלולף דדאו מאד: « ודוד בן־איש אפרתי הזה מבית לחם לדידה ושמו לפי ולי שמינה בנים והאיש בימי שאול גקן ?א ?אנשים: יג וילכו שלשרת בני־לפי.מילים הלכו אחרי-שאויל למלחמה!שמו שלשת בניו אשי קלט במלחמה אליאב הבכור ומשנהו אבינדב לד,שלשי שטה: <וךוד הוא הקטן ושלשה דןדלים הלס אירי שאול: טי'וחד ד^ך ושב מעל שאייל לרעות את-צאן אבניו טת־לחטנף מנש הפלשתי דשבם ןד,ערב ולהלצב ארבעים יום: י ויאמר.ישי לדוד בנו קדדנא לאחיך איפת קלוליאהיה ועשרה לחם מד! ולג־ץ יישמד׳ yml• "ואת עשרת החט הדולב האלה תביא לשר דיאלף* ואת־אחיך הפלך לשלום ואת־ערבתם הלך: ־־ ושאול והמר־, ובל־איש לשךאל בעמק האלה נלחמים 08* פלשתים: נ וישבם דוד בבקר ולטש את־הצאן על־שטר יישא מלך באשר צוף לשי ייבא המיענלה והמל הייצא אל־הטערכד־, והרעו במלחמה: “ÍÜP״ .ישראל■‘ ’?לשתים מערכה לקראת מערכה: מ־ ולטש דוד את־ רעלים מעליו על־לד שומר הכלים דרץ המערכה ולבא ילשאל לאחיו לשלום: "והוא ומדבר עמם ולי™ א’ש הבנים עולה נלית הפלשתי שמו מנת ממעלות פלשתים וידבר ברברים ר,אלהוישמ< דוד■: ני וביל'אישי לשראל ?ראותם את־ראיש וינסו מפניו וייראו מאד♦ כה ויאמרו איש לשדאל‘ דראיום האיש הללה הזה'בי להרף אם־ לשדאל עלה ומך, האיש אשך־לבנולעשרנו 1 המלך 1 עשר 3יול וארת־בתו לותך־לו ואת "ח אביו לעשות הפשי ?לשראל: נידאטר דוד אל־קאנשים העמחם עמו לאטד סכערטת y . חר׳ תושה, סה 108 שמואל א יז סה־יעשרר לאי&ז אשר :כה אך־דלפלשתי ד!!י ומיי לרפד, מעל:שלאל כי מי הפלשתי הערל היד׳ פי דולף מערכות אללים חלם: נ■ האסל לו העם פיפר, היד לאמיר כה:עשל לאיש אשר !בנו: ™לשמע אליאב אי" הנדול כלכרו אל-האנשים רחר־אף אליאב כדודראמח למה־זה ירדת ועל־מי נטשת מעט הצאן ללנה במדבר אני:דעתי אתץך% ואת in לבבך פי למען ראות למלחמה זיךךת: ט־ לאמך דוד מה עשיתי עותר. ללוא דבר הוא; ללפבמאצלו אל־מול אחר לאמר כדבר תת לשבת העם ך?ר כך?ך הראשון: לא לשמעו לדברים אשר דבר דוד לנד! לפנן־־שאויד לקחדיי: ל־ לאמו־ דוד אל־שאול אלץפיל לב־אדם,עליו עפלן-:לך ונלחם עם־לפלשלי תל: ל־ ויאמר שאול אל-דוד לא תוכל'ללכת' ’אל־לפלשתי לזה להלחם עטו כי-נער אולל והוא׳איש מלחמה מנעתו:'לי לאמרדוד אל־שאול לעד, תה עבדך לאבר בצאן ובא הארייואת-לרוב ונשא שה מהעדר: לי ויצאתי אחריו ולכתר ולצלתי מפיו ־.־V •י| V•!•• T (•"**■( ׳;• ״ - י וי קם עלי והחזקתי בזקנו והכתיו והמיתיר: לי גם אתהאת נם;לךוב לכה עבדך ותה לפלשתי הערל תה כאחד מלם כי לרף מעדנת אלהים חיים: לי יאמר דוד:הוד, אשר לצלני מת האת ומת הדם הוא:צילני מ!ך לפלשת תה * ויאמר שאול אל־דוד לך וירוה יהיה עמך: ל" ללבש שאול את־דוד מתו:נתן קובע נחשד על־ראשו וילבש אתו שריון: ל= להניד דוד את־לרכו מעל למדיו לאל ללכת כי לא־נפה ויאמר דוד אל-שאול לא־אוכל ללכת באלה כי לא נפיתי לסרס דוד מעליו: ־־ לקח מקלו 5:דו לבחתלו למשל ללקי אבנים!מ!־ לנחל לשם אתם בכלי הרעים אשתלו וילקוט 1קל?י מדו לנש אל־לפלשתי: =» !:לך הפלשתי הלך וקר= חתי״ו דטשח פסקא באטצע פסוק. אל )STT:) ־ן.‘.- T* עומואלא rá r יתל־דוך [י,איש נשא דצ!ה לפניו: סב ולכם הפלש?' הלאה את־דוד ויבות כי־הלר, :נעה ואךמני עם־לפד־, “לאה:« לאמו־ הפלשתי אל־דוד הכלב אנכי כי־אותה כא־אלי ?מעןלותוקלל1 הפלשתי אח־דוך באלהיי• ־י ולאשי הפלשתי אל־דוך לכה אלי ואתנה את־כשחי לוגוף השמים ולבהמת השח-,: ־י, ולאמי־ לוי אל־ הילשתי אתה בא אלל בחלב ובהנלת ו?בידון ואנכי בא־ אליל ?שם להוד, צבאות אלדד מערכות לשראל אשר חולפת: יי הלום הזר, לסנדל להוד, ?לדי ןהכתלף והסרתי אהדראשל מעליל ונתתי פנוי מחנך, פלשתים היום הזה לעוף העמים ולחיות הארץ וידעו כל־הארץ כי לעז אלהים לושלאל:=׳ ידעו כל־הפןהל הזה ?י־לא ?חרב יקהנית להושיע לתה כי לידות המלחמה לנתן אתכם ?:ולנו: ־״ והלד,כי;קם הפלשתירלל ולקרב לקראת היד ולמקר דוד דרץהמערכה לקולאת הפלשתי: ־־־ ולשלח לוד את־לדו אל־דכלי ולקח משם אבן ויקלעויל את־ הפלשתי" אל־מצחו ותטבע האבן במצחו ויפיל על־פניו אותנה: נ ולהזק דוד טלהפלשת ב|;לע ובאב! י ד איי הפלשתי ולמתהו וחל? אין ביד־דור: ־»עחךוו־1לעמד $ל־הפלעזתירקח את־חרבו וישלפח מתערה רמתתהו רכרת־בה ארדראשו ויראו הפלשתים בי־מתינבורם רנסו: נב רקמו אנשי ישראל ויהודה’וירעו וירדפו' את־ ל|לשתלם עד-פואל גלא ועד ישער,עקלון ויפלו הלל; פלשתים ?דדל שערלם ועד־נת ועד־עקרון: 11ולשבו ?3: לשראל מדלק אחרי פלשתים רשפו את־מחניהם: נירתח חוה את־ראש הפלשתי ויבאהו ירושלים ואת־ ?ליו שם באהלו: "־י וכראות שאול את־דוד יצא לקראת ל׳?לעזתי אמר א^־אבנר שיר הצבא כן־מי־וך־ו הנער *?גד'י ולאמו־ אלנר התפשל המלל אם־ידעתי ־י ויאמר nne נסוף pe • הטלך שמואל א m p המלך שאלאתה לךמי-זה העלם:" וכשוב דור מרבות ארדהפלשלי רקה אתו אבנר הבאת לפר שאול האש הפלשתי בית: "ויאמר אליו ש*נול בן־מי אתה תקר ויאמררוך'3ךעםךך.ישי בית הלחמי:, יח« גיל,י ככלתו לרבך אל-שאול ונפש;תנת! נקשרה מפש תר ויאהבו יהונתן בנפשו: נרקחהו שאול ב;ום לתוא ולא נתנו לעזובנית *לי: ימו" ומהן ודיי ברית באלבתו את בנפשו: י!;לפשט להונתן את־הטעיל אשי ?ליי רוזנת לרוך ומריו וקר־ללבו וקד־ק׳נזת לעד־ תנת: ה ויצא תר בכיר אשר ;שלחנו שאול ;שביל וישימהו שאול על אלמי המלחמה ו;יפ'ב בעינן כל־ילעם ונם בעיני קבלישאול: י!;הי בבואם בשוב דוד מלבות את־הפלשלי.ותבאנה תשים מבל־ערי;שלאל לשור ולמחלות לקראות שאול המלך בתפים בעזמחת, ובשלשים:"׳ ולערה תשים למעזלקות ׳ותאמרןזד3די שאולבאלפו ותר ברבבתיו: "!;הר לשאול מאדררע בעירו הרבו־ לוה ויאמר נתנו לתר ךבבוח ול,W לאלפים ועוד לו אך למלוכה י. 1°;לי ^איל «גז אתיני מתום לתא והלאה:• רהי ממחרת ולצלחרוח אללי® רעה 1 אל־שאול וילנכא בתוךל3;ת ותך ?1T כיום 1 ביום והחנית ביד־קואול: -א רטל שאול את־הלנית לאמך אבל נ־תך ובקיר רפב תך מפרו פעט;םהררא שאול מלפר תה כי־תה;הול עמו ומעם קזאול סר: « ויםרהו שאול מעמו רשימת לו שיהאלח ויצא רבא לפ;י לעם: -י ללי תך לכל־ררכן מעזביל הלול עמו: טו וירא שאול אשר־הוא משביל מ>*ד ריגר מפניו: טי וכל־ ;שלאל ויתרה אהב את־ךוך בקרוא יוצא:בא לפרלם: יז ויאמר שאול אל־חד הנה בתי הנחלה מרב אתה אהן־לך לא#ה אך ילך,־לי לכן־חיל וללחם מללמות ויאהבהו קרי לשיר קרי. באלפיו רף . עוין ק־ י. דרכיו קת. !ד שמואל א יח ים נו n־rn ושאיל אמראל־תהי;ף הו ותהי־בולד־פלשתים: "!■אמד דוד אל־שאול ס• אנכי ומי ח" משפחת אבי ?ישראל כה!מה חתן למלך: -ט דוד העת תת את־מרב ?משאיל למד!היא נמה ל״עדדיאל למחלתי לאשה: 3ולאדה מיכל פת־שאול את־תד ועת לשאול ייעוד הדהד ממיניו: מ־ ויאמר שאול אתננה לו וללי־לי למיון® וללי־כווהפלשתים ויאמר שאול אל־דוד השד.י□ לתלתן פד לרום״ רצו'שאול.את־הכדו דהרו אל־דוך הלט לאמיר לנה חפץ פך למלך וםל־ע=ךץי 8ליטף !עלה לתלתן המלך: ־נ וידברו עבדי שאול פאזנן דוד את־לךברים לאלה ויאמר ךודועקלך. נמךניכם לתלתן המלך ואנכי איש-רש ונקלה: ־י פרז עפרי שאול לו לאמיר כדברים האלה דפר דוד: כי!יאמר שאול כדר לאמו־ו לדוד אין־לפץ למלך פמלר כי המאהבות ?לשלים למקם כאיבי למלך ושאול לשה להפיל את-דיך ?!הפלשתים: ני מדו עלה לדוד את־לדפרינש לאלה וישר לדבר כעיר דוד להתתזן המלך ולא ?לאו לדמי□: כ■ ר,קם דוד -יילד 1, ליא ואנשיו.!!.ך בפלשתים מאמם איש רפא דוד אח־ערלתיהם וימקאום למולך להללתן פמלך.רתדלו שאול את-מיכל בתו לאשד,: כח _ו_ירא שאול וידע כי יהוה עם־ךוך ומיכל בת־שאול אדבתהו: כט ויאסף שאול׳לדא מפני דוד עוד גיהי שאול איב את־דוד כל־דימים: ל ויצאו שדי פלשתים רליומדי צאתם שכלךורמכל.עכךישאולר:קר שמו מאד: יט» ו!דפד שאול אלץונתן פנו ואל-קל-ינבמו להמית ן, ־ ; ׳ • • « • ' י• ״חי( • V • י • ?אכהקר ךשסזכפתר ו.נחפאת:,נ!אניאצא ועמךתי ?-1־־אבי כשדה אשר אתה שם וא?י אדבר ?ך אל־אכי זיייי קרי י פתח ב0*6. אל־ף במקום וידו, וראיתי שכיןאל איט וראיתי מד, וסנדושלך: י וידבך והו"! ?דוד טוב אל־ שאול אביו תאמר אליו אל;יחטאד.מלך ???יו,?דוי כילואחטא לך וכי מעשיו טוב־לך מאד: ה וישם את־ נפ^זו בכפו תךאית־הפלשתי תעש יחה תשועה' נחלה לכאשראל ראית ותשמח,ולמד, תחטא בדם 3קי להמיף את־דוך חנם: י וישמע שאול ?קול ,יהונתן תשבע שאול סי-יחוח אם־יומת: יתקרא להונתן לדודתנד־לו את־כל־הךבחם האלה תבאיך,01תן את־דודאל־שאול ויהי לפניו ?אתמול שלשום: " ותוסף המלחמה לחות ויצא דוד תלחם בפלשתים תך בהם מכה נחלה חסו מפח: ם ותהי חח יהוד,ודעה, אל־שאול והוא בביתו יושב וסניתו ?:ח,וךוד?ננ ןבוך: יתבקש שאול להכות ?קנית ?חד ובקיר תפטר מ?ד שאול תך את־החנית בקיר וחד נם תמלט בחלה הוא: יא תשלח שאול1 מלאכים אל-בית חד לשמח ולהמיתו בבקרי ורונדלחד מיכל אשתו לאמיר אם־אינך ממלט את־נפשך ד,?1ילה מחר אתיר,מומת: -חתרה מיכל *את-דוד'בעד הסלון וילך ויברח וימלט: יגותקח מיכל אוד־התרפים ותשם אל־המטה ואת כביר הכזיב שמה מראשתיוותכם בבגד: יירשלח שאול מלאכים לקהת את־דוד ותאמר חלה הוא: טי וישלח שאול את־המלאכיבם לראות את־דוד לאמיר העלו אתו במטה אלי"להמיתו: טי ויבאו המלאכים והנה התרפים אל־ז^טה וכביר העזים מראשתיו: יי ויאמר שאול א^־מיכל למה ככה רמיתני.ותשלחי את־איבי וימלט ותאמר מיכי־1 אל־שאול הוא־אמר אלי שלחני למדה אמיתך: יח ודודי ברח וימלט ויבא אל־שמואל הרמתה וינבלו את כל־אשר עשה־לו שאולנלך הוא ושמואל וישבו בנויית: יט וינה לשאול לאמיר הנה דוד בנויתברמה: נוי^להשאול מלאכים"לקחת את־דוד מייתיך דחן , שמואל א יט כ נז יירא את־לבקת ה3?יאים נבאים ושמואל עמד:צ־ עליהם לד־' על־מלאבי שאול חון אלהיכם וירננבא■ ןם־קמה: « ולנח לשאול דשלח'מלאכים אחרים ולתנבאו נם־המד, דסף שאול !!שלחי מלאכים שלשים ולתנבאו'נם־הטה: “ .דלך נם־הוא הךמו:ה דכא.עד־בור'הגרול אשך משכו דשאל דא?וך איפה שמו^ ודני י^מיר,מדי ?נדת בדמה:« דלך שם אל־נולת וימה נהלי' ,עליו גס״הואחה אדהים וילך הליך ולתנבא עד־באו בנדר, ?רמה: מ־ ולפלוט נ0:הוא בגדיו ויתנבא נם־הוא לפני שמואל דפל "עדם כל־היום ההואןכל־הלילה על:כן ;אמדו הנם שאול בנביאים: כ <־ךבךה דוד מנדת ברמה דכא דאמר 1 לפ;י יהונתן «■! "עשיתי מה־עוני ומה־ה?אתי ל?ני א?יך כימ53ןש א־־נפשי: נ ייאמר לו חלילה לא־תמות הנה לו־יעשה רוך ויאמר' ידן;דע אביך כי־מצאתי חן בעליך ויאמר אלולדע-ואתלהונתן פן;יןצב ואולכם חי־יהוה וחי נפשך ?' ?פשע ביני ובין המותנידאמר יך,ונתן אל־דוך מדד לאמך נפשך ואעשדדלך: יויאמרדוראלדהונתן לנה; חלש מחר ואנכי;שב־אשב עם־המלך לאכול ישלהחני ??תלוני בשלהעךהעלב השלשיתךיאם-פ5ךל?לןד3י $=יך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית־לחם עירו כיובחה;מיםשם לכל־המשפחדז:< אם־בה יאמר ?יכ שלום לע?דך ואם־חרה יהרה לו דע כלכלתה הדעה מעמו: י׳ ו״עשית חסד "על-״עבדך "בי בברית להוד■ ה?את אודעבדך עמך ואם־לש־ביעוןהמיתניאותה מד־ א?יך למדדוה הביאני: = דאמר לזהונתן חלילה ל1י פי' אס־לדע ארע ?י־פלתה הדעה מעם אבי לבוא "עליך כגיות נךי. גיות נךי. נגיותנךי. מניות ערי • לא נך־י. יעשחנךי ולא 114 שמואל א כ ולא אתה אנוד לך: -האפור דוד אל-יהונתן טי;?יי לו או טהרענך אביך ,קשה: ■» דאמו־,KW אל־דול לבי׳ ונצא השדר, ויצאו שניהם ד,שךה: ינ ויאמר יהונתן אל־ דיור להור אלד; ושךאל?י-אהקד את־אבי כעת ™י־ השאיר והנך,-טוב אל-דוי ללא־אי אשלח אליך,וגליתי את־אונך: ■נ כד,-;עשד,יתה ליהונתן וכה יטיף מ־ליטב אל־אבי ארדהרעת עליך תליתי אח־אונך ולהתיך והלכת לשלוט ויהי לקרדה עטך כאשר הלוה עם־אבי: יי ולא אט־עוךני הי ולא־תעשך, עמדי הסד לריר1 [לא אמות: ־י ולא־תכרית את־הסדך מעם ביתי ער־עולם ולא ברברית.יקה את־אלבך דוד איש מעל ?נ: האדמת ג =׳ הכרת .יהונתן עכדבית רוך ובא והוד, מוך איבי דוה -י הוסף להונתן להשביע את־דוד באך,?תו אותו כי־אסבת נפשו אהבו: <ךאמר־לו;ך,ונתן מחר חךע!ונ?קל5 בי לפקד מושבך: י־ ושלשת 3ךד מאך ובאת אל־המקום אשר־נםתךתשם ביים המעשה ךש?ת אצל האבן ריאיא נ ואני שלשת החצים צרה אורה לשלח־לי למטרדי• ®;הנה אשלח את־הנער לך ?וצא את־קזשגים אם־אמד אמר לנ_ער הנה החצים 1 ממן; והנה ך!הנו ובאה כי־שמם לך.ואין דבר חי־.יד,וה: ננואם־כד, אמר לעלם הנך, החצים מטך והלאה לך כי שלחך יהוד,: כ־ וךך?ר אשר דברנו אני ואתה רנה;הוך, ביני ובינך עד־עולם: ני דפתר דיד בשרת ויק ך,חךש השב המלך על-ך,לחם לאבוד: כה וישב המלך על־מושבו כפעם 1 בפעם אל־מושבהלןר ךךןם'יד,ונתן'דשבאכנך מצד שאול ד!קד מקום ויד: ני ולאך־בר שאול מאומה בדם ך,הוא כי א?ר מקרת הוא בלתי טהור הוא כי־לא טהור: ני דך,י ממהרות החדש! ך,שצי ו^נרןר מקום דוד דאמר שאול אל־לתוני!( בנו מדועלא־בא ?!;ישי נם־תמול נם־ריום אל־רלחם: <י. "ק שמואל א כ כא fti » ניען יהונתן את־שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד־ בית לחם: כט ויאמר שלחני נא כי זהה משפחה לנו בעיר והוא צוד,־־לי אחי ועתה אם־מצאתי חן בעיניך אמלטה ןא ואראה את־אחי על־בן לא־בא אל־שלחן המלך: ל ויחר־־אף שאוה ביהונתן, ראמר לו בן־נעות המרדות ד׳לוא ידעתי"בי־ביחר 'אתה לבן־ישי לבשתך ולבשה עדות אמך: לא כי כל־הימים אישר בן־ישי״ח' על־ןהאדמה לא תכון־יאתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אליבי בך מנת הוא לב ויק יהונתן את־שאול אביו ראמר אליו למה יומת מה עשה: לג ויטל שאול את־החנית עליו להבתו נידע יהונתן כי־כלה היא מעם אביו להמית את־רוד: לי ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי־אף ולא־אכל ביום־ החדש השני לחם כי נעצב אל־רוד כי הכלמו אביו: ליי ויהי בבקר ויצא יהונתן חשדה למועד דוד ונער קטין ה •J ־ V | —•••$ . : ן #I *TT ־־ A• r. J** > IV T : *־/־־ I I I Y עטו: לי ויאמר לנערו רע מצא־נא את־החצים אשר אנכי מודה הנש־ רץ ויהוא־ירה החצי לחעברו: ל! ויבא הנער עד־מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער!ייאמר הלוא החצי ממך והלאה: לח ויקרא להונתן אחרי הנער מהרה דוושה אל־תעמד וילקט ינער יהונתן את־החציי ויבא אל־אדניו: לט והנער לא־ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את־הרבר:'מ ו י תן יהונתן את־כליו אל־הנער אשר־לו ויאמר לו לך הביא העיר: מא הנער בא ורוד לבג מאצל הנגב ויפיל לאפיו ארצה!.ישתהו שלש פעמים נישקויו איש את־רעהו ויבכו איש את־רעהו עד־רודהנדיל: מב ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר .(־*־״> *־,? C T : ^ I3.TT I J V X” # P; ״ : A T ד ••• נשבענו שנינו אנחנו בשם ירוה לאמיר יהוד. יהיה וביני • 1 : : :־ ־: : ••> : T ״ JV 2 r T I ־• *J יבינך ובין זרעי ובין זרעך עד־עולם: כא א ויקם וילך ויהונתן בא העיר: ב ויבא דוד נבר. אל־אחימלך דבהן יחרד אחימלך לקראת דוד !:אמר לו חחציס ק־־י. 116 שמואל א tó כג! י לו grp אתה לבדך ואיש אין >10#! 1 :f6־ דוד לאחימלך רפתן המלך צוני דבר תאמר אלי איש אל־ !דע מאומה אודדרבך אשר־אנכי שלחך ;אשר צרתך .ואתה,?,ערים יודעתי אל־מקום פלני אלמני: י!®הד,טך,־ לש תהת;’רך,המשררלחםתח בידי,או תמצא: ה רען הכתן אתהוד ראטר אין־לחם חל אל־והדת VI קיאם־ לחם קרעו יעו אם־נשמת הנערים אך מאסה: ן רען יוד את־הכחן ויאמר לו כי אם־אשדח עצרה־לנו כתמול at&f בצאתי'רתך בלי־ותערים קדש והוא דרך, ייל ואף פל־היום.קדש בכלי: ׳ולתדלו הכהןPR כילא■ סלה שם לחם כי־אם-לחם הפנים הטוסרים מלבד לתות לשום לחם חם ביום ד,לקחו: ח ושם איש מעבדי שאול בלום ההוא נעצר לפנל להוח ושמו ך.אנ הארמי אביר הרעים אשר לשאול: ־־ ולאמר דוד לאהימלך לאלן לעד פה תתת־לדך חנית או־חלב כי נם־חךבי ונם־כלילא־ לקחתי בלחי כי־הלה דבר־המלך נחוץ: י ראמר הכהן הרב ןל!ת הפלשתי אשר־הכיתו בעמק חאלחחנה־היא לוטה בשמלה אחרי והאפור אם־אתה תקדדלך קח כי אץ אהדת ןולתת בלח• ולאמה דוד איז ??1יל' m ד* יא ויחם דוד ויברח ביום־חחוא מפני שאול ויבא אד־ -T |TJT ־ 0 ־•:-<( ־ |, ־ ) • :,"A T. J ־T אביש מלך נת:־־ ויאמרו עבדי אכישאליו הלוא־וה דיר מלך הארץ הלוא לוך, ;ענו במחלות לאמה הכר, שאול באלפו ודוד ברבבתו: « רשם דוד את-ד,דברים האלה בלבבו וירא מאך מפנל אביש מלך־נת: t וי׳פנו את־טעטו בעיניהם ולתחילל בידם ולחו על־דלתות השער ולורד רירו.אלתקנו: ־י ויאמר אביש אל־עבדיו תה תראו איש משתינע למח תביאו אתו אלי: טי חסר משנאים אני כי־סבאיתם את־וח לחשתנע עליי סוח יבוא אל־ביתי: כב א תלך דוד משם דמלט אל־מערת לגךלם W5 קמץ בהק. פסקא באמצע פסוק . פתור בסוף פסוק. באלפיו קרי. ברבנתיו קרי. פתח בסוף פסוק . אליו וכל־בית אביי ידי־י אליו עטה• 3ממי אליו,?לאיש מצוק וכל־איש אשר־לו נשאוכל־איש טרלפש ויהי ?גליהם לעןר רלךיעטו באלמג טאות :ימי לוך משם מצפה מואב ויאמר ואלימלך מואב.יצא־נא אבי ואמי אתצם עד אשר ארע מד,;יעש'ה-לי אלד,ים: יושב בנבעה חלת־האשל בלמה י״ניהו ?:יי [5ל־??,7י1 ;צבים עליו! ־ האמה שאול לעבדיו מצבים עליי עבער ־אך־;?", איתיאזני בבלת־בני עכתין־ישי יאיךחלה??,ם על: וגלה את־אוני כי הקים ?ני את־ע?לי ?לי לאל? ע:1ם' הוד,:= ויען דאג קארמי והוא נצב על־ע?די־עאול ויאמר ראיתי את־־בן־ישי בא ניבה אל־אחימלד ?1־ אחטוב: - ישאלילו ביהוד, וצידה נתן לו ואת חלב!לית ׳דלן lOJ I * ׳ד־׳ *T r * ,JS י ־־ :־ -J : ־ ד?א1'כלם אל-המלך: יג האטה שאול שמע־:א,?ן־ אליטוב ויאמר הנד אתי: יגראמך אלו שאולמה קשרתם עלי אתה וין־לנד יתלד לו להם וחלב:שאול לוי באללים לקום אלי לארב בלם הול,: t רען אחימלד אתיר,מלך ויאמר ומי בבל־ע?ליך בלוד נאמן והלז רי3ד וסד אל־משמעתך ונכבד בביתך: ךל:1םלללתי לשאול־ לו באלהים חלילה לי אללשם המלל ?עברו ל?ר ??לי ?יתיאבי בי לאלדע עבדך בכל־ואת ד?ר קטן או ?דיל1 =׳ האמה המלך מות קמות אלימלך אתה ןבל־ביה א??: אליו קרי. יתיר וא׳י. י,*0" 118 שמואל א כב מ י■ ויאמר למלך,לרצים לנצבים עליו סם המית ו פלד ןלוה ?י.נם-:ךם.«=־ךוד 31: מדמסויא [לא נלי את־א!?ו ולא-אט 5?די למלך לשלח n>t־0T ל«ע מסן לדוד.: ־״ !;אמך המלך לדו? סב אותה ופנע פפהעם דפיב דו;נ לאוסי ויפנע הוא בפלנים המתוטום ההוא שמנים!חמשה איש נשא אפוד פד: ים.ואת נב <ניר־לפלניםלפה לפי־לרב מאיעו ו״עה־אשח מעולל ]:עדיו® ,הפוך !חמוך!ש;ה לפי־תרב: נ המלט פן־אחר לאלימלך בן־אחטובושמו אטתד וערה אללי חד: «ו!2ד אביתר ללוד פי הרג שאול את,פלגי יתד־׳.: ננויאמר דוד לאכיתר,העתי טוס ההוא פי־שם הוי: האדמי פי׳־הנד'יניד לשאול אנפי ספתי מל־נפש פית אביך:« שבה אתי אל־חיךא כי אשר־י3?ןש את־נפשי ;ב5ןש אודנפשך כי־משמרת אתה עמלי: " בג« דנדו לחד לאטד לנה פלשתים נלחמים פקעילה והטה שפים את־לנדנות: נ וישאל רוך ביתה לאטד האל ך הכיתי בפלשתים האלה• ויאמר ;לוה אל־חד לך,והפיח בפלשתיסותשעה,את־קעילה: ־!יאמרו אנשי ךוך אליו הנה אנחנו פה פיתלה האים ואף כי־נלך קעלך, אל-מעהפות פלשתים: י ויוסף,עוד לוד לשאול פיהוה דענהו:תה!יאמר,קום רד לןעילה כי־אני נת! את־פלשךים טלך: י-!ילך דוד ואנשו עןעילה נילחם בפלשתים דנלג את־מך,ניל0הךבתםמפה נתלה רשע תויאת;לזטלןעילה: יללי בפרח אטתך בן־אחימלך אל-דוה ?,עילה אפוד:לד,פ:ךו: - הנה לשאול פי־בא חך ?׳,עילה האטד שאיל נפר אתו אלהים טדי.?י ?#ר לבוא בעיר דמדם ובריח: ח וישמע שאול את־כל־העם למלחמה לרדת מעילה לצור אל-רודואל־אנשר: ט ויידע - .״ T V ) T T y\ : VJVTj AT T S •) :י/• :-(1▼ T . ־••ג־ דוד כי עליו שאול מחריש הרעדה ויאמר אל־אביתך VT T T J* • T ־1:־־JTTJ V V V - AT T|T J אזני קרי. לדואג קרי. דואג קרי. דואג קרי. פסקא באמצע פסוק . ואנשיו קרי• עסוארי א כג ם ד3הן הדשה האפוד: ’?יאמר דוד ,יד|ה אלהיושךאל1 W? ??חי קי־?וכ% 5 b,W?זז*?לז לשךורת לעיר בננבוךי: " הי.ם3ךני בעלי לועילד׳ מיי ?דגךשאול כאשרשמע״עכךך,יהוד, אלהי .ישראל ל1ל נא לעבדך האמה יהוד, ״ילד: ■נ דאמר דוד הו«ח מנלי קעילה אלי ואטאנעי טך שאולדאםר והוד, ומירי: י־ דלןט דוד ואנשיו כשש־טאות איש יצאי מעןעלה ויתהלכו באשר יתהלכו ולשאול הנד כי־נמלם דוד ׳: ־ •:U ־1ד JV ן * : - AT : ץ יי J .־- •1 •( 5 ־> T:• מקעילה דחדל לצאת: t רשב דוד במדבר בטצדות לשב בהר במדט־היף דבק?®־,ו שאול בל־ה;מים ולא־ ?תנו אלד,'0 ?,ידו:»וירא דור ט־:צא שאול ל53]ש את־ נפשו ודוד 3מךבר־זיףבח;רשה: ־׳דקם,יליו?י!ז?ז־?איל ני לך אל־דוד חדשה ויחזק את־ידו באלהים: י! וי^מר אליו אל־תירא כי לא תמצאך:ה־שאול אבי ואתה תמלך על־ישראל"ואנכי אהיה־לך למשנה וגם־שאול אבי יידע כץ: יח ויכרתו שניהם ברית לפני יהוד, וישב דוד בחדשה ויהונתן הלך לביתו: יט ויעלו זפיבבאל־שאול הנבעתה לאמה הלוא דוד מסתתר עמנו במצדות בחדשה בגבעת ההבילה אשר מימין הושימ׳ון: נועתד לכל־אות'נ?שןד המלך לרדת רד ולנו הסגירו ביד המלך: כא ויאמר ש>$ול ברכים אתם ליהוד, כי חמלתם עלי: כב לכו־נא הביט עוד ודעו וראו את־מקוטו אשר'ותה;הר?ל1 ט דאת שם כי אמר אלי ערם וערם הוא: מ וראו ודעו מכיל ד,מהבאים אשר ותדובא עומושבותם אל: אל-ןכון והלכתי אתכם ןה;ה אםץשנו בארץ והפשתי אתו בכל אלפי והודה: ־י דרןומו וילכו זיפה לפ;י שאול וחד ואנשיו בטדכך טעו; בערבה א<ל ;מי? הישמון: ־ה וילך שאול ו*ו!נשיולבפןש הנח לדוד וירד הפלעדשב במדבר מעון משמע שאול-יורהף אה7־ךוד מךבר מזניון: ני רלך שאיל «*ןא באמצע«זק. י י -- מצד 120 שמואל א בג בד מצד ההר מזה וחד ואנשיו מצד לדור מ!ד, !יחי לוד 3ך$ ללכת מפד שאול,ושאול ואנשיו ?טייס אל־יוד ואל-אנשיו לתקשם: ־׳ומלאך 3א אל־שאול לאמיר מהרי׳ [לפדיש״פשטו ןלש9’0.?ל7,ארך: ־"!:שבשאול מרדף אחרי דוד מלך להקאת פלשקים על-?ןיקךאו למקום ההוא סלע המחלקות: כד, »ול5ל חד'משם משב ?מצחת.עיל3די: נוידיי באשר שב שאול מ$ןד!לי פלשתים מלו לו לאמיר הנך, לוד ?מלבד עין גדי: ־ רקח שאול שלשת אלפים איש בחור מפללשראל וילך למקש את־לוד!אנשיו על-פנן צורי היעלים: י ויבא אל־נדרותהצאן על־הדרך ושם מןנלה רבא שאול להסך אתלתלל והי ®$' wm ל,מערד,ישכים: ״ ויאמרו אנשי דוד אליו חנח חיום אשר־ אמר‘:חול, אליך הנך אנכי'נתן את־אי?יך ?!לך ולשית לו כאשר :טב בעיקך ו,:,קם דוד ר?ךת את־ןנף־המליל אשר־לשאול בלט: י ויהי אחרי־כז ו8 ך לב־דודאתו על אשר כרית את־כנף אשר לשאול: ׳!יאמר לאנשיו חל,ילך לי מיהרה אם־אעשה את־הדבר הזה לאדני למשיח יהוד. *T T- V V V:|V • T .:1- J ־ J• ; •) • |- ן V אנשיו 3ךבךים!לא נתנם לקום אללעאול ושאול,קם מתמודד רלך בדרך: = רקם דוד אהרי־כן רצא מן-חמעךך, רקקא אהקי-שאול לאמיר אתי המלךרבט שאול אחריו ויהד דוד אפים ארצה וישתחו: י ויאמר T ( ן T.-: r ן ־• J* T I ־־ -ע• -1: T -• !ן V <- |T• דוד לשאול למה תשמע את־־דברי אדם לאמיר הנה דוד V *Q5I- : • TIT TJ • T ( ״ :,”A ;* IT T J • ״*T J • מבקש רעתה: יא הנה היום הזה ראו עיניד את אשרנתנך יהוד. היום 1 בידי במערה ואמר להרגד ותחם עליד ואמר לא־אשלח ידי באדני כי־משיח יהוד, הוא 1 יב ואבי יי!: ־ . י ־•• ז q I V*־ íp" V I |• J״,T : ךאח נם ראה את־?נףמ!נילך 3ידי,?יבכךתי את־כנף, מעילך ולא חרנתיך דע וראוה ?י אין בןדירעח ופשע מהמערה קד*. ולא יתיר שמואל א כד כה פא ול»רחטאו!י^ךןא13ד,צדד,את/נפעוילקךוקמיעשפט יהוד, ביגי ובינך ונקמני יהוך, מטך, דדי לא תך,:ה־בך 1 '־י כאעך יאמר מעלל,.קדמני מךלטעלםיצא כלטע דדי לאתעה־בןק ־י אלורי מי יצא מלך .ישראל אחרי מי אהה רדף אדורי קלב מת אהד; פ,רעש אחד " ול,יך, להוד, לדך הטפט ביני ובינך דרא וירבאת־ריבי ךש?טנימיךך: ־־'ולדין בכלותדודלד־בר את-ל,דברים האלה אל־לטאולדאמך עזאולהקלך זך, בני תי דשא לטאול קלו ולבך:״ ויאמר אל־דוד צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך לדעה: י־ ואת־ דגלת הייום את אשהעשיתה אתי«rg את אלטר סגרני להוה ב;דך ולא התקני; ־ ובי-למצא איש את־איבקולטלחו בהדך טובה דהור, ישלמך טובה,,תחת תום הזך, אשרעשיתה לי: "ועתה הנה לדעתי בי מלדתמלוךוקמה בידך ממלכתלשראל: ־= ועתה לשבעה לי ביהוד אם־תכרית את־זתני אחרי ואם־תשטך את־לטמי מטת אבי: « דלטכע דוד לשאול וילך שאול אל־ביתו ודוד ואנשיו עלו על־המצודה: כד, «ךמח שמואל דקכצו כר־ישראל דספדו־לו לקבךהו בביתו ברמה.עקם' דוד דרך אל-מדבר פארן: נואיש במעון ומעשהו בכרמל והאיש גדול מאד ולו צאן לטלשת־אלפים ואלף עזים ולול בגוו את־צ*נובכרמל: ! ושם האיש נבל ושם אשתו אטול זחאשה טובת-שכל ולפת תאר והאיש קלטה ודע מעללים ולוא כלבוזי ולשמע דוד במדבר כי־גזו נבל את־צאנו: ה וישלח דוד עשרה £ךים ו^מד דוד׳"לנערים עלו כרמלה ובאתם אל־נבל־‘ ושאלתם־לו בשמי לשלום: י ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר־לך שלום:? ועתה שמעתי עי נוזיס^ה ™שד־ל^ היו *מנו ל¥ה<ל^נום [לא־נפקד להם מאומה בל־ימי היותם בכרמל: ח שאל יי • : -»>r VJ i•• ; T T J VT i-X IV 5 - ואתח קרי. כלבי ק־י. את 122 שמואל א כת איז־״גחי תידי;לך ול«¥אי מערים th? Jö ל־יגל־ :01 טוב בנו תנת־גא את אשר תמצא ידך לעבדך ולבנך לחד:= רבאו נעקי דוד 1:דברו_ אל־נבל ?כל־ד!ד5דם האלה בשם דוד רנוחו: ;!!ען נבלאודעבדי דוד!•אמר מי לוד ומי בך:®' היום רבו עבדים המתפרצים אי® בשני אדניו: י» ולקלותי את־לחמי ןאת־מימץאת טבחתי אשר טבחתי למך!נתתי לאנשים אשר לא:דעתי אי מזה המד,: ■נ!!הפכו נעוך־ךוד לדרכם !:®בו!:באו דנדו לו ככל הדברים האלה: *!יאמר דוד לאנשיו הנחו אי® את־חךבוירחנרו איש את־חרבו רדוניר נם־דוד את־חךבו ונעלו ואחרי' דוד כארבע מאות איש ומאתים יעזבו על־ הכלים: יי ולאב;ג:ל אשת נבל הניד נער־אחד מהנערים לאמר הנה שלח דוד מלאכים 1 מהמדבר לברך את: אדנינו רעם בהם: טי והאנשים טבים לנו ?ואלול* מלטני ולא־פקךנו ?ואומד־! כל־ימי התהלכנו אתם בהיותנו בשדה:‘ טי חומה היו עלינו נם־לילה נם־יומם בל־ומי היותנו עמם רעים לי&ן:rגעתה דעי"ולאי מדדתעקזי בי־ כלתה הרעה אל־אדינינו ועל־כל־ביתו והוא בן־בליעל מדבר אליו: יי׳!תמהר אבונלל!תקח מאת:ם לחם ושנים נבלי־ללן וחמש צאן עשוות וחמש תאים קלי וטאהצטקים ומאתלם דבלים!ת^ם על־החמךים: יפ!תאמר לנעליות עבדו לפני דגני אחריכם באה ולאישה נבל לא הנידה: ־ !ד,:ה היאוךכבת_על־החמור !ידדית בסתר ההר!הנה לוד ואנשיו ירדים לקראתה!תפנש אתם:.נ־־ןךור אמר אל לשקר שמלתי את־כל־אשר לזה במרבד ולא־נפקד מכל־אשר־לו מאומה רשב־לי רעה תחת טובה: כב בה־ :עשה אלד,ים לאיביחד וכה שיף אם־אשאיר מכל■ אשר־לו עד־אור הבקר משתין בקיר: ננ!תרא אבינ:ל אה-דוה!ותמחה!הרה מעיל הקמור וקפל לאפ: דור חסר א׳. אביגיל נךי. עשויות ק־י. שמואל א כה פב על־פניסהש^חי 5!1ך: ניותפ5על־ר3ליו ותאמה בי־ »$*# מ״זמדז^ *te fa ישנוע אתהבל' W לזרראיתי את־מרי אדר אשר עלתה: יי יעיוד׳ ־ד־דני חי־ןהוהוח/־נפקזןדאשרמנעןי.^ מבוא ?דמים והושע:דך לך ועתה ומו ?נבל אוביך והמבקשים אל־ אדני רעה:ס ©תה הברכה הזאת אשר־הריא IW לאדני ונתנה לנערים ד&תהלכים ברנלי אתי: כח שא נא לפשע אמוזך כי-?קןה. ועשה;הוד, לאדני בית נאמן כי־מלסמות יחוד אדני. נלחם ורעה לא־תב׳צא ?1* שיוה «1:.קם אדם לרדפך ולבקש את־נ?שך מרתח,נפש אמי.ארורה 1 בארור המים את והוד אלוהיך ואת נפש 1W ?W W ?ף ל% ?'־.יעשה ירינך■ לאדני ככל אשר־רבר את־הטובד, עליד וצוד לנגיד על־ .ישראל: לא ולא־תהיה זאת 1 לד לפוקה ולמכשול לב לאדני ולשפך־רם הנם ולהושיע אדני לו והיטב יהוד לאדני וזכרת את־אמתך: ־ל־ ויאמר דוד"לאנ:י|ל ברוך ומה אלהי ושהאל אשר שלחך מום היה לקראי!': <1?ךוך טעמך וברוכה את אשר ?לתני מום תזה מבוא ?ימים H׳W מך לי: לי ואולם הי־והוה אלתי ישראל אשך נ?עני מהרע אתך כי 1 לולן מהרת ותבאהי לקראתי ?' אם־נותר לנבל עד־אור הבקר משתין בקיר: לה ויקה ךורמ:ךהאת אשר־המאה לו ולהאמר'^ לשלום ??'תך ראי שמעתי בקולך ואשא פרך: *!®:א אפעיל אל־עבל והגדדלו משתה בביתו במשתה המלך ולב נבל עליו ומא שפדעמטאד ולא-ל,ךדה לויהכה קטן גגלול עד־אור הבקר: לז דרי בבקר בצאת דף מןבל ®יי־ןי אשתו את־הךבמם האלה רמת לבו בקרבו עצ׳ל מיש. ותבאת קרי. ואו והוא 124 שמואל א כה כ ולוא ליד לאבן: ל״ דדי מערת ®$b -י<ף יי™ איד נבל דמת: לך ו:שמע דוד כי מת נ?ל !’אמי בריר ולוי׳ אשר רב את־ריב חלפתי מ!ך נבל ואת־עבךו חשך מרעי׳ ואתרעת נבל חשיב;דוד ?ראשו,!:שלח דוד וידבר באבידיל לקלתד לו לאשך: ־ רבאו עבדי חי אל־ אבידל ד?ךמלד!ידברו אליללאמדדודעלדנואלוך לקלתך לו לאשח: ־א!ללם ותשלחו אפ:פ אלצה ותאמר לנד, אמלל לעובדה ללחץ תלי עבר; אתי: ם־ ולמדד נתל&אבידל ולרכב לל־דדמור ולמש נערתיה דדלכת לתלד, ותלך־ אדרי מלאכי דוד ותלי־לו לאשך:« ואת־ אלינעם ללח דוד טלתנאל וללס, נם־שליהן לו לנשים' פי!שאול נתן את־מיכל בלו אשת דוד לפלטי בן־ליש אשר מגלים: , . כו» ויבאו דזפים אל־שאול חנבעתה לאמד דלוא דוד מללתר ?נמת דדכילד לל פד משיטן: = עלם שאול לדד אל־מדבר־ויף ואתו שלשת־אלפים איש בדורי.ישראל לבלש את־דוד במדבר־זיף:'נ דדן י^אול ?נמת דתכילד אשר .על־פך חשימן על-דדרל ולוי ישב במדבר דלא כי בא שאול אתריו דמדברה: י!:שלח'דוד מתלים !גדע כיי־בא’שאול אל־־נכין: י, דרןם דוד ויבא אל־דטקום אשר חנדדשם שאול דרא דוד את־ד&הום אשר שכב־שם שאול ואבנר בן־נך שר־ ?באו!שאול שכב במעגל ולעם דנים ?ביסלו: י 1י?ן לוד ויאמרואל־אלימלך חלתי ואל־א?ישי בן־צרויה אחי יואב לאטד מי־ירד אתי אל־שאול אל-דמדנוד דאמר אבישי אני ארך עמך:< דבא דוד.ואבישי' אל־ חלם לילד; וחנך שאול שכב:שן במעגל וחניתו מעופך־ באדך_טדאשתו וא?נךןחעם שלבים לביבתו: " דאטר אבישי אל־דוד לגד אלד,ים ד,;1ם את־ל:בך ל:דך ועלה סנינתיו ק־י. מראשותיו קרי. סניבתיו קרי, א3ט־ שמואל אכו פג אכנו נא בדודת ובארץ פעם אהה אשנך לו: ם!,’*?״־ לוד אל־איכישי אל־ותשחיתהו כי מי שלח ידו 3?ושיס :חוד. ונקה: ■ ויאמר דוד ההידרה כי אםךר,1ח ו1?-3י 3 יומו יבא ומת או במלחמח.ירד ונספר חלילה, לי מ:ח1ח משלח:די ?טעיח’:חוהמי1ךי3־ח־נא אשר מראשתו ואת־צפחת הט:ם ונלכד, לנו:-= דקה דוד את־החנית ואת־צפחת דמים מראשתו שאול וילכו לחם [אין ראה ואין יודע ואץ מקיץ כל כלם לשנים כי תוידמת ;חוח נפלה עליהם: '-;דע3ר רוד העברדעמך נגל-ראש־ חהך מרחיק רב המקום ביניהם: יי ולקרא דוד אל־חעם ואל־אבנר בן־נר לאמד הלוא תענה אכנר,KI,אבני ויאמר ימי אחה קראת אל־המלך,: ־י [יאמר יוד אל־ אבנר הלוא־איש אתת ומי כמוך בישראל ולמה לא שמרק אל־אדדןי המלך כי־בא אחד העם להשחית את־הטלך אדניך: ־־< לא־טוב הדבר ד,;ח אשר,עשית סי־וחוח כי י בני־מות אתם אשר לא־שמךתם על־אדיניכם 2ל־משיח יהוד, געתהוךאה אי־חקת המלך ואת־צפחת המים אשר מראשתו: י דבר שאול את־קול דוד ויאמר לקולךזך, בני דודדאמרדוד קולי אדני המלך: <ח ויאמר למה זך, ארד רדף אחר; עבדו כי מה,עשיתי ומה־ב:ךי יעה: י='$1ותה .ישמע־נא אדני המלך אתך?ךי ??די אםךהוה, הסיתך h,ירח מנחהןאםובך האדם ארורים לס לפני ייהוד, כי-נרשוני היום מל,?תפח בנחלת יתח לאמיר ל ך'עבד אלך,ים אחרים3 5ועתה אלדפל דמי ארצה מננד ?;ייהוד,כי־:צא מלך.ישךאל לבקש את: ?יעש אהד כאשר.יךך'ף הקרא בהרים :» ויאמר שאול חטאתי שוב בני־דוד כי לא־ארע לך עוד תחת אשר :קרה, נפשי 3?ךניךה:1ם ד,זך,הנך, השכלתי ואשנה לרבה מאד: לב רען דור ויאמר הנך, הקנית המלך ן:עבד אהד מדא׳שתיו נא־י. סבינתיו קרי. פראשתיו ק־י. חנית קרי. מהנערים 126 שמואל א בו כז מתערים הקהל: ־<ויהוה:שיב לאיש אודצז־קתו ואת־ אמנתו אשר »נן ;תוהו היום מד ולא אביתי לשלח :די כמשיה יהוה: ־י וך!3ה באשר 3ךלדי נ8שן תום ליה 3עינ: 3ךתנדל נפשי כעיג: יתהויצלני מיכל־צרה: ־י! ויאמר שאול אל־דוד בחן אתה מי דוד ט íUSJj תעשה ןנם:כל תוכל וילךדוד לדרכו ושאול שב למקומו: מ» ראמרדוד אל־לבו עתה אפפה :ום־אחד מך «איל איץ־לי טוב כי־למלט אמלט 1 אל־אלץ פלשתים ונואש ממנישאוללבקשני עוד ככל־נבולישראלונמלטתי מ;ךו * נרקם דודי רעבד הוא ושש־טאות איש אשר עמו אל־אכיש כן־מעון מלן נת: ־ וישב דוד עם־אכיש כנת ך;רא ואנשיו איש וביתו דוד ושקי נשיו אחינעס היורעאליח ואבשל אשודנבל דכרמלית: נדניך לשאול"פי-בירח דוד נת ןלא;יוםף עוד לבקשו: ה ויאמר דוד אל-אכיש אם־נא מצאתי,חן כעינין:תנדלי מקום כאחת ערי השדר, ואשבה שם ולמה ישב עבדן כעיר הממלכה עמן: י דקדלו אביש מום ההוא את־צקלנ לכן תתה צקלנ למלכי להודה עד תום לזן: י דלי מספר תמים אשר-:שב קוד כשדה פלשתים:מים וארבעה חדשים: "ויעל דוד ואנשי ךפשטו אל-הנשוליוהינחי והעמלקי כיהנה :שבות הארץ אשר מעולם בואן שורה ועד־אלץ מצחם: « והכה דוד את־הארץ ולא לתה איש ואשל ולקח צאן ומקר ולמדים ונמלים ובנדים ולשב דבא אל־אכיש: ידאמר אביש אל־פשטתם היום דאמר דוד על־ננב יהודה :?לענב הירלמאלי ואל-ננב הקני: -» ואיש ואשל לא־ :חיך, דוד להביא נת לאמך פן־לנדלעלינולאמדכה־ עשה דוד וכד, משפטו כל־תמים אשך ישב בשדה פלשתים: ינדאמן אביש בדוד לאמיר לבאש הבאיש' כעמו בישראל ותה לי לעבד עולם: פתח בסוף פסוק . פתח נאתנח. יסף רך,. והגורי פרי שמואל א כוו הד כח א ויהי בימים הלם הקבצו פלשתים את־־מחניהם לצבא להלחם בלשראל האימה אכיש אל־ךוד:דעתךע בי אתי תצא במחנה אתה ואנשיך: ב האמה דוד אל: א?ישלמ אתהתרעאת אשר־הנשר, עקהןיראמר אכיש אל־הור לכן שמר לראשי אשימןדכל־ודמים: נושמואל re רספח־לו ?לץשראל וקפריהו ברמה ובעירו ושאול לקיר האבות ןאת-היףלנןם מהארץ:’ייוקבצו ?לשמים ל3או הקנו בשונם הקבץ שאול את־כל-ישראל החנו ?נלבע: ■י ר לא שאול את־מךונה ?לשתים ררא רחרד ?ט מאד: י ישאל שאול ביהוה,ולא ™י,יד®“" נם ?מלמות נם באורים נם בנביאים: י ויאמר שאול לעבדיו ?קשו־לייאשת מנלת־אוב ואלכה אלילי ואידשדינל ל:א?״־ו עבדיו אליו לגד, אשת בעלת-אוב בעין דור: חהתחפש שאול וילבש בגדים אחרים וילך הוא ושני אנשים עמו ויבאו אל־האשה לילה ויאמר קסומי־נא לי ?אוב והעלי לי את אשר־אמר אללך : ־!תאמר האשת אליו הנה אתה:רעת את אשר־עעזה שאול אשר הברית rtt&m ואת־הוךענימן־הארץ. ולמדה אלה מתנקש ?:?שי להמיתני: י וישבע לה שאולביהוד, לאמדדוי־ :היה אם־קרד עוץ בדבר הזה: ׳» ותאמר' האשד, אתן א?לה# ראמר את־שמואל העיי־לי:•-־ ותרא לא?ה את־שמואל ותזעק בקול נרול ותאמר האשד, ?’־שאול לאמר למה רמיתני ואתה שאול: ■נ ויאמר לה ל|לך אל-קיךאי בימהראיתוותאמר האשד, אל־שאול אלה,ים ראיתי עלים מן־הארץ: יי ראמר לה מד,־תארו ?זאנור איש זקן עילה והוא עטה מעיל רדע שאול ביך ר״ואל הוא ההד אפ:ם ארצה השתהו: טי ויאמר שמואל אללצאול למה הרגזתני ‘להעלות אתי האמד שאולצד־ לי מאד ופלשתים! נלחמים'בי ואלהים סר מעלי ולא- י ן j• t •ר * t> ״ן 1 : - t יתיד ואיו ענני 128 שמואל א כח כט ענני עוד נם ?יד מבאים נם פחלמות ואקראי׳ לך להודיעני מה אעשה: « יאמר ?ומיאל ילמד׳ W9 רהוח סר מעליף ויהי;ערד: •י דעשןהוה לו כאעיר הבד ?;די יקרע ידוה אתהמקלכה ?’־ך יד™ לל?ך לדיר: יי׳ באשר לא־שמעת ?קול להוה ולא־״עשית חךון־א18 ב?נמלק־על־בן הדבר הוד־, עש־ה-לןה יהוה הים ליידי: יסיתן יהוהנכם אר־לשראל עמך ביד־פלשתימ ומדור אתה ובניד עמי נם את־מחנה ישראל יתז ידוה ביד - A• • I (V T VT >־־ ,V . ־1 :־ "T : • J •״ •(••;J- : (T : .I פלשתים: כ וימהר שאול ויפל מלא־קומתו ארצה וירא מאד מדברי שמואל נם־־כח לא־היה בו כי לא אכל לחם : ) • * : ••V* : . J׳. ־ - J• > TJT ן> T• ־ ן V V בל־היום וכל־הלילה: כא ותבוא האשד, אל־שאול ותרא בי־נ?הל ?אד ותאמר אליויהנה שטעה ש?חסך ?קולך ואשים נפשי ?כפי ואשמע את־ךבריך אשר דבריה אלן: נ־ ועתה קוטעתא נם־אתך, ?קול שפהסןי ואשמה לפניך פת־להם .ואכול ויהי ?ך בדו בי תלך בדרך: בנימאן ויאמר לא אכל ויפרצו־בו עבדיו וגם־האשה וישמע למלם רקם מהארץ וישב אל־המטה: " ני ולאשר,’עגל־מרבכן בב:ת ותמהר.ותזבחהו ותקה־קמח והלש ותפהו מצות: בי׳ ותנש לפני־שאוד1 ולפני עבדיו ויאכלו ויהמו וילכו --! • : "5 T I : •:••/:־ T T) ־ - I J\T- A 1:1 בלילה ההוא: 5ט - הקטנו פלשותים את־ב^־מדוניהם אפקד! השראל הנים בעלן' אשר ?לוהעאל: ־ ומהד פלשתים ;!?הים למאות ולאלפים וחד ואנשיו ?!?הים ?אסרינד ?נם־אכיש: נ ו;א?דו שרי ?לשתים מה העקרים חא״לד ויאמר אביש אל־שירי פלשתים הלוא־זה דוד עבדו שאול מלך:שראל אשר היה אתי י זה:מים ארוך, שנים ולא־מצאתי בו מאומה מיום נפלו עד־היום הזה: ירמצפו ;גליו שרי פלשתים "ראמהו לו, שלי פלשתים השב־ את: האיש רשב אל־מקומו אשך הפקדתו שם ולא־ירד עמנו ח?י הספר• " במלחמה t שמואל א כט re b 3מלחמד,ול^ד,־ל»לע4טןפמל0^־,!nán יתיצד׳ זה אל־אדניו קלוא בראשי tritonהקם: יי ל»א־3ם דוד אשרשנו־לו ?®־ולוה לאמי מיי W W ודוך ברבבתו: ידקדאאכיש אל־דוד ויאמר אליו חי ;הוד, בי־י.שר אתה וטוב כעיני צאתך ובאן אתי במחנה פילא־מצאתי בך רעה מיום באך אלי עד־היום הזח י?*ןילפרמט לא־טוב אתה: יןעתה עובולד פעלים ילא־קעשה רע בע;נ: טלק בלשתים: ח ויאמר דוד אל־ אביש פי מה,עשיתי ומה־מצאת בעבדך מיום אשר הללי לפניך עד ה;1ם הזה כי לא אבוא ונללמקי באופי אדני המלך:« ושן אביש ויאמר אל־דוד ידעתי כי טוב אתה בעינן במלאך אלהיט אך'שרי פלשתים אמרו לא־שלה vfK במלחמה: י ועתה השכם בבקר ועבדי אתןך אשד־ באו אתך והשכמתם בבקר ואור לכם ולכו: - וישכם יוה הוא ואנשיו ללכת בבקר לשוב,אלnr ?לשקים לפלשתים £לן מתנאל: ל א ויהי בבא דוד ואנשיו צקלג ביום השלישי ועמלקי ?שטו איד־ננב ואל-צקל: דכו אח־צקלנדשדפו אתה ?אש: ־דשבו את־הנשים אשד-בה מקטין געד-נדול לא המיתו איש דנהנו וילכו לדרכם: נ ויבא דוד ואנשיו אל־העיר והנה שרופה כאש ונשיהם ובניהם ומתיהם נשבו: י דשא דוד וקעם אשר־יאתויאת-קולם ועכו עד *yt אין־בהם כה לבכות: ” ושתי נשי־חד נשבו אלינעם היזרעלית ואביגיל אשת נבל הכרמלי: י ותצר |ך:־ בא-:-אב-ו;-ע= לכ״ו'־•;מך־ נבשכל־ ל,עם איש על־בנו ועל־כנתיו דתחזק רוך פיהוהאלהיו: י לאמר דור אל-אבןתד הכהן בן־אחימלך הנישת-נא לי האפוד דנש אטתך את־האפוד אל־דור: י׳ וישאל לוד ביהוד, לאטד אךדף אסלי הןךור־הות האשיגנו באלפיו ש־י. ברגג״יו קרי, בניו קרי, ויאטר X3Ö ^ רא«־לוךרף פי־הע* ותשיג 0 bjscrriצל: ־■יל[י ni־ הוא ושש־מאות איש אשר אתו ויבאו עד־נחל הבשור והנותיים ^דו: י ו?רךף ךוד הוא ואדבע־מאות איש ונעמדו מאתים איש אשר פנרו מעבד את־נחל הבשיור: יארמצאו איש־מצרי״בשךה'וימחו אתואל־דוד רתנו־־לו '*fa ויאבל מקרע מ:ם:*3 צטקיק ויאכל׳ ותשב תת אלד ?י לא־אכל ללזם ולא: שתהורם שלשה ימים ושלשה לילות: יג ויאמר לו דוד למי־אתה ואי מזה אתה.ויאמר נער מצרי אנכ/עבד לאיש ?נמלצןתיעזמי אדני כי חליתי הרם שלשה: יי אנחנו פשכנו״ננה הגירת געל^שר ליתרה געל־ננב כלביואת־ צקלו שרפנו באש: ־י האמה אליו דודהתורדני'אל־ הנדוד תה ראמר השבעה לי באלהים אם־־תמיתני ואם־תפנרני ב ך אדני ואורךןד אל־הנדוד הזה: ט! ויירדהו ולעה ?פזשים על־פל בל־הארץ אכלים ושתים וחנניס בבל השלל דנדול אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ והודה: -י י™ מהנשף ין™ לםהדתם ולאץ• נמלט מהם איש בי אם־ארבע מאות איש־נער אשר־־ רכבו על-לנמלים הנטו: "לצל דוד את כל־אישרילהחו ?מלק ואת־ש!?' נשיו הציל דוד: ׳= ולאנעלר־להם מך הקטץגעד־הנדיול הגד־־מים ובנות ומשלל ועד בל־אשר לקחו להם לבל לשיב דוד:ף דקה דור את־כל־הצאן ולבקר נהנו לוני המקנה התא האמת זה שלל דוד: » הבא דוד אל־מאתים האנשים אשר־פנרחמלכתו אלת הוד השיבם בנוול הבשור ויצאו לקראת דוד ולקראת העם אשר־אתו הנש תה את־הלם השאל להם לשלום: כ־ ו־שן־ כל־איש־רע ובל*על מהאנשים אשר הלכו עם־דור האמת וען אשר לא־הלכו עמי לא־נוזן להם מהשלל אשה הצלנו פי אם־איש את־אשתו ואת- ' בניו‘ שמואל א ל לא ה פו בניו וינהגו וילכו: כג ויאמר דוד לא־תעשו p אחי את t • ־ -v j ־*־: • * ■ 1 ד < •at v le "• אשר־נתן להור, לנו ויעמד אחנו דותןאת־הנחד הבא ןנללנו ?:הנו:"ני ונד :שמע לבם לדבר הזהיב׳ ?חלק 1 הודה במלחמה וכחלק היש? על־הבלים יחהו לחלקי: ני. ויהי מהיום ההוא ומעלה וישמח! להק ולמשפט ל:שראל' י עז־ הלום הזך,: « 'הבא' דויד אל־צקלג ולשלח מהשלל לוקק להודה לרעהו לאמה הנך, לכם ברכוה מעלל איבי הוד,: מ לאשר בביתקאל ולאשה ?רמות־ MJ ולאשר ?לקר:־״ ולאשר בערער ולאשר ?שפמות ולאשר ?אשקמע: נ־ ולאשר ?1«L ולאשר בערי לילרהבאלי ולאשר ?:נרי הקינה ל ולאשו - ?חרמה !לאשר ??והעשן ולאשר בעתך: לא ולאשר ?ח?רין ולכל־ הטקמות אשר־התהלך־שם רוך הוא!אנשיו! 'לא» ופלשקיםנילחמים בישחנל ועסו אנשי ישראל מפנן פלשתים ויפלו חללים בדד הנלבע: ב וידבקו ?לשקים את־שאול׳ואהבנלו ולבו פלייבקים את-יד,ונתן ואות־אבלדב ואה-מלבישוע ?נ: 1 hW נ וקבבד המלחמה אל־שאול המצאת המורים אנשים בקשת ויחל מאד מהמורים: י ויאמר שאול לנשא כליו של ף הדבר 1 ודקרני בה פז־יבואו הערלים חאלד־י. ודקרני ולתעללדבי ולא אבה נשא כליו כי ירא מאד רקח שאול את־החךב ויפלגנליח: י׳ וירא נשא־יכלרכי־מת שאול נ!פל גם־חוא על־חרבו וימת עמו: י וימת שאול ושלשת מיו ונשא כליו נם בל־אנשיו ביום ההוא יחדו:! ויראו *?שי־ישראל אשהבעברהעמק ואשד 1 בעבר מרח כי־נסו אנשי ישראל ובי מתו שאול ובניו רעום ארע־ לודרים וינסו ויבאו ולשתים וישבו בהן':זח ולך,י ממחרת -’?או ולשתים לפשט את־חחללים וימצאו' את־־שאור1 יאה־שלשת כליו נפלים בחר הגלבע: V ויכרתו"את- : I : • “ j- : V : I T T V J - : : היורד כך', W1 132 שמואל א לא רא&זו!יפשטו את־כליו וישלחו בארץ־פלשתים סביב לבשר בית עצביהם זואת־חעם: י וישימו את־כלרבית עשתרות ואת־גרתו תקעו בחומת בית שן: יא וישמש אליו"ישבי'יביש' גלעדאת־אשתעש! פלשתים לשאול: יב ויקומו בל־איש ח:ל וילכו בל־הלילח "רקחו את־גדת שאול ואת גוית בלו מחומת בית שן ויבאו יבשה רשירפו אתם שם: יג רקחו את־עצמותיהם רקבוד תחת־האשל ביבשה רצמו שבעת!מים: ---6SS8--- שמואל ב א« וידזי אחד מות שאול ודוד ו$כ מלכות את־העמלק דשב דוד טקלנ:מים עמם: = דהיוכדם השלישי והנה איש בא מן־המחנה מעם שאול ובגדיו ךןרעים ואדמה על־ראשו. ויהי ?באו אל-דוד דפל אךצר, ולעותחו: ־ דאטר לו דוד א: מודה תבוא ויאמר אליו ממחנך, :שדאל נמלטתי: י 1*0• אליי דוד עיממיי הדבר הנד־נא לי ויאמר אשך־נם העם מךהמלהטה [נם־ תרבה נפל מן־העם !:מתו ונם שאול ויהונתן«ו מתי • י! !:אמד דוד אל־לנעריל,מניד לו איך:דעת כי-מתשאול וילונה! בנו: י לאמך לנער 1 לטניד לו נקרא נקריתי כדר לנלבע ולנל שאול נשען על-לניתו ולנך, הרכב ובננלי לפרשים ללכקתו:< ויפן אתריו וקאני וקרא אלעאמר לנני: "!:אמרי לי מי-אהדת ויאמר אליו עמלקי אנבי: = !יאמר אלי ננמר־נא יעלי וגקתני כי אחזני לשבץ ?י־ כל־עוד נפשי בי: • ואעמד עליו!אמתחתו כי;דעתי כי לא יחיה אחרי נפלו ואקח הנזר 1 אשר על־ראשו ואצעדה אשר על־ורעו ואביאם אל־אדני הנדת: יא ויחזק רוח •־ JV ״ V V • -:,T ;־ •) ••Ti —!:־••< t I •« הל, בקמץ. ואמר קרי. פתח כיי״ו. בבגדיו שמואל באב td ?מדן c^p-i ונם כל-האנשלם אשר אתו: ינ_ווס?ת י:?כו עצמו ^ד־הערב ׳נל־עאול ו^־;הונ® ?5י חל־ !0 והוה;ועל־?ית ישראל כי נפלובחךם: ■נוואמרזיוד אל־הגער המגיד לו אי מזה אתה ו־אמר 3ךאיע,.נר ?מלקי אנכי: יי האמה אליו הוד,איך לא:לאת ל?ילק ;דל לשחת את־משיח והוד,: טי ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר נש פגע־בוידכחו דמית: טי לאמרי אליו דוד דמיך על־ראשךיכי פיך ענה ?ך לאמה אנכי מתתי את־משיח הוד,: ’!ויקנן דוד את־הקינה הזאת על־שאיל חנל־יהונתן ?נו: " דאטר ללמד,מ:ךה1ךה,^ת הנך, ?תוכה על־ספר הלשך: " הצבי .ישראל על־במותיך חלל איך נפלו גבוריבם: כ אל־תגידו בגת אל־תבשרו ?הוצת אשקלון פן־תשמחנה בנות פלשתים פן־תעלזנח ?נות הערלים: כא דרי בגלבע אל־טל ואל־־מטר עליכם ושדי תרומת כי שם נגעל מנך!בורים מגן שאול בלי ?שיח בשמן: נב מדם חללים מחלב גבורים קשת.יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם: כג שאול ויהונתן הנאהבים והמנימם כחדהם. וכמותם לא ?פרדו «?שךים.קלומאהותןברו:ני ?נוח .ישראלאל-שאול ??לנה המלכשכם שני ?ם־עדנים המעלה עדי זד,ב על ??ושכן: כה איך נפלו נבורים כתוך המלחמה lóm על־כמותיך חלל: ני צך־לי :נליך אחי;הונתן נעמוד לי ?אך נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים: ־׳,איך נפלו לכודים דאבחו כלן מלחמה: י כ א ויחי אחרי־כן וישאל דוד ביחוח ולאמר חאעלח ?*הת ערי להודה ;יאמרלהוה אליו ?לה ;יאמר דור א™ |?לה ויאמר המיינה: ־ העל שם דור ונם שתי נשיו אהימנם חררעלית ואביגיל אשת נבל חכרמלי: ג ואנשיו אשר־־עמו העלה דוד איש וביתו"וישבו בערי חברו ן • 9 A •• J* V T VT v: |V ; ע ; T ) I : V T 3“ייי־ך, יתיר י׳, ויב^י 134 שמואל ב כ ידבאואנשי יהוךההמשחו־שם את־ךורלמלךעל־בית :הודה וינדו לחד לאטד אנשי. :כיש ולעד אשי ־?יי את־שאול: ה דלזלח דוד מלאכים אל־אנשי:ביעי ולעי ויאמר אליהם ברכים אתם ריר,ni אשר עשייתם החסר -V .J :־ •• V. :(.• ״-> -.V ן -T I :״־ í v־ • I: V ־־ v -IV הזד, עם־אדניכם עם־שאול ותקברו אתו: י ועתה יעש־־ :חוד, ?מלם חסד,ואטם ונם אנכי' אעז|ך, אלכם הטובה הזאת אשד עשיתם הדבר הזה 5 י 1 tm מחירן™ ידלם והיו לבני־מל כי־מת אדלכם שאול ונם אתי משחו כיה־ :הודה למלךעליהם: "ואבנר בן־נה שר־צבא אשר לשאול לקה את־איש-כשתבךשאולו.יעבךד,ו מחנ״: "דמלכהו אל-־מלעי ואל־האשיד ןאל־.ץךעאל יעל־ אפרים ועל־מיט! ועל־ושךאל כלה: י בן־אךבעים שנר: איש־־בשת בן־שאול במלכו על־ישראל ושתים שנים מלןיאך' בית יהודה דידו אלוהי דוד:'•» דלו' מקפד ה:מים אשר ה:ה דוד מלך בחכךון על־בית:הודי׳ ש?ע 6W וששה חדשים: י־ ויצא אבנך, בן־צך ועבדך איש־כשו! ב1־שאולממלונ:םנ?עונה:־נ ויואב בךצךו:ה ועניי דיר יצאו ויפגשום על־ברכרת גבעון יחדו וישבו אלה על' הברכה מזה ואלה על־הברבה מזה: -י האמה אבנר אל־ יואב;קומו נא הנערים וישלוקו לפנינו האמה ייא=:לןמי • "י דקמו העמ-ו כטס®־ שנ:ם עשר לבדמן ולאיש־בשת בן־שאול ושנים עשר מעברי הוד: ־! !:חזקו איש 1 כרא® רעיהו וחרבו בצר רעהו ויפלו יהרו נקרא למקום ההוא חלקת הצרים אשר בנכעוך: י י ומהי' הטלחמדה יושדי ער-מאד כיום ההוא וענף אבנר ואנשי:ש־א־ לפך עני' רורניחדהיו שם שלשה מ: צרדהיואב ואבישי ועשהאל ועשהאל קל כרנליו כאחר האמם אשר כשרה: ־טהךוף עשהאךל אלוהי אכס־ ולא־נטה ללכת על־ה:מין:על־ לשמאול מאחרי אבנך: ־ ו:פן אבנר אחריו ויאמר הא&י׳ n> שמואל בבג םדו זה %זאלו;אמר אנכי: “יניאנו• לו א?!ר?טה לך!על־ ןמי5ך או על־שמאלך ואחז לה אחד מתערים וקח־לןי את־חליצתו ולא־אבח עשיהאל לסור מאחריו:ע ויסף ך •|,rtT. : ן ( JT T :־־*■:%• t ) •• -ן 1T ן -($ lv < עוד אבנר לאמד אל־עש־האל סור לך מאחרי למה אכבה ארצה ואיןיאשא פני אל־יואב אחיך:־ מ וימאן לסור ויכהו י אבנר באחרי החנית אל־החמש ותצא החנית מאחריו ולפל־שם ךמתיתחתו ולחי בל־הבא אל־המקום אשר״נפל שם עשיהאל וימת ויעמדו: כי וירדפו יואב ואבישי אחרי אבנר והשמש באה וחמה באו mni אמה אשך על־פני־גלח דרך מדבר נבבעוץ: כי■ ולתקבצו בני־בנימן אחריי אבנר ויהיו לאגדה אחה ויעמדו על־ ראש גבעה אחה: כי ולקרא אבנר אל־יואב ויאמר הלנצח תאכל חרב הלוא ידעתהכי־מרהתהיח באחרונה"ועד־ V , “T • » J “J VV . ", J •ן vvs 1• VT T ז -|ך AT מתי לא־תאמר לעם לשוב מאחרי אחיהם: כי ויאמר יואב O ( T V TT J- I - T ״* -I :־״•ע :־•״ T v J- ) .)IV: חי האלהים כי לולא דברת כי אז מהבקר נעלה העם איש מאחרי'אחיו: כה ויתקע יואב בשופר ויעמדו כל־ העם ולא־וךח® ןזד אהלך ושךאל ולא;יםפו ינוד להלחם: « ואמר ואנשר הלכו םעך|הפלה?;לה ההיא.הע?ת את־הירהןוילבוכל־הבתרון הבאו מחנים: יי ויואב עב מאסרי אבנר וקבץ את־כל־העם ויןקהו מעברי דוד תשעההנשר איש ועשיהאל: ל» ועבך דוד הם מברמן ובאנשי אבנר שלשי־מאות וששים איש מתו: לב ויישאו את־עשראללקכרהוב^בר אביו אשר בית לחם וילכו כל־הלילה יואב ואנשיו ויאה להם בחברה: ג א ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוה והוד הילך והוד, ובית שאול.הלכים ודלים: נחלת ללודברפבהברקההיבכורו אמנוןלאחינעםההןי.עאלית 1ומשנהו כלאב לאבינל אשת נבל הכהמלי והשלשי אבשלום בךמעכה בת־תלמי מלך נשור:״יוהךביץי תחתיו נךי • פתח גאתנח. ויולדו קרי. לאניכל קיי י אדגיה 136 שמואל ב נ אך3:ך, בךךןית!ך,!;ומישי שפטלה בן־אביטל: י• Wm יו־!ךעם ל־בלה אשת דוך אלה ילח לחד ?m: יגיד,י ?היות ר,מלחמר,re בף שאול ובין כיתחדואבנך ה:ך, מתהזק בחת שאול! ׳ ולשאול פלנש ושמד, רבידי בת־איד־ו ויאמר אל־אבנר מדו_ע באתה אאפילגש אבי: ח וידוד״לאבנר מאד על־דברי איש־בשת!יאמר ד,ראש כלב אנח'אשך'ליהודה חונם א׳נשדדחםדעכדביתו שאול אביך אל־אחיו ואל־מרעה! ולא המ»תך חד דוד והפוך,עליעון האשד, חום:= בה-חשה §להים לאבנר וכה יטיף לוי בי כאשר נשבע יהוה לדוד. 3י־כן אננשד׳ •?יג ;להעביר הממלכה מבית שאול!להקים את־כפא חי על;ישראלנעל־וד,וךה מרן ה!ד־באר שבע: '"ולא־:?’ לוד להשיב את־אבנך דבר מיראתו אתו: ינ דשלח אבנר מלאכןםואל־ךוד תךתו לאמד למי־ארץ לאמיר כךתה בריתך אתי וד,נך, ;די ?מך להסב אליךאת־כל־לשךאל: * .ויאמר טוב אני אפרת אתך ברית אך דבר אחד אנכי שאל מאתך לאמי לא־תראה את־פני ביואם־לפד דקיאךי׳את מיכל בת־שאול בבואך לראות את־פנן: ל ולשלח מד מלאכים אל־אןש־בשת בן־עואול לא«ד תנה את־אשתי את־מיכל אשר ארשתי לי במאה 7ןךלות פלשתים: טי וישלח אישי בשת רל,הה מעם איש מעם פלטיאל tfb-p: טז וילך אתה אישה הלוך ובכה אחריה $ר-?הדיםראמד אלך אבנר לך שוב י^=: " ידבר־ אבנריהיה־עם־וקני לשראל לאמיר נם־תמול נם־שלשם ד-דיתם מבקשים את-חד למלך כליכם: " ועתך, ?שו בי והוד, אמר אל־דוד לאמיר ביד 1 דור כבדי הושי״ע את-עמי יקזיראלמיה פלשתים ומיה כל־איביהם: יט ררבר ננחאבנר באז? ברמי! דלך נם־אבנר לדבר באזני דוד בחברון ארת'כל־אשר־טוב בכיני לשךאל ובכיני בל־בית ־ תחתיו נך. ליש <ךי. כגיסן שמואל בג מפז בנימן! כ רבא אבנר אל־חד דוברון ואתיים אנעים רעש דוד לאבנך ולאנשים אשי-אתו משתה: ־"ויאמר אבנך אל־דוד אקומח 1 ואל?ה ואקבצה אל־אדני המלך את-בל־לשהאל רט־תו אתך בריר! ימלכה,??ל W!־: האור, נפשך ולשלח דור את־אבנך ילך בשלום: כב לדןד, עבדי דוד ויואב בא מתאר ושלל רב עטם הביאו ואבנר איננו עם־דוד בחברון כי שלחו רלך בשלום!« ליואב וכל־הצבא אשיר־אתו באן וינדו ליואב לאמד בא־אבנך בן־נר אל־חמלך רשלחהו וילך בשלום־ ־י רבא יואב אל־הפולך ולאבר מה עשיסההנה־בא אבנר אליך למה־ יה שלהתו וילך הלוך: ־י■,ידעתאת-אבנר בךנר ?י לפתחך בא ולדעת את־מוצאךואת־טבואך ולדעת את בל־אשר אתה עשה: מ ויצא יואב מעכב דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישבו אתו מבור הסרה ודוד־ לא : T • ־ : ־1• T■ ע ■ j ץ ,T״ : T י : 1 ;דע: "ו;שב אבנר חברון!ומרו יואב אל־תוך השער לדבר אתו'בשלי רבת שם החמשוימת בדם ?שהאל אחיו:m .ולשמע דוד מאחרי כן ויאמר נקי אנכי וממלכתי בעם ירוה ער־עולם מךמי אבנר בן־נר: “?יי, ׳:לראש יואב ואל כל־בית אביו ואל-ןברת מבית יואב זב ומצלע וטתיק בפלך;נפל בחלב והסך־לחם: ל ויואב ואבישי אחיו חתנו לאבנר.על אשך המית אתמנשהאל אתיהם בגבעון במלחמה: לי־ ויאמר דוד אל־יואב [אל־ ?ל־העם אשר־אתו קרעו בגדיכם וחנה שקים ןם?ךו ?35: אבנר והמלך דוד הלך אה.ךי הבטה: לב רקבת אות־אבנד בחברון ולשא המלך את־הולו ויבך אל:קבי־ אבנר ולבכו כל־העם: * ולקנן המלךאל־אבנך ויאמר לבמות נבל.:מות אבנך: לי:דך לא־אסרות וחליך לא־ ??השתלם הנשו בנפול לפג; בך־עולה נפלת רספו כל־ ד!גנם לבבות עליו: לה רבא בלרתעם להברות את־רוך מובאך בךי, לחק 138 י שמואל ב ג לחם בעוד היום לטבע דוד לאטד כד, לעשר,־לי אלהים וכה יכויף בי אם־לפני בוא־השמש אטעם־לדום אי ?ל־ מאומה: לי וכל־העם הכירו וייטב בעיניה□ ככל אשר ^ההפולך בעיני כל־העם טוב: ל׳ גידעוכל־ד^ מי־ לשראל ביום ההוא כי לא היתד, מהמלך להמית את־ אבנר כן־נך; לח ולאמה המלך אל-עבדיו הלוא תךעו כי-שד וגדול נפל הלום תך, בלש״־אל: ל־ ואנכי הלום רך ומשוה מלך וד,אנשים האלה בנל אדולה^שים ממני לשלם להוי י^מי* קהי׳ ןממ» , , ד » ולשמע בן־שאול כי מת אבנר בחברון ולך® לדיו ופל־ישךאל נבהלו;־ ושנל אנשים שולי־נדודים היו בד שאול שם האחד בענה ושם השני רכב כנל דמון הבארתי מכנלבנלמן כי נם־באדות תחשב על-בנלמן: נ ויכךחו דבארתים נתלמה ולהיו־שם נרים עד הלום הזת י וליה,™? בן־שאולכן נכה דנללם כן־חמש שנלם היה בבא שמעת שאול ויהונתן מיזרעאל ותשאהו אמנתו והנם ויהי בךונןזה 7*נום הפל1הפסדו ושמו מפיבשרת‘: ה וילכו' בנן־רמון הבארתי רכבובענה הבאויבחם‘דלייום אל־בית איש בשת והוא שכב את משכב הצהרים:! והנה באו עד־־תוך הבית לקחי חמים"ויכהו אל־החמש ורכבובענהאחיונמלטו: ? ויבאו הבית והוא־שכב.על־מטתו בהדך משכבו הכהו וימתהו ויסרו את־ראשו הקהו את־ראשו הילכו הרך העלבה כל־הלילה: "ולבא^ א״-דאש איש-בשה אל־ דוד חברון ויאמרו אל־המלך הנה־ראש איש־בשת 5ך שאול אובך אשך בקש את־נפשךהתן ירוה לאדני המלך נקמות היום הזה משאול ומזרעו: ס ויען דוד את־רכבו ואת־כענה אחיו ?נלרטון דיכארקי;■אמר לוחם חי״הור■ אשר־פדה את־נפשי מכל־צרה: - כי המניה לי לאמה הנה־מח שאול והוא-הלה כמבשר בביציו יאסיזר בי יי ואהרגהו שמואל בדה P ואדךנדו ?צקלג לתתי־לו בשי" י׳• אף ?ofr רשעים הרגו את־איש־צדיק בביתו על־משכבו ועתה 5לואאב|ש את־דמו מילכס ובעלתי אהבם מן־הארץ: יב ויצר דוד את־הנערים ויהרגום ויקצצו את־ידיהם ואת־ רנל^רתלו ןגל-הברכי; ?סכחן וא־ת ראש איש־כשת לי,חי!!?■!?ף ?קבר־אמי־ ?מדיז: ה א ויבאו בל־שבטי :שראל אל־דוד חברונה ויאמרו לאמיר הננועצמךובשירך ?מחנו: נ נם־אלמול נם־שילשום בהיות שאול מלך עלינו אתה הייתה מוציא והמבי את־ ושראל* דאמך יד|ד, לך אתר, תרעד. את־ע׳טי את־וקךאל ואתה תדלה לננידעלדשראל: נ רכאופל־זקני ושי־אל אל־דמלך רו5חנד׳ מל" *=,W גיי יל״ IW ל?נל יהוד, ולטשחו את־חד למלך!נלדשראל: י בך שלשים שנה דוד ?מלכו אךב?ים שנד, מלך: יי ןדורךיז מלך על־להודד־, שבע שנים וששה דדשים ובירושלם מלך שלשים ושלש שנה _על בל־ישראל ויהודה: י וילך המלך ואנשיו ירושלם אל־הלבסיי'יושב הארץ דאמר לדוד לאמך לא-תבואהנך־, כי אם־־הסירך "?נורים והפסדים לאמיר לא־יבוא דודהנד: !וילכד דוד אות מצדית ציון היא.עיר דוד: ח.ויאמר דוד ביום ההוא בל־1; מכה.יבוסי רין7נ בצנור ואת־הפסחים ואת־העורים שנאו נפש דוד.על־כץ:אמרו עור ופסח לא:בוא אל־הבית; <■ ולשב דוד ?מצדה רקרא-לד, וניך דוד רבן דוד סביב מן־דמלוא ומתה: י כלך דוד הלוך לגדול רהוהאלה; צבאות עמו: יא וישלח חירם מלך־צרמלאכים אל־דוד ועצ; ארוים ודרשי' עץ ודרשי אב! יןירוענו־בלת לתד: י־ וידע דוד כי־דזכינו לדוד למלך עלדשיאל י?' m ממלכתו ?עבור עמו לשראל: י: ולך,ה דוד עוד פלנשים לנשים מיתשלם אסלי באו מךם־ון רולח עזד לחך תיית המוציא קרי, וחמביא קרי. פסקא באטצע פשק. שגואי קרי • כנים 146 שטואל ב דז ו בנים ובנות: יי ואלה שמות הילדים לו ביחשלם שמוע ועוצב ונתן ושלטת:" לבתר־ ואלישוע ךנפג_ דפיע: ״ ואלישמע ואל,T? ואליפלט:ל׳ (tw* W כי־ משתו את־דוך למלך על־ישךאיד1 מלו כל־פלשותים לבקש את;דודוישמע דוד וילד אל-תמצודד,:"ופלאים באולנטשו בעמק.רפאים:■־דעאלדוךבידוד. לאמד דאעלד אל־פלשתים דתלנם 3:די-ויאמר והיד׳ אל־דוד עלה כי־נתן אתן אודך?לשתים מדל: ־ דבאלוד בבעל־פו־צים ולבם שם דוד ויאמר פדך לדוד את-אלבי לפנל כפרך מלם על־כן קרא שם־דטקום דדוא בעל פרצים: כ« ויעזבו־שם את־עצבידםולשאם דודואנשיו: ני־רספו עוד'פלשתים לעלות לנטשו בעמק לפאים: « לשאל דוד בידוד ויאמר לא תעלת ד,םב אל־אדרידם ובאת לדם ממול בנאים: בד וידי בשמעך את־מול צעדד בראשי דבכאים א! תדרך בי אולצא לדוד לפניך ?דיבות במתנך פלשתים: בי. רעש דוד בן כאשר מדיי לדודי 1-T אהפלשתים מנבע עד־בלאך ״ר: . , , ו» ויסף עוד דוד את-כל־בךור בלשךאל ?ילשים אלף: כרקס1רלךדודוכל־ך.עםאשלראתומ^לילדוךד לתעלות משם את ארון ךאלד.יםאשר-נקראשםשםןהודיצ?אית ישב דברבים עליו:־ ללבבו את־ארון ד,אלך,ים אל-ענלך דורשת לשאתו מבית אבינדב אשך בנמנד ועזא ואדיו בני אבינדב־ נדנים.את-ךעגלד, ךדשד: י לשאתו מבית אנלינדב אשר בנבעך, עם ארח ק.2להיפ מיז דיל1ד W ך,ארון: ה לרוך 1 וכל־בית לשךאל משתקים לנפכך לדוד בכל עצי ברושים ובכנירות ובנבלים ובתפים ובמנענעים ובצלצלים: י״רבאו עד־נדן נכון לשלד עוד אל־ארון דאלירים ויאדו בו בי שמטו דברך: י רדי״אף תוה ?לירי רבת שם דאלדים עלה,של רמת שם עם ארון קאלרים: V:|T ׳ V פסקא באמצע פסיק. כשמעך קרי. פתח באתגח • שמואל בו עא ״ ולדור לךוד_על איפר פרץ להוד פלץ בעזך, ולקרא ל0ר,1ם ההוא פרץ עזה עד הלום הזך,:« וירא דוד את-יהוך, בלום ההוא ראמר איך לבוא אלל ארון להוך,: י ולא־אבה מי להסיר אללואת־אךוןלך,וך, על-עיך דוד ולטהו תר ביות עבר-ארם תמי: י» וישב ארון להוד, בית עבד אדם הנתי שלשה, חרשיםחברך להוד, את־עבך ארם ואת־בל־ביתו: -מינד למלך דוד־ לאטד ברך לדעה את־בית עבד אדם ואת־כל־אשר־לו בעבור ארון האלהים וילך דוד נ!על את־ארון האלהיסמכית עבר ארם עיר דוד בשמחה: י; ולד,י כי צעדו נשאי אחךלהוך, ששח בעדים ולזבח עזור ומקיא: יי ודוד מכרכר ככל־עיי לפנל יהוד, ודוד מיר אפוד בד: ־י ודור וכל־בית לשראל מעלים את־אריז יחיה בתרועה ובקול שופר:=- והלה ארון יהוד בא עיר דיד ומיכל' בת־שאול נשקפה 1 בעד החלון ותרא את־הטלך דוד מפזז ומכרכר לפני לולה.וועבז לו בלבה: יי ולבאו את־ארוןיהוד, ולצנו אתו במקומו בתוך האהלאשרנטה־ לו דוד ולעל דוד עלות לפנל להוד, ושלמים: •ח ולכל דוד מהעלות העולה וזלל,שלמים ויברך את־קעם בשם להודי צבאות: ■ט ולחלק לכל־העםלכל-המון.ישראל למאיש ועד־אשד, לאיש חלת לחם אחת ואשפר אחד ואשישה אחת וללךבל־העם איש־ לביתו: ־ רשב דוד לבסי א"־ כיתרותצא מיכל בת־שאול לקראתדוד ותאמר מד,־נכבד חי׳ו״ם מלך לשראל אשר נללך, היום לעיני אמהות עבדיו בלגלות נגלות אחד הדקים: נא ויאמר דוד אל־מיכל ?פנל יהוד, אשר בחר־בי מאביך ומכל־ביתי לצות אתי נניד על־עס להודי, על־לשראל לשחקתי לפנל להוד,: « ונקלתי עוד מזאת והללתי שפל בעלנל ועם־חאמהות אשד אמרת ?נמם אכבדה: כג ולמיכל בת־שאול לאליה לה ילד עד יופימותד.: J <- VAT (T פסקא באמצע פסיק. כצ׳ל ם׳«. בעלת שמואל ב ז ז» ויהי ?mm inga •ész 3pr תיח־לי מסביב מכל-אוביו:נרא0רהטלך אל־9תן תביא!־אה נא אנכי יועזב כבית אחים וארון האללולם ישב בתוך היריעה: נ ולאמר סלן אל־הטלך כל אשר בלב^וי ל1י 3 m' לחך, עמך: י ולת בלולה התא •ולת דבר־יהוה אל־נתן לאטד: ה לך ואמדת אל־עבךי אל-דוך כה אמך ידייד׳ האתר, תבנה־לי בלת לשבתי: י כי לא;לסבתי במלת למיום העלתי את־בני ישראל‘ ממצרים ועד היום הזה ואהיה סתהלך באדלובסלסכן: י ב?ל אשר־התהלכח בכל־בנללשךאל הדבר דברתי את־אחךלסבטילשראל אשר צרתי לרעות את/עסי את־לשראל לאסי למה לא־ בניתם לי בית אחים: n ו_עתהכה־תאטר לעבדי לדור כה אמך להוד, צבאות אני'לקחתיך מן־תוד, סאקר הצאן לתות נגיד על־עטי על־לשראל:־ ואהלך, עמך בכל אעי ד,לכת ואכללתה את־כל־איביך מפרך ועשיתי לך שם !רול כשם תרללם אשר בארץ: - ושמתי מקום לעטי ללשראל ונטעתיו ושכן תהתיו ולא ותן עוז־ ילא־ים:® בני־עולה לענותו כאשר בראשונה: י" ולמן־היום אשר צדתי'שפטים על־עטיילשראל והניחתי לך מכל־איביך ותלד לך יהוד, כי־בלתילעשתלך להור,: י־ כיו למלאו ימיך לשכבת את־אבתיךלהקימיתי אודוו־עך אחריך אשר לצא ממעיך וזל,כיניתי אח־ממלכתו: ן הוא לבנה־בלת לשמי לכננתי את־כפא ממלכתו עד־עולם:.־י אך אליה־ לוילאב והוא להלה־לי לבן אשר בקעותו והכךתיי בשבט אנשים ובננעי בני אדם: י» והמת לא-לסור מטנו כאשר הסרתי מעם שאול אשר המיךחי מלפנלך:« ונאמן ביהך וממלכתך עתעולם לפנלך ככאך להלך, נכון עתעולם: י!כ3להךבחם האלה.וככלהתלון תה כן דבי 1SJ אל־ דוד: " ולבא המלך דוד וישב ל?נל יהוד, ויאמר מי אנכי פסקא באמצע p , ה' שטואל בזח עב 8דד ודוד, ומי ביתי כי ד,ב^י.עד־ד.לם: "והקטן עוד זאת נעי,3יףאחןי !קוד,.והדבר נם אל״פית־עבדך למרחוק [ואת תורת האדם אדר והוד,: נ ומד,־יוסיף דוד ונוד לדפק אליף■ ואותה;דעת את־ע?ךןיאדנדוהוה:כא בעביר ד?ר1י ובלבךעשיית את פל־דעחלה הזאת להודיע את־עבדך: «על־בן נדלותיהווהאלחםבי־איןבמוך ואין אלחם וילהך ?כל אש־־שמערבאירנ’: ף ומי ?W, ב^לאל נוי אחד ?ארץ אשר הלכו אלחם לפדות־לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם מחלה ונראות לאך?ך מפר עמך אשר פדי? לך ממצחם נרם ואלד,יו: ני!תכונן לך את־ עמך ושראלו לך לעם עד־עולם ואתה והוד, חית לתם לאלהים:־י. ועתה.יהוד, אלד,ים הדבר אשר דברת על־ ע?ךך ועל־ביתו הקם עד־עולם ועשח, כאשך דברות: » הגדל שמןד עד־עולם לאמיר יהוד, צבאות אלהים יעל־ ישראל ובית עבדך דוד.:לדה נכון לפניך:5 פי־אתוה ,יהוד, ??אות אלהי ושיראל נליוזה את־אין עבדך לאמיר 3ןת אבנחלךעל־פן מצא עבדך את־לפו להתפלל אליך את־התפלה הזאת. כחגעתד,ואדני.יהוד, אתה־הוא האלהים וך3ךיך;ח1 אמת והדבר אל־עברך את־הטובה הזאת: “ ועודה הואל וברך את־נרת עבדך לחות לעולם לפנלך ?י־אהך אדר תות ד?ףת ומברכתך יברך בית־ עבדך לעולם: ח» לח אחרי־בן רך דוד את־פלשודים רכניעםרקח דיך את־טתנ דאבה מיד פלשתים: נייד את־מולנב נימדדם בהבל'השכב אותם #ה וימח-ישני־הבלים להמית ומלא החבל להחיות ותהי מואב לדור לעברים ^י מתה: נ _עךךודאת־הדך,עור בן־ךחבמלך צובה ?לכתו להשיב:ח בנרד־״י: י רלבד רוך טמנו אלף ישבע-מאות פלשים ועשרים אלף איש ועלי ויעקר דוד הל׳ תושר" תריסעמי. פתחנאחגת. פרת קרי ולא נתיב. אן; 144 שמואל בחט י את-כל-דרכב ויותר 131313 מאז-, רכב: ה ותבא ארם דמשק לעוד לדד־דעור מלך צובדח עןי דוד בארם עשחם־ושנןם אלף איש: ירשם דוד ?צבים בארם דמשיק ותרי ארם לדוד לעבדים נושאי מנתר, רשע יהור, את־ דוד בכל אשר ך,לך: ■רקח דור את שלטי הודב אשר חל אל עבדי חררעזרךביאם יחשלם:" ומבטח ומכרתי עלך חדדשר לקח חטלך דוד נחשתדךבר. ?אד: ־.וישמע תעי מלך מ» מד• לוד, את כלחחייל ריידעיר: ’ולשלח תעי את־יוךם־בנו אל־חמלך דוד.לשאל־־לו לשלום ולברכו על אשר נלחם בהדדעזר ויכהו כי-איש מלחמורי' ת$י מלי לידדעזר י?:דו ל׳:י ?לי־?5ף י?לר וחב ובלי נלעת: ״ 01-*9= לילוייש ממוהר לירידי עם־הכםף'ותוחב אשף הקדישמפל־חגרםאשר כבש: יב מארם וממואב ומבני עמון ומפלשתים ומעמלק ומשלי חדדעור בן־רחב מלך צובל: ־ רעש דוד שם כשבו מלכותו את־ארם בניא-מלח שמונח עשר אלף: ־י רשם ובאדום ?צבים מל־אדום שם ?צבים ולחי כל־אדום עבדים לדוד רושע לחוד, אות-דוד ככל אשר לילל: ®ולמלך דודעל-כל-לשראל ולחי דוד עשה משפט וצדקד לכל-עמו:« ליואב בן־צרולך על־דצבא רקושפט כך אחילור מזכיר: ’י וצחק בןךאחיטוב ואהימלך ?ן־אביתר כדגים ושרלך סופר: י" וכגלהו בךיהרדע ולפרקי והפלתי ובני דוד כדנים היו: : ••f T J | :־ I T s V ט א ךאמר.ךוד דכי לש-עוד אשר נוקף לבית שאיל ואעשך, עמו חסד בעבור יהונתן: ־ ולבית שאול עקר ושמו ציבא רקךאו־לו אל־חך ויאמר המלך אליו האתרי ציבאולאמר עבדך: י ויאמר המלך ד,אפם עוד איש לבית שאול ואעשה עטו חסד אלחם ראמר צי=א אל־ המלך עור בן ליקונתן נכה רגללם: י ראמר־לו המלך איפה שמואל בחט עג איפה הוא האמה ציבאאל־הטלףהנה־הואבית מכיר ?חנמיאל בלו הבה: הואילה הטלף הוד ונדוהו מבית מכיר ?ן־עמיאל מלו ךבר: י הבא ??יבשת בן־ירמתז, בן־־שאול אל־דור הפל .על־־פניו השתהו ויאמר דור מפיכשת ויאמר'הנה עבהף:< ויאמר לוידודיאל־תירא כי ?שה אעשה ע?ף חכה'מנמר יהונתן אביר והשיבתי לף את־כל־ש־רה שאול אביף ואתה תאכל להם על־ שלחני תמיד : ח וישתחוראמר מד, עבדך כי פנית אל־חבלב המת אשר כמוני: ט ויקרא המלך אל״ציבא נער שאול ויאמר אליו כל אשר היד, לשאול ולבל־ביתו AT V . J- (- T -V :־ Q T : v T : : T • -ץ• ז (-T Tj : • J • ?י־דדו האנשים נ?למים מאד ויאמר ד&לף שבו בירדוו עד־יצמחזקנכם ועזבתם:י,יזי־אי ?3 ?®מ3'W בחדרשלחו מי־עמון.קזקח את-ארם בית־רחוב ואת־ ארם צובאעשרים אלף ך,נלי ואת־מלף מ?™ אלף איש ואיש טוב שנים־עשר אלף איש: ז רשמע דוד וישלח את־יואב ואתיכל־דצבא דנבודים: ח!יצאו בני עמון ויערכו"מלחמה פתח השער וארם צובא ורחוב ואיש־ -ן-; JV (T T : . • J- ־ hT־ ־1:־״ .r : : ננפו לפך:שראל רשלמו ארדישראל ו״יעבדום ויראו ארם להושיע עוד את־בני עמון: יא א דהי לתשובת השנה לעת 1 צאת המלאכים וישלח דוד את־יואב ואת-עבריו עמלואת־כל־ישראל וישחתו את־םי ענ!ון רצח על־רבח ודוד יושב ביחשלם: נ ויהי I לעת הערב וייחם דוד מעל משכבו ויתהלך על־נג בית- : ••T 1 TT” V V T J • ״* ־> ״ : T ■׳־• J ־ ״| ־ ־J " ו ישראל קרי. יתיר א " המלך db* ג־י־אtm רחצת מעל ר1נ והא&ה טובת מראה מאד: ג וישלח דוד וידרש לאשה ויאמר הלוא־זאת ! | - • : -T J ;* ־ • : ) v - AT • IT :־ ך q ( בת־שבע בת־אליעם אשת אותך. החתי: י וישלח דוד מלאכים רקחה ותבוא אליו לשכב ?!מד, והיא מדקדשת מטמאתה /ותשב" אל־ביתה: לי״ותחד חאשד־ו'ותשלח ותנך" לדוד ותאמר חרדת'אנכי: י וישלח דוד אל־ייואב שלח אלי את־אותה ההתי" לשלח יואבאת־אותה אל־ דוד: ז ויבא'אוריד, אליו'וישאל דוד לשלום יואב ולשלום העם ולעזלום המלחמה: י׳ ויאמר דוד לאוריה רד לביתר ורחץרגליך ויצא אותה מבית המלך ותצא אחריו מעזאת המלך: ־!;עוכב אוריה פתה בית המלך את ?ל־עבדי אדניו ולא ירד אל־־ביתו: י וינדו לדוד לאמך לא־ירד אוריה אל־ביתו ויאמר דוד אל־אותה הלוא מדרך אתה בא מךו_ע לא־ירךתאל־ביתך: יא ויאמר אותה אל־־דוד הארון וישראל ויהודה לשבים בסכות ואדני יואב ועבדי אדני על־פני חשדה הנים לאני אבוא אל־ביתי לאבל ולשתות ולשכב עם־אשתי חיך וחי נפשך אם־אעשח את־חדבר חזה: יב ויאמר דוד אל־אוריח שבכוח נם־ ד,רם ומהר אשלחך וישב אוריה'ביחשלם ברם ההוא וממהרת: יג ויקרא־לו דוד ויאכל לפניו וישת וישכרהו ״ TT I $”) * T J T| : — # iTT:|T* —•).:• : ־: ־ ויצא בערב לשכב במשכבו עם־עבדי אדניו ואל־ביתו * T J ״T • V גי •1י :••V: T J ” ) לא ירד: יי ויהי בבקר ויכתב דוד ספר אל־יואב וישלח פוך אותה: טי ויכתב בספר לאמיר הבו את־־אותהאל־ מיל פני המלחמה'קח^ה ועובןזם מאחריו לנכה ומת: טזולד,י בשמור יואב אל־העיר דתן את־אותה אל־המקום אשיר יד־ע כי אנשי־חיל שם: יי ויצאו אנשי העיר וילחמו .*ת־יואברפל מן-העט מעבדי חד רמת נם אוריה ההתי: יי רעולה יואב רנד לדוד את בל־רברי המלחמה: רצו א.ת-המלאך לאמי ?כלוך^ אתכל;דבךיהמלהמהלדבר מינאך נך . ןרו- אל י 148 עפואל ב יא אל־המלןה ־ ולדה אם־תזגלדה חמת המלןי ואמי לד כודמננשתם אל־העיר להלחם הלוא ירעקם את אשר־ יף מעל לחומה :« מי־הפה אח־אבימלןי ?ן־ירב^וז הלוא אשר, השליבהעל־ו פלח רכב מעל החומה המת בסכץ למרי frm -נם מחיקוי החוד מת: כב וילך המלאך ויבא וינד לדוד את כל־אשר שלחו יואב: כג ויאמר המלאך אה־דור כי־גברו עלינו T . ( T T| ־־> V ־ ־ : T < IIT * 4 « T V | T •• האנשים ויצאו אלינו השרה ונהיה עליהם עד־פתח T|:־t * ־•*> :( ov •״ •־) 4 AV r - e - •ן :־ •• W (V- השער: כי וידאו המוראים אל־עבדיך מןנל החומה דמותו מעקרי המלל ונם ע?!יןי א1ר;ה ההתי ni: ró ויאמר יוה אל־הטלאך כד,־תאמר אל-יואב אל־ירע פעיניןי את־ הדקר לזה בי־מת וכזה תא5ל החלב המק מללוטולל, אל־העיר והלקה !חזקהו: מ!תשמע אשת איחה בימת אוריה אישה ותספד על־בעלה: כי ויעבד האבל •י! ״! • ht • *■ ־ • : י י ־ • יי׳ ן ר־׳ד j ■י,״ ••• « וישלח דוד ויאספה אל־ביתו ותהי־לו לאשר. ותלד לו ?!'וירע ההז־ךאשלמשה הוהבעי:'!הוי־׳: " יב» וישלח ירוה את־נתן אל־דוד ויבא אליו ויאמר לו שד אנשים היו ?עיר אחת אחר.עשיר ואחר ראש: נ ללשיר היה צאן ובקר הרבה קאר: ־,!לרש אין־בל בי אבדכבשה אחת קטנה אשר מנה ויחיה ותגדל עמו מנם־בנך "יחדו מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי־לו כבת: י ויבא הלך לאיש העשירויחמל לקחת מצאנו ומבארו ק־עשות לארח הבא לו 1ימןה את־כבשית האיש הראש ויעשה לאיש הבא אליו: י׳ ויחר־אף דוד ) TT J• T T VT - . (• T T )V -:1| ־•|-; -r T b באיש מאד ויאמר אל־נתן דוי־יהוה כי בקמות האיש העשה זאת: י ואת־־הכבשה ישלס״ארבעתים עקב"אשד Y : | )J\- W |T . ״ : J•• - : (T י ־־ • ־ • I v *• •AT — J • V•• ; •• | I- ן . . » • י * •ן . - יי ^‘ה את-להקרהזח!על אשר לא־חמל: - ראטרנתן אל־דוד אתה האיש כדו־אמר להוהאלהי.ישראל אנכי משחתיך למלך על־לשראל ואנכי הצלתיך מלה שאול: שמואל ב יב עד. ״ ואתנה לןו את־בית Tbf.WH?] Trs ?חילו1י ואתנה לןד את־?ית לשואל ויהודה לאם מעם :אם?ר, לןי ?הנה וכהנה נ = מדוע 1 ma את־ד?ך :תת לעשות הלע ?עינו־ את אוריה ההתי הכית ?ת־ב ואת־אשחו לקהת לןי לאשר, ואתו ל,ועת ?חרב ?ד עמון: י ועךה לא-תסור לרב מקיתןד ער־עולם,ער,? ?י ?ותני ותקח את־^ית אודיה החיתי להיות לזד לאשה: יא כד.וא5ור ידלה הנני &ם -לווי מ5ז’«ןסף■ ולקיוהי *W.tM T^rf ללעיןי לשכב עם־נשיןי,לעיר השמש הזאת: •נ כי אתך, ?שית ככתר ואני אעעוה את־לדעך הזה נ;ר ?ל-לקוראל ו״ננד השמש: יגדאטר דוד אל־נתן לןואתי ליהוד, • ויאמר לסן אל-דויד נם־יתה העכיר דקאלןי לא חמות: -י אפם כי־נאץ נאצת את-איכי יתד, בך?ך הזה, 3? ה,?! הילוד לך מות ימות: טי וילך נתז אלתייתו וינף להוה את" לולד אשר ילדה אשת־אוריה לדוד ויא;ש:ט! ויבקש ׳ 1• r : 5T • I V I" ST : |T V “ V ן . ־*•|*r .־:^•/1 לוד את־האלהים כעד תער ד?ם דוד צום י3* ולן ן?י?ב ?יצוהףדקמו זקני ביתו ?ליו להקימו«מי8לץ ילא אכה ולא־ברה אתם להם: י" דהי ?,יום דזשביעי דמת ל״לד דראו ע?רי דוד להניתלח כי־מת הילר 3' ?)?1יי לינה בהיות הילד חי הכתו אליו ולא־שמע בקולנו ואיןי נאמר אליו מת תלד ועעוה רעה י: דרא דוד ?י ע?ךיו בלחשים רבן דוד כי מת הילד דאמר דוד אל־ע?דיו ר?ת ד,;לדךא?ורו מת: תיקם דוד מהארץ דךחץדסך י־י׳לף שמלתו ויבא בית־יהוה גישתה ויבא אל־ביתו לעאל וישימו" לו לחם ויאכל:'כא ויאמרו עיקריו אליו מה ?!יקד הווי, אשר ,עשיות בעבור תלד ח; צמת והכך yffl מת הילד קמת ותאכל לחם: ־נ, ויאמר כעוד ??י חי צמתי ואמה כי אמרתי מי יורע יח!ני:תה וחי ';לי: ״ ועתר,ומת למד, nj אני צם האוכל להשיבו ה0ז -<'p . בעיניו רך,. פסקא באמצע פסוק. וערן נמתח. שמלותיו נץ־י. ותגני קרי • 156 שמואל ב יב יג עוד אני הלך אלד m לא-;שוב אלי: ־י דנתם דוךי את 3ת־שבעאקזתוךבא אליה וישכב ?מד ותלי *3RN* את־שמו שלמה ההוד. אהבו: כי׳ ויישלח ב:ה נתן הנביא גיקרא את־שטו וולהה פעמה והוהנימרלחםיואב ברכת בני עמו וילכד את־עיר המלוכה: « וישלח יואב מלאכים אל-ךודדאמךנלהכתי כרבה נם־לכךתי את־ עיר המים: סי ועתה אסף את־יתר העם וחנה על־העיר ולכדה פן־אלכד אני את־העיר ונמרא שמי עליה: בט ויאסף דוד את־כל־העם וילד רבתה וילחם בה גילכדה: ל רקח את־עטרת־מלכם מעל ראשו ומשקלה ניכר זהב ואכן וקרוה ותהי על־ראש זיוה ושלל י העיר הוציא הרבה מאד: לא ואת־העם אשר־בה הוציא וישם במנרה ובלוךצי הכחלוכמנורת'הבתל והעביר אותם במלבן וכן יעשה לביר זעךי בנך״עמון רשבהור וכל־ העם יתשלם: ’ 'יגא'וןהי אהד־כן ולאבשלום בן־דוך אחות:פה ושמה תמר הארבה אמנון בךרוה נ ויצר ?1W, להונחלוי־ו בעבור תמר אהתו בי בתולה היא ויפלא בעיני אמנון לעשות לה מאומה: ־ ולאמנון רע ושמוןונךבבדשמעה אחי רודרונדב איש חכם מאך: י ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בן־הטלך בבקר בבקר הלוא מיד לידאמר רו אמנון את־תמר אחורת אבשלום אחי אני אהב: ה ראמך לו'וקורב-על־^?1ו ואזחליצא אביך לךאותך ואמרת אליו תבא נא קמר אתתי ות?דני לחם ועשתה לעיני את-הבריד־׳ למען אשך אראק ואילה' מרה: י רשבב אמנון רתחל רבא המלך לראותו ויאמר אמנון ארתטלך'קבוא־נא תמ־ אחותי'ותלבבלעינישתי לבבות ואברה מ:ךה: י _ךשלח הוד אל־תמר הכותי׳ לאטד לכי נא בית אמנון אחיך נעשי־לו הברה: " ותלך ותקרא קרי בטלק קרי • הטר שמואל* ב יג י עו תמר בית אמנון אהיה והוא שכב ותרח את־הבצק ותלוש ווזליפבלעיציו׳ותב^ל את־סל?בות: ט ותקח״את־דעשרת וו!צה לפניו ולמאן לאכול האמר אמנון הוציאי כל-איש מעלי רצאו כל־איש מעליו: י ויאמר אמנון אל־תמר הביאי הבהה החדר ויאשרה מירך'ותלה תמי את־ הלבבות אשר עשתה ותבא לאמנון אחיה ההדרה: יא ותגש אלר לאכלרחוק־בה ויאמר לה בואי שכבי" עמי אחותי: יב.ותאמר לו אל־אחיאל־תענניכי לא:;עשה בן ?ושלאל אל־תעשה את־הנכלך ר,זאת: <וא'ני אנה אוליך את־חך?תי ואתה תך:ך, ?אדוךהנ?לים ?ושהאל ועתה רבר־נא אל־המלך בן לא ומנער ממך,: יי ולא אבה לשמע ?קולה החור, ממנהרענה הש?ב אתך,: ־*!;שנאה אמנון שנאה גדולה מאד כי גדולה השנאה אשר שנאה 9אל,בה |שר אהבה ראמר־־לה אמנון י קומי ־לכי: » ותאמר לו אל־־אודית הרעה הגדולה הזאת מאחרת אשר־עשיתעמי לשלחני ו9א זאבה לשמע לה: לויקרא את־נערו משרתו.ויאמר שלהו־נא את־ואתמעלי החוצה ונעל'הדלת אחריה יח ועליה כתנת פ1ים כיי p תלבשן ■ 1 - •.I- ■V V :־V J , : T •VT: -T IV - • • ״ I • ו ( : -Ti. : J ?נות־המלך הבתולת מעילים ויצא אותה משרתו החוץ י?על הך־לת אתריה': -=!?קח תמה אפרעל־ראשה וכתנת ל«ים אשר עליה קרעך ותשם ,;רך' על־ראשה 01לו ללוןיןועקה: 3 האמה אליה א?שלו?נ אחיה האמינו! אחיך היה עמך ועתה אחותי החרישי אחיך הוא אל־ ?שיתי את־לבך לדבר'הזה‘'וקשב תמר ושמנוה בית *?שלום אחיה: ” והמלך ךוד שמע את בל־ד,דברים לאלה החד לו מאה: ־נ ו^־הבה אבשלום עם־אמנון למרע ועד־טוב בי־שנא אבשלום את־אמנון על-דבר אשך ענה את תמר אחתו: ־״ ההי' לשנרדם ;מים הדיי $ים לאבשלום בבעל הצור אשר עם־אפרים הקרא : - : AT : V * JV <. r -1- : T• ,־־• :|t< אבשלום יי׳יר ד 1S2 שמואל ב יג אב^ולום לכל-בני לפלך: =י דכא אבשלום אל־ה? ל1י לאמר מוד»< מעם ???ני «=־, עבדך: כה ויאמר המלך אל־אבשלום אל־בני אל־נא נלך כלנו ולא !בבל עליך וערד?1'!?*יזמר׳ 5??ת ך?ו?הו: ני ףא?ר אבשלום ולא יל-קא אתנו אמנו! אהי יאמר לו ך&ך ל?$ה.ילך ??!ך:« גיפחי?ו 5W מ?וי אתואת־אמנוןואת?ל;9נלל&לך: נ״י3£וא5שלום את־ נעריו לאטד דאו־;א כטוב לב־אמנון ברן ואמרתי אליכם הכו אח-אמנון ormi אתו אל־תיראו למא כי אנכי צר<את;ם לוקו' וליו ל«’:ר!’.ל: ־.ויעעוו נערי אבשלום לאכנון 3*<$ך צול אבשלום רקמו 1 כל־מי למלך וירכבו איש.על־פחיו תכו: ל וילי המה כהלך ול,שמועה באל אל-דוד לאמיר לכך, אכ^לום את-כל־כנ: למלך !?א־ נולד מהם אחה: ל»ךקם למלך!.יקרע את־כנהיו ר׳ככב ארצה ו?ל־55ךיו!ניבים קרעי בגדים: ל־ רען ינדב 151־ 87מער, אלי־דוד ויאמר אל-יאמר אתי את כל־לנערים בנךלכולך' למיתו כי-אטנון לבדו מת כי-על-פי אבשלום היתד־ז שימה מיום ענתו את המר אחת1. •גגעתה אל* ;nf אתי למלך אל־לבורבר לאביר כל־בני המלך קתו ?י־אם אמנון לבלו מת: לי יברח אבשלום ישא ל!!!ר לצפה את־עיניו ירא ולנה _עם-רב הלכים מדלל נוחהיו מצד ללה: לי יאט־:יניב אל־המלךמהמי־ משי ?.אי ?ד,?ר 1? rm מרי ♦ * -יופי 1 íN לי< ולןהכך-לקלך ישיאו. קולם יכפו ונם־המלך ובי־ ע;ךיו בכו ככי.!ךול מאי: ל'[אבשלום כלח וילךאל־ תלכי ?חכיחור מלך נשור רתאכל על־כנו כל־תמים: לח ואבשלום ברח וילך נשוה רהי־שם שלש שנים: לט והכל ך!ךלמלך לצאת אל־אבו!זלום כי;נחם על־אטנון כי-מה: יד» וידע יואב כן־צתה כי־לב למלך ?ל־אכשלום! J שמואל ב יגיד 19 ב ו^זלח יואב רקועה רקח מ א#ה rigón !*כור אליהדהא?לי־נאול?עזי:;א מלי־אקל ואל־תם1מ סמן והדתבאשה וה למיס רבים ?וו!אברת על־מת: נ ובאת אל־חמלך ורשות אליו בןי?ך הזה דשם יואב ארת־ הדברים בפיה: י ותאבה האש״ה התקעיתאל־ךמלך ותפל על־אפיל׳ ארצה!תשתהו ותאמרי הושעה המלך: י. ראמר־לה המלך מד,-לך ותאמר א?ל אשד-אלמנה אנידמת אישי: י ולשפחתך שנן בליםוינצו שניהם בשדה ואין נטדל ביניהם ול?ו האחד את־האחדידמת איתי: - והנה יקמהכל־לששפההעי־שפהתך ויאמרו תניואת־ מכך, אחיו ונשתהו בנפש אחיו אשרהרג ונשמיההינם את־היורש וכבו את־נחלתי אשר נשארה לבלתי שום־ לאישי שם ושארית.על־פני האדמה: " ויאמר המלך אל r,אשך לכי לכיסך, ואני אצוך ?ילך:« ותאמר האשד, mw אל־י^לר ?יי ?m W ועי־בןת אבי והמלך וכבואו נקי: -.ולאמה המלך הברבך אללך, והבאתו אלי ולא־יסיף ןז1 לגעת בך: * ותאמר וובר-נא'המלך את־יהוךאלהיך מהרביתנאל הדם לשחת ולא ישמידו אה־מי,ויאמר חי-להוד, אם־לפיל משערת מך ארצה: -־ ותאמר חאשה תרבך־נ^,שפחתך אל־אדנן המלך דבר ולאמר דב־י: ■־ ותאמר האשה ולמה חשכתה כואתעל־עם אלהיט ומדבר המלך הדבר הזה כאשם לבלתי השיב המלך את־נדהו:' יי בי־מות {מות וכמים מןקם ארצך אשר לא לאספו ולא־לשא אלהים נפש והשיב מללושבות לבלתי לדה מטנו נדה: ״ ועתה אשר־ צאתי לדבר אל־המלך אדני את-הדבר הה בי האני אמתו מכף' האיש לחשטיד אתי"ואת־כני לחד"מנחלך קמץ בדק. שים קרי. מחויבתקרי. י אלהיס' 154 שמואל ב t אלד,ים: י! ותאמר שפחתך ץ־,יודנא ךבר־אתי הפל|י למנחת כי 1 ?מלאך ד,אלד,ים פן אדר המלך ?pap הטוב והרע דחוה אלהיך ילד עטך: " רען המלך ויאמל אל־ האשת אל־נא ךכךדי ממניהבראשר אנכי שאל אתך ותאמר האשד, לדכר־נאארני הטלה: יט ויאמר המלך לדך'יואב'אתך ככלדאתיותען לאשת !תאמר W- V אדני המלך אם־אש 1 לחמין ולהשמיל מכל אשר־דכר אדר המלך כי־עברך יואב הוא צויד ותא שם בפי שפחתך את כל-הרבריס האלה: נ לבעבור סבב את??.: הדבר ,עשה ?בדך יואב את־הך?ך תך, ואדני חכם כחכמת מלאך והאלה,ים לרעת את־כל־אשר כארץ: כא ויאמר המלך אל־־יואב הנה־נא עשיתי את׳הדיבר הזה ולך השב את־הנער את־אבשלום: כב ויפל יואב אל־ פני! ארצה נישתהו ויברך אוחגמלך!:אמר יואב היום :דע עברך כי־מצאתי.חן בעיניך אדני המלך אשר־,עשה המלך את־ךבר עבת: «ררןם יואב וילך ושורך׳ רבא את־אבשלום!תשלם: ני דאמך המלך :פב אל־ביתו ופר לא :ראה ויפב אבשלוס אל־ביתו 3p חמלו לא ראה: «׳ וכאבשלום לא־תה איש־:פח בכלרשראל להלל מאד מפף רגלו ןעךקדקדו לא־היה ם «ום: מ ובגלחו את־ראשו והיה מקץ ימים ותמים אשר יגלח בי־כבר,עתו וגלחו ושקל את־שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך: נ« ויולהו לאבשלום שלושה בנים ובת אחת ושמת תמר היא תתה אשך, יפת מךאדה: ני דשם אבשלום פיחשלם שנת:ם ;מים ו?ר חמלו לא,ואח: אל-עבריו ל* חלקי! יואב אלץר ולאום שיערים לכו והוציתוה בא״ש רצת עברי אבשלום את־החלקה באש: עי׳ ט׳יש. עבדך קרי. ויהס שמואל ב יד טו עדן * רקם יואב רבא אל־אבשלום חבלתך,!;אמר אליל למה והציתו עבךך את־קלולקה אשר־לי באש: לג ראמר אבשלום אלקיואב הנה שלהתי אליך! לאמי 3א מיי ואשלחה אתך אל־הטלך לאטד למה באתי מנשורטוב לי!גור אני־שם ועותר, אךאה פני המלך ןאםליש־בי מז .והמתני: *רבא יואב אל־הטלך רנד־ל! ולקרא אל־ אבשלום רבא אל־המלך גישהחו לועל־אפיו אךצד־, לפני המלך ולשק המלך לאבשלום סו» ולקי מאחרי כן רעש לו אבשלום מרכבה ופסים וחמשים איש רצים לפרו: ב והשכים אבשלום ועמר על־ נך ךךךד,שער ולהי כל־האיש אשר־להלהללו ריב לבוא אל־המלך למשפט ולקרא אבשלום אליו ויאמר אי־מיה עיר אהה ראמר מאחד שבטי־ושראל ?!ברך: נ ראמר אליו אבשלום ךאךו הבריך טובים ונכחים ושמע איך לך מאתהמלך: י ויאמר אבשלופמי-ישמנישפט בארץ ן,עלי;בוא כל־איש אשר־:ה:ה־ל1 ריבדמשפט והצדקתיו: "והיהבקרב-איש להשתחות לו ו^לדי mn'rm לו ונשק לו: י רעש אבשלום כדבר הגד, לכל־ושראל אשר־לבאו למשפט אל־הטלך ויננב אבשלונם את־לב W ושהאל : ־ ויהי מקץ ארבעים שנהראמר אבשלום אל־הטלך אלבה נא ואשלם את־נדלי אשר־נהרתי ליהוה |הבךון: י- כל־נדר נדר עבדך W3 משור בארם לאמיר אם־ישיב ישיבני ידוה יתשלם ועבדתי־ את־יהוה: =ולאמר־לו המלך לך' בשלום ר קם רלך חברונהז ’ וישלח אבשלום מרןלים בכל־שבטי לשראל לאמיר כשמעכם את־קול השפר ואמרתם מלך אבשלום בחברון: ■» ואת־ יתבשלום ד,לנו מאתים איש מירושלם קראים והלכים *W ק־יי ךהי הךןשר אמיץ להעם הולךור? את־אבעילום k3njV הטניך אל־דוד לאטד מך- לבדאי® לשהאיל אחל: א?שלום: יי ראמר דוד לכל-עבריו אשר־אהו ביחשלם הומו ונבדדוח כי לא־תהיד־דלנו פליטה מפני אבשלם מדת'ללכת פן־ןמ״-יוהשננו ’ והדיח עלינו את־הדלה והכה העיר לפי־חרב: ®.ויאמרו ?נבדי־הטלך אל־המלך ?כל א^ר־ולחך אדני המלך הנה.?נכדיך:« רצא המלך וכל־ביתו 3תלך רעוב המלך את עשר נשים פלנשים לשמד הכלת: יי רצא המלך וכל־העם כרגליו רעמת ביתהמךחק: ך וכל־עכךיו;נכרים על-לדו וכל-הכרת; וכל־הפלתי וכל־הנתים שש־מאות איש אשר־כאו ברנלו מנת;נכרים.על־פניהמלך: Íךאמרהמלך אל־אתי הנתי למה תלך נם־אתה אתנו שום ושם עם־המלך כי-נכרי אההונם־נלהאתה ל«קו«ך: ־המולוכואך והיום יי!נו?ך ?!מט ללכת וא;י הולך על אשר־אני הולך שוב והשב את־אחיך עטך הבהאמת:« רען אתי את־דמלך ויאמר חי להוה וחי את; המלך כי אם במקום אשר;היה־ שם ואדני המלך אם־למות אם־להלםכי־שם יהיה עבדך: ־־ ראמר דוד אל־אתילך ועבד רעבר אה; הנתי וכל־ אנשיו וכל־הטף אשר אתו: « וכלה,ארץ בוכים קול נדול וכל־העם!נכרים והמלך עבר ?נחל קררון וכל־העם עברים על-פני דרך את־המדבך: ־יוהנה נם־צדוק וכל־ ד,לרם אתו. נשאים את־ארון ברית האלה,ים ותנקו את־ ארון האלהים רעל אביתר עד־תים כל־העם לעבוד מן־ העיר: ־י, ראמר המלך לצדוק השב את־ארון האלהים העיר אם־אמצא חן כעיט ידוה;חשבני' והראני אתו ואת־ןוהו: ־י ואם כה יאמר לא חפצת; בך'הנני:עשה־ לי כאשר טוב ?עינך: ־׳ דאמך המלך. אל־צדוק הכהן הרואה אתה שבה העיר ?שלום ואהימעץ בנך.ויהונתן אגיעך קרי. אם כתיב ולא <ךי, ׳ P שמואל ב טו טז עט ?ךאה:תך ?3: ?ניכם את?ם: « ראו אנכי מתהדהד, ?עם־ות הטךבך ®־־בוא דבר טעמכם למיד'לי: ־־־רשב מ1?מ5י«ז*די1,מלקים!דייזי»הי9יעם5 י ודוד עלה כמעלה הדדים עלה 1 וכובד, וראש לו חפוי והוא הלך חף וכל־העם אש—אדי חפו איש רא׳צו [,עלו,עלה ובכה: וי! ורוך הניד לאמיר אחיתפל כקשרים עם-א?של1ם ויאמר דוד סכל־נא איודעצת אדויתפל [דעה: ל־ ויהי דוד בא עד־הראש אשחישתהוה שם לאלהים [הנה לקראתוחושי הארביקרוע בתנחו ואדמה על־ראשו:* ויאמר לו דוד אם ?ברת אתי והות ?ל[ למשא: לי ואם־העיר תשוב[אמרת לאבשלום עבדך המלך אקוד, עבד אביך ואני מאי [עתה,ואני $בלך וה&דתה לי את עצת אחיתפל: לה והלוא עמך שם כךוק [אביתר הפלגים ,והיה כל־הדכר אשר תשמעי מביח המלך מיד לצחק ולאבחר ה?הנים: לי תירקים עמם & בנח,ם אחימעץ לצדוק [יהינו![ לאביתר ושלחותם ?חם אלי בלחבר אקזך תשמעו: לירבא חועזילעה דוד העיר ואבשלום,יבוא [ןחשלם: טז» חח,עבר מעט מהראש חנה ציבא נער מפיבשת לקראתו וצמד המדים חבשים ועליהם מאדים לחם ימאה צמוקים ומאה קוץ' ונבל:ק=1:אמר,המלך 8ל־ ¥יםא מה־אלהלךךאמרציכא הסמורים לבית־המלך לרכב ולהלחם ןהק.יץלאכ1ל תערים ומזן לשתות ה״עף ?|ךבך: ־ ויאמר המלך [איך, בן-אךנלך ויאמר ציבא *ל־המקי הנה יושב בירושלם כי אמר היום,יעיבו לי £ית ישראל את ממלכות אבי: י ויאמר המלך“לצבא דנה לך כל אשר למפיבשת ויאמר ציבא השתחויתי אק0נא־חן בעיניך אתי המלך:"יי יובא המלך לוד 2ד; בהורים והנך, משם איש יוצא ממשפחת בית־שאול ושמו בערבות קרי, חסר י׳, וחלה? קרי. 158 שמואל ב טז שמעי מ־גרא יצא,יצוא ומקלל: יודם5ןל באבנים את־ דוד ואת-כל-עבדי המלך דוד ובל-העם קל־הגבקים מימינו ומשמאלו: י וכר־אמר שמעי בקללו צא צא איש הדט^פואלני הבליעל: ״ffe’Wn יה הכלודטי ביה־ שאול אשך מלכתתחתו דתן והוד־. את־המלוכה ביד אבשלום ימך'’והנך ברעל.ך כי אישדמים אתה:i ויאמר אבישי בן־צרךה אל־המלך למה וקלל הכלב המת הזה את־אדך ד,מלךאעברה־נא לאסירה את־ראעו: ;!יאמר המלך מה־לי ולכם פד צררה ביי יקלל ובי להוד, אמר לו קלל את־־דוד ומי יאמר מדוע עשייתה, כן: יא ויאמר דוד אל־אבישי ואל־כל־עבדיו הנה בני/אשר־יצא ממעי מבקעזאת-נפשיואף כי־?$הבן־הימינייתמלווקלל בי־אמר לו יהוד,: י: אולי יראה יהוד, בעוני והשיב יהוד, לי טובה תחת קללתו היום הזרר: -ידלך דוד, ואנשיו בךךךץשמע;קלך׳.בצלע ההר לעמתו הלק, ולקלל ולסקל באבנים לעמתו ועפר בעפר: ■י ויבא המלךלכל; העם אשר־אתו שפים וינכש שם: טי ואבשלום וכל־העם איש יעזראל באו ירושלם ואחיתפל אתו:Tטי ויהי באשר ״•T : • J ־״ T) •ן r •ATT:־ • .I • V V ־: • r:־ JV ן בא חושי חארבי.רעד, דוח אל־אבשלוט דאמר חושי אל־אכשלוםילחי ד,מלך יחידימלך: ‘׳#ו אבשלום אל־הושי זה הסךד את־ל■ ע ך למה לא־הלכת את־רעך: יי! ויאמר חושי איר־אבשלם לאבי אשר בחד יהוד, והעם הזה לכל־אלשושיאל לא אהיה ואתו אשב:';פ והשנית למי אך אעבד הלוא לבך בנו באשר עבךתי לפך אביך כן אהיה לפניה: כ ויאמר אבשלום אל־אחיתפיד1 הבו לכם עצה מד,־נעשה: »ךאמד אחיתפל אל-אבשלם בוא אל־פלנשיאביך אשר ר,ךח לשמור הפת ושמע בל־לשידאל כי־נבאשת את־אביך וחוקו ידי כיד־אשר אתך: נ= ויטו לאבשלום האהל על-הננ ויבא אבשלום י S — | |T : ־ $ V K T y T ־־ ־־ AT ־־T. • < T ףחתיונך. כר, יקרי. ביקרי. בעיני ק־י. פסקא באמצע פסוק* לו קרי. שמואל ב טז p ם אל-פלנשי אביו ל?ינ: כל־.י«ךאל:« ועצת אדויתפל אשר תנץ ב;מים חהססנשר ל¥אל־:.״3ד3ד ל:אלהים כן כל־עצת אחיתפל גם־לדוך נם־לאבשלם: ין« !;אסר אחיתפל אל-אבשלם אכחרה־נא שרם־ ?שר אלף איש לאקומח וארדפה אר־!ד7וך הלילה: ב ואבוא ?ליו ותא:!עורפה:דים והחרדותי אתו ונם כל-העם אשר־אהו [מיתי כל־העם אליך כשוב הכל האיש אשר־אתה מבקש כל־ העם יל,:ה שלום:' י רישך הדבר 3?נינ: אבו?'לם 5W כל־זקנ: :שלאל • י. ויאמר אבשלום קרא נא נם לחושי האךכי ונשבעה מח־בפיו נם־הוא: - ו:בא חושי אל-אבשלום ויאמר אבשלום אליו לאמד כדבר וזזה דבר אחיתבל חנעשה את־רברו אם־אך אתה ד3ר:. ו:אמר חושי אל־אבשלום לא־טוכה העצר, אשר־:עץ אחיתפל בפעם הזאת: ח ויאמר חושי אתה ידעת את־אביך דאת־ אנשיו כי גברים המה ומרי נפש המה כדוב שכול בשרה ואביך איש מלחמה ולא ילין את־העם: ט הנה עתה הוא-נחבא באחת הפחתים או באחר המקומית והיה כנפל בהם בתהלה ושמע השמע ואמר היתר מגפה' בעם אשר אחרי אבשלם: י והוא גם־בן־חיל אשר לבו קלב ד׳אתך׳ המס ימם כי־ידע כל־לשראל כי־נבור אביך וקני־הילל אשר אתו: יא כי.:עבתי האסיףיאסף עליך כל־ושרא^ מדן ועד־־באר שבע כהויה אשר־על־הים לרב ופניך הלכים בקרב: יב ובאנו אליו באהתהקקומת אשר נמצא שם ונחנו *ליו כאשך לפיל הטל עיה־האךמה ולא־נותר בו ובכל־האנשים אשר־אתו גם־אחד: יג ואם־איד־עיר :א6ף.והשיא\כל-.ישךאל אל־ח?ירההיא חבלים!?תמי אתו.עד־הנהר עד אשר־לא״נמצא שם גם־־צרור: יי דאמר אבשלום וכל־איש לשדאל טובה :עצת חושי איש נךי ולא 3תינ. נאחד נך<. ה^ר5י שמואל ב יז האךכי מעצת ™תמל-רתה צוה להפראת־־עצת אחיתפל הטובה לבעבורהביאהוהאל־אבשלום ארד הרעדה: טי ויאמר חושי אל־צדוק״ואל־אביתד'הבחנים מאת וכויאתלעץ *ליתפל$1»־*%“1ואיזזק^לאל ומאת ומאת יעצתי אני: = ועתה שלהו מהרה והגידו לתר לאמי אל-׳תלן הלילה בערמת ™ ונם' מיד תעבור פן לבלע למלך ולכל־העםאער אתו: ”.ויהונתן ואתימעץ;!מהים כעין־רנל והלכה סעפחה והגירה להם להם ולכו והגיהו לטלןיךוך פי ?» ,יובלי להרעיף ??יא העירה: יי׳ררא אתם נעררגהלאבעלם וילכו שניהם כותרה ולבאויואל־בית־איעזבבהריםו״לו באך בחצרו הרהו שם:׳= ותקח ראשה ותפרע את־הטסךעל־פני ככארותעטח ?ליו הרפות ולא נוהעדבר: ־ויבאו עבת אבשלום אל־האשה הביתה ויאמרו איה אהימעץ ויהונתן ותאמר להם האומה עברו" מיכל המים ויבקשו ולא מצאו רעבו יתעלם: « רהי 1 אחרי לכותם העלו מהבאר וילכו דנת למלך תר האפרו אל־רור קומו ועבת מהרה אוד־ המים כי־ככה יעץ עליכם אחיתפל: כב ו י קם דוד ובל־ --•( * T . T*T־־I V ;־־ ” V) :־ • | T : • #T |tJT- V העם אשר אתו ויעברו את־הידח עד־אור הבקר עד־ אחד לא נעדר אשר לא־עבר את־הירהן־: כג ואחיתיפל - ך T : V J :־ I evW .-.־*■ -1 V ־-: ••vr .1 I.־ • v j ראה כי לא־נעשתהעצתו ויחפש את־החמור ויקם וילה אל־ביתו אל־עירווןצו אל־ביתו ויתנק רמת דקבר בקבר אמו: ני ותך בא מהרמה ואעעלם עבר את־ה!ךהן הוא וכל־איש.יעזראל עמו: כה ואת־עמשא שם אבשלם תחת יואב על־הצבא ועמשא בץ־איש״ושמליתרא הישראלי אשד־בא אל־אביגל״בת־נחעז אחות צרויה אם יואב: מ ותן;יעךאל ואעעלם ארץ הגלעד: ימרה' בבואתה מהרמה 1שמ כן־נחש מרבת בני־עמון ומכיר בן־עמיאר מלא דבר וברזלי הנלעדי מרגליכם♦ כח משכב וספות • C T : • - r••:- T : J ״״ I : •ן • : 7> : ־ &ספא באמצע פסוק . קמץ בדק. פתח באתנח . ו3לי פא, שמואל ב יז'1־1 י?לי יוצר וחטים ושערים n®gj וקלי ופול והדשים « וליבש ptiq nstpni ושפות בקר ל,גישו לדוד ולעם אשר-אתו לאכול כי אמת העפרעבועיף וצמא במדבר: יח« רקקד דוד את־העם אשר אתו רשים צליהסשלי אלפים ושרי מאות: ב וישלח דוד את־העם ד,שלשית • ^ pV)T : C *״ V . I--T T V * T (־־:״•>. סד־יואב וד,שלשית ביד אבישי בץ־צרויה אחי יואב ודשלשת ביד'אתי דנתי/ויאמר המלך אל־חעם יצא אצא נם־אני למכס: ג ויאמר הלם לא תצא כייאם־נום ננוס לא־ישיימו אלינו לב ואם־ימתו חצינו לא־ישימו אלינו ?כ כי־עתה בטנו ?שרה'אלפים.ועתה טובכי־תהוח־לנו 9?5יר לערר: י ראמר אליו;,ס ך&לןי אשרךיטב מניניכם nm רעמד דו8לךאלדך תשער וכל־תעם יצאו למאות ולאלפים: ה«ו הטלר את־יואב ואת-אבישי ואת־אתי לאמה לאט־לי לנער לאבשלום ובל־חעם שמעו בצות ל״לך את־כל־חשרים'_על־ךבר אבשלום: ו'ויצא העם לשדה לקראת ישראל ותהי המלחמה ביער אפרים: '-??לפו שם עם ישראל לפנן עברי ךודותד,י־שנם דמנפד־ו נמלת'ביום התא עשרים אלף: י׳ ותהי־שם ד,מלהטת $ל<כל־0אוך afo היערלאכל״כעם' מאשר rfflt תחרב כלם ל,ל,וא: טרקרא א?שלום ל?ני.ע?ל: 1יד ואלשלוס רכב על־דפדד רבארפררותהתשובך ?אלה הנדונה רתק ראשו באלה דתן מן ד,שמום ובין לארץ והפרד אשר־תהתיו עבר: י וידא איש אחד וינה ?יואב "ויאמר הנה ראיתי את־אבשלום תלוי באלה: יאלאמה יואב לאיש המניה לו והנך, ראית"ומדוע לא■ ??ילוו שם ארצה ן,עלי לתת לף'עשרה כסף'והנדה אחת: ז ויאמר האיש אל־יואבולא אנכי שקל עי^־כפי אלף 0< לא־אשלח ידי אל־בן־המלך כי כאזנינו צוה המימןד ^לך ואת־־אבישי ואת־־אתי לאמיר שמרו־מי בנער . V • ־ •• • : .--- באטצע פפוק , לעזור קרי, גפצות קד, • ילי ?יי • גא^שלום ?אכשלומ;־ א^שיתי כנפשו שקר וכל־דבר ל*ר .יכחרמן־הטלך ואתה תוקצב מננה ן ייויאמר יואב לא־מ אהילה לפהק הקחשלשה שבטים בכפו ייה^ם ?42 אבשלום עורנו חי בלב האלה: טו ויסבו עשרה נ^רים נשאי כלי יואב רבו את־אבשלום וימתחו: ט! ויתקע לאב בשפר רשב העם מרדף אך!רי ישראל״כי־חשןך יואב את־ העם: יז רקחו את־אבשלום וישלבו אתו ביער אל־הפדות הגדול ויציבו עליו גל-אבנים נתל מאד ובל־ישראל נסו ־ T . 'יס 1 9T ־ T י.) J T : ״ . : 0 Tן • : T •• ן T) < אישלאהלו: יח ואבשלם לקח ויצב־־לובחיואת־מצבת אשר ?עמק-הטלך כן אטה אין־לי כן בעבור הזכיר W ויקרא למצבת על־שמו ויקרא לה יך אבשלום עד היום הזה: יטואדוימעץ בז־צדוקאמר ארוצהנאואבשה־ה את־המלך כי־שפטויהוה מיה איבה: ־ויאמר לו יואב q V ,־ *•V׳ IT : | J- * (T íj J T : I* IV ־T J V S לא איש בשרה אתה היום הזה ובשרת בלם אחר והיום הזה לא תבעזרבי על־־* בז־המלך מת: כא ויאמר'יואם ־ T . V <- | V (V - I V )•• - -V : J . V הרי מה ארצר-נא נם־אני אלוהי הכושי האמה יואב לטי׳ !ה אתה רץ מי ולכהאין־כש־רר. מצאת: ־נויהי־מר ארוץ האמה לו רוץ עלץ אחימעץ הרך הכבר העבד את־ לכושי: ני ורור יושב בין־שע השענים הלך הצמה׳ אל־ ןנ השער אל־ההומה השא את־עיניו ההא והנה־איש הץ לבדו: ני. הקרא הצפה הנך למלך האמה המלך אם■ לבהובשוההבפיוהלך הלוךוקרב: ך ההא הצפה איש־ אחר רץ הקרא הצפה אל־־השער ויאמר הנה־איש רץ לבהו האמה המלךינם־זה מבשר: כ׳ האמה הצפה אל ראה אתרמהוצת הראשון כמרצה אחיט?? כן־צדייו ויאמר המלך איש־־טוב זה ואל־בשורדה טובה יבוא* נח ויקרא אחימעץ ויאמר אל־המלך שלום וישתחו״לבלןי 3(6שי קרי. לאהליו קרי. בחייו קרי. בן קרי ולא נתיב. ל^תיו שמואל ב יח יט פב לאפיו ארצה ראמר ברוך להוד, אלתך 8ער סנר את־ $éra W"fl באדני המלך: נ־ ולאמך המלך שלום לנער־ לאבשלום ולאמר אתימעץ ראיתי להמון הגדול לשלה את־עבך המלך יואב ואת־עכךך ולא ידעתי מה: ל ויאמר המלך סב דהתיצב כד, ויסב גיעמד: לא והנה הכושי בא ויאמר הכושי.יתבשר אדני ה|לךכי־שפבך.להוה הלם מלך בל־הךןמיםיעליך:לנ ו&מר המלך אל־הכושי השלום לנער לאבשלום ויאמר הכושי ;היו טעה אים אדבהטלךוכל אשר־&מי ?ליךלרעה! יט » ררגו ד־&לך רעל.על־עלית השער רבך וברי! אמר בלכתו בגי אבשלום בני בני אבשלום מי,-:תן מותי % תחתיך אבשלום בני בני: = תה לייאב תה המלך בכהדתאבל על־אבשלום: נ ותהי התשעה ביום ההוא לאבל לבל:העם כי־שמע העם בלם ההוא לאנורנעצב המלך על־בנו: י רתננב העם ביום ההוא לבוא העיר W :תגנבי העם הנכלמים בנוסם במלחמה: הןה|'לןי לאט את-פניו רועה המלך הול נדול בני אבשלום אבשלום בל בני: לאב אל־המלך הבית וי^הבשת תום את־פני כל-עבדיך הממלטים את־נפשך תום :את נפש בניך ובנתיך ונפש נשיך ונפש פלגעדך: י לאהבה את־ שגאיךולקונא את־אךיביך כי 1 הנדת תום כי אין לך שירים נאבדים כי 1 ;דעתי היום כי לא אבשלום הי וכלנו היום בתים כי־אז;שר מניניך: חו$תה'הךם צא-־ב-על-לב ?בדיך ט ביתה נשבעתי כי־אינך יוצא אנתלין איש אתך הלילה ירעה לך זאת מבל-הרעה אשר־באה ?לד «?עךיך עד־עתה: =תה,ם המלך.ו^ב בשער ולבל־העם תניהו לאמה הנה המלך יושב בשער ויבא כל-דיעם לפ;י ל׳מלך וישראל נם אישלאהליו: י ויהי כל־העם נדון ?כל־ש?טי.ישראל לאמה הומלך הצילנו! מכף איבנו z T64 שמואל ב יט והוא מלטנו מכף 9לשתים געתה ברח מן־האדץ מעל אבשלום: יא ואבשלום אשר משחנו עלינו מת במלחמיי ועתה למר, אתם מחרשים להשיב את־המלך: יב והמלך דוד שלח אל־צדוק ואל־אביתר הבחנים לאמיר דברו אל־זקני יהודה לאמד למד,תהיו' אחתים להשיב את' המלך אל־־ביתו ודבר כל־:ש'ךאל בא אל־המלך אל' ביתו: ע אחי אתם'עצמי ובשרי אתם ולמה תהיו אחדניס להשיב את־המלך: יי ולעמשיא תמרו הלוא עצמי ובשירי אתה כיה יעשה־לי אלהים וכה יוסיף אם־לא שר־צבא תהיה לפני כל־הימים תחת יואב: טי רם את־לבב בל' איש־יהודה כאיש אחד וישלחו אל-המלך שוב אתי׳ וכל-עבדיך: י ״®ב ה|לןי'!»?* ®jypr ויהודה נא הנלנלה ללכת לקראת המלןד להעביר את־דטלןי איי ה!ךדן: י וימהר שמעי סתרא בן־הימיני אשר מבחורים גירד עם־אישיהודה לקראת המלך רו,י: ־״ ואלף עמו מבנימן" וציבא >נער בית שאול.וחמשת ;נשר בניו ועברים עבדיו אתו ובלחו הרה! ל«ל#־5 ־•ממני] העברה לעביר את־בית ה&לןי ולעשיוח הטוב כעי3! ושבעי בן־נרא נפללפעהבלןיכע?ךו בירדן: ־ויאמר אל־ל&לך.אל־השב־ל;־אדני עון'ואל־ועןבד את אשל העור, עבדך ביום אשר־יבא אדניהפלך מירושלם לשום J" t : I •, - •• jt "•י" ־:ו־':, י 1:1 המלך: כב רען אבישי בן־צרויה ויאמר התחת ואת לא יומת שמעי כי קלל את־משיח וחוח: כגויאמר דוד מיי לי'ולכם בני צרויה בי־תהיו־לי' היום לשטן י היום יומי איש בישראל כי רלוא ידעתי בי הלם אני־מלןי על יקהאלני ויאמר'ר&לך אל-שלעי לא תמות וושבע ל לבלך:־״ ומפבשת בן־שאול הד לקראת המלך ללא חסר א׳. בעיניו קרי. נקוד על יצא. עשה שמואל ב יט פג rtfa רנליי ולא־עשה שפמו ואת־בנדיו ילא כבם לטך סיום לכת המלך ?ד־ד,יום אשר־מא ?עלום: נ’-ייהי לבא ;חשלם לקראת המלך דאמר לו המלך למת לאד,לכת ו$מי מפיבשת: מ ויאמר אדני המלך עביי ר«' כי-אמך עבדך אה?שה־לי הקמור ואךכב עליי׳, ואלי את־המלך כי פפה עברך: :י• ויחל 3-עםדד אל־א־ד המלך ואת; המלך כמלאך האלהיט משה הטוב בעירך: «בי לא היה בל־בית אבי כי אט־אנשי־ מות לאדני המל^ותשת אח-עכרך ?אלל' Wf ומה״יש״־לי עוד ארקה ולזעק ך1ר אל־־המלך: לראמרלו המלך למת תדבר ןן1 ךבריך אמרתי אתת וציבא תחלקו את־השדה: יא ראמר מפיבשת אל־המלך נם את־הכללקח אחרי אשר־בא אדר המלך ?שלום אל־ביתו: ל־ וברזלי הנלעדי;רד מתלים רעבת את־ המלך מרדן לשלחו את־?לי1 • * ובחלוק! מאת 19־ שמינים שנה והוא־כלכל את־המלך ?שיבתו ?מהרם בי־איש גדול הוא מאד: לי!יאמר המלך אל-בדולי אתה עבר ארד׳וכלכלתי אתך עמדי ביחשלם: להראמר בחל אלהמלך כמה ימי שר חיי כי־אעלה את־תמלךירושלם: לי ?ן־שטרם שנה אנכי היום הארעובין־טוב לרע אם־ ;מעם ע?דך את-אשר אכל ואת־אשך אשתה אם־אעמע עוד בקול eryf ושחת ולמה יהיה ע?ךןי עוד למשא אל־אדר המלך: ל־ כמעט;עבד עברך את־חרין את" המלך ולמה;נטלני המלך מטולה הזאת: י";שבתא 8?ךך ואמת ?עירי עם קבר אבי ואמי והנה 1 ע?ךך כ?׳תם ;עכרעם־אדך המלך ועשה־לואתאשר־טובבעיקך: ל־ ויאמר המלך אתי;עבר במרס ואני אעשה־ל את־ 166 שמואל ב יט כ ויבו־כהו רשב למקמו:« 1!עכד המלך. הנל|לה m ?נכר ?נמו וכל־עם יהודה ךעכירואת־המלך ונם הצי עם ישראל: מב והנד־־. בל־איש ישראל באים אל־המלך • : T ן :vyv.• - vw J• T V fr : • , j• q T •M| ויאמרו אל־הטלך מדוע ננבוך אחינו איש להודה ויעברו את־המלך ואת־ביתו את־הירדן ובל־אנשי דוד עמו: « ויען כל־איש יהודה על־איש ישראל בי־קרוב המלך אל־י־־ילמה וה הרה לך על-הרבר תה י האכול %ל« מן־הטלך אם־נשאת נשא לנו: סי רען איש־ישראל את־ איש יהודה וייאמר עשר־:ךות לי במלך ונם־בךודיאני ממך ומדוע הקלתני ולא־היה דברי ראשון לי להשיב את־מלבי וילש דבר־איש יהודה מדבראיש לשו־אל: י ר א יושם נקרא'איש בליעל וזשמ1 שבע בן־בכרי איש ימיני דתקע בשופר ויאמר אין־לנו חלק בהוד ול* נהלדר לנו בבן־ישי איש לאהליו לשראל: ב ויעל בל־איש לשיראל מאחרי דוד אחרי י שבע בן־בברי ואיש יהודה דבקו •• - :־•:T J • -ן JV ־ I J ; IT T : )<• : A• : • I V .ף במלכם מן־הירדן ועד־ירושלם: ג ויבא דוד אל־ביתו ירושלם ויקה המלך אתיעשר־נשים 1 פלנשים אשר הניד :ן זי- י—-lv v - jj ״•Je, t ) v 1v j •! ־־:: ״ : v- ״ • לשמר הבית רתנם בית־משמהת!יכלכלם ואליהם לאבא ותהיינה בהרות עד־יום מיתן אלמנות חיות: י ויאמר הגלד אל־עמשא הזעק־לי אוד־איש־יהודהישלשתימים ־ v |v v :־ v ,• | v : - t t •ן : זל) : o^.i:t v j ואתה פה עמד: י.רלך עמשא למעיק את־יתדה וייהר טן־המועדאשר י;עךו:-ראמדרור אל־אכישי עתה״יךע לנו שבע בן־בכךי מךא?שלום אתה קח W ורדף אחריו פן־מצא לו ערים ?צמת ומיל!!ינני: '.ייצאו אחריו אנשי יואב והכרתי והפלתי וכל-הנבדיכש ויצאו מיחשלם לררף אחרי שבע בן־ככרי: י׳ הם עם־ך,א?ן דגדולהאשר ?נ?עון ועטשא בא לשניהם ויואב הסירו מדו ל?שו ועלו לונור דהרב מצפודת על־מקניו ?תער והוא יצא ותפל: ט ויאמר יואב לעמשא השלום אתי׳ (T T J J העבירו כךי. ויוחר קרי. חסר י׳. ״T T *5a ־ ’:־ J T ־ ־*V אחי w ^*.יי־מיןיי^ m w* #,קולי • לא־נשמר בחרבו אשר ביד־יואב ויכהו בד, אל־החמש נישפך מ?יו ארצהיולא־שנה לו חמת ויואב ואבישי אחיל רדף אחרי שבעבן-?כךי:׳» ןאיש?טך ?ליו מנערי יואב ויאמר ימי אשר חפץ ?יואב ומי אשר־לדוך אחרייואב: « ועמשא ממלל בדם ?תוך חממלה ו!ךא חאיש ?יעמד כל־העם דפב את-עמשא מךחמסלח חשדה דשלך ?ליו'בנד כאשר ראך, בל־חבא עליו ועמד:« באשר חנה מן־חמםלח ?בך כל־אישאסרי יואב לריף אסרי שבע ?!־בכרי: יידעבד ?כל־שבטי.ישראל אבלה ובית ??כך. !?להלבךים דקלהודבאו אף־אחריו:, ־ידבאידצרי'??יי ־> ותקרא אשד, הכמה מן־העיר שמעו שמעו אמרו-נא ־ד!ל־יואבקרבעד-הנה ואד?ךה אליך: י! דקרב אליק נו!אמר האשד, ך,אתה יואב.;יאמר אני ותאמר לו שמע דברי אמתד ויאמר שמע אנכי: יח ותאמר לאמיר דבר ודיברו'בראשונה' לאמיר'שאול ישאלו' ?אבל וכן ד,ת® • אנכי שלמי אמוני לשראל אתר, מבקש להמית ויר ואם ?ישראל למה תבל? נחלת :חוה: ־ רען יואב ויאמר חלילה חלילה לי אם־אבל? ואם־אשחית: נאלא־כן ד,דבר כי איש מהר אפרים" שבע ?!־ככרי שמו נשא:דו ?מלך. בדוד תנו־אתו לבדו:אלכה מעל העיר ותאמר ל,אשה אל־יואבהנך, ראשו משלךאל:ך ?עד החומה: « וך,ב1א האשד, אל־כל־העם בח?טתך, וי?ךתו את־ דאש שבע בן־בכרי וישלבו אל־יואב ויתקע בשפר ויפצו טעל־העירי אישילאהליו ויואב שב יריעל?־ jlWS: « !יואב אל כל־הצבא.ישראל ו?נ;דז ?!::דדדע על־ יד?ר;י וע^־-ר,?לתי: ני ואדדם על־הפם ויךושפט ויקהלו קרי. פתח נס פ, הכרתי ק־י. פתה נס׳ם בן 168 שמואל ב כ כא בךאךוילוךהמןכיר: נהישיאספר וצמק ואמוןרכקדם: טונם*:ראדדאריפדכד!זלדוד:. כא» דדי רעב כימי דוד שלש שנים ענה אדורי עינה ויבקש דוד את־פני.יהוד, " ויאמר והוד, אל־שאול ואל־ בית הדמים על אשר־המית את־הנבעדם♦ ב וקרא המלך לגבענים ויאמר אליהם והגבענים לא מבני.ישראל המה בי אם־מיתר האמלי׳ובני ישראלי נשבעו להבמ״ויבקש >• •(. J : • V:|T • VJV״ I*••- : - V T שאול להכתם בהנאתו לבני־ישראל ויהודה: נ ויאמר 1 • ׳ ן דוד אל־מבענים מה אעשוד לכם ובמד אבפר ובר» את־נדלת;דוד: יראטרו לודנבמנים אין־לי כסף ייהב ננם־שאול מם־כיתו ואין־לנו איש להמית בלשראל דאמר מה־אתם אמרים אדלה לכם: י. דאמרו אל־דמלןי דאיש אשר כלנו ואשר דמה־לנו נשמתו מהתיצבבבל־גבל־ :־ 5 T • JV־1:- T • ,(V ־*־I * A ־<: :-I• :־••) : T( .ישראל: י לנתן־לנו שבעה אנשים מבניו ודוךענונב ליהוד !נבעת שאול בדיר ?דוד • האבר דמלןואדאק!: י ?’.סמל המלך על־בפיבשת בך;דונתן!ן־שאולעל־שבעת;היי׳ אשך בינתם כין זיוי־ יקיזיליונדז ם!־#ול: WW את־שני בני רצפה בת־איה אשר ילדה לשאול את- :•• : •• • : T> ־ ־T # *.־ JT)t |T JV ־ T י-; ן ארמני ואת־מפבשת ואת־חמשת בני מיכל בת־שאול אשר'ילדה לעדריאליבז־ברזלי המחלתי: ט ויתנם ביד 1 l'.T I ) J" • : - : yT :1Te JV ־־• :i- : ••o- הנבענים ויקיעם בהר לפני יהוד, ויפלו שבעתים יחד והם חמתו בימי קציר בראשנים יתחלת קציר שעדים: י ותקח רצפה בת־איד את־דשק ותטהו לך אל־דצור מקהלת לציר עד נותךמים?ליקם מן־השמים ללא-נתנד עוף ד,שמ:ם לנוח עליהם יומם ואת־חית השדה לילה: יא ויגד"לדוד את אשר־עשתדה רצפה׳בת־אידה פילגש ־־.•־־A• T I l ן •*$ . JT : • >T : |T , V #־ ן -T) • ־.;••־ ( שאול: יב וילך דוד ניקח את־עצמותשאול ואת־עצמות להונתך בנו מאת בעלן;ביש נלעדא% גנבו אתם פדה• ביח־שן אשר הליום שם הפלשתים קיום הכורת ושוא קרי. פסקא באמצע פשוק. לנו קרי. יתן קרי. פסקא נאטצע פסים. שבעתם קרי. והמה !ר' • בתחלת p־'. תלאוסקרי. שטה קרי. פלשתים פרי* שמואל ב כא כב ׳. פה ?לשתים את־־שאול־1 בגלבע: ע Sin נלשם את־ #נמות שאול ואת־_עצמות יזתיכתן בנו ויאספו את־ ,#נמות המוקעים: יי.ויקברו את־עצמות־שאול ויהונתן ?נו בארץ בדמן בצלע בקבר קיש אביו ויעשו כל אתור־ £ך■ המלך!;עתר אלהים ל5!ח אחלי־כן,: • ותל,י־עוד ??דומה לפלשתים את־וקזלאל וירד דוד ועבדיו ?נמו ״W את־פלשותים רעף דוד: =' ;:W בנב אשרו ?'לידי הרפה ומשקיל קינו שלש מאוח משקל נחשת ?sir חנור חדשה ו;אמר לה™ »חו: :,לשר-לו nwR רך את־הפלשתי!ימיתהו אז נשבעו אנשי־חד לו לאמד לא־וזצא עוד אתנו למלחמה ולא ל??ה את־נר:שהאל: ל דהי אחא־לז ותהיהנוד דמלחמה ?נוב עם־פלשתים אז הבה סבכי החשתי את־סף אשר ?ילדי הרפה: יט ותהי־־עוד המלחמה בגוב עם־פלשתים V *למן *ומר ־ארגיס בי" הלהלי את גלית הגוש m חניתו כמנור אדגים: מתהי־עוד מלחמה בגת ויהיו |יש מדין ואצבןנות:ךיווא?בעותרנליושש"ושש “עשרים 5%ע מ?פר ונם־הוא;לך להדפה:« וחרף את־לשראל ג?ת יהונתןפן־שמעי אחי תך: =־את-ארבעתאלח •?H לחרפה בנת!;פלו בח־דוד וביד עבדיו: כב א וידבר דוד לידלה את־דברי השירההזאת ביום י-י?יל :הוזה אתו מכף כל־איביו ומכף שאול ב.ויאמר :1(ה סלעי ומצדתי ומפלטי־לי': ג אלהי"צורי אחסה־בו ?נני וקרן :שעי משגבי ומנוסי משעי מחמם תשעני: ?קלל אקרא;תה ומאיבי אושיע : ה כי אפפני משפרי־ fi ?,דלי ?ליעל יבעתני: יח?לי שאול ם=5י קדמני %י־מות: ’ בצר־לי אקרא;חוה ואל־אלהי אקרא דשמע ־7׳ ?לו קולי ושיעתי באוניו: היתנעש ותרעש האלץ ,שרותהשמיבו:רגזורתגעשו כי־־דורה לו: טזעלה עשן ?יי * ה זעירא , פתה כאתנחתא . מדון קרי. שטעה קרי. פתח כאתנחתא. ויתגעש קרי. 170 שמואל ב כב כאפוואע מפיו תאכל נחלים כערו מטפי: יבש עמים ולרך וערפל תחת רנלןו:-- !לר33 על־כחב 1,־?'ף דרא על־בנפי־רוה: יב רשת השך סביבתיו סבות השךת־מ:ם עכי עתקיים:« מננת עדוי פערו נחלי־אע: יי _יךעם מן־ עמים להוד, וןןל;ון.י® קולו: =- הקולה חצים ולפיצם 3רק ויחמם:m ויראו אפקי לם תלו מפדות תפל כנערת יהירי מנעמת רוח אפו: י■ .יקולח ממרום..;קחני ומעני ממום רפים: " יצילני מאיפי עו משנאי כי אמצו ממני: ״ יקרמני כלום אידי ויהי ןהוה מע״ען לי: ־.ויצא למרחם אתי לחלצני כי־חפץ פי: » ונמלני לחור,כצדיזפי ?בי לרילעיפ לי: ־־ כי עמלתי דרכי לחור, ולא רעלנתי מאלהי: « כי כל־מעפטו לננדי ןחקתיו לא־אסור מפנה: ־י ואחיי סמים לו ואעתמררה מעוני: ־ח הע3 להוד, לי ?צדילפי ככדי לננך עיניו: מ ננם־חסיר תתהפך עפ-נכור תמים תתטם: כ; עם־נבר תתבר ועם־ער!ש תהפל: כ" ואת־עס עני תושיע ועיניךעל־רמים תשפיל: כט כי־אתה נירי ימיי ולחור, תיהיהעכי: ל כי ככד, ארוך נדוד פאלחי אד|נ־ שור: לא האל המים דרכו אמרת והלוה צרופה מגן הוא לכל ד,חסים פו: לב כי מי־אל מכלעלי לתות ומי ?יי מפלעדי אלמנו:ל: האל מעוול הלל דתו־ תמים ירכו׳ לי מעוד רגליו כאילות ועל־כמתי מנמיך?י:לה מלמד; למלחמה ונהתקעת־נהועד,נקעתי: לו ותחדל\lw! W וענתל תרכני: ל׳ תחתים צעדי התת?י ללא מעלו קר?1,': לח ארדפה איבי ואשמידם ולא אשוב ער־כרור^’ ל־ ואכלם ואמחצם ולא יקומו! ויפלו תחת רנלי: םוחזוי הלל ?מלחמו■,תכריע קמי תקתני:« ואיכי תתד, לי עדף מענאי ואצמיתם:=־ לעעו ואין מועיע אל-יהוח ולא ענ?: « ואעחקם כעפר־ארץ כטיט־חוצות אדיו= א1י1?ם: מייותפלטני מריבי.עטי תעזמרני לראש נרם עם לא י ויהם" קרי מעפטיו נך. דרבי רך. רגלי קר•. ידעתי שמואל ב כבכג פו :ךעתי.יעבך5י: "-?נינכךיתכחשו־לי W.WSWfr לי: סי 3נ: נכר לבלו ן:חןרו ממ«ךותם:=׳ חי־והוה ובתך צורי ררם אלהי צור י$ןד: ־ה האל ר,נתן נךןמת לי ומדיר עמים תחתני: מט ומוציאי מאימי ומקמי תרוממני מאיש חמסיםיתצילני: נ.על־בן אוליןי יחוד, בגרים ולשמןי אזמר: נא מגדיל ישועות מלכו ועשת־חסד למשיחו לדוד ולזרעו.עד־עולם: כג א ואלד- דברי דוד האחרגים נאם דודבז־ישי ונאם י ת : ••,V •ס ״ :••<י XT •ע I v J* T $X : A*.; -:J-Tj • - : \י> ד-נלר הקם,על משיח אלהי יעקב ונעים ומרות.ישראל: ־ הוחךוךהבה־בי ומלתו על־לשוני: ג אמר א?ר!י לשדאל לי דבר צור ישראת מושל באדם צדיק • T TJT •* A" T : • J IV • J* T ־• I מושל.לךאת אלהים: י ולאור ביר וזידי־עטש «ד לא עבות מננה.ממטר ,דשא מארץ: 1. כי־־לא-?[ ?יקי עם־אל כי ברית עולם שם לי ערוכה בכת ישמרה כי־כלץשעי ובל־הפץ פי-לא.יצמיח: "ובלייעל ?קוץ מנד ?להם עי־לא ביר ן5ןהו: י ואיש ו«! בהם;?לא ?דזל ועץ חנית ובאש שרוף ישרפו בשבת: ח אלד, שמות הגברים אשר לדוד ישב בשבת תחכמניו ראש השלשי .״ > :־ ז:י0־<׳ . " .- ••• V ־ : : •j , J ־ •יו• ס• sin עדינו חעצנו על־שמנח מאות חלל בפעם אחד: ץאחדואלעה בן־דדי בן־אחחי בשלשה:גברים עם־־דוד ?הדפם בפלשתים נאספו־שם. למלחמה ויעלו איש .ישראל: י הוא קם ויך בפלשתים עד 1 כי־יגעח ידו ותדבק ייו אל־החרב ויעש יהוד־ז' תשועה גדולה ביום ההוא .w • ־־ VV -י־ : To - >T : ,T> ־ J ־ A 0= לעבי אחריו א ך לפשט: י» ,ואחרו שטה בךאנא לדרי ויאספו פלשתים לחת ותהי־שם חלקת השדה ?לאה עדשים ך,ró נם מפני פלשותים: •נ רתיצב ?תוך ?חלקה!וצילה ו.'ןי את־פלעזתים ו!עש וחוח חשועק נחלה: -נ וירהו שלשים מד,שלשים ראשרבאו אל־קציר אל־דוד אל־מערת'עדלם וחית פלשתים חנך, ?עמק י'P • קפץ בז״ק. אחת ק׳. ואחריו p' . דודו p'. הגבירים ק׳. ואחריו ה׳. שלשה ק׳ חית 172 שמואל ב כג ךפאים: •י ודוד אז במצודת ומצב פלשתים אז בית לחם: טי ויתאוד־ו דוד ויאמר מי ישקני מי.ם מבאר בית־לדם אשרבשער:'ט! ויבקעו שלשתדנבדים במדנדפלשתים וישאבו־מים מבאר בית־־לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל־דוד ולא אבר, לשתותם רפזי׳אתם לירות:'!"ויאמר רלילרלי״ירו־ר מעשיתי״זאת הדם'האנשים דדלכים T . : • . T * T ־•I ד־ J ״ :־ ־־> :T| :־ T • ן ־ I •«- בנפשותם ולא אבר לשתותם אלד, עשו שלשת רגברים: 5 ־ 5 T״ ! ÓT* V ( I T VJ” e AT : • V.T T V •| ץ יח ואבישי אדיו יואב בך־צרדד הוא ראש דשלשי ורוא עורר את־חניתו על־שלשימאות רללללו־שם בשלשר: "?׳דדשלשדדכי נכבד נידי להם לשר ו!נד־השלשד לא־בא: ־ ובנ:ה1 srrrrg בן־ידיש־דך רב־???ים מקבצאל רוא רבד את־שני אראל מואב ורוא ירד ודבר א^-דאריד בתול הבאר ביום השלג והוא דכד את־ איש מצרי אשר מראה וביד דמצרי דנית וירד אליו í * י **J ־ : V ( :־> ־־•:.״ :־ « ־•/'.־ - IT בשבט ויגול את־דדנית מיד דמצרי וידרגדו בדניתו: AT-• . ־־•:;> V ־1:־• • -J ־ -I- : •״, ־1:־• ן 33ארד עשיר בנירו בך־ידוידע ולו־שם בשלשד דנבדים: ••VJ ־י JT : • . V * ATT. I : I V . ITT : T -• •| כ, מן־השלשים נכבד ואל־דשלשך לא־בא רשימתו דור אל־משמעתו: ני כשהאל אחי־יואב בשלשים 'אלחנן ביד דדו בית לחם: ט׳ שמד החרדי אליקא החרדי: :י דלל דפל£י!נירא בדכקש דתקוכי; « אביעזרדענתתי מבני החשתי: נח צלמו;דאחחי טהרי מהפוני: ־־ וסביבן: ב?ננה הנטפתי. אתי בן־ריבי mo מ מקי! י. ל מי* פרכתני חדי מנחלי נכש: ליי אבי־עלבון דערבתי ®מוח דברחמי: ל־ אל:חב>! השכלכני בני:שן לדונתן: ד שמד ההררי אחיאםבן־שרר דאררי: לי אליפלט בן־אחם?, בן־הטננכתי אליכם בן־אחיתפל הנלני: להחצרו דברמלי פכרי האך־בי: לי יגאל בן;נתן מצבת בנ: דנתי: ל־ צלל דזנמוני נחרי ד?ארתי נשאי כלי יואב בן־צחיך,: לח!נירא ד,יתרי גרב דיתרי: לט אוריד רדתי כל שלשים ושבעתי VT ־•:•T • | I ־1• י* 1 1 י •IT : • J סמרכך. השלשת נךי. חיל קרי. הארי קרי. חכור קרי. *ישקרי. חצרי קרי. יחיד **• שמואל ב כד > פז כד א ויסף אף־יהויה לחרות בישראל ויסת את־דוד בהם לאמיר לך מנה אודישראל ואת־יהודה: ב ויאמר המלך אל־יואב ו שר:החיל אשר־אתו שוט־נא בכל־שבטי לשך־אל מדן וער־באד שבע ופקרו את־העם הרעתי ־את מספר העם: נ ויאמר יואב אל־המלך ויוסף להור, אלהיך אל־העם פרפו ו ובהם מאה ?עמים היני אדנייר׳^ Í ראית ואתיד,מלןדלטה חפץ בדבר מה: מתוק דבר-המלך אל־יואב ועל שרי החול רצא יואב ושרי ד,מל לפט דיטלך לפקד את־העם את־.ישךאל: י׳ המד! את־היריז המי ־ * * * ; • ץ • ׳•( • i * :v • I ן ח * *TJ -« סביב אל־צידוז:־ויבאו מבצר־ציר וכל־ערי ההוי והכנעני T T : - : • T- I I • V - T ••׳• -1• • I : - : ־!:־•<׳ -1צאו אל־נגב יהודה באר שבע: ח וישטו בכל־הארץ ולכאו מקצה תשעה חרשים ועשרים יום ירושלם: ט וית ואם את־מפפר מפקז—העם אל־המלך ותהי ישראל שמנה מאות אלף איש־חיל שלף חרב ואיש יהודה המש־ 9א1ה אלף איש: -גיר לב-הוד אתו אםרן־בןפפך את־ ׳ויאמר דור אל־יהוה חטאתי מאה אשר עש־יתי m יהוד, העבר־נא אה-1$[3$רף_ כי(?בלתי ?ואה: " י־קם מד בבקר ° וךבר־ימהמה אלמד הנביא חיה מך לאמיר: יב הלוך וךבהת אל־רוד כה אמר ירוה שלש זצו ?יך־ך mm* ■ע*?א־ J אל־דוך רנד-לו ראמר לו ל,תבוא לןי שבע־שנים 1 5? 1 ?אךצןמאם-שלשה חדשים נם!י לפני־צו־יף והיא ■ W לאם־חיות :?לשת;מים ה?ר ?ארצך עקה דע ראה מה־אשיב שלחי דבר: יי ויאמר דיך אל־3ד *־־ / ?אד נפלדרנא ממלהוה פי־רפים רחמו ומך אדם יל אפלה: ־: דתן ימך, דבר ?ישראל מהבקר ועד־עת ״f רמת מן־העם מדן ועד־באר שבע ש?עים אלף 174 שמואל ב כד איש: ־"השלח:די המלאך 1 יתעלם־ לעיחתה וינחם לד,וה אל־הרך,ךאמך למלאך המשתת 3עם דב m ליה :דךימלאך יהוד, תה עם־נירן ך,אורנה ד,י?םי: ־< ויאמר דוד אל ־:הווי, כראחו 1 את־המלאך 1 המכה a!n ויאמר רנה אנכי חטאתי ואנכי הערתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא:חי בי וככית אכי: ״ רכא־נד אל־דוד כלם ההוא ראמר לו עלה הקם ליהוד, מוברח כנדן אתיה היכלי: « רעל דוד כלכר־נר כאשר צוד, יהוד,: כ רשקף אחנה יירא את־המלך ואת־עבדיו עבדים עדייו ויצא ארונה ־־—>: V . ־ V : I V V :־ J•• •— •AT 1? (• : W\ T T :־- : T ויעזתחו למלך אפיו ארצה: כא ויאמר ארונה מדוע בא אדני-הטלך אלהנבדו ויאמר דור לקנוח מעמך את־ הנדן לבנות מזבח ליהוד׳ ומעצר המנפה מעל העם: כב"ויאמר" ארונית אל־זיוד יקה ויעל אדני המלך הטוב מני® ראה הביר לעלד,והמתים יכל: הכ^רלעצים: ".הכל נתן ארונה המלך למלך־ראמר ארונה. אלי המלך יתד, אלהיך ירצך:.־י ראמרל,מלךאל־ארונה לא כי-רןנוא?ןנך,מאותך כמחיר ולא אעלה ליתה אליי עלות הנם וקן רוך את־הגדן ךאת-הבלר,ככסף עקלים המשים: ני רכן שם תך מזכה ליתד, רעל עלות ושלמים רעת־ יתד, לארץ!!עעצל המנפה מעל :שלאל• חזי, חארוגתכך. אתנח כך. בעיניו: כך . פסקא באמצע פסוק. חזק סכום פסוקי של ספרי שמואל אלף וחמש מאות וששה וסמני אשרו חמוץ. וסרריי לד וסמנו פוחח אח ידך. והקפיפולים של ספר ראשי! שלשים ואחד וסמנו חפי אל כל היום. ושל ספר שני עשרים וארבע וסמנו ושפתי כדבר שמשותיך. ובי! חכל המשים וחמשה וסמני הן על כפים חקותיך. וחגיו ולאשה עגל מרבק: מלבים א. א» והמלך דוד וקן בא ב;מים !:?פהו ב?נךים ולא לדום לו: ב ויאמרו לו עבדיו יבקובו לאדני המלך נערה ?תולה ועמדה ל?ד ה|לך ותהיי-לו למול ושכבה ?חיקך וחם לאדני המלך:־ דבקשו נערה:פה ?כל גבול ושהאל !ומצאו את־אבישג השונטית ויבאו אתה למלך: ל והנערה יפה עתמאה ותהי'למלך סכנת ותשרתהו והמלך לאיתנה: "ואת:ה בן־חנית מתנשא לאמיר אני אמלך רעש לו רבב ופרשים ודומשים איש רצים לפניו: י ולא־ע־צבו אביומימיו'לאמד מדוע ככה ^שית וגם־הוא טוב־תאר מאד ואתו ילדה אחרי אבשלום: ידה:1 ך?ךיו עם יואב בן־צתיה ועם אמהר הכהן דעורו אקריאך3;ך,: "וצדוק הכהן ומיהיפן־יהרדעונתןהנביא ושמעי ורעי והגבוהים אשר לדוד לא היו עם־אדדהו: = ד'ו?ח' אהדהו צאן ובקר ומלא עם אבן-הוחלה אשר־ אצל עין רגל הקרא את־כל־אחיו 33: המלך ולכל־מנשי יהודה ע?די המלך: י ואת־נתן הנביא וכמהו ואת־ הנבורים ואת־שלמה אחיו לא רןדא: יא ויאמר נתן אל־ כת־שבע אם־שלמה לאמיר הלוא'שמעת כי מלןל אדניה,ו כן־חגית ואתינו תך לאלע: ■ב’ועתה ל3: איעצך׳נא !גאה ומלטי אתעפשך ואת־נפש מךשלמה:יג לכי ובאיו אל־המלך דוד ואמרת אליו הלא־אתה אתי היזלך נקובעת לאמתך לאטד ביהןולמה ?גך':מלןי אחיי" והוא :.שב על־בקאי ומדוע מלך אדדהו: •י תה עודך מדברת 3f ?נם־ד&לך ואד אבוא אחתך ומלאתי את־דבתך: °'!ת3א בת־שבע אל־המלך החדרה והמלך זקן מאד יא?ישנ השונמיח משרתי ארשה,מלך: =< ותיקה בה-ותעותחו למלך ויאמר יהמלך,«ד־־1זי: י!תאמה לו אתי אהה נשבעת קיודה אלהיך לאמתך 176 מלכים א א ?י־שלמל מך!«לך אחרי והוא agh על־כבאי: יי׳ ועתה הנה ™:ל 0S1״ ?W7H לא.ידעת: "מיח עור 1?וךיאץצאן לרב הקרא לכל־בניד&לך ולאמתר הכהן וליאב ?זר הצבא ולקלטי; עלח־ לא 3ג*: ־ ואתה אתי הליך .עיני פל־ושהאל עליןז להגיר להם מי מיג על־כפאארני־המלך אחריו: נ» ורדה פעכב ארני־הטלך עם־אבתיו והייתי אני ובני שלמה המאיס: נ־ והגה עותר׳ מהפרת עם־ד&לך ונתן הנביא פא:," גימדו למלך לאמיל תלי ™I ה?5'א 1,’=א W הצל־ ימיתהו למלך על־אפיו ארצה: ־י ויאמר־ נתן אדני המלך אתה אמרת אדנית ימלך אחרי והוא ישב על־כסאי: כה כי 1 ירד היום רובה שור ומריא־־וצאץ לרב מקרא לכל־בני המלך ולשרי'ה^בא 1לאב;תר הכיל ודגם אפלים’ושתים לפניי ויאמרו וחי המלך אדנית: ני ולי אנ-עבדך ולצדיק הכהן ולבניהו, 3ןךה1״יהע ולשלמל $בךךלא קרא: נ׳ אם מאת אדני המלך נתהד הדבר הזה ולא הודעת את־עגדיך מי,ישב על־פפא אתי־המלך אהלך:, ־" לעז המלך לוד ויאמר קראו־־לי לבת־שבע ותבא לבני המלך ותעמד לפך המלך:« השבע המלך ויאמר חיקיהוה אשר-פדר׳ את־נפשי מכל־צרה: ל כי כאשר נשבעתי לך ביהוה אלהי לשראל לאמך בי־שלמה בנך למלך אחלי להוא ישב'על־כסאי תחתי כי כז אעשה היום הזה: לא ותלד •• ••j r . kV v:!v I y rvr , y : • - j .,־־ív י ־ • I בת־שבע אפום ארץ ווזשתחו למלך ותאמר יחי אדני המלך תה לעלם: לנהאטר i המלך דוד קראדליילצהוק הכהן ולנתן תביא ילפלדיי פדולילדעלבאו לפני המלך: * ויאמר המלך להם קחו עמכם את־עבלי אתיכם ולךכבותם את־שלמה בני על־הפןהה אשו״לי והורדתם אתו אל־נחון: לי ומשח אתי שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלל על־-ישראל ותקעתס בשופר ואמךותם;חי המלך יתיר <׳ , נ״א על שלמה מלכים א א פט שלמה: לה וננליתם אחריו ובא ולשב על־־כםאי והוא למלך תחתי ואתו צרתי לחלות נגיד על־לשראל ועל־והודה: לי ונעץ בניהו בךיהרדע את־המלך ויאמר אמןי>כץ יאמר לחת אלחי אדני המלך: לי כאשר היה.להוהעם־אדני • המלך כן להל: ;נם־שלמח ויגדל את־כסאו מכסא אדני המלך דוד: לי׳ רדד:צדוק הכהן ונתן הנביא ובנלהו בך יהולךע והכרתי והפלתי וירכבו את־שלמה על־פו־וית המלך דוד וילכו אתו.על־נחון: לס'.רקח צדוק הכהןיאת־ קרן השמן מן־האהל ולמשה את-שלמה ויתקעו בשופר ויאמרו כל־העם יחי המלך שלמד,':"= ויעלו כל־העם אי,ליו והעם מחללים פחלליכ־יושמהים־שמחה נחלה יתבקע הארץ ?קולם:־» !שומע אךנ!ו וכל-הקראים אשר אתו והם בלו לאבל וישמע יואב את־קול. השופר יאמר מדוע קיל־ה־־יה הומה: == עודנו מדולר והנר, :ונקז בן־אבירך הבזזן בא, ראמר אתיהויבא בי איש חללי, ארח־, !טוב תבשר: « רען,יונתן ויאמר לאדני!! אבל ,אדני? המלןל״דוד קמליך את־שלמה: סי וישלח אתו י«לך את־צדוק הכהן!את־נתן הנביא ו?נ!ו ?דמוע ולס־תי וה?לתי רךבבו אתו על פרדת המלך: ף ויט׳כהו אתו.צחק הכהן ונתן הנביא למלך?נחון העלו משם 1 ^ W —y-pt ^ ׳ ׳■״ויי* 1 1—׳׳׳״ 1 1 ♦ -״ •—י-«ו I 1 —*y • • ־>.' * ״*' ־* : ־*־•־»« r: T> .v״jv v- cJ ??דךאת־אתינוהטלך חדלאמדלטב אלהיךאתישם ?ילמהימשיכך וינהלי את:בםאו מבסאך וישיתהו הבל־ ?ל־ד&שבב:־״ ונם־בכה אמר המלך כרוך!הוד. אלהי .שיאל אשר נתן היום יש? _על־כםאי ועינך ראות: °= יךוךח רקמו. בל ־הקראים אשך לאדינלהי בלט איש 7יר?ו: ־ואת!,חרא מפני שלמך, רקם רלך רחייו לקךנות המזכה:־» רנד לשלמה לאטד ך,נד, אדרהדרא אח V־* ׳דויח V* . אלווים . np 8?1 ^ סלביים א א ב את־המלך שלמד, וחנה אחז בקתות הטובח לאמיר :שבע־לי 3*01 המלך שלטה אם־;מית את־עבדו בחרב: ע ויאמר שלמה אס יה:ך, לבן־דול לאקפל משערתו ארצה ואם־רעהתמצא־בו ומת: ננוישילח המלך שלמה וידדהו מעל המזכה רבאוישתתולמלקשלמה ויאמר־ לו שרט־יך לב־“: , " ' י " י ב א רקרבו,ימי-דוד למותולצו את-שלמה??י לאמת ־ אנכי י^1י TW כל־הארץ וחוקת וד,;יח לאיש: נ ושמךות את־משמרתולחוה אלהיקללכה בדרכיו לשמד חקתיו מצותיו ומשפטיו ועדותיו ככתוב בתורת משוח למען תשכיל את כל-אשר ק?שד, ואת כל־אשר תפני; שם: י למק,:קים יהוד, את-דברו אשד דפי,עלי לאמי אם־:שמרו בניק את־דרכם ללכת לפנישאמת בכל־ לבבם ו?כל־נ?ש0 לאטד לא-לכרח לק איש מעל כסא .ישראל: י. ונם אתה:דעת את אשרתשה לי יואב ?1־ ארדה אשר,עשה לשנךשרי צבאות ושקאל לאבנר בך נר ולעמשא בן־לתר רהךנם רשם קמי־מלהמה בשלס ולתן דמי מלחמה כקנרתו אשר כטתניו ובנעלו אשר כרנליו: י ועשית כהכמתק, ולא־תורד שיבתו בשלים שיאל:< ולבל כחלי קנלעך תעשה-חסד והק ?א3לי שלחנקכי־כן,קךבו אלי בלקחי _מ?נ• אבשלום אהיק: "ולגד, עמק׳שמעי 3ךנראבךהלמיני מפחדים להוא קלי?' קללה נמלצת ביום לכתי מקוניס והואץרד לקראתי הלי! ואשבע לו ביהוד, לאטד אס־אמיתק בחרב:= ועתה אל; תנקהו כי איש חכם אתה הדעת את אשר תעשר,־ס : ־־•• 1: TAT (T ) : •> : • $T : T על־שפת הלם: י ותרב חכמת שלמה מחכמת בל־מי־ רןדים ונובל הקמת מצרים:•» ולזלוסם מפל־יהאדם מאיתן האורלי ולדמן ובלבלודרדע ?נ; מחול דהי־שמי ??להנדס סביב: יב וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו ך1משה\אלף: יי וידבר־ להעצים מךהאח אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר וידבר על־הבהמה ועל־העוף ועל-הרמש/ועל-הדנים: ■י־ דכאו־ מבל־העמים לשמע את חכמת שלמה מאת כל־מלכי הארץ אשר שמעו את־־חכמתון טי וישלה חירבם מקי־צור את־עבדיו אל־ שלמה כיי שמע בי אתו משחו למלך תחת אביהו כי אהב היה חירם"לדוד כל־הימים: טי'וישלח שלמה אל־חירם yr v •י :(r T • * ־- ; -J ן ; .( 4 ( V ־ .1r לאמה: י! אתדרדעת את־דוך אבי כי לא יכל לבנות בית לשם יהוד, אלד,יו"מפני המלחמה אשר סבבהו עד תת־ T V! JT • Í : ״״׳• ־־ *ס : AV T JV (T T יהוד, אתם תחת כפות רגלו: יח ועתה הניח יהוד, אלהי ‘לי׳מפייב אין#' ואיןפנע רע: « והנד אמר למות מת. לשם יהוד, אלדד באשרו דבר יהוד, אל־ךןד אבי לאמי מך אשר אתן תךותיךעל־בםאך הוא־ענהלובית לשמי: נ ועתה צוד, ויבךחו־לי ארזים מן־ד,לבנון ועבדי :ךו עם־עבוייך ושכר עבדיך אתן לך בבל אשר תאמר בי!אתה;דעת בי אין בנו איש ידע ל?ך'ת-עציםבצךנ:ם: תליו קריכי<מ בצירה׳ ויהי מלכים א ה ו צג כ» ידי כשמע חירם את־־דברי שלמד. וילמדו מאד ראמר ברוך להוה ד,לם8שרנו!ןלךוד מ חלםעל^עם ל,רב חזה: כב ולשלח דירם אל־שלימה לאמיר שמעתי את אשר־ W % את־פלהת^פקצי' אחים וביטני ברושים:-עברי יררו מךדלבנוןזימד ואני אשימם דיברות ביםעד־דמקוםאשר־תשלדאלמנפצתיסשםואתה תשא - T ־, - I T ;־ V •י : ־' ־־ *־י : • ־־ JT,- : tT j• T • ואתר. תעשד את־הפצי לתת לחם ביתי: ם־ וידי חירום נתן לשלמה ?צי אחיכם ועצי, ברו׳ןזים ?ל־ליצו: ני■ ושלמה נתן לחירט עשירים אלף פיר חטים מפלת לביתו ו!5שחם פר ״שמז'כתית írfű. שלמה לחרם שניי ?שניי: ־' ויהוה נתן הקמה לשלמה פאשר הקר־ לו רדי שלם בין חירם ובין שלמד ויכרתו ברית שניחם: מ רעל דמלך שלמד מם מכל־לשראל רדי דמם שלשים אלף איש: כחי וישלחם לבנונד עשירת ־ אלפיכם בחדש •-r V־J . •ן : V V T T : . J•• T :־ V - <-• T חליפות חדש ידיו בלבנו שנים חדשים בביתו ואדינירם על־דמם: כטירדללשלמד שבעיםאלף נשא סבל ושמנים אלף חצב בדר: ל'לבד משרי דנצבים לשלמדיאשך על־־דמלאכד שלשת אלפים ושלש מאות חרדים בעם רעשים"במלאכה: לא ירצו ד,מלך ולפעו אסים נדלות אבנים לקךות ליכד חבת אבד גזית: לב ולפסלו בנן שלמד ובני חירום והנבלים ויכינו העצים והאבנים לבנות חבת: ל א ויהי בשמונים שנד וארבע מאות שנד לצאת בני- , *J * : •י- J •• J- : JTqr ץ e J•• : T T ל?ךאל מארץ־מצחם פשנה הךכיעית ?הרע זו הוא החדש השני למלך שלמה על־.ישך*נל רכן הפןתליהוה: כ וחבלת אשר בנדה המלך שלמד ליהוד ששים־אמד ארכו ועשירים רחבו ושלשים אמד קומתו: ג והאולם עליי 1.N : T :־־ : •j• : f ■ T . J , ־ T .|T : I T | | . (T - פני היכל דבלת עשירים אמד ארכו על־פני רחב הבית עשיר באמה ךדיבועל־בד דבלת: ירעשלבלתחלוני שקפים אטמים: ח ויכן על־קיד חבית יצוע סביב את- י pp בטפדוא . p"« pp • יציע קר י • קיתון « , , מלכים א 1 קירות וזבות מגיב להיכל ולדביר tan צלעות סביב: י היצוע דתז־ותנה הסיע באמך, רחבה ורתימה שש באמה יחקה והשלישית שבע באמה רחבה בי «ךעות נתן לבית סביב חוצה לבלתי אחיו בקירות מבית: י והבית ?חמתו אבן ?ולמה מסע נמה ומקבות וקנדזין בל־בלי ברול לא־נשמע בבית ?הבנתו: " פתח הצלע התיכנהאל• כתף הבית חיממת ובלולים ועלו על־התימוה ומך רתימה ,אל־-שלשים: = רבן את־חבלת ויכלהו [?ספן את־לבלת גבים ושדרת באחים: י רבן את־היצוע על-בל-המת הטעו'אמות קומתו ראהו את־חבית בעצי אריים: '׳•ויהי דבר-לולה אל־שלמח לאמי: י־ המת והיה אשר־אתה מה אם־רתלך בחקיתי ואת־משפטי קעשיה ןשמךת אודבל־מצותי ללכת בהם וחקמתי את־ ךברי אתך אשר דברתי אל־רוד אביך: -י ושכנתי ?תוך מי לשראל ולא אעוב את־זנטי ושראל: יי ולבן שילמה את־הבית ויכלהו: » רבן את־קירות חבלת מבלחה בצלעות ארזים מהרקע הבית עד־קירות הפפץ צפה עץ מבית רצף את־קדקע חבית,?צלעות ברושים:=P’V את־עשחם אטה מלרכווך הבית'בצלעות אחים מן-הקדקע עדיקקירות ולבן לוימבלתלדביך לקרש הקדשים: ’י ואךבעלם באמה הלה הבית הואי ההיכל לפני: " וארו אל־הבלת פנימה מקלעת פקעים ופטורי צצים הבל ארו אין אבן נראה:« ודביר ?תוך־הבלת ממלמה המן לתתן שם את־ארון ברית יהוה: ־ ילפנל הדביר עשרים אטה ארך ועשרים אמה רחב ועשרים אטה' קומתו ויצפהו והב מנור רצף סובה אלו: » רצף שלמה את־הבית מפנימה והב מנור ויעבר ברתיקות והב לפנל הדביר ויצפהו והב: נ:ואת־בל־הבלת צפה והב עד-תים'כל־ הקית וכל־הטובח' אשחלךביר צפה;המי־נ רעש בךביר היציע קרי. חיציע נ$־י,‘. יתירו'. ברתוקת קרי. ijgp מלכים אוו צד שנן כרובים ןמדישמן עשר אמות קומתו: ־מחמש אמות כנף חברום האחת והמש אמות מ ף הט־וב ד,שרת.?ש'ר ותמות מקצות כנפיו וער־קצות כנפיו: ני■.הנשר באמה הכרוב השר מדד, אחתילקצב יאחר לשניח?ךביב= י• כי מומת הכרוב האחר עשיר באמה וכץ הכרוב השני: כי רחץ את־הכרוביב״בתוך 1 הבית_הבנימיוץברשו אח־ כנפי הכרכים נתמג כנף־האהר בקיר' וכנף הכרוב השני נגעת בקיר השני }כנפיהם אל־תוך הבלח נג^תכנףאל־ פג ף: כי׳ דצף את־הכרובים זהב; כטואת כל־קירוית הבלח מסב 1 קלע פחותי מקלעות כרובים וחמדת ופטורי צצים מלפדם ולהיצוץ: לואת־קדקע הבלח צפה זהב ל^נימד׳ ולחיצוץ: לא ואת פתח הדביר ן#ה דלתות עצי־שמץ הא:ל מזוזות חמשית: לב ושתי דלתות עצי־שמץ וקלע עליהם מקלעות כרובים וחמדת ופטורי צצים וצפה זהב וירה והכרובים ועל-התמדות את־הזהב •• * ו־! m לפתח ההיכל ?מוזות ?צי־שמן מאת לבעית: יר ושתי דלתות עצי ברושיבם שני צלבים הדלת האחת גלילים ושני קלעים הדלת השנית גליליכם: לה וקלע ברובים ותמהות ופטרי צציט וצפה זהב מישר על-הבחקה: לי רבן את־ההצר הפנימית שלשה טורי גזית וטור ברתת , ארזים: לי בשנה הרביעית לפך בית להודי בי,לח זך* לח ובשנה האתת עשרה בירח בול הוא החדש השמיני כלה הבלת לכל-דבריו ולכל-משפטוויבנהו ישבע שנים: ז» ואת־ביתו כנה שלמה שלש עקורה שנה ויכל את: כל־בייוזו: ־ ויכן את־ביתולער הלבנון מאה אמה ארס והמשים אמה רחבו ושלשים אמך, קומתו.על ארבעה טורי' עמוה אחים וכההוה׳אהדם'על־העמוהים:־< וספן בארז ממעל עלה,צלעה אשר על־העמוריכם ארבעים וחמשה,סמשהעשר'הטור:'^שקפיםשלשהטיביםו?!מד׳ משפטיו קרי. י אל 188 מלכים א t אל־מחזדה שלש פעמים: ה וכ^־ד,פתחים וד,מזוזת ך3עים'שךף ומול מחזך, אל-מחזה שלש פעמים:Í ואת אולם העמודים עשה המשים אמה ארכו ושלשים אמה רחבו ואולם על־פניהם ועמדים ועב על־פניהם: ז ואולם הכסא אשר :שפט־שםיאלם המשפט עעזה'וםפן'בארז מה3ןרךע ע<-ד,5ןךקע: ח וביתו אשר־ישב שם חצר האחרת מבית לאולם כמעשה הזה היה ובית יעשה לבת־ ,V V - IT( ״ •• ן IT ■*־..: !:־ ־■־׳ ♦־־•*> ATT ־ C ץ-|:- V> : - פרעה אשר לקח שלמה כאולם הזה: טכל־אלה אבנים ירןרת כמדות גזית'מגררות במגרה מבת ומחוץ וממסד עד־הטיפחות ומחוץ'עד־החצר הגדולה: י ומיסד אבנים ירןרות אבנים גדלות אמני עשר אמות ואבני שמנה אמות: יא ומלמעלה אבנים יקרות כמדות גזית־ ואחייב והצר הגדילה סביב שלשה טורים גזית וטור מהתות ארזים ולחצר ביודיהוה הפנימית ולאלם הבית: יג וישלח המלך שלמד, ויקה את־חירם מציר: ייבן־־אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי י ואבעיאיש־צרי הדש נחשת וימלא את־ החכמה ואתת,תבונה ואת־הדעת לעשיות כל־מלאכה בנחישת ויבוא אל־המלך שלמה רעשי את־כל־מלאכתו: טי וי צר את־שני העמודים נהשת'שמינה עשירה אמה -T. J•• : V f}T| ־ T - . : Tv V : v A : , c קומת העמוד האחד וחוט שתים־עשרה אמה יסב את־ ך?«ד”השר:"־.'^■תי כתחת ע6ה לתת .על־ךאשי העמודים מצק נחשתחמש אמות קומת הכתרת האחת IT־^״ V . .* ־J” T V A : | J ״ |־ ־ ^T V |T V_ V וחמש אמות קומת הכתרת השנית: יז שבכים מעשירה שיבכה גדלים מעשה שרשרות לכתרת אשר "על־ראש העמודים שבעהלכתרת היאדזת ושבעה לכתרת השנית: TqVlT VJV - T : • A• “|T :ו * : f (T ־ VW ן - •• •1 יח רעש את־העמודים ושני טורים סביב על־השבכה האחת לכסות את־הכתרת אשר על־ראש חרמנים וכץ עשה לכתרת השנית: יט וביתרת אשר על־ראש העמודים מעשה שושן באוהים ארבע אמות: כ וכתרת״על־שני נשאי בתי;. העמודים T X ״עטידיס ד1# לעבי:?ככה יהרמונים מאודם טרים סביב על הכתרת השנית: ־» הקם את־העמדים לאלם ההיכל הקט את־העפוד הימני!:קרא את־שמועין הקם את־העמור השמאלי הקרא אודשמו כעז נ־ מל ראש העמודים מעשה שושן־ותתם מלאכת העמודים: כג רעש את־־הים מוצה עשר באמה משפתו IT־ •1 ־, ..“־׳•־ # V ־ T . V JV ,| AT (T| ־ T : • )0 T ער־שפתו עגל וסביב וחמש באמה הומתו וקרה שלשים באלה;טיב אתו סביב:':לופקעים מתחת לשפתוí סביב סבבים אתו״עשר באמה מקפים את־זדם סביב שני טורים ל&קעים יצקים ביצקתו: נהעמך עלישק עשר בקר שלשה פינים 1 צפונה ושלשה פנים ימה ושלשה 1 פנים נגבה ושלשה פנים מזרחה והים עליהם מלמעלה וכל־אחיריהם : V VT - : . T T: • J* T) • : זה: T : T :־ ן •• V) ביתה: כי ועביו טפח ושפתו כמעשה שפת־־כום פרח שושן אלפים בת יכיל: כ! רעש את־־המבנותעשיר נחשת ארבע באמה ארך'המכונה האהת וארבע באמהךח|ה ושלש באמה קומתה: כ" וזה מעשיך, השכונה ממלת להם ומערת בין השלבים: כטועל־המסנרות אשרו בין השלבים אדרתו בקר וכרובים ועל־־השלבים כן ממעל י ומתחת לאריות ולבקר ליות'מעשיה מורד: ״ q• ^AT-J,T-:r, : ־ T ז־ T. V -:,I- ( I| ל וארבעה אופני ;חשת למכונה האחת וטרני נחשת וארבעה פעמתיו כתפת ל^הם״מתהת לכייר הכתפות : : T JT T) :,־• pT J ״•־י־׳ ־ ־>־( -ן• . ־ : “< J . ץ יצקות מעבר איש ליות: לא ופיהו מבית לכתרת ומעלה באמה ופיה ענל מעשה־כן אמה והצי האמה ונם־על־ [T| ־,J*T T . • T ־ן,:־ " "I ־ T) ־,:־ *IT J־ AT : ־ - פיה מקלעות ומבןרתיהם מרבעות לא ענלות: לב לארבעת האופנים למתחתלמסנרות וידות האופנים במכונה וקומת I T ־• :•:־־ ־•:: • < I T ־ •1 ־ : , I : «T . ־ האופן האחד אמה וחצי האמה: לג ומעשיה האופנים T V (T |j- |T ־ T) ־!:־ •* T| ־ T| ־ן:־." J T - • כמעשה אופן המרכבה ידותם ונביהם וחשקיהם וחשריהם הכל מוצק: לי וארבע כתפות אל ארבע פנוה הקמה'חאתת מדסיט־נה כתפיה: ל" וקר* המט™ השבכה קרי. יש קרי. חצי 1 K □'343 10Ó י הצי האמה קומה מלב ועל thh המכנה לדודה ומסגרתיה ממנה: לי ויפתה על־הלהת לחתיך, ועל ומסגרתיה'כרובים'אךיות ־והמרת כמער־איש ולידת ספב:' ליכזאת עשה את עשר המכנות מוצק אהד מרה אחת ,קצב אחד לכללנה: ל״״רעש עשרה כידות נחשת ארבעים בת יכיליו הכיור האחד ארבע באמה הכיור האחר פור אחד על־המכונההאחת לעשר המכנות: לט ויתן את־המכנות המש על־בתף הפת מימין וחמש על־כתף לפת משמאלו ואת־לים נתן מכתף , וחבלת הימנית.קרמה ממול נגב: מ רעש חירום את־לכידות ואת־היעים ואת-למזרקות ויכל תירס לעשות את־בל־ המלאכה אשר עשה למלך שלמה בית יהוד,: טא עמלים שנים ונלת הכתרת אשר־על־ראש העמודים שתים והשבכות שתום לכסות את־שתי גלות הכתרת אשר ע־ל־־ראש העמודים: מב ואת־הרמניס״ארבע מאות לשתי השבכות שני־טורים רמנים לשבכה האחת לכסות ארד שפ גלות הכתרת אשך על־פני העמודים:טגואת־המכ'נוח עש־ר־ואת־דפדית עשרה על־המכנות: מי ןאת־הים הארד ואת־לבקר שניפעשר תלתהים: מה ןאת־הסירותואת• היעים ואת־המזרקות ואת כל־הכלים האהל אשר עשי׳ חירם למלך שלמה בית להוד, נחשת ממדט: * שככר ללררן יצקם למלך שמעבר, האדמה בין סכות ובין צרתן: מ רנה שלמה את־כל־לבלים מרב מאד מאך לא נחקר משקל הנחשת: m רעש שלמד^את כל־לכלים אשר בית להול את מזבח הזהב ן־את-לשלחן אשר עליו לחם הפנים זהב: מט ואת־למנירות חמש מימין וחמש משמאול לפני לדביר זהב סגור ולפרה ולגרה ללמלקחלם זהב♦ נ והספות והמזמרות ולמזרקות ולכפות ולטלתות זרם סגור והפיתות לדלתות לבית הפלמי לקרשי לקרשים T,T• • • I “5 A T יתיר ו׳. האלה קרי. לדלתי מלכים א ז ח י י צו לדלתי הכית להיכל זהב: נא ותעלם כל-דמלאכדי 1W 7ןשה המלך עלמה בית להוד, ויבא עלמה אח־רןךשי1 דוד אביו את־הכסף ואת־הזהבואת־הכלים נתן באצרות בית יהוד: "'ח« אז!קהל שלמה אודזקנל:שראל ואת־כל־ראעי המטות נשיאי האבות לכר ישראל אל־יימלד שלמה י־רושלם להעלות את־ארון ב־ית־יהוה מעיר יוד לויא צ־,ן:'־ מ|הלו אל־המלך שלמה בל־איש לשראל בירה האתנים בחג הוא החדש השביעי: , !;באו בל זלןנ; ישראל וישאו הברנים אודהאחץ: י העלו את־אר[! יהירי ואת־אהלמועד ואת־כל־בל; הקדש אשר ?־;*ליל המי אל״ם הבחנים והלהם: י. והמלך שלמה ובלידת לשראל הנועדים עליו־ אתו לפג; הארון מזבחים צאן ובקר אשר לא־יפפרו ולא ימנו מרב: י הביאו הבהנים את־ארוןברית־ ליהוך, אל־מקומו אל־דביר ה3לת אלקלעי tw° אל תחת כנפי הכרובים:< בי הברוכים פרשים בנפלם אל־ מקום ־הארון הסבו הכרבים על־הארח 1זניד־3ךיי מלמעלה: n ויארבו הבדים ויראו ראשי הבדים מן־ הקדש על־פני הדביר ולא!ראו החוצה ההיו שם עד היים הזה: ע אין בארון רק שני לחות האבנים אשר הנח שם משה בחרב אובר כרת יהודה ?1ם־@1 לשואל בצאתם מארץ'מצרים: י דחי בצאת הבהנלם מן־דקדזם!7!1?S מלא את־בית יהוד,:-» ולא״כלו הבהרם לעמד לשרת ברוך יהוו־, אלהי ישראל אשר דבר בפיו את דוד אבי !בידו'מלא לאמה:'=» מן־ודום אשרהוננאתי את-ץמי 'JV ״ ״* * 1 " 192 מלכים א ח אתץשראל ממצרים לא־בחרתי בעיר מכיל' שבטי לשראל לבנות rra לוד" #ági ואבקר ?דוד לליותעלהנטי ושראל: ■■ויהי עם־לבב דוד, א=י לבנות?;ת לעםוהוד■ אללי ישראל: ■י׳ דאמר ולוה אל־דוד אבי -יען #8ד מי■ עם־לבבך לבנות ב:ת לעמי דטיבת בי דיה ?0־??,?ק: " רק אתה לא תבנה לבית בי אם־בנך היצא מחלציך לוא־וכנך־, הבית לשט;: ־ רקם יהוד את־ךברו אשר דבר ואקם לחת דוד אבי ואשב 1 על־כפא ושראל כאשר דבל לשה ואבנה ,הבית לשכם והוה אללי ושראל: ™;,אשים שם מקום לארון אשר־שם ברית ידוה אשר כרת עם־אבתינו בהוציאו אתם מארץ מצדים: כב ויעמד עולמה לפני מובדו יהוה ננך כל־קהל׳י^ראל ו!?דעז כפיו השמלם: ע ויאמר להור, אלדד לשראל אין־כמוןי אלד,ים בשמים ממעל ועל־הארץ מתחת שמר הברית וללפר לעבז״ך ההלכים לפניך בכל-לבם: :י אשר שמדל לעבדך דוד אבי את אשר-דברל לו ולדבר ?פ;ך ובירר מלאת כיום הזה: כה ועתה יהור, 1 אלה,י ישראל שמיר לעבדך דוד אבי את אשר דס־ל לו לאמיר לאופרת לך איוב מלפני ישב על־כפא.ישראל רק אם־ושמרו בדך את־דךפם ללכת לפני כאשר הלסת לפנל:״ [8תד אלהי לשראל יאמן נא דבךיך אשר דבךלל?גבךך דור אבי: כיפי האמנם ישב אלהיםעל-הארץ הנה ד,שמום ושמי לשמים לא .יכלכלוך אף פי-לבית לוך, אשר בניתי: ־הופנית אל־לפלת עבדך ואל־לחנתולהוה אלהילשמע אל-לרנה לאל:הלפלה אשר ?בדך מלפלל ל&נלך ד“ ־־להיות עינך פתוחת אל־הביתלוה לילה!:יוםאל־ המהום אשר אמרת יהיה שמי שם לשמע אל־התפלה - T ך AT V : W 1• T . : - T JV • : ץ r ••V : ״ r אשר והביל עבדך אל-לטקום הןך, : ל ושמעה אל־תהנת ?בדך ועטך ושראל אשרילפללו אל־הטקום לזה ואלה vem — — יתיר י׳. חסר ". פלכים אח צז תשמע אל־מקום שטתק אל־דשמלם ושמעת ופלחי!: * את ?!עזר יחטא איש לרעדי-י ן“א־בו אלה להאלפי ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה♦ לב ואתר. 1 תשמע השמיםהנעדתושפטת'את־עבדיק להרשיע ישע לתות חרטו בראשו ולהצדיק צדיק לתת לו טצךקהו: * פה!נף עמק ישראל לפני ארב אשר יחטארל.1 ו?3בי אליי וי־־יח את־שמק להתפלא וחתמנו אליק טבלת הזח: לי ואתה תשמע השמים וסלחת להבאת עמך:שהאל והשבתם אל־האדמה אשרנתתלאבותם:fr בהעצר שמים'ולא־ IT T v- T W T T *,,JT ן ״ ן : “1 9- T J•• T• , ;חח מטר טי לחטאו־לך להתפלא אל־המקום חזה וחוח את־שמק ומחטאתם לשומן בי תענם: לי לאתה ותשמע השמים למלחת לחטאת עבדיןד ועפד ישראל פי תורם את־הדרך חטובה אשיעלט־בה ןנתתה מטר על־אךצןי אשה־נתתה לעמק לנחלה: * רעב כי־לחיחבארץרבך כי־לחלח שלפון.;הקון אקבר, חסיל כי חלה כי לצר־לו אלטו בארץ ששריו כל תנע כל־מתלד׳: טל־תפלה כל־ תקנח אשר תחח לבל־חארם -W לקייאל אשי .ידיעון איש נגע לבבוופרשכפיו אל־חבלת חזה: ל= ואתה תשמע קשמים מטן שבתך לפלקת ועשיית ונתת לאיש טכל־דרטו אשר תדע את־לבבו כי-אתה:העת לבדק את־לטב כל־טני חאחם: 0 למען יראוה טל־חימים אשר־ הם ח״םעל־פני האדמה אשר'נחתה לאבתינו: סאונם איד־הנכרי אשר לא־מינמק לש־ראל הוא ובל! מארץ דחוקה למען שמק: ־־ טי לשמעון את־שמןי תןדיל!את־ :דק התקה וזהעק מטרה ובא והתפלל אל־חטלת חזה: מגאתה תשמע השמים מכון שבתך ועשית ככל אשר־־ יקרא אליק הנטי׳י למען.'ידעוןכ.ל־עמי הארץ־את־שמק ליראה אתק ב!נטן־ ושהאל ולדעת כי־שמק נקרא ?לימת הזך, אשר בניתי: =י בי־לצא עמק למלחמה על־ 194 |4ס1 מלכים א ח !*בו בדרך אשר תשלחם ולהבלי אלילדינק כחי העיר איפר בהרת בה והפלת אשר־בנתי ל?י19י5 נ" ושמעת השמלם את־תפלתם ואת־תהיט !W3Z משפטם: =י בי.יחטארלף כי אין אדם אשרלא־לחטא ואנפת בם ונתתם לפנל ארב ושבום שביהם אל־ארץ האולב רתוקה או קרובה: 0. והשיבו אל־לבם בארץ אשי נשבו־שם ושבו 1 והתחננו אליך בארץ שביהם לאמיר חטאנו והערנו רשענו:™ וש« אל? ??ל־??“ ??.לנפשם בארץ איביהם אשר־שבו אתם והתפללו אליןי דרך ארצם אשך־נתתה לאפותם העיר אשך בהר? והפלת אשר־בניח לשמך: == ושמעת הש«ם מי1 שבתך את־תפלתם ואת־תחנתם ועשית משפטם: י ופלדות לעמך אשר תטארלך ולכל־פשעיהם אשר י?ש:?ד ו»תם לולחמןם לפט שביהם ורךומום:» כי־עמך ונחלתך הם אשר תוצאת ממצרים מתוך בור הברזל: ננלהיות עתיךפתחת אל־תחנת עבדך ואל־תהנת עמך ושהאש‘ לשמע אליהם בכל קראם אליך: נ־ בי־אתה הבדלתם לך לנחלהימכל עמי הארץ באיטר דברת ביד 1 משה עבדך בהוציאהאת־אבתינו ממצרים אדני יהוה: גד ויהי 1 בכלות שלמה להתפלל אל־;תד, את כל־התפלה והתחנה הזאת קם מלפני'מובדו'יהודה מכלע על־ם־פיו ובפיו פרעות השמלם: ™ולעמד רברך אתבל-קרל רמי ?!ל ודיל לאמה: ־י ברוך ותה אשר נתן מטהר, לעטו:שהאל כבל אשר דפר לא־נפל הכר אחד מכל דברו הטוב אשר דבר ב:ך משה עבת:״ יהי להוד אלהיט עמנו באשר תה עם־אבתינו אל־לעזבט ואל־לטשנו: ני׳ להטות לבבנו אליו ללכת פכל־לרכיו ולשמר מצותיו ןהקי1 ומשפטך אשר צוה אודאבתיט: ׳=׳ ולחיו הבת אלה אשר לתהננתי לפני rrirr הרבים אל־יהוה אלהינו יומם ולילה לעשות 1 J .1 T :AT T JT VJ VT $ V y• I ; T • j•• : • בניתי קרי. t משפט מלכים א ח ט צח מעפט עברו ומעפט עמו ועראל דבר־יום ביומו; d למק דעתכל-עטי הארץ כי יהוהיהוא קאלדדםיאין ינוד: ־» ורדה לב??ם עלם ?ם להוןי, ,אלהיט ללכת בחמיו ולעמד מצווך כיום הזך: סב והמלך וכל־ישךא<4 עטו ז?חיםזבה לפ.;י יהוה: ם־ רובה עלמה את זכה העלמים אשר זכה לןהוה בקר עעריט וערם אלף וצאן מאה ועשחם אלף ווהנכו אודכית והוד, הטלךוכל-בניושךאל; סי בלם ההוא הדש המלך את־תוך החצר אשר לפני נניתלהוה כי־עעה at את־העלה ואת־הטנחה ואת הלכי העלמים כי־מיכה התשת אשר לפךיחה קטן מהביל את־העלה ואת־הםחה ואת חלבי השלמים: סי׳ רעש שלמה בעת־ההיא 1 את־החג וכל־ישראל עמו קהל ןדול מלבוא'ךומתועדעחל'מצדם לפני'nwJ חללינו שבעת ימים ושבעת ימים ארבעדה ;נשך ’יום: ־ ב:ום העמיר עלה' את־העם דברט את־הטלך וילכו לאהליהם שטחים וטובי לב על כל־ד&ובה אשר עשה יהוד, לחד ע?דו ולישראל עמו: ט»ךל,י ?בלות שלימד, לבנות ארדכית יהוה ואת־כית 'אה אליו^עור יףת״^זא^״ךיאער ללהננתח, לפר הקדשתי את־הביח ד,?ה אשר בנתח לשום־עמי שם עד־עולם והיו עיני ולבי'שם כל־הימים: מאתהאם־תלך לפני כאשר הלך ךודאביך'בתם־לבב עישר לעשות ככל אשד צויתיך חקי ומעפטי תעמד: ליהקמתי את־כפא ממלכהך על־ועראל לעלם כאשר דברתי על־דוד אביך לאמדלא;יכרתלךאישמעלכסא ישראל: ו אם־שוב תשבון אתם ובניכם מאחרי ולא ותשמרו מצותי חלתי־ אשר נתתי־ לפניכם והלכתם • : י ; -J .״ I ־* •- T JV • י • י• V • - —1- AV .־ V- T VV ־: טית • ; •• AV ־1'.־ - : /•” ועכדוזס 196 פלכים א ט יעב־תם אלמם אסייםWWn ליס: זוהלידה: את־זשראל מעל להאדמה אשך;rp' לדם ואת־ההלת א ער הקדשתי ל?מי אשלח מעל ®;ימה ר?ראל למעל ילשנינך, בבל-העמים: י׳ מעת מה לה:ד• עליח ?ל־עבר עליו לעוס ועורק ואמרו ע^מהעעל׳ יסוה,??ה nh הזאת ולבית הזך,: . ואמרו על אשר ®» איז־לי™ אלדייהם אשר הוציא את־אבתם מארץ מצרלם ולחזקו, באלהים אחרים וישקהו להם ויעבדום על־בן הביא יהיה עליהם את כל־הרעה הז-את: י ויהי מקצה עשרים שנד ;־ •״ V.T T/T . T J'• V ־! ־: ״ * ! TT J* : V אשר־בנה שלמה את־שני הבתים את־בית יהוד, ואת" מיוד המלך:•» תירס מלך־צר נשא את־שלמה בעצי אחים ובעצי ברושים ובזהב לכלקפצו איו לתן הטלוי שלמה להקם עשרים עיר בארץ לגליל: י־ ויצא חיים מצד לךאות את־הערים אשר.™דלי ?למי׳ ולא ישרי בעיניו: ע ויאמר מה הערים האלה אשר־נתתה לי אהי נקרא להם ארץ ?בול עד מום הזה: יי וישלח חירם למלך מאה ועשרים עברזהב: סי וזה ךבר־המם אשד־ העלה 1 המלה שלמה לקנות את־בית יהוד, ואת־ביתו ואת־ דהמלוא ואת חומת ירושלם ואת־חצר ואת־מגדו ואת■ - • : T : •ATrT 1: J- ) V ׳- : v : V)• : t V ןור: ■ פקעה מלך־מצרלם עלה רלבד את-ננדוזשירפד׳ באש זאת־הבנעני משב בעיר; הרג ותנה שלחים לבקו אשת שלמדי: י רבן שלטה את-נזר ואת־בית הדן תחתון: ״ יאת־קעלת ואת־תןמד במדבר בארץ:« ואת בלקעקי המסבנות אשר דייו לשלמה ואת ערי הרבב ואת ער; הפרשים ואת 1 חשק שלטה אשר חשק לבנות ביחשלם !בלבנון ובכל ארץ ממשלתו: נ כ^־העם הנותר מד האמיד החקי הפרץ המי:ממסי אשד לא־ממי:?ראי הממי: ־» בניהם א?רנקרואהריהם בארץ אשר לא' :?לי בנן ןשראל להחרימם !;עלם שלמה לטם־עבדער מלכים א ט י צט היום הוד,: כב ומבני ישראל לא־נתץ שלימד, עבד כי־רם W ד,טלדומד,ועבדיון«ריו ושלישיוןשרי!־?13 ופרחיו: ע ארה ושרי ועצבים אשר על־המלאכה לשלמה לזמנים קעמש מאות הרדים בעם העשים כמלאכה: ט־ אך כת־ פרעה עלתה מעיר דוד אל־כיתה אשר בנה־לה א'?13׳ את־המלוא: כי׳ וד, עלה שלמה שלש פעמים בשנה עלות ־ | . :T : JT,V:,IV, : :יי ־ ־ TT: י- ושלמים על־המזבח אשר בנה ליהוד, והקטיר אתו אשר לפרי ירוה ושלם את-־לביתר־י ואלי ?4%,מלך שלמדי ?^ון־גבר אשר את-אלות על־שפת ום־סוף ?אח אתם: מ ולשלח חירם באני את־עבדיו אנשי ארות:דעי הים עם עבדי שלמה: כי׳ ו יבאו אופירה רקחו משם והב אדכע־טאותועשרים ככר רבאואל;המלך'שלמה: י * ומלכת שבא שמעת את־שמע שלמה לשם להודי י?כא לנפתו כחירות; נ ותבא לרישלמוה כחליל כבד מאך' נמלים נשאים כשמים.רהב רב:מאד ואכן:,קרה נתכא אל־שלמה ותדבר אליו את כל־אשלר הלה עם־ ?ככד,: נדנך־לה שלמה את־?ל־ך?ךיה לא־היה ל?ר לעלם מן־המלך אשר לא הניד לה: י וחרא מלכת־שבא את כל־חכמת שלמה [הכלת אשר בנה:» ומא?ל שלחנו ומושב עבדיו ומעמד משררוו ומלבשיהם ומשקיו ועלהי אשך .יעלה בית יהוד, ולאהלה בד, עוד רוח: י ותאמר אלה,מלך אמת הלה הדבר אשר שמעתי כאךצי על־ 1כוךך ועל־חכמתך: י ולא־ראמנהי לדברים עד אשל: ?אתי ותראינה עיני והנך, לא־הנד־לי החצי הוספות חכמה לטוב אלי-ד,שמועה אשר שמעתי: " אשרי אנשיך אשרי ??דיך אלה העמדים לפניך תמיד השמעים את־ח?מתך: ־יהי להור, אלך,’ך כרוך אשר חפץבך לחתך על-כפא שיראל ?אהבת להר, את־לשראל לעלם וישימך למלך ??שות משפט וצדקה: י נתתן למלך מאה לעשךים 1 ככר משרתיו הדי . זהב 193 מלכים א י זהב ובשמים הךבה מאד ואבן יקרה 6< בא כבשם ההוא עוד לרב אשר־נתנה מלבת־עבא למלך עלמה: * ונם אד חירם אשר־נשא זהב מאופיר הביא מאפיר ?צ; אלמדם הרבה מאה,ואבן,;קלה: ■נרעש ר&לך את־ ?צי האלמגים מסער לבית־יהוה ולבית המלך וכנרות ונבלים לשרים לא־בא כן,?צי אלמנים ולא נראה ער היום הזה: -! והמלך שלמה נתןלמלכח־שבאאח־בל• הלצה אשר שאלה מלבד אשר נתן־לה ?וריהמלך שלמהתפן ותלך לאךצה היאועבריה: -י דלי משקל הזהב אש־־בא לשלמה בשנה אחת שש מאות ששים ושש ככר זהב: טי לבד מאנשי התרים ומסחר ההבלים וכל־מלכיהערב ופחות הארץ: טי רעש המלך שלמה מאתוס צנה זהב שחום שש־מאות זהב מגלה על־הצנה האחת: Vושלש־מאות מגנים זהב שחום שלשת מנים זהב ועלה על־המנ ן האחת ויתנם המלך בית;ער הלבנון: ״ העש המלך כפא־שן גדול ניצפהו זהב מופז: ■ם שש מעלות לכסה וראש עגיל לכסה מאחריו וידית מזה ומזה אל־מקום השבת ושניכם אריות עמידים אצל חידות: כ ושניים עשר אריים עמדים שם על־־שש המעלות מזר- : ••$ ן JT T :־־י• ( : %r J־V - ״׳p , ן I ע •(JV ומזה לא־נעשה כן לכל־ממלכות: « וכל בלי משקה המלך שלמה זהב ובלבליבית־ועה הלבנון זהב מיו אין כסף לא נחשב בימי שלמה למאומה: כב בי אני החשיש למלך ב;ם עם אך חירם אחת לשלש שנים קבוא 1 אני תרשיש נשאת זהב וכסף שנהבים וקפים ותב:ים: ־־ מדל המלך שלמה מפל מל9 מח W ולחבמה:ני וכל־האר׳ן מבקשים את-פך שלמה לשמע את־חבמתו אשתנה; אלהיט בלבו: ני• והמה מביאים איש־מתתו כלי־כסף וכלי זהב ושלמות ונשק ובשמים סוסים ופרדיםרבר־שנה בשנה: מ ויאסף שלימה רכב A• T : V : ״ T T J a T| ׳■v -IV : I J VJIV כצ׳ל • ופרשיס מלכים א י יא ק ופרסים ךהי־לו אלףוארכע-מאות רכב יעןרם־?«ר אלף פרשים תחם בערי ד,רכב ועם־המלך כיחשלם:« m הטלף את־הככף ביחשלם כאבנים ואת האחים נתן בשקמים אשר־בשפלך, לריב: m ומוצא הבוסים אשר לשלמה ממצרים ומקור, סיהרי הטלךךקחו מקור בבדויר: כט ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוסי בדומשים ומאה וכן לכל־מלכייהחתים ולמלכי ארם 5יךם יצאו: יא א והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת־ בת־פהננה מואביות עמיניות ארמית צךנית חתןת: ב מן־ הנוים אשר'אמר־יהוהיאל־בני ישראל לא־תבאו בהם והם לא-יבאו בלם אכן' .יטויאת־לבבכם אהירי אלהיהם בהם דבק שלמה לאהבה: נ ךהי-לו נשים שרות שבע מאותופילגשים שלש מאות ויטו נשיו את־־לבו: י ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטואת־לבבו אקרי אלהים אחרים [לא־ח;ח לבבו שלם עם־והוה אלד,יו בלבב יניד אביי: יירלך שלמה אחרי עשתךת אלדן צרנים ואקרי מלכם שקע עמלם: י רעשי שלמה הרע בעינן _יהוה ולא מלא אלוהי ירוק בדור אביו:. אז לבנה שלמה במה לכמוש שקץ מואב בהר אשר על-?נ; ירושלם ולמלך שקץ בנן עמון: " וכן עשה לכל-נשיו הנכריות מקטירות ומזבחות לאלהיהין: =_1לתאנףיה1ה בשלמה בי־נטה לבבו טעם ימה אלהי:שהאל הנראה אלץ פעמ:ם ־ ’ וציה אליו«ל־ הדברחהלבלתי-לכת אתהי אלהים אחחם ולא שמר את אשה־צוה ירוה: •» ראמה להור לשלמה תן אשר הלתהתאת עטך ולא שמהות בריתי וחקתי אשר צרתי ?ליך קרע אקרע את־הטטלכה מעליך קתתיה לע?יך: y אר־בימיד לא אעשנה למען דוד אבלך מיד בנך אקו־ענה: י־ רק את־בל־דממלבהלא אקלע שבט אחד קמץ ט״ק. אתן 200 מלכים א יא אתן למ ך למען דוד עבדי ולמען ירושלם אשר בחלתי: ■י ו,קם יהוד, שימן לשלמה את הדד האדמי מזרע המלך הוא באדום: ־י דד,י בהלת דוד את־אדום בעלות יואב שר הצבא לקבר את־החללים ו_י ך בלדבר באדום:- בי־ ששת חדשים:שב־שם יואב ובל־ישךאל עד־הכריתכל־ זכר באדום: •י וימרח אהד הוא ואנשים אז-מיים מעבדי אביו אתו לבוא מצרים והדד נער קטן: ״ וקמו ממדיז דבאו פארן רקחו אנשים עמם מפארן רביאו מצרלם אל־פרעהמלך־מצרים לתן־לו מת ולחם אמר לו וארץ 1Ö יי: " ממצא הדד חן בעינן פלעה מאד ויתן־לו אשה את־אחות אשתו אחות תחפנןם הנבירה: כ ותלד לו אחות תחפ?ים,את ננבת בנו ותנמלהו תחפנם בתוך בית פלעד, ויהי מבת בית פרעה בתוך מי פתגה:'« והדד שמע במצרים בי־שכב דוד עם־אבתיו ומימת יואב ישר־ הצבא'מאמר הדד אל־פלעד, שלחני ואלך אל-ארצי: כב דאמר לו פרעה בי מד,־אתה חסרעמי והנך מבקש ללכת אלןאלצך ויאמרו לא בי שלח תשלחני':'ל וקם אלד,ים לו שטן את־תון בךאל:ךע אשר בלח מארת הלדעול מלך־צובה אדמו: ־י ויקבץ,עליו אנשים ויהי של־נדוד בד,ת דוד אתם וילכו דמשק וישבו בד, וימלכו מדמשק: □י• דחי שטן לישראל.כל־׳־ימי שלמהואת־ הרעת אשר לקדד וקץ משלאל וימלךיעל־אךם: מ ו״ירבעם בן־נבט אפרתי מן־הצלדה ושם אמו צרועה אשד, אלמנה עבר לשלמה וירם t במלך: נ־ ווה הדבר אשו״הרים,יד במלך שלמד, בנח את־המלוא מראת־ פרץ עיר דוד אביו:־״ והאיש קבעם נבור חןל ויל* שלימד, את־הנער בי־עשח מלאכה הוא לפקד ארזו לכל־ סבל בית יוסף:־־ דחי מגת ההיא ךרבעם':צא מילושלם ms «*W3־׳ הצילני מביא בדרך והיא מקכפת בשלמה ^כים א יצ Htp בשלמה 3וךי»יי ושניקם לבים י 8 epn* ?שלמד, הסךשה אשד עליו 1#jp1 שנים.עשר קרעים: ל« לאנד אדבעם קודלך ?שרה קרעים, כי כוזאבר והוד, אלה’ נשךאל לגני קד? את־הטמלפה מנך שלמה !W לך m ?שרה השבטים:* ודיש?? 1m ®ניד לו למען ועבדי דוד ולמען;תשלם העיר אשר בחרתי כה מכל שבטי לשךאל: *מקו אשך ?ובוני וישתהוו לעשתדת אלקי צדנין לכמוש אלתי מואב ולמלכם אלת כני-עמון ללא־הלט בלרכי לעשות ה:שך בעינן והקהי ומשפטי כדוד אביו: לי ולא־אקח את־כל־רממלכה מיז־ו/י ן נשיא אישושו בל ימי הליו למען דוד עבדי אשר ?חרתי אתו אשר שמר מננותי והקתי: ל" ולקחתי לטל™ מנד בנו ונתתיך, לך אח'עשרת השבטים : לי ולבנו אתןשבט־אחד למשך,:ות-נ;ר לךו;ך־עבדי?ל־ הימים 1 לפניבירושלם חשד אשר בחרתי לי לשום שמי שם: ל<לארון׳ אקחומלבהבבלאשך־האוהנבשךוהלש, ?לך עלץשראל: ל" וה;ה אם־תשטע את-פל-אשר אציך והלכת בחרכי ועשיית הישר בעיני לשמור חקרתי ומצוותי ?אשך עשה תך ?בךי’ןת:היעטך ובניתילך ב;ת־נאמן לאשר בניוזי לדוד ונתתי לך את־ושראל: לטואענהאת־ זיע רוך למען זאת אך לא בל־חימים: מ ויבקש שלמד. להמית את־ירבעם ויקב ירבעם ויברח מצרים אל־שישק ־ t|t It-'T- at : t!t . v J‘.T :זרי ־־• : -> • ־ • *.־< • ־I J מלך־מצרים דרי במצרים עד־מות שלמה: מא ויתר דברי שלמה וכל־אשר עשר וחכמתו רלוא:הם כתבים על־ ספר דברי שלמר: מב והימים אשר מלך שלמה ביחשלם על־בל־ישיראל' ארבעים שנר': מג וישבב״שלימה עם־ $סעיו ויקבר בעיר תך אבימנטלך ךחב־עם בנו תחתיו: יב » רלך ו־חבעם שכס כי שכם בא כל־ושראל ליסליךאתו: תת,י כשמע ותבעם ?ן־ןכט והוא עודנו מלכים א y במצרים אשר ברח מ?ני שלמד, המלך וישב ייר5עם במצרלם: נושלחו ךקךארלו דבאו ,ירבעם וכל־קיל !w&w אל־רל1??.? לא?י:י wf ממד׳*"־ עלנו ואותה עתה הקל מעבדת אביך הקשה ומעלו הכ?ר אשרי־נתן עלינו!ונעבדך: הראטר אליהם לכו-עד שלשה ימים ושובו אלי וילכו העם:: רועץ המקירחמנם את־ הזקנים אשה־הף למדים אך?ני שלמה אביו בהיתו חי לאמך איך אתם נועצים להשיב אה־העם־הזה דבר: < ויהכר״אליו לאפוד אם־היום ותהיח-עבר לעם הווה ועבדתם ועניותם ון־ברות אליהם דברים טובים יהי1 ל1י עבדים בל־הימים: "דעוב את־?צתהמןךםאשר ’?צרי ויועץ את־דולדים אשר גדלו אתו אשר הלמדים מי' ־ ראמך אליהם מך, אותם נועצים ונשיב דבר את-העם הזה אשר דברו אלי לאמיר הקלמן־העל אשך־נרז T=S עלינו: י וידברו אליו הילדים אשר נהלו אתו לאמיר כה־ תאמר לעם הזה אשר דברו אליך לאמיר אביך הכביד את־עלנו ואותר־, הקל מעלינו כה תדבר אליהם קטר עבה' ממושך אבי: •» ועתה אבי העמים עליכם על כבי ואך אסיף על-עלכם אם יפר אתכם בשוטים ואני איפך אתכם בעקרבים:,י־ רבו ירבעם וכלת:,עם אל־רהבעם ביום השלישי כאשר דבר המלך לאמיר שובו אלי ביום השלישי: ■נ רען המלך אח־ד,עם קשר, דעזב את־עצת הזקנים אשר יעצה,ו: ’י וידבר אליהם כעצת הילדים לאמיר אב: הבכיר את־עלכם ואני אסיף על־עלכם אבי ופר אתכם בשוטים ואני אופר אתכם בעקרבים: פי ולא־ שמע המלך אל־העם בי־היתך, סבך, מעם :הוה למען דקים את־ךברו אשר דבר יהוד, בידאהיה השילני אל; ;רבעם בן־נבט: ־״ דדא כל־ישראל כי לא־שמע המלו אלד,ם וישבו העם את־למלך דבר 1 לאטד מד,־לנו הלק ויבא קרי • וידברו קרי. ויבא קרי. כחל מלכים א יב קב בדוד ןלא־נחלדי בב!־לבי לאה^!שראלעתהראדה כלהך דוד וילך ישראל לאד,לץ:•! ומי לעראל ל,;עבים בערי להורה ולמלך ?לידם ךךובעם: ".:־עלה המלך רחבעם את־אדרםאשר_על־המם וירגמו בל־ישראלבו א?ן'דמ'ת והמלך ךח?^םלתאמץל<5לות במרבבר, לבם יך־ושלכם: יטדפשעו לשראל בבית דוד עד היום רוך!: כ ויהי'כשמע כל־ישראל כי־שב ירבעם וישלחו ויקראו אתו אל־העדדת וימליכו אתו על־כל־ישראלי לא ד,ידה ־תלרי בית היוד זולתי עבט־יהודדת' לבדו: « דכאו דהבעם ירושלם ולקהל את־כל־בית יהודה ואת־שבט בנימן מאה ושמנים אלף בחוד עשה מלחמה להלחם עם־בית ישראל להשיב זאת־המלוצה לרחבעם בך npt $ “גלותי דבר האלהים אל־שמעיך, איע־האלהים לאמה: ־־אמד אל־ךחבעםבךעלמה מלך יהודה !אל־ כל־בית יהודה ובנימין ויתר העם לאמד: כי כה אמר O • T : p T . ״ :J- T J I ITT I A*,T להוהלא־תעלו ולא־תלחמוץ עם־אחיכם בני־ישראל שובו איש לביתו'כי מאתי נהיה הדבר הזה וישמעו"את־־דבר להוד, רשום ללבתבדבר;חוה: בהרבןלךבעםאת־ש?ם בך,ר אפרלם וישב בד, ויצא משם ולבן את־־פנואל: " ולאמרלרבעם בלבו עתה תשוב המקולכה לבית־דוד• כזאם־יעלהוהעם הזה לעשות זבחיכם בבית־־יהוה V - JT T pJV ־’:־( . : T : ? |- : . .<* T בירושלם ושב לב העם תה אל״אדנלהם אל־רחבעם מלך יהודק .והרגני ושבו אל־ךחבעם מלךץהודף: "וימנץהמלך ולעש עגל ע:ל; זהבראמר אלך,ם רב־לכם ?עלות;הושלם הנך, אלהיך ישראל אשר העלוך מאלז «צךלם:־= ולשם את־האחד בבית־אל ואת־דאחר JS ?0 : ל ויהי הדבר הזה לחטאת וילבו העם לפני האחד עד־־דן: לא ויעש את־בית במות ויעש כהנים מקצות הזעם אשך לא־הדמבני לוי: לב ויעש ירבעם יוחג בחדש השמיני לשמי T ) . . ...ן דבא קריז 204 מלכים א יב יג בחט^ח־עשיר' יום לחדש בחגו אשך ביהודה רעל על־ #faré מיי! ^ ?nen# =*«? cg8 והעמיד בבית אל אח־בהנ: הבמות אשר 7נשח:* מד !גל־הטזבחואשר-עשהב5ית-אל3ח«שהעשריוםבחךש חשמבי בחדש אשר־בדא מלבד רעש חג לבר וקזראל רעל על-חמוקח להקטיר: יג» וחנה 1 איש אלהים בא מיהודה בדבר לחיד• אל־ בית־אל ר ך5עם עמך .<המ!9ח להקטין: ־ ויקרא על־־הטובח בדבר ידוה ויאמר טובח טובה בד, אמר לד,וה הנה־בן נולד לכית־דוד;אש״ שמו raji זעליןי את־בהר הבמות המקטירים עליך ועצמות ארם לשךפו עליך: ג ונתץ מיום ההוא מופת לאמד זך. המופת אשר הכרנוה הנה המזבח נקרע ןנקזפך הדשן אשרהנליו: י ויהי כשמע המלך את־המר איש־־האלהים אשר קרא על־המזבח בבית־אל וישלח ירבעם את־־ידו מעל המזבח לאמו־ והמשהו והיבש':דו"אשך שלח:גליי ילא :כל להשיבך, אליו: י, rarem נקרע רשפך הדשן מן־המובח כמופת אשר נתן איש האלוהים בדבר יהוד,: י רען המלך ויאמרואל־איש חאלהים הל־נא אודפני יהוח אלדייך והתפלל בערי ותשב ירי אלי ויחל איש־האלהים את־ : • : ־־ r JV ־.־ • T X ( ץ V• T( **י«V: |T |• <- í*>T פני יהוד. ותשב יר־־המלך אליו ותהי בבראשנה: ז ולדבר המלך אל-איש האלחים באה-אתייהביתהוטערח,#ני׳ לך מךת: "!:אמד איש־האלהים אל־המלך אם־התן־לי את־הצי ביתך לא אבא עמך ללא־אבל לחם ולא אשתה־ מלם במקום הזך: ט כי־כן 1 צרך. אתי ברבר להור, לאמיר לא־תאכל לחם ילא השתה־מום ולא תשיב כיירד אשי הלכת: ■וילך בדרך אחרולא-שב בד־רךאשר בא כך, אל־בית־אל:■» ונביא אחד וקן ישב בבית־אל רבואבנו קטפר־לו את-כל־המעשה אשרחנשה איש--האלהיםו מלנו קרי. קמין בדק. היוס 206 מלכים א יג יד ״ וולבך אל־מיו לאמו־ לס״־לי את-ךךןמור ו״בשו: נ" רלך ויקצא את־נללתו ?וקלטת בירך וחמור 3פ^ריר. !נקרים אצל הוטלה לא-אכל האריה או־דהנבלה ולא עזבך את־ההמור: כט דשא הנביא את־נבלת איש־ האבהיים וינחהו' אל־החמור וישיבהו ויב# אל־עיר הנביא 9• .V: |T 1* V . J” :־ .V ־ : • “j. T - “ V T- A הוקז לספה ולקברו: ל וינה את־נבלתו בקברו ויספרו עליו הוי אחי: לא ויהי אחרי קברו אתו ויאמר אל־בניו לאמה במותי וקברתם אתי בקבר אשר איש האלהים קבור בו אצל עצמתיו הניחו את־עצמתי: לב כי היה יהיה הרטר־אקר קרא בךבר יה1ח $ל-ה?!?ח אקר ?בית־ אל ועל כל־בתי הבמות אשר בערי קמרון: י־ אחר הדבר הזה לא־שב״ירבעם מחרבו הרעדה וישב ויעש' -- T T־ - AT TIT J : )1 • ־־T : T/T. J T ) V ־ JT T - מקצות העם כתי במות החפץ:מלא את־ירו ויהי כדגי במות: לי ויהי בדבר הזה לחטאת בית ירבעם ולהבהיר • 1 • ; .1 X- • | • . « יז » , ־ ולהשמיד מעל ?ני האדמה: יד» ?עת ד,קיא חלה אב:ח בן־״ירבעם:,־ ויאמר:רבעם לאשתו קומי נא והשתנית ולא ירעו בי־אתי אשת ירבעכס והלכת שלה הנה־שם אחיה הנביא הוא־דבר עלי למלה על־העם הזה:־ ולקהת צדך עשרה להם ונקדים ובקבק ךבש ובאת אליו הוא:ניד לק מה־שדה לנער: י ותעש כן אשת:ךבעם:הרם ותלך שלה ותבא בית אחת ואחיהו לא־יכללראות כ/למו.?ניניו משיבו: ה וירוה אמר אל אהיהו הנה אשת ירבעם באה לחרש הבר מעמה אל- :־ • V I•• T T . : • JT T T : T|T •V J" .J" * )T בנה כי־־חלה הוא כזה וכזה תדבר אליה ויהי כבאה והיא :T AV •• J"* ־# : ״ Í ־•־T ואנכי שלוח אליןךזקשה:ילכי א?וךי לירמנםפד,־אמי ותה אליו ושךאל.יען אשר ךרמתיך מתוך העם!אחי‘ נגיד על עמי ישראל: ח ואקרע את־הממלכה מבית הוד f• ־T $ • V V ״ו Í VJT (־> V - ־* ; T T • ״•T J • *ת קרי t ואתנה L מלכים א יד קד ואמה ל ך,ולא היית כעבדי דוד אשר עמר מציתי ואשר הל!י אסרי ככל-לבבו לעשות יי,מ*־ ?עי?: $ ־ ותלע לעשות מכל אשר־הלו.לפניך וסלדוקעשה-לך אלהים אחרים ומפכות להכעיסני ואתי השלכת אחרי נוך: י לכן הנני מביא רעה אל־ביתלרבעם להכרתי לירבעם משתין כקיר,עצור ו,עןובכ:שראל ובערוך'אחרי ?ית-ירמעם כאשר יבער39לל עד־תמו: יא המרת לירמנכס בעיר [אכלו הכלבים והמת בשדה יאכלו עוף השמלם כי להוה דבר: י־ [את קומי לכי לביתך בבאה.תליך העירה ומת הילד:-נום?הדלו כלדשראל וקברו אתו כידה לבהו ;בא ל״יו־בעם אללקבר.יען נמצא־בו דבר טוב אללהוה אלה; לשראל בביתלרבעם: יי והקים להורי לו מלך'על־ לשראל אשך לברית את־בית ,ירבעם והי הלום ומה נם־ עתה:* והכה לחוזי. את־לשראל באשר לנוד הקנה במלם ונתש את־לשראל מעל האדמה הטובה הזאת אשך נתן לאבותיהם ווך־ם מעבר לנדך יען אשר,עשו את־אשליהם מכעיסים את־יהוה: =׳ ולתן את־ישראל בנלל חטאות ,:רבעם אשר ח®! ואשר החטיא את־ישראל: י! ותקם אשת, ירבעם וקלך ותבא תרצתה היא באה בסף־הבלת [הנער מת: ".ויקברו אתו ויספדו-לו כל־לשראלכהבר יהוה אשר דבר, בלד־עבךו אחיהו הנביא:« ויסר דברי לרכעם אשך נלחם ואשר מלך הט כתובים על־ספר דברי הימים למלכי.ישראל: נ תלמים אשר־מלך,יךבעם עשרים ושתים שנה!לשבב עם־אבתיו ולמלך נדב בנו תחתיו:”tn1?®= ?[־שלמה סלך ביהודה בן־ארבעים [אחת שנה,ךה?ע□ ?מלכו ושבע,עשךה שנהו מלך ביחשלם העיר אשר־בחר .יהוד. לשום את־שמו שם מכל1 שבטי ישראלי ושם אמו נעמה העמנית:' כב ויעש T : • J” : להודה הרע בעיני להוד, ולקנאו אתו מכל אשר עשו אבתם P.1KÖT3 208 מלכים א יר טו בחטאתם אשר חטאו: נג תבנו נם־המדה להם במות ומצבות.ואשריפ על בל־נבעה ?בהה ותחת בל-עץ רענן: ני ונם־קדש היה ?ארץ "עש! ?כל סעועברת הנויסאשר הוריש ידלה מפר «: :שהאל:« ויהי בשנה החמישית למלן ךח?עם ?ליי CWtRPSW ני דקה את־אצרות בןת־יהוה ואת־אוצרות בית הטלןי ואת־הכד1 לקח דקה ארדכל־מנד הוהב אשר "עשה שלמה:» !:עש המלך החבעם תחתם טנני נדושת והפקיד ?ל-יד שרי"הראיס השמרים פתח בית המלך נחי נול' מדי־בא המלך בית:חוה:שאום הרצים והשיבום אל־ הא הרצים: נם רתך דברי ךח?עם וכל־אשך "עשה הלא־ רמוה כתובים על־־ספר ובקי המים למלכי.ירודה ג ל ומלחמה היתהבין־ךחבעם ובין ״ירבעם כל־ה;מים: לא וישכב רה3;נם עב־אכתיו הקבר עם־אבתיו בעיר חוה ושם יאטו נעמה העטנית וימליך אכ:ם ?נו תחתיו: טו« ובשנת שמנה עקורה למלך,:רבעםבןץבט מלל אבים על־יהורה: נ שלש שנים מלך ביךושלם ושם אמו מעכה בת־אבישלום: נ הלך בכל-הטאות אבה אשי־ ?שה לפרוולא-היה לבבו שלם ?כדיהוה אלוהיו ?לבב דור א?יו: י כי למען דור נתן :דוה אלהיו לו נ:ר בירושלם להקים את־בנו אחריו ולהעמיד את;ירנ^: י■ אשר ?שה דור את־השך ??׳נ: :הודה ולא־סר מכלן אשר צורו כל!מי חלו רק ברבך אוהה החוקי: י ומלחמה ה:תהביךךה?עםיבין״ירב?ם כל־:מי היה: ■ ךתרד?רי אב;ם וכל־אשר "עשה הלוא־הם כתובים עליקפי דברי דומים למלכי יהודה ומלחמה היתר פי! אב:ם ובין ":רבעם: ח השבב א?:ם עם־אבתיו דקבךו אתו בעיר הל רמילך אסא בנו תחתיו: = ובשנת.?שלים ל:ךבעם מלך :שהאל מלך אסא עלךהו״הה:- 1אךב?ים ואחת שנה מלך שישב ברי־ כירושלנן $ מלכים א טו קת ביךושלם ושם אמו מעכה בת־אבישלום: יא ולעש אסא ד,:עיר שעמןהוה ?דוד אביו:־■נרעבל הקרשי0מן־ הארץרטר את־בל־הנלליםאעיר עעיו אבתיו: יגונם 1 את־מעכה אמו בסלה מנבירה אער־עשתדת מפלצת לאשרה לברת אסא את־מפלצתה דעירף מתל קללו; נ יי והבמות להסתרק לבב־אסא דדה שלם עם־יהוה כל־:מיו: «ל5א את־קדעיי ify וללשו ?ית;הוי׳ 3םף וזהב ;בלים ! ט• ומלחמה הלתה מן אסא י?! 5»$n מלללשלאל בל־ימיהם: יי לעל בעשא מלך־ושראל על-להודה רבן את-רלמזה לבלתי תף יצא ובא לאבא מללומרה: "ר5ןח אסא את-בל-הבסף והזהב הנותרים ובאובלות מתקהוה ואת־אוצרות מת:מלל ויתנם מך עבדיו וישלחם המלל אנא אל־נן־הדד נד טברטן, בן־חלון. מלל ארם הישב בדמשק ;לאטד: " ברית ביני.ובינל ?ין אבי ומן אמל הנה שלחתי לל שחד כסף וזהב לל הפרה את־בריהל את־בעשא סלל־ ושהאל רעלה מעלי: ־ רשמעבן־לידדאל־דיטללאסא 3:שלח את־שרי-קמלוס אשר־לו על־״ערי:שלאל ויל את־ עלן ואת־דן ואתאבל מת־מעבה ואת בל־מרות על בל־ ארץ נפתלי: »ו,:הי נשמע בעשא ויחדל ממות את־ הרמה רשב. בתו־צה: ־־ ול&ליל אסא' לישמיעיאת-כל-והודה אין נקי משאו את־אמהרמה ואת־עציד, אשר ?נה בעשא ויבן בם המלל אפא אתתבע מ;טן ואת־ J״: • Vזיו : TJ" , ־: T T JV ־: . • T IV : T :תלמים למלכי להודה.רק לעת זקנתו הלה את־רגליו |T : ־־ V . V.T T 11־ :>• J” : I • , < AT í) J•• : : v, T ני וישכב אסא עם־אבתיו ויקבר עם־אבתיו בעיר דוד אביו ויטלל ;הושפט מותלותיו:'־" ונדב בזזלנעס ללעל־ושראל בשנת שתים לאסא מלל והודה וימלל? 1yt} וקדשי קרי. וזמלן נך 210 מלכים א טו טז עלדשראל שנרדם: ־ירעש הרע בעת' ;חודי וילך■, ?דיו אביו ובחטאתו אשר החטיא ארדלשראל: ס ויקשר ?ליו בעשא בן־אדדה לבך! יששכר רכהו בעשא בנבתון אשר לפלשים ןנרב וכל־לשראל צרימעל־נבתון: ס׳ המתת בעשא בשנת שלש לאבא מלןי יהידד׳ ימלו תחתיו: נם רהי כמלכו חכרה ארת־כל־ביתירבעם לא־ השאיר בל־נשמח לירבעם ער־השמרו כךבר;חוח אשי דבר ביר-עמד אדדה חשילנן: לעל־הטאת ,ירבעם אשר חטא "ואשר החטיא את־״ישראל בכעסו אשר המנים את־ ;חוח אלוהי.ישראל:* חתר דברי נרב ןכל־אשר,עשרי חלא־חם כתובים "על־ספר דברי חשים למלכי ישראל: לב ומלחמה היתד־, בין אסא ובין בעשא מלדדשראל ל־ ימיהם: לג משנת שלש לאסא מלך יהודה מלך מעשא בן־אודח על־כלץשראל בתרצר עשרים.וארבע,שנר: לי רעש הרע מעיני יהודה וילך מדרך;רמגם ובחטאתו אשר החמיא ’את־ישראל: ־ טז א י ויהי ךמר־־יהוו־ז אל־־יהוא כז־חנני על־מעשא לאמה; ־יעל אשר חרימתיך טן־זהעפחיואתלד נלד על עמי;שהאל ותלך 1 בררך,ירבעם ותחטא את־עטי:שראל להכעיסני בחטאתם:.־ רנד מבעיר אחרי בעשא ואחרי ביתו ונתתי אח־ביתןי בכית ,ירבעם בי־;בפ: י חמדה למעשא מעיר יאכלו המלכים והמרה לו משדה יאכלו עוף השמים: היוירנר הכרי״כעשא ואשר עשה וגכודתו חלא־חם פתובים על־ספר דברי השים למלכי.ישראל: ו וישככ מעשא עם־אכתיו ויהמה כתרצה וימלך אלה כנו תחתי־ו: זוגם םד יהוא כן־חנניהנםא ךכר־יהודה היה אל:כעשא ואל־מיתו ועל כל־הרעה 1 אשר־עשה 1 מעיני"ירוה י להכעיסו ממעשה ידיו להיות ממית ירבעם : '•** **T ! J : ־ : * I ־!,.־ **Jץ TT ל ) ,.־ ”AT : T|T . J ועל אשר־הכה אתו: ח משנת ^שרים ושש שנה לאסא ?לך מלכים א טז קו מלך יהודה מלך אלה בן־כעשא .עללשראל כתרצה שנרדם: ־!;קשה ,עליו.עבדו זמרי של מחצית הרבב והוא בתרצה שתה שכור בית אדצא אשר על־הבלת בתרצה: י ךבאומךירכהו וימיתהו בשנת עשרים ושבע לאסא מלך יהודה וימלך תחתיו: יי ויך.י במלכו בשבתו על־כסאו הכה את־־כל־בית בעשא לא־השאיר לו משתין בקיר ןגאליו ורעהו:־יב וישמר זמלי את כל־בית בעשא בדבר להוה אשר דבר אל־בעשא ביה :הוא הנביא: ע אל כל־הטאות כעשא וחטאות אלה בנו אשר חטאו ואשר החטיאו את־ישראל להכעיס את־יהוה אלהי ־,:־ •••> v: (V ׳ . V ׳ : T ־• : ־ : • v: .yT • V ושהאל בחבליהם: ’י. יתר דברי אלה וכל־־אשך עשה חלוא־־הם בתועים על־־םפר דברי ממים למלכי:שהאל: טי בשנת .עשרים ושבע שנה לאסא מלך יהודה מלך זמרי שבעת ימים בתרצה והעם rT T : I .V.jv| ״ : *ל. • : -JT t : > rvr : • : f t J תנים על־גבתוץ אשר לפלשתים: טי השמע העם החנים לאבוד קשה ומרי ונם הבה את:ר,מלך רמלכו כל־ישי־אל את־עמרי שר־צבא על־ישראל ביובב ההוא במחנה: ’■'ויעלה עמריוכללשראל עמו מנבתון.:יצרועל־תךצח: יח רלזהי כראות זמרי כי־נלכדת העיר הבא אל־־ארמוץ בירת־הטלך רקורף עליו את־בית־מלך באש רמת: •ף על־ חטאתיו אשר חטא לעשות הרע בעיני ירוה ללבות כךךך ה־כעם ובחטאתו אשר עשה להחטיא אתלשראל: כ ויתר דברי זמרי וקיברו אשר קשו־ ה&רקם כתובים על-ספר דברי חשב למלכי.ישראל: =» או,יחלק העם .ישראל לחצי חצי העם ה;האח.ךי סב?: כן־נינת להמליכו ,והחצי אחרי עמדי: ־־רחוק העם אשר אהד עמד את־ העם אשר אחרי תבל בן־נינת חמת תבני גימליך עמדי: " בעונת יבלשים ואחת שנה לאבא מלך להורה מלך עמדי עללשראל שתים עשרה שנה בתרצה מלך שש־ 212 מלכים א טז מ שנים: יי רקן את־ההד שמרון מאת עמר ?מלם כסף רבןאת־ההר רקרא את־שם העיר אשר מצה על שמשטר ארד ההר שמרו!! ״!?עשר ??*•לי, m KU יהודי גירעמכיל אשר לפרו:« וילך מכל־ררך ירמעם «־ נבט ובחטאתיו אשר החטיא את־ישיראל להכעים את־ : T : ־־ T ד V e v: |V yv י• :t ״ft : - : •ד ( V יהוד. אלדד ישראל בהבליהם:» ויתר דברי עמרי אשר ,עשה וגבורתו אי$ר ?שה הלא-הכס כתובים על־ספר המרי למים למלכי!שראל: ־ד׳ולמפבעמדעם־אבתיו ויקבר משמרוןוימלך אהאב מנו תחתיו: “,יאחאב 9ר עמרי מלך על־ישראל בשנת שלשים ושמנה שנה לאסא מלך,יהודה -ול?*לך אלא= וז־עמרי -על־:שראל'משמרון ?שרים ושתלם שנה: ל רעש אחאב בן־?טרי הרע בעיר ;הווה מכל אשך לפרו: ל» ויהי מקל לכתו, מלוטאות ;רבעם בן־נבטרקח אשר, את־איימל מת־אהמעל מלך עידנים וילך.ויעבד את־הבעל!.ישתהו לו: לב ך,קם מובך! לבעל בית הבעל אשר בנך׳ משטךו! :,ל. ולעש אלואב את־האשךה ויוסף אךואב לעשות להכעיס ארדלהוה אלתי ישראל מכל מלבי ישרא אשר היו לפניונלי בימיו בנה היא • TJ " ך ־ T: - J“ J ־* :־ י.י< TT0 TTJ , ITT V, (T< ״ “9( בית האלי את־יריחה באבירם בכרו יפדה ובשגיב צעירו V. V• *.*; |T י הציב דלתיהכדבר יהוד, אשר דבר ביד יהושע ממון: ץאויאמר אליהו התשבי מתשבי נלער אל־אחאב הייהוד. אלדד ישראל אשר עמדתי לפניו אם־יהיה השנים T : • <** V: . T J •• די JV ן T״־JJ ־ : v T - 9V 2 1• • TT האלה טל ומטך בי אם־לפי ך3ךי י נילדיי ד?ר־יה!די אליי לאטד: נ לך מזה ופנית לך.קךמה ונסתרת מנחל מרית אשר על־מני הירדן: י!ך,:ך, מהנחל תשתהואת;העיך?ים צייתי לכלכלך שם: י־ וילך רעש 3ךבר יהוד, וילך וישב בנחל כרית אשר על־פני הירדן: י והערבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשך בערב ומן־חנחל ישתה: י ולזהי מקץ ;מים ויימש הנחל כי לא־דדך, נשם בארץ: ובחטאתו קרי. ובשגוב קרי. ויהי מלכים א יו קז ח וירי דבר־־לרור אליו לאמיר: ט לום ל ך צדפתר אשר לצידון'רשבת שם ל,נה»יהי W °P אלמנדי??ל??£מ ירקםוךלךצךפתד, רבא אל־פתדו ה?ניר ור,3ה־שם א nf אלמנה מקששת עצים ויקרא אליה ויאמר קליי-נא ל מעט־טלם בבלי ואשתה: " ותלך לקחה הקרא אליה ויאמר לקחי־נא לי פת־לחם בידך: יב ותאמר חי־ירור אלהיך אם־יש־לי מעוג כי אם־מלא כף־קמח בכד ומעט־ שמן בצפחת ותני מקששת שינים עצים ובאתי,ועשיתהו לי ולבני ואכלנהו ומתנו: ינויאמר אליה אליהו אל־ תיראי באיי עשי בדבקי אל 8«’־ל' משיבם' ענה קטנה בראשנה והוצאת לי ולך ולבנך תעשיבאקרנה: יי פי כה אמר יהוד, אלד,י לשראל כך הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תךםר$ה,י1םתת!ךה1ה ןשם ן!ל־פך האדמה: - הלךותעשה בךבראלהו ותאכלהוא־והיא וביתה :מים! =: כה הקמת לא כלתה וצפחת השמן לא 1P0 בדבר לתה אשר הבר 3ך אלהו: ולד,י אחר הךברים האלה דולה בן־האשה בעלת הבה והי הליו חוק באי ננר אשר לא־נורךה־־בו ושטה: יי׳ ותאמראל־אלהו מה־לי ולך איש האלהים באת אלי לרוכיר את־עוני ולרמית את־בני: יט ויאמר אליר תני־לי את־בנך ויתחרו מחיר,ר ויעלרו אל־רעליר אשר־רוא ישב שם וישכברו על־מטתו• ־־ ויקרא אל-הוה ויאמר יהוד אלהי הנם' על־ האלמנה אשר־אני מלעורר עטה מרשת להמית את־בוך: לא ויתמדד על־רילד שלש פעמים ויקרא אל״ירור ויאמר הה אלהי תשכתא נפש־הילד הזה על־קרבו:« וישמע לחור בקול אלירו ותשב נפש־רילד על־קרבו ויחי: עויקר אלירו ארת־רילד וידדרו מז־רעלידר חביתר גיתנהו לאמו ויאמר אלהו ראי חי בנך: כי ותאמר האשד, אל:אלה,ו'.עתה'זה לדעתי' בי'אישי אלהיט אתה יךבר־ןתהבפיך אמת:, תת קרי. ודא קרי. וודא קרי. קנדן בז־ק. 214 מלכים א יח יח».יהיימיפר3ים ולבר ירוה הלה אל־אללהיבינינה השלישית לאמה לןי הראה אל־אהאב ואקנה מטר ?ל־ פך האדמה: בהלך אללה! להראות אל־אהאב והרעב היק בשטרון: ־ הקרא אהאב אל־עבךלהו אשר על-הטית הנבךיהו הלח ייראאת-יהור;מאד: י ולהיפהקריתאיזכל את נביאי ירוה ריפןח עבדיהו מאה לביאים דלזביאם המשים איש במערה וכלכלם לחם"ומים: ה ויאמר אראם אל־עבדיהו ל ך בארץ אל״בל־מעיני המלבב ואל בר־ הנחלים אוליז^א׳הציר ונחלה פוס' ומלר ולוא נכרית מהבהמה: ;"החלק! להם את-הארץ לעבר־בה אהאב הלך ?ךךך אחה לבדו הנכךלהו הלך בהרך־אחה לבהו: י ויהי עבדלהו בדרך .והנך, אללהו לקראתו "הברה! הפל על־פניו ויאמר האתה זדה אדני אליך,!: ח ויאמר לו אך לך אמד ל״אהךך הנה אליהו: = ויאמר מה חטאתי בי־ אתרי נ־פז אמקדול *wst? =8F3tn* ־ סויותה אלהיך אם־יש־נוי וממלכה אשר לא־שלח אדני שם לבקשך ואמך! ‘אין והשביע את־המטלכה לאת-הנוי בי לא:מצאבה:.יאועותה אתה אמר לך אמד לאדניו,מדי אללה!: ■נ ודהלה אך 1 אלך מאתך וריח יי׳" W1 ?!לאשר לא-אדע ובאתי להניד לאחאב ולא למצאך והדנני ועברה ירא את־לרוה מנערי: יג רלא־רנד לאתי את אשרמגשיתי בדך־ג רלרל את'נביאי ירוה ואחביא מנביאי לרוח מאה איש רמשים רמשים איש במורדי, ואכלכלם לחם ומים:’יד ועתה אתת אמר לה אמד"לאדניה הנדת J•• • I IV . 1“ J v: b•• )JT - , T - : •ITT . WV אליהו והרגני: טי ויאמר אליהו חי ירוה צבאות אשר עמדתי ל?נ;ו כי הלום אראהאליו: m הלו עמךלהו לקראת אחאב ולנד־לוהלואחאב לקראתאליהו: -! ויהי בדאות איחאב את־אליהו ויאמר אחאב אליו האתר, זדה עכר וישראל:' ״ ויאמר לא עכךותי’את־ך|ר^ל 3' אם־אתדה נציל ם־ש. קמ׳ן בזיק. יבית מלכים א יח קח ומת אביך בעזבכם את־טצות:תות ותלך אשלי ד,3עלים: •־ועתה שלח קבץ אלי את־בל־:שראל אל־הך ה3ךמל ואת־נביאי הבעל ארבע־מארת והמשיט תביאי האשרה ארבע מאות אכלי'שלחן איזבל: כדשלחאחאביבכל־ בני ישראל דקבץ את־הנביאים אל־הר הכלמל: כא ותש אליהו אל־בל־העם ויאמר עד־מתי אתם פיסחים על־שתי הפעפים'אםץהוה האלהים לכו אחריו ואם־הבעל לכו אחריו ולא־ענו העם אתו דברילכב ויאמר אליהו אל־־העם אני נותרתי נבא ליהוד, לבדי ונביאי הבעל אךבע־מאות והמשים איש: כגרתנו־לנו שניט פריםויבחתלהם הפר תאחד וינתחהו רשימו/על־דעצים ואש לא ;שימו ואני אעשהואת־הפר האחד ונתתיעל־־העצים ואש לא אשים: V V:|V״ - V IT JT זר IT - • -ק 1• T ; t V*• : • "JT כי וקראתם בשסאלהיכם ואני אקרא בשם־יהן־ה והיה : |V: J" : V t | ** ׳V ־1:־• JT I : V . : “ן T J ״ ST T האלהים אשד־יענה באש הוא האלהים ויען כל־העם ויאמרו טוב הדבר: כה ויאמר אליהו לנביאי הבעל בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשנדה כי אתם הרבים וקראו V T ־ T V.IT A: בשם אלהיבם ואש לא תשימו: ני וימת! את־תפר אשר־ ?תן׳להםמשודרךאו כשם־הבעל מהנייר ועד־תצההם לאמת הבעל עננו ואין קול ואין ענהדפפחו על־המובת >.שת ?שה: "דחי בצתר:ם רדיקל בתם אליהו ויאמר קדאובקול־נדול כי־אלהים הוא כי־שיח וכי־שיג לו וכי־ ךרךלואולעשן תוארקזן: נ" רקךאו בקול נז־ול גיהגדת במשפטם בחרבות וברמחים עד־שפך־ךם?ליהם:כםרהי ?עבד תצתוץם ו״נכאו עד לעלות תמחה,יאדת ו*!ין־ענהואין,קשב: לראמראלהו לכל־העם נשו אלי ג?שו כל־העם אליו!ירפא את־מובח יתות תתרום: ל» ררח אליהו שתים עשירה אבנים כמספר 39 W.'־ :עקביאשרהתיךבר־יהח אליו' לאמד:שלאל :ההר שמך: רמה את״האבנים מןבח בשם והיה תע« הקוף רפח. העלה מלכים א יח יט ותננלהכביתסאתלםזרע סביב לטובה: *החיאת־ ותעצים וינתח את־הפר ולשם על־העצים: לי ויאמר מלאו ארבעה כדים מלם ללצקו .על־העלך, לעל־העצים ;ייאמר עני וישנויויאמר שלשו'וישלשו • לח וללבו המלם סביב למזבח ונם את־חתעלח מלא־מלם: לי ולחי 1 בעלות המנחה ולנע אללהו הנביא־ ויאמר למי׳ אלפי א?רלים PDV ר׳ליראל הדם לידע כי־אתה אלד,ים מקי ’?!־»״[־ עשיתי את בל־חדברים האלה: לי ענני להודי מד ני!® העם הוד, בי־אתה להור, חאלהים לאתה ך,ם3ת את־לבם אחדנירת: לח ותפיל אש־ירלה ותאכל את־העלה ואת־ העציים ואת־ד,אבנים ואולדהעפר ואת־הטלם אער־בתעלה לחכה:' ל= ררא בל־העב ויפלו על־כניהםיאמרי מי־ הלא ר,אלד,ים להוד, הוא ד,אלד,ים: ם ויאמר אללה,ו להם ותפשו 1 את־־נביאי הבעל איש אל־ימלט מהם ויד^שום ויויררם אליהו אל־נחל דישון וישהטם שם; מאי ויאמר אללו לאתאב׳עלה־ ועתה ?:קול המון הנשם ־ ם־ ויעלה אחאב לאבל ולשתות ואליהו עלה אל-ראש הכרמל'ולנהר ארצדרעב פניו p3 בךכו: סי ויאמר אל־ נערו עלה,־נא הבטדרך־ים ולעל ולבט. ולאמר אין ?ואומה ויאמר עב שבע פעמים: סי ולהי ?שבכית ויאמר הנה־עם קטנה ככף־איש יעילה מלם ויאמר עלה אמד אל־אהאב אטד,ורה ולא לן5צרבך, הנשם: יי. ויהיו עז״בה לעד־בד, והשמלם התקדרו עבים ותה ויהי נעם ןדול ולהבם אהאב וילך לזלעאלה: ־י ולך לחלה היתד, אל-אללהו ולענב מהנלו וילץלענלאחאב עד־באכהללךעאלד,: יט« ולנד אחאב לאיוביד את כל־אשר מדי מי ואת כל־אשלר ד,רנ את־כל־ד,נביאים בחרב: נ ותעלה 'איובל מלאך אל־אל־ה! לאמיר בודלעעון אלהיט לכה יוסטו! כי־כעת מחר אשים את־נפעך כנפש אהי מקם: י י מלכים א יט קט < נלא !cg דלךאל־נפשו tój באר שבע א£ך להודה דנח את-נערו עם: י והוא־הלך במדבר דרך יום דכא דשביןלית דתם אהתדשאל את־נפשולמות ויאמרו רב עתה הה.קח נפשי כי לא־טוב אנכי מאבתי: ה ויעכב דישן תחת ך'תם'אחד'.לה־(המלאך לנע בו דאמרלו קום אכול: ;חבט וחנה מראשותיו ענת רצפים וצפחת מים דאכל דעת דשם דשכב: י ויעל מלאך לוה 1 ענית דנע־בו דאמריקום אבל בי חב מטךהחחך: <דקם ויאכל דעתה דלך בבתו חאבילך, תתיא ארבעים יום וארבעיט לולה ער קר האלחים קרב נ = דבא־עם אל־חמערה דלן עם והנה ךבך־לה אליו דאמר לו מה־לך פה אליהו': י ויאמר קנא קנאתי ללוחו אלדד צבאות בי־עובו בריתך טי ועהאל את-מ!כחתיךהךםו!את-נביאיך קרנו בחרב ואותר אני לברי ויבקעו את־נפעי לקחתה: ויאמר צ*ה ועמדת בהר לפר יהוד, לנה לך, עבר ורוק ודולה לק מפרק הקים לעבר סלעים לפ;י לה לא ברוק לה ואחרקרוח רעש לא ברעש לה: ינ ואחר הקלאע לא כאש לה ואקר האש קול דממה דקה: ’־ והיוכשמע אליהודלט.פניו'באהךתוקצא דעמד פתח המערה לנה אליו קול ויאמר מה־לך פה אליהו: יי ויאמר קנא קנאתי ללה 1 אלתי צבאות פי־עןבו בריתך בד לראל את־ מן?חתיך הרבו ואתקביאיך קתו בקרב ואותר אני' לבדי ויבקשו את־נפעי לקחתה: ־ידאמריהוה אליולךישוב ליך?ך מךברך, דמשק ובאת ומשחת אתלאל למלך על־אקם: ט■ ואת לא בן־נמעי תבשחלמלך 2ל־.ישךאל ואת־אלישע ^ן־שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך: ■י לה קנקלט מחלב קזאל!מיה לא הנמלט טחרבלא ימית אלישע: ־״ השארתי בושראל; שבעת !אלפים בל־קבקביט אשר לא־כן־עו לבעל וכל־קפה אחד כךי • חב׳ בפתח ♦ אעןף 218 מלכים א יט כ אשרלא־ןשק לו? י־נילך מש= מ$$א א״־אליעע יד שפט והוא חירש שנים־^שר צמדים לפניו והוא בשנים העשר ויעבד אליהו אליו משלך אדךתי אלץ: י מעיב את־-הבקר!:רך אחרי אלהו ויאמר. אשקרי־נא לאב' ולאמי ואלכה אחריך ראמרלו לך שוב כי מה־,עשיתי ללי: נא וישב מאחריו רקח את־צמד הבקר ו־זבי״י ובכלי הבקר בשלם הבשר רתן לעם ויאכלו רקם מלך אחרי אליהו וישרתהו: , ,, "ב» ובךז!,דד'מלך־ארם קבך אודבל־חילו ושלשים ושמם מלך אתו וסוס ורכב רעל רצר על־שמרון וילחם בה: נ וישלח מלאכים אל-אלואב מלך־!שךאלהןךךח: ־ ויאמר לו כה אמר פךהדד כספך והכך לי־חוא!נשיך ובניך'הטובים לי־הם: י רען מלך־!שךאל ויאמר יחידו. אדני.המלך לך אנן!כל־-אשר־לי: יי רשיבו המלאכים ויאמרו כדדאמר בן־הדד לאמיר כי־שלחתי אליך לאמיר כספך ויהבךןנש;ך.ובניך לי תתן:< כי 1 אם־כעת מחר אשלח אח-עבדי אליך וחפשו את־ביתך!את בתי עבדיך והה כל־טחמד עליך;שימו בהם!לקחו: י רקיא «ד ישראל לכל־וקד הארך ראמרךעו-נאוךאוכי,ךעהזה מבקש כי־-שלה אלי לנשי ולבני ולכספי ולזהבי ולא מנעתי ממנו: n ראמף' אליו כל-הזקניםוכל־חעם אל־ תשמע ולוא תאבה: = ויאמר למלאכי בן־הרד אמרו לאדר המלך כל. אשר־-שלך!ת אל־־עבךך ?!־.א^י־ז אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשיות הלט המלאכים וישבהו'הבר: ירשלח אלרבן־חחח ויאמר כח־נעשיין ל' אלהים וכה יוםפו'אםץשפק עפר שמרון לשעלים לכל־ רעם אשר בדנלי: ■».רען מלך:ישךאלויאמרדברואל־ יתהלל הגר כמפתח: יב ולחי בשמע את־ההבה דיל ולירא שתה הוא'והמלבים בבכות ויאמר אל עבדיו שימו רשימו מלכים אב קי ?נל־העיר:« ותהו נביא אדור ננ& אל-אחאב מלך־ישךאד ויאמר פה אמך לתה הראיס את בל־ההמו! תחל תה תני נתנו בי,דך היום ולדעת בי־אני ידווה: יי ולאמה אחאב במי ויאמר בה־אמר יהוד בנעךי שרי המדינות ויאמר מי-;אםר המלחמה ויאמר אתה: טי ויפקד את־נערי שרי המהינות ולהיו מאתם שדם ושלשים ואחריהם פקד את־ כל־העם כל:?ני ושהאל שבעתאלפים:' ־< ויצאו פצהרים ובן־הדד שתה שכור פפכות הוא והמלכים שלשים-ושנים מלך עור אתו: י■ ויצאו נערי שרי המרינות ביךאשנה גישלת ?!הרה ויניח ליו לאמיר אנשים',יצאו משמחן: י" ויאמר אם־לשלום,יצאו תפשום חיים ואם למלחמה תאו תיט תפשום: ׳= ואלת,יצאו מן־העיר נעריי שח המחנות והחיל אשר אחריהם:דופו איש אישו וינסו ארם ו<ךךפם.ישראל וימלט פן־ההה מלך ארטיעל־םום ופרשים:־» ויצא מלך ושהאלו.יךאת־הפום.ואת־הרכב והבהבאךם מפה נחלה: ־נ ועש הנביא אל־מלךושראל יאמר לו לך דהתתק ורע וךאה את אשר־קעשד־, פי לתשובת השנה מלך ארם עלה עליך: ך ועבדי מלך־ ארם אמלי אליי אללי תחם אלה,’הם על־פן תקו ממנו [אולם נלהם אתם במישור אם־לא נהזק מהם: ׳:י ואת־ הדבר תך, עשה הסה המלכים איש ממקמו" ושים פחות להתיך,ם:־״ ואתה תמנה־לךו הול בחיל תפל טאותך וסוס בסוסו חבב בהבביונלזומה אותם במישור אם־לא ©ק מהם!ושמע לקלס רעש פן: ־י.ויח לתשובת השנה ניפקד בן־הךד את;אךם רעל אפקה למלחמת עם" ו?ךאל: נ- וקדישלאל התפקח ובלבלו וילבו לקראתם גחנו בני־ןשראל נגדם כשני ךושיפי;גזים וארם מלאו את־ הארץ: כח רגש איש האלהים ראמר אלימלך לישראל ניאמר כה־אמר ירוה לעין אשר אמרו ארם אלהי הרים 120 מלכים א כ ,יהודי ולא־אלהי ?מקים הוא לנתתי את-בל־ההמון הנחל הוד, ב;ךך.וידעתם כי־אני יהוה: נ־ ולחנו אלד, נכח אלד שבעת;מים רהי 1 ביום השביעי ותקרב המלחמה דכו בני־ישראל את־ארסמאה־אלף רגלי ביום אחד: ל וינסו הנותרים!אפקד, אל־העיר ~־ל ד,הומה על־־עשרים ושמד, אלף אישי הנוונךים וכן־הדך צם יבא אל־העיר סדר,?חדר: ל» יאמרו אליו עבדיו ד,נר,־נא שמענו, כי מלבי בית ישראל כי־מלכי חסר הם נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשנו ונצא אל־מלך :שראל אולי יחידו את־נפשך: ־ל- ויחנה שקים במתניהם וחבלים בראשיהם דבאו אל״־מלך :שראל ויאמרו 027־71 בךך,ךד אמר קחי־נא נפשי;יאמר העותו חי אחי הוא: לג והאנשים ינחשו וימחרו ויחלטו הממנו ויאמרו אחיד : r : • T.-ÍIT:־ ־: ־1:- -: : J :־ • ,V ־1 : : I j* T בדל,דדייאמר באו קחהו יצא אליובן־הדד יעלדו על־חמרכבד:. לי יאמר אליו העריכם אשך־לקח־אבי מאת אביך אשיב וחצות תשים לד ברמשיק כאשר־שם אבי בשמרון ואני'-בבריח אשלחך ויכרת־לו יבריח וישלחהו: יי. ואיש אחד מבני מביאים אמר אל־רעהו בךכר' להוד, ד3ימ נא וימאן ה?ךש להבתו: לי יאמר •לוש! אשר לא־שמעתבקול להוד־ן הנך הולך מאתי והכך הארלה וילך מאצלו'ימצאהו האהלה יכהו:* ולמצא איש אחר יאמר הכיני נא ולבהו האיש הכה ופצע: ל" ילך הנביא יעמר למלך אל־הדרך יתחפש באפר על;עיניו:ל0ויהיד,מלך עבר והוא צעק אל־המלך יאמר ע?ךך,ו לצא ?קךב״הטלחמה והנד,־איש סך יבא אלי איש ויאמר שמיך את־האיש הזה אם־־הפקד ופקד והיתד! נפשך' תדוח ינפשו או ככר־כסף תשקו״ל: מ}יהי עבדך עשה הנה ותה ןהואאי;נ1 יאמר אליו מלך־לשראל״5ו משפטך אתה חרצת: מאוימהר ויסר את־־האפר מעי' סעלי כך. פלכים א כא קיא 8ןיו וים־ אתו מלך נשהאל■1 כי מהנביאים הנא: ס־ראמר אליו פד, אמר:הוה ;ע! שלחות את־איש־חרמי מ;ה והיתד-, נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו: =־ וילך מלךץשראל על־כיתו סר רעף דכא טטרונה: כא » להי אחר הדברים האלה כרם היד, לנכות קייחנאלי אשר כיזרעאל אצל היכל אחאב מלך טמרון; נ רדכר אלואב אל־נבות 1 לאטד תנה־לי את־כרמף ויהי־ לי לנך״ירק כי הוא רןרוב אצל ביתי ואתנת לך תחתיו ?דם מום מטנו אם טוב ?עיניך אתנה,־לך בסף מחיר'יה! ־ויאמר נכותאל־אחאב חלילה לי מיהודז כתתי אוד נהולתאסתי לך: ידכא אחאב אל־ביתו סר ויעף ?ל־ הדבר אשר־דבר אליו נכות היןרעאלי ויאמר לא־אתן לך את־נחלת אבותי וישכבעל־מיטתו רפב את־פניו ולא־ אכל לחם: הותבא אלך ארבל אשתו ותדבר אליו ימה־ זחרוסך סרה ואתך אכל לחם: י וידבר אליה כי־אדבר אל־נבות הרףעאלי ואמר לו תנה־לי את־כרמןד בכסף או אם־חפץ ־#ה אתנה־לךבלם תחתיו ויאמר לא־אתן לך את־כרמי:■וותאמראליו איוכל אשתו אתה ?תה תעשה מלו?" $לךשךאל ך)ום אכל־לחם ך?נכ לפך אני או!ן.לך את־כרם נכות היזרעאלי: " ותכתב ספרים בשם אלואב מתלותם 5חתמו ותשלח הספרים אל־הזקנים ואל־ החרים אשר בעירו הישבים את־־נבות: ט ’והכתב בספרים לאמיר קךאו־־צום והשיבו את״נבות בראש העם: י והושיבו שדם אנשים בנן־בליעל לגדו ויעדהו לאמיר ?לכת אלהים ומלך תוציאהו וסקלהו רמת:־» רעשיו אנשי עירו הוקנים וההדים אשר הישבים בעירו כאשר שלחה אליהם איובל באשר ?תום ??פריס אשר שלחה אליהם: ינלדאוצום תשיבו את-נבות ?ראש העם: י־ רבאו שני האנשים ?{י־כליעל וישבו ננדויניעךהו אנשי הם, כפתה. ספרים קרי. הבליעל 222 מלכים א כא הכללעל את־נבות ננך העם לאמך ברך נבות אלהים ומלך לצאת מחוץ לעיר ולבקלהו באבנים דמוע: יד וישלחו אל־־איזבל לאמיר סמל נכות וימת: טי ויהי כשמע איזבל כי־כקל נכות רמת ותאמר ארבל אל־ אתאם קום רש את־כרפו נבות הלורעאלי אשר מאן לתת־ לך ככסף כי אין נכות תיכי־מת': ־׳ויהי כשמע אתאם כי מתנבות ולקם אתאם לךךת אל־כךם נכות הץך.?נאלי לרשתו: ייויהידבר־יהוה אל־אליהו התשבי לאמה: 5 ־ : T " קום רד לקראת אחא? מלך־־לשראל אשר ??ימרח הנד־ו בכרם נכות אשר־ירד שם לרשתו:׳= ודברת אליו -ן י : I : •: 1T -VT V.-; T VJV : • - : ץד •• ,T לאמה כה אמר להוד, קרצחת ונם־לרשת ולכרת אליו לאמה כה אמר יהוד, במקום אשר לקקו הכלבים אתרם נבות ילקו הכלבים את־ךמך נם־אמדז:.= ולאמי אחאב אל־־אליהו המצאתני אויבי ויאמר מצאתי יעז ־ T ; |- T • J** » .V T t ־)״ I : *יי -T T ) V J ס• ץ> (• התמכרה לעשות הרע בשני יהוד,: בא הנני מבי אליל רעה ובעךתיאהריךןהכרתילאהאב משתין בקירךעצוי ועזוב בלשראל:־־ ונתתי את־ב״ך כביתלרבעם 1ח?ט וכבית בעשא בן־אחיה אל־הכעם אשר הכעסת ותד&א את־ישראל: כג ונם־לאיובל דבר יהוד, לאמיר הבלביס יאכלו את־איזבל בחל יזרעאל: כי המת לאחאב בעיר יאכלו הכלבים והמת בשדה יאכלו שף השנדם: כה רי| 'לא־היה כאדואב אשר התמכר לעשות הרעיבעיני יהוי׳ אשר־הסתה אתו איובל אשתו: כי ויתעב מאד ללכר VJV •n. V . TJ- •• V ״ : : I J•• : ץ: XV T•: . אחרי תלולים בכל אשך עשו האמה; אשר הוריש יה^ מפד ב:• לשראיל: נ׳ ויהי כשמע אדואב את־הרבריב* האלוה ולקחג בנריו ולשם־שק על־בשרו ולצום ולשב? בשל, ויהלל אט: כחויהי הבר־יהוה אל־־אליהו התש? לאמיר: הריאלת כמכנעיאלואב מלפנללעןפי־נבנע מפ5' לא־אבי" הרעה בלמיו בימי בנו אביא הרעה על-ביתי סניא קרי. קטין נז־ק . פתה כס־פ אביא קרי, וישגו סלכים א hb קיב ע»לשבו שלש שנים אין מלחמה בין ארם ובין ושראל: ־ ויהי כשנה השלישית וירד יהועפט,מלך" להודה אל־מלך ושךאל: נ האמר מלך־ל׳?ראל אר״=־" הידעתם כי־לנו רמת גלעד ואנחנו מחשים מקחת אתה מידימלך ארם: י ויאמר אל־יהושפט חתלזי אתי למלחמה דמית גלעד לאמר לחושפם אל־מלך' וישראל כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי כסוסיך: י■ ראמר לחושפם אל־מלך .ישראל דרש־נא כלום את־ךבר יהוה: ׳ י ולקבץ מלך לשראל את־הנביאים כארבע מאות איש ויאמר אלחם האלך על־רמת גלעד למלחמה אם־אחדל ולאמת עלה וייתן אדני ביד המלך: ז ויאמר יהושפט״האין פה נביא ליהוד. עוד ונדרשה מאתו: ת ויאמר מלך־ישראלואליהושפטעוד איש־אחד לדרוש את־־יהוה מאתו ואני שנאתיו בי לא־לתנבא;גלל טוב כי אם־רע מיכלהויבן־למלה ו:אמריוהוש?ט אל-יאטר׳המלךכך טוקרא ©לדיוקי ־תל־סן-ים אחד ויאמר מהרד, מיניה! ?ן;ןמלה:' ומלך לשראל ויהושפט מלך-־ןהוךה ;■שבים איש על־בסאו מלבשים בנז־ים בנדן פתח שער' שמרון וכל-הנביאים מתנבאים ל?ניהם: ״הד ?י,3T3-WP WP ברול ויאמר כה־אמר יהוד באלה תננח את-ארבם עדכלתם: יב וכל־־הנביאים נבאים כץ לאמיר עלה רמת ולעד והאלה ןנתן יהוה ביה'המלה: « והמלאךאשר-תלך ו לקרא מיכיהו דבר אליו לאמיר הנה־נא דברי הנביאים פה-אחד’טוב אל־המלך יחי־נא ך3ך?״?ך3ד אהד מהם ודברת טוב: יי ויאמר מיכיהו חי־יהוה כי את־ אשד יאמר יהוד, אלי אתו אדבר: טי ויבוא אל־המלך ויאמר המלך אליו מיכיהו הנ״לךאל־דמת גלעד'למלחמה אם־נךודלראמר אליו עלה'והצלח ונתן יהוה/יך המלך: יי ויאמר אליו המלך עד־כטה ?עמים אב משביעך אשי הצי הספר בפסיקים . יתיר י׳. לא 224 טלכים א כב לא־1זד3ר.א^רק־-אמת?שם יהיה: י< ויאמר ראיתי את־כל־לקוךאל ?פצים אל-הדרים כצאן אשר אין־לדם רעה ולאמר להוה לא־אדנים לאלף:שובו איש־לביתו כשלום: י" ולאמר מלך-לשךאל1 אל־להושפט הלוא אמרח' אליך לוא־לתנבא,עלי טוב כי אם־רע: <ראמר לכן שמע דבר-לתה ראיתי את־יהוה ישב על־כבאו וכל־ צבא ד,שמלב עמד,עליו מימינו ומשמאלו: כ ויאמר יהוד, מי יפתחאת־אחאבולעל ולפיל ברמת גלעד׳ויאמריזה ככד, וזך, אמר ככד: ־אולצא דרות ויעמד לפנל לדוור ויאמר אנל אפתגו ולאמר ידור, אליו במד: נב ויאמר אצא והייתי רוח #ך בפי כלךבןאל1 ראמר ועפתר ונם תוכליצא ועשר,־כן: ט ועתר, דנה ?תן להוה רוח שקר כפי כל־ נביאיך.אלד, וירוה דבר,עליך רעה: ני ולנשיצלקידו בן־כנענה ולכד את־מיכלדו "על־דלחי ויאמר אלד ,עבר ךודדידוך מאתי לדבר אותך: ™יאמר מיכידו דנך ראה ביום דחוא אשד תבא חדר בחדר לרחבה: * י'ץ . ץ,- T . V(V : •VW •» T JV A t ט ויאמר מלך ישראלקח את־מיכיהו והשיבהו אל־אטן שהד,עיר ואל-יואש בן־המלך: ־; ואמדת כה אמר דטלך שימו את־וך בית ך,כלא האכלתו לחם לחץ ומלם לחץ עד באי בשלום: כח ויאמר מיכיהו אם־שוב תשוב כשאם לא־דבר יהוה בי ויאמר" ישמעו עמים בלם: ־־ולעל מלך־לשראל וידושפט מלך־לדוךד, רמת גלעד: ל ויאמר מלןי:שךאל אל-יהושפט התחפש־ ובא במלחמת ואתדלבש מדיךולתדפשמלך לשדאל ולבא כמלחמה: לא ומלך ארם צוד את־שרי דלכב אשד־לו שלשים' ושנים לאמר לא תלחמו אח־ךטן וארדנחל כייאם־את־מלך לשראל לבדו: ל־ ולך,’ כראות שדי תרכב את־ידושפט וחמה אמרו אך מלך־לעזראל הוארסרו,עללו להלחם ולועק יד,ושפט: ה דחי כראות שלך לרכב כי לא־מלך fp מ׳ק• ישראל מלכים א בג1 yp המראל הוא רשובו מאחריו: לי לאיש מעך rfib להיטי רבה את־מלץ ושראל בך לדילים ובי! לישר:? 5יי9י לרכבו ולהפך זיךןי והוציאני מךהמחנת כי קחליתי: לה ותעלה למלחמה מום ההוא ודהטלוי מדי ®י במרכבה נכה ארם רמת בערב רצק לס־חמכך, אל־חיק הרכב: לי רעבד הרנה במלונה כבא השמש לאמד איש אל־עירו לאיש אל-ארצו: ל■ רמת המלץ רבוא שמרון גיקבו־ואת־למלץבשמךוןי; ל״רשטףאת־הלכב עלו ברכתשמרון רליקו לכלבים את־דמו והמות רחצו בדבר “ • X|V X ; T T JV . I ־.JV v * *י׳ * . ׳־ כתובים על־ספר דברי הימים למלט ישיאל * 0וישכב אחאבעם־אבתיווימלך אחדרו בנו תחתיו: «א ויהוקזפט בן־אסא מלץ'על־יהודה בשנת ארבע לאחאב «5ד לשראל: מב לחושפם בן־שלשים וחמש שנה כמלכו ועשרים וחמש שנה מלך ביחשלם ושם אמו עזובהבת־ שלחי: מ־נ וילך בכל־דרך אבא אביו לא־סר ממנו לעשות ז-דשר כמיני יחוך,: מי אך חכמות לא־סרו עוד ליעם מזבחים ומקטרים בבמות: מה ולשלם יהושפט עס־־מלך ישראל: מי ויתר דברי יחושפט ונבולתו trW« ואשר נלחם הלא־הם כתובים על־ספרדברי הימים למלכי יהודה: מי ויתר הקדש אשר נשאר בימי אסא אביו בער מן־הארך: ־״ ומלך אין באדום *3 מלץ: טט יהושפט עשר אניות תרשיש ללכת אופירה לזהב ולא לילו ?תשברו־, אמות ®רון נבר: ־ או אמר אדירי כן־אחאב אל־יהושפט .ילכו עבדי עם־עבהץ באניות ולא אבהירושפט: נא וישכב להושפט עם־־אבתיו ויקבר עס־אבתיו בעיר דוד אביו רמלץ יהורם יבנו תחתיו: נ־ אחדהו בן־אחאב מלץ על־עראל בשמרו! בשנת כצ׳למ׳ש. יעשר! נךי. גשברו p־’. שבע 226 מלכים א ככ שבע ??רה ליהושפט -לו ?TP■!?׳לי -עלדקוראל w= : .«מ׳» קיע im למד■ פלו בכרו אביי ובדרך אמו ובדרך ירבעם ב ־נביט אשר החטיא ארד ישראל: נד ויעבד את־הבעל וישתחוה לו ויכעס את,יקוד, אלפי דקזר־אל ככל אשר־^ה אביו: חזק מלכים ב. א אויפשע מואב בישראל אחרי מות אלזאב: ב ויפל אחדד, בעד ה&ככד,כ?ל:תו אשר ?שמלון ויחל וישלח מלאכים ויאמר אלחם לכו דרשו בבעל ־AT־ י ־• : -J ־ T.J ״ ־> V :־ - J : V * : . : ־->- זבוב אלד,י עקרון אם־אחיה מחלי זה: ג ומלאך יהוד. דבר אל־אליח התשבי קום עלה לקראת מלאכי מלך־ שמרון ודבר אלחם המבלי אין־אלהים בישראל אתם הלכים לדרש בבעל זבוב אלהי עקרון: י ולכן כד,־אמד יהרה המטה אשר־עלית שם לא־תרד ממנה כי מות תמות 5“ ־ * T T J• T V “J T״5 T1V • . J•• ” I ־A T . J J וילך אליה: ה וישובו המלאכים אליו ויאמר אליהם מה־ זה שבתם: ! ויאמרו אליו איש 1 עלה לקראתנו ויאמר אלינו לכו שובו אל־המלך אשר־שלח אתכם ודברתם אליו כה אמר יהוד, המבלי אין־אלהים בישראל אתה שלח לדרש בבעל זבוב אלהי עקרון לכן המטה אשר־ עלית שם לא־תרד ממנה כי־מות תמות: ז וידבר אללם T T )• T< ו •• • I T . J . • TI V ־:־••- :־ ••.V מה משפט האיש אשר עלה לקראתכם וידבר אליכם *r J- : • V * •־ AV : ~|:#• (T r )V ־ן־ ״J. :־ •• V את־הדברים האלה: ח ראמו־ו אליו איש בעל שער ואזור עור אזור במתניו ויאמר אליה התשבי הוא: ט וישלח אליו שר המשים וחמשיו ויעל אליו'והנה ישב על־ראש - .9T ־V :־ • V • . ־!:־ • J— AT־. ; ” T : « ״•> •־ ־ J ההר וידבר אליו איש האלהים המלך דבר רדה: ויענה אליהו וידבר אל־שיר החמשים ואם־איש אלהים ־־: ־ ) T• י״ן JV-J1--------; אני תרד אש מן־השמום ותאכל אתןי ואת־סמשיןי1תרד ונחפאתיו כתיב. אש מלכים באב ׳ קיד אש מן־ד,שמים ותאכל אתו ואת־דמשיו: יארשבדקזלח אליוישר־חמשים אדור חלמשיו ויעץ וידבר אליו איש האלהים פה־אמר המלך ?והרך! רדה: ■־,מן אל:ה וידמה אליהם אם־איש האלהים אני תרד אש מן־השמים ותאכליאתך ואת־חמשיך ותרד אש־אלהים מן־השמים ותאכל אתו ואת־חמשיו:, יג וישב וישלח שר־חמשים שלשים והמשיו ויעל ויבא שר־ההמלזים השלישי הכרע על-ברכיוו לננד אליהו התחנן אליו וידבר אליו איש האלהים יזי״קר־נא נ?ש; ןנ§ש ?כריך אלה המשים בעיניןד: יי הנד, ירדד, אש מץ־ד,שמיכם ותאכל את־־שני שרייהחמשים הראשנים ואת־המשיהם ועתה תיהר נפשי T -ן ;־ • •ע T״•! *.V : V : ( * ’ •י׳ ן:• 1' T: > מעיניך: ם! וידבר מלאך יהוד, אל-אליה! רד אותו אל־ !תירא ?*פנןודך,םהרדאותואל-הטלך_:־עךדבר אליו כה־אמר יהוד, יעןאשר־שלחת מלאכןם ללרש בבעל זבוב אלדן עקרו! המבלי אין־אלהים ?ושהאל לדרש ?דברו לכן המטה אשר־עלית שם לא־תרה ממנה בימות תמות: י־ וימת ברבה־ןהוה 1 אשר־דבר אליהו המלך והורם תחותיו בשנת שתום ליהורם בן־יהושפט מלך יהודה בי לא-היה לו בן: ■י׳ התר דברי אחדהואשה m הלוא-הטהכתוביפעל־םפר דבלי הימים למלבן.ישראל: י ב» ויהי בהעלות ימה' את־אלןהו בסערה השמים הלך אלןך,ו,ואלישע מךמלנל : נ ויאמר אל;הו אל־ אלישע שב־נא פה כי יהודה שלחני עד־בית־אל האמה אלישע דוי־והוה 1חי:נ?שך אם״אעןבך וירחבית-אל: ג ויצאו בני־הנביאים אשר־כית־אל אל־אלישע, -יז*?די אליו הידעת כי היום והוד, &r את־אדמר מעל ראש ך ניאמר נם־אני ידעתייהחשו: י ויאמר לו אליהו אלישע 1 שב־נא פד, כי להוד, שלחני לריחו ויאמר חי־־להוה לחי־ נפשןי אם־אעזבן: רם*ל;ריחו: ותשו בננךד,?ביאיםו מלכים ב ב אשר írr-re אל־אלישע ובאמרי מדיניו ?י דייום יהוך, לקח את־אתןך מעל ראשך ראמר נם־אני:דינווי החשו!! ויאמר לו אלןהו שב־־נא פה 3' :הוד־, שלחני 9ךתו-, לאמך חי־יהוד P& rrosmWTü שניהם: י והמשיט איש מבני הנביאים הלכו רעמת מנגד ; •• •"•ן —ן;״ • • • • : *’> “ : ״ • q ! |T ־1־ (. V * * •י מרחוק ושניהם ע?״־ו י5ל־מךךן! י׳ רקח אלמי *דייו־ אדרתו וינלם ויכה את־המים ויחצו תה.ומה ויעברו ־־־“:>■־*: ־•־־־ I * • V JV •ץ } *•“ 1 . TA T שניהם בחרקה! ־ולחי כעבךם ואלות אפר אל־אלישע •י שאל מה אעשיח־לך בקרם אלקח מעמך ויאמר אלישע ויהי/א פן־שנןם ברוקך אלן! י ויאמר ל,קשית לשאוד1 אס-תראהאתי לקח מאתך ית־לךכזואם־אין,לא.ימיין ■» ויהי המה הלכים הלוך והבר ותה רכב־אש וסוסי אש ויפרח בין שמהם ויעל אליה! בסערה השמלם 1 •:':אלישע ראה להוא מצעק אביו אבי רכב ישראל ופך 1f ולא ראהו עוד ויחזק בקנדיו ויקרעם לשנע קרעים: י: דרס אודאדרת אליהו אשר נולי מעליו לשב רעמה ״על-שפי מרך!! .־י רקח את־אדריו אל:הו אשר־נפלה מעליו רכה את־המןם ויאמר א:ה הוה אלת אליהו אף־הואורכה את־הטןם רחצו תה ותה רעבר אלישע! טי הראהו כנן־־הנכיאים אשר־ביריחו מננד ראמח5חהךוחאל:תעלתליעזעךבאולקראתורשתיוי לו ארבה:«ךאמך1 אליו הנה־נא.יש־את־עבריך המשים אנשים בני-חיל ;לכו נא ויבקשו את־אדניך 19:?nW* הוה רשלכת באחד הדדים או באחת תןאות יאמר לא תשלחו: יז ויפצרו־בו _עד־בש ויאמר שלחו ישלחו המשים איש ולבקשו שלשה;מים ולא מצאהו: יחוישבו אלימהוא ישב ביריחויראמר אלחם הלוא:אמךוזי אליכם אל־תלכו: •= ויאמרו אנשי העיר אל־אלישע קנה־נא מושב העיר טוב'כאשך אתן ראה והמים רעים והארץ הקו״ף בקטין. תאיות מ־י. משכלת פלכים ננג קטו משכלת: כויאמר קחדלי צליחית חד&ה ושימו עזם מלח רקחו אליו: כא ויצא אל־מוצא המיםוישלךשם מלח ויאמר כה־אמר להוה לפאתי למים האלה לא־יהיה משם עוד מות ומשכלת": כב וי רפו המים עדי היום הזה כדבר ע J TI— V JT - : ■íjT ־ ־ • -) - J- e: • AV.- J אלישע אשר ךבך:נ־ ולעל משם בית־אל והואועלה כירך ונערים קטנים יצאוטךהעירולתקרסרברולאמרולועלה קרוזעלהקרחני־ידפן אחריו ויראם ולקללם'?עזם יהוך, ותצאנה שתים דבים מן־היער ותבקענה מהם ארבעים ועזנ1ללדים:נהרלךמשםאל־הרקכךמלומשםשכש?רח: ג« רד,ורם בן־אחאב מלך על־ישראל ?שמרון בשנת שמנת ’עשרה ליד,ושפט מלךלהודדרלבלך שתים־עשרה שנד,: נ ויעשה הרע בעיני יהוד, רק לא כאביו ובאמו ויסר את-מצבתהבעל אשר עשה אביו: נ רק' בחטאות יג־בעם 3ךנבט אשר־התטיא את־לשךאל דבק לא-םד ממנה: יומישע מלך־מואב הלה נ.קד והשיב למלך־ושראל מאת־ אלף ברים ומאה אלף אילים צבור: קויהי במות אחאב ולפשע טלך־מואב ?מלך לשראל: י ויצא המלך יהורם ביום ההוא משמרוץרפקד את־כלץשראל: ז וילך השלח אל־יהושפם מלך־יהודה לאמה מלך י מואב פשע בי ך,תלך אתי אל־מואב למלחמת ויאמר אעלה בטני כמוך ?עטי בעמך בסוסי כסוסיך: "!יאמר אי-וה תדרך נעלת ויאמר דרך מדבר ארוס: « וילך מלך לשראלומלך להודה ומלך אדום ולסבו דרך שבעת למים ללא־הלה מלם למזה™ ולבהמה אשר כתליהם: י ולאמד מלר לש'ךאל >1הה כי־־קרא יהוד לשלשת המלכים האלה לתת אותם בלד־טואב: ׳« ויאמר לד,ושפט והאין פה נביא ליחות ונדרשה את־להוה מאותו רען אחד מעבדי מלדלשראל ויאמר פה אלישע בן־שפט אשתיצק מלם על־ירי אליהו: ■־ ויאמר יד,ושפט ;ש אותו ךבר־להוך רדהו אליו מלך יקואל 230 י׳ מלכים ב ג שואלויהועפטןמלןדאךום: ־־ לאמיאלי^עאל־מלוי ושראל מה־לי ולך לך. אל־נביאי אבין־־ ןאל-נכיאי א«1י ראמר לו. מלך, :שיאל אל בי-קכא יהוד, לשלשי־! המלכים האלה לתת אותם ביד מואב: יי ויאמר אלישע חי־יהוה צבאות"אשד עמדתי לפניו כי לולי פני־־יהושפט - ן : T T : • IJ- JV T : דאטר הדם לה ישלח;הו דקחהו " ומלק ארם תה נלחם ?;שךאלדועץ אל־עכדיו לאמד אל־מקום פליר אלמני להנתי: = דשלחאיש האלהים אל-מלך:שראל לאמיר לשמר מעביר המקום תה כי־שם ארם נחתים ז ’!;שלח ?!לק,ישראל אל־הטקום אשר אמר־לו איש־האלהים והזהיךה ונשמר־שם לא אחת ולא שתים:'יא ויסעד"לב מלו־ארםעל־הד^ הזה דקראאל־עו־דלדאמר אליהם 836 מלכים ב 1 הלוא מידו לי מי מסל" אל־מלך ישראל: י־ ויאמר אחד מןנבךיו לוא אדני המלך פי־אלישע הנביא אשר בלשראל לניד למלך לשו־אל את־הךבלים אשר תדבר בחדר משכבך: יג ויאמר לכו וראו איכה הוא ואשלח ואקחהו וינד־לו לאמה הנה בדתן: יד וישלח־שמה סוסים ורכב וחיל פב׳ד'ויבאו לילה ויק® על־העיר וישיבם משרת איש האלהים לקום ויצא והנה־חיל סובב אוד־ : T ״״ *V:|T J ן• I T ־** •־ : • •• ־ל,* ־/ V העיר ומום ורכב ויאמר נערו אליו אהה אדני איכה;עשה: טי ויאמר אל־תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אותם: יי ויתפלל אלישע.ויאמר ירוה פקח־נא את־עיניו ולראה ולפקח ירוה אודעיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבת אלישע; יחרקדו אל< רת5לל אלישע אל־להוה ויאמר הך־נא את־הגוי־הזה בסנורים ניכם בסנורים כדבר אלישע: יט ויאמר אלחם אלישע לאדה ־ C . ״ : -IT .• V: J ^ ־־. V: V •• V■ ״ JV f T הדרך ולאדה העיר לכו אחרי ואוליכה אתכם אל־האיש אשר תבקשוץ וילך אותם שמרונה: כ ויהי סבאם שמרון ו;אמר אלישע;חוה ןר)ח אתמינלאלד. ולךאו ויפקח'ימה את־־עיניהם ויךא1.להנה בתוך שמרון: ־» ויאמר מלך .ישראלי" אל־אלישע כראתו אותם ר,אכה אכה אבי: כני ’ויאמר'לא חבחהאשר שביהבחלבך ובקשתך אתך. מפה שים לחם ומלם לפניהם :לאבלי ־לש־, וללבי אל■ אמיהם: מ ולברר. להם פרה גדולה ויאכלו ולשתי וישלחם וילכו אל־אדניהם ולא־־יספו עוד נדודי אלם ־! *־ : —•V v. : I :־I . יזי, T : J- T: : • :שבנו פת ומתנו ועתה לכו ונפלה אל־מחנה ארם אם־ :חינו נחיה ואם־ימיתנו ומתנו: !.ויהמו כנשק לבוא אל־ מהנה ארם הבאי עד־קצהמתה ארם והנראידשםאיש: י ואדני השמיעו את־מתה ארם קול רכב קול ט? ?!יל תל נדול ויאמרו איש אל־אהי! הנה שכר־עלינו מלך :קוראל את-מלכי החתים ואת־מל^י מאדים לביא עלינו: ויפוטו הר׳ הנושה . נצ׳ל na 238 ז םלבייפב 1 , לקומו מוט בנשף לעזבו את־אהליהם וארדסוסירם ואת־קמדיךס המחנה באשר היא מסו אל־3?עס: "ויבאו תמצרעים ד,אלה_עד־קצה המחנה הבא! אל־אהל אהד ויאכלו'וישהו ויש'או משם בטף.וזהב ובגדים רלכו ויטמנו'לסבו ויבאו אל־אהל אחר לשאו מסם וילבו ויטמנו:־‘ויאמרו איש' אל־ד$ה1 לא־כן ואנחנו עשים הלם הזהיום־בשרה דווא ואנחנו מחשים והבינו.עד-אור הברך ומצאנו עוון זעותד, לבו ונבאה ונמדד, בית ייטלו ?:באי ויקראו אל־שער העיר למדו להם לאמד באנו אל־מסנה ארם והנה איךשם איש וקול אדם בי אם־הפום אסור והחמור אסור ואהלים באשך הטה: ;א ויקרא ד#הים 'וינידו בית המלך פנימה: ■נרקם המלך לולה ויאמר אל־עבליו אמדה,־נא לבם את אשר-עשיו לנו ארם,ידש בי־רעבים אנחנו ויצאו טן־הטחנה לך,חבה בד,שח־־, לאמו־ בי־יצאו טן־העיר ונתפשם דווים ואל־העיר נבא: ■ג רען אחד״מעבדיו לאמה דקחו־נא המשה מן־הסוסים הנשארים אשר נשארו־בד, הנם בכל־ההמון ושךאל אשר נשארדבה הנם בכל־המון.ישראל אשר־תמי ונשלחה ונראה: יי וקחו ישנן רכב סוסים השלח המלך אלוהי מחנה,־ארם לאמה ל» וראו:« וילכו אחריהם" עךר׳דח' והנה כל־ר,זיקי מליאה כנרים וכלים אשר־ד,שליבו ארם בהחפו״ם לשבו המלאכמם ועדו למלך: « ויצא העם ויבזו יאה מחנך-, ארם לד,י םאדר׳סלת בשקל וסארדם שעריסבשקלבדיבריהוה:•׳ והמלך הפקיר את־השליש אשר נשען על־ידו על־השער לרמסהו העם בשער למת באשר דבר איש ד,אלד,ים אשר דבר ברדת המלך אליו: "'ויהי בדבר איש האלהים אל־המלך לאמך סאתום שעדים בשקל ומאד,־סלת בשקל וך,;ה בעת מחר ?שער שמהן: י « ויען השליש את־איש האלהיםויאמר ולני נשרת קרי. הטון קרי. יתיר ה/ רי׳ פלכים בזח קב להוה עשה אלבות בסטים ל,;הלל, כדבר היה ראמר מן■ ראה בעיניך ומשם לא תאכל: נ רהי־לו p רךמפו אתו העם בשער רמת: ד! אואלישע י דבר אל־האשה אשר־קחיה את־בנה לאמיר קומי ולכי אתי וביתך יניד באשר מיל'כי־יולא להוד, לרעבוגם־באאל־הארץ שבע שנים: מתקם האשה ותעש 3ךבר איש האלהים ותלך היא וביתה וותנר בארץ פלשתים שבע שנים: ג ויהי מקצה שבע שנים ותשב האשד־, מארץ ולשתים •תצא לצננק אל־המלך אל" ביתהואל־שדה: י והמלך מהבר אל־נחוינער איש־ האלהים לאמד־םפרה־נא ליאת כל־הנדלות־ אשר" ?שלה אלישע: י._ולהי הוא-ןספר למלך את־אשל החלה את־המת ותה האשד, אשר־ההיה את־בנה צעקת אל־ המלך על־ביתה לעל־שדה ראמל נחלי אדני המלך,ואת האשד, ןוה־בנה אשר־החלה אלישע: > רשאל המלך לאשר־, ותפןך־לו רתן־לה המלך סרים אחד לאמיר השיב את־כל־אשר־לה ואת כל־תבואת השרה מיום ?נובה אתת,ארץ וער־עתה: ■ולבאאלישע'דמשיק ובן־ ך,הה מלך־ארם חלהתד־לולאמיר בא איש האלהים ננד־תה: n ויאמר המלך אל-חוהאל.קח בידך מנחה ולך לקראת איש האלהים ,ודרשת את־יהוה מאותו לאמה האתר, מחלתה : מ-לך הואל לקראתו'רקח מנחה בתו לכל־טוב דמשק משא ארבעים נמל ולבא לא חלהתקלה והראני לתה בי־מותלמות: יא ולעמה את־ פנלו רשם עד־בשרבך איש האלה,ים: ׳3ולאמה הואל מךו_ע את; בכה ויאמר כי לדעתי את אשר־תעשיהילבני לשראל ,רעה מבצריה,ם ?!שלח כאש ובהרילם בחלב את קרי. הודא רפה. לו קרי. IX" "•־ ־ <«• ההרג פלכים ב n 15דרנ ועלללהם תרפש ותרתיהם תב5יןע: -1 דאמר חזהאל כי מה ?פיך הכלב פי.יעשה הדבר הגדול הזהיולאמר :י••:,• T ־V . T :־ T ־T. |T V J ־< :T .*• (I״f דאמר אמר לי חיה תחיה:* דד,י ממחרת ולהןח המפכה ולטבל כמים דפו־ש על־פניו דמת ולמלך הוד,אל תחתיו: ®ובשנת חמש'ליורם כךאהאב מלך לשראל ויהושיפט מלך לחורה מלך יהורם בן־להושפט מלך;תרה: י׳ כן-W= לשתלם שנה הת־ז כמלכו ושמנה שצח מלך פיךושלם: יי׳ גילך בדרך 1 מלכי .ישראל כאשר עשו בית אחאב כי בת־־אחאב היתה־לו לאשה לעש׳ הלע בעיני לולה: י־ולא־אבה;;ד,וה להשחית אתץהגדה'למעלרוד עכרו כאשך אמר־־לו לתת לו ניר ולבנך כל־חימיס: =בלמיו פשע אדום מתחת יד־להודה ולמלכו עליהם מלך: "ולעבד יורם צעירה וכל-הרכב עמו ויהי־הואקםלילח ולכה את־אדום המכים אליו לאת שרי הרכב ולנס העם לאהליו: כב ויפשע אדום מתחת!ד־יהודה עד היום הזד, או תפשע לבנה כעת ההיא: ־גדתו־ך«לי יורם וכל־ אשר עשה הלא־הם כתובים על־ספר דברי ר,למים למלכי לחורה: ץ. ולשכב יורם עם־אכתיו ולפןבר עם־אבתיויכעיר רוך ולכלך אהזלהו כנו תחתיו: ני כשנת שתים־עשרה שנה ליורם בן־אהאב מלך לשראל מלך אחולחו ב!־ לד,ורם מלך להודה • « ?!־עשרים ושתים שנה. אחולהו כמלכו!שנח אחת מלך ביחשלם ושם אמו עתללהו כת־ עמך מלך !שלאל ’ « :?לך כדרך כיח אחאב ולעש הרעכעי?:יחוהכבית אהאככיחתןכית־אחאבהוא: ני׳דלך את־יורם כך־אהאב למלחמה עם־הואל מלך־ ארם ברמת נלעד ולכו ארמים את־יורם:־־׳ ולשב יורים המלך להתרפא כלןרעאל מן־המכים אשיר לכהו ארמים כרמה שנים הרי. עי׳ מ״ש. יתיר י׳ מלכים בחט קב 3ר3וה בד,ללוט; אודךזהאל מלך ארם !אחויהו בן דהורם מלך :הודה:רד לךאותאת־יובם ?ן־אחאב ריזךעאל כי־חלה הוא: " ט *.ואלישע הנביא קרא לאחד מבג: הנכיאים ויאמר לו הנירמתניךלקחפך הסמןהוי׳ ?:11יי13י ל?™ HüN נ ומאה שמה וראה־שם:הוא בךהושפט בן־נמשי ובאת והקמתו מתוך אדיו והביאה אתו הדך בחל,־: WP&V פך־השמן !:צקתעלהאשו :אבדות כך,-אמר יהוד, משחתיך למלך אלדשךאל ופתחת הדלת ונפתה ולא תחכה: יוילךך,נעך הנער הנביא רמת נלכד: י,ו:בא והנוח שרי החולי, :שבים ויאמר דבר לי אל:ך השר ראמר ;הוא אל־־טי מכלנו !:אמר אליך השר: י!:קם' ::בא הביתה ותיק. השמן א^-ראשו ויאמר לו כד,־אמר יהוד, אלה:, ישראל משחתיך למלך אל-עם הה אל־ושךאל: < :הכיתה את־בית אחאב אדנ;ך:נקמתי דמיו?בדי מביאים וךמי כל־עבדי יהירי מיך ארבל: " ואבר כל־כה אחאב והכרתי, לאחאב משתין ברןיר :עצור .;עזוב ב:שךאל: = ונתתי את־בית אחאב כב:ת ירבעם בך?בט וכבית בעשא בן־אמה: • :'את־איזבל :אכלו הכלבים בחלק ו!ךעאל :אין קבר ויפתח הדלת ויניס: יא והוא:צא אל־עבדי אדניו!;אמר לוי השלום מדוע בא-המשנין הזה אליך ויאמר אליהם אתם ידעתם אתה,איש:את־שיחו: ינ!;אמךושקרהנד־ נא לב לאמר כזאת ובואה אמר אל: לאמי כה אמר ידלה משחתיך למלך אאשראל: ׳; !;מך,רו רקחו איש כגד־ו וישימו תחתיו אל-נלם דמעלות !!תקעו בשפר !;אמךומלך הוא: •י ו:תק#ר.להוא םךיךושפט כן־נמשי אל־יורם ויורם היה שמר ברמת נרעד תא וכל־לשךאל מפד הואל מלך ארם: ®ךשב,יד1ךם המלך קדיתיפא 240 מלכים ב ט בררעאל מץ־המכים אשר נכהו ארמים בהילחמו את־ חזאך1 מלך. ארם דאמר והוא אם־לש נפשכם אל־יצא פליט מן־העיר ללכת לנגיד במךעאל: טי וירכב יהוא ג?לך מךעאלה כי יורם שכב שמה ואהדה מלך נדלה ירד לראות את־יורם: יי והציפה עמד על־המגדל ביזרעאל 7״י • ׳ • *I < . •• :ן, ־ - • : T : פרא את־שפעת :הוא בבאו ויאמר שפעת אני ראה ראמר':הורם קדו רבב וו?לח לקראתם ויאמר'השלום: יח וילך רכב הכום לקראתו ויאמר כה־אמר המלך ך,שלום ו־אבריהוא מה־לך ולשלום סב אל־אהרימי הצפה לאמיר בא־המלאך עד־הם ולא־שב: יט וישלח רכב מום שני.ויבא א־להם ויאמר כה־אמד'המלך שלום ויאמר והוא מה־לך ולשלום סיב אל־אחרי: כ וינה הצפה לאמיר בא עד־אליהם ולא־שב והמנהג כמנהג יהוא בך נקשי כילשקנון עהג: » ויאמר ידלם אכוד ויאפר רקבו.ויצא :הורם מלך:שראל ואחדהו מלך־:הוךוה איש ברקבו ויצאו לקראת להוא!נמצאהו בחלקת נבות הנזרעאלי: כב ויהי כראות יהורם את־להוא ויאמר השלום להוא ויאמר מה השלום עד־זנוני' איזבל אמך וכשפידה הרבים: « ניהפך יהורם ;דיו דנם ויאמר אל־אהדהי מרמה אחרה: ני דהוא מלא;רו ב־שתעך את־:הוךם בין ורעיו ויצא החצי מלבו ו:ברע ברכם■: נייוייאמר אל־ בדקר שלשה שא השלכהו בהלקתשדה נבותהיזרעאלי כי־־זכר'אני ואתה את רכבים*ימהים אחרי אחאב אצל רהוה נשא זנליו את־המשא הזך,: כי אם־לא את־המי נבות ואת־דמי בניו ראיתי אמש נאם־להוה ושלמתי' לך בחלקה הזאת נאם־יהוה ועתה י עזא השלכהו בחלקה בדבר להוה:= ואהדה מלך־להודה ראה דנם דרך כית הנן וירדף אחריו:הוא ויאמר גם־אתו הכה! אל־המרכבה במעלו־ו־נור אשר אודיבלעם ד נם מנדו' ולמדתי שם: פלכים ב טי קכא נ״והכט אתי ??דיי הושלמה 1ו?|?רו אתי VSB9 עם־ אביתיו בעיר דור: ־־־ ובשנת אחתמנשרהשנד, ליורם בךאחאבמלךאקוה. על־ה,וךך,:ח:מאוך,1אררעאלה ואייבל שמעה ותשם בפוך׳מיק־, ותיטב אח־ראשה ותשקף בעד ך,חלון: לא להוא בא בשער ותא1גד ך,שלום ומרי ר,דג אדניו: ל־ וישא פניו אל-החלון ויאמר מי את: מי וישקיפו'אליו שנים שלשה סריסים: לג ויאמר שמטוהו וישמטוה ויומדמד, אל-הקיר ואליהפוסים וירמסנד,: לי ויבא ויאבל וישת ייאמר פהדו־נא את־ך,ארורה הזאת ולברור, בי בת־מלך ך,יא: לה וילכו לקברה ולא־מצאו בה כי אם־הנלנלת ודרנלום. וכפוית הדלם: *מיס וינירו לוי דאמיר דבר־יהוך, הוא אשר דבר בה־״עבךו אליהו התשבי לאמוד 'בחלקווחנאל:אבלו הפלכים את־בשר איובל: a והוית" נבלת איובלבלמז ז7י5 השריר, בחלק יןךעאל אשר לאץאמרו זאת איובל:, י א ולאחאב שבשם בנים סשמרון ויסרס יהוא ספרים וישלח שטחן אל־שיהייווךעאל1' הזרדים ואל-האק׳נים אהאב לאמיר: נ ועתה בבא הספר ד,זר, אליכם ואתכם בל אדניכם ואתכם הרכב והפוסים ה!יר "~ל־ pm' ־'וראיתם הטוב וחשרמבד אתיכם ושמתם על־בפא אביו ה,לחמו על־בית אתיכם: י יראו מאדי מאדי ראמרו הנה שד המלכים לא עמח לפח ואיך חמד אנחנו: י■!;שלח אשר־על־הטה ואשר על־־העיר הזקנים והאמנים אל־יהוא 1 לאמד עבד־יןד אנחנו וכל אשר־תאמך אלינו חשה לא:?מלך איש לטוב כע% ?שד,: י הכתב אליהם ספר 1 שנית לאמיר אם־לי אתם ולקלי 1 אתם £מןנים קחו את־ראשי אנשי בד־אתיכם ובאו אלי כעת מחר יודעאלה ו?3י המלך שבעים איש את־ןדלי העיר מנהלים אותם: עיהי בבא הספר אליהברקחו את־בד יתיר ואו. והיתד. קרי. המלך 142 מלכים בי ד,מלך וישחטו שבעים איש וישימו אתיירא#ידט בדודים וישלתאליו:זו־עאלה:"^ המלאך ®־־לו לאמי הביאו ראשי גגן־המלך וייאמר שייטו אתם שנל צפרים פועה השער ער־הפקר: ־־ ויהי קפקך ולצא רעמך ויאמר אל־פל־העם צך־ים אתם מדי א? עןשרתי על; אדני ואדרנהו ומי הפה את־פל־אלה: י דעו אפוא פי לאלפל מדבר ירוה ארצה אשר־דפר להוה על-פית אהאב ויהוה ,עשה,אה אשר יפר TI עבדי אל״י• * רך.להוא את פל־דעשאריס לפית־אהאב פלורעאה ןבל־ןרללו ומידעיו !ברגלועד־פלתי השאיך־לו שריד: «מןם רפא וילך שמרון הוא פירדעקד הרעים פדרך: -!ולהוא מצא את־אה; אול!דהו מלך־יהוךה ראמר מי את״ם!לאמריו אחי אהדהו אנחנו ונרד לשלום מי־הטלך ובני הנבירה: יד!יאמר תפשום חיים ויתפשום חייבם וישחטום״אל־בור בית־עקד ארבעים ושנים איש ולא־ השאיר אישמהם: טי הלך מ|יםוימצאאודלהונדב בך לכב לקראתו ויברכהו ו־אעור אליו הלש את־לכ?ד:שי כאשר לבכי עם־לכבך ויאמר יהונדב.לש ולש תנך, את־ ידך ויתז ידו ויעלהו אליו אל־ד,מרכבה: טי ויאמר לכה אתי וראה בקנאתי ליהוד, וירכבו אתו ברכבו: יי ויבא שמרון 0: ״•) AT I- J'.T :|• J-1 T- I : • : S. :: ויך את־כל־הנשארים לאחאב בשמרוץ עד־השמדו כדבר להד, #שררבר אל־־יאלהו': " ניקבץ והוא את־ כל־העם ויאמר אלחם אחאב עבד את־הבעל מעט.יהוא מ?הי לדמי•:״ nrá ?ל־??יאי ??׳יל ?ל־ע?ס מל כהניו קראו אלי איש אל־לפקד פי וכה נחל לי לבעל פלי אשר-לפקד לא :הלה ולהוא עשה מנקבה למ?1 האפיר את-עפלי הפעל: ־דאטר להוא קדשו עצרי׳ לפעל!לקראו: ולשלח להואפכל-ישיראל רפאו בל־ ע«ך הפעל ולא־נשאר איש אשר לא־כא רפאו h’i ננ׳א va?m • הנעל מלכים ב י יא י קבג ה|על וימלא בית־הבעל פה לפה: כבו^מר לא#ר_על־ המלתחה הוצא לבועז לכל ?נ5רי הבעל ויצא להם המלבוש: כג הבא והוא ויהונרב בן־רכב בית הבעל .ויאמר ל^בדי הבעל חפשו וראו פן־ועז־פה ע$כם מעבדי יהוה כי אם־עבדי הבעל לבדם: כי ויבאו לעשיות זבחים ועלות’, ויהוא שים־לו. בחוץ שמנים איש ויאמר האיש אשר־ימלט מן־האנשים אשרי אני מביא על־וליכפנפשו תחת נפשו: נ" ויהי ככלתו ולעשות העלה ויאמר :תא לרצים'ולשלשים באו הכום איש אל־יצא רכוס לבי־ חרם וישלבו הרצים והשליצים רלכועדמניר בית־הפעל: מ ויצאויאת־מצבות בית־הבעל ולשרפוה: כי רתצו את מצבת הבעל ולתצו את־ביתהמעל י וישימהו למחראות עתר,יום:/הוישמר:תא את־הבעל מישראל: ר<רק חטאיי ירבעם בן־נבט אשר החטיא את־״ברא- לא־סר :הוא מאחריהםענליתהב אשר ביודאל ואשר בלן: ל ויאמר יהוד, אל;:תא,:ען אשר־הטיבתלעשות תשר ?עיר בכל אשך בלבבי עשית לבית אקאב טני רמים :שבו קד על-בפא.ישראל: לא ולתא לא שמר ל5=1ך בתורת-יתת, אלת־לשראל בכל־לבבו לא סר מעל חטאותירמים אשר׳החטיא את־לשראל: לב בלמיםלירים תחל יתד, לקצות בישראל.ויכם תאל בכלץבול לשראל: ל־ מן־תררן מזרח השמש.את בל־אלץ ך*??!־ ך־,גדי וחראובנל והמ;שי מערער 5ך.שר על־נחל אךצן לד,גלעד והבשן: לי דתר קברי.לתא :בל־אשר ??!י׳ וכל־נבורתו הלוא־חם כתובים .על־ספר דברי תמים למלכי ישראל: לה ולשכב לתא עם־אבתיו ולקברו ־אתו בשמרון ולמלך לך,ואחז בנו תחתיו: לי ותמים אשר מלך:תא על־לשראל עשריס-ו^מנה W-׳ ?mW :, יא» ועתללתו אם אתית וראתה כי מת בנך, והקם למוצאות קרי. ראתח כןי. ותאכד נתאבד!!!תבללזרע ד,®שלבה: נ!ועקדו להועיבע בת־ המלך יורם אחות אדו!ל־,ו את־יואש בן־אדוויד-, וזתגנב אתו מתוך בנךועטלך הממוקם *ז ואת־מנקתו בהדר המטות ויסתרו אתו מפני עתליהו ולא הומת: נ ויהי אתל, - • ; A-J* 5* J י : ד,< ‘י-: T) : { י T • “ 1T בית ותה מתחבא W שנים הגתללה מלכת «ל7.ארץ: י ובשנה השביעית שלח יהוידע וימחו את־שריהמאיות לברי ולרצים ולבא אתם אליו בית להוד, ויברת להם ברית igto אתם קבלת להוד, וירא אתם את־בדל&לך : ה ולבוס לאמך זה הרבה אובך top! השלשית מכם באי השבת ושטרי משטרת בית המלך: י וד,שלשית בשער סור והשלשיתבשעיר אחר הרצים ושמרתם אודמשמרת :־:••< ־ ־1־ j ץ a• . t!t ״•*׳נ v/v : • v הבית מסת:? ושתי חידות בכם כל יצאי השבת ושמרו את־משמרת בית־יהוה אל־־המלך: ח והקפתם על־ המלך סביב איש וכליו בידו והבא אל־השדרות יומת - T I V V * >״ : T : JT : ־ v >T, - : •״ 1 AT0# והיו אודהמלך בצאתו ובבא!: ט ויעשו שרי המאיות בכל אשר־צוהיהולדע הבקי ולקחו איש את־יאנעויו באי השבת לזם יצאי השבת ולבאו אל-להולדע הבת!: ’ייתן הכהן לשרי המאיות את־־החנית ואת-ך,שלמים אשר למלך דוד אשר בביתייהוד,‘: יא ויעמדו הרצים איש 1 וכליו מדו מכתף הבית הימנית עד־כתף הב:ת השמאלית למלבח ולבית על־הטלך'סביב: י־ ויוצא את־בן־המלך ולתן,עליו את־תור ואת־העחת ולשלט אתו נלששחהו ולבו־כף ויאמרו לחי המלך: יג ותשמע עתליה את־קול הרצין העם ותבא אל־העם בית ייהוד, י: ייחתרא והנה > U•• • : e V - |T : j••* VT T V , J r- AT)eT ql V T|T המלך עמד על־־העמוד כמשפט והשרים והחצצרורז אל-המלך לכל־עם-ועארץ שטה ותקע בלוציצרות ותקלע עתללהאת־בנליד,.!תקלא״קשל קשי: « ולצי,ומדי הבק את־שולי חשאיותו בקרי החלל ולאמה אליהם הוציאי אקר, אל-מבית לשררת והןא אדוריה המת קחרב ?' אסר ־,:־ •••) המוסתים מך. חשאות קרי, קמץ מ׳ק. המאות p■'. מלכים ב יא יב ז קכד אמר דבהן אל־טמת כית יהוד,:«ךשמו לה:!4לם !tton דרך־מבוא הפופים בית המלך ותומת שם:. ייד?רת לך,ו;ךע את־הברית בלן להוד, וכין המלך ובין העם ללי:" לעם להוד,ובין המלך וכין העם: ייולכאוכל-עם הארץ בית־הבעל ויתצהואת־מוכחתוואת־צלמיו שברו היטב ואת מותן כהן י הבעל התו'לפניי המוכחות רשם הכהן פקדת על־בית יטה: -= רקח את-שרי המאות וארך היכרי ואודך,רצים ואתו כל־עם הארץ וירידו את־הטלך מבית להוד, רבואו דרך־שער הרצים כית המלך דשב על-כפאהמלכים: ־ולשמהכל־עם־האךץ והעירשר,טה ואת־עתליט המיתו בחרב כיתלטלך: יב « בן־שבע שנים לד,ואש במלכו: נ בשנת-שבע ליטא מלךלתאש וארבעים שנר, מלך ביחשלם ושם א&ו צב;ך, מבאר שבע: נרעש לד,ואש הישר בעינל להור, כל־למיו״אשל הוריה! לך,ולרע הכהן: ורלן"הבמותלא־ סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות: ה ויאמר להואש אל־ה3תי5 בל בסף הקרשים אשר־יובא בית־לטה ן5ף עבר איש כסף נפשות ערכו כל־?םף אשר -יעלה על לב־איש להביא בית יטה: י לקט להם הבלנים איש מאת מכרו להם לרוקו את-בדק הכית לכל אשר־ למוצא 0$ בדק: י ולזהי בשנת עשרים ושלש שנר לטקי להואש לאהזקו הבתים את־בדק והבלת; "רקרא המלך לטאש ליהרדע הכהן ולבהנים ויאמר אלד,ם מדוע אינכם מחוקים את־בלק הכלת ועתה אל־תקט־ כסף מאת מכריכם בי־לבדק הכלת תתנהו: ־ ויאט הכתים לבלקי קחת־כסף מאת העם ולבלתי חוק את־ ברק הכלת: ־ רקחיטהע הכד,ן ארץ אהד ולקב חד בדלתו ולתן אתו אצל המזכה בלמי: בבוא־איש בלת יהוד, [3י»רפטה הכהנים שמרי הסף אטכל־הכסף המובא סזנחתיו «ךי. המלך קרי. טימין קרי. כיח " יהי ?ראותם כי־ולב ד.3םף פארו! ויעל פפה המלך והכהן מדול רצח רמינו את־הכסף ממצא קית־יהוה: « ונמו את־הבסף ד,מתבן על־יד עשי המלאכה מפארים 3ית ימה רוציאהי ?סרי5• העץ ולבנים קעשים בית יהדה: « ולנךרים ולחצביהאבן ולקנות עצים 1א?ר מתצב לחונן את־ברק בירדיהוה ולכל אשר־יצא,?ל־הבלת למקה: ■י אך לא.מ* בית ימח םפות?םף מזמרות מוךקות חצצרותכל־כליזהב ובלי־ כסף מן־הכםף המובא בית־ייהוה:« כי־לעשי המלאכה לתנהד והזקו־בו את־־בית יהוד,: טז ולא יחשבו את־ האנשים אשי ותנו את-הכםף על־לם לוך! לעשי המלאכה כי באמנה קם עשים: ת כסף אשם וכפף המאות לא יובא בית יהוד, לכהנים יהיו: יי׳ אז יעלה קזאל מלך ארם רלקם על־עה רלברה רשם מאל פניו לעלות על״יחשלם: ־־ רקח להואש מלך־יהורה אה כל;קקךשים אשההרןהישו יהושפט ויהורם ואחיהו אכתיו מל?ל לתוהה ןאת;קרשיו ואת כל-מהב ממצא באצרות כית־להוה ופית המלך ולשלח לחזאל מלך ארם ולעל מעל יחשלם: נ יתר דברי יואש וכל־אשך;נשה הלוא־הםכתוביםעל־ספר דברי הימים למלכי.יהודה: כא וירמו עבדיו ויקשררקשר־ויכו ארדיואש בית מלא הידד כקיא: ע ויוזכר בן־לעמעת" יהוובי בן־שמך 1 עבדיו הכהו וימת ויקברו אתו עם־אבתיו בעיר דוד וימלזזי • A• T J• : (T • 9 J : I: •- T JV ־• : כ\ אמציך, בנו. תקתיו: יג» בעננת ?שרים לשלש שנה ליואש ?ן־אחולהו מלך יהודה מלך יד,ואחו ?ן־להוא על־ושראל בשטחן שבע ?שרה שנה: נ רעש הרע בעיר ;מה ילך אדור חטאת ״ירבעם 3ךנבט אשר־החטיא את־לשלאל לא־9.י ממנה: נ רחר־אף להור ?לעזראל ולקנם בלה 1 קז^ל מלך־ארם T' קרי, המפקדים קרי. וכיד מלכים ב יג קפה וכלך בן־חדד בךושאל כלחרלמים: י ולחל להיאחזאי׳־ פני להוד, ולשמע אליו למה פיךאהאת־לחץ "דאי ?ילחץ אתם מלך אולם! ה ולהן יהוד, ללשראל מושיע ולצאו ??״י׳ לחארס -W1 ??־.'?דאל ?אהליזרם ?ו׳מויל שלשום: י אך לא-פרו מחטאת בית;לר?עם א׳» י* את־לשראל כה הלך הם האשרה עמדה ?®חן: ז כי לא השאיר יד׳יהואחו עם כי אם־חמשים פרשים ועשרה רכב חשדת אלפלם לנלי כי אבדם מלך ארם נלעזמם כעפר'לדש: ״ ולתר ד?ח יקואחז ובל־אעיר m־1 וגבורתו הלוא־הם כתובים 2ל־םפךך3ךיה;מים למלכי לשראל:'־ ולשכב להואחז ?ם־אבתיוהלן?רדיי ?#Pl המלך יואש בנו תחתיו: י בשנת שלשיכם ושבע שנהר ליואש מלך יהודה מלך לד,ואש בן־להואהי על־לשראל ?שמרון שש עשרה שנח: - ולעשר, הרע ?עיני להור לא סר מכ^-־חטאות חבעס בן־נבט אשר־החטיא את־ לשראל בה הלך: ■נ התר ד?ח יואש וכל־אשר עשה, וגבורתו אשר נלחם עם אמצלך, מלך־להודה הלא־הם כתובים על-ספר דברי ה״ימים למלכילשךאל: ’־ולשכב יואש/עם־־אבתיו הרבעם לשב על־-כבאו ולקבך יואש ?שמרון עם מלכי לשראל: t ואלישע חלה את-חליו אשך למות בו הרד אליו יואש מלך־לשראל הבךעלל פניו ויאמר אבי 1 אבי רכב לשראל ופרשיו: ־יולאמר לו אלישע קח קשת וחצים ויקה אללוקשת וחצים: ״ ולאבד I למלך לשראנל הרכב חך על־הקשת ה״רכב לח השם אלישע חיו על-לדי המלך: י ויאמר פתח החלון קדמר [לפתח ויאמר אלישע ירה הורהאמרחץ־תשועה ליהוד וחץ־תשועה בארס והבית את־ארם באפר, עד־כלח!: " ויאמר קח החצים הקח ויאמר ל«ל1י *ימו אךצה רך שלש־פעמים רעמה: יטנץןצף ;נליו איש החביא קרי. האלהים 250. , י מלכים ב יג יד האלה,ים ויאמר להכות המעז או־#& פינמים או הבית את־ארם עד־־כלה ועתה/־לשפעמים תכה את־ארם: כ וימת אלישע ויקברהו וגרורי מואב יבאו בארץ בא -VS t/t ז ־•:ן :,.•h . : •/י JT. I V (T T J^r *T שנת: כא ולך,י הם 1 קברים איש והנה ראו את־הגרוד וישליכו את־האיש בקבר אלישע וילה וינע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על־רגליו: כב והואל מלך ארם לחץ אתץשראל כל ימי יהואחז: "הדוןלהוד־; אתם ולוהמם הפן אליהם למען בריתו את־אברהם לצדוק ויעקב ולא אבה הלוחיתם ולא־הלזליכם מעל־פנןו עד־ עתה: ני המת ללולאל מלך־ארט ולמלך בך־ללוךך בנו ותתתיו: נה ולעב להואש בן־להואחז ולקח את־הערים מלה m בן־ו״אל אשר לקת מלה להואהז אביו במלחמה שלש פעמים הכהו יואש השב את;עךי לשראל: יד׳־ בשנת שתים ליואעזבן־ןואהז מלך ל׳לראל «לך אמבלהו בן־יואש מלך להורה: נ בן־עשרים וחמש שנה הלה במלכו ועשרים ותשע שנה מלך ביתשלם לשם אמו יהועדין מן־לחשלם: ־ ולעש הלשה בעינן ירוה רק לא בדוד אביו בבל אשרקעשה יואש אביו עשוה: י רק הבמות לא־סרו עור העם מזבחים ומקטרים בבמות: /*:־־: »T T <: ”I : •ע . - I T ה ולחי באשר הולקה הממלכה ב:ךו ולך את-עבליו המכים את־המלך אביו: י ואת־בני המכים לא המית בכתוב בספר תורת־משה אשר־צוה ירוה לאמה לא־המתו אבות על־בנים וכנים לא־יומתו על־־אבות כי' אם־ ימות: -חוא־הבהר את־-אדום בני־ המלח עשית, אלפים ותפש את־הפלע במלחמה ולקרא את־שטהלקתאל עד היום הלה: " או שלח אמציה מלאצים אל־להואש בן־להואהי ־"ל־י^י ושהאל לאמה לכה נתראה פנים! ־ וישלח להואש מלדישראל אל-אמצית מלך־לתדה לאמה החוח אשר בלבנון שלח יתיר י׳. יומת כך, מלח קרי. ־ אך מלכים ב יד קט אל-הארז אשר בלבנון לאמה מה את־בתך למי לא שדי ותעבר תת השלת אשר בלבני) ות־מם את־החוח: י הכה הכיתאת־אדום ונשאך לבך לבכר ועב ?בימי ולמה תתנדה ברעה ונפלתה אתך׳ לייני׳ W* :״ 1?א־ שמעאמצית רעליתאשמלך־ושךאל התראו פנים תא ואממתמלךוהודה כבית שמש אשך ליתרה:׳־גיננף יהודה לפני ישראל וינסו איש לאהלו: יג ואת אמציהו מלך־יהודה בך־יהואש בךאחדהיותפש יהואש' מלך ישראל בבית שמש ויבאו ירושלם נינןרץ בחומת ירושלם בשער אפרים עד־־שער הפנה ארבע מאות אמה: יי ולקח את־כל־הזהב והכסף ואתי כל־הכלים הנמצאים ביה־־ ותה יכאצרות יבית המלך ואת כר קתעךבות !;שב שמתנה:« ויתר דברי יהואש אשר עשה ונטלתו ואשר נלחם עם אמצ;ת מלך־יתלה הלא־הם כתובים על־פפר היכרי תמים למלכי:שלאל: °י1!שבב יהואש עם־אבתיו ללכל ןשמרון עם מלב: ושלאל pö* ;לכעס בני תחתיו: ־■ויהי אמציהו כן־יואש מלל והודה אחרי מות והואש כליהואת מלך ושלאל לומש עשרה שנה: " דתי־ הכלי אמצת,ו הלא־לגם כתמם על־טפר דבלי תמים למלכי'יתלוה: -= רקשת' עליו,קשר כיחשלם הנם לבישה וישלחו אחריו לבישה וימתהו שם: כ וישאו אתו על־הפוםים רלבר פיתשלם עם־אבתיו בעיר דוד: « רקת כל-עם יתרה את־עותה ותא בן־שש עשרות שנה' וימלכו אתו תחת אביו אמציהו: ני תא בנה את־ אילת לשבה ליתרה אתרי^־טהמלך עם־־אבי־ז־ « כשנת חמש־עשרה שנה לאמבנדיו בן־יואש מלו והודה מלך:לכעם כן־יואש מלך;שראל כשמלון ארבעים ואחת שנה: ־י רעש לרע בעיני ותה לא סר מכל־הטאוחתכעם בן־נבט אשר קחטיא אתלשריןל: לאד,ליו קרי. ויבא קרי • KŐ 252 מלכים ב יד טו =״הוא העיב את־־נבול ישראל מלבוא חמת עד-לם הזנרבהכךבך להוהיאלחללש־אל אשר דבר ?arc* יונה בן־אמתי הנביא אשר מנת החפר;« פי־לאד׳ ידייך׳ את־ענל לעראל מרה מאד ואפס ?צור ואפס ?זוב ואין עזר ללשראל: ־< ולא־רבך להויה למחות את־עם לעראל מקחת השמלם ולושיעם בלדלרבעם בן־יואע: נ" ולרך דבריירב?םופל-אשר עשה וגבורתו אער-נלחסיאשר השיב את־דמשק ואת־חמת ליהודה בלשראל הלא־הם כתובים על־ספר דברי חלמים למלכל לשראל:03ולעכב לךב,עםעם-אבתיו עם מלכי לשךז» נימלךזכללד בנו תחתיו: טו א בשנת ?שלים,ושכע שנר. לירבעס מלך לשיא? מלך עזן־לה בן־אמאיה מלך להורה: נ בן־עש ?שרה שנה הלך, במלכו והמשלים ושתלם שנה מלך בירושלם ושם אמו יכליהו מירושלם: נ ויעש הישר כעיני להוה ככל אשר־?שה אמציהו אביו: י רק הכמות לא־םרו עוד ליעם מזבחים ומקטרים בכמות: חולננעיהוה את־המלךויהי מצדעעהלום מתו וישב כבית החפשית רותם כךהמלך עליהבלת שפט את־עם הארץ: י רתר דברי ננזריהו לכל־ אשר,?שההלא-דט כתובים ?ל־ספר דברי הלמים למלל להורה: י ולשכב עוללה עם־אבתיו ולקברו אתו עם־אביתיו כעיר דוד וימלזי' יותם בנו תחתיו': ’י׳ כשנת שלשים ושמנה שנה ל0ך;הו’מלך להורה מלך!כךיהו כך;ך?עם על־לשראל בשמרו! ששה חרשים: = ולעש הרע בעיני להוד, כאשר ?שואבתיו לא סר מחטאות,ירבעם כתכט אשר זהוטיא אתלישראל:■ !;קשר ?ליו עלם בן;יבש ולכהו קקל-עם ולמיתה! ולמלך תחתיו: ■א ליתר דברי זכריה חנם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי לקוראל: יב הוא דבר־יהוה אשר דבר אל־יהוא לאמי בני רביעים j : ־ ז * v : T • ״.*> . v ״ »:•*<-: < לשבו ?ך על־כפא לשראל ולחי־כן: ינשלום בן־לבש קמץ' בי׳ק. 9לר פלכים ב טו קט מלך ם?נת?ילשים 1סימ ל!™ טל1י,י»דה -W .ירדרימים בשמרון: יד ויעל מנחם בן־נדי מתרצה ויבא"שמרו? י וי זי את־שלום בז־יביש בשמרו? וימיתהו וימלך תחתיו:, טי ויתר דברי שלום וקשרו"אשר קשר מם בתומם על־ספר הדי 3&ם למלכי לשי־אל: =׳>» יפה־מנהם את־הפםוה ואת־כל־אשר־כה ואוד־ ומליל, 'מתרצה כי לא פתח גי ך את’כל־הדירופיד׳' ^ ’יכשמת שלשים ותשע ענה לעזריה מלך ומדד, מלך מנחם 3ך|די על־לשראלעשר שדם ?P1W : "«מי הרע כעיך יהוהלא־סר מעל חטאות;ר?עםכךנבם אשו״ההטיא את־לשראלכלץמיו: '־■םאפוילטלך־ אשור על-הארץ רתן מנחם לפול אלף ככך־כסף לתות ידיו אונו להחזיק הממלכה בידו: כ ויצא מנחםאת־ הכסף על־ישראלעל כל־נבוהיהחלל לתת למלך אשור המשים ענליים כפף ’לאיש אחדךעם מלךאעור ללא־ עמד שם בארץ: כא ויתר דברי מנחם וכל־אשר עשה הלוא־הם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי לשיראל: כב רשכב מנחם עם־אבתיו וימלך פקחיה בנו תחתיו: כנבשנו! המשים ענה לעמה מלך'להודה מלך"פקחיה בן־מנחעעל-לעךאלבשמרון ענקים: כי רעש הרע מעיד למה לא סר מחטאות ירכעם בן־נכט אשר ההפיא את־ לשךאל: כי ויקשר קליופקה םן־ךמל;הו שלישו ולכהו בשמרון בארמון בנית־־טלך את־אתכ'ליאת־האריה ועטו המשים איש ממל גלעדים ללמתהו ולמלך תהמיו: כי ויתר לפרי פקלדד, לכל־אשר עשה תם כתובים "על-פפה ד?לי הימים למלכי ושהאל: כז בשנת המשים ושתלם שנה לעזריהימלך להוךהמלך פקח בן־ךמליהו על־יעראל כשמרח,עשלים שנה: כי רעש הרע כעינל יחלה לא סל טן־חטאותדיכעם כן־ןבט אשר החטיא אח-לעראל: נ׳א דך , הסלד יד. 3י8י 254 מלכים ב טו טז “?*5 *%*^!ל*^ ואה־חצור.ואת־*ער וא*ןלי* פל ארץ 1?ח<’ רגלם אסירה: לרקשך־נ* משע בךאלה על־פקח בץ־רמליהו ויכהו ולמיתהו יימלך תחתיו בשנת.עשירים ליותם בן־עדה: לא ויתר דקרי פקח לכל־אעזר ע#ה הנם כתובים על־ספר דברי הימים למלכי לשראל: לב בשנת שתום לפקח פן־ךמלימ מלך *אל ,מלך ייתם ם;ער» מלך ולידה: ל־ פן;?*ים וחמש ענה מד W1 *רה לזנה מלך פיחשלם ישם אמו יריץזא בת־צמק: לי ר עש ה* מגיר יהוד פנל אשר־*ה׳ג!:מ אביו עשה: לה רק הבמות לא סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות תא בנה או־דשער בית־־יהוה העליון:' לי ויתר רבה יומם וכל-אשר * קלא־הבם כתיבים.על־ספר ךבמה;מים למלכי והירח: י1'מומים דידים נקל מיז להמליח כימרה ך?נץ מלך ארם ואת פקח מדרמלוהי: לה וישקם יותם עם־אבתיו ויקבר עם־אבתיו בעיר דוד אביו ולמלך אחז בנו תחתיו: ’ "טז«־&ןת שבע-עשרה שנה לפקה מדרמ^חי«לך אחז פן־יותם מלך יהודדה: נ?ח*ים מנדה אלוי במלכו ושש־עשרה עונה מלך בירישלם ץלאמשהר משר כ* ימה אלמו, כרוך אביו: נרלך פלרך מל?: *אל הם את־בנו העביר כאשכתעבות הנוים אשר הוריש ימה אתם מפני בני *אל: י רוקח רקטה בבמות ועל־״בעות ותחת פל־עץ מגג ן: י׳ או ועלה רצי! מלך־ארם י&קח פן;ךמלימ מלך־** ומשלס למלחמה ויצרו על־אהז ולא יכלו להלחם: י בעת ההיא השיב רצי? מלך־ארם את־אילת לארם וינשל אותהיהודים מאילות ואדומים באו אילת וישבו שסעד היום ו*דוםיש y• י. חזה ־ > , •• - ••• r'J I T • V • T \i- 't',v T V T,:p--H! V׳ i I ♦ וילך המלך אחו לקראת תנלרז פלאסרימלך־אשור דומשק דךא אח־המןבח אשר בדמשק וישלח המלך אחו אל־אור;ךז הבהן את־דמוח הטובח ואת־תביניתו ל?ל־מ?נ??לי/'»וען, אוריה הבהן את־המובח בלל אשר־שלה המלך אחו מדמשק בן עשה אוריה חבלו עד־בוא המלך־אחו מדמשק: -נ ויבא המלך מדמשק דךאחמלך את־חטובח וקרב המלך .על־המובח ויעל ונליו: ■ג רקטך אתהגלתו ואת־מנחתו דפך את־נםכו ויורק את־דם־השלמים אשר־לו על־המובח; ’י ואת הטובח ח?השת אשר לפ;י יהוה!"יקרב מאת' פר הביו־־. מבין 11 ׳־״»׳׳ ף *g! ;ה ח3חן ראמר ער המזבח הגדול הקטר אתקנלתהבקר ואת־־מנחת הערב ואת־ עילת המלך ואת־מנחתו ואת עלת כל־עם הארץ ומנחתם ונקכיהם לכל־דם עילה וכל־דם זבח;!ליו תורק ומזבח ה?חשת יך!:ה־לי לבקר: טיגיעש'אוריה הכהן ככל אשך־צוההמלך אחז: יי ולקצץ המלך אחזאת־המסנרות המכנות דפר מעליהם ואת־הביד ואת־הים' הוריד מעל הבקר הנחשת אשך תלזתיה דתן אתו על מרצפת אבנים: יחואת־מיסךהשבת אשר־בנו בבית ואת־מבוא'המלך החיצונה הסב בית יהוד- מ?5ני מלך אשור־: יט ניתר דברי אחז אשך $שד, קלא־הם כתובים על־ספרדבךי הימים למלכי להודה : כ וישכב אחו עבם־אבתיו ויקבר נדל . ויצוה קרי. את קרי. מוסך קרי• מלעיל. ’ יי' 256 מלכים ב טז יז עם־־אסתיו, בעיר דוד המליך 'tipp בנו תחתיו: יז»בשמה שותיםעשרוה לאחו מלך יהודה מל1י הושע בן־אלה בשטרון על־ישראל תשע שנים:2 העש הרע בעיני ודוח רק לא במלכלילשראל אשר תו לפנץ: ־עליו עלה שלמ?אםר מלך אשור ההי־לו הושע עבד השב לומנחה: י!;מצא מלך־אשור בהושע קשר אשר שלח מלאכים אל־סוא מלך־מבתם ולא־העלהמנחה למלך אשור כשנה בשנה העצרת מלך אעווך האסרת בית כלא: י העל מלך־אשיר בכל־י&רץ העל שמרון הצר עליה, שלש שנים: י בשנת!השעית להושע לכד מלך־אשור' אח־שמרון הגל את־ושראל אישוךה השב *ותם בהלה ובחבור,נהר נדן וערי מדי:. הד,יכי־חבאו ב?״:שךאל ליהוד, אלהיהם המעלה אתם מארץ מצתם מתחת!ך פרעה מלך־מצרים וייראו אלד,ים אחרים: י׳ הלכו ברקות הנוים אשר הוריש יהוד, מפני בני ישראל ומלכי;#•אל אשר עשו: ־לרפאו בני:לשר§לדברים אשר לא־כן עלךתך, אלהיהם ויבנו להם כמות בבל־ עריהם ממנהל נוצרים עד־עיר,מבצר: י הצבו להם מצבות ואשרישעל כל־נבעה נבחה ותחת כל־עץרענ״ן: י» ויקטרו־שם בכל־במות כ3ו;ם אשר-הנלה יהוד,מפניהם העשו דברים רעים להכעיס את־להוה: ׳2 העבת הוללים אשר אמר להור, להם לא תעשו את-הדבר היה: י־ העד ,;ותה בישראל וביהודה בלה כל־נביאו כל-חזה לאמה שבו מדרכיכם הרעים ושמרו מצותי הקותי ככל-התולה אשר צויתי את-אבתיכם ואשר שלחתי אליכם ב:ך עבדי הנביאים: יי ולא שמעו הקשו את־ערפם כערך אבותם אשר לא האמינו ביתה אלהיהם,: « ולבאסו את־חקיו ואודבריתו אשך כרת את־יהבותם ואת עדותיו אשר העיד בם הלכו אחרי ההבל!’"הבלו ואחרי הנוים אשר גני אי 1p' . ב׳ טעמים נמלה אחת . קט ץ מ־ק. סביבתם fi V ־: י ץ מלכים ב מ קכט טביסתם im ללןוה אים לבלתי עשות כהם: « מעזט את־בל-מאות לתה אלהיהם ויעשו להם מפכה עמם ?גלים top ?!עירה נלשתחוו לגל־צ?א היזמים רעבת את־הבעל: יי דעבירו את־־בניהם ואת־בנותיהם באשרקקמוקסמים.וינחשו.ויתמכרו לעשיותהרעבעיני יחוד להביסו: יח ולתאגף להוד. מאד ב:שך5י5ל ויסרס ימעל פרו לא נשאר רק שבטי יהודה לבדו: יט נם־יהוךה לא עטר את־טצות לתה אלתהם וילבו כה5ןות ׳ישראל אשי ?tol: נלטאם ירוה ככל־ורע לשיראל ויענם ויתנם כ!ך שפים עד אשר השליכם מןניו:« ביץקרע!שלאל מנגל בית דוד וימליכו אתךרבעם בן־נבט וידא;ר?עם איחשולא-י מאחרי להור, והחטיאם חטאות גדולה! ־כ ללבו כגל לשראל ככל-חטאותלרבעם אשר ?שה לאסרו טמנה: =! 2נד אשר־הסיר להוד, את־לשראל מעל פניו באשר דבל ע:ד כל-עבריו הנביאים ולגל ישראל1 מעל אדמתו אשורה עד הלום הזה: ניויכא מלך־אשור מבבל יטבותה ומעוא ומחמת רפפחיים וישב בערי שטחן תחת כר לעיראל דרשו את־שמרון ולשבו בעריה: כה רהי בתחלת שבתם שם לא יראו את־יהוה וישלח • ץ. . .*AT I V V IJT J T J — : — — לתה כד,ם את־האריות.!;הלו הךניכם בהם,: ־י ולאמח למלןי אשור לאמד לגולם אשר הגלית ותושב כערי שמיון לא לדעו את־משפט. אלהי הארץ וישלח־כם את־ האריות והנם ממיתים אותם כאשר אינם לחרם את-משפט אלה' הארץ:. ט רצו מלל־אשור לאמיר הליכו שטה אחד מהבתים אשי הגליתם משם דלכו וישבו שם וידם את־משפט אלהי הארץ: ני׳ ולבא אחדימהכהנים אשר הגלו משמחן וישב כבית־אלויהי מורה אתסיאיד :ילאו את־להוה:“ להלו עשים נוי נוי,אלהיו דנלחו 1 כבית הכמות אשר ?to השטתים נד נוי מנריהם אשר וט עני קרי• יידח קרי • יי00®־1’0 קרי. ישכיס ׳־ 258 מלכים ב יז יח ישביט שם: ל ואנשי בבל עשו את־סכות בנות ואנשי־ ró, na* את1נרנ^ [אנשי המת ?נשיר אודאשימא: ל» והעוים עשו נ?חן [את-תךתק ןדטפרוים שיופים את־ ?ניד,ם ?אש לאךרמלך .וענמלך אלד;?6תלם• W ;ראיס אח־והוה דעשו להם מקצותם כמן במותו״יי עשים להם בבית הבמות: ל־ אתץהוה הן1 יראים [את־ אלהיהם היו עבדים במשפט הטייס אשר־הגלו אתם משם: ליעד היום הזה הם עשים כמשפטים הראשנים אינם יראים את־יה3 ואינם עשים כחקתם וכמשפטם וכתורה וכמקור, ^שרבור^יהוה את־־בדועקבאשר־שם שמו ישראל: לה הכרת ירוה אתם ברית רעום לאמיר לא תיראו' אלהים־ אחדים וליא־תשתחוו ־ להם ולא תעבדום ולא תזבחו להם: לי כיואם־את־להודה אשר ל|עלהאתכם מאו־ץמברןם ?כדו נךולו?!ךה5 נטוה אתו תיראו ולו תשתחוו ולו תזבחו: לי ואת־החהים ואת־ — ־ ---י־ — :* ־׳.V J : V ־1 ;־ : :!־1־ו המשפטים והתורה והמצור. אשר כתב לכם תשמרו! לעשיות כל־הימים ולא תיראו אלהים אחרים: לח והברית אשר־כרתי אתכם לא תשכחו ולא תיראו'אלהים אחרים: :־ j-T V * י : J (V ן ״ : J• V: : |• J : AT :־.•••I לט כי אם־את־להוה אלהיכם תיראו והוא תייל אתכם מיד כל־איביכם: מ ולא שמעו'כי אם־כמשפטם הראשון הם עשים; מא ויהיוויהנוים׳האלר־ז.יראים"את-יהלה ואת־ פסיליהם היו,־ עברים נם־בניהם 1 ובני בניהם כאשר עשו אבתם הם עשים עד היום הזה: י nf אךי; ?שנת שלש להושע ?ן־אלה ?!לך לקי,ראל מלך ומד׳ ?ז.־איי ?לך ודייו׳: ימ-מידם m* שנה ה:ה ?מלכו [עשירים [ותשע שנה מלך ?ירושלם ושם אמו אבי בת־וכרידת: ג ויעש הישר בעיני יהוה ככל אשתעשה רוך אביו: י הוא והסיר את־רבמוח ושבר־ את־המצבת ^וכרת את־האשרה וכתת־ נחש | ״ ־ V-------T S ־) JT V :־ ••AT : ־ J ־ נמל. ז׳ רבתי, אלהי ץ־י. ספיוים קרי • הגחשת יי# rtpnW משה כי עד־תמים הדופה תו מד ושקאל מקטרים לו דקרא־לו {חשתן: ״ ביתה אלת־ ושךאל בטח ואחריו לא־תה כמהו בכל מלכי'והורה ואשר תו לפניו: יוין־כק כיתה לא־סר מאחריו וישמר מצותיו אשר־צוה יתד, את־משה:< ותה ירוה ?fej בכל אשרץצא ושביל המרד כמלך־אשור ולא'עבת:n הוא הכה את־פלשתים עד־עזה ואת־נבוליה ממנהל נוצרים עד־עיר מבצר: ? יית בשנה הרביעית למלך חותהו היא השנה השביעית בן־אלה מלך ושהאל' עלה שלמנאסר מלך;אשורעל־שמתן ר צר על;ה: י וילכדה מקצה שלש שנים בשנת־שש לחוקיה היא שנת־תשע להושע מלך ושהאל נלכדה שמרון: "א רנל מלך־אשור את־ושראל אשורה וונחם בחלה ובחבור נהר גוון וערי מהי! •נ על 1 אשר לא־שמעו בקול יהוד, אלהיהם ויעברו אתבריתו את כל־אשר ציד, ^זה עבר יהוך,}לא שפעו ולא עשו: יג ובאךבע עשרה שנה למלך חוקית עלה ם;חךיב מלך־אשור על כל־עריותדה הבצתת רתפשם: ’י נישלח חוקיה מלך־יהורה אל־מלך־אשור״ו לבישה, 1 לאמרו חטאתי שוב מעלי את אשר־התן עלי אשיא ויישם מלך־אשירעל־חוקיה׳ מלך־ןהולה שלש ימאות ככר־ בסף ושלשים ככר והב: ־י !וחן, תק-ח את־כל־הכסף הנמצא ביתץתהובאובךות בית המלך:« בעת ההיא קצץחוקתאת־דלתותחיכליתהואת־האמנותאשרצפה תקיה מלך והורהיוחנםלמלך אשור:’•ויש'לחמלךא%יר את־תךתןואת־רב־םריםוואתרבשקהמךלכישאל-ר,מלך חזקתו בחיל בבר ותשלם העלו ועאו;תשלם העלו יבאו WP״ בתעלת הברכה העליונה אשר במפלת שדהןעם: "!וקראואל־חמלךויצא אלך,םאליקים בן־חלקיהו אשר על־הבית ושבנה הספר תאה בן־אסף המזכיר 260 מלכים ב יח r?m־: ״.ויאמר אלד,fa ךכשקך, אמרו־נא אל־הוקהו כה־אמר המלך הנחל מלך אשור מה ל,בטחון הזך, אשר בטלת: ־ אמרת אך־ךבר שפתים עצה ונמרה למלחמה עתה על־מי בטחת כי מרדת בי:« עתה הןך, בטחת לך עהלמשענת הקנה הרצוץ הזד, על־מצרלם אשך.יסמל איש עליו ובא בכפו ונקבה כן פרעת מלך־ מצדים לכל־חבטחים עליו: ־נ וכי־תאמרון אלי אל־הוה אלהינו בטחנו הלוא־הוא אשרי הסיר חזקהו ארדבמתיו ואת־־מזבחתיו ראמר ליהודה וליחשלם לפר המזבח הזה תשקקוו בירושלם • « ועתה התערב צא את־אתי את־מלך אשור ואחנה לך אלפים סוסים אם־תוכל ללת לך רכבים עליהם: נייואיךיתשיב ’את פני פחת אדור עבדי אדני הקמנים ותבטח לך על־מצרלם לרכב ולפרשים: ®תה ל,מבלעדי להוד, עליתי על־המקום הזה להשחתו וחוח אמך אלי עלה על־הארץ הזאת להשחיתה: כיניאמר אליךיםבן־ללקיהו ושבנה האח אל־רבשקה הבך־נא אל־עבדיך ארמית כי שטעים אנחנו ואל־חדבו־ עמנו ?הודית באונן העם אשר על-חחמה: בז ויאמר אליהם רבשהה העל אדניך ואליך שלחני אדני לדבר את-־ךב-ים דאלה חל* »ה#ם חשבים על-החמה לאכל את־חדיהם ולשתות את־שלנהם עמכם: ־"ולעמד דבשקה ויקרא בקול־נחל להודית ולדבר ויאמל שמעו דכר־המלך הנחל מלך אשור: כ־ כה אמר למלך אל־לשא לכם חזקהו כי־לא יוכל להציל אחכם מהי: לואל־לבטחאחכם חזקהו אל־להוה לאמר הצל לצילנו יחד, ולא לנתן את־העיך הזאת בלך מלך אשור: לא אל־תשמעו אל־זלווקהו כי כד, אמר מלך אשור עעזו אתי מיכה וצאו אלי ואכלו איש־נפנו ואיש תאנתו ושתו איש מי־בח: לב עד־באי' ולקחתי אתכם אל־ארץ צואתם כך י. מימי רגליהם קיי • כארצכם מלכים ב יח ייט קלא ?»ר*ךצכםאך׳ןזינן !קוחיזאח לחם ום־טיםאלץ דת לאד,ר וךכש!דדו ולא תמיד ואל־חשמעו אל־חזקיהי כי־ נסית אתכם לאמיר יהרה.יצילנו: לג ד,הצל הצילו אלד,י הגולם איש את־ארצומיך מלך אשור:'לי איה אלך,י חמת ;ואךפר אלך, אלדד םפתלט הנוגיועוד, כי־מילי,ארז־ שמרון נדרי: לה מי פכל־אלהי הארצות אשר־הצילו את־ ארצם מידי כי-לציל יהוד, אתריחשלפמילי: *ןדיסרישי העם ולאגנו אתו הבר כי־מצוחהמלך היא לאמי לא תענהו: א דכא אליגיןים פן־חלקלה אשריעל־הפיתןשמא הספר ויואח פן־אטף המןכיר אל־ח!ק;תו 5דהו מלם ולגדו לו את דברי לבשקה: יט׳־ולה,י כשמעהמלןיחזלןלהוו;?ןךעאת־?ןוךוויהפם פשק רפא פית יהוד,: ב וישלח את־אלימיט אשר־על־ - ,1 T ־IT. )" V T <״* : ־ T : V. V * | :־ V “ הבית ושבנא הספר ואת זקני הברנים מתכסים בשקים אל-לשעיהו הנכיא פן־אמוץ; ־־ ויאמרו' אליו פה אמר חזקיהו יום־צרה ותוכחה ונאצה היום הזה בי־באו בנים •fT • q AV - Jp- VT T ; »T •• I : STT .| • ; • עד־משבר וכה אין ללדד־ז: י אולי לשמע להוד. אלהיך אתופל־דפרי ך3שקה אשר שלחו מלך־אשורי1'אדניו לחרף אלהיט הי.והוכיח פדכו־ים אשר שמע להור, אלהיך ונשאת תפלה $3ה השארית הנמצאה: הועאו עקרי המלך חמלהו אל־לשעלהו: יראמר להם ישגרהו כד, תאמרו[ אל־אדניכם כד, 1 אמר יהוד. אל־תירא מפני הךברים אשך שמעת אשר גדפו נערי מלך־אשור אתי: ז הנני ניתן בו רוח ושמע שמועה ושב לארצו והפלתיו בחרב בארצו: ח וישב רבשקה וימצא את־מלך אשור נלחם על־־לבנה כי שמע כי נסע מלכיש: ט וישמע אל־ תרהקה מלך־כוש לאמיר הנה יצא להלחם אתך וישב וישלח מלאכים אל־חזקיהו לאמיר: י כה תאמרון אל' זדזקלהו מלךןהוךדי לאמי אל־-# m IN בטח 262 מלכים ב ים כטדו 13 לאמו- לא תנתן ירושלם כוך מלך אסוך: יי־ ל,נך, 1 אותה שמעת את אשד עשו מלכי אסור לכל־האר^ת לךחרימם ואתה ותגצל: ■נההצילו אתם אלתי הגולם אשך שהותו אבותי את-גוון ואת־חרן ורצף יגני־עלן אעלר בתלאשר: ■ג אך מלך־המת ומלך אךפד ומלך לעיר ספררם חנך $1וח:_ ך ולקח חזקיהו את־הכפרים מלך המלאכים ולקראם ויעל בית להוהולגןךשהיחוק:ךו ל?;י להוד,: ־י ולתפלל חלקיהו ל?ך לחוד, ויאמר ירורי אליך ישראל ישב הכרכים אתר,־הוא האלהים לברך לכל ממלכות הארץ־אותה^יתאת-השמים ואת־ד,אךץ: ־״ הטה יחוד, ואולר ושמע פקח יהוד, עיניך וראה ושמע אתרכלי סנחריב אשר'שלחו לחרף אלהים חי: " אמנם יהוד. החריבו מלכי אשור את־הנוים ואת־־ארצם: יח ונתנו : v:1v ÁT• ־ <()ץן V -י V י: V ־ : 1• . 1T. ׳ את־אלהיהט כאש כי לא אלד,ים חטה כי אם־מעשה לךי־אךםעץ ואבן ויאכחם: •ט ועתה לחוך, אלד,ינו הושיענו נא מ־דו דדעו כל־ממלכות הארץ כי אותה יחוד, אלד,ים לבדך: ־וישלח לש?:ך,ו בן־אמוץ אל־חוק״ו לאמדכדי־ אמר יהוד, אלד,י ישראל אשר התפללת אלי אל־סנחדב מלך־אשור"שמעתי': נ» זך, הדבר אשר-דבר'יהוה.??:ו כזה לך לענך לך בתולת כת;צךןאךריך ראש הגלעד׳ כת ירושלם: בי את־מי חרפת ונדפת ועל־מי הרימות קול ותשא מרום זמו ןיו?ןלז» ישראל:« כלך מלאכיך חרפת *דש ותאמר כרכב.רכבי אני עליתי מרום הרים ורקחי לבנון ואכדית קומת ארזיו מכךור כו-שיו ואבואה מלון קצה"יער כרמלו: ני אך קרותי ושתיתי מלם זרים ואחרו־ ככף ?עמי כיל לארי מצור: ־ייהלא־שמעת למרחוק אתך, עשיתי למימי,קדם ויצךתיה עתה הביאתיה ותהי לרשות גלים נצים ערים בצרות:« !:שביה! קארי־ יד חתו ויבשו חיו עשב שירח וירק דשא חציר גנות קש׳ן ברק. ברב קרי, קצו קרי. נ־א לחשאות. ־ ושרפה W• ל?3ל יו?!יי: נ' ^“־!W מ1?תץאת דתו־נזןאלי: ״E זדברנזן אלי ושאננן }נלד׳ נאונל ושמתי חחי באפך ומתני בש'פתיןדוהשיבתיןדבדךךאשר• באת בה: כט וזה־לך האות אכול השנה ספיח ובשנה השנית מחיש ובשנה השלישית ודעו וקצרוונבעו כרמים ואכלו פרים: ל ויספה פליטת בית־יהודה הנשארת שרש למטה וזעשה פרי למעלה: לא בימירושלם תצא שארית ופליטה מהר ציון קנאת יהוה "**"י5• תעשה־זאת: לב לכן בה־־אמד יהוד, אל־־מלך אשור לא יבא אל־העיר הזאת ולא־יורהישכם יחץ ולא־יקדמנה מצץ ולא־ישפך עליה T V V T | V : • I í I “ T TJV I : I A** kT JV . . | : סללה: לג בדרה אשר־יבא בה ישוב ואל־העיר הזאת | : T| ־ y T V : A T » JT ( T V -• I V/V ־ y לא יבא נאם־יהוה: לי וגנותי אל־העיר הזאת להושיעה למעני ולמען זיוה עבדי: לה ויהי בללה ההוא ויצאו מלאך להוהדך במחנה אשור מאה שמונים וחבו שדי אלף השכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים: לו דפע דלך דשב מחריב מלך־אשור דשב ?ניעה: ל■ דע הוא משתלווה ביתו נברן אלהיו .ואדרמלך ושךאצר " " י לבדי בחרב והמה נמלטו ארץאךרטדבלך אםר־חדןבנו תזדרנית כ א בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בדאמו־<הנביא"ףאמר אלי1כה-א&ר V m לביתן בי מת אתה ולא תחיה: ב ויסב את־־פניו אל־־הקיר ויתפלל אל־להוה לאמיר: נ אנה והוד, וכר־נא את אשיר התסלכתי לפדן באמת ובלבב'שלם'והטוב בעיניל עשידי 1;ב1ו חזקיהו בכי גדול: י ויהי ישעיהו לא יצא העיר התיכנה -י :•י|־י) Z : *׳- זי I ן ; -T T U * i ; J <*־ "V » ־ ־1 AT וךבר-להור■ דדה אליו לאמיר: השובואמךת אל-לזעהוו עיר ?פי בה-אמר להודי אדרי דוד אבין שבבתי את־ תפלתך ראיתי את־דמעתך הנני רפא לך ביום השלישי תעלה בית ידוה: י וחפפתי על־ימיך חמש עשרה שנה -ן;- IT : j•• kV י : I ־ •V T J | :־ ••> V : ** ץ T T ובכף מלך־אשור אצילך ואת העיר הזאת וגנותי על" צבאות כךי ולא נתיב. בג? קרי ולא נתיב. חצר עי. העיר 264 מלכים בכי , ד,עיר ד,’*ת למעני ולמען דוד עברי: ימ»9י יעעית קחו דבלת תאנים וקחו דש־ימועל-העזדוין ויחי: "-ייאמר חוקיחו אל-ישע:ר,ו מד, אות כי-.יך§א יהוה לי ועלית; ביום השלישי בית!חוה: ט !;אמד ועע:תןד,־?ןיהאותמאת !הוד, פי.יעשה יהוד, את־הרבר אשר דבר חקי ליצד1 עשר מעלות אם־לשוב עשר מעלות: י ויאמר יחזקיהו נקל לצל לנטות עשר מעלות לא כי:שוב הצל אחדנית עשר מעלות: "ניקרא :שע:ת הנביא אלזיזיד׳ה»ב את-הצל במעלות אשרהרה במעלות אחו עשר מעלות: ינ בעת ההיא שלחבראדךפלאח 19־ 1 ו/ 1 1 1 1 yn וו ♦ - ! י. " 1.1 ל•— ל•׳ • “ ׳ trp נפתה את־הפםף ואת־הוהב ואת־הבשמיסואתו עומן הטוב ואת " בית כליו ואת כל־אשר(מצא 1*nm לאמך, דבר אשר לא-הראם חוקיה! בביתו ובכל-ממשלתו: -ירכא לשעיר,! הנביא אל־רטלך חזקיהו ויאמר אליו מהאמת והאנשים האלה !מאך:באו אליך ויאמר ךוקיד,ו מאלך רחוקה באו מבבל: ט! ויאמר.מיי,לאי ?1P ויאמר 'חוקיה! את בל-אשר בביתיראו לא-היך, דבר אשר לא־הראיהט 3אצלמ! ■ אל־מקיחי שמע דבר־יהיה: -י הנד, ימים באים ונשאובל-אשך במתק ואשר״אצת אבוויץ עד־תום ליידי ב=לדי'לא־ לותר רבר אמר:תה: ׳״ ומבניק אשר:צאו מטן־ אשל תותר תקו לד,יו.םתםים בהיכל מלך בבל: י־ לאמי חןק;הו אל־ישעהו טומרבר־לתה אשר דבלה ויאמר הלוא אם־שלום ואמת;תך, ב:מי: נרתר דברי מקוריו וכל-נבורתו ואשר,עשה את־הברבד, ואת־התעלה לפא את־ד,מים העירה הלוא־הם כתובים על־פפר רבת תמים למלכי' ;תרה: נ« לשבב מקוריו ?ם־אפסיי $93 מנעזה בנו תחתיו ן T: >v י- :V! נכתוקרי. עי• מיש, יקהו קת. פתתבאתנח. p |T : מלכים ב כא קלג כא « פן־עתים ננערה ענה מנעה במלכו ודומעים והמנע ענה מלך נניףעלם ועם אמו ח?צי־בה!!to הרע בעיר.יהוד, ?תועבת הנולם אער הודיע להוד, מןך ?;ילעראל: ־ ו-עב ועןאת־הבמות ?וער אבדהזקמ אביו רקם מובחה לבעל רעע אערה באער עעה אלואב ?ולך:עראל ולעתחו לכל־צבא העמלם ועבר אתם: י ובנה מובחה ?בית יהוך, אער אמר יהוד, ביחעלם אעים את־עמי: ״!יבן nW לכל־צבא. ל,?עם <=W חצרות בית־והוה: י והעביר את־בנו באש ועונן ונחע .ועשוה אוב'רךענ״ים הרבות לעשות הרע בעיני יהוה להכעיס: ז וישם את־פסל האשרה אשר עשת בבית : -ן : •1 -V V , v T״• ( VT" -:1T .. :־ T : JV •די׳ ץ r אשר אמר יהודה אל־דיוד ואל־שלמה בנו בבית הזה ובירושלים אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את־ שמי לעולם: ח ולא אסיף להניד1רגל:שהאל מן־האדמה אשל נתתי לאבותם רקואם־:ש?לו לעשות ?כל אשר צויתים ולכל־התורה אשר־צוה אתם עבדי משה: ט ולא שמעו ויתעכב מנשה‘לעשות את־הרעימךהגרם אשר השמיד:דלה מפד בני.ישראל: ;לדבר ירוה ?:דמנבדיו הנביאים לאמה: יא י_ען אשר עשה מנשה מלך־יהודדה התעבות האלה הרע מכל אשה־עשו האמדי אשר לפרו ויהטא נם־את־להודה בגלוליו: יב לכן כדראמר מיי אלי׳י ישראל הנני מביא דעה על־ירושלם ויהודה אשר בל־ שמעיו תצלנה שתי"אדניו: יל ונטיתי על־ירושלם את״קו שמרון ואת־משקלת בית אחאב ומחיתי את־ירושלם כאשר־ימחה את־הצלחת מחה והפה על־פניה: יי ונטשתי אתשאריתנחלתי ונתתים ביד איביהם והיו לבז ולמשבר >*־ . í ״״ *e T « |” J #: ־ *.V ץ : ־T} VT: AV ” : I J ־T • : : y) לכל־איביהם: טי.יען אשר עשו את־הלע בעיני ויהיו מכעיסים אתימן־הלםיאשר״לצאו"אבותם ממצר:םועד הלם הזה: נ״דבם דם נקי שפך מנשה הלבה מ*ד עד אשר־ קטך בהק. שמעת קרי. מלא { 266 פלכים ב כא כב י מלאאת־יךושלם פך, לפה לבד מחטאתו *שר החטיא את־יהודד, לעשות הרע בעיני:הדך,: י התר דברי מנשה וכל־*שר עשה.וחטאתו *שר חטא הלא־הם ?תובים על־טפר דברי הימים למלבן והורה: י" ולשכב מנשה עם־אבתיו'רקבהבנן־ביהו ?נן־עיא יימלך, א?ח « תחתיו: י־ כן־עשרים ושתלם. שנה אמי! ?מ, ’W° שנים מלך בירושלם ושם אמו משלמת בת־התץ «!־ יטבחי־ולעש הךעבעינ;יתהב*שרעשה מנשהאביו: « וילך בכל־הדרך'*שך־הלך אבי! ולעבד את־הנלולים אשר עבה אביו ולשתחו להם: ־־ ולעוב את-להוה אליי אבתיו ולא הלך בדרך יהדך • מ ולקשרו עבדי־אמיז וימיתו אר-דהמלךבביתו: ־ירך עס־הארך אה?להקשרים על־המלך אמון רמליכו עם־הארץ את-לאשלהו בנו תחתיו: ני לתר דברי אמון *שר עשה סלא־הם כתובים על־בפר' דברי הימים למלכי להודה: ני רקבר אתו כקברתו בנן־עזא,ולמלך;*שלהךבני והי׳מיי י , כב א־בן־שמינהישנה למשלחו במלכו ושלשים ואהה שנה מלך בירושלם ושם אמו ידידה בת־עדלה מבצקת: יאשיהו שלח המלך את־שפן בן־-ךצליה1 בן־משלכם הספר בית יהרה לאמיר: י עלה אל־הלקיהו הבה ן הגדול רתם את־הבסף המובא 'בית להוך־יי אשר אפפו שמרי הסף מאת העם: ה ויתנה על־!ד עשי המלאכה המפקהים בבית יהוה ויתנו אתו לעשי המלאכה אשר ?בית: ;היה לחזק ° בהק הב;ת : י לחרשים ;לבנים ולגךרים ולקנוד עצים ואבני מחצב לחוזק את־הבלת: י אך לא־יתשב אתם הכסף ה־נתן עלקיהם כי באמונה הם עשים: ה ראמר ך־ולקיהו הכהן הגדול.על־שפץ הספר ספר התורה מצאתי ויתנהו ק־י, ניר, קרי. עי'מיש. גבית מלכים 3 33 קלף ?בית יהוך, ת&ן חלקיך אח־הפפר אל-שפן דקראת: ־־ תבא שפן הפפריאל־הט<ןי תעב את־הטלך דבף ויאמר התיכו עבדיך את־הכסף הנמצא בבית דתנהו על־ יד עשי המלאכה המפקדים בית ירוה: י וינה שפן הספר למלך ד^ההכהןתקראתשפן לפר המלך: יא תהי בשמע המלך את-הברי ספר היייקף תקרע את־בנדיו: -3 ויצר ך?ולך את־חלקיה ד3הן ואת-אתקס ?ן־עפן •את־עבכך בךמיכ:דה !אתוש® הספר ואת עש:ה עבד־הטלך לאטד: •י לכי ודשו אה־ יהוד־! 5עדי ובעד־העם ובעד כל־יהודה על־דברי הספר הנמצא הזד. כי־גדולד־י. חמת יהוד. אשר־היא - V V .־ • : q 1• T T•• ־ < *I !־: JTT Vr.• ft כה לנס קרי. ננסיות קרי. עי׳ ס׳ש . נה״סמלאי׳, לירק־י ישער! tp fi לידיך כקרן בן־שמן: נ דעוקהו ויסקלהו ויטעהו עזרק ויכן מנדל בתוכו ונטלקב חצב 13 ולקו לעשות ענבים ולעש באשים: נועתה יושב ירושלם, ואיש.יהודה ש?טר נא ביני ובין כרמי: ד מדדלעשותעוד לכךמי ולא;נשיתי בו מדוע קויתי'לעשיות ענבים העש י באשים. הועתה אודיעה־נא איזכם את אשר־אני עשה לכלמי יחסר משיכתו והיה לבער פרץ!m והלה למךמם: י ואשיתהו כתה לא לומר ולא .לעדר ועלה שמיר ועדת ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר:< כי כרם יהוה כבאות בית לשדאל ואיש להודה נטע שעשועיו ולקו למשפט וזעה משפח לצדקה והנה צעקה: ח הוי מניעי בית בבלת שידה כשרה %בו,עד אפס מקום והושבתם לבדכם בקרב הארץ: ט באזני ידוה צבאות אם־־לא בתים רבים לשדה לך,יו נהלים וטוביטמאק"יושב: י פי עשלתצמדי־כרם לעש! קת אחת ח,דע חמד לעשה איפה: ך הוי משכימי בבקר שכר לךדפ1 שאמרי בנשף.:לן לדללקם: ■נ והלה מור ונבל לף וחליל דלן משתיהם ואת פעל להוד, לא לביטו ומעשה,ידיו לא ראו: ע לכן נלך, עטי מבלי־דעת יכבוהו מתל רעב והמונו צחה צמא: ’ילבן הרהיבד׳ שאול נפשה, ופערה פיה לכלי-חק דרה הדרה וממונה !שאונה ועלז בד,: טי ולשה אדם ולשפל־איש ועניני נכרים תשפלנה: ט? הנבת יהוה צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה: ־׳< ורעו כבשים m וחרבות מחים ולים'*ד: ״ לי, m WP ?מבלי לשוא וכעבות לענלך, חטאה:׳= האמרים למרה 1 לחישה מעשהו למען נראה ולקלב ולבואה עצת קרוש לשראל לנדעה: גהוי האמרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר: נ* הוי מבכים בעיניהם ונ,?ד ?גילם ?בנים; ע הוי נבולים לשיתות ע ן הכי בדנו* עט׳ש . קמץ בפפחא . בס׳ם נקמץ. עי׳ ט׳ש . ואנשי 280 ישעיה ה ו ואנשי־חיל למסך שכר: ־־ מצךלקי רעוע עקב ?יסד וצךקת צדיקים סח ממנו: כי לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבהיךפה שרשם כמק :חלל orrai באבק יעלה כי מאסו את תורת יחוח צבאות ואת אמרת קדוש־ישראל נאצו:כי־על־כןחךה אף־יהוה בעמו רט ידו ?גליו ויכהו דךןוו ההרים וותהי נבלתם כסוחה בקרב חצות בכל־ ז^ת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה: מ ונשא־נסלנויבם Í . **■־ . > T |T : |T : 'T »•.> - • מרחוק ושרק לו מקצה הארץ והנה מהרהקל יבואו־זאץ■ על ף ואין־כושל בו לא:נום ולא לישן ולא נפתח' אוור חלציו ולא נתק שרוך נעליו:־״ אשר חציו שנונים וכל־ קשתתיודךכות פרסות סוסיו כצר נחשבו וגלגליו כסופה: כטשאנה לו כלב־א ושאנככפירים וינחם ויאחז טרף ויפליט ואץ מציל: ל ולנחם'עלך'בלוט החואיכנחסתקס ונבט לארץ והנה-חשך צר ואור חשך בעריפיה: 1« בשנת־מות המלך rro ואראה את־ארנל ישב על־ כפא רם משא.ושוליו'מלאים את־ההיכל: נ שךפי= עמדים ממעיד לו שש כנפלם שש בנפלם לאחר כשתים 1 יכסה פניו ובשתים לכסה רגליו ובשתים יעופף: י יוקרא זה אל־וה ואמר קתש ו קדוש קרוש ירוה צבאות מלא כל־הארץ סבוהו: ד וינער אמות הספים ממול המורא וחבלת :מלא עשן: " ואמר אוי-לי כי-נדמיתי כי איש טמא־שפללם אנכי ובתוך;עם־טמא שפתים אנכי ישב כי את-הטלך:חוה צבאות ראו עיר: י רעף אלי אחד «ן־ השרפים! ובלחו רצןח במלקהים לקח מעל המזבח: 1 רגע ״על־פי ויאמר לנח ננע זדח על־שפתלך וסי .m ולטאתך לכפר: " ואשמע את־קול אדני אמך את־מי יףשלח ומי ילך־לנו ואמך הנני שלחני: ם ויאמר לך ואמרת לעם חזה שמעו שימוע ואל־תבינו וראו ראו ואל־ 0ךעו: י חשמןלב־העם והזה ואזנך לבכר ועינך ך.שע מאג קרי. פן , top ti frW |ךךאה לעיניו ולאורו;שמע ולבהו:=3$h r ולפא לי! •« ואמר ער־מתי אדר ויאמר עד אשר אכם־ולאו ערים מאך יושב ומלים'מאך אדם והאהמה תשאה שממד,: ינ ורודי!יהוד, את־האדם ודלה העוולה לקדה לארץ: יג ועוד לה %$וךח ושלהוהיתה רלעך לאלה יכאלח אשר לשלכת מצבת בם ,:רע קדש מצלתה: . ז«ךהי בימי אתו 3ךור!םלךעדףטלךיהוךה,<ה דצין מלךארם ופקח בךךמליהימלד.ישר?<ל ומשלם למלחמה,עליה ולא;כל להלחם עליה: ־ ועד לבית לוד לאמיר נחה ארם על־אפרים ויגע לבבו ולבב עמו כנוע .עצי־יער מפני־רוח: ג ויאמר יהוה אל־יעזעיהו צא־נא לקראת אחו אלה ושאר;שובל^ך אל-קצה תעלת הברכה העליונה אל־מסלת שדה ביבם: י ואמרת אליו השמד והשקט אל־תירא ולבבך אל־ורןי משני ונלות האודים יק,עשנים האלה בחו־י־אף ךצי1 וארם ולן־רלי:'הו: י■ יען בי־;עץ עליך ארם רעה אפרים ולךךמל;הו לאמי • י נעלה ביהודה לקיצנה גנלקענה אלינו ונמליך מלך לתולה את בן־־טלאל: י בה אמר אך;: והוה לא תקום ולא ועלדה: n בי ראש,ארם המשק וראש המשק דצך ולעוד ששים וחמש שלה ,יחת אפרים טעם: - וראש אפהם שמרון וראש שמרון בך־רמל:הי אם לא תאמינו כי לא תאמנו: ■דולף יהוד■ הלר אל־אחי לאמה: " שאל־לך אות מעם יהוד, אלוהך העמק שאלה או מבד, למעלה: יב ראמר אחי לא־אשאל ולא-אנפה את־להוה: י! ויאמר שמעדנא ל;ת דור המעט מלם הלאות אנשים לי הלאו נט את-אלמ: יי לכן ותן את: היא לכם אות לגה העלמה הרה וילדת בן וקראת ש?*1 עמנואל:<* חמאה והלש'אהל לדעתו מאום לרע ולחור בטוב: ט׳ בי בטרם.ידע הןער מאום ברע ובהוד בטוב 1 מלעיל. S« műre . * תע1כ 232 rrptih ז h תעוב האדמה,אשתאתה,קץ מפר עני מלכיה: ",יביא יהוד, עלי- ועל־עמק ועל־בית אביק:מים אשר לא־באו למ:וםםותאפךים מעל.יתדה את מלך א®"־: "ומדיו ביום התא ישרק יהוד לזבוב אשר בקצה :את מאיים ולהבורה אשר בארץ אשור: י־ ובאי ונחר כלם כנחלי ד,בתות ובנקיקי הסלעים ובכל הנעצוציסובבל הנהללים: ־־ביום התא ינלח אדריברוער השכירה בעברי להר במלך אשור את־הראש ושער החלים וגם את־חיקן תספר: «ותך,ב:ום התא יחיד,־איש עגלת ?קר ועתי־ צאן: ־־ והיה מרב עשוה הלב יאבל חמאה כי־חמאה ולבש יאכל כל־הנותר 9ןלב הארץ: ־: ותה בלם התא :היה כל-מקום אשר ;תה־שם אלף גפן ?אלף ?סף לשמיר ולשית יהיה: ־י בחצים ובקשת:בוא שטה כי: שמיר וש:ת ועתך, בלי?,ארץ: <ח וכל ההרים אשר במעדר יעדרון לא־תבוא שטה :לאת שמיר ושית ותהלמשלח שור ולמרמם שה: , ח.-'האמה לזרוח אלי קח־לך נל;ון גדול ו?תב עליו ?הלט אנוש למהר שלל חש בז: ־ ואעירה לי עדים נאמרם את אותה הכהן ואתץבתהו ?ן:יבר?.ידיו: XM* אל-הנביאה ותהה ועלה בן ויאמר:רוך, אלי קרא שמו מהר שלל חש בז: י בי בטרם ידע הנער קרא א?י m :שא 1 את־חיל למשק ואת שלל שמרון ל?3? מלך.*®יה י. הסף:הוד, הבר אלי עוד לאמה: י:ען בי מאם העם לזה את מי השלח ההלתם לאט ומשוש' את-לצי! ובך למלית: ־ ולבן הנד, אדני מעלה עלידס את-מי הנהר העצומים וקלבים את־מלך אשור ואת־בל־בבולו ??ללי על־כיל־אפיקיו וחלץ על־כלעדותיו: י׳ וחלף ביהודית שטף ועבר עד־צואר:ניע ותה מטות כנפיו מלא החם־ ארצך עמנואל:־•ך® עמים וחתו וקאוינו כל מלחקי־אךץ י< ישעיה ח ט קמי התאזרו וחתו התאזרו והתו: י עצו עצור ותפר דברו דבר ולא:קום כי;נמנו אל: יא בי כה יאמר לתה אלי בחוקת היד ולפתי מלכת בדרך העם־הזה לאמד: יב לא־תאמרון קשר לכל אשר־יאמר העם הזהזקשר ואת־מוראו לא־ תיקאו ולא תעריצו: י; את־יהוה צבאות אתו תקדישו והוא מוראכם לתא מעריצכם: יי ותה למקדש ולאבן .נגף ולצור מכשול לשני בתי לשראל לפח ולמוקש ליושב ירושלם: טי וכשלו בם רבים ונפלו ונשברו תקשו ונלכדו: טי צור תעודה חתום תורה בלמדי: יי והכיתי ■ליהודה המקתיר פנלו מבית יעקב וקולתי לו: יח הנה אנכי והילדים אשך נתן־לי לתה לאתות ולמופתים בלשר־אל מעם יהוד, צבאות השכן בהר ציון: יט הני־יאמרו אליככם דרשו אל־האבותואל הידעניםהמצפצפים־והמהגיםהלוא־עם אל־אלהלו לדרש בעד החלים אל־המתים ן כ לתורה [לתעודה אם־לא לאמת כדבר הזה אשר אין־לוישחד: כא ועבר בה נקשה ורעב והיה ?־־לרעב והתקצף וקלל במלכו ובאלתו ופנה למעלה: ננואל־ארץלבים והנה צדה.וחשכה בעוף צוקה ואפלהמנדה:מ בי לא־מועף לאער מוצק לה כעת הראשון הקל ארצח, ובלון לארצה 3?תלי והאחרון הכביד דרך הים עבר תרדן־גליל הגולם: ט א העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם: ב הרבית הגוי לא הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר':גילו ?חלקם שלל:;כיו את־על סבלו לאת מטה שכמו שבט הנגשבוהחתת כיום מתן: יי־ כי כל־סאון סאן ברעש ושמלה מגוללת בדמים תלתה לשרפה מאכלת אעז: י׳ כקללה ללך־לנו בן נתן־לנו ותהי המשרה על־שכמו ולקרא שת פלא יועץ אל גבוה אבי־עד שהשלום: י למרבה המשרה ולשלום אין־קץ' על־כפא דוד געל־ «*% רלר*י *w1**-\í *■**יי ___I__ • לו קרי. למרבה V*. ממלכתו 284 . ■ ישעיה ט י ממלבתו לדבק אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעודה ועד־עולם קנאת למה צבאות תעשה־זאת: ■רבה שלח אדר בלעקב ונפל בלשראל: ״ דרעו העם כ* אפרלם ויושב שסדו! בנאור, ובנדל לבב לאבוד:= לבנים נפלו ונדת נמה שקמים נדעו וארזים נחליף: י וישנם יהוה את־ צרי רצין עליו לאת־אלביו לסבסק:ף ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאבלו את־לשדאל בכל־פה בכל־ואתילא־שב אפו ך?גרדידו נטרה. יבוהעם לא־שב עד־המכהו ואת־ להוהיצבאות לא דרשו: יגרכרתיהוה מישראל ראש וזנב כפה ואגמון דם אחד: יי ז קן ונשוא־פנים הוא הראש ונביא מורה־שקר הוא הזנב: ך רה;ו מאשרי העם־הזה מתעים ומאשריו מבלעים:טי על־קעל־בחוריו לא־ישמחו אדני ואתלתמיו ןאת-אלבנותיו לא ילחם פייכלויחנף ומרע ובל־פה דבר נבלך־, בבל־ואת לא־לזב אפו וקוד ;דו נטרה? י בי:בעדה =אש רשעה שמיר ושית תאבל ותצת בסבכי הלער ויתאבכו נאות עשן: " בעברת יהוד, צבאות' נעתם אלץ ויה; העם בבואבלח אש איש אל־אחיו לא!חמלו: יט ויגור על-ימין ורעב ויאכל על־שמאל ולא שבעו א!ש ?שר־ןרעו יאכלו: כמנשה את־אפרים ואפרים את־מנ#ה יחדו המה על־יהודה בכל־ואת לא־שב אפו יעוד'ידו נטרה: " י» הוי'החקקים חקקי־און ומבקבימ עמל בקבו! ב להטות מדין דלים ולגדל משפט ער; עמי להיות אלמנות שללסואת־יתומים;ביזו: גומה־תעש׳ו ליום פקדה ולשואה ממרחק תבוא על־מי תנוסו לעןרה ואנה תעזבו כבודכם: י בלתי כרע תחת אסיר ותחת הרוגים !פלו בכל־זאת לא־שב אפו ועוד;דו נטרף: ה הוי אשור שבט אפ\ומטה-הוא בידם זעמי: י בגוי חנף אשלחנו ועל־עם עברתי אצונו לשלל שלל ולבז בז ולשימו מךמס ?חמר חוצות: ישעיד. ' קמג י והוא לא־־כן ידמה ולבבו לא־בן.יחשב בי להשמיד בלבבו ולהכרית גויים לא'מעט: ח כיי יאמר הלא שרי :הרו מלכים: ט הלא ככרמיש יכלנו אם־לא כארפד חמת אם־לא כדמשק שמרון:; כאשד מצאה:די'לממלכת האליל ופסיליהם מיתשלם ומשמרון: יא הלא כאשר ?שיתי לשמרוןולאליל:ה כן אעשהליתשלם ןלעצפיד" יבוחה כי־יבצע אדני את־כל־מעשהו בהר ציוןובירושלם אפקד על־פךי־גדל לבב מלך־אשור ועל־הפארתחם עיניו: י: כי אמר בכה :די ?שיתי ובחכמתי'כי נבנותי ואסירו נטלת עמים ועתיז־תיהם שושתי ואוריד כאביר !ושבים: ;י ותמצא כל,! וידי לחיל קעטים ובאסף ביצים עזטת בל־הארץ אני אספתי!לא היה נדד כנף ופצה פך,ומצ?צף:טיה!ו!פאר הנהן על החצב בו אם־יתנדל המשור על־מניפו כהניף 1 שבם ואת־מרימיו כהרים מטה לא־־עץ: נ» לכן ישלח האדון.יהוד, צבאות במשמניו חוץ ותחת כבדו.יקד.יקוד כיקוד' אש:־ י!’והיה אור־ישראל לאשוקדושו ללהבה ובערה ואכלה שיתו ושמירוטום אחה:-ח וכבוד ועדו וכרמלו מנפש ועד־בשך יכלה והיה כמסם נסם: יטושאר עץ יערו מספר:היו ונער:כתבם: כ ורדה 1 בלם ההוא לא־יוסיף עוד שאר 8ישראל ופליטת ביחחעקב להשעןעל־מכהו ונשען עלדהוה קרוש:שראל באמת: בא שאר:שוב שאר יעקב אל־אל נבור: כב כי אם־:היה עמיד:שהאל כחול ה:ם שאר :שוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה:« כי יכלה ונחרצה' אדריהוק צבאות עשה בקרבבל־הארץ: כי לכן כה־אמר אדדיהוהצבאות אל־תירא עמי ישב ציון מאשור בשבט.יבכה ומטהו:שא-2ליך בדרך מצחם: כה כי״־עוד מעט מזער וכלה ועם ואפי על־תבליתם: כי ועורר עליו:הוד, צבאות שוט כמכת מחן בצורי עורב ומטהו על־הע ו?שאדבדךך מצרים; unwmn קהי. כביר קד. כצ׳ל נד׳י. -- והיה 286 ישעיה יי w מ והיה וביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך והבל על מפני־עזמן: בח בא על־ע:ת,עבר ?מגרוז למבמש.יפקידכליו: כט עברו מעברה גבע מלמלנו חררה הרמה גבעת שאול נסה: ל צהלי קולך בת־גלים הקשיבי לישה עניה ענתות: לא נדדה מדמנה ישבי הגבים העיזו: לנ עוד ליום בנב לעמד ינפף;דו הר בית־ ציון'נבעת יתעלם: לני הנה'האדון'והוה צבאות מסעף פארה'במעךצה״ורמי הקומה}ךעים והגבהים יקופלו: ליהקף סבכי היער ב3ר!ל והלבנון באדיר ופול: יא א רצא חמר מנוע ועי ונצר משרעיו:פךה:. ־ החיי עליו רוח יהוד, רוח חכמה וביינח רוח עצה וגבורה רוח העת הן־את יהוד: נ והריחו ביראת יחוד, ולא־למראה עיניו לשפוט ולא־לטעמע אביו יוכיח: י ושפט בצדק דלים.והוכיח כמישור לענוי־ארץ והכה־ארץבעבט פיו וברוח שפתיו;מית רשע: יודיהצללו אייי מי והאמונה אזור חלצה:< הר זאב עם־כבש ונמר עם־נדי ירבץ.ושל וכפיר ומתא.יחדו ונער קטן נהג בם:« ופרה וד= «r*r״ w דמי -ילדיכיז ומדי מ0י ו*3ל־ תבן: n ועעשע יונק על־חר פתן ן.על מאורת צפעוני נמול:דוידדה: ־ לללכעוולא-לעתחו בכל־הרקדשי כי־מלאה הארץ דעה את־להוד, במים ל:ם מכסים: י ותה, ב:ום ההוא שרע:עי אשר עמד לנס עטים אליו נולםלדרשו והיתד, ?ונחתו כבוד: ׳» ותך, 1 בלם ההוא יוסיף אדניו שהית:דו לקנות את-שאר עמו אשר־לשאו־ מאשור וממצרים’ ומפתרום ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאלי תם: ־־ השא נם לגולם ואסף נדת ושראל ונפצות להודה:קבץ מארבע בנפות הארץ:* וסרה קנאת אפרים יוצרת יהוקה לכרתו אפלים לא־לקנא את־יהודה ויה,ודה לא-לציר את־אפרלס:'י בכתף פלשתם;מה ישעיה יא יב יג קטד יחדו:rá את־בני־^דם אדום ומואב מגלילי:לס מ "עמון משמעתם:®.והחרים ידוה את לשון:ם-מצריםוד,ניף ירו על־הנהר בעיים רוחו והכהו לשבעה נחלים ן־הךריך בנעלים: "טמהיתהמסלה לשאר עמו אשר יישאר מאשור ויאשר ה;תה לישראל מום ?לתו מארץ מצרןם: יב» ואמרת ביום ההוא אודך יהוד, בי אנפת בי;שב אפך ותנחמני:= חנה אל ישועתי אבטחולא אפחד כי עד חמרת' ;ח:הורת רהי-לי לישועה:1ישאבתם־מ:ם בששון ממעכי הישועה: י ואמרתם ביום ההוא הודו ליהוה קראו בשמו הודיעו בעטים עלילותיו הוביח כי נשגב שמו: ה ומרו יחוד, בי נאות עשה מידעת ואת בכל- * V j nT T V *• V* T e ; J : ” I; VT ; • הארץ: י !™לי ודני יושבת כי־־נדול פקן־בך קדוש ישראל: י'יג» משא בבל אשרחוהישעיחו בן־אמוץ: ־על הר־ נשפה שאו־נם הרימו קול להם הניפו;ד דכא! פתחי נדיבים: ־ אני צדתי למקדשי נם קראתי נפולי לאפי עליד גאוותי: !קול דמון בהרים דמות עם־רב קול שאון ממלכות נרם,נאספים יהוד, צבאות טפקך צבא מלחמת !באים מארץ מרחק מקצה השמןם;הוד, ופלי ועמו לחבל כל־הארץ: יהילילו כי מרוב יום יהרה כשד משדי יבוא: - על־כןבל-;תם תרפינד; וכל-לבב אנוש ימם: ״ ונפל,לו 1 צירים וחבלים יאחזון כיולדה יחילון איש אל־רעהו:תמהו פד לדמם פניקםק־יהת יופקד,והשא אמרי ועברה וחרון אף לשום הארץ לשמה וחטאיה;שמידממנה: י כי־כופב; ר,שמ:ם ופסיליהם לא;הלו אורם חשך לשמש בצאתו וירהו לא־יניה אורו: יא ופקדתי על־תבל רעה ועל־לשעים עונם והשבתי נאון זדים ונאות עריצים אשפיל: י= אוקיר אנוש מפו ואדם מבתם אופיר: יג על־ 5ן שמם אדניו ותךעש לארץ ממקומה פעפרת יהוד מודעת קרי. צבאות 288 ישעיה יג יד mby עלום ךוךין אפו.: יי ודדה כצבי מדיח וכצ*ן ואץ מקבץ איש אל־״עמו':פנו ואיש אל־ארצו ינוסו: טיכל־ הנמצא/דקר וכל־ך,נספד,'.יפול' בלךב: "ואליהם לרטשו לעיניקםלש® בחיר,ם תשנלנה: " הנני מעיר עליקם את־מת אשר-כסף לא לחשבו.וזהב לא לחפצו־®: •י׳ וקשתות נעריבג תרטשנה ופרי־בטן לא ילחמועל־בנים לא־תחום .עינם: ■ט והלחה בטל צבי ממלכות תפארת ואון כשהים ?מהפכת אלהיט את־טדם לאת־עמדה: ־לא־תשב לנצח ולא1W עד־הורויור ולא־להל שם?רבי ורעים לא־לרבצו שם:נאורבצו־שם צלים ומלאו בתיהם אחים ושכנו שם בנות לעצה ושעירים ירקח־שם: ב־ חננה אלים ?אלמנותיו ותנים בהיכלי נ?נ לקרוב לבוא עועה המיה לא למשכו ן יד» כי ילחם יהוד, את־לעקב ובחר עור בלשראל להניחם.על־אדמתם ונלוה תר עליהם ונספחו על-בית לעקב: נ ולקחום עטים והביאוםאל־מקומם והתנחלום בית־לשראל על אדמת יהוד, לעבדים ולשפחות והיו שבים לשביהם ורף ?לנשיהם: ־והיה ?יום הניחיהוד, לף־ טע??ך ומתוך ומךהעבדה הקשח אשר עבד־בך: י ונשאת המשל הזך, על־מלך בבל ואמרת אף שבת ננש ש?תוה מרחבה: י שבר לחוד■ מטה לשעים שבט משלים: י מכך, עמים ?עברה מכת ?לתי סרה רדד, באף גולם ?ורךף ?לי חשך: - נחה שק?ה כל־הארץ פצחו תה: " ום־?רושים שמף לך,ארך ל?נון מאי שכ?ת לא-מנלה חברת ״עלינו:= שאול מתחת ר»ה ל3 לקראת בואך עולה לך רפאים כל־עחולי ארץ הקים מכסאותכם בל מלכי גולם: יכלם יענו ויאמרו אליף־ נס־ אתה חלית כמונו יאלף נמשלת: הורה'שאול גאונך המלח נבליך תחתיך יצע .רמה ומכסיך תולעת: יב איך תשכבנה קרי. ב׳ המטים בחיריק. קמץ בדק. עי׳ מ׳ש , ותלת נפלת ישעיה יד פו קמח נפלה מסמים הילל בן־שחר נ?ךעת לארץ הולש על־ נים! « ואהה אמרה כלבבך ד,שט:ם אעלה ממעל לכוכבי-אל ארים כבאי ואשב בהר־מועד בירכתי צפון: יי אעלה על־במתי עב אדמה ?עלון:« אך אל-עאול הורד אל־ירכתי־בור: טי ראיך אל:ך:שניחו אליך:תכוננו הוד, האישי מרניו'הארץ מרעיש ממלכות: לשם'תבל כמךבך ועריו הרם אסיריו לא-פתח בלתה:;״ כל־מלכי גוים כלם שכבו בכבור איש בביתו: יט ואתה השלכת מקברה כנצר נתעב לבש הדגים מטעני חרב יוררי אל- • •5:1 ן :-VJ •:זי : \J : C j :־•• ץ*־*״.• ן : .••ע v אבני־־בור בפגרמובם: כלא־תחדאתם בקבורה כי־ אךצך שקה.עטך דמה לא־יקרא לעולם,ורע מדע:םג « הכינו לבנך מבכה בעון אכתם בל־ץקמו וירשו ארץ ומלאי פני־תכל ערים:« וקמתי עליהם ?אם ידוה ןנ?אות ודברתי לבכל שם ועואר ונין ו?כד ?אס־להוה:« ושטתיה לטורש קפד ואנמי־מ:ם וקאטאתיה במטאטא השמד ?אם ידוה צבאות: ני נשפע להוד, צבאות לאמיר אם־לא כאשך דמיתי כן היתהןכאשרלעצתי היא תקום: כי לשבד אשור בארצי ועל־הרי אטמנו וסר מעליהם עלו וסבלו מעל שבטו:סור: ני ואת העצה מעוצה על־בל־הארץ וזאת מד הנטרך, על-כל-הנרב: ״ קי־יהוך, צבאות:עץ ומי:פוי m ה?טו:ה ומי:שיבנה: m כשנת־מות דימל1י אחו היה המשא מה:<* אל־תשמחי.פלשת כלך פי ?שבר שבט מבך בי־משרש נחש:צא צפע ופריו שרף טעופף: ל ורעי בכוך דלים ואביו?:ם לבטח:רבצו והמתי כרעם שלשך ושאמקך הך?: ל» הלילי שער יעקי־עיר ?סו? פלשה פלך פי מצפוןיזעשן בא ואץ בודד במועדיו: לנומה:מ?המ?מי־?וי בי להוד, :פך צק ובה:חסו טו א משא מואב בי בליל שדד ער מואב נדמה כי כליל שךד קיהמואב ?ךמה: לעלה ל<ית וךיבן הבמות קבן ברק. קפץ בפפחא. לכ3י 200 ישעיה טו טז לבכי על־נבוןעל טיךבא מואב::ליל ככל־ראשיוקדחה כל הקן נתעה: נ כחוצתיו דגרו שק על ננתיה וברהבתיה כלח ::ליל ידד בבכי: י ותזעק חשבון ואלעלה עד־-יריץ נשמע קולם על־פן הלצי מואב :תעו נפשו:ךעד, לו: י. לבי למואב:זעק בתורה עד־צוער ענלת שלש־ד׳ ל 1 מעלה הלוחית בבכי:עלה־בו כי הרך 61־0:3 יעקת־שבר הנעת: י כי־מי נמרים משטות:תו בי־;בש חציר בלה דשא:רק לא תה נ ׳"על־כן:תרה עשה ופקדתם על נחל הערבןםןשאום: nכי־הקיפההזעקה את־נבול מואב עד־אנל:ם:ללחה ובאר אלים:ללתה: ־ בי טי תמון מלאו דם כי־אשירת .על־־הימון נוטפות לפליטת מואב אתה ולשארית איטה• ’** טז» שלחו-כר משר־ארץ מסלע מדברה אל-הר בת־־ציון: ב והיה כעוף־־נודד מן משלח תהיינה בנות מואב מעבתת לאתון: ג הביאו עצה עשו פלילהשיתי כל:ל צלה בתוך צרתם סתת נדחים נודד אל־הנלי: י:נוה =ך ?דת מואב הוי־םתר לסו מפס שודד בי־אפם המך כלה שד ורמו דמם ,מן־האח: י• והוקן בהסד כפא דשב עליו באסה באהל דוד שפט ודיש משפט ומדר צדק: י שמענו נאון־מואב נא מאד נאותו וגאונו ועברתו לא־־כז בדיו: י לכן ייליל מואב למואב כלה:יליללאשישיקיר-הרשתהתנואדנראי® " כי שדמות חשבון אמלל נפן שיבמה בעלי גו:ם הלמו שתקיהעך:עורננעו'תעו מדבר שלו״יה נמשו עבת ;פ: ט על־כן אבכה בבכי:עזר נפן שבמה אתון דמעתי חשבון ואלעלה קי על-קיצך. ועל־קצירך תדר נפל : - ז$םף שמורה וניל מן־הכרמל ובברמים לאיד!,I לא :לעע ?יקבים לא־.ידלך הילד הידד השבתי: י*1 על־ בן מעי למואב ככנור:המו וקרבי לקיר הרעו:* ומד קמין נזיק . הביאי קרי. עשי קת. תושאחר שורוק. מלעיל. כי ישעיה פמיזי־ח קמו כמךאד. כמלאה מואב .על־הכמה ובא אל־מקדשו להתפלל ולא יוכל: * זה הדבר אשר לבו־ יהוך, אל־ מואב מאז: ד ועתה דבר והוד, לאמה בשלש שנים כעני שכיר ונקלה כבוד מואב Sm ההמון הרב ישאר מעט מזער לוא כביר: יז א משא דמשק הנך, דמשק' מוסר מעיר והיתד, מעי מפלך,: נ עזבוה ערי ערער לעדרים תהיינה ורבצו ואך מקוריה ־ ונשבה טמנו־ מאפרים וממלכה מדמשק ושאר ארם ככבוד ?ני־ושראל;היו ?אם והד, צבאות: יוהד, כדם ההוא ודל כבוד ;עקיב ומשמן כשרו.יךוה: ה!דלוה כאטף קציר קמה וזרעו שכלים וקצור ןה;ה כמלקט שכלים כעמק רפאים: י ונשאר־בו עללות טקף דת שניט שלשה נתריס כראש אמיר ארבעה המשה כסעפיה פריה ;אם־יהוה אלה ושראל: < בדם ההוא ושעה האדם על־עשהו ועיניו אל־קדדש ושהאל תראינה: " ולא :שעה אל־המןכחות מעשה היו;אשיר עשו אאכעתיו לא.יראה.והאשריםוההטדם: = ביום ההוא ;הזו ערי מעוז בעזובה החרש והאמיר אשר עובי מפד כד.ישראלהיתה שממה: י ב; שכהתאלהי ושעך וצור מעז, ך לא זכרך על־כן תטעי נטעי נעמנים וזמרת זר תזרענו:׳» ביום נטעך תשינשד ובבקר ודע“ תפריחי נד ,קציר כדם נחלה וכאב אדיש: -נ הוי המון' עיטים רכים ?המות ומים;דמיון ושאון'לאמים כשאון מים כבירים ושאון: ■גלאמיט כשאון מים רכים לשאון ונער בו ונם & רחק ורדף כמיץ הרים לפנו־ריה וכנלנל לפד סופה: “ לעת,ערבוהוהבלההבטרם כקד איעוזהחלקשוסינו וגודל למדנו: • י) : 1": I יח א הר אל; צלצל כ?פמ אשר מעכה לנהרי-כוש: כ השלד, מםציך־ים ובכלי־גמא.על־פני־־מים לכו ו מלאכים יד * י קלי0ז J 292 י ישעיה יח יט קלים אל־נוי ממשך ומורט אל־עם נורא מץ־הוא והלאה נוי קרמו ומבופהאשר־בזאו נחרים ארצו: ג כל־ישבי > - V T : j : 1T V T : jj- I( ־־ :; I .־*־ 1: V תבל ושכני ארץ כנשא־נם הרים תראו ונתקע שופר •• : VAT^ 9 : J ן ־: ץ-> .T • *•: : • : <|־ VT תשמעו: י כי כה אמר יהוה אלי אשקוטה ואביטה במכוני כחם צח עלי־אור כעב טל בהם הציר: ה כי־לפני הציר : J .-;־•• : I T J : V* >T •| ן •1 י• : *•> T | *. בתם־פרח ובפר נמל יהיה נצה וכרת מזלזלים במזמרות : v• V V -v T •ן : T : AT • o-ÍV־> :־י• . : לאת־הנטישוח הפיר התז: ו.יעזבו יהרו לעיט הרים ולבהמת לארץ ו5ןץעליו ה^ט׳וכל־בהמת האח ?לוי החרף: ז בעת ההיא יובל־שי ליהוד צבאות עם ממשך ומורט ומעם נורא מךהוא והלאה נוי 1 'קו־_קו ומבופדה אשר בזאו׳נהרים ארצו אל-מקו^שם־יהוה :גבאות הר־ציוץ: יה יא משא מצרים הנה יהוד. רכב על־עב קל ובא ?"“* ־ ,AT • (T‘ ״ ״״< י: T : ״* . ־־ VT ־! JT מצתם ונעו אלילי מצתם מפניו ולבב מצרים ומם בקרבו:'ב ופכפכתי מצר:ם במצרים ונלחמו איש־־באהיו ואיש ברעהו עיר בעיר ממלכה בממלכה לגו^בקהרוח־ : *A•• , J .״1 J ״ ־ : T T.* : ־ : I > |*T::f : IT T ־־. מצרים בקרבו ועצתו אבלע ודרשו אל־האלילים ואיד־ * : ־|: ־1:־ : V T-T V < : |Te: -A••| :*•'ץ • • : V• האטים ואל־האטת ואל־דזיויערם: י וסברתי את״מצרים |יך אדרם liglR ומלך 6 0>8 =I^W מדמי יתיז צבא״: ״!?qge oyw מקי W=re* :,י וממיי ?הרות דללו וחרט יארי מצור זקנה ״’ף SR* = י ?י" על־יאור על־פי יאור וכל מזרע יאור לבש נדף ואיננו: ה ואנו הדינים ואבלו כל־משליכי ביאור חכה ’ופרשי מכמרתעל־פני־מים אמללו: טובשו לבך פשתים שידיקות ואתים חורי:"י והיו שתתיר, מדכאים כל־עשי שכר אגמי'־ נפש: יא אך־אוילים שריצען חכמישצי פרעה עצה נב^רה איך תאקרו אל־פרעה בן־קכמים אני בך מלכי־קדם: יבאים אפוא חכמיך וינידו נא לך וידעו מה־ יעץ יהוה^באות על־מצרים: יגינואלו שרי צען נשאו יתיר ואיו, •תרו בסר•. בס 0 בבי יורץ• שרי ישעיה יט כ קמז »רינף ממנו את־מציים m ׳ממיס! יי למ,יי «1 בקרבך. דודו עןעים והתעו את־מצרים בכל־מעשהו בהתעות סבור בקיאו:־טי ולא־יהיה למצרלם מעשה אשר :עשה ראש מנב כפה;וא;גמון: טי ביום ההוא:היה מצרים בנשים וחרד ופחד מפני תנופת.יד־יהוך־ו צבאות אשר־הוא"מניף עליו: יז והיתד, אדמת יהודה למצרים לחנא כל אשר יוביר אתה אליו יפחד מפני עצת יהוד, : T T. :־ p • AT ; « (T •• . vT V V: •• - ק : (IT- צבאות אשד־הוא יועץ ;!ליו: יח ברם ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות עזפתכנען ונשבעות ליהוד, צבאות עיר ד,ד,רם יאמר לאחת: יט ביום ההוא יהיה : V V - .«|• ) A, T ••ן IT V : T ־־ J . •ן: v> מזבח ליד,וה בתוך ארץ מצדלם ומצבה אצל-נבולך, ליחוך: ־ וחיה לאות ולעד ליחוך, צבאות ?ארץמצרום כי־יצעקו אל־יחוה מפני לחצים וישלח להם מושיע ורב י! • : :־ > T : V I • :,־־I . J :־ ־. V >'•* T v- ; * J ־*V.TT להצילם: נא ונודע יהוד, למצרים וידעו מצרים את־יהוה ב;1ם ההוא הנבת זבח ומנחה ונךרו־נדך ליחוך ושלמו: ־־ וננף יחוד, את-מצרים ננף ורפוא ושבו עד־יחוך ונעתי להם וךפאם: מ בלום ההוא תהיה מסלה ממצרים אשורה ובא־אשור במצרים ומצרים באשור"ועבדו _מצך:ם את־ אשור:V ביום ההוא יהיה :שראל שלישיה למצרים ולאשור ברכך, בקרב הארץ: כה אשר בךכותוה צבאות לאמיר ברוך עמי מצרלם ומעשה ידי אשור ונחלתי:שראל: כ א בשנת בא תרתן אשדודת בשלה אתו סתץ מלך אשור וילחם באשדוד וילכדה: ב בעת ההיא דבר יהוד, WT •- A : ־ : ) ^ ־• : :...J- T ,IT ־ ״ ( ״ T. 5 JV ביד־ישעיהו בן־אמוץ לאמיר לך ופתחת השק מעל מחניך ונעלך תסלץ מעל ינלך ר*ב1־ד^ך;ל0 רקד־ ־ ויאמר לחור, באשר הלך עברי ישעיהו ערום רחף עלע שנים אות ומופת ננל־מצרלם ועל־בוש: י §ן לנהג מלך אשור את־שבי מצך:ם ואת־נלות כוש נערים וזקנים ערום ו:חף וחשופי שת &נךוח מצרים: י.־ והתו ובשו מבועו טבטס r!־ ־/ en בפתח. 94- . ישעיה כ כא כב מבטם ומן־מצרים תפארתם: י ואמר ישב האי הזיה ביום ההוא הנה־כה:מבטנו אשר־־נסנו שם לעורהלהנצל מפגי מלך אשור ואיך נ8לט אנחנו: י י כא א משא מדבר-ים כסופות בנגב לחלוף ממרבר בא מארץ נוראה: ב חזות קשה.הגר־לי הבוגר 1 בוגר והשורה 1 שוהה עלי שלם צורי מהי כל־אנחתה השבתי: ג על־כן מלאו מתני'חלחלה צירים אחווני'כצירי יולדה נערתי משמע נבהלתי מראות: י תעה לבבי פלצות בעתתני את נשף' חשקי שם לי לחררה: " ערף השלח! צפה הצפית אכול שתה קומו השרים משחו מגז: י כי בה אקראלי את: לך ה^ד המצ|האשי דאהיניד: י וראה רכב צמד פרשים רכב קמור רכב נמל והקשיב "קשב רבקקשב: " ויקרא אר;ח על־מאפהואדני אנכי עמד המיר יומם ועל־משמרתי אנכי נצב כל־הלילות: = והנה־וה בא רכב אישי צקר פרשים רען וייאמר נפלה נפלה כבל וכל־פסילי אלדדה שבר לארץ: - מרשתי וכךןךני אשר שמעתי מאת יהוד, צבאות אלהי ישראל הגדתי לכם: יא משא דומה אלי קרא משעיר שמר מה-מלילה שמר מה־מליל:״ב אמר שכור אחא בקר וגם־ לילה אם־תבעיו! בעיו שבו אתיו: יג משא בערב ביער בערב תלינו ארחות הדנים: יי לקראת צמא התיו מים !שבי ארץ תימא בלחמו קדמו נדד: טי כי־מפני הרבות גרדו מפד 1 חרב נטושה ומפני..קשת דרוכה ומפדכבד מלחמה:=׳ כי־כה אמר אדני אלי בעוד שנה כשני שכיר וכלה'כל-כבודקדר: ׳#׳njjrwנבוריבני־ קדר ל?!עטו כי והוד, אלהייישךאל דבר: כב א משא גיא הדון מה־לך אפוא בי־עלית בלק לגגות: חח־ א רפח. סתת נסו׳ש, מקשת ישעיה כב קמח מקשת אפרו כל־נמצאיך אפרו:הדו מרחוק ברחו: י.על־כן אמרתי^גומני׳אמררבבם אל־תאיצולנחמני על־שר בת־עמי: ה בי יום מהומה ומכוסה ומבוכה לאדני, ;הוה ?באות י ?ני הדון מקמר! קד }שוע אל־הדך: י ועילם נשא אשפה ברכב אדם פרשים וקיר ונרה מנן: - הרי מ?חר־עמקוך מלאו רכב וד,פרשים שת שתו השערה: ח דגל את מסך יהודה ותבט בדם ההוא אל■ נשק בית־דדער: ט ואת בקיעי עיר־דוד ראיתם כי־רבו נהקבצו את־מי ה?רכה התלותונה : י ואת־בתי יחשל,ם ספרתם ותתצו הבתים לבצר החומה: יא ומקור, עשיתם בין ד,המודם למי הברכה הישנה ולא הבטתם אל־עשיה ויצרה מרחוק לא ראיתם: יב ויקרא אדני יהוד, צבאות - י ־ — -— ן ív. • : yj , — :ן־י ־־ .........י־ • Sifpltssg יין אכול ושתו כי מחר נמות: יי ונגלה באזני יהוד, צבאות T : J pT I *AT י I T VT T V י : • : JT J |TJ T J .JT י : A T אם־יכפר העוז הזה לכם עד־־תמתוץ אמר אדני נחות צבאות: טי כה אמר אתי יהוד, צבאות לך־בא אל־הפיכן חוד, על־שקנא ?שר על־הטלת: "מה־לך פר ומי-לןד פה ?י־חצבת לך פהקכר הצבי מרום ק?רו חקקי בפלע «ש?ןל1:י31חיהוה מטלטלה טלטלה נכר הנטך,עטה: "צנוףוצנפך צנפה כדור אל־אר׳ן רסבוז:דים W־1 קמות ושמה מרכבות ?כודךקלון בית אדניך: 'טוהדטתיןי ממצבך וטמןנמהך:ך,ףםך: ־ 1!ר;ה מום ההוא וקראלוי לעקזיי לאלוקים WK1הו: ־» ווחלטשתיו כתנקך :??נטך ?חוקנו וממשלתך אתן ?:הו וך\ך, לאב ליושב ויושלם ול?ית יהודה,: נ־ ונתתי מפתח בית־־רוד על־שכטו ופתח ואין סינר ומנר ואין פתח: כ־ ותקעתןו,יתד ?מקום נאמן ומה לכפא כבוד לב:ת אביו: ־י ותלו עליו ?ל 1 ?מד ?יח־אביו הצאצ?ים להצפעות כל טליה® rn רפת. קמין בפפחח. מכלי 296 ישעיה כב כג כד מכליהאננות וער בל־כלי הנבלים: כה ביום ההוא נאם ירוה צבאות תמוש היתר התקועה במקום נאמן ועדעד׳ ונפלה ונכרת המשא אשר־עליה כי.להיד ךבר: , י ; כג א משא ציר הילילו 1 אניות תרשיש בי־שדד מבית מבוא מארץ בתים נגלה־למל: ב דמו ישבי אי סחר צידון עבר ים מלאוך: ג ובמים רבים זרע, שהר קציר לאור תבואתה ותהי סחר גדים: י בושי צידון כי אמרים מעוז י הים"לאמרי לא־חלתי ולאקלדתי ולא גדלתי" בחורים רוממתי בתולות! יי׳ כאשר־שמע למצהם יחילו'כשמע צד:' י עברו תךשישדה הילילו ןשבי אי: ז הזאת לכם עליזה מימילקדם קךמתה יבלוה מליה מרחוק ל™ ח מי מנץ זאת על־ציר המעבירה אשר סדריה שיים כנענמה נכבדי־ארץ: ט להודה צבאות יעצה לחלל נאון כל־צבי להקל כל־ננגבדי־ארץ: י עקרי ארצך ביאר כת־ תרעזיש אין מזה עוד:יא ידו נטה על־הים הרגיז ממלטת ;דוד צוד'אל׳־פנען,לשמד מעןניד: י־ וייאמרלא-תוסיפי — « •י י ין *11 ׳- י •'■•1,0 • ץ *. אשור יפדה לטיס הקימו בדיניו;!ודרו ארמנותיה שמה למפלה: -י הילילו אעות תרשיש בי שדדמ?!ר!:10למי׳ טוס התא ונשכחת צד שב$י0 שנה בימי מלך אדר מקץ שבעים שנה יהיה לציר כשירת הזונה: טי קחי כנור סט שהזונה נשכחה תטיבי ננן הרבי־שיר למען תזכרי: יי והיה מקץ ושבעים שנה .יפקד יהוד, את־צד ושבה לאתננך, מנתה את־כל־ממלכות הארץ "על־פני האךמה: י״ חתר, סחרה, ואתננה.קדש לה לא rm ולא W ?י ל;ש?ים ל?צ י,מד־• ה 1?לדי׳ ל,א?ל nw ולמכסה ?תיק: כד א הנך, יהוך, בוקק הארץ ומלקה ומדיאיס והפיץ נס״א ך נקמ׳ן . בתים נך. נתוניו קרי. לא מפיק ד,׳א. מפיק ודא. ישביה ל,מט לישעיה כד כה לשביה: ב וחיה כעם ככהן כעבד כאדניו כשפחה I•• - . TT ) •- העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי וראתם אתי מצות אנשים מלמדה: יי לב הנני יוסף להפליא את־העם־הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו : ־ : '( #V.- - |T T V ־ : ••T : VAV T J, ־ J~ : T T :־ T T וכינת ?במו תכתתר: טי הוי המעמיקים מיהוה לסתר עצה והיהיכמחשך מעשייתם ויאמרו מי ראנו ומי :רענו: ם! הפככם אם־כחמר היצר יהשם כי־יאטר מעשר־, לעשת לא ״עשני ויצר אמר לשרו'לאי הבין: •־ הלא־ עוד מעט מועד ושב לבנון לכרמלוהכרמל ליערוהשב: יה ושקעו ברם־ההוא החרשים דברי־ספר ומאפל ומחשך עידעורים י תראינה ן יט ויספו ענדם ביהוד, שמחה ואביוני ארם בקדוש ושהאל ינידו: ־ כי־אפם עריץ. וכלי־׳ לץ ונכרתו כל־שקרי אץ: « מחטיא' אדם בדבר ולמוכיח בשער לקשון דמו בתרו צדיק: כב לכן כה־אמר יהוד, אל:בית יעקב אשר פדהיאת־אברהם לא־״עתה יבוש יעקב וס*עתה פניו יחודו: כג בי בראותו ילדיו מעשה ־־1:־ I : ׳- — ל) TV:|V VT T| ץ ״_ י • : : 1- .. TT:־ V ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו את־קדוש יעקב ואת־ אלהי ישראל יעריצו: כי וידעו תעי־רוח בינה ורוגנים ולמדו־לקה: ל» הוי כמם כורדים ?אם־יהוה לעשות עצה ולא מני «!ר קרי, יי י ולנסוי A 304 ישעיה ל לא ־ ונתן לכם את; לדום צר ומיםלחץולאךכנף עוד טוריןי ותו עיניך ראות את־מודיך: ־» ואזניך תקזמענה דבר מאנלוךיך לאטד וה הדרך לכו בו כי. תאמינו וכי תשמאילו: כב וטמאתם את־צפוי פסילי כספך ואת־אפדת מסכת ןד.בךתזרם כמו דוה צא’תאמר א: בגיונתןמטר זרעך אשר־תזרע את־הארמה ולהם תבואת האדמה 01:1W11CT H .ירעה. מקנלך תום ההוא כר נרחב: ני והאלפים (התרים ןנ?ךי הארמי׳ ?ליל tP*jm אשר־ודח ברחת ובמורה: כה והיה 1 על־בל־הר נבח ועל כל־נבעה נשאה פלגים יבלי־מים ביום הרל רב בנפל : T : T T • JT •> • : ״ ,T VJV . : •nT * : מנהלים: מ והיה אור־הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה'שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבש יהוד! את־ שבר _עמ\ומחץ מכתו:רפא: מהנה עזם־יהוהבא ממרחק בער אפו וכבר משאה שפתיו מלאו זעם ולשונו כאש אכלת: כל ורוחו כנחל שוטף עד־צואר יחצה להנפה נרם בנפת שלא ורסן מתעה על לחי: עטים: ־־השיר יהלה ל?ם כליל תתקהש-חנ ושמחת לכם כהולך כחליל לבוא בהר־יהוה אל־צורלשראל: ל והשמיע יהוד, את־ הוד קולו ונחת זרועו יראה בזעף אף ולהב אשי אוכלה נפץ מתם ואבן ברד:* כי־מקול להוד, תת אשור בשבט וכה: ל־ והיה כל מעבר מטות מוסדה אשר לנלח לחוה עהיו בתפים ובכנרות ובמלחמות תנופה נלחם־בח: לניכי-ערוך מאתמול תפתה נם־הוא לטלויהוכז העטייו לרחב מהרה,ה אש ועצים לרבה נשמת יהוד, כנחל נפדית *A : ו! בערד. בח: (T-: | *it (t ץ ץ . : ס ן לא א חוי חהדיפומצרים לעורח על־סוםים :שענו רבטחו על־רכב כי רב ועל פרשים כי־עצמו מאד ולא שעו על־קדוש ישראל ואת־יחוח לא דרשו: ביוגם־הוא לוכסולבא ךעואת־ךבךיו לא הפיה וקם על־בית מרעים בם נןו־י. חיאגף. עי׳מ׳ש. ועל ישעיה לא לב קנג 81ל־ןקקת ®!לי אך : נ ומצרים אדם !לאיאל!סוסיהם ?עור ולא״רוה רדוד,.יטה:דו !?של עוזך ונפל,®י־ החיו כלם יכלירז: ד כי כד, אמר־יהוה 1 אלי כאשר יהגה \ JT י י : T # J J• ,.I IT ־־ ץ : JT ״״ ־ -v:־ V . JV האריה והכפיר על־טלפו אשר יקרא עליו מלא רעים טקולם לא־יחת ומך,מ1נם לא יענה כן.ירדןהוה צבאות לצבא על־הר־ציו־ן ועל־גבעתה; י-כצפרים זעפותכץזיגן יהוד, צבאות על״ירושלם גנון והציל פסוח והמליט’: י שובו לאשר העמיקו סרה בני ישראל: י כי ביום ההוא לםאסון*ש אלילי ?־!.,יאלילי והכו *®ר m לכם לדיכם חטא: ח ונפל אשור בחרב לא״־איש וחרב לא־ אדם תאבלנו ונם לו מפני־חרב ובחוריו למם יהיו: b ובלעו 1:1• r T. (T I- V V • VT: AV• : I (T T : ־ : ןי ממנור ועבור והתו מנס שקיו(אםךה!ה אשר־אור לו ?ציון ותנור לו נ־יךושלם: י, לב« הן לצדק :?ולך־מלןי ולשרים למשפט,ישרו: נ !היה־איש כמדובא־רוח וסקר זרם ?פלני-גדם m ?צל סלע־כבה ?ארץ ?:פה: ־ ולא השעינה עיני ראיס ואזנו שממיס תקשבנה: י ולבב נמהרים.'?r לדעית ולשון עלרם תמהר לדבר צחות: " לא-יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע: י פי נבל נבלה ידבר ולבו ®ח:אוךלעש» הנף' ולרבה אל-והוה תועה להריק ??שרעב ומשקה צמא:קפיר: י וכלי כליו רעים היא זט1ת:?ץ לחבל ענוים ?אמרי־שקר ובדבר אביון משפט: ״!נדיב ?דיבוות,יעץ !הוא ?למריבות:קום: = נשים אוננות קטנה שמענה קולי ?נוה ??חות האזנה אמרתי: י:מים ?לישנה ותתזנה בטדוות,בי בלה ?ציר א?ף ?לי :0א:-הרהו שאננותרנוה בקהות פשטה ועדה והנדה $לךולצ!ם: ׳= ?ל־שדלם ספרים על־שדי-חמד ?ל-נפן פריה: יג על אדמת ?מי קוץ שקיר תעלה,בי ?ל־בל־ ?f משוש קריה ?לקה: יי קי-ארמון נטש קמו! עיר 3 pyרק, מיים נך. 3 pap .tro'vוך. עז3 306 ישעיה לב לג עזבעפל ובחן דיה בעד מערות $e6en משוש פראים מרעה עדרים: ־י עד־יערה עלינו חח ממרום ומל. מדבר לכרמל בכרמל ליער .יחשב: =׳ ושב! ממדבר משפט ובדקה בכרמל ועשב: « והיה מעשה הצדקה עילום ועבדת הצדקה השקט ובטח.עד־עולם: י" רשם עטי בלוח שלום וכמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות: יט וברד ברדת ־היער ובשפלה תשפל־1 העיר: י־ אשריכם זרעי על־כל-מים משלחירנל־השור והחמור: לג» הוי שודד ואתה לא שדוד וכונה ולא־בנח בך כהתמןך שודד תושר כנלתך ל?נד.יבניהו־בך:'! יהוד, חננו לך קרנו היה זרעם' לבקרים אף־לשיועתנו בעת צרה: 1מקול המון נהרו עמים מרממתך נפצו נרם: י ואפף שללכם אסף ההסיל כמשק נכים שקק פי: יי נשנב .יחד, כי שכן מרום מלא ציון משפט וצדקה: י והיח אמונת עתיך חיקן. ישועת חכמת ודעת ולאת לחה היא אוצרו:< הן אראלם צעקו חצה מלאכי שלום מר ובכיון: י׳ נשמו מקלות שבת עיבר ארח הפר כרית מאם ערים לא חשב אנוש: ם אבל אמללה ארע החפיר לבנון קמל ווה השרון כערבה ונער בשן וכרמל: - עתה אקום יאמר יחד, עקה ארומם עתה אנשא:-» קרח חשש תלדו ״קש רוחכם אש תאבלכם: « וחו עמים' משרפות שיד קוצים בסוהים באש לצתו: י! שמעו רחוקים אשר עשיתי וךעו קרובים נברתי: ■י פחדו בציון'חטאים אהודה העדה חנפים מי ו״ינור למאש אוכלה מיתור לנו מוקדי שלם:® הלך צדקות ודבר מישרים מאם בבצע מעשקות (ער כפיו מקמך בשחה אטם אונו משמיע המים ועצם עינך מראותיברע:« הוא מרומים ושכן־מצחות קלעים מקזנפו לחמו נתן מימיונאמנים: ",מלך ב:פ:1 תחדנדה עירך תראינה ארץ מךחקים: " לכך:תה אימה איה והכרמל נך . דגש אתר שורק. קטץ בד׳ק. פתח באתנה. פתח בםו'פ. פתח באתכח. קמץ בז״ק. ישעיה לגלד קנד ספרי איך. עזלןל איד! ספר אודהמגדליס: יט את־עם נועז לא תראה עם.עמקי שיפדה' משמוע נלעג לשון אין בינה: כהזה ציון קהת מועתו עיניך תדאינד׳ ־יחשלם נרה שאנן אהל בל־לצען בל־־יפע לתדתיו _ לנצח וכל־חבליו בל־ לנתקו: * נאיבי אם־שםאדיר להוד. לנו מקום־נהךיםוארים רךביקדים בל־תלך בו אני־שיט וצי אדיר לא.יעברנו: נכי בי יהוד. שפטנוהוה מחה הנו יהרה מלכנו הוא יושיענו: «.ma’םבלוך בלץחזקו בן־תךנם 5ל־פרעזו'נם אז pín עד־שלל מרבה פסחים בזזו בו: כי ובל־יאמר שבן חליתי העם היושב בה נשא עון: לד א קרבתולם לשמע ולאמים הקשיבו תשמע הארץ ומלאה תבל וכל־צאצאיה: נ בי הצף ליהו״ה‘על־בל־ הנוים וחמה על־־בל־צבאם החרימם נתנבם לטבח: ׳ : ־• VT ־־ •? T T : V.T * V:| V AT T : T/ ־ 1T ־ ג וחלליהם ישלבו ופגריהם יעלה באשם ונמסו הרים : ־ JV .־, : ,T . • ״ V) ־[:־; T JV. ־ I.• T T: AT מדמם: י ונמקו בל־צבא השמים ונגלו כספר השמל□ וכל־צבאם }בול בנבל עלה מגפן וכנבלת מתאנה: הכי־ רותח בשמים הרבי הנה על־אדום' תרד ועל־עם חרמי : T - 'T ־1• ־ : •״ ״• - ־. :-■■ , J.V : v J- • - : למשפט: ו חרב ליהוה מלאה דם הדשנה מחלב מדם • ־ VJ•-• . |T ־. T. /T : l-T T ־T : J . ״ •■■,״ •-> ?דים ועתודים מחלב בחות אילים כי וכד ליהוד, בבצרה !n3p נחל בארץ ארזם י ררח ראמים עמם ופרים עם־ אבירים זרותה אךצם מדם ועפרם מהלביד#ץ:״כי,:ום ($$נ ליחה ענת עלומים לריב צדן: « ונדפס נחליה 5לופת ועפרה לגפרית והיתר. ארצה לזפת ביערה: י לילה • W ^ ־I־־ST J|T : A• J T : . VTT ־ : 0T;:<- ) IT- | V(VÍ JT חמם לא ת?בה לעולם ועלה ?ענה מחר לחד תחלם לנצח נצחים אין עבר בה: י» וירעד קאת וקפד לנשוף וערב ישכנו־בה ונטה עליה קו־תהו ואבני־בהו: יבחדיה »ד$ מלובה, ־יקיא? ובלורית יחו אפים: ■נ ועלתה אדמנתיה סירים קמוש וחוח במבצריה והיתר. נוה תנים ■ ; T J | • • • T ) ־ : J": T :IT.: T AVT ־ ״ . לוציד לקנות יענה: יי ופגשו צלם את־איים לשעיר על־ חצי הספר נפסקים , פתהבסו״ם. קמץ כ1״ק. רפה. רעהו 308 ישעיה לד לה לו דעהו קרא אך־שם ל,תיעד, לילית ומצאה לה WP * » שמד, קונה קפוז ולמלט ובל,™ ותרד. ?צלה אך; שם נקבצו תות אשד, רעותה:=׳ דרשו מעל־בפה יהוד, וקראו אחת.'מד,ןה לא'נעדרה מ״־י ועיסה,?*,?0־י כי־פי הוא צור, ורוחו הוא קבצן: י! והוא־הפיל להן גודל וירו חלקתה ללבם בקו עד־עולם ;ירשוה לדור ודור ישכנו־בה: ' לד, א יששום מלבר וצה ולנל ערבה ות?רח בחבצלת: נ פרח תפרח והגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן־לה הדר ר,?למל והשרון הטה.יראו ?בודץהוה הדך אלהינו: i חזקו ידים רפות וברכים בשלות אמצו: י אמרו לנמהרי־ ?!<־ חזקו אל־ליראו הנך, אלד,יבם נלןם;בואינמול אלהים הוא;בוא וישעבם: י אז לפקלנר, עינן עורים ןאןך חךשים לפתחנה: י או ידלג באיל פפה ותרן לשון אלם בי־ נבקעו במדבר מ;ם ונחלןם בערבה:< ותך, השרב לאגם וצמאון למבועי מים בנוך תנים רכצך, לציר לקנה ונמא: י׳ והיד,־שכם מסלול ודרך הדך הקדש;קלא לה לא־ :עבדנו טמא והוא־למו הלך דרך ואוילים לא זלעו: ט לא־יהיה שם אריה ופריץ חיות בל־יעלנה לא תמצא שם והלכו גאולים: י ופדויי יהוד■.ישמן ובאו ציוץ ברנה ושמחת עולם על־ראשם ששוץ ושימחה.ישיגו ונסו:גוץ!אנחה* לו א ויהי בארבע עשרה שנה למלך חןקיהו עלד־1 סנחריב מלך־אשור על־בל־ערי יהודה הבצרות ויתפשם: ב;רשלהימלך־אשור 1 אודרמשקה מלכישירושלמה אל־המלך חזקהו בחיל כבד רעמה בקעלת המרכה העליונה במפלת שהה כובס: ג ויצא אליו אליקים בך חלקהו אשר על־הביה ושבנא הביפר ויואח בךאסף המזכיר:V ראמר אליהם רבישקה אמרו־נא אל־חןקיזהו כה־אמר המלך הגדול מלך אשור מה הבטדוון הזה אשר «י׳ ם'ש. ירושליפד, קרי. בטחת מד. ישעיה b gnpa : י׳ אמלתי אךד?ר שפתום מי, 1(10־1־, למלהטח עתה_על-מי בפחות כי מידת בי: ימה בטלת על־משענת הקנההלצוץ חזה על־טצרלם אשר לפמך איש,עליו ובא בכפו ונקבה כן פךעד,מלךמצרלם לכל־לצםר׳ים m י וכי־תאמר אלי אל-להוד, אלהיט בטחנו הלא הוא אשר הפיר תקלת את־במתיו ואת־מן?חתיו ולאמה ליהודה ולירושלם לפני חטובת חילי תשתחוו: " ועתה התערב נא את־אדר המלך אשור ואתנה לך אלפלם סוסים אם־ תוכל לתת לך רכבים עליהם: <־ ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדני הסטנים ותבטח לזד על־מצללבב לרכב ולפרשים: -'ועתה המבלעדי;הוד־, עליתי על־ לאלץ הזאת להשחיתה ירוה אמר אלי עלה אל־לארץ הז*רז וחשחיתה: יא ויאמר אליקים ושבנא ויואח אל־ לכשקה ד'?ר־נא אלמכךך ארמית כי שטעים אנחנו [אל־תלבל אליט למלית באוד!£םאשךעל;ל!חומד,: ־־ ויאמר לבשרה האל אדנלך ואליך שלחני אדני לדבר את-ל,הברים האלה ד,לא על־ח,אנשיםמשכים_על־ההמך, לאבל'את-חראיד,ם ולשתות את־שלטהם עטכם:-נ לעמד -בשקה ולקרא ברול־נדול יהודית ויאמר שטעו את־ דבלי למלך חןךול מלך אשור: יי כד, אמר הטלך אל־ :שא לכם מקלהו כילא־יוכל לחציל אתכם:ף ואל־ ובטח אתכם תוקלדו אל־למה לאמד לצל לצילט למה לא מוזן העיר' מאת' בין■ מלך אשור: m אל־תשטעו אל-חוקלהו בי בד, אמר המלך אשור ?נשראותי ברכה וצאו אלי ואבלו איש־נפנו ואיש תאנתו ושתו איש מי־ כולו: י< עד־באי ולקחתי אתכם אל-ארץ בארצכם אלז, דנן ותילוש אלץ לחם וכרמים: יי׳ פן־לפית אתכם מזקלזהוי לאמה יהוד, יצילט דהצילו אלדד מולם אלש את־אלצו מלך מלך'אשור: ים איה אלוקי לוטה ואלפה איל, אלהי צואתם קרי . סיסי תליתם קרי. ספרויס 310 ישעיה לולו ספררם יבי:«ילי ^mw מליז < V מל־8א5 הארצות ך,אלד־, אשר־הצילו את־ארצם מ:ךי כי־יציל ידוה את־ירושלם מידי: כא!!חרישו ולא־ענו אתו דבר ניי־מצות המלך היא לאמיר לא תענהר: כב 1יבא אלייוים בךחלקיחו אשר־על־הםת ושבנא הספר דואה בץ־־אסף המזכיר אל-חןק!חו קרועי בגדים !!גידו לו את דברי רבשקה: לן יא!יהי כשמע המלך חןק!חו!!קרע את־בגדיו דתכם בשקרבא בית ידוה: ב!!שלח את־אל:קים אשר־על־ הב!ת ואת ושבנא הכופר ואת זקני הברנים מתככים בשקים אל־ישעיהו בן־אמוץ הנביא: ג ויאמרו אליו כה אמר׳חזקיהוןום־צרח ותוכחה ו!אצה חיום'הזח כי־באי בנים עד־משבר וכה אין ללדד־ז: י אולי ישמע יהוד. אלהיך אתודברי' 'רלשקה אשר שלחו מלך־אשיר 1 אדניו לחרף אלהים חי והוכיח בדברים אשר שמע להוד. אלהיך ונשאת תפלה בער השארית הוציאה: ה רבאו עברי המלך חזק:הו אל־ישע;הו: י ראמר אליהם, :שעורו כה תאמרון אל־אדניכם כהו אמר יחוד, אל־תירא מפד הדברים אשר שמעת אשר גדפו נערי מלך־אשור אותי: ז הנני נותן בו רוח ושמע שמועה!שבאל־אךצו והפלתיו בחרב בארצו: ח!!שב רכשקה ו!מצא את־־מלך אשור נלחםעל־לבנה כי שמע כי נסע מלכיש: ס!!שמע.על־ תרהך,ה מלךכוש לאמה:צא להלחם אתך וישמע:ישלח מלאכים אל-הזק:ת לאמה: - כה תאטרון אל-חזלן’,הי מלך־:הוךה לאטד אל־:שאך אלליך אשד אתה בוטח בוי לאטד לא תנתן' יחשלם ב:ך מלך אשור:׳» הנה 1 אתרה"שמעת אשרי ?שו מלכי' אשור לכל־האךצוות להחרימם ואתה תנבל: יב ההצילו אותם אלהי זהנולם אשר־השח^ אביתי $!n־Uu היימס יכצף ימי־עה ישעיה b } קנו אשר בוזלשר:«אלה מלך ־;לומה ומלך 8רפי ספתלםיהנע היה: ף רקח תקלת את־הכפתם «י המלאכים ולקרארתלעל כלת לתה ויפל־שת הןלו״י ??3; יתך,;=! ויתפלל תקלת אל־יהוה לאטד: m יתד,לצבאה אלת ישראלי ישב ד,כרבים' אתדרהיא האלהים לבהןי לכל ממלכות הארץ אתר, ?שית את-השמים ואת־האי? יי הטה יירוה 1 אזנך ושמע פלך לתה עינך וראה ושמע אה כל־דברי פנחריב אשר שלח להרף אלד,ים חי: ״ אמנם לתה ך,הריבו מלבן אשור את-כל-האיציר׳ ואה-יאהצם: ׳= ונתן את־אלהיהם כאש כי לא אלתם ה,מה כי אם־מעשהלת־ארם עץ ואבן 1יא?ךום: נ ועותר ירוה אלהינו הושיענו מיח וידעו כל־ממלכות האלץ ביאתה לתה לבדך:־» ולשלח לשעיר,ו;בן־אטוץ אל־חזל®, לאטד כה-אמר יהוד, אלת ושהאל אשר התפללת אלי אל:םנחךיב מלך אשור; נב זה הרבה אשר־ךבךלל1די עליו בור, לך לענה לך כתלה כהלצלז אחליד m הניעה בת ירושלם; נג את־מי חרפת ונרפת ועל-מי התמותה קול ותשא מדום עינלך אל־קתש ושראל: ־י טרעבדיך'חלפת 1 אדנמתאמר בך3 רכבי א3ו ?לי‘, מתם הרים ירכתי לבנון.ואכלת קומת אחיו מכהך ברושיו ואבוא מרום קצו לער כרמלו: ני׳ אני.קדהי ושתית מים ואחריב בכף־פעמי כל לארי מצור: =י הלוא' שמעת למרחוק אותה עשית מימי קדם ר*חז" -עהי׳ הבאתיה ותהי לד,שאות נלים נצים ,ערים כצתת: ־׳ וישביהן קצרי-יד חת ובשו ך,יו עשב שהה, דלק דשא חטה ritfa ושהמה לפנל קמח: ־" לשבתך לצאתןי ו=וא1ל לדעתי ואח התהנזך אלי ך־־■ תן ך,תךנןןי אלי לשאננך עלה באמי ושמתי תחי באפך ומתני בשפתיך וך,שיבתך כדרך אשר־כאת בה: ל ןך,-לך ך,אות אכול השנה קטין בזיק. ספיח 312 יצעיה לו לח םנ5יה ובשנה השנית שחים ובשנה השלישית ורעו וקצרו !ggj ברמים ואכול פרים: ל» וקפד, פליטת מת-יתדה הושארה שךשלמטה ועשר,קרי למעלה: י־ בי מיתשלם תצא שארית וקליטה טהר ציון קנאתלהוך, קבאותתעשה־ זאת: לגלכן כה־אמר יהוה אל־מלך אשור לא יבוא אל־העיך הזאתולא־יורה שט 3 FD?'א־:קי«דימנן’ ולא־ לשקךעליד,םללה:ליבדדך8שר־בא3הי,שוב^ל־ד,עיר הזאת לא יבואנאם־יהודה: לה וגנותי על־העיר הזאת להושיעה למעני־ ולמען"דוה עבדי: לי ויצא ומלאך יהוה ויכה במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים: ל׳ ו;םע וילך רשב פנחדיב מלך־אשור וישב בנינוה: לח ויהי הוא משתהה ביתו נקרי־אלהיו ואלרטללושלאצר בניו ל,בהו בחרבוהטה נקלטו ארץ אררט וימלך אסר־הרן בנו תחתיו: , לח א בימים ההם חלה חזקתו למות ויבוא אליו ישעהו בן־אמוץ הנביא"ויאמר אליו כה־אמר יהודה צו 'לביתך בי מת אתה ולא תודה: משב דדלו״פייאל־ הקירולתפלל אל-להוה: נ ויאמר אנה יהודה זבר־־נא את אשר התהלכתי לקניך באמת ובלק שלבב והטיב קעינלך עשיתי ויבךחןקלך,ו קבי נקל: יולהי ךבד־יהוה אל־,ישעיהו ליינמד: ייזהלוך {&gr אל־חןקידז כדי־ אמר לחות אלדד דור אביך שמעתי את־תקלתך ראיתי את־דמעתך הנני יוסף על־ימיך חמש עשרה שנה: ו ו מכף מלך־אשור אצילך ואת העיר הזאת וגנותי "על-העיר הזאת: זוזה־־לך האות מאת יהודה אשר יעשה להווןאת־־הךברהוה אשר דבר: ״קמי משיב את־צל ד,מעלות אשר רידדה במעלות אחו בשמש אהמיר! עשיר מעלות ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר לרקד,:0 מכתב לדווקלהו מלך־להוהה בקלתו ולקי מהללת ואכלו קרי. נ׳ פעמים. אני ישעיה לח לט קנז י אני אמרתי בדמי ימי אלכה בשערי שאול פקדתי יתר שנותי: יא אמרתי לא־אראה יה יה בארץ החיים לא־ אביט אהם עוד עם־יושבי ההל: יב הורי נבע ונגלה מני כאהל רעי הפרתי כארג חיי מחלה יבצעני מיום עד" לילד, תשלימני: י: סדתיעד-ב^ר כאריכן ןשבר כל־ עצמותי מיום עד־לילה תשלימני: יד כסום עגור p אצפצף אהגה כיונדה דלו עיני למרום אדני עשקה־לי עדכני! ־ימה־אל^ ואמר־לי־m*ע* אדדה בל-שנותי על־מר נפשי: טז אדני עליהם .יחיו ולכל־בה חיי רולי ותחלימני והחייני:’יי הנה'?1שלום מר־לי כך ואתה חשקת נפשי'משחה בלי כי־השלכת אחרי גוף כל־הטאי: יח כי לא שאוה תורך מות יהלל ף לא־ ישברו יורדי־בור אל־אמתף: יט חי חי הוא יודף כמני היום אב לבנים יודיע אל־אמתף: כ והוה להושיעני ונגינות נ נ גז כל־ימי חיינו על־בית ידוה: כאי ויאמר !שע;הו.ישא! דבלת תאדם דמרחןעל-השחיןו;ף: ־נו,יאמר חןקיהו מה אות בי אעלך, בית ידוה! לט י־ בעת ההיא שלח מראדך כלאך! פדילאיח מלד־בבל ספרים ומנחה אל־חזקיהו וישמע כי חלה ־1 J■ T : ,V T V . • :״V 1T : ־ TJ'״> ■1 p.TlT ויחזק: ב וישמח עליהם חזקיהו ויראם את־בית נכתה |TV:|V״ V ••)•־: J- : q— את־הכסףואת־הזהב ואת־הבשמים ואתו תשמן הטוב ואתכל־בית כליו ואוד כל־אשר נמצא באוצרתיו לא־ ״׳־P היה דבר אשר לאהךאם הוקתו בביתו ובכל;מ?ןשלתו: ידבא ישעיהו הנביא אל־הטלך הןלןןהו,ויאמר אליו מה אמרו 1 האנשים האלה ומאןן:באואליךי ויאמר׳הזקיהי מארץ רחוקה באו אלי מבבל: תיאמר מה ראו בביתף ויאמר חזקיהו את כל־אשרבביתיראו לא־היה דבר אשר לא־הלאיתים באוצרתי: ה ויאמר ישעיהו אל־חזקיחו ?טע דבהיהוח 'צבאות* י מד,ימים באים ונשאו'כלי׳ 314 ישעיה מ מא אשר בביסד ואשר אצח אבתיךעח־חדם דווה בבל לא־ ;ותר דבר אמר יחון-:: ז ומבניןד אשר.יצאו ממןד אשר ת1ל;ד .;5ןחוןהיו סריפיט ?היכל מלךבבל • יזריאמר ךוןק;הואל־יש!!יד,1 טוב דבר־יהוה אשר דפרות ויאמר כי יהיה שלום ואמת בימי: *J ־*־ ׳ T T : (V V:|V| |T T ; V.* V:|V J T 5#V : 1• מ * נחמו נחמו עטי יאמר אלהיכם: נ דברו על־לב יךושלם־ וקראו. אליה בי מלאה צבאה בי'נרצח עונה בי לקדוח טיח ;חוח כפלים בבל חטאותיה:־ קול קורא במדבר פנו הלך ;דעה;שריו בערבה טפלה לאלחינו: י בל־ניא;נשא וכל־הך 1נבעח;שפלו והיה העקב למישור וחרכפיס לבקעה: הוננלה ?בור;חוה וראו בל־בשר' ;קדו בי פי;חוח חבר : לקול אמר קרא ואמר מה אקרא בל-הבשר חציר;פל־חמחו בציץ השחה: ליבש הציר נבל ציץ בי חוח;חוה נשבח בו אכן חציר העם: ליבש ^ . 7_ A L-cíCu.c: kkkbíCL4 hktohfe Uahntk MkktataM ' ' • • י*ץ•' • l‘• I : ־־ AT T 1: VVV • הרימי אל־תיראי אמרי לעירי ירודה הנה אלהיכם: ־ הנה ארני;הוה ?חזק;בוא וזתגו משלה לו הנה שכרו אתו ו?עלתו לפניו: יא ?רעה עקרו;רעה בזרעו יקבץ טלאים ו?היקו.ישא עלות ינהל: יב מי־־מרר בשעלו מים ושמים בזרת תכן לכל בשליש עפר הארץ ושקל בפלס הרים ונמנות ?מאונים: ינמי־תכן.את־חדו ידוה ואיש עצתו ,יודיענו: ילאת^י נועץ.ויבינהו וילמדהו ?ארח משפט וללמדהו דעת ודרך קבלנות ץדיענו:'טו הן נרם במר מדלי וכנשחק מאודם נז־זשבו הן א;;ם כדק;טול: טזיולבנוןאץ די בער והתו אין די עולה: יי כל־הנרם באץ נגדו"מאפם ותהו נהשברלו: יח ואל־מי תדמרן אל ומה־המות תערכי לו: יט הפטל נסך הרש וצרף בזהב תקענו ורתקות־בסף צורף: כ המסכן קרומה עץ לא-יהקב;בהר חדש הכם nre גאתנה. ב' טעטים. י^ק.*ן ישעיה ם מא קנח יבקש־לו לדבין ןםיח לא, למוט• נ«ךלואתךע1הלוא תשמעו הלוא הנד קראש לכם הלוא הבינותם מוסדות ד,ארץ:ננ הישבעל־חונהארץ וטוביה כחנבים מנוטרי כדק שמים נלמוהחם כאהל לשבת:־־ הנותן מונים לאי! שפטי ארץ כתהו עשה: ני אף בל־נטעו אף בל־זדעו אף בל־שרש כארץ נועם ונם,נשף בהם דבשו וסץרה כקש תשאם : ני ואל־מי הדמיוני ואשור, יאמר קדוש! ני שאו־ «T י ג •־־ *V :־ :1 • :.IJT I- AV: V : ן מרום עיניכם וראו מי־ברא אלההטוצלא כ«םפר צבאם לבלם כשם.;קרא מרב אונים ואמיץ כדו איש לא נעדר: נ־ למה תאמר נעקב ותדבר לשראל נקימה דךכימיהוה ומאלה; משפטי;עבור: יי הלוא ידעת אם־לא שמינה אלד,י עולם 1 יהוד, בורא קצות הארץ לא ויעף ולאיינע אין הקר לתבונתו: נ־נרןן ליעף כה ולאין אונים עצמה לרבה: ל דע® ?ערים דנעו ובחורים כשול יבשלו:* וקו: להוד, לחליפו בס לןלו אבר כנשרים:רוצו ולאללש ללבו ולא ליעפו: מא * החרישו אלי אלים ולאמים לחליפו כה ינשו או לדברו לד,דו למקופט נקדבה: נ טי העיר ממזרח צדק לקראתו לתלו לתן לפנקו גולם ומלכים לרך לתן כעפר הקט בקש נדף,קשתו: י ירדפם לעבור שלום ארח פ־נליו לא לבא: י מי־פעל לעשה קרא הדרות מראש אנל יהוד, ראשון ואת־אחרנים אני־הוא: י• ראו איים וייראו קצות הארץלחרדי״קרבי ראתלון: י איש ™־רעהו לעורו ולאחיו יאמר חוק: < והזר, הרש את־צדף מחליק פטיש את־הולם פעם אמר לדבק טוב מאויחזקהו במסמרים לא למוט: ״ לאתהלשראל עבדי לעקב wm 1W דע אברהם >!הבי: = אשר קהוקתיך מקצורז האיץ ימאציללה קראתיך ואמר לך עביייא^י׳ wm [לא לאסתיך: - אל־תירא בי־עטך אני אל־תשתע קי־אני טו 316 ישעיה טא אלהיך אטצתיך אף־עגרתיך אף־תמכתיך בימיז יוזן: ׳» tó. ja ולפלמו כל,הנ״דם בך ללילי 5א,לז ללאלדי W ריבך:* תבק.־•־• I T : • : V ךש^ו ויאמחאמת: יאתם.עךץאם־יה;יה ועבדי אשד בחרתי למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי־אני הוא לפני לא־נוצר אל ואחרי לא יהיה: יא אנכי אנכי יהוד, ואין מבלעדימושיע: י= אנכי הנדתי והושעתי והשמעתי דאלז בכם זר ואתכם עדי נאם־יהוה ואני־אל: יג נם־מיוב£ אדדזוא ואין מידי מציל אפעליומייישיבנה: ידכה־אמי !חוה נאלכם קרוש ישראל למענכם שלחתי בבלד׳ והוההתי בריחים כלם ונשיים כאמות רנקם: -יי אל יר{ך, קן־ושכם בורא!שהאל מלככם: ־:.כה אמר יחול הנותן טס הרך וכמ!ם עזים נתיקה:•: למוציא רכב' ומום חיל ועזוז יחדו ישכבו בל־יקומו דעכו כפשתה כבו• f\m : •J- V T ־ : T I T - : : • * <* T • • T • ^ < T״1 AV, |vT ץ עזובה אלי כי גאלתיף*: כגתו שמים כי־^שה.יהוד׳ הריעו. תהת:ות. ארץ פצחו דרים רנד־, יער ובלי־עץ' בו כי״־נאל ירוה !apg ופיקלאל ותקאר: ך כה-אמרלהוהנאלן רצוץי מקטן אנכי;חוה עשה כל נטה שמ:ם לבדי רקע הארץ מי אתי: כה מפר אתות כדים וקקמים והולל מקים ממם אחור ודעתם:סכל : ני מקים רבד י עבדיו ועצת מלאכף:שלים האמר לירושלם הושב ולערי :הודהתכנקה וחרבותיה אקומם: נ. האמר לצילה חרבי ונהרתלף אוביש: כ" האמרלכורש רעי ינלתחפצי :קלם ולאמה לירושלם תכנה.והיכל-תוסר: מה« כד,־אמר יהוד. למשיחי לבורש 1 אשר־החורתי טין זעיר*. קמץ בז״ק. יתיר ו׳. קפץ בז׳ק. פאתי קרי 1 קמץ ברביעי • ביטיגו rrp6h םד1 sp# ;ימינו ללר־לפניו נולם ומת;: מלכים אפתח לפתח לפניו קלתלם ושעתם לק לפנקו: ־ אני לפסי אלק והדורים אושר דלתות נחושה אשבר ובריחי ברול אנדע: נ ונתתי לף• אופתת חשד ומפימני מפתלים למק חד^כי אני יחוה הקולא ?שמק אלפי לשךאל: י למען עבדי;עקב ולשו־אל ?חילי ואקרא לק ?שמק אכ?ק ולא ידעתני: ה אנל יהוד, ואין עוד זולתי אין אלהים אא!ק(ל* לדעתני: י למען לרעו ממןרח־שמש וממערבה פי־אפם באודי אני לחות ואין עוד: י יוצר אור וכולא חשק עשה שלום ובורא רע אני לחוד, עשחבל־אלה: "חלעיפושמלפ ממעל ושחקים יולו־צדק תפחח־ארץ ולפת־ישע וצדקה תצמיח לדוד אני להוד, בראתיו: ־ דק.רב אתלצרו חלש את-חלשי אדמה היאמר חמר ללצרו מה־קעשה ופעלק איהללם לו: י הוי אמר לאב מה־הוליד ולאשר, מדרתחילץ: י■־ בדר אמר לתה קדוש לשלאל ויצרו האתיות ישאלוני על־בנן לעל-פעללדי חצוני:-=אנ3י עשיתי אלץ ואדם על״ית כלאתי אניית נטו שמים וכל־צבאם צדתי: ■נ אנכי חעירתחו פצדק״וכל־קרכק אלשל הוא־לקנה עיריונלותי ושלח לא במחיר ולא בשלד אמר לחוהצבאותנייכחו אמר יהויה לניע מצללם וקחרלכוש ו?ו?אים א?עוי מדד, °י אכן אתה אל מפתתל אלות ישלאל מושיע:"®בושו מם־נכלמו בלם לדודו הלכו בקלטת חלעוי צירים: יזלעזראל נושע ביהוד. תשועת אולמים לא־תבשו ולא-וזבלמו עד־עולמיעד: יח בי־כה אמר־יהוה בורא השמלם לירא' האלהים יצר הארץ ועשה הוא כוננה לא־תהו ?דאד, לשבת יארד, אנל לחות ואלן עוד: " לא כפתר 1?ךתי במקום ארץ חשק לא אמרתי לורעתנקב תהו ""8י קרי • בקשוני ישעיה 'ha מו בקשוני % ידוה דיבר צדק מגיד בדודים: כ תקבצו ובאו התנןשו!חדו פליטי הגרם לא ידעו הנקזאים את־ עץ פסלם ומתפללים אל־אל לא רשיע : כאהגידו והגישו אף לועצו!חדו מי השמיע ואת מקדם מאז הגידה הלוא אני ירוה ואץ קעור אלהים מבלעדי אל־צדיק ומושיע אין יולתי: ננ??י־אלי ותשש בל־אפסי־ארץ?י אד־אי מח־ ?נוד: ע• בי נשבעתי יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב כילי תבלע כל־ברך,תשבע כל־לשון’: ־י אך ברזיה לי אמד צדקות ועו עדידבוא ויבשו כל ההדים בו: כה בהוד. לצדקו קסדלליכל־ירעושלאל: . טו א כרע בל קדם ?בו היו עצביהם לחיה ולבהמה נשאתיכם עמוסות משא לעיפה: בזקךםו ברעו לחדו לא שלו מלט משא ונפשם בשבי הלכה י ג שמעו אלי בית לעקב וכל־שארית בית ישראל העממים מני־בטן הנשאים מני־רהם: י ועד־וקנה איני הוא ועד־שיבה אני אטבל אד עשיתי ואני אשא ואני אסביל ואמלט: ה למי תדמיוד ותשר ותמשלני ונדמה: י תלים" זהב מכים וכסף בקנה לשקלו לשכרו צורף ולעשהו אל יסנדו אף־ישתהוו:! ישאהו על-כתף יכקלהו תניחהו תחתיו רעמר ממקומו לאימיש אף־יצעק אליו ולא לענה מצרתו'לא לושיענו:nJ זכרו־ זאת והתאששו השיבו פושעים על־לב': ט זכרו ראשנות מעולם כי אנכי אל ואך עודאלהים ואפס כמוני: י מדד מראשית אחרית ומקדם אשך לא־נעשיו אמר עצתי תקום וכל־חפצי אעשה: יא קרא ממורח'עיט מארץ מרחק איש עצתו אף־דברתי אף־אביאנך, יצרתי אף אעשנה: יב שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצד־קה: יג קרבתי צדקתי לא תרחק ותבעתי לא תאחרונתזתי בציוץ תשועה לישראל תפארתי ן מז א' :רדי 1 ועזבי על;עפר בתולת בת־בבל שבי־לארץ עצתי קרי. קמץ בוק. * T אוןייyTי ישעיה מז מח קסב איץ־כסא בת־כשדים כי לא תוסיפי יקדאו־־לך רכז-, ועננה ב קחי חולם וטחני זקמח ולי צמתך חשפי־שבל ולי־עוק ?נכרי וחרות: ג תנל ^רותך נם ותראה חרפתך נקם אקח ולא אפנע אדם: י נאלנו.יהוד, צבאות שמו קדוש 1ישראל: יה שבי דומם ובאי בחשך בת־־כשדים כי לא תוסיפי יקו־אי־לוי מג" מילקי״י י?ןמ5י ?לעמי חללתי נחלתי ואתנם בידך לא־שמת לחם רחמים על־יק הבבדתעלך מאד:< ותאמרי לעולם אהיה נכרת עדלא־שמתאלח על־לבך לא זכרת אחריתה: ח ועתה שמעי־זא׳ת ?דינה היושבת לבטחיהאמךה ?לבבה אד ואפסי עוד לא אשב אלמנה ולא אדע שכול: ט ותבאנה 'לך שתי־אעיה הנע ?יום אחר ?וכול ואאמין ?תמסבאו על:ך ברב כשפיך בעצמת הבר!ך מאד: י ותבטחי כדעתך אמרת אין ראני'חכמתך !דעתך היא שובב״ך ותאמרי בלבך ;אני ואפם; עוד: * ובא עליך רעה לא קרעי שחרה ותפל עללך דדוה לא תוכלי כפרה ותבא עליך פתאם שאהלאתדעי:*עמדי־נא בחבריך וברב כשפיך באשר״יגעת מנעוריך אולי תוכלי הועיל אולי תערוצי: יי־ נלאית ?ךב/עצתיך^יעמחדא ויושיעך קולרו שמים הזוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבאו C ־ * ־־ | • , - T J * ך ו• • . ־.TTJJ י :־ T W ע עליך: יד חנה היו כקש אש שרפתם לא־יצילו את־נפשם מיד להבה איךנהלת לחמם אור לשבת נגיה, ”II ךזידלך אשר יגעח סחריך מנעודןך איש לעברו תעו אין מושיעך: ר ח א שמעו־זאת בית־יעקב הנקראים בשם ישראל וממי יהודה יצאו הנשבעים 1 בשם ייהוד, ובאלהי ישראל . ■ 1 : ATT (T ־ • : T ■ב : "1” T 1 J, •■>י • : T 'כידו לא באמת ולא בצדקה: 3 כי־מעיר הקרש נקראו ־ ן T T: • J v:,V y| | ר •> - |T J : • v י לעל־אלהי ישראל נסמכו יהוד, צבאות שמו: ג הראשנות :*.־ . • : T > ־ : I* T II 1. T : JT : AT ״אז הנדתי ומפי;צאו ואשמיעם פתאם עשיתי.ותבאנה: 324 ימעיה מח י מדעתי פי {$ך, אתה וניד פחל?ךפךומצלך ?דודעוה: !־׳ .ואגיד לך מאז בטרם ותבוא השמעתיך פן־תאמר עצבי עשם ופסלי ונסכי צום:ץ שמעתי חזה כ|ה ואתם הלוא תניהו השמעתיך' הרשות מעתה ונצרות ולא'ידעתם: י עתה נבראו ולא מאז ולפני־יום ולמשמעתם פץ־תאמד הנה ידעתין:'חנם לא־שמעת>נם לא ידעת״נם מאזלא־ פקחה אונך כי;דעתי בנוךתםנוד ופשע מבטן קיא לך. ־למען עמי אאריך אפי ותחלתי אד!?ם־לןי לבלתי לפריתך: י לנה צו־פועיך ול*נ בכסף פחלתיך פטר לני: י* למעני למענן אעעך, כי־איך יחל ופכודי לאחר לא־ אתן: ■נ עמע אלי _יעקכ ךעחאלמקראי אני־חוא אני דאעון אף אני אלולון: י: אף־״ילי:סרה ארץ וימיך ?!?חל׳ עמלם קרא אני אלילם(??לילרולו: יי הקפצו כלבם ועמעו מי כלם ל,ניד את־אלה יחוד אהבו;עילה חפצו פפפל וזרזני ט?ךים: <* אני אנן דפלתי אף־קלאתיו הבאתיו והצליח דרבון טי קרבו אלי ^מעו־זאת לא מראש פפתר דפךלי מעת היותר, עזם אני ועתר, ארנן ןךווח עלחני ורוחו: י. פד,-אמך ידייך; ?7N לולייני לקילאל אני לחח אלליך ?למלך להועיל ממי ™ךייא חקעכות לטצותי ויח כנדר עלומך(צדקתך פנלי חים: י־ ולחי פחול וךעך וצאצאי מטך במעותיו לא-יכרת 1לא-לעמד עמו מלפנן: ־ צאו מ?בל פללו מפעלים פקול חניה הניחו העמיעו זאת הוציאוה עד־קצח הארץ אמרו נאל יהוד, עפרו(עקב: « ולא צמאו'בחרבות הוליכם מים מצור חדל למו ויכקע־צור חט מלם: נג אין עלום אמר לדידי לדני׳לם: " מט א עמעו איים אלי ורקעים לאמים מרחיק דיירי מבטן קראני ממעי אמי חוטר עמי: =חפם פי פחדם דורה פצל ;לו קלטאני רעימני לקץ פרור פאעפתו הסתתי ישעיה מט קפג הפתילרג <1&ך לי, עבת־אתתו.ישראל אעיר בןי אתפאר: ,י ואד אמךתי לריק ;נעתי לתת והבל פחי ?ליתי 13$ ?7* Wזי1י- W את־אלת: י,,ועוזי, 1 אמר לתדj ;צרי מבטן לעקר לו לשובב ;עקב אליו ומטראללאיאסף ואפקד בעיני יהוד, ואלת חיחעד: יויאמר נקל מתותןי לי עבד להקים, את־עבטי;עקב ונצירי;קוראל להשיב ונתתיך לאור נוים לתות ישועתי עתקצה הארץ:. פה אמרקהוה גאל ;שהאל קדושו לבודדנקש למתעב גוי לעבד משלים מלכים דאו;קמו שרים ;.ישקהוו למען;הוה אשר נאמן קרש• ושדאל ;;כדורך,: ״ פה 1 אמר;הוד■ בקת רצון עניתיך וב;ום;שועה 8!ךתיך ואצרך ואתנן־־ לברית עם להקים אךץ להנחיל ?הרות שממות: ט לאמיר לאסורים צאו לאשר בהשןד הגלו על־דרכים ירעו ובכל־שפללם מתגיתם: י?* לרעבו [לא.יצמאו ולא־לכם שרב ושמש כי־מרקמם;נהגסידעל־ מבועי מים ינהלם: יא ושמתי כל־הרי להרה ומסלתי V •״ -r: •V:־:, ־•I : ־ : •1 V,AT- , (-T T J : " :־ע לרמון: יב הנה־אלה מרחוק יבאו והנה־אלה מצפון ומים ;אלה מארץ סינים ־'־הי שמ;ם ונילי ארץ יפצחו הרים דנה פי־נחם;הוד, עטו ועמו ירחם: ■קותאטר צ;ון עזבני והוד, ואדני שכחני: =י ההשבה אשה עולה מרחם נו בטנה נם־אלה תשכהנה' .ואנכי לאיאשכחך: =׳ הן ?ל־ ?פ;ם הקתיך חומתיךננךי תמיד: י. מהת פדך מהךם;ך ימהריביך מטך,יצאו: ’" שאי־סביב ע;דך וראי בלם נקבצו באו־לך ת־אנינאם־יהויהפיכלם כעדי תלבשי יהקשתם כבלה: י־ כי חךבתיך;שממתוך וארץ הרסתך פי עתה קצרי מיישב ירסקו מבלע;ך: 3 עור ;אמרו ?אזניך כד שפל;ך צר־לי המקום נשה־לי ואש™: *!W בלבבך מי ;לתלי את־אלד, ואני שכילה [נלמודה נלד, 1 ופורה ואלה מי נדל הן אני נשארתי לבדי ליק־י. ונצורי קרי. ב׳ טעמים. קט׳־ן מ׳ק. ופצחו נך, אלח 328 ישעיה מט נ אלה איפה הם: נ־ כד,־אמר או* יהו־ה תה אשא אל־ #ים:ד ואל־ע?ים ארם מי ול3יאי ?מי ?ימח W 2ל־פתף תנשאנד־ן: « והיו מלכים אטקך ושרותיהנם מינלקתלך אפים..אר׳ן לשתלזוו־לך ועפר רגליך ילהכו הרעה כי־אני יהוד, אשך לא־.?3» קיי:יי 9@n מגביר מלקוח ואם־שבי צדיק ימלט: כ־ בי־כד, 1 אמר יהוד. נםתזבינבוריקח ומלקודו’<גךיץ ימלט ואת־יריבך אגל ארים ואת־בניך אנכי אושי׳ג: ־י והאכלתי את־מונלך את־ כשהם וכוסים המם ^כרוןרך?ו כל־בשרכי אגל יהירי מושיעך ונאלך אכיר לעקב: נ» כהו אמר להור, אי והספר כריתות אמכם אשך שלחתיה או מי מגושי אשר־מכו־תי אתכם לו הןכעונתיכם נמכרתם ובפשעיכם שלחה אסכם: נ מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה הקצור קצרה ידי מפדות ואם־ אין־כי כח להציל הן בנערתי אחריביים אשים נהרות מלבר תבאש דנתם מאין מים ותמר. בעסא: נ אלביש שמים קךרות ושק אשים כסותם:' י אתי להויה נתן ל לשון למודים לדעת לעות את־לעף דבר לעיר ובבקר בבקר יעיר לי אזן לשמע כלמודים: ה אדני יהוד. פתח־ לי#ן־'ואנס לא מרעלי אחורי לא (&T:'-'נר סרתי למכים ולחיי למדטים פני לא הפקרתי מכלמותורק: ז'ואדני.יהוד, יעזר־־לי על־כ( לא נכלמתי על־כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי־לא אבוש: ח קרוב מצדיקי מי" יריב'אתי נעמדה יחד מי־בעל משפטי יג ש אלי: ט הן ארנללהוה יעור־לי״מי־הוא ירשיעני יה j כלם כבנה לבלו עש :אכלם: ימי בכם ירא.לתה שמע בקול עבדו אשך 1 הלך חשכים ואץ נגה לו יבטח בשם יהוד-ן:שען באלהיו־: יא הן כלבם קלחי אשי מאזרי זיקות לכ1' קמ׳ן p'u . עי׳ ס׳ש, {אור יענניה נ' נא קסר ?אור אי׳צבם יכיקית $9!־^= מד róq-ngp לכם למ?צבר,תלזכבין: , , , נא« שטעו אל רדפי צדק מבלוטי;דך. לפי® אל־ צור חצבתם ואל־מקבת בור נקרתם: ב הביטו אל-אברהם אביכם ןאל־שרה קחוללכם כי-אחך קראתיו ואבךבהו ואדבהו.: ג כי־נחם וחוח ציון נחם בל־חרבתיה השם מךבדה כעדן וערבתה ?גןץהוה ששון!שמחה ימצא בה תודה וקול ןמרה: י הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו כי תורה מאתי תצא'ומשפטי לאור עמים ארגיע: ה ,קרוב צדקי יצא.ישעי וזרעי עמים'ישפטו אלי איים.יקוו ואל־זרועי יהלון: י שאו לשמים עיניכם והביטו אל־הארץימתחת כי־שמים בעשן נמלהו והארץ'כבגד תבלה וישבניה כמו־כן ימותו וישועתי לעולם תהייה וצדקתי לא תחת: ז שמעו אלי ידעי צדק עם תורתי בלבם אל־תיראו חרפת אנוש ומגהפתם אל־תחתו: ח כי כבגד ;אכלם עש'וכצמר יאכלם סם וצדקתי לעולם תהיה וישועתי להור הורים: ט עורי עורי לבשי-עז זרוע ידוה עודי כימי' קדם הורות עולמים הלוא את־היאיהמחצבת רד,ככוללת הנק: י הלוא את־היא־ המחרבת״ים"מי תהום רבה השמה מעמקי־ים הרה לעביר גאולים: יא ופדויי ידוה ישובון ובאו ציון בתה ושמחת עולם על-ראשם 'ששון' ושמחה:שיגון נסו" יגון ואנחה: יב אנכי אנכי" הוא"מנחמכם מי־את ותיראי מאנוש ימות ומבן- sv : vr : V ,« |T> • ־*‘,״: -•1: • .-IV, * w T J V: I אדם הצירלנתן: •נ "*?כה ידוהעשף נוטה שמלסרסד ארץ ותפחד תמיד כל־היום מפני חמת המציק כאשר כונן להשחית'לאלה!ומת המציק: -יי מהר צעה להפתח ולא־ימות לשחת ולא.יחסר לחמו: טי ואנכי יהוד אלהיה רגע הים ויהמו גליו יהוד, צבאות שמו: טי ואשים" דברי ספיןד ובצל הי כפיתיןד לנטע שמים וליפה ארץולאמד תש אהד שירק. קנך ני־ק. לדון 328 ישעיה נא נב לציון עמי אתה: יז התעוררי התעורר׳;קומי לחשלם אשלר עתית מצית: " אע-מנהל?ה טכל־סנים:ללדי״ואין■ מחזיק בידה מכל־בנים נדלה; •ט עתים הנה קדאתיר מי יניד לד העד והעבר 'והרעב והחרב מי ?W :W עלפו עכבו בראלז כל־חוצות כתוא מכמה המלאינם חמת־יהוהנערתאלהוך: «לכן עמעת!אזאת,™ ועוכרת ולא מין; נב פה־אמר אדניך יהד, ואלדוך^ריב עמו הנה לקחתי מידזיאת־כום התרעלה את־קבעת כוס חמתללא-תוסיפי■ לעיתותהעור:־« ועימתיה"פיל מיניך אער־אטיי ?nag! W W־• h» vm «גןי וכחוץ לעברים: ' נב» עורי עורי לבלוי עזך ציון לבלוי 1 בנדי קפאךועך ירולולם עיר הקדלי כי לא יוסיף:בא:3ד ?ניד,עכל PW» -נ התנערי מעפר קומי לובי ירולולם התפועחו מוסלי צוארך שביה בת־צןון: ג כי־כה אמר להור. חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו: י כי כה אמר אתי לה1ר מצרים ירד־ עמי בראשנה לגור שם לאשור באפם עשקו: י־ ועתה מה־לי־פד, נאם־יהוה כי־לקח עמי חנם משלו יהילילו נאכדיתר ותמיר כל־היום שמי מנאץ: ו לכן ירע עמי שמי לכן ביום ההוא כי־אני־רוא רמד־בר הנני: ז מהר נאוו על־ההרים תלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה, אמר לציון מל ך א־להלה: ח קול ציפלך mi *SW בעץ ייל־או בלווב יהוה^!ח.: ט פצחו רננו יחדו חרבות ירושלם בי־נחם ירוה עמו . I ! T T ,!ן AT T* •| * ־>. T י גאל ירושלם: י חשף ירוה את־זרוע קדשו לעיני כל־ הגרם וראו כל־אפסי ארץ את לשועת אלהינו: יא סורו סורו צאו" משם טמא אל־תגעו צאו מתוכה חברו נשאי כלי יתר: יב כי לא כ״חפווןתצאחבמנוםת לא תלכון כי:הלך החןתחינך. פענליו <ך'. קמץ p*u. לפניכק קפה ישעיה נב נג נד לפניכםי1*נ ומאספכם .אליי ל^ראל! ינהנה^שביל עבדי:רום ונשא וגבה מאד: יי כאשר שממו עליןי רבים בךמשדות מאיש מלאת ותארו מ?ני אדם־ ך ?ז לידי גרם רכים ןנליו:קפצו מלכים פיקם כי אשר קא־ספר להם ראו ואשר לא־שמעו התבוננו: נג ’« מי האמין לשמעתנו וזרוע:הוד, על־מי נגלתה: ב ויעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציד, לא־תאר א ולא הדר ונראהו ולא-מךאה ונתביחו:־ גבוה חלל אי#ים איש מכאבות רדוע הלי וכמפתד פנים ממני גמה ולא חשבנהיו: י אכן חלינו'הוא נשיא ומעאבינו סבלם ואני״ז חשבנהו ננוע מכה אלהים וטענה: " והוא בחלל מפשעינו מדכא מעו?1תינו מוסר שלומנו עליו ובחברתו נלפא' לנו: יכלנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו דחוה הפגיע 13 את עוז כלגו: י ננש והוא נענה ולא :פתה־פיו כשה לטבח'לבל'וברחל לפני גזולות נאלמה ולא:פתח פיו: " מעצר וממשפט לקח ואת־דורו מי ישוחח כי נגור מארץ חיים מפשע עמי נגע למו: = דתן ארת־רשעים קברו ןאח-^שיר במתיו על לא־חמם ן$שח ולא;מךמדי בפיו: י ניחוח חפץ רפאו החלי אם־ותשים אשם נפשו יראה זרע :אריק :מים וקפץ.:חוח ?:ח וצלח: יא מעמל W לראי׳ W בדעתו:אריק צדיק עבדי לרבים ועונתם חוא יקבל: ■נ לכן אחלק־לו ברבים ואת-עצומים :חלק שלל תחת אשר קערה למות .W ואת־פשץים נקנה ותא דטא־רקים ן׳ןיא •לייר־ 8W] ,, , , נד» רד עקרה לא:לדת פצחי רנה וצחלי לא־חלר, כי־רבים בני־שוממח מבני בעולה אמר:חוח: ־ הרחיבי ו מקום אהלך ויריעות מש5נות:ןי.יטו אל־חחשיכי האריכי מיתריןד.רתדתיןיותוקי: נ כי־:מיןושמאול תפרציו.זךעןי נוים יירש וערים נשמות יושיט: ד אל־תיראי כי־לא קמץ מ׳ק. יי׳ ס״י■ • ?r9״'p• ׳ וזכותי 330 ישעיה נד נד. תבושי ואל־תכלמי כי לא תחפירי פי r#3 עלימלך תשכחי'וחרפת אלמני״ד ל* תלכרי־עור: " כי כ?לחי עשלך להוה'צבאות שמו לנאלך erp לשראל אלהי כל־ הארץ י^ולא: י כי־כאשלד, ?זוכר,ופצוכוז ריח קל5!ך להדי ואשת נעורים כי תמאס אמר אלחלד: ׳ בהע,קט'ז TW וברחמים נרולים א־בצד: " כשצף קצף הסתרתי פנל Wm ממי «8= wm אמרנאלך ירוה: כימי נח ואת לי אשר נשבעתי מעבר מי-נח עוד עללחארץ כל נשבעתי מקצףעללך ימנער־בך:■ כי ההרים לטושו והנבעות תמוטלנה והפרי מאתך לא־למוש וברית שלומי לא המוט'אמר מרחמך ירוה: יא עניה סערה <$א ?חמי׳ הנה אנכי מרביץ בפוך אבנלך 1יםדתיךבספירים:ינושמתי בךכר’שמשתיךושעךלךלאבנל אקדח וכל־ ?כולך לאכד חפץ: ■ג וכל־בניך למורי ירוה ולב שלום בילד: •י בצח?!ח תכונני לסי!' מעשק כי־לא תיראי וממהתח כי לא־תקרב אל:ך:» מ ?יי,?י m w v*r °m זמו טז חץ•" אנכי בראתי חרש נפה באש פחט ומוציא כלי למעשרו״ואנכי'בראתי משחיתילדובל: יי כל־כלי יוצר עליך לא יצלה וכל־לשון תקום־אתךלמשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ירוה וצךקתם מאתי ?אם־לחוה: נה'« הוי כל־צמא לכו למלם ואשר אדלי מוי מי שברו ואכלו ולכו שברו כלוא־כסף ובלוא מהירה והלב למה'תשקלו־כסף כלוא-להם וינמנכם כלוא לשבעה שמעו שסוע אלי ואכלרטוב יתתעננ בישל נפשכים: נ הטו אונכם ולכו אלי שמעו ותהי נפשכם ואכרתה לכם כרית עולם המך רוך הנאמנים: י הן עד לאומים ?תהיו נגלה ומצור לאמים: ה הן נוי לא־תרע תקרא ונוי לא־יהעוך אליך "ירוצו למען להור אלתיך ל-״ושלשדאל ?י xm : י ידעי:מדי ?w להריי צי׳ ב־ש. רבה ק-. קט׳ן בזיק . ד:ש אהר שירק. כהיוהו ישעיה נד, נו קמו בהיותו זקךוב: ׳לעזברעעיךכי יאיע איז WP ו:שם אל־יהה, וירחמהו ואל־אלהינו כי־הבה לסלוח: ״ כי לא מחש־בותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם יהוד,: ־ כי־נכהושמים מארץ פן3כהוךרכי'מדרכי|ם ומחשבתי מטחשבתיכם: :כי באשר :רה הנשם והשלג מן־הישמיבם ושמה לא ;שום כי אט-הרוה את־הארץ והולידה הצמיחה ונתן.ö? H ולחם לאכל: -א כן וחיה דברי אשר:צא מפי לא־ישום אלי ריקם כי אם־ ?שה'את-אשר תפצחי הצליח'אשר שלחתיו: ■נכי־ כשמחה תצאו ובשלום תובלון ההרים והנכשת ופצחו לפניכם לנה וכל־עצי חשדה :מדואו־כף: ■נ תחת הנעצוץ ועלה ברוש ותלת לפרפר:עלה ל,דם והיה ליהוד, לשם לאות עולם לא:כרת: נו» פה אמר יהוד, שמרו משפט ועשו צדקי■ ל,־קרו™ :שועלי לבוא וצדקתי להגלות: = אשרי אנוש ועשה־ זאת וכן־אדם "יחזיק בר, שמר שבת מחללו ושמר הו מעשות כל־דע: נ ואל־יאמר בן־הובר הנלוך, אל־יהוה לאמיר הבדל .יבדילני ידוה מעל _עמו ואל־יאמר הסריס ד,ן אד עץ יבש: י כי־כהו אמר יהודה לפריסים אשר ישמרו את־שבתתי ובחרו באשר חפצתי ומהדקים בבריתי; ה ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם'טוב ״ : ־ •| : V T • -|T : ן״* •> :: V *• T JT I מבנים ומבנות שם עולם אתץ־לו אשר לא וכרת: י ובני הנכרהנלרם על־והוה ־ לשרתו י ולאהבה אתי־שם יהתלהיותלו לעבדיםבל־שמר שבת מחלילו ומחזיקים : T -:I- ( ,:1• T,״ T ■•> ־ 1" .T־ : ־1,ד• •1 בבריתי: ז והביאותים אל־הר קדשי ושמחתים בבית תפלה עולתיהם וזבחיהם לרצון על־מזבהי כי כילי בית־ תפלה יקרא לכל־העמים: ח נאם אדני יהוד מקבץנדהי :?האל עוד א״קבץ״עליו לנקבציו:= בל חיתו שדי אחל לאבל כל־חיתו ביער: י צפו עהים תלם לא העו כלם ותחת קרי. פתח באתנח. 1׳ רכתי. צפיו קרי • כלבים 332 ישעיה נז נח t כלבים אלמים לא;וכלו לנבח הדם עעבים ארבי לנום: ־»’והכלבים עך־נפע לאי ירעו עבעה'והמה רעים לא ;דעו הבין כלם לדרכם פנו איע למנעו מל™: יב אתץ איקחה־״ןונםבאה שכר■וך\ה מהיום מחרנמליתרבאד: 'גז» הצדיק אבד ואין איע עם על־לב :WW נאספים באין מבין כי-מןני הרעה נאסףהצדיק: ־:בוא עלום ינוחו על־מעכבוחם הלך נכהו: נ ואודם קרבו־ הנה בני עננה זרעי מנאה ודונה : י על־נד דתעננו עלמי הרחיבו פה קאהיכו לעון סל1א-א1עם:להי-פעע!רע עקר: ה ל,?חמים באלים דחד כל־עץ רענן שךוטי הולדים בנחלים דחד סעפי הסלעים: \ בחלקי-נחל חלקך ל!ם לזבלו ובח: " ואחר חדלה והמזווה עמק ןכדונך כי מאי!' גלית והעלי לדחבה מעכבך,וועכלד־לך מהם אלסח מעכבסלך חזית: = וקערי למלך בעמן והרבי רקחלך ודעלחי ציריך עד־מרחוק ותשפילי עד־עאול: ’ ברב לרבך;נעה לא אמרה נואש ךו:ת:דך מצאה על-כן. לא קליד:-» ואד־מי דאנה וקיראי כי העובי ואודי לא זכרון! לא-עמד על-לב ך הלא אד מחעה ומעלם ואתי לא תירא;׳: ף אני אניד צהקדך ואת־מעעיך ולא ויעיליך: יג בועקך:צילך קבוציך ואת־ןלם .ישא־חח :קח הבל והחוסה בי:נחל-אךץ רירש הר "קרעי: יי ואמך ?לי־ סלו פנו־ררך הרימו מכעול מדרך עמי:« בי כה אמר רם ונשא׳עכן עד וקרוע עמו מרום וקדוש אעכוןןאי!־ דכא ושפל־ריח להחיות ריח שפלים ולהדדוח לב נדכאים': =- כי לאי לעולם ארים ולא לנצח אקצוף כי־ רוחי מלפני יעטוף ונעמוד אני עשיתי: מבעון בצעו קצפתי'ואכהו' חעדר ואקצף ::לך שובב ?TO לכו! עכ׳ןבז־ק. עיי ם־ע. דרכיי ישעיה נז נח top יח דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואעלם נחמים לו . : 0T ; V : • 1• T VT T״A !־•:״ ־ ”V >r S •י ) ולאבליו: יט בורא נובעפתים עלום! עלום לרחוק ולקרוב אמר יהוד. ורפאתיו: כ והרעעים כים נגרע כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט: » אין עלום אמר אלרי לרשעים: ,....... , נח,» קרא בגרון אל־תחשך כשופר קרס קולך והנר לעמי פעעם ולביות יעקב חטאתם: ב ואותי יום 1 יום וךו־שון ודעתךרכי':הפצוןכנוי אשתצדקה עשה ומשפט אלד,יו לא עוב ישאלוני משפטי־צדק קרבת אלהיט ירפצון:/ למה צמנו. ולא דאיתענינו נ_?שנו ולא תדע הן ביום במכם תמצאו־הפץ ובל-עצביבם תננשו: י הן לריב ומצדה ותצומו ולהקות באנרוף רשע לא־תצומו ביוט להשמיע בטרום קולכם: יי■ הכת ידדה צום אבחרהי יים עגות אדם נפשו הלכך כאנמן ראשו ושק ואפר.יציע הלוה תקרא־צום רום רצון לתות: י הלוא דה צוכם אבחרהו פתח הרבבות רעע התר אגדות מוטה ועלה *־ : V J X •• - > "T “ :־ \ r U,־. ; - ->י רצוצים רפשים וכל־טוטה תנתקו: ׳הלוא פרם לרעב 'לחמך ועניים מרודים תביאיבות כי־תראהערם וכפיתו ומבשרך לא תתעלם : י-אז תקע בשחר אורך ואהבתך מהרה תצמח והל ך לפניך צדקך בבור יהותואמפך: ־אז תקרא ויהוך! .יענה ותשוע ויאמר הנני א=דך*ם:ר מתוכך מוטה שלח אצבעולפד־און: ־ ותפק לרעב נמשך ג?פש נענה תשביע חרח בחשך אורך ואפלתך כצד!.ים: י«?נחך להוד, תטיל ?השומע בצקצהות נ?שךןעצמתיך :הליץ ןל,י?ת בנן דוה וכמוצא מים אשי לאלבןבו מימיו: י־ ובנו מטך דךבות עולם מומחי מתומר תקומם וקרא לך.נךר פרק משובב נתיבות לשבת: ■נ אם־והשים משבת תלך,עשור הפצך 3יום קדשי וקראת לשבתעצנ לקדוש ,ירוה מכבד,וכבדתו מעשות ררביך מטצוא לפשל ודבר ג*3 קדי. pp ברק. וע׳ בדגש. עי־ a״r. ד2ר 334 ישעיה נח נט דבר: יי אז ותתענג עלץחי־׳ ?לדימיו על־3מוהי n והאכלתיך נחלת יעקב אביק פי פי ימה דבר: 03 * הן ליא־קצךה יד־יהוה ממש:ע ולא-כבדה איני משמוע: ב כי אם־עונתיכם מו מבדלים בינכם לבין אלד,יכם וחטאותיכםהטתירופנים מכם משמיע: נ כי כפיכם באלו בדים ןאצמנוסיכם ןעון שפתותיכם דברר שקר לשונכם עולה תמה ז י שייויא בצדק •אץ נשפט באמונה בטוח על־תהו וז־כר־שוא הרו ׳נמל להיליד אחה ביצי צפעוני בקעו וקורי עכביש ;אמו האכל מביציהם ימות והזורה תבקע אפעה: י מדיהם לאוהיו לבגד ולא ;ת?פו במעשיהם כועשיהם מעשי־און ופעל חמם בכפיהם: ■ רגליהם לרעי "ירצו ויטהרו לשפך דם נקי מחשבתיהם מחשבות און שד ושבר במסלותם: ף 3לו שלום לא;דעו ואין משפט במענלתם נתיבותיהם עקשו להם כל דרך פה לא ידע שלום: ם על־כן רחק משפט ממנו ולא תשימו צדקה נקוה י לאור ומה־השך לננהות באפלות נהלך: י מששה מנורים קיר ובאין עירם ננששך, כשלט בצהרים בנשף באשמנים במתים: ' נהמה ברבים כלנו(מונים הנה נמה נקוה למשפט ואון לישועה ימיר׳ מטנו: ׳3 כי־רבו פשעינו ננדךוהטאותינו ענתה בנו מפשעינו אתטועונתינו :תננום: פשע וכחש ביד|ה ונסוג מאחר אלמנו דברהנשק.וםךה הדו להגו מלב יקרי־ שקר: יי והפג אחור משפט וצדקה מרחוק תעמד מכשלה ברחוב אמת ונבחה לא־תוכל לבוא: סי ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל וירא יהוד, וירע בעיניו V V v:1T ״W (Ty JT : v V • : . ••ל,-JS י T״ : •• V.T כי־איןמשפט:®וירא כי־אין איש וישתומם כי-אץמפגיע והושע לו ’ורעו וצדקתו מא בטכסהי: יי ילבש צדקי׳ כשדין וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם תלבשת ויעט" כמעיל מאה:'יח כעל נמלות כעל״ישלם המה —v- ־־ 1 it : • r * -> : \ ; ־J : - ״, wr יתירו׳. בפ׳ם תשר י׳ קפא. a, טעבים. פ׳רפח. לצריו ישעיה נט ם קפח לצריו נמול ל^יביו לאיים נמול ישלם: יט ויראו ממערב : J V • |T AT : | : < : TT : ־ ", :•1: .> * -ן:־ T י את־שם יהוה וממוךה־שמש את־כבודו כי־יבוא כנהר צר רוח יורות נפסד, בו:"־ ובא לציון"גואל ולשבי פשע בלעקב נאם להודי; נ»'ואני זאת בריתי אותם אמר להור, רוחי אשךעליך ודברי אשר־שמתי בפיך לא־למושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר להוד, מעתה ועד־עולם: ם א קומי אורי בי־בא אורך יכביד יהודי ¥?ללןיירח: ־ בי-זרגהההשך יכפה־או־׳ן וערפל לאטים ועללך יזרח להורה ועבורו עליך יראה: ג והלכו גולם לאורך ושלבים לנגה ,זדקך; י שיאי סביב עיניך וךאי בלם נךפצו באד לך בניך מרחוק יבאו ובנתיך על־צד תאמנה: ה אז תראי תחרת ופחה"ורחב לבבך פידהפך עליך ך,מון:ם חיל גולם,יבאו לך: י שפעת גמלים תכסך בכרי מד;ן ועיפה בלם משבא" יבאו זהב ולבונה ישאו ותהלות ירוה.יבשרו: !־על-צאן״ךךר,;«צו לך אילי ?בלות לשךתונך'לעלו על־ רצון מזבחי ובירת תפארתי אפאר:״ מי-אלוה ??ב תעופינדה וכיונים אל־־ארבתיהם: טכי־ליו איים יקוו ואניות תרשיש בראשנה להביא בניך מרדווק כספם וןהבם אתם לשם יך,וך, אלד,לך ןלקו־וש לשראל בי פארך: יובנו בנל־נכר זרימתלך ומלכיךסלשךתונך כי 3קצפי הכיתיך וברצוני רהמתיך: •א ופתחו שעריך תמיד יומם ולילה לא יפגרו להביא אליך חיל נוים ומלכיהם נהוגים: יב כי־הנוי והממלכד־ז אשר לא־יעבדוך יאבדו והנויכם הרב יחרבו: < כבוד הלבנון אליך' יבוא ברושי תדהר ותאשור והדו לפאר מקום מקדשי ומקום ה־גלי אכבד: יי והלכו אליך שהודו בני מעניך והשתחוו על־כפות רגליך כל־מנאצלךוקךאו לך עיר להוד ציון קלועז לשראל: טי תחת היותך עזובה ושנואה ואין עובר ושמתיך לגאון עולם משוש דור ודור: טי וינקת הלבנוים ושד מלבים * V : T ע TJ IT־:|j :־־־J • : ׳ : 1• T פתח בםו״פ. קברן בז* ק. תינקי 6׳r ישעיה ס בא תינקי וידעת כי-אנ; ירוה טישועך ונאלך אביר !?קב: י תחת ד,?השרת אביא והב ותחת הברור אביא כסף ותחת העצים ?חשת ותחת האבנים בחל' ןש,™ פקדתך שלוםונגע;־ צדקה: י־לא-שצעעוד חמם בארצך שר ושבר בינמלוך וקראת יעי™ חוממד^־עגיך ifim יטלא־והיה־לך עוד השמש לאור יומם ולננה הירח לא־ ;איר לך ותך־צך יהוד,לאור עולם ואלהיך לתפאךתך: בלא־:םוא עוד שמשך וירהך לא יאסף כי יהוה יהירי־ לך לאור עולם ושלמו ומי אבלך:» ועמך בלם צדיקים לשלם יךשואןץ. נצר מטעו מעשיה,ידיי להתפאר: « הקטן;היה לאלף והצעיר לנוי עצום אני יהוה בעתה אהישנד,: : • T!v • ->T . ן ׳) 9 י . r ן סא א רוח אדני יהוד, עלי יעז משח יהוד. אתי לבשר ענדם שלחני לחבש לנשברי־לב לקרא לשמים דרור ולאסורים פקודקוח : נ' לקרא שנת־דצו! לימה רום נקם לאלהינו לנהם כל־אבלים: נ לשום ולאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר ki ששון ונחת אבל מעטה תחלה תחת רוח כהה וקרא לדמאיליהצדקמטע והוד, להתפאר: יובנו הרכות עולם שממות ראשנים יקוממו וחרשו,ערי חרב שממות דור וחד: היעטהו והים ורעו צאנכם וכנו נכראכריכס וכרמיכם: י ואחם כה5: לחות תקראו םשךתי אלהינו יאמר לכם חיל נרם תאכלו ובכבודם תחוטרו: ;'ותחת בשתכםמשנה ובלטה:תו חלקם לכן באךצם משנה יירשו שמחת עולם תחיה להם: " כי אני יהוד, אהב משפט שנאי נול בעולה ונתתי פללתם באלת ■יבלית עולם אכרות להם: כ ונודע.בנוים וךעם וצאצאיהם בתוך העמים כל־ךאיהם וביתם כי הם ורע בכול;היה: י שוש אשיש ביהוד, תגל נפשי באלה,י בי הלבישני בנהי־ ישע ?עילי צדקה,ק1טני fcőjp יכהן פאר וככלה תערה 0םעי קרי. כליה כליה: " כי כארץ תוציא צמהתוכננה זרועיה תצמיד! כן 1 אהדלתה לצמיק צדקה ותקלה ננד כל־הנולם: סב א למען ציון לא אחשה ולמען יתשלם לא אשקוט עתיצא בננה צדקה השפעתה בלפיד לבער:־ וראו נוים צדקך ובל־מלכים ?בודק וקרא לך' שם חדש אשר פי יהוה נקמו: ־ והללת עטרות תפארת בלד־לתה וצניף מלוכה ?כף־אלהלך: י לא־לאמר לך עוד עזובה ולארצך לא-לאמר עוד עוממות בי לך לקרא חפצי־בה ולארצך כעולה ?WT ;הוי׳ ?ך וארצך תבעל: ה בי־לבעל בחוד כתולה לבעלוך מלך ומשוש חר!ן על־בלה לשייט עליך אלהיך: י "על־חומתיך לדושלבט הפקדתי שמרים בלקלוט וכל־הלילה תמיד לא.יחשו הטובירים את־יהוה אל־דמי לבם: י ואל־תתנו דמי לו עד-יכונן ועד־לשי□ את־יתשלם תהלך, כארץ: י׳ נשבע ירוה בימינו ומדוע עזו אם־אתן את־דננך עוד מאכל לאיבלך ואסלישתו בני־ ;כד ךירושך אשלר לגעת כי:« כי מאספיו לאכלהו וקללו את-לתה ומקבציו לשקהוכקצתתקךשי: י עבת עכרו בשערים פנו דרך העם ?'לו סלו המפלות, סקלו מאבן חתמו נם על־העמים: -א הנה להור, השמיע אל־קצה הארץ אמרו לבת־צף ולער, לשעך בא הנה שכרו אתו יפעלהו לפנלן: וקראו להם עטת,קדש;אולי לתה 1לך לקרא קתשה עיר לא נעזבה • , סג» מידך, 1 בא מאדום קמוץ מהים מבצרה וה הדור בלבושו צעה ם־ב פחו אני מדבר בצדקה רב להושיע: <• מדוע אדם ללבושך ומתך בהדך מת: נפוךה וךך?תי לבת ומעטים אין־איש אתי ואדרכם באפי וארמסם בקמת ולו נצחם על־בנדי וכל־מלבושי אנאלתי:' י בי לום נקם בלבי ושנת ;אולי באה: " ואביט ואך עזר ואשתומם ואין סומך ותשע לי זרעי וחמתי קיא סמכתני: וצניף גךי. פתח בסו״פ. ורדי am> , -- ואבוס 238 ישעיה ם: סד ילאבוס עמים ?אפמאשכרם בחמתי לאוריךלארץנצהם: י חסדי להוה 1 אזכיר תהלות יהוד. כעל כל אשר־־גמלנו יהיה ולנ״טוב לבית ישראל'אשר־נמלם ?לחמיו י?ר= הסדיו: ח ויאמר אך־עמיהמה בדם לא ישקרו רהי להם למושיע: ט בכל־צרתם 1 לא צר ומלא ך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו'הוא גאלם וינטלם וינשאם'כל־ימי : -AT T : J ( T : V : J T I - נ־ : •r ־:־־:•״) y•• : T עולם: י והמה מרו ועצבו את־רוה קדשו ויהפך להם לאדם הוא נלהם־בם: יא וילכד :מי־עולם משה עטו i.tx ד,מעלם מלם'את רעד, צאנו'איה'השם'בקרבו את־רוח קרשל: יב ’מוליך לימין מסד־! לרוע תפארתי בלל] ע מים מפניהם לעשות לו שם עולם ל־נ מוליכם בתהמות כפום במדבר לא יבשלו: •י כבהמה בבקעה תרד רוח יהוד, תניהנו כן נהנת עטך לעשות לך שס תפארת:« הבט משמים ולאה מןכל ללשך לת?אךתך איה קנאתך ולבורתיך קמו! מעיך לרחמיך אלי התאפקו:=. כי־אתה אבינו כי אברהם לא לרענו ולשראל לא.יכירנו אתי׳ הי■ אבינו נאלנו מעולם שמך: י! למה תתענו יהוד, מדרכיך תקשיח לבנו מיךאתך שוב למען עבדיך שבטי נחלתך: י״ למצעדילשו עם־קדשך צרינו בוססו מקדשך:-= הלינו מעולם לא;משלת כם לא־נקרא שמך עליקם לוא-קרעח שמ:ם ירקת מפניך הרים נזלו: Tסד א כקרח אש המסים מים תבעה־אש להודיע שמך לצריך מפניך נדם יל/זו: / בעשותך נוראות לא נקוה ;דלת מפנ;ך הרים נזלו:ג ומעולם לא־שמעו לא האזינו עין לא־ראתה אלהיםזולתך.יעשה למחכה,-לו: י■ פנעת אה־שש ועשה צדק בדרכיך :לכרוך הן־אתה קצ?ח ונחטא בהם עולם ונושע: ה ונהי כטמא בלנו וכבגד עדים כל־צלקתינו ונבל כעלה כלנו ועוננו כרוה לשאט: !ואיד קורא ?שמך מתעולר לקסעק כך כי־לטתלת פלך ממנו לי קיי • וחמוגנו יעעיר. סד סד, vp וממוננו ביך עיננו: ■מותהמך, אבינו אקה אנחנו ך,המר [אתך, שרנווטעשר, זיךןי כלנו: " אלי־מלןצף ומידי זי■ מאד [אל-לעי מוכר,עון קן קבט־נא עמך בל״ג ט?ד 3!שך קץ טך3ר צ־ון.מךבר היסי, [ךועלם.^ממה: ׳1:3־1 זקךשנו ותפארתנו אשך הללוך אבתינו דוך־ז לשרפת אש וכל-טקמרינו דוה לקךבה: יא קעל־אלה ממאפק ;הוהןתחשח יקענממדימאדי , , סח« נקרלומי ללוא שאלו נמצאקי ללא בקשך אמרמי הנני הנני אל־נוי לא־קרא בשמי: ב פרשתי ידי כל־היום אל־עם סורר ההלכים ך!דךך&־טוב אחר מחשבתיהם: ג העםהמכעסים אתי על־פני תמיד זבחים בננות ומקטרים על:הלבנים:V הישבים בקברים ובנצורים;לעו האבלים בשר החזיר ופרק פנלים כליהם; ה האמרים קרב א9יןד אל־תנש־בי כי קדש־תיד אלה, עשן באפי אש יקדת כל־ הלם:! הנה כתובה לפני לאאחשהכי אם־שלמתי ושלמתי 1ן • ••J• v V:|V^ < ATT : ekT p ; J * ״ -י: • : • - : ;V על־דוקם: ,י ?goto ועונת א13מי3מ:חךו אנך :הוה אשר קפדו על־ההריס ועל-קנבשות הדפו;: ומיתי פעלקם ראשנה על־ח;ק0! ״כה 1 אמך nft ?אשר:מצא "תירוש באשכול ואמר אל־משחיתהו 3: ברכה בו כן >!עשך, למען'עבת’לבלתי השחית הכל;"־'והוצאתי ייעלב !רע ומיהודה יורש הקירךשוה ?הירי ועבדי ושפנו-שמה: י לקדה השרון לנוה־צאז [P08 .;נכור לרבץ ?קר לעמי אשר לרשוני: "ואוקם ץ!ב; ;הוה לשבחים את-קךקךשיךמךכיםלןדשלחןןהמטלא:םלמניממסך; ’ W אמכם לחרב וכלכם לטבח מכרעי יען קלאתי ילא עניתם דם־מי ולא שמעתםךעעשו הרע בעיני ובאשר ?א־חפצתי בחךקם: •ג לכן כד,־אמר 1 אתי ידלה הניח עבדי 1 יאכלו ואתם ת־עכו הנה עברי:שקו ואתם מצמאו לנה עבדי.ישמחו וא^ם 1דבשו: יי הנה עבדי;דנו מטוב r*T יד"‘ יילקיי• ׳ לב 340 יעועיה סד, סו לב ואתם תצעק! מכאב לב וטשבר חח תילילו: טי ור,?תלם שמכם לשבועה לבחירי 3«ית1י אדל לחיה ולעבדיו וקרא עזם אחר: ־״ אשי W״«T ?אח.יתברך בארור' אמן והנשבע בארץ לשבע באלהי אמן פי נשכחי הצרות הראשנות וכי נסתרו מעינן: -י בי־הנני בורא שמום הרשים וארץ הדשה ולא תוכרנההראשנותולא תעלי™ על־לב: י" בי אם־שישו וגילו עהי־עה אשך אני בורא כי דגני בורא את־ורושלם נילה ועמה משוש: ונלתי ביחשלם'וששתי'י בעטי ולא־ישמע בה' עוד קול בבי וקול זעקה: ־נלא־;זךה משם עוד״עול:מים ומן אשר לא־ימלא אח־למיו בי הנער בן־מאה שנה:מות והחונןא בן־מאד, ענד. קלל: כא ובנוי בתים ויעזבו מטעו' כרמים ואכלו פחם: ע לא יבנו ואחרישבלא W ואחר יאכל כי כימי העץ:מי.עמי ומעשה;ריחם:בלו בהיר• ”לא ;נעו לריק ולא.ילח לבהלה קי זרע כרוב: ;היה המח וצאצאיהם אקם: ־י וד,;ה «= ;לןיאי,יא;י TM8 ?.יי הם מהבלים ואני אשמע: ־״ זאב וטלה ירע! ?אחד ואחה בבקריאבל־תבן ונחש עפר לחמו לאלרעו ולא־ :שחיתו בכל־הר קרשי אמר;חוה: 1' *T *» כה אמר;תה'השמ:ם כ’9אי ולארץ הן־ם רנל אידה מתאשר. תבנו־לי ואיץהמקום מנוחתי: ב ואת־ כל־אלה ידי עשתה ויהיו כל־־אלד, נאם־יהוד, ואל־וך׳ אביט אל־זעני ונבר,־דוח וחרד על־דבריןגשוחט השוד מכה־איש'זובח' השה ערף כלב מעלה מנחה הם־חזיר מזכיר לבנה מברך און נם־המה בחח כדךכיהם !בשקוצחם נפשם חפצה: ינם;א?י אבחר בתעלליהם ומנורתם אביא להם מנן קראתי ואין עונה רבלתי :לא שמעו רעשו הרע בעיני ובאשר לא־חפצתי בחח: ה שמעו דברקהוה החללים אל־הבח אמרו אחיכם שנאיבם מנריכם תרי מעמי, ישעיה סו קעא מנהיכם למען שטילט5ךיה[ה :?ראה בשמחתכם והם נכשו: י קול שאון מעיר קול מהיכל קול והוה משים נמול לאיביו: ׳ ?טרם תחיל:לרה ?טרם ;=ראק=ל לה והמליטה וכר: " מי־שמע כזאת מי ראה כאלה הרחל ארץ כיום אתר אם־רלה נוי פעם אחת כי־חלה ןם־ילרה *יון את־בניה: ־ האני אשכיר ולא אוליד יאמר ירוה אם־אני המוליד!,עטרתי אמר אלה:ק י שמחו את־יחשלם ודלו בה כל-אד,ביה שישו אתה משוש פל־המתאבלים עליה: •» למען תינקו ושבעתם משד תנחמיה ־למען תמצי “־.עונתם מזיו כבוהה נ ף כי־כה 1 אמר ותה הנד נוטה־ אליה בנדר שלום ובנחל שוטף בבור נוים וינקתם.עלצה תשאו ועל־ם־כום תשעשעו: * באיש אשר אמו תנחמנו כן אנ?י אנחמכם ובירושלם תנלסו: ;י וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרתה ונודעה וד־ותה את־עבדיו וזעם את־אובץ:« בקהנה:חוה באש :בוא וכפופה מך?בתיו להשיב ?המה אפו ונערתו ?לרבי־ אש: טז בי באש יהוד. נשפט ובחרבו את־כל־בשר ורבו חללי ?חוח: יז המתקדשים והמטהרים אל־הגנות אחר ־נ־חדבתוך אכלי ?שר קהויה והשקץ והעכבר :חיי ;ספו נאם־יהוה: יח ואנכי מעשיהם ומהשבתיחם באה לקבץאת־כל־הנוש והלשדת וכא^וראו את־ככיד.י: יטושמתי בחם אות ושלחתי מחסו פליטים אל־הגוים תרשיש פול ולוד מ^כי״קשת תובל דוןהא״םהךחקיים *צשד לא־שמעו את־שמש ולא-ראו את־כבודי והגידו את־כבוהבגרם: כ והביאו את־בל־אחיבם מבל־הגרם 1 מנההוליהוח בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות ?ל הרי קדשי וחשלכם' אמר ןה1ה באשר,יביאו' בני 'שהאל את־הטסהד, ??לי טהור בית והוד,:» ונם־מהם אקח לבתים ללחם אמר;דעך,: ־נ«ןי באשר דשתם «״ קת. החדשים החדשים והארץ ההדשה אשר אני עשה עמדים לפני *“| J• : I . 5>v j• v T T r I VT T : • T “J <: ז־1| נאם־יהוה כץ יעמד זרעכם ושמכם: כג והיה מדי־חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל־־בשר להשתהות y•• • í T S •» ^ • “ ""ץ S#T A ■ך ^ ■ן . • • • — j *J J לפני אמר יהוה: כד ויצאו וראו בפנרי האנשים הפשעים : JT • V T: |T: . |T, : . 1- T T:־.T • ־ I* : I בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראוז •J X : V : • J T • ; T J 1 I J• A ••ן l T י לבל־בשר: IT T T : והית מדי חדש בחדשו וטדי שבת בשבתו יבוא בל בשר להשתהות לפני אמר יהוד,: יתק״ק סימן חזק ונתחזק. סכום פסוקי של ספר ישעיה אלף ומאתים ותשעים ntí’Oni וסימנו איות ארצה וחציו כ׳ אם שם אדיר ה' לנו (לנ בא) וקאפיטולי ששים וששח וסימנו ועוזבי ה׳ יכלו. וסדרי כ״ן וחית יהוה למלך על כל הארץ סיס! 1 ---SEMS- ירמיה א א» דברי ודמית בךךולק:ת מן־הכמים אשי ממתות בארץ בנ:מן: ־ אשר חד־, דבר־יהוה אליו בימי:אש:הו בן־אמון מלך יתדה בשלש-עשרה שנה למלכו: נו:הי בימי:הדקים ?!־:אשית מלך וך1ךה עדתם עשת־עשירה שנה לצךק:ת בןץאשית מלך:תדה עהנלות:תשלם בחדש החמישי: י ויהי ךבר-יתה אלי לאמת ה בטרם אצווך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדישתיך נביא לנדם ?תתיך: י ואמר אחת אדנ״הוה הנה לא־ידעת דבר כי־נער אנכי: ל ויאמר ותה אלי אל־תאמר ®ר אנכי כי על־בל-אשה אשלחך'תלך ואת וימל י?יידן י׳ *1זמא דין, אד להצלך נאםץתה:= נילזלח יתה את־:דו הנע עלפי האמה והוד, אלי הנה נתת ךברי ??יך: :ראי1 הפקדתיך 1 תום הזה על־הנוים ועל־הממלכות לנתוש ולנתץ"ולהאביד ולהרוס לכמת'ולנטוע דבר- יהוהאליילאטר מדראתה ראהוך'מ;תואמרמקלישקי אצרך קרי. אני ירמיה א ב קעב אני ראה♦ ע וייאמר לדוור אלי היטבת לראות כי־שקר אני על־דברי לעשתו: יג ויהי דבר־יהוה 1 אלי״שנית לאמיר מה אתה ראה ואמר סיר נפוח אד ראה ופדו מ?ני צפונה: 'י לאמו־ הה, אלי מצפון «np הרעה על ?ר־™“ הארץ:« פי וךבי קרא לכל־מש?דוות ממלכות צפונה נאם־־יהוה ובאו ונתנו איש בטאו פתח 1 שערי ותשלם ועל פל־הומתיהסביב ועל כל־ערי יה־דר: ־׳ ודברתי משפטי אותם'על כלהעתם אקר עזבוני ?יקטרו לאלהים אחרים השתחוו למעשי לדיהם: יי ואתה האור מתניר קמור [דברת אליהם את בל־אשר אנכי אצוךאל־תחת מפנקס פן־אקקך לפניהם: י" ואני קנך, נתתיך היום לעיר מבצר ולעמוד בחל ולהטות ?חשת על־כלה,ארץ לטלק והודה לשחק לכקנה ולעם האלץ: ׳־ונלקטו אליף ולאחכלו לך בי-אתך אנינאם־:ת!,ה׳ להצילו:, , סויה; ךבר-יד,והאלו לאטד:־ ללקקלאק באזני וךושלם לאמד פך, אמר יתד, וברקי לך חסך ?®in אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה: r :־ -V !•AT, I : V.: -ו:-,־־ - • : T : J I Vív: e T׳; נ הדש ישראל ליהוד, ראשית תבואתה כל־אכליו יאשמו רעה תבא אליהם’נאם־יהוה:_י #ע1'ךבר'-יהוך בית ועקיב וכל־משפחות בית ושהאל: י, בה 1 אמר יהוד, מה־ מע־נו אמקיכסביעול ביהקקו מעלירל־ו אקח ההבל וקבלו:. ולא אמרו איד, קור המעלה אתנו מארץ«ךם המוליך אתנו במדבר בא^עויבה ושוחה בארץ צ:ה ן־נלמות באח לא־עבר בר, איש ולא־:שב אדם שם: י ואביא אק0= אל־$!ךץ ד,כרמל לאבל פרק וטובה וקבאו ותטמאו את־ארצי בחלתי שלותס לתועבה: ״ הברנים לא אמרו אה, הוד, ,#שי קתודה לא ולעוני קרעים פשעו בי הנביאים נבאו בבעל ואחה לא־ייעלו הלכו: ־לבן עד אריבאק9=נאםץהוד.ןאת־ב;י בנינם תבואות קרי. אריג 344 ירמיה י ב אריב: ;כי עברו איי כתיים וראו ורןדר שלחו והתבוננו מאד וראו'ה! היתר. כזאת: יאיההימיר גוי אלהים ’והמה לא אלהים ועמי'המיר י בבורו בלוא יועיל♦ 'יב ועמו(עמים על־זאתןשעח חרבו מאד'5אםץהוך,:’נפי־?זת:םרעות עשה.עטי אוד עזבו מקור 1 מ:ם דלים לורצב לדם בארות בארת נשברים אשר לא־יכלו המים: יי העבד ישראל אם־:לידב:תהוא מרוע היה לבה טי עליו ישאגו כפרים נתנויקולם־רשיתו ארצו לשפוד. יערי פתה מבלי'ישב: =’ ןם־?גי־י(י TO SPW ״?ללול •' י ליליא-זאת ממיוד לך.עובךאתץהוה אלהיך בעת מולנו ?ילך• "ועי™ מד,־לךלדרך מאדים לשתות מי שחור ומה־לך לילך אשור לשתות מי נהר: יט תיסרך רעתך ומשבותיך תוכתר ורעי וךאי בי־רע ומר,עזבך את־יהוך, אלודך ולא פךדתי אלוך,?אם-אדני יד,וה צבאות: כ בי מעולם שבךתי עלך נתקתי מוסרותיך ותאמרי לא אעבוד בי על־בל־נבעה ובהה ותורת כל־עץ רענן את צעד. זנה:« ואנכי וטעתיך שורק בלה זרע אמת ואיך נד&בור לי פך הטון נכריה" :נכיאם־תכבםיבנתר ותז־בי־לך בדיתנכתם עינך לפי ןאם אדני דוה 1 ־־ איך תאמרי לא פמאתי אחרי הבעלים לא הלכתי ראי דרבך בניא ךעי מה,עשית בנלי׳ קלה משרכת ךרכיה: י-יפרד,ולמד מךבר באותנפשו שא™ רוח תאנתה מי ישימה כל־מבקשיה לא ייעפו בחדשה ימצאונה: מ־׳ מנעי רגלך מיחף וגורנך מצמאה ותאמרי נואש לוא כי־אהבתי דים ואחריהם אלך: ני כבשת 333 ביי ומצא כן הבישו בית יעזראל המה מלכיהם שריהם ןטרניהם וןביאיהם:־< אמרים לעץ אבי אועה ולאב! אה ;ללוד• בי־פנו אלן ן!ךף ןלא פנים ז?™ ינחם ואמרי קומה ורוענו: ני- ןאיה אלהיך אשר עשית לךןקומו אם־;ושיעוךבעת רעתךבי מםןך ?ךיך ורך אלהיך ןהורי" nne נשו־פ . נתצו p/ ותחפנחם ק׳, קמץ מ׳ס. אעבור p/ נפשה p' . ונרוגד p׳. ילדתנו ס׳• ירמיה ב ג ק״צ ־*» למה תריבו אלי בלבם ?!שעתם פי?אם־וחידי: ללעיוא הביתי את־בניכם מוסר לא לקח! אכלה חרבכם נביאיכם באריה משחית: לא הדור אתם ראו דבר־יהודה המדבר הייתי לישראל אם־ארץ מאפליה מדוע אמרו עמי דרנו לוא־נבוא' עוד אליך: לבהתשיכח בתולה עדיה כלה קשריה ועמי שכזאוני ימים אך מטיפת: לג&ה-תיטבי דךןך לבקש אלכה לבן גם את-הרעות ל“־• את־ דרכיך: לי גם ב?3פלך נמצאו רם נקשות אביונים נלן־ים לא־במהתרת מצאתים פי.על־כל-אלה: לי* ותאמרי בי נליתי אך שב אפו ממני ך,גגי נשפט אותך על־אטךך לא . חטאתי לי.מד־,־(שלי מאד לשנות את־־ררכך גט ממצרים הבשי באשר־בשת מאשור! לו נם מאת זה w רתך על־ראשך כי-מאם ;חות ?מ?טחור ולא תצליחי להם: ג»'לאמד הן.,ישלח איש או־דאשתו וך,ל?ה מאתי והיתד לאיש־אחר ה:ש!ב אליה עוד סליא הנוף ותח13" הארץהחא ואה זנית רעים רבים,ושוב אלי נאסזהות! כ שאי עירך על־שפים וראי איפה לא שגלת על־דרבים :שבת להם כערבי במרבד ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך: ג וימנעו רבבים ומלקוש לוא היה ומצח אשה זונה היד־, לך מאנה לשלם: י הלוא מעתה,קראתי לי אבי אלוף נערי אתה! ההלןטורלעולם אם־ושמך ל™ הנה דברת וקעשי הרננות ותוכל: י ויאמר והוה אלי ?ימי;אשתו המלך הראית אשי עשתה משקי׳ ושראל הלכה היא על־פל־הד נכה ואל־תחת ?ל־עץ רע?, ן ותזני־ שם! ■ואמר אחרי עשתה את־בל־אלה אלי תשוב ולא־ שבה ותראה בנורה אחותה,יהודה: "וארא בי על־בל־ אחת אשר נאפהטשקהישראלש־לתתיה ואתן את־ספר ?!?*תת, אלת, ולא תאה בנדה ת,וךה אחותה ו3|לך חריפעםי. לסדת קרי. שכנת ע־י. קראת ק־י raVta* . ותראיךי • והזן 346 ירמיה נ « נם־היא!« ןדעה מקל זנותה ותחנף #־ימס ותנאף אלדד,אכן לאת־העץ: יונם־קכל־לאת לא־שקה אלי מודד, אחותה,יהודה בבל־לבה בי אם־קשקר ?אם־יהוה: -«דאמד יהוד, אלי צדקה נקשה ?ושבה לקלאל ממדה להודה: יב הלה וקראת את־חדבדיס האלה צפונה ואמרת שלקח משקה יעזראמאם־יז¥ד,לוא:אפיל פר 3כם לחסיד אני נאם־יהוה 6< אטור לעולם: יג אך דעי עונד 3י ביהוד, אלהיך פשעתלתפורי את־דרבלך לזרים תחת בלהנץ דמן, ובקולי לא־עומעתם נאם־יהוה: ■י שובו בהם שובבים ?אם־יהוה פי אנבי בעלתי קבם ולקחתי אתכם אוחד מעיר ושקם ממשפחה להבאתי אתבם מון: טי ונתתי לכם רעים כלבי ורעו אתכם דעה והשכיל: *V T V• h־|T : י: - "ן JT •• VV : v >,t: A• •י : <״ והת בי תרבו, ופףיתם בארץ קיסים ?,חמה ?אם־ יהוד, לא־לאמרו שד ארון קקית להוד, ולא לעלה על־לב ולא ילקררבו,ללא לקקדו ללא לעץוה!נלד:- מנת היייא לקראו ליחשלם בפא יד|ד, ונקוו אליה בל-הנולם לשם יהלך, לירוקולם ולא-ילכו עוד אחרי שרתח לבם הרע: י״כןמים קד,?ך, ללבו קיח־יהודד, על־בית ישראל לבאי לקחו מארץ צפון על־לארץ אשל מחלתי את־אבומיבם: ’«M' אמרתי״איך אשיתןי ?בנים לאתז״־לך ארץ הקדה נחלת צבי צבאות גולם ואמר אבי תקראו־לי ומאחרי לא תשלבו: ־אבן קנדה אשד, מרעה בן מךקם בי בית ישראל נאם־יהוה: נא קול על־שפיים נשמע בכי תחנוני בני ישראל כי העוו את־דרכם שכחו את־יהוה אלהיהם: ; ••JT : Ve V : |7 CT : - v. V:|V <• A•• TJ • J י:־.״ I •״ IV:. כב שובו מים שובבים ארפה משובתיכם הננו אתנו לך בי,אתה להוד, אלקינו:« אכן לשקר מגבןנות המון הרים אכן ביהוד, אלהינו תשועת לשראל: ־י לד,בשת אכלה אח־ינלע אבותינו מנעורינו את־צא?ם ואת-בקרם את; קניהם ואח־קנוחיחם: ני■ נשכבה קבשתנו לחב?נו'בלמתנו תקראי קרי. תשובי קרי. קפץ בדק. ח׳יא במקום אל׳ף . י כי S i ירמיה • ג ד קעד כי ליהוד, אלהינו חטאנו אנחנו ואבותינו מנעורינו ועד־ ז!,:01 הזה'ולא שמענו מול יתר, אלקינו: י ד א אם־תשום ישראל 1 נאפליתה את תעוב ואס־ ועסיר שקקגיך מפני!59 תנוד; נ ונשסעת ת־יתה באמת ?טעפט ומדקה והתברכו בו נדס ובו יתהללו: ג כי־ בהו אמר ;תה לאיש;תרה !לירושלם דרו לכם נ.'י ואל־תורעו אל־קצים: י הטילו ליהוה וחסרו ערלות לבבכם איש';תלח ישבי 'תשלם פן־תצא כאש המתי ובערה ווהן ?וכבה מפנן רע מעלליכם: ה הנידו ביהודה ו?יךושלכ= השמיעו ואמרו ותקעו שופר כארץ קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה אל־ערי המבצר:, י עזאו־־נם :נלינה העיזו אלמעעמדות רעה אנכי מביא'מצפון ושבר נתל: יעלה אריך, מסבכו ומשחיתנויסנסע״יצאממקמו לשום ארצך לשמר, עתךתצינהמאין יוש'ב7יועל'־ואת ח?ךו שקק ספת והילילו כי לא־שב החן אף־;ךוך! ממנו: לותך, ביום־התא נאם־;תה י5בדלב־המעיך ילב השרים ונשמו הכהניסוהנביאיס ;תמת: ׳ואמר אהה! את; :תל, אכן ה#א השאת לעם תהוליךושלס לאמה שלום:תך, לכס ?נער, חרב עד־הנפש: יא בעת ההיא:יאמר־ לעם־הזה וליתשלם רוח צח שפ;ם במרבד לרך בת-עמילוא לותת ולוא לד,בר:« רוח מלא מאלה יןז» לי עתה נם־אני אלכר משפטים אותם:« הנה 1 כעננים יעילה וכפופה מרבבותיו קלו מנשרים סוסיו אוי לנו כי שרדנו: יי כבסי"מךעהלבךתוש^םלמעןחישעי עד־מתי תלין כקלקך מחשבות אונך: ט׳ כי קול מניד מרן ומשמיע און מהר אפרים: ־׳הזכירו לנויים הנה ישמיעו על־תושלם נצרים באים המרתי! רוענו 2ל־ערי:הודה קולם: יי כשמת שת תו עליה מסביב ?י־אתי מרועה נאם;דתה: "ךךבך ומעלליך עשו אלה תקעונך. •תחבםו״8. לך 348 י ז ירמיה ד ה לך זאת דעתך כי מר כי נגע עד־לבך: יט מעי ומעיו אוחולד־ז קירות לכיה1מה־לי לבי לא אחריש כי bip שופר שמעתי נפשי תרועת מלחמה: בשבר על־שבר נקרא פי־עףדה ?ל־הארץ פתאוכם עדת אחלי רנע ;ריעתי:.־״ עד-מתי אראדרנם אעמעה קול עופר: נג בי 1 אויל עמי אותי לא ידעו. בנים סכלים המד- ולא נבונים המה חכמים המה"להרע ולהיטיב לא זיךעו:'כנ ראיתי אח־הארץ והנה־תהו ובהו ’וא^־השמים ואין אורם: כי ראיתי' החלים והנה רעשים וכל־הגב?גות התקלקלו: בי■ ראיתי לחנה אין האדם וכל־עוף השמים נדדו: • : •V :־' י־ ין. • T ־־J : י־י־ : T T< .״ן :T ív הארץ וכלו- לאאעעה: =-.*n*r האבל ד!ארץ!ל1ח־י השמים ממעל על כי־רבלתי ומתי ולא נחמתי ולא־אשוב ממנה: כט מקול פרש ורימה קשת ברחת כל־העיר באו בעבים ובננפים עלו כל־העיר עוובה ואין־יושב בהן אי^ז: ל ואתי שדוד מה־־תעשי כי־תלבשי שני כי־תעדי עדי־ 5 T ־־ * : •1 • • : • ד• •1 ־ : •ג ך• זהב כי־תקרעי ב«1י <$י מי ל»יא ועורפי טאסו־בך,ענבים נפעך יבקעו: י» פי קול בחולה עמעתי צרה פמבכירה קול פת־צ־ון תועמדו ו^רע פפיד, אוי־נא ליפיתיפדה נטעי להדגים: ה ׳-= עוטטו בחוצות יתעלס וראו־נא ורעו ובקעו ברחובותיה אם־תמצאו איע אם־יע עעהמעפט מבקע אמונהואטלח לה:;־ ואם היץהוה יאמת ’ל?ן ל^קר יעבעו: ־:חוה עיניך הלוא לאמונה הפיתה אתם ולאחל! פליתם מאנו.קהת מוסר הזל,! פניהם מסלע מאני לעוב: י ואני אמדתי אך רלים הם נואל! בי לא;רעו ךרך יהוד, מלזפט אלהיהם: " אלכה־לי אל-הנרליס ואהפקה אותם פי המה;דעו דרך יה1המעפט אלהיהם יוחילח <ךי. ׳■נמת (ך . ואת נך. אך |: |T> AV •• ÍVJ״ T | T.. T ־ : J T : JT • : עצה ושפכו על־יתשלם סללה היא העיר הפקד כלה •• T : ״ J Í ־־ T |í ־)״ ץ I י í T J* T .*< AT j Jó ־ 1 .־ T) עשק בקרבה: י כהקיר בור מימיה כן הקרה רעתה המס ושד:שמע בה.על־פני תמיד הלי ומכה: ח חוכרי יחעלם פן־תקע נפע־י ממך פן־אעימך עממה ארץ לוא נועבר: ־ פה אמך יהוה צבאות עולל עוללו מפן עאר" ;עלל קבוצה.על־סלסלות:’ על־מי אדברה ואעירה רעטעו הנדה ?הלה אןנם ולא;וקלו להקעיב הנה דבר־יהוההיה להם לחרפה לא יהפצו״בו: יא ואת המת להוד, 1 מלאתי נלאיתי הכיל שפך על־עולל בחוץ ועל סודי בחודים:חדו פי־נם־איע ע־ם־אעה:לצדו ®ז עם־מלא;מים: י־ ונסבו בתיהם לאתרים עדות ונעים יורחקרי. ניר קרי. קטין בז״ק. יחדו ירמיה ו ז קער :חדו כי-אטך, את־:די ?ל־:קובי הארץ 3אםץהוה: י־ פי מקטנם :עד־גדולם כלו בוצע בצע ומנביא ועך־בהן כלו עשה שמר: יד וירפאו את־שבד בת־עמי על־נקלה לאמיל שלום ושלום ואין שלום: טו הובישו כי־תועבה עשו גם־ בוש לא־יבושויגם־הכלים לא;רעו לבן יפלו בנפלים כעח־פקךתים:כשלו אמר :חוה:« כה אמר ירוה עמדו על־דרכים וראו ושאלו וליבוה עולם אידה דרך הטוב ולכו־בה ומצאו מרגו״ע לנפשכם ראמרו לא נלך: יז והקימתי עליכם צפים הקשיבו לקול ישופר ויאמרו לא נקשיב: יחלכן שמעו הגוים ודעי עדה את־אשר־בם: יט שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל־העם הזה פרי מחשיבותם"כי על־זיברי לאי הקשיבו ותורתי רמאסו־בה: ־לטה־זה לי לבונה משבא י תבוא .וקנה הטוב מארץ מךךוק עלותיכם לא לרצון וזבחיכם לא־פרכולי:» לכן ,?ה אמר יהודי דענו נתן אל־העם הזך, מ?שלים ןבעזלו בם אבות ובנים,יחדו שכן ורעו יאבדו: כב כה אמר:הוד, הנה עם בא מארץ צפון וגוי' גדולי יעוד מירכתי־ארץ: מ קשת וכידון וחדקו אבזרי הוא ולא ירחמו מולם בים :!קמה הנל־םוםים.ירבבת!רזך כאישילמלחמד׳ עלנך כת• צ;וו: כי שמענו את־שמץו רפו:דינו צדה ההזלקנו חיל קיולדה: ני׳ אלרתצא׳ השדה ובדרך אל־הלבי בי חרב לאיב מגור מסביב: כי בת־עמי הגרי־שק והתפלשי באפר אבל יחיד עשי־לךמספד תמרורים כי פתאם יבא השדר עלינו:״בחון נתתיך כעמי ממגר ותדע ובחנת את־דרכם: כח כלם פרי סוררים הלכי רכיל נהשת וברזל כלם j••: : 1 ס: v J. X > AV : - משחיתם המד,: כס נחר מפח מאשתם עפרת לשוא צרף ?חף והניס לא $קו: ל כסף נמאס קראו להם ?ימאס :הרך. בהם: ז אהרבר״אשר־היה אל־ירמיהו מאת ידוה לאמיר ן ז - T T ד־ IT I /• •• T : X * V JT T V ן ~ ואכהו בך . תצאו סרי. r8a תם p־* • עמך 352 ירטיוז ו 3?“י ?^ר’ TORI את־ליבו• הזה ואמרת שמעו דבר־הוה כל־יהודה הבאים בשערים לאלת ללישקתות להוה:< כה־אמר יהוד, צבאות אלה ושהאל היטיבו ה,-ביבם ומעלליכם ואשבה אתכם במקום לה: יאלתככחולכם אל־דברי לשקר לאמך היכל יהד, היכל להד, היכל יהוה הטה: ה כי אם־היטיב היטיבו את־דךכיכם ואת־מעלליכם אם־עשו תעשו משפט בין אישיוביןרעהו: יה:תום ואלמנה לא תעלזקו .ודם נקי אל־תשפכו במקום היי יאחר אלהיט אחרים לא תלכו ללע לכם:< ושכנתי אתכם במקום הזה בארץ אשר נתתי לאבותיכם לטן־עולם ועד-עולם : י׳ הנה אתם בטחים לכם על־דברי השקר לבלתיהועיל: ־דגנבו רצח ונאף ולשב? לשקר וקטר לבעל והלך אחרי אלהים אחרים אשרלא־ידעתם: י ובאתם ועמדתם לפני בבלת הזה אשר נקרא־שמי עליו ואמרתס נצלב למען עשוה את כל־התועבות האלה: ■"למערת פרצים הה הבית הזה אשל־נקלא ?זמי־עללו בעיניכם,נם אנכי לנה ראיתי נאם־יהה: י־ כי ?כתא אל־מקומי אשר בשילו אשך שכנתי שמי שם בראשונה ותאו את אשר־עשייתי לו מפני רעת עמי לשראל: ־יי ועלה לען עשותכם את;כלהמעש:ם האלה נאם־יהד,ואדבר אליכסלשבם ודבר ולאשמעתם ואקרא אלכם ולאעניתם: ייועעזיתילבית 1 אשר?לולא־ שמי עליו אשר אתם בננחים בו ולמקום אשהנתתי לכם ולאבותיכם כאשי עשיתי לשלו: ־י והשלכתי אתכם מעל פנ״י כאשל לשלכתי את־בל־אחיכם את כל־זרע אפהם • טי ואתה אל־תתפלל 1 כעד־העם הזה ואל־תשא כעהםהנה ותפלה,ואל־תפנע־כי כי־אינני שמע אתך: י! לאינך ראה מך, המה עשים בערי הודה ובחוצות הושלם: "לכנים מלקחים עצים האבות מבערים את־ ?תח באהגח׳ האק , ירמיה ז קעז האש והנשים לשות בצק לעשוות מנים למלכת השמים והפך' נסכים לאלהים אחרים למען הכעיסני:יט האתי דם מעעיסים נאםץד,וה'הלוא ónk למען בעת פניהם: ־לכן כד,־אמרו אתן;תהתה אפי וחמתי נתכת אל־ המקום הזה על־האדם ועל־הבהמז־ז ועל־עץ השדה [על־פרי האדמה ובערד,'ולא תכבדי,:»כד,'אמרלהור, צבאות אלת לשו־אל עלותיכם ם® על־ובחיכם ואכלו בשר: כב בי לא־דבדחי את־אבותיכם ולא צדתיםביום־ הוציא אותם מארץ מצתם.עתדבד עולה ווכת: נ־ כי אכם־את־הדבר הזה צדתי אותם לאמד שמעו בקולי . והללתי לכם לאלוהים ואתם תהיו־לי לעם והלכתם'ככל־ ללרך אשר אצוה אתכם למען ליטב לכם: ־י ולא שטעו ,ילא־הטו את אונם הלט במעצוח כשדרות לכם הרע לתלו לאחור ולא לפנים: נהלמן־תום אשריצאואבותיכם מארץ מצ״רלם עד תום תה ואשלח אליכם את־כל־עכדי הנביאים יום השכם ושלח: מ ולוא שמעו אלי ולא הטו אה־אונס רקשויאח־ערפם הרעו מאיכותם: ני. והכרח אליהם את־כל־הדבריםהאלה ולאישמעואליף.וקראל אליהם ולא הנמכה: נ" ואמרת אליהם "ורה הנוי אשר ?וא-עזמעובקול ןהוך, אלתו ולא לקחו מוסר אביה לאמונה ונכרתה מפיהם: נ־ נד נזרך והשליכי ושיאי על־ שפלם קינהכי מאם,יר1'ר, רטש את־דור עברתו: ל לי־ ?שי מי־יתדה הרע בעינן ?אם־להוך, קומו שקוציהם 3ן:ח אשד־נקדא שמי־עליו לטמאו: *־ ובנו כמות לתפת אשך ברא בן־הנם לשרף את־בניהם ואת־בנתיהם ?אש אשל לא צרתי ולא עלתה על־לכי: לב לכן הנל ,מים באים נאסדהוה ולאלאמר^עוד התפת ועא בלהגם ל אם־רא ההרנהוקס־ו ?r®h מאין מקום: * ותתה ??לת העם ה״1ה למאכל לעוף לישמןם ולבהמת הארץ חחדאי־ך. Hl’, 364 ירמיה ז n ואין מרקיד: ־יי והשבתי 1 מערי ירודה וקהצות7ושלמ ולששון וקול שמחה קולחת! 7,ולבלי׳ 3' לסובר׳ ההד׳ מס* , . L ח» בעת ההיא נאם־יהוה ויוציאו את־עצמות מלכי־ :הודה ואת־עצמות שריו ואת־עצמות הבחנים ואת! עצמותהנביאיסואתעצמות ןושם־ךושלםמקבריהם: נ ושטחום לשמש ולירה ולכל 1 צבא השמים אשר אהבום ואשרעבדוםואשר הלבואלזריהם ואשר דרשום'ואשר השתחוו להם לאיאב®ןלא;קברו לדמןעל־פנ: האדמה יחיו: ג ונבחר מות מחיים לכל השארית הנשארים מן־ המשפחה הרעה הזאת בכל־המקמות הנשארים אשר הדהתי־ם שים נאם יהוך! צכאות: י ואמרת אלילם כה■ אמר יהוד־ז היפלו ולא יקומו אם־ישוב ולא ישוב: י׳ מרוע שובבה העם הזה ירושלם משבה נצחת החויקו בתרמית מאנו לשוב : י הקשבתי ואשמע לוא־בן ידברו אין איש נחםעל־רעתו לאמד מת ,עשיתי כלה שב במרצותם כסום שוטף במלחמהנם־יחסידה בשמיים * T T>JV • : < ״OK <־ • T T| ־ ;־ • JT ־ T - • < ידעה מועדיה ותור וסוס ועגור שמרו את־עת באנה ועמי T :|T |. :־ T V .י > : ״ : V < : |T *S ץ*#W~.\ TAT J • לא ידעו את משפט ירוה: " איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת;ועוז א^ט אכן הנה, לשקר עשה עט שקר טפרים: ט חבשו חכמים חתו רלכדו הנה בדבר־יהות מאסו וחכמת מה להם: י לקאתן״את־נשיהם 'לאחרים שדותיהם ליורשים בי מקטן ■עד־נדול בלה בצע כצע מנביא ועריבה! בלה עשה שקר : <ץלפו את-שבר בת־ עמי עלקקלה לאמה שלום 1 שלום ואין שלום: ע חבשו כי תועבה עשו נם־בוש׳״לא־יבשו והכלם'לא תעו לכן :פלו בנפלים בעת פקדתם ;בשלו'אמר ;הוה? ־נאסף אסיפם נאם־יועה אין ענבים בנפן ואין תאנ;ם בחאנזה והעלה נבל וא5ן להם יעברום: t על־מה אנחנו:שבים יוץיאו נךי. קטן בספוזא . פתחבאתנח. בסהוצתם קרי. וסיס <ךי. האספו ירמיה n ט קעח האס® ונביא אל־ערי המבצר ונדמה-יוזם ?"הוד, אלדדני ibki wn מי־ראש ?י w»» לומדי:« מריליזלים ואין טוב לעת מרפהךהנה ?עתה: ט־ מהן נשמע נהרת סוסיו מקול מצהלות אביריו "העשרה בל־הארץ הביאי האכלו ארץ ומלואה, עיר השבי בדן: י־ בי הנני משלח בכם נחעים'צפע5יםאער אין־להסלחעו ונשפו אהבם נאסקדיוה: י" מבליניתי ?ל: :נון ?לי לב: דיל! ד דיניי־ קול שועתבת־״עטי מארץ מרחקים היה״וה אין בציון אם־ מלבה'אין בה מדוע הכעסני ?פסליהם ?הבל: נכר: = "עכה "קציה כלח״קוץ ואנחנו לוא נושענו: ־» על־עובר בה־עמי החברותי קדךתי שמחההוקתנ;:« ליצרי א? כגלעד אם־רפא אץ שם ?י מרוע לא עלתה אר?ת בת־ עמי:« 5ך:פן ראשי מ:ם ועיני מקור דמעה ןא?כה יומם ולילה, את חללי בת־עמי: ט» מי־ותנני ?מדבר מלון אךחים ואעןבה את־עטי ואלכה מארס כי כלם מנאפים עצרת מדים: נ רךך« את־לשונם קשתם שקר ללא לאמונה |ברי באל׳{ ?י מרעה,אל־רעהו:צאו ואתי לא־;דעו נאםץהוה:,נ איש מרעהו השמרו ועל־כל־אח אל-קבטהוכי נל:אחערןיב :עקב ובל־רע רכיל :הלך: י לאיש ברעהו:התלוואמת לא:הכה! למדו לשונם דבר־שקר התוך,נלאו: ה שבתך ?תוך מרטה במרמה מאנו דעת־אותי נאם־והוה: י לכן כה אמריה״וה צבאות הנני צוךפם ובחנתים ?י־א:ך אעשר׳ מפנ: בת־עמי:, חץ שוחט לשונם מרטי׳ ד«־ מיי שלים את־רעהו:דבר ובקרבו;שים ארבו: ״העל־אלד׳לא־ אפ״קד-בםינאבץהוה״אםבנויאשר־בוהקאתהנקםנפשי: • על־הההים אשא בכי ונהי ועל־נאות מדבר קינה 5: insfi מבלי־איש עובר ולא שמעי קול מקנה מעוף השמוט ןעד־?המה 2ךךו קלס: י ונ״והתי אודיףשלם #לים מעון ודא נבקוט א׳. •תת באועת. «נהום ip . תגים 356 ירמיה ט י מים ואולעוד לד,ודד, אתן שמטה טבלי יושב: *» טי־ האיש החכט רבן את־זאת ואשר דפר *nyír אלוי רנרהעל־טה אבדה הארץ נבתהכמרבר טבלי עבר: יב ויאמר להור. עלקעובם אודתורתי אשר נתתי לפניהם ולא־שמץי,בקולי ולא־הלט בד,: ■ג וילט אסרי שילחת לבסלאהלי הבקליט אשר למדום אבותם: -י לכן בד,־ אמר להור, צבאות אלהילשראלהמי״מאטלם את־דיעם הזה לענה והשקיתים מי־־ראש ן טי והפצותים בגרם אשר - V) : ״ : ״ v I ״ 1. -1:- •1 ץ• - . • •- V לא ירעו המהואבותם ושלחתי אחריהם את־החרב ער־ בלותי אותם: טי כה אמר יהוה צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה ואל־החכמות שלחו ותבואנה: -וותמהרנהותשנה?ללנונד,יותרד3העינינודמעהועפעפינ1 יזלרמים: י" כי קול נהי נשמע מציון איד שדלנו בשנו מאד כי-עזבנו ארץ כי השליכו משכנותינו:« פי־שטענה נשים רבר-^ח,וודקה אונכם ךבר־פיו,ולמרנה בנותיכם נהי ואשר, לעוקת קינה: נט־עלה מותבחלונינו בא באלמנותינו להטיית עולל מחוץ בחולים מלהיבות: « הבר כה ?אם־יהוה ונפלה נבלת הארסי כרמן על־פנל השהה וכעמיר מאהלי הקוצר לאין מאפף: ־־ כד, 1 אמר יהוה אל־יתהלל חכם בחכמתו ואל־יתהלל תגבור בגבורתו אל־יתהלל" עשיר בעשרו: בג'כי אם־בזאת .יתהלל המתהלל השכל וירע אותי כי אני להור. עשה חסר משפט וצדקה ?אלץ ?־?אלה WUJ נאם־יהוה: ני לני׳ ;מים באים נאם־ירוד, ופקדתי.על־כל־מיל ?£??!־״ נה?.ל' מצרלם ועל־יהוךה ועל־ארום ועל־פנ; עמון ועל-מואב ועל כל-קצוצי פאר, רלשבים במרבך כי כלדדנולם עלליס וכל־בית:שלאל -עדלי־לב • , י« שמעו את-לדבה אשר דבר ןהוה עליכם ביר הן1ךאל: נ כהו אמר ןה!ה אל־ררך הנוים אלרתלמדו יו־טיוז י Ki)p ומדתות הסכים אל־ההתו כי־יחתו מולם מהפד,; נ כי־ לקות העמים לכל לוא כי־עץ' מיער כרתו מעשה ידי־ חרש במעצר: י בכסף ובזהב "®הו במבמךות ובמלכות ,ילוןקום ולוא:פיק: י■ בתמר מקשה הטה ולא ידברו נשוא משוא כי־־לא לצערו אל־־תיראו מדם כי־לא ירעו ;!ם־ליטיב אין אותם:'י מאין במוך ירוה!רול אתה ינחל שמך כנמרה: < טי לא יראך מלך הנרם בי קי יאתר, פי בכל־חכמי הנוים ובבל־מלכותם מאין כמוך: י׳ ובאחת יבערו ויכפלו מוסך לכלים.עץ לוא: ־ בסף מרקע ייבא חלב טאו® מעשה חרש וידי צורף תכלת וארגמן לבושם מעשה לכמים בלם: י להוד. אלהים אמת הוא־אלהים חלם ומלך עולם מקב® הרעש לארץ ולאוכלו נרם זעמו:׳» 3ךנח ותאמרו! לחום אלה;א רי־שמוא וארקא לא עבדולאבלו מארעא ומן־זתחות שמ:א אלה: ׳־ עשה ארץבכחו מכין לבל בלבמתו ובלבונתו נטה שמ:בם: יג לקול 1nr1 המון מים בשמים ויעלה נשאים מקצה:ארץ ברקים למטר עשה ויוצא חח' מאצריתיו: ־י נבער כל־אדם מדעת הביש כל־צורף מפסל כי שקר נסכו ולא־רוח בם:« הבל הטה מעשה ותעתעים בעת בקרתם יאבדו: « לא־באלה ללק״יעקב כי־יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו;הול צבאותשמו: "אספי מארץ בנעתך יושבתי במצור: -י-בי-כר, אמר יהוד, הנני קולע אתלושבי האח בפעם הזאת והצךתי ללם למען .ימצאו: ים אוי־לי על־שבח נללה מכתי ואני אמקלי אך זך, ללי ואשאנו:־ אללי שדד וכל־מיתרי נתקו בני, יצאק ואינם איךנ5!ה עוד אחלי ומקים ;חעותי: ־« כי נבערו לרעים ואתץהוה לא דרשו על־כן לא. השכילו וכל־ מרעיתם נפוצה: נ־קול שמועה הנה באה ורעש גדול מארץ צפון לשום את־עלי;הודה שממה מעון תנים: •ו/ת בזותנה. הארך קרי. « <: I : • ועשיתם אותם ככל אשר־אצוה אתכם והייתם לי לעם -ן:־ T JV . : < . :־ . : V-AVq: V . VV י •1 : •> V • ואנכי אהיה לכם לאלהים: ה למען הקים את־השבועה אשר־נשבעתי לאבותיכם לתת לחם ארץזבת תלכ יד?? כלום הזח ואען ואמר אמן 1 יחלה: י ולאמר לחוד, אלי ללא את־כל־הדבריםהאלה בערי:הודיה ובחצות :רושלם לאמיר שמעו"את־־דקרי הברית הזאת ועשיתם־'אותם: ז כשהעדי העדתי באבותיכם'ביום העל־ותי אותם מארץ מצרים' עדי־הרם הזה'השכם והעד לאמיר שמעו בקולי: ח ולא שמעו ולא־הטו את־אזנכם וילכו איש בשרירות לבם הרע ואביא עליהם את־כל־דברי הברית־הזארת • T|T AT T JT • :־ •• T V V * : ••$ - : •ו ן ־ ש אשר־צויתי לעשות ולא עשו: ט ויאמר יהוד, אלי נמצא" קשר באיש יהודה ומשבי ירושלם: י שבו על־עונרת אבותם הראשנים אשר מאנו לשמוע את־דברי וה^רי הלכו אחרי אלהים אהרים־ לעבדכם הפרו בית־ישראל T| : ־1 :־.׳•« :J• V :־.,״••AT : rT : I •• •*.> •י! • : T "י. ובית יהודה את־בריתי אשר כרתי את־אבותם • ■» לבן כד, אמר להוד, הנני מביא אליהם רעה אשר לא־לוכלו לצאת ממנך, :וינקו אלי ולא אשמע אליהם: י־ ותלכי יגךילהוךד, ולשבי לרושלםוועקו אל־חאלהים אשד חם מקטרים ירמיה יא יב fip מקטרים להם וזהו^זע לא־יושיעו להם ?עת רעתם: י! פי מקופה ,עריך m .אלהיך יהודה ומספר חצות;ריעילס שמתם מזבחות לבשת טובחות לקטה לבעל: יי ואתה אל־חתפלל בעד־העם הזה ואל־תשא בערים רנה ותפלה קי 1 אינני שמע ??ת קראם אל; בעההעהט:« מה לידירי ?ביתי עשותה המזמתה הרבים ובשר־קדש;עברו מעללך בי רעתכי או וזעלוי: « דת רענן יפה פו־יךתאר קרא וחוח שמך לקול 1 המולה קהלה הצית אש ,עליה ורעו דליותיו: מדהוה ?באות הנוטע אותך הבל 15Ü י?ד׳ בנלל רעת בית־לשראל ובית להורה אשר ,עשו להם להקעיסני לקטר לבעל: ■י׳ דהודה הודע:’ יאדעף או דךאיתני מעלליהם: -= ואני ?כבש אלוף יובל לטבוח [לא־העתי כי־עללוחשמ מחשבותנשחיההעץבלחמו !:ברוחנו מארץ חיים ישמו לא לזכר עוד: נ ויהוה צבאות שפט צדק בחן כללות'ולב אלאה נקמועך מחם בי אליך גליתי את־ריבי: כא לכן כה־אמר יהוד, על־אנשי ענתות המבקשים את-נ?שןי לאמה לא תנבא בשפיהוה ולא תמות ביתר: כב לב כה אמר יהוו־! צבאות הנני פקד יד > :t״*i ג r״t < l. ־ : jt י: v >•:».!• t| עליהם הבחורים ימותו בהרב בניהם ובנותיהם ימתו • •• AV ״ ־1 • VV - • J T U ן : X T V •• J : V) ן ?רעב:« ושארית לא תהלך, להם בי־אביא לעה אל־ א:עך ענתות שנת פקדתם,• יב * צדיק אתה ירוה בי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו בל-בנדץ בגד: ב נטעתם נם־שרשו ילכו גם־עשו פרי קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם:! ואתה ירוה ידעתני תראני יבח;ת לבי אתךהךקם בצאן לטבחה להקדש,0 ליום הרנה: יער־מתי ותאכל האר? לעשב כל־השדה ליבש מדעת לשבי־בה טפתה ?המות,ועוף כי אשרילא יראה את־אךךיתנו: י בי את־רנליםורצתדה דלאיך ואיך תש אתר. התחרה 3G0 ירמיה יב יג תתחרה את־הפוסים ובארץ שלום אתה בוטח ואיך תעשה בגאון הלרהן: ! בי נם־אחיך ובית־אביך נם־המה בגח בך !ם־המה קי־או אחריך מלא אל־תאמן בם כי־ידבת אליך טובות: י עזבתי את־ ביתי נטשתי את־נחלתי נתתי את־ידדות נפשי בכף איביה: ח היתה־לי נחלתי כאריה ב;ער rero עלי בקולה על־כן שנאתיה: ־ העלטצמע נהלסי לי העיט סביב ?ליה ל® אם® כל־חזת השדה התיו לאבלה: י רעים רכים שחתו כרמי בססו את־ חלק® נתנויאת־לולקת המרתי למדבר שממה:'0־ שטה לשממה אללי׳SW 'M״ W" ?ל־האיץ P א:ז אי® שם על־לב: יב על־כל־שפים במדבר באו שדרים בי הרב ליהוה:לבלה מקצה ארץ ו?ד־קצהליארץ אץ ®לום לכל-בשר: ’< !רעו חטים וקצים קצת נחלו לא יועלו ובשו מהבואהיצם מלורון אף־יהוה: יי בהו אמר יהוד, על־כל־שכני הרעים הנגעים בנחלה אשר־הגהלהי אה־ עמי אתדשךאלהעי ™שממעל אךמתם ואת־בית יהודה אתוש מתוכם: ® והיה אחדי נתשי אותם אשוב ורהמתים ולשיטתיסאיש לחלתואישלארצו:נ״והיהאם־למד •ן y : ( t ) y 9• p : ־ :< 1 tt ״ ־י J י ולמדו את־ררבי עטי לר,שבע בשמי חי־להוה באשר למדו את־עמי להשבע בבעל ונבנו בתוך עמי: יואם לא;שמעו ונתשתי את־הנוי ההוא נתוש ואבד נאם־יהוה: ״ יג» בה־אמ׳ר יהוה אילי הלוך וקמת לך אזור פשתים ושמתו על־מתניך'ובמים לא הבאהו: 3ואקנת'?<ה־ האזור ברבר;הוד, .ואשם על-ממי: נ ויהי ךבר־והון־ו אל; שנית לאטד: י קח את־האזור אשר קנית 8עי ?ל־ מתנ:ך וקום לך פרתה וטמנהו שם בגקיין הסלע: ה ואלו ואטמנהו בפרת 3אשךצוה;הוח אותי: יויהימקץ;מים רבים ויאמר להודה אלי קום לך פרתה וקח משם אתי האזור אשר צויתיך לטמנו־שם: י! ואלך' פרועה יאה®־ ואקח י ירמיה יג קפא ואקח את־האזור מן־המקום אשר־םמנתיו שמה והנה נשחת האזור לא.יצלח לכל: <רהי ךבר־יה1האזלי לאמיר: ט כה אמר.יהוה ככה אשחית'את־גאון יהודה ואת־נאון ייךושלם הרב: י תגם הזה הרע המאניפולשמע את־ דברי ההלכים בשררות לכם וילכו אחרי אלהיט אחרים לעבדם ולהשתהות להם ויהי כאזור הזה אשר לאידצלח לכל: •» בי כאיבר לךבק האיור אל־טמ,י ד,ד־בקו!י אלי את־בל־בית ישראל ואת־בל־כית ילודל נאם־לתל ללוות לי לעם ולשם וללללר ולתפארת ולא שמש: י־ ואלמרת אלילם את־לדבר ליל כה־אמר ולוה אלפי .ישראל כל־נבל ■ימלא ין ואמרו אלילימלע לא נדע בי כל־נכל.ימלא יין: י־ לאסלת אליה,ם כר־אמר להור, 88? Wלא את:?ל־;??ו לאח לזאת ואת־המלכים ללשביסלדוד של־ככאו ואת־הכתים ואת־יהנביאיים לאת כל-לשכי ירושלט שברון: יי ונפצלים איש אל־יאדויו ולאבותולכנלם ולדו 5אם;יל1די ?*Wל ולא־אלום ולא ארחם מלשתתם: פי שמעו והאזינו אל־תנכלו כי ידלהדבר: =׳לנולילוד, אלליכםכבולכטרםילשך ובטרם לתננפו תליכם על־חרי נשף לקויתם לאור ושמה לצלמות ישית לע,רפל: י׳ואם לא לשמעור כממלריט לכבל נפשי מפנן מל ודמע לדמע ותרד עיני למעל כי נשכר,,עדר להול: יי׳ אמד לטללדולנבירד, תשפילו שבו כיתד מךאשוליכם ?נטלת לפארלבם: "יערי לנגב סלדו ואין פתח תלת ללודל כלל לנלת שלומים: ־ W .עיניכם 1ךאי הבאים מצפון איה העדר נתן־לך צאן תפארתך: כא מה־תאמרי כי־יפקה"עליך ואת"למדתי אתם עלללי אלפים לראש ללוא לכלים לאחייוך במו אשית לדל: ־־וכי לאמרי בלבבלד מדוע קראני אלה כרם לנונלו עלו שוללך נלמסו ננקבללו: מ ך\לםןי כושי עורו קפץ בספרא. ושיתקרי. שאו קרי, וראו קרי. למדת.קה, ““־ ונטר 362 ירמיד! יג יד .ונמר חברברתיו נם־אתם תוכל! להיטיב למדי הרע; ני ואפיצם בקש עובר לחח מהכד: ־הזה נו״רלך בונת־ מהלך מאתי נאם־להוך, אשר שכחת אותייותלטחי מ3ןז ט ונם־אר חשפתי שוליך 2ל־פניך ונראה קלונך: ס נאפיך ומצד,לוחך זטת זנותך על־נבעותבשדה ראיתי שקוצלך אוי' לך' לךושלם לא תטרחי אחרי מתי עוד: יד « אשר היה ךבר־יהוד, אל־לךמלהו על־דברי הבצרות: נ אבלה להודה ושעריה אטללי״ר!דח לארץ חוחתלחשלם עלתה: נוארריהם שלחו צעוריחט למלם באו על־גבים לא־מצאו מים #זבו כליהם דילןם בעזו ויל,בלמו וחפו יאשם': י בעבור האדמה חלה כי לא-הלה נשם בארץ בשו אכלים חפו ראשם : ה בי נם־אללת בשח■,"ילדה ועזוב כי לא-חה דשא: י ו?ךאים,עטת על־שפילטישאפו חח כתנלם כלו עיניהם בי־אין ננשב: < אם־עונינו ענו בנו להוד, עשה למען שמך כי־רבו משובחת• לך חטאנו: " מיךהלשךאל מושיעו טעתצרך, למה תחלה' בנר בארץ;?ארח נטה ללון:=למה וןחיה כאיש נדהם מבור לא־יובל להוגיע ואתה כקרבנו יהוה ושמך עלינו נקרא אל־תנחנו: י בד,־אמר להור, לעם הזך, כןאהמלנוערגליהם לא חשט ויחד, לא nm aki לוכד עוצם ויפקד חטאתם: "ולאמו" לחה אלי אל־חתפלל בעחהעם'הזך, לטובה: י־ כילצמואלנדשטעאל־רנתם וכילעלו עלה ומנחה איננל רצם כי בחרב וברעב ובדבר אנכי מבלה אותם: י! ואמר אורהו אחי לחה הנה הגבאים אמרים להם לא-תראו חרב ולעב לא־לחלך, לכם ?'־ שרום אמת אתן לכם במקום חזך,: ייראמרלחה אלי עזקר הנבאים נבאים בעזמי לא שלחתים ולא צויתים ולא הברתי אליהם חזון ‘^ךלוקפס ואלול,וחרמות לבם למה מתנבאים לכם: ־"לבן כה־אמך ייה1ה על־הגבאים צ׳ תירא. ״ צעיריהם כךי. ואליל קרי. ותרמית כף־. הגבאים ירמיה יד טו קפב לגבאים בש3ד וא?י לא־שלחתים ודומה' אמרים חרב ורעב לא ;היה בארץ הזאת בחרב וברעב יחמו מבאים לחמה,: » והעם אשר־הטה ?באים לחם ;רדו משלבים בחוצות יתעלם מפ;י 1 הרעב והחרב ואין מקבר לחמה המה (עילם ובניהם ובנתיהם ושפיבתי עליהם את־ רעתם:- ואמלת אליהם אח־לדבר לנה תלחנה ע:?ו רבעה לילה רומם ואל־תלמינה בי עבר נחל נעבלה בתולת כת־עמי מפה נהלה מאד: " אם־״יצאתי הערה ילנה חללי־חרב ואם באתי לעימוהנה לללואי לעב'בי נם־נביא נם־בלן' סחת אל־־אדץ ולא. ";רעו,: ף למאם מאסת את־יהודה אם־בציון ועלה נפעל■ מרוע לביתנו [אדילנוברפאילוהלשלום ואין מוב'ולעת מרפא ולנה ??תה: נ:דענו לתה רעענו עון אבותינו כי חטאני לןי: » אל־תנאץ למעןשמל אל־לנבל בפא בבידלי לכד אל־ לפר בריתה אתנו:« רש בלבלי לווים מושמים ואם־ לעמים יתנו'רביבים הלא אתה,־הוא יהוד, אלהינו ונקוה־ ?ך בי־אתהזעעית אתרןל־אלה: טו» ויאמר יהוד, אלי אם־יעמד משה ושמואל לפני אין נפשיאל־העם מלשלח מעל־פרויצאו: בןליהבי־ *?ויו אלךי אנה נצא ואמלל אליהם כה־אטר יהוק אשר למות לפות ואשר לחלב לחרב נאשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי: נ ופקדתי עלה,ם ארבע משפחות נאם־יהוה את־החרב להרג ואת־הכלבים לסחב [את־עוף לשמנם' ואת־בהמת הארץ לאבל ולהשחית: 1י?לתים לרעי׳ לקל«?״ m הלל vm מ־ יד!ן^י8,^. .Mnw-Nuiu Sw ta.Su תייו^י$י»ד=רת ♦ ה ודיי הלל- J ל0 י, את נטשת אתי נאם־יהוה אחור תלכי ואט את־נלי על:ןיואשליתך נלאלתי לול,ם: י ואולם במולה ???ר לתות קף. ץ הארץ 364 ירמיה טו טז האהן שבלתי אבךתי' אתהנטי מזירבידם לוא עיט: ח עצמו־לי אלמנותו מחול ימים הבאתי להסעל־אם בחור עדר מהרים הפלתי,עליה פתאפעיר ובדזלויז: W ?דת השכלה נפחה נפשך, באה שמשה כעד יומם בושה והפרה ושאריתם לחלב אתן לפני איביהם נאם;יה1ה: ■אוי־ליאטי כי ילדתני איש ריב ואיש מרון לכל־הארץ לא־נשיתי ולא־נשו-כי כלה מקללןני: י» אמי,יהוד, אם־לא שרותך לטוב אם־לוא הפנעתי בך בעת רעה ובעת צרה את־האיב: י־ הרע בלילו בלול מצפון ונחשת: ינחילך ואוצרתיך לבז אדן לא במחיר ובכל־קטאותיך ובכל-נמליךנייוהעבלתי את־איכיך באהן לא :ד?9 כי־אש,קחתה ?אפי עליכם תו,קד: * אתך:דעת יהוד זכרני ופקדני והנקם לי מללפי אל־לארךאפך תך״ני דע שאתי עליך חלפה: ־< נמצאו הבריך ואכלם לדי הבליך לי לששון ולשמחת לבבי במקרא שמך עלי יהוד אלד,יצבאות: יילא־ישבתי בסוד־משחקים ואעלומפני יחד בדד ישבתי כי־זעם מלאתני: יח לטח חיח כאבי נצח T -ITT | JjT - : * • <־V- »; ״ TJT >* |T י TT> : ״ :־ ומכה אנושה מאנה ריפא היו תהה לי כמו אטב מ:ם לא נאמנו: י־ לכן כה-אמר יהוה אם־תשוב ואשיבך לפג: ותעמד ואם־תוציאלקר מזולל כפן תהה ישבו הטה אליך ואתה לא־תשוב אליחם: כ ונתתיהי לעם הזד לחומת •-,1T ץ J T. I :־ •• IV ן : ־ ״ JTT. I ( ־־••* : ־> נחשת בצורה ונלחמו אליך ולא־יובלו לך כי־אתך אני להושיעך ולהצילך נאם־יהוה: » והצלתיך'מיד יעים ופהתיך מכף עליצים נ טז ״ ויה הכהיהוח אלי לאמה: 3 לא־הקח לך אשה ולא־יהו'לך בנ:ט ובנות במקום הוהי: נכי־כהו אמר יהוד על־הבנים ועל־הבנות הילודים במקום חזה ועל־ T - . “ , T J * ־ J T » (• 1 - T | ־ AV : ־־ אמתם הילדות אותם ועל־אבותם המולדים אותם בארץ הזאת: יי ממותי תחלאים'ימתו’ לא י יספח ולא יקברו אלמנותיו קרי. בא קרי. כצ״לט״ש. שריתיך קרי. דברך קרי. לדם! י־רמידז טז קפג .R *ID* ’?חל? hm .?&• !״IC■ נבלתם למאכללעוףהשמןם ולכדימתדיארץ:י:|י־ כדו אמר יהוד אל־תבוא בית מרזח ואל־תלך לספוד ואל־תנד להם כי־אספתי את־שלומי מאת העם תה נאם־ יד|הזאת־החםד ואודדלסמים: י ומתו גללים ?ארץ הזאת לא וקבו-ו ולא־ו??ח להם ולא יתנדר ולא לקרחלהם:זללא-ל?ךםולהם על־אלל לנחמו ?לסת ולא־יעזקו אותם בום תנחומים על־אביו ועל־אמו: "ובית־משתה לא־תבוא לעבת אותם לאבל ולגתות: « ביכה אמר יהוד, צבאות אלהי ישראל הנני משבית מן־המקום הזה לעינוכם ובימיכם קול ששון וקול #חיי קול חתן וקול בלה: יורת בי תניד לעם ד,זה את כל; הךברים האלה [אמרו אליןיעל־מק הבר להוד, עלינו את כל־הרעה הגדולה הזאת ומת עיננו ומת הטאתנו אשר חטאנו' לידת, אלהינו: « ואמרת אליהם על אשך־ עזבו אבותיכם אותי נאם־יתה דלט אחרי אלד,ים אחרים !!עבדום!.ישתחוו להם ואתי שבו ואת־חורתי לא שמרו: י־ ואתם פרעתם לעשות מאב־תיקם וחנכם הלכים איש אלנחרי שררות לבו־הרע לבלתי.,#ע אלי: ינ,וחמלתי אתכם מעל הארץ הזאת על־הארץ אשר לא לרעתם אתם ואבתיכם.ועבדתם־שם את־אלהים אחרים יומם ולילה אשר לא-את; לכם תנינה: יי לכן הנה־למים |אים נאם־יהוה ולא־יאמר עוד חי־יהויד, אשר העלה את־# לשראל מארץ,מצרים: • בי אם־הי־תוה אשר העלה את־בנו לשראל מארץ צפון 1מבלד,אךצות אשר הדיחם שמה והשבוקיס על־אז־מתם אשך נתתי לאכותם: =יהנני שלח לתנים רבים נאם־לחוה וךןום ואתרי;?! אשלח להביס צתיםוצדום מעל כל־הר ומעל פל־נכעה ומנקלקיי־רמלעים:-!^ עיר ע'ל־כל־רךכיל,ם לא נסתרו ' לדיגיס ?די. מלפגי 366 ירמיה טז יז מלפנל [לא־נצפן עונם מ®־ עינו: " ושלמותי ולאשולה משנה עונב וחטאתסעל חללםאת־ארצי בנבלת שקוציהם áweim־%w ™-נחלתי: "־יד*!עד־ומעזי ומנוסי : 1 V : |T# V - J ־יי ץ e X ▼ :0: 1• T)“:r$ • ־*־> v X : י >v סיום צרה אליך נרםלבאוטאפםי-אךץולאטרו אך־שקר נחלו אבותינו הבל ואיךבם מועיל: 3ריעערי־לו אלם אלך,ים והמה לא אלך,יכם: נא לכן הנני מודיעם בפעם הזאת אודיעם את־ידי ואת־גבורתי וידעו כי־שמי יהוד.: | • V JT : A• T I : V : V T' V V ן •ן : *T • J| יץ א חטאת יהודה כתובה בעם בחל בצפדז שמיר חרושה ע^־־לוה לבם ולקרנות מזבחותיכם': ב כזכר בניהם יא?5י'יה= $ל:ע7'-יעלז $ל mn הגבהות: ג הררי בשרה חילה בל־אוצרותיך לבו אתן במרדך בח$את בכלץבוליך:׳יועמםתהובך טנהלתך או*־ נתתי לך [העבדתיך את־אלביך בארץ אעיר לא■ :רעת כי-אש קרזלותם באפי ער־עולם תוקר: ייפהו אמר להור, ארור הנבה אשר,לבטח בארם ושם בשר ךעו ומך להור לסור לבו: י והלך, בעךעך בערבה ולא וראה בייבוא טוב ושכן הררים במךברארץ ?1לחה ולא תשלב: ל ברוך הגבר אשר יבטח ביהוד. והיה יהוד. מבטחו: ״ והלה בעץ 1 שתול על־מלם ועל־יובל לשלח שלשיו ולא לךא° בי-לבאחם והיה עלהו רענן יבשנת בצרת לא לךאנ ולא ימיש מעשות פרי: ט עקב הלב מכיל ואנש הוא מי לרענו: י אני לךוך,חקר לב בחן,בליותולתתלאיש בררכו בפרי מעלליו: י»ק:ךא הנר ולא ללה עשה עשר ולא במשפט בחצי למו ועלבנו ובאתדיתו יהיה נבל: -נ בפא בבור מרום מראשון מקום מקדשנו:. י־ מקלה לשראל להור בל-עןביך.לבשו לטורי בארץ לבתבו.כי עובי ?׳קיר מלם־חילם את־להות: י־ רפאני להור לארפא הושיעני ואושעה, בי תך,לתי אתה:« הנה־המה אמרים אלי אירי דבר־להוה לבוא־נא:=׳ ואני לא־אצתי 1 מרעה אסרןי רום 1*'T C I ________■ער. 1“ |T |T (T J:־ ״ -J : • •ין JV -ן V קמץ בז״ק. יראה קרי. קטן כדרכיו ק־־י. ימיו קף . והורי קוי • אגוש קפד ירמיה יו יח ,,ס אנוס לא־ד^י א!תה ,ידעת מוצא שפתי נכח |3:ך הר־,: ה אל־ההיה־רי למחתה מחסי אהה כיום רעה: י":?#וו הרפי ואל־אבשה אני:חתו הטה לאל־אחתה'אני הביא עליהם מם רעה ומשנה שכרון שברם: י־ כה־אמר :הרה אלי הלך ועמךת ?שער בנף:עם אשרלבאו בו מלש יתרוחי^ך יצאו בו ובכל שערי:הושלם:: ־ .ואמרת אלידםשמעו ךבר־יהוהמלב: יהודה וכל-להודך, וכל ־:שבי :הושלם הבאים בשערים האלה: "־בה אמר יהוד, השמח ?נפשותיכם ואל־תשאו משא' ביום השבת והבאתם בשערי:הושלם: נ־ ולא־תוציאו משא מבתיכם בלם השבת וכל־מלאכה לא תעשו וקדשתם את־יום השבת ?אשר צויתי את־אבותיכם:"־־'ולא שמעו' ולא הטו את־ אונם הקשו אתהנרפם לבלתי שומע ולבלתי _קחת מוסר: =י לך,;ה אם־שמע תשמעו; אלי נאם־יהוה לבלתי 1 הביא #9 בשערי העיר הזאת ?מם השבת ולקדש את־יום הש|ת לבלתי עשות־בה בל־מלאבה: ני' ובאו בשערי העיר הזאת מלכים 1 ושרים:שבים על־כפא חד רכבים 1 ברכב ובסוסים המה לשריהם איש יהודה השבי יירושלם השבה ך,עיר הזאת לעולם:" ובאו טעהי־יחוהח ומסביבות :רושלם ומארץ בךמךומךר,שפלד, ומן־ההר ומן־הננב מבאים עלה הבה ומנחה ולבונה ומבאי תודח בית יהוח: י׳ ואם־לא תשמש אלי לקדש את־מם השבת ולבלתי! שאת מ^א ובא ?שעחי ירושלם ?מם השבת והצתי'אש בשעריה ואכלה אומנות ירושלם ולא תכבה: יח« הה?ר אשר חח אל־רמלח מאת ירוה לאמה: ־ קום הךה!ת בית המצר ושמה אשטי12י איידמיז <ואךד ביה המצה להנח עשה מלאכה על־ראבנלם: י:נשחה דבלי אשר הוא עשה בחמר בלה היוצר ושב העשיר,ו כלי אחר ?אשר:שר בעי;י היוצר לעשות: ק ויך,י חמד־בצירה. דמשקוי. rar קרי. נוקף. rum הואקהי. דבר 368 ירמיה ידו דבר־יהוד, אלי לאמד; י ד,כיוצר הזה לא־אוכל לעשות לכם ביתלשראל נאם-להוך הנה כדו'מר5ךק־ו^ר כן־ אתם כלך בלח לשראל: י הנע אל־בר עללנוי לעל-ממלכד׳ לנתוש ולנתוץ ולהאכיד: "ועזב הנוי ההוא מרעתו איצר דכחתי עליו תרמתי ע4־הרעה אשר השבתי לעשות לו: ־ורגע אדברעל־גוימל-ממלכה לכנות ןל?טוע: ־[??יה הרעד, כעיני לקלותי שמע כקולי תרומתי על־הטובר, א׳ןר אמרתי להיטיב אותי: " ועתה א«ד־נא אל-איש יהודה ועל־יושבי ירושלם לאמה כה אמר והוד, הנה אנכי לצה'עליכם רעה וחשב עליכם מחשבה שובו נא איש מהרבי הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם: « וא?יי נואש כי־אחרי מחשבותינו נלך ואיש שררות לבו־הרע נעשה: ע לכן כה' אמר יהיה שאלוךא פנוים מי שמע כאלה שערות עשתה מאד בתולת .’?זהאל: ’י'•עזם מצור שדי שלג לבנון אם־תתשו מלם זרים,קרים נורים: טו כי־שכחני עמי לשוא יקטרו ויבשלום בדרכיהם שבילי עולם ללכת נתיבות הרך לא סלולה: ־< לשום ארצם לשמה שרוקת עולם כל עובר עליה, ישם רניד בראשו: -i בקח-קהים אפיצם לפו אויבעירף ולא־פנים אראם ביום אידם: ״ ולאמת לכו ונחשבה על־לךמלהו מחשבות בי לא־תאבד תורד מכרן ועצר מרבם ודבר מנביא לכו ונבל בלשון ואל־נקשיבה, אל־כל־ךבריו: י־ הקשיבה ,ידוה אלי ושמע לקול יריבי: ־ הישלם!תחת־טובהרעה כרכרו שוותה לנפשי לכד ועמדי לפניךלדנב■ עליהם טובה להשיב את־סמתך מהם: ־« לכן תן את-בניהם לרעב והגרם על־לדי־זתרב ןתה;;ה (שדתם שכלות ואלמנות לאנשיהם לך,;ו הקני מוח בדוורלם מבי־חרם במלחמה: ־נ ותשבע זעקה מבתיהם כי־תביא עליל!ם נקה ?תאם בי־כרו שיחה ללכדני ופחים טכס יי,גל’ הרע קרי. שבילי ק־י. שריקות קרי. שוחח קרי. ואתה , , ירמיה יחי« , קפד! « ואתה יהוה:דעך! את־כל־ננצתם על־ לבת אל־תכפר .על־עונם וחטאתם מלפרך אל־תמחי ן,ודו מבשלים לפניך בעת אפך8שה בהם: יט» ןף אמר יהוה הלך וקרת 3קבק יוצר סלעי ומזקני העם ומקר תכחנים: ב רצאת אל־רא בן־הינים אשר פסח ופער החךסות וקראו! לום את־הדקרים אינור-אדבר אליך: נ,ואמרת ךכו״ץהוה ימלל ’הוויה ךש3י ורושלם כה־אמר ;הוה אקאורז אלהי יקזראל דינלי מביא רעה על-המרןום הזה אשר בל״שמעה תצלנה אורו: י;ען 1 אשך עזמי וינפח את־׳תמקום' הזה ויקטרו־ 3ו לאלהים אתרים אשר לא-ירעוט הטה !אבותיהם ומלכי והודה ומלאו את־המקום הזה דם נקע: ה ובנו את־במות ה3על לשרף את־ברהם כאש עלות לקעל אשך לא־צוית; ולא דברתי ולא עלתה על־לבי: ילבן הנדדימים באים נאם־והוה ולא־וקרא למקום הזה עוד התפת ו3:א 3ךהנם בי אם־ניא התחנה: י ו3קתי את־עצת יהודוה ויחשלם במקום תזה והפלתים בחרב לפר ^יביהם ומד מ3קשלנפשם ונתתי"את־נ3לתם למא|ל = והא3לתים"את־3שר בניהם ואת 3שך3נוסיהם,ואיש איברהם 1מ3קשי נפשם: ;וש3ךת תפקפק לעיני' האנשים תהלכים אתך: יא ואמרת אליהם כה־אמר 1 ותות צבאות nsa אשבר את־העם תזה ואת־העיר הזאת באשר ושבר את־3לי תיוצר אשר לא־יובל להקפה עוד ו3ך.פת יקברו מאין מקום לקבור • * ?!־אעשה למקום תזה נאם־והוך, וליושביו ולח! את־הנךר הזאת בספח: ■ג והיו בתי !חשלם ובתי מלכי,יחדה במקום התפת ת&מאים לכל ויחי קרי. חחרנוית נך. ח׳א במש ם *• . הבתיס 370 , ׳ ירמיה יט כ י הבתים אשר קטרו על־גגתיהם לכר1 צבא דוממים והפך :נםכים לאלהיםאחךים: ידויב^ורמיהומהתפתאסרעזלחו ירוה עזם להנבא ויעמד בקצר ביתץדלה ויאמר אל־כל־ העם: טי בר,־אמר להור צבאות אלהי.ישראל הננימבי0 אל־העיר הזאתועל:כל־עריה את כל־הרעה אשר הברתי T f V •> ־ , ; ־T r ."ן T TJX T . *•< T V ;־ J V • -ע: • עליה כי הקשו את־ערפם לבלתי שמוע את־רברי: T AV T •> י : | TT : V J 1• í : T I^T V| כ א השמע פשהור _ כץ־אמר הכהן והוא־פקיד נגיד בבית יהודה את־ירמיהו נבא את־הרבריבב האלה: ב דבהפשחוריאת ירמיהו הנביא ויתןאתו על־המהפבת אשר, ?שער בנימן' העליון אשר ?בירה יהודה: נ ויהי ממחרת ויצא ?שחור את־לדמיהו מן־המלפכת ויאמר אליו וךטהו לא ?שתר.קרא יהוה שטי כי אם־מנוך מסביב: י כי־כה אמר,יהוה הנני נתנזי לטנור ל־ 1 ולכל־ אהביןי תפלו ?חרב איביהם ןעינלך ראותואת־כל־יתדה אתן ביר מלך־בבל לחנלם בבלה וחכם כחרב: ה לנתתי את־כל־חסן העיר הואתןאת-כל־יניעה ואת־כלץקרל ואת כל־אוצרות מלכי יהודה אתן ביד איביהם ובזזום ולקחום והביאום בבלה: י ואתה פשחור ובל ישבי ביתך תלכו בשבי ובבל תבוא ושם תמות ושם תקבר אתה וכל־אהביך אשר־נבאת להם בשקר:זי פתיתני יהוה ואפת חיזקתני ותוכל הייתי לשחוקכל־היוםכלהלעג לי:חכי־מרי אהבה - •T AT0 *> ״ ״ : | T ־ .j•• V.V •ן - .. אזעק חמם ושד אקרא כי־היה דבר־יהוה לי לחרפה ולקלס כל־היום: = ואמרתי לא־אובדנוולא-אדכר עוד ?שמו וחיה בלבי ?אש בעתת עצר בע?מתי ונלאיתי כלכל ולא.אוכל: י כי שמעתי רבת רבים מגור מסביב הגידו יועידנו כל אנוש"שלמי שמרי צלעי"אולי יפתה ונוכלה לו ונקחה' נקמתנו ממנוי: יאויהוה אותי'כגבוי עריך עליכן,רלפי יבשלו ולא ןכלו בשו מאר כי־ל* להכילו ?למת עולם לא תשכח: ינויוזוה צבאות בהן מביא קרי. קטץ בו־ק . צדיק ירמיה כ כא קפו צדיק האו-, בליות ולב אראך! נקמתך מדם ?' אליו גליתי את ריבי: עשית ליהוד, הללו אהדיהוד, כי הציל את־נפש אביון מייד מרעים:זיי אתר היום אשר ילדתי בו יום אשר־ילדתני אמי אל־יהי ברור: טו ארור האיש אשר בשר את;אבי'לאמיר ילר־לןד'בןזבר שפרו שמחתו: ־־ והלה האיש ד,הוא מנרים אשה-תפך לתות ולא נחם ושמע ועקר, בבקר וקרועה ב!1ת צהרלם! ייאשר לא־ ?ותתני מרחם וקהי-לי אמי קברי !רחמה קרת עולם: " למה זה מרחסלצאתי לךאותעמל וינון ויכלו ?בשת למל: כא א הדבר אשר־היה אלץףמיד,ו מאת יהוד, בשלד! אליי ל&לו צן־קלהו את:פש»ר בךמלב:ה'ואת־צפ5;ך, כן־מעשיה הכהן לאמד: נ דרש־נא בערנו את־יד,1ר, בי נכוכרראצר מלך־בבל נלחם,עלינו אולי, לעשה יהודה אותנו ככל־נפל^תיו ויעלה מעלינו: ג ויאמר ירמיהו אליהם כה תאמדן אל־צדקיהו: י כז־דאמר יהוד, אלד,י ושהאל הנני מסב את־כלי המלחמה אשר בידכם אשר :rf •• ן •1 : •J ”.״ T T-, : • - J— : V :־ V ÍV.: JV :־ V אתם נלחמים בם את־מלך כבל ואת־הכשדים הצרים ־־ . י : V ! . V T |V w . ימבת קרי. מקננת כך• 0י6 • הןה 374, י דמיה כבכג ד,!ה ?דד נבר לא־לצלח ?לבדו ב! té לצלחמירעו״איש ישב על־בפא דוד ומושל ';נרד ביהודה: כג א הוי רעים מאבדים ומפיצים את־צאן מרעיתי נאם־לדך,: ־ לבן כיד־אמר להוד, אלהי לשךאל_על־הלעים הרעים את־עמי אתם הפצתם אודצאני ותיחום ולא טקךתם אתם תנל פקר ?ליבם את־רע מעלליכם נאם־ להור: נ ואני אקבץ את־שארית צאני מבל הארצות אסר־ הרקת; אתם שם ולושיבתיאקהןעל־נוהן ופח ורבו: יוהקמתי עליהם רעים ורעום ולא־ללרא■ עור ולא־יהתו ולא יפקדו נאם־יהווה: י הנה,ימים באים נאם־יהוידת והקמתי לדוד צמח צדיק ומלך מלןד והש3’ל ועשוה משפט וצדקה בארץ: י בלמיו תושע להודה וושראיד ושבן לבטח ןוה־שמו אשר־לקךאו יד,״ 1 צדקנו:. לבן הנה־ימים באים נאפץהוה ולא־יאמרו עוד- חי־־יהוה אשר העלה את־?נ;ל'שראל ?*ארץ מצרים: " בל אם־ חי־יהוה אשר העלה!אשר תביא את־ורע בלת לשרא4 מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על־אדמתם:_ ט לנבאים נשבר לבי בקרבי דחפו" בל־ .עצמתי הייתי לאיש שכור ובגבר עבדותן מפני יהוד, וכ׳טנל דברי קדשו:• בל ?׳נאפים מלאה הארץ בי-טפנל אלה אבלה הארץ לבשו נאות מדבר ותהי מרוצתם רעה וגבורתם לא־בן: ’אבי־נם־נביא נם־כהן חנפו גם־ בביתי מצאתי רעתם ?אם־להוח:« לבן יהלה דרכם להם בדולקלקות פאפלהילדחו ונפלו בה בי־אביא עליהם רעה שנת §קדתם נאם־להוה: י־ ובנביאי שמרון ראיתי תפלה ד,נבאו בבעל ויתעו את־עמי את־ישראל: יי ובנבאי יתשלם ראיתי שערירהנאוף להלךב^קלוהזדידי מרעים לבלתי־שבו איש מרעתו היו־לי כלם כסדם ןישביה בעמלה:’" לבן פה־אמר״לדה צבאותעל- ?,' הנביאיס ירמיה כג קפח הגבאים הנני מאכיל אותם לענה והשקתיםמי־ראש כי מאת נביאי ;הושלם ;צאר, חנפה לבל־ד,אלץ:"=׳ כה-אמר:הוה צבאות אל־תשמעו על־דבלי הנכאים הנכאים לכם מהבלים המה אתכם הוון לבכם ירכרו.לאי מפי יהוה: ח אמרים אמור למנאצי הבר יהוה שלום יהיה לכם ובל הלך בשררות לבו אמת לא־תכוא עליכם רעה: •חכימי״עמה כסוד;הוה ו:ךא ולשמע את־הברו טי־ הקשיב הבלי וישמע: ים הנהו סערת ירוה חמה:צאר, וסער מתחולל על ראש רשעים ;חול : כ לא ישוב אף-יהרה עד־עשתו ועד־רקימו סומות לבו באחרית ה&ים תתבוננו בה בילדה: יבא לא־שלחתי את־הנביאים"וחם רצו ליא־דברתיאליהם וחם נבאו: בב ואם־עמח בסודי וישמיעו דברי את־־־עמי ויעזבום מדרכם הרע ומרע מעלליהם:'« האלדי מקרב אני גאם־יהודה'[’לא אליה מרחק: כי אם־לפתר איש במסתרים ואני לא־אראנו נאם-T,והטלואאת־^ם f*m אני מלא נאם־יהוה: כי׳ שמעתי את אשר־אמרו הנבאים הגבאים בשמי שמר לאמה הלמוד הלמתי: ניעל־מתי ל,יש בלב הנכאים נבאי השהה ונביאי תרמת לבם: כ! החשבים להשכיח |ת־עטישמי בסלומר*םאשקם?ח איש ךלעת כאשר זזלוםיספלסלום ואשל לבלי א* מי דברי א«ת מה־לתבז את־הבר נאם־יהוה: נ־ הלוא כד, לבלי באש ?אם־להוה וכפטיש יפיצץ סלע: ל לכן הנני על־הנבאים נאם־יהוה מגנבי לברי איש מאת רעהו: ל»הנני על־ הנכאים נאם־יר,והי הלקחים לשונם מאמו נאם:"לב תנני ?ל־נבאי הולמות שקה נאם־:ה,1ה, הםפתם ויתעו את־עמי ?שקליהם ובפחזותם ואנכי לא־שלחתים ולא צויאים !המניל לא־לעילו לעם־הוה נאם־:ר,וה,: ל; ובי־ושאלך 5F 376 ירמיה כג כד העם הזה או־הנביא או־כהן לאמד מד,־משא יהוך, ואמרת אליהם את־מה־מעזא ונטיתי אתכםנאם־יהוה:זליוהנביא ír : \ : t •* : v ג• : -,t: t - והכהן והעם אשר יאמר משא יהוד, ופקדתי.על־האיש ההוא געל־ביתו: לה כה תאמרו איש.על־רעהו ואיש אל־ אחיומה־ענהייר^ה ומה־דבר יהוד.: לי ומשא ייהוד. ־לא תזכרדעוד כי המשא יהיה לאיש דברו והפכתם את־ דברי אלד,ים חיים יהוה צבאות אלהינו: לי כה תאמר אל־הנכי<מדרענךיה|ד,ומה:דבר יהוך,: לי׳ ואם־מע[א והוד, תאמרו לבז כה אמר יהוד, יעז אמרכם את־הדבר הזה משא יהוד, ואשלח אליכם לאמד לא תאמרו משא יהוה: ז$י ונשיתי אחכם נשא׳ונטישתי אס?ם ואת־העיר אשר נתתי לכם ולאבותיכם מעל פני: ם;נתתי עליכם חרפת עולם וכלמות עולם אשר לא תשכח: כד א הראני להוד, והנה שני הודאי תאנים מועדים לפני היכל יהוד, אחרי"הגלות'נבוכדראצד מלזי־״בבל אוד •־ס -r AT : J :־ ״J ־ ; q: J| ־ : V V T I VZ|V J-, V לכדה בךיהרקים מלןי־להודה ןאת־שרי להודה ואת־החרש ואת־המסגר מיךושלם ולבאם בבל: ב הדוד אחד תאנים טבות מאד כתאני" הבכרות והדוד אחד תאנים רננות מאד אש!־ לא־תאכלנה מרע: ־ לאמיר יהוד, אלי מהאתר, ראה ירמיהו ואמר תאנים התאנים הטבות טבות מאד והרעות רשת מאד אשר לא־תאכלנה «ty : י לרד ךבר־והוה אלי לאמיר: י■ כה-אמר יהוד, אלתי. ושהאל כתאנים הטבות האלה כן אכיר את־נלות להודה אשר שלחתי מן־המקום הזה ארץ כשרים לטובה: יושמת: עינן עליהם לטובה השבתים על־האהן הזאת ובניתים ולא אהרם ונטעתים ולא אתועז: ז ונתתי להם לב לדעת : I V: V ־; : T . *• VT * -IT:. . I. V . J ! V ־J ־ אתי כי אני יהוד, והיו־לי לעם ואנכי אהיה להם לאלה,ים >• :־ *V T . W : IV) • JT : T 2 J* 1 |T : T \ J) •ר *A כי־ןשבו אלי בכל־לבם: " וכתאנים דןרעות אשרלא־ תאכלנה מרעכי־כהואמרןהוהכן אתן את־צךק;הי עי־ r8 , ס־א יבניהו, ירמיה כד כה קפט מלךיהודה ואת־שריו ואת 1 שאריתותשלם הנשאדים בארץ הזאת ודובים ?ארץ מצתם: ־ ונתתים לזועד! קלו־עה לכל ממלכות הארץ לת־פת ולמשל לווינה ולקללה בכל־הטקמוח אשר־אדיחם 0# : י ושלההי בם את־התדב את־ההעם ואת־הדבר עד־תמם מעל האדמה אשך־נתתי להם ולאלוהיהם: כה א הדבר אשר־היה.על־ורמיהו על־כל־עם.יהודה ?שנת הרמגית ליהרקים בן־יאשיהו מלך' והודדי׳ היא השנה דראשנית לנבוכדלאצהמלזי בבל: ב אשר דבר .ירמיהו"הנביא על־כל־עם יהודה'ואלבל־ישבי ירושלם לאמה• 7מ,-שלש^רה'% לי^ייי בז־אמוזמלך יהודה ועד 1 היום הזה זה שלש ועשרים שנה היה רבד־ יהוד, אלי ואדבר אליכם אשכים ודבר ולא שמעתם: : ITATq" v T,:־ - ■•S, :־ ״ V« ן־ : f : - "ע : 1 : - : IV . י ושלח:הוד, אליכם את־כל-עבדיו הנבאיסהשכם ושלח ולא שמעתם' ולא־הטיתכם את־אזנכם לשמע: ה לאמד * J .״ ־ , V T ,V J■: • • I í AV) •:•;־* *V ן שובו־נא איש מדרכו הרעה ומרע מעלליכם ושבו על- ו • 1• T- י • - T < S׳T T ־■0 * J־1־ : V האדמה אשר נתן להוהלכם ולאבותיכם למן־עולם ועד־ עולם: י ואל־תלכו אחרי אלוהים אחרים לעבדם ולהשקסותלהם'ולא-ת?עיםו־ אורד במעשה ידיכם ולא ארע לכם:, ולא־כזמעתם אלינאכדיהוה ?מען דכעסיני כמעשה ידיכם לרע לכם: " לכן כה אמר;דוה אכאית שנן אשר לא־שמעתם את-דברי: •ת* שלח ולקהתי את-כל־מש?חותצפון5אם-יהוהואל-נםכךךאצרמל1ר ?בל' .עבדיי והבאתים "על־הארץ הזאת ועל-ישביה מל ?ל־הנוים האריה סביב והחהמלים ושמתים לשמרה !לשרקה ולחרבות עולם: ךהאבחש מהם קול ששון ו?!יל שמחה קול חקז.ויזל,?לד־׳ קיל רקו== ו,?!ור 3ר ♦ " והיתד, בל־הארץ הזאת לחרבה לשמה ועבדו הנקם לאלה את־מלך בבל ש?עיםשןת:־־והיה כמלאות לזעוזוקף. «י׳ 8״׳י . א׳ בסגןס ת׳. «י׳ r'o . הכעיסני קרי. ענעיס 378 י ירמיה כה שבעים עינה אפקד על־מלך־בבל לעל־הגוי ההוא נאם־ למרי את-עונם לעל־אחן פשדים ועיסתי אתו לשממות עולם: י־ לקכאותי על־הארץ ההיא את־כל־דברי אעיד־ הברתי עליה את פל־הפתובבפפר הזה אעיר־־נפא .ירמיהו על־כל־הנולם: יי פי עבדו־בם נם־הפה נוים רבים ומלכים נחלים לשלסתי להם פפןלם וכמפעיה ידיהם: טיפי בד, אמר להוד, אלהילשדאל אלי קח את־פום היין הקמה ד,!את מיולי וחשקיקד,,אותו את־כל־הנוים אעיר אנכי שלח אותך אליהם:« ושתו להתנעשו והויהללומפני החרב אשך אנכי שלח קינתם: ■י ואקח את־הפום מלך ,יתד ואשקה את־בל־הנולם אעיר-עילחני.יהוד, אליהם: "את־לרושלם לאת־ערי להודה ואת־מלכית את־עוחה לתת אתם לחרבה לשטח לעירקה ולקללה פיום חך,: « אודפרעך, מלךמארים ואת־עבדיו לאת־שריו ואת־כל־ עמו;־ואת בל־הערבלאת פל־מלכי ארץ העוךיואח פל־ מלכי ארץ פלשתים לאת־אשקלון ואת־עזה ואת־עקרון ואת שארית אשדוד: « את־אחם ואת־טואב ואת־בנל עמון:־־ואת כל־מלכי־צד ואת בל־מלכי צידון ואת מלכי האי אשר פעקר היק:־־ את־יסואת־תימא ואת־בוז לאת בל־קצוצי פאה: ־י ואת פל־מלכי ערב לאת פל־מלנד הערב ד,עיפנלםבמדבר: ־".ואתופל־מלכי זמרי ואת פללמלכי.עילם לאת פל־מלכימזלי: ־- לאתופל־מלכי הצפון הקרבים והו־חקים איש אל-אחיו לאת כל-המסלפות הארץ אשך על־פני האדמה ומלך ששך לשתה אחרלחם: ־׳ לאמרי! אליהם בד,-אמר יהוד, צבאות אלתי לשראל שקו לשפרו וקיו לנפלו ולא תקומו מפני החלב אשר אנכי שלח ביניכם:־י׳ לחח פי .ימאנו לקחת־הפום מ;ךך לשתות ואמרי! אליהם פד, אמר לחה צבאות שתו קשתו:־= פי הנה בעיר אשר־נקרא שמי עליך, אנכי סקל קר • רהחן לידע ןא5!ם תקה תנקי לא תנקי יי חלב אי קיא .על־3לץש9י תאלץ נאבם יהוד, ¥=אות! לו*™■ תנ3א אליהם את כל־־ד,דברים האלה ואמרת אליהם יהודי ממרום ישאג"וממעון קדשו יתןקולושאג ישאגעל־נוהו הידד' בדרכים יעצה אלבל־ישבי הארץ: ל» בא שאון עד־ קצה האלץ כי ריב ליהוד, בגולם נשפט הוא לכל־בש־ר הרשעים נתנם לחרב נאם־יהוה: לב כה אמר יהוד, צבאות T :|T ״< : jt T - ־.'.Vs : \ ן : T : JT : - T . < IT הנה רעד יצאת מנוי אל־נוי וסער נחל יעור מירבתי־ ארץ! % ןחו'חלל: יהוד בהם התא מקצת קאדץ הנד־ קצה הארץ לא וספח ולא יאספו ולא וקבח לדמן על: פני האדמה יהיו: ליהילילו הרעים וזעקו והתפלשו אהיהי־ה&ן כיי־מלאו ימיכם לטבוח ותפוצותיכם ונפלתם כבלי'המדד: לה ואבד מנוס מך״הרעים ופליטה מאדירי הצאן: לי קול צעקת הרעים ויללת אדירי הצאן בי־שדד יהודה את־מךעיתם: ל■,ונהמו נאות השלום מפנן החן אף־־יהוה: לח עזב ככפיר סבו כי־־ד,יתד, ארצם לשמד“, מפני חרץ היונה ומפני הרון אפו: מ »' בראשית מפלטת יהרקים בךןאש:הומלךיהודה הידר הרכה הזה מאת להוך, לאמה: נ כה 1 אמר ידוה כחצר כית־יהוה ידפרת ?נל־כל־^י יתדה הבאים להשתהות בית־יהויה אתכל־הדברים אשר צויתיד : • : ־1 :־ T "< T : . |" J ־ : T • :! •••׳■ :11••• I לדבר אליהם אל־תגרעדבר: ג אולי ישמעו וישבו איש ?™־?ו הרעה ןנחמתי־אל־הרעה אשר אנכי חשב לעשות להם מפנן רע מעללורם: י,ואמרת אליהם כה אמי יתית אם־לא השמעו אלי ללכתכתורתי אשר נתתי לפניכם: יי לשמעעל־דבח עבדי הנכאים אשר אנכי שלח אליכם והעזבס הפלח ולא קזמעהם: י,ונתתי אה־הכןת הזה בשלה ואת־העיר הזאתה אתן לקללה ל?ל ניב TW • ׳ גישמ׳נו הבתים ןה?לאים ןכל־הןם את־וךמיהי מד!9־ קט ץ נפשטא, «י׳ p״r . הזאת נך. אח 830 ירמיה בו את־ההבךים האלה כבית יהוד,: ח ויהי 1 ככלות ירמיהו לדבר את כל-אשר-צוהייהלה לדבר 'אל־כל־דעם ויתבשיו אתו העד,ניט ומביאים וכל־־העם ןלאמד מות תמות: ט מדוע נביתבשם־יהוה לאמיר כשלו יהיה הבית הזה והעיד הזאת תהרב מאך יושב דד,הל כל־העם אל* ירמיהו בבית יד,וה:'י ולשמש! שדי להודה את הדברים האלה ויעלו מביררהמלךביתיהוה וישבו כפתח שער־ ידוה החרש: יא ויאמרו הכהנלם להנבאים אל־השרים ואל־כל־העם לאמיר משפט־מות לאיש הזה כי נבא״אל־ העיר הזאת כאשר שמעתם באזניכם: יב דאמר״ירמיהו אל־כל־השרים ואל־כל־העם לאמיר' להוה שלחני להנבא אל־הבלת הזה ואל־העירהזאת את כל־הדברים אשר שמעתם: Vועתה היטיבו דרכיכם" ומעלליכם ושמעו ?קול'ימה אלד,יבם מחם אל-ה!מןה אער דבי עליכם: יי ואני העי מדכם עעיו־לי ?טוב ומעוך ?עיניכם• פו אך 1 ידע תדעו כי אם־ממתים אתם אתי פי־דסנקי אתם נתנים עליכם ואלי־העיר הזאת'ואל-יעזביה׳ כי־ באמת , : *J •• י. , T .VJ *' :־•־י IV J* T AV :־•־״•־ שלחני להוד, עליכם לדבר באזניכם את כל־הדברים האלה:'טז״ולאמרו השרים וכל־־העם אל־הכהנים לאל־ הנביאים אין־לאיש הזה משפט־־מות כי בשם יהודי אלהינו דבר אלינו: ■־ךרןמ1 אניבים מילןני פ«יז גיא™ אל־כל־קהל העם לאמיר: יה מיניה המורשתי הלה נבא בימי חזקיהו מלך־יהודהויאמר אל־כל־עם יהורה לאמיר בה־אמרו הוהי צבאות ציון שידה תחרש דחשלם עיעם תהיה והר הבית לבמות יער: יט החמת המתהו חזקיהו מלך־יהוהה וכל־יהוהה הלא ירא את־יהוה ויחל את־פנ יהוד, וינחם ירוה אל־הרעה אשר־דבר עליהם ואנדזני • V . T • VJT— T ן CT TIT ד V “ : . JV • V״ ' עשים רעה גדולה על־נפשותינו ן כ ונם־איש היה מתנבא ב^םלהוה א1ך;ר1 מ3ןךיך1 לי,עךים מ?א על «ינח קרי. העיר tiSÉp tó ti tvtír ה$יר ל,זאת ועל-הארץ ראתמל מר מהי: ־* וישמע המלך יד,דקים וכל־נבוריו וכל־חשרים את־ רסקיו ויבקש המלך המיתו רשמע אוריד,ו וירא ויברח דבא מצתם: ־־ וישלח המלך והדקים אנשים מצרים את־־אלנתזבךעכבור ואנשים אתו אל־מצתם: כג ויוציאו את־אותהו ממצרים ויבאהו אל־המלך״ייהויקים ויכהו ן • T *<־•:-״ • » I •T I : I VJV - V . X-V בחרב וישלך את־נבלתו אל־קברי בני העם: כראהיד אחיהם בז־שפז היתד־*. את־לרמיהו לבלתי תת־אתו :־ • at : :• v (t:|T Itt I v | jt . . . .י ... j ביד־העם להמיתו: ׳ כן^בראשית ממלכת יהויקים בז־יאו°שיהו מלך להודה היה הדבר הזה אל־ירמיה מאת יהוה לאמיר: 3 כה־אמר .יהוה\ אלי יעשה לך מוסרות ומטות ונתתם על־צואךך: ’נושללתםאל־מלךאדוםואל־מלךמיאב ואל־־מלך בד עמון ןאל־מלך צר•אי״ל־ וידח 19 מלאכים הבאים ותשלם אל־צךק;הומלך והודה• יוצרת אתם אל־אדניהם לאמיר כה־אטר לדת צבאות אלהי״ישךאל' כה'תאמרו אל-אלניבב:, יי' אנכי עשיתי אוד^ת את־האדם ואת־הכהמה אשר על־יג: ליאת בכלי הנדול ובזרועי הנטויה ונתתיה לאשר;שרבעיד: ייועונה אנכי נתתי אודפל'־האךצותחאלה5ך.נב1כךנאצר מלך־בבל עברי ונם את־תת תשלח נתתי לו ל?בךו: י ועבת אתו כל־הגוים ואת־בנו ואת־כךבנו עד בא-עת ארצו נם־הוא ועבדו בו נרם רבים ומלכים נדלים: ח‘והיה הנוי והממלכה אשר לא־יעבדו' אתו אח־ {בו?ךנאצר מלך־בבל ואת ‘אשר ל^־לתץ יאת־צוארו מגל מלך בבל בחרב וברעב ובדבר אבקדעל־הנוי התא נאם־יהוה עד־תמי אתם בידו: ט ואתם אל־תשמעו אל־נביאיכם ואל־ק9מיכם''ואלץזלמתיכם ואל־לנניכם 1אל־5ש?־יבם אשר־ל,ם אמרים אליכם לאמד לא תעברו את־מלך ב?ל: י כי לוס מ*ים לכם Web התיק ארוכם במגל אדמתכם !הרחתי אתסם ואבחתם: ’"'והגוי אשרלביא את־צואח מגיל מלך־בבלל ועבדוודגדותיו 2ל־ אךמת51אם־;תה.וןגבךה רשב בר:-ב ואל־צדק<ה מלך יתרה -ברה■ בכל־ההברים האלה לאטד הביאו את־ צלאליכם בעל 1 מלך בבל לעבדו אתו 120 וחיו: ף למה תמותו אתך לעמך ?חרב ברעב ובהבר כאשר דבר להוהאל-תוי אשר לא־לעבד את־מלך בבל: ;יואל־ תשמעו אל־הברי הגבאים האמרים אליכם לאמד לא תע?ךו את־מלך בבל כי #קר הם גבאים לכם: פי כי לא שלחתים נאסץתה להם גבאים בשמי לשקר למען הדיחי את?ם1אבךחם א1עם והנביאים הגבאים לכם: פי לאל־הכחנים ואל־בל־העם הזה הבלתי לאמד כל אמר להור אל־תשמעו אל־הברי נביאיכם הגבאים לכם לאמיר הגה כלי בית־יהוה מושבים מבבלה עתה ?וחרה כי #קר המת גבאים לכם: י אל־תשמעו אליהם עבת את-מלך בבל וחיו למה תהה העיר תאת ת־בה: " ואם־נבאים הם לאם־יש דבר־הוך אתכם לפנעו־נא ביתה צבאות לבלתי־באו הכלים! הנותרים ?בית־לתה ובית מלך להודה וביךושלם בבלה: ים כי כיי אמך לתה צבאות אל־העטדים ועל־תכם ועל־המבנות ועל.יתר ה?ליםתוקריס בעיר הזאת: כאשרלא-לקחם נכוכךנאצר מלך ב?ל בגלותו את־יכונלה בךהוללןינם מלך־יתךה טיתשלם בבלה ואת כל-חדי' יהודה ויתשלם:» כי כה אמך לתה צבאות אלת לשראל ?להכלים הנותרים בית.יהוד. ובית מלך־יהודה ויחשלם: ־כ בבלהיו^או לשמה לתו עד יום פקת אתם נאם־להור׳ והעליתם והשבתים אל־הטקום הזה: כח«1;הי 1 כשנה ההיא כראשית ממלכת צהקלה מלך יהודה י יתיר 1' מצב ירמיה כח :הודח בשנת חרמנית בחדש החמישי אמר אלי חנניה 5ן־עזור הנביא" אשר מנבעון בבית ידלה לשני הבחנים [?ל־העם לאטד: נ פה־אמרהוך, צבאות אלדד לשראל לאמיר שברתי את־על מלך בבל: ג בעוד ו שנתים ימים אד משיב אל־ה^ום הזה אתכל-כלי בית ה!.ה m• לקה נבוכתאצר מלךבבל מךהמךןום ה!ה ויביאם בבל: י ואתץכעה בןץהוזירךם מלךץהודה ואת־פל־גלות יהודה הבאים בבלה אני משיב אל־המקום הזה נאם־ :הוד, כי אשבר אח־על מלך בבל: ה ויאמר ירמיה • ▼י־׳ •jt : • ) 1v t | v j v, v : v j הנביא אל־חנניה הנביא לעיני הבחנים ולעיני כל־העם העמדים ?בית־יהוך^ י ויאמר ירמה הנביא אמן כן.יעקור• יהוד, י ק ם יהוד, את־דבריך אשר נבאת להשיב כלי ביתיהוד, וכל־הנולה מבבל אל־הטקום הזה:<אןישמע־נא הדבר תה אשר אנבי דבר באודף 1?אןנייבליעם: ״ הנביאים אשר m לפני ולפניך מן־העולם דעאו אל־ ארצות רבות ועל־ממלבות נדלות למלחמה ולרעה ילךבר:־־ הנביא אשר מבא לשלום pVibsi- תביא ;ידע הנביא אשר־שלחו יהוד, באמת: ימןח הנעה הנביא את־המוטה מעל צואר ירמיה הנביא וישברהו: א ויאמר חנניה לעיני כל־העם לאמיר בה אמר יהודה «ד■ אשבר את־ןנל 1 ;בכךנאצך מלך־בבל בעוד שנתם :מים מעל צואר כל־הנוים וילך ירמיה הנביא לדרכו: W דברץהוה אלדךמ:ה1' אהרישבור הננה הנביא את־המוטה מעל צואה ירמיה הנביא לאטד: ■נ הלוך 1א,«ךת אל־חנניה לאמה בה אמך יה(ך, מומת עץ, שברת ־1?שית תחתיהן מטות בחל: ייכיכדראמר .יהודה צבאות אלהי:שראלעל בחל נתתי על־צוארו בליה,נדם ?אילה לעבד אח־נבכתאצר'מלןד־בבל ועבדהו ונם אתי rp השדה נקהי' לו: ־י ויאמר ודמיה הנביא אל־הננידי, חזני הספד נפסיסים . הנביא 332 ירמיה כדו כט W* לא־שלחןי ,ידלה ואתה ךו?טחר! את־העס הזה עלה$ןר: « לבן פה אמר הוה ה?ני משלחןי מעל פע הארמה השנה אתה מת כי-סרה הברת אל־הוה: י.רמתהננ;ה הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי: כט א ואלה'דברי הספר אשר שלח ילפדה הנביא מירושלם אל־יתר זקני הגולה ואל־דהכהנים ואל־ הנביאים’ואל־כל־העם אשר הגלה נבוכתאצר מירושלם בבלה: ב אקרי צאת יכרה־המלך‘והגבירה והפריסים שרי יהודה ויתשלם והחרש והמסגר מירושלם: ג ביד א^תבןהבפן־י™ בן־הלקה א^ר שלה צךק|ה מלך;הוךהאל־נטכךנא^רמלךבבל בכלה לאמיר: ילה אמר יהוד, צבאות אלד,י ישראל לכל־הגולהאשר־הנליתי מהשלם בבלה:״ m בתים ושבו ונרגנות לאכלו את־ פרין: י קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת־בנותיבם תנו לאנשים ותלדנה בנים ובנות ורבו־שם ואל־תמעטו:« ודר^ואת־שלום העיר אשר הגלותי אתכם $מה והתפללו בעדהאלץהוה בי בשלומה לה:ה לבם שלום: ח כי כד, אמר יהוד, צבאות אלהי לשראל אל־ ושיאו לכם ?ביאיכם אשר־?ל,ד?כם וקקמיכם לאל־ תשמעו אל־חלמתיכם אשר אתם מהלמים: ט בי בשקר הם נכאים לכם בשמי ל** שלחתים נאם־יהוה: י כי־־כה אמר יה1הכילפימל^תלבבלשבעיסשנהאפקדאתכם והקמתי עליכם את־דברי הטוב להשיב אתכם אל■ -ו:- •ן| •> ;־ •• Vq V # :י J\T ־ : V : V J' T) • . המקום הזה: יא כי אנכי ידעתי את־־המחשבת אשר אנכי חשב עליכם ?אם־יהוה מלשבות שלום'ולא לרעה ליתת לכם אחרית ותקוה: יב וקראתם אתי והלכתם והתפללתם אלי ושמעתי אליכם: ■נומיןשתם אתי ומצאתם בי תךן־שני ?בל-לטעבם: יי ןנמצאתילכם נאם־יהוה ושבתי את ־ ירמיה כ« קצב את־שביתכם וקבצתי אתכם מכל־לגוים ומכל־המקומות #־ n&j אתכם שם נאםץתד,וד,שבתי את?ם אל־ מקום אשר־הנליתי אתכם משם: ־יכי אמרותם דקים לנו,יתד, נכאים בבלה:« כי־כה 1 אמר יתה' אל־תמלך והיושב אל־כפא דוד ואל־כל־העם היושב בעיר הזאת אחיכם איטי «י»או אתכם פנולה: V בה אמר ותה אבאותתני משלח בם את־החרב את־הרעב ואת־הדבר ונתתי אותם בתאנים השארים אשר לא־־תאכלנה מדע: "!רדבתי אתריהם בחרב ברעב ובדבר ונתתים לוועדי, לכל וממלכות *ארך לאלה ולשמה,ולשרקה ולחרפה בבל־תוים אשר־הדחתים שם: י= תחת אשר־לאי־שמעו אל־ך5נרי נאם־יתהיאשר שלחת אליהם את־עבדי הנכאים השיבם ושלים ולא שמעתם נאם־יתה: נואתם שמעו רבר־ירוה כל־הנולה אשר־יימלחתי מירושלים ??לי"'" בדדאמר לתה אבאותיאלהי ישראל אל־אםאב ?ן־קותה ואל־צהקית בן־מעשיה הגבאים לכם ?ש?' שקר הנני 1 נתן אתם בור נבוברראאר מלך־?כל והיבם לביניכם: ־־,ולקח מהם קללה לכל ןלות.יהודה אשר ?בבל לאמה ישמןייתה בצדקית ובאיוב אשך־קלם ?!לןי־בבל באש: נ־ יען אשר.עשו נבלה ?ושואל וינאפו את־נשי רעילס!ודברו רבד בשמי #קר אישר לוא צרתם ואנכי הוידע ועד נאם־יתך,: ־י ואל־שמעןת תחלמי תאמר לאמיר: כה כד־אמר להוד צבאות אלד,י ישראל לאמיר עץ אשר אתה שלדת בשמבדד ספרים אל־ב4 העם אשריביחשלם ואל־צפניה בן־טעשיה הבלן ואל־ ?ל־ר,?ה?ק לאמיר: =ןתח נתנןי בהן תחתיתידע הברון ,תות פקדים בית יתר, לכל־איש משנע ומתנבא ונתתי׳ איזו אל־הטהפבת ואל־הצינק: כ■ ועתה למה לא נערת ?ון־מית הענתתי המתנבא לכם:־״ ביעל־ק שלח אלינו שביתכם קי־י. לושה קרי. עי׳ מ״ש . ה״יע <ךי • לכל 886 ירמיה כט ל בבל לאטד ארבה היא בנו בתים ויכבו ונטעו גנות ואכלן אה׳-פריה!': ־־בקקא צפדה הכהן את־הספר תר. באז5: m הנביא: לדת ךברץה1ה אל־ורמית לאטד: לא שלח על־בל־הנולה לאמיר כד, אמר ירוה אל־שמעיח הנחלמייעץ אשר נבא לכם שמעידה וארלא שלחתיו יבטח אתכם על־שקר: ל־ לכן כה־אמך יתד, הנני פקד על-שמעת, תחלמי מל־ירעו לאךהיה לו איש ויויכבו בתוך־העם תה 1לאץךאה בטוב אשר־אני עועוה־לינמי :אם־יתה פי-סרה הבר.על-יחיה: , ל« הדבר אשר היה אל־ורמ:'הו מאת יהודי, לאמיר: נ פד,-אמר ותה אלת ושהאל לאטד ?הב־לך את ?ל־ הךברים אשר-ךבךתי אליך אל־ספר: נ כי הנה ומים באים נאם־יהוח ושבתי את־שבות עמי ישראל ויהודה אמר יחוד, והשבתים אל־חארץ אשד־נתתי לאבתם וירשוה: י ואלה הישרים אשר דבי ותה אל־ישראל [אל-יתהה: הכי-כד, אמי. יהודי קיל הרהר, שיטענו פחי ואין שלום: ישאלו־נא וראו אם־ילד וכר מדוע ראיתי כל ־נבר:דיועל־הלציו ?:וללה ונהפבובל־פדם לתקון: !הוי כי נחל תום התא מאין כמת ועת־צרה היא ל!עקב וממנה רשע: י׳ ותה ביום ההוא נאם ויהוה צבאית אשבר עלומעלצוארןדומוסרותיןד אנתק ולאקעמדו־בו עותרים: תעבדו את ותה אלתהם,ואת דוד מלכם אשר אקים להם: י ואתה אל־תיךא עבדי ועקיב נאם־יהוה ואל־תחת ושהאל בי תד מושיעך מרתק ואתחך?!־ מס ש5:ם ושב ועקב ושקט ושאנן ואון מווריד: ףכי־אהך אד ?אם־יתה להושיעך כי אעשה כלה בכל־הנרם 1 אשך הפצותיך שם אך אתך לא-אעשה כלה דפחתיך למשפט ונקה לא אנקך: -3 כי כה אמר יועד־, אךש ??!?כך HP59 H?C8 * *תן י?1 למזור ךפאוח תעלה צי׳ נדע. ירמיה vb b קצד תעלה אך לך: 'יפ^1אד.ב:ך שכחוך אית!י hT» בי מכת או:ב הכיתיך מופר אכזרי על רב עונך עצמו הטאתיך: ־"‘מה־תועק על־שברךאנושמכאבך על ו רב ?בינך ’עצמי הט**ו,W אללי לך: ״ ?19, כל־אכלנך :אכלו וכל־צךי.ך.כלם בשבי:לכו ןר,ץ שאפיך למשפר׳ וכל־«ךך א5ן לבי: יי כי אעלה ארכה^ךומטכועך ארפאך נאם־והוה בינךךוהקךאו לך צלן היא דרש אך לה: ״כהו אמך יהוה תני-שבשבות ÍW נ?קו= ומשכנתה ארחם הכנתה עירעל־תלר, וארמון.על־ משפטו,.ישב: י=רצא מהם הודה וקול משחקים וךרכהיס ולא ימעטו והכבךתים ולא:צעת: ־ ÍOJ בניי כקדם ועדתי לפג: תכך ופקדתי על בל־לסציי: “?מד, אדירו ממט ומשלו מקרבו יצא והלךבקיו ו5נש אל: כי מי המרזה ערב את־לבו לגשת אלי נאם־יהוה: כב והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים: ע הנהו סערת יהוד. חמה יצאה סער מתגורר על ראש רשעים יחול: כי לא ״,J. I r V T : J A” : ;• V- :1T T :שוב חרוץ אף־יהוה "עה־עשתו,געד־הקימו מזמות לבו כאחרית הימים תתבוננו בה: כיי בעת ההיא נאם־יהוה #דהלאלהים לכלמשמחותןשראלוקטההיו־לילעם: לא» כה אמר יהוד, מצא חן, בטךבר.«= שדדי חלב ל,לוך להתיש רקודאל: נ מרחוק יתד, נראה ל:,ואהבת עולם אהבתיך על־כן משכתיך הסד: נ עוד אבנך ונבנית בתולת.ישראל עוד לעדי הפיך דצאת במחול משחקים: י עוד תטעי כרמים כהרי שמרך נטעו נטעים וחללו: " כי:שתם קךאו נצרים כדך אפרים קומו ונעלה צ־ך אל־יהוה אלד,:נו: י כי־כד, 1 אמר,ידוה תו ל:עקב שמחה מנהלו בראש דגוים השמיש הללו ואמת הושע :הוד, ?ת־עמך את שארית לשתנל: יהנני מכיא אותם מאדך ?®ן וקבכתים מ!ךכ0’-אךך1עט עור ופקח הדדי דללת ית<ד א׳. ■תח 03ר*. סל* ו׳. ק-ן יחדו הדו החל נדול ישובו' חנה: ח בבכי יב^ו ובתחנונים ־ : T.J I •VT׳ I T, IT . ״T J• : • ; TI : ן■ -I :־ • ן אובילם אוליכם אל־נחלי מים ב.ךךןד;שר לא .יבשלו בה כי־הייתי לישראל ל^ב ואפרים" בכרי הוא: ט שמעו AT •ן 1 • •*•»*••• r • •t •r • • • <• T • < • • ׳־- רבר־יחוה גויבם וחגית באיים ממרחה ואמרו מורה : * : | AT I V לשראליקבצנו #1>ך1 ?רעה ?!־!־י כי־פרה להוך אוד לעקב m מיד חזרן ?מנו: " ובאי ורננו במרום־ציון .ונהרו אל־טוב.יהוד, על־דנן ועל־תירש ועל־לצדד מל־ ?ני-צאן ובקר להלתה נפעם'כנןתהולא־יוםיפו לדאבה עוה: ע אז תשמח ?תולה ?מחול ובהרים וןקנים-יחדו והפכתי אכלם לששון ונחמתים ושמחתים מינונט: ינןתיוד נפש הכתים דשן מטי את־טוכי ושפעו נאם־ להוה:’יכהואמר יהוד, כ־,1ל ברמה נשמע הי ?כי תמרורים רחל ??פד, על־?נ:ה מאנה לתחם על-כלד׳ כי. איננו: ־י ?ד,ואמר והוד, מנעי קולך מבכי ועינלך מדמעה כי:ש שיכר לפעלתך נאם־־להות ושבו מארץ אויב: «!£g$gre לאתתבןןד'?אם-יהוך, ושבו. בנים''לנמלים: ■י שמוע שמעתי אפרים ?תנורה לכדתני ואוסרכענל לא ל8יז ?W מיעמיד■ ?י m ותר■ אללר ♦ " ?י־אתכי שובי נהמתי ואסרי תליני עלריד,WS ונם־נכלמתי כי נשאתי הרפת־נעורי: ■ט הבן לקיר לי 'אפרים. אם לד' שעשזעים ?י־מדי ר?רי 9!'ti־ איבתו עוד עליכן המו מעי לו ודוס ארחטנו נאם־יתה: נ תניב' לך ?ינים שמי לך ת?רוךים שתי לכך למ?לד■ נרו הלכתי שובל בתולת לשראל שבי אליעהלך אלד,: ף׳ עד־ מתיתתחמקץהכתר,שובבהכי־ברא להוד,הדשה בארץ נקבה תסובב נבר: ־־ כד,-אמר לתה ??אות אלפי .ישראל עוד ןא?ת את־הדבר הזה כארץ להודה ולעריי ?שובי את־שמתם ’לרכך לד,לה נוה-צדק הר תקל®' « ולשבו בד, ,יתדה ןכלקעריו לחת אכלים ונסעו בעלי • חלכת קרי. כי ירמיה לא קצה ני כי הרויתי נפש עיפה וכל־נפש יאבד, מלאתי: כה עלזאת הקיציתי ואראה ושנתי ערבה לי: כי הנה ימים באים ) :T :/T \• T : fhV # : V|T • J | • V יי| • ••* T .7• T •) נאםךהוה וזרעתי את־בית :שראל ואת־בית יהירה זרע אדם תדע בה?": ° ומי; באעך שקךתיעליל,ם למויני ולנתוץ ולדורם ולהאביד ולהרע כ! עליהם לבנות ולנטוע נאם־יהוה: כה בימים ההם לא־יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושנייבנים תקהינה: כטבי אם־איש בעונו״ימות בל־האדם האבל הבסר תקהינה שניו: ל הנה ימים באים IT JTI|T T "׳. ־ T • . T JV I : “ V A| • "״ V* T /• T נאם־יהוה וכרתי את־בית ישראל ואת־בית יהודה ברית ■ t ; *t : •t!-. • •.־ . :•< ו- דורשה : לא לא כברית אשר כרתי את־־אבותם ביום ל,ד!זקי ?:דם להוציאם מארץ מצרים אעורי־הטה לפרי את־בריתי ואנכי בעלתי בם נאם־והוה: ל־ בי זאת הצדית אשר אברת את־בית.ישראל א־וי ר,;מים ההם נאם־ וחדו נתתיאת־זעורת1 ?קרבםןעל־לבם’אכתבנה ילצסי להם לאלהים והמה יהיו־לי לעם: ל: ולא ילמדו עוד איש ^ת־רעהו ואישאת־אחיו לאמיר דעו אודלהוך. כי כולם ודעו אותי למקטנם ועד־נדולם נאם־יהת כי אסלח לעוננם ילחטאתב־לאא^־עור: ליבהואמריהוה נתן #ti ?אור יומם הקת ירחי וכוכבים לאור לילה רגע הים ־ T. J •י , T I"/ ־ : | T J : V T״: T, ־> ־ T !ודמו גליו יהוה צבאות שמו: לה אם־ימשו ההר,ים י׳אלה מלפני נאם־יהוה נם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי ?פני כל־הימים: לי כהו. אמר יהודה אם־ימדו שמ:ם ?למעלה ,רחקרו מוסדי־ארץ׳למנזה נם־יאני א?אם?כל■ !,יע:קוראל על־בל-אשרעשו נאם־יהוה: ל׳ הנך, ימים ?אם־ןהוח ונבנתה העיר ליהוד, ממנהל 0נ?אל עד־ ?עד הפנה: לח יצא עוד קוד, המךהננדו על נלעת ?ר? pplj געתה: * ,וכל־ד,עמק הפנרים 1 ,והדשן ופל-ל,שרמות ^ד״נהל קךרון עדיפנת שער הסוסים מורחת קדש לתה לא-יגהש ולא;יהרם'עוד'לעולם: יזיז׳ כח״ק . דנש אחר שורק. גאים נךי ולא נתיב, p• ק־־י . ומודם" קרי • הדכר 390 ירמיה לב לב.« הדיבר אישר הלך אל-לרמידו מאת לדויד, בשנת העשרה לצךקהו מלך להודה היא דשנךי?מצדי־עקלד ענד לנ?וכךךאצר: נ לאו דיל מלך כבל צרים .על־ לחשלםולךמית הנביא היה כלוא בדצר המטרה אשר י"־?,לך ימבק: &2חץהדי לאמיר מדוע אתה נכא לאמיר כה אמר יהוד. הנני נתז A ־ - - T • T ן ״* . T : J T י•!:,״ •1 את־העירה!את?נ;ךמלךבבל ולכדה: יוצדקית מלך להודה לא למלט נלד'הכקרים כיונתן דופן ?ד מל־: בבל ו.דבר־פיועם-פיו לעינלו את־עינו תראינה: " ובבל יולך את־צךק;ד,1 לשם לדלדעד־פקדי אתו נאם־לדוך בי תלחמו את־דננק!ךים לא תצליחו: י ולאמי לר?:" "ירי דבר־יהוה אלי לאמר: ז הנה חנמאל בן־שלם דדך בא אללך לאמרקנךלך את-שרי *שר בענלזוף י כי לך משפט הגאלה למנות: ח דכא אלי חנמאיר1 בן־דודי כדבר לדוד אל־דצר דטטקד ויאמר אלי קנך נא את־ שירי אשר־בענתת אשדו?ארץ 3!ימק ?י לךWP לורשה ילך הנאלה קנה־לך ואדע בי ךבר־לד:י׳ לייא 5 = ואקנה את־דשדדמאתהנמאל בן־דדי אשרב׳ננתד ואשקלד־לו ^את־דבקף שמנה עוקללם ועקרה הכסף! יואכתב בכפר ואחתים ואעד עדים ואשקל הכסף כטאונלם: •־־ואקד את־ספר המקנה את־החתם' המצור. והחקים ואתהנלוי: -נ,ואתן את־דפפר דטקנה אל־ ברוך בל־נרלה בן־מדסלד לעיני סנמאל ידי ימיל העדים הכתבים בספר המקנה לעיני בל־דידודיס ד,;קבים כסצר המטרת '־ואצור. אח-ברוך לעיניהם לאמר; יי בה־אמר להוד. צבאות אלדי לשיראל לקול אתהפפרים האלה.אתי0ןר המקנה תה ואת קדמום ואת ספר הנלוי הוד, ונתתם ככלי־וררש למעל-יעלי, ;מים רכים: ־י כי כה אמר להוה צבאות אלוי נקנה קרי. עיניו נך. «י־ ס״ש. ח3' כקגן. ישראל ירמיה לג קצו ישראל עוד יקנו בתים ועזרות וכרמים בארץ הזאת: טז ואתפלל אל־יהוה אחרי תתי את־פפר המקנה אל־ V |T : ־ ״•) AT : V ־1:־••> V CV* ברוד מעריה לאמר: יז אהה אדני יהוד. הנה 1 אתה עשית את־השמים ואת־הארץ בפחד הגדול ומרעד הנטויה לא־יפלא ממד כל־דברן יח עשה חסד לאלפים ״ AT J ץ | • 1” V V V < |T T T V J J • T:״ ל * ץ י ומשלם עוז אבות אל־חיק בניהם אחריהם האל הגדול הגבור יהוד. צבאותשמו: יטגדל העצה ורב העליליה ! JT : : | ן J י T|״t ::־) . ▼1:־ *I* •ל'־׳( אשר־עיניך פקחות על־כל־דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו:Tכ אשר שמת אתות ומפתים בארץ מצרים עד־היום הזה ובישראל ובאדם ותעשהלד שם כיום הזה: כא ותצא את־עמד את־ישראל מארץ : I ע •״V ־- I •VJV •• T : • x V V I : - V e- |V - J מצרים באתות ובמופתים וביד חזקת ובאזרוע נטויה ובמורא ןךול: ־נ ולתן להם את־הארץ להתאשר־ נשבעת לאבותם לתת להם ארץ ובת דולב ורבעו: » ויבאו וירשו אתה ולא־שמעו בקולך ובתדותד לא■ ז&כי אח ?ל־אשר צרתה ללם לשבות לא ולקרא אתם את ק־ל־הרעה הזאת: כיהנך. הפללת באו המיר ל^כרה והעיר'נתנה מך הכשדים הנלחמים מליךמפני החרב והרעב והדבר ואשר‘דברת היה והנך ראה: כי׳ ואתה אמרת אלי אדני יהוד. קנה־לך השדה בכסף : - T T T •• - ד־ V: JT ״ : !••v T - $ | : I« ( ־־ I V! V והעד עדים והעיר נתנה מד הכשרים: מ ויהי דבר■ יהה אל־ירמיהו לאמרי: ם הנה אני ייהוד. אלהיכל־בשר הטט3י,ל?לא ?ל־דבו־: ™לבן ?די אמר להול קננינהז את־דלירהזאת בד־ למבדים וב:ר נבוכדראצרמלר בבל ולקדה: כטובאו ד,כשדים הנלחמים על־העיר הזאת והציתו את־העיר הזאת באש ושרפוה ואת הבתים אשר קטרו על־גגותיהם ’לבעל עוהפכו"נסכים לאלהים אמרים למען הכעסני! ל כי־היו בני־לשראל וקד להודה אך ע^ים vyy בעינל מןעךתיהם כי בני־לשראל אך p ymrui* . טכעשים 392 ירמייד! לב tym ידיהם ?אם־יהיד■:*׳כיעל־אפי ועל־המדני היתד־, ?י העיר הזאת למן־היום אשר פנו אוהל וער הלום הזה להסיר״ «ל לנעל ?’1־רעת בנן־ושראל 351: יה1ךה אשרעשו להכעסני הטה מלכיהם שריהם כהניהם ונביאיהם ואיש יהודה השבי יחשלם: ע ושנו אלי ונדף ולא פנ:ם ולמד אתם השכים ולסר ואינם שטעים לקיחת מוסר:' לי השיטו שקוציהם בבית אשד־נק־א שמי־עלד לטמאו: לה ויבנו את־בנרת הבעל אשרובלא tára להעביר את־כניהם לאת;5נותיהם למלך אשר לא־צויהים ולא עלתדה על־לבילעשות התועבה הזאת למען ההטי" את־-יהוך— : לי ועתה לכן כר,־אמר יהודה אלה: ישראל אל־העיר הזאת אשריו אןזם אמרים נהנה ביד מלך־בבלבחךב וברעב ובדבר: ל׳ הכי מקבצם מכל־האךצות אשר הדחתים שם באפי ובהמתי ובקצף !הול י והשבתים אל־המקום 'הזה והשבתים לבטח: לה והיו לי לע0 ואני אלדה להם לאלהים: ל= ונתתי להם לב אחד לרך אחד ליראה־, אות: כל־הןמים לטוב להם [לבניהם אחריהם: ־ וכרתי להם ברית עולם אשר לא־אשוב מאחריהם לחיטים' אותם ואת־וו־אתי אתן בלבבם לבלתי'סור י מעליי: ם" וששתי עליהם להטיב אותם ונטעתים בארון הזאת באמרה ?כיל־לבי ובכל־נפשי: «' ?לכה אמר :הלה־. כאשר הבאדד אל־העם הזח את כל־הרעה הגדולות הזאת כן אנכי מביא עליהם את-כל־הב1בח אשר אנכי דבר עליהם: « ונקנה השלה בארץ הזאת אשרו אתם אמרים שממה היא מאין אדם ובהמה נתנוה ביד הכשרים:_ ־י שחת בכסף וקנו וכתוב בפפר 1 וחתום [העד עדיםבא.רץ ??:?ץ ובסכיבי דישלם ובערי ןה1וד", הכעיסני כך. החטיא קרי. ובןןרי ירמיה לב לג קצן (מד ההר וננערי ד,שפ<ה ובןנרי ב$;3 בי־אשיב את־ שבותם נאם־־יהוה: 2 ^ T) :.״ T J| .לג א ויהי דבר־להוה אי^־ירמיהו שנית והוא עודנו ;נצור בחצר המטרה לאמיר: כ כד,־אמר להוד, עשה יהוד, יוצר אותה להכינה להוד, שמו ן ג קרא אלי ואעג דואנידה לןי3ךלות עצרות לא לד^1ם: י ?י בה אמר יהוהאלדי וקוראי $ל־|0’ ד,וניר קואת ועל־פתי מלכי להודה מתצים אל־הסללות [אל־חחרם: ה באים להלחם אתר,בשדים ולמלאם את־פנב; האדם אשר־הביתי באפי ובחמתי ואשר הםתרד פנימהונירהזאתעלכל־רעתם: י הנני מעלה־לה ארכה ומרפא ורפאתיכם וגליתי להם r : •י -וד־ ״.* T* ך\ VT ־2 2 V T • J* •• •: A• T .עתרת שלום ואמת: י והשבתי את־־שבות יהודה ואת :־ *,IV •• IV . I. T V ־1:־ •1• V : . T : J : V שבות ישראל ובנתים כבראשנה: ח וטהרתים מכל־עונם 2 I* T 2 # .<• * i f A•• T 2 • J ס T • Í^-J- 2 ITj :־ VT: אשר חטאו־לי וסלחתי לכול־עונותיהם אשר חטאו־לי • •י• יו• ° • זי • • • •ן 1 ן , .it ) j • .* ואש- פשעו בי: ט והלתהילי לשם שישון לתהלה ולתפארת לכל'נולי הארץ אשר ישמעו את־כל־הטובה אשר אנכי עשה אותם ופחדו ורגזו על כל־הטובה ועל כל- • T <- : |T: J':|T T # JV * |T ?.-.T VT 1• T : I V»T T, , I : v s יב כה אמר יהוד, צבאות עוד יהיה ובמקום הזה החרב מאיךאלם ™־“י•?־׳ ימלמז ?.ידי ידם הרמים צאן • ״ np ההר בערי השפלה ובןנרי הנ3ב ימדץ בנ:מן ובסביבי,ירושלק ומנרי יריבה.עד וע?ב;רנה הצאן 2ל־יךי מונה אמר יהוד,: ייהנה ימים באים נאם־יהוה AT Í \ X V T J* T 9** * IT | v- T VT /** 394 ירמיה לג לד והקמתי’ את־הדם־הטוב א^ור ד^־תי אל־בית ד^ראל ועל־בית יהודה: טי בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה "ועשה «ןט וצדקה בארץ: טי בימים ההם תושע והודה ויחשלם תשכון לבטח וזה אשרץקרא־לדי והוד, 1 צדקנו: יי כי־בד, אמר יהוד, לא־וכרת לדוד איש ישב על־כפא קית;ישראל: יי׳ ולכד,ניםהלףםלאץכרת איש מלפני מעלה עולה' ומקטיר' מנחה ועשה זבח כל־הימים: יט ויהי דברץהוה אל־ירמיהו לאמיר: ככד, אמר :דוה אם־־תפרו'אודבריתי היום ואודבריתי הלילה ולבלתי • V •• T ן : • •V • : V $ J־ T :AT ץ : • : •י היות יומם־ולילה בעתם: כא נם־בדיתי תפר את־דוד עבדי מהיות־לו בן מלך על־כסאו' ואת־הלוים הכהני־ם משרתי: כב אשר לא־יפפר צבא השמים ולא ימד חול : T :iT| ״:־ V> | ץ •ץT *׳ : JT• ־ y.: • ~ T ״ ־־) j הים כן ארבה את־זרעדוד עבדי ואת־הלויכם משרתי אתי: בג דך,י דבד־יהוה אלץרמהו לאמיר: כי הלוא ראית מד,־העם הזה דברו לאמיר שתי המשפחות'אשרבחר והוהבהם דמאסם ואת־עמי.ינאצון מהיותעוד נוי לפניהם: כה Vő אמר י'הו:הא'ם־לא בריתי יומם' ולילד, חמות שמים pl* סי) 9 \ T,.:AT T )JT\, ואו־ץלא־שמתי: "פם־זרעתנקוב ודוד עבדי אמאס מיוקיז מיךעו נועלים אל־וולע אברהם ומנקב ?SÍT את־שטתםורחמתים: ' לד - הדבר אשר־היה את־־ירמיהו מאת יד,ni ™אצל־ ?לךבבל Í ,כל-הילו ן־ל-ממלכות ארץ ?בעלת ידו ןכל־העטים נלחמים על־יחעלם ,ועל־כל: ?דיה לאטד: ־כה־אטר ויזה אלל:וק*ראל לה nes> אל־צדקיה! מלך יהודה ואמרת אליו כה אמר יהוד, הנני נתן את־העיר הזאת ביד מלך־פבל ושרפה באש: נ ואתה לא תטלטימיךז בי תפש יתתלל• ומדו תנתן ועיניך אח' עיני מילך־בבל 3’Slii^ י?'ד' את־ייך לרבך ובבל ותבוא: יאךשמןנךבד־תוהצךקיהו מלך;הוךה?ה־א?ךלתי׳ מלאו׳. אשיב קרי. עי׳ ם־עו. עליך ירמיד! לג לד קצף! עליך א* תמות בחרב: ה בשלום תמות ובמשרפות *ט־סיך המלכים הראשנים אשר־הי\לפניך כן ישרפר לך והוי אחן לכונות־לך כי־דבר אני־דברתי נאם־יהוה: י ו;דבר יךמ:ה1 הנביא אל־צדקחו מלך ירודה, את כל־ קדברים האלה 3ירו?זלם:. וחיל מלך־ככל נלחמים ?1ל־ !־תשלב ועל כל־ערי יהודה הנותרות אל־לכיש ואל־ עזקה כי הנה נשארו ?ערי יהודה זעךי מבצל: ח הדבר אשר־הה אל־:ךמ:הו מאת להוה אחרי כרת המלך צךקיהו ברית אהכל־העם אשר בירושלם לקרא להם דרור: ט לשלח איש את־עבדו ואיש את־שפחתו העברי וחעבהה דורשים לבלתי עבד-בם ביהודי אחיהו איש: י !:שמעו כל־השרים וכל־העם אשר־באו בברית לשלה איש את־עבדו ואיש את־שפחתו חפשים לבלתי עבד־בם עוה!ושמעו וישלחו: יא רשובו" אחרי־כץ לשיבו אות־ העברים ואת־השפהות אשר שלחו חפשים ויכבישום לעבדים ולשפחות: יב!יהי דבר־יהוח אל־ירמיהו'מאת יהוה ,לאבוד: ע כד,-אמך יהוד,.ישראל אנכי פרתי פרית את־אכותיפם פיוס וך,וצאי אותם מארץמצרלם ?פית ?כדים לאמה: ׳וימקץ שבעשנים תשלחו איש את־ אחיו העברי אשר־ימבר לך ועבדך שש פנים ופילחתי ?פשי מעמך ולא־שמעו אבותיכם אלי ולא הטו אות" אונם: ־» ותשבו אתם היום ותעשו את־הישר פעילי לק־א דריראיש לרעת ותכרתו פרית לפני«ng אשר־נקרא שמי .עליו:י" ותשבו ותחללו את־שמי ותשיבו איש את־ 8בדו ואיש את־שפחתו אשר־שלדותם חפשים ל»שם -ייזפבשו אתם להיות לבם לעבדים ולשפחות: יי לכן־כה־ אמר ידוה אתם לא־־שמעתם אלי לקרא דרור איש ?אחיו ואיש לרעהו ה?נ: קרא לכם ךרוהנאם־והוח אלד,דורב אל־היפר ואל-הרעב ונקותי אתכם לוועד־ו לכל יחיד •׳. למוח <ך . טטלכוה 396 ירמיה לד לדן ממלכות p "תחתיאת־סא;שים הזנכרים אתור"' !&ך לא-הקימו את־דמרי מריוז א?יר 11״י לפד הענל אשר כרתי לקזנןם ו!ע?ךו כין בתריו:-6 שירי להודו! ,ועזרי לרושלם הפרכים והכהנים וכל עם ליארץ הןנמרים כץ בהרי הענל! נ ונתמ אותם מד איבילים iF?Ty#’נפשם י^תר, ומלתם למאכל לעוף השמלם ולבהמת הארץ:. ־א ואת־צךקחו מלך־יהודה ןאת־שךיו אתן ביד איביהם וביד מבקשי נפשם וביד היל־1 V ״ 1 : ־1- : V. .**:»• •J : ־ J |*־J <־ : AT , : “ >•* , מלך בבל העלים מעליכם: כב הנני מצוד־! נאם־יהודה וך־,שבתים אל־העיר ד,זאת ונלחמו,עליה ולכתה ושלפה מאש ואתגרי,יהוהר, אתן שממה מאץ ישב: לה« הדבר אשר-תה אלררמהו מאת יהודה בימי ןך,ךקים בןלאערהו מלך יהורה לאטד: י הלוך אל-בית הרכבים ודברת אותם והביאותם בית יהוד-, אל־אהרת הלשכות'וה?ז.רךת א״= י"!:1וא-קח,את־יאזמהבד ןרן:הי בך־חבצלה ואת־אחיו ואת־כל־בנץ ואח כלבית הרכבים: י ואבא אתם בית יהוד,אל־לשכת בר חנן בן;י;דל:ה1 איש זהאלהים אשר־אצל לשכת השרים אשר ממעל ללשכת מעשיהו בן־שלם שמר ר&ף: ה®16 ל?3י י בןי בית־קרכבים נבעים מלאים ש״יכפוח ואמר אליהם שתו־יין: י ויאמרו לא נשתה־יין בי יונדב בן־רכב אבינו צוד, עלינו לאמה לא תשתו־ייז אתם ובניכם עד־עולם: ז ובית לא־תבנו וזרע לא־תזרעו וכרם לא:ת|ועו״ולא;תה לכם כי באהלם תשבו כל־ ימיכם למען תחיו ימים רבים על־פני האדמה אשי אתם נרים שם: ח ונשמע בקול יד,ונדב בן־רכב אבינו לכל אשר צרכו לבלתי שתות־ייץ כל־ימינו אנחנו נשינו ביני יבחינו:= ולבלתי מות בתים לשבתנו וכרם ה!יי• ווונע לא;היה,־לנו:* $1ב באהלןם.ונשמע ונעש כבל ne״ «rx• #?ר ירמיה לה לו קצט s&W&t אבינו: 'א1ךדיבעלותנבוכדךאצךמלך־ בבל אל־הארץ ונאמר באו ונבוא ירושלם מפני חיל חכורים ומטך חיל ארם ונשב כיחשלם: י־ ויהי דבר־ :הוד, אל־יךמיך,1 לאסיר: ■ג כה־אמריהוהצבאיות אלדד :שראל הלך ואטןת לאיש יתדה ולישבי ותשלם הלוא חקת מוסר לשמע אל־ךבךךנאכדיתה: ■יהורם את־ ךבריוהונדב בן־לבב אשר־צוה את-^ניו לבלתי שתות־ :ך, ולא שתו עד־תום חוח ןי שמעו את מצית אביהם ואנכי דברתי אליכם השכם .והבר ולא שמעתם' אלי: "ואשלח אליכםאת־כל־עבדיהנביאים 1'השכם ושלחו לאמה שבו־נא איש מדרכו הרעה והיטיבו מעלליכם ואל־תלכו אחרי אלהים' אחרים לעבדם ושבו אל־ האדמה אשר־נתחי לכם ולאביהיכם' ולא הטיתם את־ אמכם ולא שמעתם אלי: ־׳בי הקימו בני:הונדב בך רכב את־מצות אביהם אשר צום והעם יהוד, לא שמעו אלן: י לכן כה־אמר יהוה אלה: צבאות אלה• ושראל הנני מביא אל־והודה ואל כל־ךשבי וךושלם,את ?להרעה אשי דבו־חי עליהם ;ען דברתי אליהם ולא שמעו ואקרא להם ולא,ענו: יי׳ ולבית הרכבים אמר.ירמ;'ד,ו כה־אמר ;חוה צבאות אלה: לשראל וען אשר שמעתם על־מצותיהונדב אביכם ותשמתאת־כל־מצותיו'ותעשו ככל אשר־צוה אחכם: ;־לכן כד,־אמר .יהוד, צבאות אלהי לשךאל לא־וכרת איש ליונדב בן־ךכב עמך לפך כל־הימים: לו"א י ויהי בשנה דדמגית ליהויקים בז־י^שיהו מלך הודה היה הדבר הזה אל־־המיהו מאת יהוד. לאמה: כקה־לןדמגלת־םפר ולת?ת אליה את כל־הדברים אשי' דבךתי אליןד _על־ישראל;ועלץהוךה געל־בל־הנוים מיום דברתי אליןד מימי יאשיהו ועד היוםהזה: ג אולעשמעו 398 ירמיה מ בית.יתדה את כל־הר״עה אשר אנכי חשב לעשות להם למעןי״שובו.איש מדרכו הרעהופלחתי לעונם ולחטאתם 5 י דקרא .ירכיהו אדת־בךוך פךנהדו ויבתבם־וך מןי קמיהו את כל-דברי יתור, אשר־דבר אליו על־מנלת־ ספר: ה ולצוד, ירמיהו אח־־ברוזי לאמד אני ?צור 6* אוכל לבוא ביתיהוה: ו ובאת אתה ורןראת במגלה אשר־ כתבת מפי את־דברי יהוד, באזני העם בית ייהוד ביום íTT J•• J T : T : J : a : צום ונם כאןנן כרל־יהודדז הבא;ס מעריהם תקראם • ׳ אולי תפיל תחנתם לפר ידוה ישבו איש מירכו קלעה כי־נרול לאף והחמה אשך־דבד יהוד, אל-העם הזה: "®שכרוך בן־נחה ככל אשר־צוהו קמיהו הנביא לקרא בכפר דבריה,וך, בית יהוה: ־דהי בשנה ההמשית ליהויקים בז־יאשיהו מלך־יהודה בחדש התשעי הראו צוסל^יהוה כל־העםבדישלנם}כל-ה?ם הבאים מערי יהודה בירושלם:- וקרא ברוך פפפר את־דכרי י» השמע מניהו בן־גטחהו בן־שפן את־כל־דברי יהיה מעל־הפפר: יב דרה בית־הכלך על־לשבת הפנוי,ימה־ שס כל־השרים יושביכם אלישמע הפפר ודליהו בד־ וימשחו ואלנתן בן ־לבכור קמריהו בן־שפן וצךק:הי ?ד לננהו וכל־השרים: •נ דגר להם מישהו את כל־הדברים אשך שמין בקרא ברוך כפפה באןד העם: יי דשלהו כל־השרינם אל־ברוך את־יחוהי בן־נתניהיבד*??'^' בן־טשי־לאמד המגלה אשר קראת בה באןנ;ה?ם "לחיה נשרך ולך דקת ברוך כףנך:ך,ו אדדהמנלה ב:רו דבא אליהם: ־ידאמרו אליו שב נא וקראנה באקנו וקרא בחך כאזניהם;« ויהי כשמעם את־כל־הךכרים ?הלי איש אל־לעח דאמרו אל־ברוך קנה עיר למלל ארה •1 פיה לו ד פ:ל-ל,ך?ךים האלה: מואת־באך שאלו לאטד ד,!ד-נא לנו איך כתבת את־כר־הדבךים האלה מפיו : יח ויאמר להם ברוך מפיו.יקרא א^את כל־הךבךים האלה ואני כתב על־הספר בדיו: יט ויאמרו השרים אל־ברוךלך הסתר אתה וירמיהו ואיש אלץדע איפה אתם: כ ויבאו אלה,מלך חצרה ואת־המגלה ל^קדו ?לשכת אלישמע הספר הנידו באזני המלך את כל־הדבדים: נא וישלח המלך את־יהוךי'לקחת י את־המגלה ויקדוה מלשכת אלישטע הספר ויקראה יהיד'?*!ש המלך ובאזני כיל־ השרים העמדים מעל המלך: כב והמלך יושב בית ההדף בחדש התשיעי ואת־האח לפניו מבערת: כגויהי 1 כקרא לתות' שלש ללחות ואלבלה לקרעה בתער לפפר 1ך,עזלך אל־לאש אשר אל־האח _עד:ת'ם בל־המגלה על־האש אשר על־ותאלו: ־י ולא פחח ללא ־־,חנו את־פנדתם המלך וכלשבדיו השמעים את ?ל־הדברים תאלד־,: ־י■ ונם אלנלן וךליהוונמללתי לפנש ?מלך לכלת• שירת את־הטנלה ולא שמע אליהם: ני ויאות המלך את: לרחמאל בךלטלך ואת־שרלהו בן־עןריאל ואת־שלמלהי ?לשבליאל לקחת את־ברוך הספר ואת.ירמיהו הנביא וי״סתרם יהוד,: ם ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו אחרי 1 שרף המלך את־תמנלה ואת־הלבךים אשר כתם ברוך מפי לךמידו ’לאטד: "שוב קה־לךמנלהאחרתובתב,עליה את כל־הדברים הראשנים אשר היו עיד־־הטנלה הראשנה אשר שרף ללוקים' מלך־יהוךוה: נ־ ועל־ לחולקים מלך־יהודהתאמר כה אמר לתוך, אלה שרפת את־דמנלה הזאת לאטד מדוע כתבה עלי־ לאטד בא• לבוא מלךבבל.והשהיה את־לארץחאת והשבית ממנה אדם ובהמה: ל לבן בה־אמךלחלה.עליללילקי,0 מלל להוךה לא;יה:ה־לוי1שב על-בפא חד ונבלתו לליה רמ5ל?ת 400 "™ ירמיה לו לז משלכת לחרב 3<ום .ולקרח כלולה: ^ופקדתי ?ליו ן.על־ ורעו,וכל־כבדיו את־כונם והכאתי כליהם הל־:שבי ’הושלם .ואל-איש .יהודיה את כל-חרעה אשר־דבתד אליהם ולא שמען! לנןיך־דהו לקחו מגלה אחרת ויתנה אל־ברוך בן־נרית הפפר הכתב כליה מפי ירמיה־ את פל־דבדי הפפר אשר שרף יתיקים מלך,יתרה באש ועור נופף כליהם דפרים רבים פרמה.: לז» המלד־מלך צדקך! בן־לאשלתו תחת «:ת פן־ ןהרקים אשר המלייןד נכוכלראצר ?!לד?=ל ?אלץ ;תרה: = ולא שמע הוא ועבדיו ועם הארץ אל־הלכי לתה אשר הבר ב:ך ירמהו תביא: ־ השלח המלןי צדקית אודלתכל כךשלמ;ה לאת־כפמת בן־מכשיה הבה! אל־לרנדת הנביא לאטד חתפלל־נא בכהי אל־ יתה אלהינו:.יררמיהובא ויצא ?תיל ל«° ולא־נתני אתו בית הפליא: 'י׳ וחיל פרעה ;צא מטצרלם,השמעו חפשדים׳ הצרים על-לחשלם את־שמעם ויעלו מכל לךושלם: י ולת דבר״יתה אל־יךטית תביא לאמה: I בה־אטר יתה אלתי לשראל כת תאמרי אל־מלך להודה תשלח אתכם אלי לדרשני תה 1 חיל פרעה היצא לכם לעולה שב לארצו מצרים: ".ושבו תפשהים ונלחמויכלהעיר תאת ולכדה ושלפה באש: ®?הי אמר יהוד, אל־תשאונפשרדכם לאמה הלללילי מעלינו הבשרים כי־לא;לכו: י בי אם־הכיתם בל־חיל בשדים הנלחמים אתלם ונשארו־בם אנשים מדקרים אי® באהלתקומו ושרפו את-העיה הזאת באש: " והיה בהעלות קיל הכשדיים מעל יךושלם מןנל חיל פרכה: י־ ויצא ור^הומיתשלם,ללכה míjmrx ?׳?■.=" בתור העם• <ולהי־תא בשער בנלמן ושם בעל פקדה ושמו;ראייה פךשלמ:ה ?ן־חנמה התפש אידלרפדת ’.ך. הנביא ירמיה לז לח t רא הנביא לאמיר אל־הכשזיים אתה נפל: ייראמד ירמיהו שר)ר אינני נפל על־־הכשדים ולא שמע אליו רתפש וראית בירמיהו' ויבאהו אל־השרים: טי דמצפו השרים .על־ **r r' : I ירמיהו והבו אתו ונתנו אתו בית האפור בית יהונתן רפפה ביאתו ég לבית הב:לא :« כי בא זל׳מיזו אל־בית הבור ואל-קסניותויע!ב־ע!ם.ךמ:הו;מים רבים: י מלח הטלןי צדקיהו.ויבחרו מאלהו המלך בביתו בפוזה ויאמר הלט דבר מאתןהוד, דאמר ירמיהו יע האמה 3ירמ?ך; בבל תנת!: •״ראמךירמ;הו. אל־,־׳®?! חטאתי לןי לעבדיך. ולעם הזה בי־נתתם אותי אל־בית הכלא:־־ואיו נביאיכם לכם לאמי־לא;יבא מלך־בבל ?ליבם ועל האר^מאת: ־,ועתה t-trsaf אתי ל9אי תיל־נא העתי לפניך _ ואל־תלזבני בית יהונתן הפפר ולא אמות עןם: ־"רצוח המלך צללו״י ויפקרו את־ירמיהו בחצר המטרה ונתץ לו ככר־לחם ליום מחוץ האפים עד־תים כל־הלחם מן־העיר וישב ירמיה,ו בחצר המטרה \ ־ לח א וישמע שפטיה בץ־מתץ וגדליהו בץ־פשחור ויוכל בן־־שלמיהו ופשחור בן־מלכיה את־ההברים אשר ירמיהו מדבר אל־כל־העם לאמיר: בכה אמר יהוד,הישב בעיר הזאת ;מות בחרב ברעב ובדבר והייצא אל־ הבוגדים;ער, יריתה־לו נ?עו לעולל וחי: נ ™ אמי ;הוד, הנהן תנתן העיר הזאת 3;ד על מלך־פבל ולכדה: ידאטרו העודים אל־המלך;ומת נא אודה,אתו הזה בי על־כץ הוא מרפא אתץדי אנשי המלחמה הנשארים 1 בעיר הזאת ואת ידיי בל־העם לדבר אלילם כדבריבם האלהה ביוהאיעו ה!ה אלנו הרעו מלום לעם הזך, בי אם־לרעה: י, ויאמר המלך צךק;ד,ו הנה־הוא 3;ךכם פיח המלך יוכל אךכם דבר: י דרןהו לתדהמתי מלכי וןןית קרי. ותיתקף. אתו 402 ירמיה לח ■ אתו אל־ה?ורומלב;ד,ו בן־המלך אשר בחצר המטרה וישלחו אתדרמלהו בחבלים ובבור' איךמ:ם ל אם־טיט ■ויטבע ירמיהו בטיט: י וישמע.עב1—מלך דובוני א־ע ■סריס והוא בבית המלך בי־נתנו' את־ירכרהו אל־הבור •הטלק ייעזב ?עמי «:«!:, " «5" המלך וידבך איך־המלך לאמיר: סאדני המלךהרעו האנשים האלה את כל־אשר ,עשו לירמתו הנביא את אשר־השליכו אל־הבור רמת תחתיו מפני הרעב בי אין הלחם עוד בעיר: ;ויצור, המלך. את עבד־מלך חמשי לאמיר,קח בירן; מזה שלשים אנשים והעלית את־ירמיהו הנביא מן־הבור בטרם:מות: ;"רקהועבד־מלךאת-האנשים ?;דו רבא בית־הטלךאל־תחת האוצר רקח משם ?לו; ר,?חכות ובלוי, מלחים וישלחם אל,:’.רמתו אל־הבור בהבלים: ■נ ויאמר עבד־מלך חבושי אל־ ירמהו שים נא בלואי הסחבות והמלחים תחת אצילות ;דיך מתחת לחבלים רעש .ירמיהו'בן: ■צ וימשכו את־ ירמהו בחבלים ויעלו אתו טן־הכור וישב;רמהו -חצר המטרד־,.: יי !:שלח המלך צךק;הו רקח את־ןרמיהו הנביא אליו אל־מבוא השלישי אשך ?בית יהוד, ויאמר ד,מלך אלדרמיהו שאל אד אתך רבד אל־תכחח ממני דבר: נ״ראמךלךמיהו אל־צךקיהו כי אדי לף־לילוא המת תמיתני וכי איעצך לא תשמע אלי:== רשבע המל־ צדקתו אל־וךמיהו ?פתר לאמיר חידחוח את אשר עשה־לנו את־חנפש הזאת אם־אמיתך ואם־אתנןי ?:ד האנשים האלות אשר מבקשים את:נםש־ : •׳;יאמר לךמיהואל־צךקיהוכד,-אמר לחת אלתי צבאות אלחי ישראל אם־לצא תצא אל־שרי מלך־בבל וחתה W והעיר הזאת לא תשרת באש וחלתה אתה וביתק:-n ואם לא־תצא אל־שרי מלך בבל ונתנה ורעיה ד,זאת בלח סח^ות נך . את נתיב ולא קר • ירמיה לח tsb רב הכבדים וערפוה באש ואתך, לא־תמלט מידם: יט ר**מר המלך צדקיהו אל־ירמית אני דאג* את־היהודים אשר נפלו אל־הכשדים פן־לתנו אתי בידם והתעללו בי: כ ויאמר:המיתו לא ותנו שמע־נא 1 בקול יהוד, לאשר אני דבר אליך היטב #'ותהי נפשך: « ואם־מאן אתה לצאת זך, הדבר אשר ריאני יהוה: ־נ והנה כל־הנשים א׳טר נשארו בבית מלךץד,וךך, מוצאות אל-שהי מלך טבל והנך, אמרת ל&יתוך דכא לך אך!זי זבלמך הטבןגו בבת מלך נכבו אחור 5« ואת־כל־נשיך ואת־בניך מצאים אלד,כשדים ואתה לא־־תמלט מ;ךם כי מך מלך־טבל תתפש ואת־העיר הזאת תשרף באש: כי ויאמר צדקיהו אל-ירמיהו איש אל־ידע בדברים־האלה ולא תמות: ־ף וכ'י־יעזמ?נו השדים בי*ךבךתי אתי יבאי אלי1י ואמרי אליך הנידה־נא לנו מד־־־דבדת אל־המלך אל־תכחד ממנו ולא נמיתך ™־דבר אליך המליך: מ ואמרת אליהם מפיל־אני תחנתי לפני המלך לבלתי השיבני ביתיהונתן למות שם: מ ויבאו בל־השרים אל־ירמיהו וישאלו אתו רנד להם בבל־הךבהים האלה אשר צוה המלך רחרשו ממנו כי לא־נשמע הדבר: כח וישב:רמהו בחצר המטרה עהיום אשר־נלכדה:הושלם0 והיה כאשר נלכדה הושלם: י לט א בשנה התשעית לצךקיהו מלך־יהודה בחדש העשריבא;בוכךראצרמלךככלוכל-חיאאלץחשלם דצרו ?ליה; נבעשתי־עשךהשנה לצדקיהו כחדש הךבי?י בתשעה לחדש המןער, ד,עיך: מ״יבאו כל שרי מלך־ככל וישבו כשער הת1ך_ נרנל שראצר שני־־ (13 שרככים רב-םרים נתל שראצר רב־מנ וכל־שאאת שךימלך-כבל] ידה כאשר ראם צדק;ר,ומלך;ןהולד, !טל ואמך המלחמה רבתי ויצאו ל:לדי מ־ל,׳זיר.לחי פפקא באמצע pice . ק xn י׳ גן המלך בשער ביו החמתים ויצא דרך הערבה 1 *־VXY - I J | : ־1־ ,״״Ij ־ | T T-: |T I VJV V••— #»AT| י׳ וירדפו חיל־כשדים אחריהם וישגו את־צדקיהו בערבות ודחו יקהו אותו.ויעלהו אל־נבוכדראצד מלל־ בבלרבלתה ?ארץ ססת וירבה אתו משפטים:'יויקוחט מלך בבל את־בני צדקיהו ברבלה לעיניו ואת כל־חדי T : AT : VT : • : : • $*• : V VT . | V V ן ״•J י יהודה שחט מלך בבל: י ואת־עיני צדקיהו עור ויאסרהו בנחשתים לביא אתו בבלה: ח ואת־בית המלך ואת- ו: .* : ־*.• V : Iv V - <•• V : T | V T V V T . בית העם שרפו הכשרים באש ואת־חומת ירושלם •־v >:|Tq T T J---T r : , ״A : «־ . V % T # I: J• ( נתצו: ט ואת יתר העם הנשארים בעיר ואת־הנפלים T J• T : • - T T V V; •• : 1T T ״ : V ־ " אשר נפלו עליו ואת.יתר העם הנשארים תלה ?מזר־אדז רב־טבחים בבל: יומן־העם הדלים אשר איץ־־להם מאומה השאיר נבוזראהז רב־טבחים בארך יהודה דתז להם כרמים’ויגביםביום ההוא:יאויצונבוכדראצרמלך־ בבל עלהיהמיתו ביד נבוודאדן רב־טבחים לאמה: יב קחנו ועתיר שיים'עליו ואל־יתעש לו מאומה רע בי אם פאער ידבר אלי״ך כן עעה עמו Í* ויעלה (ביזראס רב־ טבחים ו??1עןבו רב־םרים־ונר;ל שךאצר רב־מג ו=י רבי מלל־בכל: יי ויעלתו רקחו את־יךמיה! מלצל המטרה ויתנו אתו אל־נדליהו בז־אחיקם בז־שפן לתויצאתו אל-תפית רעב מזול העם':' ־'י ואל־ירמיהו היה לבר־יהוה בהיחו עצור פהצר המטרה לאמה: » הלול ואמרת לעבד־מלל המעי לאמה בה־אמר והיי׳ צבאות אלוהי לשראל הנני מבי את־דבריאל־העירהזאת לרעה ולא לטובה והיו לפניך ביום ההוא: יי והצלתיך ביום־ההוא 5אם-הוה ולא & האנעים אער-אתה תור מ?דהם::״ בי מלט אמלטל ובחרב לא ח8ל והודה לך נפשך לשלל כי־בטחת בי נאם־יהוה: :1> ־ T 1• ) T T I, I í J ־< IT ! ) *.>: C. T I : מ» הדבר אער התר אל־ירנוהו מאח;הודה אחרי עלח אתו נבוולאדן רב־טבחים מן־הרמה בעןחתו אתו ירמיה ם רג והוא־אםור באזפןים בתוך כל־גלות ירושלם ויהודה הבבליסובבלה: ברקחירב־טבחים לורמהו ויאמר אליו הודי אלהיך רנה את־הרעה הזאת אלהמקום דווה: נ רבא רעש הוד, כאעך דבר ביהטאתם להוה ולא־ aiyap בקולו הה לכם הבר,סירה: י ו«תה הנה פתה־־־ היום מן־האזקים איכר עלייך־ אב־ט־ב בעיניך לבוא אתי בבל בא ואשים אתמגיני' ,עליך ואם־רעבעהף למא־אתי בבל ההל ראה פל־הארץ ?#ך אל-טוב ואל־ה^ר 3ןגהןי ללכת שמה לך: י ועודנו לא־:׳טוב ושבה אאדלה בדאהוקם ?ן־שפן אשר דבקה טלו־ בבל בערי הודה ושב אתו בתוך העם או אל־כלהיועד בעיניך ללכת לך ויתז־לו רב־־טבחים ארחה ומשאת : ־• •־«•( I V — In•• V(V T $ - . ־ JT >• T ־ : V וישלחהו: י ויבא ירמיהו אל־גדליה בן־אחיהם המצפתה וישב אתו בתוך העם הנשארים בארץ: י וישמעו כל־שרי הה:ליםא^דבשדהגואוא3שהםכ־דבלןידטלר^ל אתךרלהו בן־אחיקם בארץ וכיו הפקיד אתו אנשים ונשים וטף ומדלת הארץ מאשר לא־הנלו בבלה: "דכאו אלתדלה הטצפתהוושמעאלבןץתרהי ליחנז רונתלבר-קרח ושריה בן־תנחמת ובדו עופ: הנטפתי י8:הי בן־המעכתי הטה ואנשיהם:.־ השבע להם נדלהו בז־אחקם בן־שפן ולאנשיהם לאמה אל־תיראו מעמד הכשרים שבובארץ. ועברו את־מלך בבל היטב לכם: ׳ואניהמישבבמצפה לשמד ל®־ הבשרים אשר,יבאי אלינו ואתם אם® גיז וקיץ ושמן ושמו ?בליכם ושבו בעליכם אשר־תפשתם:-ונס כלההודים אשר־במואבו ו=בנה$מון ובאדום ואשר בבלהארצות שמעו בי־נתן מלך־בבל שארות ליהודה הי הפקיד עליהם את־ נדלהו בן־אדדקם בן־שפן: יי השט כלה־הודים טבל־ המקמות אשר נדתו־שם ר?או ארץ-,יהודה אל־נדלהו חמר קה. «ייי קרי. IT : :־ הםצ£ר״ה 406 מ״ניה 0 סא יי" mr,W חרפה מאד: ■נדוחגן 13־ ,קרח !?ל־שך תלוללים אשר בשדלה, מנו איץרללהי הטאפתה: ;י ולאמרו אליו הידע תדע פיפעליסומלך פני-עטון שלח את־לשמעאל בן־מלה להכתך נפש ולא־ האמין להם ןדל:ך,ו פן־אחלקם: ־י ויוחנן פן־קרק אמר אל־נדללהו בסתר ממגיפה לאמה אלפה נא ואפה את־ לשמואל פן־0ד?לה ואיש לא.ידע למה לכפה נפש ונפצו פלללהודה הנקבצים אליך ואפרה שאריח להורה: « ויאמר ?דליהו מן־אחיקם אל־לוחנן פן־קרח אל־רןע?!• את־הדפר ה$ה כי־שקר אתה דנך אל־ושמוןאל: י •מא« מזיו כחדש הופיעי פא.לשמעאל פן־נתנלה כן־אלישטע מזרע המלוכה לרפי המלך ועשרה אנשים אתואל־נדללהו בן־אלזלקם המצפתה ו־אמלו שם לדונם לחילו ?מאפה:נרקם לשמעאל פן־נתנלה ועשרת האנשים! אשר־סלו אתו רפו את־נדללהו מן־אחלקם פן־שפן בחרב ולמת אתו אשההפקידמלך״פכל פארץ:נןאתכל־ היהודים אשר־היו אתו את־נדליהו פמצפה ואת־הכשרים אשך ?מצארשם״את אנשי' המלחמה חפהלשמזנאל: י והי בלום השר לדמיה את־נדללהו ואיש לא לרע: ה ולכאו א?שים משכם משלו ומשמרון שמינים איש מנלחי ,וקן וקך?י כנרים ומתנדדים ומנחה ולבונה פללם להביא פית לדה: י ויצא ישמעאל פן־5ת?ה לקראתם מן־המצפך. הלך הלך ובכה ולהי כפנש אתם ;יאמר אליהם באי אל־ ?דליהו בן־אחיקם:, ׳ללחי מבואם אל־תוך העיר ולשלומם לשמעאל פך?ת?יה, אל־תוך הבור הוא והאלשים אשד־ אתו: ח ועשו־ד.אנשים נמצאו־בם ויאמרו אל־ישמעאיד אל־תמתנו כי־יש־לנו מטמניים בשדיה חטים ושערים ושמץ ודבש ויחדל ולא המיתם בתוך אהיהם:«ןהנ־ור אשך הקוקיןילס לשטעאלאתו פל־פנך קאנלזיםאשר הכה תעשר, קרי. עי׳ מיש. ירמיה מא מב רד בור־־נרליהו הוא אשר,עשה המלך אסא מפר בעשא טלך־ושךאל אתו מלא ושמ?אל 3דמ:ה1 סללים: יוישבו:שמעאל את־כל־שארית לוןנמ אשר במצפה את־ בנות המלך ואת־כל-העם הנשארים במצפה אשר ר,פקיך ןמוךאךן רב־טבהים אתץדלהו בךאהי&ם רשבם לשמעאל בן-ךזן:ה וילך לננבך אל־בך ?טון: יי־ ו;שמ? החנן 1ין־רןרת וכל-שרי הס:לןם אשר אתי את בל-הרעה אשך בשה ושמעאל בך5תךך,:-נוקחואת־ בל־האנשים ו;לט להלקט עם־ישמוגאל בן־ותרה ויפננאו אתו אל־מים רבים אשר בגבעון: יג ויהי כראות כל־העם אשר ארדישמעאל את־יוחנן בן־קרח ’ואת כל־שרי קמלים אשר אתו .וושמחת-ירטטבל־ה?םאשר־שבה ושמצא־ מן־הטצפה 1;שט ו-לט אלץוחנ,ז 9!7:ךח: ־י ולשמעאל בךןתךה נמלט בשמנה אנשים מפר mr רלהאל־כך ?מון: ™ רקח ;והנן בן־רןרח יכל־שרי החיליםאשר־אתו את כל־שאריתהעם אשר השיב מאת ־1 ;־J• T :־ T T <•.*• : T J”, • V ;־• •.־J •• * •• •• ישמעאל בן ־נהרה מן־המצפה אחר הבה את־נרליה בךאדו;ךןם' וברים אנשי המלחמה ונשים ® ןסרסיס אשר השיב מגבעון: יי וילכו וישבו בגרות כמוהם אשראצל בית לחם ללכת לבוא מצרים: יח מפני הכשרים כי •VW T VAX J•• V V״ IT ; • j T * / : ״־ ־־ ־ : * ;ראו מפניהם כי־דבה ישמעאל בךןתךה את־מ־ליהו בן־אתי״קם Tgffngg מלך־בכל בארץ.: מב«רגשו כל־שרי הודלים ולחנן בךךןלח תרה בן־ ך,וש?יה 1כל-ה?םמקטןו?רשך1ל: בו־אטרו ?ןל־ןךמיהו הנביא חפל־נא תדעתר לפניך והתפלל בעדר אל־ירה אלקיך בעד כל־השארית הזאת בי־נשארר מעט מהרבה כאשר.עיךך ךא1ת ארצו: נ וער־לר ירוה אלהיך, את־ הה,הךאשהנלך-בה,1את־הה3ך אשרנעשה: יויאמר אליך,ם ןךמה1 הןביא שמנסהי הנך מהילל אלץה5ךה קלי אלהיכס 3ט1י ירמיה מב אלוהיכם wra והיה כל־סיבר nforW יהוה אתכם אניד לכם לא־אמנע מבס הבר:n והטה אמת אל;יךמיהו והי ,יתד, בנו לער אמת לנאמן אם־לא ככל-חדם־אשרישלחך וחלה אלתך אלינו כן נעשה: י אם־ טוב ואם־רע בקול 1 יהוד, אלוהינו אשרא» שלחים או!ןי אליו נשמע למען אשך ;יטב־לנו פי נשמע בהול והודה אלהינו:■ הה; מקץ עשרת :מים ההי דבר-יהוה אל־ וךמ:ך: " הקרא אלךותנן כן־קלח ואל כל־שרי התלןם אשר אתוולכל־העם למקט! ועה־נתל: ־־ויאמר אליהם כה־אמר ותה אלת ישראל אשר שלחתם אתי אליו להפיל תחנתכם לפרו: י אם־שוב תשבו בארץ הזאת וברת: אתכם ולא אכרם ונטעתי אתכם ולא אתוש כי נחמתיאל־הרעה אשר עשיתי לבם: ייי אל־תיראו מפר מלך בבל אשתאתם יראים מ™ אלהץר״או מטנו נאם־ ותה כי־אתכם אני להושיע אתכם ולהציל אתכם מ:ךו: י־ ואתן לכם ךךומים ורחם אתכם והשיב אתכם אל־ אהמתכם: ואם־אמתם אתם לא נשב בארץ הזאח לבלתי שמע בהול ירוה אלהיכם: ■י לאמיר לא כי ארץ מצרים נבוא אשר לא־נראוה מלחמה וקול שופר לא נשמע וללחם לא-נרעב ושם נשב: ־־־ועתה לי! שמעו ךבו״והוה שאר" והורה כה־אמריהוה צבאות אלוהי !־עזראל אם־אתם שיום תש׳מון פניכם לבא מצרים ובאתם לנוד שם: ־־!והיתר, החרב אשל א^ם׳יוראים מ«ה שם תשיג אתכם בארץ מצתם והרעב אשר־אתסו ךאנים ממנו שם;רבק אחריכם מצתט ושם תמתו:ףהך,:ו'כל־ האנשים אשר־שמו את־פניהם לבוא מצרים לנור שם :מותו בחרב ברעב וביבר ולא-יתהלהם שךך ופליט מפני הרעה אשר אני מביא עליהם: ״ כי כה אמר יתר, צבאות אלת:שלאל כאשר נתך אפי וחמתי על־ושבי אנחנו P" י יחשלם מיה מג פג יה ;תשלם y תתך סמתי עליכם. בבאכם מצרים ולייתם לאלה ולשמה ולקללה ולחךפה ולא־לראו עוד את־ המקום הזה: ■פ דבר יהוד, עליכם שארית,יהודה אל־ ועאו מצרים:דע תדעו כי־העידוד בכם היום; נכי לתעלים ?נפשותיכם כי־אתם שללתם אתי אל־יהוה אלהיכם לאמרי ד״פלל בעדנו אל־יהוך, אלפינו'וככל אשר יאמר;הוה אלהינו כן, הנד־לנו ועיינו; ני•;אנך לכם היום ולא שמעתם בקול:הוה אלד,יכם ולכל אשר־ שלחני אליכם: ועתדרדע תדעו כי בחרם ברעבובלפר תמותו במקום אשד חפצתם לבוא לנוד שם: מג יי ויל,י ?כלות :רמיהו לדבר אל־כל־־לעם את־־כל־־דפרי:הוה אלליהכם אשר שלחו :הוה אלד,יל,ם אליהם את כל־הןברים האלה; נ ויאמר עזהח מ־לושעך, רוחנן בן־קרח וכל־דואנשים הזדים אמרים אל־יךמ;הו.שקד אתה ?!.דבר לא שלקו;הוד, אללינו לאמה לא־תבאו מצהם לנודשם: ־ כי ברוךבן:נר:ה מפית אלד בך למען תת אתנו ?:ההכשרים להמית אתנו ולהנלות אתנו בכל: י ולא־שמע;וחנן בן־קרח וכל־ שלי'לדילים וכל־העם ?קול:הוה לשבת ?ארץ;הודה: ה רקח;וחנן בן־קרח וכל־שרי החילים את פל־שארית ;הודה אשר־שבו מכל־הנרם אשר נרחו־שם לנורבאדץ ך,ודד,: יאת־לנבריםואת־לנשים ואת-ד,טף’ואת־בנות למלן ואת בל־יהנפש אשר לנייח נכוורארן רב־טבלים את־?רל:ך,ו בן־אהקם כן־שפן ואת יך?:הו הנ?יא ואת־ ברון בן־נך־הו:< רבאו ארץ מצרים כי לא שמעו ?קול ;הוה רבאו.עד־ללפנחם: י׳רהי לבהיהוהאל־ורמיהו ?תלפנלם לאמיר: ט קח ?:דן אבנים ודלות וטמינתם כמלט ?מלבן אשר ?פתח בית־פדעה ?תלפנחם לעיר אנשים:תרים: י ואמרת. אלילם לד,-אמר;הוה צבאות אלהי חתעיתם קרי, ירמיה מג מד p > >>, אלה ילן־אל קנני שלק ולקחתי את־נםכךךאצר 9לך בבד1 עבדי ושמתי במאי ממעל לאבנים האלה אעיר טמנתי ונטה את־שפחךו עליהם: " ובאה הכה אח־ ארץ מערים אשד למות למות ואעיר לע?בי לשבי ואעיר לחרב לקרב: •נולצתיאשבבק/אלקי מערום ועיו־פם ושבם ועטה את־ארץ מצרים כאשר "יעטה קרעה אה־ בגדו רצא משם בשלום: ע ושבר את־מצבות בית שמש א?!?ארץ מערום ואת־בתי אלה־מערים לקירף m : מד«הקבראשר־ד\האל־ירמ-־יאל בל־היהודים השבים בארץ מערום השבים במנהל וכתקפנקם ו?נף ובארץ פתרום לאמד: ב בר,־אמר יהוד. צבאות אלתי :שראל אתם ראיתם את כל־הרעה אשר הבאתי על-וחשלם ועל כל־ערי ותרה והנם חלבה הום הזה ואין בהם יושב: ג מפני רעתם אשר עשו להבעסני ללכת V T| • ן״*1 ן • : ••VJV T í wr) .:־־:*•' Jt״T * *J ובחקותיו ובעז־ותיו לא הלקתם.על־כן nxnpT א^כם הרעה הזאות כיום הזה:כיויאמר:רמ:תאל־כל־ הגם ואל כל־הןשים שמעו הבר־להוה כל־יתדדי אשר בארץ מצרלם: כה כה־־אמריהודדצבאות אלדהשראל לאטד אתם ונשיכם ותדברנה בפיכם ובידיכם מלאתם 1 לאטד ^שה נעשה את־נדרינו אשר נדרנו לקטר למלכת ד,עמלם ולדם ך לד, נפנים הקים תקימנה אר־־נךדיכם ועשה תעשינה את־נלריכם: ט לבן שמעו לכר־יתה נל־ יד,ודה הישבים כאלץ מצרלם ל«י W? nsm מייל אמר ידוה אם־לתה עוד עמי נקרא 1 בפי 1 כל־איש:הילי׳ אמר'חי־אדנל לתיה ?כל-ארץ מצרלם: « מני עקד עמד,ם לרעד־, ולא לטובה ותמו כל־איש למדך, אשר ...__________ ,■■ו...! ..■!-.*wiei■! ♦ I ■ די™1 • J"1 : 1 IT : I V/V • : . f vív ן • : T :|T: :"T שארית יתדה הבאים לארךמצרים לנוד שפדבר־מי יקום ממני ומרס:־« דאת לכם האות נאם־יהוה בי־פקד אני עליכם במקום תה למען ךךע1 בי קום :קומי עליכם לרעה: ל בהו אמר לתת! הטי נתן את־פלעה הפרע מלל-מצרלם בלה איביו' ופלך מבקעי נפשו באשר נתתי את־צלקית מלל-;תךה ?לד ?מכללאצל ?!*־ בבל איבו ומבקשנפשו: ’ מה»'הדבר אשדי דבר למדת דגכ:א אל־בייו 3 נדידה בכתבו את־הדבריםהאלד, על־פפר מפי ללמיהו בשנה הר?עיתליהו:קים בן־לאשלהומלל להודה לאטר! נ כד,-אמר לתל, אלת לעראל עליל ברול:נאנולת אוי נא לי?י־:םף;ר1ה:גוןעל־מ?אבי:נעתי ?אנחתי ומנוקד ירמיה מה מו n לאמצאתי: י בהו תאמר אליו כה אמר הוד, תד, אשר־ בניתי אני הדם ואת אשר־נטעתי אני tóró ואת־בל־ הארץ לי־היא: יי ואתה תבקש־לך נדלות אל־תבקש בי תני סביא רעך, על־כל־בשר נאם־הויה ונחתי לך את־נפשך לשלל על כל־המקמות אשר תלך־שם: מו«אשרהיהךבך-יה;ות אל־ירמיהו הנביא על־ הנדס: נ למצחם על־דויל פרעה נכו מלך מצרים אשר־ מה על־;הר־פךת ?כך?מש אשר הכה נמכלראצר מלך בבל פלזנת הרביעית ליךרקים בךןאש:ךו'מלך יהודה: נ ערכו מנן וצנח!נשו למלחמה: י אפרו הפופים נעלו הפרשים ורתיצבו בכובעים מרקו'הרמחים לבשו הם־ינוח: ימרו? ראיתי המה חתים נסוגים אחור ונבוריהם יכהו ומנום נסו ולא הפנו מנור מכבים נאם-הה: י אילתוס הקל ואלץטלט תבור צפונה על־יד נהר־פרתכשלו ונפלו: י מידך בלאר.יעלה כנהרות נתנעשו מימיו: ח מצרים כיאור ועלה וכנהרות :תעשו מ:ם ויאמר אעלה אכסה־אלץ אבירה עיר ולשבי בה: ־ ?לו רכוסים והתהוללו הרכב ויצאו תבורים כוש ופוט תפשי מנן ואדים תפשי רדפי משת: י והיום ההוא לאדנל תוך, צבאות לום נקמה לתקם מצריו ואכלה חרב ושבעה וחתה מדמם כל ובה לאדני׳.לזהות צבאות באלץ ננפוץ אל־נדתפרת: יא עלי גלעד וקחי צרי בתולת בת־ מצריםלשלא הךביתי רפאות תעלה אין לך: י־ שמעו -דם קלונך וצורותך מלאה הארץ כתבור בנבור כשלו והדיו נפלן שניהם: יו הדבר אשך רפד יהוד, אלץן־מהו הנביא לבוא נבוכךראצך מלך בלל להכות' את־ארץ מצחם: יי הנידו ?מצחם השמיעו במנדול והשמיעו «ף ובההפנחס אמרו התוצב הבן לך כי-אבלה'הרם סכיביך: סי מדוע נסחף אביריך לא עמד כי הוד, ד,ךפו: » אינו. ומות *׳י. ח1־3|ך 1 414 ירמיה מו מז , « הרכה כושל נכדנפל איש אל־רעהו ויאמרו קומה 1 ונשבה אל־עטנו ואל־ארץ מולדתנומפנןחרבהיונה: "הלאו שם פרעהמלךמצל:ם שאן העביר המועד: "׳ חי־אלנאב־-מלל יהוך, צבאות שמו בי בתבור ןדלים וככרמל בים יבוא: ים כלי נולד-, עשי לך יושבת בת־ מצרים כי־נף לשמה תלדה ונצתה מאין יושב: נענלה :פה־פיה מצרים,קרץ מצפון בא 3א: « נם־שכייה בקרבה כעגלי מרבק כי־נם־המה הפנו נ® :הדיו לא עמדו כי לם אידם בא עליהם עת §קךת= י, ננקי?ד■ כנחש יל ך כי־בח:ל:לכו וכקרדמות באו להכחבבן עצים: ־נכרתו:ערה נאם־והודה כי לא:חקר כי לבו מארבה ואין להם מספר: ־י הבישה כת־מברלם נהנה ביד עם־צפון: ־ה אמר:הוד־, צבאות אלהי:קוראל הנד פוקד אלי־אמון מנא ועל־פלעה ועל־טצר:ם ועל־אלהיה ועל־מלכיה ועל־פלעה ועל1 ל,בטלום בו: כיונתהיס ביד' מבקשי' נפשם וביד נבוכדלאצר מלך־בבל ’?ד עבדיו ואהלי־כן תשכן כימי־קדם נאם־״וה: =’ לאתק אל־תירא'עבדי:עקב ואל-תחת:שלאל בי הנק מושעך מלחוקואת-זלע^מארץ שן:ם ושב:עקוב ושקט ושאנן ואין מהיריד;'־י׳ אתה אל־תירא עבדי:עקב נאם־יהוה כי׳אתןיאני כי אעשה כלה בכל-הנויםואשך הדחתיך שמדד .[אתל לא־אעשדת בלדה ו:םךהיך למשפט י ימן» אשר דלה לברץהוה אלדלמיהי מקיא איי פלשתים בטלם:כה פרעה את־עזה:־ כה 1 אמר:הוה ר,נדהמים עלים מצפון והיו' לנחל שוטף דשטפו ארץ ומלואה עיר וישבי בך, וזעקו האדם והילל כל יושב הארץ: נ מקול שעטת פלסורת אביריו מרעש לרביל זדמון גלגליו לא־הפנו אבותאל־בנים מלפ:1ן:ד:ם:$1י־ מלא ד • ירטיה טו טוו m חום N3n לשחד את־בל־פלשתים להכרית לצד ולצידוןבל שריד עור כי־שדד יהוד, את־פלשתים שאירית אי כפתור: הבאת"כןךחה אל-עוה נדמתה אשקלון שארית.עמקם עד־מתי תתיודדי: י הוי הרב ליהוד, .עד־ אנה לא תשלמי ד,אספי אל־תערך קחעי.ודמי: < איך תשקטי ויחה צוה־לו■ אל־אשללו! ןאל־חוף חם שם לעדה: מחי» למואב בדראמר.יהוד, צבאות אלד,י ישראל חי אל־נבוכי שדדה חנישהינלכךה קריתיםיהבישה המשגב והתה: ־ אי! שד תל,לת סואביבחשבון חשבו ?ליה ד״עח לכו ונבדיתגה מגוי ןם־מדמן תדמי אחריך תלך הרב: ג קול צעקח מחורנים שד ושבר גדול: ד נשברה מואב השמיעו זעקה צעיריה: ה בי מעלה הלחות בבכי.יעלה־בכי ביבמוךדחרנים צרי צעקת־ שבר שמש = J1® מלמו נפשכם ותהינה בערוער 3מךבר: י כי מנץ בטהך במעשיך ובאוצח־תיך גם־את תלכדי ויצא כמיש בנולהבהניו ושריו יחדלחויבא שדד אל־כל־עיר ‘ועיר * ־־ . í I T־í • T V •• TI |T Í - (T T : yT • לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר אשר אמר יחי" ־ תנו־ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לש™ תדיינה מאין יושב בהן:- אחר עשה מלאכתוהוהרמיה וארוך מנע חרבו מדם: יא שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל־ שמריו ולא־הורק מכלי אל־כלי ובנולח לא הלך על; כן עמדי טעמו בו וריחו לא נמר: יב לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ושלחתי־לו צעים וצעהו וכליו יריקולנבליהם ינפצו':/ ובשי מואב מכמוש י כאשר־בשו ביתישראל מבית אל מבטחם:/אייך תאמרו נבורים אנחנו ואנשי־ חיל למלחמה: טי שדר מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו :דדו לטבח נאם־המלך יקוה צבאות שמו: טי קרוב איד: מואב לבוא ורעתו מהרה מאד: יי נדו לו כל־סביביו וכל <>־־ 1• 'TJTI TTt:־I I VT \> «עידיח np . חלוחית np־. np nos. מזח np• V I T ידעו 416 ירמיה מח ;־דעי שמו אמרו איבה נשבר מטה־עו מקל תפארה: יחרריימכבור ישביבצמא ישבתבת־דיבון כי־שורד מואב עלה בןי שחתמבצריך: « אל־ריץ ??׳לי וצפי יושבת ערוער שאלי־נם ונמלטה אמרי מה־־נהיך,ה: נ הביש מואב כי־חתה הלילי 1 וזעקי הניח בארנון כי שרד מואב:'־» י«ש©בו באאל-ארץ הטי«ל אל־״לח ואל־יהצה ■על־מופעת: נב ועל־דיבון ועל־נבו ועל־ב־ר. רבלתים: « ועל־קחתים ועל־בית נמול ועל־בית מעון: ני ועל-קריות ועל־בצרה ועל כל-ערי ארץ מואב הךחקות והקרבות: " מחי!&ל1 מיא? יהי ?m W לה״: כי השכירה! כי על־יהוה הנחל וספק מואב בקיאו והיה לשחק' נם־הו׳א:־ ־. ואם 1 לוא השחצן הלה לו ^ל אם־ בננבתם נמצאה בי־מדי ךבריך בו תיננורר: נ" עזבו ערים ושמנו בפלע לשקי מואב;1:5 כיונת ?קנן ?עברי פי־פחח: כט שמענו גאון־מואב גאה מאה נכהו וגאונו מאותו ורם לבו אני ידעתי נאם־ייהוה עברתו ולא־ p בדיו לא־כץ עשו: לא על־כן עיד־־מואב איליד ולמואב כלה אזעק אל־אנשי קיר־חרש תנה: לב ממכי ועזר אמכה־לך חנפן שבמה ?טישתיך ע?ךו;ס.עי;== ועזר ננעו על-קיצך ועל־בצירך שדך נפל: ל־ ונאספיה שמחה וניל מכרמל ומארץ מואב חן מקבים השבתי לא־וךרך הירך הידד לא הידד:. לי, מזעקת חשבון עת אלעלה עד־והץ נתנו קולם מצער ער־חרניס עגלת שלישיה בי גם־מי נמרים למשמורת והיו: לי- והשבתי למואב נאם־יהוה מעלה בכוה ומקטיר י לאלהיו: לי על־ פן לב; למואב פסללים;המה ולבי אל־אנקי רןל־חרו? בסלילים;המחעל־בן;תרת יעשה אברו: ל• בי ?ל-ראש קרחה וכלעקן חעסעל בל־יחם נדרת ועל-מהדס שק: לח על כל־גגות מואבוברחבתיה כלה מטפה כי־שברתי • U~ T |• •• T ־IT, : . y ג הילילי חשבון כי שדדה־עי צעקנח בנות רבה חגרנה שקים ספדנה והתש1מם!ד, בינדרות כימללם בנולה ולך כהנלוושריו לדודיו: יי מה־תתהללי לעמקים זב עמקך הבת השובבה הבטחה באצרתיה מי לבוא אלי: י׳ הנני מביא עליך״פחד נאם־אדני' יהוה צבאות מקל־סביביך ונדדותם אי<8 לפניו ואין מקבץ לנדד:' ואפרי־כן, א?»יב את־שבות בני־עמון נאם־יהוה: י לאדום כה אמר יהוד, צבאות האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נמרחה חכמתם: ח נסו"הפנו ד,עמקו לשבת ישבי דדן כי איד עשו הבאתי עליו עת פקדתיו: ט אם־בצרים באו np un . פתח rurwo . «י׳ w*a . לך 418 ירמיה מט לך לא ישאירוןנוללות אם־ננבים בלילה השחיתו דים; יכי־אני חשפתי את־ע&ו נליתי את־מסתריו ‘בחבה זלא יוכל' שדד זרעו ואחיו )שכניו ואיננו: יא עזבה‘יתמיה אני אחיה ואלמנותיך עלי תבטחו: יב כי־כה 1 אמר יהוד, הנה :־ ־ T | , (V J J AV״־IT : • V י ׳ T J .־T : J *.*• אשד־אין משפטם לשתות הכום שתו ושתו ואתה הוא נקה תנקה’לא תנקה כי עתה 5,innpfí' נשבלנתי נאם־לדוה בי-לשמה לקליפה ?הרב ולקללה תהיה בצרה וכל־עריה תהיינה להרבות עולם: יי שמועה •ן :,-V : T : T kV : ;• T JV T . T : at : T, J ־י1ן : .T> שמעתי מאת יהוד, וציר בגויסשלוח התקבצו ובאו עליה וקומולמלחמה: טיכי־הנח קטן נתתיך בנדםבזויבאדם: טי הפלצקך השיא אתך זדון לכף י שכני בחגה הסלע תפשי מרום נבעה כי־תגביה כנשר קנה משם אורידך J : V : I • : זה •ן ־ . VT • . |.| * . V •ו : V I נאם־יהוה: ייוהיתד, אדום לשמה כל עבר עליה ישם וישרק על־כל־־מכותה: יח כמהפכת כדם ועמדה ושכניה אמר יהוד, לא־ישב שם איש ולא־יגור בד, בן־אדכם: יט הנה כאריה :עלה מנאון הירדן אל־נוה איתן בי־ ארגיעה אריצנו מעליה ומי בחור אליה' אפקד כי מי ־ : ץ J* I A : V T JV •• ( T . J• T v TI•• . V • ,TV ? ״•> כמוני ומי יעירני ומיתה קנה אשר יעמד ?פד: נ לכן שמעו "עצת-יהוה אשר יעץ אל־אדום ומחשבותיו אשר השב אל־ישבי תימן אם־לוא יסחבום צעירי הצאן אם־ לאלישים עליהםנוהם: »מקולינבלנם רעשה הארץ צעקהבלם־סוף נשמע קולה:־־ הנה משר לעלה ולךאה ויפרש כנפיו על* בצרה והיה לבנבורי אדום ביום ההוא כלב אשה מצרה: ע לדמשק בושה חמת וארפד כי־ שמעה רעה שמעו נמנו בים דאגה השקט לא יוכל: כי רפתה דמשק הפנתה לנום ורטט החזיקה צרה וסבלים אחזתה כיולדה: כיי איך לא־עזבה עיר תהלה קריח משושי: מלכן יפלו בהוריה, ברחבתיה ובה־אנשי המלחמה ידמו ביום ההוא נאם יהוד, צבאות: כי והצתי - * T T J> ־־ J .־ \I T ; /T « V :••י׳, תהלת קריי אש ירמיה מט 3 רי אעז ?חומת המשק ואכלה אךמנות 3ן־ך!דד: נ" לקיר י ולממלכות הצור אשר ד3ה?מבךראצורטלד־פצל כה אמר יהוד. קומו עלואל־קדר ושדדו את־בני־קדם: v J , I < AT : J- T V *• ן T : T : ע V| |V •• : V בטאהליהם וצאנם יקהו ידיעותיהם וכל־כליהם וגמליהם ישאו להם וקראו עליהם מנור מפביב: לגמו נדו מאד העמיקו לשבת ישב; הצור ?אם־,יתד, כי־;עץ ?ליבם נבוכךראצך מלך־בבל עצה וחשב עליהם מחשקה 2 לא קומו עלו אל־נוי שליו יושב לבטח נאם־יהוה לא־ דלתים ולא־בריח לו בדד ישפנו ן״לג והר גמליהם לבו T Z ־־$* : | :ץיע - T : . I : • VT T : ־ - T V ־ והמו? מקניהם לשלל וזרתים לכל־רוח קצוצי פארה ומכל־עבריו אביא את־אידם נאם־יהוה: לג והיתד, הצור ־ T T.:1T |T : \ ; ה*™ ל ״?ליי *קי ?ו,סיי«י rmjim ותצללי כאברים: -ב ?וקור, אמכם מונה הפרה;ולן־תכם ה.™ אלרית וייס«חר,ns מדמיי*,*m* למי־׳ לא תשב ותער, .?ממה כלה כל עכר על־בכל ;שם ויעזרק על־כל־מכותיה: -י ערבו על־פבלוםביבכל־הדכי ־•מה הו אליה אל־תחמלו אל-דץ כי להור חטאה; ־־והריעו עליה סביב נתנה ירח נפלו אשויתיה נהרסו חומותיה I V!v TV ! T : ;1T TT) T J |T • T 0 ־ VW >• v T ן ׳ ; I I* — z ; I ••ץ• • • » ־1י ,׳őr תענעים בעת פקדתם יאבדו;ף לא־כאלה חלק!עקוב בי־־יוצר הכל הוא ועבט נחלתי ״יה צבאיות W: ־ מפץ־אתה לי בלי מלחמת WWI ?וי 3יים !?׳W מ ממלכות: נא ונפצתי בד מם ורכבו ונפצתי בזי רכב וחללו; ננן5יי0¥י ?[יSÜBÍIP W■ ונפצתי בך בחור!בתולה: ־־ונפצ~ בך רעה יעדרו ונפצתי בדאפד וצברו ונפצתי בך פחות,עננים: כי ושלטעי לבבל1 ולבל 1 יועבי כקורים את כלהעתם אשר־עשו בציון לעיניכם נאם יחוד,: ני. הנני אליך הר דמשחת:אטלחוח' הטשרית אודבל־האהן ונטיתיאת־ הי עליך ונלנלתיך מן־רבלעים ונתתיך להר ערפה: ני ללא״קחו מטך אבן לפןהואבן. למוסדות כי-עטמות עולם ר1ה!ך,נאם-!ד,1ך,:משאו/ם בארק בקעו עופר בנדם קדשו,עליה נרפחעמיעו עליהמטלכות אררט מת ואעבנו פקח ?לידי בפסךקעלרם1םב;לק סטר:” קישי ?לילי גולם את־מלב! מדי את־פתוקיהואת-כל-בנניד. ואת בל־ ארץ ממשלתו: ־־1ד1ךעש הארץ ווחזחל בי,קמה״על־בבל ׳*נגתנך. פלא י׳. מחשבות 424 ירמיה נא מהשמת ;ולהלעוום את־ארץ סכל לעופה מאין יושב: ל חדלו גבולי בבל להלחם:ad במצדות געתה גבורתם ה;ו לנעים הציתו מעכנתיה נעברו כדיחיה: ל» רץ לקדאת־רץ:חץ ומגיד לקראת מגיד להניד למלך בבל כי־נלכדד־י, עירו מקצה: לב והמעברות נתפשו וארז־ האגמים שלפו באשלאנעי המלחמה נבהלו : ל־ כיבה אמר יהוה צבאוח אלד,י ישראל בת־בבל בגרץ עת הדריכה,7 עוד ימעט ובאה עת־הקציר לה: לי אכלנו הממנו גמכךראצר מלך בקל הציגנו בלי דק בלענו @תני1 מלא קרעו טננדר הדיחנו: יי• למסי ושאי' 8ל־ ביל תאמר יעבת צ;ון !המי איל־ןענני כעדים תאמר יתעלם: לי לכן בה אמר:ה1ה הנני־רב את־ריבך ונקמתי את־נקמתך והלרכתי את־ימה והעעתי את־מקודה: ליוההה בבל לגלים ומעון־תנים עמה המרקה מאין יושב: לח יחדו בכפרים ישאגו נערו כגורי אריות: לט בחמם -| - : VT ־ : •%1T AT J • J:־jV : :־ T *. . I.:T אשית את־משתיהם.והשכרתים למען.יעלזו וישנו שנת־ עולם ולא יקיצו נאם ירוה: מ אורידם ככרים לטבוח כאילים עם־עתודים: טא איר נלכדה ששר ותחפש תהלת כל־הארץ איך היתד, לשמה בבל כגרם: מב עלה עלבכל ה:ם בהמון נלך גבם,הה:« ה;ו ןנריהלעמה ארץ צ:ך, תנרבה ארץ לא־נעב בהן כל-איע ללא-מנבד בהן, בן.־אךם: ־יופקךתי על־בל בבבל והצאתי את־בלעי מפיו ולא־ונהח אליו עוד נדם גס־חומח בבל נפלה: ™ צאו מתוכה עמי ימלטו איע אה־גפעו מחרון אף־וה־ה: סי ופךירך לבבכם ורגיראד בעמועה הגעמעה ?אח יבא בעגה לעמועה יאחכיי בעגה הלומדה ודמם בארץ ומעל על־מעל:־" לכן לגה ימים באים ופקדתי על־פסילי בלל לבל-אהצת ותבוע וכל־סללייה לבלו בתוכה:־״ ורננו על־בבל עמלם וארץ,וכל אער בהם בי מצפון:מא־לך. 5ף׳ןבי׳ק. אכלני p׳. הססני p׳ . הציגניק,. כלעג* p. הדיחני ף'. ס־אטעל. גיא יבואוז ירמיה נא נב דיג ה<עוךדים?אם־;הוה: « נם-בקל ל??'ל חללי ;<עךאל נם־ לבבל נפלו חללו כל־הארץ: ־?לקים מחלבללט אל־ ?!?נמחו וכדו מרחוק את־;הוה ררויעל^' 15עלה על־ לבבכם: » ב וענו ?’־יעמענו חרפה בפתה כלמה פנינו כי באו זרים.על־מקדיעי בית;הוד,: נב לכן הנה־יימים באים ?>!םץהוהופקךתי על־פפילןה ובכל־ארצה יאנק דולל: ־־ בי־ק$לח בבל ד,יעמ;ם וכי תבצר מרום עוד, מאתי :באו <עךדים לה נאםץהוה:'ני קול זעקה מבבל וסבר נדול מארץ ביעדים:נהכי־יעדד;הוד, את־בביל ואבד ממנה קול נדול והמו5ליד,ם'במ;ם רבים עתן יעאון קולם: ני בי בא,עליה על־עבל יעודה ונלכדו נבוריה חתתה קיעתותם בי אל ?מלות והווה יעלנם ייעלם: « והיעבלתי יעדיה, וחכמיה ?הותיר, ופנניד, ונבוריה דיענו יענת־עולם ולא :קיצו,?אם־המלק;חוה צ?אות יעמו: נח כד,־אמר ;קוד, צבאות חמות בבל הרחבה .ערער תתערער ויעעריזר הנבהים באיע יצתו דנעו עטים ברי־ ריק ולאטים בלי-איע דעפו: נ= הדבר איער־צוה 1 ;רמיהו הנביא את־׳עריה בךנך:ה בן־מחם;ד, בלכתו את־צדקיהו מלןי־;הוךה בקל ביענת קרבעית למלכו ו׳עך:ה יער־ ?ונוחה: ־ ויסתב;למי״הו א!ת בל־הרעד, איער־תבוא אל־ בבל אל-פפר אחד "את כל־ד,דברים האלה הכתבים אל-בבל:־» לאמה זיני אל־יעחד. ?באל ?בל וראית ;,קראק אתכל־הךבלים האלוה: סב ואמרת;חוה' אתה ר־בלתאל־המקום ד,זה להכריתו לבלתי תות־בו יויעב למאדם ,ועד־בהמה בי-יעקמות עולם תהיה,: ־־ותה ??לתל לקרא את־הפפר היק תקשר עליו אבן יהיעלבתו אל־תוךפרת:־י ןאמלת בכה תיעקע בבל ולא־תקום מפד הדעה איער אנכי מביא עליה דעפו עד־הנה יכריורמיהמ נב» בן־עיערים ואורת יענה צז־קיהו במלכו' ואתת ?תהגאתגח, "nntyy 426 י . ירמיה 31 ןמ1לה עונה מלך בירושלם !#ם אמו חמיטל בת־ורמיהו מלמה: נרעש ך,רע בעכי והוד, 3כלאעזר־זעעזדי ró® נבי1'<ל־אףיד,והך,יתהביך1עזלםויד.יךהעד־ךשליבואוך.ש ™לפנרווטךדצךק;הו3מלךפכל:יויהיכעעההך.ע!עית למלכו בדורש העשירי־ בעשור לחלש בא נבובךראצר מלך־בבל הוא וכל־חילו $לךךושלם רחנו על:ד, רבנו ?גלינה ך:ק סביב:״ והבא ל,!גיר במצור״ער עעותי־עשרד, שנה למלך צךק;ך,ו: י בחרש הךביעי בתשעה להדש הדק הרעב בעיר ולא־היד, לחם לעם דיאלץ • י וי31קע העיר וכל־אנשי המלחמה ימרדו ויצאו מהעיר לילדי דרך שער בין־ר,המתים יאשר על־נן ה|לך'.וכשךיםעל־ העיר סביב רלכו דרך הערבה: י׳רךךפו חיל:3שךים אחרי המלך וישיגו את־צדקיהו בערבית ירחו וכל־הילו נפצו מעליו: ט רתפשו את־המלך ויעלו אתו אל־מלך בבל רבלתה בארץ זרמת וירבה אתו משפטים: י נושחט מלך־בבל את־?ני צךקיהו לעינך ונס את־כל־שרי יהודה שחט ?וכלולה: י* !*יחגזיצדק:" ®ד המיז בנחשתים !יבאהו מלך־ככל בבלה ויתנהו בבית™ הפקדת עד־יום מותו: יב ובחדש החמישי בעשור לחדש היא שנח השעהנשרה שנה למלך ובוכלראצר 9ל1־ בבל בא ?בוזךאדן רב־טבחים עמד לפני מלך־בבל1 בירושלם: ־! !.*שרך את־בית־יהוה ואת־בית המלך ואת כל-בקי ירושלם ואת־כל־בית לגדול שרף באש: יי ואת־כל־חימות ירושלם סביב נתצו כל־היל כשדים אשר את־רב־טבהים: טי ומדלות ידעם 1וארדיתר העטו :• T . V (V ר . ן ״<“ T T ן י: V ן T T . VJV-• ♦ הנשארים בעירואת-ר,נפלים אשר נפלו אל־מלך בבל ואח ,יתר האמון ד,!לח ?בוגראדן רב־־טכחיבם: =׳ ומדלות ל,ארץ השאיר נבוורארן רב־טבחים לברמים ולינבים: ח ואת־.עט1די הנחשת אשר לכית־יהוה יואר־ חישפלנך. מלרע • נית 5!י• המ5נות דזמכנות ואודים הנתשת אשר ככית־יהוה שכת כשידיים וישאו את־כל־נהשתם בבלה:■״ ואת־הסרות ואת־היעים ןאת־המומרות ואת־ד,מזרקת ואת־הכפות ואת כל־כלי הנחשת אשר;ישךתו בהם לקחו: -ט ואת-הפפיבז ואת־ המחתות ואת־ד,פורקות ואת־הפיתת ואת־הטנרות ואת-הכפות ןאודותמנ?ךות אשר והב והב ואשר־כסף כסף לקח רב טבחים: ־ העטורים 1 שנים הים אחד.והבקר שנים־עשר נחשת אשר־תחת ד,מבנות אשר עשה המלך שלמד, לקית;הוד, לא-תה משקל לנהשתםיכל^כלים האלה; » והעמודים שמנה עשרה, אפה קומה'העמד האחד לחוט שקים־עשרה אפה יסטו ו,עכל ארבע אצבעות נבוב; ־־ וכתרת ?ליו נחשה וקומת הכתרת האחת חמש אמות ושבכה והמונים על־הכותרת סביב הביל נחשת וכאלה לעמוד השני ורטינים: « [יהיו ההמנים ותשעים וששה רוחה פל-הרמינים מאה השבכה סביב: ־י רקח רב־־טפהים את־שתה כהן הראש ואודצפניה בהן המשנה ואת־שלשת שמרי חפף: « ומן־חעיה לקח סרים אחד אשר-תו־,פקידו'על• אנשי המלחמה ושבעה אנשים מראי פני־המלךאשר־נמצאו בעיר ואת סיפר שר הצבא המצבא את;?ם הארץ וששים איש מעם הארץ הנמצאים בתוך העיר: כי ויקדו אותם ?בווךאדן דבדטבחים רלך אוותם אל־טלוי בבל רבלתה: « רבה אותם מלןי בקל ולמתם כרבלה בארץ חמת רנל להודה מעל אדמתו:« זזה העם אשר הולך, נבובךראצר בשנת־שבע ;תרים שלשת אלפים ועשרים ושלשה: “ בשנת שמונה,עשרה לנבוברראצר• מיתשלם נפש שמנה מאות שלשים ושנים: ל בשנת שלעז ועשרים לנבובדראצר דגלה נסורארן רבדטבדוים יתרים נקש שקע מאות ארבעים וחמשה בל־נפש ארקעת אלפים קימוו קרי. פתח בסו״■. בקצת ספריס הגלה מירושלם • ישש 428 ירמיה נב ושש מאות: לאהה• כשלשיםושבע עלה לנלות יהויכן מלך־יהורה 3ערם יעער חדע בןערים והמשה להדע נשא אהל ?הדך מלך בבל בענת מלכתו את־ראש יהויכין מלך־יהודיה ויצא אתו מבית הכליא: לב וידבר אתוטבותרתץאת־כסאו ממעל לכסא 0מלכים אשר אתו בבבל": * ;שלה אתי בנרי כלאו, ואכל לחם לפניו תמיד כל־ימי חיו: לי וארחתו אךדות תמיר נתך,־לו מאת מלך בבל דבר־יום ביומו עד־יום מותו בל ימי חייו: ח וק הכלוא קרי. המלכים קרי. חיו חסר י׳. סכום פסוקי של ספר ירמיה אלף ושלש מאות וששים וחטשה וסימנו וכל אנשיה גברים, וחצר ייאמר חנניה וגו׳ (כ׳ח ייא) וסדריו שלשים ואחד וסימנו חסד אל כל דרום. -6889- יחזקאל א א« ולוד 1 כשלשים שינה בויבהד בחמשה לחדש.ואך בתוך־הנולך, על־נהר בבר נפתחו' ר,שמום ואראה מךאות אלהים:־ בתמשהילחךש היא השנה החמישית לגלות המלך,ירכין: נ היה ה;ה ךבר־יהוה אל־ לדוןקאל בן־בוזי הכהן בארץ בשדים על־נהד ??ר יהדי עליו שם יר־יחוה: י ואלא והנה רוח פערה באה מך הצפון ענןונדולן־אש מתלקחת ונגה לו סביב "ומתוכה כעין החשמל מתוך האש: ה ומתוכה רמות ארבע חיות ווה מר־איק דמות ארם לחנה": י וארבעה פנים לאחת וארבע בנפלם לאחת להם: ׳;רנליהם רנל לעיי׳ ;כף תליך,ם ?3[f רנלענל ונאצים ?.?יז 5ל׳עת 5R* ח וידו אדם מתחת כנפיהם על ארבעת רבעיהם ופניהם • •*T T J . - - -:״*•.• -J- : - V- ן• : •• AV . .. וכנפיהם לארבעתם: ט חברת אשה אל־אחותה כנפיהם לא־ופכי בלכתן איש אל־עבה פניי ולכו: י והמות פניהם פך ארם ופני ארוך, אל־ה;מין לאךכעתם ופני־שור מלשמאול לאךבעתן ופני־נשר לאךבעתן: -» י?ניהם ידי קרי. וכנפיהם יחזקאל א רטו וכנפיהם פרדות מלמעלה לאיש עתים ה־בדות איש ושתלם מכפות את ריתיהנה: ף ואיש אל־עבר פרו ילכו אל אשר להלה־שטה הדוח ללכת ללכו לא לסבו כלכתן: « ולמות החיות מראיהם פנחלי־אע בערות כמלאות הלפהיסהיא מתהלכת בין י החיות ונגה'לאש ומן־האש יוצא ברק: יי והחיות רצוא ישוב כמלאה הבול, :'־י ואלא החלות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לארבעת פרת טי מראה האופדם ומעשיהם כעין תרשיעז ודמות אחד לארבעתן ומלאיך,ם ומעע־יהם באשה להיה האופן בתוך האופן: יי על־ארבעת הבעיחן בלכתם .ללבו לא יסבו בלכתן: " וגביהן וגבה להם ויראה להם וגבתם מלאת עיניססביב לארבעתן: יט ובלכת החיות.ילכו האופנים אצילםיבהנעא החיות מעל הארץ לנשאו האופךם: ־יעל אשר.להיה־שט התח ללכת;לכו שמה הרוח ללכת והאופנים לנשאו לעמתם כי רוח החית באופנים: « בלכתם ולכו יבעמךם לעמדו יכהנעאם מעל הארץ לנשאו האופנים לעמתם כי חח החיה באופנים: ככ ודמות על־ראשי החיוך רקיע בעץ. הקהה הנורא נטוי.על־ ראשיהם מלמעלה,: נמתחת הרקיע בגפיהם לערות אשת אל־אחותה לאיש עתים מכפות ללנה ולאיש שתלם מכפות ללנה את נותיהם: כי ואשמע את־קול כנפיהם כקול מים רכים כקול־שדי בלכתם קול חמלה כקול מחנך, כעמהם חרפינה כנפיהן: נמלחי־קול מעל לךרןעאערעל־ראעם בעמדם תרפי3הכנפיך,ן:ניוממעל לרקיע אשר על־ראשם כמראה אבן־ספיר דמות כפא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה: כיוארא 1 ?עין חשמל כמראה־אש בית־להסביבממראה מתניו ולמעלה וממראהימתניו"ולמטה״ראיתי כמראה־• ?*טונגה לו סביב: כחכמךאה הר,עזת אערןהיה^ענן -ן - I T (T ־ •ו 430 יחזקאל.א בג ביום הנזעם כץ מראה הנגה סביב הוא מלאה המות כבוד• יהוד, ואראה־ ואפל על־פני ואשמע קול מדבר: ב. ו;אמר אלי בךאדם <גמד על־תליך ואדבר מ: נ ות?א בי רוח כאער לבך אלי ותעטלני י;הלנלן ואשמע את מדבר אלי: נ ראמר אלי בן־אדם שלח אד אותך אל־בני ישראל אל־גוים הטורדים אשר מרדו־־בי המה ; •י-< • : ־ | : *.V :־ T JV| : 3נים’1חן<ש־לב אד»לה אותך אליהם ואמית אלילם כה אמר אדני יהוה: ה והמה אם־ישמעו ואם־יחדלו בי ן• v: re ־: v,־ T פית?די חמד, וידעו כי נביא חיך, ?תוכם: יואותה בך אדם אל־תירא מהם ומדבריהם אל־תירא כי סרבים T T . ־, • . JV • V •• T ־ • TIT J* T •> ן וסלונים אותך ואל־עקלבים אתה יושב מדבריהם אל־ תירא ומפניהם אל־תחתכי בית מרי המה: ז ודברת את־ דברי אליהם אם־ישמעו ואם:יחדלו בי מרי י המרה: " ואתה בן־אדם שמע את אשל־אני מלבך אליך אל־ תחי-מלי קבית המרי פצה פיך ואכל את אשר־אך נתן אליך: ־ואראה ה3ח־;ה שלוחה אליוחנה־בו סנלת־ ספר: י ויפרש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור וכתוב אליה קינים והגה והי: ׳ את־פי ראכלני את המגלה הזאת: ג ויאמר אלי בץ־אדם בטנך תאכלי ומעיד תמלא את המגלה הזאת אשר" אני נתץ י אליך ואכלה ותהי בפי כדבש'למתוק: י ויאמר אלי בן־אדם להבא אל־כתישלאל ולבלות בלבל’ אליהם: י כי לא אל־עם עמקי שפה וכבלי לשון אותה שלוח אל־ בית ישראל: י לאואל־עמים רבים עמקי־שפה וכבדי לשון אשריקיא־תשמע לכליהם אם־לא אלילם שלחתיך חמה.'שימש אליך: י ובית.'שלאל לא יאט לשמע אליך rep בי־ק • בי יחזקאל ג t רטז כי-אינם אפיס לעמיע אלי פי כל־פית :עראל חוקי־מצח וקעי־לב המה: " הנה נתת; את־פנ;ןי תקים לעמת פניהם ואת־מצחן חזק לעמת מצחם: ־פעמיה חוק מצד נתתי מצחק לא־תירא אותם ולא־תחת מפניהם פי פית מרי הטה: י האמה אלי פן־אהס את-פל־הפדי אער אדפר אלין קח בלבבןז ו;אז:יה עמע: -א ולה פא אל־הנולה אל־מ: _עטן והפרה, אליהם m אליהם פה אמר אדני יהוד. אם־־ישמעו ואם־יחדלו: יב ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעע ןךול פתן פטדץהוה מפקומו: יג וקול 1 כנפי החיות משיקות אשד. אל־אחותד. וקול האופנים לעמתם וקול רעע נתל: יי ותם' נשאתל ותקחני ואילך מר בהמת תחי רר־יהוך, ,עלי חזקה: ®.ואפוא אל־הנולה תל אביב תעבים אל־נהר־פבר ואער רמה העפים שם ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם: טי ויהי מקצה עכעת ימים דחי רפר-יהוה אלי לאמיר: י פן־אדם צפה נתתין לפית יעראל ,ועמעת מפי דבר ודזזדךת אוי“ ממני: ■י באמרי לרעע מות תמות ולא הזהרתו ולא דברת להזהירירעע'מדרכו הרעעהילחייתו הוא רעע פעונו’:מות ודמוימ<ךןד אבקע:״־ ואתה כי־הוהרת רקיע ולא-עב מדעעו ומדרכו הרעעה הוא טעונו;מות ואתה את־נפען הצלת: ־ ובעוב צדיק מצדקו ועעת עייל ונתקי מפעול לפת הוא:מות כי לא הזהךתו פהטאתו ימות ולא תזכרן ,צדקתו אעדעעיחולמו מל1י כאןאתה כי הזהרתו צדיק לבלתי חט** צדיק והוא לא" חטא חיו יחיה כי נזהר ואתה את־נפשד הצלת : כב ותהי ?לי עם:ד־:הוך, ::אמר אלי קום צא אל־הבקעה:עם אדבר אותן: = ואקום ואצא אל־הבקעה להנה־עם כבוד־יהוה עמר ככבוד אער ראיתי.על־נהך־פבר יאפל ?ל־פנ:: ני ותבא־בי רוח ותעמדני על־רנליררפר אתי ואשב קרי. פתח בסי׳יפ . צדקתיו קרי. קמץ בדק, פתחנסו׳פ. ויאמר 12־4 _ יחזקאל ג ד ויאמר אילי בא הפגר בתוך ביתך: כה ואתה בץ־־אדם דגה נתנו עליך עבותים ואסרוך בהם ולא "תצא בתוכם: 5־^ אקביק אל־דו3ןיונאל?ו!ולא־תלרך, להסילאיע מוכיח כי בית מרי חטה: ט וברבקי אותת אפתח את־ פיק ואמך־ת אלי6ם כה אמר'אדני;חוח השמע 1 ל?מע והחדל 1 לחדל כי בית מרי הטח: י ’"ד« ואתה בךאדם קח־לק לבנה nrrm אותר, לפניק וחרות עליה עיר את־ירושלם: ב ונתתה עליה מצור ובנלת "עלית היק ושפכת ?ליה סללה ונחתה ?ללה מהנות ןשים־ננליה כרים סבניב: נ ואתהקח־לק מהבת ברול ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר והבינתה את־ פניך אליה והיתר, במצור וצרת עליה אות היא לבית :שראל: י ואתה שכב על־צדך השמאלי ושמת את־עון ביודישראל זעליו'מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את־עונם: ה ואני נתתי לך את־שני עונם למספר ימים שלש־מאות ותשעים יום ונשאת עוץ בית־ישראל: יוכלית את־אלה ושכבת על־צדך הימיני שנית ונשאת את־עוז בית־הודה" ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיולך: זואל־מצוריירושלם תכין פניך וזרעך חשופה ונכאתעלוהנ״והנהנתתיעל^עב^םול^יפל&ו^זל אל־צדק עד־כלותק למי מצורק:= ואתה קח־לק חטי! ושערים ופול ועדשים ורדון וכפמים ונתתדח אותם בכלי אחד ו?שית אותם לק'ללחם מספרים אשר-אתהו שוכב .על־צדק שלש-מאורת ותשעים יום ותאכלנו: - ומאכלק אשר תאללנו ?משקוליעשרים שקל ללום מעת עד־עת תאכלנו: יא ומם במשורה תשתה ששית הדי[ מעת עד־יעת תשתה: י־ וענת שעדים תאכלנה והיא כנללי צאת האדם תענלנה לנלניהם: ■נ ראמר להוד, ככה;ייטלו בני־ישראל את־להמם טמא בנוים אשר אדיחם שם: ; י״| • : 9" T חמים בקמץ, קמץ.בדק. V • - A** T < ־ • *T V| עי׳ט״ש. הימני נך. עי, ט״ש. ואמר יחזקאל ד ה דין -י ואמר אהה אתי ין*ה תה נטעי לא מטמאה מכליה וטרפה לא־אבלת מנעורי וער־עתה ולא־בא בפי כשיר פגול: ־יו:אמר אלי ,ראה נתחי לק את־צפועייהבקר תחת נללי האדם ועשית את־לחמך עליהם: » האמה אלי בן־אדם תני שבר מטה־לחם ביךושלם ואבלו־ להם במשקל ובהאנרד ומים במשורה וכשטמוןיישתו: -י למען.יחסרו להם וגרס משמו'איש ואחיו ונמקו בעמם: ה א ואתה בן־ארם קח־לךו חרב הרה ולער תלבים תקחנה לר והעברוע, על־ראשק. ועל־וקנך ולקחת ילק מאזני משקלוחלקהם: ב שלשית באור תבעיר בתור העיר במלאת,ימי חמצוך ולקחת את-השלשית חבות בחרב סביבותיה ולשלשת חורה לרוח וחרב אריק אחריהם: קולקחות משם מעט במספר וצרת אותם ור.'-?“,! רה" ר"" וו*י1 3יר ביתישראד: י• כה אמר אהד.יה1ה ואת ירושלם בתור הנוים שמתיה וסביבותיה ארצות: י ותמר את־משפטי לרשעה מן־הנוים יאת־חקותי מן־הארצות אשר סביבותיה בי במשפטי מאטותקותי לא־הלבו קרס: .לכן' ?ייאמרו אדני והוהת! למנכט מן־הנרם אשרסביבותילם בחקותי לא חלבתם ואת־משפטן לא ?שיוזם וכמשפטי הנוע אשר בכי?ותיכם לא עשירוט: ח לכן בה אמר אתי יהוה הנני עליך גם־אני ועשיתי ?תובך משפטים לעיני" הנוים: ־ ועשיתי בך.אר* אשר לא־עשיתי ואת אשר־לא־אעשה במת עור תן בלתועבהוק: ילבן אבות ןאכלו"בנים ?תוכך ובנים ןא?א אסחט ועשיתי כך שפטים הריתי אתקכל־שאריתך ללל־רוח לבן חי־אני נאסיארני ירוה אם־לאתן את־מקדשיטמאת בכל־שקוציךובבל־ תועכתלך ונם־,אני אנרע ולא־רזחום 'עיני ונם־־אני ’לא ״י״יקיי• p־r״F• * אחמול ׳ אחמול: יב שלשתיך בדבר ימותו וברעב y& קתוכך והשלשית בחרב:פלו'סביבותןך והשלשית לכל־רוח אזרח וחרב אריק אחריהם: ימכלח אפי והנחתי המתי J' T V1V : VTVJ ״ I ־, :־•• JT, T : # |V -ץ• -1• I • •$ ;־ 9* T בסוהנחמתי וידעו כי־אני יחוד, דברתי בקנאתי בכלותי ■ftT •f • • j •y• • •רדו• •T !1 • • . ■ • T • _]•*■• v1 • • ׳* • j “ J • ) ■ • •״• ••י• ין • ־ • • i • •־ • המתי בם: יי ואתנך לחךבה !לחרפה בנדם אעך םביבותיך לעיר כל-עובר: ־! והיתד, הרפה ונדו™ סובר ומשמה לנוים אשר םביבות;ך בעשותי בך שפטים באף ובחמה ומתכהות ותמה אני להוה הברתי:• בשלחי את־הצי הרעב הרעים בהם אשר הלו למשחית אשר־ אשלח אותם לשחתבם תעב אסף עליכם ושברוזי לכם מטה־להם: יי ושלחת; עליכם רעב ,והיה רעה ושעלך ודבר ודם.יעבר־בך וחלב אביאעלוך אניתוה ד?ךתי: וי־דהי ךבר־יהוה אלי ?אטד: = בן־אדם שים יניןד אל־הרי ישראל וחנבא אליהם: ג ואמרת הרי ישראלח V T ’ : h” T : • J*• T :־ ״• T Tp :-.JT : |V •י • : T <־•־ שמעו ךבר־אדר תור כה־אמר אדר תות להךי= ולגבעות לאפירןם ולנאות הנני אני מביא עליכם חרב ואבלת; במותיכם:!ונשמו מזבחותיכם Wf nm והפלתי חלליכם לפני נלוליכם: ! ונתתי את־פנלי בני ישראל לפר נלוליהם מדיחי את־עצטותיכם סביבות מזבחותיכם: י בכל מושבותיכם הערים תחרבנה והבמות תישמנה למען תלכו ויאשמו מזבחותיכם ונשברו ונשבתו נלוליכם ונגדעו חמניכם ונמחו מעשיכם: י ונפל חלל בתוככם וידעתם כי-אני תוך,: ח והוחלתי בחוות לכם פליטי ותרב בנדם בהזרותיכם בארצות: ־ וזכרו פליטיכם אותי בגרם אשר־נשבו־שם אשר נשברתי את־ לבם הזונה אשר־סר מעלי'ואת עינתם חזנות אסלי נלוליהם ונקטו בפניהם אל־הרעות אשך עשו לכל תועבתיהם': - וידעו כי־אני והוד, לא אל־חנם דברתי לעשות להם הרעה הזאת: "בה־אמר און:,:הוי׳ מי- ולגאיות קף בכפך יחזקאל ו ז ריח ?מלך ואמר־אח אל b3־n1!nn13$1n בית מוראל איבר,בחרב ?רעב וביבר.;פילו::־ ד!,רחוק ביבר :מות ולארוב בחרב ופול וה3שאר,וה3צור ברעב, ,י«ות W7 ים *י לל^ס rm *Pl W9 חלליהם בתוךנלוליהם ?ביבות מובחותיהסאל כל־נמנה רמה בכל 1 ראעזי ההרים ותחת כל־עץ רענן ותחת כל־אלה ענבתה מקום אשר נתנו־עזם ריח ניחח לכל נלוליהם: ל ונטיתי' את־:די עליהם ונתתי את־ה׳אדץ עממה ומיבמה ממךבר יבלתה בכל מושבותיהם ידעו בי-אר זני׳: ז« מהי דבר־להוך, אלי לאמך: נ ואקה. בן־אדם כה־ אמי אדי;: יה1הלאךמתיעראלב,ץבאהקץעל־ארבעת בנפורת הארץ: נ עתר־, הלןץ עללך ושלחתי אפי בך ו#םותיך בדרכיך ו;תתי עללך את בל־ו1ו?בות:ך: מלא־ בחום ?7 עללך 1לא אקמול כי יר?.יד ?ליד אחן ןרזו?בותלך בתוכךבך,:ך,וירץתם כי־אני:חוה: .יי כה אמר אדע יהוה ךעה אחת רעה מיז באה:-.קץ בא בא הקץ מקיץ אללך מך, באה: י באה הבכירה אללך יושב ד,ארץ בא העת.קרוב לדוב מר,™ ולא־קר הרים: " עתרת מקרוב אשפך חמתי על:ך וכליתי אפי בך ושפיטתיך כדרכלך לטתתי עלוך את בל־ך1ו:עבוי!וך: 0,ולא־ קחום עי:: ולא אקמול בדרכיך עללך אתן ,ותובבותיך בתוקך תך\ץ.,וידעתם כי אני:קוד, מןה: ■הנה 1:9= ה3הבאך\צאד,הכפרה.בץ המ|ר, פרח קורו!: י«קחמם ,קם למטה־רשע לא־מהבם ולא מחמתם ולא מחמחבם - •• «1 : )••••• 1 ^ - a •ר:;־ j : >t , •ר:v ־• ••'•ס ולא־נה בהם: יב בא העת הניע היום הקונה אל־ץשמח והמוכר אלץתאבל כיחרון אל־כל־המונה י: ע כי המוכר אל־הממבר לאלצוב ועזר משים תיקם כי־הזון אל־בל־ ממונה לאלצוב ואיש בעוני ח״ו לא:תחזקי: ’יתקעו בתקוע ןד3ץ הכל ואין ד£ך למלחמה בי קחני אל־כל־ יי־מיד. r=p כף הסיגה 436 יחזקאל ז n המל3ה: •יהדדב ביזץ לד,רבר. ודרעב מבלת אשר מילח, ?חרב.:מורת ואשר ?עיר רעב וד?ר;אכלנו: ■ ופלטי ?לימיהם לתו אל־התרים ביוני הגאיות כלם המות איש ??וץ: י! ?ל־תרלם הרפינו־, וכל־ברכים הלבנה מים: וחנרו שקים ו?בתד-ז’א1תם פלצות לאל בל־פנים בוימה ו??ל־ראשיהםקרחה: ־־כספם בחוצות .ישליכו וזהבם לנהר, לחיה כספם ולהבם לא-יובל״להצילם ביום ע’ברתיד$ה נפשם לא ’לעובעו'!מעיהם לא ימלאו בי־מבשול עולכם היה: כ וצבי עריו לגאון שמחו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על־כן נההיו להםלנדה:נאונתתיו ביד־הזרים.לבו ולרשיניהאך׳ן לשלל.לחלליה: נ־ והסבתי ?ני מהם לחללו את־צפוני 1בא!־5הנ)ריציםוזחלליס:=־8׳ןןהירהוקכיהארץ מלאיי משפט דמים להעיר מלאה חמם: כי והבאתי רעינוים יללי' אידברדהם לה,שבתי נאון עזים לנהלו מקדשיהם: כי קפדי, בא ובקשו שלום ואלן: כי דוה על־הוה תבוא ושמעה אל־־שמועה תחיה ובקעו חזון מנביא ותורה תאבד מבחן לעצי מזקנים: ־׳ונמלך לתאבל לנשיא ללבש שממה ולדי עם־הארץ תבהלנה מיר?ם אעשה אותם ’??"שפמיהס אשפמם ללדעי ל־אל;יוי • ח * ולדני 1 ??•;ה ייששית ?ששי בחמשה לחדש אני יושב בביתי ללק(: לדודה לושבים לפני!תפל ?לי שסילך אד{ל הוד,: נ ואךאה ותה דמות כמראדדאש ממראה ?W ולמשה אש וממתנה.ולמעלה במראהדהד ?עין קהשמלה: !.ולשלח תבנית לדליקחנ׳ בציצת ראשי תשא אתי חח 1 בך־הארך ובין השמלם להבא אתי לרישלמה במראות אלהים אל־פתח עער הפנימית הפונה צפונה אער־^ם מרעב סמל הקנאה המקנה: י והנה־עם כבור אלהי לשראל כמראה אשד ראיתי בבקעה:nT ויאמר וחללוחו קדי. pop ברבי*. פתח נאתנח. אלי יחזקאל ח נ* ריפז 8§י 3ךאדם עיא-נא עירך דרך צפוני m* ??י יחי צפונה והנה מצפון לשער המוכס סמל הקנאה י3י. בבאה: י ויאמר אלי בן־אדם הראה אתה מהם עשים תועבות נדלות אשר בית-^ראלועשים פה לךחקה מעל מקדשי ועוד תעזוב תראה תועבות נדלות: ידכא אתי אל־פתח החצר ואראה והנך־,'חדי-אחך ביויג י׳ דאמר אלי בךאדם סתר־נא בק;ר ואלותד כקיר והנך, פתח אסר • ט ויאמר אלי בא וראה את־התועבות הרעות אשר הם עשים פה: י ואבוא ואראה והנה כל־תבנית רמש ובהמה עקץ לבל־נלולן בית סכדאל מי׳יוד׳ על: הקיר סביבוסביב: יא ושבעים איש מזקני ?ית־י.שךאל ויאזדהו בן־שפן עמד בתוכם עמדים לבניהם ואיע טקטךתו ב:ח ועתך ןננךהקטךת עלה: -= ויאמר אלי הראיתבן־אדם אשרןקנוכית־ישהאלעשיםבהעךאיע כהדרימשביתו כי אמרים אין יהוד, ראה אתנו;!זב להיה את־הארץ♦ יג ויאמר אלי עור תשוב תראה תועבות נדלות אשר־המה עשים: יי ויבא אתי אל־פתח שער בית־להוה' אשר אל־הצפונה }הנה־שם הנשים ישבות מבכות את־התמוו! טי!יאמר אלי הראית בן־אדם עוד תשוב תראה תועבות נדלות מאלה": V ויבא אתי אל־ הצר בית־להוה הפנימית והנדדפתח היכל להוד*, יבין האולם ובין'המזכה כעשרים וחמשה איש אחריהם אל־ היכל להוד, ובניהם ל,ךמה והמה משתדוויתם ייו!־™ לשמש:"האמה אלי הראית בן־אדם ה?קל לביתוהידה קעשות את־התועבות אשר,עש!־פה כי־מלאואת־הארץ חמם וישבו להכעיסני והנם שלחים את־הזמורה אל־ אפם:״ ונם־אני'אעשה בדסה לא־תחום עיל 71^ אך9יל {״קראו ?אוני קול גדול ולא אשמע אותם: ט»ךקרא ?אזני קול נחל לאמרקרס ןקחת העיר סת חם«ד ואיש 438 יחזקאל ט י ואיע?לי^תו3:ךו:נותהע»ה^יםבאיםומדלל שער העליון אשדו מפנה צפונה ואיש ?לי מפצו 3לדו ואיש־אחד ?תוכם לבש ?דים וקסת הספר ?™מ ויבאו העמדו אצל מופה לנחשת: ־ וכלור 1 אללי.ישראל נעלה מעל ל?ףב אשר היה עליו אל־מ?תן לבית ולקרא אל־האיש הלבש הבדים אשר קסת הפיפד במתניו: TV• ־ J• >T :ס' ־ 1 , :־ ״.«• V | W; ־ T : T : V| . ד ויאמר יהודה אלו עבד בתוך העיר בתוך יחשלם והתרת תו על־מצהות האנ&זים הנאנחים והנאנקיםיעליכל־ : • : • TV: v- • T T J : * T .T<• . י : ־ JV:/־I •T •>־ T התועבות הנעשות בתוכה: י׳ ולאלה אמר באזני עברו בעיר אחריו והבו על־־תחום עיניכם ואל־תחמלו: ו’זקן ?דוור ומתולה וטף ונשים תלרנו למשחית ועל־כל־איש אשר־עליו התו אל־תנשו וממקדשי' קללו החלו ?אנשים הזקנים אשר לפנל הטלת: ■ויאמר אליהם טמאו אתה?" ומילאו את־הלצרות קללים צאו ולצאו ללבו בעיר: "ויהי בלבותם ןנאשאר אני ואטלה על־פני ואזעק יאמר אהה אדני יהוד, המשחית אתה את כל-שארית ישראל ?שפבף את-המקף,על-לר,שלם} ־!יאמר אלי ?P ™־ לשראל ויהודה גדול ?מאד מאד ותמלא לארץ דמים והעיר מלאה מטה.?’אמדו עזב להור, את-האדץ יאי! יהוד, ראה: י ונם־אני לא־תלום עינל ולא אלמל דך?ם בראשם'נתתי י: ־« והנה האיש ולבש הבדים אשרהקסת במקלו משיב דברלאמר %;קי באשר צי״ני־ י» ואראה ולנה אל־דרקיע אשר על־ראש לכרכים ?אבן מפיר ?מראה דמות בפא !ראהעלילם: נלאמר אל־האיש 1 לבש הבדים ויאמר בא אל־בינות לגלגל אל־תהת לברובומלא לפניף נהלי־אש מבינות לפרבים הריק על־העיר !:בא לעירי: נייוהברביםעמדים מימין לבלתבבאו האןש rom! מלא את־לחצר הפנימית: י ידם בבוד־יהוה מעל לבלוב על מטתן לב" ולמלא אליו קרי. אל קרי. עינכם קרי. pp בדק. עי׳ מ׳ש. כבל א׳*־ קף . דגית יחזקאל י ו־כ הבית את־הענן והחצר מלאה את־נגה כבוד יהוך!: יי וקול כנפי הכרובים נשמע עד־החצר החיצנת כקול אל־שךייבדברו: י ויהי בצותו אודהאיש לבש־הבדים לאמיר'.קח אעז מבינות לגלנל מבינות לכרובים ויבא רעמה אצל האופן: ידשלח הכרוב .אודידו מבינות לכרובים אל־האש' אשר בינות"הכרביבדשא דתן אל־ חפני ’לבש הבדים וייקח ויצא: ח וירא ל־כרבים תבנית יד־אדם תחת כנפיהם: ט ואראה והנה ארבעה אופנים TT ־־V- . ־ : •י V : V|T # IV : * ־־ ־!. JTT ־־ ־: אצל דפדופים אופן אחד אצל הכרוב אחד ואופן אחד אצל הכרוב אחד ומראה האופנים כעץ אכן תרשיש: י ומךאיהם דמות אחד לארבננוום כאשר.יהיה. האיפן בתוך האופן: יא בלכתם אל־ארבעת רבעיהם ילכו לא .יסבו בלכתם כי המקום אשר־יפנחהראלז אחריו ללבו לא יסבו בלכתם:יבוכל־בשרם וגבהם וידיהם וכנפיהם והאופנים מלאים עינים סביב לארבעתם אופניהם: עלאופנים להם קורא הנלנל באזני’: יי וארבעה פנים לאהד פני האחר פני הכרוב ופני השני פני אדם :AT V :ץ•• T V IT • :־״*- ־־ : I ״•> •* * ״ : TT J והשלישי פני אריח והרביעי פני־נשר: טי וירמו הכרובים : - : • • . : ••J •י V |T : 1• • J/T S —״.V< *־ : ־י־׳: היא החיה אשר ראיתי בנהר־כבר: טי ובלכת הכרובים ללבו האופנים' אצלם ובשאת"הכרובים את־כנפיהם לרום מעל הארץ לא־לפבו האופנים נם־הם מאצלם ן י* בעמדם לעמדו ובדומם לרומו אותם כי רוח החיה בהם ן יח ויצא כבוד לה|ח מעל'מפתן חבלת.ולעמד עלרקכרובים: יט דשאו הכרובים את־כנפיהם וירומו מן־האלץ לעיני בצאתם והאופנים לעמתם ויעמד פתח שערבית־יהוה ח5ןדמ1:י וכבוד אלקיד^ראלכליהם מלמעלה: ־ יי:א החיה אשר ראיתי ותחת אלדךץכראל ב?הך כס־ ואדע ?י כרוכים המה: נא ארבעה ארבעה פנים לאחר וארבע כנכדם לאקד וךמות;די ארסrtp כנפיהם: נב ודמות 440. t יחזקאל י יא פנירם רמה הפנים אשר ראיתי על־נהר בבר מראיהם ואותם אישאל-עבר פניו.ילכו: יא "}תשא אותי רוחי ותבא אתי אל־שער בית־יהוה הקדמוני’ הפונה קדימה והנה בפתח השער 'עשרים והמהוה איש ואראה בתוכם את־ואוניה בן־עוך ואת-פלטיהו בן־בניהו שרי העם: נ ויאמר אל; בן־ארם אלה והאנשים החשבים און והןעצים עצת-קע כעיר הזאת: ג האמריבב לא בקרוב בנות בתים היא הפיר ואנחנו הבשר:!־ לבן הנבא עליהם הנבא כן־ארם: ה ותפל עלי" ריה יהוח ראמר אלי אמד כח־אמר ידעה כן אמרתם בית ישראל ומעלות רוהבס אני ירעקיוה: י לרביתם חללשם ?עירחזאתומלאונם חוצוקיח חלל: <לכן כה־ אמר את; הוה חלליכם אשר שמתם בתוכה המה הכשר והיא הפיר ואתכם הוציא מתוכה: " חרב יראתם ןחדב אביא עליכם נאם את; :;חות: « והוצאתי'אתכם מתוכה ,;נתתי אתכם כיד־זרים ועשיתי בכם שפטים: ’כחדבתפליעל־נביל ישראל אשפט אתכם וידעתם כי-אנייהוה: « היא לא־תהיה לבם לסיר ואתם’תדלי בתוכה לבשר אל־נבול לשראל אשפט אתכם: <־ וידעתם כי־א?;חוה אשר בחל’ לא הלכתם ומשפטי לא עשיתם יכמשפטיהגרם אשר סביבותיבם עשיתם: ■־!;הי כד,נבאי ובלטיהו ?ך?נ;ה מת ואפל על־פני ואזעק קול־נדול ואמר אהה ארנן הוד, פלה אתה עשה את שארית;שדאל: יי-יחי דקדלמד׳ אלו לאמי: 0י?!־אל® *לחי אסיר אנשי נאלתןי ו?ל־ב;ת.ישראל בלה אשר אמרו להם !wn w* מקי ??לוילה ל» היא ?תזה מס למורשה:« לכן אמד פה אמר ארנ;תוה כי הרחקתים ב13;ם ן?י הפיצותים בארצות.ואחי ללם למקדש ימעט בארצות אשר־כאו שם: י לקן אמד ?ד,-אשר אה;; ;הוח ״״■׳״• וקמנתי יחזקאל "א יג רי» וקבצתי אתכם מךהעפזים ואספתי אתכם מן־הארצוות אקה ?פצותם בהם ונתתי לכם את־אדמת ישראל: "ובאו שמה והסית את־כל־שקוציה ואת־כל־־תועבתיה מ^ד:? ונתתי להם לב אחי חדשה אתן ־קך־ם ור,סירתי לב האבן מ?שךם וןתתי להם לב בקר: נ למק ?חקתיולכו ןאת-מקפקי ישמרו ועשו אתם ןסיי־<יל?ם ואני אהיה לדם לארהים: נא ואל־לב שקוציהם ותועבותיהם לבם הלך דרכם בראשם ^תתי נאם אדני יהוד, י: כב דשאו הכרוכים את־כנפיהם והאופנים"לעמתם וכבוד אלהי־יקראל עליהם מלמעלה: " ויעל בבור יהוד, מעל תו׳להעיררעמד.על-הלר אשר מקלם לעיר: יי יורידו נשאתני ותביאני כשדימה אל־הנולה במראה ברוח אלודם ויעל מעלי המראה אשר ראיתי: נהואל3ך אל־ דגולה את של־יהד:מד■ אשר לראד: . יב א רהי רבר־יהור, אלי לאמה: נ בן־אדם בתוןי בית^מרי׳אתח יקב אשר עירם להם לראות ולאי ראו אונלם לוחם לשמע ולא שמעו פי בית מרי הם:! ואתך, ?!־אהםעשהלץ ?לי גולה ונלהיומם לעיניהם ונלירז מ9קומןל אל־טקום אחר לעיניהם אולי יראו בי בית מרי הטה: י והוצאת בליק ב?לו נולה wf לעיגיים !אתה לצא ?ערב לעיניהם כמואאי גולה: ח לעיניהם 0תר:ל1ע כקיר והוצאת בו: י לעיניהם על־כתף תש» בעלטה תונ1יאפנ:ךת^ה ולא־ תראהאת־הארץ?י־מומתim לבית לשראל: יואעש כן כאשר צדתי כלי הובאתי 3כי' גולה יומם ובערב חתרתי־לי כקיר ביד בעלטה הוצאתי 2ל־?0ף גקאתי לעיניהם: ח ויהי רבר־והוה אלי בביר לאמה: ־?ן־ארם סלא אמרו אלי1י ?ית ושראל שית המרי מהאתר עשה: •אמר אליהם בר, אשל את״היר-דעשיא זחמשא ל;ד, ?יךושלם,של־בית.ישךאל אשר־ 442 1יחזקאל יב מ״ v*k W, WW ,n בן ושבה להם בגולה בעבי ולכו:•־ ומשיא אשר־בתו?מ אל-בתף ושא בעלטה ויצא בקיר ולזתרו להוציא בו פניו,יבבה מנן אעיר לא־וךאה לעין הוא את־הארץ: י! ופרשוגי את־רשתי עליו ונתפש' במצודתי והבאתי אתו ?בלה'ארץ בשלים ואותה לא:יראה ושס ימות:'■י ובל אשר סביבתיו עןדה וכל־אנפיו אורה לכל־רוח והרב אריק אחריהם: סי ו:ךעו כי־אד יהוד, בהפיצי אותם בגרם וזריתי אותם בארצות: ־■וקותרתי מהם אנשי מספר מקרב מרעב ומדבר למען וספרו את־?ל־תוע?ותיהם בגרם אשר־באו שם ידעו בי־אני יהוד,: -מיהי דבר־ וחזה אלי לאמר:״ בן־ארם לחמך ברעש תאבל ומימין!• בתזה ובדאגה תשתה: •־ ואמרת אל־עם־הארץ פה־ אמר אדנ;והוה.ל;וש?י ורושלבס אל־אך־מת ושראל לחמם בדאגה יאכלו ומימיהם בשממוץ ישתו למען תשם אלצה ממל^ה מחמס' כל:הישבים בה: כ והערים הנושבות תחרמה והארץ שממה תתה וידעתם כי־־אני להוד,: כא ולהי דבר־יהוה אלי לאמה: כב בן־ארם מדד המשל הזה לכם על־ארמת:שראל' לאמיר יארכו הימים ואבר כל־חווץ': בג לכן יאמר אליהם כד,־אמר אדני יהוד, השבתי את־המשל הזה ולא־־ימשלו אתו עור בישראיד בי אם־ד?ר אליהם קרבו הימים ודבר בל־חוון: ני בי לא ןהיה עוד כל־קוון שוא ומקסם חלק ?תוך ,בית ןשראר: ני בי 1 אני והוד, אדבר את אשר אהבו■ ך?ר ר עשה לא תמשך עוד בי בימיכם בית הטרי אדבר דבר ועשיתיו נאם ארגןיהוה: נידחידבר-יהוה אלי לאמד:םבך אדם דגה בית־ישראל אמרים החזון אשר־הוא חוה קמים רבים ולעתיבם דחוקוה הוא נבא: ני לסן אמד אליהם בה אמר ארנן,יהוה לא־תמשך עוד בל־ך?רי ייגרע. עזרי קרי. אשרי $&ד ארבי 9%י' ntm ואם, 3N ימי■: יג«ולהי דכרץהוך־. אלי לאמיר: נבן־אדם דנבא אל־?ביאילשךאלד,נבאים ואמרת לנביאי מלבם שמינו ףבר־להוה: נבר, אמר אתל להוד־, הוי על־הנביאים הנבלים א#ר הלכים אחר רוחם ולבלתי ראו: י בשבלים לחרבות נביאיך לקנראל הד : י• לא עליתם בפרצות יתנךרו נדר על־בלת לשיראל לעמד במלחמה בלום יהוה: י חוו שלא וקסם בום האמרים ?אם־להור,ולקוק לא שלחם רחלו לקלס דבך: ■קלוא מקוה-שוא קרתם ומקסם בזב אמךרום ואמרים נאם־להוהואני לאדבךתינ״ לכן פה אמר אתי,;הוד,.לק דברבם שוא וקויתם ל15 W אליכם ?אם אדני להוד,: ־ והלחה להל אל־הנכיאים החרם שלא לקקיטמים ?זב בסוד עמי לא-לדף וככתב בית־ לשראל לא לבתבוואל-ארמת לשראל לא יבאו רדעתם בי-אני אדני להווה: :.יען ובלען הטינו את־עטי לאמר שלום ואין שלום והוא פנה חלץ והנם טחים אתו תפל: -» אמד אל־טחי.תפל ולפל הלה 1 נשם שוטף ואתנה אבנל אלנביש תפלנה ורוח מערות תבקע: ■נ והנך, נפל הקיר קלוא לאפר אליכם אלך, הטיח אשר טחקם: •־ לכן בד, אמר אתל תוה ובקעתי תק־כעקות ניחמתי הארץ;לננלה לפרו ונפלה וכללנם בתוכה וירשתם 3י:אני לוילה: *!בליתי את־חמתי בקיר וכטחים אתו קפל ואמר לכם אין הקיר ואין הבתים אתו: טי נביאי ישראל הגבאים אלךדשלם והחרם ילה קוון שלם ואין שלם ?אם אתל לחות: י ואותת בן־אקס שים פניך אל־בנות עמך דמקנבאות מלבה! להנבא עליהן: י״לאמקק כה-אמרו $דני nirn הוי למתפרות כסתות עלוכל־אצילי ידי ״־־ — !T T עשות' T nne נ0רפ יחזקאל יג יד ועשות המפקחות על־־ראש כל־־קומה לצודד נפשות הנפשות תצודך;ה לעטי ו^שות ללנה תחיינה: יט ותהללנה אתי אל־עמי ?שעלי שעורים ובפתותי לחם להמית(לשות אשר לא־תמותנה ולהיות נפשות אשר לא:תח^ה לקבכם לעמקשמעי קב: כ לק כה־אימר 1 אדני יהרה הנני אל־כסתותיכנה אשר אתנה מצדדותשם J־ V íx• • v: JT ן• : T , : I T - .j ■f T V I> את־הנלשות לפדחות .;קרעתי אתם מעל ןרועתיכם ושלחתי את־הנלישות אשרי אתם מצדדות את־נפשים לפרחות: כ* וקרעתי את־מספחתיכם והצלתי את־־עמי מ־דכז [ליידוי עוד ז5[15.ל«״מ ל־אנייהוייז בב.יעז הקאות לב־צדיק שהר ואני לא הכאבתיו ולחזק ידירשעלבלתי־שוב מדרכו הרע להחייתו: מ"לקישוא לא תחזיןה וקסם לא-תקםמנה ןו1 ול^תי אח־2טי מיהם? וידעת? כי־אני יהוד.: '״יד? דכוא'אליאנס ^ לקוראל ויעפו לפני: נ דדי ך3ר-להוה אלי לאטד! נ 5ךאדם האנדים האלה העלו נלוליוהם על-לפם ומנעול ע1ןם נתנו נכח ?3"ם האדרע אירע להם: י pb דפר־אותם ואמרת אליהם בה־אמר 1 אדני יהוד. איש איש מבית:שראל אשר יעלה את־גלוליויאל־לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל־ מביא א?ללהוה נעמתי לו ?ך, פרב ?לוליו: י;למ?ז את־^ית־יעראל נל?.ם אער ן ודומ?נלי פנלוליהם כלם: !pb אטד ואדיות לעהאל פה אמר את! :ה1ה עובי והעיפו מעל נלוליכם ומעל פל־ותו?כסיכם העיט פניכם♦ יפי אי<£י א’«י ממלת לעראל ומהגר אעה־לנוה נלעראל ולןור מאחרי ד?ל גלוליו אל-לבו ומנעול ?ונו לעיים נכח פניו ובא אל־תכיא לדרע־לו כי אני ירויה נענה־לו פי: J ▼V • ▼- ,V :.״« ח ונתתי קי באיש ההוא והשמתיהו לאות ולמשלים ןלכדותיומתוך עמי וידעתם'כי־אני;הוף: ט והנביא כי־ נ»יוי. ישחה י ;,יחזקאל יד טד רכג ,יפתה:ודבר ; דבר א;י י יה1.ד־ז פתיתי את הנביא ההוא ונטיתי ארדידי עליו והשמדתיו מתוך עמי ישראל: י ונשיאו •?גונם מעון ההדש מגון הנביא;היה: *?מ$ן 6נ־/יתע1 ?גור ביתלשראל מאחרי ויא־וממאו ןגוד3?י־?שעיהם וליו־לי לעם ואני אהיה להם לאללים נאם אדני יחודו: •יבויהידמרלהוה אלי לאטד: -נבן־אדםארץמיתחטא־ לי למעל־מעל ונטיתי;הי זעליל ושברתי לך, מטדרלהם ול^לתתי־בת ולוב וד,כרתי ממנה אךםו3המה:-ילהיו שלשת האנשים האלה מחובה נח דנאל ואיוב הטה בצדקתם ;נצלו נפשם נאם אדני.ידווה: טי לו־חיה רעה אעמר בארץ ושמלתהתןתד, שממה מבלי עוצר מפר לחת: ט■ ופלשת האנשים האלה בתוכה חי;א?י נאם אדר ;"הוד, אם־בנים.ואם־בנות,יצילו המה לבדם;(צלו והארץ לל:ח שממה: יי אוהרבאביא־על־הארץ ההיא ואמרתי הלב תעבד מארץ ולמדתי ממנה אדם ומהמה: " ושלשת האנשיכב האלה מתוכה חי-אר נאם אדר ידווה לא-יצילו מרם ובנות מי הם למדם ;נצלו : יט או דבר אשלח אל־ HSC הקיא ושממתי למלי עליה מלם להכרית ממנה אדם ומלטה: ־ ונם ד;אל ואיוב מתוכרו לי־אר נאם אדיר ;הוד, אם־בן אם־מת;צילו למה מצךלתם ובילו נמשס: ־אבי כה אמר את; ;הוה אף כי־אך3?ת שמשיו לרמים לרב ורמבוחיד,ר,עד,ו״דברשלחךי אללחשלם להכרית ממנה אדם ובהמה: נב והנה נותרה־בה פלשה דטואאים בנים ובנות הנם יוצאים'אלילםוראילם את־דרמם ואת־ מלילותם ונחמתם על־הרעוה אשר לבאתי.מל־ורושלם א,ת בל־אשר למאת' ,עליה: ־נ תלמו אל?ם שי־תךאו את־הרכם ואת־עלילותם וידעתם מילאמבמשיתי את מל־אשר־עשיתי בה נאם אדר יהוד,: טין» הלי ךברללוה אל; 'לאטד;i בן־אדם מהלהלה P! 4 'v 446 יחזקאל טו טז rrtw mm מ*5" m~ ליד m ״־עי־ • \ m ממנו עץ לעשות למלאכת אם־יקחו מטנו יתד לתל 1ת עלך כל־כלי: יהנהילאש נתן לאקלך,' את ?זני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר היצלת למלאכה: י. הנה בהיותו תמעלא יעשה למלאכה אף כי־אש אכלתהו ויחד ונעשה עוד למלאכהילכן כה אמר אדני;הודת m~ עץ־הנפן כעץ היער אשר־נתתיו לאש לאבלה כן נתתי אתךשכי ירושלם: < ונתתי את־פני בהם מהאש:צאו והאש תאכלם וידעתם כי-אר:הוד, כשיופי את-פד בהם: ri ונתתי את־הארץ שממה יען מעלו מעל נאם איי ידי3ה: טז א ויהי דבר־יהוה אלי לאמיר: ב בן־אד־ם הודע את־ ירושלם י את־הועבתשל < ואמרת כח־אמר אדני ידוה לירושלם מכדיתיך 1מלדת:ךמאלץ לכנעני אמד תאט:רי ואמך חלית: י ומולדותיך כיום הולדת אותך לא־כלת שלך ובמים לא־רחצת למשעי והמלח לא המלחת ודחתל לא תתלה: ל לא־חסה על_:ך ע:ן לעשות לך אחת מאלה לחמלת ?לו1י1ה?ולכיאל־?.עהשךד, מעל נ?שך כ:וםהלךת אתך: י ואעבד עליך ואדאךמתכוססת בדמיך ואמר לך כךמ:ך ח':י ואמר לך מדמ:ך ח:י: < רבבה כצמח השדה נתתיך:תחכי והנדל' ותבאי כעדי עך;ים שתם נכל ושיערך צלחןאת.עךםועך:ה: "ואעבד ע'ל:ך ואראך תנה עתך עך דדים ;אפרש ??פ' ?לוך ואכסה ערותך ואשבע לך ואבוא ככרית:;תך נאם ?יל. יהוהותדך־לי: ־ וארחצך במ:ם ואשטף דמיך מעללד ואסכך כשמן: י ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בינזש ואכסך משי: ׳» ואעדך עדי ואחנה ננמידים על־ :דיך ורביד על־נרונך: ע ואתן נום על־-אפך וענילים על־ אוניך .ועטלת־תפאךת בראשך: ■:ותעדי והב ÍS93 ומלבושך ששי ומשי ורקמה סלת ודבש וש«ז אכללי fop נז־ק . דגש אחר מורק. הרי׳ש דטמר,, יתיר י׳, וחי£י י 1 יחזקאל טז רבד ותיפי במאר ט>!ר ותצלהל למלוכה: יי ויצא ל ןי שם בנולם ביפלךיכי 1 כליל תא'בהדה אשר־שמתי ?ללך ?אם אתל לחוה:« ותבטחי ביפלך ותזני.על־שמךותשפכי את־תזנותלך .על־פל־עובר לו־״להי: °■ ותקחי מבנדלך וקעעזי־לך במות טיליאות'.ותזני עליהם לא באותיולא תתיך.: י׳ ותקחי כלי תפארתך מוהבי ומכספי אשר נתתי לך יתעשי־לך צלמי וכך ותוני־בם: " ותקחי את־ב?ת רלןמתך, לתכסיס וקטני ורןטרתי נתתי לפניהם:•» ולחמי אקר־נתתי לך סלת ועמן ולבש האכלתיך ונתתית לפניהם לדיחניתיחההי נאם אתל יהוד.: ־ ותלהי את־ בניך ואת־בנותיך אקר:לדתי לי ותזבדוים להם לאכול המעטמתונות°ך: ־» ותשחטי את־בני ותתנים בהעביר אותם לך,ם: ־־ ואת כל־תועבתיך ותזנתיך לא וכרתי את-ימי ?עוריך בהיותך.עירם ועריה מתבוססת בדמך היית: ־־!להי אתרי כל־רעתך אוי אוי לך נאם אתל לתה : ־יי ותמי־לך ןב ותעשל־לך רמה בכל-ךחוב: סח אל־כל-ראש דרך בנית רמתך ותתעבי את־״יפיך ותפשרן את־ ר?ל;ך לכל־עובך ותרבי את־תונוורך: מ ותלני אל־בנל־ מצרלם שכנ:ך,נךלל בשר ותרבי את־ת!נתךלהכעם;י: ־■ותה נטיתי:די xm'mrmvi פ?פק שינאתלך כנות פלשתים הנכלמות מדרכך זטה: כ" ותזני אל־בנל אשור מבלתי שבעתך ותזנים וגם לא שבעת: כט ותרבי את־תזטתךאל־אךץכנען כקךיימה ונם־מאתלאשבעת למהאמלהלבתך ?אם אתל הוה בעשותך את־?ל" אלה מעקה אשה־זונה שלטת: י»בבניתיך גבך בראש כל־ררך ורמתך עשיתי ככל־ךחוב ולא־הליתי כוונה לקלס אתנן: ל־האשד, המנאפת תחת איקה תך,ח את־ זדים: יגלכל־וינות לתנו־נדה ואת נתת את־נתיך לטל־ ?אדל,כלך ותשחת אותם לבוא אליך מסבים גןתזנותלך; יתיר' י׳. פתננותיך קיי, יתיר י,. תזנותיך ק־י. «י׳ 0"« • יתיר י׳ י ויהי 448 יחזקאל טז לי ויהי־בך הפך מן־חנשים בתזנותיך ואחריך לא זונח ובחתךאתנןןאך1נןלאנתן־ליך ותהי להפך:*לכןזונה שמעי ךפר-ןהוה: .לי כה־אמר pf ימי־׳ט1 16W ?חשתך ותגלה עדותך *®**ץ על־מאה3יר יעל יד־ (לולי תועבותיך וכךמי בנלך אשר נתת ° להם ז *לכן הנני סקפץ את־כל־מאתפיך אשי.ערפת עליהם לאת כל־ אשך אהבת על פל־אשך שנאה וקפצתי אתם עללך מסביב •נ~ד עריתך■ אלילם והאני אחך?ל־עךותך: לח ושפטתיך משפטי נאפות ושפכת דם ונתתיך דם חמה וק?אה: ל־»ןנר!תי'אותך פיהם והרסו(פך ונתנו המתיך והפשיטו אותך בנהך,ולקחו פלי השאךהך והניחוך עירם ןעך;ך,: ם ולועלו "עליך "קלל לרנמו אותך כאכן. וכתקוך בהרבותם; ®ושךפובתלך באש ועשו־בך שפטים לעינן נשים רפות והשבתיך מזונה ונם־אתנן לא תתני־עור: ם־ הנחתי rpj פך וסרה ק?אתי’ממך’ ושקפתי' ללא אכעס עור:־־ וען אלוה לא־זפךתי אתךמי נעוליך ויתרנזי־ לי, בבל־אלה ונכדאני האדךפך1פךאש נתתי(אם'אך'נ! חוה ולא עשיתי את־הזמה על כל־־תוז3בודך: מי הנה כל־־המ&ל/נללךימשללאמד כאמה'בתה: מהפת־אמך את 1על״ת אילזה ופדה.ואדוות אחותך אק אשר נעלו א3שיהן וב(יל,ן אפכן חתית. ואביכן אמדי: ־י ואחיהו הנחלה שמרון היא ובנותיה היושבת על־שמאולך לאחותך הקטנה מטך הי<טקת'מימינך סדם ובנותיה: 0! ולא פדךכיהן הלפת ופתועבותיהן עעזיתי כמעט קט ותשחתי מהן פבל־ךךכוך: סחחי־אני נאם ארנן יהודה אם־עשתה 9ךם אחותך היא ובנותיה באשר עשית את ובנותץד: « מלוחהללה',?ח קוז־םאחותך!און שפעת" לחם ושלוח השקט היה לה ולבנותיה ךד־״ענן לאפיון לא לןחויקה! נ ^קהינהותעשיי״נה תועבה לקנן ואסיר אתה! הנו׳ן חר8ח. עי׳ם׳׳». •תירי׳. חת׳» nr. •וידי. כא׳®־ יחזקאל טז יז .רכה פאשרךאיתי! »לשמךון כךוצי דוטיאוזיך לא הבא־ ׳ותרבי את־תועבותיך מהנה ותצרקי את־אחותך בכל־ תועבתיך אשר עשיוד: ני נם־אתושאי כלמתך אשך פילת לאחותך ?חטאתוך אשי-לתעכת מהן תצדקנה ממך ונם־את בוש; ושאי כלמתך בצדקתך אחיותןד: עלשבתי את־ישביתהן את־שבית סדים ובנותיה ואת־שכית שמרו! ו?נותיה ושבית שביודך בתוכהנה: ני למק תשאי ?למתך ונכלמת מכל אשר ?שית בנחמך אתן: ני ואחותלך ?רבב ובנותיה תש?ן.לקךמתז ושמרון ו?נותיד, תש?ןז לקךמתן ואת והנותוך תשבינה לקדמתכן: ני ולוא הותך, טרם אחותך לשמועה בפיך ביום נאומך; "בטרם תגלה דעתך כמו עת חלפת בנות־ארם וכל־סביבותיח בנות פלשתים השאטות"אותך מסביב:/ח את־ןמתך^ואת־ תועבותיה את נשאתים נאם ידווה: נטכי כה אמר אדני ימה ו?שיתאותך כאשר עשית אשר־כדת אלך, להפך בדית; ם וזכרתי אני את־טריתי אותך כימי נעוהך והקימותי לך ?רית עורם:« וזכרת את־ררכוך ןנכלמך בקחרוך את-אחותיך הנהלות ממך אל-הקמנות ממך ונתתי אתך,! לזד לבנות ולא מבריתך: « ותקימתי אד :את-?ךיתי אתך ידעת ?’־אך ימך,;« למען תוקרי ובשת ולא יהיר,־לך עוד פתחון פה מפד ?למתך ???רי־לך לבל־אשך עשית נאם ארניוהוה: יז» דהידבהלהוה אלי לאמיר: בבן־אדם חוד חידד, ומשל משל אל־בית ישראל:' ג ואמרת כה־אמרו אדני * .«־ V ''T T '*־'<« י T J ן "T. I T : -IT,: } I ־J :־ ן JT( ;מך, ו^שר הגמל נמל הכנפןס אךך האבר מלא הנוצה אשר-לודדקמה בא אל־הלבנון רקח את-צטרת הארז: י את ראש יניקותיו קטף הביאהו אל־ארץ כנען ??ניר דבלים שמו;״ רקח מזרע הארץ ויתנהו ?שדה־ !דעךןהעל־סשרבים צפצפה,שמו: ירצמח ויהי מפן אחותיך קרי. יתירי', עי׳ס״ש. שבות קרי. ושגית ?די. ועשיתי קרי• סיתת 405 יחזקאל יז טרחת שפלת קומה לפנות דליותיו אליו ומרשיו תחתיו יהיו ותהיי לנפץ ותעש בדים’ותשלח פראות: י ויחי נשר־ אחד נלולנרולסנפ^דב נמהחנההנפן Kín כפנה שךשיך, עליו.ודליותיו שלחה־לו דד,עקות אותה מעדנות מטעה: "אל־שהח טוב אל־מלם חבים היא שתולה לעשיות ענף ולשאת פדי להיות לנפן אדרת: ט אמיד כה אמר אדני יהיה תצלח הלוא אתי שדמיה ינתק ואת־פרלהו'לקוסם דבש כל־טרפי צמחה תיבש ולא־יבןדושנךולה יסיעטרב למשאות אוו־ה מ^דשיד. ־ י והנה שתולה ד,תצלח הלא כנעת בד. רוח הקדים תיבש יבש על־ש־גתצמחך, תיבש: ־א״דהי דבר־יחוח אלי לאמיר: יב אמר־נא לבית המריהלא ידעתם מד,־אלה אמר חנה־בא מלךב%הושלםרקח את־מלכד, ואיד שריה ויבא אותם אליו בבלה: יג וקח מזרע המלוכה ויכר־תאתו ?דית רבא אתו באלהואת־איליהארץ לקח: יי להיות ממלכה שפלה לבלתי התנשא לשמד את־ בריתו לעמדה : טי רמרד־בו לשלח ־מלאכיו ׳מצרים לתת־לו סוסים ועם־רב ד,יצלח הימלט העשה אלה והפר ברית ונמלט: טי חי־אני נאם אדני יהוהאם־לא במקום המלך הממליך אתו אשר בזה את־אלתו נאשר הפר את־בריתו אתו בתוך־בבל ימות: יי ולא בחיל גדול ובקהל רב יעשה אותו פרעה במלחמה בשפך סללה ובמות דיק להסריח ?פשית לבות: •״ ובור, אלה להפך ברית לר,3.ה נקןזיךו_וכל־אלך, עשך, לא ימלט: ים לסן בד,־אמר אדני יהוה חי־אני אם־לא אלתי אשר בור, ובהיתי אשר הפיר ונתתיו בראשו: כ ופרשתי עליו רשתי ונתפש במצודתי והביאותיהו בבלה ונשפטתי אתו שם מעלו אשך מעל־כי: ־» ואח כל־מסרדוו בכל־אנפיו בחרב .יפלו 1ה3שאךים לכל־ו־וח.יפרשו ויחנל!ם כי אני יד׳ ס׳ש קמץ בוק. סבותיו הרי, יחזקאל יז m רט יתוה חברתי * «יכד, אמר אתי.יח|ח ולקחתי אני מצמרת האח הרמה ונתתי מראש:נקוודורך אקטף ושתלתי אני עללר־נבה ותלול: ״ בהר מרום ישראל אשתלנו ונשא ענף ועשה פח וחד, לאח אדיר ושכנו תחתיו'בל צפור בל־בנף בצל הלותו תשבנה ♦ לי וידעו'בל־עצי השלח כי אנ.י וחדה השפלתי ! עץ נבל' הגבהתי יעץ שפל הובשתי עץ לח ולפךחתי עץ :בש אני והיך! הבלתי ועשיתי • יה »רהיךבר־להוה אלי לאמיר: נמה־ללם אתם משלים את־הטשל חוח על-אלמת לשיראל לאמיר אבות לאבלו בםלושנילבנלס תקהינה: נ'חי־אנינאם אדני לדוח אם־לללה לבם עוד משיה למשל לוה בלשראל: י® כל-לנפשות לי הנה בנפש לאב ובנפש הבן לי הנה הנפש החטאת היא תמות: ה ואיש כי-יהיה צדיק ועשה ?לשפם וצדקה - י׳אל־הילרים לאאכל ושניו לא נשאיאל גלולי בית ושהאל ואת־אשת.דעת לא טמא ואל־אשל קרה לא וקרב: י ואיש לא יונה לכלתו חוב ישיב נולה לא עול לחמו לרעב.יתן ועילם יבפדרבנד: "במ1י'לא־ לתן וללכית לא וקח מעול:שיב:הו משפט אמת לעשה בין איש לאיש: ־ בחקותי והלך ומשפטי שמר לעשות אמת צדיק תא חיל;חיל נאם אלגי יהוד,: י והוליד ן!־ פריץ שפל דם ועשת אח מאחד מאלה: -י־ ולוא ארת-בל-אלה לאעשה בינם אל־ההחם אצל ואת־אשת רעת ’=,??;ואביון ת;ל גזלות נזל לבילילא:שיב(אל־ מלולים 1’3’$ m תועבה עשה: ־־ בנשך p!לחבית 5קל וחי לא :תהאתבל־התועבות האלה, עשית מות יומת דמיו בו;היה: ייןהנה הוליד צן חרא את־בל־ לטאה אביו אשי ??!ך׳ ללא• ולא לעשף בהן: • על־ ד,הרים לא אבל יבניגיי לא N9 אל־3לילו מ" ושהאל בסן ברק. ויראה נדי. p-13 fop. א!־! 452 יחזקאל יח את־אשת רעהו לא טמא: טי ואיש לא הונה חבל לא חבל ונזלה לא ״ל ללומו לתנב נתןלערום כפה־בגך: יי מעני השיב ידו נשך ותרבית לא לקח משפטי עשה בחקותי הלך הוא לא ימות בעוז אביו חיה יחיה: יח אביו ?per עסק % נזל־ אח לא-טובעשה בתוך עמיו והנה־מת כעזנו: יס ואמרהט מדע לא־נשא הבן בעזן האב וד,5ן משפט וצדקה'ע6ה אתכל־חקותישמך ולעשה ארזם חיה לדקה: ־ הנפש החטאת קרא תמות בן לאקשא 1 בעזן האב ואב לא ישא בעזן הבן צלקת הצדיק עליו ועדדה syttWl עליו ותלרה: « והרשע בי ישוב מכל־חטאתו אשר עשה ושמר את־כל־הקותי ועשה משפט וצדקהחיהיחיהלא ימות:כבכל־פשעיואשר ן r י yr * ; ז! : j t Jatt •ן :t 1 t 1 r j (V ע! :־ jv עשה לא יזכרו לו בצדקתו אשר־עשה יחיה: כג החפץ אחפץ מות רשע נאם אדני יהוה הלא בשובו מדרכיו וחלה: ני ובשוב צדיק מצלקתו ועשה עול בבל התועבות אשר-עשה דדעע לעיטהיוחי כלתנךקתו אשר־עשה לא תזכרנה במעלו אשר־מעל ובחטאתו אשר־חטא בם ימות: כה י ואמרתם לא יתכן הרך אדני שמעו־־נא בית לשראל1 הדרבי לא :תכן קל* דרכיכם ל* ותכנו : ־יבעווב־צדיק מצדקתו ועשה עול ומת עליהם בעולו אשר־עעזה למות: ־׳ וכעזוב רשע מרשעהו אשר עז6דר וי עש משפט וצדקה הוא את־־נפשו יחיה: כח ויראה וישוב מבל־פשעיו אשר עשה חיו יחיה לא ימות: כט ואמרו בית לשראל לא יתכן דרך אדני הדידכי לא יתכנו בית לשראל הלא דרכיכם לא לתכן: ל לכן איש כךרכיו אשפט אתכם בית לשראיל נאם אדנל להוד, שובו והשיבו מכל־ פשעשם ולא־להלה לכם למכשול עון: ל« השליכו מעליכם את־כר־פשעיבם אשר פשעועם בם ועשו לכם לב חרש קם ן בז׳ק: תרשע קרי. תפאתיו קרי. «י׳ם׳*. צדק־תיו קרי. יתיר ר . יחזקאל יח יט כ רכז ורוח néha ולמה תמחו ביח .ישראל: * ל לא אלופץ ?מות המת נאם אדני יהוד. והגיבו וחץ j ״ ים א ואתה שאקינדהיאל־נשייאי ישראל: ב ואמדת מה אמך לביא בין אריות רבצה' בתוך כם־־ים רבתה גוריה : ג ותעל אחד מגליה כפיר היה וילמד'לטרף־טרף'אדם אכל: י וישמעו אליו גדם בשחתם נתפש ויביאהו בחהים אל־ארץ מצרים: זה ותרא כי נוהלה אבדה תמותה יוהרה אחד מגדיר. כפיר ש־מתהו: י ויתהלך בתוך־אריות כפיר הידר וילמד לטרף־־טרף אדם אכל: ל וידע אלמנותיו ועריהם החריב ותשם ארץ ומלאה ממול שאגתו: ח ויתנו עליו cmtowih נתפש: ־!יתנהו בפונה פחחים ויבאהו אל־מלד בבל ויבאהו ממשלוח למען לא־ישמע קולו עוד א^-הרי ישראל:- א?ןו כנפן 3ךמןו על-מי.ם שמלה ?ד" -י,?3פרי דתה מט:ם רבים: -«ti,"־לה מטות עז אל־שבטי משלים ותנבח קומתו.על־בין ?בסים.;ירא ??בלו בריב הליתיו: •־וו״חש בחמת לארץ השלכה ורוח ההדים הוביש פריה התפרקו דבשו מטה עזה אש אכלתהו: ע ועתה שתולה במדבר בארץ ציה ויצמא: יי ותצא אש ממטה בדיה פריה אכלה ולא־היה בה מטה עז שבט ״.־••> VJ•• ( 7" ~ »t TJT : . T T T JT : • T V - f למשול קינה היא 1תך,י לקינה: ”כ א ויהיf בשנה'השביעית בחמשי בעשור לחרש באו אנשים מזקנילשראל לקרש את־להוח רשם ל?נן: נ ויהי דבר-יהוהאלילאמד: נבן־אדם הבר את־וקני וע4אלואטךתאלדט כהי אמר אלע תוהחלדרשאתי אתם באים דוי־אני אם־אררש לכם נאם אדני יהות: יהתשיפט אתם התשפוטיבן־אדם את־תועבית אמתם הודיעם: י ואמרת אליהם בה־אמר אהל ורות ביום בתרי בלשראל ואשא;ף■ לזרע ?דת ;?קב ואודע לקם #תת טוחגוו. «י r*c . בארץ 454 יחזקאל כ בארץ מצרים וא׳8)א,יד; להם לאמי ?!יזיזה 5!ליץכם: ו ביום ההוא נשאתי:הי להם להוציאם מארץ מצרים אל־ארץ אשר־תרתי להם זבת חלב ודבש צבי היא לכל־הארצות: מאמדאליהםאיש שקוצי עיניו'השליט ובגלולי מצרים אל־תטמאו אני יהוה אלהיכם: ח וימרו־ בי ולא אבו ״ לשמע אלי איש 'את־שקוצי עיניהם 1לא השליכו'ואת־גלולי מצרים לא עזבו ואמר לישפה חמתי • : .• : V . • ״•ע(•:;->״ I* ; • “ |T OTT J ךיז V עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים: ט ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגולם אשר־המה בתוכם אשרנודעתי אליהם לעיניהם להוציאם מארץ מצרים: י ואוציאם מארץ מצדים ואביאם אל־המדבר: יא ואת ז T| ץ • ••) ׳• T : • | .V_,V'־׳״ T ;־ * ”V V ־ • : I <*• VIT > IT להם את־חקותי ואת־משפטי הודעתי אותם אשר יעשה אותם האדם' וחי' בהם 5־ ■י ונם ארהשבת״תי;נתתי ■להם להיות לאות ביני וביניהם לדעת כי אני יהוד, מקדשם: יגדמרו־בי בית־לשראל במדבר בחקותי לא־הלט ואת• משפטי מאסו אשר יעשה אתם י האדם וחי בהם ואת• • ; 7 ־T T J . ;־־־־•־ ־־י• V : V T J T T TIT ■^T . v ff שבתתי הללו מאד ואמר לשפך המתי עליהם במדבר לכלותם: 'יי׳ואעשה למען שמי לבלתי החל'לעיל הגולם אשר הוצאתים לעיניהם: סי ונם־אני נשאתי:ד להם במדבר לבלתי" הביא״אוהס,¥־?«< אשך־נההי זבת חלב ודבש צבי, היא לכל־ד,ארצות: במשפטי מאסו ואתררמותי לא־הלכו בהם ואת־שבתותי חללו בייאההי’נלוליהם לבם הלך: •־והחם עיני־!עליהם משחתם ולא־זעש'יתי אותם כילה במדבר: יה’ואמר אל־ בניהם במדברבחוקי אבותיכם אל־תלכו ואת־משפטיהם אל־תשמדו ובגלוליהם אל־תטמאו: יט אנייהוה אלהיכם בחמותי" לכויואת־משפטי שמרו ועשו אותם: כ ואת* שבתותי הישו׳והןו 'לאות ביני וביניכם לרעת בי'אני שה אלהיבם:« המרו־בי הבנים ?חקותי לא־הלכו re -V• ואת יחזקאל כ י רכח ואת־משפטי למשמרו לעשיות אותם אשר מנשה אותם האדם וחי 0,43 את־עיפתותי חללו ואמר ל#■ ר™' עליהם לכלות אפי בם במדבר: כב והשבתי את;ידי ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הנוים אשר־הוצאתי אותם לעיניהם: בעם־אני נשאתי את־ידילהם במדבר להפיץ אתם בגוים ולזרות אותם בארצות: כי יען משפטי לא־עשו והקותי מאסו ואת־שבתותי חללו ואחרי גלולי אבותם היו עיניהם: כה וגם־אני נתתי להם חלןים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם:" כיואטמא אותם 3«ףערתם' להעכיר כל־פטר רחם למען אעמם למען אלה ידעו א ער אני יהוך,: מ לכן דבר אל־כית ילו-אל פן־אז־ם ואמרת אליהם פך, אמר אדע;חווה עוד זאת נדפו אותי אכוהיכם כמעלם כי מעל: וי׳ואביאמאל־ ד,ארץ אלה נעאתי את־;די לתת אותר, להם יראי ?ל־ נבעה רמה וכל־עץ עבות ויזבחו־שם את־זבחיהם רתנו־ שם כעם חרבנם וישימו 5ם ריח ניהוהיהם לטיבו ישם את־נסכיהם:'’ כטואמר אלחם מה הבמהאשר־אתבם הבאים שם רקרא׳שמה במה עד היום הזה: ל לכן אמר 1 אל־בית.ישראל כה אמר אדר יהוד, הבדרך אבותיכם אתם נטמאים ואחרי שחוציהם אתם זנים: לא ובשאת 1: A• : . JV־1 :־(>••' •ץ || •• 1• > VV - V ״ : "גן מתנתיכם בהעביר בניכם באש אתם נטמאים לכל־ נלוליכם עד־היום ואני אדרש לכם בית לשראל חי־אני נאם אדנ;יה1ד, אם־אררע׳לכם: לנ והעלה.על־חהכם קיו לא תחר-, אלה ואתם אמרים הה, כנרם כמלזפחות הארצותלערתעץ ואבן: לגחי-אני נאם אדר יהוה אם־ לא ?:ד חולף וכורע ?טרה וכדומה לזפוכה אמלוך ?ליכם: לי הוצאתי אתכם מן־העמים וקפצתי אתכם מן־ הארצות אלה נפצוקם בם פיר תקר, ובולו? ?טרה יכדומה לזפוכך,: לי. הכאתי אתכם אל־מדבר ך,.עמים ונשפטתו t ^ 45j יחזקאל כ כא ונשפטתי אתכם &ם פנים אל־פנים: לי כאשר נשפטתי את־אבותיכם במדבר ‘ארץ מצרים,כן אשפט אתכם נאם אהב,:מה: ל<ןד,עבךתיאסכם תחתהשבט והבאתי אתכם במסדרת הכרית: ל"!כרותי מכם המדדים והפשעים בי מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל־ארמת ישראל לא:בוא וידעתם, כי-אני :מה: ל־ ואתם פית־ :שראל בר,־אמר 1 אהל.:חוה איש בלוליו לכו עברו ואחר אם־אינכם שמכים אליי׳ואת־שם כןן־שי לא תחללו־עוד במתנותיכם ובנלוליכם: =3' כהה־קהשי בחר ומרום :קוראל;אם אתי!חוה שם.יעבדני כל־פית:שלאל כלה בארץ שם אלצם ושם אדרוש את־תרומתיכם ואח־ ראשית משאותיכם כבל־קדשיבם! " כריח ניחח ארצח אתכם כררציאי אתכם מן־העטים וקפאתי אתבם מך הארצות אשר;פצתם בם ונקדשתי בכם יומי מיזם• מב וירעתם בי־אני יהוד. בהביאי אתכם אל־אדמת ישראל אל־הארץ אשר נשאתי את־ירי לתת אותת לאבותיכם: ם־ווכרתם־שם את־דרכיכם ואת כל־עלילוהיכם אשר נטמאתם בם ו;קםוס כטניצם פכל־חניסיכם אשר עשיתם: ־י וידקתם פמאנ: יהוד, בעשותי אתכם למען שמולא כדרכיכם הרעיסוכעלילותיכס הנשחתות בית ישראל נאם אדני,יחוד.: י' כא - רדי דבר-:הוה אל: לאמד: ־ בן־אדם שים פניןד ילד תימנה יד-צף אל־דרום ןהנכא אל-״יער השרוי. ננב: ־ ואמהות ליער הסב שמע רכרץמדת כה־אטר, אח־ :הוד, הנר מצית־בלואש ואכלה כןי כל־קץ־לח וכל־ עץ:בש לא־תכבהלהבת שלהבת ונצרבו־בה כל־פנים מננב צפונה: י וראו כל־בשר כי אני,ימל׳ ?על™ י* חככה: " ואמר אהה אד;: ימה המת אמרים לי ך.לא ממשל משלים הוא: ירהי דבר־להוהאלי לאמד: י בך 1 ׳■ י ־ י" אדם י י יחזקאל כא רככו אדם עזים פניך אלץתשלם והטף אל־מקדשיסוהנבא אל־אלמת לשלאל: ח ואמרת לאדמת ושיראל כה אמר להול, 'הנני א לוך והוצאתי חלבי מתעדת והבלתי מלך צדיק ורשע; ־מנן אעל־הכדולד מטך צדיק ורשע לכן תצא הלכי מתערה אל־כל־בשר מננב צפון: ־ דלעו כל־ ךשרכי אני ללוח הוצאתי חלבי מתערה לא תשוב עול: ך ואתה בן־אלם האנח ?שברון מתלם' ובמליתת תאנה לעיניהם: ׳3 והיה ?יקיאמרו אליך "על-מה אתה נאנח ואמרת אל־שמועה כי־באה המם כל-לבוךפו כל־ידים ובהתה כל־רוח וכל־בלכים תלכנה מים הנה באה ונהלתה״נאס אתללל,וה: י ילך לברץהוה אלל לאטד: ’י 3ךאלם לנבא ואמרת כה אמה להוה אמד חרב חרב הוחלה לנם־מתטה: ־י למען טבח טבח הוחלה למען ך,יה-לה ברק מדטהאונשיש ש$ט בני מאסת כל־עץ : ®התן אתה למרטהלתפש בכף היא הוחלה הרב והיא מרטה לתת אותה בור־הורנ: י׳ועק והילל בן־ארם' כי־ היא היתר בעטי היא ככל־נשיאקישךאל מנורי אל־חלב דוו את־עמי לבן ספק אל־לרך: י" כי־בחן ומת אם־נם־ שבט מאסת לא ולוה נאם אתן תוח 5« ואתה בן־אדם לנבאול:ךכף^־כףותכפלחרבשלישתהחלב חללים היא חרב חלי4 הגדול החדרת להם: כ למען 1 למוג לב >־ *T ♦: JT T V < ־1 --J T I -J- : IV T . VV •• והרבה המבשלים על כל־שעריהם נתתי אבחת־חרב אח י • • T VAT , * V T/• עשויה לברק מעטה לטבח: כא התאחדי הימיני השימי חשמילי אנה פניךמעדות: ־־ונם־אני אכה'כפי אל־בפי והנחתי חמתי אני ולולד הבלתי: ־עירי ךכר־יהוה אלי לאטד: ני ואתה בן־ארם שים־לךושנןם ךרכים לבוא חלב גולך־בבל מארץ אחד וצאי שניהם דך בלא טלאש הלך־עיר ברא:« הלך תשים לבוא חלב את רבת בני־ עמון ואתקתדה ביהושלם בצורה: ט ביקעמד מלך־בבל אל 458 יחזקאל כא כב אל־אם הדרץ עגי הדרבים ליזםם:י!םםקל-לול בחצים שאל בתרפים ראה בכבד: נ׳ בימינו היה 1 הקסם יחשלם לשום כרים לפתח פדה ברצח להרים קול בתרועה לשום ברים על־שערים לשפך סללה לבנות מק:’־״ והיה להם כקםום־שואכעיניד!ם שבעי שבונות להם והוא־מןביר עון להתפש: מ־ לבן בה־אמראדק .ידוה יען הוברבם עונבם במלות פשעיכם להראות חטאותיכם בכל עלילותיכם.:ק הזברכם בכף תתפשו: ל ואתה חלל רשע ?שיא ושךאל אשר־בא יומו בעת עון .קץ: לא בה אמר ארנן יהוד, הסיר המצנפת ודרים העטרה זאת לא־יזאת השפלה הגבה והגבההשפיל: לבעוד. שה TJT T J ץ ־ : *־ ־. : ־ V T - ־־ : •| , -^T, ־׳׳T) עוד אשימנה גם־זאת לא היה עד־בא אשר־לו המשפט •j■ . ״•'ta ־־ •TT J ־ « j •*rí ־־ ץ• : ל! ו?תתיו: ל־ ואותה בן־ארם הנבא ואמרת בה אמר אדר יחוה אל־ברעמון ואל־חרפתם ואמרת חרב חרב פתוחה ?•י** ?מד ?rwps* **מיחלר^א כקסם־לך כזב לתת אותך אל־אןארי ר!ללי רשעים אשר בא יומם בעתעוןקץ: לה השב אל־תערה במקום אשר־נבראת בארץ מכרותלך אשפט אתך: לי ושפכתי על:.ךזעמי באש. עברתי אפיחעלוך תתועיך ב:ר אנשים בערים חרשי משחית: ל■ לאש תמה לאבלה דמך וקוד, בתוך הארץ לא ת3רי כי אני מך. דברתי: 33-ויה' רבר-מך־, אלן לאמיר: נ ואתה בן־אדם רתשפיט התשפט את־עיר ל,דמים והודעתה את בל־ ותועבותיה: ־ ואמךת בד, אמר' אתי תוח עיר שפכת דם בתוכה לביא עתה. ועשתה נלולים עליה לטמאה: י בדמך אש!—שפכת אשמת ובנלולוך אשר־עשית טמאת ותקריבי w ותבוא' עד־שנותלך על'< נהתיך חרפה לנוים וקלסה לכל־ד,ארצות: ה הקרבות והרחקות ממך :תקלסו־בך טמאת ד,#ם רבתהמהומה:'1 הנה ?שיאי ישראלי יתיר ר. עי׳ מ׳ש. ••־>!" 1 ?•ן־ *"יי u <טן־ ;תוט ואלמנה הונו בך: "קרשי בזית ואת־ליבתתי חללת: ־ אנשיי רכיל היו בזד למען קופך־דם [אל־ההרים אכלו בך ומה עשיו בתוכך: ’"ערות־אם נלה־בך טמאת הנדה ענו־בך:׳« ואילו! את־ אשת .רעהו עשה תועבה ואיש את־פלתו טמא ממה /*1T * : J*• • J 1 • • . •• 1 • •.•ן:t - *1• -r tI •j-v • ״ r - ív ״1 j - • ,הוה דברתי ועשיתי: סי והפיצות, אותך בנויים ווריתיך ?,ארצות וחתמתי *אתך מטך:« ונחלת בך לעיני נוים לדעת מ אני יהוה: מויהידבהיהוה אלילאמיר: ״ פך אדם תדלי בית־לשראל לסוג כלם נחלות ובדיל וברזל [עופרת בדרך פוד מינים כסף תו: ־0 לכן פה אמד אדני לווה תן תות פלכם למרס ל3ן תר קבץ אתכם'אל־ תוך ירושלם: ־ קטנת כסף ונחלותובחל ועופרת ובדיל ך־תוך פור לפחודעליו אש להנתיךיפן אקבץ באפי יבחמוד והנחתי והתכתי אתכם:־» וכנסתי אתכם ונפחתי לליכם באש עברתי ונתכתם בתוכה': כביפהתוך כסף ?תוך כור פןתתכו בתוכה דדלתס פי־אני יתד, שפכתי »ןי עליכם:.« [יהי רברקהוה אלי לאמרי: ־י בן־אדם אמר־לי׳ את ארץ לא ?טרדה היא יל» נשטח ביום זעם: פיךקדשלחיל' לא הבהילו תי|־ ה?מא לטהור לא הודיעו ומשבתותיי העלימו עיניהם ;אקל בתוכם: "שרידד ברךבת' בזאבים 'טרפי טרף '”5י• ־־"•' יא י ל־־ו 0״4 ץ .יחזקאל כב כג לשפךרם לאבד נפשות למען בצע בצע: כח ונביאיו־־. טחו לדם הפל הדם #» וקסמים י לדם בזב אמליס ביה אמך אדר!חוד, דהוה לא לפךי:־־ עם הארץ עשק! עשק ונול! ןול ["ער(אמיץ הד* לאת־הנרעשקי בלא משפט: ל ואבקש מהם איש נדר־נדר ועמד בפרץ לפר בעד הארץ לבלועי שבותה ולא מצאתי: ®ואשפך עליהם ועמי ?אש.עברתי סליתים לרסס בראשם נתתי נאם אדרלהלה: .כג» ויהי ךברךה1ה אלך לאמיר: ב בן־אדם שתים נשים בנות אם־־אחת היו: נ ותזנעה במצר:ם בנמליהן ונו שמה מעכו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן: י ושמותן אהלך, תדולהיואהליבל אחותה ™'V ותלתה ברם ובנות ושמי®. שמרון אהלל, ויתשלבם אהליכה: יותון אהלל, תלמי ותענב על־מאךביה אל־אשור קרוב:מ י לבשי תכלת פחות ומננים ?חורי המד בלם פרשים לסבי סוסים:■ ותתן ®נותיר, עליהם מבחר ?ך־אשור בלם ו?סל אשר־ענבה בכל־גלוליהם נטמאה: ח ואת־ \ T״ : S :י T :,T. V־. : V : . TIT : • 1V ”, I • T ®נותיר, ממצרים לא עובה בי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו רדי ?תולידי,לשפכו .®נוהם עליה: ־ לכן נתתיז® בוד־מאחביה ?:ד בר אשור אשר ענבה עליהם: י הטה נלו עלותה ברה ובנותיה לק® ואותה ?חלב דרנו ותהי־ שם לנשים!שיפומים עשי! בר,: יא ותרא אחותה אד,ליבה ותשחת ענבתך, ממנה ®®'®נותיר, מ!רר אחות® •נ אל־ בני אשור ענבה פחות וסנרם קרבים לבשי מכלול פלשים לבבי סוסים בחולי חמר בלם: /ואלא בי נטמאה דלל אחד לשתיהן: יי ותום ף אל־תזנותיה ותלא אנשי מחפןה על־הגיןיר צלמי כשדיים הק^םבששר: טו הנורי אזור במתניהם פתחי טבולים בראשיהם מראה שלישים כלם דמות בני־בבל בשלים ארץ מולדתם: טזיותענב עליהם למראה.עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה; עי' מיש, יתיר יי. ותעגנה קרי • ויבאו יחזקאל כג רלא יידבקו אליה בני־־בבל למשכב דן־יים ויטמאו אותה ?תןנותם ותטמא־בם ותקע נפשה מהם: יח ותגל תזנותיה נחנל את־עתיתה וקקע נפשי מעיליה 'כאשר נקעה' נפשי מעל אחותה: ■ם ותרבה את־תזנותיה לוכד את־ומי נעוריה אשר זנתה כארץ מצתם: ־ותענבה על פלמציהם אעיר בשד־המורים בשרם וזרמת סוסיםזרמתם: כא ותפקדי את ומת נעוריך בעש־ות ממצרים דדיך למען שדי נעוריך: כ- לב; אהליבד כה־אמר אדני הוד הנני מעיר את־ ?*ןך,ביך על:ך את אשך־נקעה נפשך מהם נהבאתים ,עליך מסביב: ־נ כני בכל וכל־בשדים פקוד ושוע וקו? כל־בך אשור אותם כחורי תכה פחות וסנינים כלם שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם: כי ובאויעליך הצן כ?ב וגלגל ובקהל עטים צנת !מנן וקובע,ישימו עליך מכים'לחות' לפניהם משפט ושפטוך במשפטיהם: ״ ונתתי קנאתי בך תנשיי אותך כחמה אפי ואזמל יסירו אחריתך כחרב תפל המה כקך ובנמוך וקחו ואחריתך ־אכל כאש: ־י והפשיטוך את־־בנדיך ולקחי כלי יזכאךקך : כ׳ וחשכת; ומתך ממך ואתךנוהך מארץ מצרים ולא־השאי עיניך אליהם ומצרים לא תוברי־עוד: " בי בה אמר את; תויהיתמינימך כוך אשר שנאת’בך אשר־״נקעה נפשך מהם: ־־,ועשו אותך בשנאה ולקחו ?ל־יניעך ועובוך ערם ועתה וקלת ערות זנזינלף־ וומתך הונוקוך: ׳־ עשה אלה לך כונותך אתך; נוים על אשר־ ??זמאהבנלוליהם: ל»?דךך אחותך הלכת ונתתי כוסה כ:ךך: נ־ כה אמר את; ;הוד, כוס אחותך תשתי העמקה יהיה־ה תך,;ת לארק וללעג מרכה להכיל: ל־ שכרון [:נין תמלאי בום שטת ושממה בום אחותך שמרון: לי ושתית אותת ומצית ואת־חרשיה חנרמי ושיוך תנתקי 1י א;י דבךתי נאם אדר ;הוה: לה לבן כה אמרי ארג; 462 . יחזקאל כג כד תלל מנן שכחת אותי ותשליכי אותי אחרי גיך ונם־את שאי ומתך !־את־תונותיך: * מאמר תות אלי בן־אךם חחשפוט את״אהלת ואת־אהליבה ,והגד להן את תותחיהן: ל■ כי נאפו ודם בידיהן ואת־נלוליה; נאפו ונם אח־בניהן אשר ילח־לי תנכית להם לאכלף: ת ן!וה זאת עשו לי טמאו את־מקדשי ביום ההוא ואת־ שבתותי חללו: י־־ ובשחטם את־בניהם לנלוליהטרבאו אל־מקישי בלם ההוא לחללו'והנרר־כה עשו בתוך בית: ־ ואף פי תשלחנה.לאנשים באים מטרחק אשר מלאך שלוח אליהם והנהיכאו לאשרךחצך* בחלת עיניך ועדית עדי: ־»ו:ש?תעל־מטה כבודה ושלחן עתךל3;ת ומטרתי ושטני שמת,עליה: ־־ לקול המיון שלו בה ואל־ אנשים מרב אדם מובאים סובאים ממדבר ויתנו צמידים אל־ידיחן מנטרת תפארתעלתאשתן: « ואמר לבלה נאופים.עת.יזנה תומתה והיא: מי דכא אליה כבוא אל־ אשד, זונה כן באו אל־אהלה ואל־אהליבה אשת הזמה: מי, ואנשים צדיקים הטה ושפטו אותהם משפט נאפות ומשפט לפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן,: סו כי כה.אמר אהד תת העלה עליהם,קהל ונתן אחיין ליעיה ולבז: סותמועליהלאבן קהל וברא אותה!בתרבותם בניהם ובנותיהם והרגו ובתיהץ באש ישרפו: מח והשבתי זטה מן־חיאךץ ונ1?רו בל־הנשים}לא תעשינה כומתבנה: ־־־,ונתנוומתבנה שלישן וחטאי נלוליכן תשאינה וידעתם כיאניאתו,;הוה: , ״ , כד.» ויהי ךבר־תוה אלי בשנה התשיעית ?הדש העשירי משור לחדש לאמה: נ בן־אדם בתוב־לך ־את־ שם היום את־עצם היום הזה סמך מלך־בבל אל־תושלם בעצם ה:ום הזה: י ומשל אל־ביודהמרי מלול ואמרת אליהם בה אמר אהני,;ה1ת שפת הפיר שפת ונם־יציק הנש אחר שורק. רע׳ רפה. סנאים ק־י. עתחיכך, יזנו קר־. סתת בסי׳פ,־ יתתיו׳. יחזקאל כד רלב 13 מים: י אסף נתחיל. אליה כאתח טוב;רך וכתף מבחר עצמים מלא: ה מבחר הצאן לקוד! וגבם דור העצמים תחתיה רתח רתחידו נם־בעלו עצמית בתוכה: 1לכן כה־אמקו אדני;הוה אוי עיר הדמים סיר אשר חלאתה בה והלאתה לא יצאה ממנה"לנתחיה לנתחיה *_. T : |T J « T T : VJ T .JT T) ״ TAV י * : T V T :* T T ץ • : •JT :jt: T . J •ע V •• I V: (T : V| כט א בשנה העשרית בעשרי בשנים עשר לחדש היד ־ T * T T ־ :־ • ״ 1T;־ • • * : "T. T J) ־ JT T V A דבר־להוה אלי לאמד! נ בז־אדם עיים פניך על־פרעת מלך מצךלס ולנבא עליו ועל־מצריס ןלה: נדבר [:!מרת בח-אמרו אך?: [ללה ר® עליך §ר?דימלך־ מצרים לתנים הגדול תרבץ ?תו^יאריו אעיר אמר לי וארי ואני עעייתני: ".ונתתי לחיים בלתליך והלבקתי ך?ת־לאריך פקעיקעיתיך והעליתיך מלוך לאריך ואת כל־ ד» ואוץך ?קעיקעיתיך תלבק: ה!;טעיתיך למדברה ?ו?ך ואת כל-ךנת ,יאריך .על־פנן ת&ךה לפול לא ?לא «ר, תחים נך , תאסף 470 יחזקאל כט תאסףול* תקבץ לתת הארץ ולעוף השמים 5״Tí לאבלה: י וידעו בל-,ישבי מאדים פי אני יהוה מנן היוים משענת קנה לבית ןשראל: ‘כתפשם כך בכפך וערוץ ובקעת להם בל־כתף יבהשענם עליך תשבר והעמדת להם בל-מו-1נןם: ח לכן כה אמר ארנן להוד, הנני מביא עלוך הרב ולכדתי ממך אדם ובהמה: ם והיתד׳ א!7 מצרים לשממה ולדבה ו,יךץו כי־אני ידוה י הנן אמר ואי ל,י&מיעשיתי: י לבן,הנניאל:ך.ואל-ןאךיך ונתתי את־ארץ מצריבב לחרבות הרב שממה ממנהל י סונה ועדלבולívna* לאחעכר־בה תלאדם ותל בהמה לא תעבך־פד, ולא תשב אךב?ים שנה:׳'־ונתתי את־ אלץ מצרים שממה בתוך! ארצות נשמות ועריה בתוך ערים מחרבות תל.י:ן,שממה אךכעים שנח וחפצתי את־ מצללם בגולם וזריתים בארצות: ינ כי בה אמר אדני יהוד, מקץ ארבעים שנה אקבץ את־מצרים מן־העמים אשר-נפצו שמת: יי ושבתי את״שבות' מצרים והשבתי אתם ארץ פתרום ?ל-ארץ מכורתם לחיו שם ממלכה שפלה: טו מן־הממלכות תהיה שפלות ולא־תתנשא עוד על־ הגרם והמעטתים לבלתי רהות בנוים: ■טי ולא יהיה־עור לבית ישיאל למבטה מןביר עיון בפנותם אחריהם גידעו ?י אני ארנן והוד: ת ויהי ?מנשרים ושבע שצר, בראשון כאהד לחרש היה דבדץהודה אלי לאמה:׳״ בן־אדם ?בוכדראצר מלך־בבל העביד את־חילו עבדה נהלהת אל־צד כל־ראש מקרח וכל־כתף מרוטה ושפי מי הקד לו ולחילו מצד.על-העבקוה אשר-עבה "עליה: י־ לכן כה אמר אדנייהוך, הבי נתן לנבוכדראצר מלך־ בבל את־ארץ מצרים ונשא המנה ושלל שללה ובו! כזה והןתה שכך לחילו: ־ פעלתו אשר-עבדיבה נתתי לו את־אדץ מצתם אשר עשו לי נאם ארנן;חוה:» מום נכףסייי ׳ m יהזקאל בטי ל דלן ?יי,א re tw ל?'ת לקיחיל יאי nrree* m ?*99 03י כי־א?ו ימה: ל «ויהיךבר-יהוה אלי לאטד: נכן־אדם ה33א ואמךתבה אמר אדר יהוה הילילו הה ליום:'־ כי-קרום יום וקחבלם ליהוד, יום ענן עת נדם;היה: יובאה הרב במצרים והירח חלחלו־, בצוע בנפלי הלא במצרים ולקחו ך,מונה ונדרסו וסודותיה: ה'בוש ופוט ולוד'וכל• הערב ובוב ובני, אלץ הברית אתם בחרב .יפלו: ייבד, אמר ידוה .ונבלו סמכי מאריס רדד באון עוד ממגדל בונה בחרב ;?לרבה נאם אדני' והורד: ■:ונשמו בתור אדאות נשמות ,הנריובתוודקעריפנחרבות תהיינה: י׳וידעו כי־אני ןהודד בתתי־אש במצרום ונשברו" בל־עיוריה: » ביום ההואןצאו מלאכים מלפני טניס'להחריד את־ בוש בטח והיתה חלחלה בהם בלם מצאם כי הנה באה: יכה אמר אדני יהודר והשבתי אח־המון מצרים ביד נבובהדאצד מלך־בבל: יי■ הוא ועטו אתו' עריצי גויים מובאים לשחת הארץ והריקו תרבותם על־מצרים ומלאו את־הארץ קלל: ’וונתותי, י*רים דע־בה ומכרתו אח־ !השפתי אלילים, «ף'.ונשיא מארץ־מצרים לא יהיה-״עוד,ונתתי.יראה בארץ מצרים:' יי והשיטתי את־פתרום ונתתי אש בצען,ועשיתי שפטים בנא:« ושפכתי חמתי על־סין מ!נו1 מצרים והכרתי את־סמון נאי: =׳ ונתתי אעז במצרים חול תחיל סין ונא תעה להבקעונף יצרי יומם: יי בחורי און ופי־כסת בחרם ופלו יוחנה בשבי תלכנה: ’"יכתתפנוזס חשק היום בשברי־שם את-טטות מצרים י5|3ת'?זיי $ו1 ^ I׳,*־* .ענ״ן ןכסןה ובנותיה בשבי הלכע׳: " הנשית' שפטים במצרים רהק' קי-אני:חוה; ד׳ מ׳ש . תחול נךי. פתח בסו־פ . ׳ וקקו 472 יחזקאל ל לא נ רהי באחת.עשרה שלה בראשון בשבעה לחרש הרך. מצתבם״שברתי והנדה לא־חבשה לתת רפאות לשום חתול לדוויה למקה לת3ע בהלב: נ־ ?1כן כד־אמרו את: חוה ה?ני אל־פתנה מלי־מצחם ושברתי אח־ וךעתיו אתלהחוקה ואת-הגעזברת והפלתי את־ההרב מחו: מ וןל&צותי את־מצריםבגולם ווריתים באדמת: ני וחזקתי את־ןרעות מלל בבל ונתתי את־חרבי בידו ושבךתי את־ןתנות פרעה ונאק נאקות הלל לפרו: ני והקווקתי את־ורעות מלן־ בבל וןרעות פרעה תפלנח דלעו כי־־אני ןי|י. ?תתי חיבי ?;ד מלן־־בבל !נמח אותהאל-ארץ מצרים: ניוהפצותי את־מצילם כגולם וזריתי אותם בארצות ולחנו בי-אני להוד,: לא » ויהי באתת עשרה שנה בשלישי באחד לחדש היה ךבר־להוה אלי לאמיר: נבן־ארם'אמי אל־פרעה מלך־מצרים 1אל־כ,מונו אל־מי רמית בנךלף•: להנה אשור אח בלבנון לפה ענף וחיש מצל ונבר׳ קומה ובין בבתים הלתהצמיתו: ימים גילוהו תהום רממתהו את־נהרתיה הלי סביבות מטעה ואת־תעלתיד׳ שלחה אל כלהנ׳צי ה^דלה: העל-בן נבהאקמתו מכל לנצי השדה ותרבינה סרעפתיו ותארכנד. פארתו ממים רבים בשלחו: t , ^ - .T V ן־*.•!:t ; $- v :! ■יי * ־,-* ־*. v •ך•’ •* 1. t ' בסעפתיו קננו כל־ןניף השמים ותחת פארתיו ילדו בל תלת השדהובצלו/ישס כל גולם ריבים: י יוף בגדלו באיי דליותיו בי-הלה ע!רשו אל-מים הבלם: "אחיכם לא־עמטהו בנן־אלהים ברושים לא דמו אל־סעפתיו ועימנים לא-זל\ו"כפיראתיו ??1:עץ בנן־אללים לא-דסה אליו בלפיו: ־לפה ?שיתיו ברב דליותלו דקנאהו כל־ עציהנךן אשר בנן האלהים: י לביבה אמר אתל להורי לען אשר גברית בקומה ויתן צמרתו אל־בין בכותים ורם בי' ?'ש . הלם־ד רקד.. עי׳ ביש , פארתיו קרי f ל33ו יחזקאל לא לב רלז לבבו בנבהו: י־*ואתנדזר ביך אל נדם עשו ;עשה לו ?רשעו גלשותיהה •נועךתהי זרים %y גולם TVKÍ אל־הדדים ובכל־נאיות נפלו דליותיו ווזשברנהפדאתיו בבל־אפיקי הארץ וירח «ויי |ל־?טי הארץ דטשהו: •־.על־מפלתו.ישבנו כל־עוך ך,שטי.ם ואל־פראתיו היו כל חלת השדה: ’י למען אשר לא־תבהו בקומתם כל־עצי־ מים ולא־יהנו את־צמרתם אל־־־בין עבתים ולא־יעמת אליהם בגבהם בל־שר\מ:ם כי כלם נתנו למורת אל־ ארץ תלותית בתוך מי אדם אללוךך בור: טי בה־אמר אדני יהוד- ביום רדתו שאלה האכלתי כפתי עליו אתתהום וא?ונע נהרותיה, ויכלאו מלם רבים ואקדר עליו לבלן וכל־עצי ד,שההר עליו עלןה: « מקול מפלתו הרעשתי גולם בה,ורדי אתו שאלה את־יורהי בור ותחמו ?ארץ תלותית כל־עצי־עדץ מבחר וטוב־לבנוץ כל־שתי מים: יי נם־הם אתו ירדו שאלה אל־חללי־הרב וזרעו ישבו בצלו בתוך נדם: <״ אל-מי דמית ככדה בכבוד ובנדל TSTm וליילל^ hóm אל־אדץתהתית בתוך ערלים תשכב את־חללי־הרב הוא פרעה וכל־סמונה נאם אתן והוד,: ]'לל - ויח כשתיעשדה ש;נה בשנךעשה חדש באחה לחדש הה ךבה;יהוח אלי לאמה: ־ בן־אדם שא קינה על-פרעה מלך־־מצרים ואמךתאליו ?פיר מים 5ךמית ואתה כמיס ביטים ותנה בנהרותיך ותדלדדמים ברגליך ותדפם נהדתם: נ פה אמר אדני יהוד, ופרשתי’עליך אידלשתי בקהל עמים רבים והעלוך ?חרמת י ונטשתיך בארץ על־פך השרה אטילך והשבנהי עליך פל-עוף ר,שמ:פ וד,שבעתי מבך הה ?ל-ד,אךץ:הונתתי את־בשרך על־ההרים ומלאקי -הגאיות המותך: י השקיתי ארץ צפתך מדמך אל־ההרים.ואפקים.ימלאו; ממלל י Vm 5כבות!ר בבבותך שמים והסדרתי את־ככביהם שמעז בענן אכסנו : - T J : I ־• : * : |- : •ע . AV •• : | V< >/־ UTT1V . V :־ - V וירח לא־יאיר אורו: חכל־מאורי אור בשמים אמדירם עליך ונתתי חעך על־אךצך{א? *rom• *mT לב.עטים רבים בהביאי ע;לרך 0:133 על־ארצות אער לא־ידעתם: י והשמותי עליך עמים רבים ומלכיהם :nw ננליוי #־ כעו?פי יד?י .על־־בניפם י יקחז לרגעים איש לנפשו ביום מפלתך: יא כי בה אמר אדני יהרה חרב מלך־בבלתבואך: יב בהרבות גבורים אפיל המוניך עריצי גויס בלם ושדדו אתץאון מצרים ונשמד כל־המונה: יגוהאבדתי את־־בל־בהמתה מעל מים רבים ולא תדלהם רגל־אדם עוד ופרסות בהמה"לא תדלחם: יי אואשקה! מימידום ™רותם ב»מן"אולי'ך נאם אדל: njrp •» בתתי אודארץ טצל:0 עממה ונעמד! ארץ ממלאת ?הבו?’ את-כל־:ועבי ?יי רתנו כי־אני יהוה: טי קינה היא וקקנוה בנות הגרם תקוננה אותה על־מצדים ועל־כל־המונה תקוננה אותה נאם אדני יהוד.: " הרי בעתי עערה ענה בחמעה עער להרע ה;ה דבר־ :רוך, אלי לאמיר: ״ בן־אךם נהר על־המוןמצהם והורדהי אותה ובנות 0:13 ארלס אל־ארץ ההתיות את־-ורדי בור: ים מטי נעמת רדה והעכבר את-ערליב: כ בתוך חללי־חרב יפלו חרב נתנה משכו אותה וכל־המוניה: ־ : •״ ftr •AV י * T : .V.T y : T T T • VJV J :־ T (V כא ידברו־לו אלי גבורים מתוך שאול את־עיזריו ירדו שכבו הערלים חללי חרב: כב שם אשור וכל־״קהלה בביבותיו^ברתיו כלם חללים הנבלים ?חרב: מ אער נתנו ק?-תיה ?!רכתי־בור נלזרי ?הלה סביבות לוברתי׳ בלם חללים נפלים בחרב אשר־נתנו חתית בארך חיים: כי שם עילם וכל־המונה סביבות קברתה כלם חללים הנבלים כלורב אער;יררו ערלים 1איל־ארץ תלותיות אער נתנו חתיתם כארץ חיים דקזיאו כלמתם את־יורדיבור: בתוך 1 יחזקאל לב לג _ רלדז כה בתוך חללים נתנו משבב לה בכל־המונה סביבותיו קברתיה יכלם ערלים חללי־הרב כי־נתץ חתיתם בארץ חיים דשאו כלבתם את־יורדי בור בתוך חללים נתן: משם משך תבל/וכל־חמונח סביבותיו קברותיך, כלם ערלים מחללי חרב כי־נתנוחתיתם בארץהדם: מולא :שכבו את־נבורים נפלים מערלים אשר ירךו־שאול בכלי־מלהמתם דתנו את־חרבותם תחת ראשיהם ותהי עונותם על־־עצמתם ’בי־התית !בורים בארץ חלים: ל ואתח־בתוך ערלים תשבר ותשכב את-חללי-חרב: כט שמה אדום'מלכיהוכל־נשיאיה אשר־נתנובגבורתם את־הללי־חרב יהמה את־כרלים ישכבוואת־ידדיבור: ל שמד, נסי־יצפון בלם וכל־ננדר איז־זזללים בחתיתם מגבורתם בושים וישכבו גגרלים את־חללי־ חרב דשאו בלמודם את־־יורדי בור: לא אותם:ראה פרעה ונהם על־כל־המונד׳ חלל־ה פקעה לכל־סיר 9*= אדנ,;יהוה: לנבי־נתתי את־חתיתו בארץ דדים להשבב ?תיך ?רלים את־הללי־הדב פרעה וכל-ך,מונה;נאפ אדני יהודי: לן.״'ויהי דבר־יהוה אלי לאמה: בבן־אדם דבר אל־בנן־עטך ואמדה אליהם ארץ בי־אביא,עליה פר= ולקחו.עם־הארץ' איש אחד מקציהם ונתנו אתו לדם לצפה: נ וראה את־ההרב באהעל־הארץ ותקע בשופר והזהיר את־העם: י ושמע השמע ארדקול השופך ולא יגולל ותבוא חרב ותקההו המו בראשו יהיה: ה את קול השופר שמע ולא נוהר המו בו ידדה להוא מהר נפשו מלט: !9והציפה ביילראה את־החרבבאה ולא־תקע בשופר והעם לא־נזהר!תבוא דורבויתקח מהם נפש הוא ־־ I JTo*T : T * ! « ~ ׳־. • ־ . י • בעונו נלקח ודמו מלד-הצפה אדרש: י_לאתד׳ בץ־אדם צפה נתהיף לבית לשראל לשמעה מפי דבר והזהרת אקם ממני ׳. " באמרי לרשע רשע מות והמות ולא דבחע חב׳ נפתח . רב׳ רפה . חתיתי קרי. קבין בדק להזהיר 476 יחזקאל לג להןהיר רשע מדןכו תא רשע ima ^ותורמינ׳:ד71 אבקש: ט ואתה בי־הןהךת רשע מדרכו לשוב מ1י3ה ולא־ישב מדרכו הוא בעונלימות ואתה נפשןי הצלת: ;לאתד־׳ בך־אדנם אמראל־ביתלשךאל' כן אמרתם לאמד כי־פשעינו לחטאתינו,עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נהיה: יא אמד אליהם חי־אני 1 נאם 1 אדני להור, אם־אהפץ במות הרשע כי אם־בשוב״רשע מדרכו וחיה שובו שובו J* T V |T -1 I • • • • <נ . ■י • •י) . ו. מהךכיככם הךעים ולמה תמותו בית לשראל:* ואתה בן־אדם אמד אל־בנל־עקך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא־לכשל בת בלום שובו מדשעו וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו: יג באמרי לצדיק חיה ירדה והוא־בטח על־צרקתו ועשה עול* כל־ ---- . 0 •••: 1• JT |o : ן y- r ־־ • : t ן ) : T VAT T JT צדקתו לא תוכרנה ובעולו אשרהנשה 12 ימות: יד ובאמרי לרשע מות תמות ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה: טי הבל ישלב רשע נולדה ישלם בדוקות החיים הקד לבלתי עשיות עול היו יחידה' לא ימות: טיכל־חטאתו \ • I* J .:־ T I T * V•* TI• VT VAT . J ־ T אשר חטא לא תזכרנה לו משפט וצדקה,עשה חלי ל™ • ׳■ואפרו מי עקך לא לתב; הרך את: לדמה זיךכם לא־ יתכן: יח בשוב־צדיק מצדקתו ועשת עול ומת בהם 2 • I : I T י ־ *׳- I • * * ל T ן ' : T ” VAT T J r יט ובשוב רשע מרשעתו ועשהמשפט וצדקה עליהם הוא ^:ה:־ ואמרתם לאיתכןידרך אדר איש כלךב:ו אשפוט אתכם כ:ת ישראיה1: ני׳ולהי בשתי עשרה שנהבעשרי בחמשה לחדש לגלותנו בא־אלי הפליט מירושלם ־ן•־ • T, A” IT : VI “ >T| ־* ~ T I #* S* T ־ל• < לאמיר הכתה העיר: בבויד־להוה היתד, אלי בערב לפני בוא הפליט רפתה אתרפי עד־בוא״אלי בבקר ויפתח פי ללא,נאלמתין!וד: ננויהילבר־לחוה** לאמך:־ניכך ארם לשבי התרבות האלה על־ארמת לשו־אל אקרים לאמה אחר היה אברהם ולירש את־הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארק למורשה: נה־לכן אמד אלהם כה־אמרו צדקותיו קרי. עי׳ מיש. חטאתיו קרי. יחזקאל לג לד רלט אדריד,3ה על־הדם תאכלו ועינכם W9 אל-גלוליכם ודם תשפכו והארץ תירשו: ־י עמדתם על־חדככם עשיתן תועבה ואיש את־אשת רעהו טמאתם והארץ תירשו: מ כד,־תאמר אלהם כד,-אמר אהיה יהווה חי־אני אם־ לא אשר בחרבוח בחרב ופלו ואשרי-על־פה ד,שדד־, ל0;ו־■ ?מקיי לאבלו ואשר בטצךות ובמעךוח ברבר :מותו: ונתתי את־הארץ שממה ומשימה ונשיבת גאון עזה וש?ומו הרילשראל מאץ עובר:» .;ידעו כי־אני להוה כתתי אתיהארץ שממה ומשמה על בל־תועבתם אשר עשו: ל ואתה כן־אדם ?נ: 95ך מדברים כך אצל ד,קירות ובפתקי הבתים וז־בר-חד את־אחד איש אה־ אחיו לאמיר באו־נא לשימעו מה הדבר היוצא מאת יחוד: לא ולבואו ׳אליך כמבויא־עם וישבו ’לפניך עמי ושמעו את־ דבריך ואותם לא "יעשו כי־ענבים בפיהם הטה עשים אחרי בצעם לבם הלך: לנ[מך. להם כשיר ענבים יפה קול ומטב ננץ ושמעו את־דבריך ועשים אינם אותם: ל1 ובבאה הנה י באה דדעו כי נביא ה:ה במכם:״ לד א ויהי דבדךהוח אל: לאמיר: ־ בןלאד־ם הנבא על־רועי. ועד-אל מבא ואמרת אליהם לרעים כה־אמרו את: הוד, הוי רעי לשראל אשר היו רעים אותם הלוא הצאן ורעו הרעים: נ את־החלב תאכלו ואת־הצמר תלבשו הבריאה תזבחו הצאן לא תרעו: י את־הנחלות לא חזקתם ואת־החולה' לא:רפאתם ולנשברת לא סבשיתם ואת־מדחת לא השבתם ואת־האבדת לא ?קשתם ובחוקה רדיתם אתם ובפרך: ה ותפוצינה מבלי רעה ותהמה לאבלה לכל־מת השדה ותפוצינה:' ושנו צאני בכל־ההרים נעל כל־נבעה רמה ועלכל־פני. הארץ נפצו צאני ואין דורש ואין מבקש:■ לכן רעים שמעו את־ דבר;מה: ״ הי־אני נאם 1 אדיר:הוד, אם־לא:ען מות־ 478 יחזראל לד י צאני 1 לבז ותהיינה צ*ני לאכלה לכל־דדת השדה מאין רעה ולא־ךרשיו רעי את־צאני דתנו התנים אותם ואת־ צאני י לא רעו,: ט לכן, הרעים שמעו רבר־יהוה: י כה־ אמר אתי niif הנני אל־הרעים ודרשתי את־צאני מידם והשבתים מרעות צאן ולא־ירעו עוד הרעים אותם והצלתי צאני מפיהם }לא־תהייזלהם לאבלה: יא בי בה אמר אדני יהודה הנני־אני ודרשתי את־־־צאני ובקרתים: :־ oA• v: jt י •ן :* ,,T ־ !:זן־ : י׳ • . ־>,־ * .I •: * יב כבקרת רעה ?נדרו ביום היותו בתוך־צאנו נפרשות כן אברך את־צאר והצלתי אתר,ם מכל־ך,מקומרת אשר נפצו'שם בן1ם עלן וערפל:-נ והוצאתים מך־העטים וקבצתים מן־הארצות והביאותים אל־אן־מתם ורעיתים 'אל-העי לשראל באפיקים וכסל מושבי הארץ: יי במךעה־טוב ארעה־, אותם ובהרי םךום־לק'ראל ל,לילל׳ נוהם ישם תרבצנה בנוה טוב ומרעד׳ שמן תרעינד, אל־ הרי לשראל: =י אני ארעה צאני ואני ארביצם נאם אתל לתות: é את־תאבדת אבקש ואת־הנדחת אשיב ולנשברת אחבש ואת־להולה אחזק ןאת־השמנה ואת-ההייןל׳ אשמיה ארענה במשפט: יי ואתנה צאני כה אמר ארד יהודה' הנני־ שפט בין־שה לשדה לאילים ולעתודים: *a• V •| ;.•> •• ••ן 1 • ; v T, JV Iן** . T|; •ן יח המעט מכם המרעה הטוב תרעו ויתר מרעיכם תרמסו ברגליכם ומשקע־מים תשתו'ואת הנותרים כרנליבבב תרפשון: יט וצאני מרמם רגליכם תרעינה ומרפש רגליכם תשתינה: ־ לכן כה אמרי ארנן להווה אליהם תני-אנל ושפטתי בין־שה בריר, ובין שהרזה: ־א.יען בצד ובכתף תהדפו ובקרניכם תנגחו בל־הנחלות עד אשך לפיצולם אוחנה אל־החוצה: כב והושעתי לצאני ולא־תהלינה עוד לבו ושפטתי בין שה לשה:« ורקימה'עליהם רעה אהד ורעה אתרן את עבדי דויד הוא ידעה אותם יתא:לילד לקן קיריעה: ני ואני לתה אדלה להם לאלל,ים ועבי'ליל יחזקאל לד לה רט נשיייי! ?תוכם אני :לוה דברלי: נ" וכרתי להם ברית שלום והשבתי ייל-ךעד, מן־לארץ ךש» במדבר לבטח רעונו ביעורים: ני ונתתי אותם וסביבות נבעתי ברכת וליורךתי הנשם בעתו נשט: ?רכה.רדו: ני׳ ונתן עץ השדה אה־פריו והארץ תלן:בולה והיו על־אדמתם"לבטח VS ?י־אנ: יהוד, בשברי את־מטות עלם והצלתים מיד ל,;גברים בהם: נ" ולא־רדו עור בו 'לגלם וחית הארץ לא תאללסרשבו לבטח ואין מלריה : נם והקמתי'להם מטע לשם ולא־רדו עורי אספ; רעב בארץיולא־ישאו עוד בלמת הנרם: ל,:ידעו כי־אני:הודה אלד,יה,ים אתם והמר, עמי ?ת:קוראל נאם אדני. רדה: *■ ואתן צאני צאו מךעיתי ארם אתם אני ,אלד,יכם נאם אתי ירוה: לה«רהיךבר־יהוד,אלי לאמרי: נ'בן־אדםשיםפניד על־דך שעיר:לנבא עלך: :ואמרת לוי בה אמר אדני ,:הוד, לעני אליך לר־שעיר ונטולי:'דייעליך ונתליך שמטה ומשמד.: יעריך_חךבה אשים ואתה שממר, תהיה וידעת ?’-אני:הול: י יען הרת לך איבת עולם ותנר את־בני-ישראל עלךדיתלב בעת אידם בעת עין.לץ: ילבן חי־ אני נאם את: רדה כי־לדם אעשך ודם ורדפך אם־לא לס שנאת ודם :ךדפך: :ונוזל' את־ירר שעיר לשממדר ושממה ,ולבורזי ממנו עבר ושב: יומלאתי את־הריו ל־אני:הוד־,: י:ען אמךך את־שני הנוים ואל ־שיתי הארציות ?י ועלתה וירשנוה דחוה שם היה: י»לכן'חי־אני'נאם את: יהוה ועשילי בא בך וכקנאתך אישר עשייתה ?#אתיך בם ונודעלי בם באשל אשאטך: -= :ידעת ?י 480 יחוקאל לה לו בפיכנם והעתחתם זגלי דבריכם אני שמעתי: ׳יכה אמך אדני .יתד־,' בשמח כל-זדארץ למטי׳ »nW־?t: « כשמחתןד לנדולת בית־ןלךאל על אשר־שממה כן אעש־ה־לך שממה קתה הר־שעירוכל-אדום כלה דרש כי-אני ידוה: . , לין'« ואתר, בן־אד־ם הנבא אל-חר״שראל ואמרת היי :שראלישמןגו דבר־והוה: נ בך, אמך ארך יהיה.:?ן אמר האויב עליכם האחי ובמות עולם למורשה דלתה לני• ג לבן חנבא ואמרת בה אמר את: הוך, ״יען 1 ב:ען שמות ושאף א־.־- מסביב לד,:ותכם מורשה לשארית לגולם ותעלו על-שפת לשון ולבת-עם: י לכן דרי, ושראל שמעו דבר־את: יהוח כדראטר את: יחוה להרים ואכלת לאפיקים ולנארת ולהרבות השממות ולגרים הנעים" אשר דידוי לבו וללעג לשארית ך,גךם אשר מסבים ה לכן בה־אמר אדר אוד, אם־לא באש ק?אתי דברתי _על־ שאריה תרם'ועל־אחם כלא אשר־נתנו־את־ארציו ללם למורשה בשמחת בל־לבב בשאט;פש למען מנרשהילבו: ילכןתבא על:אךמת לשראל ואמרת להרים ולגבעות לאפיקי״ם ולגאיות בד,-אמר 1 ארנן:חוה הנני בקנאתי ובחמתי ךבךותי;ען בלטה נרם ?שאתם: . לכן בה אמך את: ;חוה אנן נשאתי את־:די אם־לא הגרם אשר־לכם מסביב הטח, בלמודם:שאו: " ואתם הרי:שלאל ענפכם תתנו ופו־יבם תשאו לעמי:שלאל כי קרבו למא: ט ביתדאליכםופנרדאליכםונעבךתם ונזרעתם: ■ והךביוגי עליכם אדם בל־בית:שראל בלה ונושבו הערים וחךרבות ותברצה: •א וד,ךביתי על;כם אדם ובחמה ורבו.ופרו והושבתי אך!כם בקדמוךיבט והיטבתי מראשתיכםרדעותםכי־אנ: להוך,:־נ ןה1לשי' עליכם אדם את־עטי:שהאל ררשוק וךדיך להם לנךלה א׳ במקום ח׳א. פתח b^m • ולא ) יחזקאל לו רמא ולא־תוסף זנוד לשכלם:■־ כה אמי אדי לתה ש! *P7 לכם אכלת.אלס אתי ומעכלת נתך תית: •ילק ארם לא־תאכליעוד וגליך לא תכשלי־עוד נאם אדני;הודי: טוולא-אשמיע אליך עוד כלמת הנוים לחרפת עמים'לא תש־אי־עודונוי:ךלא־־תכשילי עוד נאם אתי ידוה:'טי [יהי ךבר־לדוד אלי לאמיר: יי בץ־אדם בית לשראל לשבים על־אדמתם ויטמאו יאותה בדרכם ובעלילותם כטמאת מלההיתד,דךכם לפני:■'״ ואשפך חטש עליהם2ל־ הדם אשר־שככו על־הארץ וכנלוליהם טמאוה:« ואפי־׳!־ אתם בגוים דורו בארצות כדרכם וכעלילותם שפטתים: ־ ויבוא אל־דנוים אשר־באו שם ולחללו את־שם קדשי כאמד לדםעם־ידוה אלה ומארצו;צאו: כא ואחמלעל־ שם קדשי אשר חללהו בית ישראל בנוינם אשר־באו שפה:' ־־ לכן אמר לבית־ושךאל כה אמראת: יהוה לא למענכם אני עשה כיה.ישראל כי אם־לש0:קדשי אשך חללתם כנוים אשר־כאתם שם:« וקישתי את־ שמי הנהול המחלל בנדם אשר חללותם בתוכם רה® ד,נויסכי-אנייהוה נאם אדנ״הוהבתלןדשי בכם לעיניהם: ־י ולקחתי אתכם מן־הנרם וקבעתי אתכם מכל־האהשה והבאתי אתכם אל-אדמתכם: ™ וזרקתי עליכמ מים כהורים וטהרתם מכלטמאותיכם ומכל־נלוליכם אטהר אתכם: « בתתי, לכם י, צב,הרי והה W.NN ?קרבכם והסרתי את־לבהאבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר: מואת־רוחי אתן בקרבכם,הגשיתי את אשר-בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשןתם: ־" זישבודם בארץ אשר נתתי לאבתיכם והחתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים:=« ולזשעותי אהבם מכלטמאותיכם וקיאה: אל־הדנן והרכיוי אתו ןלא־אחז עליכם רעב: ל והרביתי את־כרי העץ ותנובת השדה למען אשר לא תקחו עוד אוזנך, נוייך קרי. ונוייך קרי. תשכל* קרי. וגדין־ קוי. כצ׳ל מ׳ש . 482 יחזקאל לו א חרפת רעב בנוים: לא הכרתם את־דרכיכם הרעים !מעלליכם אשד לא־טובים ונרןטתם בפניכסעל עונתיכם ועל תועבתיכם: * לא למימכם *ני־עשה ?אם'אדיר rrtr .יודע לכם בושוןהכלמו מדךכיכם ביה יעזראל: לג כה אמר אדני יהוד, ביום טהרי אתכם מכל עונותיכם והושבוזו' את־העריםונכנ1 החרבות: לי והארץ הנשמה תעבד תחת אשר היתד, שממה לעיני כל־עובר: לה ואמרו V : V J• ־1 :־־ JT • I * • -I A" T • * • . ׳ I ♦ ־־ן ; IT : הארץ הלזו הנשמה היתר־, ?נן־עדן והערים החרבות והנשמות והנהרסות בצורות ישבו: לי וירעו ד,נרם אשר ישארו״סביבותיכם כי! אני יהוד. בניתי'הנהרסות נטעתי הנשמה אני יהוד, הברתי ועשיתי: לי כה אמר אדני:ה|ה עוד זאת אדרש לבית־ושראל לעשות להם ארבה אתם ?צאן אעמלי׳כצאן רןדשיים בצאן יך!שלם במועדיה כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם דדע! בי־א" יהוה־ לץאהלתה עלי יד־יהות ויוצאני ברוח יהוד, ויניהני בתוך הבקעה והיא עולאד, עצמות: נ והעבירני עליהם סביב! סביב והנה רבות מאד עך־־פני הבקעה והנד־, .יבשות מאד: ג ויאמר אלי בן־אדם התחיינה העצמות האלה ואמר אדני יהרה אתה־ ידעת: י ויאמר אלי הנבא על־העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעודבר־־יהוה: ה כד, אמר אדני יהוד, לעצמות האלה הנה אני מביא בכם דוח וחייתם: ו ונתתי עליכם נירים והעליתי עליכם בשר וקדמתי עליכם עור ונתת בכם S* ” -Jj- J ־.־ ״* ׳. JT : ^ V “ <• : -| |T: T T J־־ •< y : T רוח וחייתם וידעתם כי־אני יהוד,: י ונבאתי כאשר צויתי • י־•!:• I* AV ־ Ti > •| :־ .T : V| .. •־“■־־* *"* י : ־!;־ י- ף־הי־קול כהנבאי והנד,־רעש ותקרבו עצמות עצם'אל- ו: • > 1Tr• : I: * : ץ• *• - - • :1: Vl v: T-: yj עצמו: ח וראיתי והנה עליהם נירים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ותה אין בהם: ויאמר אלי הנבא אל־החח תנבא בן־אד□ ואמרת אל-הרוח בד,־אמרו אדע יהוד, מארבע רוחות באי התה!בהי בדרבים האלה גיחיו: י והנבאתי כאשד צוני ותב& בחם הרוח ויחיו *1.1 ץ • . ־ן;־ T V T T •AT * JV ־ ס.־״! ׳• • ויעמדו על־רגליהם חיל!חול מאד מאד: יא ויאמר אלי ?ן־אךם קעצטות האלה כל-ביתיושראל הטה הנה »ףמ;בשו .שמותינו. ואבדה תקותו נמי־ני ליי 1 - לכן ר,נבא ואמרת אליהם כה־אמר אדני יחוד, הנה אני פתח אהקברותיבם והעליתי אתכם טפןברותיכם ,עמי וחבאתי אתכם אל-אדמת ישראל: ע וידעתם בי-אני יהוה בפתרוי את־קברותיבם ובהעלותי אתכם ״ ״I * V J* : • ! AT : J • •ץ •* 1 V( -ן:- .*< v : V* מ5ןבךותיכם עטי: יי ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על-ארמתכם וידעתם בי אני להוך, ד3ךתי הנעלה נאם־יהוה: ־י.ויהי ךבר־יהיי׳ אלי לאמי־:?'19 *m־ אדם קח־לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני לוללאל תכרו ולקח עץ אחד ובתום עליו. ליוסף עץ אפללם וכללית ישראח חברו: יי וקרב אתם אחד אל־אחד לד לעץ אחד'והו לאחדים כ:ךך: " וכא^ריאמחאלנף ?ל עטף לאטד תלוא־תניד ל» מה־אלה לך: ■־ דבר אלחם בה־אמריאדני הוה קנה אני לקח אודעץ יוסף אשך בוד־אפך:ם (#בטי,שהאל חברו ונתותי אותם עליו את-עץ.יתךך, ועשיתם לעץ אחד והיו אחל ?'יי: כ והיו העצים אשר תכתב עליהם בידך לעיניהם: יא ודבר אליהם כה־אמר אדני יהוד, הנה אני לקח את-??:.ישראל מבין הגרםאשרהלכו־שם וקבבתי אתם מסביב והבאתי אותם אל־אדמתם: כבועשיתי אותם לנוי' אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכלם • . 0I V T T : T• י ־־5״ : VT : - |T : . | V T מקשבת רעה: " ואסלות אעלה על־ארץ פחות אביא השקטים לעבי לבטח בלם:שבים באין חומדה ובריח וללחום אין לרם: -־לעייל שלל ולבז בו להשיב:דל על־־חרבות נושבות ואל־עם מאפר מנויים עשה מקנד־! וקנלךעם על־טבור' האלץ: *'שבא ודדן וסקרי תרשיש וכל י י יחזקאל לח לט י רמג ו־ל־כפיךיר, *nt לך ד,לשלל שלל אתך, בא הלבו כו הקהלת קהלף לשאתו כסף רהב לקחה מקנה וקנין לשלל שלל נחל: יי לכן הנבא בן־אךם ואמרת לגרג פד. אמר אדריהוה הלואו בלם ההוא בשבת $מי ישראל לבטח ותדע: <* ובאת ממקומךמירכתי צפון אתה ועמים רבים אתר רכבי סוקיבם בלבב 'קהל נחל וחל רב: ־■ ועלית על-עמי וש״ראל כענן לכפות יקארץ באחרית חמים קהה והבאותין־י על־ארצי למען דעתהנוים' אתי בהקדשי בןרלעיניהם נוג: יי כה־אמך אדר:הוה האתר־ הוא אשר־דברתי בימים קדמונים בה עבדי נביאי ישראל הנכאים בימים ההם שנים להביא אתןי.עליהם ליי׳ והיהו ביום ההוא ביום בוא גוג ?גליאךמת:שראל נאם אדני t,והתעלה קמח באפי; " ובקנאתי באש־עבךתיידם־תי אם־לא 1 ביום ההוא יהיה רעש נחל על אדמת ישראל: ’ ורעשו מפני הניחםיועוך השמים וחתהשההיובל־ הרמש הרמש.על־האדטה וכל האדם אשי על־פנ: האדמה, ונהרםו ההרים ונפלו המרדנות וכל-חומה לארץ תפול:« וקראתי"על;1 לכל-הרי חרב נאם אדר יהוה חרב איש באחיו תחר,:־־ לנשפטותי אתו בדבי ובדם ונשם שוטף ואבני אלנביש אש ונפחת אמטיר "עליו ועל־ אגפיו ועל־־־^מים רבים אשר אתו: כג ה־התנדלתי והתקדשתי ונוהעתי לעינך טיס רבים וידעו בי־אר ותות: לט א ואתה בן־אדם הובא על־נונ ואמרות יכה אמר ־5-ו, ‘A י:‘“1־׳ -״ 1י" 38|יך ועטים אשר אתך לעיט צפור בל־בנף וחת השקה נתתיף לאבלה: י•על־?ר ד,שקה ועפול כי אני דברועי 486 יחזקאל לט נאם אתי ךודה: '!W’־3 tfsמג1נ,!כ^ביהא״ש לב™ ולחנוכי-ארלהוה:<ןאת-שם יודעי אודי: ?תיזל עטי לשראל ולא־אקל את־שם־קךשיי עול יל® ד|ני== כי־־אר להור, קדוש כישראל: י, הנד, באה ונך,;ךה נאם אדר ירוה הוא היום אשר הברתי: 8יצאי ;?בי 1 <ןרי לשראל ובערו והשיקו בנשק ומגן לצנדה 3ל,שח ובחצים ובמקל לך וברמה יבערו בהם אש שבע שנים: י ולא־ישאו .עצים מךהשד־ה ולא ירקבו מן־היערים בי בנשק יבערדאש ושללו'אוד־שלליהם ובזהארדבזזיהם ?אם את: להור: ״ והיה בלום ההוא אוי! לניב 1מים־ שם קבר בלשראל ן: העברים קקמה הים וחסמה היא את־ל,ןנכךים וקברו ay את־גוג ואת־כל־המונה וקראו 3;אהמ1ןנונ:ינ1קברום ביתלשראל למען טלי אח־ הארץ שבעה חדשים: -נ וקברו בל;עם הארך,ידיח לדם לשם:ום ד,כבדי;אם אדר להלך,:_ •י ואנשי תבד!בדילי :עברים בארץ מקברים את־העברים את־הנותרים.עליי הארץ לטהרה מקצהשבעהלחדשיפלךקרו: 0'יעי־י ה׳נברינם בארץ.והאח עצם ארם ובנך, אבלו אלון עד קברו אתו המקברים אל־ניא המון נוג: טי וגם שם־עיר המונה ומחת הארץ: יזואתהיבן־אדם כד,־אמר ו את: יהודה אמד לצפור כל־כנף ולבל וחית השהה הקבצו ובאו האספו מסביב על־ובחי אשר אני ובדן לכם זבח נדול על הרי ישראל־1 ואכלתם בשר ושתיתם הם: T T ־־(- (• T S #״J1- •rt- ־ : IT V J• : VT T JV < • ’י׳ בשר;בוהים תאכלו להם־נשיאי הארץ תשתו אילים כרים ועתודים ןרים מריאי בשן כלם:-= ואכלתם־חלב לשב]נה ושתיתם דםלשבחןמזבחי אשר־ובהתי לכם: נ' ושבעותם על-שלהר סוס ורכב נכוה וכל-איש מלחמה נאם אדר יהוף,; ף ונתתי את־בבודי«1לם וראו בל־ לגולם את־משפטי אשר.עשיתי ואת־ידי אשר־שמתי כחם בהם* מ וידעו בית ישראל כי אני יהוד. אלהיהם מן־ T : • J*• . :|T! IV T •״ •

־ :־ IT jv :- י • . jr־ ; '•ע' vít av •• v- T"':׳■*־ : -j צריהם ויפלו בחרב כלם: כיכטמאתם וכפשעיהם ?!שיתי אתם ואסתר פני מהם: כה לכן כה אמר אדני 'הוד, _עתה אשיב את־שביח יעקב ורחמתי כל־בית .י?וךאל וקנאתי ujfr' דןדעזי:« ונעו את־פלטתם לאח־ בל־־״נלם אשר מינלדבי ?שבתם ננל-אדמתם לבטח ואץ מחריד: ־■?שובבי א־תם מן־העטים וקבצתיאתם מארצות איביהם ונר,דשתי בם לעיני הטייפ רבים: כח וידעו כי אני להוד, אלהיהם בהגלותי אותם אל־הגוים וכנסתים על־אדמתם’ולא־אותיר עוד מהם שם: בם ולא־ אסתיר עוד פנל מהם אעזר שפכתי את־רוחי על־בית .ישראל נאם אדני.להוד,: ימי?$ךים וחמש שנה&לותנו ?ראינו מינונה ב?ע'יר לחדש בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתה העיר כעצם 1 היום הזד, היתד, עלי יד־יהוה ויבא ”אתי שמה: , V JV ־ J ־ t ~.T :1T .V - ־ ן : T | T. V y r- T . ־ ?מלאות אלהים;הביאני אל-א־ץ״?ךאל.“?“:י אל־ הר גבה מאד ועליו כמכנה,־עיר מנגב: ג ויביא אותי %> T - : י:1י^ ( vív •. V ־־T - . • שמה להנה־איש מראהו כמראה נחשת ופתיל־פשתים בהו וקנה המדד, והוא עמד בשער: י ולדברי אלי האיש ?!־ארס ךאה ?$יניך ו?א!ניך ש־מע ועיים ל?ך ל?ל אשר־אני מראה אותך פי לניקהו־אומבה הבאתה הנה הנך את־כל-אץור־אתה ראה לבית זי8ד$ל: י■ ומנר! הומה מחוץ ל?;ח סביבו סביב וכנו־ האיש קנך, המדדה שש־ אמות באמה.וטפח רמה את־ריחב ה?3ין קנה אחד,וקומה קנה אחה: י רבוא אל־שננך אשר פניו ירוי הקדימה רעל ?מפלתו רמה 1 את־סף השער.קנה אהד רהב ואה מ! *הד קנך, אחד ךח3:< והתא קנה אחד ארך וקנה אחד «נות קרי. חסר ם*א מלעיל. במעלותיו קר•. רחב רחב ובץ התאים חמש אמות וסף השער מאצל1 אלם השער מהבית קנהאחד: 'חרמהאת־אלם השער מהבית קנה אהד: ט רמה את־אלם השער שמנדה •־!.- -)• T X V T T- |T V 0w| T> - - : י• J ץ - - -JT : • - V.VV פתח: יי רעש את־אילים ששים אמה ואל־איל החצר השער סביב סביב: ט! ועל פני השער היאתון על־לפני אלם השער הפנימי המשים אמה: טי וחלונות אשמות אל־ התאים לאל אליהמה לפנימח לשער סביב 1 סביב ובן לאלמות וחלונות סביב 1 סביב לפנימה ואל־אללתמרים: ץיביאני אל־החצר החיצוצה והנה לשכות ורצפה עשוי לחצר סביבו סביב שלשים ן»ז אל־הרצפה: יי׳ והרצפה אל־כתף הלז,ערים לעמך? ?!רך השערים הרצפה התחתונה: יט וימד רהב מלפני השער התחתונה לפני החצר ה?נימן מחוץ מאה אמה הךןדים !הצפון: נ והשער אשר פניו הרך לצפון לחצר החיצונה, מדד אךכו ורחבו: נא ותאו שלושה מפו ושלשה מפו ואילו ואלמו היה כמהה השער הראשון חמישים אמדת ארבו ורדום חמש ובשרים באמה: "נוהלונוואילטוותמדי כמייז השער אשר פניו הלך הקדיס ובמעלות שבע ועלרבו ואילמו לפניהכם: « ושער להצר הפנימי ננך השער לצפון ולבדים רמה משער אל־שער מאה אמן־ו: ני רולננני הרך ההרוס והנה,־שער הרך ההרוס ומרה עי׳ 0*ש . ואיליו קר׳. עי׳ ם־ש. האיתו; קר׳. מלעיל. ותאיו ק'. ואיליו קרי. ואלפיו ק׳. ווזלוגיו ק׳. ואילמיו ק׳. ותמריו ק'. ואילמיו ק׳. , , יחזקאל hai ti אילו ואולמו כמדות האלה: כה וחלולים לו ולאילמו סביב 1 סביב כהחלנות האלה חמשיים אמה&רך ורחב חמש ועשרים אמה: » ומעלות שבעת עלותו ואיל־מו לטניהם ותמרים לו אחת מפו ואחד מפו אל־אילו: ״ ושער לחצר ה?נימי דרך הדרום וימד משעי אל־ השער דרך הדרום מאה אמות: כ" ויבאך אל־חצר הפנימי כשער הדרום רמד את־חשער הדרום כמדות האלה: כט}תאו ואילו .ואלמו כמדות האלה תלונות לו וילאלמו'סביב i סביב'המשים אמה <רך ורחב עשרים וחמש אמות: ל.ואלמות סביבו סביב ארך חמש ועשרים אמת ורחב המש אמות: לא ואילמו אל־חצר החיצונה ותמרים אל־אילו ומעלות שמונח מעלו:זלב!יבאר אל־ החצר הפניבד דרך הפןדים ר מד את־השער ?מדות האלה: לג ותאו ואלו ואלמו כמדות האלה וחלונות לו ולאלמו סביבו סביב ארך המשים אמה לרחב המש ועשרים אמך,: לי ואלמו לחצר החיצונה ותמרים אל־ אילו מפו ומפו ושמנה מעלות מעלו: לה ויביאד אל־שער הצפון ומדד כמדות האלה: לי תאו אלו ואלמו וחלונות לו סביבו סביב *רך המשים אמה ורחב המש [®זירים אמת: לז ואילו לחצר החיצונה ותמרים אל־אילו מפו ומפו ושמנה מעלות מעלו; לח ללשכה ופתחה באילים השערים שם;ריחו את־־העלה:' לט וכאלם ’השער שנים שלחנות מפו ושדם שלחנות מפו לשחוט אליהם העלה והחטאת להאשים: מ''לאל־הכתף מחוצה לעולה’לפתח השער הצפונה ישנים שלחנות"ואל־הכתף האחרת יאשר לאלם השער שדם שלחנות: מא ארבעה שלחנות מפה וארבעה שלחנות מפה לכתף ד.ש?ר’שמ1נה שלחנות אליהם לבחטו:« וארמגת שלחנות מגולה אב.;י נדת איליו ק׳. ואילמיו ק־. ולאילמיו ק׳. עלותיו ק׳. ואילטיו ק׳. איליו ק׳. ותאיו p'. יאיליי ק׳. יאלטיו ק,. ולאלטיו ק׳. ואילטיו ק־. איליו ק'. מעליו ק׳. ותאיו ק׳. ואליו ק,. ואלטיו ק־. ולאלטיוק'. יאלמיו p/ איליו p: מעליו p׳. תאיו p: אליו 6', ואלטיו ס: ואיליו ק׳, איליו ק׳. מעליו p' 490 ^ י יחזקאל b ארך אמה אחת;חצי ורחב אמה אחת וחציי וגבה אמדי. אחת אליהםדניהואת־חכלימ״אשר ישחטואודהעולה s : בם והזבח: מג והקפתים טפח אהד מוכנים בבית סביב 1 סביב ואל־השלחנה בשיר הקרבז: ימי ומחוצה לשער הפנימי לשלות" שריבם'בחצר הפנימי אשך אל־כתף שער הצפון ופנידגם ךךך"הךךום אהד אל־כתף שער הקדים פר ךךךהצפון:־הךדפראליוד, ר,לשפה *שר פניה דרך הדרום לפקנים שטרי משטרת הפלת: טי והלשכה אשר פניה דרך הצפון לכהנים שמרי משמרת : - • : T ;־ I T - I VJV eT V T * V T ־: - • T|.;־V : TT ־: •י סביב וחטאת אותו וכפרתהו: כא ולקהת את הפר החטאת ושרפו במפקד הבלת מחוך למקדש: כבעיום השני ותקריב שע־יר־עזלם תמים לחטאת וחטאו את־המזבד! . כאשר חטאו בפר: « בכלותןדמחטא תקריב פר בך בקר תמים לאלל מן־הצאץ תמים: כי והקרקתם לפד להוי• והשליכוהכהנלם עליהם מלה והעלו אותם עלה ליהודי: כד-שבעת ימים תעשה שעיר־חטאתללום ופר בן־בקר ואלל מז־הצאז תמימים לעשוי: כי שבעת ימים יכפרו את־המובח וטהרו את־ו ומלאו'־ידו: מ ויכלו את־הימים ־והיה ביום : •1 k - r |TTX ( : • % #A r k ן T T ; A»vr,- V % ( השמיני והלאה לעשו הכדגים על־המזבדו את־עולותיכם ]גורותיו קרי, תורותיו נךי. ומהאריאל קרי. והאריאל קרי. עי׳ מיש , ידיו לךי יחזקאל מג מד רמח יאת־שלמיכםולצאת• אינכם נאם אחל,:fi״ נ מד א העיב אוד רלך שער המקדש החיצון הפנה קדים והוא סגור: ב ניאמר אלי יהוד. השער הזה סגור :הידד לא:פתח ואיש לא־יבא בו בי יהוד. אלהי־ישראל בא בו והיהסגור: ג אוד־הנש־יא נשיא הוא ישב־בו לאכול־ T V:|V / V|•' .» ) • JTy, • T- V , |T 1T T S rt לחם לפ;ייחוהמררך אולם השער :בוא ומדרכו;צא i י הביאני ידך־שער־הצפון אל־פני חב:ת ואירא והנדה מלא ?בודץזץהיאת־קנ״ה ואפל אל־פר: י. ויאמר אלי:חוח בן־אדם שים לכך ולאה לעיניך!?*!רך שמע את כל-אשך *ך מדבר **־ לכל-חקותבית-יחול ’??לתורתו ושמת לבך למבוא הבית בכל מוצאי המדרש: י ואמרת"אל־מרי אל־ביר־נ:®־אל כח א~ארר יב־ללס מכל־תועברניכם בית ישראל:. בהביאכם כך־ נכד ?נדלי־לב וערלי בשר להיות במדרשי לחללו את" ביתי בהקריבכם את־לחמי חלב ודם ויפרו את־בריתי אל •י׳ V ״ : • •1 : J על־ראשם ומכנסי פשתים יהיו על־מתניהם לא יחגרו ביזע: יטובצאתם אל־החצר החיצונה אל־־החצר "1 -|T ׳* . T IV V . T ” ־־ •1 J” T,IV V eT י החיצונה אל־העם יפשטו את־בגדיהם אשר־המה משרתים בם והניחו'אותם בלשכות הקדש ולבשו בגדים אחרים ולא־־יקדשו את־העם בבגדיהם: כ וראשם לא -nsi'irrb! ^־יעלדוו כם1ם:־םמ1 את־ךאעידם: כא ויין לא־־ישתו כל־כהן בבואם אל־החצר הפנימית: כב ואלמנה וגרושה לא-יקחו להם לנשים כי אם־בתולת מזרע י בית ישראל והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקת: כג ואת־עמי יורו בין קדש לחל ובין־טמא לטהור יודיעם: כי ועל־ריבהמה יעמדו ל°ש|ט במשפטי ושפטהו ואת־תורתי'ואת־חקרד בכל־מועדי ישמרו ואת־שבתותי A'. : : • (5 ״ $ ▼ ־: ▼ Í * : ▼>.>״ ........... קתי בכל־מועדי אדם לא יבוא r . AT, : T : VT J y T T . J•• , V : V : יקדשו: כה ואל־מת אלם לא יבוא לטמאה כי אם־לאב ולאם ולבן ולבת לאח ולאחות אשיר־לא־דדתה לאיש יטמאו: כי ואחרי טהרתו שבעת ימים יספרו-לו: כי וביום ״ ־ <▼! , : A tt:it v-:,r • : ־y ▼ •ו:: . 1 באו אל־־הקדש אל־החצר הפנימית לשרת בקדש יקריב' חטאתו' נאם־ אדני"יהוד,: כח והיתד,'להם לנחלה אני נחלתם ואחזה לא־תתנו להם בישראל אני אחזתם: :־ V ־!:־ ▼ ▼י^( ־־1:־ ד T : V T <; : • l T ד IT T כט המנחה והחטאת והאשם המה יאכלום וכל־חרם - T .־ ־1 ־ vy” }T,Z A, : I QTV” T T|T : JT ן בישראל להם יהיה: ל וראשית כל־בכורי כל וכל- :• : X•'• '••• T.. V• T•' . ן •י ״ V חתמת כל מפל תתמתיפם לפחדם ;עד־. וראשית עריסותיכם תמו לפדן להניח בךכך, אל־ביתןי: ל»כרי קיי • "8**"יקרי• גכלה י י יחזקאל מד מה רמט ?בלה וטרפה מן־העוף ומן־הבהמה לא יאכל?" הכתים: מה» ובר&ילכנם את־האלץ בנחלה ותרימו תחמה להול. 1 קד& «n»7I אלל #7י■ המלים אלףארך ורקב rrm אלף קלעדהיא בפל־נמלה סביב: נ היה מות אל־הקדש המש מאות בחמש מאות מרבע סביב וחמשיס אטה מגרש לו סביב: נומן־הטדהיהזאתתמוד ארך המש" ועשירים אלף ורהב עשרת אלפים ובלהה המקדשקלש״קדשיככ: יקדשמךהאלץ הוא לסמים משלת׳ המקדש ללה הקיביס איממד׳ והיה להם מקום לבתים ומקדש למקדש: ה המשהועשירים אלף אלך ועשרת:?לפיס להב!ל,ה ללו-ס משרתי הבית להם לאלוה עשרים לשכת: ׳ואלות.העיר תתנו חמשת אלפים רלב ואלך למשה ועשרים אלף לונמת תרומת הקדש לכל־בית .ישראל הה־׳; ׳ולנשיא' מוה ומוה לתרומת הקדש ולאחות העיר אל־פר תלומת־הקלש ואל-פני אלות העיר מפאת־י;ם:פה ומפאת קלטה קדימה ואדךלעמות אלד הללקיס מנבול!םאל־גבול קדימה• "לארץי הה־לו לאוליה ?.ישלאל ולא־יונו עוד נשיאי את-עטי הארץ.יתנו לביתלשלאל לשבטיהם: טבדי־ אמר אדר גהוה לב־לכם נשיאי.ישראל חמם ושד הסירו ומשפט וצדקה עשו הרימו נלשתיכס מעל עטי ?אם אדר :לוח: י מאונלצרק ואיפתשלק ובת־צדק הי לכם: "־האיפה הבת תכן אחד יל,ה לשיאת מעשר הלמד לבת ועשירת החמר האיפה אל־ללמר היהמתכעתורנוהשקל עשרים נרהעשלים שקלים למשה ועשרים שקליבם עשרה המשה שקל המנה ולה לכם: ״ ואת התרומה ותשר תלימו ששית האיפה מחמר הלטים וששיתם האיפה מלמד ד,שעדים: יי וחק לשמן הבת השמן מעשר לבת מן־לכד עשרת הבתים חמר כי־עשרת הבתים חמשה v* • יי,," קר י ח0ך 498 י יחזקאל מה מו המר: טי ושה־אחת מךה&נן מן־ד,מאתים ממשקה :ש-אל למנחה ולעולת ולשלמים לכפר עליהם נאם את: יהוד,: =■ כל העם הארץ;לדו אל־חתרומד, הזאת לנשיא בישראל: י! געל־חנשיא יתח העולות והמנחה והנסך בתים ובחרשים ובשבתות בכל־מוערי בית :קוראל הוא־יעשה אתרץ,חמאת ואת־המנחה ואת־העלה ואת־השלמים לכפר בעד ביח-ישראיל: י־ בד,־אמר את: יהות בראשו! באחר לחדש תקח פר-בן־-בקר תמים וחטאת את־ר,מקדש: ע ולקח הכהן מהם החטאת ונתן אל־מזוזת חב:ת ואל־ארבע פנות העזרה'למזבח ועל־מווזת שער החצר הפנימית: ־וכן תעשיה בשבעה בחדש מאיש שגד, ומבתי וכפרתם את־הבית: כא בךאשוץ בארבעה עשר יום לדורש;תר, לכם ר,פסח חנשבעות ימים מצות יאכל: בב מנשה הנשיא ביום ההוא בעדו ובעד כל־עם הארץ פר חטאת: כג ושבעת ימי־הדוג יעשה עולה ליהוד, שבעת פדים ושבעת אילים תמימם ליום שבעת הימים וחטאת שעיר עזים ליום ♦י>בד ומנחת איפה לפך ואיפה לאיל תשה• ושמן הין לאיפל: ,כה בשביעי בחמשה עשר יום לחדש בחג יעשה כאלה <: . T ־1 • זי ■יר V V* T JV -:ן- T V שבקת לדמים כחטאת כעלה וכמנחה 1ממ: , מן א בח־אמראדעיחוה שער והחצר הפנימית הפגה הרים:ך,:ך, מנור ששח ימי המעשה וביום השבת:פתח ומוט החדש:פתח: ־ ובא הנשיא דרןד אולט השער מחוץ ועמד על־מווות ה#ער ועשו הכהניבם את־עולתו ויאח־שלליו השותחוה על־מפתן השער ויצא והשער לא־ :בגל עד־העלב: ־'והשתחוו עם־חארץפחח השער ההוא בשבתות ובחלשים לב?: יהוךה: י והעילה אשהיקרב תשיא קתה ב;ום השבת ששח כבשים והמימט וא:ל תמים: ה' ומגחה איפה לאיל ול3בשים’מגחה מתת יהו ־ ־־ ־ ־ ־ ־* — * ־ ־ ־ ־' $ (T AT J ושמן r 7 * * • * T V T I 2 ־ יחזקאל מו רג ושמן הין לאיפה: י ומום Vftj פי כן;כקר BW לששת ?בשים ואיל הממם לשו: < לאיפה לפר לאיפה לאלל יעשה מנחה ולכבשים כאשר השיג;7־1 לש;9ז ליי! לאיפה: י׳ ובבוא הנשיא דרך אולם השער;בוא י?דךמ יצא: ־ובבוא עסה,ארץ לפג; להור, כמועדים הבא הרך שער צפון להשתהות לצא ררך־שער ננב להבא הרך: שער ננב.יצא הרך־שער צפונה לא לשוב הלך השער אשר־כא בו כי נכהו:צאו: י והנשיא כשכם כבואם יבוא ובצאתם יצאו: ׳»ובחנים'ובטוערים תהלך, המנחה איפה לפר ואיפה לאיל ולכבשים מתת לרו i'17'im לאיפה: ״ לכי־לעשההנשיא נלבה עולך אדשלמים נרבה ליהוד, ופתח לו את־השער הפנה קלים לעשה אש עלש ואת־שלמיו כאשר לעשה כלום לשפת ללצא לסנר את־השער אחרי צאש: -נ לככש כן־שנתו תמים תעשה עולה ליום ליהוד, כבקר בבקר תעשה אש: <יומנחה ונעשה עליו כבקר כבקר' ששית והאיפה ושמן שלישית ההין לדם ארדהפלת מנחה ליהוד, חקות עולם תמיד: טיוע^את־הכבע! ואת־דמנחה ואת־ה^מן בבקר בבלול עולת תמיד: טי כה־אמר אדר.יהוד, כי־לתן הנשיא מתנה ל איש מכציו נחלש היא לבנלו תהיה אחזתם קיא כנחלה: ” וכי־יתןמתנה מנחלתו לאחר מעבדיו להיתר, לועד־ שנת חרחור ושבת לנשיא אך נחלש כניו לחם ™ר’" ללא־יקח הנשיא מנחלת ך,עם לשנתם מאשתם ?!אשתו לנחל אשכניו למען אשרי לא־לפצו עפד' איש מאשתו: " ולמאני בטמא אשר על־כתף השער את־ הלשכות הקדש אל־הכהנים דפנות צפונה והנד־,־שם מקום'כלרכתם ימה: 'ניראמר אלי-זה חמקום אשך :בשלו־שם ד,כדגים את־האשם ואת־קחטאת אשר יאפו אחרלטנחה לבלתי הוציא אל־ך,חצר לחיצונה לקהש שא קש, יעשו קרי. בירכתים קרי. את 500 יחזקאל טופז את־העם: כא ויוציאני אל־החצר החיצונה ויעבדני אל־ -ן:- ••״. • ארבעת מקצועי החצר והנה הצר במקצע החצר חצר -I : * fA ״•f T - T>1V W- j|: • Ít T <*V J A” T |V J במקצע החצר: כב בארבעת מקצעת החצר הצרוה : • I- T |V - v : : ־ ! ־“ . * : T.|V ^ I •־ :־ •• J קברות ארבעים ארך ושלשים רהב מרה אחתלאו־בעתם ?והקמות':’ « וטור 'סביב 'בהם סביב לארבעתם ומבשלות זעשוי מתחת הבירות סביב: כי ויאמר אלי אלה'בית המבשלים אשר יבשלו־שם משרתי הבית I- J•• V : - : • ך SV : ־־ : I- - V :jr : yX• את־זכח העם: ־ מן א וישבני“ אל־פתח הביתוהנדדמים ייצאים מתחת מ?־תן הב:ת קדימה כי־פנ: הבית קדים ןהמ:ם ורדים מתחת מכתף הבית הימנית מנגב למזבח: ב ויוציאני ךרך־שער צפונה ויסבר דרך חוץ אל־שער החוץ דרך הפונה קדים והנד,־מים מפכים מן־הכתף הימנית: גבצאת־האישקדים וקו בידו רמה אלף באמה ויעבדני במים מי אפסים: ד וימד אלף ויעבדני במים מים ברכים וימה אלף ויעבדני מי מתנים: ה וימה אלף נחל אשר -IV V TJT ן 1:- ••v • ־/ IT>: T• י .-V V TJT | ־־ •־ V/ לא־אובל לעבד כי־נאו המים טי שחו נהל אע!ר לא־ יעבר: ;"ויאמר אלי קראית מ־אדם ויולטי יילעפני אלל־ שפת הנחל:! בשובני והנה אל־־שפת הנקל $ץ רב מאד מזה ומזה,: ח ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל־הנלילה הקדמונה וירדו על-הערבה ובאו י הימה 'אל־הימה המוצאים ונרפאו המים: ט והיה כל־־נפש היה 1 אשר ־ I <*־ ־• • 5 »:, ׳ 1T -q־, ; VjV >T . )JTT• ־JT :־ ־•J ישרץ אל כל־אשר יבוא שם נחלים יחיה והיה הדגה רבה מאד כי באו שמה המים האלה וי רפאו וחי כל ־ T T A : JT ז. ־־ -Q •J ס▼־• *J V״,T T e : |T אשר־יבוא שמה הנחל: י והיה יעמדו עליו דוגים מעין נדי ועד־עין עגלים משבוח לחרמים יהיו למינה תהיה v• . : ־״ •*I J ••־:־־* • : { - -|:-T •A : 1• V T •ן : JV דגתם כדגת הים הגדול רבה מאד: יא בצאתו וגבאיו ולא ירפאו למלח נתנו: יב ועל־הנחל יעלה על־שיפתו מזה 1 ומזה 1 כל־עץ־מאכה לא־־יבוה עלהו ולא־יתם פריו • T -IV •״ן I ־1 :־ J • I : •• T • | T • : נקוד עליו. עי׳ מ״ש. א׳ נחה . קמץ בדק. עמדו p־« . חז־דא רפח. בצאתיו קרי. י יחזקאל m מח רנא לחדשיו,י?כך כי מימיו מן-המרןךש הטל׳:י¥אים. ומי פריו למאכל ועלהו ללרופך.:;־ כד אמר את: ימה נד. גמל m- ללנללואת־מ״־ץלשנ: עשר ש?טי י׳לראל יוסף חבלים: יי ונחרתם אותה איש כאחיו אשר נשאתי את־ידילתותה לאבלעם לנפלה הארץ הזאת'לכם ?גללה: ®ווה נבול הארץ לפאת צפונה מן־הים הגדול הדרךלהל: לבוא צררה: ®למת! ברותח םבר:ם אשך בין־נמלדמשק ובין גמל למת חצר לתיכון אשר אל־ גמלחורן: י<רה:ה נמל מךל:םהצרעינון גבול דצשק וצפון! צפונה ונטל למת ואת ?אתצפון: ״ופאת PÍJ טמן.לורן ומבין־דטשק ומבין לגלעד ומכין ארץ:שלאל הירד; מנמל .על־תם חלרמונן למדו ואת פאת לרימה: יט ופאת נגב תימנה מתמר ש—מי מריבות קדש נחלה אל־חים הגדול 7את פאת־תימנה נגבה: כ ופאת־ים חים : rl: JT* . : *;< : ־ •* T :1•* TvT : ־־ T . ־ ״JT הגדול מגבול עד־נכח לבוא חמת ואת פאת־ים:כאוחלקתם את־הארץ הזאת ל?ם לשלטי ישראל:.־נ והיה הפלו אותה בנחלה לכם ולד,גרים הגרים בתוככם אשר־הולידו ?נים?ח1'?כם וחיו ליבם ?אזרח כבני ישראלי אלכם:פלו ?גללה כתוך ש?טי:שראל:« ודוח בשבט אשר־נך הגר אתו שם תתנו נחלתו נאם אדני יהוד,: מח» ואלה שמות לשבטים מקצה צפונה אל::ר ר־ד להלן לבוא־למת לצר.עינן נבול דמשק ?פונה אל־יד למתותו־לו פאת/קדים תם דן אחד: ־ ועלו נבול דן מפאת קדים עד־־פאת ימה אשר אחד j ג ועל 1 גבול אשר מפאת קדימה ועד־פאת:מה נפתלי אחד: י ועל 1 גבול נפתלי מפאת קדימה עד־פאת:מה מנשך, אחד: ה ועל־ !כול מנשה מפאת קדמה.עד-פאת:מה אפרים אחד: 1ועל 1 גבול אפרים מפאת קדים ועד־פאת:מה ראובן $חד: ז ועל 1 גבול 1ךאובן מפאת קדים _עד־פאת:מה י"" קרי. יושרה 602 י יחזקאל hű יהודה אחדי: י׳ ועל נמל והודה מפאת קדים ,?ד־?את יטה תהיה המרומה אשר־וקריטו המעה ועשרים אלף רסב fiái ?אחר החלקים מפאת קדימה עד־פאיז׳ ימה וקצה הטקרש בתוכו: ם המדומה אשר והרימי’"י: ארק המשה{?שירים אלף ורחב ?׳ברת אלפים: ■ולאלה תהיה' תהומת־הקד® לכהנים צפונה המשה משרים אלף ויטה רחב ?שלח אלפים וקדימה רדום ?שרת ואלפים וננבה &קי חמשה וקשרים אלף ןוה:ה מקדש־ ויחוד, בתוכו: ■א ליכד,נים המקדש מבני צדוק אשרש,מדי משמרתי אשר לא:ת?ו בתעות בב לשראל באשד ותעו ר,לרם« והיתר, להם תלומיה מתרומת הארץ ק!־ש קדשים אל־נבול הלרם: י: והלדםלעפת נבול הברגים חמשה וקשרים אלף אלך ורתם ?שרת אלפים ןל־ ארך המשה וקשרים אלף ורהב ?שלת אלפים: ■י ולא־ ומכרו יממנו ולא-למך ולאשבור ראשית ליארץ,?י־קךש ליהוד,: טי וחמשת אלפים הנותר ברחב על־פני לימודי ועשרים אלף חל־הואלעיר למושב ולמדרש ןהיתה 0עיר בתוכה: ט! ואלה מהותית פאת צפוןחמש מאות וארבעת אלפים ופאת־ננב חמש חמש מאות:ואךבעת אלפים ומפאת הרים חמש מאות וארבעת אלפים ופאת־ימה חמש מאות וארבעת אלפים': י־ והיה מגרש לעיר צפונה המשים ומאתיים ונגבה המשים ומאתים וי־ןדימה לומשים ומאתים וימה המשים ומאתים: יח והנותר באיי ?.1 nW תרומת הקדש־ עשרת אלפים רןדימה ועשרת אלפים:מי׳ ודדה לעמת תרומת הר,דש והיתד׳ חבואתה ללחם ל^ד העיר: יטוחעבד העיר יעבדוהו מכל שבטי:שראל: כ כל־ התרומה חמשה ועשרים אלף בחמשה ועשרים אלף רביעיתתדימו את־תדומתהקדש^־אחזת העיר: באןזהנרתר לנשיא מזהו ומזהולתךומת־הר)ךש ולאחזת העיד אל' T "כצ׳ל. ב׳ פעסים יעיר נך■ . בתוכו קרי. כתיב ולא קרי. תביאחו T • יחזקאל מח רנב ?נ• המעודוןנשרים אלף,ו חחמדיי.עדמבול3ך«ה וימה על־פני חמשה ועשרים אלף על־נמל ימה לעמת חלקים לנשיא והיתה תרומתי הקדש ומקדש הבית בתוכה: כב ומאחזת הלוים מאחות העיר בתוך אשר לנשיא יהיה בין 1 נבול.יהודה ובין נבול בנימן לנשיא ידדה: בג ויתר השבטים מפאת קדימה עד־פאת־ימה בנימן אחד: כי יועלו נבול ־ברמן1מפאת.קדימהעד־פאת־ימה שמעון אחד: כי! }על 1 נבול שמעון מפאת קדימה עד־פאת־ימח יששכר אהד: מ}על 1 נבול יששכר מפאת קדימה עד־ כאת־ימה זבולן אחד: כיועל 1 נבול ןבולן מפאת קדמת עד־פאת־ימת נד״יאהד: בח ועל נבול 1!נד אל־פאת נגב תימנה והיה נבול מתמר מי מריבת קדש נחלה על־הים הנדול: בדואית הארץ אשר־תפילו מנחלה לשבטי לשדאל ואלה מחלקתם נאם אדני יהוה: ל ואלה תוצאה העיר מפאת צפון יחמש מאות וארבעת אלפים מדיה: לא ושערי העיר על־שמות שבטי ישראל שערים שלושה T J—:1- I - ״ : . • : ״ו- • : T ״ *': : T) צפונה שער ראובן אחד שער .יהודה אהד שער לך אחד: לב ואל־פאת קדי״מח חמש מאות וארבעת אלפים ושערים שלשה ושער יוסף אחד שערבנימן אחד שער : AT ; ke T : - -ך ••T V, I ,־>־־ * .T V I • T י -V- י דן.אחד: לגופאת־ננבה חמש מאות וארבעת אלפים מדד, "ושערים שלשה שער שמעון אחד שער יששכר אחד שער זבולן יאחד: לי פאת־ימה חמש מאות וארבעת אלפים שעריהם שלשה שער נד אהד שער אשרי אחד • T • ־1 :־ן" T V ** T > T V eT -J- AT : kV שער כפועלי אחד: לי־ סביבשמנהיעשר אלף ןשם־העיר מיום ידעהו שמה: ח ז מ T|T JX I I " " י בתוכוקרי. ס״א ימאחזת. סכום פסוקי של ספר יחזקאל אלף ומאתים ושבעים ושלשה וסמנו כאיל תערג על אפיקי טי״ם כץ נפש״ י תער״ג אליך אלהים . ומנין הקאפיסולי ארבעים ושמנה וסמנו יעל יו3ל ישלח שרשיו, וחציו. ויחי בעשחי עשרת שנה באחד לחדש. וסדריו תשעה ועשרים, וחרא אותו כי טדב הו״א סימן: 504 הושע א ב א אדבר־יהוה 1 אשר היה אל־הועוע ק־בארי בימי עזיה י ־ לתם אחז;יחוקיה מלכי להורה ובימ״רמם W' יואש מלך ישראל: ב תחלת דבר״יהוה כהושע ויאמר :יה;וה אל־־הושע לך קח־לךאשת זנונים רלדי זנונים ביונה תונה הארץ מאחרי יהוד,; ג וילך ויקדו אודנמר בת־דבלים ותרד ותלד־לו בן: י ויאמר יהוה אליו קרא שמו יןרעאל כי־עודמעט ופקדתי את־ךמי.יזרעאל על־ בית.להוא והשבתי ממלכות״בית לשראל:‘היותה ביום ההוא ושברתי את־קשת .ישראל בעמק יזרעאל:V ותרד עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רחמה בי לא , ־ ••v.J ־ -tat X J (T : . v-rj : • , J • אוסיף עוד ארחם את־בית לשראל כי־נשא אשא להם: < ואת־בית יהירה ארדום ולושעתים ביהוה א?לןיל!ם ולא א1שי!ןם בקשת ובחרב ובמלחמה בסוסיםובפרשים: י׳ ותןמל את־לא רחמה ותדר ותלד 9! : ־ ויאמר קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא־אהיה לכם: : pj t ־=״ V V JVi |V -V 1T : . v j V - «»• : •»: ולסד ונורה מפניה ונאפופה מ9ין שריה: י פן־אפשיטנה ערמה והצנתיה 1:9= תלדה ושמתיל כמדבר ןשחיה כארץ ציה והמתיר, בצמא: י ואת־בניה לא ארח= בי־ ברןנונים המה: ־ מונתה אמם הובישה הורתם 9: אמרה אלכה אחקי מאהבי נתר לחמי ומימי צמרי ופשתישמר W1::: "לכן ה?נךשך אח-דרכץ בסירים ונדרתי את־ ולרה ונתיבותיל לא תמצא: ־־ ורדפה את־מאלביל ולא־ השיג הושע ב ג רנג תשיג אסם וב^וט ולא תמצא ואמן״ *ftfj וא׳נזובה אל־אישי הראשון כי טוב לי או מעתה: י והיא לא ידעה 5' אללי׳נמעי לה המן ותתיתע. והיצהר וכסףהרםי'תי לה :וזהב ?נעלו ל?על: יי לכן אעזוב ולקהזןי מני ?עתו ותירושי במועדו ווהצלותי צמרי ופשסי לכפות את־ עחתדו: i ועתה אנלה'את־נבלת־ לעי?; מאהביה ןאיעי לא־יצילנה מידי: יג והשבתי כל־משושה חגה חדשה I ־ * ‘•t * I **T * * , TV ־ * T, : Te ־ JT : T AT ושבתה ובל מועדה: יד והשמתי גפנה ותאנתה אשר • ־ ־,» : ) ,IT,- I;. -ן:- • •> - : TTJ" : T :־ .JV אמרה אוננה דמה לי אשר נתני־לי מאהבי ושמתים ליער ואכלתם מת השדה: ־י יפין?: ,עליהאת־ימי הבעלים אשר תקטיר להם ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי : JV ־ : V T J-I TT.: V : T : • -••)•-־1, -I :־• "J מאהביה ואתי שכחה נאם־יהוה: ט! לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיח המרבד ודברתי זנל־לבה: יי ונתתי לה את■ כרמיה משם ואת־עממעכור לפתח תקוה'וענתה שמה •*w > i V t I . v v•• V J T •* xv . ן • f * !*>» • n * עימי ?®.דיר, ומום עלותה מארץ־מצרים: " ןד,:ה ברם־ ההואנאם־יהוה הקרא''איעזיולא־סקראי־לי?נודב?לי: ’= מסירתי אתך?מות הבעלים מפיה ולא־תכח עוד כשמם: כ וכרתי להם בדית ביום ההוא עם־חית השדה ועם ־'!נוף 61 b0j?׳* האדמה, וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן־האךץ והעזבבתים לבטח: « ןאר«סיןי לי לעולם וארשתיך לי ?צדק ו?נר?פם ו?חםד!?רהטים: «ואהשתךן■ לן ?אמונה וידעה את־יהוה: " ומדיי מים ההוא אענה, נאסלמה. אענך, אתה,שמום ודם וענו את־ T T T :נשור :ברת:שמן למכתם יובל: ג וריב ליהוך, עם־ ,תרת! ולפקד על־:עקב כדרכיו כמעלליו:שיבלו: [?בטן עקב אה־אה״יו ובאונו שקה אודאלהים: יישר לנל־מלאד ויכל בכה ויתחנן־לו בית־אל ימצאנו ושם קטנו5 :רתח אלת מנבאות:דרוך, זכרו:'׳,ואתי־׳ קסן בדק. רגע ■תר •ורק. תרי ■עטי. קטן מ־ק, באלהיך 512 הושע יב יג באלהיך תעוב למד ומשפט W־ וייולד־- אי^קזי תמיד: ״ בנק ביח מאוני מרמה לעשק אהב: טהאמר אפרים אך עש־רתי מצאתי און לי כל־יגיעי לא ימצאו־ ל/עון אשהחטא: יףאנכי יהוה אלהיך מארץ מצרים עד אושיבך באהלים בימי מועד: יא ודברתי על־הנביאים ואנכי הוון הרביתי ובנך מביאים אדמה: « אם־גלעד און אך־שוא היו בנלנל שורים זבחו נם מיכחותם כגלים על תלמי שדי: יג ויברח יעקב שדה אדם ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר: יי ובנביא העלה יהוהאת־ישראל : • T : • V >T : ST v:|V • T: |T T VT • : T ״ע ( ממצרים ובנביא נשמר: טי הכעיס אפרים תמרורים ודמיו • • : r: V , ‘ 1T : .• : .•AT• ־־ : •T T : A ;גליו:טוש וחרפתו ישיב לו אדרו: "יג א בדבר אפך:םךתת נשא הוא ב:שךאל^ ויאשם בבעל וימית: V ועתהיו יוספו" לחטא רעשיו' להם מפכה מכספם"כתבונם’עצבים מעשה חדשים"כלה להם הם ‘ - ::T I * , הכרת 614 יואל א h = הברת מנהו־! ונסך מבית ידוה אכלו' ד,?דגים משרתן ידוה: - ?ודד שידה א?לה אךמה פי שיד דגן הוביש תירוש אמלל לצדך: יא הבישו אפרים הילילו ?דמים על־חטה ועל־ישעורה פי אבד!?ציר שדה: יב הגפן הובישה.והתאנה אמללה דמון גם־תמר ותפוח כל־ עצי השדה לבשובי־הבישששוןמן־בני אדם: יגחגחוספת הבהנים הילילו משרתי מובה באו 9ינו בשקים משרתי אלהי פי נמנע מפית אלדיכם מהד ונסןי: 'יקדשוי־צום הראו עצרה אספו והניס פיל ישבי הארץ בית ידוה א-״בביזיעהואל-יה": ־יאההל;וםכי׳הךוב:ומהוה וכשד משרי יבוא: ® הלא ננד עינינו אכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל: יי עבשו פרדות תחת מגרפתיהבם נשמו אצלות נהךסו ממנרות פי הביש רנן: י״מה־נאהה ?המה נכפו עך.רי בקר פי אין מרעה להס נכדעךר' הצאן נאשמו: ף אליך ידה אקרא פי-אש אכלה נאות מדבר ולהבהלהטה פל־עציהשדה:=נם־בהמות שדה וזש-ונאליך כי,יבשו אפיקי מיםואשא?להנאותד,מךבך: ר א תקעו שופר בציון והריעו בהר קדשי ירמו כל :שבי הארץ פי־בא:וםץה״וה פיי הדוס־ חשןד'וא?ל'ה :ום ענן וערפל ?שחר פרש על־ההרים עם רב ועצום ?מדו לא נהיהמן־העולם ואחריו לא יוסף עד-שנ: דור ודור: נ לפניו אכלה אש ואחריו הלהט להבה ?נן־עח הארץ לפניו ואחריו מךפר שממד ונם־פליטך, לא־דיתה לו: י ?מראה סוסים מראהו וכפרשים כן:רוצו!: י בקול מרבבות עלד־אשי ההרים ירקדו! ?קול להב אש אכלה קש כעם עצום ערוך מלחמה: י מפניו,יחילו עמים כלפנים יקבצו פאלור: י פנבוהם :רצון פאנשן מלחמה :עלו חומה ואיש בדרכיו 'לסין ולא -עבטה ארחותם: "'ואיש אלויו לא רךחקון גבר ??ומלתו ןלכו!'ו?עד השלה קטין בי׳ק• יפלו יואל ב תח יפלו tó יבצעו: ט בעיר;שקו בחומרי ורצון בבתים יעלו ?עד החלונ,יס:באו כגנב: י לפניו רמח ארץ חלשי <צמלם |?ע דרת קדרו ולולבים אספו ננהם: יא דהוה נתן קולו לפד חילו כי רב מאד מחנהו כי זעצום עשה דברו ביי גדול י1םךחוח ונורא מאד ומי יכילנו: יבוגם־עתחנאם־ ;חוה עלו לכל-לבבכם ולצום ולבלי ולמספד! W* ללבכם ואל־לנרילם ועולו אל-יחוה אלהיכם ?י־חנון ורחום הוא ארך א§ןם ודב־חסד ונדום ?ל־דרער,: ■ימיי1ח$ רעול,ונחם ןהעאיר אחריו לדבר,לנדוד, ונסך ליחוך! אלחיכם: ־יתק?ני עופר בצ:י1 קויעי-צוסקראו 8צחה: « אלפו-ך!ם קרעו, קד,ל קלצו זקנים אספו !נוללים ויונק; ערים לצא חתן מחךרו וכלה מחפתה: י בין זחאולם ןללןבחללכו הבחנים מעךתי ;הה האלח ליפה;חוח על־עמך יאל־חי![ נחלתך, לחרפה למעל־ בם גדם למד, יאמרו בעמים איד, אלד,יחם: יח ויקנא יהוד, לארצו ויהמל על־עמו: יט ויעץ יהודה'דאמר לעמו הנני שלח" לכם 1את־חדגץ' והתירוש'והיצהר ושבעתם אתו ולא־אתן״אתכם עוד״חרפה בגוים: כ ואת־הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו• אל־ארץ ציה ושממה את־פניו אל־ ap הקהמני יספו אל־הים האחרון ועלה באשו ותעל צהנתו כי הגדיל לעשיות: כא אל־תיראי אדמה נילי ושמחי כי־הגדיל יהוד, לעשיות: כב אל-תיראו י בהמות שדי כי "?או נאות מךבר כיחנץנעא פוץ' חאנחיונפן נקני חילם: « ולק ציון קלו,ושמחי ליחה, אלחיכם כי־נתן לכם את" חמורך, לצחקחדוחח לכם נעם מוחה ומלקוש לראשון: ־יימלאו חנרנות לך והשיקו דדקבים תיחוע דלחך! ־" ושלמתי לכם את־השנים אשר אכל הארבה מלק ותום חילי חןמלאשרשלךך!י בכם: ט ואכלתם אטלןשמע והללתם את־עם;חור, אלר,יכםאער;עעח -:־־I״*/ : AT ׳516 יואל ב ג ד עמכם להפליא ולא־יבשו עמי לעולם: כי וידעתם 'כי כקרב לקוראל אני ואני ידזוך. אלהיבם ואין .עוד ןל4ר:בעיי עמי לעולם: ג אודיה אדורי־כץ אשפוך את־רוהי על־כל־בעור ונבאו בניכם }בנתיכם זקניכם הלמות יחלמון בחוריכם הדנות לראו: בונםעל־העבחם ועל־השפהות בלמים הרפוי, אשפוך את־תחיזיניונתתימופתיםיבעמלם ובאל? ים ואש ווךמחת,עשן: יהשמשיהפך לחשך והלרח לדם לפני בוא לום לחה הנחל הנורא: הוהלה כל אשר־ לקרא בשם לדה, ימלט בי בהר־צ־ון וביתשלם תידז־ז פליטה כאשר אמר יהוד, ובשחדים אשר יהוה לולא: ד א כי הנה בימים הדמה ובעת ההיא אשר אשוב את־ שבות להודהויתשלם: ב וקבצתי את־כל־הנוים והודדתים אל־עמק יהושפט }’נשפטתי עמכם שם על־עמי ונחלתי ישראל אשר־פזרו״בנולם ואה־ארצי״?לוי־ m ידו גורל ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו: י וגם מד,־אתם לי צד וצידון וכל גלילות פלשת הגמול אתם משלמים עלי ואם־גמלים אתם עלי קל מהרה אשיב'נמלכם בראלזכם: 'האשר-פקפי והבי ליזיייט ומחמדי י רטבים הבאתם להיבליכם: י ומל יהודה ופל לחשלם מברקם למל היונלם למען הרהלקם מעל נבולם: -ה3;ל מעירם מן־המקום אשה-מבהתם אקם שמה והשבתי;מלבם בךאשבם: " ומכרתי את־מיכם יאה־ בנתיכם ביד מי יהודיה ומכרום לשבאים אל־נוי רחיו כי.ידוה דבר: טקראו־זאת בגולם קדשו מלחמה דעה הגבוהים לגשו יעלו‘ כל אנשי המלחמה: ייכתו אתיככם לחרבות ומזמרותיכם לרמחים החלש יאמר גבוראני: יא עושו וב**ו כל־הגוים מפביב ונקבצו שמה הנחת ידור׳ נבווליך: « יעוח והנלו לגולם אלהןמק לחשפם כי שם אשיב pp . np נז־ק אש5 , יואל ד . tón אשב לשבט את־בל־הגךם מפביב: יג שלחו מגל כי בשל קציר באו רדו כי־מלאה גת השיקו'היראים סובה דעתם: יי המונים המונים בעמק החרוץ פדקרוב יום ידלה כעמק החרוץ: טי שמש ךרחזקדח וכוכבים אספו ?נהם: ^ וירוה מציון לשאג ומירושלם .יתן קולו ורעשו שמים וארץ ויהוה מך,סך, לעמו וטעו לבג: לשךאל: V וידעתם כי אד ידוה אלד,יכם שבן בציון הר־קדשי והיתה ותשלם קדש מרים לא־לעכררבה עוד: ״ והיה ביום ההוא יטפו ההרים.עפים והנבעות תלכנה חלם וכל־אפיקי יהודה :לכו מים שעין מבית יהוד, יצא והשקה את־נדול השטים: ’= ־שרים לשממה רוךיה ואדום למרבה שממה מדיה נ!ךמם ?ני להורת אשר־שפבו דם־נרןית בארצם: ־ ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור: נא ונקיתי הטם לא־נקיוזיךהוה שכן ?צלן: יתיר א׳. עמום א א א דברי עמום אשר־ה:ח בנקד־ים מתקו?! אשר חזה עלךשראל בימי 1 עזיה מלך־יהודה ובימי :יכעס בן־יואש מלך:שראל שנתיסלפני הרעש: בויאמרו :חוה מציון ושאג ומיהושלם.יתןקולו ואבלו נאות הרעים !:כשראש הכרמל: נ כה אמך ידלה על־שלשה״פשעי דמשק ועל־ארבעה לא אשיבנו זעל־דוש'ם בחרצות ד?ךזל את־הגלער: י ושלחתי אש בבית חזאליואכלה הימנות בן־הדד: ה ושברתי בריח דמשק והכרתי יושב 9פקעת־און ותומך שבט מבית עדן וגלו עם־ארםקירה ?מדירוה: יכה אמך ירוה על־שלשה פשעי עזה ועל-ארבעה לא אשיבנו על־הגלותם גלות שלמה להסגיר ?אךום:י ושלחתי אש בחומת עזה ואכלה ארמנתיה: קס׳ן בז״ק, 'IT : |T : AT ־ : T IV וחביתי 618 עמום « ב חוד,כרתי יושבמאשרודותומךשבט מאשקלון והשיבותי :די על־עלךון m שארית ?לשתים אמר אדני יהוה: ט כדו אמר יהוהעל־שלשה פשעי־צד ועל־ארבעה לא אשיבנו על־הבגירםגלותשלמה לאדום ולא זכרו ברית l־ • V : V:1T t : . v:1V T : < T T • J - - *V אחים: י ושלחתי אש כחומת צד ואכלה ארמנותיד־ז: יא כד, אמר יהוד. על־שלשה פשעי אדום געל־ארבעה לא אשיבנו עלתרדפו בדורם אחיו ושחת רחמיו'וייטריף ?8.T* ועט־תו שמרדת נצח: ’־ושלחתי אשםחימז, ואכלה אךמנות בצרה: יג כה אמר יחוה על־שלשה פשעי בני־־עמון ועל־ארבעה לא אשיבנו על־בקעם הרות הגל?גד'למען הרחיב'את־גבולם: יל והצתי אש בחומת רבה ואכלה אךמנותיחבסךועה כ:וםמלחמהבםערביום סופד,: ־י וחלק מלכם בנולד, הוא ושריו וחדו אמר יחוה: ב א כה אמר והוד, על־שלשה פשעי מואב ועל־ארבעה לא אשיבנו על־־שרפו 'עצמותימלך־־אד־ום לשיר: ב ושלחחי־אש במואב ואכלה ארמנות הקריות ומה בשאון' מואב בתרועה' בקול שופר: נ והכרתי שופט מקרבה וכל־שריה אהרוג עמו אמר יד,והן י י כה אמר יהוד, על־שלשהפשעי יהודה ועל־ארבעה לא אשיבנו : J * T : , T ״J : ״ T : ־־ , ־ : J . v T T :־ • ".*י׳ ץ על־מאסם את־תורת יהוד, וחקיו לא שמרו ויתעום מפיהם אשר־הלבו א3ות= אחריותם: י. ושלחתי אש כיהודה ןא?לד, ארמנותיחשלם: י כח אמד ירד׳ ?לשלשה פשעי ישראל ועל־ארבעה לא אשיבנו על־מכרם : , J - T T : - - : •• T : • J•• : ; • , T :־ • AV . ״ : ז־> בכסף צדיק ואמון בעבור נעלים: ■חשאפים על־בפר־ ארץ. בךאש דלים ודרך ענוים וטי ןאיש ואביו ולכו אל: הנערה למען חלל את־שם קחש,י: " ועל־בנדים חבלים יטו אצל כל-מופח דין ענושים .ישתו בית אלהיהם • = ואנכי השמדתי את־קאמדי מפניותם אשר. בגבה ארזים {בדל m הוא פאלוןים ואשמיד ?ףו ממעל !W סחחח עמום בג רם מתדותז ',ואנכי מעלתי אתכם מארץ מצרים יאילד אתכם במדבר ארמנים לצה לריצת את־ארץ תאמלי: יא ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם מורים ראף איך ז^ת בני ישראל נאם־יהוה: יב ותשקו את־הנזרים יין ועלהנביאים צויתם לאמיר לא תנבאו: יג הנך. אנכי מעיק תחתיכם כאשר תעיק העגלה המלאה לה עמיר: יי ואבד מנוס מקל וחוק לא־יאמץ כהו וגבור לא־ימלם נפשו: ט; ותפש הקשת לא נעמד וקל כרגליו לא ימלט ורכב הפיוס לא .ימלט נפשו:« ואמיץ לבו בגבורים 7נךום תום ביום־ההוא נאם־יהוה: 'ג״שטעו אתת,דבר תזה אוצר דבר,ידוה עליכם בני .ישראל.על כל-ד,משפחה אשר העדתי מארץ מצילם לאמיר: נרה אתכם:דעתי מכל מעופלות תאהמי׳.על־ כן אפקד עליכם את בל־עינתיכם: ־הילכו עונים לתיו כלתי אמנ1עדו:.ילחאנאד:ה כ;עדוטרףא’זלו,ל®! בפיר קולו מטענתו בלתי אס־לכר: י׳ תתפול צפור על־ פח תארע ומוקש אין לה הלעלה־פח מן־האדמה ןלכוד ל* ללכוד: י אם־ילקע שופר כעיר ועם לא תרח אם־ ול!ל\ך, רעה כעיר ויתר, לא עשה: מחניכם ובאפכם ולא־שבתם ערי נאם־יהוה: יא הפכתי בכם כמהפכת אלהים את־סדם ואת־עמירה ותהיו כאוד T V : J : V • . V: <-••:-• V T ־ •ו : ן מ : V מצל משרפה ולא־שבתם עדי נאם־יהוה: יב לכן כה אעשה־לך.ישירא^עקב כלןאתיאע^דרלך חפ1ן.לקראת■ אלהיך לשראל: ינ כי הנח יוצר חדים וברא רוח ומהר לאדם מה־שיחו עשרי <עחר עיטח וררך על-במתי ארץ ומיי 8לקי-צ?אות שטו! «* עמום ה רסא ה א שמעו את־הדבד הזד, אשר אנכי נשא עליכם קינה בית:שראל: בנפלה לא־תוסיף קום בתולת :שראיה 3טשה על:אךמתה אין מקימה;: ג כי כה אמר אדקיהויה העיר הייצאת אלף תשאיר מאה והיוצאת מאה תשאיר עשרה לבית ישראל:יי כי בה אמר יהוד, לבית ישראל T : • y- J V.T T “J ״״ ן •V T : T V, -J :ץ־•^ * ; A“ T דרשוני וחץ: הואל־תךדש•בית־אל והנלנל לא תבאו ובאר עזבע לא ת?™ בי מלןל'ןלה.ינלח ובןתיאל ;דיה לאון: י דךשו את־יהוך, וחץ ®-אלה באלו ב״ית יוסף ואכלהןאין־כוכבח לבןת־אל! יהה?כים ללענד, מלזפט וצדקה לארץ הניחו: חעשה כימה וכסיל והפך לבקר צלמות ויום לילה החשיך הקוראלמי־הים וישפכם על■ פני הארץ יהודה שמו: ט המבליג שד על־עז ושד על־ מבצר יבוא: ישנאו בשער מוכיח ודבר תמים יתעבו: יא'לכן יען בושם־כם _על־ךל ומשיאת־בר תקהו ממנו'בתי גזית בניתם ולא־תשבו בם כרמידדמד נטעתם ולא תשתו את־:ינם: יב כי:דעתי רבים פשעיכם ועצמים הטאתיכם צדריצדיקלקחי כפר/ואביונים בשער הטו': יגלכן המשכיל בעת ההיא ידם כי עת רעה היא: יי דרשו-טובואל-רע למען תחיו וידרקוחוה אלדראבאות איבכם כאשר אמרתם: טישנאדרע ואהבו טיוב והציגו בשער -ן:- w ך - : .VJJV : T : • IV : ־ V- - y- משפט אולי יחנן יהוד, אלהי־צבאות שארית יוסף : ״ V: . VT : f ly-VSlV, - fsX ••ן : 11:• . < -,T ט! לכן כה־אמר:הוד, אלהי צבאות אדני בכל־רחבות מספד ובכל־חוצות יאמרו הרהו וקראו" אבר אל־אבל ומספד אל־יודעי נהי: י! ובכל־כרמים מספד כי־אעבד • ; •ין v v!i V • r.” : • (• T : T : • |Y •* i J V בקרבך אמר יהוה: יח הוי המתאוים את־יום יהוד, למה־ זך, לכם:ום:הוה הוא־השך ולא־אור: יטכאשך :נום אי& מפני הארי'ופגעו הדב ובא הבית וסמך" .:דו "על־ הקיר ונשכו' הנחש: כ הלארדשך יום יהודה ולא־אור [אפל ולא־נגה לו"; כא שנאתי מאסתי חגיכם ולא אדיח כעצרהיכש 522 עמום ד, ו בעצרליכם: מבי אם־לעלו־־לי עלות ומנלתיבם לא אלצה ועולם מליאיכם לא אביט: «מו מעל' לימין שריף■ וזמרת נבללך לא אשמע: ני תל כפים משפט וצדקה כנחל איתן: כי׳ הזבחים ומנחה הגשתם־לי במדבר ארבעים שבחבית ישראל: כי ונשיאתם את סכות ?לבכם ואת כיון צלמיכם כוכב אלחיכם אשר עשיתם לבס:־< ולכללי אלכם מהלאה לדמשק א?ך תוך, ^לחי־צבאות שמו: " ו א הר השאננים ?ציוןוהבטחים ?הר שמרון ?קבי ראשית הגרם ובאו להם בית:שראל: כ עברו כלנק וראוי ולכו משם חמת״רבה ורדו גת־פלשתים הטובים מן־ד&מלכותהאלה אם־רב נטלם נעללבם: נילמנרים ליום רע ותגישון שבת חמם: י השכבים על־מטות שן וסרחים על־־ערשתם ואבלים כרים מצאן ועגלים מתוך מלבק: י. הפלטים על:פ;*לנבל ?דויד השמי לדם ?’לישיר: י השותים ?מזרקי יך וראשית שמנים ימשחו ולא 3ללי על־שבר יוסף : ׳ לבן עתה לנלו זם־אש גלים וסר מרוח סרוחים: "נשבע אדני יהוד, בנפשונאם־להוה אללי צבאות ?ותאב אנכי את־נאון לעקב לאלמנתו שנאתי ולטנחעי עיר ומלאה: " והיה אנדיותת עשרה אנשים בטלת אחד ומתו: "ונשאו' דולו ומסחפו להוציא עצמים מן־לבלת ואמר לאשר בלרבתי הבלה העוד עטך ואמר אפם, ואמר הס בי לא להןביר בשם ידוה: "־כי־הנה יהוד, מצלה והבה הטלת הנחל רטיטלס והבית לקטן בקעים:'״:הירצוןבסלע טוטיטאם־יהרוש'בבקריםבי־ לופכתם לראש משפט ופרי צדקה ללענה: יג השמחים ללא דבר האמרים הלא בחזקנו לקחנו לנו קרני□: יי כי הנני מקים עליכם בית ישראל נאם־יהוהאלהי הצבאות : • ** • | :־ ״• T : • J” V •־ : l T : - V: yT : V נוי ןלחצו אלכם מלבוא סמך עד־נחל לע!־3יי: rj קריאכם. ק0ץנדק• 9ה י עמום ז ח רסב ז» בד, הו־אני אדריך,H־, והנד, יוצר נבי בתחלת עלות ?tefo הנדדלקש אתר נד המלך: ב רה:ך. אם־כלה לאכול אה־עשט הארץ ואמר את; הלה בלח־נא מי ;קום;עקב ?י קטן הוא: נ נהם ההעל־ואת לא תהיה אמר;תה: י פה הראני אדר;ד,ויה והנה קרא לרב באש או/י הוה ותאכל את־ךהום רכי׳ ואכלה את־החלק! י, ואמר את; הוד, קרל־נא מי;קום;עקב בי קטן הוא: י נחם;הוד, על־ואת נסה,יא לא תהיה אמר אתי יהוד,: יכה הראר והנך, אדר נצב ץל:חומתאנץ51;רו'158ז " ויאמר״הה אל; מך,־אודה ראה ?מום ואמר אנך ךא«ר ארך הנרשם אנך בקרב.עמי ישראל לא-אוקיףעה עבה לו: ט ונשמו במות ישחק ומקדשי ישראל יחרבו וקמתי על־בית הפעם בחרב: ירשלהאמצה כהן ביתלאל אלהךבעם מלך;שךאל לאמיר קשר עליך עמוסבקרב 9;ת לשיראל לא־תוכל ל*ח ללי?יל ארז־כל־ובדונ " בי־כה אמר ?!מום בחרב;מות הבשם ישואל |לה ;נלך מעל אדמתו: * ראמר אמצה אל־עמוסיחוד, לך בדח־לד אל־־אדץ יהודה ואכל־שם לחם ושם תנבא: יגובית־אל לא־־תוסיף עוד להנבא כי מקדש־מלך הוא ובית ממלכה תא:'יי ויען עמום ויאמר אל־אמציה לא־ נביא אנמי ולא בן־נביא ’אנכי כי־בוקר אנכי’ובולם שקמים: ־י ויקהל הה מאחרי הצאן ראמר אלי הודה לך הנבא אל־עטי;שראל: ־־ ועתה קומע רברץהה אתד־ז אמר לא תנבא על־ישראל ולא תטיף על־ביח :שחק: י. לכן בד־אמר nft אשהך, בעיר ה51יל׳ ימשי יבנרדך בחרב ;פלו [אךמתך בחבל ועחלק ואתד, על־ אדמה טמאה ועמה וישראל נלד, ;נלך, מ׳נל אדמתו: ח« בה הראני אדר הווה ןל,נה בלוב קרן: נ לאמך מך,־אתר, ראה עמום ואמך קלוב קך ויאמר;הוד, אלי 524 י עמוס ta n בא דקץ אל־־עטי :שראל לא־אוסיף עוד עבור לו: גיוהי׳לילי שירות היכלי מום להוא נאם אדיר;דו— רב דפנר בכל־מקום השליך דם: י שמעו־ו־את ד&אפיבם אמון ולשבירת ענוי־ארץ: ה לאטד מתי יעביר דחדש ונשמרה. שבר והשבת !?פתחה־בר להקטץ אי™ ולהגדיל שקל ולעות מאזני טרטר,: י לקנות בכסף דלים ואמון בעבור נעל;ם וקבל בר נשמר:- נשבע ידוה בגאון יעקב אס־אשבה לנצח כל־מעשידם: "העל זאת לא-תרנז לארץ ואבל בל-יושב בזי, ועלתה באר בלד ונגרשה ונשקה כיאור מצרים: ט והיה 1 ביום ההוא נאם אד'נ״דהודבאת;דשמשבצדדוםהןזש|?י?אלץ?לם אור: י וותפכוע; דרכם לאבל וכל־שיריבם לקינה והעליתי על־כל־מתרם שק ועל־בל־ראש קרחה ושמתיה באבל היד ואלריתה מום מר: ■» דנדו;מים באים נאם אדר :דוד ןלשלהתי רעב בארץ לא־רעב ל?הכם ולא־צמא למלם כי אם־לשמע את דברי להוה! יב ונעו מים 117־0 ומצפון" ועד־מזרח ישוטטו לבקש את־דבד־יהודה ולא למצאו: יג ביום ההוא תתעלפנה הבתולת היפות והבחורים בצמא: יי הנשבעים באשמת שמרון ואמרו הי אלהיךד7וחי דרך באר־שבע ונפלו ולא־יקומו עוד: ••> :I VJ V v•• : I T x | v v #י: ••ן v:it: -AT ן I q I > T ץ ט א ראיתי את־־אדני נצב יעל־המזבח ויאמר הך הכפתור וירעשו הספים ובצעם בראש כלם לאחריתם בחרב אהרג לא־ינום להם״נם ולא־ימלטילהם פליט: ־*•ץ * ־׳ ־•‘ T T • | J T V T tT. | A VJ | V VJV נ אם־יחתרו בשאול משם ידי תההם ואם־יעלו השמים משם אורידם:<' ואם־הבאויבלאיש הכרמל משם אד?ש ולקחתים ואם״פקרו«נד עיר בקרקע הים משם' אצור, את־דנהשונשכם:יואם־ילבובשבי לפר א;כיר5משם ?נצוד את־דחלב ולרנתם ושמתי עיני ?לידם לרעת ולא למוקד: ה ואדני יהוד לכבאות gag בארץ ולסוג ואבלו עניי הרי. ונשקעה קרי כל עמום ט ו*םג באולזבי בה ועלתה ב;אר כריה ושקעה 9*■ טצרום: י הבונה בשמלם מעלותו נאגיתו ?ל־ארץ יסדה הקרא למ;־ה;ם ולש בכם מל־®., הארץ ;הוה עמו: י דלוא כ?ני כשקם אתם לי כני ,לשל־אל נאם־יהוה הלוא את-יקוראל העליתי מארץ מצרים ופלשתיים מכפתור וארם ממיר: ״ הןה עיני 1 אדר;הלה בממלכה קסטאה להשמת!' אתה מעל פני האדמה אפם בי לא השמיד אעמיד את־כית לעקב ?אםקיהוה: ־ בי־ל,נה אנכ;מצןה והנעותי 3?ל־ הנולם את־ביח לשראל באשר לנוע בבכדח ללא־לפול ארור ארך; ׳* בחרב ימותו בל חטאי עטי' האמרים לא־ סגיש לתקדים בערינו הרעה: * בלום ההוא אקים אח־ סבת דויד הנפלתלנרךת; את-בו-ציהן ללזרפתיו אקים ובניתיה בימי עולם: •נ למען;ירשו את־שאריות אדום ועל־הנוים אשר־נקרא שמי עליהם נאם־להוה עשה לאת: יי הנה ;מים באים נאם־להוה לנגש חורש בקוצר לדרך ענקים במשך הזרע ולטי® הקרים עפים וכל־קנבעוח ההמוגננה: יי לשבתי את־שבות עטי ישראל ובנו ערים נשמוחלשבוילנטעוברמים ושתו את־יינ״ם ועשו ננות לאבלו את־בריהם: » ונטעתים.על־אדמחם ללא לנתשו עוד מעל אדמתם אשר־נתתי להם אמר "י׳ אלהך: —esess— עובדיה א א יי חז1ן עבדיך־, בה-אמד אדל יהוהלאדוס שמועה ׳ 1 שמענו מאת להוד, וציר בגולם שלח קומו ונקומה עליה למלחמה: ב הנה קטן נתתיך בנוים בזוי אתה מאד: ג לדון ל?ך השיאך שכני בחנוי-םלע מקום שבתו אמך ?לבו מיררידני ארץ: יאם־תנביכ. כנשר ןאם־בין כוכבים ומלותיו p*u pap . np. שים 626 . עובדיה א _ עדם קנך z$p אורידך נאם־יהוה: י, אם־ננבים ?אילזי אם־שדדי לולה איך נדמיועה הלוא לנ?בו ד;ם אם־ בצרים' באו לך הלא י״שאירו עללות: י איך נלפשו!גשו נבעו מצפניו: מנד־־־הןמל שלחוןד כל א^שי^דיתך השיאוך'יכעיו לך אנשי שלמך לחמך;שימו מוור תחתיף אי! הבונה niá הלא' בלום ההוא ?אם-להוה והאבךיי חבמיים מאדום ותבונה מדד .עשו:= mm נבוריך הימן למען לברת־איש מהר עשו מקטל: ;מל׳מם 3SK TO הבפך בושה ונכרת לשלם: ״ ?זמזומי ?:ום שבות זרים חילו ונכרים באו <זןגרו ועיה־ירושלמ לדו גודל נם־אתה באחד מהם: י: ואל־תרא בלומ-אהיך ביום נכרו ואל־השמח לבנל-יהולת כלום אבלם [אל־ הנדל פיך ביום צרה: ■נ אל־תבא בשלער־עטי בלום אידם אל-יועלא נם־אתה ברעתו כלום אידו לאל־השלהנה ביילי ביום אידו: יי ואל־העמר על־ה&ךק להכרית את־פליטיו ואל־הםנר שרידיו ביום צרה:<* כי־קתב לום־להוה על־ כל־הנוילם באשר עשית לעשה לך ןמלך לשוב כראשך: בי באשד שהיתם על־הר קדש, ישתו כל־הנולם תמיד ושתו ולש והלו כלוא הלו: "וכרד צק רןהיה פלי™ והיה קדש דרשו בית הנקב אי מולשליס ן " ומד■ כית־ לעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקי בל“ ואבלוםולא־לייישדיר לבית עשו בי להוה דבר: י־ דרשו לגנב את־רד עשי להשפלה את־פלשהים דרשו את־ ש!־ה אפרים ואח שדה שמרון ומלמן את-הנלעד: ־ ונלת רהל־דזה לבני לשראל אשהכנענים עד-צרפח ונלח לרושלס אשך בספרד לרש! את ערי ד«ב: נלועלו מושיעים בהר ציון לשפם אי־זך ?שי,ילגהיי ?!יהוד, המלוכה: שעה הרי, יונה א א ״ ויהי'דקר-ידלה אל־יונר, בן־אמתי לאמי: י קום לך אל-נעוך, העיר לגדולה וקרא,עליי׳ כי־ע^ה רעתם לפי: !!;.קם יונה לקרח הרשישה מלפני: !הוד, הרד יפו ר?וצא אידה 1 בארה תרשיש התן שכרה לרד פה לבוא עמלם חו־שישה מלפנן יהוד,: י !יהוד,הטיל רוחץדולה אל־ה:ם !יהי סער־נחל ב:ם והאיר, חשכה לד,שבר: ה וייראו המלחים ויזעקו'איש אל־אלד,יו'ויטילו את־הכלים אשך באיה אלדתיט להקל מעליהם הונה :רך אל־יךקתי הספינה השפם הרדם: י ויקרב אליו רב ההבל ויאמר לו מד,־לד נרדם קום קרא אל־אלהיד אולי לתעשת ד,אלד,ים לנו" ולא נאבד: ז ויאמרו איש אל־ רעהו,לבו ונפילה גורלות ונדעה קשלמי הרעה חיאין לנו ויפלו גורלות ויפל הגורל על־יונד,: ח ויאמרו אליו הגירה,־נא לנו באשך' למי־הרעה הזאת לנומדדמלאקתך ומאין ותבוא מה ארצך ואי-מזה עם אתה:.'<האמר אליהם עקרי אנכץאתךהוד,אלהיד,שמ!ם אי:ךא אשר־עשה ארדה,:ם ואת־רדבשךת: י !■:ראו האנשים.יראך, נדולדת האמחאליו מה־זאת עשית פי-״יהעו האנשים פי־מלפי להוה הוא ברח פי הגיר להם:•» ויאמרו אליו מד,-נעשו־־, לך!:שתק ה;ם מעלינו פי הים הולך וסער: ך ויאמר אליהם שאוני והטילני אל־הים וישתק הים מעליכם כי יודע אני פי בשלי הפער הגדול הזה עליכם: י! ויחתרו האלפים לד?יבאל־חיבשה'ולא:כלו'פי.ח:ם הולך וסער עליהם: יי ויקראו אלדד,וה ויאמרו אנה להוד, אל־נא נאבדה פנקס' האיש הוחיואלרתתן עטיניו הם נקיא סי־ אהה יד,1ה באשר חפצת עשית:” !W את־יוינה ויטלהו אל־הים רעמדיהיםמזעפו: <ריךאו האנשיםוךאר, !■דולה את־יהוך, תפהו-ובח ליה1ר, רזית נדרים: 028 ץנה ב ג ב« נימן;הוה דג ןד1ל לבא את־יונה ויהי יונה ב?עי הדיג שלשה ימים ושלשה לילות: נ ויתפלל יונה אל־ יהוהאלהיו ממעי הדנה : נראמר קראתי מצרה לי אלוה,וה לענני מבטןשאול שועתי שמעת קולי: יוותשליבני מצולה 3ל33!מימ ונרה ימלבני פל־משבריך ךגיליד עלי rgj: הואני אמרתינגרלותימנגר עינ:ל.אך אוסיף להביט אל־היבל קדעזף■: יאפפוני מים עד־נפש תהום יסבבני סוף חבוש לראשי: י לקצב; דרים:דרתי דיאלץ ?רסיס בעדי לעולם ותעל משחת די; יהוד, אלדן: " בהתעטף עלי נפ6י את־לחוה וכרתי ותבוא אליל תפלתי אל-היכל רדשל: ־ משמרים הבלי־שוא חברם נעזבו: י ואני בקול תורה אובלדדלל אשר ןדךתי אשלמה ישועתה ליחות: " ויאמר'יהוד, לדג רקא את־יונה אל־היבשה: ג»רהי דכר־ה{ה אל-יונה שנית לא®־ 5 ניוים V אל־דנוה העיר מדולר, וקרא אליה את-חקריאה אשר אנכי דבר אלןלו^קם יונה 5לןי אל־נתוה ברבר יהוד, ומנוההיתחעירדרולח לאלהים מלל! ׳בלשת;מים: י רחל יונה לבוא בעיר מקלל;ום אחד ויקרא ויאמר עוד ארבעים יוםונינוד, נד&כת:י,ראמינו אנשי נינוה באלהים רקראו־צום וילבשו שקים מגדולם ועד־קטנם: יוינעד,דבר'אל־מלך נינוד,רקם מעבאורעבר אדרתו מעליו רכס שק וישב על־האפר: < ועעק ויאמר בנינוה מטעם למלל ונדלץ לאמד האדם ולבהמה לבקר;חצאן אל־יטעמו מאומה אל־ירעו ומים אל־ישתו * חולסכפו שקים האדם ולבהמה רקלאו אל-אלהים בחוקת איש מדרכו הרעה וטךלחמם אשר בכפיהם: ־־ מי-יודע ד6וב ונחם האלהים ושב מלרון אפו ולא נאבד: -1;רא ד,אלד,ים את־מעשילם כי־שט מדלבם הרעה וי:ת= ד,אלהיפ על־קרעת אשר־דבר לעשות־להם ולא עקה: ך א ררע אל־ןונה רעך, ?דולה ויחד לו:־ רספלל אל־ והוה ויאמר אנה ’דוה הלוא־ןה דכה עההיותי על־ אדמתי על־כן קדמקי לברה תרשישה בי ידעתי כי אתה אל־חנון ורדום-ארך אפים ורב-המל ונהםעל־הרעה: ־ועתה:דוד קח־נא את־נפשי ממני פי טוב מותי מחך: י האמה יהוד, ההיפב הרה לך: ה ויצא יונה מן־העיר וישב מקדם לעיר רעש לו שם סכר, וישב תחתיה'בצל .עד אשר וראה מההה בעיר : י ו:נ:ן.יהוה-אלהים קיקיון רעלן מעל ליונה להותצלעל־ראשו להציל לו מרעתו. וישמח יונה על־הקיקןון שמחה נרולה: י נו»ן ms7 י«מ" ??לי.״ מקי ממס* -יסי tmm וייבש: "והיוכהחהשמש ויטןאלהם רוח ךהיסחרישית ותךהשמ’ש.על־ראש יונה רתע|ףוישאל את־נפשו למות ויאמר טוב מותי מהיי:"ט ויאמר אלהים אביונה הד,יטב הרה־לך ינל־הקיקיון ראמר הטב הרה-לייעהמות: ■ויאמר ידדה אתה הפת על־הקיקיון אשר לא/עמלת בו ולא ?דלתו שבן־לילה הה ובן־לולה אבד: יא ואני לא אדום על־?ינוך, העיר הנדולה אשר יש־בד, הרבה משקים־עשרה רבו אדם אשך לא־:ח! בין־-ימיך לעומאלו ובהמה רבה: : ״ T) ־ T| ב' פעמים. הב׳ בחיריק. השיץ רפת. מיכה א א א דבר־יהוה 1 אעזר היה אל־מיכה המירעזתי בימי יותם ־ אחו יהקה מלכי יהודה אשר-חוך, על־שמרון והושלם: נ קמעו. עמים בלם הקשיבי ארץ ומלאה ויה אדני הה בכס לעד אהל מהכל קרשו: ־ כיהנה יהוד י?נא ממקומו והד ודרך על־במוסי-ארץ: יןנמפו הליים 530 מיכה א ב תחושו והעמקים לתבקעו כדוננ מפד האש ?נדם מנויים במורד : יה בפשע;עקב ?ל־יזאת ובחטאות ביתלשךאל מי־פשע יעקב הלוא שמרון ומי במות להורדה הלוא תושלם: י״ושמקישמךון לעי השדה למטעי כרם והנרי׳י לדי אבנית ויסתה, אנלת: ז ןכל־?סיליה יכתו וכל־ אתנדה ישרפו באש וכל-עצבלה אשים שממה בי מאתנן זונה קבצת ועד־אתנן זונה;שובו: "על־זאת אספדת ואילילה אילכך, שילל וערום אעשה מקפד בחנים וא?ל ?בנות לענה: ־ כי אנושה מכותיה בי־באה עד-להודה נגע עד־שער עמי _עדץח שלם: י בגת אל־תגיח בכ1 אל־ תבכו בבית לעפהת עפה התפלשתי: ■» עברי לכם יושבת שפיר עהיה־בשת לא לצאר יושבת צאנן מספד ביתי זהאצל:קת מכפ עמדתו: י־ כי-חלה לטוב יושבת מרות ?י־:רד רע מאת לדך, לשער לרושלס: יג רתם המהככה לרכש יושבת לכיש ראשית חטאת לייא ??ת׳ ציון' כי־בך נמצאו פשעי ישראל: יי לכן תתד שלוחים על מורשת נתיבתי אכזיב לאכזב למלכי לשראל: טי עד חידש אבי" לך יושבת מרשת עד־עדלס:בוא כמד לשראל: =׳ קרחי ונץ 2ל־«: וןענוגלך הרחבי WTB כנשר כי־נלו ממך: . ב» הוי חשבי־און ופעלי רע על-משןבותם, ?א,יר הבקר לעעזות כי יש-לאל לדם: נ תמהו שדות ונזלו ובתים ונשאו ועשקו נבר וביתו ואיש ונחלתו:"ו ל3! כה אמר להוד, הנני חשב על־המשפחה חזאת רעה אשל לא־ תמישו משם צואריתיכם ולא תלכו רומה בן ע,ח PS1 היא: י ביום ההוא לשא עליכם משל ונהה נהי נלווה אמר שדוד נשינו חלק עטי למיד איך ימיש לי לשובב שדינו יחלקי: י. לכןלא־יהת־, לך משליך חבל ת"^ לקהל יהוז־־ו: ו אל־תטיפו יטיפון לא־עטיפו לאלה לא ״ * *שולל נך. חתפלשי קרי. פחת נאתכח, חפר א׳ יסג טיכה ב נ רפו ופג ?למות : ז האמור בית־יעקב הקצר דודו יהוה אט־ אלדהימ?ללז הלוא דבלי.רמים עם הישר הולך: ח ואקמול עמי לאויב יקומם ממול שלמה אדר תפשטון מעברים בטח שובי מלחמה: ט נשי עמי תג לשון מבית תענמה מעל ןג־לליה תקחו הדריי לעולם 1י קומו ולכו פי לא־זאת המנוחה בעבור טמאה החבל וחבל נמרץ: יא לו־איש הלך רוח ושקרכ*ב אטיףלךליין ולשכר והיה טטיף העם הזה: יב אסף אאסףועקב כלךקב{א^ץ שארית ישראל.יחד אשימנו כצאן בצרה כעדר'בתוך הדברו קהימנה מאדם: ע עלה הפרץ לפניהם פרצו לעבדו שער ויצאו בורעב־ר מלכם לפניהם ויחוד. בראשם: ג א ואמר שמעו־נא ראשיי ועקב וקציני בירת' לשראל ללוא לכם לדעת את־חמשפט: ב שנאי טוב ואהבי רעה גזלי עורם מעלילים ושארם מעל עצמותם: ג ואשר אכלו שאד עמי ועורם מעליהם הפשיטו ואת־עצמתיהם זפצהו • . J ו; AT W :־־ : •• J•• T . V •• . ־, T *• I TI*. T) ־ן;־ T 1 V ץ IT T ץ *•* י יי עתה תתגדדי בת־גדוה מצור שם עלינו בשבט:5ו ־'ז *J ־ . T JT 1 T ••<*> ־ •• V י■ על־הלחי את שפט ישראל: ^ ••j • ן ■ך ••ן ץ • ח איואתה בית־לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודי׳ • ' | ־ T T T : V V JV I" T ז* ין• ; - : "T : J קם׳ן בתק. ממך L ??ך לי יצא להיות מועל בישראל intem מקדם ?ימי עולם: ב לכן :תנם עד־עת :ולדה:לדה ויתר''אחיו ;שומן על־בני.ישראל: ־ ועמד ורעדה'?עויהוהכנאון שם יהוד, אלהך ושבו כי־עתה :נדל עיד־אפסי־ארץ: י!ד,:ה.זה שלוט אשור 1 בי־י״בוא בארצנו וכי ירדד בארמנותינו הקמנו עליו שכעהרעים ושימנה נסיכי אדם: "ודעו את־ארץ אשור בחרב ואת־ארץנמ'ךוד בפתחיה והציל מאשור בי־יבוא בארצנו וכי־ידרך'בגבולנו: ’והה,ושארית:עקב בקרבעמים רבים כטל מאת יהוה ?רביבים ?ליהשיב אשר לא־;קהלא:ש ולא יהל לבר ארם: -הה שארית:עקב בנוים בקרב עמים רבים ?אריה בבהמות:ער ככפיר בעררי־צאן אשר אם־עבר [דמם וטרף ואין מציל: " תרם:דןיעל-צריר וכל־אעי־ר .?רתו: פ והיה ?;ום־ההוא נאם־יהוה והכרתי טיוטה ?קרבך והאבהתי מךבבתיך: - והכרתי יערי ארצך הרקתי בל־מבצריך: ׳-הכרתי כשפים מירק ומעוננים ?8 ;היו־לך: יב והכחתי פפיליך ומצבותיך מקרביך ולא־ ?שתהה עוד למעשה:דיך: •מנתשקי אשיריך מקרבף• הש?ךהי עריך: יי חגשייהי באף ובהמה נקם את־הנולם אשר לא שמעו: ו -שמערנא את אשך־הוה אמר קום ריב את־ההרים ?שמענה הנבעות קולך: ־ שמעו. הרים את-ריב יהוה ?!?קרם מסדי ארץ כי ריב ליהוה עם־עמו ועם־ושראל •?נכח: w מודעשיתי. לך ומה הלאתייך ענה בי: ?י העלתיך מארץ מצ״ר:ט ומבית עבדים' פדיתיך ?שטים עדה,נלנל למען רעת צדקות הה:-במה אקדם ,?:ה אכף לאלהי מרום התקדמנו ?עולות בעולים ?ר שגה 534 מיכה ו ז ענד: .לדרצה;הוד,?אלפי אילים 3ך??ות נחלי־שט! האתץ בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי: ח הגיד ל]ד אדעמדדטוב ומה־יהוה רורשממף כי אם־עשות משפט ואהבת הסד והצנע לכת עבדאלהיף: ־ קול }הוד, לעיר ;קרא ותושיה יראה עטף שמעו מטה ומי.יעדה: י עוד האש בית רעעאאךותרשע ואיפתךזוןועומד,:•» האובך, במאזני רשע ו?בים אבני מרמה: י־ אשר בשיריה מלאו חמם רשביך, ד?רו־שקר ולשונם ךמ;ך ?פיהם: 'נ,ונם־ אני דהליתי הבותף השמםעל־חטאתיף: -י אתה תאבל ולא תש?ע ו;שהף ?קרבך ותפג ולא תפליט ואשר ?פלט לחרב אקן: * אתה תורע ולא תקצור אקיח תךךך-דת ולא־-תסוך שמן וקידוש ולא תשתהי"! : « דשתמר דקות עטרי,וכל מעשה בית־אהאב יקלט ?מעצותם למען תתי ןנקוי לשמה ףש?יה לערקה וחרפת עטי תשאו: ׳ ז»' אללי. לי בי הייתי ?אפפי־קוץ ?!גללת בציר, איד אשבול לאכול במרה אותה נפשי: נ אבד הסיד מך הארץ וישר באדם אין כלבם לדמים יארבו איש את־ V . J*t T): T X I •AT (TT|T /T X : | V T Tן.:V V V • י אחיהו יצודו חרם: געל־הדע כפים להיטיב השר שואל והשפט בשלום והגדול דבר הות נפשו הוא ויעבתוה? :1 : י טובם כחדק:שר ממסוכה יום מצפיף פקדת!? באי"' עתה תהיה מבוכתם: ה אל־תאמינו ברע אל־הבטהי באלוף'משכבת היקף שמר פתהי־פיף: י כי־בן מנבל אב בת המה באמה כלה'בהמתה איבי איש אנשי ביתו? ־1 ^'־־( * I * נ• ; ־ ־־ ־*V « ־1ר. V- J— ; 1 m ״ ; ־ ; ״ , : ואני ביהוד אצפה אוחילה לאלהי ישעי ישמעני אלהי? חי־“ ■־־'־־ _ _ z •' :•t- t y '•־ •ן •• q j,er■ V : * -| JT ; י • , ..*,T V ־־J" I ■ : ־X ; • A ")־ :v . .. ׳אל־קשמחי או?קי לי ב; נפלת/קמתי כי־אשב בחשך הודי, אור לי: יהוד, אשא בי,חטאךי לו עד אשי קט־׳ן בדק, הנוץ הנושה, ץ , t מיכה t רסח עיני ותראינה בה עתה תהיה למרמס כטיט חוצות: יא יום לבנות נדריך יום ההוא"לרדוק־חק:יכ יום הוא ועדיף :בוא למד אשור וערי מצור ולמני מצור ועד־נהר וים מ:ם והר ההר: עוהיתה״האדץ לשממה' על־ישביה ?פדי מעלליהם: יי רעה עמף פשפטך צאן נחלתך שכני לבדד לער בתוך כרמל לרעו בשן וגלעד כימי עולם: טי כימי צאתך מארץמצדים אראנו נפלאות:=» לראו גולם ולבשו מכיל גבוךתם:שימו:דעל־פדה אוניהם תחרשנה: י!ילחכו עפר כנחש מסלי ארץ לתוו ממסגרתיהם אל־ ידהוה אלהינו.לפדות וידאו ממך: יח מי־אל כמוףינשא עוץ ועבר על־פשע לשארית נחלתו לא־החולק לעד אפו בי־־חפץ חסד הוא: י*:שוב לרחמנו לכבוש ?ונתינו ותשליך במצלות :ם כל־חטאתם: כתתן אמת ללעקב הסד לאברהם אשר־נשבעת לאבותינו מימי.רןדם: י ני־ן דגושה. פתוז בסו״פ. —esőse— נחום א א« מע5א נינוה ספר לנוון נחום האלקעי:= אל קנוא ונקם יהוה נקם יהלך, ובעל דומה נ.קם יהירי לננריו ונוטר הוא לאעיו:. נ יהוה אקד אפים ונרול־בח ינקה לא ינקה יודה ?סלפה ובבעיה יהי m אבק דגליו: ד נוער בים ויבשהו וכר־הנהרות החריב אמלל ?שן לכרמל ופרח לבנון אמלל: ה הרים חלשו מפנו mppl התמעל ותשא הארץמפניו לתבל וכל־ללשבי כה: 1לפני זעמו מי.יעמוד ומי ירום בחרון אפו חמתו נותבה כאש" והצרים נתצו ממנו:V טוב ירוה למעוז ביום צרה ליהע הלכי בו: י׳ וכשטף עס-״כלה דשה מקימה •#י :דדף־חשך: ט מה־תחשבוןאל־;הוה כלה הוא עשה לא■ Dpn *'• ם׳ש. יתיר ר. יי׳ס׳ש. 536 נחום א ב ג תקום פעמלם צרה: י כי עד־סירים סבכיםובסבאם סבואים אכלו כקש עש מלא:"יא ממ ק יצא חשבעל־־ יהוד, רעה יעץ בללעל: יב כה 1 אמר להוד, אם־שלמים וכץ'רבים וכץ נגוזו.מגבר וענתךלא אע3 ך 7גוד: * pm אשכר מטהו מעללך ומוםרתלך אנתק: יי וצורר 7נליר יהוו־־, לא־לזרע משמך עוד מבית אלהיך אכו־יתפסל ומפכה אשים קבר^ כי קלות: , ב א הנה על־ההרים רגלי מבשר משמי״ע שלום חני יהודה חניך שלמי נדריך כי לא יוסיף עוד לעבור־בך כליעל כלה נכךת;^ה מפיץ על-פניך נצור בצוררי צפה־דרך חזק מתנים אמץ כה מאד: ג כי שב יהודה את־נאוץ לעקב כנאון לשראל כי בקקום בקרום וןמייהם שחתו: י מנץ נבוריהו מאדם אנשירריל מתלעים באש־ פלדת הרכב בלום הכינו והברושים הרעלו: ה בחוצות יתהוללו הרכב Jישתקשקוץ ברחבות מראיהץ כלפידים כברקים ורוצצו: ילןפד אדיריו:פ׳פלו פלזליקתם ימהרו חומתה והכן הפכןי: , שערי הנהרות נפתחו וההיכל נמוג: " והצב ג|תה ה?לתהואמהתיה ?נהנית ?וויי יונים מתפפותעל־לבבהן: ט וניעה כברכת־מיכם מימי היא והטה נסים ?מדו עמת ואין מפנה: י פזו ?סף פזו זהב ואין קצה להקנה ככר מכלי פלי המרה:״ מרן, ומבוקר, ומבלקה ולב נמם ופיק ברכם וחלחלה בכל־ מתנים ופנל כלם קבצו פאתך: אלד׳ W אךיות ומףעה הוא לכפרים אשר הלך'אריה לביא שם נור אריה לאין מחריר: יגארלך־־י, טרף בדי נרותיו"ומחנק ללבאתיו וימלא־טרף הליו ומקנתיו טרפה : ’י העי אלוה נאם ןה1ה צבאות והבערתי בעשן.רככה וכפיהרתאכל הרב והכרתי מארץ טרפך ולא־לשמע עוד קול מלאכבר׳ 1 "ג» הוי עיר דמים פלה כחש פרק מלארר י*:טיע יתיר ו׳. בהליכתס ק־י. טרף עי «־ ואין קצהלנךה יכשלו בנרתם: י מרב זנוני ונדה טובת דון בכלור כשפים המיכרת נוים בזנוניה טשפחות בכשפיה: ה תני אל;ך נאם יהוה צבאות ונליתי ®ליד על־פני״ךות־איתי נרם מערך וממלכות קלונך: wW .עליך שקצינם ונבך־יך. ןשמת;ך 'ברצי: יולדה כל־ראוך .ידור ממך ואמר שרדה ?ינוח מי ינוד לך, מא:ןאבקשמנחטיםלך: " התיטכימנא אמון הישבה' 3:אךים מ:ם סביב לה אשר־חיל ים מים חומתה:« כוש ?צמה ומצהם ואין.קצה פוט ולובים היו בעזרתך: י נם■ ליא לגלה הלכה בשכן נם עלליה .ירטשו'בראש כל־ ד1וצותועל;נכבךיה.יךו:וךלוכל־נדוליד!רתקובזהים:־»נם־ י$ ־שכרי ך.ה• נעלמה נם־את תבקשי מעוז מאויב: ^ ?ל'־?!?¥ל’ך תאנים עם־בכורים אם־עועו ונפלו על:פי % יץ׳.","“■ ך"! ך! ,.“׳ר,ךביתךכ7:ך מכוכבי השמים %? פשט רעף: ייגעזרוך כארבה וטפסריך כנובנובי לחומט בנהרות מוס קרה שמש זרחה ונודד ולא־נודע מר!1רךיי ♦ ,bLu m • 7 ' . מבתר כלו שמעי שמעף־ ותקעו כףזעליף כי על־מי' לא־ ,עכרהךעתןדתמיד: ־ וכשלו קרי. «י׳ ט*ש . 538 t חבקוק א ב א א המשא אשר חזה חבקוק הנביא: בעד־אנד. יהוד. ישועתי ולא תשמע אזעק אליןד המם י ולא תושיע: ג למה הראני און הגמל תלים ושד וחמס לנגדי ויהי ריב ומדון:שא: יעל־כןתפוג תורה ולא־יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את־הצדיק על־כין יצא משפט מעקל: ה ראו בנדם והביטו והתמחו תמהו’ כי־פעל פעל בימיכם לא תאמינו כי־:םפר: י כי־הננימקים את־הכשדים הנוי קמר והנמהר ד,הולןילמך0בי:אךץ לרשת מהכנות *Í לו: /אים ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו.יצא: ח וקלו מנמרים סוסיו והרו מזאבי ערב ופשו'פרשיו ופרשיו מךחוק:כא^® כנשר חש לאכול: = כלחלהמסיבוא מגמת פניהם קדימה ויאסף כחול שבי: יוהואבמלבים :תקלם'ותנים משחק לו הוא לכל־מבצרילשחק רצבד עפרוללכדה: יא אזחלףתח ולעבד ואשם וו כהו לאלהו: יב הלוא אתה מקדם ידוה אלת קדשל לא נמות':הודה למשפט שמתו וצור להוכיח יםךתו': י; ט־ורעינים מראות רע והביט אל־עמל לא תוכל למה תביט בתרים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו: ייותעשיה אדם כדגי הים כרמש לא־מושל בו: טי כלה בחכה העילה יגרהו בחרמו ראספהו במכמרתו על־כן :שמח רגיל: טז על־־כן ’יזבח לחרננו וקטר למכטךתו כי בהמהיעט![W ימאכיי בראה: יהעל כן יריק חרמו ותמיד להריגנרם לא המול: ־ ביאעל־־משמרתי אעמדה ואתיצבה על־מצור ואצפה . י־ • : - : ״A T - . U . - : V : T v:!v . J -ן:- ־ V לראות מדדידבר־־בי ומה אשיב על־תוכהתי: ב ויענני • : ץ . ־ :־ \\ .״ C T J T .־ 41־־: * I I:״***• :הוד. ויאמר כתב היזון ובאר״על־חלחות למען:רוץ קורא בו: ג כיעוד חזון למועד רפה לקץ ולא יכזב אם־המהמה הכה־לו כי־־בא יבא לאיאחד: ייהנה עפלה לא־ישרה T : •. « נפשו בו וצדיק באמונתו יהיה ן י- ואף כי־־היין בנד נבר - ; v ר׳ : ־* •) V>Y •• I •J— r I “ i |V J |• * T I v;|v I קבע בדק " יהיר חבקוק a ג רע :היי־!$י יניד! אשר הרחיב. פשאול נ?שו והוא המות ולא ישבע ויאסף אליו כל־הנרנם רקבץ אליו כל־העמים: י הלוא־א לה, כלם ?ליו משל:שאו ומליצה חידות לו ויאמרי הויי’ד,מרבך, מרעיו עד־מתי ומפביהעליו עכטיט: י הלוא פתע:קומו נשכיך ךקצוימזעןעיך והלת למשסות למו: "בי־אותה שלות נרם רמים ישלוך $ל::תר.עטים מרמיארםוחמם־ארץ קריר,וכל־ושמיבה! טהר בצע ?צע קע לביתו לשום בטרום קנו לד,נצל מכף רע: י:עצת בשת לביתך קצות־עמים רבים וחוטא נפשןי!'א3י־אבן מקיר תועק וכפים מעץ:®נח: ינחר בנח עיר ?דמים וכונן קריה בעולה: י־ ך,לא הנת מאת יחוד, צבאות רינעו עטים בדי־אש ולאטים בדי־ריק:עפו: יי כי תמלא ר,ארץ לרעת י את־סכור":חור, כמים יכפו על־:ם: סי הוי משקד, רעהו מספח רמתך ואף שכר למען הבי? על־־ מעוריהם: שבעת קלון. מקבור שתה נם־אתהוק״ערל הפוב עליך בום ימין יד,ni וקיקלין על־בבודך: ’1?י־ וזמם לבנון:כסך ושד בהמות:חיתן מךמי אדם וחמם־ .ארץ קך;ך, וכלקשבי בה: ״ מד,־הועיל פסל ?י,??לי יצרו מפכה ומורה שקרכי-בטח יצר:צרו עליו לעשות אלילים אלמינם: י־» הוי אמר לעץ הקיצה עורי לאבן יומם הוא יורה הנה־־הוא הפוש' והב וכסף ובל־רוך! אין ?קרבו: י ויד,וה בהיכל קרשו קם מפנץ כל־סארץ: ג א תפלה להבקוק הנביאעל שנינות: ב להוד, שמעתי שמע^ראתייהוה פעליך בקרב שנים הליהויבקרב שנים תודיע בדנו רחם תזכור: ג אלוה מתימן לבוא וקדוש קההפאהן פלה בפה שמים הורו וועהלתו מלאה האר? י ועה כאור תהיה קתים מיהו לו:שם הבלון עזה: ה לפרי ?ך דבר רצא רשף לרנלך: י עמד 1 וימהר ארץ ראי׳ יתד גוים ויתפצצו זהררי־עד שחו גבעות עולם הליבות • • ־־־• : | ; ״ S ־־ ־־ > J . f\T =J I קמין ברק. מלעיל, פתח נאתנח. עזו קיי• עולם 540 י ז חבקוק ג עולם לו: ־ nép אך ראיתי אהלי 180 יתיייו ורייגיח H5 מדין!״ הבנת־ים חדה להוד, אם־בנדדים אפף■ אם־בים ע?רו!ף כל תךפב על־םוםיף מו־כבתךי רעועה:« עריה תעור קשך!ןד שבעות מטות אמר סלה נהרות תבקע־ אלץ: - ראוף לחילו ורדים ורם מלם עבר נתן תהום קולו רום ירהו נשא: י» שמש ירח עמד ובלה לאור הציד .יהלכו לנגה בדק דוניתןד: יב בזעם תצעד־אדץ באף תקוש גדם: ע יצאת ליסע עמןדלישיע את־מקזיחןדמהצתרא^ מבית רשע ?גרות יסוד עדי־צואר סלד,: יד נקבת במטיו ראש פחו יסערו' להפיצני עליצותם כמו־לאכיל עני T T X J • : :־ ) r:־ ״ W :־. •J V:|V : T X J די*\ במסתר: טי הרכת בים סוסיה חמר מים רבים: טז שמעתיו ־ • : T,: T.T e |T ־־VT ן V V . I AV “/• ־ •| J- T: • ותרנו בטני לקול צללו שפתי יבוא רקב בעצמי ותהתי ארגז אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגורנו: יי בי־ VT : V׳ - T : V- X S • •ו תאנה לא־תפדח ואין יבול בגפנים כחש מעשה־זיה ושדמות לא״עשה אכל נזר'ממכלה צאן ואין בקר ברפתים: יחואני״ביחוה'אעלוזה אניילה באלחי ישעי: T J|T •ן 71”) e־ V• . -ן T V T. T A^v:1v JT ן ••I "׳> • S •ן י־ להוד, אדני חילמישםךנלי כאילות ועל־במותי ידךכני למ&דו #i'gU'j "* גדל éra. —־rr» —öGS <ךי. צפניה א א״דבר־יהוהואשר היהאל־צפניה' בן־כושי בן־נדליה בן־אמריח בן־חזקיה'בימי יאשיהו בן־אמון מלךיהודה: באסף אסף כל מעל פני האדמה נאם" ידוה: ג אסף אדם ובהמה אסףעוף־השמים ודגי הים והמכשלות את־הףש^ים ודברתי' את־האדם ימעל פני האדמה נאם־יהוה: י־ ונטיתי ידי על־יהודהו״על כל־׳יושבני 1 (T T-ÍITץ T • <• T* |T, X• ־־ ן • I •T V- : T : ירושלם והכרתי מן־המקום הזה את־שאר הבעל את" 11 T זר• :•:“־• • t I >ן -jt : v V ־־ —־ v שם הכמרים עם־ךבהנים: הואת־המשתהוים על־הננוח ?•t • - y •־ • ׳־ 1 דיו r t • ■ vj :״ •< - ־ ע אבא 642 צפניה ב ג קערך: " הוילעםי הכל הים נוי כרתים ךכר־והוה עליכם מען א!הן כלבנים והאכךתיך מאין יועוב: י והיתד, חבל ה:ם נות פות רעים ונךרות צאן: ׳והיה רובללעוארית בית יהודה עליהם ידעון כבתי אשקלון בעדם לרבצו; פי .יפקדם והוד, אלהיהם ושב לזכותם: " קמעתי ת-פת מואב ונדפי בנן עמון אשר הרפו אח־עמי ויגדילו על־ גבולם: טלכןחי־אני נאם יהרה צבאות אלהי ישראל כי מואב בבלם תהיה ובר.עמון כעמדה ממשק החל ומכרה־מלח ושממה עד־עולם שארית עמי יבזום ויתר נוי ינחלום: י׳זאת להם תהת גאונם כי חרפו ויגדלו על־ עם והוד, ;גבאות: יא נורא :הוה עליהם כי רזה את כל־ אלהי הארץ ו^הקודלו איש ממקומו כל א;י הגרם: יבגם־אתם כושים חללי הרבי המה: יג וים ידו על־צפון ויאבד את־אשור דשם את־נעוד, לשממה צ:ה כמדבר: יי ורבצו בתוכה עדרימ כל־חיתו־גוי נם־קאת נם'-ק4־ ככפהדיה:לינו קול לשורר בחלון חדב כפף כי אך;ה ערה: ־י ואת העיר העליות היושבת למזח האמרת כלבבה אני ואפסי עוד איך 1 היתד, לשמה מר3ץ לחיה כל עובר עליה :שלק זיניע יך: ג א הוי"מוראה'ונגאלת העיר היונה: ב לא שמעדה בקול לא לקחה מוכר״ביהוה לא בטחה אל־אלהית I y ׳- AT (T|:|T .־V T T T J T I י:־ד־ץ T < V קמי■: נ׳צייה כקךבה אתות שאגים שפטיה ואכי עדם לא נדמו לבקר: י נביאיה פחזים אנשי מדוח בחניה תללו־קךשחפפו תירה: י׳תוהצדיק 5קך3י! לא:עשה עולה בבקר בבקר משפטו יתז לאור לא נעדר ולא־יודע עול בשת: י הכרתי גויים נשמו פנותם החרבתי חוצותם מקלי עובר גצדו עריהם מבלי־איש מאין'יושיב: זיאמרתי אך־תיראי אותי תמחי מוסר ולא־יכרת מעולת כל אשר־־פמדתי "עלית אכן השכימו השחיתו בל ■י. נציל. הה׳ רפה, נ־ טעמים • ׳ ’ pmb'b'y :־ v ׳כביתם קרי. לאמיר ד,עם תה אמה.לא עת־בא עת־בית מ!־! להבנות: נ ולד,י דבר־יהוה ביד־לגי הנביא לאמד: י' העת לבם אתם'לעבת ’?בתיכם ?®;ים וקבית תה חרם: " ועתה כה אמר להוד. ?באות ערמו לבבכם 2ל; רלביבם: י ודעתם e־$n ומא m א?יל ןאידלע?עה שתו ואיךלשכךד, לבוש .ואין־לחם לו וד&שתבר משתכר אל־צרור נקוב:< כה אמר להור, צבאות שימו ?553= על־דךכיבם: י׳ עלו הדך הבאתם עץ ובנו לבלת וארצה־ בו ואכבד0 אמר יהוה: ט פנה אל־הרבה והנד", למעט והבאתים ד,?לת ונפחתי 13 יען מה ?אם יהוד, ?באויל K ביתי אשר־הוא הרב ואתם רצים איש לביתו: י על־כן עליבם'בלאו ^מ;םמםל 71*#3/1 ,’n,?P: -« ואקרא הרב. על-לארץ ועל-ההרים ועל־המןועל־לתירוש!על־ ליצהר ועל אשרתוציא האדמה ועל-האדם ועל-הבלמה ועל כל־לניע בפ;ם: לב ולשמע הבבל 1 ?ן־־שלתיאל ויהושע בן־יהוצד־ק רבד,ן ך,ןדול וכל 1 שארית העם בקול לחה, אלד,יל,ם יעל־דברי הנן הנביא באשד ?ילדי לדידי חלליהם וללךאו העם מ?ני לרה,:« ויאמר חגי מלאך ידה, ?מלאכות להוד, לעם לאמך אני אתכם ?אם־לתה: יי ולער להוד, את־רות ולבבל בן־שלתיאל פחת;דהה ואת־רוח לתשע בך;ד,וצדק לבהן לגלול ואח־רוחכל שאריח לעם ולבאו רעשו מלאבד, ?בית־להוה צבאות אלהיהם: ־■י ביום עשרים וארבעה לחדש בשובי בש!ך-שתלםלדריי?הם?ך: . , , ב » בשביעי בעשרים ואלך לחלש ליה לבר-להוד, בלך־חני הןביא לאמר: נ אמר־־נא אל־ור3בל H9 שלתיאל פחת להודה ןאל־יהושע בן;לד,וצדק לפדן ד?די? ואל־שאדית העם לאמד: ג מי בכם הנשאר אשר ראה ,T T . T : *,.־ V^T <* :־ /> ץ ז: את־הב:ת הזה בכבודו הראשון ומה אתם ראים אתו עהה ייינט־ד קרי• * הלו^ ד־.לוא כמהו ?אלן ?עינעס^יוןנתה סיר, ןרכבלז5אם להוד, וחוק,יהושע בקהוצדק הכהן הגדול וסנקכל־עם הארץ גאם־יקה ועשו כי-א;יא1ל!5ם 5אם להוה.¥כאות: י׳ את־הזיבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרלם ורודי עמדת בתוככם אל־תיראו: י כי כה אמר ידיה צבאות עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את־השמים ואת־הארץ ואת־הים ואת־־החרבה:! והרעשתי את־כל־הנוים״ובאו g . IT T|T V V : (T- V í !•:־.־״ T V י ־־ . • חמדת כל־הנרם ומלאתי את־־הבת הזה כבוד אמר להוד, צבאות: ח לי הכסף ולי הזהב נאם יהוד. צבאות: טנדול להיה כבוד הבית הזה האחרו מז־הראשוז אמר להוד, צבאות ובמקום הזה אתן שלום נאם יהוד, צבאות: י בעשרים וארבעה לתשיעי בשנת שתים לדריוש היה דבר־להוה בלד־־הני הנביא לאמיר: יא כד, אמר יהוה צבאות שאל־נא את־הכהנים תורה לאמה: יב הן 1 ישא־ איש בשהקדש בכנף בנרו לנגע בכנפו אל־הלחם ואל־ המיה ואל־קלז ןאלהןמן ואל־כל־מאכל -W הבחנים ויאמרו לא: יג ויאמר חני אם־ינע טמא־נפש בכל־ ׳:־•*“1:1 ן ־־vj ־ ־־ • • r ▼ : » Vnv •• r אלד־, קלטמא מןוקכתים רא?ורולטטא:\ייען מי ויאמר @ העם־הזה וכךהנוימך, לפני גאם־לקוד■ יכן ?<־ מעשה לקדום.ואשר .יקריבו af טמא הוא: ־יועותח שיטו־נא לבקבט ?קרדום הקו ומעלה מטרם יטום־אבן אל־אבן בהיכל יהוה: טי מהיותם בא אל־ערמת עשרים י״ליק^הכא^בלהשףקמשיטפקהקליק עשרים: מ הכיתי או1כם בשרפון ובידקון ובברד ארה פול-מעשה לן־יכם!אין־אקכם אלי 5אםץד1ה: •"שימו־נא לבבכם מן־דדום הלה ומעלה מיום ץשךיט ןארבעוה לתשיעי למן־דדום אשרקיפד קכל-להוה שיימולבעכם: ׳= העוד תדע בטנייה iwnsi ומממך! והדפו! ועץ הקז ל*1 נשא מן־היום תה אבוץ: ־ דחי הביךהיז־׳! י י שגית 546 t חגי ב שנית אל־חני בעשרים וארבעה לחדש לאטד: יא אמד אל־זרכבל 3ןדות־לד*ךה לאטד אני' מרעיש'את־ה,שמים ואה־הארך: ־= והפכתי כפא ממלכות ודשמדקי חזק ממלכות הנדס והפכתי מהכבדת וריככיח וירהו פופים ורכביהם איש כחו־כ אחיו:« כיום ההוא נאם־יהודה כבאות אקהך וו־בכל בן־שאלתתאל עכרי״לאם־ימה ושמקיך qpirp ?י־־?ןי בחרתי{אם;חות כבאות: זכריה א אייבו!ףט השמיד בשנתשתופלךררשמה ךבר־ידצה אל־ןכתה בן־ברכיה בן־עדו הנביא לאמו־: נ קכף יהוה על־אבותיכם קכף: נואמךת אלל,ם בה אמר ירוה צבאות שובו אלי נאם יהוד־*. צבאות ואעזוב אליכם אמך;הוה צבאות: י אל־תהיו כאבתיבם אשד לראו־אלירם הנביאים הראשנים לאמה כה אמר להוה צבאות' שובו נא מדרכיכם הרעים ומעליליכם הרעים • * -י » TIT •JT Í r ־ 1; •TIT V ולא שמעו ולא־הקשיבו אלי נאכדהוה: ח אבותיכם איה־ הם והנביאים ל,לעולם דור: י אך 1 דברי וחקי אשר כייתי את־עבדי הנביאים הלוא השיגו אבותיכם וישובו ויאמרו כאשר זמם ייהוד. צבאות לעשות לנו כדרכינו וכמעללינו כן עשה אותנו: . בלם עשרים וארבעה לעשתי־עשרחדש הוא-חדש שבט בשנת שתים להריוש היה ךבר־יהויד־ו אלדכליה בן-בךכ;הו בן־עדו הנביא.לאס-:n ראיתי 1 חלולה והנה־איש רכב על־פום אדם והוא עמד בין הה,דפים' אשר בטכלה ואדוריו סוסים ארמים שרקים ולבנים: "ואמר מד,־אלה אתי ";-אמר אלי המלאך הדבר 3י אני אראך מד,־המה אלה: יצען האיש ותעמד מ יתיר י׳ ז חגי א ב רעד ?ין־ההדפים ויאמר אלה אעך עלה יחיה להתהלך ?ארץ: י»נ_יבנו$!ת־מלא־יחה העמד ביןההדפיםראמח התהלכנו בארץ והנה כל־הארץ ישכת ושק™: י®! מלאךיהוהויאמריהה צבאות עד־מתי אתהלא־תרהם את־לרושלם ואת עד יהודה אשר שמתה וד, שבעים שנה': *ויען יהוהאת־המלאךיהרבר בי דברים טובים רבדים נחמים: יד ויאמר אלי המלאך הדבר בי קרא לאמד כה אמר יהודה צבאות קנאתי ליחשלם ולציון קנאה נדולהני־יוקצף נחל אני קצףעל־הנרם השאננים אשר א;י ק??״, ח®־■ ?ירי לחולי:« ל=ז ?יי- אמר יהוד, שבתילירושלם ברחמים ביתי יבנה בה נאם * -T : J ־>: •ס • VJT ■ • •• — T I •י ן :ו.. יהוד צבאות וקוד, .ינטה על־ץחשלם: י! עוד 1 קרא לאמר כה אמר״להוה צבאות עור תפוצנה ערי מטוב ונחם להוה עור את־ציון״ובחר עודביחשלם: י ב אואשיא אתהניניוארא והנה אקבע קרנות: בואמר אל־המלאך הדבר בי מה־אלה ראמר אלי אלה הקרנית אשחורו אוחהודה אודישראל ויחשלם:= הראני יהודי ארבעה חרשים: י ואמר מה אלה בא;ם לעשות ויאמר לאמיר אלה הקרנות אשר־חו את־:ה1ו־ה בפי־איש לא־ נשא ראשו רכאו אלהלתחריד אתם לידות את־קתות הנוים הנשאים קרן אל־אדץ יהודה לחותה: י ואשא ??,י ואיא להנה־איש ומדו חבל מרה: י ואמר אניד אתה הלך ויאמר אלי למד את־יחשלם לדאות במה־ רחבה וכמה ארבה: í והנה המלאך הדבר בי יצא ומלאך אחר יצא לקראתו: ח ויאמר אלו רץ הבר אל־ הנער הלו לאמיר פרוות תשב יחשלם מרב אדם ובהמה כתובה:« ואד אהה־לה ^אם־־יה^ה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה: י הוי הוי ונסו מארץ צפון נאם־ ;הוך,כי כארבע רוחות ד,שמ:ם פרשיתי אתכם{אם־יהוה: וקו קרי. אליו קרי. הוי 548 חגי h ״ הוי ציון המלטי יושבת בת־בבל!׳= כיבה אמי יי׳,?׳ צבאות אחר כבוד שלחני אל־הנוים השללים אתכם כי הנגע בלם'נגע בבבת עינו: יגכי הנני מניף את־ידי עליהם והיו שלל לעבדיהם וידעתם כי־־יהוה צבאות שלחני: : T T y t) :־1* : •ן - : V •ן l T : VT S : זל|• יי רני וש־מחי בת־ציוז כי הנני־בא ושכנתי בתוכך נאם־ לוזה: טי ונלוו נויםרביט אר־להוה ביוט ההוא והיו לי לעם,ךבב'?' ?תוכך ולרעה בי־יהוה צבאות שלחל אליך: ^!3דול nl1VT™nx n!rp דולק! הקדעז !1H3״ ?ירושלם״מ הם כל־בשה מ?ני להור, כי נעור מטעון לדשו: ג» הראני את־יהושע הכהן הנרול עטר לפני מלאך ?ודי ?שטן עמד על־ימינו לש?1נו: ־ ויאמר להור׳ אל־ השטן לנער.יה?בךהשטןוינעריהודי כך הבהר ביחשלם הלא זך׳ אוד מצל מאש: ־ ויהושע היה לבוש ?נדים צואים ועמר לפני המלאך: י רען ויאמר אל־הלסהיס לפניו לאמה הטית הבנרים הצאים מעליו דאמר אליו דאהי העם־תי מעליךעונד,והלבש אתןי מלזלצות: ט ואמך ישימו צניף טהור על־ראשו וישימו הצניף הטהור.על־ ראשו וילבשהו בגדים ומלאך יהוך, עמד: ו ויעד מלאך יהוד, ביהושע לאמד: ז כד,־אמר יהוה צבאות אם־בךרכי תלך ואם את־משמךתייתשמד ונם־אתה תריץ את־ביתי ונם תשמר את־הצ? ונתתי לך מהלכים ביזליןנ?׳די= האלה: ״ שמע־נא יהושע 1 הכהן הנדול אתר־, ורעיך הישבים לפניך <ד*<ןי מופת קמה כי־הנני מביא אוך עבדי צמח:=■ כיו די? האבן אשר נתתי לפך ידיושע על־ אבז אחת שבעה עינים הנני מפתח פתדוה נאם להודז lv /V. ־ -JT : * V •״ 1• •AT : •$ : ־ **J ־ ״ JT : \ . T X צבאות ומשתי את־עוז הארץ־ההיא ביום אהד: י ביום ההוא נאם יהוד, צבאות תתראו איש לרעהו אל־תחית *״״״״: J* I 11 : נפן ואל־תחת תאנה: ד'א וישב המלאך הדיבר בי רעיתי כאיש :. שר־יעוד נצ׳ל ס״ש. משנתו זכריה ד ה יעד, משנתו: ־ האמה אלי מהאתך,ראה האמהךאיוךולגדר מנוחת זרג כלה ונלה על־ראשה ושבעה נהליה;!ליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשרעל־ראשה: ג ועונים ויתים,עליה אחד מימין הגלד,ואחד על־שמאלה:ÍMV ואט־ אל־הטלאןד הדבר כי לאמיר מה אלה אדני:n הען למלאך הדבר כי האמה אלי הלוא;דעת מד־דהטדת אלה ואמך לא אדני: י ויען ויאמר אלי לאמד^זה הבר-יהוד- אל־זרבבל לאמיר לא בחיל ולא בכה כי אם־ברוחי אמד ידוה צבאות:. מי-אתה הר-הגדול לפני ורבבל למישור והוציא את־האבן הדאובה תשאות חן חן לה: חויהי דבר־יהוה אלי לאמיר: ט ידי זרבבל יפדו הבית : j• V T X: -ר•: לדה דדיו לטצענה וידעל כי-,ידלה צבאות ?ולחני אליכם: - כי מי בז ליום קטנות ושמחו ולאד את־האבן הצליל כ;!־ !רכבל שבעד,-אלה עינן;הוד, הטה משוטטים ככל־ לארץ:׳» ואען ואמר אליו מה־שנ; לדילים האלה על־ ימין המנורה ועל־שימאולה: יב ואען שלית ואמר אליו מה־שתי שבלי הזיתים אשר ביד שני צנתרותהזהב המריקים מעליהם הזהב:־ ע ויאמר אלי־ לאמיר הלוא ;דעת מה־אלהואמד לא אדני: ל ויאמר אלה שני־בני־ ליצהר העמלים על־אלון כל־לארץ:, ה» ואשובואשאעינן ואלאה ולנה מנלה עפה: נדאמר אלי מה אתה ראה ואמר אע ראה מגלה עפה ארכה עשרים באמה ורחבה .עשר באמה,: נ האמה אלי זאת לאלה היוצאת על־פני כל־הארץ כי כל-הננב מזה, כמיל נדהוכל־הנשבע מזה כמוה נקה: י הוצאתיה נאם !הוד, צבאות ובאה'אל־בית''הסב ואל-בית לנשבע בשמי לשקר ולנר, צתוך ביתו וכלתו ואת־עציוואת־אכנך: י׳ ויצא המלאך הדיבר בי ראמר אלי שא נא עיניך וראה מה היוצאת־ הזאת: יי ואמרם־דהיא וי&מר ו^ת האיפה ואסרנךי. nripm. T ן •• T היוצאת 650 זכריה ה ו ה־ואאתו־-אטר ואת ץינם ??ל־הארץ: ■ והנה ?בר עפרת נשאת וזאת אשד, אחת יושבת בתוך האיפה: ח ויאמר ואת הרעעד, רעלך אתה אל־תוך האיפה'רעלך את־ אבן העופרת אל־ןיה; =1אעא עיני וארא ותה עתים נעים :מאותוךוח ?מפיהם ולתך, ?נפים כבנפן החסידה ותענה את־האיפה בין ?,ארץ וכין העמים: - ואמראל־ המלאך הדבר בי אנה המה מוליכות את־האיפה: " ראמר אלי למות־לה כלת ?ארץ ענעך והוכן והדחה עם על־מכנתה: ואואעובואעא עיני ואראה ותה אר?עמרבבות יצאות מבין עד ההרים הדרים הרי והעת: נ ?מרכבה הראענהסוסים ארמים ובטךכבוז העדתסוסיס עוזרים: נובטר?בה העלשית סוסים קמים ובמרכבה הרבעית סוסים ברדים אמצים: יואען' וא6ר אלהמלאןו הדיבר בי מד,־אלה אדני: ה רען המלאך ראמר אל: אלה ארבע רוחות ך,עמלם לוצאות מרמאב על־אךון בל־הארץ: י אשר־בה הפופים העחירים יצאים אל-ארץ צ?1ן !הל?נים:צאו אל־אסךיהם ןה?ךדם יצאי ׳אל־אח מדמן: י והאמצים;צאו ךב5ןעולל?ת להתהלך ?ארץ ויאמר לכו התהלכו בארץ ®הד,לכנה בארץ: ״ ו:ןעיו אתי הדבר אלי לאמה ראה היוצאים אל־ארץ צפון הניחו את־רוחי בארץ צפון: ט ויהי רבר־יהוה אלי לאמד: י לקוח מאת הנולד, מחלדי ומאת טוביה ומאת ירעיד־ז ובאתאתהביום ההוא ובאת בית יאשיה בן־צפניה אשר* באו מבבל: ־» ולקמו בסףיווהבוזנעית,עטרות ועמת בראע:ח«!$ ?ן־הוצדק הכהן תחל:;נ ואמרת אליי לאמה כה אמר יהוך, צבאות לאמיר הנה־איש צמח שמו ומתחקיולצמח ובנח את־ד,יבל יהל: « והו* ובנה אה־ היכל;חד, והוא־יעא הוד רעב ומעל על־בסאו והיה זכריה וזח רעו כ1ל,ן!נלהמ6ו ^גת CTOT שניהם: ’יויעטרת תחה לחלבם ולטובי׳ וליידי ילק! ?!־¥«״ ליכדו! בהיכל יהוד,: טי ורחוקים ויבאו ובנו בהיכל יחוד■ וידעתם ?י־יהוך, צבאות שלחני אליכם ומהי אם־שמוע תשמש! בקול יהוד, אלחיכם: י'ז «ויהי'?שנתאךבע לדהש המלך היהדבר-דלק אל־זב־יה בארבעה לחדש התשעי בכסלו: ב וישלח מת־אלשראצר׳ורנם מלךואנשלו לחלות את-שנל יהוה: גלאמד אל־הכהנים אשר לבית־יהוה צבאות ואל־ הנביאים י לאבר האבכדה בחדש החבשי" הנזר כאשר עשיתי זה כבה שנים: יויהיידבתיהוה צבאות אלי לאבד:־■לאבר אל־כל־עם־הארץ ואל־הכהנים לאבד כי־צבתם וספוד בהבישי ובשביעי ווה שבעים שנדה הצום' צבתני אני:"י וכי תאכלו וכי תשתו הלוא אתם האבלים ואתם השתים: י הלוא את־־הדברים אשר קרא VY J T ־ •| :־ .V J ־ : T * ץ:־ י־.• 7 |T> יהוד, בה הנביאים הראשנים בתות יחשלם ישבת ושלוה ועריה סביבתית והננב והשפלה ישב: n ויהי ךבר־להוה אל־זכריה לאבד: ט בה אבר לדחויה צבאות לאבד משפט אבהי שפטו וחסד. ורחבים עשו איש את־ אחיו: י ואלמנה דתובם נר ועני אל־תעשקו ורעת איש אחיו אל־תחשבו בלבבכם: יא וימאנו להקשיב דתנו כתף פרדת ואזניהם הכבידו בשבוע: יב ולבם שבו V T : VATp .lv"T) י JT T,• I , * I : • f I, שפיר משמוע את־התורה ואת־ר,דברים אשר שלח להוד, צבאות ברודוו ביד הנביאים הראשנים ויהי הצף !חל מאת יהוד, צבאיות: V ויהי באשהקרא ול<שמעי מ לקראו ולא אשמע אמר להוד, צבאות: ־יואסערם על ?ל־הנולם אשר לא־לךעום והארץ נשטה אחריהם מעבר ומשב ו;שימוארץ־ח?ורה לשמה: ח א ויחי דבר־יהוה צבאות לאבד: ב כד, אבר יהוה ק&ץ מ״ק. 9״ ro צכאוח 552 ;בדיה ח צבאות קנאתי לציון קנאדז ?non! *n ?דולה קנאתי לה:־ כהאמך:הוה ש?תי אל־צייון ושכנתי ?תוך ותעלם ונקראת יתעלם עיר תאמת והר־יהווה צבאות.ד!ר הקדש: י כה אמר יתר, צבאות עד.ישבו וקרם מקצות ברחבות ותשלם ואיש מטענתו בידו מרב ימים: הורחבות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחבתיה: י כה אסר תוה צבאות כי.יפלא בעיני שארית העם היד, ?;מים ההם'03:ב$יני ופלא נאם ותה צבאות: יכה אסר יהוד, צבאות המי מישייע את־עמי מארץ 0ןרח יסארץ מבוא השמש:." והבאתי אתם ושכנו בתוך יתעלם ותדלי לעם ואני אתך, להם לאלוקים באמת ובצהקה: « בדי־ אמר;תה צבאות תתקנה ידיכם השסעים ?;מים האלה את הדברים האלה מפי הנ?יאים אשר ביום;פד בית־ .יהוך, צבאות ההיכל להכנות:■ כי לפניי תמים ההם שכר האדם'לא נך,;ה ושכר הבהמה אענהולדצא !’לבא א? שלום מן־הצר ואשלח את־כל־האדם איש ברעהו: יא ועתה לא כימים הראשנים" אד לשארית העם הודק נאם:חוה צבאות: יבכי־זרע השלום הגפן תתץ פריה והארץ"תתז את־יבולה והשמים יתנו טלם והנחלתי את־ : I V T T * ״״T : V |j ! ־ J J • *k- T ־,,rtT : ־ ק! * V( שארית העם הזה את־כל־אלה: יג והיה כאשר הייתם : 'י,'(■ TJ׳ -T V (V( ״•T T VI -ן;- ... ..... ... קללה בגרם בית יהודה ובית ישראל כן אושיע אתכם והייתם ברכה אל־תיראו תחזקנה,"ידיכם: יי כי כה אמר ,יהוד, צבאותכאשר זממתי להרע לכם בהקציף אבתיכם אתי אמר להור, צבאות ולא נחמתי ן טי כן שבתי זממתי בימים האלה להיטיבאת־ירושלםואת־ביתיהודהאל־ תיראו:T» אלה הדברים אשר תעשו דברו' אמת איש את־רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם: יי ואיש 1 את־רעת רעהו אל־תחש״בו בלבבכם ושבעת שקר אל־ קאהבו כי את־כל־אלה אשר שנאתי נאים־ןמה. דבר זכריה ח ט רעז ךבר־ןהוה צבאות אלי לאטד: ■־ כד,‘אמר לתוך, צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשיירי לתלת לבית-יהודת י 'לששון 'ולשמלח ולמעדים טובים והאמת לה®לום ארבו: נ בד אמר לדוד צבאות עד אשר־ לבאי עמים ךשבי,ערים רבות: ־א והלכו',יושבי אתת אל-אתת לאמיר נלכד הלוך לתלות'אח־פני ייהוד, ולבקש את־לדוך, צבאות אלכד נם־אני: ־ב ובאו עטים רבים וגרים עצומים לבקש את־לדוח צבאות בירושלם ולתלות'את־ פנל ידוה: « בה אמר״יהוה צבאות בימים התמד אשר להויקו עשירה אנלזים מכל לשונות לגרם והחוקו בכנף איש להודי לאמדנלכה עמכם בי שמענו אלהים עטכם: ט« משא ךברלדוה ?אלץ תדרך'ודמשק מנחתו בי ללהוה עין אדם וכל שבטי לשראל: נ ונם־תמת תנצל־ בך צד וצידון בי חכמה מאד: ־ותבן צויר מצור לך, ותצבר־כםף בעפר וחרוך בטיט חוצות: י לנה אדני 'ירשנה ולבה בלם חילה והיא באש ותאכל: ה תרא *?יקלו!, ותירא ועוד ותחיל מאד ועקרון בי־הוביש מבטך ואבד מלך מעוה לא תשב 1 ן ולשב ממוך באשדוד ודברףויןאוןפלשותים: !והסרתי דמיו מפיו לשקציו מבין שניו,ונשאר נם־היא לאילדמו והלה כאלף ביהודה ועקרון ביבוקי: י! וחניתי לביתי מצבה מעבר ומשב ולא־לעביר עליהם עודננש בילעתה ראיתי בעינן: " נילי מאד בת־ציון הריעי בת־ירושלם הנה מלכך יבוא לך. צדק ונושע לוא עני' ורכב על-חמורועל-עיר' בן־ אתנית: י והברתי־רכב מאפרלם וסוס מירושלם ונכרתה "קשת מלחמה ודבר שלום לנרם ומשלו מלם'?השב ימנהר עד־אפסי־ארץ: יאנם־את בדם־בךיתך שלחתי אסיריך מבור אך מים בו: י־ שום ליבצרון' אסירי התקוה נם־היום מניד משנה אשיב לך: י־ בי־דרכתי לי יהודה זז*» בסקום אי. מלר1, — T קשת 554 זכריה ט י יא .קשת מלאתי אפרים ועוררתי בניך' ציון עד־בנלך מן ושמתיך ?הרב נבור: -ירמה עליהםיראה רצא כברק w גאיז: נתח 3?ייי-י m *rm im w : ־־ילמה צבאות י.נן עליהם יאנלי וכבשו אבני־קלע.ושתו המו כמדיין ומלאו ?טורק כורת טובה:=׳ והושיעם ימה אלהיהם ביום ד,הוא ?צאן עמו כי אכני-נזר מתנוססות על־אדמתו: י! כי מה־טובו ומה־יפיו דגן בחורים ותירוש לנובביבתלות: ׳ י א ש,8לו מימה מם־ בעת מלקוש ימה עשה דודוים ’?טמנשם לתן להם לאיש.?נשב בשדה: נ כי התרפים דברו־און והקוסמים חוו שקר והלמות השוא ידברו הבל תחמון על־כן נסעו ?מו־צאןלענו כי־אין רעה:'־ על־ הרעים חרה אפי געל־העתודים אפקוד כי־פקד יהודה צבאות את־עךרו את־־בית יהודה ושים אותם כסוס הודו במלחמה: יממנו פנה מטנו:קד' ממנו,קשת מלחמת ממנו לצא כל־נונש להדו: הורדו ?גבירים בוסים בטיט מצות במלחמה ונלהכוו כי ימה עמם והכישו רכבי פופים: י לנברתי 1 את־יבית למרה לאת־בית יוסף אושיע והושבותים כי רחמתים ורדו כאשר לא־זנחתים כי אני למה אלמדם לאענם:< מדו כנבור אפרים ושימח לבם ?מו־״ן ו?3יהם לראו ושימחו:נל לבם בימה:י׳ אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים ורבו במו רבו: ם ואורעם בעמים ובמרהקים הכרוני וחיו את־־בניהם ושבו: י והשבותיםמאתן מצרים ומאישור אקבצם ואל־אדץ נלעד ולבנון אביאם;ולא למצא להם:■» לעבר בלם צלי׳ והכה 3ןם גלים והכישו כל מצולות.יאור והורד גאון אשור ושבט מצרים יסור: יב וגברתים ביהוה ובקומו ןתהלכו נאם יהוד.: י י יא« פתח לבנון ךלתיןי ות*?ל אש באריזלף־: נ מלל קמץ ט׳ק• כחש זכריה יא יב רעח פרוסי פי־נפל ארו אשר אדרים שדדו ד,ילילו אלוני בשן כי:ולד !ער הפצור 1 ־..קול.יללת הרעים פי שדלה אדרתם,קול שאנת כפירים כי שיד נאון מרדן: י בד, אמר!ד,!ך, אלד! רעד את־צא! הלךנך!: " אשר קנרהז nT[ ולא :אשמו וטס־ידן,יאגור כדור יהוד ואעשיר ורעיהם לא!חמול עליהן: י פי לא אחמול עור על־ישבי הארץ נאם־להוה והנד, אנכי מקוציא את־האדם אישפיד-דעהו וכיד מלכו וכתתו את־הארץ ולא אציל מידם: י ואדעה' את־צאן ההרצה לכן זעניי הצאן ואקדדלי״שני מקלות לאהדקראתי נעם ולאחד קראתי חבלים ואדעה את־הצאן: ח ואכחד את־עזלעזת הרעים'בירח" אחד ותקצר נ?שי בהם וגם־נפשם בהלה בי: ט ואמר לא ארעה אתכם המתה תמותהנכהדת תכדוד והנשאלות ־ : kV., ן V : ־.־<■׳ ־ •• Ta: • - : •• T • V V I • - : T JT תאכלנה אשר, את־בשר רעותה: י ואקח את-מקלי אתנעם ואגרע אתו לחפיר את־בריתי אשר כרתי את־כל־ V •• T : A : VIT : • ( • , :־־ ;V V (-T J ד העמים: יא ותפר ביום ההוא וירעו כן ענק הצאן השמרים אתי כי דבר־יהוההוא: יב ואמר אליהם אם־טוב בעיניכם ד» שבר! !אם־לא 1 הרלו ולשקלו את־שפרי שלשים כסף: ע ויאמר יהוד■! אלי השליכהו אל־היוצר אדר הלקר אשר,יקרתי מעליהם ואקחה שלשים ד,כםף ואשליך אתו בית לרוך, אלה!,יוצר: ייואניע את־מקל! דשני את חחיפלים להפר את־האחוד. בין יהודה ובין !שהאל:« ויאמר ידוה אלי עוד קדדלך פלי רעה אולי: טי כי הנה־אנכי מהים רעה בארץ הנכחדות לא־לפקד הנער לא־יבקש והנשברת לא ירפא הנצבר, לא יכלכל יכשר הפריאה יאכל ופךסיהן יפרק: י• הר רעי דאלר קפי הצאן חרב על־ורועו ועל־עין למינו ורש:בוש תיבש ועך למש בהד, תכהה: יב« משא ךפר־להוך על־!שךאל נאם־להוה נטה «׳״ r'o . תנזיי ה־י. קמץ ני׳ק • הך BW 556 זכריה יב יג יי. :• שמ:ם ויסד ארץ ויצר הח־אולם כקךבו: נ תה אנכי שם את־יחשלם סף־רעל לבל־העמים סביב ונם על־ והודה ;חלה בטצור על־לךושלם ז נ והיהכלום־חתא אשים את־יךושלם אבןמ?מםר,לכל־העמים כל־עימסיח שרוט ישר® ונאספו,עליה כל נול; הארץ: י כיום ההוא נאם־לתר, אכה כל־םוםב1ץטדוון ודבבו כשנעון ועל־בית להודה אפקח את־עיני וכל סוס העטים אכדחיבעותן: י. ואסרו אקפי יהודה בלבם אמצה לי לש® ותשלם ביהוד, אבאות אלהיהם: י בלום התא אשיבם את־אלפי ;הודה ככיור אש בעצים וכלפיד אש בעמיר ואכלו על־ ;מין ועל־שמאול אית־כל־העמים סביב וישבהירושלם ,עוד תההיללביתשלם:. להושע לתה א״־אהלי להודה בדאשנה למען לא־תנדל תפאלת כלת־דויד ותפארת ישב לרושלם_על;יתךח: י׳ ביום חתאעןן לתה בעד יושב לדושלם והיד־, תבשל בתם בלוט ההוא בדרה ובית דויד כאלהים כמלאך להוה לפניהם: ט וה;ה בלם ההוא אבקש להשמיד אודכל־הגוים הבאים על־ירושלם: יושפכחי על־כית דויד ויעל i יושב’ותשלם ךו'ח חן ותקנונים והביטו אל; את אשר־דקרו וספדו עליו כמספד על־ה;ךויד והמר עליו כך,מר על־הבכור: יא ב;ום ההוא ;גדל המספד בירושלם כמספד הדדרמון בבקעת מגרון: יב;ספדה הארץ מעזפחות משפחות לבד משפחת בית" דדה לבד ונשיהם לבד משפחת בית־נתן לבד ונשיהם לבד:,-נ משפחת בית־לוילבד ינשיהם לבך משפחת ד,שמעי לבד ונשיהם לבך: יד כיל המשפחות משארות משפחת משפחת‘לבדי ונשיהם לבדן’ יל« בלום התא % מקור נפועח ’לבית דו,יד יל:שבי מ־ושלם לחטאת ולנדה: נ והלה כיום ההוא נאם 1 יתד־ו צבאות אכדית אתחאמות קעצביםמן־חא^״ולא לזכרו r=f ני״ק • ץד זכריה יג יד רעט "עוד וגםאת־ד,?בניאים ואת־רוח ה13מאהא?1בירמךהארץ: ג וה;ד־, ביקנבא איש עוד ןאמרו אליו אביו ואמו ילד־יו לא" תחיה כי שקר דברת'בשכב יהוה״ודקרהו אביהו V.Í |• J •ל T *• | T J ,rT : J•* : T :1- • JvvV •$ ואמו ילדיו בהנכאו: י והיה וביום ההוא יבשו הנביאים איש מחזינו י בהנבאתו'ולא ילבשו אדרת שער למען י‘ ••)JV , ״ : •■•רן A : י. • : : י. ••,J- I (T- \ בחש: י ואמר לא נביא אנכי איש עבד אדמה אנכי כי אדם הקננל מנעוריי ואמר אליו מה המכות האלה בין :ליל ואמר אשר למתי בית מאהבי: •הלב עירי ?ל: רעי ועל־נבר עמיתי נאם להול, צבאות הל את־הרעד! ווטמרןהצאן והשבתי:די על־הצערים: " ומדי מל־ הארץ נאם־להוה פי־שנלם בה לכרתו לנופו והשלשית לוהר כה: 0 והבאתי את־השלשית באש וצרפתים בצרף את־הכסף ובח;ועים כבחן את־הוהב הוא 1 לרןרא בשמי ואני אענה אתו אמלתי עמי הוא והוא יאמר יחיל׳ אללי: יד« הנה לום־־טנ-ליהוד דללו עוללל ?קר?ל: ב ואספתי את־כל־הגוים 1 אלץרושלם למלחמה ונלכדה ד׳עיר ונשפו הברנים והנשים תש״גלנה ויצא" חצי העיר TJ T ־ 1 JT . : ־ T י• • T ־1,T TT: T !A בנולד, ויתר העם לא יכרתמן־העיר: ג ויצא יהוד, ונלחם בנוים ההם כיום ד,לחמו ביום קרב: י ועמדו רגליו ביום־ T J• 'P ••ד T|: > k -IIT ,• y : x| :זן : WJ ־ : JT• ־1 Q ההוא על־הד הזיתים אשר על־פני ירושלם מקדם ונבקע הד הרתים מחציו מזרחה רמה נלא נדולה'מאד ומש הציההר צפונה והצלו ננכה: הונמתם ניא-חרי ?מני? גי־ד־ים־אל־אצל ונסתם כאשר נסתם מפנל הרעש בימי ז!רח מלל־להורה ובא להוה אלהי כל־רןדשיט עמל: י והלה בלום ההוא לא־להלה אור מ״ יק?איז: י ומד יום־אהד הוא יודע ליהוד, לא־יום ולא־לילה והיה לעת- , TV ל •I-: tr T : T JrtT J VT r v-T ( זגרב יחיד,־אור: ח והיה וביום ההוא יצאו מים־חיים ־ J J- JTxr : . el v :• 1• VV - •ר: > -I• - • מירושלםחצים אל־היםהקדמוני וחצים אל־הים האחרון itrűíÜ&m י";הוה למלל על־?ל--הארץ תשכבנה ?־י. קפאון קרי, זכריה יד tnp ההוא:חיה יהוה אחד ושמו אחד: י יפוב בל־הארץ ?עלבה מנמנ לרטון נגביךהצלםוראמהדןצבהתחתיה למשער בנלמןעד־מקום שער הראשון עד־שער הפנים ומגדל בוננאל עד .יק3ןי המלל: ’»דשב1 בה'וחרם'לא ;היה־עוד השבה ןרושלם לבטח: ■ב וזאת 1 תהיה המגפה אשרלנף :חוה את־בל־העמים אשר צבאו על־לרושלם המק 1 ?שרו והוא עמד על־רגליו ועיניו תמרגה בחדידהן ולשונו תמק בפיהם: ■נ ןה;ה ב;ום ההוא תה;ך. מהומת־ :חוח רבה בדם והחזיקו,איש _יך רעיהו ועלתה יידו על־ :דלעהוךיונם־יהודה תלחפבירושלם ואפף חיל בל-הגולם פעיב והב ובפף ובגדים להב מאדי: - ובן תהיה מנפת הטום הפלד הנמל לחחטוד לכיל־הבהמדה אשר יהיה במחנות הדומה במגפה הזאת: ־,והיה כל־תותר מבל־הנלם הבאים על-ירושלםועלומול שנהבישנדה להשתלות למלל להודו צבאות ללהג את־־: הפבוח: י ןאם־םש?חתמצולם לא;קעלה ולא מאה ולא עליהם תהיה המגפה אשר עף יהוה את־הגויבם אשר לא יעלו לחג את־חג הסכות: יט זאת תהיה חטאת מצרים"וחטאת כל־הגוים אשר לא יעלו להג־ את־חג הסכיתי: כ ביום ההוא יד,יה ?גל־מצלות הסום קדש ליהוד, ויהיה הסירות צבית יהוה במזרקים לפני המזבח: כא״והיה כל־סיר בירושלם וביהודה קדש ליהוד, צבאות ובאוכל־ד,זבחים ולקחו מהם ובשלו בהם ולאקהיה כנעני $וד בבית־יהוה צבאות בדםההוא: ‘ מלאכי א רם א» משא דבר־יהוה אל־לשראל ביד מלאכי: י אהבתי " אתכם אמר להרה._ואמךתם במה אהבתנו הלוא־אה עשו ליעקב נאם־יהוה ואהב את־לעקב: ג ואת־ עשו שנאתי }אשים את־הריו"שממה ואת־נחלתו לתנות מך־בר: י כי־תאמר אדום רששנו ונשוב ונבנה חרבות בה אמר יהוד צבאות המה יבנו ואני אהרוס וקראו להם נבול רשעה והעם אשר־זעם יהוד עד־עולם: י׳ ועיניכם תראינה־ואתם תאמרו יגדל ידלה מעל לגבול ישראל: M: ־*־ ••I י p יכבד א? ועבי אדרו ואם־אב א5;א.יך, ?בודי .ואם; ?נדונים אני איד, מוראי אמר 1 יהוד, צבאות לכם חכהנים סע לזכר ואמךתם בימה בדמאת־עזמף: ומניעזים 2ל- ??!ח וחלה אין רע הקריבהו נא לפיהו ™צ- או היעוא פניך אמר להוד, בבאות: = 1עתד: סלדנא ?ני־אל ויחננו מידכם היתד, זאת היינוא מכם פנים אמר ןד,וה צבאות: :מ,ינם-בכם'ד?נדדלתים ולא־תאירי מזבחי הנם אין־לי יו?ץבכם אמר להור, בבאות ומנחה לא־אךצה מ;ך?ם: י*בי ממזרח־שמש ועד־מבואו גדול שמי בגולם ובבל־ מקום מקטר מגש לשמי'ומנחה טהורה כי־גדול ־שמי סוים אטד ד,וד,£באות: י־ áron מחללים אתובאמרכם 4י ז oT־־> . 1: tv - : • >T : ־ : •q V : T v:|V A . J ?לחן אדני מנאל n* וניבו נבזה אכלו:,’־ ואמךעום דנהמקלאה;וד,פךווןןם אתו אמר לד,יה ב?אות לד,באתם ?זול ואת־הפסח וארדהחולה והבאתם אח־המנחה ליארצה אותה מידכם יאמר ידווה: יי וארור נוכל ויש ?עדרו זכר ונדר המר משקתלאתי כי מלך נחל אני אמד קרוה צבאות ושמי נורא בגרם: 3* ועתה אליכם המצוה׳תאת הבחנים: ב אם־לא מלאכי א תשמעו ואם־לא תעלימו על־לב לתת כבוד לעמי אמר ;חוה צבאות ושלחתי ככם את־המאךה וארותי את־ ברכותיכם ונם ארותיד, כי אינכם שמים על־לב: נ הנני נער לכם את־הזרעו1ריתי'פרעז"על:פניכם כרש הניכם [;ש* אתכם אליו: יראתכם כי. שלחתי אליצבם את המצוד, הזאת לדדות כריתי את־לוי אמר יהוד, צבאות: יי כל-תי והיתה''אתו החרם והשלום ואתנם־לוימורא ריראני ומפני עמי נחת הוא:יי תורת אמת היעד! בפיהו ועולה לא־נטצא בשפתיו כשלום ובמישור הלך אלי וריבים השיב מעון: י! כי־שפתי כהן:שמרו־רעת'ותורה ובקשו מפיהו בי מלאך יהוה־צבאות הוא: י׳ ואתם סרתם מךהררך הבשלתם רכיס בתורה שהתם ברית הלן‘, אמך וחוח צבאות:« וגם־אני נתתי אתכם נמים ושפלים לכל־העם כפי אשך אינכם שמרים את־רהבי ונשאים פרט בתורה: י הלוא אב אחד לכלנו הלוא אל אחד בראנו מדוע נבנה איש באחיו לחלל ברית אבתינו: -» בנדה יהודהיותועבה נעשתה בישראל ו׳כיךושלם ?’ 1 הלל,:הודה קדש להוה אשך אהב ובעל בת־אל נכר: •נ וכרת יהוד, לאיום אש! !;נשנה ער וענת מאהל: קני!5 ומניש מנחה ליהוד, צבאות: ע וזאת שנית תעשו כסות דמעה את־מןבח יהוד, בכי ואנקה מאין׳עוד״פנות אל־ המנחה,ולקהת רצון מיךבם: רואמרןתם על־מהעלבי־ הלה העיד בינך ובין 1 אשת נעוריך אשר אקר, בגרותי בה ןר,יא הברתך ואשת בריקך: ־יולא-אחד ,עשי׳ ושאר רות לו ומד, האחד מבקש זרע אלהים ונשמרתם כחהכם ובאשת נעוריך אל־יבנד: « כי־שנא שלח אמי .ידדה אלתי ישראל ובכור, חמם על־לבושו אמר לדווי צבאות ונשטךתם בן־והכם ולא תבגדו: -■הוגעתם :היי בךס־יכם ואמרטם במד, הונענובאמרכם כל-עשת יע רפא י מלאכי ב ג .«* טוב 1 בעיני יהוה ובהם הוא חפץ או א?ה אלך,י המשפט: ג א הנני שלח מלאכי ופנה־ךרך לפני ופתאם יבוא אל־היבלו האךוןוא'שר־אתם מבקעזים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה־בא אמר יהרה צבאות: ב ומי מכלכל את־יום בואו ומי העמד בהראותו' כי־הוא כאש מצרף וכברירת מכבסים: לרשם מצרף ומטהר כסף וטדך את־בני־לוי רוקק אתם בזהב וככסף והיו ליהודה מגישי מנחה בצדקה: י וערבה ליהוה מנחת להודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמנלות: ה וקרבתי אליכם למשפטי והליו־תי 1 עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעשקי שכיר־שכיר אלמנה רתום ומטי־גר ולא .יראוני אמר להור, צבאות: י כי אניייהוה לא שניתי ואתם בני־לעקב לא כליתם: ־ למימי אבתיכם ?רתם מחקי ולא שמיקם שובו אלי ואשובה'אליכם אמד להוד, צבאות ואמרתם במה נשוב': חד,לקבע אדם אלד,ים בי אתם קבעים אתי ואמרתם במרה קבענוך למעשר והקדומה: ט במארה אתם' נאדים}אתי אתם ^בעים הגוי כלו: י הביאו את־כל־־המעשר' אל־בית ?אוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר יהוה <כאות אם־לא אפתח לכם את אהבות השמים והריקוד 7?ם ?רכה ®"־?לי־ידי:"ונערתי לבםבאכל ולא־ -nrjf לכם את־?רי דואדמה ולא־וזשכל לכם הנפן rf5־n אמר לרוך, צבאות: י־ ואשרו אתכם כל־הנויט אתם יאלץ חפץ אמר יעה צבאיות: ■נ חזק״גלי [?רעם אמר יהוד,ואמר^ס מדד?ךבךנו <נליןד: ■י אטרותם 1א עבד אלד,ים ומד,־בצע בי שמרנו משמרתו וכיד,לכנו קו/רנית מ?ני ידוה צ?אות:« ועתר, אנך,לו מאשרים ודים ™'(?נו עשי.רשעה tg בלעו אלך,ים רמלטו:« אז נדברו ,fi״ ;הוך, איש אל־רינהוויכשב,יהוד, רשמעויכתב ספר «' 8־׳י • ׳ ז ■ ז י זכ-ון ׳ 562 מלאכי ג , זכרון לפניו ליראי ימי׳ ילח?>3י W : י ומי לי א?ר יחוד, צבאוות ליום אשר אני nto מלך. וחמלתי ?לידם כאשר יחמיל אישעל-בנו העבד אתו j יח ושבתם וראיתם בין צדיק, לרשע בין עבד אלהים לאשר ־לאי ?בדו: יט כי הנה היום בא בער כתנור והיו כל;וךיםוכל־עשהרש;ער קש ולהט אתם היום הבא אמר ןה1ה צבאו תאשר ל*ר יעזב להם שרש וענף ןזכ וזרחה לכם יראי שמי'שמש צדקה ומרפא בכנפיה ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק♦ ;T AV r ; • . ; - Itt •ן IV ; • /V . T ! י• • J ג « • י כא ועפותם רשעים כי־יהיו אפר תחת כפות רגליכם ביום T . : JV •י • •| : nv ! *”u oJ -V- V •• J ־ אשר־אני עשה אמר יהוד, צבאות j כב זכרו תורת משך׳ עבדי אשר”צויתי״אותן בחרב על~כל־:שראל לזקינם ומשפטים: כג הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יוסלהוד. הגדול והנורא: ם־והשיב לב־אבוחעל־בנים ולב בנים/על־אבותם פן־אבוא והכיתי'את־הארץ הךם; הנה אנכי שלה לכם את אליה הנביא לפני בוא יום יהוח הנחל והנורא: יתק״ק סימן! סכום פסוקי של הרי עשר הם אלף וחמשים וסימן אלך לי אל הר הטור. וחציו לכן בגל•*■8 ציון שדה תחרש (מיכה נ יב) ומנץ הקפירולי הם שש ם ושבעה והרמז כי גדל עד שגי8 חסדך . וסדריו עשרים ואחד וסימן ולכבוד אהיה כתוכח 5 ח ו מ. כתובים תהלים משלי איוב דניאל עורא נהמיד■ דברי הימים ר:í .r.1V ב:r:r לא,:" מימיה rzrf תהלים א ב ג ד א א א$ךי האיש אשר 1לא הלך בעצת ר&זעים ובדרך חטאים לא 7נמד ובמושב לצים לא ישב:בכיו אם־בתורת להור, חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה: ־ ותה בעץ שתיל על־פלני מיס איבר פריו 1 יתן בעתו "ועלהו לא.יבול וכל אשרעעקה :צליח: י ל»־3ן הרשעים כי אם־כטץ אשר־ורדפנו ךייו: י׳ על־כן 1 לא:;ק» רשעים כמשפט וחטאים בעדת צדיקים: י בי־יודעומה ירך ךשעים תאבד: י י ב» למה רגשו נוים ולאטים:הנו־ריק: נ:ועיצבו 1 מלכי-ארץ וך־וןניםנוסדו־״יחד'על־יהוה ועל־טשיחו: נ ננועקה את-מוסרוועימו ונשליכה ממנו עבתימו: י יושב בשיטים ושידזק אתי:לענ-למו: י או ידבר אל:מו באפו ובחרונו :?הלמו: ;נא5י נסכתי מלבי על־צלן הר־קרשי: < אספרה אל־חק;הוד, אמר אלי ?לאונה אני היום:להתיר: " שאל ממני ןאתנהנוים נחלפך ואחותךאפסי־ארץ: 0הרעם ?שבט ברול בסלי יוצר תנפצם: ;ועורה מלכים השכילו הוסרו ש?טי ארץ: " עבדויארד;תה בוראת ולילו ?רעדה: * נשקו־בך פן־:אנף 1 ותאבדי לרך ?י־:?ער כמעט אפו אשרי כל־הוסי בו: גא מזמור 9ךוד בברחו מפניו אבשלום בנו: ביהוד, סה־רבויצרי.רבים קמים עלי: ג רבים אמרים' לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה: י ואורה "יהוה מנן בעדי‘ כבודי יעודיםראשי:" קוליאל־יהוך,אקרא לענני טהר .קדשו ?לה: י אל שכבתי ואישנה הקיצותי בי יהוד, :?מכני: י לא־אירא מלבבות עם אשר סביב שתו על:: י׳ קומה ותה 1 הושיעני _אלת כי־הכית את־כל־איבי לחי שק ושעיסשבךור: ־ליהוך, תשועה על־עבך בלכתך פלה: ד» למנצח בעינות מוטור לך!ך: נ ?קראני עעי 1 ^ אלחי 564 תהלים ד ה ו אלהי צךק; בצר romi לי הנני ושמע קפלתי:־ «י־ איש עד־מה כבודי לכלמה תאהבוז ריק תבקשו כזב סלה: י ודעו כי־זדפלח;חוד, חסיד לו להוח ישמע בקראי אליו: ה רגזו ואל־תהטאו אמרו בלבבכם על־משכבכם ורבו סלה: י זבחו ובדוי-צדק ובטחו אל־להוך,: י רבים אמרים מי־לראנו טוב ?פד,־עלינו אור פניף לחוד,: י׳ נתתח שמחה בלבי מעת דננם ותירושם רבו: ם בעלום לקיו אשכבה ואישן בי-אתח יחוד, לבדד לבטח הושיבני: ה« למנצח אל־הנחילות מזמור לדודי: נ אמרי האזינה להור, בינה ך!גיגי: נ הקשיבה לקול שייני מלכי 1,אלהי י=י: אליך אתפלל: י להוד, בקר תשמע קולי בקר אערןי־לו ואצפה: י, בי 1 לא אל ־פץ 1 רשע אתה לא לנדר רע: י'לא־יר־יטב1'הוללי= לטהע^שנאת בל:פעלי m ־ ז תאבד חברי כזב איש־דמיכם ומהמה לתעבולהוה: ח ואני ברב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל־היבל־ W כלהאתך: <־ יהודה ונסניבצךקם1י ש״יול הושר לפט דרכך : - כי אץ בפיהו נכונה קה?5= הזס קבה־פחור! נרנם לשונם לחליקון: ״ האשימם 1 אלפים יפלו ממעצוהיהם ברב פשעיהם ד,ריחמו כי־מרו בך‘ ’כולשטחו כל-חוטי בך לעולם ילננו הסך ינילימ11-W כך אלי? w :ינ ד־מיז&מו*דק למה «ד־ רצון תעטרנו: ו» למנצח בנגינות על־השמינית מזמור לדוד: נ לזהוי■ אל־כאפך תוכיחני ואל־בקמתך תלפיני: 'נ הנני להק כי אקלל אני הפאט ירוה כי נבהלו עצמי: י״ונם^ ?בקלה ?ואד ואוזן להור עהמתי: ה שובה הור, סלצר1 נפשי הושיעני למען חטדך: י בי אין במות זכרך בשאול מי יודה,־לך: י יגעתי באנחתי אשחה ככל־לילה מטה בדמעתי עהשי אמסה:/עששה מכעסעיני יעתקה בכל' תחלים וזח רפג צוררי:= סורו ממני כל־פעלי און פי־שמע יהוה קול בכי.;: י שמע;הוד, תחנתי ידלה הפלתי;קח: ״ $W !?חלו מאד בל־איבי,ישבו.;בשיו הנע: ז» שדון להוד אשר־שר ליהוד־, על־דברי־כוש 3ן־ ימיני: ־ יהודה אלתי p חסיתי הושיעני מבל־רדפי והצילני: < פך־;טרף כאר;דה נפשי פרק ואין מציל: י ימך, אלהי אם־,?שיתי;את אכתש־עול בכפי: n אם־ ;מלתי שלמי רע ואחלצה צוךרי ריקם: י;רדף אויב 1 נפשי ו;שנ ךךמ0 לארץ דד וכבודי! לעפר.ישבן סלדה: י קומה יהוד. 1 באפך תשא בעברות צוררי ועורה אלי מקזפטצוית: י׳ועדתלאמים תסובבך ועליה למרוט שובה: = יהוה דין עמיט שפטני וחוד כצדקי ובתמי ,עלן : ־.ינמר־נא רע 1 רשעיס ותכונן צדיק ובחן לבות בליות אלהיט צדיק: יא מנד על־אלהים מושי_ע;שריקם: ע אלד,ים שופט צדיק ואל זעםבכל־;ום:ינא0־לא ;שוב חרבו ילטוש קשתו דרך ויבוננה:'!־ ולו הכין כלי־ m חציי לחלקים;פעל:« תה ידוםל־און והרח ?נ?ל ו;לד שקר: =׳ בור כרה דהפרהו רפל בשחת יפעל: י:שוב 1 ?מלו בראשו תל קרקרו חמסו ירד: ״ אודה :הוד, כצדקו ואזמרה שם־יהוך, על;ון: ח« למנצח על־חנתית מזמור לדוד: נ יהוד, אדנינו מד,־אדיר שמך בכל-האר/אשרתנחיהוךך עלית,שמים: < מפי עוללים 1 תקים ;פדת עז למען צורריך לח,שבית אויב ומתנקם: יכי־אראד,שמיך מעשה אצבעיחיך״ירח ןכובכים אשר בוננתה: ה מה־אנוש בי־תןכרני יכן־אדם ? תפקדנו: י יתחפרהו מעט מאלהים ;בכוה והדר תעטרהו: י תמשילהו במעשיי;דיך כל שתה תחת־דגליו: " צנח ואלפים בלם táj ובהמות שרי:'ט צפור שמים 566 תהלים n ט ודגי הים עבר את־זות ימים: י יחוד אדנינו מד־דאדיר שמד בבל־הארץ\ ט א למנצח על־מות לבן מזמורלדוד: באודה.יהוד בכל־לבי' אספרה כל־נפלאותיך: ג־אשימחה ואעלצה בך אומרה שמך עליון: יי בשוב־־־־אויבי אחור יבשלו ראבדו מפרך: ה כי־^שית משפטי ודיני ישבת לכסא שופט צדק: ל גערת גרים אבדתי רשעשמממחית לעולם /T : AT T T :J- ־•- .1 ז־ג: זי י \ ועד:. האו:כ 1 תטו חרבות ?mg הנריס אבי ז?ים הטה: ״ ויחוד, לעולם:?עב בונן לט#!ט בטאו:« והוא ישפט תבל בצדק יהין לאמים במישריכם: י ויהי יהודה משגב לדך משגב לעתות בצרה: יא ויבטחו בך יודע' שמך כילא־עזבת דדשיך יהוד, :יב זמרו ליהוה ישב ציוץ הגידו בעמים עלילותיו: יג בי־דדש דמים אותם זכר לא «־l־ ־ :־ *01 ATT JT r T ) J•• J * IT * שכח צעקת עניינם: יי חננני יהוד־! וראד־ז עניי משנאי מרוממי' משערי־מוח: טי' למען אספרה כלי־תהלתיד בשערי בת־ציון אגילה בישועתך: טי טבעו גוים בשחת עשו־ ברשת־זו טמנו נלןךה רגלם: יז נודע 1 יהודל משפט עשה בפעל כפיו־ נוקש רשע הגיון סלה:‘ ״ ישובו רש׳עיט לשאולה כל־גוים שכחי אלהים: יט כי לא לנצח ישכל אביון תקות ענוים תאבד לעד: כ קומה יהוה אל־:עז אנוש ישפטו גויס על־פניך: כאי שיתה יהוד,"ו מורה להט העו גדם אנוש המה סלה: ׳' י א למה׳יהוה תעמד"ברחוק תעלים לעתות בצרה J ב בגאות רשע"ידלקעני יתפשו 1 במזמות זו חשבו ל ג כי' הללי רשעעל־תאלת׳נ^ויבצע בלה באץ■ יהוה:יר* כגבה אפו בל־ודרש אין אלהים כל־מזמותיו: ה״יחי^ דרכו(בכל־עת מרום משפטיך מנגדו ־ כל־־צורךידפיו1 בהם: ייאמר בלבו בל־אמוט לדר־ ודד אשר ל"א־ברע: זאלהופיהו מלא ומרמותותך תחת ל״שונו עט?1 ואוקיר1 ו/זיליס י 'א רפד ?מארב חצרים בטסתרים :הת ני1י ?יניד לחלבה יצפנו: ־־;ארב במהתחבאךיה בםכה:ארב לחטיף־ m !חטיף עני ?משכו ברשתו: - ורכה:שח ונפל בעצומיו חלכאים: ־■׳אמר בלבו שכח'אל הכתיר"פניו־'כל;ראד. לנצח: י־ קומה יהוה אל 3שא:רך אל־תשכח עניים': ■געל-מהו מנך רשע 1 אלהיט אמר בלבו לא תידרש: יי ראתה 1 כי־ אתח 1 עמלי ובעם 1 הביט לתת בקךךיעליך "יעוב דולכדה ;תום אתהוה:יוד עוזך:« שביר זרוע רשע ורע תדרוש־ רשעו בל־תמצא: ־■;הוהי מלך עולם ועד אברו נוים קאךצו: י ת־נות ענדם שמעת יהוהותכך לבסיתקשיב |צך: י" לשפט :תוםזוךןי5ל־יוקיף עוד לערך אנוש ’8« למנצח להוד ביר,והו חסיתי איך תאמרו לנפשי נימהךכם צפור: נ כי דגה הרשעים;דרכון קשתי כוננו ייצם על־:תר לירות במו־אפל לושרי־לב: נכייהשתות ;הרסון צדיק מה־פעל: י יהוה 1 בהיכל קה׳שו ידוה כשמ;ם כטאו עיניו;חוו עפעפיו יבחנו ?נ; אדם: ה יהוה צדיק;?חן,;רשע ואהב המם שמנה נפשו: י;מטר'על־ רשעים פחים אעז ונפדית ורוד זלעפות מנת כוסם: י כי־ צדיק;חוח־, צדקות אהב ישר יחוו פלמי Í יב א למנצח על־השמינית מזמור לחד: ב הושיעה :הוד, כי־גמך הסיד כי־פפו אמונים מבני אדם: ג שוא 1 ידברו איש את־רעדו שפת דלקות בלב ולב זידבת: ;ברת;הוד, כל־שפתי חלקות לשון מז־פ־ת גדלו״: יי אשר אמרו 1 ללשננוננכיר שפתינו אתנו מי אדון לנו: :משדענךם מאנקת אביונים עתה אקוסיאמר'יהוה אשית ?:שעי:פיח לוי: ׳ אמרות ;הודיאמרות טהרות כסף צרוף לאהך מ;קק שבעחים: "אתהקהוה ram קרי. חל גאים קרי. עיים קרי. נודי קרי. חשמרם תשמרם תצרנו 1 מן־הדור זו לעולם: ט סביב רשעים ותהלכון ?רם ולות לבנל אדם: יג» למנצח מוטור לדוד: נ עד־אנה יהוד, תשכהני נצח.עד־אנה וה?תיר את־פדןי ממני: נ עד־אנה אשית עצות 3נ?שי;נון בלבבי יומם ער־אנד, 1 יחם איבי,עלי: י הביטה ענני יהוה אלהי,האירה עיני פן־אישן ד,מוח: הפן־יאמר איבי יכלתיוצרענילו בי אטום: י ואנ;ובהםרןי בטהתי;נל לבי בישועתך אשירה ליחוך, כי נמל על;: יד א למנצח לדוד אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו התעיבו עלילה אין עשדדטוב ב ירוה משמים השקיף על־בנךאדם לראות ד,:ש י משכיל דרש את־אלהיט: נ הכל סד:הרו,נאלח אין עשה־טוב אין נם־אחר: יהלאזי,ךע1כל-פעלי און אללי״עמי אכלו לחם יהוה ל* קראו: ה שם 1 פחדו פחד ?'־אלהים בדור צריקני עצת־ עני תבישו כי יהוד, מהסדז: ־ מי:תן מציון;שועה:שראל ?שוב;הוד, שבות עמו:נל;עקב יש™ לשואל: נשא על־קרבו‘: י נמחו בעיניו ט־נם'ואת־יראי יהווה .יכבד נשבע להרע ולא ימת: ה כספו 1 לא־נתן בנשך ושחד על־נקי' לא לקח ?!שה־אלה ל* :מום לעולם: טז א מבתם לרוך שמרני אל בי־חסיתי בך: ב אמלף ליהוד. אתי אתה טובתי בל/עליך: ג לקדושים אשר' בארך המה ואדירי כל־חפצי־בם:דירבו עצבותם אחי סבלים נפלדלי בנעימים אף־נחלת שפרה עלי ן ז אביך אתךהוה אשר:זעצני אף־לילות.יסרוני כליותי:חשףחי מוזלים טז יז ידו hal rjW לעדי תמיד כי מימיני בל־אמוט: = לבן 1 שמח ל9ידנל כבודי אף־כשרי:שבן לבטח:יביולא־תעזב נ?שי לשאול לא־תתן חסידיך לראות שדות: יא תודיעני ארח חיים שבע שמחות את־פניך׳נעמות בימינך נצח: יז» קפלה לחך שמעה :הוה 1 צדק קקשיבדירניזי האזינה תפלתי בלא שפתי מדמה: ב מלפניך משפטי $א מיך תחדנה מישרים: ג בחנת לבי 1 פקדת ?:לוה צרפתני בל־תמצא ומתי בל־יעבר־פי: י לפעלות אדם בךבר שפתיך אני שמרתי אר־חות פריץ: י-תמך אזשךי כמענלותיך בל־נמוטו פעמי: ו אני־קראתיך כי־־תענני אל הט־אזנך לי שמע אמרתי: י הפלה חסדיך מושיע חוסים ממתקוממים בימינך: ח שמרני כאישון בת־עין בצ- 5נ=יך'תב-ידנ•: י מפעךשעים זו י שייני' בנפש.יקיפו עלי: י חלבמו סגרו פימו דברו בגאות: יא אשרנו עתה סבבוני עיניהם ישיתו לנטות‘בארץ: * דמינו כאריה יכפוף לטרף וככפיר ישב במסתרים: קומה:הוד, _קךמה פניו הכריעהו פלטות נפשי מרשע חרבך: יי ממתים;יךך 1 :חוח מפתים מחלד חלקם בחיים וצפעך המלא בקנס:שבש מיסודעיחו:קרם לזנולליהם: • אני בצדק אחוהפנץי אשבעה בהקיץ המו™!:, יח» למנצח! לעבד:הוה לדוד אשר דבר 1 ליהוד■ את־דברי השירה הזאת ביום 1 הציל־להוה אותו מכף כל־איביו ומיד שאול} כ ויאמר ארחמך יחוד־., חזקי: נ יהוה 1 סלעי'ופצודתי ומפלטי אלי צורי אחפיה־בו מגני D9 :שעי משגבי: י מהלל אקרא:הוה, ומן־אןבי אושע: ״ אפפונן חכלי־פות ונחלי בלהגל:מנתוני: י הבלי שאול פבב1ןיקךמו5י מוקשי מות: יבצך־לי! אקרא:מיי ואל־ אלהי אשוע ישמע בהיכלו קולי ושועתי לפניו 1 הביא באיח: י׳ ומעש :הרעש וליאוץ י?־ו?כי דליט ורוני wr■ •/ סנבוט קיי• וצפיגך ירי• ויתגעשו 570 תהליכו 'fi ויתנעשו כי־חרח לו: ט ״עלה זעשן 1 באפו ואש־מפיו תאכל גחלים בערו ממנו י: י וים שמים וירד וערפל החת רגליו. יא וירכב על־כרוב ויעיף וידא על־כנפי־חח: יב ישת השןיו סתרו סביבותיו מכתו חשכת־מים'זעבי שחקים: י: מנגח נגדו עביו עברו ברד וגחלי־־אש: יי וירעם בשמ:םו יהוח ;מליון לתן, קלו ברד ™לי־אש: ־־!וישלח הצ;ו ויפיצם וברקים רב ולחמם: ט־ ויראו 1 אפיקי מ:ם "ויגלו מוטחות תבל מנערתך יהוד, מנשמת חח אפך: ’י ל?ילח מדים לקחני ימשני ממלם רבים: יח.יצילני מאיבי עז ומשנאי כי־ אמצו ממני; יט קדמוני ביום־אידי ויהי־יהוה למשען לי: ־דוציאד למרחב יתלצד בי הפץ בי:'־» לנמלני להודה בצדרך בבר׳;די;קיבלי; ננבי-שמךתידךכי יהיהול^ רשעתי טאלהי: « בי כל־משפטיו ל;נךי והקחיי לא־ אסיר מני: ני ואחי תמים עמו ואשתטר טעוני: נה וישב־ יהוד, לי כצדקי ?בד;די לננך עידו: כי עם־הםיד תתהפך עם־נבר תמים תתמם; מ עם־נבר תתברר ועם־עקש תתפתל: בח כי־אתה עם־עני תושי״ע ועיניכם רמות תשפיל: נט'כי:אתד, תאח נרי יהוך, אלד,י ידה חשכי: ל כ: בך אקץ נדוד ובאלהי אדלנ-שור: ל» האל תמים דךבו אמרת־יהוח צרופה מגן הוא לכל 1 החוסים בו: לב כי מי אלוה מבלעדי יהודה ומי צור זולתי אלחינו: * האל הטאזרני היל jrn תמים דרבי: לי בשוך, תלי כא:לות ועל במותי;עמידני: * מלמד "יד למלחמה ונחתת,?!?ח־ נחושת ודעתי: לי ותתן־לי מנן;שער דמי?ך_ תבעתי ועדתך תדבני: " תרחיב צעדי תתתי ולא מעח קךם!י: לח אךך־וף אויבי ואשיגם ׳ולא־־אשוב עז—בלותם: לט אמהצם ’ולא־יכלו קום יפילו תחת תלי: ט ותאזרני ח;ל למלחמת תעךע רןמי'תחתי:ם»ןאיבי נחתת לי עדך ומשנאי אצמיקם: טנ״ישועו ואין מושיע על־יתותולא עגם תחלים יח יט כ רפו ?ננם: מג ואשהקם כעפר.על־פני־תח כטיט חוצות אריקם: מי הפלטני מריבי' עם תשימני לראשגוים עם לא־ידעתי :עם־וני: מייל#מע אזן:שמעו"לי בני"נכד יכחעזדלי: ”?!;:־גבו•:בלו דיורנו ממקורותיהם:־< חי־יהוה ובדיו צורי רחם אלוהי האל הנותן נקמות לידדבר .עמים תחתי: ־־ מפלטי מאיבי אף מן־קמי תרוממני ?איש המם הצילני:! על־בן 1 אוהף בנוים ירוה ולעמו ??!טרה: » מנהלי לשומות מלבו ועשה חסדולמעיהו לדור ולו,מנו עד־עולם: יט» למנצח מוטור לדוד: נ השטים מספרים בבור-#ל ומעשה יהיו מניד הרקיע: נלום ליום’!ביל אמד nW ללילההוה־רעת: י אין:אמר ואין דברים בלי P?,= : ה בכל-לארץ 1 :צא קו,ם יבקצה תבל ??־קם לשמש שם־אהל בהם: י והוא בחתן יצא מחפתו ,שיש כנבור לחץ ארח: ! מקצה לשמ:ם 1 מוצאו ^קיפתו על־קצ׳ותם ואין נסתר מחמתו: יי׳ תורת ירוה קמיטה משיבת נפש עההלהוה נאמנה מחבימת פתי: ?קודי:לוהישרים משמלד־לב מצות יהוד, ברה מאירת *183 ־ האת ירוהו טהורה עומדת לעד משפטי־יהוה rfiS צדקו:הדו: •* הנחמדים מוחם ימפו רב ומתוקים ?!יבש ונפת צופים: ע נם־עבדןי נוהר בהם בשמרם $ןכ רב: יג #ניאות מי־יבין מנסתרות' נקני: יי גם מזרים! W אאמלזלו־בי או איתם ונקילי מפשע רב: לד,ןו-לרצוןו אמח־פיוהמון לבי לפניף־ יהוד, צוחונאלי: O למנצח בעמוד לחד: :״יענף הוה ב:ום צק!׳ Vm 81 fלהי יעקב: נלשלהקקחי מקדש ומציון!סעדף: .!בד כל־מנהתץי ועולתן־ :!־שנה סלה: י, :תן־לןל ימלא:!?למדיו בישועהק ובשם־ ®לקינו 5ךגל,ימלא ןהוה ?ל־משאלווןיף■: < עתה העלי כי הושיעו להוד, מ&יחו יענהומשמי קדשו בגבורות ישע ימינו: ח אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו 1 בשם־־יהודה אלהינו נןביר:«_ ד,טח בקעו ונפלו ואנחנו קמנו ננוזעודד: י ומדי יימתידי *?לד מי לוום־קראני: , , כא א למנצח מןמור לחוד: נלהוה3,ע!^מ״־מלד ובישתןחןד מדרשל ננאד: נ מאות לבו סדתח לו וארשת שפתיו בל־מנעת סלה: יכי־תקדמנו בחבות טוב תשית לראזנזו עטרת פז: י. הים 1 שאל ממק נתקה לו ארק ;מים שלם ועדי: י נדול בבורו בישו,עתק חוד הדר תשות עליו: י קי־תשיוזחו ברכות לער תחחהו בשמחה אה־ פקק: י׳בי-הטלק בטח ביחוח ובחסד עליון בל-ימוט: ט תמצא ידר לכל־איביר ימינר תמצא שנאיר: י תשיתמוו כתנור אש לעת פניר להוד. באפו יבלעם ותאכלם אש: * פהמו מאדץ האבדחדעם מקנויאדם: ׳נבי־נטועליד רעה חשכו מזמה בל־יוכלו: -! כי תשיתמו שכם ?מיתריק ותכונן על־ןניקם: •י רומח ןחוך, קעזק נשירי׳ ונזמרה נבורתך: ־ כב א' למנצח על־אילת השחר מזמור לדוד: ב אלי אלי למה עזבתני רחור, מישועתי דברי שאנתי: ג אלד׳י w •. CT־:- J•• : • ״ ן T I \ ,\ J T •AT : - ־: JT * ־ אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא־דומיה לי: ד ראותדה --־ ־ ־ : T : — : AV ן־ו :־ J : #T ,ע JT| : V קדוש השבתחלות ישראל: "בקיבטחו אבתינו בטויי ^תפלטטו ': י אלה m ־ונמלטו־ בזד״ בטחו ולא־בושו: י ואנכי תולעת ולא־איש חרפת ארם ובזוי עם: ח בל ראי:לעינוגי ימטירו לשפה עיש ראש: ל נל אל־יריוי׳ ן ־ I ן T | . • t . ־ ־־ * f . n • • • ^ אתח: י־ אל־תקחק ממני כיחגרח קרובה כי־אין עוזר • ע סבבוני פרים רבים אבירי בשן כתרוני: יי פצו על פיהם אריה טרף:שאנן טי במים נשפכתי והקפרדו כ ! " עצמותי יתיר י׳. תהלים כב כג כד רפז עצמותי היה לבי ברונג נמסבתוד מעי: טי"בעז כחרש 1 כחי [לשוד מדבק מלקוחי ולעפר־מות תשפתני:r כי סבבוני כלבים עדת מרעי= הלן®?' כארי:די יתלי: '״ *ספר בל־עצמותי המד, לביטו ללאו־בי;׳« לחלקו בנדי להם ועל־לבושי.יפילו נוהל: נ ואתה _יה1ה' אל־הרהק !ללוחי לעזרתי הושר,: נא הצילה מחלב נפשי מיד־כלב להיהתי: נב הושיעני מפי אריך, ומקמל רמים ענית;;: « אספרה לשמך לאחל בתוך קהל אהללך: ־י :ראי להוד1 מלוהו כל־ורע יעקב כבדוהו ונורו ממנו כל־־ורע ושהאל: כה בי לא־בוהוולא שקץ ענות,עני ולאד־,בתיה ??לו ממ3ו,1בש;ולנ1 אליושמע: ני מאתך חל,לחי בקהל יב נדרי אשלם ?;ד לראיו: ני לאבלו ענוים 1 ולשבעו להללו להוד, דךשיו לחי לבבכם לעד: =״ יזכרו 1 ולש® אלללהוה ?ל־אפסי־ארץ וישתחוו לפניה כל־משפהות גוים: כט כי ללחך, המלוכה ומושל בגרים: ל אכלו וישתחוו 1 כל־דשני־ *רץ לפניו יכרעו כל־יורדיעפר ונפשו לא היה: לא זרע :|בד3ו’יםפר"לאדנ: לדורV מיז W ימם נולד בי עשה: פג א מזמור לדוד יהוד, רעי לא אחסר: ב בנאות דשא ירביצני על־מי־ מנוחות ינהלני: ג נפשי ישובב"ינחני ?•מענלי־צדק למק שמו: י נם כי־אלך 1 בנלא צלמות 7א־־איךאך^בי־אתך, עמדי שבטך ומשענחך המה W: הועערך לפניו שלחן נגד־ ציררי השנת בשמן ראשי כוסי חיה: י אך 1 טוב וחםדירך»ני כל־ימילי "לחי בביתץחה לארך,ימים: כד א לחד מוטור ליהוד, הארץ,ומלואה תבל וישבי קה: כ כי־הוא על־ימים יסרה ועל־נהרות יכוננה: ג מי־ -?לה בהר־יהוה ומי יקום במקום קדשו: י נקי כפים 1?ר־לבב אשרו לא־נשא לשוא 3פשוולא ?שבע־ למרמה: נפשי קרי . ישא 674 תהלים כד כה בו י■ לשא ברכך, מאת להוה *לקד מאלתי לעמנו: י.וד, דור WTI י W שערימוולאשיכם ,ולנשאו פתחי עולם ולבוא מלך הכבוד: " טי-וה מלך הוא זה מלך;הכבוד לחות *:אות הוא מלך הכבוד סלה: 13,» להוד אליך להווה W אשא: 3 אלה' כך בטלתי אל־אבושה אל־לעלצו אולכי לי: נ נם פל־קויך לא לבשו לבשו הבלריס חלקם: י דהביך להוד, הודיעני אךחותיך למדני:« הדריכני באמתך 1 ולמדני בי־אלה אלהי ישעי אותך קויתי כל־היום: י זכר־רחמיך להוד והפריך כי מעולם הטה: ז חטאות נעורי 1 ופשעי אל• תוכרכחקדך ןכר־לי־אתה למק טובךלהור,: "טוב־ ולשר להוד, על־כן יודה חטאים כדרך: ס לדולך ענוים כמשפט וללמד קוים דרכו: י כל־ארחות להוה חסר w אמי שריתי ■ועיפיו! י״ ?!wm מד לעוני כירכ-הוא: ■נ מידה האיש ירא להור, יורנו כרד! לכהה: ־!.נפשו כטוב תלין ולרעו י,ירש ארץ: ■י סור להוחללראיו ובריתו להודיעם: =׳ עינל תמיד אל־יהוד כי הוא-יוצלא מרעת תלל: ־» פנה אלי והנני כי-לחיר וקל אני: יי צרות לבבי הךחיבו ממקקותי היציאני: יח:ראה עניי ועמלי ושא לכל־חט^ותי: יט ראדראיבי כי' רבו ושנאת חמם שינאוני: כ שמרה' נפשי והצילני'אל' אבוש כי־חסיתי בך: כא תם־וישד.יצתני' כיקויתיןי: ־3 פדה אלד,ים את־לשראל מכל צרותיו: , כו» לדוד 1 ש?טני לחלה כי אני כת8י דלותי יעיזו׳ בטחתי לא אמעד: נכזלונני להוד;תפניצרופה כללפי ולכי : נ כי חקךך לננד עינל והתהלכתי באמתך: י לא־ ,ישבתי עם־מתי־שוא ועבם נעלמים לא אבוא: ה שנאתי דודש־ז קרי. w י. קהל קהל מדעיםועם־רשעים לא אשב: י ארחץ כ?ק:ון כפי יאסככה את־מזבהך יהוד.:. לשמע כקול תודה ולסבר ?ל־נכלאורניך: י׳ והוד. אהבתי מעון ביתן־■ ומקום משכן כבודן־■: ־ אל־תאסף עם־חטאים נפשי ועם־אנעד דמים חי;: יאשר־בידיהם זמח וימינם מלאה שחד: יא ואני כתמי אילך פד;י והנני: <רנלי עמדה כמישור כמקהלים ?כדך ’"',לי: , .בז א לדוד לדעה! אודי,וישעי ממ;א:דא להוה מעוד מי מטי אפחד: = כקרב ?לי ומדעים לאבל את־ב׳|רי ?די [אי?, ל' המר.ןשלו ונפלו: נאם־תהנה עליומחנה לא־לירא לכי אם־תקום עלי מלחמה כלאת אד בוטח: י אחת ושאלתי מאת־יהוד. אותה אבקש שכחי כבדת־ ,יהוד. כל־ימי ח״,להזותכנעם־יהוה ולבקי ?קיבלו: ייכווכפנני 1 בסבה כעם דעדדטתידד ומתר אהלו ?ציי ןך1סמני: יועועה דיום ראשי על־איכי םביבותי ואזכהה ??הלו וכחי תרועה אשירה ואופךה לןהוך־. :'ישמע־ :חוה קולי אקרא והנני וענני:״ לך 1 אמר ל?י.?קשו פד את־פדך יהוד, אבקש: ° אל־תסתד פדך וממני אל־תט %ד מס־ ואל־קעומי א“הי ;שעי: ■כי־אבי ואמי עזבוני דחוה י_אכעי: ־»הורנייהוד. דיכך ונמי כאלח מישור למעןשרדי:י־אל־־תתנני ?ég צרי ביי,קמו־בי עדי־&קר ויפה חמם: ינלולא !!אמנתי לראות כטוב־יהוה כארץ ח;ןם: ■י ק3ה אל־ ,יהיה חוק ויאמץ לבך וקיר׳ איל־להוד.־ בחי־לךוד אליך יהוהו אקרא צורי אל־תחרש ממד י־יןחשד■, ממני ונמשלת;עם-ן1ךדיבור:־שמעקול ?שיעי אליך1?נשאי:די אל־ךביךקדשך: נאל־ ??שעי עם־רשעים ועם־פעלי אץ ךכ.רי שלום עם־ ??יה? [רעה כלבבם: י תן־להם בפעלם וכרע מעלליהם בסבוקרי• נקוד על לולא. V;: « '*5 י" r.r כמעשה 576 תדוליים כח כט ל כמעשה ידיהם תז־־להם השב גמולם להם: ה כי 1 ל*ג :בינו אל־^לת ידווה ואל־מןגשד,;דיו:הךסם ולא ובנם: י בחך ידוה ויי שמעמל קל!נ1נ;: ייהוה1ןנך ומבי ב1 בטח לביונעוו־תיו^לו לבי ומסיח אמדנו: " והוד.?ד למו ומעוז ישועות מעידו הוא: ם ד,וסיעה 1 את־עמך וברך את־נתלתך וך?ם ונשאם עד־דעולם: ’ ■ כט א מזמור לדוד הבו ליהוד. בני אלים הבו ליהוה כבוד רען::ב חט ליהודה כבוד שמו השתחוו ליהודה בהדךת־קיש: ג קול להוד, על־המים אל־הכבוד הדנים יהוד על־מים רבים: י קול־יהוה בכה קול יהוד. בהדר: ימל־הוה ש־בר אחים''וישבר יהוהאת-אחי הלבנון: יויךרןדם כמו־ענל לבנון ושריון ?מו בךךאמים:.קול־ הוד חצב להבות אש: ימולה,ni :חיל מרבך:חיל יהוד, מדבר קדש: ט קול יהוד.ויהולל אלות רחשה יערות ובהיכלו כלו אמר כבוד: י יהודה למבול ישם וישב יהוד מלך לשלם:'•» ;הוד ?ו לעמו לתן;הוהלברך את־עמו בשלום: ל«מןמור ישיח מצת הבלתלךוד: נ אחממןי הוח ?' דליתני ולא־שטחת איבי לי: ניחוח^לה: W אליו ותרפאני: י להור, העלית מלשאול נ?שי ח״תני מיורדי־ בור: ה זמרו ליהוד, חסידיו והודו לזכר קדשו: י כי רגעי באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבקר רנה: ז ואני אמרתי כשלוי בל־־אמוט לעולם: חידודה ברצונןי העמדתה להודיעך»ךת פניךהילתי נבהל,• ט אליו יהוד, אקרא ואל־אדני אתחנן:־ מד,־בצע בדמי ברהד ^-שהתחוהך ?פר סימה אמתך:^שמעץהוד.'ועו יהוד, היד,־עזר לי: 'נהפכת מספדי למהול לי פחה? ישרןי ות־נירני שמיחד,:’* למען 1 יזמךך כבוד ולא:ך0 .ימך. $לסי לעולם אודך: יתיז־ר. p הוא במסורת. למנצח תהלים לא לב רפט לא» למנצח מזמור לדוד: נ בך־יהוה ד!םית• אל--אכושת לעולסבצדקתך פלטני':'נ חטה אל; 1 אונך מהרה הצילני הלך־. לי 1 לצור מעוז 1 לבית מצודות להושיעני: י כי־סלעי ומצודתי אחד, ולמען זעמך תנחני ותנהלני:״ תוציאני מרשת וו טמנו לי כי אתה מעזי: י ביתך אפקיד חחי פדיתה אותי להוד, אל אמת:׳ שנאתי השמרים חבלי־שוא ואניי אל-להוח בטחתיי: "אנילה !אשמתה בחברך אשר ראית את־עניל לדעת בצרות נפשי: ־ ולא הסנרתני בלד־אולב העמדת במרחב רנלי: י הנני להוה כי צר לי,עששת בכעס עיני נפשי ובטני: יא כי כלו ביגון חיי ושנותי באנחה כשל בעוני כחי ועצמי ן5ששו: יבמכל־צוררי חלתי דלפה ולשכני 1 מאד ופחד למידעי ראי בחוץ נדדו ממני:זיג נשכחתי במח מלב ל,ליוד ככלי אבד: יי כי שמעתי 1 רבת רבים מנור מסביב בחוסדמיחד עלי לקהת נפשי וממו:־יואניועל;ך בטחתי יהוד, אמיתי אלחי אתה: "׳בתך עתע הצילנימיד-אויבי ומךךפי: יי האירו־־, פניך על-עבדך הושיעני בחמדך:׳״ להוה אל־אבושה כ! ,קראתיך.יבשו רשעים לדמו לשאול: ’״ תאלמנה שפתי־שקר הדברות על־ בריק עתק בנאות ובוז:''־,מתלב'טוכןייאשר־צפנת ליראיןי פעלת לחופים בך ננד בד אדם: תסתירם 1 ב5,תר פניך מרכסי אי® תצפנם בסכה מדים לשנות: ־־ ברוך:חוה |י הפליא ח?ךו לי בעיר מצור:« ואנלו אמרתי בחפר ?כריתי מננד עיניך אב! שמעת קול תחנוני בשועיאל,יך: ניאחבואתץה1ד, בל-הסידיו אמונים ניצר יהוה ומשלם עלץתרעשה^אוה:־"מקו ויאמץל3ב=ם כל־המיהלים ליהוח: לביאלדוד משביל אשרי נשוי־פ&עו כסוי חטאה ן כ אשרי־אדם לא.יחשב ;חוה לו ® ןאין ברוחו ךבדך,: » בי-חתרשתיכלו ?צמי ré#3’ פלדיום: י כי ויומם ולללה ,תכבד,עלי:דק נלפך לשדי בהרבוד קלץסלה: ה חטאתי אודיעןד ועוני לא־כפיתי אמרתי אודה עלי פשעי ללהוהלאתהונשאת עוין תטאתי כלת: יעל־זאתיתפלל כל־חסיד 1 אליך לעת מצא רק לשטף מים רבים אליו לא:דעו: י אתה 1 סתר לי מצר תצרני רד פלט תסובבני סלה: ״ אשכילך 1 ןאלק בךרך־זי תלך א״עצוז !גליך עיני: = אל־תה:ווכ0ו0כפהה איזהביז ?WTOS לבלום בל קרב אליך: י רבים מכאובים לרשע והבוטח ביהוד, חסד יסובבנו: ׳» שמחו ביהודה ו;ילו צריהים והרנינו כלדשרי־לב: לג ייהנו צדיקים mra לישרים נאוה תחלה: בחוף ליהוד בכנורבנבל עשור זמח־לו: גשירדלו שיר חדש י JT •). י׳ . ••י ־י* :־: • : 1T • : 1'*J" \ •lT f jr- T IX : \ מבקשי נפשי יפנו אחור ויחפרו חשבי רעתי: יי יהיו עמך לפני־רוח ומלאך יהוד. דחה: ו יהי־דרבם חשך [״לקלקת ומלאך יהוד. רדפם: י כי־חנםטמנו־לישחת ישי־ם ד?= ק?" לנפשי:'"תבוא" שוא״הלא|ע ס ורשתו; 580 תהלים לה b וקשתו אשר־״טמן תלכדו בשואה :פל־־בה; ס ונפשי תגיל ביהוד. תשיש בישועתו: י כל־עצמותי' 1 תאמרנה יתד, מי בטוף מציל עני מתק ממנו ויעניו'א?יון מנזילו: <» :קומו■ עדי חמם אשר לא־י״דעוד ישאלוני: :שלטוני תגה תחת טובה שכול לנפשי: ע ואנו 1 בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי ותפלתי.על־חיקי תשוב: יי כרע כאח ל;דקדלכתי כאבל־אם קיר שחיות!« ו5צל$ שמת ונאם® נאם® ,עלי נכים ולא:דעתי,קיעי ולא־ דמו: טי בהנפי לעני מעוג חרק עלי שנימו: יי אדני כמה תראה השיבה נפשי משאיהם מכפירים יחידתי: יח אודה ?קדל רב בעם ?נצים אהללה: " אל:יקז?׳־דל' א:=י שקר שנאי חנם;קרצדעין: כ כי לא שלום ידברתעל־ תעי־ארץ דברי מרמות וחשבון ן נא וירחיבו זעלי פיהם אמרו האחו האח ראתה עיננו: נ= ראיתהייהוה אל־תחרש T rr V JT V * : |Tvf| :־־ JT ״ ״*ו V - T T T ן :••־־־* אדני אל־תרחק ממני: כג העירה והקיצה למשפטי אלד,י ואדני לריבי: כי שפטני כצדקה יהוד, אלהי ואל־ישמחד לי: כה אלקאמח בלבם האח נפשנו אל־ןאמרו בלענוהו: ל.יבשו ויחפרו 1 יחדו" שמחי רעדי ולבשו־בשת וכלמה המגדילים עלי: כז יחנו דשמחו״חפצי צדקי ויאמרו תמיד יגדל' יהוד, החפץ שלום עבדו: נח ולשוני תהנה צדקך בל־היום תהלתןד: י לו» למנצח ’ לעבתיתד לדוד; נ נאם־פשע ללמע בקרב לבי אין־פחד אלדיט לבד עירו: ־ בי־דחליק אליו בעירו למצא עונו לשנא: י וי?רי-פייי און ומקמי׳ הדל להשכיל להיטיב: י׳ און 1 וחשב על־משכבו ירדצב עלי־־דחי לא־טויב רע לא ומאם: י יהוד, בהשמים חסיד ^חקעד־שחקיס;, צדקדק וכדךרי-אל׳משפטיק תהום רבה אדם ובהמה תושיע יהוד: ח מה־יקר חפדף אלהיםובנ: אדםבצלכנפיףיחםיון:טיהוין מדשןביתף וכחל ונחל עדרך תעקם:» כי ?מך מקור מלם באורך נראה■ אור: ■»משךתםךךלידע:ך וצרקתך לישרי־לב: יב אל־ הכואני רגל נאוה ויד רשעים אל־תנרני: יג שם,נפלי בעלי און דירו ולא־לכלי קום : , , . , לן א לדוד 1 אל־תתחר במרעים אל'הקנא בעשי עולה: כ בי כחציר מהרה יבלו י וכירק דשא יבלון: ׳ ג בטח ביהוד }עשה־טוב שכן־ארץ ורעה אמונה: י והתענלעל־ ומדי ויתז־לך משאלות לוך: י׳ נול ולזמר׳ הרוך ועטה עליו והוא.יעשה: י והוציא באור צדקך ומשפטך כצהרים: ! דום 1 ליהודה ותתחולל לו אל־תתתר כמצליח ירכו' באיש יעשה מוטות: "הרף מאף ועוב חמה אל־תתתר אך־לררע: ־ בי מרעים וכרתי! "!ר יהוד, המה יירשדארץ: י,ועור מעט,ואך רשע ורתבוננת על־מקומו ואיננו: י» וענוים יירשו־ארך וליתעננו.על־ריב שלום: * ומם רשע לצדיק'והדק"עליו שנץ: ■נ ארנן ושיחר,־לו כי־ראה כי״יבא יומו: יי חרבו פתחו רשעים ודרכו קשתם להפיל,ענל ואביון לבכור ושריך־דרך! מי חרבם תבוא בלבם וקשתות□ תשברנה: ט! טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים: י• כי ורועות רשעים קשכרנד׳ וסומך צדיקים להור : " יודע,ירוה למי תמימם ונתלתם לעולם קהלה:;= לא,לבשו בעת רעה ובימי רעבון לש׳בעו: ־ כי רשעים 1 יאבדו ןאלבילהוהמקר כרים כלו כעשן כלו:־» לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונןלנותן: =3 כי מברכיו;ירשו ארך וטקלליו לכרתי! « מידור מצעדי־נבר כונני ודרכו לחפך: ני כי־לפל לא יוטל כי-יהוה סומך לח: נ" נער מיתי ?ם־גקנתי ולא דאיתי צדיק נעזב תרעו מבקש־להם: כי כל־,היום מנן ומלוה תקעו לברכה: מ סור מדע ועשה־טוב ישכן לעולם 5 נ״ פי;מד, 1 ארב משפט (לא-לעוב את־חםידיו לעולם 582 תהלים 6 לרו לעולם נשמרו וזרע רשעים נכרת: כט צדיקים יירשו־ ארץ וישכנו לעד עליה: לפי־צדיק יהגה הכמה ולשונו תדבר משפט: לא תורת אלהיו בלבו לא תמעד אשריו: ליב צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו: לג יהוה״לא־ :עזבנו ביד־ו" ולא ירשיענו בהשפטו: לי קוה אלריהוה 1 ושמדדרבו,ויךוממןי לרשתארץ בהכרת ךש?ים תראה: ל״ג־איסיךשעננריץ ומו1?רה באזרח רענן: לי העבד mm איננו ואבקשיהו ולא נמצא: ל׳ שבד־™ יתד־׳ ישר כי־אחרית לאיש שלום: לח ופשעים נשמרו יחדו at T ״ ־1־.־ •.J : : • • : v l T j• : V ־ : ־ז־יח אחרית רשעים נכרתה: ל» ותשועת צדיקים מיהודי מעוזם בעתצרה: מדעזרם יהודה ויפלטט יפלטם מךשעים ויושיעם כי־חקו בו: ־ \ ־ לזה א מזמור לדוד להזכיר: ביהודה אד־ברצ?־ תוכיחני ובהמתה תיפדני: ג כי־הציך נחתו בי ותנחת עלי ידך: יאין־מחים בבשרי מפני 1זעמך אין־שלום בעצמי מפני חטאתי: י׳ כי עונתי עברו ראשי כמשא כבד:כברו ממני: !"הבאישו'נמקו חבורתי מפני אולתי: ינעויתי שהותי עד־מאד כל־היום קדר הלכתי: ה כי־כסלי מלאו נקלה ואץ־ מתם בבשרי: ט נפוניתיונדכיתי עה־מאד שאנתי מנהמת לבי:• אדני נ5ךןד כל-תאותץא3חתיממןי לא־נסתרה: יא לבי בהרחה עובניכחי ואוד־עיני נם־הם אין א?: 'נאהבי:וודיימננה ננעישמהו וקרובי מרחק עמת: « מקש! 1 מבקשי נפשי והרשי רעתי דברי חוות ומרמות בל־היום.יהגו: יי ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתוה־פיו:' טי ואחי כאיש 1־אשר לא־שמע ואין' כפיו תוכחות: טי כי־לך יהוה הוחלתי אתה תענה אדני אלהי: יי' כי־אמרתי פן־ישימחו־לי במוט רגלי עלי הגדילו: יח כי־ אני לצלע'נכון ומכאוכי נגדי תמיד": יטבי־עוני אגיד אדאג מהטאתי: כ ואיבי ח;ים עצמו ורבו ש?אי שקר • דבש אחר ׳pme. ומשלמי כא ומשלמי רעה תחת טובחישטנוני תחת רדופיטוב: ־־ אל־ףנעובני יהוד־, אלוץ אל־חךקק ממני:« 10117־ למורתי;אתי תעי™,: לט א למנצח לידיתון מןמור לתך: ב אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה ־"לפי מחסום בעוד רשע : T - :־ V ן * : •( J• J JT : Í V ־ : JT T V : A לנגדי: ג נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר: :J•• v:|v T * .1 • :j- v:1vv. w I•: V • • ס 1T : V f יחם־לבי 1 ?קרבי בהניני ת?ער־אש דבךוזי בלשוני: ר הודיעני 1 ;הוד,Í קצי י ומדת ;מי מד,־היא' אדעה מדד חדל אני: י הנה מפחות׳ו ?תתרי.W והד כאלז «יד אךכל־הבל כל-אדםנצב מלה:. אךטנלם׳ "לילי־ איש אך־הבל:הממן.יצבה ולאדלע מי-אספם: " ו.עתה מה־קויתי אהד תוחלחי לך היא : = מבל־פשעי הצילני חרפת נבליאל״קשיימני: ;נאלמתי לא אפתדדפי?' אתה זגעןיח:־» והפר מעלי ננעך מתנרח,ידך אני כל;תי: ■נ בתוכחות על־עון 1 ;סרת איש.מזמם כעש חמודו אך הבל‘ ?ל־אדם מלח: ;־ שמעה קפלתי 1 יהוד ושועחי 1 האזינה אל־דמעחי איל־תחרש פי נך אנכי עמך תושב ?כל־אבותי: יי השע ממני ואבלים בטרם אל ך ואת?:־ מ א למנצח לדוד מזמור: ב ר!וה קויתי.יהוה ניט אלי לשמע שדנתי: ויעלני! מבור שאון־מטיט חיון1יר)ם על־ סלע רגלי כונן אשרי: י דתן בפיו שיר חרש תחלה לאלהינו האורבים וייראו ויבטחו ביהוה: ה אשרי הגבר אשר־שם הוח מלטחו ןלא־פנה אל־ןהביםושטי מב. j רבות עשית 1 אתה 1 יהוח אלדד נפלאתיך ומחשבהיך אלינו אין 1 ערך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר: י זבח ומנחה 1 לא־חפצת אונים כרית לי עולה וחטאה לא שאלת: ח אז אמרתי הנה־באתי במגלת־ספרכתוב עלי:7לעש1ת:ךשנך אלהי חפצתי ותורתי ?Ü ,ró : י ?׳|וךחי צדקו ?קהל רב ל<ה שפחי לא אכלא :היי׳ יזוז• ו׳. לידותח הרי. אתה 584 תהלים מ מא מב אתה ידעת : יא צדקתך לא־כפיתי 1 בתוך לבי אמונתןיזסשוזער1ןי אט־תיילא־נחדי׳י י9חל לקהל רב: י־ אתך, להוד־, לא־ךכלא רךמיץ ממני הקדן־ ואמתך תמיד:צרתי: יג כי אפפהנליו רעות עד־אין מספר השיגוני"עונתי ולא־יכלתי לראות עצמו משערות ראשי ולבי עזבני: יירצה יהוד לדצילד ידלה לעזרתיהושת: טי יבשו ויחפרו 1 :חד מבקשי נפשי לפפותה :פגו אחור ויבלמו חפצי רעתי: ט; ישמו על־עקב בשתם האמ-ים לי האחו האח: ישישו וישימהו 1 בך כל-מבמשידיאמת תמיד/דל יהוד, אךבי תשועתץ: ■ח ואני 1 עני וא־?יוןאדנ: ;חשב-לי עזרתי ומפלטי אתה אלך,י אל־תאהר: י מא א למנצח מזמור ללוד: ג אשלי משכיל אל-לר ביום רעה ימלטהו יהוד: גיהוה 1 ;שמרהו ויחיהו יאשר בארץ ואל־תתנהו בנפש *ביו: י יהוד, ;בערנו על־ערש דר כל־משבבו הפכת בחלןו: י, אד אמרתי;הוד, הנני רפאה נפשי כי־הטאתי לץ: י איבי:אמדו יע לי ?הי ימות ואבד שטו: ־ ואכב־בא לראותושוא ידבר לבו יקבץ-־און'לויצא לחוץ;דבר: "!'חד עליתלחשי בל־ שנאי עלי 1 יחשבו רעה לי:= דבר־בליעל;צוק בו יאשר שלב לא-יוסיף לקום: י נם־איש שלומי 1 אשר־בטחתי בו אוכל להטי הגדיל עלי עקב: י יא ואתה ידוה הנני והקימני ואשלמה להם: -נ בזאת;דעתי כי-חפצה בי כי לא־״יריע איביעלי: ך ואני בתמי תמכה 3י והריהי W לעולם: יי ברוך יהודזו אלס ישראל מהעולם ועד השלם אמן׳ יאט!: ספר שני מי א למנצח משכיל לכני־קרח: נ סלל תערג על־ אפיקי־מלם כן נפשי תערג אליץ אלך,ים: נ צמאה נפשי 1 לאלו:,’0 לאל חי מתי אבוא ואראה פג; אלהים: יפסיד ואשר קרי. לי חדלים מב מג מד רצג לי דמעתי לחם יומם ולילה באמד אלי כל־היום איה, T j- •• , VJjl .* T :AT T ,JT V V( J• tT I# ־ V,/ אלהיך: ה אלה אזכרה 1 ואשפכה עלי 1 נפשי כי אעביר 1 כסך אדרם ער־בית אלד,ים בקול־הה ותוהה המון חוגג: י מה־תשתוהחי ו'נפשי ותך,מי עלי הוחלי לאלהים כי-עוד אודנו ישועות פניו: י אלהי עלמפשי תשתוחח על־כן אזכרך מארץ ירדן והורמונים מהר מצער: יתהוס־ אל־תהובב קורא'לקול צנוריך כל־מקבריך ו#' ?<' עברו: ט יומכם 1 ןצוה יהוה וחסרו ובלילה שירה עמי תפלח לאל חיי:1, אומרה 1 לאל סלעי" למה שכחתני לטה־קדר אלץ בלרוץ ארב:■» ברצח 1 ??®מורני חו־פוני צוררי באמרים אלי כל־היום איה אלהיך: יב מה־ תשתוחהוינפשי ומה־תהמי עלי הוהילי״לאלהים כי־ : • - : • ,- v T V* V: IV •*י • ) • • עוד אותו ישועת פני ואלהי: מג א שפטני אלך,ים í וריבה ריבי מנוי לא־חסיר מאיש מהמדד ועולה תפלטני I ניכי־אתה ו׳אלהי מעזי למרר !־התני למד,־קדר אתהלך בלרוץ אויב: ־ שלח־־אוךןר !אמתך המה ינחוני יביאוני אל־־הו—קרשך ואל" משכנותיתי ואבואה 1 אל־מזכח' אלך,ים אל־אל שמחת גילי ־ואודך בכנור אלהים אלהי: ה מד,־תשתוחחי 1 נפשי ומד,־תדמי עלי הוחילללאלהיבם כי־עוד אודנו ישועת V* |V , f לר AV J • ♦ • J• JT : < פני ואלדד: מך־ א למנצח לבני־קדח משכיל: ב אלהים 1 ?אןנינו שמענו אבותינו סיפרו־לנו פעל פעלת בימיהם בימי ,קדם: נ'אתך, 1 יךךו נרם חורשת ותטעם תרע לאמים ותשלחם:'י כיו לא בחרבם 'ירשו־ארץ וזרועם ‘־לאהושיעה למו כי־ימינך 1ןךו?ך ואור פניך כי ךציתכם: י׳ אתדרך,וא מלכי אלהים צוד, לשועות יעקב: י כך צרינו נננח בשמך נבוט קמינו: ז כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני: ח כי הושעתנו מצרינו ומשנאינו הבישות: באלהים 686 תהלים מד מון ט באלדים הללנו כל־היום ושמך 1 לעולם נודד, פלה: י אף־־זנחת ותכלימנו ולא־תצאבצבאותינו":'יא השיבנו אהורמני־צר ומשנאינו ישסו לטוי: יבתתננו כצאן'מאכל ובגדם זריתנו: יג תמכר־עמך בלא־הון ולא־רביה במחיריהם: יי תשימנו דו־פה לשכנינו ’לעג וקלם לסביבותינו: טי תשימנו" משל בגרם מנוד־ראש בלאמים: טי כל־היום בלמתי נגדי ובשת פני כפתני: יי מקול מהרף ומגדף'מפני ארב"ומתנקם: יח כל־״ואת באתנו ולא שכהנוך ולא־שקרנו בבריתך: יט לא־נסוג״אחור לבנו ותם אשרנו מני ארחך: כ כי דלתנו במקום תנים"והכם עלינו בצלמות: נא אם־שכחנושם אלהיט ונפרע כפינו לאל'זר: כב ־-א אילים náppffi בייהוא ידע העלמות'לב:« כהנליך התנו בל־היום נחשבנו כצאן טבחה: כד עורר,ולמה תישן 1 את! הקיצה אל־תונח לנצח: כי, לטה־פניך תסתיר תשכחינו ולחצנו: ני כי שחה לעפר נ?שני יבלר׳ לארץ בטננו: ני קומה עזרתה לנו ופתו ?מען חסדך: מה א למנצח על־ששנים לבני־־קרח משכיל שיר ידידת: ב רחש לבי וידבר טוב‘אמר אני מעשי למלך לשוני עטו סופר מדיר:/ יפיפיתמבר אדם דוצק״חן ?שפתותיך על־כן בר?!? אלהים'לעולם! י מיד ליומי על־הך נכוה הולך הדרך: י׳ הדרך 1 צלה רכב על־ יבר־אמת וענוה־צדק וחורך נוראות!מינך: י הציך שנונים עמים תהתיזד .יפלו בלב ארבי דמלך: ז כסאזי אלהיט'עולם וער'שבט מילזרשיבט'מלכותך: ח אהבת צדק ותשנא רשע על־כןומעןםך אלהיט אלהך W ששון מחבריך: 0 מר האהלות קציעוח ?ל:ב?דר*יך 19־ היכלי שן מגי שימהוך: י בנות מלכים ביקרותיך נצבר■ שנל לימינך בכתם אופיר:' שמעי־בת וראיה?י אזנו ועזכחי עמך ובית אביך: ע ו!תאו המלך יפ;ך כי־הוא חכך ף נדטש. אדניך תהלים מה מו טז טח רצד אדנוךוהשתחוי־לו: ע ובת־צד 1 במנוחה פניךיחלו עשילי 06: ייכל־כמדד^בת־מלך^דמהממשבצותוהב למשה 5 "לךקמות תוכל למלך בתולות אחרית ךעותיר, מובאות לך:» תובלנה בשמחת וניל תבאינת בהיכל מלך 4 -! החת אבתיך יהיו כלך תשיתמו לשרים לכל־ךאךץ: ״ אומרה שמך לכל-דד ודד על־לן עטים ;הותך לעלם ועד: מו ־־ למנצח לבני־קהח על־עלמות שיר: נ אלהינם לנו מסטר, ו״ע־ו עורה מנרות נמצא מאד: יעל־כן'?יא־ נירא להמיר ארץ ולמוט הרים בלב ומיס: ייחמו :חמדו מימיו ירעשדהרים לגאותו סלה! ״ נדר פלניו ,ישמחו עיר־אלהים קדש לשלני עליון: יאלהיםבקרביי ללרעמוט ועורה אלד,ים לפנות בקר: ז המו נוים מטו ממלכות נתן לקולו. חמוג ארץ: לך1ה לבאות עמנו משנב לנו אלהי ועקב סלח: ־ לכו חוו מפעלות יהווה יושר־שם שמות בארץ: י משלית מלהמותעד־קצה הארץ,קשת,ישלח וקצץ חניוז מלות ושרף באש: ’8הרפו ודעו כי־אנכי אלך,ים אתם בנוים אתםבארץ: י,ירוה צלאות עטנו משגב לנו׳אלת ועקב'סלה:"' 0ז» למנצח לבני־קדח מוטור: נ כל־העמים תקעו־ ?־ף הריעו לאלהים לקול תה: ג כיתזוה על:מ נירא מלך גדול על־כל־הארץ: י _יךבר עמים תחתינו ולאטים rop רנל,ינ1: יולחר־לנו את־נחלתנו את ?און יעקב אשר־אהב סלה: י ללה אלהיט בתרועה ירוה בקול שופר: י 1מת אלהיט ומרו ומת למלכנו ומת:״ כי ?לך כל-הארץ אלהיט ומת משליל: ־ מלך אלך,ים 2ל־ תם אלהים ןשבועל־כפא קדשו: י נתבי עמים! נאספו B& אלהי אברהם בי לאלה,ים מנני־ארץ*מאד נעלה: 0ח א עזיר מזמור למי־ק־רח: ב גדול ;הוה ומהלל תש אחר w־p . יי׳ מ׳ש. מאך יי JT 588 תהלים מח מט מאד בעיר אליהינו ההקדשו: ג יפה נוף משוש כל־ הארץ רר־צףירכתי צפון קרית מלך רב:‘יאלעם באו־מנותיה נודע למשגב: ה כי־הנה המלכים נועדו עברו’ייחדו’: י המה ראו כן תמהו נבהלו'נחפזו: ז רעדה אחזתם עם היל כיולדה: !וברותרןדיס תשבר אניות תךזקיע:'"מכאער עמענוו כן ראינו בעיר־יתה צבאות כעיר אלהינו אלהים יכוננה עד־עולם מלת : י דמינו אלהים הסרך ביןרב היכלך: יי׳ ?ע?וןי אלהיס כן (?לילתך .על־קעי־ארץ צדק מלאה למיגך: ■נ לעמהו הר־ציון תגלנה בנות יהודה למען משפטיך: י: סבו ציון והליפוה ספרו מנהליה: ׳!־ עיתו לבכם 1 להילה פפנו ארמנותיה למען תספרו לתר אהרון י: = כיי זה í אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהבבו על־מות: מם א למנצח לבני־קדח מןמור: ב שמעו־־זאת בלהעמיס האזינו כל־ישבי חלד: ג iם■בני אדם גם־בני־איש יהד זעשיר' ואבדן: י פי ידבר הכמות ומות לבי תבונות: ה אטה למשל אזני אפתח בטור חידתי: ו למה אירא ־־» V *’ • T JT T 1 JV : ־( : • •| T *V TJT |• T בימי רע עון עקבי יסבני: י הבטחים על־חילם וברב עשרם :תהללו: ח אח לא־פדה .יפדה איש לא־־תן לאלהים כפרו: ט דקר פדיון נפשם וחדל לעולם:יי ויחי־ ^וד לנצח לא:ראה השחת: יאכי יראה והכמיסימותויהד כסיל ובער יאבדו ועזבו לאחרים חילם: יב קרבם בתימוו לעולם משכנתם לדור ודד קראו בשמותם עלי אדמות: יג ואדם ביקר בל־ילין נמשל כבהמות נהמו: יי זה דרכם כסל למו ואחריהם 1 בפיהם ירצו סלה: ® כצאן! לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים 1 לבקר וצירם לבלות עאול מזבל לה « אך־אלהים יפךה־נפשימיך עאול כי ן5ןהני סלה: i אל־תירא כיתנער && כי-ירבה כבור 3יקנו:׳״כי לא;מותו:ng הכללא־:ךדאחתוכבות: וצורם נך . כי תחלים מט נ נא רצח יט כי־נפשו בחייו יברך דודך כי־תיטיב לך: כ תבוא עד־ דור אבותיו עד־נצח לא יראו־אור כא אדם ביקר ולא T . J־־׳ J : lT •v JT T I : » J ;בין נמשל כבהמות נדמו: 'נ"מזמור לאסף אלויאלהים ירוה דבר רקרא־ארץ ממזךדדשמש עד־מבאו: ב מציון מכלל־יפי אלך,ים הופיע: ג יבא אלהינו ואל־יהרש אש־לפניו תאכל וסביביו ;שיעדר, מאד: י יקרא אל־השמים מעל ואל־הארץ לדין עמו: י׳ אספו־לי המידי כדתי בדיתי עלי־ובח:! הנידו שמים צדקו כי־אלהים 1 שפט הוא סלה: "שמעה עמי 1 ואדברה,ישראל ־ואעיךה בך אלך,ים אלהיך אנכי: ח לא על־־זבהיך אוכיהך וןנולתיך לנגדי תמיד: ט לא־אקח מביתך פר ממכלאתיך _עתוךים: י כי־לי כל־היתו־יער בהמות בהררי־אלף: יא ידעתי כל־עוף׳הרים וזיו שדי עמך: יב אם־אךעב לא־אמר לך כי־לי תבלומלאה: ג האוכל בשרי אבירים ודם עתודים אשתה: ’יי"ובה לאלהים תורה ו1?לם“לןןליוןןךריך: ־יקראני 1ביום צרה אחלצץ ותכבדני: « ולרעב 1 אמר אלהיט מה־לץ לספר ח5ןי ותישא בךיתי עלי־פיןי: י■ ואתה שנאת מוםך ותשלך דברי אחריץ: י" אם־ראית ננב ותרץ עמו ועם מנאפים 1ו?לןץ: « פיך שלחת ברעה 1לשו?ץ תצמיר מרמה: ועשב באתיץ תרם-בבן־אמץ ותתז־דפי: « אלה,עשית 1 והח־שוזי דמית ה;ות־אה;ה כמוץ אוכירץ !אערכה לעי(;ץ: ־נ בינו־נא ואת שכחי אלו־ פךאמרך־ ואין מציל: ־־זבח תודה;כבתני!שם דרך אראנו בישע אלהיט: נא« למנצח מזמור להור: ־ בבוא־אליו נתן הנביא כאשר־בא אל-בת־שכע: ־ הנני אלהיט בהמיץ כרב רחמיך מהד, פשעי: י הרבה כבםני מעוני ומחטאתי טהרני: הכי־פשעי אני אדע וחטאתי נגדיתמיד: ילך r־r« ־ t ;־ •j ״8 ,át ■י I: , !• t j•:r • t» חרב קרי. לבדך 590 תהלים נא נב נג לבדןיוחטאתי והרע בעיניך עשיתי למק תצדק ברברך תןכה?ש?טןי:« הן־בעוון חוללתי'1?חטא,יחמתני אמי: ח הלאמת חפצותמטדוות ומסתם חכמה תודיענת־תחטאני ?אזוב.ואטהר תכבטני ומשלג אלבין: י השמיעני ששון [שמחה תגלנה י עצמות לבית: ■א הסתר פניך מחטאי !בל־שנתי מחה: ■נ לב טהור ברא־לי אלהיט ורוח נכון חדש מקרבי: ■נ אל־תשליכני מלפדך ורוח זקלשך אל־ תקח מימני: יי השיבה לי'ששון לשעןד ורוח נדיבהתסמכני: סי אלמדה פשעים דרכיך וחטאים אליןי:שובו: m הצילני מדמים ואלתם אלתי תשועתי תת ן לשוני צדקתך: ׳■אדני קופת ת?תח ופי:ניד תהלתך: י״פיולא־תד&יץ זבח ואתנה עולה לא תךצה:’־ ומחי אלהים רוח נשברה לב־נשבל ונדבה אלהיט לא תמה: ־ היטיבה כרצונך את־צלן תבנה חומות:תשלם: ־» אז תלפץ ובחי־צדק עולה וכליל או:עלו על־מזבחך פרים: נבא למנצח משכיל לדוד: ב בבוא 1 דואג האדומי• תך לשאול דאמרלו בא חד אל־יבית אחימלןת״ימה-תתחלל ברעה לגבור חסד אל כל־חןום: יהוותתהשב לשונ״ך כתער מלטש יעשה דמיה: ה אהבת רע מטוב שקרו מדבר צדק סלה: י אלמה כל־דמרי־בלע לשון מלמת י נם־אל:תצך לנצח:חתך דפלך מאחל ושלשך מארץ הקם סלה: ח וידאו צדיקים דיראו ועליו ישחקו: ט הנך, הגבר לא ישים אלד,ים מעוזקועטחבךביעשרו יעו מחולו:•ואנ: 1 מדת רענן בבית אלהיט בטלתי בחסה־ אלהים עולם ועד: •א ?!ולך לעולם מי "עשית ואקוד, שמך כי־טובננל חסידיך! נג« למנצח עללמחלת משפיל ללוד: נ אמר נבל בלבו אין אלהיט השחיתו וחתעיבו עול אין עשר,־טוב: נ אללים מש«:= השקיף על־בני־אדם לראות תש מ׳8 ™י ׳יירק משכיל תהלים 53 נד נוז רצו משפיל דן־ש את־אלהים: י פלו ם־נ;חדו נאלחו אין ,עשה־טוב אין נם־אחד: י■ הלאךיךעו פעלי און אכלי,;!טי אכלו להם אלחם לא.קראו: י ap פחח־פדוד לא־ היה פחד פי־אלהים פזר עצמות הנך הביש™ פי־ אלך,ים באפס: י מי־:תן מציון :שעות ישראל כשוב אלחם שבות עטו;נל לעקב לשמח :שלאל: נד א למנצח במינות משפיל לדוד: נ פבוא הזיפים ::אמרו לשאול הלא דודמסתתר'עמנו• נאלחים כשמך הושיעני ובנמלהןי תחנני: י אלחם שמע תפלתי האזינה לאמלי־פי: י■ פי וליםו,קמ1־עלץעריציםפקשונפשי לא שמו אלחם לבדם סלד,: י הנך: אלחם עזר לי אדני ?סמכי נפשי: י:שוב הרע לשלח ?אמתך הצמיתם: ״ בנדבה אן?חה־לך אוהלי שמך להוד־, פי־טוב: ־ פי מכל־צרך. הצילני !באיבי,לאתה.עינן: נד! א למנצח בנגינות משכיל לדור: ־הארנה אלך,ים תפלתי ואל־תהעלם מתחנת׳: נ הקשיבה לי וענני אדיר בשיחי ואך,ימה: י מקול אויב מפני עקת רשעכי-למיטו .עלי אוןובאףלשטמוני: י.לב/יחל בקלפי ואימות מות :עלו על:: י יראה,:רעד;בא כי ותכבני פלצות: < ואמר ?י־ותךלי אפר כיונה אעופה ואשמה: י׳ no ארחיק נלד אלין במדבר סלה:= אחשה מפלט לי מקולו סעד, ?פער: י בלע אתי פלג לשונכם פי־ראיתי המם וריב ?עיר: יאיומסולללה :?ובבד־, על־הומתיך, ואך ועמל ?קלבת י־ הוות ?קרבה ולא־;מיש מלהיבה תך ומרמה: י; כי 1 לא־אלב:חלפני ואשא לא־משנאי עת לגדיל ואסהך' ממנה ד ואתה אנוש כערכי אליפי ומ:דעי: ־י אשר .:הלו נמעיק סול ?בית אלד,ים נהלך ברנש: ־י ושימותו עלימו ירח שאול חלם פי־רעות במנורם בקרבם: יי אני אל־אלחם אקרא ויולה יושיעני: י" ערב ובקרי!^המם חיב ידי, י*ד»0ותיןרי, אשיחה אשיהה ואדמה וישמע קולי: ים פרדה בשלום נפשי מיוךם־ל''בי״ברבים הי! עמדי: כ״שמעואל1 ויענבם רשבarp סלהואשך אין חליפות למו ולא יראו אל־ים: נא שלח חיו בשלמה הלל בריתו: כב חלקו ו מהמלח פיו וקו־ב־ילבו רם דבריו משמן והמה פיתחת: ע'השלך על״יחהויהבך' והוא יבלכלך לא־™ לעולם מוט לצדיק: כי ואתה ואלהים 1 תורדט לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא־יחצו ימיהם ואני אבטח־בך: ▼ •I T - ; V * - : -jV:|V r : • ( j ץ נו א למנצח ועל־־יונת אלם רחיקים לדוד מכתם באחיו י ו • ־־ "v:!v : • J* T : I • : V w . אותו פלשתים בנת: בחנני אלהים כי־שאפני אנוש בל־ היום לחם ילחצני: ג שאפו שולדי כל־היום בי־לביבם לחמים לי מרום: י הם אירא אני אליף־ אבטח: ה באלהים אהלל דברו באלהים בטוחתי לאאיךאמהחנשה בשר לי: יבל־היום דברי יעצבו,על: כל-טחשבתם לרע: רנורוויצפינו המה עקבי ישמרו כאשר קוו נפשי: תעל־ און פלט־למו באף עמים 1 הורד אלך,ים:'ט נד ספרתי, אתה שימה דמעתי בנאויך הלא בספרוזך: • אוו:שובי אולכי אחור ביום אקרא והךדעתי פי־אלהים לי: יא באלהים אהלל דבר מהוה אהלל דבר: ־־ באלהים בטחתי לא אירא מה־יעשה ארם לי: ינ עלי אלהינם ?הריך אשלם תורותלך: ל כי הצל: :פלטי ממות־ הלא רגלי מהחי להתהלך לפני אלחם באור החיים: , נז א למנצח אל־תשרות לחך מטתם בברד מפנן' שאול במערה: -י הנני אלחם והנני בי כך רוסיה נפשי ובצל־כנפיך אחסה עה־״יעבה דוה: נ אקרא לאלהים עליון לאל נמר,עלי: י לשלח משמים 1 הושיעני הרף שאפי סלדה ישלח אלך,ים חסדו ואמתו: י■ נפשי 1 בתוך לבאם אשכבה להטים בנן־אהם שניהם חנ:ת לחצים ולשונם חרב הדה: יחמחעל־חשמלם :נלחים % בל־ yw ירי • הארץ ך ■י״ ־ ?־ז .׳ ־־־׳ ir &}"* ־־-׳-ין ;?ך 1.1/íN׳37 [uj u־ אשירה ואומרה: ט;נורה כבורי שרה הנבל וכנרר אשרה שחר: יאוליןי בעמים 1 אתי אומרןל בלאמים: יאכי־גרל עד־שכדם הפדןי ועד־שהקים אמתה: ערומה .על-שמים אלד,ים על כל־הארץ מגיסי I י ׳ ' נח» למנצח אל־תשחת לדוד מבתם:= ד,אמנם אלם ....... . • T v f ׳ • • *I •ן V t : v צךק תדבחן מישרים תשפטו בד אדם: גאף־בלב עולת תפעאן בארץ חמם ידיכם תפלסון: י זח רשיעים מלחם חננו מבטן דבלי בזב: י. חמת־למו בדמותי חסת-נחש במו־פתן חרש,’אטם אזנו: י אשר לא:ישמע לקול ?לחשים חובר חברים מחבט: זיאלהים הרם־שנימו בסיסו מלחכות בפילים נחוץ 1 וחוח: ":?אסופמו־מים .יהחלבו־למו :!ץ־ך חצו בסו:תסללו: ט כמו'שבלול תסס :הלך נפל אשת בל־חוו שמש: י בטרם יבינו סירתיבם אטד כמו־חי כמו־חרון ’שכרנו:-'ישמח צדיק בי־חזח״נקם פעמיי :,רחץ בדם הרשע": -נ ויאמר אדם אך־סרילצדיק אך.יש־אלחיס שפטים בארץ: נט » למנצח אל־תשחת לדוד מבתם בשלח שאול לשמרו את־הבית להמיתו: נ הצילני מאיםואלהי ??הקוסמי חשנבני: נ הצילני מפעלי און ומאנשי דמים הושיעני: י בי הנה ארבו לנפשי,ימח,עלי עזים לא-סשעי ולא־חטאתי:הורי: "'בלילעון:רצון ויכוננו עורה לקראתי וךאה: י ואתה יהוה-אלהים צבאוח "אלד,’ :שראל הקיצה לפקד בל-הנדם'אל-תחן'פל-בגדי אוץ סלה: ׳,ישובו לערב,יהמו ככלב זיסובבועיר:'" הנהו iW בפיהם הרבות בשפתותיהם כי-מי שמע:״ ואתה .יחה תשחק־למו תלעג לכל־נוים: י עזו אליך אשמרה כי־אלהים ?שנבי: ’"אלהי חסדו:הרסני אלהים'יראני חציו נץ'. חסדי קרי. * י ׳־ בשוררי' " 594 תהלים נט ם סא ?שודדי: * אל־תהתם 1 פן־לשכחו עמי הניעמו בחילך והוך־דמו מגננו אתן: יג חטאת־פימר דבר־־שפתימו וללכת מאונם ומאילה ומכחש יספרו: יי בלה בהמה בלח ואינמו וידעו בי־אלהים משל ?לעקב לאפסי הארץ סלה:« ולשבו לערב:המו ככלב ויסלבבו עיר: =• המה ינועו! לאכל אם־לא לשכעו דלינו: י׳ ואד 1 אשיר ע!ך וארנן לבקר חסדך כי־תית משנב לי ומנום בלום צר־ לי: יי׳ עזי אליך אומרה בי־אלהים מעונבי אלהי הפת: ם א למנצח על־שושן עדות tirop לתר ללמד: 3 בחצותו 1 את אולם נדרים.ואת־ארם צובה דשב יואב עך את־אדום מיא־מלח סניף עשך אלף: י אלמם ונחתנו פרצתנו אנסת השובב לנו: י היעשותה ארץ ?צמתה יפה שבריה כי־מטה: יי הראית עמך קשה חשקיתנתלן תרעלה: י נוסתה ליראיך נם להתנוסס מפני m ?,ליי: 1למק -TTJW? ה1ש;עה ;?".ו: י אלהיסו דבר בקישו אעלזה אחלקה ש?ב= ועמק סכות אסדר: ט לי נלעד 1 ולי מנשה לאפרים מעוז ראשי יהודה מהקקי: י מואב 1 סיר רחצי על־אדומ אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי: ׳« מי לבלני עיר מצור מי נחג; עד־אדום: י־ חלא־אתה אלהים!נחתנו ולא״־תצא אלד,ים בצבאותינו: י־ הבד,־לנו עזרת מצר ושוא תשועת אדם: •י באלהים נעשה־חיל והוא לבוס צרינו: םאא למנצחועל־ננינת לדוד: נ שמעה אלד,ים דנתי הקשיבה תסלקי: ־ מקצה הארץ 1 אתך אקרא בעטף לבי בצוהיתם ממני מחני: י כי־תית מחסה לי מנרל־ עז מ?ך ארב: יאמרה באר,לך עולמים אחסה בסתר כנפיך סלח: י בי־אתה:אלד,ים שמעת לנדרי נתת ירשת לראי שמך: ׳:מים על־ימי־מלך תוסיף שנותיו ?מרדד ודר: ":שב עולם לפר אלהיס חסד ואמת מן לנצרהו: יגיעון קרי . *' במקום ה׳ . וענגי כך. p בן 1 אזמולה שמך לעד לשלמי נדרי;101 לוס; סב א למנצח על־יחתוץ מזמור לתך: ב אך אל־ אלהיט f דומיה נפשי ממנו ישועתי V ג אך־הוא צוךי וישועתימש־נבי לא־אמוט רבה: יעד־אנה 1 תהותתו עלאיש תרצחו כלכם כקיר נטוי נדר הדחויה: ה א זי T nT< | /•: V : T" ־! l| A ~:r< | y •• : VT T TT I••: V >v . •־ T מהבל יחד: יא אל־תבטחו בעשק ובגזל אל־תחבלו חיל 1 כיתוב אל־תשיתו לב: יב אחת ודבר אלהים שת:ם־זו שמעתי כי־עז לאלהים: ע ולד־אדני חסד כי־אתהו תשלם AT T : • • •־I •ן :11 5" V AT JT •| ־• S T ־• לאיש כמעשהו: : •j : ־•!:־ ••1 סגא׳מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה: באלהיסו *n$á לך ונפלח כטף לך בערי בארץ־צ־ה ןע;ף כלי-מלס:1 כן בקדש תזיתך לךאות עזךוכבודלך: י בי־טוב חסדךמדזללם שפתי ישבחונך: י. בן אברכך כחלל בשמך אשא כפי: י כמו ד!לב1דעזן תכיע נפשי וכיפתי תנות ותלל־פי: י אם־זכרתיך.על־ יצועי כאשימרות אתה־בך: י׳ כי־הלית ןנןרתדי לי ילצל כנפלך אתן: ־»ךבקה נפשי אתריק כי המכהלמינר: י והטה לש,^׳ W «5W ,:באי ?מייימח: " לנלרדי על־לדי־חלב מנת כעלים י,תלו: י־ והמלך לשמת באלהים;תהלל בל־הנשבע בו כי לפכר פי חםדי־שקר: סד « למנצח מלמוד להוד: ־ שמע-אלהים קול; כשיחי מפחד אויב תצר חיי: ג תסתירני מסוד מרעים מרגשת פעלי און: י אשר שננו כחרב ?י®1™ יירו" חצ= מי מר: יי לירותבמסתרים תם פתאם ירחו ולא ייראו : ליהזקו־למו 1 דבר רע יספרו לטמון מוקשים אמרו מי יראה־למו: ז יהפשו־עולת תמנו חפש מחפש וקרב איש ולב עמק: ח וידם אלהים חץ פתאכם היו מכותם: ט ויכשילחו;נלימו לשונם יתנול־דו כל־ראה בם: י היראו כל־אדם רגידופעל' אלחים־ ומעשהו השכילו: יא:שמח צדיק ביהוד, והסד, בו ויתהללו בל־לשרי-לב: י " סד,א למנצח מזמור לחד שיר: נ לןי דמיהתהלהו אלהים בצלן ולק ישלם־נדר: ג שמע הפלח 17ךיף־ בל־ בשר יבאו: י דברי עונת גברו מני פשעינו אתה תכפרם: T i T : ״f : J :י : T ” ־ T • :־־• ** כל־לןצר~ארץ דם דחקיס: ■מבין הריס?כחו נ■ ך בנבורה: ״ משביח ושאון ימים שאון נליהם והטון לאמים: ־ היראו 1 :שבי קצותימאותתיק מוצאי בקר'וערב הרנין: י פקדת הארץו1תשקקה רברתתעשתה פ־לג אלחם מלא מים הבין דננם כי־כן תכינה: "תלמיד, חה נדות נחדד, ברביבים המנננה צמחה תברך: •נ עבירת לזנת טובת! »mi? T?F דש!:,/'!W נאות מדבר וניל גבעות תזחגדנה: יי לבשו כריסו הצאן!עמקים :עקפו־ בר יתרועעו אף־:שיח:J ""סו א למנצח שיר מזמור הריעו לאליהים כל־חארץ ♦ ב זמרו כבוד־שמו שימו כבוד תהלתו: ג אמדו לאלהים מדה־נורא מלנשיך ברב עזך יכתשוילןי איביל י יל־ הארץ 1 לשההוו לך ויומרו־לך לזמרו שב,ך סלה: י. לכו וראו מפעלות אלהים נורא עלילה על־בני אדם: י הפך ים 1 ליבשה בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו: י משל בגבורתו 1 עולם עיניו בגרם תצפינה הסוררים 1 אלקירימו למופלה: "’בךכו.עמים1אלהינו ולשמיעו קול תל,לתו: תהלים פו פז סח tom צי השם נפשנו בחיים ולא־נתן למוטרגלנו: י כי־סהנתנו אלדים צלפתנו'כצךף־כסף: יא הבאתנו במצודה שמת מועקה במתנינו: יב הרכבת אנוש לראשנו’באנו באש ובמים ותוציאנו לחיה: ע" אבוא ביתד בשלות אשלם קי נדרי: יי אשר־פצו שפתי ודבר־פי בצר־לי: טי עלות מחינם" אעלה־לך עם־קטךת אילים אע&ה יבקר ?PJ-.עתודים סלה: טז לכו־שמעו ואספרה בל־וראי אלהיכם •אשר יעשה לנפשי -י. אליו פי־קראתי nnnbbrn לעוני: יח און אם־ראיתי בלבי לא ישמע אדני: יט אכן שמע קולרים הרןשיב פלול הפלר,י:'כ ברוןי אלרים אשר לא־ להסיר תפלתי וחסדו מאתי: סז א למנצח בנגינות מזמור שיר: ב אלהים:הננו ויב רכנו יאר פניו אתנו סלה: ג לדעת בארץ דרכך בכל״גוים לשועתך: ייוחך עמים 1 אלהים יודוך עמים כלם: י׳ ישמחו ויתנו לאמים כי־־־תשפט עמים מישר ולאגדם! בארץ, תנחם סלה: י יודוד עמים! אלהים רדוד'־עמים עלם: י ארץ נתנה יבולה יברכנו אלחים אלהינו: ״ לברכנו אלהים וייראו אותו בל־־אפסי־ארץ: סח א למנצח לדוד מזמור שיר: בלקוסאלהים יפוצו אויביודנוסו משנאיו מפרו: גסהנדף עשן תנדףכהמם דונג מפני־אש לאבדו רשעים מפני אלהים: י וצדיקים ישמחו' יעלצו לפני אלד\ם ולשישלבשימההקיה שירוו לאל דים יזמרו שמו"סלו לרכב בערבות ביה שמו ועלזו לפנץ: יאביייתומים ודין אלמנות אלד,יםבפע1ן,קדשו: זאלדיסו מושיב יחידים 1 ביתה מוציא אסירים בכושרות אך־סוררים שכנו י צחיחה: ח אלהים בצאתך לפר עמך בצעדך בישימון סלה: ט ארץ רעשה 1 אף־שמלם נספו מפר אלהים זה סיני מפני אלהים אלחי ישראל: י גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה:יאח:תך ישבו :1-g-ag תבין בטו™!׳ לעני WKt wtN• המבארות צבא רב: -נ מלכי צבאית לידה לידה ™ בית הדורה שלל: ־י אם־תשבבוז בין שפתים כנפי יונה נחפה' בכסף:אמרותיה בירקרק חרוץ• סי טפלש עדיו מלכים בה תשלג בצלמון: ־» הר־אלהים WT לך נבננים והר־בשן: r קמחו הרצחן קרים נבננים ההר המך אלהיט לעמתו אף;יהווה ושכן לנצח: " רבב אלד,ים ךבתים אלפי שנאן אדני בם סיני בקדש: יט עלית למדום i &בית שבי לקהת מהנות באדם ואף סוררים לעזבן 1 יד, אלהים: כ בתך אדני יום 1 יוםיעמם־לנו האל ישועתנו סלה: נא האלולנויאל למודעות וליהודי. אדני T >•*־■ :בהלה: לי אם־הרנםוררשזהוושט יימדי^ W* כי־אלודם צורם ואל ?ל ון נאלם:•) *ויפתוהו ?פיה? !?לשונם למבדלו: *ולבבם לא־נטץעמו ולא נאמנו בבריתו: לחוהוא לחום 1 יכפר זעון;ולא ישחית והךבדה להשיב אפו ולאעעיר כל־חמתו: לטי רובד כי־בש־ריהמה רוחי הולך ולאבוב: זמ כמה ימרוהו בטךבריעציבוהו בישימון: מיא״וישובו וינפו אל וקדוש ישראל הלוו: מב לא־ זכרו את־ידו"יום אשר־־פדם מני־צר:Jמג אשה־שם במצרים אתותיו ומופתיו בשרה־צלן: מד רהפך לרם יאריהם ונווליהם בל־ישתץן; מיז ישלה בהם ערב נןאכלם וצפרדע' ותשחיתם דתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה: נ״קדך־נ ?ברד׳גפנם ושקמותם בחנמל: מי! רםר לברד בשרם ומקניהם לדשפים: מט ישלה־בם 1 הרון אפו .?גברה העם וצרה משלחת מלאם רעים:זנ יפלס נתיב לאפו לא־־חשך ממות נפשם וחיתם לדבר המיר: נא רך כל־בכור במצרים ראשית אונים באהלי־הם: נב רפע בצאן עמו וינהגם בעדר במךבר: גג!!™ם לבטח ילא פהדו ואת־אויביהם בסך. הים: זי ויביאם אל־גבול קדשו הר־וה קנתה ימינו: גי׳ ויגרש מפניהם! גויים ויפי״לם בהבל נחלה וישבן באהליהם שבטי ישראל: ני וינפו רמרו את־אלהים עליון ועדותיו לא שמרו: ני ויסגו ויבגדו באבותם נהפכו בקשת רמידה: "נח הכעיסוהו בבמותבס ובפסיליהם יקניאוהו: נט שמע אלהים ויתעבד וימאס מאה כלשי־אל: = המש משכן שלו אהל שכן ?ארם: m התן לש?’ עזו י.ותפארתו'?:ר:צה: כנהסנר' לחרב עמו!?נחלתו התעבה: « בחוריו אכלה־אש ובתולתיו לא הולל!: סי כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכי;ה: סה הקץ כישן 1 אהנ״י ?נבור מתר? ן מ״ן: יידן צריו ארור הךפ,־ת עולם נתן למו: ס״המאם ?אהל יוסף!?שבני י) חצי תספר . דגש אחר שווק. אפרים . אפר:ם 6< בהר: סחועחר אודשבט יתדה את־הר איון אשר אהב: סט ריבן כמו־רמים מקדשלכארץיסדה לעולם: ע רסחר בדוד עבדו ו;קההו ממכלאת צאן: w מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו'ובישראל נחלתו: עב וידעם כתם לבבו ובתכונות בפיו" ינחם:T עט א מזמור לאסף אלהים באו גויסו בנחלתך טמאו את־היבל קךשך שמו את־ירושלם לאדם: ב נתנו את-נכלת עבךיך מאכל לעוף השמ:ם בשר חסידיך לחיתו־ ארץ: ג שסכו דמם 1 כמים סביבות ירושלס ואין קובר: י תינו חרפה לשכנינו לעג וקלם לסביבותינו: י- עד־ מהיהוה תאנף לנצח תסער כמו־אש קנאתך: ישפך i ״ i = עןינו 1 אדהי ישענו על־דבר כבוד־שמך והציתו לכפר >על־הטאתינו0למען שמך; י למהוןאמרו הגרם איהאלהיהם;ודעבגילם לעינינונקמתדם־עבדיך השפוך: יא תבוא לפניך אנקת אסיר כגדל זרועך הותר ?;י תמותה: יבוהשב לשכנתו שבעתים אלרריהם חרפתם |שר חרפוך אדגן: יג ואנחנו עמך 1 וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדור ודר נספר ותהלתך: _ 3 א למנצח אל־ששנים עדותי לאסף מזמור: ב רעה ישראל 1 האזינה נהג כצאן יוסף ישב ד-סרובים הופקעה: J דרג ד י 1 4... זיי _y |T> TJ . v :־ • ••י־י ) :t• : 1 vt r* Te ••!־ד י:הוה אלהים צבאות .עד״מתי זעשנת בתפלת עמך. 1האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש: י תשימנו ?חן לשכנינו ליבינו ילעגו־למו: חיאלהים צבאות השיבנו [האר פניך ונושעה: ט גפן ממצתם ותסיע ותגרש גרם נגייס קרי י ותטעה 608 תהלים ם פא פב ותטעה: י פנית לפניה ותשרש &רשיךהוקמ6דאךץ: יא כ® הרים"צלה"וענפיה ארוי־אל:"יב תשלח קציריה עד־ים ואל־נהר יונקותיה: יג למה פרצת נדריה וארור, כל־עיברי דרך: ידיכרסמנה חויר מיער וויו שדי ירענדה: TJV:w | V|T •• : T '.־ •T|Ve : •f J-T AT• J טו אלהים צבאות שוב נא הבט משמיכמ וראה ופקד גפן !JT V T0: J• V ״J- T * J• ן ••1 VJV. | : A ואה: טי,וכנה אשר־נטעדה למיג ך ועל־בן אמצתה לך: י! שרפה באש כסוחה מנערת פדך יאבדו: יח ההי־לדך על־אי״ש ימינךעל־בךאךם אמצת לך: *1יט ולא־נסוגממך תחיינו ובשמך נקרא: כ יהודה אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונישעד׳: , פא א למנצח על־הגתית לאסף: בהךנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב: ג שאו־ומרד, ותנו־תף כנור נעים עם־נבל: י תקעו בחדש שופר בכסח ליום הננו: ה כי חק לישראל הוא משפט לאלדד יעקב: י עדותו ביהוסף ש^יבצאת ^ל־ארץ מצרים6!״דעתי אשמעי הסירותי מסבל שכמו כפיו מדוד תעברנה: ח בצרה .:״**־>* •ן "1- ) • T - A : • VJ:־ ן, : JTT - T קראת ואחלצך אענך בסתר רעם אבחנך על־מי מריבה סלה: ט שמע עמי ואעירה בך .ישראל אם־תשמע־לי: ילא־יהיה בך אל זר ולא תשתחווה לאל נכר: יא אנכי 1 יהוד, אלהיך המעלךמארץ מצרים הרחב־פיך ואמלאהו: יב ולא־שמע עמי לקולי וישראל לא־אבה לי: יג ואשלחהו בשרירות לבם .:לכו במועצותיהם: ידלו עמי שמע לי ישראל בדרכי:הלכו־: י טי'כמעט אויביהם אכדעיועל' צריהם אשיב'ידי: י ט! משנאי ייהוד, יכחשו־לו־ ויהי עתם לעולם ן v יאכילהו מחלב חטה ומצור דבש אשביעך: ־ תר א מזמור לאסף אלד־,יבם נצב בעדת־אל בקרם אלהים ישפט: ב עד־מתי תשפטדעול ופני רשעים תשאר סלה: ג שפטו־דל ויתום עני ורש הצדיקו: יפלטו־דל ואביון מיד רשעים הצילו: ה לא ידעו 1 ולא־יבינו בחשכה * /• ; t 1 x :it < !• - j• t s v- • I a * זוד " " עי״ן תלויה. כ׳ רבתי, דגש אחר שורק . יתהלכו יתהלט לטוטו בל־מוםדי ארץ: י אני אמרתי אלהים אתם ימי ?ללון ?לכם: י אכן ?אדם תמותו! ובאתר הסרים תפלו: י׳ קומה אלד,ים שפטה, הארץ כי־אותר, תנדול ??ל־הנוים: : T - •ן פג " עיר מזמור לאסף: ־ אלהיט אל־דטי־לןי־אל■‘ קקרש ואל־תשקט אל:« בי־הנך, אויביךיזר.«;ון ומשנאיך :שאקרא®: יעל־עמך מגרימו םודויתיעצועל-צפוניך: "אמרולט ונבחידם מנוי ולא־לזכך' שם־לשו־אל ינוד: י כי נקעצי לב לחיו ?ליק ?ריח לכךתו: . אחלי אדום לשמעאלים מואב,והנדים: י׳ נבל,ועמון ועמלק פלשת עם־ישבי צור: ט נם־אשור נלוזה עמם היו זרוע לבני־לוט סלה: י ?!שה־להם כמדין כסיסלא כיבין־ בנהל קישון ן יא נשמת ??גין־דאר זהיו דמן לאדמה: יב שיתמו נדיבמו ?ערב לכואב, ו?ןכח ו?צל«ע בל־נסיכמו: -נ אשר אמרו ?יךשה־לנו את נאות אלהיס: יי אלהי שיתמו כנלגל ?קש לפני־רוח: ־■■?אש תבער־עד ובלהבה תלהט ללים:«« תךדפם ?ם?רך ו?טפתך תכהלם: " מלא ?ניהםקלון ויבקשו שמק להוןת: ’"לבשוולבהלועד־ינד ולהפרו ראבדו: י״רךעובי-אותחשמך, ליעדי ?1?נך׳עלק ^ל־כל־ליארץ: , פד * למנצח ?ל־הנתית לבני-קרח מזמור: נמה־ לדירות משבנותיך לרנה ?באות 1 ־ נ??פה'ונם־בלסת 1 :?שי לחצרות לתה לבי ו??זרי לחנו אל־אל חי: יגם־ ?פור ומצאה כלת וךרורוקן לה אשר-שקה אפרחיה את־מןבחותיקיהוה צבאות מלבי ואלקי: י אשת לושט ?'תך עודלד,?לוך פלד,:< אשרי אדם ?ידלו בך מפלות ???בם: י ??כי 1 ?עמק קבכא מעין ישיתוהו נם־בךכות #ה מורה: /ילכו מחלל אל־תל יךאה א^־־אלהיבם ?צלון: ם יהוה אלהיט צבאות שמעה תפלתי האוינדה אלהי אלדן יעקב סלד,: י מענו ראה אלד,ים והבט ?ני משיחך: י» בי טוב־יום בחצריךמאלף בחרתי הסתופף בבית אלהי מדור בארלי-רשע:״־ בי ’שמש 1 !מנן ירוה אל י ים חן וכבוד לתן ירוה לא למנע-טום להלכים בתמים: י! לרוך, צבאות אלוה; אדם בטח בך: פה» למנצח לבני־קדח מזמור: נ רצית.יחד, ארצך שבת שבותלעקב: נ נשאת עון עמך במיתיכל־רטאתם סלה: ו'אספ1ת'בל־עברתך השיבות מךרון אפך: י, שובנו אלהי לשענו והפך בעמך עטנו: י ר,לעולם תאנף־בנו תמשך א?ך לדד ודד: ז הלא אתה תשוב תהלינו ועמך לשמחר־בך: ״ הראנו תות חסדך חשבך תתן־לנו: ־'אשמעה מה־ידכר האל להוד, ביו לדבר שלום אל־עמו ואל־חסיהיו ואל־ישובו לבטלו■,: י אך קרוב ליראיוישעו לשק בבוד בארנננו: ■א הםד־ואמת צדק ויזלים נשקו: -נ אמת מארץ תצמח וצלה משמים נשקף: יג נם־ להוד, לוזן רטוב וארצנו תך״ן לבולה: ׳יצדק לפנל,W וישם ליחל ®!?זף " פו» תפלה לחד רטה-לחה איגד בגני כי־ענן ואבלון אני: ב שמרת נפשי בי־חסיד אני הושע _עבךך אתדר אלהי ל,בוטח אליך: ־ הנני אתל בי-אליך אקרא בל־ חלום: י שבר נפש עבדך בי אליך אדני נפשי אשא: י. בי־־אתה אדני טוב _וםלח ורב־רסד לכל-קדאיד! האזינה להור תפלתי ודקשיבה בקול תךנונותי: לבלוט במעשיך ♦ “ 1 H ',lי í&\ את: ויכבדו לשמך: ■בי־נדול אתה ועשה נפלאות אתרי אלחם לבדך:« הורני ירוהו דרכך אהלך באמתך וסי '^בבי ליראה שמך: ■נ אודך!את! ,אמי מי־ל?5 ואכברה שמך לעולם: י־ בי־חסךך גחל,עלי והצל?1 תחליט פו פז פח שן 3פשי משאול תחתיה : •י אלדים 1 .זדים,קמו,עלי ועדר־( עריצים בקשו נפשי ויל4« שמוך לנ״לם:• [אהה'אדני אל־דתום וחנון אלך אפים ןרב־דסדואמת: ־׳?נהאלי והנני הנה-עזך לעבדך והושיעה ?כן־אמתך: יי ?!שה־ עמי אות לטובו-, דראו ש?אי דבשו כי־א0ה ל1{ה עורתני ונחמתני: י פז' אילבני־קדח מוטור שיר יסודתו בהלרי־קלש: ־ אהב יהוד, שערי צלן־מכל משכנות ועקב: ־ נכבדות ?־דבר בך עיר האלהימ סלה: י אזכיר 1 כלב ובבל לילעי הנך, פלשת וצר עם־כוש זד,ילד־שם:י.ולצרןו לאמי אי® ואי® ללד־בה והוא יכובה ?ללון: י ירוה ,לכבד בכתוב עמים זד, ללד־שם פלד,:׳ ןשרים ?חללים בל־מעיני בך: , פח א שיר מזמור לבני-קרח למנצח על־מחלת לענות משכיל לסימן האזרחי: ב יהוה אלתי ישועתי יום־צעל,תי בלולה נגדך: ג תבוא לפניך הפלתי חמת אמך לרנתי: יבי־שבעח ברעות נפשי וחיי לשאולהגיעו: י׳ נחשבתי ״J (T I JT : | T I-. ־ : יי> . • %1 J * > '־ * ׳ נגזרו: ז שתני בבור תחתיות במחשבים במצלות: ח עלי ?:מכה המתיךןכל־משכריךענית פלה: טלךחלןתמידעי ממני שתני תועבות למו כלא ולא אצא: י עינן ולאכה J : \ T «3י;עני קראתיך,יהוה בכלךס שטולויעי אליו =פ,י: ־« ד,למתים תעשררפלא אם־רפאים לרןומו 1 יורוך פלה: 'נ היפפר ב5ןבר הפרך אמונתך באבדו!: ’־ הזורע כהשך ?לא'ךוצדרןי*1י 9א1ך ?שיה: ייואנלו אליך להוד, שועתי יבבקריהפלתי תקזימך,:« למך, יהוד, ועונה W ?™יד %:ך ממני: <ענל אני ונוע מנער נשאתי אמיך אפונה: /?לי עברוךרוניך בעותיך צמההוני:׳" סבוני כמיפכל־ היום 612 תחלים פח פט הלום הקיפו,<י ;חד: " הרחקק ממד *קב ורע מידעי מךושןי: "פט» משביל לאיתן האןדחי: נ הסח יהווה עולם אעירה לקד ורד ו אודיע אמונת!׳ בפי: ־ כי־אמרקי ונולם הפד יבנה עמים ו תכן אמונתן־; בהם: י ברקי בריח לבהירינעבעתי לרד עבך: " עחננולם אכין זרעך ובניתי לדד־ודור בסאך סלה: י רוח עמלם פלאך ידוה אף־אמונתך בקהל קדשים:< כי מי כשהק "יערך ליחה לדמה ליחנה■ בבנל אלים: " אל נערץ בסוד-קדשים רבה לנורא על־כל־מביביו:־־ יהוד, 1 אלהי צבאות מי־כמוך ך,סין והד. ואמונתך סביבותיך:- אתה מושל בנאות הים ביבוא,נלך אקח תשבחם: י» אתה הבאת כחלל רהב בזרועי פורת אלביך: ■כ לך שמים אף־לך ארץ תבל ומלאך, אקר, ;סרתם: י־ צפון המין אקה בראתם קבור וההמון בעמך לתני: 'י לך ורוע עם־גבורה קעוחך קרום ימקך: ־יצדק ומעפט מכין מאך חפה ואמת לקדמו פרך: « אערי העם להעי קרועה יהוד, באור־ פרך להלכו!:-•בשמךינילוןבל־הלום וםצרקקך לרומו: ״ כי-תפאלת עומו אתה וברצונך תרים קרננו: « קי ליחה מגננו ולקחים ישךאל מלכנו: ־ אזיברת־בקזון לקביהך ותאמר לוויתי קור "על־גבור הרימותי בחור מעם:« מצאתי דורעביי בשמן קדשי משחקית =נ אשר ידי תכון עטו אף־ורועי קאטצנו: ני לא־לשיא אויב בו ובן־־עולה לא יעננו: ־י וכתותי מפנלו צריו ומשנאיו אנוף: ־יי ואמונתי וחסרי עמו ובעמי קרום קרנו: ני ושמתי בלם לדו ובנהרות למיןו:־׳ הוא,יקראני אבי אקרר אלי וצור לשועתי: כחאף־אני בכור אתנ״ח עליון למלכי־ ארץ: « לעולם אעמור־לו חסל' ובריתי',נאמנת לו: י ועמקי לעד ורעו וכמאו בימי שמים: ל» אם־לעזב! בניו תהלים פט צ שן תורתי ובמשפטי לא ילכון: לב אם־הקח ידולל! ומצותי לא לעמדו: * ופקדתי בשבט פשעם ומנעים ע1:= : לי ודוטד לא-אפיר מעמו ולא אשקר באמונתי; é לא* אחלל בדיתי ומוצא שיפתי לא אשנה: ליאסתנשבעתי בקדשי'אם־״לרור״אבזב; לזרעו לעולם' לחלה יבטאו בשמש;נרי; לח פלדת לבון עולם ועד בשחק נאמן פלח: לטואתרי rra ותמאסהתעבךת עם־משיהך: מנארתד. ברית עבדךחללת״לארץנזרו: מא פרצת כל־גדרתיו שמת מבצריו מהתה: מב שסהו כל־עברי דרך היה חרפה לשכניו: מג הרימות ימין צריו השמחת כל־איביו: =י אף־תשיב צוד חרבו ולא הקמתו במלחמה: םיי קשבת מטהרוwf** לארץ־מנךתח: =1 חקצדח למי ?ליטיי העטית,עליו בושה סלה:« עד־מה הודי חסיד לנצח תבער במו־אש חמתך: »ןקר-אל מה־חלך על־מה־ שלא בראת בל־בנל־אדם: ם־ מי נבר,;חח ולא.יךאד־ר «ךו למלט נפשו מיד־־שאולסלה: י איחו ספריל הראשנים 1 אדע נשבעת לדוד ^אמונתך: « ובד אדני דורפת עבדיך שאתי בחיקי כל־רבים עטים: נב אשר חרפו אויביך 1 לתור, אשר קךפו עקבית משיקך:« ןרוך ודלה לעולם m יאטן! ספר רביעי צ א תפלה למשה איש־האלהים אדני מעון אתה היית ?נו בדד וליד: ־ ?טרפו דרים ללח ותחולל ארץ ותבל ומעולם ער־עולם אתה אח: ! תשב אנוש.עד־דכא ותאמר שובו בןי-אזלם: י כי אלף שנים בעיניך כלום ,אחמול בי לעבד ואשמורה כלילה: י. ורמתם שנה לחו בבקר בחציר לחלף: י בבקר לציץ לחל ף לערב ימולל m : ׳,?’־בלינו באפך ובחמתך נבהלנו: ח שת עונותינו לנניך עלמנו למאור פדך: 8בי.בל-;מינופט בע?דפ1י ""י ?"י 3לי?ו 614 חהלים צ צא צג כלינו $ינו כמו־הנה: יימךשנותינוובהם עמים ענה ואם בגבורת ו שמורם ענד, וךד,בם T9 nm ליי* ונעפה:ייי *דית ?י **ך וכהאתך .עבדסך: ינלמות ,:מינו כן הודע ונביא לבב הכמה: -נ שובך, ,ידור, .עד־מתי והנחם על־עבדיך: יי שבענו בברך חסדך ונחנה ונשמחה בכל־ימינו: <=׳ שטחנו בימוח ?ניתנו שנוח ראינו-רעה:’ ®.יראה אל'-עבהך פעלךהלרך על־ בניהם: י• רהי ונעם אדע אלהינו עלינו ומע?(ה גלינו כוננה עלינו ומעשה:דינו כוננת צא־־:שב בסתר ?ליון בצל שרי יתל1נ,ןí ג אמר ליהוה מדפי ומצודתי אלדד אבטח־בו: ג כי הואךצילך 2פל:קושמיבללוות: יבא=רחו:םד לךןתחת-בנפיו תחסה צנח וסחרה אמתו: י, לא־תירא מפחד לילוה מחץ:?נוף יי9ם:' מי9י 9^ל ירילד מלןטבישיי tXBF® י:פל מונרך 1 אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש: ו׳,_רק בעיניד תביט ושלטת רשעים תראה:= כי־אתה:הוך, מהסי ?לק שמת מעונך: י לא־תאנך, אליך רעה תנעלא־ :קרב כאהלך: ׳־־ כי מלאכיו:צוה־־לך לשמרך בכל־ דרכיך: יב על־כפים לשאונךפךהגוףבאבןר^לך: יג2ל" שחל ופתן תדרך תרמם כפיר ותנין: יי כי בי השלו ואפלטהו אשנבהי כי ־ידע שמי: טי יקראנת ואענהו עטי אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו: טי ארך ימים אשביעהו ואראהו בישוזעתי: יצב א מזמור שיר ליום השבת: ב טוב להודות ליהודי ולזמר לשמך עליון V ג להגיד בבקר fara fapn בלילות: י עליהלשור ועלי־נבל ;עלי הרון בכנור: הכי שמחתני יהווה בפעלך במעשיי ידיך ארנן: ו מה־גךלו מעשיך ירוה מאד עמקו מחשבתיך: זאיש־בער לא ידע וכסיל לא־יבין את־ואת,: ח בפרח רשעים 1 כמו עז^ב תהל,־ צב צג צד עזוז ויציצו בל־פעלי או? לד,שמרם עדי־עד: ם:ואתח מדום לעלם יהוה: ■בי הנה איביןדויהוהבי־הנהאיביף יאבדו ייהפרדו בל־פוגלי און/ ’» והדם 3הא'ם.?|1ל m 'W רענן: יב ותבט עיני בשורי בקמים עלי מרעים תשמענה אזני: ע צדיק כתמר יפרח בארו בלבנון ישגה: יד שתולים בבית יהוד. בחצרות אליחינו יפריחו: טי עוד ינובוז בשיבה דשנים ורעננים יהיו: טז להניד כי־ישר : ׳־ י f ג ,׳■ at. : ס•־ •יי :־i:־־*1 1: r jן ־• jt t r ;דוה צורי ולא־עלתד, בו: צג א יהוד. מלך7אות ילבש לבש יהוד. עז התאזר אח-תכון תבלבל־תמוט: בנכון כסאד מא\ מעולם אתה: ג נשאו נהרוירז 1 יהוד. נשאו נהרות'קולכם ישאו נהרות דכים: י מקלות 1 מים רבים אדירים משבדי־־ים אדיר במרום ןד*ה! י עךסיןיו נאמני ?אד mk ןה.וה לארך;מים: צד׳א״אל־נקמות יחוד, אל נקמות ד.ופי_ע: ב הנשא שפט הארץ יחשב נמול על־נאים: ג״עד־מתי רש;עים 1 יהוד, עד־מתי רשעים ״יעלזו; י יביעו ידברו עתק יתאמת ?ל־פ?לי PÍ :״jp יהוה לד?או ונחלתןי יענה י אלמנה ״וגךייהרגו ויתומים ירצחו: < ראמרו לא וראהץה ולא־ ;בין אלדן מנקב: " בינו מנדים בעם ובסילים מתי ונשיכילה ט קנטע אזן הלא.ישמע אם־־יצר עין הלא;ביט: י היפר נוים הלא יוכיח המלמד אדםדעת:’יא יהוד, ידע מחשבות אדם בי-המח הבל: יב״אשירי הנבר זאשר־תיםר3ו'יה, ATT • "׳ V|T T . ־ : •״> - VJV :־ V : ־ : AT JV ומתורתד תלמדנו: יג להשקיט לו מימי רע עד יבדה לרשע שחת: ’יי כי 1 לא־־יטשייחוה עמו ונחלתו"לאי ייעזב: טי כי־עד־צדק ישוב משפט ואחריו כל־ישרי־לב: טי מי־ :ד,1ם לי עם־מרעים מי־יתוצב^ עם־פעלי און: יי ;הוד, עזרתה לי כמעטושכנה דומה נפשי: יח אם־אמרתי מטה רנלי ה?ךןי'יד(ה יסעדני ?לה 7W W1V חגחומיך 616 תהלים צד צה צו צז תנחומיך ישעשעו.נפשי: כ היחברך כפא הוות יצר עמל עלי־הק ן' כא יגורו עיל־־נפש"צדיק ודם נקי ירשיעו': כב ויהי ידוה הי למשגב ואלדד לצור מחסי: בג וישב עליהפו את־אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם יהוהאלהינו: ציה א לכו נרבה ללהוה נריץה לצור:שענו; ב נקדמה פניו בתודה בזמירות נריע לו: ג ביי אל גדול יהוד, ומלך גדולעל־־כל־אלהים: י אשר בידו מהקרי־ארץ ותועפות הרים לו: י־אשר־־לוהים והוא עשהו דבשת ידיו יצרו: ייבאו נשתחויה ונכרעה נברכהילפני־יהוד, עשנו:""ז כי » ־ ־ TAT. •J JV*;r׳ • T * : )«־׳. 'י . ". הוא אלהינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו דהיום אם־בקלו תשמעו: חאל־תקשו לבבכם במריבה ביום מפה במדבר: ט אשר נפוני אבותיכם בחנוני גם־ראויפעלי: י ארבעים <• T # ,1* T:|T ) T • T : eA/ •• *r: • •tey J'•• r: שנהו אקום בדור ואמר עם תעי לבב הם והם לא־ידעו דרבי: יא אשרינשבעתי באפי אם־יבאון אל־מנוחתי: ’ "צו א שירו'ליהוד, שיר חדש שירו’ליהודי כל־הארץ: ב שירו ליהודה ברכו שמק בשרו מלום־ליום ישועתו: ג ספרו בגויים כבודו בכל־־העמים נפלאותיו: י כי"גדול :הוד ומהלל מאד נוראי הוא על־כל־אלהים: ה ביובלי אלד,י העמים אלילים ויחוד, שמלם עשה: י הוד־והדר לפניו עד ותפארת במקדשו: י חבו ליהוד, משפחות עמים חבו ליהוד, כבוד ועז: ח חבו ליהודה כבוד שמו שאו מנחה ובאו ליחצרותיו: ט השתחוו לייהוד,’בד,דרת־קדש חילו מפניו כל־הארץ: י אמרו בגוים 1 יהודה מלך אף־ הכון תבל בל־תמוט לדין עמים במישרים: יא לשמחו השמים ותגל הארץ ירעם הים ומלאו':'ב יעלו שדי וכל־ אשר־־בו אז ירננו בל־עצי־יער: ע לפני יחוד, 1 כי באבי בא לשפט הארץ ישפט־תבל בצדק ועמים באמונתו: VAV : f J" •• J : • I «VJT T V : • T# | : ־ • v:1v ן I T צץ א יהוד, מלך תגל הארץ ישמחו איים רבים:3 ענן וערפל סביביו צדק ומשפט מבון כפאו: ג אש לפניו ״*{;־T 1 •%, 1 : * I J : T J • I Vyy • l T ▼«י Tn תלד ותלהט סביב צריו: י האירו ברקיו תבל ראתה ותהל הארץ: יי הרים כדונג נמסו מלפני יהרה מלפני אד־ון כל־הארץ: י הגידו השמים צדקו וראו כל־העמים כבודו: ;.יבשוו כל־עבדי פסל המתהללים באלילים השתהוו־לו כל־אלהים: ח שמעה ותשמח וציון'ותגלנה כנות יהודה למען משפטיך ידוה:3כי־־אתה"יהוהעיליון ^ל־בל־הארץ מאד נעלית ״על־בל־אלהים: י אהבי יהרה שנאו־רע שמר נפשות חסידיו מ!ך רשעים יצילם: יא אור ורע לצדיק וללשרי־לב שמהר,:V שמחו צדיקים ביהוד, והודו לזכר קךע1ו: צח» מזמור שירו לידה ושיר הדש כי־נפלאות עשה הושיעה־לו לכוינו וזרוע קדשו: נדהיע יהוה ישועתו לעה הגולם ?להצדקתו: < זכר חפרו 1 ואמונתן לבית לקזראל ראו כל־אפםי-ארץ את לשועה אלהיט: י הריעו ליהוד, כל־הארץ פצחו ורננו וזמרו: י■ ומרו ליהוד, בטור בטור וקול ומרה: י בסציצרות וקול שופר הריעו לפניו המלרלהוה: < :רעם תם ומלאו תבל.;ישבי בה: י׳ נהרות :?חאו־בף לחד הרים ירננו: ־ לפנל-יהוה בי־בא לשפט קארץ לשפט־תבל בצדק .ועמים במישרים: צט-להוהמלד:רנזו עמים ישב כרובים תנוט הארץ: 3להוה כציון ?רול ורם הוא על־בל־העטים ־. י יודו שמד נמל ונורא קדוש הוא: י.ועז מלף משפט אהב אתה כוננת מישרים משפט וצדקה ביעקב 1 אתה'עשית: י׳ קוממו יהוד, אלהיט השתחוו לחרם רגליו קדוש תא: ; משה ואהר|ובבחניו ושמואל בקראי שמו קראים'אל־ לחות הוא לענם: י בעמוד,ענן הבר אליהם שמרו עדתיוהק נתן־למו: "ידה אלהיט אתה עניתם אל נשא תיק להם ונקם על־עלילותט: ט רוממו.הה אלהיט והשתחוו להד,קרשו כיקקדוש,ידה, אלהיט: 9זסור ה*' nro. 618 D'bnh ק קא קב ק« מזמור לתודה הריעו ל,יולדי 1ל־ליא,רץ: נ,ע?די את־יתה בשמחה באו לפניו ברננה: נ דעו בי־להוה הוא אלהלם הוא _עשנ1 ולאאנתנועמו וצאן מרעיתו: י באו שעריו ובתודה הצרתיו בתל,לה הודו לו בר» שמו: הכי־טוב יהוד, לעולם חסדו ועד־ז־ר ודר אמונתו: קא א לדויד מזמור חסד־ומשפט אשיחידר רזי מיז אזמרה: נ אשכילד, 1 בדרךתמים מתי לבוא אלן אתלילד בתם־לבבי בקרב ביתי: נ לא-אשיתו לננד עיני דבר־ בליעל _עשיה־םקיס שנאתי לא לךבק בי: י לבבעלו׳ב ייטור ממני רע לא אדע: ה מלושני בכתר 1 רעת אותו אצמית גבדדעינינש ותחב לבב אתו לא אוכל: י 2ינ: 1 בנאטני־ארץ לשבת עמדי הלך בדרך תמים הוא;שרתני: < לא/ישב 1 בקרב ביתי עשה דמיך. דבר שקרים לא״בון לנגד עיני: י׳ לבקרים אצמית טל־רשעי-ארץ למל" מעיר־יהוד, בל־פעלי און:. .. קב» וזפלד, לע;י כיהגטף לל?נ; לתה ישפך שיחו: נ יהוד, שמעה תפלתי ושועתי אליך תבוא:! אל־תסהר פניך! ממני בלום צהל’ חטודאלי'אןנ ך כלום אקרא מהר ענני: י בי־כלו בעש ן;מי ועצמות כמוקד נהרו: " תכך, כעשב דבש לבי כי שכלות מאבל לחמי: י מקול א?חתי ולבקר, עצמי לבשרי:. דמיתי לקאת מךב1־ תיתי במט הרבות: " שקךת ואתה ?צפור בודד על־נג: ־ בל־־ היום וודפוני אדכל מהוללי כי ?שמנו: י בי־אפר בלחם -נ ואתה להוד, לעולם תשב וזברך לדר ודד: t אתת, תקום תרחם ציץ בי־עת לחננה כי־בא מועד: ® בי־רצי עבדיך את־אבנלה ואודעפולה;הננו: « וללךאו נדם את־ שם לתה וכל־מלבי הארץ את־כבודך: י ?י־כנך, לתה ולו נךי. יתיר ו׳. תש אחר שורק ציון ציון נלאה בכבודו: יח פנה אל־תפלת הערער ולא־בוח את־תפלתם יט הכתב זאת לדור'אהרון"ועם נברא ,יהללץה:' ־ ?י־ליש׳קיף טטרום R!־w׳1t=!«Bto'r1ÍT אל־ארץהביט: ־א לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה: « לספר בציון עם ותה ותתותו כיתשלם: בנבהקבץ ?מים !חדו וממלכות לעבד את־יהוה: ני ענה בירך כהו קצר ימי: כה אמר אלי אל־תעלני בחצי ימי בדור הוריםשנותיןד: מלפנים הארץ':פדה ומעעזה:ריר שמים: מ המה ויאבדו ואהה תעמד ובלם כבנה :בלו כלבוש ההליפם רחלפו: כחי ואתה־הוא ושנותיך לא :תיל: כטיבד־עבךיך־ןשכונו ך1ךעם"לפניך ;בון: י קג א לדוד 1 ברכי נפשי את;יתה תל־קרכי את־שם קדשו: בברכי נפשי אתץהוה ואל־תעבהי בל-נמוליו: י הבלח לכל־עונכי ד,רפא לכל־תחלואיכי: י הנואל משהה חייכי המעטרבי הסד ורחמים: ה המשביע בטוב • -J - - זי׳: ׳ ■־:־:•• • VJV : ~| •ן - - . ‘J - ^ עת ך תתחדש כנשר ?עותכי: י עשה צדקות לתה ומשפטים לכל־עשוקים:! יודיע דרכיו למשה לבני לשראל עלילותיו: חדתם וחנון,יהוד,א!־ןיאפוםורב־ חסד: ־לא־לוצח יריב ולא לעולם לטור: י לא כחטאינו עשה לנו ולא בעונותינו נמל על;נו: -א בי כנכה שמינם על-הארץ ?בר תסרועל-יראיו: ינכרהק מתח ממערב הרחיק ממנו את־פשעינו: יגכרהם אב על־בנים רחם יתה^-יראיו־ ייביהואתעלצתו זכורכי^פד אנחנו: «י אנוש כחציר;מיו בציץ השדה ?L :ציץ: « ב! ך1ח ננבדתבו ואיננו ולא־לכיתו עור בקומו: יי וחבר לתה 1 מעולם ועד־עולם על־לדאיו לצדקתו לכנל ?נים:■״ לשמרי בריתו ולוכרי פקדי! לעשורס: עלתה בשמלם הכין כסאו ומלכות בבל משלה: נכרכו יתד מלאכיו נכדי !־ברו לשמע בקול רבת: ־א ברכו יתה בל־ כחי קרי. צבאיו 620 תחלים קג קד צבאיו משרתיו עשי לצונו: ף בלטו יהוד, כל־מעשיו בכל־מקימות ממשלתו ברכי נפשי' את־יהוה:1 י"סד א ברכי נפשיל את־יהוה יהודה אלד,י נדלת מאד הוד והדר לבשת: ב עטה־־אור כשלמה נוטה שמים •־. I כיריעה: ג המדלה במים עליותיו השם עבים רכובו :־ • המהלך על־כנפי־חח: י עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט : היסד־ארץ על־־מבוניה בל־תמוט עולם יועד: י תהום כלבוש כפיתו על־הרים יעמדו־מים: זמךנערתך :נוסי! ?׳!־'קול רעמןד pteir: ".יעלו הדם!ךז־ו בקעות אל־מקום זה 1 ;מלת להם: ט נבול־שמת בל־יעבדוץ כל־ישבון לכסות האל:;{tfrfa מעינייםבנהלים בי! הרים יהלכון: יא ישקו כל־היתו שדי ישברו פראים צמאם: יב עליהם עוף־השנזלם לשכון מבין עפאלם יתנו־ קול: יג משקה הרים מעליותיו מפרי'מעשיר תשבע הארץ: למצמיחוחצירולבהמה ועשב ללבדת האדם להוציא לחם מן־הארץ: טי ויין 1 ישמח לבב־־אנוש להצהיל פנים משמן" ולחם לבב־אנוש יסעד: טי ישבעו עצי יהוד, ארזי לבנון אשר נטע: יז אשר־שם צפרים יקננו למידה ברושים ביתה: יח הרים הנבלים ליעלים סלעים מחסה'לשפנים: יטיעשה ירח למועדים שמש ידע מבואו: נ תשת־חשךההי לילה בו־תרמש כל־ח־תי״ער: á הכפירים שאמם ל|רףיולבקש מאל אכלם: ־־ תולה השמש.יאספו! ואל-«נונתם!!־בצו!: ".יצא אדם לפעלו ןלעכדתו עדי־עדב: יי מה-הכו מעשיף 1 יהוה כלס כחכמה,írtra מלאה הארץקנינף:״זה 1 הים נמל ורהב:דים שם־רמש ואין מספר חיות קטנות עם־נדלות: מ שם אמות;הלכו! ל["! יי׳ י:צרה לשחק־בי: "י כלם אליןד;שברון לתת אכלם בעתו: ב" תת! להם ילקטו! הטתה :דןד:קובעו! טוב: ־־ תסתיר פניך:כחלון הסף החס תהלים קד קדי שיא תרום TOP ואלפים,ישובו!: לול1ש?ח חדוקוקראון ותחרש פ;י אדמה! ל» יהי 1133־ יהיה לעולם ישמח יהוה כמעשיו: ל־ המביט לארץ ותרעד לנע בהרינם ולעשנו: ל־ אעירה ליהוה בדו" אומרה לאלהי בעודי: להערב,עליושיותי אנכי אשמח ביחוה: ל" ותמי המאיס ו מך הארץ ורשעים ו עוד אינם ביבי נפשי את־להוה הללו־לה: קה» הודווליהוהקראובשמו הודיעו בעטים עלילותיו: ־ שירו־לו זמרו־לו שיחו בכל־נפלאתיו:' נ התהללו בשם קקשו לשמח לב ו מבקשי להוה: י דרשו יודה ועוו בקשו פניותמיד: ה זכרו נפלאותיו אשרתנ^ה מנותיוומשפטי־ פיו: י מדע אברהם עבדו מי יעקב בחיריו: ז הוא יהוד, אלהינובכל־הארץמשפטיו: חוכר לעולם בריתו דברצוה לאלף דור : = אשר ברת את־אקרהם ושבועתו ללשחק: ’!לעמידה ללעקב להק ללשראל ברית שלם:•» לאמד לק את^את־ארץ כנען חקלנלללבט: יב בהיותם מתי מספר ?מעט ונדים בה: /ולתהלכו מנר אל־נוי מממלכה אל־עם אחר: יי לא־הניח אדם לעשקם ויוכח עליהם מלכים: =׳ אל־הנעו במשיחי ולנביאי אל־תרעו: טי' ויקרא רעב,על־ד,אךץ כל־מטדרלדום שקר: יישלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף: -י ענו בכבל.מליו בחל באה נפשו: י=.ער-עת באהברו אמרת ירדה צרפתהו: נ שלח מלקולתיהחמשל עמים ולפתחןהו: ־»■נקמו אדון לביתו ומשל בכל־קנלנו: כג לאפר שריו בנפשו וזקניו לחכם: » ולבא לשראל מצרים ולעקב נר בארץ־חם: ני דפר את־עמו מאדולעצמהו מצריו: ־י הפק לבם לשנאעמו לחלנכל בעבדיו: « שלח משה.עברו אהרן אשר־בחר קו: נ׳ שמו־בם רקח אתוידו ומפתים בארץ חם: ני שלח חשקרחשק ולא מרו את־קקריו: ־־־ לפק את־מימיהם לדטרמת את־דנתם: ל שרץ ארצם צפרדעים בלקרי מלי נן־י. דברו קרי. טלכיהס 622 - תהלים קד. קו מלכיהם: לא אמר ויבא ערב בנים בכל־גבולם: לב נתן נשמיהם ברר אש להבות ?אךצםדלרןד ג?נם ותאנתם וישבר עץ גמלם: לי אמר דבא אקבר. דלק ואין מספר: לה ויאכל כל־עשיב בארצם ויאכל פרי אן־מתם: לי1יק כל־בכור בארצם ראשית לכל־אונם: לי ויוציאם בכסף ווהב ואין בשבטיו כושל: לח שמח מצרים בצאתם כי־ נפל פחדם עליהם: 'לט פרש ענן למסך ואש להאיר לילה:= שאל ויבא שלו ולחם שמ:ם.ישביעם: פא פתח צור ויוובו מים הלכו בציות נהר: סב כי וכר את־דבר ע -J * : r - -* IT T J • ~ : IT •AT JT קדשו את־אברהם עבדו: מג ויוצא עמו בששון ברנד*. את־כחיךיו: =י דתן להם ארצות<ם יינטל לאמים ל9יי מה בעבור 1 ישמרו ההיו ותורתיו ינצרו הללו־יה: קו אהללדיל והות ליהוה כי:טוב כי לעולם חסדו: במי ימלל'גבורות יהודה ישמי״ע כל־תהלתו: ג אשרי שמרי משפט עשה צדקה בכל־עת: י וקרני יהוד. ברצון עמק פקדני בישזעתק: י׳ לראות 1 בטובת בחיריק לש־מיח בשמחרת גוי ק"להתהלל >עם־נחלתק: י י חטאנו ’מם־ אביתינו הערנו הרשענו: ז אבותינו במצרים! לא־השכיא IT : • . y‘V:1V : ,ד* > ; • : • I • • נפלאותיך לא זנח את־רב קסדיך דמת !נל־ים =ים־ סוף: חדושיעם למען שמו להודיע את־ןבורתו: ט וינער בים־סוף ויחרב ’ויוליכם בתהמות כמדבר: י ויושיעם מיךשונא ויגאלם מד ארב: יאולכסדמים צריהם אחד מהם לא נותר: יב ויאמינו בקבריו ישירו תקלחו: יג מקרו שכהו'מעשיו לא־־חכו לעצתו: ל ויתאוותאוה במדבר וינפראל בישימון:« דק! להט שאלתם נישל״ m בנפשם: ־■ויקנאו למשה במחנה לאל•,רן קרוש יהוה: י! תפתד־דארץ ותבלע דתן ותכם .על-עדת אבירם: יחותמר-אשבעדתם להבה תלקט ךש?ים:'י־.יעשר ענל בחרב דשתקוו למקנה: ־דמית את־־ןבודם *ליו נך. כתבנית בהברת עזור אבל עשב: » שכחו אל מושיעם עשה גדלות במצרים: כב נפלאות בארץ חם נוראות.עליםסוף: ט ויאמר להשמידם לולי משה בחירו יעמד בפרץ לפרו להשיב ךומתו מחעזחית: כידמאםו?ארץ.ח?ד.די ז T : /AT •< . :־ T ״״r : - I •י־־• י :־ י : 1 JVÍ. זי : AT ך לא־האמינו לדברו!«־ ויתנו באהליהם לא שמעו ברןול יהוד,: ני דשא ידו לחם להפיל אותם במחבר: מולהפיל יזרעם בנדםולןרותם בארצות: ־י׳,ויצברו לבעליפעור ויאכלו זבחימתים: כטרבעיסובמעלליהםותפרץ־בם מגפה: ל ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה: לא ותחשב לו לצדקה לךרןדדעד־עולם: לב הקציפו על־מי מריבה וירע"למשדר בעבורם: לג בי־המרו אח־רוחו ולבטא בשפתיו:^לא-־דשמידו אח־־העמים אשך אמך'ידוה לדם:ילה ויתערבו בגויים'וילמדו מעשיהם: לו ויעבדו את־ עצביהם ויהיו להם: 6™V אח־בניל׳ט לאת־ בנותיהם לשדים: לח וישפכו דם נקי דם־בניהם ובנותיהם אשר!ברו לעצבי כנען ותת ף הארץ בלמים: ל־ חבבאז במעשיהם :״ מי־8#ף.ייזל! W לתעב את־נחלתו: הותנם בוד־נהם וימשלו בהם שינאיהם: מב וילחצום אולביהם ויכנעו תחת ידם: מג פעמים רבות'יצילם דמה למדו בעצתם דמבו בעונם: מידלא בצר להם בשמעו את־־תתם: מי■ ומבד לחם5דית1 ולנחם כרב חסת: טווית ץ אותם לרחמים לפנךבל־ שוביהם: מי הושיענו ויהודה אלהינו וקבצנו מץ־הגולם להודות לשם ררשןי להשתבח בההלתןי: ־"ברוך והורו אלת!שהאל מן־העולם ו ועד העולם ואמר כל־ העם אמן חללי:די: ספר חמישי קז א הדו ליהוד כי־־טוב כי לעולם דוםךו: ב יאמרו גאולי יהוד אשר גאלם מיד־צר: "ומארצות קקצם ממזרח וממערב מצפון ומים: י תעו במהבה בישימון חסד״־ קרי - דרך 624 תהליים קז דדך עיר מושב לא מצאו: ה רעבים נם־צמאים נפשם בהם תתעטף: י ויצעקואל־־יהוה בצר להם ממצוקותיהם יצילם:! וידריכם בדרך ישרה ללכת אל־עיר מושב: ח יורו לתוך, הקהו ונפלאותיו לבר אדם: ט כי־השביע נפש שוקקה ונפש רעבה מלא־־טוב: י ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל: יא כי־המרו אמרי־אל ועצת עליון נאצו: יב ויכנע בעמל לבם כשלו ואין עור: ע ויזעקו אל־יהוה בצר להם ממצוקותיהם יושיעם: יי יוציאם מהשך וצלמות ומוסדותיהם ינתק: טי יורו ליהוד. חסדו ונפלאותיו לבני אדם: טי כי־שבר דלתות נחשת ובריחי ברזל גדע: 'יי׳אולים מדרך פשעם'ומעונתיהם תענו: •יח כל־אכל תתעב נפשם ויגיעו עד־שערי־מות: יט ו־יזערןו אל־יהוה בצר להם ממצקותיהם יושיעם:"כ ישלח דברו וירפאם וימלט משהיתותם : כא יודו ליחות, חסדו ונפלאותיו לבני אדנם: « רזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה: ?מיורדי הים באניות עשי מלאכה'במים J | |T • : JT •״T T y” f A • TJ|T T -v J : ־J• רבים: c כי המה ראו מעשי ידה ונפלאותיו במצולה : c כהויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו: ?כו יעלו שמים ירדו תהומות'נפשם־ ברעה־ תתמוגג י: : כז יחוגו וינועו כשכור וכל־חכמתם תתבלע:'c כי! ויצער,ו אל־יהוה בצר להם וממצוקתיהם יוציאם: כט יקם־סערה לדממה ויז־לשו גליהם: ל וישמחו כי־ישתקו וינחם אל־־מחוז חפצם: לא יודו ליהוד, חסדו ונפלאותיו לבני אדם: לב וירוממוהו פקהל־עם 3tim זקניםיהלאמז *ni-pi e&r למךפר ומצאי 0:0 לצמאוז:* ארץ פרי למלחד, מתנת :ועופיפה: *:0# מהפר לאנם־מלם וארץ צ:ה למצאי 0:0 ; לידוע־כ op רעבים ויכוננו ?יר «$3*f *מוזי עזרות ויטעו כרמים דעעזו פדי תכואה:ni רפרפס וירפו מאד וכד,מתם ימעיט:'£» וימעטו דעוהו מלצר לעד vr אחר חולם. תחלים קז קח ק® שיג ו;נון: ן םשפך סז על־נדיבים ויתעם בתחו לא-דרך: ־»ךשנב אביון מעוני רעום כצאן משפחות: ם־ ייראו וסרים ולשטחו לכל־עולה קפצה פיה: ־נ מי־הכם השטר־ אלה רהכוננו ח?!ךי יהוה: , קח•־ עיר מוטור לדוד: נ נכון לבי אלהים אעירה ואומרה אף־בבודי: נ עורה הנבל וכנור אעירה שהר: י אידך בעמים 1ויהוה ואומךך בלאטים $ « ?'׳נתל מעל־ עמים הביך לעהשדקים אמתך: יתמה על-עמים אלהים לעל בל־חארץ בכורך: י למק והלצון ידידיך הושיעה ימינך ועננו: י׳ אלהים 1 דבר ב5ןךע;אעלוה אחלקח שכם,הנמק סכות אמדי: טלי נלעדולי מנשה ,לאפרןם מעול ראשי יהודה מלקקי: י מואב וסיר רחצי על־אדום אשליך נעלי עלי פלשת אתרועע: י»מי יביילני עיר ?׳הנד מ;נחני עד־אדום: י־ הלא־אלהים ונחתנו ולא־תצא אלהים בצבאתינו:« הבהילני עורה מצר ולבוא תשועת ארם: -י באלהים נעשהרדלל להוא ’בום צרינו: קט-למנצחולרור מוטור אלה' תחלקי אל־תחרש: = בי פי רשע ופי־מרמה עלי פתחו דברואתי לשון שקר: < לדברי שנאה טבבוני ו-לחמיני הנם: יתחות־אהבתי ושמנוני ואני קפלה: י. רשימו עלי רעה תחת טובח ושנאה תחת אקבתי: ידפקדעליו רשעושטןועמדעל־ למינו: ׳ בד,שפטו.לצא רשע ותפלתו תקלח להטאה: "להיוץמיו מעטים פקרתו:קח אחר: = לחיו־בניו יתומים ואשתי אלמנה: יונועינועובנ;ללשאלו'1ךרו6ו מחרבותיהם: ״ ונקש נושה לכל־אשר־לו ויבזו ודים;ניעו: -נ אל־יהי־ לו משך הםד,לאלךהי חונן ליתומיו: ע והי־־אחדיתו לחבריה ברוך אחר ימח שמם: יי לוכד 1 עין אבתיו אל־ יהוה וחטאת אמו אל־קמח: =׳ יחלו ננד־יהוה תמיד דברת מארץ.וכרם: ™"יען אשר לא-זכרעשותחםדולררף ועני קרי. איש י 026 תהליט קט קי קיא איש־עני ואביון ונבאה לבב למותת: י! ויאהב קללה וקבואהו ולא־הפץ בברכה!תרחק ממנו: יח וילבש קללה כמהו ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו: יט תיהי־לו כבגד יעטה ולמוח תמיד'יתדה: כ'ואתו פעלת שטני מאת יעה והדברים רעעל־נפשי: כא ואתה! יהוד, אתי עשה־אתי למען שמד כי־טוב המדד הצילני: כב כי־ענ ואבדון אנכי'ללבי הלל בקרבי: «?צל כנטותו נהלכתי ננערתי בארבדר: כי ברכי כשת מצום ובשרי כחש משמן: כי■ ואני 1 הייתי חרפה להם יראוני לניעון ראשם: כי עודני יהוד־! אלד,י הושיעני כחםדך: מ ידעו כי־ידד זאת’ אתה יהוה" עשייתה ♦ כח יקללו־המה ואתה תברך קמו 1 ויבשו ועבדך ישמח; כט ילבשו שיוטני כלמהיויעטו כמעיל בשתם:! ל אודה הוה מאל בפי ובתוך רבים אהללנו: לא כי־י״עמד לימין אביון'להושיע משפטי נפשו: י קי א לדוד מזמור נאם יהוהו לאדני שב לימיני עד־ אשיחאיביך הדם לרגליך: ב מטה עזך .ישלה יהוד, מציון רדה בקרב איביך: געמך?ךבת ביום הילך בהדרי־קדש מרחם משחר לך טל ולדתך: י נשבע ליהוד. i ולא לנחם אתה־כהץ'לעולם על־דברתי מלכי־צדק: די אדני על־ימינך ימחץ ביום־אפו מלכים: י ילין כינוים מלא עות מחץ דאש־על־ארץ לבה: ז מנחל בדרך ישתה על־כן ירים ראש: מיא א הללויה 1 אודה יהוד. בכל־לבב בסוד ישרים »דה: נ נדלים מעשי יהוד־, רחשים לכל־חפציהם: גהוד־ורדר פעלו וצדקתו עמךת לגנד: יוכר ?נשה ?;פיאיד חני! !דלים ?מדי* ״lö »m ליראיי ליכיי לעולם בריתו: י כה מעשיו הניד לעמו לתת להם נחלת גויס": ז’מעשיי ידיו אמת ומשפט’נאמנים כל־פקודיו: ח סמוכים לעד לעולם עשולם באמת דשך: ט פדוח 1 של ‘מלח לעמו צוך־דלעולם בריתו,קרוע ונורא עמו: :ראשית רוקמה 1 יראת יהוה' שבלי טוב לכלתנשיהט וער,לתו עמדת לעי: , קיב» קללדה 1 אש־י־איש;רא את־והודה במצותי! חפץ מאד:i נבור בארץ:דוה !רעו דורי.ישרים יברך: ־ הון־הנשר בביתו וצדקו* עמדת לעד: י זרח בחשןד אור לישרים חנון ורחום וצדיק: הטוב־אישחונן ומלוח וכלכל דבריו במשפט: י בי־לעולם לא־ימוט לזכר עולם יד,יה צדיק: < משמו,™ רעה לא וירא"נכון"לבו בטח קידוח:,״ סמוך לבו לא לירא עד אשר־יראה בצריו; « פזרו נתן לאביונים צדקתו עמדות לעד קרנו תרום ככבוד: - רשע וךאהוןכעם שדו והרק ונסב ותאות ךשעים תאבד: jp»ך,ללדחוחללו,עבדי יהוד, הללו את־שם יחוד: ־ יהי שם לדה מברך מעתה ועד־עולם: נממורח־שמש עד״מבואו מהלל שם יהיה: י רם על־בל־־גוים ויהוה על“ השמים כבוא: ה מי ביהודה אלהיט המגביהי לשבות: ;המשפילי לראות בשמים ובארץ ן ז מקימי מעפר דל מאעזפרת ירים אביון: חלהושיבי עם־נדיביםעם נךיבי צמו: ט מושיבי 1 עקרת הב:ת אם־הכנים שמחה הללויה: קיד א בצאת.ישראל ממצרים בית יעקב מעם לעז: ־ הותך, יהודה לקדשו:שהאל מכשלותיו: ־ ד,;ם! ראה חנם דדרדן.יסב לאחור: י ההרים דלת באילים גבעות כבני־צאץ: ה מדדלך הים כי תנוס הירדן תפב לאהוד: 1הדדים תרקדו באילים גבעות בבני־צאן:י מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב: ח ההפכי הצור אגם־מים סלמיש למעינו־מים: , קסו א לאי לגו יו יהוד. לא־לנו בי־לשמ^תן כבוד על־ הסדךעל־אמתף: בלמה;אמתהגדםאיה־נא אלהיהם: פש "u־ ־״ ואלהיט־ ג ואלהיט בשמים ■כל אשר־הפץ ?שיה: י עצביהם כסף מהב מעשה ירי ארם: י׳ פה להם ולא ורבה.עיניכם להם ולא יראו:! אונים להם ולא ישמעו אף להם ולא וההון: ז;ריחם 1 ולא ימישוןתליהם ולא יהלכו לא־יהנו בגרונם: nכמוהס״יחיו עשיהם כ4’אשר־בטה'בהם: ט ישראל בטח ביהודה עזרם ומגנם הוא: י בית אהרן בטחו בירור. עזרם ומגנם הוא: יא יראי ירוה בטחו בירור • : V AT r J״:T :v J•• <:• TOI JT*|T V.T • • עזרם ומגנם הוא: יב ירוה זכרנו יברך יברך אח־בית ישראל יברךאת־־ביח אהרן: * יברך יראי יהודה הקטנים עם־הגרלים: יי יסף .ירוה עליכם עליכם ועל־ בניכם: טי ברוכים אתם ליהודה עשה ש־מ:ם וארץ: ט־ השמלם שמלם ליהוך, והארץ נתן לבני־אדם:jfלא המתים יהללו־יה ולא כל־יררי הומה: יח ואנחנו ונברך יד, מעתה ועד־עולם הללויה: T קטז״א אהבתי כי־ושמע" ירוה את־קולי תחנוני: ב כי־ הטה אונו לי ובימי אקרא: ג אפפוניו חקלי־מות ומצרי שאול מצאוני צדה ויגון אמצא: י ובשם־יהודה אקרא אנה ירוה מלטה נפשי: ה חנון יהודה וצדיק ואלהינו מרחם: ישמר פתאים והוד, דלותי ולי יהועיע: זשובי .נןעילממחעיכי־יהוה גמל עלמי: ״3 חליצת נ?ו?י ממות את־עיני מן־דמעה את־רגלי מדחי: ט אתהלך לפני יחוד, בארצות החיים: י האמנתי כי אדבר אני • : •״AT : J : ־ : -I - •ן v: IVV ־ : ״ *J . - ״•A :־ • עניתי מאד: יא אני אמרתי בחפזי כל־האדם כזב: יב מה־ 5 I.! • f r־ •T J ־TIT T A• : .T : • . :j ז; ••IT I אשיב ליהוד.כל־תגמולוהי עלי:יגכום־ישועותאשא ובשם ירוה אקרא: יי נחרי ליהוד, אשלם נגדה,־נא לכל־עמו: JT I- # -fT :< |T| : V JT • :־ - ••T^.: T T : V A •*״ I ■*ך ם$’3: יהוד, חמותה לחסידיו ז,=' SS־• ייייד׳ ?'•r ?כדך אני,?בחך בן־אמתך פתחת למוסרי: " ל1י ™?י׳ ובח תודה ובעם;תוך, א<ן,ךא: יי׳ נחרי ליחוך, אשלם נגדה תהלים קטז קיז קדז קיט שטו נגדה־נא לבל־״עמו: יט בחצרות ובית יהוד. בתוככי 1 ״ • * • * *j ך 1 ..> 2 t ; ידושלם הללדה: י מיז א הללו את־יהוה בל־נוים שבחוהו בל־האמים: כבי גבר עלינו!הסהו ואמת־יהוה לעולםהללויה: קיח א הודו ליחוך, כי־טוב כי לעולם חסרו: כ יאמר־ נא לשראל כי לעולם חסלו: גלאמרו־נא בית־אהרן כי לעולם חסדו: דיאמרו־נא יראי יהוד בי לעולם יחסדו: ה מן־המצר קראתי:ה/ענני במרחב יה: ייהוה לי'לא אירא מה־יעשה לי אדם: זיהוד, לי בעודי ואני אראה בשנאי: ח טוב להסות ביהודה מבטח באדם: ט טוב לחסות ביהוד, מבטח בנדיבים: י כל־גוים סבבוני בשם יהוד, כי אמילם: יא סבוני גם־סבבוני בשם יחודו כי אמילם: יב סבוני כדבורים דעכו כאש קוצים בשם יהוד, כי אמילם: יג דחה דחיתני לנפל"ויחודו עודני: יד עזי וזקורת:ה ויהי־לי ליעזמנה: ®,קול 1 nn רשון!,-, באהלי צדיקים ימין יהוד, ?שה חלל:« ,ימין,יהוה ךוממה ימין לתה עשה חיל: י! לא־אמות כי־אחיה ואספר מעשי ;ך,: יח לסר יסרני יה ולמות לא נתנני: יט פתחו־לי שערי־ צדק אבא־בסאודה לה: כ זה־השער ליהוד, צדיקים לבאו בו: כא אודה כי עניתני ותהי־לי לישועה: כב אבו מאסו הבונים היתד, לראש פנה: כג מאת יהוד, היתו־ז זאת היא נפלאת בעינינו: כי זה־היום עשה יהוד, נגילה ונשמחה בו: כי׳ אנא ויחוד, הושיעה נא אנא יהוד, הצליחה ן־!: ניי׳בחך הבא ?שט זהוה בךכנוכם מפית' והודה: כזאלו יהוד, ויאר לנו אסרו־חג בעבתיסעד־מרנות הטובח: כחאלי אתה ואודך אלד,י ארוממך: כט הודו ליהוד, כי־ טוב כי לעולם חסדו: מיט א אשרי תמימי־דרך ההלכים בתורת יהוד: ב אשרי ?צל עךעו ?כל־?״ב יךךשות5 נ>ף לא־פעלי'®לה V3TU 030 תהלים קיט בדרכיו הלט: י אתה שיודח פ^ד־יף■ לשמל ?ואד: ח אחלי יכינו דרכי לשמד חקיןד: ו או לא־אבוש בהביטי אל־כל־ מצותיף: יאוךך ?ישר לבבי בלמדי מש?טי צן%: ח את־־ההיןד אשמיד אל״תעובני עד־מאד: ט במה יוכה־ נער את־ארחו לשמד כדברך: י ??ל־לבי אל־ תשגני ממצותיך: יא בלבי צפנתי אמרתך למען לא אהטא״לך: יב בתך אתה יהוה' למדני חלןך: ע בשפתי ספרתי כל משפטי־פיך: י; בדרך עדותיך ששתי כעל בל־הון: סי בפקודיך אשיהה ואביטה אודותיך: -י בדקתיך אשתעשע לא אשבח דברך: י■ נמל על־עכדך'־דדיך, ואשמרה דברך: י״ נל־עיני ןאביטה נפלאות מתורתך: ««•" אנכי כארץ אל־תכותר ממני מכותיך: ־ נר™ נפשי לתאבה אל־מש־פטיך בכל-עת: » ,|$ךת:דיס אחרים השנים ממצוותיך: ־בגל מעלי חרפה ובוז כי עדותיך נצרתי:« נם,ישבו שרים בי נדברו $בךך,ישיח בחקיך: נם־עדתיך m W 'W' $ ” חבקו־־׳ לעפר נפשי חיני בדברך: בי דרבי ספרתי [תענני למתי חקיך : ביךרך־פקוחך דבתני ןאשיחה ?נפלאותיך: מ׳ דלפה נפשי מתונה קימני בקברך:־» דרך־שקר הסר ממני ותוךתךחנני:לדרך אמונה בחרתי משפטיך שויתי: ל» דבקתי בעדותיךירוה אל־תבישני: * ךרך־מכותיך אחץ כי תרחיב לבי: לב הורני,ירוה 3דד W1 חממי עקב: לידעינני ואכרה תורתך ואשטרנה ככל־לב: לה הדריכני בנתיב מצותיך כי־בו חפצתי: לי הט־־לבי אלרנדוודך ואל אל־בצע: ל. העבר,עיך סקאות שוא בדרכך חיני: ל״ דזקם ל$?ךך אמרתך אשי־ ימסו 5 ל־יחעבר חרפתי אשר תרתי כי משפטיךטובים: סדני. תאבתי לפקדיך ?צחקחך חיני: « ויבאני ססרך.:ח11' ותשועתך קאפרתך; 0־ ואענה חלפי לבר כי־בטחתי גדברד ?דברך: « ואל־תצד1 מפי דבר־־אמת עה־מאד כי למשפטך יחלתי: ־י ואשמרה תולתך תמיד לעולם ועד: מה ואתהלכה ברחבה כיפקדיך ללשתי: ־י ואדברר, בעדתיודנגד מלכים ולא אבוש! מז ואשחלזשמיח^חיג‘ ואשייחה ?חקיך:־= !בר־דבר לעבלק על אשר.יחלתני: ־ זאת נחמי!' ?ערי כי אמלתןד חיתני: נ/ודיט לליצני עד־מאד מתורתןד לא נטיתי: גב וכרתי משפטיןד מעולם 1 יולד, ואתנחם:» !לעפר, אח!ת?י מרשעים עובי mi : ני זמרות היו־לי חקיך בבית מנולי: ני ובלתי בלילה שמך יהד, ואשמרה תורתך: ניזאתהיתה־לי כי פקליך !צלתי: נ׳חלקלהוח אמלתי לשמד דבריך: m חליתי פניך ?כל־לב חנני ?אמרתך:a חשבתי דרכי ואשיבה רנלי אל-עדתיך: ־ חשתי ולא התמהמהתי לשמד מצותיך: « ורבלי לשעים עודני תולתל לא שכחתי: סב nwsí !ihth-n'iVH ו-|וד1ז-1ו—ו s זד י"זי־ . יהיה מלאה הארץ י חליל"למדני: סי טוב עשית עם־עברך להור, בלבל־: סי טוב טעם ודעת למדני כי במצותיך ר,אמ0רי: ־׳טרם אענה אנלשנג ועתה אמרתך שמרתי: ־י׳טוב־אתדר יממיב למדעי חקיך: « טפלו עלי שקר .זדים אני ?כל־לבואצד פקודיך: ׳־טפש כחלב לבם אני תולתל שעשעתי: ע» טוב־לי כי־ענןתי למען אלמד י@ךי:« טובדלי תורת־פיך מאלפי והב ממי! "גזי עשוני לכוננה לכונני ואלמרח מצותיך; עי,?לאיל.יראוני לשמחו כן לךבלןי:חלתי: עי,:דעתי ;הוהכי־־צדק 632 תהלים קיט לי לראיך וידעי.עדיזיןי: פוליי־ל?י 0? w bw לא אבוש: פא כלתה לתשועתך נפשי לדברך יהלתי: « כלהךני לאמרתןד לאמדמתי תנחמני:"פג כי־ד׳ייהי כנאה בקיטור הליך לא שכחתי: פיכמה:ימי;עבךןדמתי תעשה ברדפי משפט: פה כרו־לי זרים שיחות אשר לא כתורתך:'פיכל־מצותיך אמונה שקר רדפוני עודני: ־■כמעט בלוני בארץ ואני לאקעובתי פקדיך: ™ ?ח?ךןי חיך ואשמרה עדות פיך:« לעולם יהוד־ו דיס־־ף־ נצב בשמלם: x לדר ודר אמונתך כוננת ארץ ותעמד: x» למשפטיךזץמדו הדס בי דבל עבדיך: צ־ לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעדי:« לעולם לא־אשבח פקודיך כי־בם חייתני: צי לך־אנ; הושיעני בי פקודיך דולשלי: ™ליקוי ךשעים לאבדני עדתיך אקבונן: יי לכל-תבלח ראיתל.קץךחבהמצותך קאד: "מה־אהבקי קודמו כל־היום היא שיחתי: צח מאיבי תחכמני מצותיך כי לעולם חיא-לי: ;׳ט מכל־־מלמדי השכלתי בי עדותיך שיחה לי: ק מזקנים אתבונ ן כי פקודיך נצרתי: v 'מכל־ ארח רע כלאתי תלי למען אשמיד דברך: י,נ ממשפטיו לא־סרתי כי־אתה הורתני: קגמה־נמלצולחכי אמרתך מרפשלפי': קימפקוריך אתבונןעל־כן'שנאתיוכל־־ ארח שקר: קי־נך־למלי ךברך ואוראתיבתי. ואקימה לשמד מ^זפטי צדקך: ק־ נעניתי;גד־מאד להיגד• חיני כהכרך: קח נדבות פי ךצה־נא יהוה ומשפטיך למדני: קט נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי: קי נתנו רשעים פח לי ומפקוריך׳לא תעיתי: קיא נחלתי עדותיך"לעולם בי־ששון לבי המה: 4י נטיתי לבי לעשות הקיך לעולם עקב: יד סעפים שנאתי ותורתך אהבתי: קיי'סתרי ומניד אתוה לדברך יחלתי: ק־י סורו ממני מיעים, !*מיד מעות אלוהי: ק" במבני כאמךהך $ךוך, ואל-קבישני וידעי קי, משברי תדלים קיט שי* מעיב^ז-׳םעתי^^הוא^עהבחהןיןיתמיתעחסלית בל־שניכם מהקיך בי־ש־ר תדמיתם: קי־ סיגים השבת ?ל־־רשעי־ארץ לכן אהבתי עדתיך: ק־ סמר מפחדןי כשרי וממשפטיך;האתי: עשיתי משפט וצדק בל־ הניחני לעשהי: קבב ערב עבדןד לטוב אל־יעשמני זדים: יז* ׳עיני בלו״לישזעתך זלאמולת צךקך: קני עשה עם־ 2בךך כהמהך וחקיך למיני: ’.^?חי-אני הבינני וארעה ?התיל: קק! ,עת לעשות ליהוד, רפת תורתך: קכז.על־כן אהבתי מצותיןד מזהב ומפז: קכח על־כן 1 בל־פקודי כל ;שדתי כל־־ארח שקר שנאתי: קנט פלאות עדותיןי 3 נצרתם נפשי: קל פתח־דבריד יאיר מבין פת:ים: קלא פי פערתי ואשאפה כי למצותיךלאבתי: קל־ ?נה־אלי והנני ?טשפט לאהבי שמך: קל־ פעמי הכן באמרתך ואל־־ ־שלט־בי בל־אל: * פלכי «?שק אדם וינשטרדה ?קודליך: קלי■ פניך ל,אך בעבדך ולמדני אדה־־״יויך: קלי פלגי־מים ירדו עיני על לא־שמרו תורתןד: קלי צדיק אי™ וחד■!:שי טשפ^יך: ל" צ?ית צדק עז־סיחאמי™ מאד: ל= צמתתני קנאתי כי־שבחוךבריך צדי: ק־ צרופה אמרתך מאד ןע?ךך אהבה: צעיר אנכי ונבזה פקדיך לא שכהתי: ק־־־צךקתך צדק לעולם ותורתך אמת: ק■ צר־ומצוק מצאוני מצותיך שעשעי: ק־י צדק.עדותיך לעולם הבעני ואהיה: ק־י קראתי ככל־לב ענני להודה חקיך אצרה: י,־!קראתיך הושיעני ואשמרה עדה,יך: קימתי TSfP "ÍS&5J וחלתי: ק־" קקמו &מי אשמרותלשיה באמרתך: ק== קולי שמעה כהסדך יתד, במשפטך הת: <קרקו רדפי זמר, מתורתך רחקו: ק״־ קרום אהה לתה וכל־מצותיך אמת: ל,־־קדם,:דעתי מעדתיך כי לעולם לפדתס: י,־־ האה־ענלל וחלצ?י ד תויהך לא שכחתי: קנירי^ו־יכי ונאלני לאמרתך הל,5י: w". יחוק 634 yתהלים קיט קב קנא ק״חדוקמלשעים ^?י־^יולאןזל* יי" ממי ר=’= 1מד ?«?■•??“״.?י: ייירביט רדפי וצרי מעלותיך לא נטיתי: ר,־" ראיתי בינז־ים ואל״קוטטה, אשר אמלתל לא שמלו: קנס לאד, כי־פקוליך אהבתי יחי•[־־• כחסדך חיני:יקב ראש־לברך אמת ולעולם'כל־משפט צלקך: ק=» שלים ללפוני חנם ומלכלך פדך לבי': ק0= שש אנכי על־אמהתך במוצא שלל רב: v שלול שנאתי ואתעבה תורתך אהבתי: ?־ישבע ביום חללתך על משפטי צלקך: קסה שלים 1= ?*93 ?*דשי ואי! למו מכשול: יקי שבלתי לישועת־ יהוה ומצוהיך עשיתי: קל שמרה נפשי ערתיך ואהבם מאר:'קסח שמרתי פקודיך וערתיך כי בל-ללביננלך: ק«־ תקרב לנתי לפניך ור" כלבלך הבינני: קע תביא תחנתי לפניך באמרתך הצילני: קעא תבענה שיפתי תהלה בי תלמדני ך!היןד: קעב תעז לשוני אמרתך ביבל-מצותךצהק: ק®תל,י־;ךךלעןרק בי פקודיך בקרתי: קעי תאבת' לישועתך יחול, ותורק!י ש,?שעי: ק־״ תחי״נפשי ותהללך ומשפטך ועירני: קעי תשתי כשה אבד בקש_עבךך כי מ^ותיןי לא שכהתי: סב א שיר המעלות אל־יהוה בצרתה לי קראתי ויענני: ב להוד■ הצילה נפשי מץופת־שקה מלשון דמיך,: ג מדר לתן לך ומדדיסיף לך לשון המיה: י הצי נכוה שנונים עם נחלי רתמים:'"אהה־לי כי־נהתי משך שכנתי עם־אהצ קדר: י רבת שכנה־לה נפשי עם שיונא שלום : ז אנישלום וכי אהבה המה למלחמה: " קרא א שיר״למעלות אשא עיני אל־ההרים מאון יבא עזרי: ב עזרי מעם יהוה עשה שמשב וארץ: ג אל־דפן למוט רנלך אל־עום שמהך: י הנה לא ינום ולא ויעזן שומר ישראל: הלהור, שמהך יהוה צלךעל־יד ימינך: ויו$ם השמש לא־יככה'יכהבלילה: להודה ישמךןי יתיר י. עי׳ פ־ש • 1?3D מפל־רע׳י^מר את־ג?שן־־: " למי׳ ו?מר־צאה1ו יביאך מעתה ועה־עולם: קני אשירהמעלות לחד שמחתי מאמרים לי כיה יהודה נלך: ב עמדות היו רגלינו בשעריך יתשלם : נ.ירושלם הבנויה כעיר שחברדדלה יהרו: י ששם עלו שבטים שבטי־יה עדות לישראל להודות לשם יהוד,: Ti• ן • : ״ »T : J“.: . A" T ; • : J " T| יי כי שמה 1 ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד: י,?!אליו שלום יחשלם ישליו *לימי: י יהי־שלום בחילך שלוה בארמנותיך: ח למען אחי ורעי אדברה־נא שלום 3ך': *j&i ביתץהוהיאלהעואב^־שהטוב לך/1 J קבג אשיר המעלות אליך נשאתי את־עיני השבי כשמ:ם: ב הנה כעיני עבדים אל־יד אדוניהם כעיני שפחה אל־עך גברתה" כץ עינינו אל־יהוה אלהינו עד אדוננו:־ ג חננו־ יהודה חננו 1כי־־רב שבענו בוו: "דרבת ^ה־לה נפשנו הלענ השאננים הבוז לנאיונים! קכד אשיר המעלות לדוד לולי זיהוה שהיה לני :אמר־ נא ישראל: ־ לולי.ידוה שהיה לני מקום עלינו ארם: ץ אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו: י אזי המים שטפונו ניהלה עבר של־נננישנו: ה אזי עבר על־נפשנו המים הזץדונים: י ברוךיהוה שלא הננו טרף לשניהם: ז נפשנו כצפור נמלטה מפח יורשיםהפה נישבר ואנחנו נמלטנו: I V- • T : : • J--------T : • / ־!:־ ־>: : IT : ח עזרנו בשם יהוה עשה שמים ואדע: AT< ' : : vv ך " ־;• itt־•־ I . ,. קכה א שיר המעלות הבפחים ביהוד, כהר־ציוץ לא־ 'מוט לעולם ישב: בירושלים הרים" סביב לה דחוה סביב לעמו מעתה ועך־עולם: ג כי לא ינוק שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא־ישלהי הצדיקים Í בעולתה ידיהם: י הטיבה ייהוד, 'לטוביםללןשרים בלבותם: ״ והמנמכם עקלקלותם ולי5ם 1תיח 1ÍPI שלום על־ישראל: I" TI • - T -V 0יי Tf 636 תהלים קפו קכז קכח קכט קל הכו א שיר המעלות בשוב יהוד, את־־שיבת ציון היינו בתלמים: באז ימלא שחוק פינו'ולשוננו רנה או־* יאמרו בגרם הגדיל יהוד, לעשות עם־אלה: ג הגדיל תות לעשות עמנו היינו שמחים: י שובך, יהוד, אח־שבותנו באפיקים «נב: ה הזך־דם ?דמעה hili וך1צח i י "לוך ילך! ובבה נשא משך־זוזרע באק?א ?תה נשא אלמתיו: הבז אשיר המעלות לשלמה אם־יהתו לא־יבנהבית שוא עמלו' בוניו בו אם־יהוה לאץשמר־עיר שוא 1 שקד שומרי:' ב שוא לכם 1 משכימי קוםמאהרי־שבת אכלי לחס dóm בן יתן־ ליהי-ו שנא: נהנה נהלה יהוד. Tr VJV|#:־ T ••>( ״••.IV •ן J •• זן • ••> -ןך-נ : JT בניסשכר פרי הבטן: ד בחצים ביך־נבור בן בני הנעורים: !. אשרי הנכר אשך מלא את־אשפתו מהם לא־:בשו בי־ ידברו את־אויבי□ בשער: י קנח'* סיר המעלות אשלי כדלירא ידוה'ההלך בלרבך: נ יגיע ?פיך בי תאבל אשליך וטוב לך: ; אשתך 1 ?נפן פך;ה ?;־מזי ביתך בניך ?שתל זיתים סביב לשלחנך: י זעה כי-כן יברך ?בל.7* י™! ה לבלבך לה מצל ולאה בטוב;תשלם בל;מי הלך: י וראה־בנים לבדך שלום.עללישלאל: סכם א שיר המעלות רבת צררוני מנעורי ;אמר־נוא .ישראל: ב רבת צךך־וני' מנעורי"גם לא״יכלולי: ג על‘ *גבי יחרשו חירשים האתכו*למענותם:״ד יהוד, צדיק קצץ עבות רשעים: י-.יבשו רסנו אחור כל שנאי ציון: יהיו בחצירננותשלךמת שלף:בש:, שלא מלא כפו קוצר.וחצנו מעטר: ״ ולא אמרו 1 העברים ברכרדהוה אליכם נבהקני אחכם בשם ידוה: קל א שיך המעלות ממעמקים קראתיך יהוד: ־ אדני שטעה בקולי וחךךנה אןניך_קשבות לקול ושודד: נ אם־ עונות חשמהיה אדני מי יעמד: י כי-עטך הסליחה לטען תירא: י■ קדתעהוך, קותה W ולמדו מחלתי: י נפש■ לאת: משמרים לפקח שמרים לפקד:< יחל ישראל אל-יהוה פי־עם־אדני החסד וחרפה עטו פדות: "והוא יפדה את־:שךאל מכל עונותיו: קלא» שיר המעלות לדוד:חוח 1 לא־נפת לפי ולא■ רמו עינ: ולא־הלכתי 1 פנדלות וכנפלאות ממני: נ'אם־ >א שדתי! ורוממתי נפשי פנמל עלי אמו כנמל,עלי גפשי: נ.יחל,ישראל אלץהוה מעתה ויעד־עולם:' י י קלכ» שיר המעלות ןכור־יהוה לדוד את פל־ענותו: ־ אשר נשפע לימה נדר לאפייה:עקפ: נ אם־אכא כאהל פיתי אם־אעלה ״על־״עדש:צועי: י י אם־אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה: י. .עד־אמצא מקום ליהוה משכנות לאכיר יעקב! י הנה שמענוה פאפחחח מצאנוה כשחי־ :ער: .נכואהלמשןנותיו נשתחוה'להדם'רגליו: "קומה י:־• 1 :-,־די ־:־״' v.tן• — .... . ׳?י T U ♦ יאנשבעץהוהו לדוד אמת לאךשוב ממנה מפרי בטנך אשית לכפא־־לך: יב אם־ישמרו בניך 1 בריתי“' ועדתי ־ זו אלמדם נם־בנידם עדי־״עד ישבו לכסא־לך: יגיכי־בחר ;דוד ?ציון אוד. למושב לו:'יי זארדמנוחתי עדי־עדפה אשב כי אותיר: טי צידה ברך אביךאביוניה אשביע לתם: טי!עתידי אלביש ישע וחסידיה תן ירננו: יי שם 1 ,לח לתך ?רכתי נר למשיחי: "אולביואלביש בשת:ו?נליוזיציץנןךו: :"J סלגאשיר המעלות לדודהנהמתטוב ומד־נעיםשבת אחים גבדיחד: ב כשמן הטוב 1 .על־הראש ירד .על־־תקן זקן־אהרן שירד.על־פי מדותיו: ג סטל־חרמון שירד על-דירת ציון כי שם וצוד לתה את־הברכה חלים עד־העולם: קלדאעזיר המעלות הנהו ברכו אותתה כל־־עבידי 618 תחלים קלה קלה קלו יהוך, העמדים בבית־יהוה בלילות: בשאו־ידכם קדש יברמאת־יהוה: גיברמד יהודי מציון עשה עמים וארץ: סלה א הללויה 1 הללו את־שם להוד, הללו עברי יהוה: ב שעמדים'בבית יהוד. בחצרות בית אלהינו:'ג הללויה J•• : • : 1 VI ן ATf ־־ : ״•I•• V: J י T : 1-k . כי־טוב להור, !מרו לשמו כי נעים: י בי־יעקב בהר־לו לה ישראל״לסגלתו: ה כי אני ידעתי כי־גךול יהוהואתינו מכל־אלהים: י כל אשר־הפץ להוד, עשה בשמים ובארץ בימים וכל־תהמות: ז מעלה נשיאים מקצה הארץ ברקים למ@ר $r מוצא ר־וח ׳מאוצרותיו: " שהכא בכורי מצרלם מאדם עד־בהמח: ט שלח 1 אותות ומפתים בתוככי מצרים בפרעה ובבל־עבדיתי שהכה נוים רבים m מלכים,עצומים: *לסיחון 1 מלך האמדי ולעוג מלך K1® ולבל ממלכודת ?JJ3 -יונתןאךצם נחלה נחלהל:קוראל עטו: /יהוד, שכך לעולם יתוהזכךך לדד■ ודד; יי ביץדין יהוד, עטו ועל־עבדיו לתנהכם: « עצבי הגוים כסף ווה,ב מעשה ידי אדם: טי פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו: יז אזנים להם ולא יאזינו אף אין־ .יש־רוח כפיהם:<״ כמוהם:היו ?!שידם בל אשר־בטח בהם: י־ ביתלשראל ברכו את-יהוד, בירז אלא 9־0 אתךהוה: ־ בית הלך כרכו ארדלהוה יך*י:הוה כך» את־יהוה:« כרוך:הוה ומציון שכן יךושלם הללויה: קלו א הודו ליהוד, כי־טוב כי לעולם הסהו: ב הודו לאלדד האלהים כי"לעולם"הםך1:i הודו לארע האדנים כי לעולם קםך1: י לעשה נפלאות גדלות לבדו כי לעולם חסדו: ה לעשה השמים כתכונה כי לעולם חסדו: י לרקע הארץ על־המים כי לעולם!im ׳'לעשר, אורים ?דלים כי לעולם הפרו: " את־השמש לממשלת כיום כי לעולם חסדו: ־־ את־היךה וכוכבים לממשלות בלילה כי לעולם rm : י למכה מצר:ם כבכוריהם כי לשלם חםך: תהלים קלו קלז קלח <ע3 ׳*ויצא:ש'ךאל מתוכם בי לעולם חסדו: ־־כיד חזקה וקרוע (סרח פי לעולם רופדו: י־ למך _ים־ם1ף לנורים עי לעולם לופדו: ־יןהעפיר ושךאל בתוכו פי לעולם רופדו: סי ונער פרעה וחילו בים־סוף כי לעולם הפדוי: ־־ למוליך עמו פטךפר פי לעולם חסדו: - למעת מלכים (דלים כי לעולם רופדו: " רך,רנ מלכים אדירים פי לעולם ייפדו: י־ לפיחון מלך חאטדי כי לעולם הקיו:' ='ולעונ מלך הבשן כי לעולם *?יו:« ונתן ארצם לנחלה פי לעולם זיפךו: ־־נחלה ללשראל עבדו כי לעולם חסדו: « שפשפלנו וכר לנו ק לעולם זיפךו: ־י רפרקנו מצרינו פי לעולם חקרו: ־י נתן לחם לכל-פשר' פי לעולם לומדו: כי הוח לאל השמים כי לעולם הסהו: קלזא.על־נהרות 1 בבל שם,:שבנו גם־בכינו בזכרנו את־־צןוץ ן כ על־־ערבים בתוכה תלינו כנרותינו: ג כי שטו שאלונו שובינו זיבדי־שיר ותוללינו שמחה שירו״לנו משיר ציוץ: י איך נשיר את־שיר־יהוה על אדמת נכר: י׳ אם־אשכחך:תשלם 'תשכח ימיני: י תדבק׳ לשוני 1 לחכי אם־־לא אזכרכי אם־לא אעלה את־יתשלכם על לאש שימחתי: י זכר .יהוד, ולבני אדום את:ום ירושלם האמרים'ערווערו עדי היסוד בד: ח בת־בבל השדודה אשרי שישלם־לך את־־(מ1לך שנטלת לנו: " אשרי ן שיאחזו ונפץ את־עלללך אל־־־הסלע: ,קלח “?דויי^חו ל?ל:ל?י מד tzm =*N 1אשתתוד, אל־היכל קרשך ואודה את־שמך על־חסדך !.על־אמתך כי־הנדלת על־כל־שטך אמרתך: ! ביום "קראתי!תענני ת־הפני בנפשי ןמ': י יוחך יה־וה בל־ ?לכי-ארץ פי-שמעו אמלי־פיך: י־ רשית בדךכךוהוה ?' נדול עבוד:חוח: י פי־רם,יהוה ושפל יראי׳ ונבוי׳ נ־מךחק ;.ידע: י אם־אל ך 1 לר,ךב צרה ועח;ני על אף «יגי איבי תשלח ;דך ותושיעני;מינך: י׳ יהוד? עמד בערי ״יהוה ח9ךך לעולם ידיך אל-תרף: קלט» למנצח לחד מזמור .יהוד, הקרתני ותדע: ־ אתה ,;רעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק: נ ארחי זרפעי ודית ובל־חלכי להבנתה: י פ; אין מלה בלשונ״י הן;הוי■,ידעת כלה: ה אחור,וקדם צךתני ותעות עלי כפכה: י פלאיה דעת ממני נשינבה לא־אוכל לה: יאנה אלך מרוחך ואנה מפלך אברח: " אם־אםק שימים שם אתה ואציעה שאול הנך:= אשא בנפי־שחר אשכנה באחרית;ם: י נם;שם;רך תנחני ותאחןני;מינך: ׳".ואמר אך־הש־ ישופד ולילה אור בעדני: י= גם־חשך לא-;השיך ממך ולולה פ;ום;איר כחשיבה קאורה: עקי־ I AV j* t : • r\: T I :־ : י ־־V ; * fj * ן ^ נבחר,עצמי ממך אשר־עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ: ־״ נלמיוראו עיניך ועל־ספרך בלם.1שקבו,ימים יצרו ולא אחד בהם: יי ולי מה-קרו,רעיך אל מה עצמו ראשיהם: ך אבפרם מחול;לבון הקיצתי ועורי עמך: י־ אם־תמ&ל אלוהוךשע ואנשי רמים סורו מני:־ אשר ;ברוך למומר, נשוא לשוא עריך:"* הלוא-משנאיךיהודיו אשנא ובתקוממיך אתקוטט:־־ תכלית שלאה שנאתים לא;בים היו לי: ־־ חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שךעפי: ־ך וראה אם-הךך עצב־בי ועחני בדרךעולם: קט אלבנצה ?קמור לדוד:3 חלצני;הוד, מאדם רע מאיש המסיס ׳?»־:" נאשי חשבו רעות בלב כל־ יום;נורומלחמות: 1שננו לשונם כמו־נחש חמתעכשוב תחתשפתימוסלה:'!*שמחי;הוד, 1 מידי'רשע מאיש המסים תנצחי אשך חשבו לדחות פעמי: יטמנו־נאים 1 פח לי!חבלים פרשו רשת ל;הבע3״ל מקשים שתו־לי »ליא״יך• nbg תהלים קט קמא קמב קמג שכא סלה; !אמרתי להוד. אלי אתה האזינה ידלה קול תקנוני: "הזה אדני ?ז למופתי מפותה לראשי ביום נשק:6*ל־מוז״יהוד׳ vfi זממו אל־תפק ירומו מלה: י ראש מסבי עמל שפתימו יכפומו:•» :מיטו עליהם נחליט באש :פלם במהמרות בל־יקוטו: -נ איש למון בל־וכון בארץ איש־המם רע ’צורנוילמהחפת: -־ידעת בי־״יעשה יהוד. קץ עני משפט אמינים:-י אך צדיקים יורו לשמך:שבו ושקים את־פרך: קמא» מזמור לחד הוה קראתיך חושה לי הארנה קולי מקראי־לך: ־ תבון תפלתי קטדת לפרך משאה מפי מ;חת-״ץה3: ־ שיתה;הוה שמרה לפי נצרה' על־ דל שפתי: י אל־הט־לבי 1 לדברו רע לדתעולל עללות 1 מרשע את־אישים פללי־און ובל־אלחם במנעמיהם: י■ הלמני צדיקו חסר רוביחני שמן ראש אל-ייני ראשי ביעוד וקפלתי בחנותהם: י נשמטו בידי־מלע שפטיהם מזמינו אמך כי נעמו: • קמו פילח ובק? באאנפזח עצטינו לפי שאול: י׳ בי אליך 1 הוד, אה';: עין: בכה'חסיתי'אל-תער נפשי: ט שקרני מידי פח,:קשו לי ומקשות פעלי און:- :פלו ממכמדיו קשעים "הה אלמי עד־אעמור:' י קטב» מש?:ל לי? W ממערה תפלה: נ קולי אל-:הוהאןינק קולי אל־יהוה אתחנן: ־ אשפך לפניו שיחי צרתי לפרו אניד: י בהתעטף וינליו רוחי ואתה :דעת;תיבתי מארח-זו אחא טמנו פח לי: י■ הביט ימין 1 יראה ואין־לי מביר אבד מנוס ממני אין רוקש לנפשי: < זעקתי אליך :הודה אמדתי אתה מקמי חלקי' באקץ קהים: י הקשיבה 1 אל־תתי בי־דלותי מאד הצילני מר;דפ: בי אמצז ממני: ״ הוציאה מטקנר 1 נפשי להודות את־שמך ך ״יסתרו צדיקים בי הנטל,עלי: קמג« מזמור י^וד :דהו שמע תפלתי ה,ארנה אל- הפיסו נך. ימוסי <ך. ידנתינך. 'תחגיבי 642 תהלים קטג קמד תלונונ: באמנתך עניני בצדקת!־־: ־ ואל־תבוא במשפט אודעבדך כי לא־לציק לפנ:ך כל־חי: ־ כי־רדף אויב 1 נבשי דכא לארץ חיתי הושיבני במחשכים כמתי.עולם: י ותתעטף^לי’רוד\בתוכי לשתומפלבי: ה זכרתי ימים 1 מקלם הניתי בכל־פעלך ?מעשה:דיך’אשולוה: יפרשתי :די אליך נפשי 1 פאלץ־עיפה לך סלה: י מדד ענני 1 יהוה כלתה תחי אל-תסקר פניך ממני ונמשלתי עם־ידדי בור: י׳ השמיעני בבקר 1 לכלך כי־בך בטלתי הודיעני דדך-וו אלך כי־אליך נשאתי נפשי:= הצילני מאיבי 1 יהודה אליך בכיתי; י למדני ולעשות רצונך כי־־אתוה אלוהי תלך טובה תנחני בארץ מישור: למען־שמך יהודה תחתי בצדקתך! תוציא מצרה נפשי: ■נ ובלםרך ועמידת איבי.והאבלת כל־צדגי W מלו־! י ״. קטד» ללוד 1 ברוך:חוה וצורי המלמד :לי לקרב אצבעותי למלחמה: כ הפרי ומצודתי משגבי ומפלטי־ לי מנני ובו הכיתי ד,רדד עמי תלתי: ־ יהוה מד,-אלם נקלעת בן־אנוש ותחשבהו: י אלט להבל רמה:מיו בצל עובר: ״.יהוד■ לט־שמיך ותרד גע בהרים רכשנו: • בלוק ברק ותפיצם שלח לציך ותחמם:< שלח:דיך ממלום ?צנקודצילני מכרם רבים מ:ד ?נ: נכר: ״ אשר פיהם דבר־שוא וימינם למין שקר: ט אלהים שיר חדש אשירה לך בנבל ,עשור אוטךה־לך:- הנותן תשועת למלכים הפוצה את־־רוד עבדו מחלב רעת,: יא פצני והצילנ״י מיך ?נךנכר אשר פיהם רבר־שוא וימינם ימין שקר: י־ אשר בנינו 1 כנטעים מנהלים בנעוריהם בנותינו כורת מהטבות תקנלת היכל: יל מורנו מלאיס מפיקים מזן אלדן צאתנו מאליפות מרבבות בהוצותיט:יד אלופינו מטבלים אין פרץ' ואין יוצאת , ואין י צוהרי בללובקינו: ®אשרי הזעם שבכה לו אשרי העם <5ן;הוה אלהיו: י,"■ "יי* ההלה שכב תחלים קמה קמו , קמה« קהלה לחד ארוממף אלוהי וומל[י ואברכד׳ w לעילם מי• נ??ל־יים, w לעולםועד: מחללהוהומהללמאדולנז־לתו אך הקר: י דור לדור לשבה מעשליף ונטרתיף _יןיח: ה הדר ככור הוקי ולמד נפלאתיןד אשיחה: י יעדיו נודאותיף יאמרו ו?ך|ותןיאםפתה י'1=ר רב־טילר^עי TOTOW* " הנך,ורחום להוד. אקיאפלס ונדול-חסד: טטוב־יהור, לפל לווומיו על־פל־מ?נקןיו: י יוחלו,להוד, פל־מעשיל נחסילין־־ לבךכוכה: ■» פכוד מל?ים1ו י*«!־י ÜW לדפדו: י־ להודיעולפנל האדם ?בורתיו וכבוד הדר מלכותו: יג מלכותך מלכות בלמנלמים וממשלתך בכל־ דור ודד: יי'סומך להוד, לכל־הטלים וייקף' ל?ל־ הכפופים: טי עיני כל אליה יעובדו ואתה נותדלהם את־ אכלם' בעתו: m פותה את־ידך ומשביע לכל־חי רצוץ: י צדיק להודה בפלדרכיו'ודוסיד פכל־מעשיו: " רןרוב יהוד, לפל-קראיו לכל אשר יקראהו באמת: " רצל יראיו יעשה ואת־שועתם ישמע ויושיעם: כשומר יהוד, 1•• JT -ן:- T# :( J•• I" * 1: - : • T T : - V J f\‘f את-פל־אקפיו ואתכל־הךשעים ׳״שמיד: «9הלתלה:ת לד?ר־פי ויבולןי כל־פשיר שכם קדשו לעולם ועד: קמו» הללויה הללי נפשיאת־יהוה: י אהללה להוד, סולל אזמרהלאלהי פעורי: נ אל־הפטדוו מדיבים פפן־ אדם 1 שאין לו תשקנה: י תצא רוחו לשב לאדמתו בלום ההוא אבדו עשתנתיו: ה אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על־יד׳וה ארחו: י עשה 1 שמלם וארך את־הים ואת־פל־ אשר־פם השמד אמת לעולם:I עשה משפט ולעשוקים ני!ן לדום לרעבים ילה מתיר אסורים: י׳ להודו 1 פקס עודים יהוד, זקף כפופים להוד, אהב צדיקים • ט יהוד, 1 ©מר את־גרים יתום ואלט™ ימני וירד ךשעים •לעות; ל?ולןיץוווד, לעולם אלקלף ציון להד!דר קללולה: — הללויה יתור ר. 644 תחלים קמז קמח קמז» הללויה 1 כי־טוב זמרה אלתנו כי־נעים נאוה תדלה: בפונה יתעלם יעה נךחי וקזראל יכנס:« הרופא לעבות לב ומחבע לעצבותם: ימונה מספר לכוכבים לבלם שמות יקרא: י■ נתל אדנינו ולב־כדו לתבונתו איןימספר:! מעורר ענוים לתה מעפיל רעעיבם עת־ ארך: ■ ענו ללהוה בתורה ועת לאלתנו בכנות ח ר,?כפה עמלם 1 כעכים המכין לארץ מטר המצמיח הרים חציר: = נותן לבהמת, לחמה לקני ערב אער;לקראה ’ ל* מכורת הסום לחפץ לא־בעוקי האיש ירצה: ■א רועה לתה את־לראיו את־המיחלים לחקות: יב עבת לחעלם את־־יהוה הללי אלהלך ציון: י! כי־־ד״ק בריהי עעדיו ברך מלך בקרבך: -י השם־נבולך עלום חלב חטים לשביעך: * העלהו אמרתו ארץ עד־מהרה לרוץ הבךו: ®'הניתן שלג כצמר כפור כאפרןפ!ך: במשליך קרל׳ו כפתים לפנל קרתו מי לעמר:■״ ;שלח ךבך1 ולמסם לעב רוחו יןלו־־מלט: ״ מניר ךבך1 ליעקב חקיו ומעפטיו ללעראת: בלא עשה כןולכל־גוי ומשפטים בל־־ ידעום הללויה: י' סטח» הללויה! דללו את־יהוהמן־ל,עמלם הללוהו במרומים: ב הללוהו כל־מלאכיו הללוהו כל־צבאו: ג חללוהו שמע וירח הללוהו כל־בוכבי אור: יהללוהו עמי העמים והמים אשר 1 מעל השמוט: י, ;הללו את עםיהוהיב;הוא צוהונבראו: יויעמידם לעחילש&ב חק־׳נתן ולא.יעבור:. הללו אתללהוה מן־הארץ הדנים וכל־תהמות: י אע וברד שלג וקיטור תה 9עךת עער, הבת: = תוהרים וכל־נבעות עץ פרי וכל־אתים: יהתר■ וכל־בהמהךמע וצפור כנף:י» מלכי־ארץוכל־לאמים יעודים וכל־שפטי ארץ: יב בחורים וגם־בתולות זקניכם עטךעקים: ■ג יהללו 1 את־עם ןה1ר, כי־נעןב עמו לביו דבריו קרי. צבאיו ק־י הודו הודו על־ארץ ושמים: יי וי רם קרן לעמו תהלה לכלחסידיו לבני ישראל עם קרבו הללויה: הפט א הללויה 1 שירו'ליהוד. שיר חדש תהלתו בקהל ± חסידים: ב ישמח ישראל בעשיו בני־ציון יגילו במלכם: ל יהללו שמל במחול בתףוכנור יומת־לו: י כי־רוצה .יהוד. בעמו יפארענוים בישועה: י-יעלוו חסידים בכבוד ’ירננו על־משכבותם: י רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות J • 1• Vl V : faT : • . , j : I |T : : • - : בידם: י לעשות נקמה בגוים הוכחות בלאמים: ח לאפר מלכיהם בוקים ונכבדיהם בכבלי ברול: ט לעשות בהםו משפט כתוב הדר הוא לכל־קסידיו הללויה: מג א הללויה Í הללו־אל בקדשו הללוהו ברקיע עזו: כ הללוהו' בגבוריתיו־ד,ללוחו כרב גדלו: ג הללוהו בתקע שופר הללודו ?:בת לבנות: י־ חללוהו בחף ומחול הללוהו במנים ועגב: י׳ היללוהו בצלצלי־שמע הללוהו בצלצלי תרועה:זי כל הגשמה תהלל יה הללויה. חזה Í ״ : T T : -k J JT : ־ */ T :1- T| ׳ 'y1 נשלם ספר תחלים. תהלות לאל קדש הלולים: סכים פסוקי של ספר תחלים אלפים וחמש מאות ושבעה ועשרים וסימני יי אהבתי מעון ביתך ומpם משכן כבודך וחציו ויפתוהו בפיהם וסדייי י־ט וסימנו המשביע בטוב עדיך ומזמוריו מאח וחטשים וסימנו קץ לח 1 משלי א א יי משלי שלמד, כן-תר ?לך לשראל: נ לדזנת ד׳?™ ומוסר להבין אמרי בינך,; ג לקהת מוסר ה׳לכל צדק מ־שיפט'ומשרים':'י לתת לקתאים זגךמחז לנער העת ומזמה: י׳ ישמע חכם הוסף לקח ונבון תחכלות לקנקלילדבקמשל ומליצד ד?ךי חכקים וחידתם! י.יראת יהוד, ראשית העת חכמה ומוסר אהלים בוו: ח שמע בני מוסר אביך ואל־תטש תוךחאמך: ט כי 1 ם׳ vtn. לויח לוות חן ל,ם לראשךי מנקים iytfrjfc ימי אם־יפתוך חטאים אל־תבא: יא אם־יאמח לכה אתנו נארבד. לדם נצפנה לנקי חנם: יב נבלעם כשאול חיים ותמימים כיורדי בור: יג בל־חון יקר נמצא נמלא בתינו שליל: יי נורלד תפיל בתוכנו בים אהד.ידיה לכלנת־יבניאל־ תלך כךלךאתם מל1 מלך מנתיבתם 5 ־־■"כי תליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך־דם: יי כי־חנם מודה דרשה בעיני כל־בעלכנף: יחיוהם לדמם יארבו יצפנו' לנפשתם: י־ כן ארחות כל־בצע בצע את־נפש ?;!ליו _יהןח: כ חכמות בחוץ תך־נדה ברחבות תתן קולך,: כא בראש המיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר: בבעד־־מתיו פתים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו לחם וכסילים ישנאו־דעת: כג תשבו לתוכחתי חנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם: כי יען קראתי ותמאנו"נטיתי ידי ואין מקשיב: כה ותפרעו כל־עצתי ותוכחתי לא אביתם: כלגם־־אני' באידכם אשחק אלעג בבא פחדכם:'מ בבא כשאור, 1 פחדכם ואידכם כסופה יאתר, בבא עליכם צרה וצוקה: כי׳ אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני: כט תחת בי־שנאו' דעת ויראת יהוד, לא בחרו: ל לא־אבו •לעצתי נאצו כל־־תוכהתי: לא ויאכלו מפרי ן T r»• T -:1- ) T!:־ I T ־־־ : *I ע: Jm : • : I דרכם ומטעצתיהם ישבעו• לב כי משובת פודם תדירנם ושלות כסילים תאבדם: הושמע לי ישכן־בטח ו׳כאנן מפחד הגי׳! . . . , . ב» בני אם־תקח אמרי ומצותי תצפן אתך: נלחקשיב לחכמה אתך הפה־ לכך לתבונה:־< כי אם לבינה תקרא לתבונה התן קולך: י אם־תבקשנה ככסף וכטפמנינם תחפשנה: האז תבין;קאת והורה ודעת אלחים תמצא: י כי;יהוה ותן חכמה מפיו דעת ותבונה: ■וכפן לישרים תועדה מנן להלכי חכם: ־ לנצר אךח1ת ?!שפט ודלו יתיר ר. per קרי. חסירו סשלי א ב שכד קסידו יקזמד: ט אז תבץ צדק ומשפט ומישרים כל־ מעגל־טוב: י כי־תבוא חכמה בלב ךי ודעת לנפשך ינעם: יא מומה תשמרי עליך ותבונה תנצרכה: יב להצילך מדרך דע מאיש מדבר תהפכות: ע העובים"ארהורת' יישר ללכת בדרכי־חשך: 'יי השמחים לעשות רע יגייסו בתהפכותירע: טי אשר 1ארחתיהם עקשים* ונלוזים נימענלותם:׳ טי להצילך מאישה זרה מנקריה אמריה החליקה: י העזבת אלוף;שביה ואת־?!־ית אלקיר, שכחה: יח כי שהה אל־מות ביתה ואל־רפאים מענלתיה: יט כל־באיח לא ישובון [ל^ נשינו אךךוות חיים כ למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמר: כאי כי■ נשרים' "ישןנו־ארץ ותמימים:ותרו בה33 ורשעים מארץ יכרתו ובוגדים ייפחו ממנה: ג א בני תורתי אל־תשכח ומצותי יצר לבך: ב כי ארד ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך: ג חסד ואמת אל" :עזבף ק^לס ?ל־נךןרתיןי כחכם על־לוח ל?ף: י ומצא•?1! הנובל טוב ?עיט אלהיט ואדם: ה ?טח אל־־יהודה ?בל־־לבף ואל־3'0ק אל־ח^ן: י ??ל-דדביף דעהי והוא יישר אדחתיך: י אל־תהי הכם בעיניך ירא את" יהוה וסור מרע: ח רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך: ט כבד את־יהוה מהונך ומראשית כל־תבואתך: יי וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקביך יפרצו: יא מוסר יהודה בני אל־תמאם ואל־תקץ בתוכחתו: יב כי את אשר״יאהב ןה1ה יוכיח וכאב את־בן ירצה: ע אשרי אדם מצא יו?מה ואדם :פדק הבונה: יי' כי טוב סחרה מפחר־כסף ימדודוץ תבואתה: טי יקרה היא מפניים ובל־חפציך לא ל^וו־בה: טי ארך ימים בימינה בשמאולה עשר וכבוד: יי דרכיה דרכי־נעם וכל־נתיבתיה' שלום: עץ־־הים ליא למחזיקים בה ותמכיה מאשר: יט ייהוד. בחכמה ייסד np rran . חדי״מ a *v rann״p . ספניניס קי' • ארץ ל<ךץ כונן שמים בתבונה: נ בדעתו תהומות נבקש POfi" העפו־בל :־» בני אלךלוו מעיניך נצר 1W1, «״! ” ויודוחקם לנפשך ןחן'לנתררןיך: ננאי סלך לבטח דרכך ותלך לא תנוף: כי אם־תשכב לא תפחד ושכבת וערבה שנתך: =יי אל־תירא מפחד פתאם ומשאת ךשעים כי תבא: ני כי־הוה היה בבבל ך ושמר רגלן־ מלכד: מ אל-תמע-טוב מבעלך ®־׳יורת לאל :דיך לעשות: ני׳ אל־תאמר לרעיך ולך,ושוב ומחר אתן ויש אתך: =<= אל־תחרש עלתגך רעה והוא־יושב לכפת אתך: ל אל-קרוב עם־אדם קנם אם־לא נמלך רבת: לאאל־תקנא באיש חמם ואל־תבחר בכל־דרכיו: לב כי תועבתלהוה נלוו ואתץשלים בורו: לי בארתיתה בביח רשע ובה צדיקים וברך: לי אם־ללצים m ,יליץ ולעניים הן־חן: לי כבוד קכמים ינחלו וכסילים מרים קלי!: ד <* שמעו בנים מוסר אב והקשיבו לדעת כינה: ב כי לקח טוב, נתתי לכם תורתי'אל־קעובו: ־ כי-בן העתי לאבי רך והיד לפך אמי: י הדני ויאמר לי ותמך־דברי לבך שמד מצותי הה: י, קנך, חכמה קנה בי™ אל־ תשכח ואל־תט מאמרי־פי: יאל־תעזבה ותשמרך אהבה !תברך: < ראשית חכמה קנח חכמה ובכל־קר! קניי בינה: י בלבלה וקךוממך תכברך כי תחבקנה: ט ס® לראשיך לוית־חן עטרת תפארת תמננך: י שמע בני וקח אמרי והכו לך שנות העם: י» בררך הקמה לרתיך הךרקתיך במענליקשר: ■נ כלכתך לא-תנוי צעדך!אם־ קרוץ לא תכשל: ע דחוק כמוסר אל־תרף נצ_הח בי־ היא חי!ך: ייכארחרשעיב אל־תבא ואלהאשר כדרך ץ t‘| ! ן* J » T T : JT Í : • : f+'T J ־ : *d* I לחמו לחם רעזע ויין חמסים יעזתו: יי׳ וארח צדיקיה 1TV:״ VJV ״.V - J : I : • J• T K”S - IV־ • | יתיר י,. יתיר ר. ולעוים כך. יכשילו קף• כאור משלי ד ה 1 שכח ?אור נגה הולך ואור.עד־נכון היום: יט דרך רעועים באפלה לא;דעו במד, לבשל!:= בני לדברי הקציבה ל11' :f“־ • " י•׳ ;7»w|y יטך ךנ?ך מולע: ה» בני לחבסדי להשיבה לקמנתי הט־א!נך:נ לשמד מוטות ,ורעת שפתיך ינברו:! כי נפת תטפנה שפתי ורה וחלק משמן חכה: י,ואחריתה מרה כלענה חדד, בחרב ילות: לתליה ילדות מות שאול צעדיה לתמכו: י ארח קלים פן־תפלם נעו מענלתיוח לא תדע: י ועתה בנים שמערל; ,ואל־־תסות מאמרי־פי: " הרחק מעליה לחמי יאלתקרב אל־פתח ביתה: = פן־תתןלאחרים הורד ישנוזך לאמרי: י פן־לשבעו וליםכחך ועצביך בבית 3?.לי: -» ,ונהמת באלוריתך ,בכלות בשלך ושארך: ;נואמךת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי: '!'ולא-שמעתי ?קול מורי ולמלמדי לא־הטיתי אונן: יי במעט יייתי בכל־רע בתוך קהל ועדה: ־י שקד,־מלם מבורך ונזלים מתוך בארך: ®,יפוצו מעינתיך חוצה ברחבות ?לני־מלם: י להירלך לבדך ואין לולים אתך:"" יהי־י ׳<:־׳-׳ * u a v •• a ív ד; ■?' * «:* ־ ולמד, תשנה מי מרד, ותחבק חק נכדיה: ״ עינן לחות דךכי־איש וכל־מענליתיו מפלס: ־נ עוונותיו ■7?ךנו את־הרשע וכלכלי חטאתו ולמך:« הוא, למות ?אין מוסר וברב אולתו לעונה: ו« בך אמערקת לדעך״תקשע לוך כפיך: ־ נוקשת וס־ יויד. כצ׳ל מ׳ש. ’ ׳ י באסרי 650 משלי ו באמרי־פיך נלבךתבאמרי־פיך: געשה־זאת אפוא ובני ותציל כל באת בכף־־רעך י לך התך־פס ורהב רעיך í ד אל־תתן לזנה לעיניך ותנומה לעפעפיך: היהנצלכצבי מיד וכצפורמיד ימוש: י ילך אל־נמלה עצל ראה ךרבידי והכם: י אשר אין־לד, קצין שטר «יך. שעשועים:'סיי1ם משתקת לפרו כבלהגח: ל» משחקת בתבל אוצי ושעשעי את־בני אדם: <-נ.ועקת בנים שמערל ואשלי ךך<לשמרמ ל־ שמעו מוסר וחכמו 1אל־תפרע1:.לי אשל אל□ שמע לי לשקד על־דלתתי יופו יום לשמד מוווו! פתחי: להממאאי מצאיחי״יםנ:פקרצוןמ;הוה: לי וקמאי חמם נפשו פל־משנאי אהבו מות: ט » הכמורת בנתה ביקה הצבה עמודיה שבעור! נ טבחה טבחה מסכה::3די"אף ערכה W2: TOt אהבי קרי. יתיר י׳. נערתיה נערתה תקרא על־נפי מרמימרת: ימי־פתי יסר הנה הס־־לבאמרה לו: הלט לדמו כלהמי ושתו ביין מסבתי: יעזבו ?תאים וךולו ואשרו בדרך בינה: י:סרו לץ’לקח לו קלון ומוכה לרשע מומו:n אל־תוכח לץ פךישנא ך הוכח לרכס דאהבך: ־תן לחכם והבס עוד הודע לצדיק הוסף לקח: י תחלת חכמה האת ודוח העה קדשים בינה: ■» כי־בי הבו;מיך ויוסיפו לך שנות חיים: ■באט-חבמת חכמת לך ולפת לבדך תשא: ■י אשת כסילות הוסדר פתיות ובל־העה־טה: -י השבה לפתח כיתה,ע^־בסא מ־מי קרת: ־ילקרא'לעברי־ךרך הפושרים ארחותם: =י0י;פתי;סר הנך, וחסהלב ואמרה לו: ׳יסום־ננובים ;מתקו ולחם בתריס לנעם: יה ולא ידע כי־ךפאים שם בעסקי שאול קראה: י» משלי שלמה בן חכם ושמח-אב ובן כסיל תונת אמו: בלא־לעילו אוצרות רשע וצדקה תציל מטות: י לא־העיב הוהנפש צדיק ותת רשעים הדף: י ראש עשה כף־רסה דד הרוצים העשיר: י אנך בקוץ בן משכיל נרדם בקציר בן מביש: י ברכות לראש צדיק ופי רשעים יכפה חמם:■ וכר צדיק לכרכר ושם רשעים ורקב: " הבם־לב .;קח מצות,יאויל שפתים ולבם: ־ הולך בתם:לך בטח ומעקש דרכיו וידע: י קדץ עלן לקן עצבת ואויל שפתים ולבט: יא מקור הים פי צדיק ופי רשעים יכפה הסט:<־ שנאה תעדה מהנים ועל בל־ פשעים תכפה א?ל3ח • * בשפהנכון תמצא חכמה ולוכט לנו הסר־לב: ד חכמים לצפנו־־דעת ופי אויל מחתה קרבה: « חון עשיר קהת עוו מחקת דלים רישם: * פעלודצדיק לתים תבואה ך^ע'לחטאת: יי יארח לחיים שומר מוסר,ועובי תוכחת מתעה': ■"'מכסה שנאה שפתי־שרך ופמנא ךב1. לפא בטיל: י־ ברב דברים לא 654 משלי י יא ,ידודל־־פשע וחושך שפתיו משכיל: פןםף נ;דור לעזיז צדיק לב לשעים כמעט: כא ?בפתי צדיק לרעי רבים ואוילים בהסר־לב ימות!: כב ברכת יהוד־. היא תעשיר ולא יסף עצב עמה: כג כשחוק לכסיל עשות ומה!חכמה לאיש תבונה: בי מגורת רשע היא לבואנו !־תאות צדיקים יתן: כה כעבור סופה ואיןרשע׳וצדיק יסוד עולם: כי כחמץ 1 לשרם וכעשן לעירם ?ן העצל לשלהיו: םון־את יהוד, תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה: כח תוחלת צדיקים שמחהיותקות רשעים תאבד: “ 9?יk* ליד. ידידי ומחתה לפעלי און: ל צדיק לעולם בל־ןמוט ורשעים לא ישכנדארץ: לא פי־־צדיק ינויב חכמה ולשון' תחפכורת תכלת:"לב שפתי יצדיק .ילעון רצון ופי רשעים תהפכות י. יא» מאונן מדמה תועבת יהוד, ואבן שלמך־, ךצונו: בבא־ודון ויבא קלון ואת־צנועים חכמה: ג תמת ישרים תנחם וסלף'פנרים ושהם נ י לא־ידל ליי'?:ום ’מבדי וצדקה תציל ממות: י׳ צדקת תמים תישל הלכו וברשעתו :פלקשע: י צדקת ישלים תצילם וכהות בגדים ילכדו: ז במותאדם רשע תאבד תקרה ותוחלת אונים אבדה: הצדיק מצרה נחלץ דבא רשע תחתיו: = כפה חנף ישחה רעהו ובדעת צדיקים.יחלצו: י בטוב צדיקים תעלץ קריה ובאבל רשעים לנה: יא בבקכת ישרים הלום רקת ובפי רשעים תהקס: יב בז ללעהו חסר־לב ואיש הבונות'יחריש: יג מלך רכיל מגלה״םוד ונאמן־רוח מכפך, דבר: יי ?אץ תחבלות לפל־עם ותשועה ?רב יועץ. « רע,ורוע כי-ערב זר ושנא תוקעים בוטח: ® אשת הן תתמך כבוד ועריצים'לתמבו-־עשר: " נמל נפשו איש הסד ועבר שארו אמרי • יי׳ רשע עשה ?עלת־־שקר וזרע צדקה שכר אמת: י־,?ךצדקה לריים ו?ךדףרער. למותו: נ קועבת ידוה עקשי־-לב וךצונו ותמימי יחי! ישרם קרי. T משלי יא יב עזכה ־» :ך ל:ד לא־ינקה רע מרע צר;קים נמלט: כבנום זהב באף הדר אשדה יפה וסרת טעם: כגתאות צדיקים אך־ טוב ותיקות רשעים עברה: כי יש מפזר ונוסף עוד וחשך מישר אך־למדזסור: כה נפש־ברכה תדשן ומרוה נם־ הוא יורא: כיו מנע בר :קבהו לאום וברכה לראש משביר: « שחר טוב יבקש רצון ודרש רעה תביואנו: כה יבוטח בעשרו הוא יפיל וכעלה צדיקים .יפרחו: » עכר ביתו תחל־רוח;ועבד אויל לחכם־לב: ל פרי צדיק עץ חילם ולקח נפשות לוכם: ל» ש צדיק בארץ ושלם אף כי" רשע וחוטא! יב א אהב מוסר אהב דעת ושונא תוכחת בעד: ב טוב יפיק רצון מיהוה ואיש מזמות "ירשיע: ג לא־־יכון אדם ברשע ושרש צדיקים בל־:מוט:י אשת־דדל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה: ה מחשבות'צדיקים משפט תלזבלות רשעים מרמה: י דברי רשעים ארב־־דם' ופי !שרים"יצילם: ז הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים !עמד: ח לפי שכלו יהלל־־איש ונעוה־לב יהיה לבוז: ט טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר־לחם: י יודע צדיק נפש בהמתו!החמי רשעים אכזרי: יא עבד אדמתו!שבע" לחם ומרדף ריקים ך,םר־לב: יב המד רשע מצוד רעים ושרש צדיקים !תן: יג בפשע שפת:ם מוקש רע רצא מצרה צדיק: יי מפרי פי־אישיישבע־טוב וגמול!די" אדם:שובלו: טי דרך איל:שר בעירו ושמע לעצה הכם: טי אויל ביום:ודע כעסו וכיפה קלון ערום: יז יפיח אמונה "יניד צדק ועד שקרים מרמה: יי"!ש בוטה במךקרות חרב ולשון לוכמים מרפא: יט שפת־־אמת תכון לעד:ו״עד־אךניזעה לשון שקר: כ מרמה בלב־חדשי־ רעולןועצי שלום שמחה: =א לא־יאנה לצדיק כל־און וף$זעים מלאו רע: כב תועבת הוח שבתי־-שקר ועשי •יי3 יד • אטונה A 656 משלי יב יג יד אמונה רצונו: כג אדם ערום כסה דעת ולב כסילים יקראאולת: כי יד״חרוצים תמעזול'ורמייה תהיה למס: ־^אנח בלב־איש רפחנה ודבר טוב ישטחנה: ־ייתר מרעהו צדיק ודרך.רשעים תתעם: ט לא־הריך דמיה ציךמה1ךאךםךרך חרוץ: כחבארה צדקה דים ודרך נתיבה אל־מות í יג»בן הכם מוסר אב'ולץ לא־שמע נערה:3 מפרי פי־איש יאכל טוב ונפש בגדים המס: ג נצר פיו שמר נפשו פשק שפתיו מחתה־לו: י מתאוה ואי נפשו עצל חולם'ifi ־ י" דבי־־עקי m FT*m :כאישוירופיר: י צדקה הצד תם־דרך ורשעת תסלף חטאת: י יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב • יי כפר נפיש־איש עשרו ורש' לא־שמע גערה: פ״אור־צזייקיבט יקומח }.נר ךש?ים'י.ידעך: ’ רק־בזדון והן מצה ואת" נועצים חכמה: יי הון מדגל ימעט"יקבץ.על־.:דד?,יי: ׳־תוחלת ממשכח מחלד ל=.m מים האוח באו־.: ינכו לחבר יחבל לו וירא מצוד. הוא ושלם: יי תורת חכם מקור חיים לסר מטקשיימות: =’?5$ל־מו=!מד חן ודרך מדים איתן: =■ כלךערום ועק$ח כדעת וכסיל ן?ךש אולת: " מלאך רשע י* ברע עיר אמולם מרפא:׳״ ריש וקלון פורע מוסר ושמר תוכחת יככד: יט האוד,נחיה תערב לנפש ותועבת כסילים פור מריע: ־ הלוך את־חכמים.וחכם ורעה כםילים.לךוע:» חטאים תרדף רעה ואת־צדיקים ישלם־טוב: כב טוב:נחיל בנך בדם וצפון לצדיק חיל חוטא:'־־ רב־אכל דך ראשים ויש נספה בלא משפט: ־יחושךשבטושונא בנו ואהבו שחרי מיוסר: ־י. צדיק אכל לשבע נפשו ובטן רשעים תחסר: יד - חכמות נשים מתה ביתה ואולי■ ?:ללי מדמי• נ וצלך מקורו ירא;ד,!ך, ונלוז ךרכיו VJ113 : נ ??י־אויל תח״א״רפת. סולן <ן׳י . ימם קרי Ifin חטר נאוה ו^פתי־ חכמים תלמודם: ד באין אלפים אמס בר ורב־־תבואות בכה עזור ה עד אמונים לא"יכזב ויפיח 3בים עד שרך: י בל,ש־לץ ח%יאלז ולעת לנבון‘'גלול. י לך מנגד לאיש כסיל ובל־ידעתשפתי/דעת: ח חכמת ערום הבין דרכו ואולת כסילים מךמה: טאיילים:לד אשם ובין ישרים רצון: י לב;ודע מדת נפשו ובשמחתו לאץתערביזר: יא בית רשעים ישמר ואחל;שרים יפריח: יביש דרך ישר לפני־איש ואחריתה דרכי־מות: יג גב" בשחק יכאב״לב ואחריתה שמחד; תוגה: יד מדרכיו ישבע סוג לב ונ״נליו איש *3 :« פתי.יאמץ לכל־דבר וערום זיבץלאשדו:«חכם:ראןםר מרע ומיל מתעבו־ ובוטח: י! קצר־אפים יעשה אולתואיש מזמוח ישנא: —1 - ; ן־ \ 4 ־ ) ׳. • VAV ’ '( . ־ ־ * יח נחלו פתאים אולת וערומים יכתירו דעת: יט שחו רעים לפני טובים לרשעים על־שערי צךיק:ז'כ גם־לרעהו[ישנא דש ואהבי עשיר רבים: כא בדלרעהו חוטא ומחונן עדים אשריו: כבהלוא יתעו חרשי רע וחסד ואמת חדשי טוב: עבכל־עצב.יהיה מותר ודבר שפתיכם אך למחסור: כי'עטרת חכמיםעשרם אולת כסילים אולת; יכה מציל :־ T VJV ־AT : T J ״j. - V|V * J• * : VIV נפשות עד אמת ויפיח כזבים מרמה: כי ביראת יהודיו מבטח״עיז ולבניו יהיה מחסה: כי יראת יהוה מקור דיים לסוד ממוקשי מות: ־י׳ ברב״עט הדרת־־מלד ובאפס ל6ם 9*1 m$ ’= איך,a V T I * J T י ־ — A•• • I* : V V —( j•. : /T : •ן * "J ואכל: ב כי בער אנכי מאיש ולא־בינת אדם לי: ג ולא■ למךתיח<מהןדעתקדש\ם אדע: דמי;גלה־שמ:םווירד מי אסף־רוחובחפניו מי צרר־מים ובשמלה מי הקים כל־אפסי־ארץ ־ מה־שמו ומה־שם־בנו כי תדען הכל־ אמרת אלוה צרופה מנן הוא להבים בו: י אל־תוסף _על־ דנר״ו ךכריו פן־יוכיח ןןי ונמבות: י עתים שאלתי מאתך אל־ תמנע ממני ?טרם אמות: ח עזרא 1 ודבר־כזבהרחק ממני ראש ועשר אל־תתן־לי דהטו־יפני להם חקי: ט פן־אשבע 1 וכחשתי:ואמךתי מי ידווה ופן־אוךש וגנבתי ותפשתי שם אלד,י: י אל־תלש־ן עבד אל־אתו פהקללך ואעזמת: דור_אביו יקלל וארת־אטו לא יברך: י־ דור טהור בעיניו ומצאתו לא רחץ: יג דור מה־רמו עיניו ועפעפיו ינשאוניי דורוהרבות שניו ומאכלות מתלעתיו לאבל עניים מארץ ואביונים מאדם: טי לעלוקה 1 שתי בנות הב הב שלוש הנה לא תשבענה ארבע לא־אמרו הוץ: טי שאול מנצר ויחם ארץ לא־שמנת מים ואש לאי-אמרה הון: י עץ ותלעג לאב ותבו ליקהת־אם יקרוה ;נדבי־נחל יאכלוה בני־נער: ־״ שלשה, הטה נפלאו ממני וארבץ• לא לרעתים: •= דרך הנשר 1 בשטים־ דרך נחש עלי-־צור ךךך־אנירבלב־:ם ויסיג בר ?עלמה: נ כן 1 דרך אשר מנאפת אכלה ומקהה פיה ואמרה לא־פעלתי און: =־־ ההר שלוש הטה ארץ ותחת ארבע לא־תוכל שאת: ־נתהת עבר כ; למלוך ונבל בי לקזמדלדום: ט תחת שמאה בי תבעל ושפחה בי־תירש נ?ךתה: פי ארבעה הם קטני־ ארץ והמה הנמים טהבמיבג: ני הנמלים עגב לא־עז הבינו בקוץ להמם: ־י שפנים עם ל>דעצום השיטו בסלע ביתם:־׳ מלך אין לאיבה הצא חצץ בלו: ־״ שממיר ?:הים וך.פש והיא ?תבלי מלך: נ־־ שלשה המה מיטיבי צער וארבעה מיטבי לכת: ל ליש גבוה בבהמהולא־ ;שוב מפני-כל:ל« זרדה מתנים או־תיש 1מלךאלק1ם'עמ1: ל־ אם־נבלר להתנשאןאם־1ט'ותיךלפה: *כי'מיץ הלב יוציא חמאה ומיץ־אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב: לא א דברי למואל מלק משא אשיו—יפרתו״אמו: • • •״ '•>)* * . • * ; I•* J ב מה־־בדי ומה־בר־בטני ומה בר־נדרי: נ אל־תתן אדניו קרי. ב, זעידא. a• : וארבעת קרי • כשלי לא שלז לכעזים חילף ודרכיך למחות מלכך: ד אל למלכים! למואל אל למלכים שתדי״ין ולרוזנים או עכר: ה פך-:עתה דעכה מתקק ויענה דין כל־כגי-עני: י וזנרשכר לאובד ויין למרי נפש: י ישתה וישבת דישו mg לא :וכר־עוד: י׳ פתח־פיף לאלם אל־דין כל-בני חלוף: = פתח־פקי עפט־צדק ודין,עני ואכלו!: י אשת חלל מי לבצא ורחק מ?נינלם טבולה:« בטח בה לב בעלך, ושלל לא:ולמר: י־נמלתהו טוב ולא־רע כל למי חללה: י־ דרשה צמר ופשתים 01ע9י בהפך בפיה: יי חלתה באניות סוחר ממרחק תביא לחמה: ־י והקם 1 כעוד לילה ותתן טרף לביתה וחקלנערתיה: ־׳,זממה עךהותקחת מפלי בפיה נטע• כרם: י. חנרה בעוז מקניה ותאמץ ורועתיה: ״ טעמה בי-טוב מזלורה לא־לבבה בליל* נרד,: ■־,ידיה שלחה בביעור ובפיה ותמכו •פלך: ־ כפה פרשה לער דדיה שלחה לאביון: לא־תירא לביתה משלג כי כל- ביאה לבש שנים: ־ג מרבדים עשיזה-לד, ששוארנמן לבושה: כ־ נודע בשערים בעלה בשבתו עם־וקני־ארץ: ץ סדין״עשתח ותמכה וחגור נתנה לכנעני: ני עודלהדר לבושה, ותעחק ללום אחרון: ני פיה פקדוה בחכמי־׳ ותורת-הסד על־לשונד,: ני צופלה הילכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל: ־״ רמו בגיד, ויאשרוה בעלה ולחללה: « רבות בנות עשו חלל לאת,עלית על־כלנה •י לW החן והבל היפי אשח יךאת־להוהחיא תתהלל: לא הנד לד, מפחי "ידידן' ויד,ללול, בעערים מעשיס : אי נךי. נפעת כך■. בלילה קרי. חליטת קף. חזק ספר משלי נשלם וננמד. התלות לאל אשר בריתו שמד : סכום פסוקי של ספר משלי תשע מאות וחמשה עשר וסמנו ויהללוה בשערים 0'1שיח. וחציי לפני שבר גאון. וסדריו שטנה. אן תלך לבטח סימן. וקפיטולי שלשים ואחד. וסימנו אל כל היום • mm איוב א א אאי$ היה בארץ־עוץ איוב שמו והיה 1 האיש ההוא הם וישר וירא אלהים יוסר' מרע:זבןיולדו לו שבעה בנים ושלוש בנות: ג ויהי מקנהו שבעת אלפי־צאן ושלשת אלפי Tגמלים והמש מאורך צמד־־־בקר וחמש מאות אתונות ועבדה רבה מאה ויהי האיש ההוא נהל מכל־בניזקדם': ‘-לוהלט בניו ועשוי משתה בית איש יומו ושלחו וקראו לשלשת.אהייתיהם לאבל ולשתות עמרם: : V ,J : q• :1 1TS K: |T ־ :־,״ V ״.*ן:־.־ ׳ : * : V,Tr• V| ה ויהי כי הקיפו ימי המשתה", וישלח איוב ולקדשם והשכים בבקר והעלה עלות מספר כלם כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם ככה יעשה איוב ATT: ) <•., V: - T J : IT « זיי .־/:־ *•* ״ .V ן כל־הימים; י ולחי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על־ להוה רבוא גם־השטן בתוכם:/!:אמר יהוה אל־השטן מאין תבוא ויען השטן את־־להוה ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה: חןלאמר יהוה״אל־־השטן השמת לבד על־עבדי איוב כי"אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא wefórN ־־ רקהשט[ א4יתה ראטר החנם ירא איוב אלהיכם: י הלא־את שכת בעדו ובעד־ביתו V: . k • V'r •ן . r T : J- T - I,:־5 • : ־־ •• 9 ובעד כל־אשר־לו מסביב מעשה ידיו ברכת וממנת פרץ בארץ: « ואולם קלה־נא 'ידךיוגע בבלךושר־לו אם־לא על־פניך יברכך: יב ויאמר יהוד, אל־השטן הנה בל־אשר־לו בירק רק אליו אל;תשלח;רק רצאידשננז מעם ?נל להוד,: יג ויהי היום ובניו ובנתיו אכלים ושתים ילן בבית אחיהם הבכור: יי ומלאך בא אל־איוב'ויאמר הבקר ך,;ו חך־שות והאתינותרעות על־לדיהם: טי ותפל שבא ותקדזם' וארדד,נערים הכו לפי־חרב ואמלטה רק* אני לבדי להניד לך: טי קודו זה מדבר וזה בא ויאמר אש אלהיט נפלה מן־השמיכם ותבער"בצאן ובנערים ותאכ5ם ואמלטהךק־אני לברי ?1הניר לך: י! עורו לי‘ nrw קת• מדבר מלבר וןדה בא ויאמר כגדיים שמו 1 שלשה ראשים ויפשטו על־דגמלים ויהחום ואת־הנערים הכו לפי־חרב י I י • * • VAT . * J J • (* TJ y • • % I ואפלטה רק: אני לבדי לדוגיך לך: "עד זך, מדבר וזה בא ויאמר בניך ובנותיך אבלים ושךים יין בקית אהיהם לבכור: -־ והנדחה נחלה באה ומעבר המדבר ויניע כאו־בע פנות הבלת ויפיל על־־הנערים וימותו ואמלטד־ז דק־אנן לבדי להניד לך: ־:הקם ארב ויקרע את־מעלו הנו את־ראשו הפל ארגנה השתהו ויאמר ערמיצתי מבטן אפי וערם אשוב 1#, והיה עתן וירזה לקח'יהי שם ;חור מברך: ־־??ל־,ואת לא־חטא איוב ולאךתן תפלה לאלפים: , , ב» ויהי היום הבאו בנן האלהים להודצב על־יהוה הבא טם־השטן בתכם להתיציב על-להוה: נ' האמה להוד, אל־השטן אי מזה תבאהען השטן את־להוה ויאמר משט ?ארץ ומך,תהלך בה:,־ האמר יהוד, אל־השטןהשמת ל?ך אל־עמיי איוב כי אין בטהו בארץ איש תם וישר ירא אלהיט ופר מרע ועדנו מחיק בתמותו ותסיתני בו לבלעו חנם: י הען השטן את־יהוך, ויאמר עור בעד־ עור ובל אשר לאיש יתן בעד נפשו: י־ אולם שלח־נא :דך ונע אל־עצמו ואל-בשיח אט־לאאל־3דך וברכי: יהאמר ידוה אל־חשטן הנוב:דך אך את־נפשושמד: 'לצא השטן מאת פד להוד, ה ך את־איוב בשחין רע מכף תלו:ער קרקרו: " גיקח־לי חרש להתנרד בו והוא ?!ב כתוך־־האפר: ־ותאמר לו אשתו ערך מחזק ?י1מוזך ברך אלהיט,ומת: י האפר אליה כדבר אחת ל,?בלות תדבו־יגם את־ד,טוב נקבל מאת האלפים ואת־ לרע לא נקבל בכל־־יאת לא־־הט£ ארב בשפתיו: * לשמעו שלשתו רעי ארב את בל־חרעת' הזאת הבאה ??יו יבאו איש ממקמו אליפו התימני ובלהה השודויי ------------י "־ 1SW rop גז״ב, ועד ם־י לא וצופר הנעמתי ויועדו יחדו לבוא לנוד־לו ולנחמו: : -T•- A• T , V|:־I•T > T >T : - J ) :־ן:־ ן -ב רשאי את־עיניהם מרחוק ולא הכירהו נישאו קולם דבט ייקרעו י איש hfa- ויורק! ?פר על־־ראשיהם השמימה: יג וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעות לילות ואין־דבר אליו’דבר כיראוכי־־גדלהכאב מאד: ידאחרי־כן פתח איוב את־פיהו ויקלל את־־יומו: י א ויעז איוב ויאמר: ב יאבד יום אולר בו וחלילד. אמר הדח גבר: ג היום ההוא לחי חשך אל־ידרשחו אלוה מטעל״וא^-תפע זעלץ ?הלו-ז: רשא^תיחעיד וצלמות תשכן־עלץ עננה יכעתהו כמרירי יום: ה הלללח ההוא.יקחהו אפל אל־ררר בימי שנה במספר ירחים אליבא: ו הגה הלילה ההוא יהי גלמוד אל־־תבוא I T • ••> ־־ -V T :J ז )•J “ J# ל׳ ־־ V T רננה בו: ז ילבהו אררי־יום העתידים עדר לויתן: : tv JTT .•■׳־ 1 : ״ 1 To:־ ״ " l|TT: • r " נחשבו כוכבי נשפו יהו־לאוד ואין ואל-יראה בעפעפי־ שחר:°בי'לא סגר דלתי בטל רםתר?מל'מעיד: •'למה לא מרחם אמוח מבטן שאתי ואנו?: -־מדוע קדמוני כדטם ומדרשדלם בי אינק: ך כי־עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז וינוח לי: יגעם־מלביבם ויעצי ארץ הבנים הרבות למו: •י או עם־שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף ♦ ־' אי כנפל טמון לא אלוה בלללים לא־ראו אור: טי שם רשעים חדלו רגז ושכם תוהו יגיעי כיח: י! :הר אסירים שאננו <» #טעו קול נגש: " קטן וגדול שם'הוא ועבד חפשי מאדניו: יט למה יתץ לעמל אור וחיים למדי נפש: כ המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמוניבםז כא השמחים אלי־ניל:שישו כי ימצאדקבד: כב לגבי אשר־־דךפו״נטתרה דסך אלוה ב?ף:"־נ' כי־לפד להטי אנחתי תבא והכו כמ:ם שאגתי: בך כי פחח פחדתי ויאתיני ואשר ילדתי יבא לי: כה לא שלותי 1 ולא־שקטתי / -T JV •A;• rv: ■V : י• I • J- T < r JT ן T-(\ : * ולא־נחתי ויבא רגז: v I >T- * ; T פתח באתנח • ד",מנן אליפו חתימלי ולאמר: ־הנפה דבי אליף■ תלאה ועצר במלין מי יוכל: נ הנה לפרת לבים ולדלם יפות תחזק: י כושל לקיטון מלך וברכים ברעות תאמץ: ״ כי עתה ותבוא אליך והלא תנע עלי־ ותיבהל: י הלא ,י!־אתןי בפלחק תקורך לתם דרכך: י זכר־נא מי היא נקיאבר לאיפה ישרים נכחדו: "כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו: ט מושמת אלוה יאברו ומרוח אפו !כלו: י שאגות ארידה וקול שחל ושנל כפיריכב ?תעו: יי■ ליש אבד מבלי־ט־ף ובני לביא לתפרדו: ינואלי דבר יננב וותקה אוני שמץ מנהו:-! בשעפים מחזיונות לללדה 5?פ'ל תרדמה על-אנשים: יי פחה קראני ירעדה ורב עצמות' חפלדד: ט/ורוח על־פנל לחלף ויסמר שערות ?שירי: סעעטד 1 ולא־־אכיר מראהו תמונותלנגד' עינל דממה וקול אשמע:-< האנוש מאלוה לצדק אם־מעשהו :כהר נבר: "ה; בעבדיו לא לאמין ובמלאכיו לשים ?הלה:-= אף שכניבתי־חמראשר־בעפרלמורםלדבאום ל?3י־;עש: ט מבקר לערב לכתו מבלי מעזים לנצח יא?ד1: נא הלא־נפע לתרם בבג למותי ולא בחכמה: ה » קהא;נא חיש עז?!ל ןאל־מימקדשים תפנה: בפי לאליל להרנ-כעש ופתה תמית קנאה: ־ אני ראיתי אדל ?שריש ואקוב נחתי פתאם: י,לדחקו ברו מישע ולרבאו ?שעד ואין מציל: יי אשר קצירו 1 רעב יאבל ואל־מצנים ;לחהו'הנואף י צמים חילם: י ביזלא״ילצא מעפר און 1מאד־מה לא־יצמח עמל: יכי-אדם לעמל יולד ובני רשף 1כיהו ?וף: ח אולם אני אדרש אל־אל ואל־אלהים אשים 1כךתי: ט עשה גדלות ואץחקר נפלאות עד־־אין מספר: י הנהן מטר על־פני ארץ ושלח מים.על־פני חוצות: 8לשום שפלים למרום וקדרים שגבו ישע: יב מפד nppfé ?רומים ולא־תע^ד• יך״הם תשיך: יג ל?נד די« . fmr mi--------------------- D'ccn חכמים מ$ךמם ועצת נפתלים נמהרהן: יד יומם :פגשו•־ חשך וכלילה ימששו בצהרים:V רשע מהרב מפיהם ומיה חזה אביון: m ותהי להל תמוה ועלתה מפצה פיה: יי חנה אשרי אנוש יוכיחנו אלוה ומוסר שדי אל־תמאם: • - ; -v:< J ן • v;z JV י', - o־< - - • : ־! ״ בי הוא ובאיב ךח3ש י9חץ וידו תרפינה: י־ ?שש צרות .יצילד. ובשכעולא״ונע 1ך רע: ־31־,״= יחי ממות;?מלחמה מירי הרב: « פשוט לשון תחבא ללא־ תירא משד כי.יבוא: נב לשד ולכפן תשחר, ומהת הארץ אל־תירא: מ בי עם־אבע השדה בריתך וחית השדיר השלמה־לך: ני הדעת בי־שלום אהלך ופקךי! ני|י ילא תחטא: כהרדעת כי-רב ז!־עך וצאצאיך?עשבהארץ: ני תבוא ?כלח אלי־ךן?ר כעלות גדיש ?עתו;־< הנה-ואת סקתוה כן־היא שמענה ואתת חד^ך: , ו א רען איוב האמה: ב לו שקול ישקל כעשי וחיתי במאזנים :שאו־יחד: גכי־עתהמחול ימים יכבד על־כן דברי לעוניי כי הצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותיאלוה יערכוני: ה הינהה פרא עלי־דשא אם יגעדד שור על־בלילו: ו היאכל תפל מבלי־מלח אם־יש־טעבם בריר הלמות: ז מאנה לנגוע נפשי המה כהוי לחמי: ח מי־ יתן תבוא שאלתי!תמותייתן אלוה: ט ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני: י ותהי־עוד 1 נחמתי ואסלדה בחילול לא יחמול כי־-לא בחרתי אמרי לדוש:׳« מד־דכהי ?' א:דול' ומה־קצי בי-אאריך נפשי: -נ אם־כדו אבדם בהי אם־בשךי נחוש: ■־ האם אין עורתי בי יחשל יהדי ממני: יי למס מרעהו חסד וידאת שדי נעזוב: מי אדי בנהו כמו־נחל כאפיק ?חלים ועברו: ם. תלדריס מני־ ר)רח עלימו .יתעלם־שלג: ־■ בעת וןך3ו ??מתו בך& נהעכו מממומנב: יח:לפתו אר־חות זירבכם:עלו בחח ויזכהו: 'יט הביטו ארהות תמא הליכת שבא 'מוו־למו * j j t • •v p* I ** ידד> x 2 J 0 ~s ן t רדיד p־* וחותי ברי בשי ר rab נך־בטדו באו,עדיה ®פח:« בי־עתה הייתם לו תיראו סתת ותיראו; כב הכי־אמרתי דובו לי ומכהכנם שחת בעדי: כג ומלטוני' מיד־צר ומיד עריציםתפדוני: כי הורוני ואני אחריש ומה־שגיתי הבינו לי: נהימה־ נמךצו אמלי־ישר ומה־יוכיח הוכח מכם: יכו הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נואש: כי אף על־יתום תפילו ותכרו על־ריעכם: כהץעתח הואילו ‘פנו־בי ועל־פניכם אם־אכזב: כט ישבו נא אל־תהי עולה ושבי עוד צרחי־ בה: ל היש־בלשוני עולה אים־חכילאץבין הוות:י ׳ ז א חלא־צב^ לאנוש על*־־אר< ובימי שיכיר ימיו: ב כעבד :שאף־צל וכשכירוקוהפעלו: ג כן הנחלתי לי "ירחי־שוא ולילות עמל מנו־לי: י אם־שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד־ערב ושבעתי נרדים עדי־נשף:' ה לבש קשרי רמה ריש זעפד עורי רגע וימאס: עמי,קלו מני־ ארג ושלו באפם תקוה: עובר כי־רוה חיי לא־תשוב עיני לראות טוב: ח לא־תשורני עץ ראי עיניך־ בי ואינני: טכלהענן וילך כן יורד שאול לא"יעלה: י לחישוב עוד לביתו ולא־״יכיתועוד מקומו: יא נם־אני״לא אחש־ך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי: "יב הים־אני אם־תניץ כי־תשים עלי משמר י: ל כי־אמרתי'תנחמני על־שיושא בשיחי משכבי: יי וחתתני בהלמות ומחולות תבעתני: טי ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי: פז לןאסתי לא־לעלם אחיה חדל ממני כי־הבל ימי: יי מה־אנוש | ו!נךל3ווכי־תעיחאליולבןד: '"ותפקדנו לבקרים לו־נעים תבחננו: " כפה לא־תשעה ממני לא תרפני ?ד־בלעי רקי: ־ חטאתי מה אפם- i לך נצר האדם למה ל«פ3?לך יאחה ?לי למשא: כא ומה 1 לא־תשא פש?י ותעכיר את־׳ווני בי;עתה לעפר אשבכועסרתני ואינך: ושט גף■. עלי קרי. ר מירא. וגוש קרי. רפח ומלעיל. יק 618 איוב ח ט ח א ייעץ בלדד השורד ויאמר: ב.עד־אן תמלל־־־אלה ורוח בביר אמרי־פיך: ג'האל יעות משפם ואם־שדי יעותצדק: ייאם־בניך חטאו־לו וישלחם ביד־פשעם: ה אם־־אתה תשחר אל־אל ואל־שדי תתחנן: י אם:זך ויעזר יאתר. בי־עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך: י והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד: n כי־שאל־נא לדור רישון וכונן לחמר אבותם: ט כי־תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי־ארץ: י״הלא־־הם יורוך יאמרו ילך ומלבם יוציאו מלים: יא דדגאה־נמא בלא בצד. ישנא* אחו בלי־מים: יב'עדנו באביו'לא יקטף ולפני"כל־חציר ייבש: r כן ארחות כל־שכחי אל ותמות ח; ח תאבד : יי אשר־יקוט יכפלו ובית עכביש מבטחו: ® ישען על" ביתו ולא יעמר.יחזיק בו ולא יקום: טירטבהואלפני־ שמשי ועל־ננתו יונקתו תצא: יזעל־נלשרשיו יסבכו ביה אבנים יחזה: יח אם־יבלענו ממקמו. וכחש בו לא ראיתיך: יט הן־־הוא משוש דרבו ומעפר אחר יצמחו ן כ הז־אל לא ימאכדתיסולא יחזיק ביד־מרעים: נא עד־ימלה שחול! פיך ושפתיך י תרועה: יבב שנאיך ילבשו־בשת ויאחל ךש:עים איננו: ט א רען ארב ראמר: ב אמנם זיךעתי כי־כן ומה־יצזיל אנוש עם־אל: ג אם־יחפיץ לריב עמו ’לא יעננו אחת מני' אלף: י חכם לבב״ואמיץכח מי־המשה אליו וישלם: ה המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו:! הימרניו ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון: י האמר לחרם ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם: ח נטה שמים לבדו ודורך 8ל־פטן^ם: ט זנ«ה עע כסיל וכימה וחד־רי ל!מן: ־ עשרי ríj,״ עד-איןח5ך ונ או בשיחת תטבלני ותעבוני שלמותי: ל־ בי־לא־איש במוני אעננו נבוא יחדו במשפט: * לאלט־בידנו מוכיח;שת;דו על־שדנו:' לי יפר מעלי שבטו!אמתו אל־חבעתני: ל״אחבו־ח ולא אלאנו כי; לא־־כן אנכי עמך: י« נקטה נפשי כחי; אעזבה על: שיחי ארברח במר נפשי: = אמר אל־אלוה אל־תרשיעני הודיעניעל־מה-תריבני: < הטוב 1מר: נ אמנם כי אותם־־עם ועמכס וחול np . חיית נךי. תמות תמות חכמה: ג נבדלי לבבו כמוכם לא־נפל אנכי מכם ואת־מי־אין כמו־־אלה: ד שיחק לרעהו 1 אלדד־־׳ קדא לאלוה ולענחו שחוק צדיק תמים: ה לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל: י:שליו אד,לים!לשלדים ובטחות למףגיוי אל לאשר הביא אלוה בלדו: ז ואולם שאל־נא בהמות ותרי ועוף ד,שמינם דגד־לך: ח או שיח לארץ ןת;ךךז ויספרו לך דגי חים: ט מי לאלידע בכל-אלח כי :ד״יהוה עשתה ואת: י אשר בידו נפש כל־חי ורוח כל־ בשיר־איש:' יא הלא־אזן מלין תבחן לחך אכל:קעם־־לו: יל בישישים חכמה וארך :מים תבונה,: ילעמו חכמה וגבורה לועצח^תבונחנייחןהרוסללאלבנהלסגרעל־ איש ולא יפתח: טיח ן יעצי במלם ויבשו וישלקם ולהפכו־ ארץ: מיעטו ?ו ותושיח לו שגגומשגר: יזמו?ץ,יועצים שולל ושפטים יחולל: יח מוסר מלכים פתח ויאפר אזור במתניה,ם: יט מוליך כחגים שולל ואיתנלם לסלף: כ מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנלסללח: כא שופך בוזעל־נדיכים כי מסיר לב ראשיי עם־הארך ויתעם גנתחו לא־דרך: vימששו־חשךולא־אור ולתעם כשכור: יג » הךכל'ךאתה עיני עמעה אוניות=ז^די: נ?חמס :דעתי ננם־אני לא־נפל אנכי מכם:־ אולם אני אל־שיי ?<ל@־!ד,וכת אל־אל אחפץ: י ואולם אתם טפלי-שרך יד,לאל תדברו עולה'ולו תדבר! רמ;ך,: " לפניו ותעזאין אם־לאלתדיבון:' ם הטום כי-ורקד אתכם אם־כהתל ?;אנוע!תהתלולו: - הוכח יוכיח אתכם אם־פפתרפנים יןעאוז!-» הלא עאתו תבעת אתכם ופזתדו;פל עליכם: יי״ 9 J * ■ " ?יירריוי וכרוניכם יבזכרניכםמשלי־־־אפרלגבי־־חמר גביכם: *החריש IX •t״•• : ״״ ••י׳., : ־* •• V ״*••• ! -ן .J ךך'כי אל־פניו אוכיח: טי נם־הוא־לי לישועה כי־לא לפניו הנף יבוא^שמעושמוע מלתי ואחותי באוניכם: יח הנדר נא 7נרכתי משפט ידעתי כי־אני אצדק: יט מיי־חוא יריב עמדי כי־עתה אחריש ואגרע:'כ אך־שושם אל־תעש עמדי אז מפניך לא אסתר: נא כפך מעלי הרחק ואימתך אל־ קבעתני: כב וקרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני: כג כמרי לי עונות וחטאות פשעי וחטאתי הדיעני: כדלמה־פניך תבותיר ותחשבני לאו;כ לך ף העלה נדף תערוץ ואת־ ,קשלבש ר־דף: ני בי־תכתב עלי מרדות ותורישני עונות נעורי: כי ותשים בפדורגלי ותשמוריבל־ארחתי על־שרשי ינר י״חל,י׳י״1תא ?רקב ומלה^נלא־לו עשיר » אדם ,ילוד אשד, קצך למיסושבע־רנו: נ כציץ תנא וימל ו;?ךח פצל ללא ועמד:־ אף־-על;זה פקהות עיניך ואותי תביא ?משפט עטך: י טי־לתן טהור מטמא לא אחד: י׳ אם־חרוצים 1 ימיו מספר־חדשיו אתך הקו עשית ולא.יעבד:'י שעד, מעליו ן;חךל עד־ירצה ?שכיר יומו: י ?י יש לעץ ושקוך, אם־,לכרת ועוד;חליף וינקתי לא חחדל: n אם־לןקיןבארץ שךש1 ובעפר:מות גזעו: ט מריח מלם ופרח ועשר, קציר כמו־נטע: •ונבר ימוד, ולחלש וינוע אדם ואיו: יי אזלו־מים מני-לם תחליחקב ולבש : י־ ואיש שכב ו^א־לקום עד־בלתי שמים לא לקיצי ולא יעדו משנתם: יג מי יתץ ו בשאול תצפנני תסתירני עך־שוב אפך'תשית לי חיק ותובקני: •י אם־־ימות נבל חלחלה כל־ימי ?באי אלחל עד־בוא חליפתי: ־יקקרא ואנכל אענךלמעשח ידיך ת?םף: ־, בקעתה צעדי הספיר לא תשמר על־חטאתי: יי חתם בצרור פשעי ותטפל על‘ *קף. vpn ־ך 1 " "jiy' איוב v טו שמג עוןיו״ואולם. חר־נופללבול וצורלעתק ממקמו! ’־*®:ם! שחקו מלם תשטף־םפיחידו עפר־איץיותקות אנוש ד,אבחת: נ תתקפהו לנצח ולהלך משןה פניו ותשלחהו:=>> לבקרו בניו ולא ידע ולצערו ולא־לבין למו: « אך ב&רו;עליו יבאב לנפשו,עליותאבל! " טו א..רען אליפו התימני ולאמר: ב החכם יענה דעח־ רוח וימלא,קדים בבנו: ג הוכח בדבר לא לבבו! ומלים לא־יועיל 03.* י אף־אתח תפר ליאה ותגרע שיחת לפני־אל: י'5 ,יאלף עו3ןי פיך ותבחר לעוון.ערומים: ’ TP WP ללא־אני ושפתיך יענו־בך: י חראישון אדם תול1 ולפגן נבעות חוללת! ח הבכור אלוהתעומע ותלרע אליך הכמה! מ מר־לרעת ולא נדע תבץ ולא־ עטנו הוא: י נם־שב נם־לשיש בנו בביר מאביך ימים! ׳אחמעב ממך ®חומות אל ודבר לאטעמך: ינ טה־ לקחך לבך ומדרלךזמון עיניך: יי כי־תשיב אל־אל רוחך ה־,צאת מפיך מלין:,יי מדדאנוש כי־לובה ובי יציק ילוד אע!ה:« הן בקדשו לא.יאמין ועזמלס ליא־זכו בעיניו: * מי rfm SP אישי־שתה במלם עולה: י. אלווך שמע־ליןוה־חזיתי ואספרה: " אשר־חכמים לנירו' ולא ?חח מאבויןם: י־ להם לבדם נתנה האוך ולאלעבר !1 בתוכם: ־ כל־ימי רעוע הוא מתחולל ומספר עוניים 3צפ?י ל?ריץ:« קול-פחדים באומו בשלום שורד יבואנו: « לא־לאמין שוב, מני־חשך'.וצפו הוא אלי־חרב: נעדר הוא ללחם אלד, ידע 1 כי־נכון בידו לום־חשך: ני יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו במלך ויעתיר לביתר: ני כי־נטח אל־אל לרו לאל־שדי יתנכר: ני לחץ אללו בצואר בעבי נבי מניו: ט כי־בסה פנלו בחלבו ולעש פימה עלי־כסל: °י ולשכון וערים נכחדות בתים לא־־ישבו למו אשר ל,קעתח י^נלים:» לא־״יעשר!לאלי,ומחילו ולא־ל^ה גקד׳ייו נך. ומצי T,. לארץ ־ •1 יהודי, 686 איוב טו טז r לארץמנלם! ׳!לא־לסור 1 מ?י־תשך;1נקתו לדבש שלהבה מ6ד בחל !י: * »לז$מ,מו מ8י■ יחיא יזהדי תמורתו: לב בלא־יומו תמלא וכפתו ל*ג רעננה: לג יחמם כן! בקרו לשלך כדת נצתו: לי כי-־עדח חנף נלמוד ואש אבלה אהלי־שלד: לי. הךהזעמל,דלד און ובטנם תבין מרמרי:. טז א ויעז איוב וי^מר: ב שמעתי כאלח רכות מנחמי עמל כלבם: 1 לקץלךברי־תח או מד,-!מריצך כי תן!נה: י נם 1 אנ?י כ?ם אלבדה לו.לש ,נפשכם תחר! נפשי אחבירה עליכם במלים ואנייה עליבם במוראשי: י אאמצכם במדפי ולח שפתי!חשך: י אם־אדברה לא־ חשך ?אבי!אחללה מד,־מני !ללך:- אך־עתח הלאני u;• ▼j'V השמות כל־עדתי: ח ותהמטני לער היה רקם בי כחשי )*#|• 'י • T ■J ▼לי I TJT ■1 - :ן• בפני;ענה: ־ אפו טרף 1 !!שממד חרק בלי בשרו צריו ;לטוש עינך לי:-פערו ?ליו בפיהם בחרפה לבו לחי; יחד עלי לתמלאון: יא י_םנירני אל אל עויל ועל־־ידי רשעים/:הטני: יב $לו הייתיויויפרפרני־ ראהו בערבי דפצפצני'הקימל לו למטרד־,: ע;סבו ?ליו רביו'יפלח כליותי ול<:למל ישפך לארץ מררתי: יי!!־צד פרץ ?ל־־פני־פרץ;רץ ?לי בנטור: טי שק תפלתי עלי נלדי ועללתי ב?פך קלני: =י פד חמרמלח מני־בכי ו?ל ?פ?פי צלמות: ך על לא־חמם כפפי ותפלתי זכה: י" ארץ אל■ הפפי דמי לאלללי מקום לזעקתי: ■טנבם־עתההניה בשמים ?די ושרידי במרומים: כמליצי רעי אל־אלוד, דלפה ?יד: ־«ויוכח לנכר ?ם־אלות ובךאךםלר?הו: ננבי־שנות מספר יאתיו ואלת לא־אשוב אהלו: . '1» רוחי חבלה ;מי ;ועכו קברים לי: ־ אם־-לא התלים עמהי ובהמרותם תלן עיני: ג שימה נא ערבני ?מךמי־הוא לך־ייתק?: ’יכי־לבם צפנת מ'שכל'?ל־ nm <ר. ?׳מיסו. חמרסרוקף. פ׳דט׳פת. 3| איוב ת יח י® עומדי כן לא תרומם: ה לחלק.יניד רעים ועיני בניו תכלנה: ;והציגני' למשל עמים néni לפנים אהיה:׳ ותכה מכעע\ עיני ויצרי כצל כלם: ח ישמו ישרים על־זאת רנקי על־ דונ ף יתעדר: ט ויאחו צדיק דרכו וטהר־ידים יטיף אמץ: י ואלם כלם תשובו ובאו נא ולא־אמצא בכם הכם: יא:נד,זעת זפתי נתקומור^ לבבי: ע לילהל:ום ;שייפו אור ,קרוב מפני־חשך: יג אם־אקוה שאיל ביתי בחשך ו־פד־תי יצועי: יד לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה:« ואיה אפו תמותי ותקותיימיזישורנה: טי בדי שאול תרחנה אכדיחד על־עפר נחת: יח א לק בלדר השחי'ויאמר: ב עד־אנדה 1 תשימוץ לןנצ_י למאן תבינו ואדר נדבר: ג פדה נלושבנו כיפהפה נטפינו בעיניכם: י טרף נפשו באפו הלמענך תעוב^לץ דעתק צור ממקמו: ה נם אור רשעים :דעך ולא־ינה שביב אשו: יי אור חשך באהלויונרו עליו'ידעך: ז יצרו צעד; אונו ותלוליכהו עצתו: יי כי־שלח ברשת ?הליו ועל-קזבכת וההלד;־ יאחז מנרןב פח;דתוק לליוצפים: י טמון בארץ חבלו ומלכדתו עלי נתיב: יא סביב בעתהו בלהות והפיצהו לרגליו: יב יהי־רעב אנו ואיד נכון לצלעו: ע יאכל בדי עורו יאכל בדיו בכור מות: יי ינתק מאהלו מבטחו ותצעידהו למלך בלהות: טי תשכון באהלו מבלילו'יורה על־נוהו נפדית: טי מתחת שלשיוייבשו וממעל למל קצירו: יי זכרו־אבד מני-ארץ ולא־שם לו על־פני־ חוץ: יחיהדפהו מאוד אל־חשך ומתבל ינדדו: יט לא נ:ן לו זלא-נבר בעמי ןאי'ן יפריד במנורי׳ו: כ על-דמו נשפו אחרינים וקדמנים אחזו שער:־» אך>!לה משכנות עול זזההל,וםל^ךעאל: יט א רען איוב ךאמד:בעד־אנה תוגלון נפשי ותדכאונני במלים: ג זהו עשר פעמים תבלימוניילא־תבשויתהכרד 4 * •1 a•;— •®*IV JV V אבלים ונהם: י ל» ועתה 1 שחקו,עלי־צעיריםממניל:מים אשר-מאםתי אביתם לשיתעם־בלבי צאני: נ נם־בדידידם למה לי עלימו אבח כלח ן ג בחסר ובכפן גלמוח הסדקים ציך־י, אמש שואה ומשאה:’י’הקטפים מלוחעלי־שיח ושרש רתמים לחמם: המן־־גו לגרשו:ריעו עלימו כגנב: ו בערוץ ,גחלים לץזכן חד/עפר וכפים: זבין־שיחים לעמקו תחת חרול יספחו: ח בני נבל גם־בני בלי־שםנכאומן־הארץ: ט ועתה נגינתם הייתי ו אחי לחם למלה: י תעבוני רחקו מני ומפני לא־חשכו רק: יא כי־יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו: יב על־ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויפלו עלי־־ארהות אידם:’■״ ári נתיבתי לחה יעיל* לא עזר למו: יי ?פרץ רהב,יאתר תחתישאההתנלנלו: םיהל&ד עלי בלהות1תךךף בחח ?דבקי וכעב עברה ,יעי.™': ם! ועתה עלי תשתפןי נפשי יאחזוני ימי־עני: יי לילה עצמי נקר מעליוערקי לא ישבטן 5 " ברב-בדו ותחפש לבושי ?פי כמתי!אןקני: -־ הדני לחמר ואתמשל בעפר לחיי*, קייי יאפו־ יחדי הרי. 70 איוב ל לא ואפר: כ אשוע אליל ולא תענני עמדתי ומהפכן בין כא תהפזי לאכזר לי כעצם ידך תשטמני: כב תשאני אל־ רוח תרכיבני ותמגגני תשות: כג כי־־ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל־חי: כי אל לא־בעי :שלח־:ך אם־בפידו להןשוע: כה אים־לא בכיתי לקשו־־ךיוםעגמה'נפשי לאביון ן כי כי טובקויתי ו:בא דע ואנחלה לאור דבא אפל: כז מעי רתחו 3ולא־ךמו קדמני ימי־עני ן כח קדר הלכתי בלא המה קמתי" בקהל אשוען יכם אח הייתי לתנים a לבנות רננה: לעורישחרמעליועצמי־הרה מני־חדב: לא ויהי לאבל פנתוענבי לקול בכים: לא א בהית ביתי לעיר ומה אתבונן על־בתולה: נ ומה! חלק אלוה ממעל ונחלת <בדי'ממרמים: נהלא־־איד לעול תפר לפעלי און: י הלא־הוא .יראה לדכי לכל" צעדי:ספור: ה אם־הלכתי עם־שוא ותחש על־מרמה תלי! י ישקלני כמאוני״צדק וידע אלוה תמתי:'־ אם־ תטה איכרי מנן הדקי ואחר עיני הלק לבל ובכפי דבק מאום: י׳ אזרעה ואחר יאכל לצאצאי הפריעו:= אם־נפתה לבי על־אשה ועל־פתח רעי ארבתי: י תטחן לאחר אשתי ל,עליה לכרעון אדורין: יא כי־הלא זמה׳לה־א עלן פלילים: ■נכי אש היא עד־אבדלן תאבל ובכל־תבואתי תשרש: ע אם־אמאם משפט 1עבדי ואמתי בקבם עמדי: יי ומדת אעשה כיקיקום אל וכי־יפקד' מה אשיבנו: « הלא־בבטן עשני,עשהו ויכוננו כרחם אחד: טז אם־אמנע מהפץ דלים ועיני אלמנה אכלה: יז ואכל פתי לבדי ולא־אכל:תום ממנה: יח כי מנעורי גדלני כאב ומבטן אמי אנחנה:יטאם־ אקאה אובד מבלי לבוש ואין כפות לאביון: כ אם־לא ברכוני חלצו ומגז כבשי:תחמם: נא אבם־הניפותי על-:תום,ידי כי:אךאה בשער ענזךתין כב כתפי משכמה תפול ואןרעי מקנה תשבך: כג כי־פחד אלי איד אל ומשאתו mm קרי. הקו" ף דגושה עפ־וע עי׳ ביש. חיאק־י. והוא נךי. חלציו ^־י. הה״ארפח. איוב לא לב שמט לא אוכל: כי אם־שמתיוחב כפלי ולכתם אמרתי מבטחי: כהאם־אשמח כי־רב חילי וכי־כביר מצאה ידי: מ אם־ אךאהאור 9 W הלד: כפתר לבי והשק;ך לפי: נ" נם־הוא ערן פלילי פי־כחשתי לאיד1 ממעל: m אם־אשמח בפיר משנאי והתעדרתי בי־מצאו רע: ל ולא־נועעי לחטא' הבי לשאל באלה נפשו: לא אמלא אמרו מתי אחלי מי־יתן מ?שרו לא נשבע; * בחוץ לא־יליןנךךלתי לארח אפתח: ל־אם־־בפיתי כאדם פשעי לטמון כחבי עוני: לי בי אערוץ 1 המון רבה ובוז־ משפחות:חתני ואדים לא־אצא פתח: לה מי לתן־ליושמע לי הן תרישדי.יענני וספר בתב איש ריב^ליאם־לא על-שכמי אשאנו אענדנו עטרות לי: ל! מספר צעדי אנידנו כמו נניח אקךבנו: לי אם־עלי אדמתי תזעק ויחד תלמיד, י33ןון:ל= אם־כחה אכלתי בלי־כטף ונפש בעליה הפחת': מ תחת הטהו יצא חוחיתחת־־שיעירדח באשד־־" תמו ^ "*־ ÍIT ] T JT • I • J ־ דברי איוב:k :לב א וישבתו שלשת האנדים האלה מענות את־איוב כי הוא צדיק בעיניו: ב ויחד אף 1 אליהוא בך־ברכאל הבור ממשפחת רם באיוב חרה ”אפו על־צדקו נפשו מאלהים: נ ובשלשת רעיו חרה אפו על אשרלא־מצאו מענהוירשיעו את־איוב: י ואליהו חכה את־איוב בדברים כי זקנים־המה ממנו לימים: ד׳ו!רא אליהוא כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחד אפו: ידען 1 אליהוא בן־ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימיפיואתם ישישים "על־כן וחלתי ואירא 1 מהות דעי אתכם ן יי אמרתי ימים :דברו ורב שנים יריעו חכמה: ח אכן תדו־היא באנוש ונשמת שדי תבינם: ט לא־רבים יחכמו וזקנים יבינו משפם: י לכן אמרתי שמעה־ל: אחוד. דעי אף־אני: יא הן הוחלתי 1 לדבריכם אזיןעד־תמנתיכם עד־תחקרוןמלין: יב ועדיכם אתנונץ 698 איוב לב לג אר!כונןןתה אין לאיוב מוכיח עונה אמריו מכם: ■נ פך תאמרו מצאנו הכמה אל תפנו לא־איש: יי ולאקעדך אליי מלין" ובאמריכם לא'אויבנו: טי חתו אתננו"עור העתיקו" מהסמלים: טי והוחלתי כי־לא ירברו כי עמדו לא־ענךעוד: י; אענך, אףלאנייחלקי אהוד, ד?י אף־אני: יה כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני; יט הנה בטני כיין ל*:?תחכאבותחוי^ם בקע: ="אדבךה ויו־וח״לי אפתח שפתי ואענה; כא אל״נא אשא פני־איש ואל־אדם לא אכנה: ־נ כי לא;דעתי אכנך־, כמעט :שאני עשני: לג א ואולם שמע־נא איוב מלי וכל-דברי האזינדה: נ הנד",־־נא פתחתי פי הברה לשוני בדכי: נ;שר־לבי אמרי ודעת שפתי בתר מללו: י ךוח־אל עשתני' ונשמת שדי תחיני: י,אם־תוכל השיבני ערכה לפני הת:צכה: יהן־אני כפיך לאל מחמר קירכהי נב־אני: י הנך, אימתי לא הבעתך ואבפיעליך לא־בבך: ח אך אמרת באזני. וקול מלין אשמע: «ןך אניבלי־פשע.ךף 1S?' ולאm לי: י!הן הנואות על; ימצא.יחשבני לאויב לו: יא;שמ בפר רולי ישמר כל;אךתתי:« הן־ןאת לא־צדקת אענ ך כי־לרבה אלוה מאנוש: יג מהו_ע אליו דיבות כי בל־דבריו לא וענה יי כי־באחת ירבר־אל ובשר\ם לא״ישורנ״ה: מי בהלום 1 חזיון לילה בנפל תרדמה על־אנשים בתנומות עלי־משכב:' טז אז יגלה אזן אנשים ובמסרם ייחתם: יז להסיר אדם מעשה ונוח מגבר יכפה: יח יחשך נפשו מני־שחת וחיתו מעבד כשלה: יט והוכח במכאוב על- • • o! -AT־־T *•|:־ v ־ IT ־־ J- J - : ) - * משכבו וריב עצמיו אתן: כ וזהמתו חיתו להם ונפשו מאכל תאור: כא יכל בשרו מראי ושפי עצמתיולא ראו: כבןתקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים:» אם־יש?גליו 1 מלאה מליץ אהדמני־אלף להניד לאדם ישרו: כי ויחננו ויאמר פדעהו מרדתשחת מצאתי כפר: כי-ר^פש בשרו «יל, ’ n* ועידא. ara קרי. ושפו ק־י . הא׳ lm• * מנעך מנער יעזוב לימי עלומיו: כי יעתר אל־אלוה ירךצהו ררא פניו בתרועה וישיב לאנוש צדקתו: מ יעזרועל־אנעז׳ינם ויאמר חטאתי וישר העדתי ולא־שוה לי: כח פדה נפשי מעביר בשחת וחיתי באור תראה: כט הז־כל־אלה יפעל־ ״J -:I . ־ T<־׳־ : ־־־ V . IV : • / T T ן 1 T•״ V • : ־ ואנכי אדבר•'6: אכד:ע־מלין העיבנידבר פי־דופצתי צדקך.: לנאם־א:ן אתר שמע־לי הקרש ואאל?1נ י??,י: לד» ויען אליהוא ויאמר: נ עמינו חכמים מלי ודינים לאדנו לי: י כי־אזן מלין íren וסך וטעם לאכל: י מש?ט {כחרד,־לנו נדעה בידנו מד,־טוב: ה בי־אמר איוב צלקתי ו=חל חפיר משפטי: י_על־־משפטי אכזב אנוש חצי כלי־ פשע:. מי־נבר כאיוב ישתה־לענ פמןם: ח וארח לחבריי עם־פעלי אק וללכת עם־אנשי־רשע:=פי־אטר לא וכפך נ״כרפרצתו עם־אלחיס: י לכן ואנשי לבב שטעו לי חללה לאל מרשע ועדי טעול: יא §י פיעל אדם ישלם־ ■ ־־, |, :-•1•T , |• |T : • *i־>| T׳T J- . T ,:AT JT . הבל כלה: יי אם־ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו י.%םף:" ־י:נוע כל״בשר:חד ׳ואדם עלחנפר ישיב: טי ואבם־־בינה שמעה־־זאח האזינה לקול מלי: י האף שונא משפט יחבוש 'ואם־־צדיק בביר תדעזייע: יח האמיר למלך בליעל רשע אל־נדיבים: י יטאשר לא־נשא 1 פני שירים ולא נבר־שועלפני־דל בי־ מעשה ידיו"כלם: 'נ רגעו ימתו וחצות לילה תעשו עס יועברו ויסירו אביר לא בר־: נא פ״עיניו על־דרכי־איש וקל־צלדיו:ראה: ־נ אין־חשך ואין צלם״ לחפתר pfe פעלי' אד: כג כי לא על־איש ישים עוד להלך אל־־אל במשפט: בי;ר_ע כבירים ל*דחקר רעמה אחרים תחתם: rm *m ןף> , ^ #pb iWarie nr ל,־ 700 איוב לד לה לו ״ לכן "יכיר מע?דידס והפך ל;להךדבא1:ניתחת־ רשעים ספקם כמקום ראים: מ א ער על־כן סרו מאחריו ובל־ףרכיו לא השכילו: ־״ להביא,עליו צעקרז־יל וצעקה עמים ושמע: “.והוא.ישקטו ומי.ירשע ויפזר פנים ומי ,ישותו ועל־נוי ועל־אךם';חד: ל ממלך אדם הנף ממקשי עם: ל» בי איל־אל האמר נשאתי לא אהבל: * כלעך; אדווה אתה הדני אם־עול פעלתי לא אטיף: * המעטך ישלמנה 1 בי-מאקת כי־אתה תבחר ולא־אני ומרתרעוז הכר: לי אנשי לבב;אמרו לי ונכר הכם שמע לי: לי איוב לא־בךעח־ להבך וךבריו לא בהשכיל: לי אבי לנבחן איוב עהנצח על־תשבת באנשי־און: א בי יסיף על־חטאתו פשע בידנו לבפוק ולרב אמריו לאלי: לה א רען אליהו ויאמר: ב הזאת חשבת למשפט אמדת צךקימאל: גבי־תאמר מה־יםכן־לךמהאעילמחטא־תי: י אני אשיבך מלין ואת־־רעיןדיעמך: י■ הבט שמים וראה ושור שהקים גבהו ממך,: י אם־חטאת מה־תפעל־בו ורבו פשעיך מה־תעשה־לו: ז אם־צרקת מה־תתן־לו או מח״מידך .;קח: ח לאיש־במוך לשעך ולבן־אדם צדקתך: ט מרוב עשוקים "יזעיקו ישועו מזרוע רבים: י ולא־אמר איה אלוה עשי נתן זמרות בלילה: יאמלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמלם לדוכמנו: יב שם יצעקו ולא לענה מפני ןאון רעיכם: יג אך־שוא לא־לשמע אל לשדי לא לשותה: יי אף כי־תאמר לא תשורנו דין'לפניו ותחולל לו ♦ טוועתה כי־אין פקר אפו ולא־ידע בפש באד: ®לאיוב הבל לבצדרפיהו בבלי־דעת מלין:בבר: א א ויסף אליהוא ויאמר: ב כתר־לי זעיר ואהוךכיעוד לאלוה מלים:; אשא דעי למרהוק ולפעלי אתך צדק: יפי־אמנם לא־שקך מלי תמים דעות עמך: י• ה" אה כביר ולא למאם בביר כיח לב: ו לא־יחיה רשע < ־ n ftT T )■; - : ן וסשפט איוב לו לז שנא ומעזפט עניים יתץ: ז לא־יגרע מצדיק עיניו ואת־מלכים לכסא וישיבם'לנצח ויגבהו: ח ואם־אמרים מקים ילכדון בהבלי־עיני: ט תד להם פעלם ופשעיהם כי .יתגברו: יתל' אונם למוסך ויאמר כי־ישובון מאון: יא אם־ישמעו ויעבדו יכלו ימיהם בטוב ושניהם בנעימים: ע ואם־לאלשמעו בעולה ’"עבדו וינועו בבלי דעת: ■נ וחנפי־ לב:שימו אף לא/ישועו כי אבדם: יי תמת מער נפשם ותלחם בקדשים: יחלץ עני בע» וינל בלחץ אינם: ®ואף הסיתךומפי־צר רחב לא־מוצק תחתיה ונחת שלחלקמלא דשן: <חי!'־רשעמלאת דין ומשפטיתמם: "כי־חמח פן־יסיהך בעופק ורב-כפר אל־לטןל: " הוערך שוקי לא בצר וכל מאמצי־כח: נ אל־תשאף חלילה לעלות עטים תחתם:« השמד אל־תפן אל־און בי עלזה בחרת מעני: נ־ חן־אל לש/יב בבתו מי במד! מורח: בג מי־פקד עליו דרכו ומי־אמר פעלת עולה: ני זכר בי־ תשניא פעלו אשך שררו אנשים: « בל־אדם חיי?1 אלוש לביט מרחוק: ־י רן־אל שיניא ולא נדע מכפר שניו ולא-חקר: =< כיינרע נטפילמים;וקו מטר לאח: כ" אשר-לולושחקיםירעפו עללו ארם רם: ף אף אפללבין מפרשי־ עב תשאות סבתו: י חן־פרש עללו אורו ושרשי חל= כפה: ל» בי־בם לדין עמים יתן־אבל למכביר: לב על־ פפלם כפה־אור רצו עליה במפניע: ל: לניד עליי רעי מקלה אף על־עולח: , לז» אף־לואת לחרד לבי ולחו־ממקומו: נ שמעו שמוע ברינז קלו והנד, מפיו לצא: נ תחת בל-השמים ושיחי ואורו על-כנפות הארץ: י אח־יו 1 ישאנ-קול לרעם בקול באונו ולא לעקבם כי-לשמע קולי: 5 ?5? =$n?nקילי נפלאות עשת נדלות ולא נדע: י בי לשלנויאמר חוא־ ארץ ונשם מטר ולשם מפחת עזו:. בלדתיל־אדם לרתום לרעת לדעת כל־־אןשי מעשהו: " וחטא חיה במו־־ארב ובמעונותיה תשכן: ם מן־החךר תבוא סופד,'וממורים קרה: ימנשמת;,אל!תן;קרתוךהבמ!ם במוצק: ■«אף־ ברי יקהה,קב,יפיץ ט ן אורו:,־־ והוא מסבות 1 מתהפך ?תתכולתו לפעלם בל אשר-יצום i על־פני תבל ארצה : י־אם־לשבט אם־לאךצו אם־׳לחםד!מצאהו:V האזינה זאת איוב עמד ותתבונן 1 נפלאות' אל: ־י התדע בשום■ אלות עליהם והפיע אור עננו: ט■ התדע על־מ־פלשיי־עב מפלאות תמים רעים: ־ אש—בי-יך חטים בהישקט ארץ מהרום: י" תרקיע עמו לשחקים חוקים כראי מוצק: ״ הודיענו טה־נאמר לו לא נערך מפני־חשך: נ היספיר-לו כי אדבר אם־אמר איש כי!בלע: ־אועתהילא־ראו אור בהיר היא בשחקים ורוח עברהותטהרם: כ־ מצפון והב!אתה על־אלוה נולא הוד: ־־' שירי לא־מצאנהו שניא־כח ומשפט!רב־צרקת לא יענה: ־י למ׳יראוהו אנשים לא!ךאה כל־תפמי־לב: י ' לח ארען־יהוה את־איוב מנ°הסערה ראמר: 3 מי והו מחשיך. עצה במלין פלי-דעת: ־'אזר־נא כנכרי חלציך וא^זא^ד רדדויד־יוזדי ♦ ד ״״ג'li?■ חג n-iJ-1 י־: •- !, ■י< :■ ■ 1 :■ ■4, ״ ה״ * י־• י ־ Iti-V I* ír V V - Ti JT • »T ן ן ן קו: י על־מה אךנ;דה הטבעו או מי־ירה אבן' פנתה: י ?רן:!הד בוכנני בקר הריעו טל־־בני אלהים: "'וים ך בךלת!ם:ם קניחו מרחם.!צא:=בשומי« ן לבשו וערפל תתןתו: יואשבד עללחקייאשים;בריח'ודלתים: •« ואמר עד־פה תבא ולא תסיף ופא־ישית בנאון נליך: « המימיך טית בקך!דעו!ה שדזרמקומו:’־לאחוז בכנפות הארץץ!נעךו ךש־ים ממנוח: ותתהפך כחמר חותם ו!ת!צמ קמו לבוש: « וימנעמרש$ים אודם'וזרוע רמה תשטי: ־.הבאתעד-נקכיץם ובקקר תהום התהלכת: בתחטליתיי קרי. יי׳ם*׳פ. P קרי• א׳ בבקרם ה׳א. ׳דעתהשחד קרי. איוב לח לט שצב ח!ננלולךשעךי;מותןשעךי צלמות ?דאה: יחהתבננת עד־רתבי־ארץ הנדאם-;ךעת כלה:"אי־ו-הדרך ישכן־אור וחשך אי־וה מקומו: ־ כי תקדונו אל־נבולו ובי תבין נתיבות ביתו * י/ידעת כי־או תולד ומספר ימיף־ דקים: ־נ הבאת אל־אצחת שלגיואצרות ברר'ודאה: כ־ אשר חשקתי לעת צר לרם קרב ומלחמה: כי אידה הךרך.:חלק אור;פץ קדים ?לי־אלץ: =ה מי־פלג לשטף תעלה והרך לחית קלות: ני להמטיר יגל־ארץ לא־איש מהבר לא-אדם בו: מלהשביע שאה ומשאה ולהצמיח מצא השא: נח ך,:ש למטר אב או מי־הוליד אנלי־טל: ־־ מבטן מי;צא הקלח וכפר שנדם מי;לדו: <- כאבן מ:= ;תחבאו ופך תרום;תלכדו: לא התקשר מעדנות בימה ארמושכות בטיל תפתח: לבהתציא מזרות בעתו יע:ש על־בניה תנחם: ל־ ה:דעת חקות שמים אם־תשים משטחו בארץ: לי לתרים לעט קולך ושפעת־מלסתלפך: לי התשלח בדקים הלכו האמרו לך הננו: לי מי־שרת כטחות הכמה או מי־נתן לשפוי בינה: ל■ מי־יטפה שחקים בהבטה ונבלי שמ:ט מי;שכיב: לח בצקת עפר למוצק וךנבים יךבקו: ל־י לתצוד ללביא טרף וחלת כפירים תמלא: מ כי־ישחו במעונות ישבו בסכה למו־ארב: מא מי :ביןלער= «יךי ?'.ילדי אל־אל ’W יתעו לבלי-אכל: לט« הידעת עת לדת .יעלי־טלע חלל אילות תשמר: - תקפוה ירחים תמלאנה, הרעת עת לחתנה: י תכרענה :לריחן תפלחנה חבליהבב תשלחנה: י;חלמו בניהם יקבו בבר :צאו ללא־שבו לסו: ח מי־שלח פרא חפשי ומטרות ערוד מי פתח: ו אשר־שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחר: ז ישחק לרמוז קריר תשאותנוגש לא :שמע: ח;וצר דרים מהעהלואחהביל-להוק:ךך1ש: ־!,יאבה.קיט עקהך אם־״ילך על־אבוסך: י ההקשה־ ילדיי נד. רים 704 איוב לט ם ריס בתלם עבתו אכתעדד עמקים אחריןי:-» ד,תבטח־ e כי־רב כתו ותעב אליו יומך:ף 3fT? 91W1 ורעףבךנ^אםף: •־כנף־רננים נעלבה אם־אברה לובית־׳ ונצה: t בי־-תעזב לארץ ביצירת זןגל״עפר תחמם: טי ותשכח כי־רגל תזררה והית השדה תדרשה: טז הקשיח בניה ללא־לה לריק יגיעה בלי־פהד: יז כי־השה אלוה הקמה ולא־חלק לה בבינה: יח כעת במרום תמריא תשחק לסוס"ולרכבו: יט התתן לסוס גבורה המלביש צוארו רעמה:'3 התרעישנו כארבה הוד נהרו אימה: בא יחפרו בעמק וישיש בכה יצא לקראת־נשק:33 ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני־חדב: 3ג עליו הרנה ).־ ־ ־ : JV 2 • T TV V|T • T J : AT •• J אעפד, להב קנית וניתן: ני בר?עז,ןרניינ|יא־5!רץ ל״ר ואמין כי־קול עופר: =ה בדי עופר 1 יאמר האח ומרחוק :ריח מלחמה רעם עורים וקרועה : ניהמבינתןייאבר׳ נץ יפרע מפו לתימן: מאם־ץל־פיךקביה נער וכי יריט קנו: נ״ סלע;ענן ווחלנן2ל־עךםלע וטצודד־ו! כט משם הפר אכה למרחוק עיניו יביטו: ל ואפרחו י״עלעו־דם ובאשר חללים שם הוא: מ א רען יהוה את־איוב ויאמר:3 הרב עם־שרי יסור מוכה אלוה שננה; ג דעןיאלב ארריהוה ראמר: יהז מלתי 1 מה אשיבך ידי שמתי למו־פי: ה אחת דברתי ולא אענה ושתים ולא אוסיף: 'יךעךיהוהאת־איובמנו סערה ראמר: ז אזר־נא קגבר חלציך אש־אלך והודיעני. ח האף תפר משפטי תרשיעני למען תצדק: ט ואם־ורוע כאל 1 לך ^קול כמהו תרעם: יעדה־נא־גאון וגבר•והוד הדר תלבש: יא הפץ עברות אפך וראה כי^־־נאה השפילהו: יב ראה כיל־־גאה הכניעהו והדך רשעים תהיתם: יג טמנם בעפר הד פניהם חבוש בטמון: יי וגם־ אני אודך כי־תושיע לך ימינך: טי הנה־נא בהמות אשר־ ישיג קרי. מפיו קיי. ואפרחיו קרי. p קרי. <ר' ם*׳*. עשיתי איוב מ מא שנג עשית' עמך לציר בבקר יאבל: ־"הנד,-נא פחו במתניו ואונו ?שרירי כפנו: ";הפיץ מכו ?מי־את וידי פחח לשולנו:" עצמיואפלקי ןהושהןרמיו כמטיל בחל: ׳= הוא ראשית דרכי־־אל לעשו מש הלכו: נ כי־בול הליט לשאו־לו וכל־לית השלה לשלקדשם: נ» תחת־ צאלים ישכב בטלו־ לנה ומנה: נניטכהוצאלים'צללי לטכהו עלבי־נחל: « הןנעשק^נלריללא ללזפוו לבטחו בי־לניחללדןאל־פיהו: ־יבעינמלקחנו במוקשים .ינקב־ אף: ני■ למשך לדתן בלכה וכלכל תשקיע לשונו: ־ילתשים אנמי! באפו'ובלול תקבלליו: "לללכהאליך תחנונים אם־ץדם־י אליך רכות; כה דוברת ברית עמך תקחנו לעבדי עולכם:"בם ה-תשיחק־בו כצפוריותקשתו לנערותיךV ל יכרו עליו לכריס יחצוהו בין כנענים; לא התמלא בשבות עורו ובצלצל דגים ראשו: לב שים• ?גליו כפך!ביר מלחמה אל־תוסף: J מא« הן־תוחלתו נבובה לנס אל־מלאלו לטל: נ לא־ אבוד בי לעירנו ומי הוא לפנל לתלצב: נימי הקדימני ואשלם תחת כל־דשמים לי־חוא: י לא־אחריש בדיו ולבר ובורות ולין עלבו: ימי־נלה פני למעיי בכפל רטנו מי לבא: י דלתי פניו מי פתל סביבות שנלו אימה: נאוה אפיקי מונים טנור חותם צר: י אחר באחד יגשר ז V;:־ V;:־T .*.־ * ״*AT•. jTf V ! JT V |T JT T A* •|T | J, ורוח לאקיבוא ביניהם: ט איש־באחיהו יךבקו תלכדו ולא יתפרדו: יעטישיתיותדל אור'ועיניו כעפעפי־שחר: יא מפיו לפידים'.יחלכו בידורי אשייתמלטו: יב מנחיריו יצא עשן בחד נפול ואנמן:'<נ נפשוינחלע !עלהטולהב מפיולצא: ׳!־בצואח’?’1 עו ■לפניו תרוץ דאבה: ״ מפלי בשירו דבקו יצוק עליו בל־ימוט: טי לבו יצוק כמו־־אבז ויצוק כפלח תחתית: יז משתו;גורו אלים משבר־ם יתחטאו:'יחמשינדו חרב בלי תקום חנית מסע ושרית: «np mr . יי׳ ם׳*. np * .np irrtr . יחשב 7öü אמב מא 2b ים ולשב לתבן 3חל לעץ ררןבוןנחושה: ־ לא־יכריחנו בן־רןשתלקש נךפכדלו אבני;רןלע: נ«כר,שנהשט תותח וישחק לרעש כידון ן כבההתיו חזיודי הלש' .ירפד חרוץ עלי־טיט: כג!ךתיה כפיר מצולה'ים ישים במרמהה: כי אחריו יאיר נתיב יחשב תחום ?*עזיבה: כה אין־על“ ?פר מעזלו^לבלי־חת:^ את כל־נבה :ראה ־הוא מלך על־כל־בני־שחץ: סב א רען איוב את־יהוד, דאמר: ב ידעת כי־כל תוכל ולא־יבצר ממ!ד מומה: ־ מי.זהומעלים עצה בלי דעת לבן הנדתי ולא אבין נפלאות ממני ולא ארע: י ע־מע־נא ואנכי אהבה אשאלך והודיעני: ה לשמע און שמעותיך ועתה עיני ראתך: י על־־בן אמאס ונהמתי על־־עפר ואפר: /ויחי אחר דבר יחוד, אח־ד,דברים האלה אל־איוב ויאמר יהוד, אל־אליפז התימני חרה אפי בף ובשד יניד כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב: ח ועתהקחו־ לכם שבעד,־פדים ושמונה אילים ולכו 1 אל־עבדי איוב והעליתם עולה בעדכם ןאיוב.עבדי יתפלל עליכם כיו אם־פדו אשא לבלתי עשוה עמכם נבלה כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי'איוב: ם וילכו־אליפו התימני ובלדד השוהי צפר הנעמתי דעשוכאשר דבר אילידם יהוד, דשא:הוד, את־פני איוב: יידהוהשבאת־שבית איוב בהתפללו בעד רעהו הסף להוה ארדכל-אשר לאיוב למשנה: יא ויבאו אליו כל־אחיו וכל־אחייתיו וכל־ידעיו לפנים ויאכלו עמו להם בביתו וינהו"לו וינחמו אתו על כל־ הרעה אשר־הביאייהוה עליו ויתנהלו אש קשיטה אחת ואיש נזם והבאתה: י־ הרוה ברך את־אחרית א;וב מראשיתו הדי-לו ארבעה .עשר אלף צאן וששת אלפים נמלים לאלף צמד ברך ואלף אתונות: ףההי־לו שבענה בנים :שלוש בנוח: יי דקרא שם־האהת ימימה ושם "•עתי. שבות נרי • היכנית איוב מב שנד השניות קציעד־ן ושם השלישית,קרן הפוך: טי [ל‘א נמצא נשים:פות'כבנות איוב בבל־הארץי ויתץ להם אביהם נחלות בתוך אחיהם: טי ויחי איוב אסרי־זיאח מאה וארבעים שנה דראאת־בניו ואת־־בעבניו או־בעדי דרות: יי המת איוב זקן ושבע;מים: ויראה כרי!. חזק. ספר איוב נשלם בעזר אל. אשר נכתב על יד יקותיאל. פנום פסוקי של סמר איוב אלף ושבעים וממני אלם צדק תדברון. וחציר אשר קומטו ולא יי*. וסדריו שמונה וסמני ננילה ונשמחה בו. והקאפיטולי הם ארבעיס^ושנים וסמנו ח׳ 03 סיני בהדש: --SÖS8-- דניאל א א« בשנת שלוש למלכות יתיקים מלך־יהודה בא ; נבוכתאצרמלף-3כליףשלםושר,עליה: נויתןאדני ?:דו את־וךמיםמלדלהודהומקצת ?ל 5יי האלהיםויביאםארץשנער בית אלהיוואת-הבלימהביא בית אוצר אלתו: ־ ויאמר המלך לאקופנו רב סריסי' להביא מבני ישראל ומזרע המלוכה ומן־הפרתמימ: יללתם אשר איךבהם כל-מאום וטובי מראה ומשכלים ?כל-הבמהרדעי דעת ומביך מדע ואשר כדו בהם לעמד בהיכל המלך וללמדם ספר ולשון כשדים: ״ ולמן לריס למלך דבד־לוכב ביומו מפת־בג המלך ומלן מעותיו ולגדלם שנים שלוש ומקצתם;עמת לפנל המלך: י וידיי בהם ממל יהודה דניאל לונלד׳ מישאל התתה: ימים. להם שר הסריסים שמות וישם לדהאל בלטשאצד ללסנדה שדרך'ולמישאל מישך ולעזריה עבד ח דשם דניאל על־לבו אשר לאץתנאל בפת־בגהמלך יתיר *׳. וביי; יכךן משתין ויכניןש' משר הפריסים אשר ?מאל: = ויתן האלהים את־דנמל לקמה ולרחמים לפך שר הסריסים: י ויאמר שר הסריסים לדניאל ירא אני אוד אדלהטלך אשר מנה את־מאכלכם' ואת־משחילם אישיר למה ?ראה את-פניכם ועפים מן־הילדים אשך בגילכם ןחיכתם את־ראשי למלך: יי־ראמר דניאל אל־המלצר אשר מנה שר הסריסים ־ךניאל סנניה מישאלועוריה: « נס־נא אח-עבדיך;מים עשרה ויתנדלנו מן־הךעים ונאכלה ומים. ונשתו־,: ע הראו לפניך מראינו, ומראה חולדים האבלים את פת־כג המלך וכאשר תראה עשה עם־עכהיך: יי משמע להם לדבר ד,?ה רנפם;מים עשרה: <* ומקצת:מים עשרה נראה מראיהם טיב ובריאי בשר ׳-ירי * ?5' * í״ÍVJ1• “J *r'* k לרט;והעני□; י. והןלדים האלה אךבעתם נתן לדם האלהים מדע והשכל ככל-ספרןלוכמד, ודניאל הבין בכל-ח11ןוחלמ1מ " ולמקצת ממים אשר־אטר חמלך להביאם דביאם שר דסריכים לפג: נבכךנצר: " מדבר אתם המלך ולא m מכלם בתיאל חנניה טישאל ועומד, מעמדו לפר המלך: נ וכל דבר חכמת בלה אשהךכקש מהם ד,מלך וימצאם עשר ידוח על־־כל־החךטמים האשפים אשך 4^יר יעמדו לפנ; המלך; ג[;אמר להם המלך חלום חלמתי.ותפעם רוחי לדעת אודהחלום: י מרפה הכשרים למלך ארמית מלבא' לעלמין חיי אמר חלמא לעבדיך ופשרא נהוא: ה ענה מלכא ואמר הא׳ דציד׳ח. *היר יי. 1י לכשהיא מלתדה מני אזדא הן לא תהודענני חלמא : ־ : .J• • ,VT : • •• T .־:ד״ "I : # - : U- T : T לדניאל די שמד, בלטשאצר ראיתיך בהל להתעתני דולמא ךי־ךוךת ופשרה: מיענך, תך' "קדממלבא ייאמר הוא די־מלכא שאל לא הכימי! אשפי! חךטטיןré י=לו1 לההויה למלכא: כח ברם איתי אלה בשמיא נלא רזין והודע למלכי־־! נבוכך״נר מה די להוא באהדיחדמיא חלמך וחוד ראשך על־־משככך דנת, הוא:־־*rím מלכא רעיוניך על־משכבך סלקו מה די להוא אחד; תה ונלאהדא ד,ודעך מר,־די להוא: ל ואנה לא מהכמה די־ איתי כי מן־ןל־ה״א הוא תך, ולי לי להן על-דברתת פשרא למלבא יהודעון ורעיוני לבבך תנדע: לאאנתה * : T־. .י ־ : JT ץ I > Z I V :־״*•; • י: IT : * . T ץ ־J : : מלכאחזדה הדת ואלו צלם חד שגיאצלמאךכץך־ב וזיוה -יתירקאם לקבלך ורוח החיל: לב הוא צלמא ראשה רי־ז־הב טב הדורי ודלעת,י די כסף מעורי דדכתד, די תש: לנשיקות די פחל' לנלוהי מנהלית פחל ומנהון ת הסף: ליהוד. הדת עד תהתורת אבן די־לא ביתן ומחת לצלמאעלתנלוךי די פחלאוחספאוהדקת ה?יז: לי, באתן הקו כחדה פרןלא הטפאנחשא כטפאתהכא והוו קעור מךאךךי־רןט ונשא המוץ רוהא ובל־אתר לא־ וןזדרא נך . ס״ש. יתיר הי. יתיר יי. עי' ט׳יב. יתיר ח׳. יתיר דניאל ב שנו דלטתכדו להר ואבנאודי־מהת לצלמא הוות לטור רב • : . : -I A : J : ־ • T : - : . JT : |• JT ‘.“־י : ( -k ומלאת כל־ארעא: לי רנה חלמא ופקזרה נאמר קדבב־ מילכא: ל? אנתדר מלכא״מלךמלכיא די אלה X'tei PW יהב־־לןי: ל״ובכל״יי דארין בנן־־אנשא חיווה ברא ועוף־־שמיא יהב 3ידןי וד,קלטו,?=?לז W* לייא יא׳זי׳ ל למ5י' ל־W תקום מלכו אחרי ארעא מנך ומלכו תליתיא אדרי הי נחשא ך תשלט ?כל-אלעא!= י«ל» ר5ילא ממי תקיפה כפוךלא פל-קבל דיפתלא ?והיק והשל כלא יפפחלא יי־מרעע כל־אלין תדק וקרע:« ודי־הדתה רנליא ואמבעתא מהון קסף די־פחר ומהו; פחל מלט פלינה תרות ומן־נממתא די-פרולא להוא-בה כל־קבל די חז:הח ®חלא מערב בקסףטינא: ניר״ואשבעתתליא מ?הקפחלו«הק הסף מךקצת מלטתא קהוך, תקיפא ומנה ההוא קפידה:== ידי חזיה ?הלא מערב בקקף טינא m m? rcro א^א ולא־נלח ממין הח עם־דנה הא־־בהי פרולא לא מקערב עב—בפא : סי וביומיה,וין די מלטא אלון יקים אלה' שמיא מלכו די לעלמץ לא קקחבלומלט^ לעם אהרן־ לא תשקבק הדק והטף בל־אלין מל?ותא וודא קקום לעלטא: m כל־קבל די-הוית די מטולא אקנורה אבן.די־לא בידע והדקה פתלא ?השא «א כקפא ודקבא איל לב הודע למלבא מדד די להוא אחרי דנה ויציב דולמא ומהימן פשרה: =י בארי; מלכא נמבהנצרנפיל על־ אנפוהי ולדניאל מד hm וניחחיןיאמר לנפכה לד,: ־! ענד, מלכא לדניאל ואמר מן־קשט די אלדכין היא אלד, אלהין ומרא מלבין וגלד, ח:ו יי נכלת למלא חא ךנד,:.־י׳אדין מלכא לדניאל דבי ומתנן דלךכןש3יאן והב־לה וקשלפהעל כל־מךינתבבלןךב-םננין על כל־ יהיו■ מ' דייק קרי. יתירה׳, יתיר א,. תליתאד. רך. רניעאח קרי. יתיר ו׳ ^זוזגאתגזז. ודיק״י. »*» 3ל» «*ץ . 12ז דניאל ב ג חכימי בבל: מט ודניאל בעא מן־מלכא ומני על עבידתא די מדינת בבל לשךרך מישך' ועבד (נו'ודניאל־1 בקדע מלכא: ץ ג א נבוכתצר מלכא ?נבד צלם די־דהב רומה אמין שתין ?רדה אמין שת אקימה בבקעת דודא במדינת ’ בבל: ב ונבוכתצר מלכא שלח'למכנש 1 לאהשדךפניא $9א ופחותא אדתןתא ^דבליא דתבריא תפתיא וכל שלפני מדינתא למתא לחנכת צלמאדי הקים נבוכדנצד מלכא: ג באדין מתכנשיןאהשידרפניא סגנ״א ופדוותא אדתןדיא גדקדיא ךתבריאיתפרדא וכל שלפת: מדינתא למכת צל?׳א ייי בקים נקזכךנצך מלכא ואאמין לקבל צלמא די דקים ?מכתצר: י ןט־מא יזלא ?של ?13! א?ךין" עממיא אמיא ולהניא: י. בעדנא די־השמעון,קל 1 קו־נא מקזרוקיתא קיתרם פבכא פסנתו־ין ממפלה וכל מי ומראתפלון ותמתן לצלם דדלא די הקים עוכדנצר מלכא: י ומן־די־לא.יפל ולסנך פה־יכעתא וסךמא לנוא־אתוןנוראי,קךתא: •כל־קקל דנה כה ומנא כדי שמעין כל־9$מא,קל קינא משרוקיתא קיתריס 9כ?א פסנכרין וכל זני ומרא נפלין כל־עממיא אמא ולשדא מדין לצלם דהכא די מקים ;בוכךנצר מלכא: הכל־יןכל^ת כדדומנא קרבו.;כרין כשדאין ואכלו קרציהון די יהודיא: ־ ענו ממדין לנכוכדנצד מלכא כלכא לעלמיןח;י: ;אנקה מלעא שמת טעם די־כל־אנש ת .ישמעקל קך{א מעורוקיתא קיתרם שככא פסנתו־ין ןמפנ:א ןכלזדומראיפלוימד לצלם דהבאני־־ומן־ד־ לא ופל דמך והךמא לנוא־אתון נוקא;קז־תא: ׳3 איתי ;כהיןוהוהאך די־מית ,דזהון על־עכידת מדינת בבל שדרך W ועקר;נו נכך:א אלך לא־שמו עליך מלכא 8ענב לאלהיך לא פלחין ולצלם דהבא די סקינורן וקיסין קיי4 *vp ״ • יתיר ח׳. ידיי ר ומפני* 1p־> . יתיר י׳. ^ לא-פנהין:« בארץ ןבוכתצך בלגו וחטא אמר להיתיר, לשדרך נדשך ועבד גנו באלון מנריא אלך חיתיו״קדם מלכא: יי ענה נמכךנצר ואמך להון.הצדא שךרך מישך ועבד נגד לאלה' לא איהיכון פלחין ולצלם ךס=א ל' הקימה ל»ח*ד?יימ! C5nw ?הידין ל: מחא לך השמעון הל קלנא משלוקיתא קיתו־פ HCFI •9F וממפונייד-, ופל וזך ומרא הפלך ותמ?תן לצלמא די־ עבדת והן לא תפנחן בה־שעתא ההרמון לנוא־אתון נורא יקדתא ומךד1אאלהךי־וש:זבנכוןמךיד: סמננושךרך מישך ועבר נגד י ואמוד ־ למלבא ןבוכדטנך לא־חשחין אנחנא על־דנהפתנם להתבותך• י׳ הן איסי 8זמיי לי־ אנחנא פלדוק:כל לשיובותנא מן-אתוןניר,א:קדל,אי9ז:יל1י מלכאישךבדיוהןלאידדלהוזרלךמלכאלילאלהיךלא־ אי'תנא'פלהיןולצלםךל,באךיהךןמתלאנםנך:'־באדין נבוכדנצר להמלי המא וצלם א?פוהי אשהל על-שךךך מישך ועבד ננו,ענה ואמר למזא לאהונאחד-שבעה״על לי חודה למרה: נ ולנמלץ נבלי-־חיל די בהילה אמר לכפתד-, לשלרך מישך ועבד ןט־ למך?א לאתון ניר,א יקדהא: כאיבאדיןנבריא אלך כפתי בםלבליהון פטישידון ובדבלוךהון' ולבושיהון ודמיו לנוא־אתון ני״לא,ייזלתא 5 נביפל־קבל דנה מן־די מלתמלכאמחצפהואתונאאוה יתירה נבטא' אלך די הסקו לשדלך מישך ועבד נגד קטל נבוכדנצר מלכא הנך, וקם כלהכהלה ן8ח ואמר להלברוהיהלא 3כךי! הלההדמינאלנוא-נוראמכ?תין ע נין ואמרת למלבא:ציבא מלבא: ני יע3ך, ואמר הא־אנד, הזה נבחין אהבלה שלון. מל,ל?ין ?נוא־נורא וחבל לא־ איתי'בלון ולוה ך לכלעי״א המה לצר־אלדיין:"*אח ־׳־- ■ ־ - '**ועי <ך>. 'יתיר י. «י em . רניעאח ST • np יתיד קרב ?בוכךט3רלהל־עאתון»רא:קרתאענה ואמר עדרך מיעךועבד־ננועבדוהידי־אלהא עליאפקו.ואתו באדן! נפקין עדרך מיעך ועבד ננו מן־נוא ברא 5« וטתכנעין אחערך§נ;אסננ:אופסותאוד,ךברי מלבא סרן לנבריא אלך די לא־עלט נורא בנשמהון ושער ראעהון לא ססחרך וסרבליהון לא ענו וריסנור לא עדת בה1ן:נ״,ענר, ?בוכדנצר ואמר בדיך אלההון די-שר-ך מיעך ועבד ?נו די־עלח מלאכה לערב צעבחהי די התרחצו עלוהי ומלת מלפא שניו וידעו נעמידזן די לא־יפלחון ולא־ וקנרין ל־ל־אלד, להן׳לאלההון,: נ־ ומד שים מ,ם ד כל-עם אטה ללשן די:יאמר שלחעל־אלהרון די־עדרך מ;עך ועבד ?נו הרמי! יתעבד ובלהה ?ולי לעתודה |ל' ,קבל די לא איתי אלה אתרן די-יבל להצלה ברנד,: י באדון מלכא הצלח לעדרך מיעיך ועבד ננו במדינת בבל: לא?ב!כךנצך מלכא לבל־עממלא אמלא ולשנלא די דארין בכל־אךעא שלמכון לענא: ל־יאתיא ותמהלא די עבד עמיאלהא עליא עפר קדמי להתרה ל־ אתוהי במה רברבין ותמהוהי כמהסקיפין מלטתה מלמות עלם ועלטנה עב-דר ודר• , ד א אנה ?בוכךנצר עלה סוית בביתי ורענן בהיכלי: ב חלם סולת וידסלנני והרהדין על־משכבי וחזוי ראשי לבהלנני: נ ומך עלים טעם להנעלה קדמי לכל הכימל בבל די־עערחלמא יהודענני: י באדלןעלליןהרטמלא אעפלא בש־לא לבריא וחלמא אמר אנהקדמיהון ופערי׳ לא־מהודעין לי: ה ועד אחרין עלקרטי דניאל די-עמה בלטעאצר כע־נם אלתי ודי רוח־־אלהין קדיעין בה וחלטא קדמוחי, אמרת: ׳ ’ בלטעאצר" רב חרטמלא די 1 אנה לדעת די ריס אילהץ קדיעין בך וכל־-רי עלאר. קרי. יתיר ר. מלו קרי. רירי( קרי על אה קרי. יתיד ל־ כמראי •יי. יתיר י*. לא־אנסלךחוף דולמי ך־חזית ופשרה אמר: י וחווי ראשי על־משכביחזהסית ואלו אילץ בגוא ארעאורומה שגיא: ח רבא אילנא ותקף ורומה.ימטא לשמיא וחזותה לסוף כל־ארעא: ט עביה שפיר ואנבה שניא ומזון לכלא בה תהתוהי תטללוחיות ברא ובענפוהי וחרון' צפרי שמיא ומנה והזיןכל־בשרא:יחזהתיתבחזויראשיעל־משכב ואלו ?יר וקדיש מן־שמיא נחת: יא קרא בחיל וכן אמר נדו אילנא וקצצו.ענפוהי אתרו עפיה ובדרו אנבח הנד חיותאמן־־תחתוהי וצפריא מן־ענפוהי: יי ברט ;נקר שףשוחי בארעא שבקו''ובאסור די-פרזל ונדוש בדהאא די ברא ובטל שמיא יצטבע ועם־חיותא חלקה בעשב ארעא: ע לבבה מן־אנושא ישנון ולבב חיוא יתיהב לה ושבעה עדנין וחלפוןיעלוהי: יי בגזרת עידיץ פתגמא ומאמר.קדישין שאלתא 'עד־דברח די־לנדעון ח«א די־ שליט על׳יא במלכות אנושא ולמן־דייצבאיתננהושפל אנשים יקים עליה: « דנה חלמא״חזית אנך, מלכא נבוכדנצר ואנתה בלטשאצר פשרא 1 אמר כל־־קבל די 1 ^פיטי מלכותי לאץכלין פערא להודעוו!ני ואנתה כהל די ןדח־8ל7ץ1 -11 rTTי: ־״ אדיזילאלדי-עמה 5ל״אצ־ א-־•־■= כעעהלודא ורעלנהי יבהלנה;ענה מלכאואמך כלכיצאצר חלמא ופעלא אלץבהלך,ענה בלמ?זאצר ואמר מראי חלמאל^נאיל ופעורה לעריך: יי אילנא די חזית די רבא ותקף ורומה ימטא לשמיא וחזותה לכל־ארעא: ;<ועפיה 'שפיר' ואנבה שגיא' ומזון לכלא בה ההתוחי הדור חיות ברא ובענפוהי ישכנן צפי: שמ:א: יטאנהה־חוא מלכא די ךבית והקפה וךבותך רבת ומטת לשבדא ושלטנך לסוף ארעא: כודי חזא מלכא עיר וקדיש נחתומן־שמיא ואמרגדואילנא וחבלוהי *- : “ |״J• T J י I : ־ T : T ־ •| TT : ־ • יתיריי. א כמקום ח׳. יתיר ר. יגלאת קרי, יתיר ר יתיר א׳. יתיר י,. יתיר ה׳. יתיז■ ר 16 דניאל ד ברם ער!ר שו־עזוהיבארעא עזבהו ובאסור די־פרול ונחש בדתאא די ברא ובטל שמיא יצטבע תגם־היות ברא הלקה עד די־שבעך, עדניןוחל®! ?ליה::« דנה פשרא מלכא ונזרה עליא היא די מטת על־מראי מלבא: מ וקד טההין מן־אנסא ועם־ה־וח ברא להוא מדד! 1ע<בא ?חורין 1 לך יטעמון ומטל שמיא לך מצב? ין ושבעה עדנין נוולפון עליך עד 1 די תנדע די־שליט על:א במלכות אנשא ולמן־די לצבא .יוהננה: כג ודי אמרו למשבק עקר שרשוהי די אילנא מלכותך לך קלמא מךך;תנךע דיישליטן שמלא: כי להן מלכא מלבי לשפר עליך וחטלך בצדקה פרק ועדתך ?מקן ענלן הן תהוך, אךכא לשלותך: ני כלא מטא עלעבוכתצר מלכא: ך לקצת״יךחין קרי־עשך ?להיכל מלכותא די ?בל מהלך הוך,:־׳ ענה מלבא ואמר הלא דא־היא בבל ל?תא די־אנה מיתה לביות מלכו ?תקף הקנל ולי״קך דרךדי: כי׳ עודמלתא ?פם מלכא ,הל מן־שמיא נפל ל ך אמרי? נבוכדנצרמלכא מלכיתא עדת מנך:« ומן־אנשא לך טררין ועס־חיות ברא מדרך ?שבא כתורין לך לטעמון״ושבעה עתין..יחלפון עליך עד 1 די תנדע די־שליט עליא ?מלכות אנשא ולמץ'דיץצבא ירתננח:ל בה שעתאמלתא םפתעל*נבוכתצר ומץ־אנשא טרידועשבא בתורך יאבל" ומטל שמיא ’נשמה יצטבע עד די שעדה ?נשרך ךבה וטטרוהי טגידן:לא ולקצת דמיא אנה נבוכתצר עוני 1 לשמיא נטלת ומנדעי עלי יתוב ולעליא־בךכת ולחי עלמא' שיבחת ןד,ךרת דיי שלטנו! שלטן עלם ומלכותה עם־דך,ודר: * ,ובל-רארי ארעא ?לה השיבי! !?מצביה עבד בחיל •ילאת ארעא ולא איתי ךי־ימחא ?ידה ויאמר לה מה ע?ךת: לג בה־ ;ימנא מ?ךשו;הוב עליי וליקר מלכותי הדרי W ;תוב א׳ כמקים ה׳. עלאה קרי. יתיר א'. יתיר י׳. עלאה קרי. יתיר י׳. עלאח קרי. ולעלאה נך־י. דירי קרי. ידידי ק־י. י עלי ?לי ולי היגר לרלרבנ;י??וז!?ל־מלטפי rím ימי !תירא הוספת־לי: לי כעץ אנהנבכרנצר משבח ומרומם ו?הדר'למלך ?ומלא די כל-מ?בךוהי קוטוט וארחתה יין רדי מל,לנין בנוה על להשפלה: ה» בלשאצר מלבא עבד לחם רב לרברבדהי אלף ולקבל אלפא חמרא שתה: ־ בלשאצר אמרו?טעם המלא להלתרז למאני דהבא ובקפא די הנפק נטפתי־ אביהימי־היבלא די בירושלט דשתין, בליז«ל?א ורם־בנוהי שגלתה ולהנחה:־ באך? היתיו מאד דהבא ד;ד?פהו מן־קיכלאד־ביתאלדאדי בירושלם ואעזתיו כהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולדונתה: י אעזתיו חמרא ושבחו לאלהי דהבא וכספא נחעזא פרולא אעא ואבנא: ל ־ ־ T ־) 0$T< : ־ : TT 1T vT T : , *T( י: ־ : IT . ה בה־־שעתה נפקו אצבען הי יד־אנש וכתבן לקבר־‘ נברשתא על־־נירא הי־־כתל היכלא די מלכא ומלכא חזה פס ירא די כתבא: ו אדין מי^בא זיוהי שנוהי ורעינהי לבל,לוני■ ולגלי ק1יה tm ואלגבתה. יא לדא נקשן: י קרא מלפא בחיל לתעלה לאשפלא פשילא ונוחאענה מלכא ואמר ולחפיגי =3ל יי״פל־אנעי יי־ לקדה כתבה דנה ופשרה יחונני ארנונא ולבש ורמונכא די־דהבא על־צוארה ותלתי במלכותא ישלט:חארין עללין כל הכימי מלכא ולא־כהליןכתבא למקרא ופשרא להודעה למלכא: ט אחין מלכא בלשאצר עזגיא מתבהל י וויוהי שנין״עלוהי' ורבר^נוהי"משתבשין: ימלכתא לקבל "מלי מלכא ורברקנוהי לבית משיתיא ?ללח ?נת מל?תא ואמדת טלפא 3ל אל־ יבהלוך רעיונך מירך אל־לשתנו:יאאיתינבר במלכותך הי יתדו אלחץ קהישין בה וביומי אבוך נהיתיושכלתנו וחכמה ?חכמת־אלהין השקכחת בה ומלניא נבוכדנצר שיימיש. נפקה קרי. נשדאיקדי. ווענינא קרי. יתיר ל'. וששדה קרי. יחידל׳. מלוי. *בקי 8! דניאל h אמך רב mri אשמן כשדאין גזרין הקימה אמך מלכא: ינכל־קבלדי תהויתירא ומנדע ושכלתנו ?ופשר חלמין ואהדת אחיך ומשרא קטרין השהכחות בה בדניאל די־מלכא שם־שמה בלטשאצר כען דניאל להקרי ופשרה והתה ן* באדין דניאל העל קרם טלכא ךנה מלכא ואמר לדניאל אנתה־הוא דניאל די־מן־בני נלותא ידי יהוד די היתי מלכא אבי מן־יהוד: יל ושמעת ^ די תה אלהלבך ונמת;ושטלתנו'והבמה יתירה השקבחת בד: "י ובעז העלו קדמי חבימיא אשפיא די־ ברטאתת וקרון ופשרהלהודונתניולא־כהליןיטשת מלתא לחחדה: « ואנה ש«נת עליךדי-תוכל פשרי! למפשר וקטרין למלורא כען הן תובל כתמא למקרא ופשרה להודעותני ארנונא תלבש והמונבא די־־דהבא . . . . JT . * ־־ : : JTT ״ J ־ ! ־ J ״ T , • $ בתורך יטעמו^ה'ומטל שמיא נשמה .יצטבע עד די־ידע די־שליט״אלהא ןל:א במלכות ׳ אנשא ולמן־תעבא והקים עליה: כנןאנתה ברהבלשאצר לא השפלת לבבך קל-קבל די כל־דנה יח!ת:« של־מרא שמיא 1 יתיר הי. עי' מ׳ש. יתיר י׳. תכול קרי. וחמניכא קת. יתיר ח׳. בלאה קרי. ויעץ קרי. «b ם*ש. שויו קרי. עלאה קרי. ית- *׳ יתר־ ח׳ התרוממת תיאל דז ו שם המרוממת ’?טאטא, יל-ביתדו היתיו .קדמייך ואנחה ןר?ר=?:1י שנלפד ולשפד מד* ?פין;?ír ולאלפי ??פא ודד,בא נח?א פך!לא אעא ואמאדי לא-חדן ללא־שטיח ללא ,י,ל?ין שב״ההא ולאלהא יי־נשמתך בידה וכל־ארחתך לה לא דירת: ני באדון מן־קדמוהי שליח פפא די-ידא וכוזבא תה רשים: ני. ותה כתבא לי, רשים ?ונא ?ונא וו!קלופךםין:נידנה?שרמלתא «א ?׳נךדאלהא מלכותך והשלמה: ־׳פפל פלולפא ?מאוטא והשתכחת הפיר: כ" פרם פליטת מלכותך ויהיבת למדי.ופרם:=» באתן 1 אמר בלסא^י והלבישו לדניאל אתו״נא ,ודמונכא ךי־דה?א על־צואךה ולבדו! ?מהי די-להוא שליטתלתא במלכותא: ׳1.בה |<יל:א לטיל בלשאצר מלכא כשתא: ו» ודר;וש מתא קבל מלכותא כבךשנ-ן שהי! ותרקין: נשפרקדם דריוש והיןם.על־מלכותא לאהשדלפטא ?ארד ועשרין די להון בבל־־מלכותא: ניועלאימנהון פדכין חלתה ת דטאל חד מ?הון די לתן אהשדרפניא אלי! ,והבין להון טעמא וטלבא לא־־להוא נזק: י אדי! דנואל תה חוח מתנצח על־סרכ:א ואהשהךפנ:א 'בל־ קבל די־רוח יתירא בה ומלבא עשית להקמותה על־כל־ פלכותא: " אתן פרכיא ואחשדרפניאיחוו בעין עלה להשבחה לת;אל מצד מלכותא וכל־עלה ושחיתה לא: :?לין. להשבחה בהקבל ך־מהימן הוא וכל־־שלו ושתתה לא m עלות:- אתןנפדיא אלך אמדן לי לא נחשבה לדניאל הנך, בל־עלך, להן השבחנאעלוחי ?דת אלתה: ■אתן כןך?:א ואחשדרפטא אלן התשו על־מלבא וכן אמרי! לה יתוש'מלכא לינלמין תי 5 ייאתיעטוכלוסףכי מלכוחאסגניא ואדושדרפניא הדבריא • r זי♦ • * I•• . T . •• )V: JT : J»: V :־ *״ ולהשכיל באמתך: יי וישקה יהוד. על־הרעה ויביאה עלינו בי־צריק יהוד־י. אלהינו על־כל־מעשיו אשר עשה ולא שמענו בקלו: מ ועתה ואדני אלהינואשר הוצאת 'ארדע%מאר<ם3רים ביד סוקה״ותעש^ןן שםכ:ום הזה חטאנו רשענו:« אדני ככל־צן־קתיך:שב־נא איך והמתןי מעיךןד,ירושלם הר־רןךשןדכי בחטאינו ובעונות אבתינוירושלם ועמך להדפה לכל־סביבתינו: י: ועתה 1 שמע אלהינו אל־חפלת עבדך ואל־תחנוניו והאר פניך על־מרןךשך" השמם למען אדני: ■יזל^ה אלפי'?מך ושמע פקחה עיןיןד וראות שממתינו והעיר אשר-נקרא שמך עליה כיו לא על־צדקתינו אנחנו מפילים תחנונינו לפציןד'ביי ע׳ל־רהמיןי הרבים « אדני ושמעה אהלו ?לדוד, את; הלהיבה ועולה אל-תאחר למענן* אלתי כי; ש?ןד נל|לא על-עיךןד ועל־-עטןי: כ ועוד אני, מדבר ומתפלל ומתודה חטאתי וחטאת עמי ישראל ומפיל תחנתי לפני.יחוד, אלהיעל הר־קדש אלחין כא ועוד אני מהבר בתפלה }האיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בקהלה מעף ביעףנגע אלי כעת מנהרדעךב: כב ויבין וידבר עמי ויאמר דדאלעתההנאתילהשכילך בינה: גג בתלזלתתסנוניך יצא דבר״ואני באתי להניד כי המודות אתדה וביזיבדבד ־ ־ ־!:־ • V * JT - ־ ״ -- ־ ־* ־ ודגן במראה: שבעים ש?עים נחתך על-עמ^ וועל־עיר קהשןד לכלא הפשע ולחתסחטאות ולכפר ערן ולהביא צדקעלמים וללהב הוון ונביא ולמשה קדש,קדשים י. ני■ והרע ותשכל מן־מצא הבו־ להשיב ולבנות יחשלם עד־משיח נגיד שבעים שבעד, ושבעים ששים ושדם תשוב ונבנתה ךחוב והחץ ובצוק העתים: ־י ואךורי השבעים ששים ושמם ובדת משיח ואין לו והעיד והקדש!שהית עם יתיר ח' . ולהתם קרי. חטאת ק־י. יתיר ה׳, נגיד נגיד הבא וקצו כ#טף ועד .קץ מלחמה נחרצת שממות: כ׳ והנמר ברית לרבים שמע אחד וחצי השמע ושבית 1 זבח ומנחה ועל כנף' שקוצים משמם ועד־כלה ונחר™ תתך על־שומם: י» בשנת שלוש לבולש מלןי פרם דבר ננלה לדניאל אשר־נקרא שמו בלטאשצר ואמת הדבר וצבא גדול־1 ויקנידם קטלכים לב=ם ובניו p־» . ויתנחתקרי. np 8ro «iro. וי«0 קרי. דנש אתי־עציק • rch 730 תיאל יא יב , למךע ועל־שלחן אקד מב ודפ״ו״ולא תצלח כי־עוד .קץ למועד: ;חישב ארצו ?רכוש גדול ולבבו "על־ברית קדש ועשה ושב לארצו: נט למועד זיש1ב ובא בננב ולא־ תמה כראשנה לכאהרונה: ל ובאו בו צי;ם כתיסונכאה ושב וזעם.על־ברית־קויעי געשה ושב רבן על־עזביבי־ית קדש: יא וזרעים מטנו ועמדו וחללו המקדש המעוז ולסיח התמיד ונתנו ד,שקוץ משמם: לב ומרשיעי ברית וחלף בחלקות ועם ידעי אלמו וחוקו ועשו: וי ומשפילי עם יבינו לרבים ונכשלו ?חרב ובלהבה בשבי ובמדי :מים: לי ו?הבשלם תנורו עור מעט ונלוו עליהם רבים בחלקלקות: לי ומן־הטשכילים יבשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד־עת קץ בי-עוד למועד: *ועשה ?רצנו המלך דתרומם ויתנהל על־בל־אל ועל אל אלים ידבר נפלאות והצליח עמכלה רעם בי־נחרצה נעשתה: ל׳ ועל־ אלהי אבתיולא יבין ועל־הטדת נשים. ועל־־כל־אלוה לא:בין כי על־כל והנדל: לי׳ ולאלה מעזים על־כנו יכבד ולאלוה אשך לאקידעהו אבתיווכבד בזהב ובכסף ובאבן וקרה ובהמחת: ל=,ועשה למבצח מעזים עם־אלה נכר אשר הביר :רבה כבוד והמשילם ברבים ואדמה והלק ?מחיר:= ובעת קץ ותננח עמו מלך הנגב וישתער עליו מלך הצפון ?רכב ובפרשים ובאניות רבות ובא בארצות ושטף ועבר:־» ובא ?ארץ הצבי ורכות וכשלו' ואלה ;מלטוממו אמם ומואב וראשית בר עמון: 0־ וישלה ידו בארצות וארץ מצמם לא תמה לפליטה: מ׳ וט5ל במכמני הזהב והכסף ולכל חמדות מצמם ולבים ובשים ?מצעדיו: =י ושטעות יבהלהו ממזרח ומצפון'ךצא בחטא נדלה להשמיד ולהחרים רבים: מי׳ ויטע אחלי אפדנו בין ומים לדך צ?י:קדשובא עך־קצו •איי׳דהלו: יבא ובעת ההיא יעמד מיכאל השל הגדול העמד יכיר קרי. אלף במקום ח״א. IT?y T על-בר עמך לד,לרד? עת צרה אשר לא־נהימה' מהיות נוי ער העת ההיא ובעת ההיא למלט עמך כההנמצא כתוב ככופר: ב לרבים מישנן אךמת־עפך לרןיצו אלה למיל עולם לאלה להרפות לדראון עולם: נ והמשכילים יזהירו כזהה הרקיע ומצדיק• הרבים ככוכבים לעולם וער: י ואתה דניאל כתם הדברים וחתם הספר עד־עת״קץ ישטטו רבים ומרבה הדעת: ה וראיתי אני דניאל לדעה עודכם אמרים עמדיכ= אהד קנה לעופה הלאה ואחר הנהר לשפת היאר: י ויאמר לאיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי הלאר עד-מתיקץ הפלאות:■ואשמעיאת־האישו לבוש הבדיכם אשר ממע?־, למימי הלאה וי'ח= ימינו ושמאלו אל־השמיס וישבע בהי העולנם גני למועד מועדים והצי וככלות נפץ לי־-עם־קדש תכלינה כל-אלה: " ואני שמעתי ללא אבין ואמרח אדני מה אחרית אלה: = ולאמה לך דניאל כי־כתמים והתמים הדברים עהגנת.קץ: י.ימ3ךרו למלכנו ויצרפו'לביס להרשיעו רשעים ולא לכלנו כל־השעים לחמשכילים ״יכינו: י?ומעת הוכר התמיד ולתת שקוץ ®טם :מים אלף מאתיגם ומשעים: י־ אשרי המחכה הניע לימים אלף שלש מאות שלשיב: לחמשה: -נ ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לנדלןי לקץ המין: חזק. נשלם ספר דניאל. לעטרת צבי יע^ראל ♦ סבום פסוקי הספר דניאל הם שלש מאות והמשיט ושבעה • וסמנו כי רוח י׳י נשבה בו. וחציו בח בלילה קטיל בלשאצה •יה־אפיקולי חס שנים עשר והסימן הבה לנו עורת מצר , וסדריו שבעה וסימנו ועיני רשעים תכלינח ומנם אבד מנחם . עזרא א א« ובש:ת אחת לכירש מלך פרם לכלות דבר־יהוד, מפי לחשה ה?יר ;הלה את־־רוח כדש 732 עזרא א ב מלך־פרס דעבר־קול בכל-מלכותו וגם־במכתב לאמי♦ ביכה אמר כדש מלך פרם כל ממלכות הארץ נתן; v יהוד־. אלהי השמים והוא־־פקד :עלי לבנות־לו בית בירושלים אשר ביהודיה: ג מי־בכם מכל־עמו יהי אלהיו עמו רעל לירושלם אשר ביהודה רבן אודבית לתרי אלהי' ישראל־ הוא האלהים אשר ביחשלם: י וכל־ הנשאר מכל־הטקמות אשר־הוא גר־שם ינשאוהו אנשי מקמו בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה עם־הנדבה לבית חאלהיים אשר בירושלם: ה ויקומו ראשי האבות ליהוךה וברמן' והכהרם' והלוים לכל העיר האלהים את־רוהו לעלות' לבנות ארדבית יהוה אשר בירושלם: י וכר־ סביבתיהם חזקו בידיהם בכלי־כסף בזהב. ב,רכוש ובבהמה ובמגדנות לבד על־כל־התנדב: י והמלך כורש הוציא אח־־כלי בית־־יהוה אשר הוציא נבוכתצר מירושלם ותנסי בבית אלהיו: ח ויוציאם בולש מלך פרם על־ידמתרדת הגזבר ויספרם לששבצר הנשיא ליהודיו ס ואלה מספרם אגרטלי זהב שלשים א;ךבל;:כםף אלף מחלפים תשעה ועשרים; י כפורי והב שלשים כפולי כסף משנים'ארבע מאות ועשירה כלים אחרים אלף: יא כל־כלים לזהב ולכסף חמשת אלפים וארבע מאות הכל העלה ששבצר עם העלות תולה מבבל ליתשלם: ב א'ואלה! בני המדינה העלים משבי הגולה אשך לגלד, נמכתצור מלךכבל ?m&.'ep’fBtf וידורו■, 'איש' לעיף:נ אער ־3או ?ןם־וד?כל » ™?׳:יי שריד ךעליד מרדכי בלשן מםפר 3גויךדופב?נדמ?פר אנשי עם־:שראל: ג בני פרעש אלפים מאהשבעים ושנים: ד בני שפטיה שלש מאות שבעים ושנים: י׳ בני ארה שבע מאות חמישה ושבעים: יבני־פחת מואב לבני.ישו_ע יואב אלפים' שמנה מאוית ושנים עשך:־ בר עילם אלף מאתי? * י p-u r'sp.' "דיו׳ הסשיס דוממים וארבעה: ח בני זתוא ועשע מאות וארבעים וחמשה:'ט’בני זבי שבע מאות וששים: י בני בני שש מאות ארבעים ושנים יא בני בבי שש מאות עשרים ושלשה: יב בני עונד אלף מאתים עשרים ושנים:'יג בני אדניהם ששמאות ששים לששה: יי בני בגוי' אלפים >•: המשים וששה: טי בני עדין ארבע מאות המשים וארבעה: » בני־אטר'ליהזר,ת זתשעים ושמנה:v בני מגי שלש מאות עשרים ושלשה: יח בד יורה מאה ושנים עשר: יט בני חשים מאתים עשרים ושלשה: כ״בני לבר תשעים וחמשה: נא בני בית־לחם מאה עשרים ושלשה: בב אנשי נטפה המשים וששה j כג אנשי ענתות מאה עשרים ושמנה: כי בניעומות ארבעים ושנים: כה בני קרית ערים כפירה ובארות שבע מאות וארבעים ושלשה: מ בני • * (;•** I ( ע .IT ; )•TJ •> :־־> הרמה וגבע שש מאות עשרים ואחד: כי אנשי מכמם מאה עשירים ושנים: כח אנשי בית־אל והעי מאודם עשרים ושלשה: בט בני נבו המשים ושנים: ל בני מגביש מאה המשים' וששה'ל לא' בני עילם אחר אלף מאתים המשים וארבעה:"לב בני הרם שלש מאות ועשרים: ל~ג בני־לד הריר ואוצו שבע מאות עשירים וחמשה: לי בני ירחו שלשמאותארבעים וחמשה:ילה בנייסנאה שלשת אלפים ושש מאות ושלשים: לי הבחנים' בניידעיה לבית !שוע תשע מאות שבעים ושלשת: לזבדאמר 'אלף המשים ושנים: לחבני' פשחור אלף מאתים ארבעים ושבעת: ל® בד דורם אלף ושבעת עשר: םדילים בני־ישוע וקדמיאל לבד הורדה שבעים ואךבעד: מאהמשרדים בני אסף מאה עשרים ושמנה: מב בד השערים בני־־שלום בני־אטר בד־טלמן בד־עקוב בד הטיטא בני שבי הכל מאה שלשים תשעה: מג הנתינים בני־ציחא בני־ףשופאבגיטבלנות: טי בני־קרם בד־־סיעהא pia ró• גגי 734 עזרא ב בני־פךון:־™ ?ךלב5ך,מן־ןונכך,3נ: R8» :ייידמב בני־שמלי בני חנן: ־- בנן־נדל בני־נחר ?ני ךא:ה: °״ מל־דיח מחיוגא מ מי -י י״ ?m? m בני'בסי: ג בני-אסנה בני-מעונים ?נ: נפ’.קים: ” ?ל־ בקבוק בני־חקופא בל לךךוור:ננ בנ״י־בצלות ?ד־מהידא בל הדשא: ע בני־ברקום בני-םיםרא בני־המח: ני קני ניציח בני חטיפא: ™ בני ?בדי שלמר, בל־סטי בל-הפפרת בני בדודא: י בני־יעלך, בל־ח־קון בני נדל: ״ בל שפט;ה בל־הטיל בל בברת הצביים בל אמי:<״ כל־הזללנים ובני ?בדי שלמד, שלש מאור רשעים ושלם: נםואלד, העולינם מרל מלווי רל חתמא בדום אדן אמך ולא'י?* להניד בית־אבתם וזרעם אם מישראל הם:= ;::־־?,'־׳ בני־טוביח בני נקודא שש מאור המשים ושלם: « ומבלי'הברנים בל לבת בד הקוץ בל בךזלי אשר לקח מבניור ברזלי לגלעדי אשד, הקרא על־שף-: « אלה בקשו ברבם המולחשים ולא נמצאו ייגאלי מזר,כהנה : 0נ ויאמר הרדשרא לחסאשרלאץאבלו מקדש הקדשים עד עמד בהן לאורים ולועמים: סיבל-הקהר כאחד ארבע רבוא אלפים שלש־מאות ששים: סי מלבד עבדיחס ואמר,ריחם אלד, שבער ’אל?ים שלש מאות שלשים ושבעת ולהם משרדים ומשךרות _ מאריס: סי סוסיהם שבע מאור שלשים וששי׳ ?רדיד,ם מאולם ארבעים וחמשה: סנמליהם ארבע מאור שלשים ולמשה חמדים ששת אלפים שבע מאור ועשרים: ם" ימדאש: האבות בבואם לביר ידוה אשר בירושלס הלנדבו לבת חאלהים להעמידו על־מפונו: ־־ בכהם נתנו לאוצר המלאכה־ זהב דרכמונים שש־רבאות ואלף וכסף מלם קמשת אלפים וכלנת בסלם מאד.: ע דשב! הכהלם שלמי קף. נפיסיםקרי. עי׳ ט׳ש, ימוו׳י יהלוים והלהם ומן־העם והמשררים ול,שוערים והנתינים בעריךם וכל־ישראל בעריהם: "ג «'ויןע הדורש הטביעי וב;י לאראל בערים האס® העם באיש אחד אל־יתשלם: נ הקם.5 mן;:1צדק ואחיו הכתים מךבבל בן־שאלתיאל ואליי רבני אח■ מזבח אלהי ישראל להעלות עליו עילות ככתוב בתורת י!•י ^ ■ .•י: ° משה איש־האלהים: גרכינו המזבח על־מכונתו כי באימה עליהם מעמי הארצות ויעל* זעליו עלות ליהוח עלוות לברך ולערב: י רעשו את־חג הסכות ככתוב ועלת;ום ביום במספר במשפט דבר־יום ביומו: הלאהלי־כץ עלת תמיר ולהרשים ולבל־מועדי יהוד־,, המקדשים ולכה1 7 • : T ; . TT;jv ן . ; ,IT ן ן י •1י •י׳ : . י:ן * מתנדב נלבה ליהוה: ו מיום אחר לחדש השביעי החלו להעלות עלות ליהוד, והיכל יהוד, לא יסד:'זויתנו־כםף להאביס ולהרשים ומאכל ומשתה ושמן לצדנים ולציוים להביא עצי ארחם טן־הלבני! אללם m ?.ישיח, ?י,יע מלך־פדם עליהם: ח ובשנה השנית לבואם אל־בית האלהיים ליחשלם בחדש השני החילו ’ורביבל 1־ שאלתיאל דשו? כך,יוצדק ושאר אחיהפוהכהנים והלרם וכל-הבאים מהשבי יחשלם העמית את־הלהם מבן עשרים שנדה ומעלו־, לנצח על־טלאם־ת ביתקיהוה: ־ העמד ישוע בדו ואחיו קרמיאל ובדו בנן־והודה באהר לנצח על״עשר, המלאכה בכית האלהים בני הנדה בניהם ואחיהם הלרם: י ויפרו הבנים את־היבל יהוד העמידו"הבהדםמלכשים פחצצרות והלהם כד־אסף במצלוים להלל את־יהור, עיל־ית דהר טלך־ושראל: ויענו בהלל ובהודית ליהוד, כי־טום כי־לעולם חסדו על־ישראל וכל־העם הריש תרועה גדולה בהלל ליהודי על הוסר בדן־יהוה: •כ ורבים מהבד,דם והלהט וראשי האבות ל,לקנים אשר ראו את־לביח ךראשון ביפת זך, rwce ^י. יי״לי קרי דגיה 736 עזרא ג ד הבית בעיניקם בכים בקול גדול ולבים בתרועה בשמהה להרים קול: ע ואין העם מכירים כקיל תרועת השמחה לרול בכי העם כי העם מריעים הרועה גדולה והקול נשמע עך־למךחוק:” ד א וישמעו צרי יהודה ובנימן כי־־בני הגולה בונים היכל ליהוד, אלהי ישראל: 3 וייגשו אל־זרבבל ואל־ראשי J- T V V T : V : — |**| T : • ,« V: VT |- T *• האבות האמת להם נ?™ ונמכם בי בכם, ?דיו® לאלחיכם ולא 1 אנחנו ן?ל» מיפי א°י היה פיך אימי" המעלה אתנו פה: ג ויאמר להם זדככל וישוע ושאר ךאשלהאבות ליבראל לא־לבם ולנו למות'מיז לא^ייני בי אנחנו !דוד נבנה ליחוה אלחי ישראל באשר ציני ד&לך פורש מלךפרם: י דד,י עם הארץ בדפים ויי $=־ יהודה ומבלהים אותם לבנות: יי וסכרים עליהם יועצים להפר עצתם כל־ימי כורש מלך פרס ועד־מלכות דריוש מלך פרם: י ובמלכות אהשורושבתחלת מלכותו כתבו שטנהעיל־ישבייהודהיויחשלם: !ובימי ארתחששתא כתב בשלבם מתךדת טבאל ושאר כנותו על־" אן־תחששתא מלך פרם ובתם דחנשתון בתוב ארמית ומתדנם ארמית: " דחום בעל־טעם ושמשי ספרא בתבי א3ךא דודא לאךתהששתאמלבא?נמא: ־ אתן דחוס בעל־טץם!®משי ם?ךא ושאר פניההיז דיניא ואפרסתכיא טרפליא אפרסיא ארכוי בבליא שושנבלא דהוא<נלמיא: י ושא- אמיא די חנלי אסנפר רפא גיקירא והוקב ד&1 3קך:ז־ז יי ®?מ ושאך 2בר־ נחרה ובענת: ־» דני׳ י־ימ!,א1י7-א יי שלחו ?אהי5ל' אך0ה®®^ טלבא ?בדיך אנש בבך־3חךחובע?־י: - לדי? לדאלמלפא די להודיא די טלקומללותך ?נלינא אתו ליךושלם קךיךא מרדתא ובאישתא בנץ לשור: ולו קרי. ומנהלים קרי, כצ׳ל. בנותיו קרי. אדכויא קרי. ךחי» קרי. יתיר י׳ יני׳ ם"׳». חמדיא קרי א׳^בללו עזרא ד n שסט אשכללו ואשיא,יה־טו: יי מן ידע להוא למלכא די הן קוץתא דך ושתבנא ושוך:א :שתכלרון מנדה בלו והלך לא !?הנון ואפתם מלכים תחנוק: ■י כען כל־־קבל די־ מלך, היפלא מההוא וערות מלכא לא־אחיך לנא למחוא על־דנה שלהנא והוחענא למלכא: ® די יבקר בספר דכררא דיאבהתךותהשכח בספר דכרניא ותנדע׳די" קחיתא דך קר:א מו־חא ומהנוקת מלבין ומךי|ן ואשתדור שבדין בנוה מךומת זןלמא על־דנה קריתא ךך’החרבת! ־״ מהוךעין אוחנה למלכא די הן קדתא דך -תבוא ןשוריא ושחבללון לקבל תה הלק בעבר נהרה לא איתי לך: ייפתנמא שלח מלכא על־־רחום בעיל־טעם' ושמשי ספרא ושאר כנותהון ך;;תבץ בשמסן ושאר :עבר״נהךה שלם וכעת:״ נשתונא די־שלחתון עלינא מפךש;.קךי;קךמי: יטומני שים טעם ובקרו'והשיבהו די קריתא דך מן־־יומתןנלמאעל־־מלכין מתנשאה ומרד ואשתךור מתעבד־בה: ב ומלבך תקיפיץ הוו על־יתשלם !שלימין בלל עבר נהרה ומדד, בלו _וך.לךמתןהב להון: « בען שימו מעם לבטלא נלייא אלך וקריתא דך לא ?W F» ותשים:« וזהיךין הוו שלו למעבד על־ךנה למה.ישנא מבלא להפקת מלבין:« אדן מן-די פרשנן נשתונא״די אהתהששתא מלכא קרי קדם־ החוב ושמשי ספרא ומותהון אזלו מבהילו ליחשלנם על־ןהוךוא ובטלו המו באדרע וחול: ני באדין במילת עבירת בית־־אלהא די בירושלם ורות במלא,ער שנת תךתין למלכות ךך;זשטלך-פרם! י ׳, . ה.א והתנבי חני נביאה וזבדיך, בר־עדוא נביאיא על-והודא די ביהוד ובידושלם בשם אלה ישראל עליהון: ב באדין קמו זו־בבל בר־שאלתיאל וישוע בר־יוצדק ושריו למבנא בית אלהא די ביךושלם ועמהון נבואיה ך י «כללי קרי, נגי* <ז'« אליק^ 738 עזרא ה אלהאמםעךיןלך,ון:נבד,ץמנא אתהעליהון תתני פחת ?מהתקרה ושחר סודוכטתהון וק אמך,! להם מן־שם לכם טעב מיתא תך, למאיא׳ניךנא דנה לשכללה: י אדי! מנמאאמתאלהם מן־אנון שמהת נמריא די־תה בתא בנין: י, ועין אלד,הם הות על־שבי לידא ולא־ בטלו הטו עד־טעמא לדריוש יהך וארון יתיבון נשתונא על־ךנה: יפךשגץ אנךתא די־שלח תתעופהתעבר־נהךה ושתף ברוני וכ'נ ותה אפרסכיא רי בעבר נהרהעל־דריוש מלכא: י פתנמא שלחו עלוהי וכתה כתיב בנוהלדדיוש מלכא שלמאכלא: ח ודיעו להוא למלכא די־אזלנא ליהוד מ!ךתא לבית אלהא לבא והוא מתבנא אבן נלל ואע מהשם ?מתל*א_ועביךךא דך אטפרנא מתעבדא ומצלה מ:ךהם: ־ אדון שאלנא לשביא אלך כנמא אט־נא להם מן-עם לכם מעם ביתא תה לסמלה ואשרנא תה לשמללה: ■ואף שמהתהם לואלנא להם להודעותך די נקתב שםךמלוא די בראשה® יי־ וכנמא פממא התיבונא לממד אנהנא המועבדולי ק״אלה שמיא וארעא ובמן ב;תא ד־י־הוה מנך, מקךמת דנה שנין שמאן ומלך לישראל לב בנהי ושכללה: י־ להן מן־דיהתזו אבחת® לאלה שמ;א יהב הטו מוך נבוכךנצר מלך־בכל כקדיא וביתה דנה פתרה ועמה הגלי לבבל: יג ברם בשנת הדה לכריש מלכא די בבל בולש מלבא שם טעם בית־אלהא'דנה לטנא: יי ואף טאנ״יא די־בית-אלהא די דהבך, וכספא די נבומתצר הנפק סן־היכלא די מיךושלכם תיבל' הטו להימלא די בבל הנפק המו בולש מלכא מן־היכלא די בבל ויהיבו לששבצר שמה הי פחה שמה: סי ואמר־^הו אלהמאניאשאאזל-אחתהטו בהיכלא די מירושלפובית אלהאיתמנא על־אקוך: “יאדוןששמצרדךאתא יהב אש® די־קית אלוקא די ביךךלם ומן־אדון ועד־כען כשדאת קף. 71 •W. ותהרוג עזרא ה ו שע מתבנא ולאשליםד׳ובען דן.על־מלכא טב יתברך ?בית עדא די־מלכא תטה די ?ב?ל הן איתי די־מן־כודש מלכא שים ט?נם למבנא בית־אלקא סיביחעלם ידזיוו מלכא על־דןה ישלח עלינא: ן«באדין דר;וש מלכא שם ?עם וב^רוו?בית פפהא די ננדא מהחתין תטה ?בבל: ב והשתכח 7 <8rm mm' &ר ww ק&ר• ?3״ מד כתיב בגוד, זיכרונך,: ג בשנת הדה לבולש מלבא בולש מלכאשם טעם בית־אלהא בירושלם״ביתא :תבנאאותר דיי־־־דבחין זיבדוין' ואשוח מסובלין חמל אמין שלין 1# m •"י לד??,!' די־אבן ןלל תלתא ן5ךבך די־אע חדת ונפקתא מן־בית מלכא תתיהב: ■י ואף מאד בית־אלהא די דד,בה וכפפא די ?כוכתצר ה?פק «1 היללא ד־פיתשלם והיכל ל?9ל -יייתיביז יליד לרי??א ך־ביחשלם לאחלה ותחת בבית אלהא: י?ןגן תי1ני פחת עבר־נהחת שתר בוזני ופנותהון אפרפכיא די בעבר נהרה רחיקין הוומן־־חמה: ז שבקו לעבידח בית־אלהא דך פחת יהודיא ולשבי יהודיא בית־אלהא ••ן :I A•• JT T V ־־ ־> r I J ״ J•• T : w ;.ן T •• ••ן :T T V/ דך :בנון על״אתרה: ח ומני שים טעם למא ךי־תעבדון עם־שבי יהודיא 'אלך למבנא בית־־אלחא דך ומנכסי מלכא די מדת עבר נהרדה אספרנא נפקתא תהוא מתיהבא לגבחא אלך די־לא לבטלא: ט ומה חשחן מ תידיו mi m׳ לעליז 1לאליי w, מטין מלחו חמר ומשח כמאמר כהדא די־בירושלם להוא מתיהב להם יום ביום די־לא שלו: י די־להון מהקרבין דהוחין לאלה ש־דא וסצלל! לסד מלכא ובטחי:׳,-. ומד שיפטעסדיכליאנש די ותשנא פתנמא דנה .ית?™ אע מך־בותה וזקיף.ית?חא עלחי ובןחח דלי לתפפד 2ל־ דנך,:ינואלהא די־ש?ן שמד, תמה ןמנר בל־מלך ועם עי׳ב׳ש. בחיריק. די יי! ישלח ידה להשרא לדובלה בדדא^א-לד זד כירושלם אנא ךךי,וש שמת ?ab אקפרנא העבר: י־ אמן,תחני פחתעכר-נהרה שתר בו,זני ובנותדק לקבל ך־שלוו הרמש מלכא כנמא אבפתאעבח: ־יושבי יליךא בנין ומצלהין בנבואת חנן ?מאה הכמה בר־ ערוא ובנו ושכללו מן־טעם אלד, ישראל ומטעם כורש וךמוש'ואךתחששתאמלךיפרם: מיושיצןאביתהדנה עד יום תלתה לירח אדר די־היא י שנת־שות למלכות חמוש טלבא:<ועבח מי־ישלאל כח?:א ולויא ושאר בני־נלותא חנכת בית־אלהא רנה בחרוה: י■.והקרבי להנבת בית־אלהא מה תורך מאה חברך מאתך אברך ארבע מאך־, וצפירי ערן לחט:א,על־בל־ישרא<4 תלי־ <1שךלט!ין שבטיישראל: <״ והקימו כלניא ב?לןתהון ולויא בבחלקתהו! על־עבידת אלהא הי בירישלם בכתב מפר משה: יט רעשיו בנן־הגולה את־הפסח בארבעה עשיר לחדש הראשון:־ כ כי תמחרו הכהנים והלחם זיזו ־ T • V I < •IT .V V !:־ ץ ן ;־ •S ; -ן :••׳נ כאחד כלבם מהורים רשהטו הפסח לכל־בני הנולד־; ולאחיהיםהכחניםללהם:כא ויאכלובני־ישראל השבים מהגולה וכל הנבדל מטמאת נוין־הארץ אלחם לדרש ליהוה אלד,י ישראל: לב'רעשו חג־־מצות'שבעת ימים בשמחה כי־שימהם יהוד, והסב לב מלך־אשור עליהם לחזק״ידיהם במלאכות בית־האלהים א־לחי ישראל: ז» ואחר החברים האלה במלכות ארתחשסתא מלח־ פרם 'עןךא בז־שריד,’בך?וריה'בן־חלק»הלבבן־שלום בן־צדוק בן־אחיטוב:־ בן־אממך, בן־עזמה כן־ממות: י בן־ןרמה בן־עזי בן־בקי: י. בן־אבישוע בן־פינחם בך אלעזר בן־אלךן ח,כהן הראש: י הוא עזרא עלה מבבל ותא־כופר מהיר בתורת משה אשר־נתן יהוד, אלהי ישראל ךתן־ליו המלך כיר־יהוך, אלמו על׳ייכל בקשתו: נביא קרי rrr א׳. לחטאה ע־י. «י׳ ס"*. רעלו י העלו מבני־ישרא^ ומן־הפהנים והלדם והמשרדים והשערים והנתינים אל-ץתשלבש בשנת־־שכע לארתהש«1אהטלך: "דבאיךושלם בחדש החמישי היא שנת השביעית למלך:« כי באחר לחדש הראשון הוא ן|ד ורמעלדה מבבל ובאחד לחדש החמישי בא אל:ירושלם בוד־אלהיו הטובה עליו: י בי עזרא הכין לבבו לךרש את־תוךת להוד, ולעשות וללמד בושראל חקומשפט: •א!intפךשנ.ן הנשתון אשר נתן המלך ארתחשפתא לעזרא הכהן הספר ספר דברי מצות־יהוה !"קיו על־לשךאל: י־ אהתהשמתא מלךמלביא לעזרא כהנא ספר התא ד־י־אלה שמלא נמ״וכענת: ’־מני שים בעם די כל־מתנדבבמלכותי מךעמאישהאל וכהנודיי וללדאלמהךל״ושלם עמך "ך: י כל־־קבל יי מ1" "קךם מל?א ושבעות יעמד,’ שליח לבקרה על־יהוד [ליתשלםבךת אלהךדיבירך : « ולה,יבלה בסך והה= די־מלכא ויעטוהי התנדבו לאלה ישהאל הי ביתשלמ משבנה: =, וכלכטףוךהב, ד תהשבח בלל מדי™ ?בל עם הובדבות עטא,וכךגיא מתנךבין לביות אלההם ך ?יךושלם:,־יכל־קכל מה אטפמא תלןנאבבספא דנה תוריןך?דן אמריןומנחתתן ונפביהון ותקרב המועל־ מז־בחאדי בית אלחכם די ביתשלם: ;"ומד, די עליך ועל־אחיך .ייטב בשאר כטפא "הבה למעבד ברעות אלהכם תעבהו!: י* ומאבא דיימת״בין לך לפלחן־מית אלהך השלם קרס אלך, ז,רושלם: ־ ושאר השהות בית אלך,ך ך ןפל־לך למנתן תנתן מן־בית גנזי מלכא: כא ומך אנה אךתהשסתא מלבא שים טעם לכל נזבייא ד בעבה נהרת די כל־רי ישאלנטן עזרא כמא ספר דתא מ- אלה nrm W ממה ?mm• ?ברין מאת ועד־הנטין בורין מאהועד־המר ?תין מאת ועד־פעץ משח יתיד י׳ מעזה מאה ומלח די־לא כתב: כג כל־הי מז־טעם אלד, : -AT : •V ־) • . T . IT : )T * ״ I - :*.־ JT ( שמיא יתעבה אדרזדא לבית אלה שמיא די־למה להוא : T *::־•* “ : - : T : ״•« :JT v : ־ T ׳ •ו : V:f v , CT•• קצף על־מלכות מלכא ובנוהי: כי ולכם מהורעין הי כל־כהרא ולויא זמריא תרעיא נתיניא ופלחי בית אלה,א T T|;־־Ti”: JT״/ ־T|.־ 1*, : T -|TT . ^T- ־JT T : ־• V :־.־ J7 T דנה מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהם: נה ואנה עןרא כחכמת *?הך לי־בידך מני' שבטין ודיולי! די־לה!! דאנין לכל־עמא די בעבר נהרה ל3ל::דען דתי אלהך ודי לא ידע תהוךעון: נ’י=ל־די־לא להוא עבד דתא די־ אלהך והתא די מלכא אספרנא דינה להוא מהעבד מנה הן למות הן למרשיו הן־לענש נכסי! ולאסורי!: מ פריך יהוד אלד,י אבתינו אשר נתז כזאת בלב המלך לפאר : J•• v: a :־ ״״•׳ ve V - J•• : T 1—T V | : ז ־־ את־בית ידוה אשר בירושלם: כח ועלי הטה־הסד לפג: המלך ויועציו ולכל־שרי המלך הגבהים ואני התחזקתי כיד־יהוה אלהיעלי ואמבצה מישרא ראשים לעלותעמי: : ־ : V: CX ־־ T ־ T ; * * 5 :1: V1T "ן T *׳ ־ו.־. ׳ • •1. ח א ואלדד ראשי אבותיהם והתיחשם העלים עמי במלכות יארתהשסתא המלך' מבבל} ב מבני פינחס ; ־־ :: «• ־:־:־<:: ־ T : | <" : • |V T • | V V.V גרשכם מבני איתמר הראל מבני רויר הטוש: ג מבני שיבדה מבני פתנש וכריה ועמו הרדחש לוכרים מאד־, והמשיט: י מבני פחת מואב אליהועיר בחרתה ועמו מאתלם הזכרים: י- מבני שכניך, בך־יחזיאל ועמו שלש מאות הזכרים: י ומבני עריץ עבר בךיונתן'ועמו המשים הזכרים: י ומבני עילים ישעיה בץ־עתליה ועמו שבעים הזכרים: י■ ומכר שפטיה זכריה' בן־מיכאל ועמו שמנים הזכרים: ט מבני יואב,עבריה בץ־יחיאל ועמו מאתים ושמנה מנשר הזכרים: יי ומבני שלומית בןך1םפיך, ועמו מאה וששים הזכרים: יא ומברככי זכריה בז־בבי ועמו עשרים ושמנה ’הזכרים: יב ומקר ען1ד יוחנן בךד;י!טז ועמו מאה ועשרה הזכרים: יג ומבד אהניקם אהרנים ואלה שמותם אליפלט יעיאל ושמעת ועמרם ששים דיגץ קרי . ס1ר׳*י נךי. «י׳. הזכדיש הזכרים: רוממי בגר שתי וזכור ועמה- שבעים הןכרים: ־יואקבצם אל־הנהר הבא'אל־אהוא ונחנה שם:מים שלשה ואמנה בעם ובבד,נים ומכר לר לא־ מצאת; שם : ”1;אשלחה לאליעור לאריאל ליזמס־ז ולאלנתן ולהיב ולאלנתן ולנתן ולזכריה ולמשלט ראשים וליו,;ריב ולאלנתן מבינים: ■■ואוצאה אותם על־ ארו הראש בבםפ:א המקום ואשימה בפיהם דברים לרבה אל־ארו אחיו הנתונים בכסמא המקום להביא-לנו משרתים לבית אלהינו: ■'"’ויביאו לנו ביד־אלהינו הטובה,עלינו איש שיכל ממי מהלי בן־ילוי בן־ישראל ושלמה וברו ואחיו שמנה,עשר: י־ואת־חש״ה ואתו :שע:ה מבר מדרי אחיו ובניהם ?שרים: נומן־הנתינים שנתן דרה והשרים לעבדה הלחם נתירם מאת:= ונגעוריט קלס נקבי בשמות: ץ ואקרא שם צום הנהר אהיאלההענות לפר אלמנו לבקש מטנו דרך ישירה לנו ולטפנו ולכל־דכושנו: כבכי בשתי לשאול מן־המלך דדל ופרשים לקרנו' מאויב בררך כי־אמרנו למלך לאמך .יהאלודנו על־בל־מבקשיו לטובה וקו ,ואפו על בל־קביו: « ונצומה ונבקשה מאלהיטונל־ ואת ויעתד לנון ״* ואבדילה משרי הברנים שנים עשיר r,t0״T J•• : (• ־: I ־ I” T • T יל• : “|T . |T i" Ti••״ . r לשלביה חשביה ועמהם מאחיהם עשירה: כהואשקולה )V T • J T : ־־ JT : : JT | TJ : V|T להם את־הבסף״ואתהזהב ןאת־ר,כלים הרומת ביה־ אלהיט החלימו המלל רעמו ,ושריו וכל-לשיראר הנמצאים: כי ואשקלה על־:ךם בטף ככרים שש־מאות ווקטשים וכלי-כסף מאה לכפרים ודם מאה כס־: ־׳וקפדיזהבקצרים לאלךכרם אלף וכלינחשתמצהב טובה שרם המודות בזהב: נ" ואמרה אלחם אתם קרוע ליהוד, והבלים קדש וסכמי י ומריב 3ל=ה למה אלהי אבתיכם: במשמרו ושמרו עד־תשקלו לפני שירי n •• *••ן • :x A • : ־ • : :t •• : • I סבור קרי, ואצות נך. הנתינים נךי. א'דגושה יחידי'. דגהניס הכתים והלוים ועורי-האבות ללשיאל ביחשלמ הלשכות בית להוד.: ל וקבלו חכמים והלוים משקל הכםן־תזהב והכלים להביא ליךושלם לבית אלהינו: לא ונסעה מנהר 1 אהוא בשנלם לנשר לחדש הראשון לרבת לתשלסרד אלהינוהיתה^לינו ויצילנו מכף אויב ואורב על־הךרך: * ונבא :הושלם ונשב,שם:מים ®לשדה: ל־ ומום הרביעי נשקל ה?םף,תותב תכלים בבית אלהינו "על יר־מרמות בן־אורלה הכהן ועמו אלעזרבך פינחס ועמרם,יוזכר בן־לשו״ע ונועדיך! ’בן־בנוי ה^ולם : לי במספר במשקל לכל הכתב כל-המשקל בעת ההיא: לה הבאים מהשבי בנל־הנולדת הקריבו עלותו לאלהי לשראל פרים שנלםקעשך על־כל־ישראל א^לים!תשעים וששה כבשים שבעים ושבעה בפירי" הבאת שנים עשיר הכל עלה ליהוד,:* ויתנו Í את-זיתי' הטלךלאהשהרפד המלך ופתוח עבר הנורה ונשאו את־ורעם ואת־ בית האלהים:., , ט א וככלות אלה ננשו אלי השרים לאמיר לא־נבהלו העם;®האל והכדגים והללם מעמי הארצות כתעבתיהם לכנעני החתי הפרד היבוסי העמני המאבי המצרי וזראמדי: נ כי־נשאו מבתיהם להם ולבניהם והתערבו ורע הקרש בעמי הארצות ויה, השרים המניס חיחהר במעל זרזה ראשונה: נ וכשמעי את-ההבר הזה קרעתי את־בנלי ופעילי ואמרטה משער W1 יז,קני ואשיבת משומם: י ואלי.יאספו בל הקר ברברי אלהידשראל על מעל הגולה ואני ישב משומם ער למנחת הערב: ה ובמנחת הערב.קפתי מתעניתי ובקהעי מרי ומעילי ואבךעה על־בךכי ואפקשה כפי אל־יהוה אלה•: י ואמהר אלהי בשתי ו?כלפתי להרים אלה: פד אליך פיעונידני רבו למעלה ראש ואשמתנו נהלה ער לשמים: י מימי «' נזיע. : ־ : T ••׳> a :|T -< •«T T אבהיכו אבתינו אנחנו באשמה גדלה עד היום חזה ובעונתינו נתנו אנחנו מלכינו בהגיגו ביר ומלכי הארצות בחרב בשבי ובבזה ובבשת פנים בתום הזה: חועתה כמעט־ רגע חיתהתחנח מאתו יהוהיאלהינו להשאירלנו פליטה ולתת־לנו יתד במרום קדשו להאיר עינינו אללינו ולתתנו מתה מעט בעבדתנו: ט בי־עברים אנחנו'ובעבךהנו לא עזבנו אלהינו ויט־עלינו הפה לפ;י מלכי פרם לתת־לנו :־ n” V: " ^ T״ — T״ -V J י •(:•*♦־־ : ״ T ־ JT:> VIT מחיה לרומם את־בית אלהינו ולהעמיד את־חרבתיו ולתת־ לנו גהר ביהודה ובירושלם:יי ועתה מה־נאמר אלהינויאהרי־זאת בי עזבנו' מצותיך: יא אשר צוית ביד עבדיןי הנביאים לאטד הארץ א?1ר אתם באיטלףשתה ארץ נהה היא בנדת.ענד הארצות ?תמנבתיתם אשר מלאוה מפד־, אל־פד־! בטמאתכם: ■נ ועתה ?!וסיכם אל־־התנו לבניהם ormira אל־־תשאו לבניכם ולא־תההשו שלמם וטובתם' עה־עולם '?«?! 'י!קזלוי ואכלתם את־טוב הארץ והורשתם לבניכם עד־עולם: "ג ואחרי כל־הבא"עלינו י במעשינו הרעים ובאשמתנו : —ן :־ •• T ־־ T JT . ״• י 1 ד " ן ץ T : : . • TJT הנדלה כי 1 אתה אלהינו חשכת למטה מעוננו ונתתה לנו פליטה כזאת־:’■י הנשוב למך מצותיך ולהתהתן' בעמי הל״עבת האלה הלוא תאנף־בנו ער־בלר, לאין שארית ופליטה: ־ייהוד, אלהי ישראל צדיק אותהכי־נשארנו פליטה 3ה;1ם הןהדמו לפניך כאשנקינו ויי אין לעמוד לפניך על־זאת: :” א וכהתפלל עזרא וכחתודתו בכנה ומתנפל לפני בית האלהים נ1% י אליו נדשי-אל קהל רב־מאד אנשים ונשים הלהיט כן־ככו העם הרבה, ?כדת: נ דק שכ!:ה בן־יהיאל מ3?עולם האמה לעוויא אנסנו מעלנו כאלדיני ונשיב נשים נפך־ות מעמי האהץ ן?תהיעדמקוה לושראל על־ןאח: ג ועותת נכרת־בךית לאלהינו להוציא כל־ מיל. עילם סדי. נשים נסים ותולה מהם בעצת אדני ור,הרךם-מצות אלהיט וכתורה יעשה: יקום כי־עליןי הדבר ואנחנו עטךתרן הנשה הדקם,עוךא0ש:עאת-שריהכהנים הלוום וכל־ ושחאל לעשות ?דבר היה דשבעו: י רקם.עזרא מלפני בית האלהים וילל אל־לשכת.יהוחנן בךאל;שיבדל1י שם להם לא־אכל ומים לא־שתה כי מתאבל על־מעל הגולה: י העבירו קול ביהודה הרושלם לכל בני הגולה להקבץ ירוישלם; חובל אשרלא^וא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יהרם כל־רכושו והוא יבדל מקהל הגולה: טהקבצו כל־אנשי־יהודה ובנימן 1 למשלם לשלשת הימים הוא הדיש' התשיעי בעשרים בחרש נישבו כל־־העם ברחוב בית האלהיים מרעידים על־הדבר ומהןשמים: י הקם עזרא הכהן ויאמר' אלהם אתם מעלתם ותשיבו נשים נכריות להוסיף על־אשמת :שלאל: '-א ועתה תנו תורך, ליהוה אלהי־אבתיכםייעשיי ךצונו [הבךל1 מעמי הארץ ומך־הנשיט תבתורד: -= רענו כל־הקהל האלות קול נלול בן בךבךי1ד.עלינו לעשות: ע אבל העם רב והעת גשמים ואין כה לעמוד בחיץ והמלאכה לא־תום אחד ולא' לשנת כי-הדבינו לפשע ברבר הזרת ידיעמרו־נא שרינו לכל־הקהלוכלו אשר בערינו החשיב נשים נכריות יבא לעתים מזמנים ועמהכם זקני־עיר ועיר ושפסירד ער להשיב קרח אף־ אלד;ינוממנו עד לדבר הזרד: ־־י אך לנתן בן־עשהאל ההזיה בן־תקוה עמדו על־זאת ומשלם ושבתי הלה עזרם: טיהעשדכץ בני הגולה הבדלו עזרא הכהן אנשים ראשי האבות לביר אביתם ובלם בשמות השבוי ביום אחד לחדש העשירי לידריוש הדבר: יז ויבלו בכל אנשים - - - ... זן:־ •• : ־ : T-: - J - : - ITT- V החשיבו נשים נכריות עד יום אהד לחדש הראשון: יח וימצא מבני הבחנים אשר השיבו נשים נכריות מבני ״ז״ • ; ״J ־ 1 ד • ד » a •; t -1* t v__ ■ :•• ישחג עזרא י שעד :לזוע 3ן-לוצךק ואחיו מעש;ה ואליעזר ררי3 ו?דל:ד,: יט ויתנו ירם להוציא נשיהם ואשמים איל־־צאן על- — r A¥ •* : . J* : VTT:~ •• •• ••ן w- I t אשמתם: כ ומבני אמר הנני וובז־יה: בא ומבני חרם מעשייה ואליה ושמעיה. ויחיאל ועדה: כב ומבני בשחור אליועיני מעשייה ישמעאל נתנאל יוובר ואלעשיה: •• :1 ׳־ -> . T t I e r ; • T •• -:r) ן : * t : v״ T, כג ומן־הלוים יוובד ושמעי וקליה הוא מליטא פתחיה * I ־1 | J J TT I ,«•: ^ : : JTT | ״ T . ־ :.T( יהודה ואליעזר: כי ומן־המשררים אלישיב ומן־השערים שלם וטלם ואורי: כה ומישראל מבני פרעש רמיה רזיה ומלכיה‘ומימן יואלעזר ומלכיה ובניה: כוומבני עילם מתניה זכריה ויחיאל !עבדי דרמות ואליה: מ ומבני זתוא" אליועני אלישיב'מתניה' הלמות וזכה ועזיוא: נח ו?ו?ני 33׳ ;הוחנן ך!ננ:ה זמעונלי:«33131; מי ?ושלם מלוך ״ועריה ישוב ושאל לדמות: ל ומבני פחת מואב ערנא וכלל בניה מעשיה מתניה בצלאל ובנוילמנשה: לא ובני הרם אליעזר ישיה מלכיה שמעיה שמעון: לב בנימן מלוך שמריה: לגמבני השם מתני מתחה זבד אליפלט ;רמי מנשה שמעי 5 'לי ממי מי מעדי’?מרמ ואואל: לי׳ בניה בהיר, כלוחי: לי וניד, מרמות אלישיב: לי מתניה מתני ויעשו": לי׳ ובני ובנוי" שמעי: לטושלמיה ונתן ועדיך, ן מ מכנדבי ששי שרי: מא עזך־אל ושלמיהו שמריה: מב שלוט אמריה יוסף: מג מבני נבו יעיאל ?rmii ופד ןכ;נא $ז:;ואל מניר.: םיעל־אלו־! נשא• נשים נט־לת רש מהם נשים רשימו ?נים 3 ורמות קרי. גלוהו קרי. רעשי נך. ידי קרי. נשאו קרי. חזק. בשלמות נגמר ספר עזרא. בעזרת האל הגדול והנורא: לד א י׳ דברי נדמלךז בן־דכללה ולדי רדודש־כקולו W־i עשרים ואד הייתי בשושן הבירה: = ולבא הנני אחד מאחי הוא ואנשים מיהודה ואשאלם על־ היהודים הפליטה אשר־נשארו מן־השבי ועל־יתשלם: ג ויאמח לי הנשארים אשר נשארו מן־השבי שם במדינה ברעה גדלה ובחרפה וחומת יתשלם מפרצת ושעריה : V : VT : yr T״: T'־׳ : -> :1 vv,T : . T : — T ז־ן נצתו באש: י ויהי כשמעי 1 את־הרברים האלה ישבתי ואבכה ואתאבלה ימינם ו אד,י צם ומתפלל לפני אלהי V|T .־ oT V.T#: - : V|T V״T ,• v;,IT A •:;'*־ • : •v: V "•ס השמים: ה ואמר אנא יהוד, אלהי השמים האל הגדול ־ JT •|T T ־ J*• V: T . : jV ־1 v: V T I T T T T T|T . .״j השמים הוא ואליה לנו ואנחנו עבדיו נקום ובנינו ולכם אין־קלק וצדקה וופחן 3;ךושלם: ג ארקם אלישיב הכהן הגדול ואחיו הבחנים ויבנו את־שער ה&אן המה קדשוהו העמית דלתיתיו ועד־ מגדל המאה קדשוהו עד מגדל חננאל: ב ן־על-תו בנו אנשי ירחו ועל־־ידו בנה זכור בן-אמרי: ^ ואת שער הדגים בנו־ בני הפנאה המה קרות ויעמידו דלתתיו מנעולה זקריחיו: י ו$ל-;הם החזיק מרמות בךאור:דה בן־הקוץו_עלץךם החזיק ?ושלם בךבר?;ה שי־משיזשאל ועל-חכם החזיק צחק בן־פענא: י■ ןעל־:ךכם החיקי התקועים לאחחהם לא-הביאו צורם פעבדת אדניהם: י ואת שער הישנה ההויקו קרע בן־פםה ומשלם בך בסוריה דמה הרוהו ויעמידו דלתתיו ומנעליו ובריחיו: י מ ידידם החזיק מלטיה הנכעני דחן הטרנתי אנשי נבעון וה&צפדה לכסא פחת עבר רגהך : י׳ על־:ח החזק עזיאל בדחרהיה צורפים ועל־ידו החזיק הנגיד בץ־הרקהים ויעזבו ירושלם עד החומה הרחבה: ט ועל־ידם החזיק רפיה בז־חור שר חצי פלך ירושלם: י ועל־ידם תחזיק • V JTT | “ :־ V; |V STT •|T T |• Jv W V •* | ידיה בז־חרומף ונגד ביתו ועל־ידו החזיק הטוש בן־ השבחה: י- מדר, שנית החזיק מלכתה בן־ח־ם והשום בן־פחת מואב ואת מנהל התנורים: <נ ועל־ת־ו החיק שלום חש א' נחמיה ג W שלום בךהלוחש 1b הצי פלך יתעלם ייא ילניתיי: ■נ את שער הניא החזיק חנון .השבי זנוח המה בינות העמידו דלתתיו מנעתו ובריחיו ואלף אטה בחוליי -?י שיער השפות: יי ואת 1 שער האשפות החזיק מלביי =1־ רכב שר פלך בית־הברם הוא עננו העמיד דלתתיו מנעליו ובריחיו:» ואת שער העלןהחדק של1ן.3ץבל' חוה שר פלך המצפה הוא ימנו ויטללנו דעמידו דלו־היו מנעליו ובריחיו ואת חומות ברבת השלח לנן־יטלך ועד-הטעלות תוררות מעיר דהר: ■ אהדה החזיק' נהטיי בן־עזבוק 1b הצי פלך בית־־צור עד־ננד קברי דויד ויעד הברכה העשולר, ועד בית הנברים: י׳ אתליו החזיקי הלהם'רחום בדבר על-״ידו החזיק השביוך שר־חצי־ פלך קעילך, לפלט: י" אלזריו החזיקו אחיהם בה בך חנדד שר הצי פלך קעילוח: ך ויחזק "על־לחעוד בך ישוע עזר המצפה מדר, ענית מנגד עלת הנעזר. המרצע: כ אחדיר החרה החזיק ברוך בן־זבי מרה שנית מך המקציע עד־פתחביתאללשיב הבחן הנחל: « אחריו החזיק מרמות בךאותה בן־הקוץ מדד, שנית מפתח בית אלישיב' ועד־תכלית ב•■-• א™•-: נ־ ואחריי קחדקי הבחנים אנשי ה3בך: ״ אחריו החדק בדמן וחשוב נני ביתם אהריו החזיק עותח בךמעשלך! בךענדח אצל ביתו: ־יי אחריו קהדק בנוי בן־חנדד מיה שדת מבית עוולה עד־הטקצוע ךעד־הפנךק: ני, פלל בן־אווי מננך המקצוע ת־,מנדל היוצא מבית המלך העליון אשר להצר המטרה אחריו פדלך, בן־פוהנש: ני והנתינים ה:י:שבים בעפל ’עדננד שערד&לס למזרח,והטנדל תוצא: מאחריו ד,חדקו התקעים מיי שדת מנגד המנדה הנחל היוצא ועד י חומת העפל: נ" מעלו שער הפופים יידקז הבחנים איש לנגד ביתו: נ־ אקריו החדק צחקבן־אמר יויייי' ־ יני קף. נגד כנך ביתו ואחרץ החדק שמע:דת בדשכניה שמי W* הבורח: ו אחרי ההזיק הננ:הבן־שלמ:ה והנון יז־צלף חששי מדד־, שני. אחריו החזיק משלט בן־ברביה ?נר נשמתו: ל» אחרי החדק מל?:ד־.;=ךד,צךפי עד־ביח הנתינים והרכלים מד שער המפקד ועד בלית הפנה: לב ובין עליות הפנו-, לשער הצאן החליקו הצדפים והרבלים: A דד,י כאשר שמע סנבלטפי-אנחנו בונים את־החומה ויחר לו ויכעס הרבה וילעג על־היהודים: לי יאמרו לפד אחיו וחיל שמלון ויאמר מה ד,ותלים האמללים עשים זדעזבו להם היזבחו היכלו ביום ההיו את־האבנים מערמות העפר והמה שרופות: לי׳ וטוביה T|:־ T •י * •• 1 * I :• T )•• : v- T»V j י :T' ן העמד אצלו ויאמר נם אשר־הם בונים אם־ועלה שועל ופרץ חומת אבניקם: לי שמע אלהינו פי־דדנו בוזה והשב דךפתם אל-ראשם למי׳ rm ׳ימה' * ואי־ תכם על-עונס וחטאתם מלפעןי אל־תסחה כי הכעיסו לנגר הבונים: ל" ונבנה את־החומד, נחרןשרבל-החימה עד־הצ:ד, ויקי לב לעם לעשות: " ד א ויהיו כאשר שמע סנבלט וטוביה והערבים העמנים והאשהודים כי־עלתה ארובה לחמות ירושתם כי-הדולו הפרצים להפתם ויחד להם מאד: ברלןשרו כלם הדו לבוא להלחם ביתשלם ולעשות לו תועה: ג!נתפלל אל־אלהינו ונעמיד משמר ;גליהם יומם ולילה מפניהם: !,ויאמר הודה כשל כה הסבל והעפר הךבה ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה: ה ויאמרו צרינו לא ידעו ולאי יראו עד אשר־נבוא אל־תוכם והלעום והשבתנו את־המלאכה: ההי באשר־באו היהודים השבים אצלם ויאמרו לנו'עשר פעמים מכל־המקמוה אש!—תשובו עלינו: זזואעמיד מתחתיות למקום מאחרי להומה והחיים;אעמיד אתי־־העם למשפחות עם־חרבתיהם י אדיו קרי — ־* ־ י יתיד י*. רמחיהם דמחיהם וקשתהיהם: ח ואלא ואקום ואמר אל־החדים - •1 • ן 1• I • I • « • «# • • 1• 1 • I • | יאל־ד, ®ניט ואל־תר העם אל־תיךאו מבניהם את־אדני הגדול והנורא זכרו והלחמועל־אחיכם בניכם ובנתיכם נשיכם ובתיכם’: ט ולחי באוברישמינו אויבינו כי-נולע לנו ויפר האלהים את־עצתם ונשוב כלנויאל־החומה איש . V (• V:| T :־ T : JT T : - TT . VJV V : J* T : - V ־־ : V ולהבה ואנחנו נפרדים.על־החומה לחוקים איש מאחיו: יי במקום אשר תשמעו את־קול לשופר שמה תקבצו אלינו אלהינו י׳לותם לנו; טי ואנחנו עשים במלאכה וחצ:ם מחוילים ברמחים מעלות ד,שחר עד צאת הכוכבים: טעם בעת ההיא אמרתי לעם איש ונערו ילינו בתוך הושלם }היו־לנו הלילה משמר והיום מלאכה: יי ואין אני }אחי/עלי ואנשי המשמר יאשר אחרייאין־אנחנו פשטים בגדינו איש שלחו המים: J : * V A-T): (• : I ־ f •IT . ה א ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה אל־אחיחם היהודים: נ ויש אשר אמרים בנינו ובנתינו אנחנו רבים ונלןחה ךנ.ן ונאכלת ונחיה: גרש אשר אשלים שדחינו וט-טינו ובתינו אנחנו ?לבים ונל,חדי,3 Wיע=: י ל® אשר אמרים ליינו כסף למדת המלך שדחינו ו?רמינו: י! ועתה, כבשרי אדוינובשרנו בבניהם ברנו ומך, אנחנו כבשים אח־בנינו ואח־בנתינו לעבדים ויש מבינתינו נכבשות' •אךיי־אל ידני, 'ושדתינו ’וכרמינו לאחרים: י לסר <י מאד ?אשר ?91,עועי $ת־!על,תם ואת הדברים האלה . A >1* האלה: זוימ&דלבי עלי ואדיבה את־ד-חדים ואת־ T •ף T • .• T — .V ־ J• I- V T • T|T ס • V הסגנים ואמרה להם משא איש־באחיו אתם נשאים ואתז עליהם קהלה גדולה♦ז'ח ואמרה ’להם אנחנו קנינו את־ :־ •״, w :|״<מ : t jtn: ! T it.־•־ -j: ד ו- אחינו היהוךים הנמכרים לגדם כדי בנו וגם־אתם תמכרו את־אחיככם ונמכרו־־לנו ויחרישו' ולא מצאו דבר: ס ויאמר לא־טוב הדבראשל־אתם ע־שים הלא ביראת .V* T *• אלהיט תלבומחדפתהגוים אויבינו: יוגם־אני אחי ונער I" : I X* ־ T;. נשים בהם ?סף ורנן נעזבודנא את־המשא הזה: " דש;בו נא להם כהיום שדתיהם כרמיהם זיתיהם ובתיהם ומאת -- J* V ־: ״*; V( ”> ־* הכסף והרגן התירוש והיצהר אשר אתם נשים בהם: יב,ויאמרו נשיב ומהם לא נבקש כן נעשה כאשר אתדד אומר ואקרא את־הכהנים ואשביעם לעשות כדבר הזה: יג גם־חצני נערתי ואמרה ככה ינער האלהיבס את־כל" V, • v:1Te V - : TJT T : f|T •. T v : Tq האיש אשר לא־יקים את־הדבר הזהה מביתו ומיניעו וככה;היך, ןןזד ורק ראמרו כללהקהל אמן ויהללו את־ ןד,וה רעש העם בדבר הזך,: ■י נם מן1ם1אשר־צוה אותי 'לדהות פהם בארץיהוךלמשנת עשרים ועד שנת שלשים 1שתןם לארתהשקתא המלך שנים לזודם עקורה ?יני ואחי לחם הפחדה לא אכלתי: « והפחות הראשונים אשר־לפני הכביתעל־העם 1'רקחו מהם בלתם דל אחר בסף־שקלים אהבלים נם נעריהם קולטו על-ד,עם ואני לא־עשיתי כן מפני יראת אלהים: טז וגם במלאכת ההומה הזאת החזקתי ושדה ץ לא קנינו וכלעערי־ קבוצים * על־המלאכה: י! והיהודים והסגנים מאדה והמשים איש והבאים אלינו מך־הגדם 'אשר־סביבתינו״על־שלהני: יחואשר היה נעשה ליום אהד שור אחד צאן שש־בררות וצפרים נעשיו־לי ובך עשרת;מים בכלקיין להקבה ועם־ זה לחם הפחה לא בקשתי כי־בבדה העבדה על־העם V /־>•.־ ־W TV • ־ | : ״ • T VT ; |T|;־ vT T - VT נחמיה ה ו עזעח מד,: י־זכררי־לי 8ילז לטובי׳ % העם הזה: ו« ויהי כאשר נסמע לסנכלט וטובה ולנשם הערבי וליתר איבינו כי בניתי את־ההומד, ולא־נותר בה פרץ .03 עך־העת ההיא דלתות לא־העמךתי בשערים: ב וישלח פנבלט וגשם אלי לאמה לכה ונרעדה יחדו ־י : ־־ ־:־־-> V VI י” ־-י • : T * ! T|:־ JT ־ : 9T בכפיריםבבקעת אונו והמה חשבים לעשות לי רעה: נ ואשלחה עליהם מלאכים לאטד מלאכה גדולה אד עשה ולא אוכל לרדת למה תעופת המלאכה כאשר ארפה הדרוש אליכם: י!.ישלחו אלי כדבר ה?ה ארבע פעמים ואשיב אותם כדבר הזה: ה השלח אלי סנבלט כדבר תה פעם קמישית את־נערו ואגרת פתוחה ביד: י כתוב בה בגרם נשמע וגשמו אמר אתה והיהודים חשביםזלמרוד/על־כןז אתה‘בונה ההומה ואתה ’הוד, להם למלך כדברים האלה: < ונם־נביאים העמלר! לקרא נ!ליך ביךושלם לאמה.מלך ביהוךה ועתה:שמע למלך כדברים האלה ועתה לכה ,ונועצה יחיו: " ואשלחדה אליו לאטד לא נהה כךברים האלה אשר אתה אומר בי מלבך אתה בוראם: ט בי כלם מיראים אותנו לאמיר ורפו וריחם מן־המלאכה ולא׳תעשה'ועתה פיק את־ הי: י ואד באתי כיה שמע:ך, בן־דלה בן־מהיטכאל והוא עצור ויאמר נוער אל־כית האלהים אל־תוך ההיכל ונערה דלתות הקהל כי באים להתך, ולילה באים להרגך: יא ואמרח האיש כמוני יברח ומי כמוני אשר־־:בא אל־־ההיכל וחי לא אבוא: י־׳ואכירה ודגה לא־אלהים שלחו כי תבואה דבר עלי וטובה וסנבלט שכרו: יג למען שכור' ד״״רא למעז־אירא ואעשה־ כץ י וחטאת והיה להם לשם רע למען'לחרשני: יי זכרה ״*T T J Iv'׳ « : ST : T • I : T : 1-1- : w r J*• í * * T יהודה אגרתיהם הולכות על־טוביה ואשר לטוביה בא1ת אליהם: יח כי־רבים ביהודה בעלי שבועה לו כי־חתז הוא" לשכניה בן־ארח ויהוחנן בנו לקח את־בת־משלם בז ברכיה: יט גם טובתיו היו אמרים לפני ודברי היו T . * J” » |T : V| V I )V ז> ן : T - T : ” T ( מוציאים לו אגרות שלח טוביה ליראני: yj- T y : • A # 1• • I ן ־.t: (T!: ״•|• f ז אויהי כאשר נבנתה החומה ואעמיד הדלתות ויפקדו י — • • ־*e I — •- ־— • • ■ T* —ן ־7* 1 • —I— T — • •ן I•!• ••• A• ן J• השוערים והמשרדים והלוים: ב ואצור.’ את־חנני אחי ־ » ;־J• . T, V — 11• « 1־ ־• I * V- i I i ן— J •׳׳* “í I — ואת־מרה ער ה?ירה על־;ךושלם כי־הוא ?איש אמת וירא את־האלהים מרבים: ג ויאמר להם לא יפתחו : ־1 : v : I V, V.*:|T v T J-, |T שערי לךו^זלם עד־חם השמש ועד הם עמדיםתיפו הדלתות ואחזו והעמיד משמרות ישבי ירושלם"איש - ; r > . /•ן:•.* a ! דוד •• • : : 1: j•• : 1 B ־*־< ־*< במשמרו ואיש נגד ביתו: י והעיר רחבת ידים וגדלה ; * ; • » -r * • 1 •>y t ד ־> j -t . .ץ • * והעם מעט בתוכה ואיז בתים בנדם: הויתז אלהי אל־ לבי ואקבצהאת־־החיריםואת־הפגנים ואת־העסלהתיחש V T ! I :,|T ץ -V : $• Jl (T T V : • 5.* T : ,ואמצא ספר התש העולים בראשונה,ואמצא כתוב בו: ו אלה ובני המדידה העלים משבי הגולה אשד הגלדה נבוכדנצר מלך בבל וישובו לירושלם וליהודה איש לעירו: י הבאים עם־ורבבל.ישו_ע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשןיימכפרת בנוי/חום בענה' מקפד אנשי עם־ישראל: ח בני פרעש אלפים מאה ושבעים ושנים: ט בני שפטיה שלש מאות שבעים ושנים:’ י בני ארח שש" מאות המשים ושנים: יא בני־פחת מואב לבני T ־ ”( ״י . |••: e|T : e J• • -:R % k T J« ״ : *•< ;שוע דואב אלפ;ם ועמנת מאות שמנת ?ער: •נ כר עילם אלף מאת:ם המשים וארבעה i ותוא עמנה «*ול נלי סקף. יתיר י, סאות נחמיה ז שעט מאות ארבעים וחמשה: יי מי וכי שבע מאות וששים: טי בני בנוי שש־, מאות ארבעים ושמנה: טי בני בבי'שש מאות עשרים ושמנה: יי בני עןןד אלפ:ם שלש מאות עשירים־ ושנים: יחבראן־ררןם שש מאות ששים ושבעה: יט בני בנוי אלמם ששים ושבעה: כ בני עדין שש מאות המשים י וחמשה: כא בר־־אטרילחזקיה תשעים'ושמנה: כב בני השם שלש מאוח עשרים ושמנה: כג מי בצי שלש מאות עשרים וארבעה: ט־ בני חרף מאה שרם עשר: בה בני גבעון תשעים'וחמשה י: "מאנשי בית־לחם ונטפה מאה שמנים ושמנה: כי אנשי ענתות מאה עשרים ושמנה: בה אנשי בית-עץמות ארבעים ושנים: כטאנשי קרית:ערים כפירה ובארות שבע מאות ארבעים ושלשה: ל אנשי הרמה וגבע שש מאות עשירים ואחד: לא אנשי מכמם מאה עשרים ושנים ן לבא:נשי בית־אל והעי מאה עשירים ושלשה: לג אנשי נבו אחר המשים ושרם: לי בני עילם אדור אלף מאתים המשים וארבעה:'ליי בני חרם שלש מאות ועשרים: לי בני ירחו שלש מאות ארבעים ודומשת: £3 a לד חריר ואצו שבע מאות ועשרים ואחר: ל״ בני טנאר, שלשת אלפים תשע מאות ושלשים: לסהכדןים'בני'ידעיהלבית ישוע'תשע מאותישבעיכם !שלשה: ט בד אבר אלף המשים ושדם: <*' בד פשדוור אלף מאקים ארבעים ושבעה:סט בד חרם אלף ש?™ ,עשר: סגקלוים לד־:ש1ע לקךמיאל לבנילהודוח שבבים וארבעה: סיחמשררים בד אסף מאח ארבעים!שמנח: 0״ השערים בנן־שלם בד־אטר בנ;־טלמן מיעקוב «י הטיטא בד שבי מאה שלשים ושמנה: סי חנתידם בד־ ביתא בד־חשפא בני טבעות: ־» בד־רןרס בד־סיעא בני פתן: ־"בד־לבנאבני־סנבאבדש?9’:“לדל׳?!?לנדל ?צי־נחר י 1?1TH? TFn לדצקודא: "י בגן־ 3*3 ינץ׳י PU 3 aj!ך־?!זא מ: פקדו: <נבנן~בםי בנן־־מעונים מי נפושסים •י נ: בנן־בקבוק קני־הקופא בני הרהור: ני בנך מנלית קנן־קחידא קנל הדשא: ־״ בנן־בךקום בנן־סיסךא בני קמח: « בנן נצית קני חטיפא! נ■ בג; ן!בדי עלמה קנן־םוטי קנל-פפרת מיפרידלא! " בני־לעלא בני־דרקון קני גדיל: ™ קני שפטיה קנן־הטיל בני פכרה הצקיים בני אמון: = כל־הנתיכים ובני ?!בדי עלמה שלש מאות תשעים ועונים: □א ואלה העולים' מתל מלח תל הרשיא ברום אדון 1*10 ולא לכלי להגיד בית־־אבתם וירעם אם מלעראל הם:« םךךל:ה קני־טובלה בנל נקודא עש מאות וארבעים וענלם: ־־ ומן־הבהנים בני חבל!־. בני הלח בני בחלי אשר לקח מבנות ברזל' הגלעד אשה ולקרא על־שמם: סי אלה בקשו כתבם המתיחשים ולא נמצא ריאלי מן־הקהנה: סי. ויאמר התרשתא להם אשר לא־לאכלימקדש הקדשים עד עמד הכהן לאורים ותמים:« בל-הקהל באחד ארבע.רבוא אלפלם שלש־ מאות וששים: סי מלבד עבדיהם ואמהתיהם' אלה שבעת *אלפים שלש מאות שלשים}שבעה ולהם משדרים ומשדרות מאהם וארבעים וחמשה: סח סוסיהם שבע מאות שלשים וששה פרדיהם'מאתים ארבעים וחמשה: סט גמלים ארבע מאות שלשים וחמשה המךים ששת אלפים שבע מאות' ועשרים ע ומקצת ראשי האבות נתנו למלאכה התן־שתא נתן לאוצר והב דרכמנלם אלף מזרקות המשים כתנות בחנים שלשים וחמש מאות: <*' ומראשי האבות נתנו לאוצר המלאכה והב דרבמנים עתי.רבות וכסף מנים אלפ:ם ומאודם ® ואער נתנו שארית העם זהב דךכמונים שתי רבוא וכסף מנים אלפים וכתנות בהנים ששים ושקעה;« השבוי הבחנים והלהם והשוערים ודמשררים וטן־העם והנתינים וכל־ c'Dtm קרי. כצ״לבוי״ו. עי׳ס״ש. ישראל נדזפיה ז ח ׳ בעריהם מל החדש חשפיעי ובני ישראל בעריהם: י ח » ויאספו כלהעם כאיש אחה אל-הךהוב אשך לפר שער־המים ויאמרו לעזרא הספר להביא את־ספר תורת משה אשר-צוהייהוה את־לשו־אל': נ הביא עזרא הכהן את־התורדה לפד הקהל מאיש וער־אשד־ז וכל מבין לשמע ביום אחה לחרש השביעי: גויקרא־בו לפני הרחוב אשרו"לפני שער־המים מן־האור עד־־מהצית היום נגר האנשים}תשים והמבינים ואמי כל־ל;עם אל־ ספר התורה: י ויעמד.עזרא הפפרעל־מנרל־עץ :אשר־ עשו לדבר ויעמד אצלו מתתיה ושמע ועדה ואוהד!׳ וחלקיה ומעשיה על־ימינו ומשמאלו פך;ה ומישאל*‘ ומלכיה והשם והשכמה זכריה ?מזלם: י י■ יפתה עזרא זהפפר לעיני כל-העם כןי־מעל כל־העם עדה וכפו־זהו עמדוכל־העם: יויכךעעזךא את־להוה האלהים הגדול הענוכל־העםא@ 1 א?! ???ל,ידל׳ם י1י» ליהודה אפים ארצה: ■נישועובני ושרמה 1 ;מין עקום שבתי 1 דעה מעשה קליטא שחה לזבה מ! יל™־׳ וזהלרט מכירם את־העם לתורה והעם על-״עמהט: '"רקראו בספר בתורת האלהים מפרש עוט ש־?ל הבינו במקרא: ם ויאמר נחמה הוא ךתרשתא ועזרא הכהן1הפפר והלוים המבינים את־העם לכל־העם היום קרש הוא ליהודה אלהיכם אל־תקאבלו ואל־תקבו בי בוכים בל־העם כשמעם את־זיברי התורה: י ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון'לו כי-קדוש תוסלאדינינו ואל־תעצבו בן־הךות הוה היא ימשכם: -זחלהם מחשים לכל־-העם לאמד הפו כי־היוסקךש ואל־תעצבו: י־■ הלכי כל־ל׳?? יא?ל ולשתות ולשלח מנות ולעשות שמחה נחלה כ; הביני 3דכףם אישה חהיעו להם: ■ג ובהם השני נאכפו ראשי י י האסוז 700 נחמיה ח ט והאבות ?כל־לעם לכללם וקלי־ם אל־עורא הספר ולהשכיל אל־הברי התורה: יירמצאו סתוב בתורה אשר צוה יהוה כלד־משה אשר.לעזבו מל־ישראל בסכות 3לנ כחלש לשביעי: «י ואוסר לשמיעוירעבירו קול בכל־ עהילם ובהושלס לאטד צאו הל,ר' והביאו עלי־זית יעל' W7S ועל: סלס ועל: תמרים ועללעץעבת לעשת סכת בכתום:<* ויצאו העם רביאו רעשו להם סכותיאיש עיל־ננו. וכלצרועילם ובחצרות בית לאלהים וברחוב שער למלם וברחוב שער אפריט: י רעשו כל־הקהה לשבים מן־לשביו סכות ולשבו בסכות כי׳לאי־עעזוימימי לשוע כן־נוןכן 33: ישראל יעה הלום הלוא'ותה שמחה {דולה מאה: י״ ולקרא בספר תורת האלהים יום 1 ביום מן־ליום לראשון עד הלום לאחרון רעשי־לג שבעת ;מים וכלים השמיני עצרת כמשפט : ט « וביום עשרים וארבעה, 'לחדש הזה{אספו בני־ לשלאל מנום ובשקים ואדמה עליהם: נ רבדלוזרע .ישראל מכל בני נכר ויעמדו ויתורו על־דוטאתיהם ועונות אבתיהם: ג ויקומו.על“^מךםו*קרא״ו בספר תודת יהוד, אלהיהסרבעית היום ורבעית מתורים ומשתחוים ליהוד, אלהיהם: י רקם על־מעלה הלרנםישו_ע וביני קד־מיא^ W ?ל שיבלה בנו כננל ויזעקו ןקול נדול אל־הוה אלהיהם: הראמרו הלרם לשוע וקדמיאל בני לשמיה שרמת לידה שבנה פועלה קומו ברכו אית־ידלה אלהיכם מן־העולם עד־העולם ויברכו שלט כברק ומרומם על־כל־ברכהותהלה: יאתה־הוא להוה לברף את עשית את־לשמלם שמי השמים וכל־צבאם האורן וכל־אשר עליה לימים ובל-אשר בלם ואלה מחה את־ כלם וצקא לשמים לןי משתחוים: < אתה הוא הוה האללים אשר בחן־ל באבדם ומצאתו מאור ?שיים ד׳ יד«. יי» ?־י. וממת נחמיה ט ושמת ttf אברהם: "?מצאת את־לבב^אטן לפניך ונחת ?18 לשרית לתת את־ארץ המעני החועי האמרי וה?!־ד ןהלבועןי והגן־גשי לתת לזרעו ותקם את־דבריך פי צדיק אועה: ־ זוקרא את־עני אבתינו ?מצרים ואת־ זעקתםשמעת״על־ום־םוף: ’!ודתן אתת ומפתים בפרעה ו?כל-?בדיו י?פל־עם ארצו כי:דעת כיי הזלת ?לידס וקעש־לך עזם כהיום לזה: ’» והלם בקעי: לפניהם ו!עברו ?תוך־הים פ!3שד, ואת־רדפיתם דולפות במצולת כמו־ אבן ?מים עדם: <נ ובעמוד ענן הנחיתם יומם ובעמוד אש לולה להאיר להם את־הךרך אשר ללכו-בה:« ועל הר־סלניללדת ודבר עמהם משמלפוועתן להם משפטים :שדים ותורות אמת חל,ים ומצות טו?ים: -י ואת־ישבת קדשך הודעת להם ומעוות לתקים ותורהצוית לדםבלך משה עבדך:־י ולחם משמים נו!ת להם לרע3םומ:ם מפלע הוצאת להם לצמאם ותאמר להם לבוא לרשת את־הארץ אשר־נשאת את־״ידדלתת להם: ־.והם ואבתינו הדח ולקשי את־ערפם ולא שמעו אל-מצותלך: מ וימאנו לשמע ולא-ופרו נ?לאוויך אשר ?שיו? עמרם ולקשי את־עךפם. ולתנו־ראש לשוב לעבךתם ןמרים ואתה אלוה ?ליחות חנון ורחום, ארך־אפלם ורב־וחסד ולא ?!?תם: ״ אף קי-עשו להם ענל מפכהולאמרו זך, אלהיך אשר העלךמטצרים רעשו נאצות נדלות: ־־ואתה ?רחמיך הרפים לא ,?!?תם 3מך3ר את־עמוד הענן לא־פר מעליהספיומם להוותתם ?הדרך ואת-עמוד האש ?לילה להאיר להם ואת־הדרך אשר:לט־שה • נודהוי לטובה נתת להשפילם ומנך לא־מנעת מפיהם ומ:ם נתתה לדם ’לצמאם;» ואךבעים' שנה ?ל3ל5!ם?מךבר לא חפרושלמהיהם לא בלו ורנליהם לא ?צלוי!״IWJ לדם ממלכות ועממים 01ךלקם ל?אה דיךשו את ■ארץ ?761 נחמיה ט סיחיז ואיז־את 9* %ין ואת־אלץ ?a מלך־ה?שן: » ובניהם ךוך$ית כככבי היזמים ותביא□ אל־הארץ אשר־אמרת לאבתיהם לביא לרשת: ני ויבאו הבנים ידך® את־ליארץ ותכניע לפניהם אח־ישבי הארץ הכנענים ותתנם ב;ךם ואודמלכיהם ויאת־עממי הארץ לעשות בהם כרצונם: ני!.ילבהו ערים ־בצורת'ואדמה שימנה הירשו בתים מלאים־כל־טוב בדות חצובים כרמים וזיתים,ועץ מאכל לרב ויאכלו "וישבעו' השמינו התעדנו בטובך הנוזל: ני המרו וימררובך' וישלבו את־ תורתך אלהי נום ואת־נכיאיך הרנו אשר־העית בם להשיבם אל!ךה$שונאצות נדולית: נ׳ ותתנסביד צריהם הצרו להם ובעת צרתם:צעקו אליךואתהמשמים תשמע וכרתמיך הרבים תתןלהם'מושיעים ויושיעום מיה צריהם: נ" ובנות להם :שובו לעשות העי לפלך ותעובם ביר איביהם _הךהו בהם השובו הועקוך ואתה משמים תשמע והצילם ברתמיך רבות עתים: כ־י ויתעה בהם'להשיבם אל־תורתך והמה הדח ולא־שמעו למצותיך ובמישפטיך הטאו־בם אשהיעשה ארם ודדך, בהם התנו כתף סוררת ועךפם הקשו ולא שמעו: ל!תמשך עליהם שנים רבות תער בם ?(־ותך ?!ד־נביאיך'ולא ראתו ותתנם ביך עטי האדנית: ל« וברתטיך הרבים לא״עשיתם כלה ולא ?ובתם כי אל־חנון ורחום אקה: לנ ועתה אלהיינו האל הנחל הנבור והנורא שומר תכרית י והחסידי אל־ !מעט לפניך את כל־התלאה אשר-מצאתנו י למלכינו לשרתו ולכתנתו ואביאינו ולאביתינו ולבל־־עטך מימי מלבי אשור עד היום הזה: לי ואתה צזליק על בל־הבא עלינו, כי־אמת עשית ואנחנו הרשענו: לי ואח־־מלכינו שרינו ?הנ:נו ואבותינו לא עשו תורתך ולאי הקשיבו אל־ ?)צור״יך ולעהוסיךאשרהעיהיתבה?: ל" והם במלכותם ובטובך ובטובך הרב אשר־נתת להם ובארץ הלהבה וד^מנה אישר־־נתת לפניהם לא עבדוך ולא־שבו ממעלליהם הרעים: לי הנה אנדזנל היום ?ברים והארץ אשר־נתתה לאברינו לאבל את־פריה ואת־טובדז הנה אנחנו;עבךים עליה: לי ותבואתה מרבה' למלכים אשר־נתתח עלינו בהטאותינוגעל־נדתנו משלים ובבהמתנו כלצונם ובצרה גדלה אנחנו: י י» ובכל־זאת אנחנו כרתים אמנה וכתבים ועל החתום שרינו ילדנו כהנינו: ב לעל החתומים נחמ:ה התלשתא בן־חכליה וצדק:ה: ג שר:ה ?זך:ה ירמ:ף; י פשחור אמריה מלמה: ה הטוש שבניה מלוך:! חרם מרמות עבדיה: ׳דיגיאר* t'TfflkW ח?׳?י<ט, m• מ:?ז: = מעדה 3ל3י שמעיה אלה חכמים: י להלדם דשו_ע בן־ אזנה מוי מבני הנדר קוימיאל: ■א ואחיהם קזבדה הודה קליטא פלאיה הנן: ינמינא ךךווב לושמה: -! !כור שהבה שמה: יי הודה בני בנינו: «י ראשי העם פרעש פחת מואב.עילם והוא מי: ט׳ מי עונה בבי: י׳ אתה מוי יעךין: יי׳ אטד חזקה, .עזור ■־ הודה השם בצי: כ חריף ענתות נובי: כא מנפיעש משלם חזיר: ננמשיובאל^מקהוע: ־־פלמהחנן ענה: ־יהושע חנניה חישוב:־י׳ הלוחש פלחא שובק: ־י החום השמה מעעדה: ־■ואחיה j.jn -ןד ••ד בעריהם ישראל הבחנים והלוים והנתינים ובני עבדי ; T : • V ••JT ״> ־* I :־ * • J י *V : ~ V : • * ; “ J J עי' ם״ש. שלמה עלמה: יוביך־ושלם לזם 399 להודד׳!399 «טן 399 לדידי! ערעהבן־עדה 3ךןכר״בדאמריר,בן־!?פטידיבז־ מליללאל 399 '*־F* י' WR HSW ?ז־כל־חוך׳ בךחויהבחנמה בןץו:ריב בחבריה בן־ה&ילני!' ?ל־ בני־פו־ץ משבים ביךושלם ארבע מאות ששים ישמ™ אנשי־דולל: ■ואלה בני בעמן פלא מ־משלם בךיועדבך יתד- 9־9 WH9 hWP ,H:?P!ץשע:ה: " ואחריו נבי סלי תשע מאות עשרים ושמנה: ־ ויואל בן־וכריפקיר עליהפויהודה בךה?נ1אד. על־העירמשנה: ־ מן־ד,כדגים ירעיד, בךרריב:מן: י» שריר, בךחלקיה בן־משלס בן־צדוק בן־מריות ןך־אחיטוב ננד 9י" האלהים: יב ואחיהם עשה המלאכה לבית שמנה מאות p-:|- 1• V:|T" •• "> ־. : 1 T T־1 ־ I " >■■■ V עשרים ושרם וערלה בן־לרחם בךפלל:ה ב!־א9צי,מזכריה בן־פשחור בן־מלבלה: ע ואחיו ראשים לאבות מאתים ארבעים ישעםועמשכד בן־עזראל is־™,' 19־ משלמות בן־אמר: •י ואחיהם גברי היל מאה עשרים ושמנה ופרןיד עליהם!בריאל בן-הנדולים:־י ומן־הלללם שמע;ך,בךתשובבן-עזך:קם בן־לזשנעהבן־בוני: ט■ ושבתי רוזבד על־־המלאבה ההיצנת לבית האלהים מראש; הלרם: י! ומתעד׳ 7919* שחברי בן-אםף ראש התחלה יהודה לתפלה וברןברגך, משנה מאחיו ועבדא פ! ־שימוע בחלל בןדדיתון:'״כל-הלרם בעיר הקדש מאודם שמנים וארבעה: יטוהשוערים על!וב טלמוןואחיהם השמרים בשערים מאה שבעים ושנים: כ ושאר ישראל רכה,עם קלרסבבל־ערי יד,ודה אישבנרולתו:» והנתינים מייבא מבע אס!= המשדרים לננדבלאכתבית־האלהים: מ כי-מאות המלץ עליהם ואמנה על־המשךרים דבר- •־גע אחר שייס. ירותון נך*. יום *י׳ ם״ש. 766 נחמיה יא ע יום ביומו,! ני ופתחיה בן־משיזבאל מבני־זרח בן־ךודה ליך המלך לכל־דבר לעם: « ואל־החצרים בשדתם ממי יהוךה:שבו בקרית הארבע ובנתך ובדיבן ובנתיה וביקבאאל וחצריה: ני ומשוע ובמילוך ובבית־פלט י: ־< ובל®־ שועל ובבאר שבע ובניתיה: ־״ ו?צל,ל:íróm ״ימח.דמון ו?צךעהובורסות: ל זנח ?ידלם וחבריהם לכיש ושדרדה ?.ורך, ומתיה דתנו מבאר־ שבע עד־נןא הנם: לא ובנן בנ;מן מנבע מכמש ועיה ובית-אל ובניתיה: לב ענתות נבעננך: לי הצור רמוה נתים: לי הריר?ביעים נבלם: לה לד ואונו 3:אקהרשים:ליומן־ הלדם מחלקות יתדה ל53:מין: יב א ואלה חפחנים והלדים אשד,עלו עבדדבבל בן־ שאלתיאל רשוע שתה ירמ;העוךא: נ אמריה מלוך הטוש: גשבדה ך־חם מרמת: י.עדואגנתוי אביה: י?דמין מערך ?לנה: י י שמעיה וליריב.ידע:ה:'< סלו עמוק חלקך ידעך אלה ראשי הכהנןם ואחיהם בימי ןשו_ע:n [הלדם.ושוע ?נוי קדמיאל שלבך יהודה מתנך על־תדלת הו*■* ואחיו: טובקבקך וענו אחיהם לננדם למשמרות: ■לשוע הוליד את־לי.־יםויוןקים היליד את־ אלישיב ואלןשיב את־לידע: ;א ותדע הוליד את־לנתן ויונתן הוליד את־_יךו_ע: יב ובימי ריקים היו כד,נים ראשי ל,אבות לשריה מך:ה ליךמך. תנדה:« לעזרא משלם ?WJTOS :'יל?לי»יונתן לשמיה יוסף:« לחרם עתא למהות חלקי: -ילעייא ובדיה לננתון משלב: י׳ לאמה ז?רי למנןמין למועדה פליטי: י״לבלנך, שמוע לשמעך ך,ונתן: י־ וללךיב מתני'לידעיך, עזי: ־ לסלי קלן לעמוק עבר: ™לחלקיה חשבך לידעך נתנאל: נ־ הלוע בימי אלןשיב ל:דע ולחנן רתע בתוביסראשי אבות ודבחנים על־מלכות ךך;וש'דפךפי: נג?.נ:לוי ומי קרי. למלינו קרי. לעדו* קרי. י ךאי2י נחמיה יב שפד ךאש;י 0א^ף?ףבים^-סןךד?!־\%3ם ועד-יסי ולשוע בן־קדמיאל ואחיהם לננדם להלל להודות במצות דויד איש־האלהים משמר לעמת משמר: ני• מתניה ובקבלןד, עבתה משלם טלמון ע5ןוב ®מרים ®ערים משמר באספי השערים: ".אלד, בימי לרנןים בן־לשוע בךלוצךק ובימי iro הפחד׳ I™* ,ל«נןן הפ1פר: כז ובחנבת חומת למשלם בקשו את־הלויםמכל־מקומתם להביאם לירושלם לעשת הנכה ושמדות ובתורות ובשיר מצלתים נבלים ובכנרות: נ" ויאספו בך המשדרים ומך הבכר סביבות וחשלם ומן־חצךי נטפתי: כ־ ומביח הגלגל1. 'ומשחרת גבע ועןמות בי /חצריבב בנו ילהט המשררים סביבות ירושלם: ל ולטהרו הברגים והלוים ויטהרו את־העם ואת־השערים ואת־החומה:'ל» ואעלה את־שרי יהודה מעל לחומה ואעמידה שתי תודת גדולת ותהלכת לימין' .מעל לחומה לשער האשפת: לב גילך אחריהם הושעלה וחצי שרי יהודה: לג ועזריה.עזרא ומשלם: לי יהודה וברמן 1שגע:ה וזרכוה: לה ומכר הבחנים בהצצרות ;בך;ה בן־ןונתן בן־שמעיה בן־מוציה בן־טיכיה בןדבור בן־אסף: לי ןאהיו שטע:ה.וע!ראיר מללי ?,ללי מעי נתנאל דהודה הנניבבלי־שיר רדד איש האלהים ועזרא הסופר לבניהם! לי ועל שער זחעלן ונגדם עלו על־מעלות עיר דויד במעלה לחומה מעל לבית דויד ועד שער המים מורח: ל" והתודה השנית ההולכת למואל ואני אחריה והצי העטמעל לד,חומד! מעל למנדל התנורים ועד החומה הרחבה: לט ומעל לשער־־אפמם וע־ל־שער הישנה. לעל־שער'הדגים ומגדל הנגאל ומגדל המאה ועז־־ שער הצאן ועמדו בשער המטרה: •v •י T|. v • *jtj I a ד| מ ותעמדנה שתי התודת בביות האלהים ואני וחצי 1;־ « ; T J•• ; ( J•* : T| ;• י* -ן:- • ־ך •7 ימיר יו• הס?דש הסגניםעמי: מא והכהניםאלימים מעשייה מנימיז מיביה אליועיני זכריה חנניה בהצצרות: סב ומעשיה ושמעיה ךאלעזר״וער דד,ותן ומלכיה ועילם'תמך ולשטיעי חמשררים רזרחיה הפקידן מג ויזבחו ביום ההוא זבחים גדולים וישמחו כי האלהים שמהם שימחה גדולה״ונם : • — : VJJT <• T • • ׳ s- : T : JT : • T הנשים והילדים שמחו ותשמע שימחת ירושלכם 0 - T •יר : - : T •ע T ••ר׳ 9 - • T ן־י • -( . :1 T ־); מרחוק: טי ויפקדו ביום ההוא אנשים __עה־־הנשבות לאוצרות לקדומות לראשית ולמעשרות לקנוס בהם לשירי הערים מנאות התורה לכהנים וללוים־בי שמחת להוד־ה על־הכהנים ^על־הלדם הלמדים": מה וישמרו משמרת אלהיהם ומשמרת הבהרת והמשדרים • ; 1 v: v * :qI . לאלהים: נ״וכל־ישראל בימי זרבבל ובימי נחמיה הנים המשדרים והשערים דברץום ביומו ומקדשים ללוים והלוים מקדשים לבני אהרן: יג א בלפההוא נקרא קנטר משה פאונןיקעם ונמצא כתוב בו אשרלא־יבוא עמני ומואבי בקהלהאלהים עד־עולם: נ כי לא קדמו wm ושהאל בלחם ובנים וישכר עלץ את־בלעם לקללו ההפך אלהינו הקללה לברכה: ־ ויהי כשמעםאת־התורה הבדילו כל־ערב מישראל: י ולפה מך, אל:שיב הכהן נתון בלשבת בית־ אלהינו קרוב לטוביה: יי רעש 6 לשכה גדולה ושם היו לפנים נהנים אתה׳,מנחה הלבונה והכלים ומעשר ד,דנןמע;רוש והוצהר מצ1תהלויםורמשךךם והשוערים ווערומת הכהנים:,׳ ובכל־וד, לא ררתי בירושלם כי בשנת שלשים ושותום לארתחשסתא מלך־בבל באתי אל־ד,טלךולקץ;מים5שאלתימן-הטלך:ץאבואליר1שלם ואבינה ברעה אשר עשר, אל:שיב לטוביה לעשות לו עי‘ מ׳ש. ראשי קף. נשכר! לבבו־! בחצרי בית האלהים: ח וירע לי מאד ואשליכה את־בל־כלי בית־טוביה החוץ מן־הלשכה: ט ואמרח ויטהח הלשכות ואשיבך, שם ?לי בית האלפים את־ הנערות והלבנה: י ואדעה כי־מדות הלי•.ם ל* m* וI,T T ) : ־ ״ : T .1 * JT : !VT I T, | T VT : שלמיה הכהן וצדוק הכופר ופך;המךהררםועל־;ךם חנן כן־זכור בן־מותרה כי נאמנים'נח׳בבו ועליהם לחלק לאחיהם; -י ז?ךה-לי אלת על-ואתואל-תמח חסדי אשר עשיתי כבית אלת ובמשמקיו: ־» בימים החמה ךאיתי ביתרה 1 דרכים גתות 1 בשבת ומביאים הערמות ועמקים על־החמדים ואף־ללן ענבים ותאנים וכל־משא ומביאים ירושלםביום'השבת ואעיד ביום מכרם ציר": טז והצירים ישבו בה מביאים'דאג!כל־מכר ומוכרים כשבת לכר !תהה וכיחשלם: יי,ואדיבה את הרי.יהודה ואמרי׳ להם מדדתיבר הרע תה אשר־אתם עשים ומהללים את־יום השבת: יח הלוא כה ^שו אבתיכמרגבא אלהינו עלינו את בל־הרעה הזאת ו״על העיר הזאת ואתם מוסיפים חרון 5לץשךאלזלחלל אתהשבת: ים ולהי כאשר צללו שערי ירושלם לפנל השבת ואמרה נלסנת הדלתות ואמרה אשר לא לפתחומעד אחר השבת ומנזערי העמדתי על־השערים לא־לבוא משא ביום השבה: כ הלינו ההבלים ומכרי כל־ממכר מחוץ לירושלם יפעם ושתים: נא ואעירה בהם ואמרה אליהם מדו״ע אתם לניסנגד החומה אם־תשנו t אשלח בכם מן־העת ההיא לא באו בשבת: כב ואמרה ללוים אשר יהיו מטהרים ובאים שמרים השערים לקדש את־לום השבת נם־זאת זכרה־ י י י־-n< *׳." קמין בלא אם'ף ־־*■ הל׳ בצירה. לי אליי ודווסד, עליס-כ לסרך: » נם וממיס הלים לאיתי את־ליהודים השים {שים אשדת־יות עמוניות מואביות: כי ובניהם חציי מדבר אשדודית ואינם מכילים לריבה והוריתי וכלשון עם ויעם: ני,'ואריב עמםואקללם ואכה מהם אנשים.ואמלטם ואשביעם באלמם אם־ תתנו בנתיכם לבניהם ואס־השאו ממהיר,ם לבניכם ולכבס: ־יהלוא !על-אלדה חטא־שלמה מל-״שךא־ ובנרם סרבים לא־דדהמלך כמדי ואדיב ל,אלליי מיי ויתנהו אלהינם מלןי_על־כל-.ישךאל נם־אותו החטיאו הנשים לנבו־ךת: כ. ולבם הנשמע לעשת את כל־ר־עה הגדולה הזאת למעיל באלהינו להשיב נשים נבולות: כחוט3ניןו:דעבן־אל;שיבהכהןד,ןדולחתןדםנבלםחחדד ואבריחהו מעלי:« וכרה להם אללי על נאלן ד,?ה™ ובלית הבלגה לסלוים: ו וקללתיס מכל־נכר ואעמידה משמרות לבהניבס וללוים איש במלאכתו: ל» ולסל® תעצים בעלים מזמנות ולבכולים ;?רדרלי אלדן לטובה: יתיד ר . חזק. סיום פסוקי דעורא ונחמיה שש מאות ושמונים ושמונת , וסימנו זכור יחרה חרפת עבדיך . וחציו ונץ עלית הפנה. וסדריו עשרה. וסימנו על הר גבה עלי לך מבשרת ציון: —e«xs— דברי הימים א א אי׳ אדם שת אנוש: כקי״נן מהללאלגלד! י 1W ' ״ מתושלח למך: י נל שם חס רפת: ה בנן יפת נמר ומינונ ומדי רון!חסל ומשך ותירס: י ובני נמר אשמנו וליפת ולונרמת: ׳ ובני דן אלישהותךשישה בתים ורודנים: ח בנן תם מש ומצרים פוט וכנען: = ו?נ,י כוש סבא' וחוילה !שבתא ודעמא וסבתכא ו?ני קנמה שבא ודדן: י וכוש;לד אחץמרור הוא לחל «ד רזייי. מדות 'X- שפו דברי הימים א א לתות נבור בארץ: יא ומצרים :לד את־לוהים ואת־ ממים ואת־־להבים ואת־נפתחים: יב ואת־פתרסים ואת־ בפלחים אשר :צאו משם פלשתים ואת־־כפתדים : ע ומק :לך את־ציך־ון בכדו' ואת־חת: יי ואת־ר,יבוסי ואת־האמדי ואת הנרגשי: טיואת-קחוי ואת־הערקי ואת־ קפיני: טזןאת־האחדי ואת־ר^מרי ואת־החמתי: י־ בני שם עילם ואשור ואו־פכשד ולוד וארם ועוץ וחול ונתר ומשך: י"ואלפכשד:לד את־שלח ושלח:לד את־עבר: י־ ולעבר ילד שע ברם שם האחד פלג בי בימיו נפלנה הארץ ושם אחיו :קטן: ־ לקטן;לד את־אלמודד ואת־ שלף ואת־לצךמות ואתלדח:« ואת־הדורם ואת־אוול ואת־רקלד־,: =נ ואת־עיבל ואת־אבימאל ואת־שבא: כג ואת־אופיר ואת־חוילה ואת־יובב כל־אלה בני יקטז: כי שם ארפכשד שלח: כה עבר פלג רעו: כי שרוגנחור תרה: כי אבדם הוא אברהם: כה ?ני אברהם :צחק דשמעאל: כט אלה תלדותם בכוך ישמעאל נביות וקדר ואירבאל ומבשם: ל משמע ודומה משא הדד ותימא: לא יטור נפיש;קךמה אלה הם בד ישמעאל:־לבזובני ךןטוךר, פילגש אברהם:לדה אתץמרןדקשן ומדן ומלון לשבק ושוח ובר:?,שן שבא ולדן : ל־ ובר מדין עיפדק ועפר וחניך ואבידע ואלרעה כל־אלה בני קטורק: לי ויולד א?ךהם אתליצחק בר יצחק עשו וישראל! לי בר עשו אלי® רעואל ויעוש לעלט וקדח: י! בר אלי® תימן ואומר צפי ונעתם קנן ותמנע ועמלק: ל־ בר רעואל נחת זרח שמה ומזה: לח ובני שעיר לוטן ושובל יצמגון וענד, ולישן ואצר ודישן: ל־ ובר לוטן חולי וחומם ואחות לוטן תמנע:= בני שובל על;,ן ומנחת מיכל ש® ואונם ובגל צפעון אדי, וענה: ־» בני ענה דישון ובר לישון mi xm חס י?ס:36??המי *?b&umkj ״יי• 55' 772 ־ דברי הימים א א ב 5ני דיעון!נ1ץ וארן:« ואלה המלכים אעך מלט בארץ אדום לפי מלך?לןי לכד לעראל בלע בן־בעור ועם עירו דנהבה: סי רמת בלע נלמליך תהתיו לבב בן־זלה מבצרה: ־״ רמת לבב רמלך תחתיו חושם מארץ התימני: ־י רמת חושם רמליך תחתיו הדד בן־בדד המכה את־מדך בשידה מואב ושט עירו עיות:m רמת ל,דד רמלך. תחתיו שמלה ממשרקה:0״ רימת ®מלה רמלך תחתיו שאול מרחבות’ הנרד:0־ רמת שאול רמליל תחתיו בעל חנן בן־עכבור: נ רמת בעל חנן רמ״ליןי תהתל הדד ושם עירו פעי ושם אשתו טהיטבאל בת־ ממדד בתמי וחב רמת הדד רחל אלופי אדום אלוף תמנע אלוף על:ח אלוף יתת:« אלוף אהליבמה אלוף אלה אלוף פינן: " אלוף קנו אלוף תימן אלוף מבצר: ני אלוף מנדיאל אלוף עירם'אלה אלופי אדום: ב. אלה מי:שייאלךאיבן שמשן לוי ויתדל יששכר ווכלון:_ ב דן,יוםף ובלמן נפתלי נד ואשד: ־ בני יהודה ער ואונן ושלה שלושה נולד לו מבת־שוע הכנענית ויהי עדוי בכור:הודה ידע בעתי,יהוד. וימיוזהו: י ותמר כלתו ;לדה לו את־פרץ ואת־זדח כל־ב3י יהודה המשה: י■ בני פרץ הברון והמיל: י ובד זדה זמרי ואישן והימן וכלכל ולרע בלם המשה: י ובד כדמי עכר עוכר:שלאל אשר מעל בהרכב: ״ ובד איתן עזריה: « ובד הצרון אשר ןולד־לו את־ורהמאל ואת־רם ואת־כלובי: י ורם הוליד את־עטינדב ועמינדב הוליד את־נהשון נשיא בד יהולה: ף ונחשון הוליד את־שלמאושלמא הוליד את־ בעז: ינ ובעז הוליד את־עובר ועובד הוליד את־ישי: ■נ ואישי הוליד את־בכדו את־אליאב ואבינדב השד ושמעא השלשי: יי נתנאל הרביעי רדי החמישי; טי אצם השישי דויד השביעי'; טיואחיתיהם צרויה ואביגיל'ובני - . . v t “ ג ״ •1 $ ־־ נ ו״• jt ; ív ־־!;־ • jj•• ; •^r ^׳4ל מ״ש, עוית קרי • עלוח כך• צרויך; דברי הימים א כ שפז צרויה אבשי ליואב ועש־ה־אל שלשה: יי ואבירל :לדה את־עמעוא ,ואבי עמ^א יתר הלשממאלי:’"וכלב ?ל חצריון הוליד את־עזובה אשה ואת־קיעות לאלה מיס ;שר ושובב ואדךון: י־ וועטת עזובה גיקח־לו כלב אי*־ אפלת ותלד לו את־חור: נ וחור הוליד את־אורי ואורי הוליד את־בצלאל: « ואחר בא לוצרון אל-בת-מביר אבי 4לעד קוא לקדוח והוא בן־ששים שנק ותלד לו את־שינוב: נ־ ושנוב הוליד את־לאיר ויהי־לו עשרים ושללו' יעריב בארץ הנלעד: ני רקח נשור־ואדם אף־ 'חות לאיר ?ואתם את־קנת ואת־בנותיה ששים ?די 79* אלד, בני מביר א?י־4לעד: ניואחר מות־חצךין ?בלב אפרתה ואשת דוצרון אבק קלד לו את־אשחוד אבי תקוע : ־"!קלו כר־ירחמאל בכור חצרון הבכור 1 רם ויכונה וארן ואצם אחק: ני ותהי אשד, אחרת לירחמאל ושמה 'עטרה היא אם אונם: ם וקלו בני־רם בכור לרהטאל' מעץ המין ועקר: נ" וקלו בנן־אונם m W ובני שטי נדב ואבישור:“ ושם אשת אבישור אביהיל ותלד לו את־אחבן ואת־מולק: ל!?ני נדב סלד יאכלם רמת סלד לא ברם: ל* ובראפלם ישעי ובר ושעי ששן ובר שץ!ן אחלי: לי ובר:דע אחי שמי:וק ויונתן רמת :תר לא בנים: ל־ ובר ;ונתן פלת ודא אלה הל 05 ירתמאל: ליולא־הלה לששן ברם בי אם־בנות ולששן עבד מצרי ושמולרחע: לה ולתן ששן ארת־בתו ל:ךחע עבדו לאשר, קלה 7 את־עתי: לי ועתי הליד את־נתן ונתן הוליד ארת־זבד: ל׳ רבד הוליד את־^ל mi הוליד את-עובד: ל" ועובר הליד את־להוא ולהוא דליה את־עזךק: ל= ועורק חלק את־חלץ וחלץ הליד את־ אלעשה: ־ואלעשה הלק את-קפמי ומקמי הליד את־ שלום: ־■»ושלום חולק את־לקמק ליקמלך, חליי את־ " 1 אלישטע 774 דברי הימים א ג ג אלישמע: ־כובע בלב אהי ורחמאל מישע בכרו הוא אבי־דף ובני ?nght אבי חברון': ־נ ובד חברו! קדח ותפח ורקם ושמע: טי ושמע הליד את־רחם אבי ירקעם ורקם הוליד את־שטי: טי■ ובן־שמי מעון ומעון אבי בית־ צור: ־יועיפהפילגשכלבזילדהאת־חרן ואת־מוצא ואת־נזו וחרךהליד את־נוו: ט■ ובני.יהדי רגם ויותם גגישן ופלט,ועיפה ושעף: ט" פילגש בלב מעכה ילד שבר ואת־תרמה: טסותלהש״עף אבי מדמנה את־שוא אבי מעבנא ואבי נמנא ובת־כלביעכטה:'< אלה היו בד כלב בן־חור בכוראפרתה שובל אבי קרות געקיס: » שלמא אבי בןת־לדס הקף אבי קית־נדר: נ־ דהו בניכם לשובל אבי קהת וערים קראה חצי המנחוח: ננומשפחותקרות יערים התריוהפותי והשמתי והמשרעי מאלך, :צאו הצרעה והאשתאלי: '־י בד שלמאי בית לחם וגטופתי עטרות בית יואב וחצי המנחה הצרעי: " ומשפחות סופרים ישבו "יעבין תרעתים' שמעתים שובתים המה, הקינים הבאים מחמת' אבי בית־רכב: ס ואלה הו בד הדר אשר נולי־־לו בחברון הבכור 1 אמנן לאהינעם היורעאלית שני הדל לאביגיל הכרמלית: נ השלשי לאבשלוכם בן־מעכה בת־תלמי מלך ינשור הרביעי אהדה בן־חנית: נ החמישי שפטיה לאביטל הששילתקעם לעגלה אשתו: י ששהינולד־לובחברון וימלך־שם שבע שדם וששה חדשים ושלשים ושלוש שנה מלך ביןושלם: י ואלה נוילדו־לו בירושלם ¥מעא ושובב ונתן ושלימה ארבעה לבת־שוע בת-עמיאל: ; ולבחר ואלישמג ואליפלט: נוננה תפנ [יפיע: "ואלישמע ואלידע ואליפלט תשעה: ־ כיל בד לדד מלבד בד-פילגשים ותמר אחותם: י ובן־שלמה רחמט אביה בנו אם,א בך לקושפט בך: יורם בנו אהדת בנו יואש בנו: °0 rc*י• • ישניf־’ ■ דנשאי׳י ׳8ייק • אמציהו דברי הימים א ג ד שפח יב אמציהו בנו עזריה בנו יותם בנו: יג אחז בנו חזקיהו בנו מנשה בנו: יי אמון בנו ןאשיהו בנו:® ובנייאשיהו הבכור יוחנן י השני זיהויקיםי השלישי' צז־קיהו הרביעי 8# :• ו?נל להולרןם לכנלהבנו צךק:ה ?נו:1 V?ני למ:ך. אפר שאלועיאל בנו: <״ ומלכירם ופריך, וש?אצר לקמלה הושמע ו?רב:ה: ך ו?נ;פך:ה זרבבל לשמעי 1בךוךבבל ?שלם וחננלהושלטית אחותם: נ וחשבה וצהל ובלבלה וחסללה יושב הסר המש:« ובן־הננלה ולפיה וישעיה ?נ: לפלה ?נ: אלנן_ בני ?בללה, בנל שבניה: ו?נל שמיך, שמעיה ובני שמעיה הטוש רלגאל ובריח ונעריה ושפט ששה: כג ובן־נעריה אליועיני'וחזקיהיועזריקם שלשה: בי ו?נ; אללועיני הורלוהו לאלישיב ופליה לעקוב ללוחנן ולליך, ועננלשבעה: ד« בנל להורה פרץ הבלון לכרמי להור לשובל: נ ולאלה בן־שובלהלידאודלחת רהתהלידאת־אחומי ואת-להר אלה משפחות הצקעתי: י- ואלה אבי עיטם יזרעאל וישמא ויחיש ושמאחתם הצללפוני: יופנואל אבי גרד לעיר״אבי חושה אלה בנל־חור ?כור אפרתה אבי בית לחם: י• ולאשחור אבי הקלע הלו שהי נשים חלאה לנעלי" י לחלה לו נערה את־אחובם לאת־חפר ואת־ת־מדלאת־ האחשתרי אלה בני נערה: יו?נל הלאה צרת לצסר ואתנן:״ mi הוליד את־ענוב ואת־הצ?בה ומשפחת אחךהל בן־יהרם ־ -ללחי לעבץ ?בבה ?אדדמאטוקראה שמו;עבדן לאמה ?;ילדתי בעצב: ■ולקראלעבץלאלהי לשראל לאמיר אם־ם־ןיועב.רבני והרבית את־גבילי,ולוופד• לרך עטי לעשיך מרעה לבלתי ?צבי רבא אלהים אוד אשר שאל:" וכלוב אחי־שוחה הוליד אתלמחיר היא אבי אשתך: י3 ואשתין הוליד את־בלת רפא לאת־פסה (אתתעחןה אבי עיר־נחש אלה אנשי!כדה: יי ומי קני תדויהו <ךי , וצהר y np*. עתניאל 776 דברי הימים א ד עתניאל ויוריד. וכני ערזניאל סתת: •י ומעונתי הוליד את־ VSS אלך, וקנו:«י ובך יחללאל זיף' וךפה ךיר:א ואשייאל: ’י írjprKP .יתר וטרד ועפר ו:לון ותהר את־מרים ואת־ עטי ואת־ישבח אבי אשתמע: "ואשתו היד,דך■, ילדה את-ירדאבי 3ךד ואת־הבראבי שוט לאת־יקותיאל אבי זנוח ואלה בני כת:ה בת־פךעה אשך לקח מרד: -= וכך אשת הודיה אחות נחם אבי קעילה הנדסי ואשתמע המעבתי;יובך שימון אמנון ותה בן־חנן ומלון' ובך :שעי זוחת ובן־זוחת: ס־ בני שלה בן־יהוךה ער אבי לכה ולעדה אבי מרשה ומשפחות בית־עבדת הבץ לבית F־a«: יי דוקים ואנשי כובא ףואש ושרף אשר-בעלו למואב השבי לחם והדברים עתיקים: בנהמה מוצרים לשבי ?טעים תדדה עם־המלך פמלאמתו,ישבו שם: ני בך שמעון נמואל המין:ריב.זרח שאול: ־י שלם בנו מבשם בנו משמע בנו: יי ובני משמע חמואל בנו זכור בנו שמעי בנו: מ ולשמעי בנים ששה עשר ובנות שש ולאחיו אין בנים לבים וכל משפחתם לא הו־מעד־בני :הודה: "!:שבו בבאר־שבע ומולרה והצר שועל: נ0ובבלהה ובעצם ובתולה: ל ובבתואל ובחרמה ובציקלננל* וכבית מרכבות ובחצר סוסים ובבית בראי ובשערים אלה עריהם עד־מלןי דויד: לב וד,צריהם עיטם מען למון ותבן,ועשן ערים המש: לנ,ובל־חצ.ריהם אשר בביבות הערים האלה עד־בעל זאת מושבתם ולתיחשם להם: לי ומשו;ב ו:מלך ויושר, פן־אמננה: לה ויואל ויחוא בך:ושב;ה בן־שריה בן־עשיאל: לי ואלרעיני לעקפה ףשוח:ה ועשה ועדיאל וישימאל ובלח: לי וזיזא בן־שפעי בן־אלון ?ן־הה בן־שמרי בן־שמעי;־,: *-.אלד, הבאים •תת 3בו"6. ותילון קרי. ---- בשמות דברי הימים אדה שפט בשמות נשיאים במשפחותם ובית אבותיהם פרצו לרוב: לט וילכו למבוא’ גרד עד למזרח הניא"לבקש מרעה לצאנם: ־ רמצאו מךעה עמן וטוב והארץ רה™ :יום ועקטתועלהפי מן־חם ה:ע?ים עם לפנלם: סארכאו אלה הכתובים בשמות בימי 1 יחזקיהו מלך־יהודה רבו את־־אהליהם ואודהמעינים אשר נמצאו שמה ויחרימם T T • : - V : V •• T:|T ־״1:-• עד־־היום הזה וישבו תחתיהם בי־מרעה לצאנם שם: «־ ומהם! מן־בני עמלך הלכו להר עעיר אנעים חמע מאות ופלטיה ונעהלח ולפה ועזיאל בנןלעעי פ־אעם: « רפו את־־עאליח הפלטה לעמלק רעבו עי היום והזה: 'ה« ובני ראובן,בבור־לערא־ל כי־הוא הבכור ובהללו לצועי אביו נמרה בביתו לבגי יוסף בר״ב־אד ילא להתיחע לבכרה: נ פי להורה נכר באחיו ולנגיד מטנו לד,?כדה ליוסף < בני ראובן בכור יעדאל סלד יפליא חצרוז וכרמי: י בני יואל שמעיה בנו נוג בנו שמעי בנו: י■ מיכה בנו ראיה בנו בעל בנו: ו בארה בנו אשר הגלה תלנת פלנאסר מלך אשר הוא נשיא לראובני: ז ואחיו למעפהתיו בליהלהע לתלדותם ד־אע לעיאל וזכריהו: "ובלע בןהנוז בן־-עמע ןן־יואל הוא יועזבמנרער הנד" נבו ובעל מעון: ט ולמזרח ישב עד־לבואמדברה למך הנהרי'פרת ‘כי מקניהם רבייבאךץנלעד: ־ובימי עאול ננעו מלחמה עם־ההנראים ויפלו ?;דם רעבו באהליהם על־פל־פני מזרח לנלעד:;» ובני-נך לעדם:ע=י לאלץ הבען״עהסלבה: ־־יואל הראע זעפם המי™ מל ושפט בבען: ־! ואהיהם לבית אבותיהם קיכאל ומעלם ועבע ויורי רעפן ודע ועבר עמה: •י אלה 1 ?נ; אביהלל 3ן-הוף ?ן־יךוה בך?לעד בן־מיכאל 1? W15 לחהו בן־בוז: “ $והי ?ן־עבדיאל בךנו;י ראע לביות rmn קד• אכותס «7י רט־יי הימים א n *מתם: ־"®ים פנלעד כפשן ופכנתיה ופכל-מנלשי שרון על־תיצאות□: יי כלם הוזיח&ו 3ימייותם מלך-יהודה ומימי,:ך93= מלך.ישךאל: " מי־דאושןיונדי וחצי שבט־־מנשד־! מךבני־דדל אנשיכם נשאי מג ן וחרב וךךכי/קשתולמורימלחמהארפעים ואךפעת אלף ושבע־מאות וששים תנאי צבא: יטויעשו מלחמה עם־ ההגריאים ויטור ונפיש ונודב: כ ויעזרו עליהם' דנתנו בידם ההגריאים וביל שעמהם כי לאלהים זעקו' במלחמה ונעתור להם כי־בטחו בו: כא דשבו מקניהם גמליהם המשים אלף וצאן מאתים וחמשים אלף והמורים אלפים לנפש אדם מאה אלף: כבכי־חללים רבים נפלו כי מהאלהים המלחמה ולשבו תחתיהם עד־הגלה: ע ובני הצי שבט מנשח ישבו בארץ מבשן עד־בעל הרמון ושניר והר־חךמוןהמהךבו: כי לאלה ראשי בית־אבותם ועפר דשעיואליאל ועזהיאל דרמיה והורדה ויחדיא4 אנשים גבוהי חלל אנשי שמות ראשים לבית אבדתם: :י וימעלו כאלהי אכו!יהם ולנו אחרי אלהי.עטי־הארץ אשר־השמיד אלהים מפניהם: כי ויער אלחי ישראל את־הוח 1 פול מלך־אשוה ואת־רוח תלנת'פלנסר מלך אשוררנלם לךאוכר ולןדי ולחצי שפט מנשה יביאם לחלה והפור וההא ונהר גוון ער היום הזה: " פני לוי ntihi קהת ומהרי:־״ ופי קהת ענדם'יצהר וחכרון י׳מיאל 5 « ימני עמרם אהו־ן ומשה ומך:ם ומי אהד! נה3 ואכיהוא אלןןזר ואיתמר: ל אלעזר הוליד אוז־פינהם פינחס הליד את־אבישוע: לא ואבישוע הוליד אח־בקי ובקי הוליד את־עזי: לב ועד הוליד את־זרחיה וזרחיה הוליד את־מרלת: לג מריות הוליד את־אמריה ואמר:ך׳ הוליד את־אחיטוב: לדיואחיטובהוליד אודצדוק וצדוק הוליד אח־אחימעץ: לה ואחימעץ הוליד זאת־עןךיה ועזר:ה י דברי הימים א ה ו ע׳ג ועזרה הוליך אתהחנץ: לי ויוה; ץ הוליד את־עזריה דזוא אשר כהן בבות אשר־בנה שלמהביתשלם: לי דולה עזריה את־אמריה ואמריה הוליד את־אהיטומלח ואחיטוב :־ ־: V (T :־ ־ : .AT ־ן:־ ־ : V .(T ״.־ * 1ן ־־־»; • . י הוליד את־צדוק וצדוק הוריד את־ עמם: לם ושלום הוליד את-חלקויה'וחלקי.הףלידאת^^ 0וןגזך:ה הוליד את־קודיה וקזו־לה הוליד את־ותצךק: =» ויהוצדק חלק קרגלות,יתד, את־יהודה ויחשלם מך נבבלנאצר: ו » פני לד.נרשם קהת ושרדי: ־ ואליה rm ©'־ נדשוס לקני ישקעי: ג וקד קלח.עמרם דצהר וחט־ח ועויאיד1: יקד מרדי מחלי ומשי ואלה מיקפה־ת הלוי לאבותיהם: ה לנרשום לקני קנו;חת קנו ומה בנו; י יואח בנו עדו קנו זרח קנו ואתרי קנו: י קד קדרתעטיניב קנו קדח קנו אפיר קנו:" אלקנה קנו ואקיסח קנו [אפיק בנו: ם תחת בנו אוריאל קנו עזיה קנו ושאול קנו:י ובד אלקנה עקשייואהימות: ׳'»אלקנח קנו אלקנה' צופי קנו ונחת קנו: ■־ אליאב קנו ידיחם קנו אלקנה קןו: ע וקנ,י שמואל הקפד ושד.ואקוד,: ייק;' מרדי מהלי <# ??י שמעי קנו עזה בנו:« שמעא קנו חדה קנו עשירי מי: טז ואלה אשר העמיד דויד _על־יךי שיר בית יהרה ממניח הארון: ידהיו משרתים לפני משקן אהל־מועד בשיר עד־בנות שלימה' את־קית והוד, קירושלפדעמדו כמשפטם על-עבודתם: "(אלה'העקרים וקניהם מקד חקחחי חיקן המשורר קן־־יואל קן־־שמואלת־בך־ אלקנה קן-ןלחס קן־אליאל בן־תח: ־בך־דף ?ד אל,קנה קן־קחת tarja; : ־»בן-אלקנד־, קן־יואל קן־ עוך:ך, קן־צפדה: ננקן־תחת קן־אפיר קן־אקוסף 3ן־ קדה: ננקן־וצחך בן־קחת קן־לך בן־וקיראל: ניואפיו אסף ח,עימד על;ימינ1אםף בךקךק:ד,ו פךשמעא:ני.קך מיכאל קן־קעשוה קךמלק:ך,: ני בן-אד.;י קן־זרח ?!־ «י <ך *v v״. nny ?הה: « פן־אייןן 3ךןמה כן־שמנד: ני׳פן־ידוח 3ך נרשם כן־לוי: נ־ ובנן מהרי אהיה□ על־השמאול איתן כן־קישי בך!גכדי ?ךמלוך':ל3ךסעמהבךאמצ:הכן-הלקלה: ל»3ךא?׳צי כך3ני כן־שטר: לנבן;מל׳לי ?ן־ מושן בדמררי בץ־לוי: לג ואחיהם המים נתונים לכל־ גגבודת מש־כץ בית האלהים : ללואהרן ובניו מקטירים על־מזבח העולה ועל־מזבח הקטרת לכל״מלאכתקרש הקרשים ולכפר ׳נלדשלאל ככל אשי־צוה מסהעפה האלהים: 'ל" ואלה כ;י אחין אלונידכנופינדשבנו אכיש־מ כנו: לי כקי כנו,על כנו והחיה 133: * מריות כנו אמריה כנו אחטוב כנו: לח צחק כנו אקימ׳נץ כנו: ל° ואלת מושכותם לטירותם כנבולם לכני אהרן למשפחת הל,״* בי להם היה הגורל! = ו« להם yV T / : — |T - J TT (VT >• * T I: - -J- J * J ?Pwn כארץ להורה ואת־מנרשיח כביבתיה: « ואת־שדה העיר ואת־קצריר, תנו לכלב בן־יפנה: « ולכל אהרן;תנו את־?רי המקלט את-הכרו: ואת־ לכנה ואתלמרשיהואת־וותר ואת־אשחמע ואת־נערשיה: «1את־ח’לז ואת־מנרשיה את־הכיר ואת־מנרשיה: סי ואתךנשןואת־מנרשיה ואת־בית שמש ואת־מנרשיה: <״ וממכה מימן את־נכע(אח־מנרשיה ואת/עלמת ואת־ ?"־שיה ואת־ענתות ואת־מורשיד, כל-עריהם שלש־ עשקה ?יר כמשפחותיהם: =» ולמי קהת הנותרים ממשפחת המטה ממחצית מטה חצי מנשה בגורל ערים עש־ר;" מץלבני גרשום למשפחותם ממטה *:ששבר וממטה אשר וממטה נפתלי וממטה מנשה בבשן ערים שלש עשרה: טח לבני מרדי למשפחותם ממטה ראובן וממטה־גד וממטה זבלה בגורל';נרים שתים עשרוה: מט ויתנו בני־ישראל ללוים את־הערים ואת־מגרשיהם: נחתנו בגורל ממטהשדלהורהוממטה בנן־שמעון כצ׳ל מ'«• ׳ וממטה דברי הימים א ו ז שצא וממטה, ?;י בדמן את הערים ד,אלה אשר־ללדאואתקם ?שמות: נא וממשפחות בני קהת ויהי;נרי גבולם ממטר, אפריים: נב ויתנו להם את־ערי״המקלט את־שכם ואותמגרשיה בהר אפרים ואח־נזר ואר־ד־מגרשיה: T |V T : • V ! *AV V J. •AT : V ) J” : T (V T: • נג ואת־־יממעם ואת־מנרשיה ואת־ביח חדרון ואת־ מהשיה: ני ואת־אילח לאת־־^ל# ואת־נת־רמון ואת־־מגרשיה: נה וממחצית מטה מנשה אתקענר ואת־מגרשיה ואת־בלעם ואת־־מנרשיה למשפחת לבני־קהת הנותרים:ני לבני נרשום ממשפחת חצי מטה מנשה את־נולן בבשן ואת־מנרשיה ואת־עשתרות ואת- : ־ V : V T : W~~ V : T AV T : • . V : Ut T - I1T V מגרשיה: גז וממטה יששכר את־קרש ואת־מגרשיה אתהברת ואת־מנרשיה:m ואת־ראמות ואת־מגרשיהואת־ ענם ואת־מנרשיהננטוממטה אשר את־מישל ואת־מנרשיה T״”.V .־ T |V T *. • V ״ ־ *•V.* T : • V ! )VT T V - T J׳. T ואת־עבדו ואת־מגרשיה: סואת־חוקק ואת־מגרשיה ואת־רהב ואת־מנרשיה: סא וממטה נפתלי את־קדש מלילוא^מנך׳טיהןאת־המו^ואת־מנךשיהואת^קךיתים ואת־מנרשיה: סב לבני מררי הנותרים ממטה ובלון את־רמונו ואת־מגרשיה את־תבור ואת־מגרשיהלטו-ומעבר V •• *• T (V T : • • V : ( T .V T AV T: * * ( להזין ירחו למורה הירדן ממטה ראובן את־בצר במחבר ואת־מגרשיה ואת־־יהצה ואת־מנרשיה: סי ואת־קרמות ואת־מנרשיה ואת־מיפעת וא,־!-מגרשיה:סה וטמטודנד את־ראטוח בגל®־ ואת־מנרעיה'לאת־מרודם ואת־ מנךעזיה! «י ואת־סשבון ואת־מנו־שיר, ואת־נעןלר ואת־ מגרשיה: f» ןל?ד לששלי י!ול? ’®איי FWt אףמנה: ב ובד תולע עזי והפיה ויחיאל רחמי רבשם ושמואל ראשים לבידדאבותם לתולע גיבורי היל ליתלדתם מספרם בימי הדה עשהיבב ושדם־אלף ושש מאות: ־ ו?נל;נד 1 ■íjra;:ל:!וליה מיכאל הנבן־לה ךו?<ל לשיה המשה 3w קף. רא־&יס ראשים כלם: י ועליהם לתלדותם למת אביתם נדודי אבא מלחמהעזלעזיםומהאלף כי״הרכוינעזיםובנים: ה ואחיהם לכל משפחות.יששכר נבורי חילים שמונים ושמנה אלף ל׳תיחשםלכל: ומימן בלע עכר וידיעאל שלשה: ז ובני בלע אאמן ועזי ועזיאל ויו־ימוח ועירי חמשה ראשי מת אבות נמרי חילים והרדחשם עשרים ושללם אלף ושלשים וארבעה: חובני בכר זמירה ויועש ואלי״עור ואל;ועי3: ו״עמריוירמות ואמה וענהות תגלמיז בל־אלה בני בכד: טוהתיחשם לתלדותם ראשי מת אמתם נמרי חיל עשרים־ אלף ומאתים: י ובני ידיעאל ?להן ובר ?להן יע;ש ובדמן ואמר וכנענה מיתזותןשיש ואחישחר: יא כל־אלה בני ידיעאל לראשי האבות נמרי דדלים ש?עד־,הנשר'אלף ומאודם;צאי צבא למלחמד׳: יב ושפם וחפם בני עיר השם בני אחר: יג בני נפתלי יחציאל ־וגוני ויצר ושלום בני בלהה: יי בני משה אשריאל אשר ילדה פילגשו הארמיה ילדה את־מביר ־־ : • **) :־־ STT JV׳T״ •ו ־־ : V ' T : T T • - ,-:1T. . י אבי גלעד: טי ומכיר לקח אשר, לחפים ולשפים ושם אחתו מעכה ושם השני צלפהה ותהיינה לצלפהד בנות: ץ ? ־11־ AT. I ,T I V " ~ f í T ־־ •1 I T 1T.IT>: • T)V ט! ותלד מעכה אשת־־מכירבן ותקרא שמו פרש ושם אחיו שיש ומיו אולם׳ורקם־ י־׳וב י״אולם בדן אלה כני 1 AT : QV.T )” : j V |TT JT V.T T V** *.־י : •*J נלעד בךמכירבך?נשה: -יי ואחיהו המלכה;לדה את־ אישהוד ןאת־אביעור ואת-מחלדת: י־ דהיו 9' שמידע אחין ושכם ולקחי ואניעם: נ ובצי אפרים שותלה וברד בנו ותחת בינו ואלעדה בנו ותהה בנו: כא וזבד בנו ושותלה בנו ועזר־ ואלעד והרגום אנשי־נת הנולדים : . - : ) . : v : VJV : ■יד׳ T - : •״ - - ן J• T בארץ כי ירהו לקהת את־־מקניהם: כב ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבאו אחיו לנחמו: כג רבא אל־ אשתו וההר ותלד בן ויקרא את־שמו'בר;עה'כי ?רעה ןזיתה ?ביתו: ־י 1?הו שארה -9?ן אח־בית־חותן יעי׳* y פגול נאתסה, החחחוז דברי הימים א ז וי שצג ד&חתון ואת־חעליוןואת אזן שארה:«־ ורפח בנו ויעיף ותלח ?נו ותחן ?נו; « לעדן בנו עמיהוד ?נו אלישמע ?נו; ם נון ?נו יהושע בנו: ני־ ואהזתם וטשמחם בית אל ו?נתה ולטורח נערן ולמערב ניר ובנתיה ושכם ומתיה עד־עיך, ובנתיה:« ועל־ירי ?{;־?נשה בית־שאן ובנתיח 0ענךו?נתיהמדו ו?0תיהךור1?נותיה?אלה;שבו מי יוסף ?!:ישראל נ ל ?.5; אשר ;מנך, השוד, וישוי ובריעה ושיח אחותם: ל« ובני מ-יעה חבר וטלכיאל הוא אבי ?חות: * וחבר חוליה ארדיפלט ואת־שומר ואת־חותם ואת שועא אחותם: לגובני יפלט פםך ובמהל ועשות אלה ?ני_י?ל!ט: לי1?2; שמר אחי,"־והנה ידזבהואו־ם! לי■ ובן־הלם אךיו צופח המנע ושלש ועמל; לי בנן צופה טוח ןדוךנפר ושועל וברי ד?רדר: ל׳ בצר והוד ושטא ושלשה ו:תרן ו?ארא: לי׳ ו?נ; ;תר יפנה 1??פה ואלא: ל־ ו?נ: עלא ארח וחניאל ורציא: ם כל־אלה בי־אשר ראשיבית־האבות ?הורים נמרי חילים ראשי הנשיאים והתי״לשם ?צבא ?מלחמה מספרם .עשרים וששה אלף: ח א וברמן הוליד את־בלע בכדו אשכל השני ואדורח השלישי: ב נוחה'הרביש ורפא החמישי: ג ויהל בדם לבלע אדר ןגרא ואביקד: י ואבישוע ונעמן; ואהוד!: ה וגרא ושפופ ן וחורם:! ואלה בני אחוד אלה הם ראשי אבות לןושבי'ג'בע ויגלום אל־מנחת: יונעמץ ואחיה וגרא הוא הגלם והוליד את־עזא ואת־־אחיחד: ח ושחדים הוליד בשדה מואב מץ־שלחו'אתם חושים ואת־בערא נשיו: ט ויולד מץ־חדש אשתו את־יובב ואת־צביא' ואת־מישא ואת־מלבם: י׳ ואת־יעוץ׳ואת־שמא ואת־מרמח אלה בניו ראשי אמת:•* ומחשים הוליד את־אביטוב ואת־ אלפ־על: ינ'ו?ד אלפעל:ע'בר ומשעם ושמד הוא בנה נ?*ל ?'׳» . 0־m נך, יתיר ר . וחנה נך. נדל׳ת «'ש • אר־ 764 דברי הימים א ה פז את־אונו ואת־לד ובנתיך,: יגובריעהו^מע המה לאעזי האבות לרשבי אלון המה הבריחו ארדיושבי גרת: יי' ואחיו ששק דרמות: טי וובדיה וערד ועדר: » ומיכאל לשפה ויוחא בני כריעה:- וזכתה ומשלם הןקמחבר: י״וישמרי דזליאדר דובב בני אלפעל: ■ט ויקים וזכרי וזבת: ־ואליעיני וצלוך ואליאל: נא ועתה וכלא:!־׳ ושמרת «י שמזני: « דשן! ;?=ר־אלי8ל: ־ג ןעבדו! וזכרי וחנ ן: כי וחנניה ועילם וענתתיה: כה ויפדיה ופניאל כרששק: =יושמשל' ושחתה ועתליך!י: ל ויורשי,ה ואלה וזכרי בני ירחם: נ" אלה ראשי אבות לתלדותם ראשים אלה :שבו ביךושלם: = !כגבעון:שבו אבי גבעון ושם, אשתו מעכה: ל ובנו הבכור עברו! :צור וקיש ובעל ונדב:* ונדוד ואתו וזבד: -נ ומקלות, הוליד ׳את־שמאה ואף דמך, נגת אחיהם:שבו כיחשלם עם: אחיהם: לי ונר הוליד את־קיש וקיש הוליד את־שאול ושאול הוליד את־יהונתן ואת־מלכי־שוע ואת־אבינדב ואה־אשבעל: לי ובךיהונתן מריב בעל ומריב בעה הוליד;את-מיבה: ליי ובנלמיכח m ימלל ותארע ואחז: לי ואחו הוליד את־יהועדה והועדה הוליד את־עלמת ואת־עזמות ואיחמרי וזמרי הוליד את־מוצא: ל■ ומוצא הוליך את־בנעא רפה בנו אלעשה בנו אצל בנו: לח ולאצל ששה בנים ואלה שמותם עותקםובכרו דשמלאל ושעריד, קנכתה,והנן כל־אלה כני אציל: לם ובד ?שק אחיו אולם בכרו לעוש השני ואליפלט השלישי: ם ויהיו בני־אולם אנשים נבורי־חיל דרכי קשת ומרבים בניט׳ובדיבניט מאח המשיט כל-אלה מכני בנלמן: ט א• וכל־ישראל דתהשו הנם כתובים על־ספר מלבי ןשראל והודה תלו לבכל'במעלם: נ היושבים הראשנים אשר &$ר0= ’שלאל חבךגים ו^ואל קרי. «תח נסי־פ- חלויס דברי הימים א ט שצג הלוים והנתינים: = ובית|לנם,’*13 מךב;י יהוךהוטן־ ?ד ??,ימן ומך??: אפרלם ומנשי,: י עותי בן־עמיהור בך עמך בן־אמרי ?ך??'ימך??ל פרץ ?ךלהודה: ממך ישילוני עשי-, מכור ובנץ: י 1מך?נל .זרי ישאל ואייים שש־מאות ותשעים: י ומן־??' בנימן סלוא בך משלט ?ךהוחיה בן־יפנאי: " !ימיה ?ן־יררנם [אלי 3ךע!ל בן־טבךי ומעולם בן־שפטלי בן־רעואל בן־לבנלה: פ ואייך,□ ליולדו□ ישע מאות וימשים ושעוד, כל־אלה אנשים ראשי אבות לבית אבייה□ : - ומן־יכינים [רעיי ויךלריב ר=ןך:* ועורלה בן־חלקה ?!־משלט בן־צדוק, בן־מריות ?ן־אהיטוב ??לי ביה יאליי□: ינ וערלי בן־לרים בן־פשיור בן־מלכלי ומעשי בןך1מא,ל 3ן־ליורד,3ן־משלם ?ן־משלמית 3ך אמר:-! ואתיים ראשים לבית א?וך!ם אלף ושבע מאות וששים ?בורי ילל מלא?ת עבודת בית־יהאליים! יי ומך י,לרם שמעלה בן־ישוב בן־עןמקם בן־ישביך, טן־בנל מרך: ־י ובקבקרדורש וגלל ומינלי בן־מיכא ?ן־ום־י בן־אסף:” !ÜW ?!־שמעלי בן־ולל בללחתון יבל™ בן־אסא בן־אלקנה תיושב ביצרי ?סופתי: יי ד,שוערים שלום ועקוב וסלמון ואיימן ואתיים שלום הראש: יי׳ ועד־יני ?שיערי יטלןי מוריי ימי ישעריס למתנות $ני לוי: יט ושלום בךקולא בן־אמסף בן־קירח ואחיו לבית־אביו הפןרחים % ?לאכת העבדה שמרי הספים לאהל ואבריהםעל־מלונה יהוד, שמרי המבוא: טופינקה בךאלעור נגיר היה ?גליהם לפנים ירוהו ?נמו: כאןכר:ה בץ משלכדה שער פתח לאהל מועד: כב כלם הברורים לשערים בספים מאתים ושנים עשר דמי ביצריים יילישם ימה לפר דויד ושמואל ■לד^י באמונתם: « וים ובניהם !!ל־יש^לים ל?ית־;י1י לבית האל,ל למשמרות: כי לארבע רוחות יהיו השערים מזרח ימה צפונה ונגבה ן כה ואחיהם בדוצריהם 'לבוא לשבעת המים מעת אל־עת עם־אלה: ״ כי באמונה המה ארבעת נבדי השערים הם הלוים והיו על־הלשכות ועל־האוצרות בית האלהים: מ וסביבות בית־האלהים ילינו כי־עליהם משמרת והם על־המפתח ולבקר לבקר: A• T • ;־ •• .V V : • JV : ־ יי• - . •״V ־ : ־־. V J | - ן V ן כח ומהם על־בלי העברה כי במספר .יביאום ובמספר יוציאום: כטומהם ממנים על ־הבלים ועל כל־בליהקדש ועל־הסלת והיין והשמן והלבונה והבשמים:'ל'ומרבני הבחנים ריקהי המרקחת ’לבשמים:"לא ומתתיה מך קלרם הוא הבכור''לעלם הקרחי באמונה על rima קלובותים:ל־ומךו?רה?ןר,0י?ון־אדויהםעל-<דוםקט?ר?ת להכין עבת עבת: לב ואלד־, המשדחם ראעי אבות ללרם בלשכת פטירים בי־יומם ולילה עליהם במלאכה,: -ן :••ע. 17 : -Q< : •ן T,:rr )T :־ •• t ; - vV ־ד! לי אלה ראעי האבות ללהט לתלדותם לאשים אלה :עט ביחשלם: ל" ו?נמגון .יעבו אבי־נמגון יעאל ושם אשתו מעכה: לי ובנו הבכור עבדון וצור ומיע ובעל ונר ונדב: ל׳ ונחר ואלויו וזבחה ומקלות: ל" ומקלות הוליד את-עעאם,ואף־חם,ננך אחיהם:עבו ביו־ועלם עם־אחיהם: לטונר הוליד את־קיש וקיש הוליד את־ שאול ושאול הוליד את־יחונתן ואת־מלכי־שוע ואת־ אבינדביואת־אעבעל: ־ובן־יהונתן מריב ?על י י9ד מ3ל הוליד את־טיקה: ־אובר מיכה פיתן ומלך ותקרע: מב ואחז הוליד את־״יערה רעדה הוליד את־עלמת ואת־ עזמות ואת־זמרי וזמרי הוליד את־מוצא: מג ומוצא הוליד את־מעא ?רפיה בנו אלעעדה בנו אצל בנו: ־־י ולאצל עעה בנים ואלה עמותם עזחקם 1 בכרו ולעמעאי' ועעריה!עבחה וחנן אלה ?גי אצל: י א ופלשתים נלחמו בישראל וי נם איש־ישראל מפני j•• : • ••ן •:־*״• Ty onioe . rrnei דוג׳ דברי הימים א י יא שצד פלשתים ויפלו חללים בהר נלב?ג: בויךבקו פלשתים אחרי שאול ואחרי בניו ויכו פלשתים אח־יונתז ואת- ו:־*•׳• k T : -|:־**ATT J V Ist T I V • y • : J < אבינדב ואת־מלבי־שוע בני שאול: ג ותכבד המלחמה :־ •ן 7דל ;VI ־ : • I T J•• : - V ־־*:־> - • : T T על־שאול ולמצאהו הטורים בקשת מחל מךהיורים: י ולאמו־ שאול אל־נשא כליו שלף חךב1! 1 ידקרני בת פן־יבאו הערלים האלה והתעללו״בי ולא אבה נשא כליו בי הא מאד_רייפןח שאול את־החרב ויפל ?!ליה: י־ וירא נשא־כליו כי־מת שאול ויפל נם־־חוא על־החרב ־7<: ••I ־ VT •י . ”j A T J -ן ל - - WV וימת: ו וימת שאול ושלשת בניו וכל־ביתו יחדו מתו: ־T׳ ונבורי העלים עשהאל, אחי יואב אלחנן בן־דורו מבית לחם: נ• שטות הרהורי חלץ הפלוני: כי׳עירא בן־ערןש הועקועיאביעור הענתותי: סבכי החשתי ׳נילי האחוחתלמד־י הנטפדתי חלרבךבענהלגטופתי: ל«א״י ?ז:ד3י«מי» ?ע m בניההפהפתני: לב חורי מנחלי נעש אביאל העךביזי • ל; עזמות הבחרומי אל:חבא השעלבנן: לי בני השם חנווני';ונתן בן־שנה ההחף: ליאעאט בן־שכך ההרה: אליפלבן־אור: ליחפרהמכרתי אחיה הפלגן: לי חברו הבהמלי נערי בן־אובי: לי יואל י אח: 3ו!| ?׳?לד ?י הנהי: ל־־צלק,העמוני נחרי הברתי נשא כלי יואב ?ד צרויה: מ עירא היתרי גרב היתרי: מא אוריה החתי זבד בן־אחלי:« עדינא בן־שיזא הראובני האש לראומי ועליוישלשים':־נחנן בן-ט?כה הושפטהטמי: ־ייעהא העשתהע שמע וישאל בג: חותם העדעיי • «׳זד?8ל בן־שמהי וירדא אחיו התיצי: ־י אליאל המלווים דריבי ויושרה בנן אלנעם ויתמה והמואס: =! אליאל ועובר ויעעזיאל המציביה: ואלה' הבאים אל-דויר ץיציקלג נצה,עצור ??5: ולז np . נ«*ל Sm . p*a קי,. שאול שאול בן־רןיש והטה כעורים ערי המלחמדה: ננעקי ל,שת מלמירם ומשטאלים באבנים ובחצים ב5ןשת מאחי שאול מבנלמן: נ הראש אחיעור ויואש בני העמעה הנבלגתי ויזואל ופלט בני עוטות וברכה ולהוא הענתתי: י רשמעיה הנבעוני נברר בשלשים ועל־השלשים רךמיך, ויחויאל הוחלדוובד הגדרתי: ה אלעוזי וירימות ובעליה ושמריהו ושפטיהו החרופי: ו אלקנז־י. וישיהו ועזראל ויושר וישבעם הקרחים: ז ויועאלה וזבדיה בני יריהם מךהנךור: ח ומךהנדי נבדלו אל־דויד למצד מהברה גברי החיל אנשי צבא למלחמה ערבי צנדה ורמה"ופני אריה פניהם וכצבאים על־ההרים למהר עזר הראש עבדיה ־ השני' אליאב השלישי: י משמנה הרביעי ירמיה החמשי:י« עתי הששי אליאל השביעי: •כ לוחנן השמיני אאבד התשיעי: •נ ירמיהו העשירי טכבניעשתי עשיר: -י אלה מבני־נרראשי הצבא אחד למאי׳ היןטן,’וה!?דיל לאלף: ־י אלו־. הכם אשר "עברו את־הלךדן בחלש דךאשוץ והוא ממלא על־כלץדיתיו הבריחו את־כל־ העמקים למזרחי ולמערב: טי ויבאו מן־בני בנימז ויהודה עד־למצך לדויד: יי ויצא דויד לפניהם העץ ויאמר להם אם־לשלום באתם אלי לעזרני יהידדלי עליכם לבב • : T T ״.-> ••ן־ # t I :•*» * •ן : V ץ •5 :־• ־• ' 9 •* VT ליחד ואם־לרמותני לצרי בלא חמם בכפי ירא אלהי : > T T-----v:0 V,•• *•׳>... אבוודנו רובה: •ח ורוח לבשה את־עמשי ראש השלושים לץ דויד [עלץ בן־:שי שאם! שאם לץ ושלום לעזרך כי עזרה אלהיד ויקבלם דויד ויתנם בראשי הנדוד: V J :1T-: V״ :v ••־י׳ I •:־T J•',: I ־ י ־• : •• . : r• T ־:1 « יט וממנשה נפלו על־דויד בבאו עם־פלשתים "על־שאול למלחמה ולא עזרם כי בעצה שלחהו יסרני פלשתים - tíJ : (T T :־Tr» U• . A*.T, ״ : \ . ••> : • : •S ן לאמיר בראשינו ופול אל־אדניו שאול: כ בלכתו אל־ ציקלג נפלו עליו 1 ממנ&ה עדנה ויוזבד וידיעאל ומיכאל ויוזבד ואליהוא וצלתי ראשי האלפים אשר למנשר־: || V T 1 |T r* T AT : • : < V:|V T T :■( • : ־־ IV ויזי*ל ברי. החריפי קרי. גדותיו np . השלישים p־'. והטה שצו דברי הימים א יב בא והמה שרו עם־דויד על־דעדוד בי־גבורי bv כלם ויהיו שירים*בצבא; כב כילעת־יום ביום יבאועל־דויד לעןרו עד-למדונה נחל ?מעה אלדים: «ן% מידי ראשי החלוץ לצ?א ?.אועל־חיד דוברונה להסב סלסה שאול אליו כפי יהוה: כי בני יהודה נשאי צנה ורימה ששת אלפים ושמונה מאות חלוצי צבא: כה מךבני שמעון נבורי חלל לצבא שבעת אלפים ומאח: מ מך בני הלד ארבעת אלפים ושש מאות'; כז ויהוידע הנגיד לאהרן ועמו שלשת"אלפים ושבעי מאות: בח וצדוק נער עור חיל ובירדאביו שרים עשרים ושדם:'נט׳וסן־פני כדמן אחי שאול שלשת אלפים ועד־הנה מרביתם שמרים משמרת מתשאול': ל״ומן־בנ: אפחם עשרים אלף ושמונה מאוח נמרי דויל אנשי שמות למת אמתם: יא׳ומהצי מטה מנשה שמונה עשר אלף אשר נלמכשימות לבוא להמליך את־רויד: לב ומבני יששכר יורעי מנת לעתים'לדעת מה־לעשה.ישראל'ראשיהם מאתים וכל־ אחיהם על־פיהם: לי מ!כלוןף?אי צבא ערכימילתמה??^' ?לי מלחמה סמשים אלף ולעררכלאילבולב: ליומנפתלי שרים אלף ןעמהם מננה וחנית שלשים וש?עה אלף: להוטךהזיני ערכי מלחמה עשריס־ושמונה אלף ושש מאות: לו ומא*טר,יוצאי צבא לעיןי מלחמה אךבעים אלף: ל■ ומעבר ל:ךךן מן־הו־אובני ותו-י וחצי 1 שבט מנשת בכל ?לי ?בא מלחמה!?.?יליט m • ל" ?ל־אלה אןעך מלחמה ?נדתי מערכה כלבב שלם באוחכרוןה להמליך את־דרד על-כל־ושראל ונפבל־ שרית לשראל לב אחד להמליך את־דויד: לי־ רהירשם עם־ךייד:מים שלושה אכלים ושוחים כי־רכינו לרם אחיהם: ־ונם רר,רומם־אליהם ?תלששכר הבלון ונפעל' מביאים לדום בהמורים ובנמלים ובפרדים 1 792 דברי הימים א י יב יג ובברך מאבל-קטח דבלים וצטקים רץ eh?!! ובקר וצאן לרב כי שבחה בלקוראל: יג» ויועץ דרך עם־שרי האלפיםוהמאות לבל־נניד: נ ויאמר דויד לבלו קהל _לשראל אב־עליכם טוב ומך והווה אלהינו נפרצה נשלחה על־אחינו הנשארים בבל אךצות ישראל ועמהם הבתים והלרם בערי מנרשיהם ויקבצו אלינו: נ ונסבה את־ארון אלהיט אלינו כי-לא ךרשנהו בימי שאול: יראמרו כל־הקהל לעשות בן כי־ישך הדבר בעקיכל־העם: ה וקלל דרך את־בל־ ושראל מן־שיחור מצרוסועד־לבוא חמת להביא אתאמן האלהים מקרות ו״ערי=: י ויעל דרך ובל־ושראל בעלתה אל־קרות וערים אשר ליהודה להעלות משם את ארון האלהים 1 יהוה יושב הכרובים אשר־נקרא 0ןם:! ררביבו את־ארון האלהים״על־ענלה חדשה מבית אבינלב מיא ואךדו נך1ןם בענלך,: י׳ והרד וכל־ושראל משחקים לעני האלהים בבל־עו ובשירים ובכנרות ובנבלים ובתפים ובמצלתם ובהצצרות: «רבאו עד־ נין ?ידן וישלח ץזא את־:דולאחז את־האחןכי שמטו הבקר: י רהר־אף וחוח בעוא רבת על אשר־שלח ידו על־ד,ארון רמת שם' לפנן אלהים: •» רדורילךויד• כי־פרץ יהוד, פרץ בעוא ויקרא למקום התא פלץעוא ננד תום הזך,:יב ריראחיד את־האלהים בלם ההוא לאמרהיך אביא אלי את אתן האלהים I ץןלא־הםיד דויד את־ הארון אלד, אל-עיר וירד רטהו אל־בית־עבד אדם לנתי: י־ רשם ארון האלהיסעם־בית עבד אדם בביתו שלשה חדשים ויברך יתד, את־בית עיכד-ארס 'ואת־ בל-אשר-לו: . יד <ו!שלח תרם מלך־צד מלאכים אל־דדדועצי אך!ים [הרשי קיר וחדשי עצים לכנות לו בות: נ ר דע תדס קרי. חייך דבריי הימים א יד פו שצז דויד סך־קכינו :הוד, למלך-זלדשראל כי־ןשאת למ!נליז מלטתו בעטר _עסו :שראל : נ וקח דויד ?נוד נשים ביחשלם''ויולד דויד עוד פנים ובנות: י ואלה שמוות הילודים אשר הידלו ביחשלם שטו2 ושובב נתן ושלמה: י. דבחר ואלישגע ואלפלט: י ונגה ונפג דפייג: מאלישמע ובעלידע ואליפלט: ח וישמעו פלשתים כי־ נמשח דויד למלךעל־כל־:שךאל ויעלו כל־פלשתיכם לבקש את־דויד וישמע דויד ויצא לפניהם: ט ופלשתים באו ויפשטו בעמק ,רפאים: ׳'ויראלי דויד באלהים לאמה ד,אעלה על־פלשקיים ונתתם טדי ויאמר לו .יה,וה עלהיוסתתים טהך: יאדעלן ןבעל-ןרצים דכם שם רדד ויאמר דויד פהן האלהים את־אייבי ?:לי כפרץ מים על־כץקראו שם־המקום ההוא בעל פרצים: יבויעובדשם את־אלריהם ויאמר דויד וישךפויבאש: יג ויסיפו עוד פלשתים ויפשטו בעמק: יי וישאל >עוד דויד באלהים דאמר לו האליהים לא תעלה'אחריהם הסב מעליהם ובאת להם ממול הבנאים: ־י ויהי כשמעל את־קויל הצעדה בראשי׳ הבנאים אז תצא במלחמה ?'" :צא האלהים לפניך להבות את־מחנה פלשתים: ־■ ויעש דויד באשר צורו קאלהים דט את־מלונד׳ פלשתים מנמנון ועד-נורה: יידצא שם־דדד בבל-האךצותדהוך׳ נתן את־פחדו על־כל־הנדם: ' יטו» דעש־לו בתים בעיר רדד רבן מקום לארון האלה,ים ויט־לו אהל: נ או אמר דויד לא לשאת, את־ ארון האלהים בי אם־הלדם בידכם 1 בחר להוד, לשאת את־ארון האלהים ולשרתו ?נד־עולם: נ1-קתל ייי אי]" כלדשו־אל אל־יתשלם להעלות את־ארון יהוה אל־ מקומו אשר־הכין לו:ידאם'ף דויד את־מי ?!הח ואת־ ר,לדם: י• לבל קהת ?וריאל ד,שר [אחיו מאה השרים! י׳ רבני 794 דברי הימים א טו י לבני מררי עשיה השר ואחיו מאתים ועשירים: ז לבני " : JT T. A* T : V ־ T IT V : T .-׳׳• : •• : •1 . • : ••I נרשם יואל השר ואחיו מאה ושלשים: ה לבני אליצפן שמעיה השר ואחיו מאתים 7 ט לבני'חברון אליאל השר : ־ :~T( ־ I ; A : V * . •IT T 4 jTV: vT :־•־ ־ ״,'( ־ T) ואחיו שמונים: י לבני עזיאל עמינדב השר ואחיו מאה ושנים זעש'ר: יא ויקרא דויד לצדוק ולאמתך הבחנים וללוע לאוריאל עשיה"ויואל'שמעיה ואליאל ועמינדב: : ־1:•־ J | .* ”> :־ J•* : T T : ־ : V: V T * ״) : ~ *ITTV יב ויאמר להם אתם ראשי האבות לאים התקדשו אתם ואהיבם jmmaÜbm 'יהוו־? ארד,י ישראל אלהכינותי א: יג בי למבראשונזה לא אתם פרץ יהודה אלהינו בנו בי־לא דלשנהו במשפט: יי ויתקדשו הבחנים והלוים להעלות את־ארון יהוה אלהי וקו:ראל:• W’i בני־הלףם את ארון האלהים כאשר צוד, משה 3ךבר יהוה בכתפם במטות עליהם: ט! ויאמר דויד לשרי : T״ . • : « .T ־ , IV . ־J”T • •T V J הלוים להעמיד את־אחיהם המשרדים בכלי־שיר נבלים וכנדותיומצלתים משמיעים להרים־בקול לשימהדה: יי ויעמידו הלוים את הימן בן־יואל ומן־אדויו אסף בן־ בךב:הו ומךמי מרדי אחיהם איתןבן־רןושיהו: יחן־עמהם אחיהם המאנים זכריהו 3! רעויאל ־ושמיךמות ויחיאל 1 ועני אליאב ובניהו ומעשיהו ומתתיהו ואליפלהו ומקניהו : • :TT : T • V -ן;- י• יי ־ • V:| V T I ». : - ־ : |-T ועבד אדם ויעיאל השוערים: יט והמשרדים הימן אסף ואיתן במצלתים נחשת להשמיע: כ וזכרית ועזיאיה ושמ״רמות ויחיאל ועני ואליאב ו0עש;חו ובניהו 3?בלים על־עלקוות: סיומתרדהו ואליפלהו ומקרהו ועבד אדם ויעיאל ועוזיהו במדות על־השמינית לנצח: כב ובנניהו •ן • -1:־־־:vr׳ : • • ץ־ :־־:,״) :-״״|- : ־:ז־׳ו שר־הלדם במשא יסד במשא בי מבין הוא: כ־ וברכיה ואלונה שערים לארון: ני ושברחו רושפט ו?תנאל ועמשי וזכריהו וברחו ואליעזר הברגים מלוצצריכם בחצצרות לפראו־ון האלהיס ועבד אדם וירדה שעדים לארון: ני^י דויד ןוקר לשראל ושרי האלפים להלכים להעלות «י׳ ם״ש. יתיר זד . את ובדי חיטים א טו טז שצח את-ארון ברית־יהוד. מךביתעבד־אךם בשכחה: ני וידו ןעור קאלהים את־הלוים נ«אי אמ1 ?דידייר■ m* שבעד,־פרים ושבעה אילים: ני וחיד מכךבל 1 ?מעיל בוץ ובל-דלרם הנשאים את-האיח!קודרים י?™ העזר המשא המעוררים ועל־דויך אפוד בך: נח וכל־ .ישראל מעלים את־ארוץ'ברית־יהוה'בתחעדה ובקול שופר ובחצצרות ובמצלתים משמעים ב;נבלים וכנך־ות: כט ויהי ארון בריתץזץה בא עד־עיר דויד ומיכל'בת־ שאול נשקפה! בעד החליזנסרא i&m דויד 9ר3ןד ומשחק!הבז לו בלבה: י טז א רביאו את-יארך האלהים רצינו אתי בתוך האהל אשר נטך,-לו זיוידרקריט עלות ושלמים לפניהאלהים: נ ויכל הרה מהעלות העלך, זהשלטם ויברך את-העם בשם יטה: נ ויחלק לבל־איש.ישראל מא;ש ועד־אשת לאישיבכר־לדונם לאשפה ואשישד־,: ירתן לבני אךון יהוד, מן־הלרם משרתים ולהזכיר ולהורות ולה,לל ליהוה אלהי■.ישראל: יי אסף הראש ומשנהו ןכך;ךת ,י׳ניאל ושמיהמות רחיאל ימתת:ך, ואליאב ובניהו לעבר ארם וייעיאל בכלי נבלים ובכנרות ואסף במצלתים משמי_ע: ייבניזהו׳ויחזיאל' הבהניס בהצצרות'המיר ל?נ; ארון ברית־האלהים: י ביום ההוא אז נתן דויד בראש להיות ליהודה ביר־אסף ואחיו: ח הורו ליהודה קראו יבשמו הוריעו בעמים עלילתיו: פ שירו לו!טררלו שיהו בכל־ נפלאתיו’: ’'רתהללו״בשם' קד* ישמח לב בבקשי יהוה: י»ךךש1 יהוד, !עזו בקשו פרו המיר: ינוברו נפלאתיז אשרזעשד,’מ'פתיו ומשפטי־פיהמנורע ושייאל עבדו בני יעקב בחיריו: •י הואיהוה אלריני בכל־תאוץ משפטיו: « זכרו לעולם בריתו דבר צזך לאלף ךור: « אשר פרת את־אברהם ושבקנתו לטרק:<< דעמידה p rapm ליעק? ל:עקב להק לישראל ברית עולם: "לאטד לוי אתן אךץ־בנען חבלגהלהבם:« בהיותבם מתי מספד במעט וגרים בה: כ ויתהלכו מגדי אל־גוי ומממלכה אל־עם • * י ”I % * * ” ל ('T ; * • V tJ י־ע —1 בל־האךץ ביטח מיום־אל־יום ישועתו: כדספרובנויט את־במויו בבל־העמינם נפלאתיו: יכה בי :הול להורת ומהלל מאה ונורא הוא על־בל־אלהים: ני בי בל־יאלתי העמים אלילים דהוך■ שמיםיעשדה: ניהלה וההר לפניו לגו לחדיר׳ במקמו:2״ הבו לןהוה משפחות עמים הכו ליהוה בכוד ועז: ־־ הכו ליהוד, בבור שמו שאו מנחה, ובאו לפניו השתחוו ליחווד בהדלח־קדש: ל חילו מלפניו בל־הארץ אף־תבון חבל בל־תטוט: ל» ישמחו ד,שמ:ם לחנל הארץ!:אמדו בווים יהוד, מלך: לב.ידעם ד,:ם ומלואו.:עלץ השדה ובל־אשה־בו: לי אז יתנו עצי היער מלפנל להודה בי־בא לשפוט אתרהאהץ: לי הודו ליהוד, בי טוב'בי לעולם חבהו: ליי ואמרו הושיענו אלד,י :שענו וקבצנו והצילנו מן־הנדם להודות לשם קו־שך להשתבח בתר,לתך: לי ברוך יהודה אלפי:שהאל מד העולם ועד־העלם!;אמדו בל־העט אמן.והלל ליהודי: לירעוכ-שפלפני ארון בךת״״ה לאסף ולאחיו לשית לפג: הארון תמיד לדבר־לום ביומו: ליי ועבד אדם ואהיהם ששים ושמונדה !עבד אדם בלידיתון!!־ויסדה לשערים: ל= ואת 1 צדוק הבה! ואחיו הברניםלפג: משבן יהוד, בבמה אשר בגבעון: ־ להעלות עלות ל:הוה.על־ מן3ח העלה תמיד לבקר ולערב ולכל-הבתוב בתורת הדה אשר צדה _עלץשראל: מא ועמהם הימן וידותון ושאר הברורים אשר נקבו' בשמות להודות ליהה כי לעולם הפרד: מביועמהם הימן' ויחתון סצצרות ומצלתיס r°p ג׳'ק• י י י למשמיעים' דברי הימים א טז מ שצט למשמיעים וכלי עיר דואליים ובני וחמן לסער: « וילבו כל־העם איש לביתו דפים דויד לברק את־ביתו: ין א דדי כאשך:עזב דויד בביתו ויאמר דויד אל-נתן הנביא הנה אנכי יושב בבית הארזים וארון ברית־יהוה תחת ידידות : ב ויאמר נתז'אל־ךויד כל אשר בלבבך עשה כי האלהים עמך: ג ויהי בלילה ההוא ויהי י דבר אלהיט אל־נתן לאטד: י לך ואמדת אל־דויד עבדי כה אמר להוד, לא־אתדה תבנדדלי הכית לשבת: י■' כי לא :שכתי כביתמן־היום אשר העליתי את־לשראל עד היום הזה ואהיה מאהל אל־אהל וממשבז:V בכל אשר-התהלכתי בכל־לשראל הלבד דברתי את־אלד שפטי .ישראל אשר צרתי לרעות את־עמי לאמיר למה'לא-בניתם ליי בית אחלם: י ועתל כל תאמר לעבדי לדויד כיו אמר יעה ?כאות אני לקחתיקמקלנול מן־אחריהצאץ לללוח נגה על עמי ישראל: " ואהה עמק בבילאשר הלכת ואט-ית את־כל־אויביק מפרק ועשיתי לק שם ?שם לגדולים אשר ?ארץ: ־ ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיהו ושבן תחתיו ולאותן עודולא־יוםיפו בנל-עולל לכלתו כאשר בראשונה: י ולמימים אשר צרתי שפטים על־עמי ישראליויהכנעתי את־פל־אויביק ואנו־ לק ובית ל?3ר־לק לרוק,: *והלה כי-מלאו לטיק ללכת עם־אבתיק והקימותי את־זתנק אחליק אשר לרלת ??ליק והבינותי את־מלכותו: י־ זרוא ימד־לי בית ו?נ?תי אוהבסאו ער: עולם: ע אני אלה,־לו לאב והוא להלה־לי לכן וחפקי לא־אסירמעטו כאשר לסירותי מאשר הלה לפנלק: יי והעמדתיהו כביתי ובמלכותי עד־העולם ובטאו יהיה נכון עד־עולם: טי ?כל מימים ריאלי׳ י??ל הסיח ליידי כן ה^ה נתן אל־דלד: ®ולבא למלק דוה ולשב ל?נ; לדגל ויאמר מי־אני לעל אללים ומי 3ילי כי לביאתני 798 דברי הימים א יז עד־הלם: יז!תקטן זאת בעיניך אלהיט ותדבר על־בירר עבדך' למרחוק וראיתני כתור"האדם'המעלה יהוד־־, אלהיט: יחמדדיוסיף עוד דויד אליך לכבוד את־עבדך ואתה את־ע?נךך :דעת :Vיהוד, "בעבור עבדך וכל5ך ^עזיתאת כל־הנדולה הזאת להודיע את״כל־הגדלות: י מי■ foW re אלפים זילפדיריל אער־שמעני באןנ;»:־» ומי ?עך־לש־אל נוי אחד בארץ אשד הלך האלהים לפדות לו,עם לשום לןד שם נדלות ונוראות ללש מפד עמך אשר־פדית ממצרים נדם: ־נ ותתן את־ עמק ישראל ולך לעם ®־־עולם [אתי׳:היה לרפ להט לאלהים: ־נ,ועתה להוך־ו הדבר אשר דברת על־.עםדק ועל־ביתו לאמן עד־עולם ועשה באשר דברת: ־ידאמן דנדל שמק עד־עולם לאמד יהוד צבאות אלתי לשראל אלד,ים ללשךאל ובית־דויד'עבדקנכון לפניףי: ־"’בי! אותה אלד,ל נלית את־אק $םךך לבנות לו בלת על-כן מצא עבדך להתפלל לפנלך: מועתה לחות אתה־הוא האלהים ותדבר על־עבךך הטובה הזאת: מ ועתה הואלת לברק את־בית עב־ק לדלות לעולם לפניה ביאתה להור, ברכת ומברך לעולם: 'יה יא ויהי אחרי־כזוידדויד את־פלעזתים ולבניעם ויקה את־נת ובניתיה מלך פלשתים: כדק את־מואבדדלו מואב עבדים לדויד נשאל מלחה: נ דך דויד את־הדקעור מלך; צובה ךסתה בלכתו להציב לרו ב;הר פרת: י וילכד דויד מטנו אלף רכב ושבעת אלפים פרשים ועשרים אלף אלשדנלי ולע3ןדךדד את־בל־הךבב דוהר ממנו מאהךכב:הדבא ארם זידמשק לעוור להדדעוד מלך צובה דך דויד בארם עשרים־ושנים אלף איש: י ולשים דויד בארם דרמשק ויהי אדם לחיה עבדים נשא' מנחה רושע להוד לדויד בכל אשר הלך:< ד5ןח דויד את שלטי דגש אחר שורק. פתה 03ו'פ. עי׳ס׳ש. הזהב הזהב ז#ר לו,.?ל עבדי הדו־עזר ויביאם ירושלם: י׳ ומטבחת ומכון ערי לדךעור לקה דויד נחשת רבה ?ואד בה ועשדה שלמד. את-ע קדושת ואת־העמוקם ואת כלי קחשת"! טהשמע תעו מלך המת כי הכה דויד את־כל־חיל הךדעור מלד־צובה: ;השלה את־הדורם-טי אל־המלך דויד לשאול־לו לשלום ולברכו על אשר נלחם בלדךעור הכהו בי־איש מללומות תעו קדה ל,דךעור וכל כלי והב וכסף ולחשת: גם־אתם הקדיש המלך דויד ליקה עם־הכסף והזהב אשר ;שא מכל-קדם מאדום וממואב ומבד עמון ומפלשתים ומעמלק: •נ וא?שי בן־צרדה הכה את־אדום בניאיהמלח'שמונה עשר אלף: •־השב כאדום נציבים הד,יוכל־אדום עבדים לדויד הושע יקה את־דויד ככל אשר הלך: -י'המלך דויד על־כל־ישראל ויהי עשה משפט וצדקה לכל־עמו: =י ויואב כן־צרךה על־הצבא ויהושפט ?ן־אהילוד מזכיר: <״ וצחק בן־אהיטוב ואבימלך בן־אבדתר כהדם ו־שושא סופר: י ובדת בן־יהדךע.על-הברק והפלתי ובני־דויד הראשנים לידהמלך: ........... ׳ יט להק אהרי־כן המת נחש מלך בני־עמון המלך ?נו תחתיו: נהאמרדדד אעשה־הסד ועם־הנון בן־נהש כי־עשדה אמו עמן הסד וישלח דויד מלאכים לנחמו על־אביו הבאו עבדי דויד אל־ארץ' בני-עמון אל־הנון לנקטו: נ הא?ורו שלי בני־עמון לחנון המכבד דויד את־ אביך בעיניך ?י-שלח לך מנחמים הלא בעבור לחקר ולהפך ולרגל הארץ באו עבדיו אליך: י הקח חנון את־ עבדי דויד לנלחם ה?ךת את־מדויהם ?חצי עדוי,מפשעה וישלחם: ה הלכו" הניח לחיו־ על־האנשים השלח לקראתם כי־היו האנשים נכלמים מאד'האטד המלך ש?ו בירק עד אשרלצמח זקנכם ושבתם: w*n /W יחזר ך ״'•*־' - 1 ויראו 800 דברי הימים א יט כ מיראיבי .עמון כיהתבאשו עם־דויד ולשלחחניז ימי .עטוי אלף כפר־כסף לשכה להם מן־ארם נהי:“ י“!: ארם מעכה ומצולה רכב ופרשים: ־ וישכרי להם ימים ושלשים אלף רכב ואה,־מל- מעס־, ואת־עטו ויבאו ולחנו לפר מירלא ולנל עמון, נאספו מעריות ויבאו למלחמה:" וישמע דויד.יישלח את־יואב ו״ה לל־צבא הנבורים: ט רצאו בר עמון ויערכו מלחמה פתח העיר והמלכים אשר־כאו לבדם בשרה: י ררא יואב כי־היתה פר־הטלחמדה אליו פרס ואחור וללחר מכל־בחור כישראל’ולערך לקראת ארם: ואד,יתר העם נחי בה אבישי אחיו ולערכו לקראת בר עמון: ע ויאמר אם־ותחזק ממרי ארם והרותח לי לתשועה ןאםימ' m W m והושעתיך: -י חזק לנלחזקה כעד־עמר ולער עיי אלפיני ניהוה הטוב בעיניו יעשה: יי הגש יואב והעם אשר־עמו לפני ארם למלחמה'וינוסו מפניו: טי ובני עי־וץ ראו כי־ נם ארם _וינםו נם־הם מפר אלשי אחיו ולבאו העירוה רלאייואב ירושלם: ־■דרא אלם כי ננפו לפני .ישראל וישלחו מלאליס ויוציאו את־ארם אשר מעלה הנהר ושופך שר־צבא הההעזה לפרקם: ’י ויוך לחיה ראסף את-כלקשהאל רעבה הלךרן רלא אלהפדעךך 8?פ° ולערך דליה לקראת ארם מלחמה רלחמו עמו:■" ועם ארם מלפנל לשראל ולהרינ דרה מארם שבעת אלפים רבב לאךבעיס אלף איש רגלי ואות שופך שר־הצבא המיות: ■ט ויראו עבדי הדרעור כי נ:פ.י לפר ישראל רשלימו עם־דויד ולעלדהו וקיא־אבה ארם לתשיע את־ לר־עמון עור: י כ» ויהי לעת תשובת השנה, לעת 1 צאת המלכים ולנהג יואב את־חיל הצבא ולשחת 1 את־ארץ בר־עטון ולבא רצה את־רלה להויה ישב ליף1ש^םדך יואב את־ללך, עי׳ ביש, רהרסה והרסה: ־ ויקה דויד או־דעטרת־מלכם מעל itih דמצאה 1 משקל ככר־זהב ובה אבן יקרה !תחי על־ראש דויד ושלל העיר הוציא הריבה מאד: נ ואת־העם אשד־ בה הוציא ו־&ר במנרה ובחריצי הבהול ובמגרות וכן ועשוה דויד לכל ערי כנן־עמון דשב' דויד וכל־העם יתקלס: ידהי אסרי־כן ותעמד מלחמה'בנור^גם־ פלשתים אז הכה סבכי החשתי את־ספי מילידי הרפא ויכנעו: "!תדך־עוךמלחמה את־פלשתיסדך אלחנן בך ;עור את־לחמי אחי נלית הנהי ועץ חניתו כמנור אדנים: י!™־עוד מלחמה כנת ויהי 1 איש מדר, ואצבעיתיו שש־ ושש עשרןם וארבע וגם־הוא נולד להרפאלולחרף את־ ;קראל רבת;ד,ונתן בן־שמעא אחי דויד:"אלנ1לךו להרפא כנת!;מלו בי״ד-דויד וביד־עבוןיו: כא » !!עמד שטן עאשראל חסת את־דויד למנות אתךשראל:־ ויאמר דויד אל־יואב ואל-קקי ר,עם לכו ספרו את־ושראל מבאר שבעועז־דן והביאו אלי ואדעה את־מפפרם:י ג ויאמר יואב י1םף להוד■ על־עמו כהם מאה פעמים הלא אתי המלך כלם לאדני לעבדים למה יבקש ואת אדני למה היה לאשמה לישראל! י ידבר־ המלך חול! .על־־יואבויצא יואב ויתהלל בכל־ישראה דכא הושלם: " דתן יואב את־מטפר מפקד־העם אל־ ך!ה והי כלדשראל אלף אלפים ומאה אלף איש שלף והרב והודה ארבע מאות ושבעים אלף איש שלף חרב: י ולוי ו«;מן ילא פקד בתוכם כי־נתעב דבר־הטלך את־ יואב: ׳ברע בעינן האלהיס על־הדבר הזך,ו!,ך אה־ ;קוראל: "!;אמר דויד אלה,אלד,ים חטאתי מאד אשר ,עשיתי את־הדבר הזך, ועקד, לועבר־נא את־עוון עבדך■ כי נסבלת• מאד: =,!:רבך יהוה אל־נד ח!ך, ךויד לאטד: י לך ודברת אל-דויד לאמד בה אמר הוד, שלוש אני 1,* הרפאים. יעירקרי. מש אחד שורק. גטה 802 דברי הימים א כא נטה,עליך בחר־לך אחת מהנה ואעשה,־לך: ־«״1,<כא נד אל־דךדדאטך לו פה־אמך יהווה ק?ל־לך: •נ אם־ שאש שנים רעב ואם־שלשה חךשים נספה מפנן־צריך והרב אויביך i למשנת ואם־שלשת ימים חרב יהוד־־ז 1 ודבר בארץ ומלאך י יאה משחית בכל־נבוללשראל ועתה דאה מדדאשיב את־שלהי דבר: יג ויאמר דויד אל-נך צר־לימאד אןלה־נא בוד־יהוה בי־רפים רחמיו מאך ומד ארם אל־אפל: יי דתן יהוד, רכך בושראיל ויפל מןשראלשבעים אלף איש: =! וישלח האלהיכב 1 מלאך 1 ליחשלם להשחיתה ובהשחית ראה להוד, וינחם על־הרעה ויאמר למלא ך המשחית רב עתה הרף,יה־ ומלאך יהוה עמד עם־נדן את ן היבוסי: טי דשא איד אה־עיניו אך א את־מלאך 'יאה עמד בין הארץ ובי ץ השמים וחרבו שלופה בידו נטויה _על־יךושלם ויפל דויד והזיתים מכסים בשקים על־פניהם: 'יי ויאמר דויד אל־־האלהים הלא, אלי־אמחתי למנות בעם ואני־הוא אשר־־חטאתי והרע הרעותי ואלה הצאן מה עשו יהרה אלהי תליי 9י ידך בי ובכית אבי ובעטףלאלמנפה: ־״ומלאך ימה אמר אל־נך לאמיר לחיה כי 1 ;עלה תיק להקים מןכח ליהוד, בנדן ארנן ממין י־ ויעל דויד בהכר־נר אשר רבד כשם יהוד,: ־ דשב ארנן דרא אתל,מלאך וארבעת כניו עפו מתחבאים ואת ן דש חטים: נא דכא הוהעה־אתן ויבט ארנן'דךא את־יויור דציא מך הנהן וישתהו לדויד אפים ארצה: כב ויאמר דויד אל־ אתן, ה;ה־לי מקום הנדן ואבנה־כו מזבח ליהוד, בכסף מלא תנהו לי ותעצר המנפה מעל העם: כג ויאמר ארנן אל־דויד קח־לך דעש אדני המלךהטוב בעיניו ראה נתתי הבקר לעילות והמורנים לעצים והחטים למנחה הבל נתתי: נ" לאמה המלך הרה לאךצן לא כי־,קנה אקגה דברי הימים א כא כב תב %smgü8&$m1 שש מאות: כו ויכן שבם דויד מןבה ליהוד, ויעל עלות ושלמים וקרא אל:יה|ה רענהו באש מךהשמיסלעל מזבח העלה: מ ויאמר ידוה למלאך וישב הרבו אל־ נדנה: נח בעת ההיא י בראות דוידכקענהו תות בגךן ארנן היבוסי ויזבח שם:כט ומשבץ:הוד, אשרקעשה משה במדבר ומזבח העלה בעת ההיא בבמה 3גםגח. ל ולא־ יכל דויד ללכת לפניו לדרש אלהים כי נבעת מפני T / T *< ן 5 * J* A* v: J :• ITT : V J V T • : " הרב מלאך ותלי: . כב» דאמר דויד זה הוא גדת יהוה האללים תל־מ״ח לעלה לישראל: נ ויאמר דויד לכנוס ־את־הגדים אשך בארץ ישראל ויעמד חצבים לחצוב אבני גזית לבנות בית האלהים: נוכחלולרב למורים ?דלתות השערים ולמהבתת הכין דויד ו?חשת לרב אין ט?!לןל י יעצי ארזים לאין מספר בי־הביאו רציתים והצרים עצי ארזים לרב לדויד: הי ויאמר דויד שלמה בני" נער ורך והבת לבנות ליהוד, להגדיל 1 למעלה לשם ולתפארת לכל־הארצות אכינה נא לו ויק דויד לרב לפני מותו: וויקרא לשלמה בנו ויצוהו לבנוה־בית ליהודה אלהי :שראל: •ויאמר דוידלעזלמה בנו אני'היה עם־לבבי לבנות בית לשם לרוך, אלהי ן ח ויהי זעלי רבר־יהוה לאמיר דם לרב שפכת ־ומלחמות־ נדלות'עשית לא" I.T1VT " : V T. : • T : - T . T , ־1־I*, ן • p ושרי האלהים מבני אלעזר ובבני איתמר: וויכתבכם : ve: • it t : r* : • , • v:|rq J•• t *•ן r\ . — : : •• , שמיקה בן־נתנאל הסופר מן־הלוי לפני זה«לך והשרים וצדוק הכהן ואהימלןי בן־אביתר ולאשי האבות לכלים וללו-״ם בית־אב אחר אח! לאלעור ואתו 1 אל׳י לאיתמר • ז ויצא הגורל הראשון ליהויריב לורשה׳ השר: ח לחרם השלישי לשערים הףבעי: ט למלביה החמישי למימ[ חששי: ילהקוץ השבעי לאמה "השמיני: יאלישוע התשעי לשכיהו העשרי: -= לאלישיב עשתי,עשר ל:קים שיט,עשר : ף להפר, שלשה עשר לי»בא= אךבעדת עשר: -י לכלנה חמשה עשר לאמר ששה,עשר:« לחזיר שבעד, עשר לחפצך שמנה עשר : נ״לפתהיה ועשעה עשר ליחזקאל העשרים: י! ליכין אחד ועשירים לנטול שנים ועשרים: יחלדליהו שלשה ועשרים למעזיהו ארבעה ועשרים: יט אלה הןדתםלעבדתם למא לבית־ להרה כמשפטם הך אסרן אביהם כאשך צוהו יהרה אלהי. ישראל: כ ולהד לוי הנותרים לה; "עמרם שובאל לבר שובאל יחדיהו: כאלרהבית לבני רחמהו הראש ישיח: ננליצהרי שלמורע לבני שלמות;חת: ע ובנן יך־ך! אמרית השני;הןיאל השלישי יקמעט הרביעי: י W3 , «י דברי הימים א כד כה תד בד בני עזיאל מיכה לבנן מיכה שמור : כה אחי מיכה לשה לבניןשיה זכריהו: כי בני מדרי מחלי' ומושי בני לעזיהו לנו׳: ף בני מרירי לתנזיהו לנו ושהם וזכור לעברי: כי׳ למלולי אלעזר ללא״היה לו בנים: ®י■ לקיש בני־ קיש ידלזמאל: ל ובני מושי מהלי ועדר וירימות אלה «י תלוי□ לבית אבתיהם: ל» ויפילו נם־הם נורלות לעמת 1 אחיה□ בד־אדא לבני חיד המלך 'וצדול! ואחימלך וראשי האבות לכהנים וללחם אבות הראש לעמת אחיו הקטן: ביה» דבדלדהד ושלי הצבא לעבדה לב:: אסף והימן וידותוץ הנביאים בבגרות בנבלים ובטצלתיסויהי מספרם א:שי בלאכה לעבדתם: ;’לבד אפף וכור הוסף ו:ת;;ה ואשראלהבו: אבן? עלי:תאסף הובא על־ידי המלך: ג לידותון בנן ידותון גדליהו וצת וישעיהו חשביהו ומתתיהו ששה על ידי אביהם לדותון בכנור הנבא על־ הומת ןהלללןהוךו:דלהימן ’בני הימן בקיהו מתניהו עזיאל שבואל וירימות חנניה הנני אליאתה גדלתי ורממתי .V• ־• : ” •1 * :־ ־ :JT ;־ V: • T ״ TCT ״־ : *1 -U • עזר ןשבקשה מלותי הותיר מחויאות: ה כל־אלה בנים להרימן ־ הזה ל&לך בדברי האלהי□ להרים ,קל! 163 האלהים לוזימן בנים ארבעה ?שר ובנות שלוש: י בל־ אלה על־ידי אביהם בשיר בית יהוד, במצלתים נבלים *'J •* : . :־ • T : } J•• * - v .*::־• : J. T וכנירת לעברת בית האלהים על ידי המלך אסף וידותון : • ־־!:־ -ע ••j••: a• v:it, j. ־ t |v v זן1 •ן ) ץ1 והימן: י ויהי מספרם עם־אהיהם מלמהי־שיה ליהודבל־ המבין מאתים שמונים ושמונה: ח ויפילו גורלות משמרת לעמת"כקטן כגדול מבין עם־תלמיד:* ויצא הגורל הראשון לאסף ליוסף נדלית ד# ?™™יי ימו ש?:□ ?שר: ;השלישי ובור בנץ ואחיו שדם ?שר: " הרביעי ל:צךי בנץ ואחיו שעם ?שה: י־ החמישי נת:ית בדו ואחיו שנים ?ש;ר: ■נ חששי בקיר! בנץ ואחיו שנים עשר: 'יהשבי.עי ישראלה «י ואחיו tó(׳a :"שיר: טי השמיני ישעיהו בניו ואחיו שנים עשר: טי התשיעי מתניהו בדו ואחיו ’שניים'עשר: יז העשירי שמעי בדו ואחיו שנים עשיר: יח עשתי-עשר עזראל בניו ואחיו שנים עשיר: יט השנים עשר לחשביה בניו ואחיו שנים עשר ♦ כ לשלשה ^שיר שובאל בדו ואחיו שנים עשר: נא לארבעה עשיר מתתיהו בנלי "ואחיו שנים עש!ר: בב לחמשה עשר לירמות בניו ואחיו שדם עשיר: כגלששהעשירלהנדהו בניו ואחיו שנים עשיר: יי לשבעה עשר לישבקשהבדו ואחיו שדם עשהלה לשמונה עשר לחנני בדו ואחיו שדם עשיר: ני לתשעה עשר למלותי בניו ואחיו שנים עשר: כ־ לעשרים לאללתה בניו ואחיו שדם עשר : כח לאחד ועשירים להותיר בניו ואחיו שנים עשר: רטלשנים ועשרים לגדלתי בדו ואחיו שנים עשר: ל לשלשה ועשרים למהזיאות' בניו"ואחר שדם עשר: לא לארבעה ועשדיםילרוממחיעזר בניו ואחיו שדסעשר: כו א למדולקות לשערים לפרחים משלמיהו בץ־קדא מן־בד אסף: ב ולששלמיחו בנים ןכריה הבכור יחיעאל השני ובריחו השלישי יתניאל הרביעי: ג עילם החמישי ;יהוחנן'הששי אליהועיד'השביעי: י ולעבד אדים בנים שמעוה הבכור והוזכר השני יואח השלישי ושכר הרביעי ונתנאל החמישי: העמיאל־* חששי" יששכר השביעי פעלתי השמיד בי ?רבו אלהים: יולשמע:וה בנו נולד בנים הממשלים לבית אביהם כי־־גבוירי חיל המר,: ;?דשמידהעתני ורפאל'ועובד אלומה אחיו בני־חיל אליהו ופמכיהו:״ בל־אלה מבד ו עבד אדם ::•יו המה ובניהם ואחיד,ם איש־דול בכה לעבדה ששים ושדם לעבדאדם: ט ולמשלמיהו בדם ואחים בני־חיל שמונה;עשר: - ולה™ מן־מ״־טךרי בנ״ים שמרי' הה&ע בלא אם'ף. 3י בי לא־היה בכור וישימהו אבית לראש: יא חלקיהו השני טבליהו‘ השלשי זכרית הרביעי כל־בנים ואחים — ־/* ; ־־ : Ip • • : * JT ־: T T r\• j*. J|T VT )*$ :־-*<• לחסה שלשה עשיר: יב לאלה מחלקות השערים לראשי דגברים nha/p לעמת אחיהםלערת'?בית fnÉ ע הפילו גורלות בקטן כגדול לבית אבותם לשער ושער: יי ויפיל הגורל"מזרחה לשלמיהו וזכריהו בנו יועץ בשכל הפילו גורלות ויצא גורלו צפונה: טי לעבד ארם נגבה ולבניו בית האספים טי לשפיט ולחבור למערב ־עם שער שלכת במפלה העולה משמך'לעמת משמר: יי למזרח הלוים ששה לצפונה ליום ארבעה לנגבה ליום ארבעה ולאספים שנים שנים: יח לפרבר למערב"ארבעה למפלה שנים לפרבר: יט אלה מחלהות השערים לבני חקרת ולבני מרירי": כ והל־רם אחיה על־אוצרות בית האלודם' ילאצרות חרןךעזים' לעדן'בני הנו־סןי ?לעדן ראעד האבות ללעדן W!3D יחיאל':,=־ 33: .יחיאלי זתם ויואל אחיו על־אצרות בית יהוד,: כג לעמדמי תצהירי לחברוני לעזיאלי: י כי ושבאל בן־גרשום בך משה נגיד על-האצרות: כי־ ואחיו לאליעזר ךחביהו בנו וישעיהו בנו וידם בנו וזכרי בנו ושלמות בנו: כי הוא 1 שלמות ואחיו על כל־אצרות החדשים אשר החדיש דויד המלך" וראשי האבות לשרי־האלפיבם והמאות ושירי הצבא:מ מן־המלחמות ומן־השלל הקדישו לחזק לבית יהוד,: כח וכל החח,דיש שמואל הראה ושאול בן־ קיש ואבנר בץ־נר ויואב’בן־צרויה כל המקדיש על יד־ שלמית ואחיו: בט ליצהרי כנניהו ובניו למלאכה החיצונה עלץשך־אל לשטריםולשפטים: ל לחברוני חשביתואחיו בני־חיל אלף ושבע־מיאות על פקדת ישראל1 מעבר לירדן מערבת'לכל rm: ráóp ולעבדת ד&?ןד: ל־׳לחם־וןי:?:ת ל,רא« לחברוני לתליפיו לאביח W! ?־י, ג^נת ב ולדרכים ל?מי ומד• אלפיני לעולם ןאתעל־לשראל: י והבית אשר־אני בונה נתל פי־גדול אלרינו מכל-ראלרים: ה ומילעצר־כח לבנות־ לו בית כי השמים ושמי השמים לא יכלכלהו ומי אני אשר אבנה־לובית כי אם־לההטיר לבניו'יועתהשלח־לי איש־הכם לעשות בזהב ובכסף ובנחשת ובברזל ובארגון וכרמיל" ותכלת וידע לפתח פתוהים עם־ההכמים" אשר עמי ביהודה ובירושלם אשר0הכין דויד אבי: ז ושלה-לי, עצי ארזים ברושים ואלנומים'מהלבנון1 כי אני ידעתי אסר :עבךיף יוךעים ל?ךות עצי לבנון'והנה עבדי עם־ עבריה : ח ולהכין לי עצים לרב בי הביות אשר־אני בונה נדול והפלא: ט והנה לרטבים לכדתי העצים נתתי חטים 1 מכות לעבדיך כרים עשרים אלף ושערים כרים .עשרים אלף ויין בתים עשרים אלף ושמן בתים עשרים אלף: י ויאמר חורם מלך־צד ככתב וישלחאל־שלמה כאהבת ירוה את־עמו נתנך עליהם מלך:' יא ויאמר חורם ברוך יהוד" אלהי ישראל אשר יעשה את־השמים ואת-הארץ אשר ניץ לדויד הטלה מ חכם יורע עוכל ובינה אשר יבנה־ב:ת ליהוד ובית למלכותו: יב ועתה שלחתי איש־חבם יורע בינה להולם אבי: Í בן־אשח מן־בנות דן ואביו איש־ציי יורע לעשות בזהב וככסף בנחשת בברזל באבדם ובעצים באתמן בתכלת ובבוץ ובברמיל ולפלח בלפתוחוללושב עלי־מחשבתאשרעתן־לועם־ חכמיך וחכמי אדני דויד אביך: יי ועתה החטים והשערים השמן והלן אשר-אמר אתי לשלח'לעבדיו: 'טי׳ואנדני נכרת עצים מן־ד,לבנון בבל־צרבף ונביאם לןי רפסדות על-לם לפו לאתר תעלה אתם יתשלם:־< ו;םפד שלמר כל־ד,אנשים ד,גירים אשר בארץ ישראל אסרי הספר אשר ספרם מיד אביו !;מצאו מאה ורמשים אלף דגש אחר שורף. ושלשת ושלשת אלפים ושש מאות: יי העש׳ מהם ;צבעים אלף סבל ושמנים אלף חצב בהד ושלשת אלפים ושש מאות מרחיבם להעביד את־העם: ג א החל שלימה לבנות'את־בית־יהוה בידושלם בהד המודה ?!עזר נראה לדויד אייף אש־ הכין במקום דויד מדן ארנן היבוסי: ־והל לבנות בחדש השני בשני בענת ארבע למלכותו: נ ואלה הוסד שלמד, לבנות את־בית האלהים הארך אמות במרה הראשונה אמות ששים ורהב אמות.עשרים: י והאולם אשר על־ פני הארך על־פני רחב־הבית אמות'עשירים ־ והניבה מאה ועשרים ויצפהו מפנימה זהב'טהור: י׳ ואתו'הבת הגדול חפה .עצי ברושים ויחפרו והב טוב העל עליו תמרים:ושךשרת:ו הצף את־הבלת אקץלקרה לתפארת והזהב זהב פחים: ז החף את־הבית הקירות הספים וקירותיו לדלתותיו זהביופתח כרובים על־הקירות: ח העש את־בית־קדש הקדשים ארכו על־פני רחב־ חבלת אמות עשירים ורחבו אמות שעירים ויחפהו זהב טוב לככרים ששמאות: ט ומשקל’למסמרות לשקלים המשים י זהב והעליות חפה והב:;׳ ולעש בביתקלש הקרשים כרובים' שנלם מעשה צעצעים ולצפוי אתם}הב: יא לכנפי הכרובים־ ארכ3ב אמות עשרים כנף האחד לאמות המש מנעת ליקיר הבית והכנף האחרת אמות חמש מנלע לכנף הקרובהאחר: יב ?כנף הכרוב האחר אמות המש מניע לקיר חבלת והכנף האחרת אמות חמש רבקה לכנ ף הכרוב האחר: י”כנפי הכרובים האלה פרשים אמות עשרים והם עימרים על־רניליהם ופניהם לבית:'ירעש את־הפרכת ועכלת ןארנמן וכרמיל ובוץ ולעל עליו כרובים: טי ולעש לפני חבלת עמודים שנלם אמות שלשים וחמש ארך להצפת אשר־על־ראשו אמות עי׳ מ ש. י * *זמש המעז:m רעש שרשרות מדביר _ויף1ץ על־ך*<ש העמודים רעש דמונים מאה וייתן בשרשרות: יי וי קם את־העמודים על־פר ההיכל אחד מימין ואחד מהשמאול דקרא עם־ ממיני יכין ושם השמאלי בעז: *ך־ א רעש מזבח נהשת עשירים אמה ארכו ועשרים אמה רחבו ועשר אמות קומתו: ב רעש את־הים'מוצק עשר באמה משפתו אל־שפתועגול ו׳סביב וחמש באמה קומתו" וקו שלשים’באמה יסב אתו סביב: גודמות בקרים תחת לו סביב 1 סביב סובבים אתו^עשר באמה מקיפים את־הים ־‘סביב שנים טורים הבקר וצוקים במצקתו:יעומד יעל;שנ:ם עשר בקר שלשה פנים י צפונה ושלושה פנים ומה ושלשה 1 פנים בבה ושלשה פנים מזרחה והים עליהם מלמעלה וכל־־אחדיהם ביתה: •J •:־!־. j T - J T :-ץ - T : T *ifit : • (V• ד־ I •״ T • IT VV י■ ועבר טפח ושפתו כמעשה שפת־בום פרח שושנה מהזיק בתים שלשת אלפים יכיל: י רעש כיורים עשרה 9-ן •j | ־(' : ,v v :־ r r 1• t סי ״־*,־־ ״ • : • TT ויתן חמשה מימין וחמשה משמאול לרחצה בהם את־ מעשה־ העולה־ ידיחו בם והים לרחצהלכהנים בו: !דעש את־מנרות חזחב עשר ?מלזפטם יי0ז ?סיכל חמש מימין והטשמשמאול! "רעש שלחנות עשרה וינדו בסיכ£ חמשה מ!טץ וך!משה משמאול דעשמו־רןי זהב מאה: ט רעש חצר הבחנים והעזרה הגדולה וךלתות לעזרהיודלתותיהם צפה נחשת:'יואת־הים נתן מכתף הימנית קדמה ממול נגבה: יא רעש חורם את־הסירות י- :7 ״ J— T :!/ | • T־ ס. ־י ן• .1 * יב עמודים שלם והגלות [הכתרות על־ראש העמוד־: שתים’והשבכות שתים לכסות את־שתי גלות הכתרות אשד על-ראש העמודים: יגוארדהרמונים ארבע מאות לשתי השבכות שלם טורים דמונים לשבכה הארות מר י׳ י ג‘* מתעכ*ל. min קד. לכהות ם 820 דברי הימים בדה לכפות את־סתינלות הבהרות אסוך!גל־פני העמודים: ימאת־המכנות זעעוה ואת־ה?ידות ;!שהיעל־המכנות: « את־הע אהה ואת־הבקר שנלבדעשר תחתיו:« ואת־ הפירות ואת־היעים ואת־הטולנות ואת־כל־בליהם עשה חורם אביו למלך שלמה לבית להוה נחשת מרוק: יי ?ככר הירדן תנקם המלך בעבי האדמה בין סבוה ובין צרךתד־,: י" ולעששלמד, בל־הפלים האלה לרב מאד בי לא נחקר משקל הניחשת:׳» ולעש שלימה את כל־הבלים אשר בית האלהים ואת טובח הזהב ואח־ השלחנותועליהם להם הפנים: נואת־המנדותונרתיהב לבערם במשפט ל?נל הדביר והב מנור: »והפרח והנרות והמלקהים והב הוא מכלות והב: == והמזמרות והטורקות והכפות והמחתות זהב מנור ופתח הבית דלתותיו הכימיות לקרש הקרשים ודלתי הבית להיכל והב: י ה יא ותשלם פל־המלאכר, אסר־עשה שלמה לבית להור, רבא שלמה את־קךשי 1 דרה אביו ואת־הכפףיואת־ הוהב ואת־כל־הבלים נתן באצרותביתהאלהים:'= אז לקר,יל שלמה את־זקנל לשראל ואת־בל־ראשי המטות נשיאי האבות לקר ישראל אל־יתשלם להעלות את־ ארון כוךת־יהוך, מעיר דויד היא ציון: ־ ולקהלו אל־חמלך כל־איש לשראל בחג הוא החדש השבעי: י ויבאר כל זקנן לשראל יקנאו הלוים את־קארון י, ויעלו את־האריז' לאת־אהל מועד ואת־ כל־כלי הקדש אשל 9*ל'ל fm אתם הבחנים הלולם: י והמלך שלמה וכל־עדת לשראל הנגדים,עליו לפק הארון מוכחים צאן ובקר אשר לא־ לספרו ללא ומנו מרב: ׳ יביאו הברנים את־אריון ברית־ להור, אל־מקוטו אל־ךביר הבית אל־קן־ש הקדשים אל־ תחת כנפי הכרובים: ״ ויחלו הקרובים פלשים כנפלם עלי T dpfó ?וארון רבפו חברובים ל־^ן ועל־בדיו מלמעלה: n ראריבו הבדים ויראו ראשי דברים מך הארון .על־פך הדביר ולא ;ראו החוצה ויסי-שים עד ודום הזה: י"אין בארון רק שד הלחות אשר־נתן משה בחרב אשר ברת להוד, עם־בך:שלאל בצאתם ממצהם: יא רלהי בצאת הכהניממץ־הקדשכי כל־הכהנים הנמצאים הונרןדשו אין לשמור למחאות: \יפ והלוע המשדרים לכלבם לאסף להימן ליך־תון ולבניהם ולאחיהם מלבשים בוץ במצלתיבם ובנבליבם וכנרות למרים מורח למובח ועטהם כקנים למאה,ועשרים מחצויריםבהצצרות: ■נ רדי בארוך למחצצרים ולמשררים להשמיד. קול-אהד להלל ולדדות ליהודה וכהרים קול בסצצרות ובמצלתלם ובכלי השיר ובהלל ליהוד, כי טוב יפי לעולם חסדו וחבלת מלא ״עגן בית :הוה: -י ולא־עלו הב הרם 9*3 UE ?־מלא בבוהלהוה' את־ ביתהאלהים: ו« אז אמר שלמה:חוח אמר לשכון בערפל: ל,ואך בניתי קית־ובל לך ומט! לשבתך עולמים: נ דסב המלך את־פניו ויברך אתכל־קהל :שלאל וכל־קהל :?*'לאל עומד: י ויאמר ברוך :הוה אלה; :שלאל אשר דבר בפיו את דויד אבי ובלדיו מלאלאמר: הטן־הייום אשר הוצאתי את־עמי מאלץ מצולם לא־בחלתי בעיר מבדל שבטי:שלאל למות בית להיות שטי׳שם ולא־בוורתי באיש לל,:1ת גדר״על־״עמי:שלאל: י ואבחר בילושלם לרדות שמי שם ואבחר בדויד לדדות על-״עמי:שלאל: . ו;ר\ ?ם־לבב דרה אבי לבנות בית לשם:הוה,אלח• :שלאל: הראמרלהוח אל־״דויד אבי יען אשר היה עם־ לבבך לבנות 3;ת לשימי ך,טיבוו! כי מדי.עם־??מי: ־ רק אתה לא תבנה חכ:ת כי בנך היצא מחלציך הוא־ ינגח ית־י ה ידיי ל. לבנה הבית לשמי: ;.עקם להוד, את־ד;רו אשר 151-ואקום תחת דויד אבי;אשב 1 על־כפא ישראל כאשר דבר יהודה.ו; בנה חבלת לשם להוי־. אלתי לשראל: יא ואשים שם את־הארון אשר שם בדית יהודה אשר כרת עם־בנילשיראל: ■נ ולעמד לפני, מלבה יהוה״ננד כל־ קהל.לשראל ויפרש כפיו: י־ כי־עשיה שלמה כיור נו■,שת ולתנהו בתוךהעזרה המש אמות ארבו וחמש אמותירהבו לאמות שלוש.קומתו ולעמד,עליו'ויברך על־ברכיו ננד כל־קהל לשראל ויפרש כפיו השמימה: יי ויאמר יהוד, אלה־ ";‘־אל אך־במוך אלהים בשמים ובארץ לבמר הברית והחסד לעבדיך ההלבלם לפנלך בלל־לבם: טי אשר ש־טךת לעברך דויד אבי ארה אשר־דברת לו ותדבר בפלך ובלהך מלאת בלום חוה:־־־' ועתהילהוהו אלהי לש־אל שמך לעבדך דרה אבי את אשר דברת לו לאמך לא־יברת לך איש מלפני יושיב על־כפא לשראל רק אבלשמת ברך את־דרכם ללכת בתורתי כאשר הלכת לפר: י־ ועתו-. להור. אלוהי לשךאל לאמן דברך אשלר דברת לעבדך לחיה: יי׳ כי האמנם לשב אלהים את-הארס על-הארץ הנה שמלסושמי השמיט לא יכלבלוך אף כי־הבלתהוה אשר בניתי: יטופנית אל־תפלת עבדך ואל־תחנתו להודה אלתי לשמע אלי־ ההנחה,ואל־התפלה־, אשר עבדך מתפללי לפניך: ־:-־־■ •׳״■/; -׳׳־־; ו־ V' .'-'יילן׳^ תךונונ; ??דך ועמך לשיאל אשך לתפללו אל־המקום תה ואתה תשמע ממקום שבתף מן־השמים ושמעת וסלחת: בראם־יחטא איש לרעהו ונשא־בראלה להאלתו ובא אלה לפני מובלוןד בבית תה: כג ואתה 1 תשמע מך כז־ל יי״־״[ ימין,—1־- * L־w׳;׳n 1ציי מימים m 1 h *עמלם ועש־ית!עפטת אודעבריך להעיב לחפע לתת רךבו בראשו ולדייק צדיק לתת לי«i,W« ואם־ ימי 5p מרי5י ל??: אייל,?י מ»?ומ» דידו את־עמך והתפללו!התחש לפניך כבלת הזך,: ני ואתך, תע0עמךהשמיםוםלחתלחטאתע?!ןיושךאלוהעיבותם אל־האדמה אשר־נתתה לדם ולאבתיהם: ני בהעצר JT V:־ T T ן ;־־ V T Ty-r V) : -ן:- •• IV .:״ "v Tf העמים ולא־יהיו־ז מטר כילחטאו־לך והתפללו אל־ המקום הזה להודו את־עמל מחטאתם לעובק כי ת?נם: ס ואתה ותשמע ד,עמלם למלחת לחטאת כבדיה ועמך לעראל פי תורם אלחזולרך הטוז־האעך.ילכדבהונתתה מטר כל־אהצך אעה-נתתתלעמך לנחלה: ־"רעב כי: .יך,יהבא.רץךברכי־לל;העךפוןגלךקון אדבק ויטייל כי לדירת כי יצר־לו איביו ?ארץ שעריו כאנע וכל־ מהלך,: י־ כל־הפלה כל-ךמה אשי לחלה לכל־האלם ולכל עמר ישראל אשר.ידעו איש נגעו ומכאבו ופרש כפיו אל־הבית הודי: יל ואתה תשמעי מךהשנלבם מכון ע?הך וסלחת ונתתה לאיש ?כל-דרכיו אשר הרע את־ לכבו כי-אתך, לבהךלדעת את־לבב ?נ; האולם: לא למען ;יראוך ללכת ברךכיך כל־חימיט אשר־הם הלים על־ פנל האדמת אשר hot לאבתינו: לב וגס אל־חנכרי אשר לא־מעמך לשראל הוא ובא 1 מארץ החוקה למען אמןי מחל דדך ההולך. וןחלעך חנטרה, ובאי!התפללו אל־הבית הזה: לו ואתה תשמעמן־השמים ממכון עבתה הושית־׳ככלאערלקולא אליך מכרי למען.ירעו 3<־is הארץ את-עמך ולולאה אתך כעמך ושהאל ולדעת בי־עמה נקרא על־הבית תרת אשר פניתי: לי ?י־יצא עמך למלחמה על־איכיו בדלרך אשר תעלחם והתפללו אליך הרך העיר הזאת אשר בהרת בה ור-פית אער־ ?;־ולד ?עמך: לי. ואמלוך מן־העמים את־תפלתם ואת־ תחנתם תהנתם ןעשיו: משפטם : לי בי יחטאי־^ןי 9 אין אדם איפר לא־״יחטא ואנפות בם nnrm לפנו אויב ושבום שוביהבו אל־ארץ ךהוקה או קרובה: * והשיבו אל־ לבבם בארץ אשר נשבו־שם ועזבו 1 והתרוננו אלין!" בארץ שב;ם לאטד חטאנו הערנו ורשענו: לח ועזבו אליך בכל־ לבםובכל־נפשם בארץ שבים אשר־שבו אתם והתפללו דרך אך צם אעזר־נתתה לאבותם והעיר' אשר בהרת ולבת אשר־בניתי לשמך: ל= ושמעתי מן־השמים ממיכון עזבתך :;!תדעפלתם ואת־תחיניתיחם .ועשית משפטם וםלתת ל עמך אשר חטאו-ליך:=.עתה אללי:היו־נא עיניך פתחת ןאזנ:ך ק׳יזבות לתפלת המקום הזך':« ועתה קומהית!, אלהים לנודוך אתה וארון עזךבדגיך ותה אלהים ל יבשו תשועה וחפיךיךלשטודו בטוב סנלהוה אללים אלי־ותשב ?טמשיחך וכרה'לה9ךי דויד עבדך: ז א וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים וךאבל העלך, והזבחים וכבוד,ייהוד, מלא את־הבלת: ־ולא:כלו חכךגים לבוא אל-ביתיהת כי־מלאבבוד־ תוה את־בית יהוה: = ובל 1 בך ישראל ראים ברדת האש וכנזר הוה על־הבלת רכרעו אפום אהצתיעל־ הרצפה ישתחוו תודות לתור, כיי טוב בי לעולם חסדו: י וךמלך זכל־העם זבחים ובה לפני תת: לרובה המלך שלמד, את־זבח העקר עשרים ושנים אלף וצאן מאת ועשרים אלף יחנכו את-בית האלי,ים המלך וכלתעם ר י וחבהניב על־משמרותם עמדים תלרם בכלי־שיר יהוד, אשר,עש־, דויד המלך לחדות ליהוד, כי־לעולם הטהו בהלל דרה כ:ךם וך,בחנים מחצצרים ננךם'וכל;.ישך־אל עמדים:. .רקדש שלמה אודתוך החצר יאשר לפני בית־ לדת ביהנשה שם העלות ואת הלם׳ חשלמים כי־מזבח חןהשת אשר־עשה שלמה לא;כול לתכיל את־העילת דברי הימים ב ז תיג ואת־המנהה ואתr,הלכים: ח רעש שלמד, את־הדזג בעת ההיא שבעת ימים'וכלץשראל עמו בקהל נחל מאד מלבוא חמת עד־־נחל מצחבם: ט רעשו ביום השמיני עצרת כי וחנכת המזבח עש* שבעת ימים והחג שבעת ימים: י וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את־ העם לאהליהם שמהים וטובי לבעל־הטובה אשר ע«ה יהוה לדויד ולשלמה ו^ךאל^עטו.: •י-ךכל יבלמה את־בית להוה ואת־בית המלך ואה כל־הבא״על־לב שלמה לעשות בבית־יהוה ובביתו הצליח: יב וירא יהוד. : * . 1:־ $ : | I : KT ״ <: •1 ־ —‘T. . ! ST« אל;שלמד, בלילה דאמר לו שמעתי אהדתפלתך ובחרות' במקום הזה לי לבית ובה: -נ ה ן אעצד השמ:ם ולא״הה מטר וק,ךאצוך,.על־דונב<א?ל ro נאם־ אשלח דבר 3ע?ד! 'ידכנעו עמי אשי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישבו מדרכיהם הרעיבם •־ ” י t *5 V ־ 5 י| ־. !| T J . ץ:V. T • ־*.: - n• TIT JV ואני אשמע מן־ד,שמ:ם ואסלח לחטאתם ואקפא את־ ארצם: טי.עתה.עיני יהיו ?תהות’ואזני קשבות לתפלת המקום הזה: טי ועתה בחרתי והקדשתי את״ה,בית הזה להיות שמי שם עד-עולסהיו n ולבי שם בל־הימים: " ואותה אם־תלך לפני כאשך הלך דויד אכיף■ ולעשות בכל אשר צויתיך וחקי ומשפטי ותשמור'!׳!®*ז את בפא מלכותך באשך כרותי לחיי אביך לאטד לא־יכרת קד איש מושל בדשראל:יט ואם־תשובון אתם ועזבתם חקיתי ומצותי אשר" נתתי לפניכם והלכתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם: כונתשתים ־ו:־ ־: j. , V*. V *־■••. Í *% •: -ן:״• V T W| ־* : • מעל אדמתי אשך נתועי להט ואת־זתבלת מך. אשר־ הקדשתי לשמי אשליך מעל פני, ואתננו למשל ולשנינה בכל־קעטים: יי׳ ןה3:ה הזה אשרתתיך, .עליון לכל־עבר עליו לשם ואמר במהעעןך, יהוד, ככה לארץ הזאת ולבלתותןה: נב [אמרו על ^.?!ביאתךדיוהיאלהי אנתיהס 826 דברי ר,ימ*ם ב ז ח אביתיהם אסר התניאם מארק ?®דים ויחזיקו באלהיבם אחרים וישתחוו לזהם רעקחם.על־כן הביא עליהם את בל-הרעה הזי^ת: * ח א’ולחי מקץ 1 עשרים שנה אשר בנה שלמד. את-בית יהוה ואוד־ביתו ב והערים ‘אשר נתן הורם לשלמה בנה י שלמה אותם ויושב שכם את־בני ישראל:: וילך עולמה קמת צובה רהזק ?ליה: י רבן את־הךמד במרבך ואת כל־עה המסכנות אשר בנך, בקמת: י■ רבן את־נמת חידון העליון ואת־בית הורון התחתון ערי מצור חומות רלודבם ובריח: ו ואת־בעלח ואה כל-ערי המסכנות אשר־היו‘לשלמה ואת״כל־ערי הרכב ואח ?רייספךשים ואתו כל-הע-ק éלמד, אשר ח#ק לבנות ביתשלס ובלבנון ומל ארץ, ממשלתו: כל־העם הנותר מן־החתי והאמיי, והנ־חי ודחוי והיבוסי אשר,לא מוש־אל ר,מה:י׳מךבניהם אשר נותרו אקריהס בארץ אשר לא־כלום בני לשראל ויעלם שלמה למם עד חיום הזה: ט ומן־בני לשראל אשר'ליונתן שלמדי לעבדים למלאכתו כי־־המה אנשי מלחמה, ושרי שלישיו ושרי רכבו ופרשיו: י ואלה שדי הנציבים אשר־למלך שלמה המשים ומאודם הרדים בעם: -א ואת־בת־פךעה העלך, שלמה מעיר דליה לבית אשר בנה,־לה כי אמר לא־ תשב אשד. לי בבית דויד מלך־לשראל בי־קדש המה אשד־באך, אליהם ארון ידוה: ■נ אזיהעלה שלמה עלות לה,והעל מזבח להוה אשר בנך לסנן האולם: ע ובדבר־ לום ביום להעלות במצות משה לשבתות ולהרשים ולמועד־ותשלוש פעמים בשנה בהג המצותובחג השבעות : - VT: j T J ־ I ATT '$ ~ ~?י ; -X IT - J י ובחגהפבות: -י ויעמדי כמשפט הויהאביואה־^?^ הכדניםעל־עבדתם והלרם על־משמרותם להלל ולישרת ןנר הכהנים לדכרץום'ביומו והשערים'?מהלקותט ה»ניס ־ך. לשע־ דברי הימים בחט Tfl לשער ושער כי בן מצות דויד איש־האלהים! *ולא סח מצות המלך על-הכהנים ןך,לךם לכל־דם־ ולאצד": * ותקכל־מלאבת שלמד, עד־דדום מופד ביתץהוה ועד־ כלתו שלם בית יהווה: מ אז הלך שלמה לשזדנבי ואל־אילוח .על־שפת דים בארץ אדום: יח וישלח־לו הורם ביד־־עבדיו אוניות ו?1בךים''יוךעי;ם ויבאו עם'־־ עבדי שלימה אופירה רקחו'משם אךבע־־מאות ודומשים בכר זהב ויביאו אל־המלך ש$מה: ׳ ט אומלכח־שבא שמעה את־שמע שלמה ותבוא לנפות את־שלמהבהידות ביךושלם בחיל בבד מאד המלים נשאים בשמים וזהב לריב ואבן׳ירןרהוהבו^ אל־שלימה ותדבר עטו את כל־אשר היה עם־לבבה: נרןך־לת שלמד, את־כל־ךברןה, ולא־נעלם ך=ר משלמה אשר ל^ הניד לה: ג ותרא מלבת־שבא אח הכמת שלמה ןד3לת אשך כנה: י ומאכלי שלחנו'ומושב עבדיו ומעמד משרתיו ומלבושיהם ומשקיו ומלבושיהם ועל:תו אשך שלה בית ,;הווה ןלא־היה עוד בה חח: הותאמו■ אל־הטלך אמת הדבר אשר שמעתי באךצי על־רבךיך,ועל־ח?מתך: יולא-האמנועי לדבריהם עד אשר־באתי ותראינה עיני ומהלא הנד־לי חצי מרבית חכמתך:ספת על־השטועה אשך שמעתי: י אשרי אנשיך ואשרי עבחך אלה העמחם לפניך תמיד ושמעים את־ הכמתך• י׳ לי!' לתר1 ברוך אשר 1 חפץ בך לתתך על־כםאולמלך לידי" אלייך באהבתאלסיויאת־ ושהאל להעמידו לעולם התנך עליהם למלך לעשות משפט וצדקה: = ותתן למלך מאה ועשירים ובכך והב ובשמים לך'ב מאד ואבן ירןרה ולא היה, כבשם ההוא אשר נתנה מלכת־שכא למלך שלמה:■ ונם עבדי יידם ועבדי שלמה אשר־הביאו והב מאופיר הביאו עצי pw irat rn . יתיר ר תדש קד. אלגונדש 82b ־ דברי הימים ב b אלנומים ןא?ן יקרך■:״ !tor הטלךאת־עציהאלנומים ממלות לבית־להוה ולבית המלך ובנחת ונבלים מזרע ולא־נראו בהם לבנים ?ארץ יהודה: יב והמלך עלמה נתן למלכת־עבא את־בל-הפצה אשר'שאלה מלבד אשר־הביאה אל־המלך וההפך ותלך לארצה היא ועבדיך,: ■נ ויהי מעקל הזדב אשר־בא לעלמה בשנה אחת שע מאות וששים ושש ככרי זהב: יי לבד מאנשי התריס וךפ'חךים מביאים ןכל-מלכי ערב ופחות הארץ מביאים זהב וכסף לעלמה:® רעש המלך עלמה מאודם צנח זהב שחום עש מאות זהב שחום:עלה על־ הצנך! האחת: °י ושלע־טאות מננים זהב שחום שלש מאות זהב שלה על־המגן האחת מתנם המלך בבית:ער הלבנון: יירעש המלך כסא־שן:גךול ויצפהוזהב טהור: יח ושש מעלות לכסא וכבש בזהב לכסא מאחזים וידות T T • V 5 1 J • 1 J> *־••*. 9 TJ * T T: IT . מזה ומזה על־מקום השבח ושנים אריות למדים אצל דדךות: יט ושנים;ישר אריות עמידים שם על־שש המעלות מזה ומזה לא-נעשה כן ל־ל־ממל־ה: ־]כל בלי־ משקה המלך שלמה זהב ןכל?לי ביתתנר הלבנון זהב מנור אין כסף תשב כימי עלמה למאומה: ־» כי־אעות למלך הלבות תרשיש עם עבדי חורם אחת לשלוש שלם תבואנה 1 אלות תרשיע נשאות זהב וכסף שנהבים וקופים ותובלם: ־־הנדל המלך עלמה מכל מלכן הארץ אנשר וחכמת: נ־ וכל מלכי הארץ מבקעים אח־?ל עלמה לשמע את־חכמתו אער־נתן האלהים כלבו: ־י והם מביאים איש מנחתו כלי כסף וכל-זהב ועלמות נשק ובעמים סוסים ו?רךים ךבר־שנה כשנה: נה ויהי לשלמד׳ ארבעת אלפים אחות סוסים ומרכבות ושנים־ לשר אלף' פרשים רניחם בערי הרכב ועם־המלך ביךושלם: ט ויהי מושל בבל־המלכים מן־הנהר ועד־ מ׳* *הר #ורע. ארץ דברי הימים במי תפזו ארץ נ־לשתים ועד נמל מצך:מ: מיתן המייךאת־ הכסף ביתשלם כאבנים ואת האחים נתן מ־קמים אש!—בשפלה לרב: כח ומוציאים מסים ממצרים לשלמהומכל־הארצות: כטושאר דברי שלמד, הראשנים והאחרונים הלא־הם כתובים על־־דברי נתז הנביא ועל־ T J ״A :־ ־•- . .ס• : V - IJTT ' *. נבואת אהיה השילוני ובחזות יעדי החזה _על ירבעם בך נבט: ל וימלך שלמה בירושלם על־כל־ישראל ארבעים שנה: לא וישכב שלמהעם־אבתיו יקברהו בעיר דויד אביו וימליך'ךחבעם בנו תחתיו: ' י» וילך ך'ח??ט שכמה ?' שכם באו כל-:יץראל להמליך אתו: נ ויהי ?שמע ירבעם בן־נבט והוא במצחם אשר ברח מפני שלמה המלך וישב ירבעם ממצרים: :/ T-ץ J ־ IT : • .a: T|T T )T- Ív AV ״ . ג וישלחו ויקראדלו ויבא ירבעם וכל־ישראל וידברו אל- • : : ־•:1: -A- T : • T : דבר ביד אחיהו השלוני אל־ירבעם בן־נבט: טי וכל־ ישראל ״ כי לא־שמע המלך להם וישיבו העם 1 את-המלך 1 לאמה מדרכנו הלק בדויד ולא־נהלה בבן־־ישי איש לאהליף• לשראל עתר, לאור 3יתןי דויד יילד כל־ .ישראל לאהליו: יזו3.עלשךאל הלשכים ?ערי יהודה ו»?לןי לנליהם קחמנם : יי׳ וישלח המלך ךדו3עם אה־ הדירם אשר .על־המס וירנמו־בו בני־ישראל אבן וימת והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלם: יט ויפשעו ישראל בבית דויד עד היום זהזך.: יא יא ויבא רחבעם^ ירושלבם'ויקהל אתי־בית יהודה ובנימץ מאה ושמונים אלף בחור עשה מלחמה להלחם עם־ישראל להשיב את־הממלכה לרחבעם: י ב"ויהי דבהייהוה אל־שמעיהו איש־האלהים לאמה: ג אמיד אל־רחבעם בן־שלמה מלך יהודה ואל כל־ישיראל ביהודה ענ;מן לאנה: י כה אמר יהוה לא-תעלהלא-תלחמו עם־אחיכבם שובו איש לביתו כי מאתי נהיה הדבר תה ובשמעו את־ךברי להוה דשבו מלכת אל־ הבץם: ה וישב רחבעם בירושלם ויבין $דים למצור ביהודה: י ויכן את־בית־להם ואת־עיטם ואת-תקוע: ז ואת־בית־צור ואת־שוכו ואת־עדלם ן ח ואת־גת ואה־ מרשה ואתקיף':' ט ואת־אדורים'ואת־לכיש ואת־עזקה: י ואת־צרעה ואת־א;לון ואת־ח3רון אשר 3יהודה י?3נ:מן זי ?•?! 5ר דברי הימים ב יא יב חטז ערי מצורות: יא ויחזה את־המצורות דת ז בהם נגידים ו&נרוה מאכל ועמן ויין:/ולכל-עיר ועירצנותוךמדזים דחןקם להרבה ?ואד דהי־לו יהודה ו?נ:מן:-־ וחכמים ןוהלולם אשלר בכל־ישראל התלצבו עללו מכל־נמלם: יי כי־עזבו הלוים את־מנרשיהם ואחותם וילכו ליהודה וליחעלםכי־הזניהםלר3עם ובניו מכהן ליחה:« פעמי־ לו כחגים לבמות ולשעיריבם ולעגלים אשר עשה: ט! ואחריהם מכל שבטי ישראל הנהנים את־לבבם לבקש אהיהוה אלתי לשדאל3או יחעלם לזבוח ליתה אלתי אבותיהם: י! ויחזקו את־מלטת יהודה ויאמצו את־רהבעם בהשלמה לשנים שלוש כי הלכו בדחי דויד ושלמה לשנים שלוש: יח ויקח־לו ךחבעם אשד. את־מהלת' בן־י־רימות בן־דויד אביהילב־ת־אליאב מישי ותלד לו בנים את־יעוש לאת־שמריה ואת־והם: כ ואחריה לקח את־מעכה בת־אבשלום ותלד לו את־ :v . I -r t jv -ן:־ 1 t - ־ ; ז v >v J-- ft ) אביה ואת־עתי ואת־ויוא ואת־שלמית: כא ויאהב רחבעם את־מעכה בת־אבשלום מכל־נשיו ופימשיו כי נשים שמונה־עשרה נשא ופילגשים ששים ויולד ־עשירים ושמונה בנים וששים בנות: כב ויעמד לראש רחבעם ארדאביה בןןמעכה לנגיד ?אדיו כי להמלימ: " רבןויפרץמכל־ בניו לכל־ארצוה יהודה ו?נ!מן לכל,ערי ה?!צרות דתן להם המזון לריב ולשאל המון נשים: י'יב»ולל,י כהכין מלכוח רחכעם וכחזקתו,עזב את: תורת יהוה וכל-ןקוראל עמו: נ ויהי כשנה דהמישית למלך לח3עם עלה שישק מלןד־טצרלם,על־יףשלם 3' מעלו 3יהוה:נ3אלףו־זאתלם רכב ובששים אלף פרשים ואין מספר לעם אשר־באו עמו ממצרים לובים פכיים וכושים: י וילכד א־ת־ערי דמצרות אשר ליהודה [יבא עדקךושלם: ה ושמעיה הנביא בא אל־ךהבעם '3ת קי־ז! eVö W3• 'ושריי 832 דברי הימים ב יב ינ וערי ירודה *שר־נאבפו אל־יתקז^ pw m דאטר להם כדראמר.ידעה אתם עזבתם אתי ואף־אני עזבתי אתכם ב;ד־שישק: יווכנ׳נויןזרידקזראל וה% צדיקו;הוד־,:■ ובךאות "ה כי!טעו דיה ךהר־ודיוי׳ אל־שמעיה 1 לאמה נכנעו לא אשחיתם ונתתי להם כמעט לפליטהזלא־־תתך חמתת*:יחשלם כיד־שישק: חכי יהיו־־־לו לעבדים וירעו עבודתי ועבודת ממלכות הארצות: ט העל שישק מלך־מצריים.על־יחשלם וקח את־אצרות בית־להוה/ואת־אצרות בית המלךאת־הכל לקח וקח אודמנדהזהב אשר^שה^למה: ;העש למלך ךסה». ד-ל-ילכ 0??; ?העזת והפקיד 8ל־;ר עזרי הרצים השמרים פתח בית המלך: יא דד,י מדי־בוא המלך ביתןהוה באו‘ לדצים ו?שא1ם והעזיבום אל־תא הרצים: ■־ ובהכ?עושבמטנואףץתד, ולא להשחית לגלה ונם ביהודה ללח לברים טובים: ינ לתחזק הט,ל3 רחבעם כירושלם הטלה כי־בז־ארבעים 1 ואחת שנה ףחמ1ם במלכו ושבע ע4ח שנהו מלך ביחשלם העיר אשר־בחר להוד*. לשום את־שמו שם מכל שבטי ישראל ושט אמו נעמה העמינית: יד העש הרע כי לא הכירלבו ז ••r • J:־T (T|־ •1 -1־ # J* ATT >, •••!•. לדרוש את״יהוה: טו ודברי רחבעם הראשנים והאחרונים הלא־הם כתובים בדברי שמעיה הנביא ועדו החזה ל-קיתש ומלסמות ךקבעם' לרבעם' כל־לדמים': ט לשבב רדובעם עם־אבתיו לרןקך בעיר דויד למלך אביה בנו תחתיו: imFmtiab "3SW WS אג:די עלקהודת: ב שלש שנים מלך בירושלם ושם אמו טיכיהוייבת־אוהאל מךנבעה'ו?ולחמהה;תה HS81:3 ובין ירבעם:! לאסיר אביה, את-ד&לתטה בח:ל גבוה מלחמה אלבע־טאות אלף איש בחור וירבעם ערך עטו ©לחשה לגרי לדמים ג ע תיז מלחמה בשמונה מאות אלף איש בחור נבור היל: י וי קם אביה'מעל להר צמרים אשר בהר אפרים ויאמר למעוני ירבעם וכל־לשראל: י, ך,לא ל?ם לדעת כי ימך, 1 אלהי:שראל נקן ממלכה לחיי .על־ושךאל לעולם לי ולבנה ?ריתמלח: ורקםלר?עםבך?בט.עבד שלמה בן־דויד רמרד .על־אדינ״לו: . וי3ן?צ1 "עליו אנעים רק:נ= בנל בל:.על ו״אמצו על־רחבעם בן־עלטהוךחבעם היה נער ורך־לבב ולא התחזק לפניהם: ח ועתה 1 אתם אמרים לר<1חקל?ני ממלכת והוד, ?לך ?ני תיר ואתם הטון רב ,עמככג .עמלי זהב אשר "עשה לכם:ר?™ לאלוהים:= הלא הדהתם את־כמל יהוד, את־?ני,אלח והלרבם "ותעשו לכם כמים כעמי הארצות כל-ך,בא למלא:דו בפר ?!־?קר ואילם ?זבער׳ ומדי כקן ללא אלהיכם: י ואנחנו להוה אלוהינו ולא ינומהו ןכ0ים משרתים ליהוד, ?נ: אהרן והלרם במלאכת:* ומקטרים לירות עלות בבקר־בבקר ובערב בערב וקטךת־סמים ומערבת לחם על־השלחן הטהור ומנורת הזהב ונההיה לבער בערב בערב כי־שמרים אנחנו את־משמרתלהוה : J* : | • v v T VjV T " T ־־Iq י r V ״ : JT : VvV אלהינו ואתם עזבתם אתו; יב והנה עמנו בראש האלהים 1 וכהניו וחצצךות התרועה להריע עליכם קני לשראל־־ אל־תלהמו עם־יהוה אלהי־אבתיכם בי־לא תצליחו: יג וירבעם הסב את־המארב לבוא מאחריהם ויהיו לפני :T ; .TIT* ”*״ס V-r 11 k T T-; I •• ״.*ל׳ - •1 : • :,-J יהודה והמארב מאחריהם: יי ולפנו להודה והנה להם ד,מלחמה פנ:^,אה1ה ושדרוה ,הברנים מחצצרים בךצ'צךוח: ־־י!לריש אי» ודידה ולהי בהרלע איש להודה ףהאלהים ננף את-לרכלנם וכל־ לשךאל;לפנ; אבלה ויהודה:« רנ« ®:־.ישראל מ?נל להודה ויתנם אלה;ים ?לדם: " ולכו בהם אבלה וע® מפה רבה ושלו הללים מישראל ךמש־מאות אלף איש כהוד: " הכנש כנ״קוראל כעת ההיא האטצובני יהודה כי נעוענועל־להוה אלהי אבותיהם: ־־־ הלדף אביה אחרי תבעם וילכד ממנומרים את־בית־אלואת־בנותיהואת־ ;שנה ואת־בנותיה ואת־עפתןיובנתיה: בולא־/עצריכה ירבעם עוד בימי אב:ת רגפהו להוך, רמת: נא ויתחזק אבית רשא־לו נשים ארבע עשרה ויולד עשרים ושדם כנים ושש עשרה בנות: כב ויתר דברי אביה ודרכיו ודבריו כתוביבם במדרש הנביא עדו: כגולשכב אבית, עם־אבתיו ולקברו'אתו בעיר דויד ויימלך אפא בנו תחתיו פמיו שקטה הארץ עשר שנים: יד א ולעש אפא הטוב והישר בעינל להור, אלתו: ב דפר את־מן?חות הנכר והבמות וישבר'את־המצבות ויגיע את־האשרים: j ויאמר ליהודה לדרוש את־יהוה אלתי אבותיהם ולעשות התורה והטצוה: י הסר טבל־ וגרי להודה את־הכטות ואת־החטנים ותשקט הממלכה לפנלו: י■ הבן וגרי מצורה ביהודה כי־שקטה הארך ואך־עמו מלחמה בשנלם האלה כי־הניח יהוה לו: י האטד ליהודה נבנהו את־הערים האלה ונסב הוטה ומנהלים דלתלם ובריחים עודנו הארך לפנינו כי הרשנו את־להוה אלהיט הרשנו הנח לנו מסביב הבנו ויצליחו: ׳ ויהי לאפא היל נשא צנה ורמה מיהודה שלשי מאות אלף ומבטמן נ?1אי מנן ודרכי _3ןשת מאתים ושמונים אלף בל־אלה נבול' חיל: " הצא אליהם.;לח הטלה בהלל אלף אלפים !מלבבות שלש מאות הבא עד־ מרשה נ ־הצא אפא לפניו העלב! מלחמה בטא צפתה למרשה הרןרא אפא אל־להוה אלהיו האמה,לתר׳ איל עטןי לעול בין n לאין מו.קד* להוה אלסרי 3ל»לךי éfl* י?עי?׳ןי באני ?נל־ההמון הזה להוד, אלהינו אל־ אל־יעצד עקף אנוש: יא ויניף יהוד, את־הכושיבפ לפני "יוד" אבא דמיי הימים ב יד טו iTfi אסאולפנל,יתדה הנסו הטסים; י־מךךפםאסא והעם אער־עמועד־לנרר הפל מטעים לאין־להם מתה כי־ נעברו למל־להוה ולפני ממת העאו עללהךבה מאד! הכו את כל־העתם עביבות ?רר כי־תד, פדוד־להוה עליהם המו את־כל־הערים ט-בוהרפההיתהבהם! יי,ונם־אהלי מקנה הכו העט צאן לרב ונמלים העט יתעלם i . «»ועוריהו בן־עודד היתה זגיללו תהו אלד,יבש! נ הצא לפה אסא האמה לו עמעוני אסא וכל־יהודה ומימן להודו עמכם בהיותכם עטו ואפי־קךרעת יבצא לכם ואם־תעובת!עוב אווכם: נ המים ר?ים ליעלאל ללא ואלת אמת וללא כהן מורה וללא תורה 1 י העב בנוה־לו עלללהוה אלת לעראל ולבקעת וימצא להם ! תבעתים ההם אין עלום ליוצא ולבא כי מהומות רבות על כל־לעבי הארצות! י ,וכולותו ןוי־בנוי ועיר בעיר כי־ אלד,ים ל,ממם בכל־צולה!׳ ואותם חוקו ואל־ורפולדיכם בי לע עכר לפעלווכם: ״ לכעמיע אסא הדברים האלה ותטאה עדה הנביא התחוק העבר העקוצים מכל־ ארץ להודה ובנלמן ומן־העתם אער־לכד מהר •אפרלם ולהרע את־טןבחלתהאער לפנלאולם יתרום ולקבץ את־כל־לתדה ומימן והנדים עמה,ס מאפרלם ומנעה ומעמעון כי־נפלו,עליומלעראל לרב בראתם כי־יהוה אלתועמו: ׳הקבצו לו־ועלנם בחדע העלעי לענה המע־עערה למלכות אסא:־« תבהו ליהוד, בלום ההוא מן־העלל הביאויבקר עבע מאות,וצאן עבעת אלפים: קהבאו נברח לן־רוע את־להוה אלת אבותיהם בכל־ לבבם וקכל־נפעם: ע וכל אער לא״להרע ליתר, אלהי־ לעראל יומה למן־קטן ®ד־נדול למאיע ועד־אעה: יי ולעבעו ליקוה בקול נדול ובתרועה ובתצצדוה ובשופרות B3Ó חברי חיטים ב ha tia ובשופרות: פו וישימהו כל־להוד־ה על־השבועה כי בכל" ל?*0' 4$ ובכל־ךצונם בקלסת ולטצא להם מיז למה לדם מסביב: נ״ונם־מעבה אטואסא המלך הסירה מנבירה ^ר־ע^תה לאשרה מ?לצת,י?רת אפא את־מפלצתה רדק ולשךף בנחל קדרון: י! והבמות לא־סרו מישראל רק לבב-אסא הה שלט כל-למיו: "רבא את־קדשי אביו וקדשיו בית האלהים כטף וזהב וכלים: ■ט ומלחמה לא דהתה ?נד שנת־שלשים והמש למלכות אפא: י טז א בשנת שלשים ושש למלכות אפא עלה בעשא מלך.ישראל.על־ןתדה ריבן את־הרמה לבלתי התיוצא ובא לאפא מלך־להודה: ב רצא אסא כסף וזהב מאצמה קית למה ובית כמלך גישלח אל־בן־הדד מלך ארם היושב בדךמשק לאמה: נ ברית ביני. ובינך ובין אבי ומן אביך מה שלחתי לך בסף וזהב ל[י הסך בריתך את־בעשא מלך לשךאלמנלה מעל',: י וישמע בן־הדד אל־המלך אפא וישלח את־שרי הח;לים אשר־לו אל־ערל ישראל ניכו את־ע!ון ואת־ין ואת אבל מלם ואת כל־מפכנוח ערי נפתלי: י־ ויהי כשמעבעשא ויחדל מבנות את־הרמהרשבת את-מלאכתו’: י ואפא המלך לקח את־בל־יהודה וישאו את־ א?נ:הךמה ואת־עציה אשיר בנה בעשאויבן בלם את־ נבע ואת־המצפה: ז ובעת ההיא בא הנד הראה אל־אסא מלך, להורת ראמר אליובהש^נך -על־מלך ארם ולא נש׳ננת עלץמה אלהיך.על-כן נמלט היק1 מלך־ארם מקך: י׳ ד,לא הכושים והלובים תיו לקליח לרב לככב ולפרשים לה!־?".?*י WV ®לקהוך׳ נתנם מרך: = פי למה.עיניו טשטטות בכל־תארץ להתחזק עם־לבבם שלם אליו נקכלת על־ואת כי מעתה יעז עמך מלהבות: י ויכעס אבא אל־הראה ויתנהו בית המהפכת כי־בזעך עמו על־ואת דו־צץ אבא מן־העם בעת ההיא: יא והנה דברי אבא ההאעזונים והאסרונים הנם כתובים על־ספר המלכים ליהודה ולשי־איד: יב ויהלא אבא בשנת עזלועזיבם ותשע למלכותו ברגליו T T J JV ־ : ־־ : • ך < T • : • • * < T עד־לטעלה דוליו ונט־בחליו לא־דרעז את־יתה כי ברפיאייכם: -נ וישכב אטא ןנם־אסזיי מדי rm ארכעיפואהת למלכווייגיר^ת בקברתיו אשר ?ויי־ לו כעיר דויד רשביכהו במשכב אשר מלא כשמים וןלים 'מרוחים בכדקתת מעשך, דשרפדלו ישרפה ןדולך, עד־למאד: , . ין»דמלך יד,ושפט בנו 0ל!תיו ויההיין על־ושראר,: נ וילן־חיל בבל-ערי.יתדה ל,בצרות דך ן נציבים בארץ יהירי■ ימהי w.-m ofm $קא m $ נמדי למד■ !נם-לךושפט בי וו,לך בדלבי רדד אבין הראשונים ולא 1 1 ״יי- 1 ו iw/ww 1 é in 11 11 1 \tm> יין ♦ v l K /1 T: T T : - - V • • : -T : J עם־איבי ישראי־: לותשקט מלכות יהושפט וינה לו אלהיו מפביב: המליך ,יוזושפטעלץהוידה בךשלקהם וחמש שנה במלכוועשרים ולמש שנה מלך ביחשלם ושם אמו עזובה בת־שלחי: לב ולך בדרך אביו אסא ולא־סר ממנה לעשות השר בעיני. ירוה: * אך הבמות 6דםךו ועוד העם ?1*־הבינו לבבם לאלהי אבתיהם: לי התל דברי יהושפט הראשנים האהרדם חנם בתיכים בדברי יהוא בן־הנצי אשר לעלה על־ספר מלכי:קוראל: לי ואחרי־מ אתהבר :חושפם מלך־יהוו־ה עם אהלה מלך-:שלאל הוא הרשיע לעקוות; לי התבהרו עטו לעשות אמות ללכת תרשיש רעשו אניות בעצ;ון נכר: ל■ התנבא אליעזר בך־ךוחהו ממלכיה על־־יהושפט לאמי בהתהבלך עם־אהזית פרץ ירוה את־מעשיך השכר, אניות;לא עצרו ללכת, אל־תךשיש: כא«ו:שכב יהושפט עס־אבתר ה5ןבר עסךאבתיו בעיר דויד המלך:הורם בנו תלווךו: נ ולו־אחים בד ;הושפטעזהה ויהיאל וזבוץהו ועורלהו ומיכאל ושפנלהו בלתאלה בד;הושפטמלך,:שלאל: ־גילן לרם 1 אכילם מתנות לבות לכסף ולזהב ולמנדנות עם־ערי מצורות ביוץדה ואת־הממלבה נתן ליהורם כי-הוא הבכור: ' לח ^ .-81 דברי הימים ב כא -רקם יהורם על־ממלכת אביו רתהזק ויהרנאת־כל־ אחיו ?הרב ונם משרי ושהאל: ה?ן־שלשים’ושהים שנה יהורם ?מלכו ושמונה #נם מל? ?יך־ושלם: ירל? בהר? ומלכי ישראל באשר עשו בית אחאב כי בת־אהאב היתה לו • אשד, רעש הרע בעינן יהודי: י ולא־אבה והוד, להשחית את־?ית דויד למען הברית אשר ברת לדרדיוכאשר אמר לתת לו ניר'ולבדו כל־ הימים: "בימיו טשע ארוס מתחת "יה־יהוהה וימליכו על;הם מל?:«!:עבה יהורם עם־שחיו וכלחהרכבעמו דהי ר,ם לולה ר? את־אדום חפו?ב אליו ואת שרי הרכב: י ויפשע אדום מתחת נד־להודהעד היום הזה אז תפשע ליבנה בעת ההיא מתחת יח־״כישב את־יהוה אלהי אבתיו: יא גם־הוא עשה במות ?:הרי והודה גיזז את־ישבי יחשלם דדה אתץהודה: יב_ויבא אליו מכתב מאליהו Jהנביא לאמיר כהו אמר יהוד, אלהי דויד אביר 0חת אשר'לא-הל?ת'?ד?כן והושפט אב^וכיר?, אפא מל? והודה: ׳:!תלד ?הר? מלכי.ישראל והונה את־והודה ואת־יש?' והושלם כהזנות בית אחאב ונם את־אהי? כית־אבי? הטובים מט? הרגתי: ייהנה יהוד ««ריןד^ג• ?מד ימ3ד י«%ימלז«#ד* סי ואתה בהליום רבים ?מתלה מעי?.עד;יצאו מעי? מך החלי;מים על־ימים: טי ויער;הוהעלץהורם את חדו הפלשתים והערבים אשר על־יד כושים: יי ויעלו - : י : :.v . • :-jt« ־ -< < •! —!:־ > ביהודה ויבקעוה וישבו את כל־הרכוש הנמצא לבית־ לטל? ™?נץ !*יו ולא נשאר־לו בן בי' אם־והואחי קטן בנץ: יי׳ןאחרי כל־!י״% תלי.?מיז להל: לא'! מרפא: יט רהי ממים 1 מ;מים וכעת צאת הקץ ל;מים שינים יצאו מעיו עם־חליו״וימת בתחלאים רעים'"ולא־ עשו לו עמו שרפה כשרפת אבריו: כ בן־שלשים ושתם mTV. ־ י 1 ' היה מד nwtite #ם מלךי3יחעל.ם &ד ?ל>י חמדה.ולקברהו ?עיר דויד ולא ?קברות המלכים! , כב א וימליכו יושבי ירושלכם את־־אחויהו בנו הקטן תחתיו כי־ כל-הראעניט ד" ד,ולוד הבא בערבים למהנז־ז וימלך אהדת בן־;הורם מלך יהודה: נ בך ארבעים ושתים שנה אחזיהו במלכו ושנה אחת מלך בירושלכם ושם אמו לתליית בת־עמרי: ג״גם־הוא הלך בדרכי" בית אחאב כי אמו היתרה י יועצתו להרשיע: י רעש הרע בשני יהוה כבית אחאב כי המה היו־לו יועצים אחרי מות אביו״למשהית לו 1 ה גם בעצתם'הלר I- q * ,“! I **יד 1* T A :י” $ I . r -ן;־ T T T ־! וילך את־להורם בן־אחאב מלך ישראל למלחמה "על-תאל מלך־ארם ברמות,גלעד דכי הרמים את־יורם: r ) •ן ־•־ן ; 4 ; (T ו-# ן־ ; r>x — ׳- ץ • I י IX V וישב להתרפא ביזרעאל כי המכים אשר הכהו ברמה ?הללזמו, את־תהאל מלך ארם ועוההו בןץהורםמ?ו יהודה הד לראות את״יהורם בךאהאב ביןרעאל כי■ חלה הוא: י ומאלהים היתה תבוסת אחזיהו'לבוא אל־ *.*# ן # • J- : . T^IT ;--:־ד. T > ( יורם ובבאו;צא עם־יהורם אל־יהוא בץ־נמשי אשר משחו והה להכרית את־בית״אחאב: ח ויהי כהשפט יהוא עם־ בית אחאב וימצא את־שרי, יהודה ־ ובני אחי אחזיהו ״•J ־־ : AT ן -• : qT : "T V T : •• י:־ :־ ■־ : ,T« משרתים לאחזיהו ויהרגם: ט ויבקש את־אחזיהו וילכדהו : r :|T ־׳:־ ־ :T) ־7־1“: ••; I •• - I-T: ...־■• : : י‘. והוא מתחבא ב«0רון ויבאהו אל־יתא וימיתהו ויקברהו בי אמרו בךוקועפט תא א׳בר-דרע את־להוה ?כל: לבבו ואין לבית אחזיהו לעצר בה לממלכה: י ועתל:ת אם אחזיהו ראתה כי־מתבנהותקם ותדבר את־־כל־זרע (T it tז —: ־ : “ ql T T - r>T : הממלכה לבית יתדה: « ותקח לת׳טמןת בת־המלך את־יואעזבן־אחזיית ותננב אתומתוךבוי־המלך המוסתים ותתןאתוואת־מינקתו בחדר המטותותםתירהו וך0??ת ?ת-המלך להורס אלצת לתלךע הכהן בי היא הלתה אחות אחרת מפני 5תלי,ת!לא המיצוע ■י *xfr א3!ם «״ הא/הים האללוים מל״עא Vp עונים יעתליהו nfa על־הארץ; כג« ובשנה השביעית Rinnn למדע הקח את־קירי הגואות לעותהו בן־לרהם וללשמעאל 3ן-יהולנןולעור:הו בן־עובדואת-מ?ש:הו בן־עתהו ואת־אלישפט בחללי עמו בברית: ב ויסבו ביהודה ויקבצו את־הלדם מכל־ ערי יהודה וראשי האבות״לישראל'ויבאו אל־ירושלם: T •־J : י # T T 1: V V T- A- T ! * : 1 T |T /- 7: T! . ג ויברח בל־הקהל ברית בבית חאלהים עם־חמלך ־־״ : * #4T I T - T : *עץ . I "•* AV • (* VI1T זיאמרלהם הנה בז־המלך ימלך כאשר דבר יהוה על־ בני דויד: יזה הדיבר אשר תעשו השלשית מכם באי השבת לבהנים וללויבס לשערי"הספים: ה והשלשיח בבית המלך והשלישית בשער ה:סוד וכל־העם בחצרות בית ידה: י ואלקבא בית־יהוהלבי אם־הכחנים ודטשךחים ללהם המה יבאו כי־קדש המה ובל־העט ישמרו משמרת יהוד,: ז והקיפו הלוים את־המלך סביב איש וכליו בידו והבא אל־הבית יומת והיו את־המלך בבאו ובצאתו: ח ויעשו הלוים וכל־יהודה ככל אשר־ ,ee • T : • * Í |- צוה יהוירע הכהן הקהו איש את־אנשיו באי השבת עם יוצאי השבת כי לא:פפךיההךע הכהן את־המז־ולקות: טויתן יהוידע הכד,[ _ לשרי המאות את־החניתים ואת־ המגנות ואת־דשלטים אשר למלך דויד אשר בית האלהים:־' ויעמד' את־בל־העב ואיש 1 שלחו בידוימכתף הביתי הימנית.עד־כתף הבית השמאלית למזבח ולב:ת על־יהמלך' סביב: "ויוציאו את־בן־הטלןי ויתנו ?ליו את־ תור ואת-העתת המליכו אתו המשחר,ו יהו;דע ובדו האמת יחי המלץ: -3 ותשמע ?ודליהו את־קול העם והרצים!המהללים את-המלך ותיכוא אל-העסבית ודזה: ע ותהא והנה המלך עומד על־עמודו במבוא והשדים וההצצרוח על־המלץ וכל־ענם הארך שמם ותוקע קחצצרות ולטועוררים ??לי השיר ומודיעים ללילי יתקרע דברי וזיסים ב כג בד árt* ותקרע עתלית את־בגדיה ותאמר מעזי קשר: יי ויוצא יד,וידע הכד,[ את־שירי המאות ו_ פקודי התל ויאמר אלהם הוציאוה אל־מבית השדרות ודפנא אחריה יומת בהרב בי אמר הכהן לא תמיתוה בית לתה: טו וישימו לה ידים ותבוא אל־מבוא שער־הפוסייבם בית המלה T T- ״ -ז < . : < (T- . - •) ״ -IV AV - J וימיתוה שם: טי דברת יהוידע ברית בינו ובין כל־העם ובין'המלך להיות לעם ליהוד,: ’יי ויבאו כל־־העם בית־ הבעל־ ויתצהו' ואת־מובחתיו [את־צלמיו שברו ואת מתן בהן הבעל הרגו לפני המזבחות: יתישם יהוידע פקדת מת יהודה TÍ הכהנים הלהב אשל הדד על־בית יהוד, להעלות עלות לתה בכתוב בתורת משה בשמחה ובשירי על ידי דויד: יט ויעמד השוערים על־שערי בית יהוד, ולא־יבאטמא לכל־דבר: כ ויקה את־שרי דמאות ואת־האדירים ’ואת־הטושלים מגם ואתו כל־עם הארץ ולורד■ את־־ימלןל שילון פית המלך ויוסיפו את־המלך על כפא הממלבדה: » ויקומחו פל־עם־הארץ !!רעיה שקטה ואת־עתללהי המיתו 3חהם: כד * בן־שכע שנים יאש במלכו ואךבעים עונה מלך בירושלם ושבם אמו צבירה מבאר שבע: בויעשיואש • | T T*, : *״VT : * * J • . ״•< S— “|T־y T é הישר בעיני יהוה כל־־ימי יד,וידע הכהן: ג דשא־לו יהדדע נשים ישתלם דולהי בנים ובנות: י'מיי אמיי־כן היה עם־לב יואש לחדש את־בית יהוד,: ה ויקבץ את־ הבד,נים והלוים ויאמר לדם' צאו לערי יתדהוקבצו מכל:שהאל כסף לחזקואת־בית אלהיכם מדי שנה כשנה ואתם המרלו לדבר ולא rjja הלוים: י גקרא ד׳?לך ליד,רדע הראש דאמר לו מדוע לא־דרשת על־הלדם להביא מיהודה ומיחשלם את־משיאתמשה עבד־יהוד, והקהל לךךך5נל ץיאהל הערות: ייניי עתליהוהטךשעת נג־ה מיד, פרצו את־בית האלחים ונם כל־קד®' בית־יהוח עשו לבעלים: ח ויאמר המלך ויעשו אחז אהד ויתנהו בשער בית־יחה חצה: טולתנו־קול ביהודה ובהושילם להביא ליחה משיאה משה עבד־האלהים עללשךאל במדבר: י וישימהו כלה,שרים וכל־העם ויביאו השליכו לארון עד-לכלה:’’,־ויהי בעת עיא את־יהארון' אל־ פרדת המלך בה הלוים וכראותם כי־־רב הכסף ובא סופך המלך ופקיד בחן חרא® ויעח את־הארוןוישא'ת וישער,ו אל־מקמו בה ?®ולדם בוסראספי =םף לר« י־ דתנת המלך ויתידע אל־עושה מלאכת עבודת בית־ ידלה ויחלו ®כרים' הצבים וחרשים לחי®• בית לתח ונם לחרשן יבחל'ונחשת לקוק את־ביתילתק: י, ויעשו, עשי המלאכה וו!על ארוכה למלאכה בלחם ויעמית את־ בית האלהים על־מהכנתו ויאמצהו: יד וככלותם הביאו לפני המלך ויהוהע את־שאר הכסף וששח כלים לבית־ ה,ni כלי שרת העלות וכפות וכלי זהב וכסף סייו מעלים עלות בבית־לחה תמיד כל ימי הוהע: טי וינקז הוהע השבע:מים וימת בץ־מאה ושלשים שנה במותו: ט־ ויקברהו בעירהויד עם־המלכים כי-עשה טובה בלשראל ועם־האלהים וביתו: יי ואחרי מות יהוידע באו שיח יחדה וישתחוו למלך אז'שמע המלך^יה2ב: יח ונעזבו את־ביה ידוה אלהי אבותיהם ולעבדו את-האשדים'ןאת־העצחם ויהיהקצףעל־להוךה וירושלם באשמתם זאת: יט וישלח בהם נכאים להשיבם אל- ייחד, ויעידו בם ולא האזינו: כ ורוח אלחם לבשה את- : T ; IT, •f v:. - j: 1• V:;|V J J VT y T-> r»T> ן,.־) וכרע בן־יקרדע הכהן רעמד מעל לעם ויאמר לחט כה 1 אמר ד,אלחם למה אתם עברים את־מצות ידוה ולא תצליחו כי-עוכוןןמ את־להוה רשב אחכם! " ממידי ?ליו ויךנטהו אבן כמצות למלך כד,צר בית יריד: ולא ־־.ולא־ולר יואע המלך הספד א ער עעוה יהוידע אביי עמר ויהרג את־־בנו רכמותר אמר ירא יהרה וידרש: —|:-> T j : . h : V -ן vrw . : זו., I . כג ויהיו לתקופת הזמנה עלה עליו חיל ארם ויבאו אל־ יהודה וירושלם וישחיתו את־כל־שרי העם מעם וכל־ שללם שלהו״למלך',ררמשק: כיפי במצע^אנ^ם באח חיל ארם דחוה נתן בידם חיל לרב מאד כי ע!» את־יחוה אלדן אמתיהם ^ואח־יואע .עע^עפטים: כדיובלפתם ממנו פי־עזבואתו כמחליים רכים התקשרו ;גליו עבריו כרמי כני יהוירע הכהן ויהתהו על־מטתו רמת ויקברהו ?עיר דויד' ולא קברהו בקברות המלכים. כי ואלה המתקשרים עליו זבד בן־שמעתהעמוניתויהוזבה בן־שטרית המואבית: מ ובניו ורב המשא עליו ויסוד בית האלתם הנם כתובים על-מדרע ®ד המלכים ולמלך אמציהו בנו תחתיו: ' כה».כך,עעתם המע ענדת מלך אמציהו,;עעירים ותשע שנח מלך פיךועלם ועם אמו יתעדן מיתשלםג ־רעש תער כעיני היה רק לא כלבבעלם: גניי' כאשר תקה הממלכה,עליו רחת את־עבדיו המכים את־המלך אביו: י ואת־־בניהם לא המית כי ככתוב J IV )•* : V I q |• T | V /V “M , ׳* ״י־׳ . •J ,T “ J בתורה בספר משה אשר־צוה יהרה לאמר לא־;מותו אבות.על־בנים ובנים לא;ימותו_על־אבותכי איש בחטאו ימותו: י׳ ויקבץ אמציהו" את־יהוהה ויעמירם לבית־ אבות לשרי האלפים'ו״לשרי המאות לכלץהודהיובנימן T : " T ••> י T| :־ T ״ : T(״r- . ־ י• T I״ : T| • •'י1 ויפקרם למבן עשרים שנה ומעלה וימצאם שלש־מאות אלףבתר יוצא צ5א אחו רסחוצנח7י5!שכד מתיי־אל מאה אלחנבור חלל כמאהככר־כסף: ׳[איש חאליים בא אליו לאמר המלך אל־יבוא עטך צבא לשיאל כי אין יהוד. עם־ישראל כיל כני אפרים: ח כי אם־בא אתה ^ח *וק למלהמח ןבשילך^ליים W אויב ־י יש־ יע קרי, 3ח 850 דברי הימים ב כה כדו באלחים לעוור ולהכליל: ט ויאמר אמציהו לאיש חאלחים ומד,־לעשות למאת ר,ככר אשר נתתי לגדוד לשדאל ויאמר איש האלהי^יש ליהוד, לתת לך הרבה מורד.: י ויבדילם אמציהו להנחה אשר־בא אליו מאפחם ללכת למקומם ויהד אפם מאד ביהודה וישובו למקומם בחרי־אף: יא ואמציהו התחזק וי;הג את־עמו וילך גיא המלח וי ך את־בני־־שעיר עשרת אלפים: —Ive ר••!- - •<י-) —11. v י : *r t vr/ . v •• r יב ועשירת אלפים חים שבו בני;הודה ויביאום לראש הבלע ושליטם הפלע ובלם נבלןעו: V?(; הנדוד אשר השיב אמציהו מלכת עמו למלחמה ויפשבו בערי להודה משמרו; ועד־בית חותן ניכו י מהם שלשת אלפיים דמו בזך, ירבה,: יי ויהי אחרי בוא אמצלהו מחכות את־אדומים ויבא את־־אלהי בני שעיר ויעמידם לו לאלהים ולפניהם ישתהוה ולהם יקטר: טי ויחר־אף והוד, םאמצ;ר,ו ויסלח אליו נביא ויאמר אליו למד־, gfH את־אלדי העם אער לא־הצילו אתזנ2ם מסי! כ־ גיהיו בדברו אליו ראמר לו הליועע למלך נתצוך הדל־ לך למד, נטך ו:חדל הנכיא ראטר:דעתי כי־:עץ אלדים להשחיתך בי־עעזית זאת ללא שמעת לעצתי; י דיעץ אמצ:ה1 מלך :הודה גילזלף אל־יואש בן־יל׳ואקי בן־ :הוא מלך:שהאל לאמו־ לך נהךאך,פנןם:_ ־".והצלח יואש מלךךשראל איד־אמציהו מלך־הודה לאמה החוח אשר בלבנון3לח אלהאתאשר בלבנון לאמיר הנה את־בתך לבני לאשר, ותעביר חית השידה אשר : T' ן ״•* ״ .Í ( ׳5 * 51” AT • Í (" I־־ -> י- ,V T :־ .־ ו- בלמו! ותרמם את־החוח: ■פ אמרת הנד, הבית את־ארום משאך לפך'להצטדיעתד, שכהצכיתך למה תמדדי צרעה תפלת אתר, ההורה עטך: מלא־שמע אמציהו בי מהאלה,ים היא למען התם טך בי דרשו את אלה: אך1ם: נ» רעל יואש מלך־ישךאר1 ויתראו פצים הוא ואנמדהו דברי הימים ב כה כו תכו ואמצהו מלך־להובה בבית שמש אשר ?"יהודה: מנןןף;הודה לפל לשילאל.מסו איש לאד,ליו: מ ואת »ףמצ;הומלךלהוךדה בן־יואש בן־להואחז תפשיואש מלרושראל בבית שמש ויביאהולתשלם ויפרץ'בחומת ;תשלם משער אפרלם״עד־שער הפוצה ארבע מאורז אמה: ניובל־הןהב והכסף ואת כל־הבלים הנמצאים בבית־האלהים עם־עבד אדום ואת־אוצתת בית המלך ואת בל התערבות רשב שמרון: ־"ולחי אמציהו בך יואש מלך להודו־, אחרי מות יואש בן־לדעאחו מלך לשיאל חמש עשרות ש™־ "ויתר•דבירי'אמציהו הראשנים והאחרונים הלא הנם כתובים על־מפר מלכי־להודר,ךשךאל: ס ומעת אשר־סר אמציהו מאחרי להור. ולקשת.עליו,קשר ביתשלם ר נם לבישה וישלחו אחריו לבישה ולטיתחו שם: נ״וישאהו על־הפוסים ו־קבת אתו עם־אבתיו בעיר והורה: כו» ולקחו כל־״עם להורדה את־עויהו והואבן־שש עשרה שנה ולמלים אתו וזחית אביו אמצ;הו:'נהוא ושתלם שנה מלך ביךושלם לשם אמוייביליה ־מך ;תשלם: י רעש הישר בעיני.להוד, בכל אשר־עשה אמצלהו אביו: ה ויהיללךש ^להים בימי זכריהו המבין בך־אות האלהים ובימי דרשו אודלדלה הצליחו האלה,ים: !"ויצא וללחם בפלשתים ולפרץ את־זתוטת ni ואת חומת למר, ואתחומת אשלוד ולמך,ערים באשדוד ובפלשתים: -רע!ךח1 האלהים על־פלשתים ועל־ד,ערביים היושבים בנור־בעל והמעונים: "ולחנו העמולם'מנתה 'לעויהו י־ לרשמי עד־לבוא מצילם בי התויקעהלמעלה: סולען ערהו סנדלים ביתשלם על־שער דפנה ועל־ W י,, ־*־ 85a דברי הימים ב כו «ער ת;א מל־המקצמ ;;לזקם:יו;כן מנדלים כמרבר ויחצב בדות רבים כי מקנה־רב היה לו ובשפלה ובמישור אכרים ובדמים בהרים ובכרמל כי־אהב אדמה חוה:'יא ויהי‘'לעדת "חיל עשי מלחמה יוצאי :־▼ T#T . ־ • :T • ( : ־ הפנות לירוא בחצים ובאבנים גדלות ויצא שמו עד-למרדוור,’כי־הפליא להעור" עד כי־חזק: טז וכחזקתו נכה לבו עד־ללשלית וימעך ביתה אלתו ו;בא אל־ היכל;תה להקטיר על־מזטח 43™: iW אסדי עוף;ך1 לכהן ועטו ?מיםול;הוה <ןמו;;ם 3גי-ח,יל: יח ויעמדו על־עזיהו המלך ויאמרו לו לא־לך עזיהו להקטיר ליתלכן לקמים כני־אלךן המקרעזיטללקטיר הדמי5ל» ?' ttm !?א־?1ל ???יי ינתר׳ אלמם: ״.?מי טקטרת לרקט״יר,’?-'??י עם־לכלנים ולצרעת ודחה קסטת לפר לקמים 3=:ת ;תה מעל למזכה הקטרת: נ'הפן אליו עורית כהן הראש ןכיר־־דבדגי□ רעה־־תא מצלע טמקהו דבהילוהו" משם 'וגם־הוא נדחף לצאת כי נגעו יהוה: כאיויהי עזיהו"המלך מצדעיועד־יום מותו וישב בית החפשות"מצלע’ כי נגזר מבית יהוד. ויותם בנו על־בית -TI.:. • : ־י AT | J•• • r!• »• r :י I }( • :ס שביה גדולה ויביאו דרמשק וגם ביד־מלד לשראל נתן • : 9, v!vr : - 1• t- t : jt| ץ• - 1 - lv •• ־ ^ : *V* —: jv T T J- ץ ־r-:T ) • :'•< ן ~1 ( להכעילו יל3ל-:עהאל: ניראסף אחז את־כלי בית־ חאלדדם וקצץ את־כליבית־האלחיםוימר את-דלתות בית־יהוה רעש לו מזבחות בכל־פנך, ביתשלם: ני. ובבל־עיר ועיר ליהודה עיבה במות לקמר לאלהיכס אחרים ויכעס'את־יהוה אלדד אבתיו:' כמיתר דבריו :־ •״•. A y VL (T : V •• : :־ TT : V«v: . |T ובל־דרכיו הראשנים והאחרונים הנם כתובים .על־ספר מלכי יהודה וישראל: בז וישכב אהזעם־אבתיו;יקברהו כעיר ביחעלם כי לא הביאהו לקברי מלכי ל?־אל וימלך יחוקיהו בנו תחתיו: , כט'» יחקקומלןיבן;עעריט והמעז עלה ועקריט ותעע ענה מל־ כירועלם ועם אמו אבלה בת-וכריהו: נ ומנע ח:ער בעינן קוה ככל אער־עעה דויד אביו: ! היא בשנה הראעונדח למלכו בחדע ההאעון פתח את־דלתות כיתלהוה רחזהם: י ויבא את־הכהנים ואת־ ד,לרםראםפם לרחום המזרח: י. ויאמר להם עמעוני הלרט עתה ההקדעזו וקרעו את־בית יהוה אלדד אבותיכם והוציאו את־דנדה מן־הקדע: י כי־מעלו אבתינו הנעזו הרע ביתן להוה־אלדדנו רעובהו רפט פניהם ממעכן ידוה נקנו־ינדף: < נם סגרו דל™ האולם רכבו את־הנרות וקטדת לא הקטירו ועלה לא־ העלו בקרע לאלדד ועראד1: ״ רדד,קצף יהודד על־ להודז־ז ויתעלם!קנם לוועד, לעמה ולערקה כאשר אתם ראים בעיניכם: ט.והנה נפלו אבותינו בהרב ובניני זקנותינו ונשינו בשבי על־זאת: י עתה עם־לבבי לכרות למוח p־1. ־- 1 :־ •ד : ••• «״ w*a , ברית 166 דברי הימים ב כט פרית ליהוד, אלהי העראל רעב ממנו לורון אפו: י*מי י mg־,אל־תשלו?י־?כםבהד להוד, לעמד לפניו לשרתי ולדדות לומשמךם וקטרים: •נרקטו ד,לרם מחת ?I־ עמשי יואלבן-עזריהו מן־עני הההתי ומדעי מדר: לן®.בן־עבדי ועזריהו ?ךלחללאל ומן־הנךשני יואה בן־זמה !ערןבן־יואח: ינומן־מי אליצפן עומרי ויעואל ומן־בנל'אסף זכריהו ומתנלהו: יי ומך?נל הימן יחיאל ושמעי ומן־בילדותון שמעלה ועייאל =’ יאספו, את־ אחיהם יתקדשו יבאו כמןנות־חטלןי3ד?.לי הל• לטחי בית.יהוד,: ®.ויבאו לשמים לפיסח בית־להוה לטהר ויוציאו את ?ל־הטמאה אעוד מצאו ?היכל להוה לחצי בית-למה ויקבלו'הלולם להוציא לנחל־קדרון חוצה: י! יחלו באחד לחדש הךאשון לקדש ובלום עומונדה לחדש באו לאולם לחוד, ויקדשו את־בית־לחוח ?,'?יס שמונה ובלם ששה עעור לחדש הראשון כלו: -n ולבואו פימה אל־חוקלהו חטלןדראמרו טהרנו את־כל־עית ;חות ואודטלבח קעולת ואת־כל־כליו ואח־שלחן המערכת ואת־כל־כליו: -ם לאת כל-הכלים אשך חולית הטלךאחויבמלכותו במעלוחכט הקדשנו והנם לפנל מזבח לרות: = ישכם;חוקיהו חמלך ולאםף־ את שגי העיר יעל בית לדת: ־» יביאו פרים־שכעה ואיליס שבעה וכבשים שבעד, וצפירי עולם שבעה לחטאת על: הממלכה ועל-המקדש ועל־להודת יאמר לדי אלח הכהים להעלות על-מזבח לחות: ”!לשח® הבקר ויקבלו חכמים את־הדם יורקו הטו?חח!לשה® האלים ויזרקו הדס המובחר, !!שחטו ד,?בש'ים ויזרקו הדכם המוכחת: «יגישו' את־שעירי החטאת לפנל חמלו והקהל ויסמכו ידיהם עליהם: ני וישחטום הכדים יחטאו את־דמנב המובחר, לכפר על־כל־לשוא״ל ש ויעיאל נךי. יחיאל קף. רמהי הימים ב כט tofl b לכל־ישראל אמר המלך העולה והחטאת: כה ויעמד את־הלוים 5ןת יהוד, במצלתים בנבלים ובכנרות במצות דויד וגד חוד,־המלך ונתן הנביא בי ביד־יהוה : * 2 *< A* T- IJTT : 1 V (V - I- JT X »• T- ן ‘1T. ; - : S המצודה ביד נביאיו: מ ויעמדו הלוים בכלי דויד• והכהנים בחצצרות: מ ויאמר חוקיהו להעלות העלה להמובח ובעת החל העלה החל שיר־יהוה וההצצרוח 2 ץ — • ** T 2 s T. ,1- V < “1 AT ן : “1 : > r - J- : • •• - v • מזבחים זבחי שלמים ומתודים ליהוד- אלדד אבותיהם: :~ : • < • : ••T : j; • . •:!:־•< ־1 VT :־' *r :־ | •• IV « ויועצו בל־הקהל לעשות שבעת ימים אחרים ויעשו שבלית ימיים שמלח •:־י כי חורדהו מלךיחלה הדים לקהל אלף פרים ושבעת אלפים צאן והשרים הרימו לקהל פרים אלף וצאן עשרת אלפים W1 ?מים לרם: כה וישמחו 1 כל־קהל יהודה והכהנים והלויים ובל־הקהל הבאים מישראלי והגרים הבאים 'מארץ : T I T I T . T - ״ • T J ״A :־־••• - T • ״• I VJV ושהאל והיושבים ביהודה: מ ותהי שמחה גדולה בירושלם כי מימן שלמה בן־דויר מלך.ישראל לא מאת בירושלם: "רקמו הכהנים הלוים ויברכו את־־העם השמע בקולם ותבוא תפלתם למעון קרשו'לשביס: " לא א וככלות כל־ואת יצאו כל־ישראל הנמצאים לער; יהודה וישברו המצבות ויגדעו האשרי־ם'וינתצו את־הבמות ואודהמזבחות מכל־יהודהובנימן ובאפרים ומנשה עד־לכלה.וישובו כל־בני' ישראל איש לאיחזתו : - W ־ : - *T H T- • )2 v־״• V ) - A • .V השביעי כלו: חרבאו להוקיהו והשרים ויראו את־ ד,?נרמ1ת דבךכו אתקהוה ואת.עפוי^ראל': = דדרט לחןקיהו.על-הבהךם!ד,לדם ע?־ה8!-מ1ת:; דאמראליו ?נותחו חבל! הראט לבית צדוק ויאמר מל,חל החרוטה לביא בית־הוה אכול וטבוע והותר עד־לרוב בי יהוד, ברך את/עמו והנולד את־חהמון הוד, -»ךאמר יח!ק:הי להכין לץוב1ת?בית;חוח דבינו: ינדביאו את־התרומה והממזר הקולץים באמונה,ועלילם מיד בונעהו ללוי וטמעי אחיר! מלונה: עךחיאל ועזויהו ונחת ועטר,Ss ויתמות דוובהואליאל ך?מכ:ך! ומחת ומהו ?קידים מלך בוננלהו לטמעיאליו ?מפקד לחוקת! למלך ועותר! נניד בית־האללים: יי וקורא כן־ימנד, חלד חטוער למזרחה על נדבות האלהים לתת תרומת יהוד. וקדשי הקדשים: טי ועל־הו עדן ומממן רשוע ושמעיהו אמתהו ושבמהו בערי הבחנים באמונה לתת לאחיהם במחלקות כגדול כקטן: ט! מלבד התיחשם לזכרים מבן שלוש שנים ולמעלה לכל־הבא לביתךהוה לדבר־דם ביומו לעבודתם' במשימרותם כמחלקותיהם: 1יזואתהתיחש הבחנים לבית אבותיהם והלויבם מבן עשרים שנה ולמעלהבמשמרותידט במחלקותיהם: י"ולהתיחש בכל־טפם נשיהם ובניהם ובנותיהם לכל־קהל כי באמונתם לתקךשו־קדיש: יט ולבמ אהרן הבחנים בשדי מגרש עריהם בכל־עיר ועיר אנשים אשר נקבו בשמור • 1 > j• t : v ••!T ז • 5־ * • ד י' * n •• l , v U «י' r*e — - — .Vw rrb דברי הימים ב לא tibn 5b לתת מנות לכל־זכר בבחנים ולכל־התיהשבלרט: כרעש כזאת יהזקיהו בכל־יהוד־ה רעש הטוב והישר והאמת לפני יהוד, אלהיו: נאיובכל־מעשה אשר־רהל 1 : V *.*:JT • . ••ע : v V T : ) IT v:# . )T . •־ •־. בעבודת בית־האלהים ובתורה ובמצור, לדרש לאלהיו ־,:־ ן ־!״ -V:| T I * ן - V ; • T ; • T •ר AT בבל־לבבו ^שה והצליח: ' 'לב־־אהד הדברים והאטת ד,אלד. 3א מג ?5ל!י־ אשור ויבא ביהודה וידון על־הערים הבצרות ויאמר לבקעם Jאליו: כ"וירא יהזקיהו בי־באי סנחריב'ופניו למלחמה על־ירושלם:ג הועץ ?גם־־שריו וגבריו לסתום את־מימי השנות אשר מחוץ ל™ ו!עןדמ1-mv עם־ רב ויסתמו את־כל־המעינות ואת־הנדזל השוטף בתוך־ האר<לאמר לפה יבאו מלבי איעוך ומ?או מלם רבים: ה ויתחזק וזבן את־כל־החומד,הפרוצה רעל על־המגדאת ולחוצה ההומה אחרת'רחוק את־המלוא שר דויד רעש £לח'לךבומנ3ןם;’י ולתן שרי מלחמות עךהעם גיר,?צם אליו אל־רחוב שער העיר וידבר על־לבבבם לאמך: י חזקו ואמצו אל־תיראו ואל־תחתו מפר מלך אשור ומלפני כל־ההמון איש־-עמו בי־עמנו רב מעטו: י׳ עטיו זרוע בשר ועמנו להוהאלהינו לעזרנו ולהלחם מלהמתןנו ויסמכו העם על־ר?ךי יחזקלהו מלךיהודה:< אחר וה שלח סנלריב מלך־אשור עבדיו הושללמה והוא ער־ לכיש וכל־ממשלתו עטו על־ילוקלהו מלך להודה ועל־ בל־יהודה אלזרביחשלם לאמרי: י בה אמר מחריב מלך אשורעל־מה אתם בפחים ך.< :-יי ׳ -j : •••:,. •,T V בבית הזה ובירושלם אשר בחרתי מכל שבטילשראל אשים אית־שמי לעילום:‘ח ולאי אוסיף להסיר׳"את־רגל לשראל מעלי האדמה אשר העמקתי לאבותיכם יק 1 אם־ לשמרו לעשות את בל־אשר צויתים לבל־התורה וההקים והמשפטים בלד־משה: ט רתע מנ#ה אתקיהודהיויש^י יי׳ m . ’ ירר8לפ והושלם לעשיות רע מן־הנוים אשר השמיד יד1ה מפני מישראל:' ;וןדבר״ה אל־מנעזך־׳' ואל־עטי{?* הקעימ:.<«ו:בא מה עליהם את־עירי הצבא אעיר למלןי, אלנזור ד.ל?ח או־1־מ;«ד כחחיט רא9ךיי כנחעיוזלם ו;1ליכה1 כבלה: ינועהצך לו חלה את־®;; לתוך. אלהיו הכנע מאד טלפנל אלהי אבתיו: ע ווהפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם למלכותו •• V י • 1 •י־-! : ויביאהו מצוללמד־.: ך׳ כלעשליבב והמעז שני;ליקים במלכו ואחת עשרהו שניה מלך בילושלט רעש הרע בעיה להור אלחץ: י עליו עלה ?בוכתאצר מ?ד 59ל ולאסרה! בנחשתים להליכובבלה: וומכלי בית למק הביא נמכלנאצר לבבל ויתנם בהיכלו בבבל: ״ ולהר ר : AV T : v- V I ־• : i t T )1" ; V * •י :< •• • לברי יהולקים ותועבתיו אשר־עשה והנמצא ,עליו הנכם כתובים על־ספר מלכי ושהאל ויתורה. וימלה לליני! ?ני תחתיו: ־ בן־שמונה שנים יליכין במלכו ושלשה חלשים ועשרת;מים מלך ביהושלם רעש הרע בעיני יהוה: ולתגובה י ולחשוברד השנו-, שלח W נקוכךנאצר לביאת כבלה עם־בלי ה?ודת בית־יהוה למלך את־צךק:הו אחיו עאהודה ףרושלם ־• " מהקולט ואחת שנה צדקהו ?מלכו ואתזעשרה ענה כולך בירושלם: לילע vm והד! 8תזי ?* ??מ mm W9 הנביא מפי אה: -נ ונם במלך 1 טוכתאצר מרד אשר השביעו באלהיםלקש את/ערפו ויאמץ את־לבבו משום אלץדוה אלה:שראל: -י ןם בל־שרי הבלגים להעם הרבו למ^ול־מעל ככל העבות הגרם ויטמאו את־בית יהוד. אשר הקזיישיבירושלם: טי דשלהייהוה אלהי אבותיהם עליהם פד-מלאביו השכם ושלוח בי־המל על-עטו ועל־מעונו:« לון,ץ מלעיבים'במלאכי האלהים ובודם דבריו ומחעוזעים בנבאיו עד עלות חמתץדוה בעמו עד־לאין מרפא:;• לעל עליהם את־מלך בשדיים להרינ בהוריהם בחרב בבית מקדשם ולא המל על־ בחור ובתולה גק! לשש הכל נתן ב:ךו:״ וכל בלי בית האלהים הנהלים והקטנים ואצרות בית והוד, הנצרות • ן I . \T . - • é le 1• , - -J VJ . / המלך* ושריו הכל הביא ככל: יט וישרפו את־בית האלהים וינתצו את־חומתירושלם וכל־ארמנותיה שרפו T T I : V I : • .v:|Tר>• T J ־־ J1T T V S . I ו- באש וכל־בלי מהמדיה להשחית 5 ־.על השארית מך החרכאל-בבללהיו-לו ולבניו לעבדם עך־מלך מלכות פרס: נא למלאות דבר־להוה בפי ירמיהו עד־רצתה ׳־™•ץ את־שבתותיה באמי השטה שבתה, למזורז שבעים שנה: כבובשנת אחת לכורשמקי פרס לכלות רבר־יהוה בפי ירמיהו העיר יהוד! את־רוח כורש מלך־ פרסויעבר־קול בכל־מלכותו וגם־במכחב לאמיר: בג כה־ אמדטרש^לך פרם בל-ממל־ות דאח, m לי;ד{ה אלהי השמים והוא־פמד עלי לבנות־לו בלת בירושלם אשר כיהודה מי־בכם מכל־עמו' יהוה אלד,יו עמו רעל ן *־ JV T |• AT |• JV ״ T ־ : r|TJ I • »T . V: $T חזקונתחוק. המחוקק יחוק. והקורא רא יוזק: f ^ wwyvwyyy f ^ W / rofOVUtNSKAIN KN.i: ■״•• ZVEZNA ULIC., ־ X t . >• . -